ראיונות מלטפים, מאמרים שלו מתפרסמים במקור ראשון ובבמות אחרות, מזמינים אותו כנואם מכובד לימי עיון בהתיישבות.

צריך להדגיש, הוא לא היה סתם חייל ש'רק מילא פקודות', הוא פיקד על כל העסק. כאיש קבע הוא יכל לבקש לא לקבל את התפקיד, יתכן שזה היה מסיים לו את הקריירה, אבל כל הנרצחים בגלל מעשיו - גם סיימו את הקריירה.

אם היה לנו טיפה עמוד שדרה, הוא לא היה מעז להוציא את אפו מהבית. בטח שלו להציג את עצמו כמציל המפעל הציוני.

מה שהבנאדם הזה עשה

לערוץ 7 עניין לטשטש את פשע הגירוש בכלל ?

שמתם לב לכך שבערוץ הנכבד הזה כלל לא עוסקים ולא מדברים על הגירוש ?

ערוץ 7 לא מדבר על ה"גירוש", אלא משתמש במילה האלגנטית "התנתקות" ...

("קושיה" נוספת על ערוץ 7 יש לי בעניין התאריך שבו החלה המלחמה.

בערוץ חוזרים שוב ושוב על המונח "שבעה באוקטובר", ואותי זה ממש מקומם.

אאל"ט, אצלנו המלחמה התחילה ב**שמחת-תורה תשפ"ד**,

ולא בתאריך-הלועזי-חסר-המשמעות ההוא !!!)

האם ערוץ 7 מנסה לעשות לנו הנדסת-תודעה ???

זה כבר זמן ארוך ככה. לא ברור למה ואיך, אבל יש פערי ענק בין ערוץ 7 לעיתון בשבע.

הסדר הוא כזה:

הארץ

 |

סרוגים

 |

ערוץ 7

פעם אחרי סרוגים היה פשוט ריק, וערוץ 7 היה ברשימות אחרות. היום לצערינו לפעמים נראה כאילו יש תחרות סמויה עם סרוגים מי יהיה הסניף הדתי של הארץ.

עקירת גוש קטיף | ערוץ 7

בס"ד
 

כמה מילים שכתבתי במקום אחר, אחרי צפייה בפרק השני של סדרת ההתנתקות (אגב, בעניינו של גרשון, היה מוטב לו היה שותק ולא מזכיר לכולם שגם את הלבטים שהיה בסדרה - לו במציאות לא היה בכלל)

מבקרי סדרת ההתנתקות מהשמאל טוענים כי היא "מלבינה" את המציאות שהייתה בגוש קטיף ערב הפינוי. אלא שהם מתעלמים מהעובדה שמבחינת מי שחווה את הגירוש מן הצד הימני, יוצרי הסדרה דווקא חושפים פצע אחר לגמרי ומנסים להלבין אותו.
 

שילה מאז"ה מציג את סיפורו של מפקד הגירוש, גרשון הכהן. מאז"ה זה ר"ת מזרע האהרון הכהן, וגם מי שלא הבחין בכך בצפייה, לא יכול היה לפספס את דבריו של עמוס תמם בריאיון ל"ישראל שישבת" בסוף השבוע האחרון, שם הזכיר זאת במפורש.

הצפייה בסדרה מייצרת תחושה חזקה של אמפתיה כלפי שילה. יוצריה מצליחים לשכנע כי החלטתו לפעול "מבפנים" נבעה מרצון אמיתי למנוע מלחמת אחים, גם אם הדבר כרוך במחיר אישי. במקביל קשה להישאר אדישים לניכור שנעמה מאז"ה חווה מצד חברותיה ומטופליה.

חודש שעבר, במלאת 20 שנה לגירוש, שבו ועלו קולות המאשימים את מובילי ההתנתקות, בהם גם הכהן, על סירובם להתנצל. כך גם נפתחת הסדרה, בדמותו של שילה מאז"ה, חודשיים לאחר הפינוי, מול חבריו של בנו על גבעת טרשים בשומרון. הוא נשאל על כך ישירות על ידי בני הנוער - ומסרב להתנצל.

