אבל זו החלטה שלכם.

אנחנו בשנים האחרונות החלטנו שקשוח לנו לנסוע לחג כ"כ ארוך, ונשארנו בבית בראש השנה, כשאירחנו חברים לסעודות.

לחמותי היה די ברור שנבוא השנה. כשהיום אמרתי שלא היא ישר ניתקה והתקשרה לבעלי להתלונן על זה שאנחנו לא באים כבר לשבתות וחוגים, וזה לא בסדר..

אחרי זה עוד קיבלתי שיחת רגשי קשוחה מחמי איך ככה הם יחגגו לבד את החג, שאנחנו חייבים לבוא.

סיפרתי לבעלי והוא ישר אמר שהאינטרס שם אחר וממש עיצבן אותי, מרגיש ניצול של טוב לב..

תכבדו את ההחלטה שלנו ותפסיקו להתערב😡

וגם יקר וגם האווירה אחרת, פחות חגיגית כשכולם ילדים קטנים

אמא, אפשר עוד?

נפלה לי הכפית

נשפכו המים

ועוד

תודה לה'

אבל האמת שאפילו לא על זה כתבתי

פשוט על התחושה שתמיד נהיה שם ותמיד נוכל ולכולם יש תוכניות אחרות ולנו אף פעם אין

ברורים מאליהם

מסכנים

אם כן בא לך לחשוב פרקטית אז אולי יתאים לכם לארח/להתארח עם אחים או בני דודים שקרובים בגיל, למצוא מקום אירוח בקהילה של חברים שתוכלו לאכול אצלם נגיד חלק מהארוחות וכו

אני יודעת שהדברים האלה לא תמיד רלוונטיים (לנו הם לא היו), אבל אולי אם כן בא לך להרגיש שיש אופציות אז זה יתן לך כיוון למשהו שירגיש נעים יותר

אין פה קהילה

שכנים מבוגרים ולא רלוונטי

אחים ואחיות רווקים או שאין

תבחרי בכם

תחשבי מה יעשה לכם טוב

ומה יעשה לכם כיף ונעים

זה לא בדיעבד

זה מלכתחילה

אנחנו זוג צעיר

ואנחנו נשארים ראש השנה בבית כבר לא פעם ראשונה מכמה סיבות

אתם יכולים לבחור להישאר בבית, אבל בוחרים לנסוע.

נראה לי שזה רק בתחושה שלך, כי את מרגישה את המסקנות הזו שאין לכם אופציות נוספות. אבל זה לא נכון, יש תמיד אפשרות להישאר בבית, אתם בוחרים לנסוע, מהסיבות שלכם. לא כי אתם מסכנים שאין להם איפה להיות, אלא כי אתם רוצים להיות עם המשפחה בראש השנה.

מרגיש לי שזה בעיקר בתחושה ובראש שלך, פחות במציאות. זה תפיסה שלך.

ברגע שתשקלי להישאר ותבחרי באמת אז כבר לא תהיי מובן מאליו..

ויכולה לשתף- אנחנו לפני כמה שנים היינו מתוכננים לנסוע, ויומיים לפני החג כולנו חלינו, והרגשנו לא טוב. הרגיש לנו חסר אחריות לנסוע ולהדביק את כל המשפחה בווירוס הלא נעים הזה. נשארנו בבית דווקא גילנו שזה לא רע..

אני לא מכירה אפילו משפחה צעירה אחת כזאת

אין לי אף חברה שנשארת בבית

כי חג זה משפחתי

מה שלא תגידי

השלישית לנישואין, פסח וראש השנה קבוע.

אני לא יודעת כמה אני דוגמה הי אני גרה קרוב לחמתי והכי הרבה מתארחת סעודה שתיים בחג ארוך כמו ר"ה וסוכות, אבל זה בהחלט העדפה שלנו לטרוח ולבשל ולשלם כדי להישאר בבית למרות שבמרחק רבע שעה הליכה יכלתי פשוט להגיע בלי לעשות כלום כמעט

אז שתדעי שיש כאלה, ואני לא היחידה שאני מכירה שבוחרת בזה ואני רוצה להגיד לך שאחרי כמה שנים כאלה של בעיקר חגים ושבתות בבית, כשאנחנו יוצאים מהשגרה ומתארחים - אנחנו לא נהנים אותו דבר ובבית יותר כיף לנו כי סיגלנו לעצמנו שגרת חג שבת שאנחנו ממש נהנים בה גם אם זה אומר שאני עובדת על זה קשה.

אתם המשפחה של עצמכם קודם כל. את ובעלך והילדים. ואת המשפחתיות בונים גם בתקופה שהילדים קטנים, זה אפשרי אם משנים דיסקט. גם בבית של חמתך הילדים קטנים וצריך לטפל בהם.. וחג של אמהות הוא חג כי זה הזמן שלו להיות חג, לא בגלל שאת מתארחת

לגבי מחירים אם תרצי אוכל לתת טיפים איך לעשות סעודות חג שלא יוצאים מהן בנזק כבד (לדעתי לפחות) ולזכור שהאוכל בא לשרת את המטרה של סמליות החג ולא הופך לעיקר.

וחיבוק על התחושות❤️

אז לחמתי אין הרבה ילדים והמשפחה שלה לא גדולה ואני להורים שלי לא נוסעת לחגים עם לינה ולא תמיד יש לי את מי לארח או שלא תמיד בא לי לארח, אז ברור שחלק מהחגים אנחנו "נאלתצם" כביכול לעשות ביחד כי אנחנו קרובים ויש לנו אחד את השני ובעיניי זה מבורך ולא מסכן בכלל. ב"ה שיש גם אופציה. ברוך השם שזה ברור שנגיע וכיף לנו להגיע

מסכימה עם מי שכתבה שמסכנות זו תחושה אישית

קודם כל, אני לא משאירה כמעט כלום לרגע האחרון. כמו שכתבתי, את רוב הקניות כבר עשיתי ואני ברוב החגים מבשלת הכללל מראש. אני לא מבשלת הרבה אגב.. נגיד אצלנו בחגים בר"ה וסוכות אוכלים בשר לשון אז השבוע כבר אבשל בשר ל2 סעודות, אפרוס ואקפיא. יום ראשון בערב זה רק להוציא ולהוסיף פטריות ותיבול. בישול קצר.. ראש - אנחנו קונים דג שלם שאני שמה בתנור שעה עטוף בנייר כסף וזהו. סימנים - כל הירקות חוץ ממנגולד שאני מכינה בנפרד אני שמה בסיר ועושה מרק. רימונים, תפוח ותמרים בנפרד כמובן. לא עושה סלטים לערב החג כי מניסיון אנחנו מפוצצים. קונה יותר לחם כי המנהג אצלנו לטבול את החולה בסוכר וזה תופס את כל הנפח בבטן🤭

בערב החג עצמו, אני הולכת גם לביהכנ אז כל הקערות של רימונים דבש וכו - מוכן בצהריים כבר כדי שלא אחזור בלחץ ולפעמים גם יוצאת בערב החג עצמו עם הילדים לבחוץ. עושים טיול ופארק וזה, והולכים להגיד לחמתי חג שמח. הילדים ישנים אצלי בערב חג ושבת בצהריים עדיין כי קשה להם להישאר עד מאוחר והם רוצים

למחרת - כבר השבת הכנתי סיר קציצות כפול שחצי ממנו הקפאתי לסעודה של היום. אוסיף קוסקוס משקית ופרגיות שאני מכינה בנינג'ה/ במחבת ברוטב מתוק בכמה דקות הכנה של תיבול, שגר ושכח.

