חוץ מזה אין לך מה להתבייש בסך הכל ילדה בכיתה א'.

תדברי איתה כשאת רגועה,

תתקפי לה את הרגש שלה שהיא מאוד מאוד רצתה את המשחק ואת מבינה אותה אבל לא לוקחים משחק שלא שלנו

ותמשיכי הלאה.

אם זה משהו סדרתי שחוזר על עצמו אז זה מדאיג

אבל חד פעמי לא הייתי מתרגשת בכלל.

ואם אותה אמא לא מסוגלת להיות חזקה ולא לתת לבת שלה לקחת משחק לבית ספר

שתיקח בחשבון שהמשחק ייהרס או יאבד

ואם היא לא מבינה זה כבר בעיה שלה

זה בדיוק חינוך. לא כל מה שמתאים לאחרים מתאים גם לנו

וזה עדיין לא מצדיק לקחת משחק לילדה אחרת.

קחי את זה כהזדמנות לחזק את החינוך והערכים שלכם

למה המורה אמרה מי הילדה?

זה גיל כלכך טבעי למקרים כאלה

אל תרגישי לא בסדר

הכל טוב.קורה.

המורה לא הייתה צריכה לומר, רק להחזיר ושאר הטיפול נעשה מולך.

ממש לא לומר את השם!! 

קודם כל, זה שלב התפתחותי. להבין מה שלי ומה לא שלי.

עד לפני שניה היא הייתה בגן והמשחקים היו שייכים לכולם.

דבר שני, מסכימה שזה הבעיה של האמא השניה שהיא שלחה את המשחק עם הילדה.

הייתי מתקשרת למורה לברר את האירוע מנקודת מבטה.

בכלל מוזר שזה מה שיש למורה בא' לעשות, לבדוק בתיקים של הבנות..

יותר סביר שהאמא הייתה שולחת הודעה שאבד המשחק ואם מישהו מוצא אצלו שיחזיר.

בכל אופן אחרי שיחה עם המורה אפשר לברר בעדינות מה קרה מנקודת מבט של הילדה.

האם כל הבנות שמו לב שזה נמצא אצלה? האם היא בכלל מודעת לחיפוש שנעשה?

זה נגיד יותר חשוב לי לברר עם הילדים שלי. וגם לשקף להם מה הוביל ללקיחת המשחק.

לפעמים זה לא כמו שנדמה לנו.

לפעמים מספיק שהילדה השוויצה מזה, והבת שלך חשה ריגוש מהימצאות הצעצוע אצלה. מלגעת בו.

לא תמיד זה מתוך כוונה לקחת הביתה ולחברה לא יהיה.

לפעמים מספיק לתאר לילדה את המקרה כפי שהיה מתרחש אם המורה לא הייתה מתערבת, כדי שהיא תבין את הטעות שלה.

כמה פעמים חזרה עם חפצים, קשתות, גומיות, משחקים שלא שייכים לה.

כל פעם עשינו שיחה איתה אבל זה לא עוזר

יש לך רעיון מה לעשות??

בקצרה, לעזור לה להבין את ההשלכה של המעשה. קודם קרה א ואז ב ואז ג' ואז לרבקה לא יהיה קשת.

לא בטוח שהבת שלך יודעת לעשות את המעברים האלו של מה משפיע על מה ולכן לא מבינה את מה שהיא עושה.

(אם היא לקחה את הקשת של רבקה אז לרבקה לא יהיה קשת)

אפשר לספר בעזרת סיפורים ולשאול מה כל אחד הרגיש. מה היה אפשר לעשות אחרת. לחשוב על פתרון אחר

## סיפור: המכונית האדומה של עידו

עידו הגיע לגן עם מכונית אדומה חדשה שקיבל ליום ההולדת. כל הילדים הסתכלו עליה בהתפעלות.

יואב, החבר הכי טוב של עידו, הסתכל על המכונית והרגיש משהו לא נעים בלב. *"הלוואי שהייתה לי מכונית כזאת,"* חשב.

בזמן שכולם שיחקו בחוץ, יואב ראה את המכונית מונחת בצד. הוא לקח אותה ושם בתיק שלו.

בהתחלה הוא הרגיש שמח: *"עכשיו היא שלי, אף אחד לא ישים לב."*

אבל אחרי כמה דקות הוא התחיל להרגיש דקירות קטנות בבטן. *"אבל זה לא שלי... מה יקרה כשעידו יחפש?"*

כשחזרו הילדים פנימה, עידו חיפש את המכונית ולא מצא. פניו נפלו והוא קרא: "המכונית שלי נעלמה!"

יואב שתק. הוא לא אמר מילה. אבל בפנים הוא הרגיש רע – הוא רצה את המכונית, אבל לא רצה שעידו יהיה עצוב.

באותו רגע הוא הבין: *"אני מקנא. אני רוצה שיהיה לי כמו של עידו, אבל לקחת ממנו זה עושה גם לו רע וגם לי רע."*

לבסוף יואב חזר לתיק, הוציא את המכונית ואמר: "עידו, אני מצטער. רציתי את המכונית שלך כי היא כל כך יפה. לקחתי בלי לשאול."

עידו חייך אליו ואמר: "תודה שהחזרת. אם תרצה, נשחק ביחד."

הלב של יואב התמלא בהקלה. הוא למד שאפשר לקנא – זה טבעי – אבל אסור לקחת. עדיף לבקש, לשתף, או לספר מה מרגישים.

---

## מה מרגיש ילד שמקנא במשחק של חברו?

* **תחושה של חוסר:** הוא מרגיש שאין לו משהו חשוב שיש לאחר, וזה עלול לגרום לו להרגיש פחות שווה.

