אבל זו החלטה שלכם.

אנחנו בשנים האחרונות החלטנו שקשוח לנו לנסוע לחג כ"כ ארוך, ונשארנו בבית בראש השנה, כשאירחנו חברים לסעודות.

לחמותי היה די ברור שנבוא השנה. כשהיום אמרתי שלא היא ישר ניתקה והתקשרה לבעלי להתלונן על זה שאנחנו לא באים כבר לשבתות וחוגים, וזה לא בסדר..

אחרי זה עוד קיבלתי שיחת רגשי קשוחה מחמי איך ככה הם יחגגו לבד את החג, שאנחנו חייבים לבוא.

סיפרתי לבעלי והוא ישר אמר שהאינטרס שם אחר וממש עיצבן אותי, מרגיש ניצול של טוב לב..

תכבדו את ההחלטה שלנו ותפסיקו להתערב😡

וגם יקר וגם האווירה אחרת, פחות חגיגית כשכולם ילדים קטנים

אמא, אפשר עוד?

נפלה לי הכפית

נשפכו המים

ועוד

תודה לה'

אבל האמת שאפילו לא על זה כתבתי

פשוט על התחושה שתמיד נהיה שם ותמיד נוכל ולכולם יש תוכניות אחרות ולנו אף פעם אין

ברורים מאליהם

מסכנים

אם כן בא לך לחשוב פרקטית אז אולי יתאים לכם לארח/להתארח עם אחים או בני דודים שקרובים בגיל, למצוא מקום אירוח בקהילה של חברים שתוכלו לאכול אצלם נגיד חלק מהארוחות וכו

אני יודעת שהדברים האלה לא תמיד רלוונטיים (לנו הם לא היו), אבל אולי אם כן בא לך להרגיש שיש אופציות אז זה יתן לך כיוון למשהו שירגיש נעים יותר

אין פה קהילה

שכנים מבוגרים ולא רלוונטי

אחים ואחיות רווקים או שאין

תבחרי בכם

תחשבי מה יעשה לכם טוב

ומה יעשה לכם כיף ונעים

זה לא בדיעבד

זה מלכתחילה

אנחנו זוג צעיר

ואנחנו נשארים ראש השנה בבית כבר לא פעם ראשונה מכמה סיבות

אתם יכולים לבחור להישאר בבית, אבל בוחרים לנסוע.

נראה לי שזה רק בתחושה שלך, כי את מרגישה את המסקנות הזו שאין לכם אופציות נוספות. אבל זה לא נכון, יש תמיד אפשרות להישאר בבית, אתם בוחרים לנסוע, מהסיבות שלכם. לא כי אתם מסכנים שאין להם איפה להיות, אלא כי אתם רוצים להיות עם המשפחה בראש השנה.

מרגיש לי שזה בעיקר בתחושה ובראש שלך, פחות במציאות. זה תפיסה שלך.

ברגע שתשקלי להישאר ותבחרי באמת אז כבר לא תהיי מובן מאליו..

ויכולה לשתף- אנחנו לפני כמה שנים היינו מתוכננים לנסוע, ויומיים לפני החג כולנו חלינו, והרגשנו לא טוב. הרגיש לנו חסר אחריות לנסוע ולהדביק את כל המשפחה בווירוס הלא נעים הזה. נשארנו בבית דווקא גילנו שזה לא רע..

אני לא מכירה אפילו משפחה צעירה אחת כזאת

אין לי אף חברה שנשארת בבית

כי חג זה משפחתי

מה שלא תגידי

השלישית לנישואין, פסח וראש השנה קבוע.

אני לא יודעת כמה אני דוגמה הי אני גרה קרוב לחמתי והכי הרבה מתארחת סעודה שתיים בחג ארוך כמו ר"ה וסוכות, אבל זה בהחלט העדפה שלנו לטרוח ולבשל ולשלם כדי להישאר בבית למרות שבמרחק רבע שעה הליכה יכלתי פשוט להגיע בלי לעשות כלום כמעט

אז שתדעי שיש כאלה, ואני לא היחידה שאני מכירה שבוחרת בזה ואני רוצה להגיד לך שאחרי כמה שנים כאלה של בעיקר חגים ושבתות בבית, כשאנחנו יוצאים מהשגרה ומתארחים - אנחנו לא נהנים אותו דבר ובבית יותר כיף לנו כי סיגלנו לעצמנו שגרת חג שבת שאנחנו ממש נהנים בה גם אם זה אומר שאני עובדת על זה קשה.

אתם המשפחה של עצמכם קודם כל. את ובעלך והילדים. ואת המשפחתיות בונים גם בתקופה שהילדים קטנים, זה אפשרי אם משנים דיסקט. גם בבית של חמתך הילדים קטנים וצריך לטפל בהם.. וחג של אמהות הוא חג כי זה הזמן שלו להיות חג, לא בגלל שאת מתארחת

לגבי מחירים אם תרצי אוכל לתת טיפים איך לעשות סעודות חג שלא יוצאים מהן בנזק כבד (לדעתי לפחות) ולזכור שהאוכל בא לשרת את המטרה של סמליות החג ולא הופך לעיקר.

וחיבוק על התחושות❤️

אז לחמתי אין הרבה ילדים והמשפחה שלה לא גדולה ואני להורים שלי לא נוסעת לחגים עם לינה ולא תמיד יש לי את מי לארח או שלא תמיד בא לי לארח, אז ברור שחלק מהחגים אנחנו "נאלתצם" כביכול לעשות ביחד כי אנחנו קרובים ויש לנו אחד את השני ובעיניי זה מבורך ולא מסכן בכלל. ב"ה שיש גם אופציה. ברוך השם שזה ברור שנגיע וכיף לנו להגיע

מסכימה עם מי שכתבה שמסכנות זו תחושה אישית

קודם כל, אני לא משאירה כמעט כלום לרגע האחרון. כמו שכתבתי, את רוב הקניות כבר עשיתי ואני ברוב החגים מבשלת הכללל מראש. אני לא מבשלת הרבה אגב.. נגיד אצלנו בחגים בר"ה וסוכות אוכלים בשר לשון אז השבוע כבר אבשל בשר ל2 סעודות, אפרוס ואקפיא. יום ראשון בערב זה רק להוציא ולהוסיף פטריות ותיבול. בישול קצר.. ראש - אנחנו קונים דג שלם שאני שמה בתנור שעה עטוף בנייר כסף וזהו. סימנים - כל הירקות חוץ ממנגולד שאני מכינה בנפרד אני שמה בסיר ועושה מרק. רימונים, תפוח ותמרים בנפרד כמובן. לא עושה סלטים לערב החג כי מניסיון אנחנו מפוצצים. קונה יותר לחם כי המנהג אצלנו לטבול את החולה בסוכר וזה תופס את כל הנפח בבטן🤭

בערב החג עצמו, אני הולכת גם לביהכנ אז כל הקערות של רימונים דבש וכו - מוכן בצהריים כבר כדי שלא אחזור בלחץ ולפעמים גם יוצאת בערב החג עצמו עם הילדים לבחוץ. עושים טיול ופארק וזה, והולכים להגיד לחמתי חג שמח. הילדים ישנים אצלי בערב חג ושבת בצהריים עדיין כי קשה להם להישאר עד מאוחר והם רוצים

למחרת - כבר השבת הכנתי סיר קציצות כפול שחצי ממנו הקפאתי לסעודה של היום. אוסיף קוסקוס משקית ופרגיות שאני מכינה בנינג'ה/ במחבת ברוטב מתוק בכמה דקות הכנה של תיבול, שגר ושכח.

בעלי עוזר לי עם הסדר של הבית ועריכת שולחן וכו.

לגבי הערב עצמו - אז אנחנו כאמור הולכים יחד לתפילה ויושבים בשולחן. יש לנו לימוד משותף שלנו ובעלי מספר לנו סיםור וכולנו יושבים להקשיב אחרי הסעודה עם תה עם פיצוחים ועוגיות קנויות כנראה, לפי קצב ההכנות כמובן.   והולכים לישון כי למחרת יש תפילה וצריך לקום ללכת לביהכנס.

בבוקר קמים והולכים לתפילה. בעלי הולך מוקדם, אני קצת יותר מאוחר אבל למניין אחר. חוזרים - קידוש, עוגה וקפה/ תה

אחרי זה הילדים משחקים ובעלי הולך לנוח. בסביבות 14 יושבים לסעודה. במהלך היום אני קוראת תהלים הבן שלי מצטרף והבת עוד לא יודעת לקרוא אבל היא גם תוספת ספר החמודה. כשלא ידעו לקרוא פשוט ישבו סביבנו ושיחקו

סעודה מתחממת על הפלטה וסלטים חיים שאני מכינה סמוך לה. דבר תורה, מנחה בביהכנס, קצת סיבוב בחוץ ולבית.

בערב השני אנחנו אצל חמתי השנה. אם לא היינו אז חוזר על עצמו

אחרי כל החפירה הזו, העיקרון שלי בשבתות ובחגים - לא לבשל עד כלות הכוחות ולהכין הכל כמה שיותר מראש כדי לא להיות בלחץ. ללכת לתפילה. הילדים מצטרפים ללוז שלנו ולא מנהלים לנו אותו. יש גילאים שהילדים צריכים הרבה איוורור. להיות קשובים לצורך הזה ולהיענות לו ככל הניתן

כל כך הרבה זמן לבד?