בעלי עוזר לי עם הסדר של הבית ועריכת שולחן וכו.

לגבי הערב עצמו - אז אנחנו כאמור הולכים יחד לתפילה ויושבים בשולחן. יש לנו לימוד משותף שלנו ובעלי מספר לנו סיםור וכולנו יושבים להקשיב אחרי הסעודה עם תה עם פיצוחים ועוגיות קנויות כנראה, לפי קצב ההכנות כמובן.   והולכים לישון כי למחרת יש תפילה וצריך לקום ללכת לביהכנס.

בבוקר קמים והולכים לתפילה. בעלי הולך מוקדם, אני קצת יותר מאוחר אבל למניין אחר. חוזרים - קידוש, עוגה וקפה/ תה

אחרי זה הילדים משחקים ובעלי הולך לנוח. בסביבות 14 יושבים לסעודה. במהלך היום אני קוראת תהלים הבן שלי מצטרף והבת עוד לא יודעת לקרוא אבל היא גם תוספת ספר החמודה. כשלא ידעו לקרוא פשוט ישבו סביבנו ושיחקו

סעודה מתחממת על הפלטה וסלטים חיים שאני מכינה סמוך לה. דבר תורה, מנחה בביהכנס, קצת סיבוב בחוץ ולבית.

בערב השני אנחנו אצל חמתי השנה. אם לא היינו אז חוזר על עצמו

אחרי כל החפירה הזו, העיקרון שלי בשבתות ובחגים - לא לבשל עד כלות הכוחות ולהכין הכל כמה שיותר מראש כדי לא להיות בלחץ. ללכת לתפילה. הילדים מצטרפים ללוז שלנו ולא מנהלים לנו אותו. יש גילאים שהילדים צריכים הרבה איוורור. להיות קשובים לצורך הזה ולהיענות לו ככל הניתן

כל כך הרבה זמן לבד?

כשהיו קטנים יותר הייתי מוציאה אותם לפארק שיפרקו אנרגיות. היום הם בני 6 ו7 וזה פחות מעניין אותם הפארקים הקרובים ויש להם המון המון משחקים

בשבת אני ככל הנראה אשב לשחק איתם טאקי או רמי מדי פעם, אבל רוב הזמן הם באמת לידי משחקים ואני לא מפעילה אותם במיוחד

שהילדים צריכים להשתלב בלוז של המשפחה, העניין הוא שהם לא ממש

אם אני מוצאת את עצמי בבוקר בגינה, בצהריים בגינה ובערב בגינה או משחקת איתם בבית נון סטופ אז אין לי אווירה של חג ואין לי שקט לקרוא משהו או לדבר

תחליטי מתי כן מתאים ומתי לא וזה הגבול של אמא. זה תלוי בגילאים כמובןן

ויש גם את אבא שיוציא אותם או יהיה איתם ויתן לאמא קצת שקט. אבל אתם צריכים להירתם אחד בשביל השנייה פה. קצת את נחה, קצת הוא. פעם את מוציאה, פעם ביחד, פעם הוא. ולא חייב 3 פעמים ביום

מותר לנו לרצות גם זמן שקט לעצמנו. אני אומרת את זה במפורש לילדים ולא מתנצלת על זה. בסוף, אם אני לא בטוב אז מתחרבש לנו כי אני ממורמרת ולהיות כל היום סביב ילדים יכול להציף ולהתיש 

מאוד בסגנון ההורות,

וכל הכבוד לך שהילדים שלך משחקים יפה וכו',

אבל יש כאן גם לפחות חלק של טמפרמנט מולד, ולא בכל גיל ועם כל ילד זה אפשרי לשבת לקרוא בנחת ושהילד יעסיק את עצמו עם או בלי האחים בצורה סבירה.

אז לפותחת, לא יודעת בני כמה הילדים שלך בדיוק, ואני מעודדת אותך בהחלט לנסות להגיע למצב שטוב ונעים לכם כמשפחה גרעינית בבית שלכם, והעצות שהמקורית כתבה נהדרות, כרגיל.

אבל אם אצלכם פחות יוצא כרגע שההורים יושבים בנחת והילדים מעסיקים את עצמם, אל תלקי את עצמך יותר מדי... 

פחות אפשרי פה.

הם קטנטנים ומנסים לשחק ביחד אבל צריך הרבה תיווך ומשחק משותף

יכולנו לנסוע להורים אבל זו נסיעה ארוכה ופחות מתאים לנו.

למה לא בבית בעצם?

אבל אני רוצה להגיד לך משהו

שמסכנות זו תחושה פנימית שלך

יש לך לפחות 2 אופציות: בבית או אצל ההורים

תבחרי ותרגישי שאת בחרת ואת החלטת

ואתם בכלל לא מסכנים.

ביננו יש אנשים שאין להם גם הורים לנסוע אליהם...

כשלחמי וחמותי אין איפה להיות בחג אנחנו מזמינים אותם אלינו, וכבר קרה שחמותי ממש נתנה לי את התחושה של -אנחנו פה כי אין לנו איפה להיות. אז כמובן שהיא אמרה מלא פעמים תודה, אבל זה עדיין הורגש שהיא מתבאסת שאף אחד אחר לא הזמין אותה.  ואם זה קרה וגם היה חג מצומצם-אנחנו, הם, והילד שלנו, זה היה עוד יותר מודגש שהיא הייתה מעדיפה להיות במקום אחר עם יותר משפחה... אותנו זה ממש ביאס התחושה, ועדיין אנחנו נמשיך להזמין אותם בחגים שאין להם איפה להיות, למרות שזה לפעמים אומר שאנחנו מוותרים על חברתם של אנשים שיותר כיף לנו איתם. אז אני לא יודעת מה המערכת יחסים בינך לבינם, אבל אולי כן כדאי לשים לב איזה שדר את משדרת, ואולי זה גם משפיע על כל המערכת יחסים...

מקווה שזה בסדר שכתבתי, ולא פוגע

ואין צד שני, ואין קהילה, ואיפשהו בדרך גם אתם שידרתם שאתם מגיעים אליהם לכל החגים כי אין ברירה-יכול להיות שגם להם זה יצר תחושה לא נעימה, וגם יכול להיות שגם בגלל זה הם לוקחים אתכם המובנים מאליהם, כי איפשהו בדרך אתם העברתם מסר שאתם מגיעים אליהם כי אין ברירה אחרת, ויכול להיות שגם להם זה לא נעים.