* **רצון חזק:** הוא רוצה שהחפץ יהיה שלו, אפילו אם אין בו צורך אמיתי.

* **בלבול פנימי:** מצד אחד הוא רוצה את החפץ, מצד שני הוא יודע שזה לא שלו.

* **אשמה ובושה:** אם הוא לוקח בלי רשות, בהתחלה אולי יש שמחה, אבל מהר מאוד מתגנבים רגשות של אשמה ובושה.

---

## שאלות מנחות להורה

1. **"מה לדעתך הרגיש יואב כשהוא ראה את המכונית של עידו?"**

  *מטרה:* לתת מקום לקנאה כרגש טבעי ולהכיר בו.

2. **"למה לדעתך יואב שם את המכונית בתיק שלו?"**

  *מטרה:* לחשוב יחד על מניעים פנימיים של ילד שמקנא.

3. **"מה יואב הרגיש בבטן אחרי שלקח את המכונית?"**

  *מטרה:* לעזור לילד להבין את תחושת האשמה/אי הנוחות שמתלווה למעשים לא נכונים.

4. **"קרה לך פעם שרצית משהו של מישהו אחר? איך הרגשת?"**

  *מטרה:* חיבור לעולם הפנימי של הילד ושיתוף רגשי.

5. **"מה אפשר לעשות כשאנחנו מקנאים במשהו של חבר?"**

  *מטרה:* למצוא יחד פתרונות חיוביים – לבקש לשחק, לספר להורה על התחושה, לזכור שגם לנו יש דברים מיוחדים.

לפעמים כשילדים נתקלים בחפצים מסתובבים הם לא בדיוק מבינים מה הם אמורים לעשות איתם.

זה לא דומה למצב שבו לוקחים צעצוע מהתיק של החבר

במצב כזה הייתי מלמדת כשמוצאים חפץ מביאים לסייעת והיא מחזירה לילדה שאיבדה.

אפשר לבקש מסייעת כל פעם שהיא מביאה לה חפץ שמצאה היא תקבל מדבקה על השבת אבידה. זה יעודד אותה לפעילות חיובית במקום לשים בתיק שלה.

כשזה כבר קורה, פשוט להחזיר לגן בלי לעשות עניין. גם לגבי חפצים של הגן שהם חפצים שנוטים להתפזר. נגיד כל שנה אני מוצאת אצלנו כמה חלקי מגנט שלא שייכים לסט המקורי.

מדי פעם אוספים ומחזירים.

כשזה צעצוע מיוחד, מסבירים שאם כל ילד יקח לבית שלו, לכולם יהיה חסר ולא יהיה נעים בגן.

אפשר לספר סיפור שממחיש. אכתוב דוגמה.

## סיפור: הצעצועים של גן חצב

ביום ראשון בבוקר נכנסו ילדי **גן חצב** וראו הפתעה גדולה:

על המדף חיכתה קופסה ענקית, מלאה צעצועים חדשים שקנתה הגננת נעמה.

היו שם **משאית כחולה גדולה** עם גלגלים מבריקים, **בובת דוב רכה** עם צעיף אדום, **סט קוביות צבעוניות** לבניית מגדלים גבוהים, וגם **מטוס ירוק קטן** שעושה רעש כשדוחפים אותו קדימה.

הילדים קפצו מרוב שמחה.

"וואו!" קרא יואב, "אני רוצה להיות הראשון שמשחק במשאית!"

"ואני רוצה את הדוב!" צעקה מיה וחיבקה אותו.

דני מיד התחיל לבנות מגדל מהקוביות, ועדי הריצה את המטוס הלוך ושוב.

באותו יום היה כיף גדול, אבל בסוף היום קרה משהו שונה:

יואב הסתכל על המשאית ואמר בליבו: *"איזו משאית מושלמת, אם אקח אותה הביתה אוכל לשחק בה לבד."* הוא החביא אותה בתיק.

גם מיה חשבה: *"הדוב כל כך רך, אני רוצה לישון איתו בלילה."* והיא הכניסה אותו לתיק שלה.

עדי אהב מאוד את המטוס הירוק ולא הצליח להיפרד ממנו – וגם הוא החליט לקחת אותו.

למחרת בבוקר רצו הילדים ישר אל המדף. אבל המדף היה כמעט ריק.

דני חיפש את הקוביות ומצא רק חלק קטן מהסט.

"ואיפה המשאית?" שאל.

"לאן נעלם הדוב?" התפלאה שירה.

"אני רציתי לשחק במטוס!" קרא אורי.

בגן השתררה שתיקה. חלק מהילדים נראו עצובים, חלק כועסים.

כולם הביטו בגננת נעמה.

נעמה ישבה במפגש ואמרה:

"ילדים אהובים, אתמול הבאתי לגן צעצועים חדשים כדי שכולכם תהנו מהם. אבל הבוקר גילינו שחלק מהם נעלמו. אני מבינה שחלק מכם לקחו אותם הביתה. חשוב שתדעו – הצעצועים בגן הם של כולם. אם לוקחים אותם הביתה, אחרים נשארים בלי לשחק. זה עושה לכולם עצוב."

יואב, מיה ועדי הרגישו חום בפנים. הם לא אמרו מילה, אבל בלב ידעו שהגננת מדברת עליהם.

בהתחלה הם הרגישו טוב עם הצעצוע החדש, אבל עכשיו הם הרגישו לא נעים – גם כי אחרים עצובים, וגם כי זה לא באמת שלהם.

למחרת חזרו שלושתם עם הצעצועים.

יואב אמר: "אני מצטער שלקחתי את המשאית, רציתי לשחק בה לבד."

מיה חיבקה את הדוב והחזירה: "הוא כל כך נעים, אבל הבנתי שהוא שייך לגן."

