אני נכנסת לחדר שלי ונועלת את הדלת.

שימשיכו הבלאגן שלהם, אבל אני אוכל להתאפס קצת.

מנסיון זה עצה טובה ללכת לרגע

אם את ממש חוששת תתני להם משהו לאכול שרגע יאסוף אותם או משחק או אפילו סרטון של כמה דקות

ותלכי לעתמך לקחת אוויר לנשום לשתות משהו להתאפס

אין לך מושג כמה הז מחליף את הדיסק אפילו לזמן קצר

אני עושה את זה במיוחד לפני ארוחת ערב והרשמות כדי שיתחדש לי הכח כשאני על הקצה

עוד עצה להרגעה עצמית שעוזרת לי- אני שמה אוזניות עם מוזיקה מרגיעה תוך כדי שא י. כינה ארוחת ערב נגיד ..

זה חצי מנתק אותי ממה שקורה מסביב ..ואוסף אותי לעצמי

גם כשמסביבי המולה

גם לשים להם מנגינות מרגיעות עושה טוב בבית

ובעיקר להוריד רף למינימום -שזה אומר

ארוחת ערב הכי מהירה בעולם וזהו

מצידי שלא יתקלחו ולא יצחצחו שיניים באותו יום

מורידה מלחמות ובקשות למינימום הבית מבולגן

אחה''צ יוצאת לגינה.. קונה לחמניות לארוחת ערב

מה שמקל עלי

והז ממש מקטין התפרצויות כאשני מזהה ולא דורשת מעצמי ומהם

ואם זה תקופה ממושכת - גם היתי בסרט של מילואים מייצרת סטנדרט יחסית פשוט של חיים ובודקת מה הכרחי ומה פחות ודואגת לפנק את עצמי יותר מהרגיל

ותחילת שנה והסתגלות זה בהחלט טריגר להתפרצויות.

במיוחד אצל אלה שמשחקים אותה "לא מזיז לי תחילת שנה".

אתמול הזמנתי להם פיצה, היום במקרה היה בסדר אבל בהחלט הייתי פתוחה לשיבושים ומראש ידעתי לא להתעסק עם מטלות בית שוטפות.

במקרה והם כבר "נכנסו" לזה,

כדאי לזהות מי הכי משפיע מבין כל החבורה,

ולבודד אותו.

לחשוב מה הדברים שמדברים אליו יותר וללכת לכיוון הזה ולתת לו אחריות.

למשל יש לי ילדה שאוהבת להכין עוגת גבינה, אז אשלח אותה לקנות מוצרים בסופר להכנת עוגה.

יש לי ילדה שאוהבת ספרים אז אשלח אותה לספריה.

יש לי ילד שאוהב מים וקרח, אז הייתי מציעה משהו מהתחום הזה.

ואז יותר קל להציב לאותו ילד גבולות,

כי הוא כבר בתוך העניין ומשם כבר יותר קל להרגיע את השאר.

אפשר גם שיטת "הפרד ומשול"

אחד לשלוח החוצה לרחוב לראות אם יש למטה איזה משהו. השני להתקשר לסבתא לשאול משהו,

השלישי לחפש משהו במקום שיותר מסקרן אותם (לחפש משהו בארונות שלי תמיד מצליח חח)

כל אחד לכיוון אחר עם משימה של 5 דקות לפחות, עוזרת להם להתפקס על עצמם.

במקרי חירום אני מרשה סרט בחדרים נפרדים.

החכמה היא לנצל את המומנטום. ברגע שהם מתפקסים, להמשיך לפעילות שמרגיעה אותם.

אצלנו הולך חזק לספר להם סיפורים.

אני באה עם כמה ספרים. מספרת ל"עצמי" והם זוחלים לאט לאט עד ששוברים את חומת ה"לא אכפת לי, לא בא לי"

בעבר מקלחות היו מרגיעות..

אפשר גם שירים שקטים או סיפור בפודקאסט.

אם יש לך כח אפשר מראש לתת להם פעילות להפגת מתח נפשי כמו התעמלות על מזרונים בסלון כולל קפיצות.

חשוב גם לדבר איתם בגובה העיניים ולשקף להם מה שקורה:

אני רואה שקשה לך היום, זו כבר פעם שלישית שקרה איתך משהו היום (רבת עם משהו, קיבלת מכה שלוש פעמים) יש ימים כאלה. יעזור לך אם נדבר קצת על מה היה לך היום? יעזור לך להיות בתעסוקה במקום שקט לבד?