אם לא קשור-תזרקי.

מאוד מבינה אותך

אבל עדיין חושבת שלא כדאי לחיות את החיים בתחושת אין ברירה

ברור שלא כל מה שאנחנו רוצים מתגשם

ויש המון תחומים שאינם בשליטתנו

אבל כמה שאפשר לתת לעצמנו תחושה של בחירה בין כמה אופציות.

ואם את מרגישה שאין לך אופציות כדאי לייצר אופציות

אולי להזמין אח/ות/ גיסה?

אולי שכנה? אולי חברים?

אולי אפשר להיות חג בבית להתארח אצל חברים סעודה ולארח אותה בסעודה אחרת?

מתחדדת לי ההבנה שאי אפשר להמשיך לגור במקום בלי קהילה

אי אפשר גם בלי משפחה וגם בלי קהילה

זה יותר מדי

רק לאן לעבוררר

לאןןןן

לקח לנו זמן להבין שגם בתוך סוגי הקהילות השונות צריך לדעת לבחור מקום

ישנם מקומות שנהוג שם ליסוע בחגים ואז אתה מרגיש לבד (גם אם יש משפחות מבוגרות עדיין רוצים חברים זוגות בגילאים המתאימים שישארו אתך)

לעומת מקומות שבהם הזוגות הצעירים יותר נשארים

עם השנים התבגרנו ואיתה הסביבה שלנו אז זה כבר נהיה לנו טוב יותר.. (כשהילדים גדלים יש להם סדר יום ויותר קשה ליסוע)

ותראו אם זה מקום שמתאים לכם.

זה מאוד מאוד מאוד חשוב משפחה/ קהילה תומכת

אנחנו אברכים, וזה די ברור מאליו שנשאר בבית ליד הישיבה, אבל גם במשפחה ובסביבה הקרובה שלי זה די מקובל להישאר בחגים בבית, גם משפחות צעירות
אני לא חושבת שמתישהו ההורים שלי היו בראש השנה אצל סבתא וסבתא שלי, וגם רוב הדודים שלי לא

בבית בראש השנה

ובסוכות מהשנה השנייה או השלישית.

מבחירה.

בכללי ממש אוהבת את החגים אצלנו בבית. זמן לפגוש את הבית והמשפחה מכיוון אחר. הקדושה של החג מגיעה גם בהרכב משפחתי מצומצם, ואוכל מיוחד ממש עושה את זה. הוצאות שבת ויום טוב חוזרות ;) גם אם לא לוקחים את זה כפשוטו אפשר להשקיע ולהכין מאכלים מיוחדים לכבוד החג גם עם מרכיבים פשוטים.

בכל מקרה חיבוק ענק על התחושות הלא פשוטות. סביב הקורונה הייתה לי תחושה כזאת לא נעימה שאני לא רצויה ושאין לי לאן לנסוע. גם אחרי שפתחו את הסגר לקח הרבה זמן עד שהסכימו שנגיע, וזה ממש ממש קשוח להרגיש לא רצויה ושאין לך מקום. וכמו שכתבתי לך קודם אני אוהבת להיות בבית וזה עושה לי טוב.. אבל כשזה כבר לא מבחירה זה קשוח ממש. אז מבינה אותך מאוד 💞💞💞

להגיע לבית הכנסת?

ארוחות שוות מושקעות ומפנקות?

נחת בבית?

אולי בכלל דברים אחרים...

לפי זה מתחילים לחשוב איך למלא את הצרכים. אישית אני אוהבת שיש אוכל מפנק. אז אני מאלה שכן משקיעות בערב חג ומבשלת עד הרגע האחרון. אם הערך של הכנסת החג מתוך נחת גובר אצלך אז לחשוב איזה מאכלים יהיה קל ומהיר להכין...

נקודות שיכולות לעזור:

א. אוכל - לא רק לסעודות.. תפילות של ראש השנה ארוכות אז שהילדים ואת תאכלו טוב לפני שאבא חוזר מבית הכנסת. הרבה שנים אני מכינה אוכל של ממש לבוקר, כי מ8 או קודם עד 13 להיות רק על עוגות זה לא כיף ורק גורם כל הזמן לחפש מה עוד לאכול..

ב. זמנים של יציאה מהבית. להתארגן על יציאה ממושכת ואז שומעים שופר ובנוסף הולכים למתקנים ומעבירים שם את הזמן...

ג. אם יש ילדים בגיל שמתאים והאווירה בבית הכנסת מתאימה לפעמים אפשר ממש להיות בכמה דקות של תפילה ולספוג קצת אווירה.. אבל אני מראש לא מגיעה בציפיה להצליח ואז כל דבר שכן מצליחה זה בונוס..

ד. לפעמים קונה משחק חדש לילדים שתהיה להם תעסוקה.

אם יהיו לי עוד רעיונות אכתוב בע"ה.

פסטה וקציצות טונה/לביבות ירקות

ביצים קשות וירקות וקרקרים עם גבינה

ולא כל שנה מכינה... ;)

ואנחנו זוג עם תינוקת

אבל לצערי אין לנו מניין קרוב

אבל באמת שלדעתי בבית הכי כיף

רק בבית שלי טוב לי באמת

אני מרגישה הכי בנוח

אבל גם האווירה חשובה.

בתור ילדה היינו 40 בני דודים אצל סבא וסבתא ואלה חוויות שאף פעם לא שוכחים

הכל תלוי בהסתכלות שלנו

אם עשיתי את זה מתוך בחירה ושמחה

או מתוך אין ברירה/עצב/כעס

כשזה בא מבחירה זה נראה כזה מושלם שאח"כ לא מבינים איך אפשר לחגוג חגים עם המשפחה המורחבת

זה כ"כ כיף הקטן והאינטימי, הרבה יותר מחובר ונעים

(ושיהיה ברור שגם לנו זה הגיע מחוסר ברירה כי צד אחד לא מזמין וצד שני "פחות טוב" לנו להיות שם....אבל החלטנו לבחור בלהשאר...)

מאחלת לך שתצליחי לראות את הטוב שבזה ויהיה לכם רק טוב

שנה טובה ומבורכת

לק"י

בקורונה עשינו סדר פסח בבית. היה משעמם מאוד, ולא הרגשתי ליל הסדר.

(למרות שגם בצד של בעלי לא הייתי מרגישה כ"כ פסח. כי אני אוהבת ורגילה למה שנהוג במשפחה שלי).

אז בניגוד לנטיה פה להגיד כמה כיף בבית בחגים. לא לכולם זה כיף. לי יותר כיף להיות עם המשפחה, וזו הזדמנות לחגוג יחד.

