אבל זו החלטה שלכם.

אנחנו בשנים האחרונות החלטנו שקשוח לנו לנסוע לחג כ"כ ארוך, ונשארנו בבית בראש השנה, כשאירחנו חברים לסעודות.

לחמותי היה די ברור שנבוא השנה. כשהיום אמרתי שלא היא ישר ניתקה והתקשרה לבעלי להתלונן על זה שאנחנו לא באים כבר לשבתות וחוגים, וזה לא בסדר..

אחרי זה עוד קיבלתי שיחת רגשי קשוחה מחמי איך ככה הם יחגגו לבד את החג, שאנחנו חייבים לבוא.

סיפרתי לבעלי והוא ישר אמר שהאינטרס שם אחר וממש עיצבן אותי, מרגיש ניצול של טוב לב..

תכבדו את ההחלטה שלנו ותפסיקו להתערב😡

וגם יקר וגם האווירה אחרת, פחות חגיגית כשכולם ילדים קטנים

אמא, אפשר עוד?

נפלה לי הכפית

נשפכו המים

ועוד

תודה לה'

אבל האמת שאפילו לא על זה כתבתי

פשוט על התחושה שתמיד נהיה שם ותמיד נוכל ולכולם יש תוכניות אחרות ולנו אף פעם אין

ברורים מאליהם

מסכנים

אם כן בא לך לחשוב פרקטית אז אולי יתאים לכם לארח/להתארח עם אחים או בני דודים שקרובים בגיל, למצוא מקום אירוח בקהילה של חברים שתוכלו לאכול אצלם נגיד חלק מהארוחות וכו

אני יודעת שהדברים האלה לא תמיד רלוונטיים (לנו הם לא היו), אבל אולי אם כן בא לך להרגיש שיש אופציות אז זה יתן לך כיוון למשהו שירגיש נעים יותר

אין פה קהילה

שכנים מבוגרים ולא רלוונטי

אחים ואחיות רווקים או שאין

תבחרי בכם

תחשבי מה יעשה לכם טוב

ומה יעשה לכם כיף ונעים

זה לא בדיעבד

זה מלכתחילה

אנחנו זוג צעיר

ואנחנו נשארים ראש השנה בבית כבר לא פעם ראשונה מכמה סיבות

אתם יכולים לבחור להישאר בבית, אבל בוחרים לנסוע.

נראה לי שזה רק בתחושה שלך, כי את מרגישה את המסקנות הזו שאין לכם אופציות נוספות. אבל זה לא נכון, יש תמיד אפשרות להישאר בבית, אתם בוחרים לנסוע, מהסיבות שלכם. לא כי אתם מסכנים שאין להם איפה להיות, אלא כי אתם רוצים להיות עם המשפחה בראש השנה.

מרגיש לי שזה בעיקר בתחושה ובראש שלך, פחות במציאות. זה תפיסה שלך.

ברגע שתשקלי להישאר ותבחרי באמת אז כבר לא תהיי מובן מאליו..

ויכולה לשתף- אנחנו לפני כמה שנים היינו מתוכננים לנסוע, ויומיים לפני החג כולנו חלינו, והרגשנו לא טוב. הרגיש לנו חסר אחריות לנסוע ולהדביק את כל המשפחה בווירוס הלא נעים הזה. נשארנו בבית דווקא גילנו שזה לא רע..

אני לא מכירה אפילו משפחה צעירה אחת כזאת

אין לי אף חברה שנשארת בבית

כי חג זה משפחתי

מה שלא תגידי

השלישית לנישואין, פסח וראש השנה קבוע.

אני לא יודעת כמה אני דוגמה הי אני גרה קרוב לחמתי והכי הרבה מתארחת סעודה שתיים בחג ארוך כמו ר"ה וסוכות, אבל זה בהחלט העדפה שלנו לטרוח ולבשל ולשלם כדי להישאר בבית למרות שבמרחק רבע שעה הליכה יכלתי פשוט להגיע בלי לעשות כלום כמעט

אז שתדעי שיש כאלה, ואני לא היחידה שאני מכירה שבוחרת בזה ואני רוצה להגיד לך שאחרי כמה שנים כאלה של בעיקר חגים ושבתות בבית, כשאנחנו יוצאים מהשגרה ומתארחים - אנחנו לא נהנים אותו דבר ובבית יותר כיף לנו כי סיגלנו לעצמנו שגרת חג שבת שאנחנו ממש נהנים בה גם אם זה אומר שאני עובדת על זה קשה.