ועדי הניח את המטוס ואמר: "סליחה, הייתי צריך לבקש לשחק יותר זמן."

נעמה חייכה ואמרה:

"אני שמחה שהחזרתם. הכי כיף כשכולנו משחקים יחד. אם יש צעצוע שממש בא לכם עליו – תמיד אפשר לבקש להאריך את התור, או לספר לי, ונמצא פתרון."

מאז למדו הילדים שצעצועים של הגן נשארים בגן, וכך כולם יכולים ליהנות מהם – בלי שאף אחד יהיה עצוב.

---

## שאלות מנחות להורה

1. **"למה לדעתך יואב, מיה ועדי לקחו את הצעצועים הביתה?"**

  *מטרה:* לברר את **המניע** – רצון אישי חזק, קושי לחלוק.

2. **"איך הרגישו שאר הילדים כשלא מצאו את הצעצועים?"**

  *מטרה:* לפתח **אמפתיה** – להבין את הצד השני.

3. **"מה קרה כתוצאה מכך שהצעצועים נעלמו?"**

  *מטרה:* להראות את **הקשר בין פעולה לתוצאה** – מעשה קטן גרם לעצב גדול.

4. **"איך לדעתך הרגישו הילדים שהחזירו את הצעצועים?"**

  *מטרה:* לעזור לזהות תחושת הקלה ותיקון.

5. **"איזה פתרון אחר יכלו יואב, מיה ועדי למצוא במקום לקחת את הצעצועים?"**

  *מטרה:* לחשוב על **פתרונות חלופיים** – לבקש עוד תור, לשחק יחד, לבקש מההורים צעצוע דומה בבית.

מצטערת אבל אני רואה אחרת.ילדה בת 6 אינה תינוקת.אמורה להבין שלא לוקחים משהו שלא שייך לך.גם בגן המשחקים לרשות כולם אבל לא לוקחים בלי רשות הביתה.לגבי הבאת משחקים לכיתה- ממש לא בעיה של האמא ששלחה משחק.ממש מקובל ולגיטימי שבתחילת כיתה א ילדה תביא משחק או חפץ מהבית על מנת להקל את המעבר.המורה לא היתה אמורה לחפש בתיקים.אבל המעשה חמור ואין להקל ראש.

להתייחס לזה בכובד ראש כדי שזה לא יימשך

אם הילדה תקבל שדר שזה בסדר למה שלא תמשיך? 

לק"י

לא חושבת שעל מקרה חד פעמי האמא הזאת היתה צריכה להתקשר אלייך, אלא המורה היתה צריכה לעדכן אתכם לשם העדכון.

אם זה לא חוזר על עצמו, אז אני מאמינה שמספיק להסביר לילדה שלא עושים דבר כזה וכו'.

אולי כן כדאי לשמוע מהמורה או מהבת שלך מה היה בדיוק. כי לא בטוח ששאר הבנות יודעות מי לקחה. אולי רק הבת שלקחו לה, ואז זה פחות מביך לילדה.

הבת שלי בשנה שעברה היתה בכיתה א', והיתה אצלן תופעה שנעלמו חפצים וממתקים לבנות. אז המורה כתבה הודעה להורים שהיא דברה עם הבנות על זה, ושזה גיל שלא תמיד מודעים לחומרה שבעניין ושזה נובע מתמימות, וביקשה שגם אנחנו נשוחח איתם על העניין.

אז זה כנראה הגיוני לגיל.

האמא.

מביך משהו!

חמור מאוד בעיניי אם החיפוש והמציאה נעשו לעיני כולם.

ואם לא נעשה לעיני כולם, גרוע מאוד שהמורה בחרה לשתף את האמא/הילדה בשם החברה שלקחה.

סיפור כזה הייתי מצפה שיסגר בין המורה לאמהות, כל אחת בנפרד. בלי שאחת יודעת על השנייה.

המידע מי מהילדים לקח את המשחק לא היה אמור להגיע אל האמא של בעלת המשחק

ובטח שהיא לא אמורה להתקשר אליך

נכון, הילדה עשתה מעשה שלא בסדר

(לא נכנסת לסיפור אם הוא חמור/בדיקת גבולות טבעית/סקרנות או ווטאבר)

יש דרך להגדיר גבולות/לחנך

זה לא במשפט שדה בכיתה

וגם הבדיקת תיקים הזויה בעיני

דרוש בדיקה

דברי עם המורה

דברי עם הבת שלך

תביני איך הם רואות את הסיטואציה

היה עליה להגיד למורה לדבר איתך, אם המורה לא חשבה כך בעצמה.

וזהו.

זו ילדה בכיתה א.

אין לך במה להתבייש.

קרה אצלנו וגם בגילאים יותר מאוחרים. 

ממש יכולה להבין אותה, בטח אחרי שדיברתי איתה, שהיא ממש רצתה דם משחק כזה וידעה שלא אקנה לה.

לא רוצה שהיא תצא ככה בפני המורה החדשה ובנות לכיתה

אולי הבנות בעצמן לקחו החלפות

או שהיא הסכימה להשאיל ושכחה

או אלף ואחת סטואציות אחרות

שבהן הסכימה למשל להביא מתנה תמורת משהו אחר

אני מראש אומרת לבנות שמה שלוקחים- דברים אישיים כמו תכשיטים או משחקים שיקחו בחשבון שלא יחזור

התחילה כיתה א לפני שבוע.

זה משהו חדש, גדול. שינוי משמעותי.

אני לא יודעת מה היא מכירה בבית הספר ומה לא

כמה חברות יש לה שם

איך הולך לה.

אבל בכל מקרה, זה שינוי מאוד גדול.

אני יודעת ומבינה למה זה מבייש אותך. באמת באמת.

