ועד שתמצאי תהני מהקטן שלך, היום זה לא ברור מאליו שילד עם אמא בבית, זה מתנה לתינוק וסיפוק לאמא, אבל ברור שאם זה עושה לך לא טוב ותחושות כמו שתיארת, תתפללי ואל תתיאשי תמשיכי לחפש. אני בטוחה שהעבודה המושלמת בשבילך מחכה לך ותגיע בזמן הטוב ביותר
בינתיים תחפשי אולי בסביבתך עוד אמהות עם הילדים בבית להיפגש, לדבר, לצאת זה נחמד ויוציא אותך מהשיעמום בבית.

יש לך איפה לשים אותו כשתמצאי עבודה בע"ה? כדאי גם בפן הזה להתחיל לגשש...

שמאוד רציתי להיכנס לשוק העבודה , לתחום מסוים, זוכרת את עצמי מקפלת כביסה, ופתאום הגעתי ממש לשפל. הגעתי למצב שהתפללתי ממש מלב נשבר. וביקשתי שאני רוצה הרגע , הרגע עבודה חדשה , שאני לא יכולה יותר (במבט לאחור, נו.. עברתי מאז המון, ומבחינתי עכשיו זו היתה צרה של עשירים, אבל נכון לאותו זמן הרגשתי לא יוצלחית , הרגשתי נורא, ורק רציתי להיכנס למקום עבודה כמו כולם ולהרגיש שאני עושה משהו בחיים )

אני לא מגזימה. באותו יום קיבלתי טלפון והתקבלתי לעבודה שעבדתי בה כמה שנים והיה לי בה טוב. ולמה אני מספרת לך את כל זה? כי אין כמו תפילה של בן אדם על עצמו. אבל ממש. בלב נשבר ובהרגשה שאין מי שיעזור לך חוץ מבורא עולם. ואז את תראי שזה יגיע (התפללתי על הרבה דברים במהלך חיי, אבל אף פעם לצערי לא הגעתי למצב שהגעתי אז, שאין עוד מלבדו, ואני לא מתפלאת שזו תפילה שנענתה) מאחלת לך בשורות טובות, ושתרגיש טוב עם עצמך ❤️

להיות אמא זמינה, זו הקריירה הכי מוצלחת שאת יכולה לעשות בעולם הזה . אל תמעיטי בערך של זה. היום מוחאים כפיים למי שהגיעה לתפקידים נבחרים, אבל באמת באמת, את המקום של אמא אף אחד בעולם לא יכול להחליף!

דבר שני, מה עם אחים גדולים שישמרו על הקטנים?

מה עם צהרון, חלק מהימים או הכל?

מה עם לשלם למישהי? 

זה כן משמעותי בסוף עובדים מלא שעות ביום ומי שלא עובד מרגיש קצת מחוץ לעולם של כולם

מדברת מחויה כי היו לי תקופות ממושכות שלא עבדתי, והיה לי נכון וטוב וגם לילדים אבל היה לי קשה

גם לא היה חברה בעבודה וגם כולם היו במין מירוץ ואני בחוץ

דבר שני בתור מישהי שהיום מגייסת עובדים בעבודתי

אני לא יודעת באיזה תחום את אבל לדעתי כללית

תנאים מציגים אחרי שנתת הזדמנות להתרשם ממך

אם אני צריכה מישהי טובה ואפגוש מישהי כזו

בדרך כל אתגמש איתה בשעות וכו'. כמובן לא בכל תחום זה ישים, אבל כל עוד זה לא עבודה במשמרות אז מאמינה שאפשר להעריך איכות 

(איכות זה לא רק נסיון, זה גם אישיות) ולרצות ולבוא לקראת

בהצלחה רבה רבה!!

תסירי את המקלות בגלגלים ששמת לעצמך.

קודם כל, לדעתי אם את באמת רוצה להתקדם, מותר שנה-שנתיים לעבוד קשה יותר בשביל לקצור את הפירות אח"כ. טכנית אפשר למצוא פתרונות.

בראיונות לא להגדיר את ההגבלה הזאת מראש.

אפשר בשלב מאוחר יותר להעלות את זה שתשמחי לגמישות בשעות העבודה ועבודה היברידית, אבל ממש לא להגדיר את זה כבלוקר על ההתחלה אלא להשאיר את זה למשא ומתן.

לגבי הקטן שעדיין איתך, מניסיון מאוד קשה למצוא ככה עבודה.

מציעה לשלוח אותו למטפלת עד 13:00 פעמיים או שלוש בשבוע שתוכלי לעבוד בלחפש עבודה בצורה אקטיבית ותוכלי לקבוע ראיונות עבודה. אם קשה לך מיד לתאם מועד לראיון זה משדר נורה אדומה למעסיק.

