אני נכנסת לחדר שלי ונועלת את הדלת.

שימשיכו הבלאגן שלהם, אבל אני אוכל להתאפס קצת.

מנסיון זה עצה טובה ללכת לרגע

אם את ממש חוששת תתני להם משהו לאכול שרגע יאסוף אותם או משחק או אפילו סרטון של כמה דקות

ותלכי לעתמך לקחת אוויר לנשום לשתות משהו להתאפס

אין לך מושג כמה הז מחליף את הדיסק אפילו לזמן קצר

אני עושה את זה במיוחד לפני ארוחת ערב והרשמות כדי שיתחדש לי הכח כשאני על הקצה

עוד עצה להרגעה עצמית שעוזרת לי- אני שמה אוזניות עם מוזיקה מרגיעה תוך כדי שא י. כינה ארוחת ערב נגיד ..

זה חצי מנתק אותי ממה שקורה מסביב ..ואוסף אותי לעצמי

גם כשמסביבי המולה

גם לשים להם מנגינות מרגיעות עושה טוב בבית

ובעיקר להוריד רף למינימום -שזה אומר

ארוחת ערב הכי מהירה בעולם וזהו

מצידי שלא יתקלחו ולא יצחצחו שיניים באותו יום

מורידה מלחמות ובקשות למינימום הבית מבולגן

אחה''צ יוצאת לגינה.. קונה לחמניות לארוחת ערב

מה שמקל עלי

והז ממש מקטין התפרצויות כאשני מזהה ולא דורשת מעצמי ומהם

ואם זה תקופה ממושכת - גם היתי בסרט של מילואים מייצרת סטנדרט יחסית פשוט של חיים ובודקת מה הכרחי ומה פחות ודואגת לפנק את עצמי יותר מהרגיל

ותחילת שנה והסתגלות זה בהחלט טריגר להתפרצויות.

במיוחד אצל אלה שמשחקים אותה "לא מזיז לי תחילת שנה".

אתמול הזמנתי להם פיצה, היום במקרה היה בסדר אבל בהחלט הייתי פתוחה לשיבושים ומראש ידעתי לא להתעסק עם מטלות בית שוטפות.

במקרה והם כבר "נכנסו" לזה,

כדאי לזהות מי הכי משפיע מבין כל החבורה,

ולבודד אותו.

לחשוב מה הדברים שמדברים אליו יותר וללכת לכיוון הזה ולתת לו אחריות.

למשל יש לי ילדה שאוהבת להכין עוגת גבינה, אז אשלח אותה לקנות מוצרים בסופר להכנת עוגה.

יש לי ילדה שאוהבת ספרים אז אשלח אותה לספריה.

יש לי ילד שאוהב מים וקרח, אז הייתי מציעה משהו מהתחום הזה.

ואז יותר קל להציב לאותו ילד גבולות,

כי הוא כבר בתוך העניין ומשם כבר יותר קל להרגיע את השאר.

אפשר גם שיטת "הפרד ומשול"

אחד לשלוח החוצה לרחוב לראות אם יש למטה איזה משהו. השני להתקשר לסבתא לשאול משהו,

השלישי לחפש משהו במקום שיותר מסקרן אותם (לחפש משהו בארונות שלי תמיד מצליח חח)

כל אחד לכיוון אחר עם משימה של 5 דקות לפחות, עוזרת להם להתפקס על עצמם.

במקרי חירום אני מרשה סרט בחדרים נפרדים.

החכמה היא לנצל את המומנטום. ברגע שהם מתפקסים, להמשיך לפעילות שמרגיעה אותם.

אצלנו הולך חזק לספר להם סיפורים.

אני באה עם כמה ספרים. מספרת ל"עצמי" והם זוחלים לאט לאט עד ששוברים את חומת ה"לא אכפת לי, לא בא לי"

בעבר מקלחות היו מרגיעות..

אפשר גם שירים שקטים או סיפור בפודקאסט.

אם יש לך כח אפשר מראש לתת להם פעילות להפגת מתח נפשי כמו התעמלות על מזרונים בסלון כולל קפיצות.

חשוב גם לדבר איתם בגובה העיניים ולשקף להם מה שקורה:

אני רואה שקשה לך היום, זו כבר פעם שלישית שקרה איתך משהו היום (רבת עם משהו, קיבלת מכה שלוש פעמים) יש ימים כאלה. יעזור לך אם נדבר קצת על מה היה לך היום? יעזור לך להיות בתעסוקה במקום שקט לבד?