זה יכול להרגיש ככה. וגם יכול להיות שבאמת יותר כיף לך עם המשפחה שלך. חד משמעית. ואנחנו לא אוהבים שינויים..

אבל כשאין ברירה עו שנופלת ההחלטה שזה מה שיש ועם זה ננצח ורוצים להנות בכל זאת מהחג - מוצאים את האיך. זו דעתי

בסוף לא נתארח כל החיים.. המשפחה גדלה ולדעתי חשוב שגם כמשפחה גרעינית ילדים יחוו חג בצורה מהנה. כחמה בעז"ה עוד אי אילו שנים זה לגמרי יהיה תפקיד שלך ושל בעלך להיות המארחים בחלק מהחגים, לא? אז לא חייב להקדים את המאוחר אבל לא נורא לנסות גם

אנחנו עשינו תיאום ציפיות לפני, תכננו איך אנחנו רוצים שייראה, מנהגים של כל אחד, הוספתי כמובן נגיעות של קישוטים לבית וכו, יש לימוד סביב השולחן וסדר מובנה לערב 

לק"י

של "הכי טוב בבית".

אני חושבת שמאוד חשוב להיות גם עם המשפחה המורחבת, שיש קשר עם בני הדודים והדודים.

אם יש אפשרות כזאת של לארח/ להתארח. צריך לדעת להנות גם בבית הפרטי וגם עם המשפחה המורחבת.

בתור ילדים בילינו המון עם הדודים וסבא וסבתא. והיה כיף.

(אנחנו רוב הזמן בבית בשבתות. ואני לא חושבת שזה אידיאלי).

ומבחינתי גם לארח זה כיף. הבעיה שהבית שלנו קטן מכדי להלין בו משפחות שהן מעבר לזוג.

ואני ב"ה כן מצאתי איזון שטוב לנו, כי אני גרה קרוב לחמי וחמתי ויש לי גם וגם כשאנחנו רוצים וכל השנים באמת אירחנו גם (אבל בלי לינה. מלבד המשפחה הכי קרובה שלנו זה לא מתאים לנו והם לא רוצים לבוא🤷)

ולי באמת הכי טוב בבית אני אוהבת את הנוחות שלי והלוז שלנו טוב לנו ואנחנו מרוצים. זה אחד החוזקות הכי גדולות שלנו לדעתי, שטוב לנו ביחד בבית בזמנים האלה ושממננים כדי לא להימאס אחד על השני🤭

אז לא אמרתי לא להתארח בכלל. גמני מתארחת בסוף. וזה כיף וכיף גם לארח. השאלה באמת מה קורה כשאין אפשרות ולא נוסעים, לא משנה מה הסיבה. כדאי להסתכל על זה כהזדמנות שיהיה כיף בכל זאת וחיזוק המשפחתיות. בסוף הכל עניין של הסתכלות ובחירה בעיניי

לא רק חג פה חג שם

זה מאוד קשה

לעבוד עד הרגע האחרון ואז גם לבשל, לנקות, לכבס, קניות

מגיעים לחג עם הלשון בחוץ

רק רוצים לישון

ולתקתק את הילדים

זה לא חג בעיניי

לא חייב לבשל עד הרגע האחרון.אני אף פעם לא עושה את זה למשל .

קונים חלק, מבשלים פחות, מבשלים לפני, מתכננים את הזמן אחרת ומתעדפים

אני כבר סיימתי למשל קניות לחג ונשארו לי רק ירקות ביצים חלב ולחם

אני אתחיל לבשל לפני ואקפיא חלק, בעלי יעזור לי לנקות וגם הילדים ומה שלא אספיק לא אספיק כי אני רוצה להנות מהחג עצמו בלי להרוג את עצמי. ואני גם עובדת כמובן..

יש דרכים שזה ייראה אחרת. מבטיחה לך.

הם קמים בחמש וחצי ומיד רוצים לאכול/לשחק/לצאת לגינה

מה זסידרתי תוך שניה מתבלגן

ואי אפשר לנקות יותר מדי במהלך החג אז זה מול העיניים שלי ועושה לי רע

לא מצליחה לדבר עם בעלי בצורה רגועה

אני כן מנקה ומסדרת בחג מה שמותר לפי ההלכה. ומה שלא אז זה מה שיש . כשאת מתארחת תמיד נקי ומסודר ?

ואני מראש לא מצפה לזמן לבד עם בעלי בחג האמת.. בטח לא בראש השנה. ובכלל לא בחגים. גם בשבתות אין לנו הרבה זמן לבד ביחד וזה בסדר בשבילי. אני נותנת לילדים לישון בשישי בצהריים בשביל זה למשל . ואני עובדת בשביל שלילדים תהיה חוויה של שבת נעימה. זכרונות של חג. זה זמן משפחתי והם המשפחה שלי. אנחנו לא רק זוג וכשהם קטנים, זה חלק מזה. את הזמן לבד אנחנו מוצאים לעצמנו בדברים אחרים

לק"י

אני עושה את זה בהרבה חגים.

מעדיפה לבשל בבוקר החג שעה, ולא בערב החג עם עוד עומס של שאר הבישולים/ נקיונות וכו'.

אגב, גם לשבת אין צורך להגיע עם הלשון בחוץ תלמדי עם הזמן להתארגן באופן מדוייק עבורך

יש ברשת מלא עצות טובות ומועילות

אין צורך לתקתק את הילדים

להפך, ללמוד איך להתנהל באופן מדוייק לכם כמשפחה שיהיה נעים לכולם

אני רואה שאת נאחזת מאוד ברצון להתארח

וזה בסדר לבחור בזה

אבל תדעי שזו בחירה

ואת מוכנה לשלם את המחיר של זה כיון שאת לא מוכנה לשלם את המחיר של השארות בבית

לגיטימי ביותר

אולי באמת כדאי לך לחשוב איך את הופכת את ההתארחות שלכם למיטיבה ביותר בנתונים הקיימים

לק"י

או כי ברור שאתם מוזמנים?

או כי חושבים שלא תרצו לבוא?

(אנחנו אומרים להורים כשאנחנו רוצים לבוא. לרוב הם לא מזמינים. ככה מקובל אצלינו).

הגבתי איך שהגבתי רק בגלל השאלה של הפותחת שהיה "מי שמע בכלל על אופציה כזו איך העליתן על דעתכן" שזה דווקא לא כזה חריג.. לא אומר שזה לא מבאס.

לק"י

אבל התגובה שלי מתאימה להרבה.

דוקא לך פחות😂 זכרתי שגם לא התלהבת מליל הסדר בבית.

כאלו... אז כתבו לו פה בנות שכן כיף להם חגים לבד בבית.

זה לא בא חלילה להפחית את הקושי

או לא להבין אותה

אלא להראות שאפשר גם אחרת

פשוט הבאתי את הצד השני- שחגים בבית זה לא תמיד כיף.

אבל באמת מה יעשה מי שאין לו אופציה?