אבל המיקוד עכשיו צריך להיות עליה.

מה קרה לה

מה הניע אותה לזה

מה הייתה הכוונה שלה

ואת כל זה, אפשר להבין משיח עם המורה (שאמורה להיות אובייקטיבית)

ומשיח עם הבת שלך, שאת רוצה בטובתה.

לא בצורה מאשימה

אלא בצורה מבינה וחומלת.

לא הופכים להיות גנבים מפעם אחת בכיתה א' שלוקחים משהו בטעות או בכוונה לחברה.

לא מאמינה שיש כאן כוונה לעשות רע

אולי היא מאוד מאוד רצתה

אולי החברה נתנה לה לשחק והיא הבינה שהיא יכולה לקחת

בעיניי הטלפון של האמא אלייך הוא לא לעניין.

זה אמור להיות בתיווך המורה.

ובאופן כללי בריא לתת לילדים להתמודד לבד בעיניי, כמובן בהנחייה של כל הורה את הילד שלו.

אבל לא לפתור דברים מעל הראש שלהם.

פעם לקחו לבן שלי קלפים מתוך התחק

זה מאוד העציב אותו, באופן מובן.

אבל זה היה חד פעמי

אז דיברנו

והגענו למסקנה שאפשר להחליט:

א. לא להביא קלפים לבית הספר

ב. להגיד לחבר שלקח שיחזיר

ג. לשים אותם במקום עמוק יותר בתיק

והוא בחר מה שבחר, ובסוף היה בשותף עם כמה חברים (ביניהם החבר שלקח) ולמד לעמוד עם שלו ולפתור את הבעיה בעצמו בהתאם למה שנראה לו.

אז זה סיפור מהצד השני

אבל רק באה להגיד, שבעיניי משהו חד פעמי לא מעיד על מגמה.

ולא צריך לעשות סיפור כל כך גדול מכל דבר ולתייג את זה ישר כגניבה.

קרה כאן משהו, הזדמנות מעולה לדבר ולהבין.

הזדמנות שלך כאמא, לחנך את הבת שלך.

זאת המסגרת של הסיפור הזה, וככזו היא צריכה להיתפס.

ואם את חושבת שנעשה לה עוול בהתנהלות מול הכיתה, אז בהחלט גם לדבר על זה עם המורה.

אבל את לא צריכה לתת דין וחשבון לאמא של אותה ילדה. והפעולות שלך לא צריכות להיות קשורות למחשבות שלה 

אני חושבת גם שילדה בגיל הזה מבינה טוב מאד שזה לא משהו שעושים. אין טעם להסביר, לפרט, לחפור.

כן כדאי לתת שם לרגש, קנאה, רצון חזק, יצר הרע גדול מאד

והייתי מפרטת, בטח כל כך רצית ובלי שהתכוונת הידיים שלך לקחו, אולי גם נבהלת ממה שעשית ולא ידעת איך לתקן.

לא צריך ולא כדאי לדבר על מעשה טוב ומעשה שלא יעשה, היא יודעת, היא מבדילה, היא לא הצליחה להתגבר, היה בה רצון חזק, רגש ילדותי והיא לא הצליחה לשלוט בו.

אפשר לחשוב ביחד איך לנצח פעם הבאה, או מה לעשות אם טעינו.

יעזור אם תשתפי התמודדויות שיש לך

את יודעת כל כך רציתי לאכול שוקולד והידיים שלי כמעט לקחו והכניסו לפה, אבל נזכרתי שאני בשרית ואמרתי לידיים שלי שהן צריכות להתגבר, כי אני הרבה יותר חזקה מהיצר הרע וכולי

חוזר מדי פעם מהגן או מחבר (גיל 5) עם חפץ שחבר הביא לו

האמת שזה לא כ"כ מעניין אותי הסיטואציה מה בדיוק היה ביניהם

מי שמביא חפץ לגן אני לא אחראית על הסיטואציות בין הילדים

ככה שהייתי אומרת לאמא שאני לא יודעת מה היה שם ושזה לא מקובל להביא חפצים לבית הספר במיוחד לא בגיל קטן

אפס אשמה

אפס בושה

הייתי מבררת בקטנה עם הילדה מה היה

אבל לא באמת קריטי לדעת

ולהסביר לה שלא לקחת חפצים של אחרים אלא רק אם זה בוודאות ניתן כמתנה

שכן מותר להביא משחקים לבית ספר. גומי , כדור , כלפים...

וילד בגיל הזה לגמרי מבין מה שלו , מה לא שלו , מה של כולם , מה שיך לחבר...

שנית, ילדים זוכרים את המקרים האלו. כך שנורא חשוב לסגור את הסיפור בצורה יפה. זה בשביל אמא ילד הוא ילד קטן , בשביל חברים בכיתה הוא לא קטן והם מצפים להתנהגות בהתאם

זה משחק אחר שלא מסוג המשחקים שמשחקים בהפסקה, אלא סוג של משוויצים בו, מרגישים שייכות לחפץ הספציפי, משהו שאין לו תחליף ואם לילדה אחת יש רוב הסיכויים שהיא היחידה בכיתה שיש לה. משחקים מהסוג הזה גורמים לבלגן וקנאה.

במובן מסויים הקנאה היא לא תופעת לוואי, היא מה שעומד בבסיס המוצר.

זה יותר דומה לנעליים מדליקות אורות, מותר לבוא עם נעליים לבית ספר, אבל נעליים מדליקות אורות, זה מיותר וזה שופוני.

למה מייצרים נעליים כאלה?

כי יש לזה אפקט שופוני.

למה הורים קונים נעליים כאלה?

כי זה שופוני.

למה ילדים משוויצים בנעליים כאלו?