את רוצה חיבוק?

גם אם הם נכנסים לזה של "לא קרה כלום" או "שום דבר לא יעזור"  או עדיין רואים באירועים צירוף מקרים אומלל,

לפחות הם קצת יותר מודעים לסערת רגשות שהם נמצאים בה ויותר יודעים איך לנהל אותה בעצמם במקום להמשיך כל דקה לריב עם מישהו/ לקבל מכה/ להיות לא מרוצים ממשהו/ להאשים את כל העולם במה שקרה להם.

אפשר גם לבקש מהגדולים יותר להעסיק אח צעיר יותר תמורת משהו קטן. לא אחים צמודים בגיל, בד"כ אחים לסירוגין עובד יותר טוב.

(הבכור עם השלישי, השני עם הרביעי וכו')

גם אם הגדול לא מאופס בעצמו האחריות יכולה ליישר אותו וגם בסוף הם נהנים מהחברותא, רק שפחות מזדמן ביומיום. בד" כ זה יותר או עם הקרובים בגיל, או כולם יחד.

למשל אפשר להבטיח לשני הגדולים שאם הם עוזרים היום עם הקטנים, כשאבא יחזור מהעבודה היא יקח אותם לגלידה או משהו כזה. ואז כל אחד מהם לוקח אחריות על ילד/ תחום אחר וביחד משתלטים על העסק.

באמת אני מרגישה שהיום למשל היתה סיטואציה שאם הייתי מצליחה לאסוף את עצמי ולנשום רגע - זה היה יכול להיפתר בשתי שניות וחיוך, אבל אני כל כך על הקצה אז במקום זה צרחתי וזה הוביל לבכי של שעה והתשה לכולנו. וזו רק דוגמא, מרגישה שזה קורה יותר ויותר. 

את כל מה שכתבת.

אז דבר ראשון, חיבוק כפול.

ודבר שני, לפעמים עדיף להיכנס 5 דקות לחדר, לנשום, לשטוף פנים, גם אם בחוץ תהיה קטסטרופה. כי החמש דקות האלה מאפסות נותנות רגע זמן לשמוע את המחשבות של עצמיומאפשרות בדיוק את האיפוס, ושלא לוקחים אותן אז הכל מדרדר מהר 

אבל אין שום ספק שבסופו של דבר הנזק האמיתי נובע מזה שאני לא מצליחה לנשום רגע.

צריכה לזכור את זה יותר..

שמרגישה אסופה אז יותר קל לי להתמודד עם הסטואציות האלה

וכאילו הילדים מרגישים שאמא יותר חזקה והשקט בא על מקומו בצורה יותר חלקה

לקחת כמה שעות שבהן את מתנתקת מהכל ונותנת לעצמך להתאושש?

זמן שבו את עושה משהו שעושה לך טוב (בית קפה, ים, מסלול קצר, הופעה, סדנה...), וחוזרת הביתה עם קצת יותר אוויר.

זה יכול להיות אחרי שבעלך חוזר בערב, ביום שישי בבוקר, במוצ"ש, אפילו יום חופש אם יש אפשרות. רק שימי לב שאת מפנה מספיק זמן כדי להתאושש באמת - מן הסתם להתאושש באמת עכשיו זה לפחות שבוע בבית מלון... אבל בהנחה שזה לא מתאפשר כרגע, תוודאי שאת מפנה לך מספיק זמן בשביל מנוחה משמעותית. לפעמים לצאת לשעה רק מתסכל ומתיש יותר, כי הנה, התאמצתי לפנות זמן ובסוף בכלל לא הצלחתי להתנתק ולנוח כמו שצריך.

לא הכרתי את כל סיפור הרקע, בוודאי שהכי חשוב שתדאגי לעצמך קודם.

הלוואי ותצליחי למצוא עזרה, זה ממש קשה שאין איך להיטען והדגש צריך להיות על זה, על איך את מוצאת את הדרך להיטען ולנוח.

שיהיה הריון קל ככל האפשר והצלחה בכל.