האם בזמן אמת מישהו מאיתנו היה מוכן שאשת מפקד הגירוש תיקח חלק באחד הרגעים המשמעותיים בחיינו? כנראה שלא. היום, המבט לאחור יוצר תחושת אי-נוחות, אך גם מספק פרספקטיבה צלולה יותר.

וזה לדעתי גם מה שמנסה לעשות כעת: היא מאפשרת לנו להיכנס לראשם של מבצעי ההתנתקות, להבין את הדילמות ולחוש את המתח. היא איננה ניסיון להציג את גוש קטיף כגן עדן אבוד, אלא ניסיון, אולי לראשונה,  לגעת בפצע שעדיין מדמם, בשאלת הסליחה והזיכרון.
 

הערה אחרונה: עיצוב הלבוש בסדרה נאמן למקור להפליא, המוזיקה קצת פחות. השילוב של קטעים מקוריים מגוש קטיף ומאירועי הפינוי מרגש ומעורר זיכרונות חזקים.

התנגדות עניינית - הפגנות ותקשורת היא מספיקה.

לא צריך לרדת לחיים אישיים של אנשים.

זה פגם מוסרי.

בגלל סיבות פוליטיות ואחרות אין הרבה קצינים בדרגת אלוף שמביעים עמדות ימניות. גרשון הוא כזה ולכן זה עוזר כדי "להלבין" את פשעיו בתקופת הגירוש.

בגדול קצינים כאלה לא מקודמים ונשארים אל"מ בדרך כלל ולפעמים סא"ל. בסיפור הזה גרשון הוא חריג וממילא כשצריך מרואיין עם רקע בטחוני הוא קופץ לשם יפה יפה.

אה, וכמובן שהוא מפרסם את המאמרים שלו בחינם ולא גובה עליהם תשלום. עוד סיבה.

(בורח...)

במקרה שלו כולם היו גאים בו בתור קצין והעובדה שהוא אומר "את הדברים הנכונים" עם דרגות של אלוף עושה נהדר את העבודה. והוא ידע את  זה מראש כשהיה תא"ל ורצה להתקדם לאלוף בתקופה הארורה ההיא.

האם יש התיחסות לזה שהכהן הפך אחרי ההתנתקות לאלוף. זה יכול להיות הסבר מצוין למה למרות  כל הלבטים המרגשים שלו. בפועל הוא קבל את התפקיד וביצע אותו בשלמות

הרב וייס שחלקו בגירוש לא מגיע לכדי עשירית מזה של הכהן, מוחרם ובצדק, ומנגד הכהן הפך ליקיר המגזר.

בושה וחרפה. אוי לאזניים שכך שומעות.

הרבה דורשים לעצמם כעת בקמפיין כי הם חושבים שהקהל שלהם רוצה שינוי לכיוון שלהם עם ההתנהלות בביטחון.

מעורר מחשבה אודות התפיסה הציבורית אודות ההצלחה הביטחונית בממשלת הימין על מלא...

פעם הנושא הכלכלי היה במרכז הבחירות, עכשיו זה הביטחון

ברור שהמלחמה השפיע על הציפיות שלנו מההתנהלות הביטחונית,

אבל לא ראיתי את הליכוד מבטיח שכץ יהיה שר הביטחון הבא.

ואני בטוח שעוד מעט נתניהו יכריז שתיק הבטחון ישאר בליכוד

זו או אחרת את שר הביטחון.

אתה יודע מה?

ההצעה שלך תלמד קצת יותר את ההבנה של הפוליטיקאים בתפיסות הציבור, בוא נראה, אם הליכוד יגיד שהם רוצים שכץ ימשיך כשר ביטחון, כנראה הם חושבים שהציבור תומך בהתנהלות הביטחונית.

אם הם לא יגידו מילה על היכן שר הביטחון יהיה, כנראה שהם חושבים שהציבור נגד ההתנהלות כעת.

אם הם יגידו באופן כללי שהם רוצים את השר אצלם, אז פחות וודאי אבל נוטה להבנה של תמיכה.