אפשר לכאוב

זה לגיטימי ביותר

וזה גם ככה נקודה מצערת במיוחד בחברה הדתית שהיא מאוד משפחתית האנשים נוסעים למשפחה

אז משקפים לה שלמי שאין אופציה אחרת עדיין בוחר לראות את הטוב ולעשות הכי טוב שהוא יכול בנתונים הקיימים

לך, יש אופציה, ב"ה🙏🏻

שמחה בשבילך מכל הלב שאת יכולה לבחור איפה להיות

לק"י

אבל לפעמים בנאדם צריך גם הכרה בקושי שלו.

(ולא בטוחה שלפותחת אין איפה להתארח. לא לגמרי הבנתי את הקושי). 

לק"י

אני חושבת שלפעמים צריך גם וגם.

אני נתתי גם עיצה פרקטית איפושהו בשרשור. בנוסף להזדהות שלי.

אנחנו ספציפית כן נוסעים תמיד(מסיבות טכניות שקשורות לתפילות שמתאימות לנו כמשפחה)

אבל רואה סביבי שאנחנו החריגים ודווקא רוב הזוגות נשארים בבית לראש השנה או משיגים אירוח סמוך לישיבה שהבעל למד בה..

זה(בשונה מליל הסדר למשל) חג פחות משפחתי במהותו ממה שאני רואה.

אבל שומעת אצלך המון כאב.. אז שולחת חיבוק.

וכנ''ל סוכות-נוסעים רק ליומיים וזהו

וכיפור והאמת כל החגים

רק ליל הסדר בדר''כ נוסעים

גם בגלל התפילות שרגילים לתפילות של ישיבות ולא ביכנ''ס רגיל

וגם כי בעיני לייצר הווי משפחתי וביתי וזוגי זה יותר כיף

ולהזמין .. גם אם לא מכירים

ובאמת לגור במקום בלי אף מכרים סה לא נשמע כיף..ולא יודעת מה הסיבת מגורים אבל בעיני זה שיקול מרכזי בבחירת מקום לגור

את יודעת מה טוב לך

ומאוד הגיוני שלכם טוב להתארח וזה הכי מובן

ו

ולכן גם כן מחפשים לפעמים לנסוע -אבל לא להורים..אלא עצמאי ..למקום עם חברים או תפילות שאוהבים

אם לא מסתדר

נשארים ומשתדלים למצוא לפחות לערב אחד אורחים

בשנתיים האחרונות נוספו גם נשות מגוייסים .שזה אולי לא כיף לבעל

אבל אותי מאוד משמח להתחיל שנה במצווה ולתת בית למגויסות (שבזמנים אחרים בשנה אני במצבן😉)

את לא חייבת בכלל

טוב לכם לנסוע-זה מהמם ומבורך

פשוט הגבתי כי אמרת 'שלכולם' זה ככה ומי  רוצה להשאר בבית..

אז לכן הגבתי...

כל אחד מה שנכון לו

ולי אישית אין לצערי קשר עם המשפחה ואפשרות להתארח

אז כשאין ציפיות אין אכזבות מה שנקרא..🥴

מיוחדת שלכם

עם הווי שלכם

גם עם 2-3 קטנים

עם הזמן הילדים לוקחים את רוב ההתרחשות והיום נגיד להשאר בבית זה וואחד תפקיד כהורים

ודוקא כזוג-משפחה צעירה היה לנו הרבה יותר מרחב יצירה בבית

היום גם אם אני אתכנן וארצה

הבלתמי''ם נוסח מריבותובכי וכו של הילדים -ברגע מחזלשו''ת הכל

הנק' במה שתיארת היא שיש לך רגש

של אכזבה או םגיעה מהמשפחה

ומותר לך לתת לו מקום.

ולהרגיש

ולחבק את מה שמרגישה

ואחרי זה יתפנה מקום למה הלאה

ומה ואיך יהיה לי טוב בכל זאת..

כשקשה לנו להיות םנויים למחשבה מקדמת

כנראה שהרגש הפשוט

לא קיבל מספיק הכרה ומקום וחיבוק

אין כמו בבית

ולגבי הבישולים, ילדים לא אוכלים הרבה

מכינה מינימום ובסוף איכשהו תמיד נשאר

 זוג עם 3 ילדים הגדולה בת 5

אין לנו פה חברים. מבשלים ואוכלים לבד וטוב לנו וכיף לנו

וכמובן יום כיפור,

כדי להתפלל בבתי הכנסת הקבועים.

בעיני זה דווקא הכי הגיוני להשאר בבית, הכי נוח ועוד לחג של יומיים. 

ועם ילדים קטנים זה בכלל יותר רגוע כשהם במקום המוכר והנח שלהם.

לא מכירה כלל כזה שלא נשארים לבד.

ומכירה עוד משפחות כמונו.

אולי באזורכם זה פחות מקובל, וזה מרגיש לך 'מסכן', אבל זו לגמרי אופציה, ויש לזה גם לא מעט יתרונות בעיני.

אבל נשמע לי שבקושי שלך הוא לא כי אתם לא יכולים להישאר בבית לבד, אלא ההרגשה שאתם בודדים, שאין לכם באמת בחירה איפה להיות.

וזה כואב להרגיש ככה...

כמעט כל זוג אברכים נשארים בחג בבית כדי להיות בישיבה בתפילות וכו'

אנחנו מהשנה השלישית לנישואינו כבר קבוע בר"ה אנחנו בבית. היינו אמורים להיות גם בשנה שלפני כן בבית אבל התאשפזתי במפתיע והשתחררתי מהבי"ח בערב החג אז כן התארחנו בסוף

כשהיינו צעירים לא היה דבר כזה חג לבד.
מתבאסת איתך. ושואלת בעדינות מה עם הורייך? אחים? חברות? או לנסות להזמין את חברה טובה מהקהילה לארוחה ואז גם היא מביאה משהו?

וחברות לא מתאים להזמין בראש השנה.

כולן נוסעות 

ואני מבינה את הקושי

אין מצב שהייתי מוכנה ליסוע למקום שבו ארגיש לא בנוח עד כדי כך

מניסיון, להרגיש מסכן זו בחירה

ב"ה יש הרבה טוב

יש לך בן זוג וילדים שיהיו בריאים.