כשהיו קטנים יותר הייתי מוציאה אותם לפארק שיפרקו אנרגיות. היום הם בני 6 ו7 וזה פחות מעניין אותם הפארקים הקרובים ויש להם המון המון משחקים

בשבת אני ככל הנראה אשב לשחק איתם טאקי או רמי מדי פעם, אבל רוב הזמן הם באמת לידי משחקים ואני לא מפעילה אותם במיוחד

שהילדים צריכים להשתלב בלוז של המשפחה, העניין הוא שהם לא ממש

אם אני מוצאת את עצמי בבוקר בגינה, בצהריים בגינה ובערב בגינה או משחקת איתם בבית נון סטופ אז אין לי אווירה של חג ואין לי שקט לקרוא משהו או לדבר

תחליטי מתי כן מתאים ומתי לא וזה הגבול של אמא. זה תלוי בגילאים כמובןן

ויש גם את אבא שיוציא אותם או יהיה איתם ויתן לאמא קצת שקט. אבל אתם צריכים להירתם אחד בשביל השנייה פה. קצת את נחה, קצת הוא. פעם את מוציאה, פעם ביחד, פעם הוא. ולא חייב 3 פעמים ביום

מותר לנו לרצות גם זמן שקט לעצמנו. אני אומרת את זה במפורש לילדים ולא מתנצלת על זה. בסוף, אם אני לא בטוב אז מתחרבש לנו כי אני ממורמרת ולהיות כל היום סביב ילדים יכול להציף ולהתיש 

מאוד בסגנון ההורות,

וכל הכבוד לך שהילדים שלך משחקים יפה וכו',

אבל יש כאן גם לפחות חלק של טמפרמנט מולד, ולא בכל גיל ועם כל ילד זה אפשרי לשבת לקרוא בנחת ושהילד יעסיק את עצמו עם או בלי האחים בצורה סבירה.

אז לפותחת, לא יודעת בני כמה הילדים שלך בדיוק, ואני מעודדת אותך בהחלט לנסות להגיע למצב שטוב ונעים לכם כמשפחה גרעינית בבית שלכם, והעצות שהמקורית כתבה נהדרות, כרגיל.

אבל אם אצלכם פחות יוצא כרגע שההורים יושבים בנחת והילדים מעסיקים את עצמם, אל תלקי את עצמך יותר מדי... 

פחות אפשרי פה.

הם קטנטנים ומנסים לשחק ביחד אבל צריך הרבה תיווך ומשחק משותף

יכולנו לנסוע להורים אבל זו נסיעה ארוכה ופחות מתאים לנו.

למה לא בבית בעצם?

אבל אני רוצה להגיד לך משהו

שמסכנות זו תחושה פנימית שלך

יש לך לפחות 2 אופציות: בבית או אצל ההורים

תבחרי ותרגישי שאת בחרת ואת החלטת

ואתם בכלל לא מסכנים.

ביננו יש אנשים שאין להם גם הורים לנסוע אליהם...

כשלחמי וחמותי אין איפה להיות בחג אנחנו מזמינים אותם אלינו, וכבר קרה שחמותי ממש נתנה לי את התחושה של -אנחנו פה כי אין לנו איפה להיות. אז כמובן שהיא אמרה מלא פעמים תודה, אבל זה עדיין הורגש שהיא מתבאסת שאף אחד אחר לא הזמין אותה.  ואם זה קרה וגם היה חג מצומצם-אנחנו, הם, והילד שלנו, זה היה עוד יותר מודגש שהיא הייתה מעדיפה להיות במקום אחר עם יותר משפחה... אותנו זה ממש ביאס התחושה, ועדיין אנחנו נמשיך להזמין אותם בחגים שאין להם איפה להיות, למרות שזה לפעמים אומר שאנחנו מוותרים על חברתם של אנשים שיותר כיף לנו איתם. אז אני לא יודעת מה המערכת יחסים בינך לבינם, אבל אולי כן כדאי לשים לב איזה שדר את משדרת, ואולי זה גם משפיע על כל המערכת יחסים...

מקווה שזה בסדר שכתבתי, ולא פוגע

ואין צד שני, ואין קהילה, ואיפשהו בדרך גם אתם שידרתם שאתם מגיעים אליהם לכל החגים כי אין ברירה-יכול להיות שגם להם זה יצר תחושה לא נעימה, וגם יכול להיות שגם בגלל זה הם לוקחים אתכם המובנים מאליהם, כי איפשהו בדרך אתם העברתם מסר שאתם מגיעים אליהם כי אין ברירה אחרת, ויכול להיות שגם להם זה לא נעים.

אם לא קשור-תזרקי.

מאוד מבינה אותך

אבל עדיין חושבת שלא כדאי לחיות את החיים בתחושת אין ברירה

ברור שלא כל מה שאנחנו רוצים מתגשם

ויש המון תחומים שאינם בשליטתנו

אבל כמה שאפשר לתת לעצמנו תחושה של בחירה בין כמה אופציות.

ואם את מרגישה שאין לך אופציות כדאי לייצר אופציות

אולי להזמין אח/ות/ גיסה?

אולי שכנה? אולי חברים?

אולי אפשר להיות חג בבית להתארח אצל חברים סעודה ולארח אותה בסעודה אחרת?

מתחדדת לי ההבנה שאי אפשר להמשיך לגור במקום בלי קהילה

אי אפשר גם בלי משפחה וגם בלי קהילה

זה יותר מדי

רק לאן לעבוררר

לאןןןן

לקח לנו זמן להבין שגם בתוך סוגי הקהילות השונות צריך לדעת לבחור מקום

ישנם מקומות שנהוג שם ליסוע בחגים ואז אתה מרגיש לבד (גם אם יש משפחות מבוגרות עדיין רוצים חברים זוגות בגילאים המתאימים שישארו אתך)

לעומת מקומות שבהם הזוגות הצעירים יותר נשארים

עם השנים התבגרנו ואיתה הסביבה שלנו אז זה כבר נהיה לנו טוב יותר.. (כשהילדים גדלים יש להם סדר יום ויותר קשה ליסוע)

ותראו אם זה מקום שמתאים לכם.

זה מאוד מאוד מאוד חשוב משפחה/ קהילה תומכת

אנחנו אברכים, וזה די ברור מאליו שנשאר בבית ליד הישיבה, אבל גם במשפחה ובסביבה הקרובה שלי זה די מקובל להישאר בחגים בבית, גם משפחות צעירות
אני לא חושבת שמתישהו ההורים שלי היו בראש השנה אצל סבתא וסבתא שלי, וגם רוב הדודים שלי לא

בבית בראש השנה

ובסוכות מהשנה השנייה או השלישית.

מבחירה.

בכללי ממש אוהבת את החגים אצלנו בבית. זמן לפגוש את הבית והמשפחה מכיוון אחר. הקדושה של החג מגיעה גם בהרכב משפחתי מצומצם, ואוכל מיוחד ממש עושה את זה. הוצאות שבת ויום טוב חוזרות ;) גם אם לא לוקחים את זה כפשוטו אפשר להשקיע ולהכין מאכלים מיוחדים לכבוד החג גם עם מרכיבים פשוטים.

בכל מקרה חיבוק ענק על התחושות הלא פשוטות. סביב הקורונה הייתה לי תחושה כזאת לא נעימה שאני לא רצויה ושאין לי לאן לנסוע. גם אחרי שפתחו את הסגר לקח הרבה זמן עד שהסכימו שנגיע, וזה ממש ממש קשוח להרגיש לא רצויה ושאין לך מקום. וכמו שכתבתי לך קודם אני אוהבת להיות בבית וזה עושה לי טוב.. אבל כשזה כבר לא מבחירה זה קשוח ממש. אז מבינה אותך מאוד 💞💞💞

להגיע לבית הכנסת?

ארוחות שוות מושקעות ומפנקות?

נחת בבית?

אולי בכלל דברים אחרים...

לפי זה מתחילים לחשוב איך למלא את הצרכים. אישית אני אוהבת שיש אוכל מפנק. אז אני מאלה שכן משקיעות בערב חג ומבשלת עד הרגע האחרון. אם הערך של הכנסת החג מתוך נחת גובר אצלך אז לחשוב איזה מאכלים יהיה קל ומהיר להכין...

נקודות שיכולות לעזור:

א. אוכל - לא רק לסעודות.. תפילות של ראש השנה ארוכות אז שהילדים ואת תאכלו טוב לפני שאבא חוזר מבית הכנסת. הרבה שנים אני מכינה אוכל של ממש לבוקר, כי מ8 או קודם עד 13 להיות רק על עוגות זה לא כיף ורק גורם כל הזמן לחפש מה עוד לאכול..

ב. זמנים של יציאה מהבית. להתארגן על יציאה ממושכת ואז שומעים שופר ובנוסף הולכים למתקנים ומעבירים שם את הזמן...

ג. אם יש ילדים בגיל שמתאים והאווירה בבית הכנסת מתאימה לפעמים אפשר ממש להיות בכמה דקות של תפילה ולספוג קצת אווירה.. אבל אני מראש לא מגיעה בציפיה להצליח ואז כל דבר שכן מצליחה זה בונוס..

ד. לפעמים קונה משחק חדש לילדים שתהיה להם תעסוקה.

אם יהיו לי עוד רעיונות אכתוב בע"ה.

פסטה וקציצות טונה/לביבות ירקות

ביצים קשות וירקות וקרקרים עם גבינה

ולא כל שנה מכינה... ;)

ואנחנו זוג עם תינוקת

אבל לצערי אין לנו מניין קרוב

אבל באמת שלדעתי בבית הכי כיף

רק בבית שלי טוב לי באמת

אני מרגישה הכי בנוח

אבל גם האווירה חשובה.

בתור ילדה היינו 40 בני דודים אצל סבא וסבתא ואלה חוויות שאף פעם לא שוכחים

הכל תלוי בהסתכלות שלנו

אם עשיתי את זה מתוך בחירה ושמחה

או מתוך אין ברירה/עצב/כעס

כשזה בא מבחירה זה נראה כזה מושלם שאח"כ לא מבינים איך אפשר לחגוג חגים עם המשפחה המורחבת

זה כ"כ כיף הקטן והאינטימי, הרבה יותר מחובר ונעים

(ושיהיה ברור שגם לנו זה הגיע מחוסר ברירה כי צד אחד לא מזמין וצד שני "פחות טוב" לנו להיות שם....אבל החלטנו לבחור בלהשאר...)