שהם לא הגדישו את הסאה

אלא את נמצאת בקצה

אם תזכרי את זה הם פחות יכעסו אותך

ותביני שאת בתקופה עמוסה מדי וצפויים הרבה זמנים קשים 

ממי, את יותר ממדהימה!!!

אני מקווה שאת יודעת את זה איפשהו במאחורה.

מה עם גן שעשועים אחרי המסגרות?

מסכים?

כל מה שיקל עלייך בא בחשבון

וזוכרים שמחר יהיה יום חדש.

לפעמים אני אומרת שנגמרה לי הסבלנות אז נגמר היום ומתקתקת אותם למיטות.

מצד שני, תזכרי שרק התחילה השנה (גם אם התחילו בא' אלול) וזה קשה לכולם והעצבים של כולם רופפים יותר ולכן הם מתנהגים ככה.

חיבוק גדול

שעוזר לתת להם משימות,

כל אחד מקבל משימה, גם הקטנים, לפי הרמה,

להוריד כביסה

לפנות מדיח

לסדר את החדר

כל מיני...

אם אין לי מה לתת זה שפריץ וסמרטוט לנקות את הביוץ של הארונות מטבח.

כשיש תעסוקה האנרגיה עוברת למקום אחר. לא משנה שהם מתבכיינים על זה שלא בא להם לעשות, את תעמדי על זה הוויכוחים והמריבות יעברו למקום אחר.

דבר שני, הפרד ומשול, ילדים שהם לא מסתדרים יחד להפריד אזורים, אחד הולך לספריה עם קטן ואחת הולכת למרפסת עם אחות אחרת... 

אני עברתי את הסף לפני יומיים

פשוט קמתי. לקחתי בריסטול ענק רשמתי את השמות של כל הילדים והדבקתי על הקיר

ליד הדבקתי חב' מדבקות צבעוניות

הכרזתי שמי שאוכל רגוע מקבל מדבקה, מי שמתקלח בחיוך מדבקה, מי שהולך לישון נעים וכו'

בהמשך עם המדבקות נעשה 'מכירה'

הודעתי להם שמחר נרשום רשימה של דברים שבא להם שיהיה במכירה וחשוב כמה מדבקות שווה כל דבר

זה פלאים כמה זה עובד

מניחה שזה קשור לימים הראשונים של הלימודים, שמציפים מאוד...

לפעמים עצם המודעות לכך שהבלגנים שלהם נובעים ממוצפות רגשית כבר עוזרת לקבל את זה ב*קצת* יותר חמלה.

אבל כמובן, גם את עצמך גדושה ומוצפת, וקשה לנהל ככה את העניינים...❤️

לא יודעת מה עשית בסוף, אבל באמת אלה מסוג הימים שצריך להרפות ככל האפשר, לדרוש רק בקשות בסיסיות (מצדי אפילו שיפרקו זה את זה במכות, כל עוד זה רק בגדר הביטוי ולא באמת), ולהתפלל שיירדמו מהר...

לפעמים הסחת דעת בדמות מוזיקה או אפילו סרט יכולה לעזור. ולפעמים הבטחה של משהו טעים לילד שיתארגן מהר לשינה יכולה לחולל את הנס. (ולפעמים אפילו זה לא)

אם יש לך אפשרות לדבר איתם בנחת על מה שהיה ולהסביר להם שהעצבנויות נבעו מהמוצפות הרגשית - הכי טוב.

(ושוב אמליץ פה על הספר סיפור של התחלה של @קיווי - שיש בו פרק מצוין שמסביר ממש יפה את העניין של המוצפות הרגשית...)

בואי, זה המון!

חוץ מזה טיפים:

להגיד לילדים, אני חסרת סבלנות, בבקשה לא לגרום לי להוציא את המכשפה, זה לא נעים לי ולא נעים לכם. כשאמרתי ככה בקול זה א גרם לי לזכור שזה המצב ולתפוס את עצמי יותר, ב גרם לילדים להבין שבאמת זה זמן נפיץ ואני מאמינה שזה גם עזר להם טיפה לעצור את עצמם.

ועוד אחד, לפתוח את הבוקר כשעוד יש כוחות במילים מנחמות ומקרבות ומשהו טעים (שוקולד, וופלים, גלידה- לא חלילה משהו שאת צריכה לעמוד להכין!) להגיד שאת אוהבת אותם ולא שמחה לצעוק הרבה אבל את בזמן שהכל יותר קשה וזה קורה בזמנים כאלה שצועקים יותר, אבל את אוהבת אותם מאוד ורוצה שיהיה להם טוב ונעים.