לא תמיד היה לי פשוט

באמת שהייתי מתוסכלת בהתחלה

עם השנים למדתי להתייעל 

ואף נהיו לנו מסורות משפחתיות

באמת כדאי לדאוג שהכל יהיה מותאם לפורמט שמתאים לכם הן באוכל והן ברוח

כשהילדים היו קטנים הכנתי לחגים אוכל קליל להכנה וטעים עם מעט השקעה (סיר מרק, סיר בשר וכאלה עם תוספת) סלטים דאגתי להכין מראש

והתוכן היה בהתאם

סיפורים לילדים, שיתוף של מה שלמדו בגן

משחקים וכאלה

הייתי מקשטת את שולחן החג והסביבה שלו עם יצירות שלהם מהגן

אגב ראש השנה- עם ילדים קטנים לא הייתה לי אפשרות ללכת לבית הכנסת אז הייתי הולכת לגינה שקרובה לבית כנסת כדי שאני והילדים נשמע תקיעת שופר

גם סוכות- בנינו סוכה מתחת לבית ולא הייתי צריכה להיות תלויה באף אחד

אגב, גם ליל הסדר אותו סיפור (לזה בכלל התמכרנו, שהכל בקצב שמתאים לנו ועם דגשים שלנו)

תאמיני לי, זה יכול להיות ממש נחמד

זה עניין של גישה

את לא חייבת להיות קורבן

תהי מלכה

תוביל את החיים שלך🙏🏻

לא מצליחה לשמוע את המחשבות שלי

אחרי שאנחנו משקיעים כל כך שיהיה נקי וטעים וכיף

היומיום פשוט מעייף, לא מצליחה ליהנות

באמת שאני ממליצה לך לעצור רגע ולחשוב מה יעשה לך הכי טוב בנתונים הקיימים

אני ממש לא חושבת שהכי כיף בבית

אני חושבת שלהיות בחיק משפחה בחגים ושבתות זה דבר משמעותי

לא לכולם יש את האפשרות הזו וניתן להפוך את זה לדבר משמעותי גם כשנשארים בבית

אולי לא יהיה מגוון אוכל או סדר וניקיון מופתי אבל יהיה הכי טוב שאפשר בנתונים הקיימים

זו הבחירה שלנו

מאחלת לך להצליח לבחור הכי נכון ומדוייק עבורך🙏🏻

שנתיים ראשונות נסענו לר"ה למשפחה כי חשבתי שזה חשוב לי (מהסיבות שציינת- חג משפחתי, אווירה). מהשנה השלישית הבנתי שזה לא באמת משמעותי עבורי ונשארנו בבית לבקשתו של בעלי. בהתחלה גרנו בישיבה אז היה לזה עניין אבל מהר מאוד עזבנו את הישיבה ועדיין נשארנו בבית. עושים סימנים אנחנו עם הילדים הקטנים ומאוד נהנים ב"ה, ממש חג משפחתי שמותאם למשפחה הצעירה שלנו.

נשארים בבית גם בחגים אחרים.

הייתה תקופה שלא עבדתי בה וזו מן הסתם הייתה תקופה קצת יותר לחוצה כלכלית.

התלבטנו אם להיות שבת בבית ובעלי אמר חצי בצחוק חצי ברצינות "וואי אבל זה יקר"

ואז אחכ אמר לי יאללה, הוצאות שבת ויום טוב..  החלטנו לעשות שבת בבית.

הלכתי לסופר להשלמות כזה, היו לי נגיד עופות במקפיא.

כל מה שהייתי צריכה לקנות, היה עליו מבצע.

כל הקניה יצאה 40 ומשהו שח (היינו אז זוג עם ילדה קטנה)

באותו שבוע, הלכתי ברחוב ומצאתי שטר של 50 שח.

זה הרגיש כאילו הקב"ה הראה לנו בעיניים איך הוצאות שבת ויום טוב הן 'עליו'.

מאז, הרבה יותר קל לי להוציא על שבתות וחגים. פשוט יודעת שזה לא יוצא מהכיס שלי. 

אין לי צד שני, כאילו יש. אבל לא ברמה כזו של להתארח חגים.

ואנחנו תמיד אצל המשפחה שלי.

השנה הודעתי שאני אגיע רק אם מי שאצל ההורים שלי לטעמי. מה לעשות שלא עם כל אחי אני מסתדרת.

ואם לא יהיה לטעמי?

אז לא נוסעים.

מבינה את הבאסה והכל אבל כמו שבקורונה ידענו להיות בחגים לבד , כולל ליל הסדר! עם קטנטנים- קטן עלינו.

של 'אין לי לאן לנסוע'

אבל ממה שאת כותבת- יש לאן לנסוע

אולי לא מקום אידיאלי, אולי לא בחירה ראשונה

אבל יש

ואת בוחרת בזה

וגם להישאר בבית זו אופציה, ובחירה

יש מעט מאוד מצבים בחיים שאין לנו בהם בחירה

וההסתכלות הזאת חשובה

וזה מוביל אותי לנק השניה

ברגע שתראי את החיים שלכם כאוסף בחירות

השאת שולטת בהם

גם הרגש שלך כלפי הסיטואציות ישתנה

(ד.א. גם רגש הוא בחירה)

וכבר לא תראי את עצמך כ"מסכנה" שאין פה ברירה

ומובנת מאליה

אז גם הסביבה תשנה את היחס

----

אם זכור לי היה פה שרשור דומה בערב פסח

והיא חזרה לספר שזה היה ליל הסדר מיוחד מאוד

וחוויה שהיא תרצה לשחזר

לק"י

יש משפחות שבהן המקובל זה שהילדים מזמינים את עצמם.

אני מבינה שאולי היחס מבעס, ולא רק זה שלא מזמינים  אז חיבוק!

ובניגוד לכמה תגובות שקראתי פה, אני דוקא מבינה אותך שלא בא לך לעשות חג בבית. גם אני לא אוהבת, וזה די משעמם וכבד (למרות שלנסוע למשפחה של בעלי גם לפעמים לא כזה מעניין לי. אבל למשפחה שלי נניח אני נוסעת בכיף).

או כשהמחיר של הנסיעה לא כבד מדי,

אז האנרגיה לא מושקע בלייצר סביבה שתהיה מעניינת ומשמחת בבית.

עשינו המון חגים בבית כזוג צעיר. דווקא עם קטנים שקמים בלילה יותר קשה לי לנסוע.

בהתחלה היה קשה להישאר בבית ולא זורם, ועם הזמן למדנו איך להתייעל ולהשתפר.

נגיד שנה אחת עשינו מבצע מתנות לחג ומעטפות אגרות ברכה אחד לשני (לקחתי כל ילד לבחור מתנות למשפחה) קניתי קישוטים לשולחן ולבית לחגים.

אוכל שקל לבשל וכיף לאכול,

תעסוקות משחקים או ספרים חדשים לחג, דירבנתי את הילדים להכין דברי תורה/ חידונים. למדנו פיוטים של החג.

וככה למדנו איך לעשות מהלימון לימונדה.

אולי חלק מהתגובות מתייחסות לשבתות בבית כטובות ללא מאמץ מיוחד, אבל אני בטוחה שיש עוד משפחות כמונו שהפכו את ההישארות בבית למשהו נעים כי השקיעו בזה מאמץ להבין איך לגרום שיהיה נעים מתוך בחירה ושינוי הסתכלות.

לבעלי אין משפחה בארץ...

נסענן אליהם פעם אחת אחרי החתונה וחלק באו לארץ לחתונה. וזהו, מתמודדים....