אם הילד יהיה אצל מטפלת ימים קבועים מיד תוכלי להגיד בעזה ימים ושעות את פנויה וזה משדר יותר אחריות, גמישות ורצינות.

מבחינה כלכלית כל חודש שאת לא עובדת בו משמעותי יותר מכמה חודשים שאת משלמת למטפלת.

אני מבינה שקשה לעבור את המשוכה הראשונה של כניסה לעולם התעסוקה, אבל ברגע שתעברי את המחסום הראשוני ותצברי ניסיון, אח"כ כבר תוכלי לדרוש תנאים יותר טובים ונוחים.

אני נכנסתי לעולם התעסוקה אחרי שנתיים פלוס בבית אחרי הסבה, והיה ברור לי שאני צריכה להשקיע בזה בהתחלה והיום השעות שלי גמישות ונוחות, אפילו שאני בכלל לא אוספת ילדים או מפזרת. ויש ימים כמו היום שאני חוזרת רק ב17 לבית

את תהיי חייבת לרתום את בעלך לענין או לחשוב על פתרון אחר או לחפש מראש משרה גמישה או חצי משרה

אם הייתי אומרת בראיון הראשוני שלי שאני לא זמינה למשרה מלאה, זה היה כנראה מתמסמס. אחרי שנכנסתי יותר לעניינים ולמדתי את העבודה, אני יכולה לווסת ולהתגמש. אבל בכללי אצלנו ברוך השם מתחשבים בהורים 

גבר לא חייב לעבוד כל הימים עד שעות הערב כדי לפרנס

שיבקש ממקום העבודה חלק מהימים לצאת מוקדם או לחפש עבודה אחרת שמאפשרת יציאה מוקדמת בחלק מהימים

ככה את יכולה להעלות את הסיכויים שלך למצוא עבודה 

אבל בהמון מקומות זה ממש לא סטנדרטי לצאת בשלוש..

תנסי לראות איך את מורידה את המגבלה הזו לפחות חלק מהימים ובטח לא להגיד את זה על ההתחלה

כל האימהות מוציאות מהגנים אצלינו ב15:30. כולן עובדות. חלק מעט בחינוך חלק לא מעט בעבודות משרדיות משאבי אנוש גיוס וכו'.

לא חסר עבודות שמתגמשים בשעות. איך כולן יוצאות מוקדם?? לא מכירה כמעט אף אחת שמסיימת ב17:00-18:00. . . שום חברה שלי בעולם.

אבל לשלוח קוח למשרה שדורשת משרה מלאה ללא גמישות מראש, זה באמת פתח לאכזבה

אפשר לנסות ובראיון טלפוני לשאול אם יש גמישות אבל לא תמיד זה עובד

אצלנו אגב מי שיוצאת מוקדם מגיעה מוקדם גם. 

שאני אתחיל מוקדם והוא יהיה אחראי נגיד יומיים שלוש על הילדים בבוקר ואז אסיים ב15:00 ... חשבתי על פתרונות. אפשר גם לעבוד שעה פה שעה שם מהבית להשלים. יש פתרונות....ושוב אני מכירה מלא חברות ונשים שמגשימות את עצמן ומוציאות מוקדם כמוני מהגן. זה אפשרי....

אל תבאסו אותי שאני מצפה למשהו לא אפשרי. . . .

אני מאמינה באמונה שלימה שאמצא בקרוב ואצליח למצוא פתרון לילדים פעם פעמיים בשבוע. תודה למי שעודדה במיוחד.. @עדינה אבל בשטח @חנוקה @באתי מפעם

ממש עודדתן ונתתן לי כיוונים ותקווה

אבל צריך לקחת בחשבון שבתור עובדת חדשה אין סיבה שיתנו לך להשלים עבודה מהבית למשל כי את עוד לא יודעת לעבוד,את מבינה?

אני גם עובדת במשרה שאמורה להיות מלאה ויש לי גמישות, אבל יש את ההתחלה שלרוב תדרוש קצת יותר,או שכדאי כמו שכתבתי לחפש משרה כזו מראש או לבדוק את זה בריאיון טלפוני 

אני כבר שנים עובדת במשרה מלאה בעיר שהיא שעה נסיעה ממני ועדיין אוספת את הילדים כל יום. חלק מהימים אני מהבית ובימים שלא אני נוסעת מאוד מוקדם וחוזרת בזמן. אם חסרות לי שעות משלימה בימים שאני מהבית. אז בעלי באמת אחראי לפזר את הילדים בימים שאני נוסעת מוקדם.

מה שכן - חושבת שאפשר לשאול בראיון אם השעות גמישות או שחייבים כל יום לעשות שעות מסויימות, אבל לא כדאי להגיד שאת יכולה רק ככה או אחרת, סתם כי זה לא מתפרש טוב. לדעתי בכל עבודה שעבדתי בה כל הנשים היו יוצאות מוקדם יחסית וגם מגיעות מוקדם בהתאם. זה די מקובל...