מאחלת לך שתצליחי לראות את הטוב שבזה ויהיה לכם רק טוב

שנה טובה ומבורכת

לק"י

בקורונה עשינו סדר פסח בבית. היה משעמם מאוד, ולא הרגשתי ליל הסדר.

(למרות שגם בצד של בעלי לא הייתי מרגישה כ"כ פסח. כי אני אוהבת ורגילה למה שנהוג במשפחה שלי).

אז בניגוד לנטיה פה להגיד כמה כיף בבית בחגים. לא לכולם זה כיף. לי יותר כיף להיות עם המשפחה, וזו הזדמנות לחגוג יחד.

זה יכול להרגיש ככה. וגם יכול להיות שבאמת יותר כיף לך עם המשפחה שלך. חד משמעית. ואנחנו לא אוהבים שינויים..

אבל כשאין ברירה עו שנופלת ההחלטה שזה מה שיש ועם זה ננצח ורוצים להנות בכל זאת מהחג - מוצאים את האיך. זו דעתי

בסוף לא נתארח כל החיים.. המשפחה גדלה ולדעתי חשוב שגם כמשפחה גרעינית ילדים יחוו חג בצורה מהנה. כחמה בעז"ה עוד אי אילו שנים זה לגמרי יהיה תפקיד שלך ושל בעלך להיות המארחים בחלק מהחגים, לא? אז לא חייב להקדים את המאוחר אבל לא נורא לנסות גם

אנחנו עשינו תיאום ציפיות לפני, תכננו איך אנחנו רוצים שייראה, מנהגים של כל אחד, הוספתי כמובן נגיעות של קישוטים לבית וכו, יש לימוד סביב השולחן וסדר מובנה לערב 

לק"י

של "הכי טוב בבית".

אני חושבת שמאוד חשוב להיות גם עם המשפחה המורחבת, שיש קשר עם בני הדודים והדודים.

אם יש אפשרות כזאת של לארח/ להתארח. צריך לדעת להנות גם בבית הפרטי וגם עם המשפחה המורחבת.

בתור ילדים בילינו המון עם הדודים וסבא וסבתא. והיה כיף.

(אנחנו רוב הזמן בבית בשבתות. ואני לא חושבת שזה אידיאלי).

ומבחינתי גם לארח זה כיף. הבעיה שהבית שלנו קטן מכדי להלין בו משפחות שהן מעבר לזוג.

ואני ב"ה כן מצאתי איזון שטוב לנו, כי אני גרה קרוב לחמי וחמתי ויש לי גם וגם כשאנחנו רוצים וכל השנים באמת אירחנו גם (אבל בלי לינה. מלבד המשפחה הכי קרובה שלנו זה לא מתאים לנו והם לא רוצים לבוא🤷)

ולי באמת הכי טוב בבית אני אוהבת את הנוחות שלי והלוז שלנו טוב לנו ואנחנו מרוצים. זה אחד החוזקות הכי גדולות שלנו לדעתי, שטוב לנו ביחד בבית בזמנים האלה ושממננים כדי לא להימאס אחד על השני🤭

אז לא אמרתי לא להתארח בכלל. גמני מתארחת בסוף. וזה כיף וכיף גם לארח. השאלה באמת מה קורה כשאין אפשרות ולא נוסעים, לא משנה מה הסיבה. כדאי להסתכל על זה כהזדמנות שיהיה כיף בכל זאת וחיזוק המשפחתיות. בסוף הכל עניין של הסתכלות ובחירה בעיניי

לא רק חג פה חג שם

זה מאוד קשה

לעבוד עד הרגע האחרון ואז גם לבשל, לנקות, לכבס, קניות

מגיעים לחג עם הלשון בחוץ

רק רוצים לישון

ולתקתק את הילדים

זה לא חג בעיניי

לא חייב לבשל עד הרגע האחרון.אני אף פעם לא עושה את זה למשל .

קונים חלק, מבשלים פחות, מבשלים לפני, מתכננים את הזמן אחרת ומתעדפים

אני כבר סיימתי למשל קניות לחג ונשארו לי רק ירקות ביצים חלב ולחם

אני אתחיל לבשל לפני ואקפיא חלק, בעלי יעזור לי לנקות וגם הילדים ומה שלא אספיק לא אספיק כי אני רוצה להנות מהחג עצמו בלי להרוג את עצמי. ואני גם עובדת כמובן..

יש דרכים שזה ייראה אחרת. מבטיחה לך.

הם קמים בחמש וחצי ומיד רוצים לאכול/לשחק/לצאת לגינה

מה זסידרתי תוך שניה מתבלגן

ואי אפשר לנקות יותר מדי במהלך החג אז זה מול העיניים שלי ועושה לי רע

לא מצליחה לדבר עם בעלי בצורה רגועה

אני כן מנקה ומסדרת בחג מה שמותר לפי ההלכה. ומה שלא אז זה מה שיש . כשאת מתארחת תמיד נקי ומסודר ?

ואני מראש לא מצפה לזמן לבד עם בעלי בחג האמת.. בטח לא בראש השנה. ובכלל לא בחגים. גם בשבתות אין לנו הרבה זמן לבד ביחד וזה בסדר בשבילי. אני נותנת לילדים לישון בשישי בצהריים בשביל זה למשל . ואני עובדת בשביל שלילדים תהיה חוויה של שבת נעימה. זכרונות של חג. זה זמן משפחתי והם המשפחה שלי. אנחנו לא רק זוג וכשהם קטנים, זה חלק מזה. את הזמן לבד אנחנו מוצאים לעצמנו בדברים אחרים

לק"י

אני עושה את זה בהרבה חגים.

מעדיפה לבשל בבוקר החג שעה, ולא בערב החג עם עוד עומס של שאר הבישולים/ נקיונות וכו'.

אגב, גם לשבת אין צורך להגיע עם הלשון בחוץ תלמדי עם הזמן להתארגן באופן מדוייק עבורך

יש ברשת מלא עצות טובות ומועילות

אין צורך לתקתק את הילדים

להפך, ללמוד איך להתנהל באופן מדוייק לכם כמשפחה שיהיה נעים לכולם

אני רואה שאת נאחזת מאוד ברצון להתארח

וזה בסדר לבחור בזה

אבל תדעי שזו בחירה

ואת מוכנה לשלם את המחיר של זה כיון שאת לא מוכנה לשלם את המחיר של השארות בבית

לגיטימי ביותר

אולי באמת כדאי לך לחשוב איך את הופכת את ההתארחות שלכם למיטיבה ביותר בנתונים הקיימים

לק"י

או כי ברור שאתם מוזמנים?

או כי חושבים שלא תרצו לבוא?

(אנחנו אומרים להורים כשאנחנו רוצים לבוא. לרוב הם לא מזמינים. ככה מקובל אצלינו).

הגבתי איך שהגבתי רק בגלל השאלה של הפותחת שהיה "מי שמע בכלל על אופציה כזו איך העליתן על דעתכן" שזה דווקא לא כזה חריג.. לא אומר שזה לא מבאס.

לק"י

אבל התגובה שלי מתאימה להרבה.

דוקא לך פחות😂 זכרתי שגם לא התלהבת מליל הסדר בבית.

כאלו... אז כתבו לו פה בנות שכן כיף להם חגים לבד בבית.

זה לא בא חלילה להפחית את הקושי

או לא להבין אותה

אלא להראות שאפשר גם אחרת

פשוט הבאתי את הצד השני- שחגים בבית זה לא תמיד כיף.

אבל באמת מה יעשה מי שאין לו אופציה?

אפשר לכאוב

זה לגיטימי ביותר

וזה גם ככה נקודה מצערת במיוחד בחברה הדתית שהיא מאוד משפחתית האנשים נוסעים למשפחה

אז משקפים לה שלמי שאין אופציה אחרת עדיין בוחר לראות את הטוב ולעשות הכי טוב שהוא יכול בנתונים הקיימים

לך, יש אופציה, ב"ה🙏🏻

שמחה בשבילך מכל הלב שאת יכולה לבחור איפה להיות

לק"י

אבל לפעמים בנאדם צריך גם הכרה בקושי שלו.

(ולא בטוחה שלפותחת אין איפה להתארח. לא לגמרי הבנתי את הקושי). 

לק"י

אני חושבת שלפעמים צריך גם וגם.

אני נתתי גם עיצה פרקטית איפושהו בשרשור. בנוסף להזדהות שלי.

אנחנו ספציפית כן נוסעים תמיד(מסיבות טכניות שקשורות לתפילות שמתאימות לנו כמשפחה)

אבל רואה סביבי שאנחנו החריגים ודווקא רוב הזוגות נשארים בבית לראש השנה או משיגים אירוח סמוך לישיבה שהבעל למד בה..

זה(בשונה מליל הסדר למשל) חג פחות משפחתי במהותו ממה שאני רואה.

אבל שומעת אצלך המון כאב.. אז שולחת חיבוק.

וכנ''ל סוכות-נוסעים רק ליומיים וזהו

וכיפור והאמת כל החגים

רק ליל הסדר בדר''כ נוסעים

גם בגלל התפילות שרגילים לתפילות של ישיבות ולא ביכנ''ס רגיל

וגם כי בעיני לייצר הווי משפחתי וביתי וזוגי זה יותר כיף

ולהזמין .. גם אם לא מכירים

ובאמת לגור במקום בלי אף מכרים סה לא נשמע כיף..ולא יודעת מה הסיבת מגורים אבל בעיני זה שיקול מרכזי בבחירת מקום לגור

את יודעת מה טוב לך

ומאוד הגיוני שלכם טוב להתארח וזה הכי מובן

ו

ולכן גם כן מחפשים לפעמים לנסוע -אבל לא להורים..אלא עצמאי ..למקום עם חברים או תפילות שאוהבים

אם לא מסתדר

נשארים ומשתדלים למצוא לפחות לערב אחד אורחים

בשנתיים האחרונות נוספו גם נשות מגוייסים .שזה אולי לא כיף לבעל

אבל אותי מאוד משמח להתחיל שנה במצווה ולתת בית למגויסות (שבזמנים אחרים בשנה אני במצבן😉)

את לא חייבת בכלל

טוב לכם לנסוע-זה מהמם ומבורך

פשוט הגבתי כי אמרת 'שלכולם' זה ככה ומי  רוצה להשאר בבית..