כי זה שופוני.

למה ילדים אחרים מקנאים בנעליים כאלו?

כי זה שופוני.

למה ילדים אחרים עלולים להרוס לחבר נעליים כאלו?

בדיוק בגלל השופוני.

אני זוכרת שהייתה ילדה בכיתה שלי שהייתה מגיעה עם חרוזים בחולצה (לא הייתה תלבושת אחידה)

ואז זה היה מאוד יוצא דופן והיינו מציקות לאותה ילדה רק בגלל זה וזה היה בכיתה ד', בטח שבא' קשה להכיל את זה.

העובדה שהמורה בדקה בתיקים (אולי היא חששה מהאמא) והאמא התקשרה במיוחד לספר את זה, רק מחזק את כל השופוני סביב המשחק הזה.

הילדים שלי איבדו הרבה כדורים/ גומי/ קלפים ומעולם לא חשבתי לבקש מהמורה לחפש או בכלל לא עלה בדעתי לבדוק אם יש ילד שלקח.

אותו דבר עם טושים וכל דבר אחר, יש את הסוג הסטנדרט שמביאים לכיתה ואם נעלם, קורה.

ויש את הסוג המיוחד שסתם גורם לקנאה מיותרת ומי שמביא אותו צריך לקחת בחשבון שהוא גורם למתח חברתי בכיתה וגם הסיכוי שהוא יחזור בשלמותו הביתה לא גבוה.

אפילו לגן שלי בגן חובה הסברתי שבקלמר של הגן שמים מחק פשוט, ואת המחקים המיוחדים שיש לו, נשמור בבית שלא לעורר קנאה ושאף אחד לא יקח לו והוא ממש הבין.

זה מזכיר לי גם שבגן שלו השנה אסור להביא אקטימל. תגידי אבל מותר להביא אוכל לגן.

נכון, אבל יש אוכל סטנדרטי של פרוסה וירקות. אקטימל ומעדן זה לא סטנדרט, וגורם לקנאה ותחרות ומתח.

בתחילת א' עדיין אין את הבשלות המספיקה להבין שמה ששלי, שלי בלי "לפתוח עיניים" למה שיש לחבר, ולכן האחריות פה היא גם על האמא שהביאה את המשחק, שלפי ההתנהלות בהמשך היא אפילו לא מבינה מה הבעיה בלהביא משחק כזה לכיתה ובעצם המעשה היא מעמידה את החברות בניסיון שקשה לעמוד בו.

יש מלא נעלי אור זולים , אני לא קונה רק בגלל שאני מפחדת לשכוח להרחיק אותם לפני שבת ( קרה לנו לפני ארבע עשרה שנה) , גם מחקים מיוחדים יש לכולם. ואנחנו גרים במקום עני , אובייקטיבית.

מעדן לא מביאים לגן כי הוא מלכלך , אם יביאו שלושים מעדנים סייעת תתאבד , מאותה סיבה גם קורנפלקס בטרום לא מביאים...

מורה באמת התנהגה לא נכון, הייתה צריכה לפתור את זה יותר בשקט.

אבל עדיין , גם אם לא יביאו משחק לבית ספר, אולי יביאו לגינה או סתם יהיה משחק אצל חברים בבית.

זה בדיוק הגיל ללמוד להתמודד עם קנאה. גם לי זה קשה , אבל גם אם אין בגדים מיוחדים אפשר לקנא במשהו אחר. בשער יותר יפה , בזה שילד אחר יותר חכם , יש לו דוד מפנק , חדר נפרד, הורים מרשים יותר ... אין לזה סוף

לעצמי סייעת שמתאבדת כתוצאה מ 30 מעדנים.

אני ממעדן אחד מקבלת צמרמורות בכל הגוף 😁

זה עניין של תשומת לב.

כשלכל הילדים יש נעליים רגילות, ולבודדים יש נעליים עם אורות, כל הילדים מתאגדים סביבם.

זאת הבעיה.

כשילד מביא מעדן לגן, זה לא עוזר לחברים שלו, שבבית אמא יכולה לקנות לו מעדן כזה. עכשיו אין לו.

כמו שתוהה לעצמי כתבה, אפשר להגיע להסכם מתי מותר ומתי אסור, ואז זה הופך לסטנדרט.

אפשר גם להחליט בכל יום שישי מותר להביא משחק מיוחד מהבית.

אבל כשסתם כך ביום לימודים רגיל מביאים משהו מיוחד (ללא קשר לעלות שלו) זה יוצר מתח חברתי.

אותו דבר עם המחקים. חבילה עולה שקל.

זה לא מרגיע את המתח החברתי כשלכולם יש מחק סטנדרטי ואז ילד אחד מוציא מחקים מיוחדים.

אם לכולם יהיו מחקים צבעוניים זה לא יעורר עניין ואז בסדר.

יש כאלו שנהנים מתשומת לב כשהם מעוררים עניין. זו הבעיה באמת.

בין מה שילד מסוגל להתמודד איתו לבין מה שהוא עדיין לא מסוגל.

אני גם לא חושבת שיש שוויון בעולם, וילדים צריכים להתמודד עם גירויים ושלפעמים יש להם משהו פחות שווה ממה שיש לחבר.

אני פשוט חושבת שיש גם אחריות חברתית בגיל הצעיר כשעדיין קשה לעשות את ההפרדה וצריך לשים לב שהניסיון לא קשה מדי.

בסוף בכל גן או בכל כיתה יש את הכללים שלהם.

שלא צריך לגרות חברים בכוונה . וגם לא כדאי להוציא החוצה משחק יקר , לפחות כשהוא חדש ...