אבל אם המועמדות האחרות לקואליציה ידרשו את כל העולם ואשתו, כמו בסיבוב הקודם, הוא יאלץ למסור את המשרד הזה לאיזנקוט כדי להקים ממשלה, לא ממשלת חלומות, ולא ימין מלא.

לא ראיתי אפילו אמירה כזו הפעם

בדגש על בן גביר, הוא חבר לטלי גוטליב כדי ליצור מכפיל כח, אבל הציבור לא קונה, ואפילו בורח ממנו. בסקר עדכני הוא עומד על 6 מנדטים, וזה אומר שהיא מבריחה 2 מנדטים לפחות.

אם בן גביר חפץ חיים פוליטיים הוא צריך לחזור להיות שחקן קבוצתי בתוך גוש הימין, אחרת הוא ימחק.

הוא אומר בעת ובעונה אחת דבר והיפוכו. מצד אחד לדבריו גודל הגוש קובע, והמטרה להגיע יחד ל- 61 מנדטים לפחות, ומצד שני הוא נוטל לעצמו את עור הדוב למפרע, כאילו ה- 61 מנדטים העתידיים הם כולם שלו.

בס"ד

איתמר הבין שנתניהו בדרך להקים ממשלה עם אייזנקוט. הוא שומע את התדרוכים, ולא מאמין להכחשות. לכן הוא בא ומתחיל להכין את הקרקע לרגע שהתניהו יזרוק אותו.

אם זה יקרה, בכנסת הבאה הוא יהיה אופוזיציה לוחמנית לממשלת אייזנקוט-נתניהו, והתוכניות אותן הוא הציג אתמול יהיו הבסיס לכל זה.

גם הוא יכול, למעשה כל אחד יכול. לכן הוא מכין את המשבר הפוליטי הראשון עוד לפני הבחירות. זה האירוע.

לגבי ממשלה עם איזנקוט, לפי כל הסקרים הם מביאים במצטבר, 50 מנדטים פלוס מינוס, ומשכך, הם זקוקים לעוד 11 מנדטים לפחות כדי להקים ממשלה, וזה לא ריאלי.

לגבי אופוזיציה בכנסת, היא טובה בקריאות ביניים. הרפורמה המשפטית נבלמה בגלל הפגנות רחוב, ומיליארדים שנשפכו על זה בכל מקום.

בכל הכבוד לבן גביר, מיליארדים אין לו.

נראה בעיני שבמקום להערך לממשלת חלומות ימנית, ללא קלקולים, הוא נערך להטריל את הכנסת הבאה. אין לי אלא לאחל לו הצלחה.

נראה שבן גביר מכוון לנהל את ענייני המדינה, והיריב שלו הוא נתניהו, ולא השמאל.

יריבים נוספים שלו הם כל שותפיו הקואליציניים בממשלה היוצאת: דרעי, סמוטריץ', גולדקנופף, וגפני.

אף אחד מהם לא יצטער אם את הכנסת הבאה הוא יטריל מספסלי האופוזיציה.

מערכות חינוך מעולות, ליד שירותי תרבות, רפואה ברמה גבוהה.

זו הסיבה לצפיפות המטורפת באזור המרכז - והסיבה המרכזית מדוע הפריפריה לא מושכת אליה מספיק אנשים ומשפחות.

כי בדרום אין את האפשרויות הרבות שיש במרכז.

אפילו אנשי צבא הקבע של יחידות המודיעין והתקשוב, שהבסיסים שלהם במרכז, לא מוכנים לעבור לדרום. ופינוי הבסיסים מתעכב מזה שנים.

ביטוח לאומי הוא ענף של המדינה. והוא בעיקרו חברת ביטוח לנושאים שאף חברת ביטוח פרטית שפועלת על בסיס עסקי, למקסם רווחים, לא היתה מבטחת. נכים, סיעודיים, מובטלים …

חלקו ממומן ממיסים ישירים וחלקו האחר ממומן ע"י המדינה, מחלק קצבאות מכספים של המדינה, מכובה ומבוטח אקטוארית מול תקציב המדינה.