אז כן זה שונה כי שלכם כאן, ואתם מצפים שיהיה אחרת. ולנו אין ציפיות אבל בפועל אין באמת קשר כל כך וכנראה שיש עוד משפחות כאלה.

ברור שחבל בכלל הייתי שמחה לעזרה מהסבים שאין לנו בכלל, גם לא מהצד שלי.

אבל זה מה יש...

יש לי חמה נורמלית

אבל טכנית אנחנו לא יכולים להתארח אצל אף אחד בגלל המרחק.

כבר כמה שנים שלא התארחנו אצל אף אחד בשבתות או חגים וגם סתם ביום ביום, רק פעם בשנה כשבאים לבקר.

כשאני מרגישה שרוצה אווירה יותר מלאה וחגיגית אני מזמינה אליי אורחים מהשכונה.

לא חייב להזמין רק חברים טובים, אפילו אנשים שנראה שיש קצת קשר שאפשר לפתח אותו.

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

עם קשקושים ללימודים או בגדי בסיס אני מסתדרת שם, אבל בגדים לגדולים או לעצמי לא מצליחה למצוא (גילוי נאות, גם בחנויות פיזיות לא מוצאת🤦‍♀️)

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

רשימות מרוכזות זה רעיון מעולה. אאמץ.

לגבי קניות מראש - יותר קשוח כי הבית פיצי וזה באמת לא רק סביב בגדים אלא המון חפצים שהם צריכים כמו שאחרות גם ציינו פה.

קחי לך יום ותצאי לקנות רק לךלקטנים קונה רק ביד 2...

גם ככה מתלכלך מהר

עם 7 ילדים ב"ה.

אין לי פתרונות קסם כי כאמור אני באותה סירה.

אבל כמה דברים להתייעלות:

1. יש לי רשימה בפלאפון (בפתקים) שהיא רשימת קניות סופר ומתחתיה רשימת קניות לבית/לילדים. לפעמים כשאני מרגישה שעמוס אני אומרת להם תכתבו לי ברשימה כי מה שלא כתוב אני לא זוכרת.

2. אני לא קונה מיד כשמבקשים. אם הלכתי עם הבנות לפני שבוע וחצי לקניות, אז הקניה הבאה תיהיה עוד שבועיים כנראה. אלא אם יש צורך דחוף. ואז לפני שיוצאים מבקשת מהן להכין לי פתק עם כל מה שהן צריכות. ואז אני עושה סדר עדיפויות. איזה חנויות הולכים קודם. איפה יש גם דברים לי או לקטנים, או מה מיותר בעייני וצריך להזכיר להן שקנינו בסוף העונה הקודמת או אפשר בלי.

3. אתרים מחו"ל בעיקר. אני לבית מזמינה הרבה מאלי אקספרס. גם הילדים כל מיני חפצים קטנים כמו קליפסים, תיק רחצה, בקבוקים, ציוד כושר של הבן, משחקים קטנים, דברים לתינוקת ועוד. הבנות אוהבות את שיין אז הן לפעמים מחפשות שם. אחרי זה אני עושה להן סינון מה לא נצרך או מה הן לא שמו לב לפרטים של בגד מסוים וכו.

4. אם הם מספיק גדולים (אצלי הגדולים בני 12-14.5) הם יכולים לפעמים ללכת לבד עם פלאפון ולקנות בעצמם. את יכולה לבקש שיעדכנו אותך מהחנות לפני כל קניה. וגם עוד אופציה לשלוח אותם עם חבר/ה שאת סומכת עליהם או עם דוד. במיוחד אם יש דוד/ה רווק/ה שקצת יותר פנוי/ה ורוצה קשר עם האחיינים הגדולים ומתאים להם להסתובב ביחד, יכול לחסוך לך.

5. התייעלות בקניה עצמה- אני הולכת איתן לאזור מסחרי. אני הולכת לחנות אחת לקנות משהו שאני צריכה והילד/ה נכנסים בנתיים לחנות אחרת לחפש את מה שהם צריכים אם יש שם. ואז או שהם משלמים בעצמם ממני או שאני באה מאשרת ומשלמת.

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות

אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק

זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות

היום

שמעתי דברים טובים על בובו של תאיר סול

בובו Archives - תאיר סול - TAIR SOL

כרגע המלאי אזל אבל אמור להתחדש

אני מקווה שיחזור למלאי

אולי נתפס עליו אבק וכד וככה הוא פחות יחליק לך.

אמי מכבסת אותו מפעם לפעם

של הסרט. יש לו ארבע אפשרויות איך שיהיה מונח על הראש. יש שני צדדים של הקטיפה (עליון ותחתון) וכל צד אפשר גם לסובב שנגיד החלק שעומד עכשיו קרוב יותר למצח יעמוד לכיוון הרחוק מהמצח.

אני אנסה להסביר, אם יש על הסרט פתק של היצרנית, אז הפתק יכול לעמוד צמוד לשיער כשהאותיות בכיוון הנכון, או צמוד לשיער כשהאותיות שלו הפוכות, או שבכלל הפתק יהיה בצד של הסרט שלא נוגע בשיער ושוב- האותיות בכיוון הנכון או שלא.

תנסי כל אחת מצורות ההנחה האלו, אמור להיות שיש 1 שעובדת, מרגישים את זה, והאחרות מחליקות. בהצלחה.

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

ביקום

(גילוי נאות, אני הייתי השפית )

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

אל תחשבי על זה ככה

תהיי בראש שאת לא קובעת את המציאות והכל יסתדר לטובה גם אם זה בתוך החג וכו' זה כבר מוריד מהלחץ

גם הייתי בתקופה הזו לקראת לידה ואנשים יותר נלחצו ואמרו לי שלא תלדי ביום הזה ולא ביום הזה...

כאילו מי אנחנו ומה הבחירה שלנו בדברים האלה בכלל??

ב"ה ותודה על מה שיש מתי אני אלד זה לא משנה העיקר שהחוויה תהיה טובה בבריאות ובידיים מלאות

אני פשוט מנתקת את זה.

היו לי גם מקרים שחברים מאד טובים אמרו לי אישית דברים מאד מכוערים בקטע פוליטי, מבחינתם זה היה סוג של בדיחה מבחינתי זה הבהיר לי איך הם רואים את הסביבה שלי וכמה הם מנותקים מהמציאות. אבל היה לי חשוב הקשר איתם ופשוט אחסנתי את זה במקום אחר במוח ו"שכחתי".

נראה לי שזה יכול לקרות עם כל מיני אנשים בכל מיני תחומים שפתאום חברה נגיד תגיד משהו ממש מעליב או ממש חסר טקט. ואנחנו מחליקים ומתעלמים.. אז כזה.

משתדלת ממש פיזית לא לשמוע את השיחות האלה. לא רוצה לדעת מה אומרים.

יש לי מישהי ממש חמודה בעבודה שאני מעריכה מאוד והיא שמאלנית, אמנם לא כזה מדברים אצלנו פוליטיקה אבל לפעמים זה עולה ואני שומעת את הדעות הנחרצות שלה (והיא את שלי חח).