אתם המשפחה של עצמכם קודם כל. את ובעלך והילדים. ואת המשפחתיות בונים גם בתקופה שהילדים קטנים, זה אפשרי אם משנים דיסקט. גם בבית של חמתך הילדים קטנים וצריך לטפל בהם.. וחג של אמהות הוא חג כי זה הזמן שלו להיות חג, לא בגלל שאת מתארחת

לגבי מחירים אם תרצי אוכל לתת טיפים איך לעשות סעודות חג שלא יוצאים מהן בנזק כבד (לדעתי לפחות) ולזכור שהאוכל בא לשרת את המטרה של סמליות החג ולא הופך לעיקר.

וחיבוק על התחושות❤️

אז לחמתי אין הרבה ילדים והמשפחה שלה לא גדולה ואני להורים שלי לא נוסעת לחגים עם לינה ולא תמיד יש לי את מי לארח או שלא תמיד בא לי לארח, אז ברור שחלק מהחגים אנחנו "נאלתצם" כביכול לעשות ביחד כי אנחנו קרובים ויש לנו אחד את השני ובעיניי זה מבורך ולא מסכן בכלל. ב"ה שיש גם אופציה. ברוך השם שזה ברור שנגיע וכיף לנו להגיע

מסכימה עם מי שכתבה שמסכנות זו תחושה אישית

קודם כל, אני לא משאירה כמעט כלום לרגע האחרון. כמו שכתבתי, את רוב הקניות כבר עשיתי ואני ברוב החגים מבשלת הכללל מראש. אני לא מבשלת הרבה אגב.. נגיד אצלנו בחגים בר"ה וסוכות אוכלים בשר לשון אז השבוע כבר אבשל בשר ל2 סעודות, אפרוס ואקפיא. יום ראשון בערב זה רק להוציא ולהוסיף פטריות ותיבול. בישול קצר.. ראש - אנחנו קונים דג שלם שאני שמה בתנור שעה עטוף בנייר כסף וזהו. סימנים - כל הירקות חוץ ממנגולד שאני מכינה בנפרד אני שמה בסיר ועושה מרק. רימונים, תפוח ותמרים בנפרד כמובן. לא עושה סלטים לערב החג כי מניסיון אנחנו מפוצצים. קונה יותר לחם כי המנהג אצלנו לטבול את החולה בסוכר וזה תופס את כל הנפח בבטן🤭

בערב החג עצמו, אני הולכת גם לביהכנ אז כל הקערות של רימונים דבש וכו - מוכן בצהריים כבר כדי שלא אחזור בלחץ ולפעמים גם יוצאת בערב החג עצמו עם הילדים לבחוץ. עושים טיול ופארק וזה, והולכים להגיד לחמתי חג שמח. הילדים ישנים אצלי בערב חג ושבת בצהריים עדיין כי קשה להם להישאר עד מאוחר והם רוצים

למחרת - כבר השבת הכנתי סיר קציצות כפול שחצי ממנו הקפאתי לסעודה של היום. אוסיף קוסקוס משקית ופרגיות שאני מכינה בנינג'ה/ במחבת ברוטב מתוק בכמה דקות הכנה של תיבול, שגר ושכח.

בעלי עוזר לי עם הסדר של הבית ועריכת שולחן וכו.

לגבי הערב עצמו - אז אנחנו כאמור הולכים יחד לתפילה ויושבים בשולחן. יש לנו לימוד משותף שלנו ובעלי מספר לנו סיםור וכולנו יושבים להקשיב אחרי הסעודה עם תה עם פיצוחים ועוגיות קנויות כנראה, לפי קצב ההכנות כמובן.   והולכים לישון כי למחרת יש תפילה וצריך לקום ללכת לביהכנס.

בבוקר קמים והולכים לתפילה. בעלי הולך מוקדם, אני קצת יותר מאוחר אבל למניין אחר. חוזרים - קידוש, עוגה וקפה/ תה

אחרי זה הילדים משחקים ובעלי הולך לנוח. בסביבות 14 יושבים לסעודה. במהלך היום אני קוראת תהלים הבן שלי מצטרף והבת עוד לא יודעת לקרוא אבל היא גם תוספת ספר החמודה. כשלא ידעו לקרוא פשוט ישבו סביבנו ושיחקו

סעודה מתחממת על הפלטה וסלטים חיים שאני מכינה סמוך לה. דבר תורה, מנחה בביהכנס, קצת סיבוב בחוץ ולבית.