המדינה מזרימה לביטוח הלאומי מימון גמלאות לא-ביטוחיות: קצבאות שהמדינה החליטה להעניק לפי מדיניות סוציאלית, כגון השלמת הכנסה, קצבת ניידות, קצבאות מזונות וקצבאות ילדים.

כאשר הממשלה מחליטה להקל על מעסיקים או עובדים ולהפחית את שיעורי דמי הביטוח, היא משפה את הביטוח הלאומי על אובדן ההכנסה הזה.

להפוך את הביטוח הלאומי לחברת ביטוח פרטית - משמעותו שרבים מאוד מהזקוקים לביטוח, הנכים, הסיעודיים, כל מי שלא יכול לממן את עצמו, לחברת הביטוח הפרטית לא יהיה משתלם לבטח אותו.

הסיפא, הכשרה מקצועית - זו באמת רפורמה שמאוד נחוצה. לפתוח מחדש את בתי הספר המקצועיים שהיו בישראל עד שנות ה-80 של המאה הקודמת.

שהפיצול בין מס הכנסה לביטוח לאומי לא הגיוני

את הביטוח הלאומי.

לא לייעל ולאחד את המנגנונים עם מס הכנסה.

ישראל באמת בין המדינות היחידות בעולם עם הפיצול.

לא שזה פסול. יש הגיון רב להשאיר אותו.

ולעומת הבעיות הקשות בעבר בגלל הפיצול, כיום שהכל ממוחשב ונגיש דרך האינטרנט- הרבה הרבה יותר פשוט להתנהל ולקבל את השירות.

אגב, ישראל גם בין הבודדות בעולם, במבנה שירותי הבריאות - קופות חולים.

וזה מודל מצויין.

לא כל דבר במערכת הציבורית בישראל הוא מודל גרוע….

המודל אומץ מגרמניה, ע"י העולים מגרמניה שעלו לכאן לפני השואה בעקבות עליית הנאצים.

מעניין שהמודל הזה קיים במדינות בודדות בעולם - גרמניה, הולנד, בלגיה, שוויץ, אוסטריה וצ'כיה.

הם רק קיימים כדי לדפוק את הימין ובמקרה את בן גביר?

בס"ד

גם את הודעות המעקב אחרי מספר ההרוגים הם החלו עוד לפני כניסתו לתפקיד.

הקמפיין שלהם בעד הערבים בהרבה מישורים התחיל הרבה לפני. ספציפית פה הם עשו קמפיין נגד בן גביר (קצת בצדק) במקום למשל קמפיין לעודד את האנשים שלהם לא לשטוף את הרצפה ולשרוף את המצלמות לפני שבאה משטרה.

מתי השבכ נכנס לתמונה?

השבכ

בס"ד

ההודעות אלו יוצאות בכל פעם שיש רצח בחברה הערבית. מי שעקב אחרי ההודעות האלו שיוצאות לתקשורת ראה לאט לאט את האחוזים עולים לעומת אותו יום אשתקד, מה שהצביע על עלייה בהיקף התופעה. אלא שפתאום לאחרונה יש היפוך במגמה ואנחנו פתאום רואים בהודעות האלו ירידה בהשוואה לשנה שעברה. כשמנסים לשים אצבע איפה מונח השינוי, אז זה מקביל לכניסת השב"כ לנושא.

אם כי בסך הכל לטענתך יש פה חודשיים וחצי, כדאי לראות קצת יותר זמן, מה עוד שמניח שההשפעה של הכנסת השבכ לוקחת יותר מיום כך שצריך להפחית מתוך החודשיים וחצי זמן מה.

(לא המדברת)

זה פשוט להפעיל לחץ חיצוני כדי שהמלחמה תיפסק. BIDEN HELP US סטייל. ועכשיו כשיש ממשל אחר באמריקה הם מנסים להפעיל לחץ מכיוון ארופאי, כל עוד היבשת הזו קיימת ולא נחרבה על ידי החברים שלהם.