אבל יכול להיות שילדה הכניסה אותו לתיק בלי שאמא שמה לב. יכול להיות שילדה מאוד רצתה ולאמא לא היה זמן להסביר כי היא מאחרת לעבודה .

אבל הדבר הזה לא מצדיק לקיחת דברים לא שייכים לך ולא אמירה שהיא אשמה בעצמה .

ולא נכון בעיניי להגדיר כללים לכל דבר עד לרמה איזה מחקים להביא ואילו קשת לשים, אי-אפשר לחיות ככה.

ואז היא הציעה מעצמה לכתוב לילדה פתק של סליחה ולהביא לה ממתק קטן.

היא אמרה שהיא עשתה את זה כי ידעה שלא אקנה לה צעצוע כזה. עדיין חושבת איך להגיב לזה לעומק.

באותו רגע אמרתי לה שיש הרבה דברים שיש לאחרים ולנו אין ולא יהיו ויש דברים אחרים שלנו יש ואחרים רוצים, זה לא אומר שאפשר לקחת משהו של מישהו אחר.

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

שהטיפול המונע לא מספיק טוב

כדאי לכם לחזור לרופא ריאות

וללכת אליו קבוע עד שמשתפר

משאפים קיבל מכל הסוגים ולא עזר, אבל עדיין ממשיכים

אזניל קבוע מקבל

אין עוד משהו שלא ניסינו

סינגולייר גם לא עזר לו, אנהלציות במקום משאפים גם

אצלנו זה מה שגם ריפא לגמרי

עם אירובנט

ובמקום אזניל יכול להיות שמוקסיפן יותר טוב

היתה לנו תקופה בעבר עם מוקסיפן מניעתי

מוקסיפן מניעתי לא עזר בכלל בכלל עם אזניל זה ככה ככה

אבדוק על המי מלח 7% לא ניסיתי. יש לנו 3% וגם זה עושה לו ליחה סמיכה שגורם עוד יותר לחסימה

אירובנט גם אנהלציה גם משאפים יש לנו כי המשאף עם ריח לא נעים עבורו אז לא מסכים

במי מלח אמור לטפל בליחה

3% זה נמוך לבעיות בריאות

אבל מה שהכי חשוב זה ללכת באופן סדיר לרופא ריאות

הוא אמור לדאוג שההתקפים יהיו פחותים

היתה תקופה שהלכנו פעם בשבוע למרפאת ריאות בבית חולים עד שהמצב השתפר

יש הרבה מעבר מה לעשות

פיזיו לנשימה

שאיבת ליחה ועוד

אל תשארו עם זה לבד

לרפואה יש הרבה מה להציע

אנחנו מטופלים בבי"ח שיבא ועכשיו שיש התפרצות חזקה אני רוצה להגיע שהרופא יראה אותו בזמן אמת ואין תורים, התור שלנו שהיה מלכתחילה הוא לעוד כשבועיים עד אז הוא יסיים עם המחלה ונלך שהוא כבר בסדר ונושם טוב אז לא עשינו פה כלום.

רופא בקופה לא מבין בזה אז גם לא הולכת ומטפלת לבד בבית, רופא ריאות מתכתב איתי במייל בזמן אמת אבל זה לא כמו שהוא רואה ובודק אותו

לפני הרבה שנים

קובעים סדרת תורים פעם בשבוע

זה לא משנה אם הילד חולה או לא

עוקבים אחריו באופן רציף

ואם הוא לא חולה זה מעולה

ואם זה חוזר כל הזמן אז התורים יפלו גם על מחלה פעילה

פעם ראשונה שומעת על זה, ביקורים כאלה הכי יעילים כי הם עוקבים באופן רציף אחריו

כל פעם אצל אותו רופא?

גם המליצו ברונכו אבל כל רופא אומר לי משהו אחר אז לא יודעת אם זה נצרך בכלל

שזה עושה לו מלא מלא ליחה ואז מגיע שיעול ליחתי שתקוע לו אז עברנו משיעול מצפצף ונבחני לשיעול טורדני של ליחה

זה הבעיה באנהלציה

היא מכייחת אותה

כשהליחה תקועה בריאות או בדרכי הנשימה

נהיה דלקת והתקף

אנשים שסדרה של זריקות B12 העלימה להם את האסתמה.

אני הייתי עם אסטמה, עם צרות אין סוף בנשימה, ממש מנע ממני לעשות דברים, בסוף רופא ריאות טוב, עם הרבה סבלנות לנסות את כל השילובים של משאפים וכדורים עד הטוב ביותר - הגעתי למצב ממש מאוזן, כמעט בלי התקפים, כושר טוב ובלי לפיד לזוז.

צריך סבלנות אבל זה אפשרי

חיבוק! איזה קשה זה...

האמת.שגם אנחנו היינו בסיפור הזה כשהבן שלי היה קטן, הדבר היחיד שעזר לנו בסוף היה שהלכנו לרפואה משלימה... גיסתי היא הומיאופתית, אז עשינו אצלה טיפול וזה מה שעזר...

מציעה לך לשקול גם. בהצלחה!

בכלל, חוץ מכסף (והרבה) שהלך לפח לא ראיתי שיפור- בעניין אחר. לכן סקפטית בנושא. מה גם שגם בזה צריך לעיתים להחליף תרופות עד שמגיעים למה שמתאים עבורו ואני ככ מותשת איתו שאין לי סבלנות גם לרוץ אחרי זה

אני טועה?

אני בכלל לא כזאת שמאמינה ברפואה משלימה וכל זה, אבל אחרי שראיתי כמה זה עזר לו, המשכתי עם הומיאופתיה גם למשהו אחר שנה לבת שלי, וגם שם ראינו ישועות..

זה נכון שזה הרבה כסף , אבל דווקא מבחינת התרוצצויות, אצלנו היא שולחת את זה לסופר פארם לידינו אז זה ממש סבבה...