אז לכן הגבתי...

כל אחד מה שנכון לו

ולי אישית אין לצערי קשר עם המשפחה ואפשרות להתארח

אז כשאין ציפיות אין אכזבות מה שנקרא..🥴

מיוחדת שלכם

עם הווי שלכם

גם עם 2-3 קטנים

עם הזמן הילדים לוקחים את רוב ההתרחשות והיום נגיד להשאר בבית זה וואחד תפקיד כהורים

ודוקא כזוג-משפחה צעירה היה לנו הרבה יותר מרחב יצירה בבית

היום גם אם אני אתכנן וארצה

הבלתמי''ם נוסח מריבותובכי וכו של הילדים -ברגע מחזלשו''ת הכל

הנק' במה שתיארת היא שיש לך רגש

של אכזבה או םגיעה מהמשפחה

ומותר לך לתת לו מקום.

ולהרגיש

ולחבק את מה שמרגישה

ואחרי זה יתפנה מקום למה הלאה

ומה ואיך יהיה לי טוב בכל זאת..

כשקשה לנו להיות םנויים למחשבה מקדמת

כנראה שהרגש הפשוט

לא קיבל מספיק הכרה ומקום וחיבוק

אין כמו בבית

ולגבי הבישולים, ילדים לא אוכלים הרבה

מכינה מינימום ובסוף איכשהו תמיד נשאר

 זוג עם 3 ילדים הגדולה בת 5

אין לנו פה חברים. מבשלים ואוכלים לבד וטוב לנו וכיף לנו

וכמובן יום כיפור,

כדי להתפלל בבתי הכנסת הקבועים.

בעיני זה דווקא הכי הגיוני להשאר בבית, הכי נוח ועוד לחג של יומיים. 

ועם ילדים קטנים זה בכלל יותר רגוע כשהם במקום המוכר והנח שלהם.

לא מכירה כלל כזה שלא נשארים לבד.

ומכירה עוד משפחות כמונו.

אולי באזורכם זה פחות מקובל, וזה מרגיש לך 'מסכן', אבל זו לגמרי אופציה, ויש לזה גם לא מעט יתרונות בעיני.

אבל נשמע לי שבקושי שלך הוא לא כי אתם לא יכולים להישאר בבית לבד, אלא ההרגשה שאתם בודדים, שאין לכם באמת בחירה איפה להיות.

וזה כואב להרגיש ככה...

כמעט כל זוג אברכים נשארים בחג בבית כדי להיות בישיבה בתפילות וכו'

אנחנו מהשנה השלישית לנישואינו כבר קבוע בר"ה אנחנו בבית. היינו אמורים להיות גם בשנה שלפני כן בבית אבל התאשפזתי במפתיע והשתחררתי מהבי"ח בערב החג אז כן התארחנו בסוף

כשהיינו צעירים לא היה דבר כזה חג לבד.
מתבאסת איתך. ושואלת בעדינות מה עם הורייך? אחים? חברות? או לנסות להזמין את חברה טובה מהקהילה לארוחה ואז גם היא מביאה משהו?

וחברות לא מתאים להזמין בראש השנה.

כולן נוסעות 

ואני מבינה את הקושי

אין מצב שהייתי מוכנה ליסוע למקום שבו ארגיש לא בנוח עד כדי כך

מניסיון, להרגיש מסכן זו בחירה

ב"ה יש הרבה טוב

יש לך בן זוג וילדים שיהיו בריאים.

לא תמיד היה לי פשוט

באמת שהייתי מתוסכלת בהתחלה

עם השנים למדתי להתייעל 

ואף נהיו לנו מסורות משפחתיות

באמת כדאי לדאוג שהכל יהיה מותאם לפורמט שמתאים לכם הן באוכל והן ברוח

כשהילדים היו קטנים הכנתי לחגים אוכל קליל להכנה וטעים עם מעט השקעה (סיר מרק, סיר בשר וכאלה עם תוספת) סלטים דאגתי להכין מראש

והתוכן היה בהתאם

סיפורים לילדים, שיתוף של מה שלמדו בגן

משחקים וכאלה

הייתי מקשטת את שולחן החג והסביבה שלו עם יצירות שלהם מהגן

אגב ראש השנה- עם ילדים קטנים לא הייתה לי אפשרות ללכת לבית הכנסת אז הייתי הולכת לגינה שקרובה לבית כנסת כדי שאני והילדים נשמע תקיעת שופר

גם סוכות- בנינו סוכה מתחת לבית ולא הייתי צריכה להיות תלויה באף אחד

אגב, גם ליל הסדר אותו סיפור (לזה בכלל התמכרנו, שהכל בקצב שמתאים לנו ועם דגשים שלנו)

תאמיני לי, זה יכול להיות ממש נחמד

זה עניין של גישה

את לא חייבת להיות קורבן

תהי מלכה

תוביל את החיים שלך🙏🏻

לא מצליחה לשמוע את המחשבות שלי

אחרי שאנחנו משקיעים כל כך שיהיה נקי וטעים וכיף

היומיום פשוט מעייף, לא מצליחה ליהנות

באמת שאני ממליצה לך לעצור רגע ולחשוב מה יעשה לך הכי טוב בנתונים הקיימים

אני ממש לא חושבת שהכי כיף בבית

אני חושבת שלהיות בחיק משפחה בחגים ושבתות זה דבר משמעותי

לא לכולם יש את האפשרות הזו וניתן להפוך את זה לדבר משמעותי גם כשנשארים בבית

אולי לא יהיה מגוון אוכל או סדר וניקיון מופתי אבל יהיה הכי טוב שאפשר בנתונים הקיימים

זו הבחירה שלנו

מאחלת לך להצליח לבחור הכי נכון ומדוייק עבורך🙏🏻

שנתיים ראשונות נסענו לר"ה למשפחה כי חשבתי שזה חשוב לי (מהסיבות שציינת- חג משפחתי, אווירה). מהשנה השלישית הבנתי שזה לא באמת משמעותי עבורי ונשארנו בבית לבקשתו של בעלי. בהתחלה גרנו בישיבה אז היה לזה עניין אבל מהר מאוד עזבנו את הישיבה ועדיין נשארנו בבית. עושים סימנים אנחנו עם הילדים הקטנים ומאוד נהנים ב"ה, ממש חג משפחתי שמותאם למשפחה הצעירה שלנו.

נשארים בבית גם בחגים אחרים.

הייתה תקופה שלא עבדתי בה וזו מן הסתם הייתה תקופה קצת יותר לחוצה כלכלית.

התלבטנו אם להיות שבת בבית ובעלי אמר חצי בצחוק חצי ברצינות "וואי אבל זה יקר"

ואז אחכ אמר לי יאללה, הוצאות שבת ויום טוב..  החלטנו לעשות שבת בבית.

הלכתי לסופר להשלמות כזה, היו לי נגיד עופות במקפיא.

כל מה שהייתי צריכה לקנות, היה עליו מבצע.

כל הקניה יצאה 40 ומשהו שח (היינו אז זוג עם ילדה קטנה)

באותו שבוע, הלכתי ברחוב ומצאתי שטר של 50 שח.

זה הרגיש כאילו הקב"ה הראה לנו בעיניים איך הוצאות שבת ויום טוב הן 'עליו'.

מאז, הרבה יותר קל לי להוציא על שבתות וחגים. פשוט יודעת שזה לא יוצא מהכיס שלי. 

אין לי צד שני, כאילו יש. אבל לא ברמה כזו של להתארח חגים.

ואנחנו תמיד אצל המשפחה שלי.

השנה הודעתי שאני אגיע רק אם מי שאצל ההורים שלי לטעמי. מה לעשות שלא עם כל אחי אני מסתדרת.

ואם לא יהיה לטעמי?

אז לא נוסעים.

מבינה את הבאסה והכל אבל כמו שבקורונה ידענו להיות בחגים לבד , כולל ליל הסדר! עם קטנטנים- קטן עלינו.

של 'אין לי לאן לנסוע'

אבל ממה שאת כותבת- יש לאן לנסוע

אולי לא מקום אידיאלי, אולי לא בחירה ראשונה

אבל יש

ואת בוחרת בזה

וגם להישאר בבית זו אופציה, ובחירה

יש מעט מאוד מצבים בחיים שאין לנו בהם בחירה

וההסתכלות הזאת חשובה

וזה מוביל אותי לנק השניה

ברגע שתראי את החיים שלכם כאוסף בחירות

השאת שולטת בהם

גם הרגש שלך כלפי הסיטואציות ישתנה

(ד.א. גם רגש הוא בחירה)

וכבר לא תראי את עצמך כ"מסכנה" שאין פה ברירה

ומובנת מאליה

אז גם הסביבה תשנה את היחס

----

אם זכור לי היה פה שרשור דומה בערב פסח

והיא חזרה לספר שזה היה ליל הסדר מיוחד מאוד

וחוויה שהיא תרצה לשחזר

לק"י

יש משפחות שבהן המקובל זה שהילדים מזמינים את עצמם.

אני מבינה שאולי היחס מבעס, ולא רק זה שלא מזמינים  אז חיבוק!

ובניגוד לכמה תגובות שקראתי פה, אני דוקא מבינה אותך שלא בא לך לעשות חג בבית. גם אני לא אוהבת, וזה די משעמם וכבד (למרות שלנסוע למשפחה של בעלי גם לפעמים לא כזה מעניין לי. אבל למשפחה שלי נניח אני נוסעת בכיף).

או כשהמחיר של הנסיעה לא כבד מדי,

אז האנרגיה לא מושקע בלייצר סביבה שתהיה מעניינת ומשמחת בבית.