ב15:30

אני גרה במקום שיש באמת הרבה מורות שמוציאות בשעה הזו (וגם בהוראה לאט לאט נהיה שהשעות לא מתאימות לגנים...)

אבל מי שלא בתחום- מתחלקת עם בעלה, לפעמים יוצא שגם רק הוא מחזיר/ מביא לגן כדי לאפשר להתחיל מוקדם או לסיים מאוחר.

או שיש אימהות שעושות תורנות מי מוציאה

או בייביסיטר קבועה.

וגם אני עצמי עד שהחלפתי לעבודה שמוגדרת מראש כחצי משרה ואני מסיימת בצהריים הייתי בריצה בעשרה ל4 מוציאה את הילדים אחרונים אחרי שהיו ראשונים בגן, וגם את זה ממש לא הספקתי כל יום... וזו עבודה שהתחלתי לפני שנולדו הילדים, ככה שהיו באמת גמישים איתי כדי שאשאר שם.

לא לכל תחום נח למצוא עבודה שאפשר לצאת בה מוקדם. יש תחומים שזה קשה מאוד.

ואצלי זה היה שאם להתפשר על עבודה או הילדים בחרתי להתפשר על העבודה.

אז סליחה שאני לא מעודדת.

אבל אם את מחפשת בתחום שאין בו עבודה עד 15 זה או לצבור ותק שם שנתיים שלוש ואז לנסות לבקש גמישות, או לחפש תחום אחר...

רק אחרי תקופה של מספר שנים התחלתי להציב עובדות בנוגע לשעות.

עכשיו אני עובדת עד רבע ל3 אבל מגיעה מוקדם ויום אחד בשבוע עובדת עד מאוחר.

לא יודעת במה חברות שלך עובדות זה ממש תלוי תחום אבל 3 זה לא סטנדרט.

לעבודה המתחילים להוכיח את עצמך

והאמת אצלנו ממה שמכיר רק מי שבתחום החינוך מוציאה כל יום בשעה הזו.. השאר מתחלקות עם הבעל או עובדות מהבית או גם וגם

או שמתחילים לעבוד יותר מוקדם

גמישות זה לא בהכרח לצאת בשלוש כל יום.. זה פשוט להיות גמישים גם מבחינתך וגם מבחינת העבודה

לדוגמא אני מגיעה בדכ על הבוקר (שמונה, משתדלת גם לפני כשבעלי לא במילואים) ויוצאת בדכ בשלוש וחצי, אבל יום אחד נשארת עד שש וחצי בערך ולפעמים יומיים

אבל בינתיים. מצאתי משרות עד 16:00 16:30 אם אתחיל שעה קודם ויסכימו לזה אני לא חושבת שתהיה לי בעיה בכלל.

מה שבטוח זה לא הייטק. זה משרות שמאפשרות גמישות. בדקתי... מה שכן חשוב באמת שאני לא אגיד ישר שאני מוגבלת אלא שאפשר למצוא פתרון של הגעה מוקדמת או השלמה ביום מסויים של שעות נוספות. תודה על העיצות

אבל אפילו משרות של מזכירות שבררתי עליהן דרשו עד 16... לקח לי הרבה זמן למצוא משרה שלא, והתפשרתי על תחום העבודה (למדתי מקצוע שאני מאוד אוהבת עם שעות עבודה הזויות. לא חשבתי שאגדל משפחה גדולה ולא יהיה אפשר לשלב בין השניים.)

לצערנו המציאות שלנו מורכבת ולא תמיד מותאמת לגידול ילדים.

בעיני זה בכלל הזיה שהגענו למצב שחייבים 2 משכורות ושעות פסיכיות בשביל לפרנס משפחה ושאין זמן לילדים...

הלוואי שהיו יותר משרות שמסתיימות בזמן לאיסוף הילדים מהגן בלי צהרון, או לפחות עד 15:00 כמו שאת מחפשת...

לעשות כמה שיחות מקצועיות או עם בעלת מקצוע מתחום המשאבי אנוש, כאלה שמכוונות איך להתנהג בראיון עבודה/ להכין קוח או עם מטפלת רגשית/פסיכולוגית סתם כדי לפרוק.

מאוד עוזר גם כדי להתאפס מחדש אחרי הלידות, לחיזוק הבטחון העצמי, להכוונה וכן הלאה.

מצטערת שלא הלכתי לטיפול או הכוונה מקצועית יותר מוקדם בעצמי ובשביל עצמי... מאוד עוזר לאוורר את הנפש

ולרוב אלו משכורות טובות עם אופציות לקידום בהמשך ושעות שמתאימות לאימהות

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..