תעשי מה שטוב לך

עייפתי ורק מלחשוב על התקופה הקרובה אני נכנסת לייאוש

הוא בקוצר נשימה?

או השיעול עצמו מטריף אותך?

כי אני דיברתי עם הרופא ריאות אמרתי לו שאני לא מסוגלת יותר. נגמר שיעול יש כמה ימי חסד ושוב חוזר הניגון

הוא אומר לי כל עוד הוא לא מצפצף אין מה לעשות

זה מערכת חיסונית חלשה שתופסת כל וירוס שזז.

גיהינום.

זה התקף אסתמה...רופא ריאות אומר שזה אסתמה בדרגת חומה קשה, רופא ילדים שראה אותו בזמן אמת אמר שזה סטרידור , רופא אחר אמר ברוכיוליטיס..

בנתיים הוא משתעל נבחני ושורק כל כמה שניות, בשינה זה בכלל בלתי אפשרי , בטניזול במינון הרגיל -3 כדורים לפי במשקל שלו לא עוזר לו בכלל ומינון כפול שאני נותנת עוזר אבל לא ממש גם, כמה כדורים גוף כזה קטן יכול לקחת?

אז כל פעם שאני שומעת שיעול הבטן מתכווצת ואני חסרת אונים, בלילה ממש בכיתי כי לא היה לי איך לעזור לו

מיותר

סתם עולה כסף

מלא התעסקות

אף פעם לא עובד כמו שצריך, תמיד עושה בעיות..

בחיים לא חסך ..

אם היה אפשר מרחוק היה אפשר אבל זה לא שזה עזר לרופא *לבדוק* את הילד מרחוק

בחיים זה לא עבד וניסינו מלא פעמים לאוזניים גרון נשימה ומה לא..

אותי מזה...

משתגעת מהעניין שכל ההפתעות קורות בלילה

וכל פעם זה ריצה למיון כי הרופאים בטלפונים רוצים לכסת"ח

על עצמי, בדיקת גרון בשעות הערב, ישר הרופא און ליין אמר שזה דלקת גרון וקיבלתי מרשם לאנטיביוטיקה, על הבוקר בעלי קנה.

לקטנה שלי קצת קשה לי להשתמש בזה, כי אני מרגישה שהיא חייבת בדיקה של רופא באופן ספציפי, אבל אם יהיה צריך, אני אשתמש

קניתי את זה לפני טיסה של 3 חודשים לחו"ל

תכלס לא הייתי צריכה את זה שם ב"ה

אח"כ השתמשתי פעמיים בארץ עבד מעולה

ממש בקלות התפעול ורופאים נעימים

אבל לא יןדעת אם הייתי קונה את זה אם לא הייתה את הטיסה

ממליצה ממש ממש!

הציל אותי, את בעלי ואת הילדים מלא פעמים מלצאת בלילה לרופא תורן/לחכות לבוקר/סופי שבוע לרופא שבינתיים הילד צורח.

לא יכולה לספור את כמות הפעמים שעזר עם האוזניים של הילדים.

פחות מומלץ לבדוק ראות.

אבל אוזניים וגרון עבד מצויין.

אם הילדים הייתי צריכה את העזרה של בעלי שאחד יחזיק ואחד בודק.

*** אני עם מכשיר חדש שאיכשהו המייל שאני כבר לא משתמשת בו נכנס להגדרות.

הניק החדש יותר שלי שמור במייל אחר ולא זכרתי סיסמה.

מוזר לכתוב שוב מפה

ולא היה לי בו צורך מאז. כן היו חולים והצלחנו לקבוע תור לרופא

קניתי אחרי כמה פעמים שביאר פתאום כאבו האוזניים ועוד..

אז אולי זה סגולה..

בכל מקרה שמעתי המון המלצות..

לא יודעת אם הייתי אומרת במקום מיון אבל כן במקום רופא, לפחות במקום רופא כשאין תור זמין.

האמת שהשתמשנו מלא פעמים וברוב המקרים לא הלכנו לרופא אחכ בכלל.

אחרי כמה פעמים זה כבר לא מסובך לבדוק וזה אחד הדברים הכי משתלמים שקנינו, ממליצה לכל מי שיש לו ילדים.

קודם כל בשביל למדוד חום,

הרבהההה יותר פשוט מאשר לדחוף לילד חולה ועצבני מדחום לפה.

חוץ מזה, בעלי השתמש כמה פעמים כתחליף לביקור אצל הרופא.

גם לילדים וגם לעצמו.

זכור לי פעם אחת כשלבעלי היה כאב גרון מאוד חזק והיה בבית אנטיביוטיקה מדלקות גרון קודמות

הוא חשש לקחת ואז אחרי ביקור אונליין בטייטו קיבל מרשם לאנטיביוטיקה והתחיל לקחת מיד.

זה היה ממש משמעותי (אני לא זוכרת אם זה היה סופ"ש אבל תור אצל רופא פיזי לא היה זמין ביומיים שלאחר מכן).

אני אישית קצת פחות מתחברת ולא ניסיתי ביקור רופא דרך הטייטו.

יש דברים שאני מרגישה שצריך רופא פיזי, להרגיש את הילד.

אבל הרבה פעמים רק צריך מרשם או לשלול משהו והמרפאה לא נוחה או לא זמינה. אנחנו משתמשים פעמים בודדות בשנה, אבל בסך הכל כבר השתמשנו כ15 פעמים.

אולי תתייעצי עם מוקד נשים של הקופה דרך הטלפון?

אני בכללית, ממה שידוע לי יש מוקד אחיות ומוקד רופא משפחה אונליין..

לא משהו של נשים..

