אצל רופא שיניים
בין סקשן לסקשן הסייעת המתולתלת והרופאה הבלונדינית דיברו על פוליטיקה, על משפחה, ריכלו על קולגה מהעבודה.
הפה שלי היה פעור ויכלתי רק להנהן.
כשהשתקתי את הרצון לדבר,
האוזניות היו "בהיכון" ביד שלי, אבל לא שמתי אותן,
הסתכלתי להו בעיניים,
תרגלתי את "ראיית טוב".
איחלתי בראש לכל אחת מהן דברים טובים שיקרו להן.
זה תרגול טוב, במעלית, בתחבו"צ, בתחנה, כשמחכים לאוטובוס או במקום חדש שמגיעים אליו ומרגישים לא בנח,
להתבונן באנשים, להרגיש אותם ואת מה שכל אחד צריך ולאחל לו בלב;
"בריאות", "להרגיש ראויה", "לידה קלה", "הריון תקין", "פרנסה בקלות", "שלום בבית"......במקום להשתעמם, ליצור אווירה טובה ולהרגיש בנח אפילו מבלי לדבר.
הטיפול נגמר ואיחלנו חתימה טובה אחת לשנייה ולעם ישראל, שנפסיק לסבול, שחטופים יחזרו, שנראה כבר ניסים.
