איך אפשר להתכונן ללידה?
הלידות שלי לרוב ארוכות, מאוד, גם עם זירוזים...
עוד לפני הלידה הראשונה רציתי לידה טבעית והעדפתי אותה, אבל בפועל שם נאלצתי לקבל אפידורל כי היה חשש לקיסרי חירום. בלידה השנייה זה היה עם פיטוצין, ואחרי כמה שעות ברצף בלי הפסקה לנשום כבר לא יכולתי יותר.
גם עכשיו יש סיכוי די גבוה שהלידה תהיה עם זירוז (סיבות גם אימהיות וגם עובריות, מדברים על ליילד ב־36/37).
אני נוטה להתמודד עם מצבי לחץ ומצוקה בזה שאני נסגרת ושותקת עד שהם חולפים. יש לי גם פוסט טראומה שמחזקת את הדפוס הזה. אבל בלידה זה כנראה פחות מתאים...
אני מנסה לתרגל נשימות, אבל לא תמיד מצליחה. החוויה הזו של לשחרר שליטה במצב ולא לבדוק כל הזמן מה קורה אלא להיסגר פנימה מתנגשת עם הפוסט טראומה, ופשוט קשה לי. מנסה, לפעמים מצליחה יותר, אבל לא מספיק כדי לסמוך על זה בלידה.
לא מתכננת לקחת דולה – גם כי אין לי תקציב לזה, וגם כי כנראה היא לא תבין אותי וזה רק ילחיץ אותי. התקשורת שלי שונה מהמקובל, עם סימנים אחרים. אני כן מתכננת להיות עם בעלי שינסה “לתרגם” אותי כמה שיצליח, אבל גם איתו זה כנראה יהיה קצת טלפון שבור. וכמובן שיש גם את זה שאני לא מכירה עד הסוף את הגוף שלי ואת החוויות שלו, כחלק ממנגנון הגנה של מצב חירום, ולכן קשה לי להבין מה אני מרגישה ומה באמת דרוש לי ויכול לעזור לי כרגע.
לא עשיתי קורס הכנה ללידה, גם כי זו כבר לידה שלישית, וגם כי קשה לי לראות סרטונים ולא מצאתי ספר או טקסט כתוב שמתאים. הלידה מעבר לפינה, ועדיין אין לי מושג איך מתמודדים בפועל עם הכאב, אילו תנוחות עשויות להקל, נשימות, או דברים אחרים. אונליין הכול או בתשלום או בסרטונים (או שניהם יחד).
אז אשמח לעצות וטיפים – מה באמת עזר לכן להתמודד עם הלידה עצמה? מה נאמר לכן והתברר כמשהו שבאמת הקל ושינה? איך לומדים לזהות מה אני צריכה ברגע האמת? איך מתמודדים עם הכאב? ואיזו הכנה מנטלית כדאי לנסות לעשות כבר עכשיו?
תודה מראש!