יש דברים שאלה טענות לגיטימיות שאני מבינה ומכבדת אם כי לא מסכימה, ויש כל מיני טענות הזויות כאלה כמו שסיפרת, נגיד היא אמרה לי פעם ברצינות תהומית שהאיראנים התקיפו אותנו בגלל ביבי, ואם היה ראש ממשלה אחר הם לא היו יורים עלינו כי הם סבבה עם הישראלים רק לא עם ביבי.

עכשיו איך אמורים להגיב לדברים האלה? והיא משוכנעת שזה נכון! אני מסתכלת על אנשים כאלה בעיקר שהם מאוד מאוד תמימים ומאמינים לכל מה שמאכילים אותם, והתקשורת מאכילה אותם המון.

לא קורה מצד אחד של המפה הפוליטית

זה קורה מכל הצדדים

ובקצוות זה בולט העיוורון של אנשים אחר האידאולוגיה

משמאל ומימין

את קיטונם ודעתם ברבים. כי אצלנו במשרד יש גם שמאלנים וגם ימניים ומי שכל הזמן מדבר נגד (באופן מסריח) זה השמאלניים.

סובייקטיבית או אובייקטיבית

אם את ימנית את לא יכולה לראות את התמונה המלאה

כי אני יודעת להגיד את כמות היחס של דיבורים לכאן ולכאן. ובתור אחת שלא משתתפת בשיחות האלה אני אומרת מהצד.

ואני גם הדתייה היחידה בערך (יש אחד חופש כיפה אבל הןא לא תמיד מגיע)

ובאמת לפעמים הם גם מקשרים דברים לא קשורים ואומרים שזה 'החרדים' או דיבורים על ילודה או באמת דברים שאני משתגעת

אז אני פשוט או לא משתתפת בשיחה אאכ פונים אליי ישרות ואז אענה משו ציני או מצחיק או מוגזם (מה הם לא מונעות נו הנה חמדמדה מותר לכם למנוע הריון?? אני: מפתאוםםםםםם אנחנו לכולנו יש עשרה ילדים פקל ילד בשנה אין ברירה חייב לגדל את אוכלוסיית החרדים!! סתם דוגמא)

אישית אני מעדיפה את זה מאשר להיכנס לדיונים עקרים סתם

הרי לא ייצא מזה כלום

אני שומרת על גזרה ניטרלית, ואם מישו (היה פעמיים כאלו רק) אומר משו לא במקום, אני סןתמת… אין לי עניין לענות לאנשים שלא יקשיבו…

לא מתייחסת לזה כאיך אהיה מולו בפן המקצועי, ולא משליכה על איך אני נתפסת בעינהם, זו אני. זה הם. הם יודעים שאנחנן שונים כמו שאני יודעת את זה…

זה זוועה של חשיבה והם ברדיפה עצמית.

לא חושבת שההסתכלות שלך צריכה להיות אחרת עליה.

רחמים זה המקסימום המתאפשר.

תשמחי שהגעת להבנה שהם קיצוניים בקצה הקצה ולא שאת חיה באשליה שכל אחד לדעתו שלו. זה אשליה.

אני משתדלת להפריד בין כמה דברים

שמאל/אנטי ביבי שחושב אחרת ממני בכל מיני דרכים אבל במהות הוא ציוני - יש לי איתו שיח. יכולה לא להסכים איתו, להשתדל לא לדבר איתו על פוליטיקה, אבל עדיין פשוט חושבים אחרת ומסכימים לא להסכים.

לעומת שמאל פרוגרסיבי עם מחשבות שממש אנטי ישראליות והרסניות - זה לא מקובל עלי. אני מתרחקת מאנשים כאלו. לשמחתי לא עובדת אבל כמובן שיש בין החברים, אני מבחינתי פשוט התרחקתי. לא ברעש וצלצולים אבל לא רוצה להכיל מי שבפועל מעדיף את אויבינו על פנינו.

דבר שני חשוב להפריד בין אנשים שמכירים את מה שקורה באמת ביהודה ושומרון או בכללי מודעים למצב, לבין אלו שניזונים מהתקשורת - לדוגמא מה שקורה ביהודה ושומרון מוצג בתקשורת באור מאוד מסויים שאם לא הייתי יודעת דברים אחרים גם אני הייתי מזדעזעת מאוד. לאנשים כאלה אני אמנם אתבאס מהם אבל אם יהיה לי כוח אנהל איתם דיון ואציג להם נתונים אחרים ואם לא פשוט אצטער על שטיפת המוח אבל אבין שהם פשוט לא מודעים למציאות.

בסוף אני חושבת שטוב מאוד לבחור חברים שיודעים להבחין בין טוב לרע, ואין סיבה להעריך את מי שבוחר בשם כל מיני ערכים הרסניים וזרים להשתלח במדינה שלנו

הרוב הגדול של הציבור, גם השמאל. אוהב את ארץ ישראל ועם ישראל ורוצה פה בניין יחד.

על המציאות דרך העיניים שלהם. אבל אחרי המלחמה זה כבר לא הגיוני.

אז עוזר לי להבין שמאוד קשה לשנות תפיסת עולם, גם כשהמציאות מראה משהו אחר המוח מנסה למצוא איך בכל זאת תפיסת העולם המבוססת במוח יכולה להמשיך להתקיים ולהסתדר עם הנתונים בפועל. במקרה הזה הספיצפי גם התקשורת ממשיכה לבסס ולתמוך אז זה עוד יותר מעודד להמשיך את אותה תפיסת עולם.

בעיניי מי ששינה תפיסת עולם בעקבות המלחמה ראוי להתפעלות, ומי שלא הוא לא חולה או טיפש. הוא פשוט תקוע בתפיסת עולם מעוותת שלמד וממשיכים לספר לו ולא בחן באופן מחושב מול מבחן המציאות.

שאין לך מה להתבאס שזה משפיע עלייך

כן לנסות לשחרר כי לא כיף לעבוד ככה

אבל להבין שבעצם זה משפיע עלייך כי אכפת לך

אכפת לך מהעם שלך ולכן נוגע בך לשמוע כאלה דעות

זה טוב שאכפת לך...

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

לא ברור לי האפלייה... למה לתינוק חוגגים ולתינוקת לא.

רצינו לציין את המאורע, לחגוג עם המשפחה, ולהודות לה'.

לכל אחת במתכונת אחרת, בגדול בעיקר עם המשפחה:

החל מאירוע שדומה לבת מצווה, ועד לפיקניק ועל האש בגן סאקר. איך שהרגשנו באותה תקופה שבא לנו לחגוג.

אבל אנחנו לא חוגגים כי חייבים, אנחנו חוגגים כי אנחנו ממש ממש שמחים!

הביתה ועשינו מנגל

אפילו לא עם המשפחה...