בערב השני אנחנו אצל חמתי השנה. אם לא היינו אז חוזר על עצמו

אחרי כל החפירה הזו, העיקרון שלי בשבתות ובחגים - לא לבשל עד כלות הכוחות ולהכין הכל כמה שיותר מראש כדי לא להיות בלחץ. ללכת לתפילה. הילדים מצטרפים ללוז שלנו ולא מנהלים לנו אותו. יש גילאים שהילדים צריכים הרבה איוורור. להיות קשובים לצורך הזה ולהיענות לו ככל הניתן

כל כך הרבה זמן לבד?

כשהיו קטנים יותר הייתי מוציאה אותם לפארק שיפרקו אנרגיות. היום הם בני 6 ו7 וזה פחות מעניין אותם הפארקים הקרובים ויש להם המון המון משחקים

בשבת אני ככל הנראה אשב לשחק איתם טאקי או רמי מדי פעם, אבל רוב הזמן הם באמת לידי משחקים ואני לא מפעילה אותם במיוחד

שהילדים צריכים להשתלב בלוז של המשפחה, העניין הוא שהם לא ממש

אם אני מוצאת את עצמי בבוקר בגינה, בצהריים בגינה ובערב בגינה או משחקת איתם בבית נון סטופ אז אין לי אווירה של חג ואין לי שקט לקרוא משהו או לדבר

תחליטי מתי כן מתאים ומתי לא וזה הגבול של אמא. זה תלוי בגילאים כמובןן

ויש גם את אבא שיוציא אותם או יהיה איתם ויתן לאמא קצת שקט. אבל אתם צריכים להירתם אחד בשביל השנייה פה. קצת את נחה, קצת הוא. פעם את מוציאה, פעם ביחד, פעם הוא. ולא חייב 3 פעמים ביום

מותר לנו לרצות גם זמן שקט לעצמנו. אני אומרת את זה במפורש לילדים ולא מתנצלת על זה. בסוף, אם אני לא בטוב אז מתחרבש לנו כי אני ממורמרת ולהיות כל היום סביב ילדים יכול להציף ולהתיש 

מאוד בסגנון ההורות,

וכל הכבוד לך שהילדים שלך משחקים יפה וכו',

אבל יש כאן גם לפחות חלק של טמפרמנט מולד, ולא בכל גיל ועם כל ילד זה אפשרי לשבת לקרוא בנחת ושהילד יעסיק את עצמו עם או בלי האחים בצורה סבירה.

אז לפותחת, לא יודעת בני כמה הילדים שלך בדיוק, ואני מעודדת אותך בהחלט לנסות להגיע למצב שטוב ונעים לכם כמשפחה גרעינית בבית שלכם, והעצות שהמקורית כתבה נהדרות, כרגיל.

אבל אם אצלכם פחות יוצא כרגע שההורים יושבים בנחת והילדים מעסיקים את עצמם, אל תלקי את עצמך יותר מדי... 

פחות אפשרי פה.

הם קטנטנים ומנסים לשחק ביחד אבל צריך הרבה תיווך ומשחק משותף

יכולנו לנסוע להורים אבל זו נסיעה ארוכה ופחות מתאים לנו.

למה לא בבית בעצם?

אבל אני רוצה להגיד לך משהו

שמסכנות זו תחושה פנימית שלך

יש לך לפחות 2 אופציות: בבית או אצל ההורים

תבחרי ותרגישי שאת בחרת ואת החלטת

ואתם בכלל לא מסכנים.

ביננו יש אנשים שאין להם גם הורים לנסוע אליהם...

כשלחמי וחמותי אין איפה להיות בחג אנחנו מזמינים אותם אלינו, וכבר קרה שחמותי ממש נתנה לי את התחושה של -אנחנו פה כי אין לנו איפה להיות. אז כמובן שהיא אמרה מלא פעמים תודה, אבל זה עדיין הורגש שהיא מתבאסת שאף אחד אחר לא הזמין אותה.  ואם זה קרה וגם היה חג מצומצם-אנחנו, הם, והילד שלנו, זה היה עוד יותר מודגש שהיא הייתה מעדיפה להיות במקום אחר עם יותר משפחה... אותנו זה ממש ביאס התחושה, ועדיין אנחנו נמשיך להזמין אותם בחגים שאין להם איפה להיות, למרות שזה לפעמים אומר שאנחנו מוותרים על חברתם של אנשים שיותר כיף לנו איתם. אז אני לא יודעת מה המערכת יחסים בינך לבינם, אבל אולי כן כדאי לשים לב איזה שדר את משדרת, ואולי זה גם משפיע על כל המערכת יחסים...