עשינו המון חגים בבית כזוג צעיר. דווקא עם קטנים שקמים בלילה יותר קשה לי לנסוע.

בהתחלה היה קשה להישאר בבית ולא זורם, ועם הזמן למדנו איך להתייעל ולהשתפר.

נגיד שנה אחת עשינו מבצע מתנות לחג ומעטפות אגרות ברכה אחד לשני (לקחתי כל ילד לבחור מתנות למשפחה) קניתי קישוטים לשולחן ולבית לחגים.

אוכל שקל לבשל וכיף לאכול,

תעסוקות משחקים או ספרים חדשים לחג, דירבנתי את הילדים להכין דברי תורה/ חידונים. למדנו פיוטים של החג.

וככה למדנו איך לעשות מהלימון לימונדה.

אולי חלק מהתגובות מתייחסות לשבתות בבית כטובות ללא מאמץ מיוחד, אבל אני בטוחה שיש עוד משפחות כמונו שהפכו את ההישארות בבית למשהו נעים כי השקיעו בזה מאמץ להבין איך לגרום שיהיה נעים מתוך בחירה ושינוי הסתכלות.

לבעלי אין משפחה בארץ...

נסענן אליהם פעם אחת אחרי החתונה וחלק באו לארץ לחתונה. וזהו, מתמודדים....

אז כן זה שונה כי שלכם כאן, ואתם מצפים שיהיה אחרת. ולנו אין ציפיות אבל בפועל אין באמת קשר כל כך וכנראה שיש עוד משפחות כאלה.

ברור שחבל בכלל הייתי שמחה לעזרה מהסבים שאין לנו בכלל, גם לא מהצד שלי.

אבל זה מה יש...

יש לי חמה נורמלית

אבל טכנית אנחנו לא יכולים להתארח אצל אף אחד בגלל המרחק.

כבר כמה שנים שלא התארחנו אצל אף אחד בשבתות או חגים וגם סתם ביום ביום, רק פעם בשנה כשבאים לבקר.

כשאני מרגישה שרוצה אווירה יותר מלאה וחגיגית אני מזמינה אליי אורחים מהשכונה.

לא חייב להזמין רק חברים טובים, אפילו אנשים שנראה שיש קצת קשר שאפשר לפתח אותו.

את יכולה לומר מראש שאת מעדיפה שלא יבואו בכלל לבית חולים

ושיבואו לבקר אחרי שתחזרי הביתה.

לדעתי יפה לתאם ציפיות מראש, אבל גם להיות פתוחה אולי תתחרטי וכן יתחשק לך שיבואו לבקר.

הכל לגיטימי אם משקפים את זה בצורה מכבדת ולא מתחמקים בתירוצים מעליבים.

אם זו לידה ראשונה, אז תדעי שאחרי הלידה נשארים עד שעתיים להתאוששות בחדר הלידה ואז עולים למחלקה ליום וחצי בערך (שני לילות, משתחררים די מיד בבוקר שאחרי הלילה השני).

אם את לא רוצה שהם יבואו לחדר הלידה אפשר להודיע על הלידה כשעולים למחלקה,לא חייבים לספר כשיוצאים לבית חולים אם הם מבקשים מראש אפשר מראש לומר שאתם מתכננים להודיע אחרי הלידה, ואם לא אומרים כלום אין צורך להקדים, פשוט להתקשר כשאת במחלקה.

אם את לא רוצה שיגיעו בכלל לבית החולים אז שבעלך יתקשר אחרי הלידה לעדכן שילדת ויגיד שאת מותשת מאד ותעדיפו שיבואו לבית כי אתם רוצים לשבת איתם בנחת עם כוחות.

אם הם מבינים ומכבדים, אפשר להגיד להם שאת מעדיפה שיגיעו יותר מאוחר.

אם את יודעת שהם לא יקשיבו ובכל זאת יגיעו, תספרו להם רק אחרי.

אולי אפשר להיעזר גם בצוות של בית החולים, ולבקש מהם שלא יכניסו אותם.

את היולדת ועם כל הכבוד וההתרגשות שלהם את קודמת. וכדאי כמו שאמרו לפני לתאם ציפיות מראש (עדיף שבעלך ידבר איתם) ואם נראה לך שלא יכבדו את הבקשה שלך אז באמת לעדכן רק אחרי הלידה. ואם הם באים בלי הזמנה לבית חולים אפשר שבעלך יקבל אותם בלובי עם התינוק ואת תישארי בחדר לנוח בשקט שלך.

מניחה שגם את נתקלת בתופעה שבאים ממש חמולות ליולדת

לק"י

נראה לי שחלק מהמגיבות הגיבו לגבי זה.

אבל ייתכן שהפותחת התכוונה בכלל למחלקה...

לחדר לידה פחות מקובל להגיע.

אלא אם כן היא יודעת שהם כן מגיעים, ורוצה למנוע את זה מראש.

(באמת לא מבינה מה יש להגיע לחכות ליד חדר הלידה. זה לא כמו פעם שעד שיכלו לעדכן שהאשה ילדה לקח זמן. אז אולי בגלל זה הגיעו לחכות. ואולי לא🤣).

ואין שום סיבה שהם יבואו. שיחכו.

ברור שקודם כל היולדת, וממש לגיטימי לבקש שיבואו למחרת הלידה, אבל כותבת לרגע גם את הזוית של הסבתא, זה הנכד שלה והיא משתוקקת לראות אותו, היא יכולה להתאפק בשביל היולדת, אבל אם יש דרך לאפשר לה לבוא בכל זאת גם למעט זמן או אפילו רק לראות את הנכד , שבעלך יצא אליהם איתו ואת תנוחי, או שיבואו יום יומים אחרי הלידה לחצי שעה. כותבת מהמקום שלי כיולדת , אף פעם לא חשבתי לומר להורים של בעלי לא להגיע, והם תמיד התייצבו שעתים אחרי הלידה וראו את התינוק. וגם כסבתא ב"ה לנכדים מבת, ששם היתי בלידה, יש לי בעיקר בנים , עדין לא נשואים ומנש עצוב לי לחשב שכשלבנים יוולד תינוק לא אוכל לראות אותו עד שיצאו מבית החולים. מסכימה שהיולדת במקום הראשון( היתי שם לא מעט פעמים ב"ה), אבל מותר גם לחשב מעט על זה שיש פה גם סבא וסבתא שמאוד מתרגשים ואפשר למצא פתרון שלא יקשה על היולדת ויכבד את הרצון שלהם להיות שותפים בשמחה.

זה היה פשוט מקובל.

בעיני זה ממש לא סבבה שיולדת במצבה הגופני אחרי לידה צריכה להתחשב איך אחרים רואים אותה.

אפשר למצוא פתרונות ואפשר להבין שזה לא שייך ולכבד את זה וזהו.

יש את כל החיים להנות מהנכד בע"ה מבלי לפגוע ברגשותיה השבריריים ממילא של היולדת.

אני באופן אישי מיהרתי להשתחרר אחרי לידה, בין השאר גם בגלל השיקול הזה, שלא יספיקו להגיע לביקורים,

אמנם היה בסדר מבחינה רפואית אבל חבל מאוד שזה גורם משפיע בקבלת החלטות במקום לכבד.

זה כמו שיש עדות שבהם טבילה של כלה זה שישו ושמחו ויש עדות שממש לא וזה דבר אישי לגמרי, וברגע שזה מקובל זה לא פוגע ולא עצוב ואמא/חמות לא תרגיש שדוחקים אותה ממקום שהיא מאוד רוצה להיות חלק ממנו כי פשוט מראש לא מצפיח ומבינים שיש דברים אישיים וזה בסדר.

אבל פרקטית מבחינה שכלית הייתי מתעלמת.

מתייחסת לזה כאילו זה כן תקין והם נשואים וזהו.

כן לסבא יש אישה חדשה.

הילדים לא חייבים לדעת שזה אסור הלכתית או שהם לא התחתנו.

חושבת שזה מה שהייתי עושה.

ילדים בכלל לא מכירים שיש אופציה לבני זוג מאותו המין והם יחשבו שמדובר בחבר טוב של סבא.

כמו שהם מביאים חבר לפעמים.מאותו המין.

היום הילדים חשופים למידע שלא היה פעם, נשמע מהסבא שחשוב לו לנרמל את הזוגיות הזאת

זוגיות יכולה להיות דביקית וזה יכול להיות יותר גרוע אם ילד יחשוב שזה כמו שלו עצמו יש חבר מאותו המין.

ובכלל אם יש בני דודים סביב גיל 15-16 בטוח הם יודעים מספיק כדי לזרוק הערות ליד הקטנים.

האמת שגם גיל 12-14 זה גיל שבעיני כבר יודעים מספיק.

מה גם שזה לא מפגש חד פעמי. בסוף הם יבינו שזה לא רגיל וזה יכול להיות יותר גרוע הבלבול הזה.

לק"י

נראה לי שיש פה שאלה הלכתית, והכי טוב לשאול רב איך להתנהל.

(יכול להיות שיגידו לכם לסדר להם 2 חדרים, ושזה לא בשליטתכם אם הם יחליטו אחרת. או פתרון בסגנון).

ומבינה ממש את חוסר הנוחות שלך מכל העניין. ובטח לעניין בר המצווה.

נראה לי הייתי מתעלמת. שהילדים יחשבו שסבא התחתן (אומרת איזה משהו על האישה החדשה שלו).

אם מדובר שהוא עם גבר- וואלה, לא יודעת מה הייתי עושה. קשה בטירוף.

רק אומרת שגם סבי החילוני היה בזוגיות בלי נישואין אחרי שסבתי נפטרה. זה אחרת, כי הוא היה מבוגר וחילוני ולכאורה יכל להתחתן איתה, אבל עדיין.