את רוצה חיבוק?

גם אם הם נכנסים לזה של "לא קרה כלום" או "שום דבר לא יעזור"  או עדיין רואים באירועים צירוף מקרים אומלל,

לפחות הם קצת יותר מודעים לסערת רגשות שהם נמצאים בה ויותר יודעים איך לנהל אותה בעצמם במקום להמשיך כל דקה לריב עם מישהו/ לקבל מכה/ להיות לא מרוצים ממשהו/ להאשים את כל העולם במה שקרה להם.

אפשר גם לבקש מהגדולים יותר להעסיק אח צעיר יותר תמורת משהו קטן. לא אחים צמודים בגיל, בד"כ אחים לסירוגין עובד יותר טוב.

(הבכור עם השלישי, השני עם הרביעי וכו')

גם אם הגדול לא מאופס בעצמו האחריות יכולה ליישר אותו וגם בסוף הם נהנים מהחברותא, רק שפחות מזדמן ביומיום. בד" כ זה יותר או עם הקרובים בגיל, או כולם יחד.

למשל אפשר להבטיח לשני הגדולים שאם הם עוזרים היום עם הקטנים, כשאבא יחזור מהעבודה היא יקח אותם לגלידה או משהו כזה. ואז כל אחד מהם לוקח אחריות על ילד/ תחום אחר וביחד משתלטים על העסק.

באמת אני מרגישה שהיום למשל היתה סיטואציה שאם הייתי מצליחה לאסוף את עצמי ולנשום רגע - זה היה יכול להיפתר בשתי שניות וחיוך, אבל אני כל כך על הקצה אז במקום זה צרחתי וזה הוביל לבכי של שעה והתשה לכולנו. וזו רק דוגמא, מרגישה שזה קורה יותר ויותר. 

את כל מה שכתבת.

אז דבר ראשון, חיבוק כפול.

ודבר שני, לפעמים עדיף להיכנס 5 דקות לחדר, לנשום, לשטוף פנים, גם אם בחוץ תהיה קטסטרופה. כי החמש דקות האלה מאפסות נותנות רגע זמן לשמוע את המחשבות של עצמיומאפשרות בדיוק את האיפוס, ושלא לוקחים אותן אז הכל מדרדר מהר 

אבל אין שום ספק שבסופו של דבר הנזק האמיתי נובע מזה שאני לא מצליחה לנשום רגע.

צריכה לזכור את זה יותר..

שמרגישה אסופה אז יותר קל לי להתמודד עם הסטואציות האלה

וכאילו הילדים מרגישים שאמא יותר חזקה והשקט בא על מקומו בצורה יותר חלקה

לקחת כמה שעות שבהן את מתנתקת מהכל ונותנת לעצמך להתאושש?

זמן שבו את עושה משהו שעושה לך טוב (בית קפה, ים, מסלול קצר, הופעה, סדנה...), וחוזרת הביתה עם קצת יותר אוויר.

זה יכול להיות אחרי שבעלך חוזר בערב, ביום שישי בבוקר, במוצ"ש, אפילו יום חופש אם יש אפשרות. רק שימי לב שאת מפנה מספיק זמן כדי להתאושש באמת - מן הסתם להתאושש באמת עכשיו זה לפחות שבוע בבית מלון... אבל בהנחה שזה לא מתאפשר כרגע, תוודאי שאת מפנה לך מספיק זמן בשביל מנוחה משמעותית. לפעמים לצאת לשעה רק מתסכל ומתיש יותר, כי הנה, התאמצתי לפנות זמן ובסוף בכלל לא הצלחתי להתנתק ולנוח כמו שצריך.

לא הכרתי את כל סיפור הרקע, בוודאי שהכי חשוב שתדאגי לעצמך קודם.

הלוואי ותצליחי למצוא עזרה, זה ממש קשה שאין איך להיטען והדגש צריך להיות על זה, על איך את מוצאת את הדרך להיטען ולנוח.

שיהיה הריון קל ככל האפשר והצלחה בכל.