מקווה שזה בסדר שכתבתי, ולא פוגע

ואין צד שני, ואין קהילה, ואיפשהו בדרך גם אתם שידרתם שאתם מגיעים אליהם לכל החגים כי אין ברירה-יכול להיות שגם להם זה יצר תחושה לא נעימה, וגם יכול להיות שגם בגלל זה הם לוקחים אתכם המובנים מאליהם, כי איפשהו בדרך אתם העברתם מסר שאתם מגיעים אליהם כי אין ברירה אחרת, ויכול להיות שגם להם זה לא נעים.

אם לא קשור-תזרקי.

מאוד מבינה אותך

אבל עדיין חושבת שלא כדאי לחיות את החיים בתחושת אין ברירה

ברור שלא כל מה שאנחנו רוצים מתגשם

ויש המון תחומים שאינם בשליטתנו

אבל כמה שאפשר לתת לעצמנו תחושה של בחירה בין כמה אופציות.

ואם את מרגישה שאין לך אופציות כדאי לייצר אופציות

אולי להזמין אח/ות/ גיסה?

אולי שכנה? אולי חברים?

אולי אפשר להיות חג בבית להתארח אצל חברים סעודה ולארח אותה בסעודה אחרת?

מתחדדת לי ההבנה שאי אפשר להמשיך לגור במקום בלי קהילה

אי אפשר גם בלי משפחה וגם בלי קהילה

זה יותר מדי

רק לאן לעבוררר

לאןןןן

לקח לנו זמן להבין שגם בתוך סוגי הקהילות השונות צריך לדעת לבחור מקום

ישנם מקומות שנהוג שם ליסוע בחגים ואז אתה מרגיש לבד (גם אם יש משפחות מבוגרות עדיין רוצים חברים זוגות בגילאים המתאימים שישארו אתך)

לעומת מקומות שבהם הזוגות הצעירים יותר נשארים

עם השנים התבגרנו ואיתה הסביבה שלנו אז זה כבר נהיה לנו טוב יותר.. (כשהילדים גדלים יש להם סדר יום ויותר קשה ליסוע)

ותראו אם זה מקום שמתאים לכם.

זה מאוד מאוד מאוד חשוב משפחה/ קהילה תומכת

אנחנו אברכים, וזה די ברור מאליו שנשאר בבית ליד הישיבה, אבל גם במשפחה ובסביבה הקרובה שלי זה די מקובל להישאר בחגים בבית, גם משפחות צעירות
אני לא חושבת שמתישהו ההורים שלי היו בראש השנה אצל סבתא וסבתא שלי, וגם רוב הדודים שלי לא

בבית בראש השנה

ובסוכות מהשנה השנייה או השלישית.

מבחירה.

בכללי ממש אוהבת את החגים אצלנו בבית. זמן לפגוש את הבית והמשפחה מכיוון אחר. הקדושה של החג מגיעה גם בהרכב משפחתי מצומצם, ואוכל מיוחד ממש עושה את זה. הוצאות שבת ויום טוב חוזרות ;) גם אם לא לוקחים את זה כפשוטו אפשר להשקיע ולהכין מאכלים מיוחדים לכבוד החג גם עם מרכיבים פשוטים.

בכל מקרה חיבוק ענק על התחושות הלא פשוטות. סביב הקורונה הייתה לי תחושה כזאת לא נעימה שאני לא רצויה ושאין לי לאן לנסוע. גם אחרי שפתחו את הסגר לקח הרבה זמן עד שהסכימו שנגיע, וזה ממש ממש קשוח להרגיש לא רצויה ושאין לך מקום. וכמו שכתבתי לך קודם אני אוהבת להיות בבית וזה עושה לי טוב.. אבל כשזה כבר לא מבחירה זה קשוח ממש. אז מבינה אותך מאוד 💞💞💞

להגיע לבית הכנסת?

ארוחות שוות מושקעות ומפנקות?

נחת בבית?

אולי בכלל דברים אחרים...