התייחסנו לזה בטבעיות ככל האפשר, אף שזה הציק לנו. והזמנו את שניהם יחד לאירועים (אני כוללת את הוריי ב"הזמנו") והערכנו אותה מאוד כשהיא נשארה איתו עד הסוף כשהיה חולה. וגם התאבלנו עליה כשהיא נפטרה.

בכל אופן, אצלכם זה הרבה יותר מורכב, ואני חושבת שכדאי להתייעץ עם רב על כך...

מדובר בזוגיות עם גבר?

אם כך ממש לא הייתי מזמינה את שניהם, אלא רק את אבא. וזה בחירה שלו אם לבוא או לא.

חיבוק

לק"י

אבל אולי זה נכון גם למקרה שמדובר ב"חבר" גבר.

היא מספרת לכל אורח את כל תולדות חייה?

אם זה עם אישה, אז הייתי מזמינה ומתנהגת כאילו הם נשואים

תהיה מן הסתם..

האמת שגם יכול להיות גבר אבל אולי גם אישה

מכל מקום אם זה ממש בעייתי בעיני הפותחת הייתי מבקשת שיבוא לבד וזהו

זה גם לתת חדר אחד לזוג לא נשוי, בעיה הלכתית אולי

אין שום סיבה שזה מה שיזכרו מהאירוע, אלא אם כן תעשו מזה אישיו.

הם לא מבינים את המורכבות ההלכתית (כל עוד לא מדובר בזוגיות עם גבר).

לגבי הילדים, אם זו אישה, אומרת 'האישה של סבא' (למילה אישה יש שתי משמעויות... לא אשתו של סבא, אלא האישה החדשה של סבא),

ואם זה גבר, אומרים 'חבר'. כרגע הילדים מפרשים חבר במובן הכי פשוט.

אם הם לא ממש חיים יחד 24/7, אני חושבת שאולי כן שייך להזמין אותו לבד, מקסימום יבחר שלא לבוא. אבל זה ממש רגיש. אם הם לגמרי חיים יחד, כנראה שזה ממש בלתי אפשרי. אוף, זה כל כך מורכב.

אני חושבת שאפשר לומר לו משפט כמו 'זה מעורר אצלנו חוסר נוחות', או 'תבין אותנו, זה לא נעים לנו מול הילדים'. כן, שיהיה מודע להשלכות של הבחירות שלו, הוא לא יכול לכפות עליכם חוסר נעימות. הרי אתם המארחים... כשהוא מארח, אתם לא יכולים לבוא בדרישות, אבל כשאתם המארחים, אתם לא חייבים להזמין את החלק המורכב של הסיטואציה. לא יודעת בדיוק איך להתנסח, צריך המון רגישות, אבל אני חושבת שמותר לבטא את חוסר הנוחות, ולא צריך להתעלם מהחוסר נעימות שייגרם לכם.

לדעתי ממש כדאי להתיעץ עם רב שמבין מורכבויות.

אולי יש הבדל בין אירוע ערב לשבת בר מצוה מבחינת ההתנהלות מולו...

שולחת חיבוק

מסבירה לו שהז נושא מורכב לכם כאנשים שומרי תורה ומצוות. וגם חינוכית.

ואתם לא מתערבים לו בבחירות בחייו הפרטיים אבל שלא יכולים לשתף פעולה עם הבקשה שלו להזמין גם אותו/אותה לארועים .

אבל וואלה באמת סיפור מורכב.. חיבוק על התמודדות ❤️

שילדים לא נשרטים מחשיפה לדברים לא מקובלים

אולי להיפך

אבל אם זה משהו שממש מציק לכם

אפשר להגיד לו בפשטות שיגיע לבד

והוא יבחר אם להגיע

אמיתית ונוכחת.

אבל נראה לי שהייתי בוחרת בדרך של אהבה ושלום ועין טובה על פני לפגוע באבא ולא להזמין אותו.

ואם יתעוררו שאלות מהילדים אז כל אחד לפי גילו אומרת מה שיכול להבין. ומי שמבין שזו זוגיות, הייתי מציינת שזו זוגיות שאסורה על פי התורה, אז קשה להבין את הבחירה הזו שלו. מצד שני כשמוצאים מישהו שאוהבים ורוצים לחיות איתו זה סבל גדול לא לממש את זה וניסיון קשה מאוד. אז אנחנו נתפלל על עצמנו שלא יהיה לנו ניסיון כזה, ושנבין שאם יש בתורה איסור על זה סימן שזה לעולם לא טוב לנו כזה קשר, אבל אנחנו לא מחנכים את סבא. וגם לא רוצים חלילה לא להזמין אותו לשמחות שלנו. ואנחנו אוהבים אותו ומכבדים אותו גם כשחושבים שיש משהו שהוא עושה וזה לא כל כך טוב.

ככל שאתם תתייחסו לזה בצורה טבעית/ תתעלמו מהפיל ותתנהגו אליו כמו שמתנהגים לאבא/ סבא ותשמרו על כבודו- אני מאמינה שככה זה פחות יהיה נושא לשיחה על ידי אחרים.

ואני מאמינה שיש ערך חינוכי גבוה מאוד בלהמשיך להיות בקשר ולכבד ולהתייחס אליו כבן אדם וכאבא. לא חייב במשמעות של להחזיק ממנו וללמוד ממנו אם המקום הזה מחוק אצלך כרגע, אבל כן במידה שהתורה מצווה על כיבוד הורים (ואם יש מצווה כזו, כנראה שזה לא תמיד מובן מאליו שכולם כולם תמיד מתנהגים בכבוד להוריהם. עם כל הטבעיות שבציווי הזה, זה דוקא מדגיש שהחובה קיימת גם כשזה לא נוח לנו הילדים...)

חיבוק גדול, אני בטוחה שזו מחשבה שמעוררת בך הרבה פרפרים לא נעימים בבטן, אולי תנסי להתמקד בשמחה עם הילד שלך ואיך היית רוצה שהוא יחווה את הארוע הזה שלו- וזה יכול לעזור לכוון יותר בקלות איפה להיות ממוקמת. מזל טוב!

אני רוצה להפגיש אתכם- לעשות מה שטוב לכם בעניין הזה.

אם זה כל מיני שיתופים מעבר, לחסום. אבא זה לא משהו שאני אמורה או רוצה לשמוע עליו חוויות ממך. זוגיות זה עניין פרטי ותשאיר את זה בבקשה בינכם. לא להתייעץ איתי ולא להנכיח את זה בדרך שגורמת לי לחוסר נוחות. כמו שאני לא רוצה לשמוע מה קורה בינך לבין אמא כנשואים או כגרושים ולא רוצה לשמוע חוויות שלכם סביב זה, כי זה החלק שהוא שלכם. אם אתה צריך כתובת לשתף בה לך למטפל או לחבר טוב שמוכן לשמוע. לא להכניס את הילדים לעסק הזה כאילו הם חברים שווי מעמד לכאלה עניינים.

הייתי עושה ארוע ערב שבה דברים כאלה לא בולטים.

ואם רוצים שבת כלשהי רק עם בעלי והילדים.

אצלכם בשבת בר נצווה.

לכאורה הפתרון הוא לתת לו את ההכרה הזו בהדרגה,

ולבקש ממנו רגישות בשבת בר מצווה שלכם.

לדעתי זה בסדר שהוא יבוא עם זוגתו, אבל בלי לעשות מזה עניין, ובלי להבליט ובלי להציג אותה קבל עם ועדה ולהציג אותה כשיחת היום.

אם הוא לא יכבד את זה,

לבקש ממנו להגיע לבד לטובת ילד הבר מצווה בלבד ולהבטיח לו שתפצו על זה בזמן אחר.

לעניין החדרים זה לא עניין שלכם.

מה שהוא רוצה זה הכרה שלכם בבחירה שלו, אתם לא חייבים להסכים איתה, אתם כן חייבים לכבד אותה.

אם תעשו את זה, הוא לא יצטרך לעשות מזה אישיו.

תחשבי אם היית בסיטואציה הפוכה שאת מחתנת ילדיח ואחד הילדים היה נוהג כך, האם היית לומדת לכבד את מרחב הבחירה שלו או מתכחשת אליה על רקע של חוסר הסכמה עם עולם הערכים שלו.

אני שמה דגש על לנשום עמוק עמוק ולהזכיר לעצמי 10 פעמים ביום שעוד 20 ימים בסך הכל זה נגמר.

לעבוד עם קטנטנים בחופש זה אחד הדברים הקשוחים שיש😐

ממש בהצלחה לך!!

ותהיי גאה בעצמך. לא כולם מסוגלות לזה. אז אם את עושה את זה את גדולה מהחיים!

היום היה היום הראשון בלי מעון והיה מזעזע.

באמת אחד הימים הגרועים שהיו לי מאז שהיא נולדה.

היא הפסיקה לבכות ולשגע אותי בערך רק כשאני בכיתי...

ולנסות לעבוד בתוך כל זה.... דיכאון.

והתחלנו לעבוד על שעות שינה.

אנחנו במצב של כוננות לחזרה לשגרה כי יש כאן בנים שמתחילים מוקדם.

אז עכשיו צריך להחזיר גם תפריט מסודר.

ולעבור על הרשימה לראות שכל החלומות התגשמו

על להחזיק מעמד ולחכות בסבלנות שזה יעבור כבר

באחד על אחד כמה שאפשר

סתם לשבת לבהות בקיר ולדבר, להתחבק ולשחק איתם במשחקים שלהם

להכיל את השעמום

ולהספיק לקחת אותם לעוד לפחות אטרקציה אחת שהם אוהבים וביקשו

מעבר לזה - להחזיר אותם לישון ב8 😵‍💫

לק"י

אני רוצה להספיק דברים בבית.

לצאת עוד עם הילדים, להפגש עם המשפחה.

ללכת לים.

למצוא זמן ללכת לקנות בגדים לעצמי.

למצוא זמן לעצמי בכללי, וגם להיות יותר עם הילדים ולעשות איתם דברים.

למה כל כך חם שלצאת החוצה בבקרים זו לא אופציה בשבילי?! כלומר רק בערב עוד נעים לצאת.