שהם לא הגדישו את הסאה

אלא את נמצאת בקצה

אם תזכרי את זה הם פחות יכעסו אותך

ותביני שאת בתקופה עמוסה מדי וצפויים הרבה זמנים קשים 

ממי, את יותר ממדהימה!!!

אני מקווה שאת יודעת את זה איפשהו במאחורה.

מה עם גן שעשועים אחרי המסגרות?

מסכים?

כל מה שיקל עלייך בא בחשבון

וזוכרים שמחר יהיה יום חדש.

לפעמים אני אומרת שנגמרה לי הסבלנות אז נגמר היום ומתקתקת אותם למיטות.

מצד שני, תזכרי שרק התחילה השנה (גם אם התחילו בא' אלול) וזה קשה לכולם והעצבים של כולם רופפים יותר ולכן הם מתנהגים ככה.

חיבוק גדול

שעוזר לתת להם משימות,

כל אחד מקבל משימה, גם הקטנים, לפי הרמה,

להוריד כביסה

לפנות מדיח

לסדר את החדר

כל מיני...

אם אין לי מה לתת זה שפריץ וסמרטוט לנקות את הביוץ של הארונות מטבח.

כשיש תעסוקה האנרגיה עוברת למקום אחר. לא משנה שהם מתבכיינים על זה שלא בא להם לעשות, את תעמדי על זה הוויכוחים והמריבות יעברו למקום אחר.

דבר שני, הפרד ומשול, ילדים שהם לא מסתדרים יחד להפריד אזורים, אחד הולך לספריה עם קטן ואחת הולכת למרפסת עם אחות אחרת... 

אני עברתי את הסף לפני יומיים

פשוט קמתי. לקחתי בריסטול ענק רשמתי את השמות של כל הילדים והדבקתי על הקיר

ליד הדבקתי חב' מדבקות צבעוניות

הכרזתי שמי שאוכל רגוע מקבל מדבקה, מי שמתקלח בחיוך מדבקה, מי שהולך לישון נעים וכו'

בהמשך עם המדבקות נעשה 'מכירה'

הודעתי להם שמחר נרשום רשימה של דברים שבא להם שיהיה במכירה וחשוב כמה מדבקות שווה כל דבר

זה פלאים כמה זה עובד

מניחה שזה קשור לימים הראשונים של הלימודים, שמציפים מאוד...

לפעמים עצם המודעות לכך שהבלגנים שלהם נובעים ממוצפות רגשית כבר עוזרת לקבל את זה ב*קצת* יותר חמלה.

אבל כמובן, גם את עצמך גדושה ומוצפת, וקשה לנהל ככה את העניינים...❤️

לא יודעת מה עשית בסוף, אבל באמת אלה מסוג הימים שצריך להרפות ככל האפשר, לדרוש רק בקשות בסיסיות (מצדי אפילו שיפרקו זה את זה במכות, כל עוד זה רק בגדר הביטוי ולא באמת), ולהתפלל שיירדמו מהר...

לפעמים הסחת דעת בדמות מוזיקה או אפילו סרט יכולה לעזור. ולפעמים הבטחה של משהו טעים לילד שיתארגן מהר לשינה יכולה לחולל את הנס. (ולפעמים אפילו זה לא)

אם יש לך אפשרות לדבר איתם בנחת על מה שהיה ולהסביר להם שהעצבנויות נבעו מהמוצפות הרגשית - הכי טוב.

(ושוב אמליץ פה על הספר סיפור של התחלה של @קיווי - שיש בו פרק מצוין שמסביר ממש יפה את העניין של המוצפות הרגשית...)

בואי, זה המון!

חוץ מזה טיפים:

להגיד לילדים, אני חסרת סבלנות, בבקשה לא לגרום לי להוציא את המכשפה, זה לא נעים לי ולא נעים לכם. כשאמרתי ככה בקול זה א גרם לי לזכור שזה המצב ולתפוס את עצמי יותר, ב גרם לילדים להבין שבאמת זה זמן נפיץ ואני מאמינה שזה גם עזר להם טיפה לעצור את עצמם.

ועוד אחד, לפתוח את הבוקר כשעוד יש כוחות במילים מנחמות ומקרבות ומשהו טעים (שוקולד, וופלים, גלידה- לא חלילה משהו שאת צריכה לעמוד להכין!) להגיד שאת אוהבת אותם ולא שמחה לצעוק הרבה אבל את בזמן שהכל יותר קשה וזה קורה בזמנים כאלה שצועקים יותר, אבל את אוהבת אותם מאוד ורוצה שיהיה להם טוב ונעים.