ובמוקד נשים שהייתי, חיכיתי שעתיים בשביל שהרופאה תגיד לי שהייתי צריכה לחזור לבית החולים (זה כשבאתי אחרי הניתוח)

רופא משפחה יעזור לך כאן באמת...

אולי יש אופציה להתקשר למיון נשים בבית חולים שבו נותחת?

אני מניחה שזה כתובת הגיונית לפנות אליה...

מקפיצה לעוד רעיונות...

ותתקשרי לשם

יש מי שחווה את זה יותר קל ויש מי שיותר קשה

בע"ה יהיה לך קל....

אני זוכרת אותך מאיזה שבוע 10....

אם זה שורט אותך תלכי לבדוק.

אבל אם אין לך עצבים אז תנוחי תשתי ותראי מה קורה. אם זה רק בעמידה זה לא נשמע צירים אבל אולי אני טועה.

תודה לה' על הרגע הזה ועל הכל

ואני גם מנסה להרגיע את עצמי שאם בשכיבה לא כואב אז כנראה זה ממאמץ פיזי כי באמת הגזמתי ביומיים האחרונים ביחס למה שמותר.

כי גם אין לי אפשרות לנסוע למיון כי בעל במילואים, אז יש עוד סיבה לנוח ולהתפלל ולקוות שזה סתם

מידי פעם מתפללת עלייך שהכל יהיה כשורה

אבל בגלל הרקע הרפואי אני כן הייתי הולכת למוקד או למיון.

יש לך אפשרות להשיג בייביסיטר?

כל כך לא מובן מאליו ואנחנו אפילו לא מכירות

המון תודה ה' ישמור אותך

אני חושבת שיש לי פחד שיאשפזו אותי. כרגע אני מפעילה את הילדים ואני שוכבת כל הזמן כמו בתחילת ההריון. ואני מרגישה שיפור תודה לה'

שזה יותר במפרק/בעצמות עצמן

תנסי לחשוב יותר מדוייק, מתי מתגבר, מה עוזר, מה סוג הכאב - שורף, דוקר, לוחץ, הכל יחד :-/

ביומיים האחרונים אני אוכלת הרבה הרבה פחות, אז אולי הגוף חלש. הבנתי שצריך לצרוך כ2250 קלוריות ביום בערך ואני מגיעה בקושי ל1080 לפי הערכה גסה .

ודבר נוסף התאמצתי הרבה יותר ממה שמותר לי- אני בהריון בסיכון וכל התקופה שכבתי. ומקסימום קמתי להכין אוכל זריז.

ואתמול הייתי חייבת לכבס אז התכופפתי והרמתי וכל מה שכלול בזה.. ואולי זה עונש שכיבסתי בראש חודש למרות שגיליתי על זה רק עכשיו מהפורום🙈

תתגברי שתייה ואם לא עוזר את צריכה ללכת להיבדק

ולאכול יותר!

בלי נדר

וכמובן לשתות

תודה רבה!!

תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.

לא יותר מידי.

נוהגים לא לגזור ציפורניים.

קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.

לק"י

נראה לי שסריגה/ תפירה

זה מה שבעלי נוהג.

כי לא חטאו בחטא העגל

הלכה ז - מנהג נשים בהימנעות ממלאכה בראש חודש | פרק א - ראש חודש | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

לא על אי עשיית מלאכה לנשים.

בערך על מה זה עומד

תודה רבה על הפירוט🙏🙏

המנהג שלא לגזור ציפורניים בראש חודש מקורו בצוואת רבי יהודה החסיד, אחד מחכמי אשכנז שחי לפני כ־800 שנה.

בצוואתו, בסעיף מ"ח, הוא כתב:

> "לא יגלח אדם לא הראש ולא הזקן בראש חודש, וכן לא יטול הציפורניים בראש חודש".

אבל למה?

ההימנעות היא משום חשש סכנה, כלומר אזהרה שנמסרה בצוואתו של רבי יהודה החסיד. לא מדובר באיסור שמופיע בתורה או בגמרא, ואין לנו הסבר חד-משמעי לסיבת החשש. לימודי יהדות באור החסידות +1

האם זה מחייב את כולם?

* יש קהילות ומנהגים, בעיקר בקרב חלק מהאשכנזים והחסידים, שמקפידים שלא לגזור.

* מנהג הספרדים הוא בדרך כלל להקל ולגזור ציפורניים גם בראש חודש.

* מעיקר הדין אין איסור הלכתי מוסכם לגזור ציפורניים בראש חודש. אתר ישיבה +2

אגב, יש הבדל בין גזיזת ציפורניים לתספורת, ויש פוסקים שמחמירים בתספורת יותר מאשר בציפורניים.

כלומר, זו הנהגה שמקורה בצוואת רבי יהודה החסיד ולא איסור כללי לכל עם ישראל. ❤️

משתדלת להגיד הלל

אם זוכרת לא לכבס 😅

אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)

וופל בלגי/ בלינצס.

אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה

מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש

ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה

ההפתעה לילדים

הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..

סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ

לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית

והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי

לק"י

פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.

בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.

נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)

למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...

שנשים לא מכבסות

זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח

אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב

ומשתדלים להתפנק באוכל טעים

כי מכונת כביסה זה לא טורח

החכמתי מקישור שהעלו פה

לא תופרת וסורגת,

לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)

'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר

לפעמים ארוחה חגיגית

היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה

לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.

ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד

וחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..

והם יכולים מה שרוצים..

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

התאוששות קלה ומלא נחת

תגדלו אותו בנחת

מרגש ממש!! הרבה נחת!

התאוששות מהירה וקלה!

התאוששות קלה ומהירה