ומקומות ממוזגים למיניהם- מה שבדקתי קצת יקר..

פיתוח תחומי עניין

קידום הנקודות החלשות כשיש פניות

פיתוח הנקודות החזקות כשיש פניות

מבחינה טכנית- הערכות לקראת שנה הבאה.

ציוד כבר קנינו, צריך לבדוק שלא חסר שום דבר.

צריך לעטוף ספרים ומחברות, לסיים לארגן קלמרים ומה שצריך, לכבס תיקים.

צריכה גם להתקדם עם הגמילה של הקטן.

חוץ מזה, בעיקר להיות נוכחת עם הילדים.

לשחק איתם, לעשות יצירות, לספר סיפורים.

ואם מספיקים להתפנות לדברים בבית, אז מצוין.

יש לנו משחקים שמחכים מפסח שיסדרו אותם, ועוד כל מיני פינות שצריך לסדר.

לק"י

כשנגמרו הקייטנות באופן סופי.

אחרי שהקטן סיים את המעון, ואני לקחתי חופש מהעבודה.

לפני זה הגדולים היו בבית עם בעלי.

לק"י

בגדים לברית לתינוק ולילדים- אפשר לקנות לפני, או אם זה באזור החגים אז לקנות לחגים ולהשתמש גם לברית.

או בכלל לא לקנות, ורק לדאוג שיהיו בגדים במצב טוב.

בגד לתינוק- יש כאלה שמלבישים שמלה של ברית. הבנים שלנו לבשו בגד 2 חלקים. לפעמים אחרי הברית משאירים בלי מכנסיים, או מלבישים מכנסי טריקו שיהיה נוח יותר.

ממליצה לא להלביש חולצה מבד נוקשה, שקשה להלביש לתינוק פיצי.

לשני הקטנים קניתי בגולף קידס בגדים חמודים בעודפים.

אולי יהיה לך ממי להשאיל.

אנחנו עשינו בריתות בצהריים. ככה גם המשפחה יכולה להגיע בנחת. אלא אם כן כולם גרים קרוב.

ממליצה לדאוג לאנשים שיארגנו לפני ואחרי (בתשלום או בני משפחה אם זה מקובל ונוח).

לק"י

ואפשר לבדוק אם הוא מוסמך או מומחה ברשימה של משרד הבריאות:

אתר השירותים והמידע הממשלתי

נהוג שמוהל לא אומר כמה לשלם לו.

התעריף.של משרד הבריאות הוא 1000 למוהל מוסמך, ו-1500 למומחה (לא יודעת מה ההבדל ביניהם).

תקחו מישהו שאתם מכירים , שיהיה גם זמין לשאלות , עדיף מאזור שלכם.

אנחנו לא ממש התכוננו לברית מראש

בגדים לבשנו בגדי שבת יפים שהיו לנו

לא ידענו מראש כלום

לא איפה לא מתי לא מי יגיע וכו'

החלטנו הכל תוך כדי

אנחנו עשינו בצהריים כי זה מתי שהמוהל היה פנוי

קחי בחשבון שבצהריים יש הרבה יותר אורחים כי בבוקר כולם עובדים

בבוקר יש עניין לעשות מבחינת זריזים מקדימים למצוות

אנחנו לקחנו מוהל מומחה ממש

לא רופא אבל היה לנו נס שלקחנו אותו

כי היה סיבוך נדיר בברית ואמרו לנו שאם זה היה מוהל רגיל היו מטיסים אותנו לבית חולים

אני מתארגנת מה שאפשר לפני הלידה , למען האמת אחרי הלידה אני לא מתעסקת בכלל בכלום, רק מעצבת הזמנה וזהו.

מה אפשר להתארגן לפני לידה?

לקנות לך בגד/ מטפחת

בגדים לילדים - לא חייב חדש אם יש להם כבר משהו יפה ומסודר.

לחשוב על מקום- לברר עלויות, לברר על קייטרינג, מחיר, הובלה, כשרות, אם אתם קונים חג פעמי לקנות כבר עכשיו (בלידה האחרונה קניתי חדפ, מפיות.. הכל... בסוף יצאה ברית בשבת והיה צריך הכל לקנות שוב... אבל זה סיכוי של אחד לשבע ... ) לברר על מוהל אחד או שניים שאתם רוצים, מיד אחרי הלידה לצלצל אליו לשריין אותו- כמובן בעלך ולא את..

הוא ישלח לכם רשימת תרופות/ משחות לקנות , אז אפשר לקנות לפני הלידה.

אם את רוצה איזה עיצוב או מזכרת או ברכה בשעת בכי התינוק וכד', זה הזמן להכין☺️

בכל אופן שום דבר לא בלחץ, אפשר גם להתארגן על ברית ביומיים, כבר נתקלתי בברית כזו.

מניסיון מר מאד!!!!!

3 בנים

את הגדולים מלו מוהלים מנוסים.

את השלישי מל מוהל רופא זה היה מזעזע.

לא היתה לי ברירה ככ כי הברית יצאה בשבת.

פירטתי פה בעבר ממש.

השאיר לו חוט קשור ולא היה זמין אלי בכלל כי הוד מעלתו רופא. ביקש שאסע חצי מדינה להגיע לקליניקה שלו. נאלצתי ליסוע עד קרית אונו (אני מהדרום) לאורולוג במיוחד שישחרר את זה. זה היה חוט שלא נמס במים.

כתוצאה מכך גם הפין של הילד מעט התעקם..מיותר לציין שהילד סבל בלי סוף כל פעם שהתעסקו לו שם.

ממש טראומתי ברמות.

ד"ר סודי נמיר הוא רופא וגם מוהל.

אנחנו לקחנו בזמנו את הרב אשר יעקב אבידן מזרחיה. אם זה רלוונטי לכם.

לתת לקב"ה לתכנן ולדעת שדברים עלולים לקרות לא כפי שתיכננו.

בילד הראשון שלי הייתה לי התקפת בכי נוראית מרגע הלידה ועד אחרי הברית מהפחד.

שלחתי את בעלי לבית הכנסת, למול את הילד בבוקר עם מתפללי בית הכנסת (מוכרים ושאינם מוכרים), הוא חילק שם קצת כיבוד וסוכריות וזהו.

הוא החזיר את הילד לבית וזהו נגמר.

לאותה התקופה זה התאים לי,

כי לא הייתי מסוגלת לראות אף אחד.

התיכנונים שלי מראש היו מסיבה גדולה,

והזמנתי אביזרים מראש וגם משפחה.

בסוף אמרנו שאני לא בטוב וקיבלנו בהמשך מתנות בדואר, עם שליחים והעברות בנקאיות וכל זה.

ברוך ה' שאחר היו לנו עוד שמחות ויהיו לנו עוד בעזרת ה' אבל לאותו הרגע זה הדבר שהיה עבורנו הכי נכון ומתאים.

וחוץ מזה ממליצה ממש על רב מוהל מוסמך בשביל הבריאות והבטיחות של כל ההליך.

לבשנו בגדי שבת רגילים

לך חשוב בגד נוח להנקה.

או לקנות מראש, או ללבוש בגדים שכבר יש בבית.

בגד לתינוק לברית- הרבה פעמים אפשר לקחת מגמ"ח.

אם את רוצה מזכרות, תתארגני על זה לפני.

לגבי השעה, זה תלוי בכם.

מה הכי חשוב לכם, ואיך יסתדר עם האורחים.

קחי בחשבון שיכול לצאת גם בשישי/ שבת, ואז זה לוז שונה.

בכל מקרה, כדאי לתכנן מראש מה רוצים. מקום, קייטרינג, מוהל, אם רוצים צלם.

ואחרי הלידה לסגור לפי הנתונים הספציפיים.

חשוב שיהיה מישהו שידאג לכל הארגון, בתשלום או מהמשפחה. שזה לא יפול עלייך.

לא רואה צורך בנוהל שהוא גם רופא.

אם הוא מספיק מקצועי, הוא יודע מה לעשות.

לגבי בגדים- לא קניתי חדשים.

משהו שנוח להנקה.

בגדים לתינוק- את יכולה לצלם בחנות לפני הלידה ואחרי הלידה לשלוח את הבעל. בתקוו שזה עוד יהיה שם. או לקנות מראש. או לקחת משכנות/חברות/גיסות.

או אם יש סבתא זורמת שאוהבת לקנות דברים לנכדים ואת סומכת עליה אז זה גם אופציה.

מוהל- ללכת רק למי ששמעת עליו המלצות. ועדיף לא רופא. מוהל עוסק בזה כל הזמן. רופא פחות. את צריכה מישהו עם נסיון וכמובן עם רשיון.

לגבי שעה- לא הייתי מחליטה עכשיו. תלדי ותראו מה יותר נכון. אם זה ביום חופש של מוסדות חינוך יותר אנשין יוכלו להגיע. אם ביום רגיל ולא שישי, אנשים יגיעו יותר אם זה בצהריים. גם שעון חורף/קיץ משפיע.

אפשר בכללי רק לדבר על מקום. אבל בסוף סוגרים אחרי הלידה. ותשארי את זה לבעלך להתעסק. את לא אמורה אחרי לידה להתעסק עם ארגוני אולם, טלפונים, עיצובים. מה שיהיה יהיה טוב. זה לא חתונה.

לגבי מזכרת בעייני מיותר.

היו לי שתי בריתות

אחת עם מוהל מנוסה מאוד

אחת עם מוהל רופא, יחסית מנוסה (אבל פחות מהראשון) שסמכתי עליו, וגם היה זמין לי (בניגוד למה שכתבו פה).

אבל במבחן התוצאה אני חושבת שהמוהל המומחה היה יותר טוב. בחוויה שלי, התינוק בכה פחות בברית ואחריה, והיה יותר נינוח בהחלמה לעומת עם הרופא.