(הייתי מציעה לנסות אולי דוקא כשמתחילים לשגע יותר מידי- לעשות הפסקה כזאת של פינוק טעים ומילים טובות. להגיד אני רואה שהג'ננה השתלטה על כולנו, בואו ננסה לעשות משהו כדי להרגיע אותה. וגם את כמובן מקבלת משהו טעים! אם רוצים לקחת את זה עוד צעד קדימה, אפשר גם שכל מי שאומר משהו שהיה לו היום כיפי או מעצבן, או מיוחד, או משמח וכו'.

רק לפעמים זה ממש מידי מעצבן מכדי שיהיה אפשר להצליח להרגיש שמגיע להם. אבל אם תרצי לנסות בכל זאת מעניין איך זה יפעל. אין לי ניסיון שאני זוכרת מעצמי, אבל בראש שלי זה נשמע לי סוג של מאפס את כולם למצב רגוע ונינוח ושראו אותם היום אז הם פחות צריכים לדרוש את הצומי בדרך שלילית.

וחיבוק גדול לך. אין לי מילים להעריך כמה כוחות כל המשימות האלה דורשות ממך ועד כמה את *כן* עומדת בהן בכבוד. אני המצאתי לזה תיאור- המירוץ למיליון רק בלי המצלמות, הקהל והמיליון בסוף. והאמת היא שהמיליון לגמרי נספר לזכותך, רק לא בצורה פיזית של העולם הזה, אבל את לגמרי מחוללת פלאים במעשיך. שוב חיבוק, וחוזרת לנק' ההתחלה, חמלה לעצמך.  ❤️

אבל אני פשוט מציבה עובדה מתוך בחירה-

או שאתה אוכל או שאתה מתקלח, או ספר או גן משחקים. בטח כלל כשהוא מאבד את זה זה סביב צורך מסוים, רעב, עייפות, חוסר וויסות , ואני מציבה עובדה .

בנוסף שמתי לב שהכל שיש יותר מסך-הוא יותר עצבני, כמה שפחות מסך הוא יותר רגוע

אפייה, יצירה, יציאה לאנשהו, הזמנת חבר/ביקור אצל חבר

ברור שלא כל יום אבל פעמיים בשבוע לפחות

כי הימים שלנו כאלה מטורפים.

ממש תודה לכל מי שענתה.

גם עצם הכתיבה פה עזרה לי וגם התגובות שלכן, הכל עזר לי להבין שזה לא הם - זו אני. בקטע טוב.

זה לא שמשהו הפך ליותר קל ברמה הטכנית, האמת הפוך, זה הריון בסיכון ורמת הסיכון טיפה עלתה (אם אופציה לשיפור הלוואייי 🙏🙏), וגם שאר הדברים לא הפכו ליותר קלים, אבל ההפנמה של העובדה שאני זאת שעל 10% מהכוחות שלי והם בסדר גמור ביחס לילדים נורמלים עוזרת לי טיפה לשחרר אותם להשמיד חפצים פחות קריטיים בבית ולנשום עמוק 🙈

גן שעשועים פחות רלוונטי מכל מיני סיבות בעיקר טכניות.

גם ההבנה שלכן ממש עוזרת ומחזקת. קהילה זה דבר גדול!

לשאלת חלקכן, אין לי כרגע איך לדאוג לעצמי או לקחת זמן מעבר לחצי שעה עד שעתיים שבעלי יכול להגניב לי מדי פעם, אבל גם בזמן הזה אני לרוב עם בחילות וכאבי ראש אז פעילויות כיפיות זה פחות.

בכל אופן נושמת עמוק ומקווה שאחרי החגים השגרה תהיה רגועה יותר והתופעות של ההריון קלות יותר...

אז תודה לכולן. מתייגת, כי ממש מעריכה את כל מי שענתה.

@השם שלי @אחרית דבר @אמאשוני @מתיכון ועד מעון @אמ פי 5 @בלוט @oo @שוקולד פרה. @באתי מפעם @שקשוקונת @מתואמת @קיווי @כתבתנו @פאף @ביבוש

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)