הצללים של ה-7 באוקטובר: השאלות הקשות שחייבות להישאל על תפקוד יחידות העילית

תחקור אירועי ה-7 באוקטובר אינו יכול לפסוח על שרשרת קבלת ההחלטות בזמן אמת בדרגים הטכנולוגיים והמבצעיים של אגף המודיעין. עולה תהייה קשה הדורשת מענה: האם כוחות מיומנים מיחידות כגון 8200, שהיו אמורים לקחת חלק פעיל במענה הראשוני בשטח, חוו כשל תפקודי, סירוב פקודה או קבלת פקודות הפוכות שאינן עולות בקנה אחד עם צורכי השעה?

חמורה מכך היא האפשרות המדאיגה, לפיה ננקטו לכאורה מהלכים מודעים ומשלימים שנועדו לטשטש את מחדל אי-ההתייצבות או המענה המאוחר. בהקשר זה, קיימת סבירות כי אותם פרסומים והפקות מדיה שהטיחו האשמות קשות והכפישו את לוחמי וחיילי צה"ל, לא נולדו מקריות – אלא הוכוונו ונוהלו כמהלך תודעתי מתוכנן, שנועד להסיט את האש, לייצר מסך עשן ולכפות על אותה סרבנות פנימית.

ללא חקירה אובייקטיבית ובלתי תלויה של היקף הפקודות, התגובות בתוך היחידות הללו, והקשר המסתמן בין כשלי השטח לבין מהלכי ההסברה והמדיה שליוו אותם, לא ניתן יהיה לרדת לשורש האמת ולתקן את הדרוש תיקון.

שועלים מחבלים בכרם המולדת: חובת השעה

השבר של השביעי באוקטובר מעניק משמעות מצמררת למילים: "אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים... מְחַבְּלִים כְּרָמִים". האסון הלאומי הוא תולדה של שילוב קטלני בין אויב אכזרי מבחוץ לכרסום הרסני מבפנים:

• ערעור הלכידות: פועלם של גופים כגון "כוח קפלן" ו"אחים לנשק" עודד סרבנות, פגע בחוסן המנטלי והקרין חולשה החוצה. כדברי חז"ל על עקבות משיחא – "הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת".

• עלילות האנרכיסטים: תאים קיצוניים מפיצים עלילות כזב המאשימות את לוחמי צה"ל בהרג אזרחים, ובכך משרתים ישירות את תעמולת האויב.

• ניצול הפירוד: חמאס זיהה במדויק את נקודת השבר הפנימית והלם בעוצמה, כמימוש האזהרה: "כְּשֻׁעָלִים בַּחֳרָבוֹת, נְבִיאֶיךָ יִשְׂרָאֵל הָיוּ".

•  הניצחון מחייב את הרחקת השועלים מבית.

הקביעה המקראית "מַהֵרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" מבהירה כי הסכנה הגדולה ביותר צומחת מתוכנו. כדי לקום מהחורבן, חובה עלינו להוקיע, לנטרל ולהיפטר לחלוטין מכוחות הפירוד וההרס העצמי. רק ניקוי יסודי של כרם המולדת מאותם שועלים, לצד אמונת ברזל, ימוטט את אויבינו מבחוץ ויוביל לגאולה: "וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם".

ערב הסעודית חתמה על ברית הגנה עם שתי אויבות ישראל מובהקות. שתפנה אליהם בבקשת עזרה.

יכולים לנשום לרווחה...

והברית הזו לא תעבוד תכל'ס...

ע"מ לייצר ביטחון אזורי?

כדי שנדע במה מדובר.

ניסינו להתקדם עם הלבנונים, וכלום לא יצא מזה.

אולי בעוד 50 שנים יקום אצלם מנהיג אמיץ שישנה את המשוואה.

אחרי החיסולים המהדהדים בצמרת שלהם.

ולכן הם מפחדים לתקוף אותנו ולא מטילים מצור ימי על ספינות שנוסעות לישראל.

כך שנראה לי שטות להתערב בסכסוך פנים ערבי רחוק אלפי קילומטרים ממנו.

אם יש מידע ביטחוני לא ידוע על סיכונים סיכויים וכו' כמובן יש לשקול בהתאם

אנחנו צריכים את איראן קיימת.

יבקשו טובה. ואחרי זה יהיו כפויי טובה. אין להם שום בעיה עם זה.