בהצלחה ובשעה טובה❤️

ראינו אותם השובע שנסענו בכביש שם ובאמת תהיתי לעצמי מה עושים אנשים נופסים שמגיעים לחניון.

וגילינו שאנחנו עם מחנה של הצופים..

היה מלא רעש והשירותים (של הבנות בעיקר) היו מלוכלכים ועמוסים ממש כל הלילה..

מבאס.. אם מפריע לכם רעש ולכלוך, נראה לי שהייתי בודקת לעבור למקום אחר, יש לכם עוד זמן עד הלילה

זה לא מאד רחוק

או למשהו אחר בסביבה

סתם מחיפוש בגוגל, תבדקי מה רלוונטי- חניון לילה נחל צובה, חניון לילה נס הרים, חניון 101, חניון האקליפטוסים

קרן קימת לישראל - קק

נס הרים, שבעיקרון הכי קרוב לאיפה שירדנו. בינתיים מסתבכים...

אולי באמת נלך בסוף לסטף, אף שאנחנו חוששים שבגלל הקרבה למעיין יש שם חוסר צניעות...

מהחניון למעיין זה הליכה של איזה שעה נראה לי

(חניון הר איתן)

בכניסה ליער של הסטף יש חניון כזה עם שולחנות ומסעדה אבל זה לא ללילה, לפי מה שהבנתי. וגם משם המעיין ממש לא קרוב וצריך ללכת הרבה עד אליו.

מחילה ממהרת ולא קראתי בעיון

אנחנו היינו בחניון הקסטל לפני כשנתיים היה לא עמוס ,נעים ונקי

(ותודה לג'מיני)

וב"ה הקמנו אוהלים ואנחנו לבד פה וממש נחמד.

(רק הקטנה מחורפנת מעייפות, אבל לא מוכנה לישון באוהל אלא רק להיות עליי🥴)

תהנו!

מקום מושלם מבחינת מזג האוויר, תהנו!

בינתיים אנחנו לומדים איך נכון להתנהל בשטח, ומפיקים לקחים לפעם הבאה...

אבל נשמע כמו משהו שיכול לקרות.

היית בצום לגמרי כולל שתייה?

בדרך כלל לפני בדיקת דם מותר וכדאי לשתות מים.

את עם בחילות והקאות?

זה יכול להתגבר בצום.

בהפניות של הבדיקות שלי גם כתוב בצום (8 שעות) וכששאלתי את הרופאה היא אמרה לי שאין צורך למעט בדיקות מסוימות. אז אולי כדאי לברר להבא מול הרופא שלך אולי את לא בטוח צריכה לצום וזה יקל עלייך להבא (לא יודעת להשליך על כל הבדיקות דם של ההריון, אצלי זה ככה היה)

תרגישי טוב!

בדרך כלל בבדיקה של גלוקוז בדם צריך צום.

בדיקה של מאגרי ברזל בעיקרון כתוב צום, אבל לי אמרו כמה פעמים שלא חייבים.

ותודה רבה

ואני עם בחילות והקאות אבל כמה ימים שרגוע ב"ה

פתאום זה תקף אותי שוב אחרי הכריך

גם בלי צום או היריון. אחרי הפעם הראשונה כבר ידעתי מיד לשכב ברגע שהתחלתי להרגיש רע. היום אני מבקשת מהאחות לשכב עשרים דקות אחרי כל בדיקת דם.

יכול להיות מכל מיני סיבות..

הורמונים של ההריון משתנים

וירוס זמני

וגם חוסר איזון של בלוטת התריס יכול לגרום לזה וזה בדרכ נובע מתקוה לחוצה או מתוחה...

לפחות מה שאני יודעת מהניסיון שלי

והכל הגיוני חחח

זה נובע מתקופה של מתח ולחץ וכשהמצב נרגע גם הבלוטה חוזרת לתפקוד נורמלי יש איך לתמוך תזונתית

אבל זה שכיח והרופאים לפעמים בכלל לא נלחצים מזה וטיפול תרופתי כנראה נותנים אם לאורך זמן אין איזון או שממש יש תופעות

לא עם האוכל אבל נשמע שזה לא קשור פשוט.

קמתי גם ישר מהאחות ויצאתי,

התעלפתי במדרכה אחרי הליכה של 2 דקות כזה.

החזירו אותי למרפאה להירגע..

טמפונים זה משנה חיים. הרבה יוצר נוח ופחות לכלוך ובלאגן

לק"י

אולי רק תכניסי רגליים בזמן שהילדים בבריכה?

טמפונים

ממליצה על o.b לדעתי הכי קל להכניס ותקחי בהתחלה מידה קטנה. זה בלי מוליך

על טמפונים בכל זה משנה חיים באמת

וספציפית על הקטנים של o.b מאוד קלים לשימוש נוחים, זה הטמפונים שהתחלתי איתם כשהייתי נערה גם

אני גם קיבלתי תוך כדי הנופש

והיה לא צפוי בכלל כי אני מניקה ופעם קודמת ההנקה מנעה לי

אבל בסוף היה ממש כיף למרות הבאסה

קניתי טמפונים אבל בסוף לא התחשק לי להיכנס לבריכה

נשמע לי ששווה לנסות

גביעונית בעיני עדיף בפער

טמפונים.

אני ממש לא אוהבת ולא הולכת ביומיום

לכניסה למים כן הייתי שמה

ממליצה לך לקנות לפני הנופש ולקחת לך כמה דק לעצמך ואחכ להישאר עם זה קצת ולראות איך זה מרגיש.

את יכולה להיות רק במים ואחכ מים להחליף.

בהצלחה

אני הצלחתי רק אחרי הלידה הראשונה ומאז , זה משנה חיים. הרבה יותר נח, נקי, ואפשר להכנס למים בלי מגבלה. זו הזדמנת לנסות, אולי תצליחי ןתגלי שזה נח. תנסי את הכי קטנים

טמפונים...

תקראי את החוברת הוראות.

מאמינה שתצליחי.

אישית יש לי גביעונית. אבל זה יותר למתקדמים לדעתי.

אני אישית חניתי ליד החנות וביקשתי לבדוק פיזית שהעגלה שאני בוחרת נכנסת.

דגמים מועטים צלחו את המבחן. אני קניתי את הטיולון של סילבר קרוס ווינג.

בגדול זה רכב מושלם חוץ מהנקודה של חוסר מקום מקום אחסון.

איך מסתדרים?

בנסיעות ארוכות בלי מזוודות. כל ילד אורז תיק קטן לעצמו ושמים חלק מאחורה וחלק בין המושבים. בעיקר מתחת לכיסאות בטיחות ששם המקום פנוי.

לומדים לקחת רק מה שצריך ולא להתפזר. מהנדסים ביצירתיות בכל מילימטר פנוי.

וכדאי טיולון שמתאים מגיל לידה

אם מצמידים את אחד הכסאות הקדמייםההכיקקרובללשמשה,יישייותרממקוםממאשרבבבגאז'

אההה למה זה כותב לי ככה? !אאיןלליככחללתקן.ממקווהששהבנת.

ממה שראיתי היא עם אמבטיה מתקפלת מותאם למטוס.

בדרך כלל אנחנו עם מושב אחד מקופל,

אבל היו כמה מקרים שהצטרף אלינו עוד נוסע וכל המושבים היו בשימוש.

במצב כזה שמנו את הגלגלים של האמבטיה מאחורה, ואת האמבטיה עצמה שמנו בין המושבים, איפה השבת שלי ישבה עם כסא בטיחות.

זה היה צפוף ולא נח, אבל אפשרי.

עם עגלה של ספורט ליין סיילו xl.

כנראה שזה מה שנעשה גם בילד הבא, כשכל המושבים יהיו תפוסים.

עוד פתרון-

אם יש אפשרות בנסיעות קבועות כמו להורים,להשאיר אצלם עגלת אמבטיה.

אפשר לנסות להשיג למסירה או יד שנייה.

ואז בנסיעה לוקחים רק כסא/ סל קל וכשנמצאים שם יש עגלה.

יש עכשיו כמה דגמים של עגלות שמתקפלות עם האמבטיה אבל לדעתי עדיין גדולות יחסית ולא בטוח יכנסו שם.

ראיתי את זה בספורטליין, אבל אני בטוחה שהמוכר הראה לנו עם עוד סוגי עגלות.

זה לא בקלות כמו קיפול רגיל, לוקח כמה שניות, פותחים את הריפוד ומשטחים את המקלות, ואז האמבטיה הופכת להיות משטח שטוח.

הייתי מוותרת על אמבטיה בנסיעות משפחתיות ומשתמשת בטיולון קומפקטי שנשכב עד הסוף.

בעגלת אמבטיה תוכלי להשתמש בכל שאר הזמן (קרי בבית ובנסיעות בהרכב חסר).

(גם אם תמצאי עגלת אמבטיה שאפשר להכניס איכשהו, לא ישאר לך מקום לציוד נוסף)

מסתפקת על דונה איקס כי ראיתי שהיא ממש לא נשכבת...

כשנסענו לשבת להורים עם תינוק קטן,

היו פעמים שהעגלה היתה המקום העיקרי בו התינוק היה, כולל לשנת לילה.

העדפתי את הצפיפות בנסיעה, כדי שיהיה לי יותר נח במשך כל השבת.

עם מזרן כלשהו אין בעיה להשכיב תינוק. שלי ישנים ככה על הבטן.

בכל אופן זו ההמלצה שלי

כבר כתבתי פה כמה פעמים שבשני האחרונות מלכתחילה השתמשנו בטיולון בלבד, בשילוב מזרן. והן ישנו ככה בכיף מחוץ לבית, ולפעמים גם בבית באמצע היום.

עגלת האמבטיה שהייתה לנו דווקא נכנסה לבאגז' של הרכב (פורד גלקסי, שבעה מקומות), אבל תפסה כמעט את כל המקום שם, וחבל...

לוקחים טיולון/צימיגג/מישהו נוסע באוטובוס.

תלוי לכמה זמן נוסעים, לאן...