לפי זה מתחילים לחשוב איך למלא את הצרכים. אישית אני אוהבת שיש אוכל מפנק. אז אני מאלה שכן משקיעות בערב חג ומבשלת עד הרגע האחרון. אם הערך של הכנסת החג מתוך נחת גובר אצלך אז לחשוב איזה מאכלים יהיה קל ומהיר להכין...

נקודות שיכולות לעזור:

א. אוכל - לא רק לסעודות.. תפילות של ראש השנה ארוכות אז שהילדים ואת תאכלו טוב לפני שאבא חוזר מבית הכנסת. הרבה שנים אני מכינה אוכל של ממש לבוקר, כי מ8 או קודם עד 13 להיות רק על עוגות זה לא כיף ורק גורם כל הזמן לחפש מה עוד לאכול..

ב. זמנים של יציאה מהבית. להתארגן על יציאה ממושכת ואז שומעים שופר ובנוסף הולכים למתקנים ומעבירים שם את הזמן...

ג. אם יש ילדים בגיל שמתאים והאווירה בבית הכנסת מתאימה לפעמים אפשר ממש להיות בכמה דקות של תפילה ולספוג קצת אווירה.. אבל אני מראש לא מגיעה בציפיה להצליח ואז כל דבר שכן מצליחה זה בונוס..

ד. לפעמים קונה משחק חדש לילדים שתהיה להם תעסוקה.

אם יהיו לי עוד רעיונות אכתוב בע"ה.

פסטה וקציצות טונה/לביבות ירקות

ביצים קשות וירקות וקרקרים עם גבינה

ולא כל שנה מכינה... ;)

ואנחנו זוג עם תינוקת

אבל לצערי אין לנו מניין קרוב

אבל באמת שלדעתי בבית הכי כיף

רק בבית שלי טוב לי באמת

אני מרגישה הכי בנוח

אבל גם האווירה חשובה.

בתור ילדה היינו 40 בני דודים אצל סבא וסבתא ואלה חוויות שאף פעם לא שוכחים

הכל תלוי בהסתכלות שלנו

אם עשיתי את זה מתוך בחירה ושמחה

או מתוך אין ברירה/עצב/כעס

כשזה בא מבחירה זה נראה כזה מושלם שאח"כ לא מבינים איך אפשר לחגוג חגים עם המשפחה המורחבת

זה כ"כ כיף הקטן והאינטימי, הרבה יותר מחובר ונעים

(ושיהיה ברור שגם לנו זה הגיע מחוסר ברירה כי צד אחד לא מזמין וצד שני "פחות טוב" לנו להיות שם....אבל החלטנו לבחור בלהשאר...)

מאחלת לך שתצליחי לראות את הטוב שבזה ויהיה לכם רק טוב

שנה טובה ומבורכת

לק"י

בקורונה עשינו סדר פסח בבית. היה משעמם מאוד, ולא הרגשתי ליל הסדר.

(למרות שגם בצד של בעלי לא הייתי מרגישה כ"כ פסח. כי אני אוהבת ורגילה למה שנהוג במשפחה שלי).

אז בניגוד לנטיה פה להגיד כמה כיף בבית בחגים. לא לכולם זה כיף. לי יותר כיף להיות עם המשפחה, וזו הזדמנות לחגוג יחד.

זה יכול להרגיש ככה. וגם יכול להיות שבאמת יותר כיף לך עם המשפחה שלך. חד משמעית. ואנחנו לא אוהבים שינויים..

אבל כשאין ברירה עו שנופלת ההחלטה שזה מה שיש ועם זה ננצח ורוצים להנות בכל זאת מהחג - מוצאים את האיך. זו דעתי

בסוף לא נתארח כל החיים.. המשפחה גדלה ולדעתי חשוב שגם כמשפחה גרעינית ילדים יחוו חג בצורה מהנה. כחמה בעז"ה עוד אי אילו שנים זה לגמרי יהיה תפקיד שלך ושל בעלך להיות המארחים בחלק מהחגים, לא? אז לא חייב להקדים את המאוחר אבל לא נורא לנסות גם

אנחנו עשינו תיאום ציפיות לפני, תכננו איך אנחנו רוצים שייראה, מנהגים של כל אחד, הוספתי כמובן נגיעות של קישוטים לבית וכו, יש לימוד סביב השולחן וסדר מובנה לערב 

לק"י

של "הכי טוב בבית".

אני חושבת שמאוד חשוב להיות גם עם המשפחה המורחבת, שיש קשר עם בני הדודים והדודים.

אם יש אפשרות כזאת של לארח/ להתארח. צריך לדעת להנות גם בבית הפרטי וגם עם המשפחה המורחבת.