(הייתי מציעה לנסות אולי דוקא כשמתחילים לשגע יותר מידי- לעשות הפסקה כזאת של פינוק טעים ומילים טובות. להגיד אני רואה שהג'ננה השתלטה על כולנו, בואו ננסה לעשות משהו כדי להרגיע אותה. וגם את כמובן מקבלת משהו טעים! אם רוצים לקחת את זה עוד צעד קדימה, אפשר גם שכל מי שאומר משהו שהיה לו היום כיפי או מעצבן, או מיוחד, או משמח וכו'.

רק לפעמים זה ממש מידי מעצבן מכדי שיהיה אפשר להצליח להרגיש שמגיע להם. אבל אם תרצי לנסות בכל זאת מעניין איך זה יפעל. אין לי ניסיון שאני זוכרת מעצמי, אבל בראש שלי זה נשמע לי סוג של מאפס את כולם למצב רגוע ונינוח ושראו אותם היום אז הם פחות צריכים לדרוש את הצומי בדרך שלילית.

וחיבוק גדול לך. אין לי מילים להעריך כמה כוחות כל המשימות האלה דורשות ממך ועד כמה את *כן* עומדת בהן בכבוד. אני המצאתי לזה תיאור- המירוץ למיליון רק בלי המצלמות, הקהל והמיליון בסוף. והאמת היא שהמיליון לגמרי נספר לזכותך, רק לא בצורה פיזית של העולם הזה, אבל את לגמרי מחוללת פלאים במעשיך. שוב חיבוק, וחוזרת לנק' ההתחלה, חמלה לעצמך.  ❤️

אבל אני פשוט מציבה עובדה מתוך בחירה-

או שאתה אוכל או שאתה מתקלח, או ספר או גן משחקים. בטח כלל כשהוא מאבד את זה זה סביב צורך מסוים, רעב, עייפות, חוסר וויסות , ואני מציבה עובדה .

בנוסף שמתי לב שהכל שיש יותר מסך-הוא יותר עצבני, כמה שפחות מסך הוא יותר רגוע

אפייה, יצירה, יציאה לאנשהו, הזמנת חבר/ביקור אצל חבר

ברור שלא כל יום אבל פעמיים בשבוע לפחות

כי הימים שלנו כאלה מטורפים.

ממש תודה לכל מי שענתה.

גם עצם הכתיבה פה עזרה לי וגם התגובות שלכן, הכל עזר לי להבין שזה לא הם - זו אני. בקטע טוב.

זה לא שמשהו הפך ליותר קל ברמה הטכנית, האמת הפוך, זה הריון בסיכון ורמת הסיכון טיפה עלתה (אם אופציה לשיפור הלוואייי 🙏🙏), וגם שאר הדברים לא הפכו ליותר קלים, אבל ההפנמה של העובדה שאני זאת שעל 10% מהכוחות שלי והם בסדר גמור ביחס לילדים נורמלים עוזרת לי טיפה לשחרר אותם להשמיד חפצים פחות קריטיים בבית ולנשום עמוק 🙈

גן שעשועים פחות רלוונטי מכל מיני סיבות בעיקר טכניות.

גם ההבנה שלכן ממש עוזרת ומחזקת. קהילה זה דבר גדול!

לשאלת חלקכן, אין לי כרגע איך לדאוג לעצמי או לקחת זמן מעבר לחצי שעה עד שעתיים שבעלי יכול להגניב לי מדי פעם, אבל גם בזמן הזה אני לרוב עם בחילות וכאבי ראש אז פעילויות כיפיות זה פחות.

בכל אופן נושמת עמוק ומקווה שאחרי החגים השגרה תהיה רגועה יותר והתופעות של ההריון קלות יותר...

אז תודה לכולן. מתייגת, כי ממש מעריכה את כל מי שענתה.

@השם שלי @אחרית דבר @אמאשוני @מתיכון ועד מעון @אמ פי 5 @בלוט @oo @שוקולד פרה. @באתי מפעם @שקשוקונת @מתואמת @קיווי @כתבתנו @פאף @ביבוש

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..