בתור ילדים בילינו המון עם הדודים וסבא וסבתא. והיה כיף.

(אנחנו רוב הזמן בבית בשבתות. ואני לא חושבת שזה אידיאלי).

ומבחינתי גם לארח זה כיף. הבעיה שהבית שלנו קטן מכדי להלין בו משפחות שהן מעבר לזוג.

ואני ב"ה כן מצאתי איזון שטוב לנו, כי אני גרה קרוב לחמי וחמתי ויש לי גם וגם כשאנחנו רוצים וכל השנים באמת אירחנו גם (אבל בלי לינה. מלבד המשפחה הכי קרובה שלנו זה לא מתאים לנו והם לא רוצים לבוא🤷)

ולי באמת הכי טוב בבית אני אוהבת את הנוחות שלי והלוז שלנו טוב לנו ואנחנו מרוצים. זה אחד החוזקות הכי גדולות שלנו לדעתי, שטוב לנו ביחד בבית בזמנים האלה ושממננים כדי לא להימאס אחד על השני🤭

אז לא אמרתי לא להתארח בכלל. גמני מתארחת בסוף. וזה כיף וכיף גם לארח. השאלה באמת מה קורה כשאין אפשרות ולא נוסעים, לא משנה מה הסיבה. כדאי להסתכל על זה כהזדמנות שיהיה כיף בכל זאת וחיזוק המשפחתיות. בסוף הכל עניין של הסתכלות ובחירה בעיניי

לא רק חג פה חג שם

זה מאוד קשה

לעבוד עד הרגע האחרון ואז גם לבשל, לנקות, לכבס, קניות

מגיעים לחג עם הלשון בחוץ

רק רוצים לישון

ולתקתק את הילדים

זה לא חג בעיניי

לא חייב לבשל עד הרגע האחרון.אני אף פעם לא עושה את זה למשל .

קונים חלק, מבשלים פחות, מבשלים לפני, מתכננים את הזמן אחרת ומתעדפים

אני כבר סיימתי למשל קניות לחג ונשארו לי רק ירקות ביצים חלב ולחם

אני אתחיל לבשל לפני ואקפיא חלק, בעלי יעזור לי לנקות וגם הילדים ומה שלא אספיק לא אספיק כי אני רוצה להנות מהחג עצמו בלי להרוג את עצמי. ואני גם עובדת כמובן..

יש דרכים שזה ייראה אחרת. מבטיחה לך.

הם קמים בחמש וחצי ומיד רוצים לאכול/לשחק/לצאת לגינה

מה זסידרתי תוך שניה מתבלגן

ואי אפשר לנקות יותר מדי במהלך החג אז זה מול העיניים שלי ועושה לי רע

לא מצליחה לדבר עם בעלי בצורה רגועה

אני כן מנקה ומסדרת בחג מה שמותר לפי ההלכה. ומה שלא אז זה מה שיש . כשאת מתארחת תמיד נקי ומסודר ?

ואני מראש לא מצפה לזמן לבד עם בעלי בחג האמת.. בטח לא בראש השנה. ובכלל לא בחגים. גם בשבתות אין לנו הרבה זמן לבד ביחד וזה בסדר בשבילי. אני נותנת לילדים לישון בשישי בצהריים בשביל זה למשל . ואני עובדת בשביל שלילדים תהיה חוויה של שבת נעימה. זכרונות של חג. זה זמן משפחתי והם המשפחה שלי. אנחנו לא רק זוג וכשהם קטנים, זה חלק מזה. את הזמן לבד אנחנו מוצאים לעצמנו בדברים אחרים

לק"י

אני עושה את זה בהרבה חגים.

מעדיפה לבשל בבוקר החג שעה, ולא בערב החג עם עוד עומס של שאר הבישולים/ נקיונות וכו'.

אגב, גם לשבת אין צורך להגיע עם הלשון בחוץ תלמדי עם הזמן להתארגן באופן מדוייק עבורך

יש ברשת מלא עצות טובות ומועילות

אין צורך לתקתק את הילדים

להפך, ללמוד איך להתנהל באופן מדוייק לכם כמשפחה שיהיה נעים לכולם

אני רואה שאת נאחזת מאוד ברצון להתארח

וזה בסדר לבחור בזה

אבל תדעי שזו בחירה

ואת מוכנה לשלם את המחיר של זה כיון שאת לא מוכנה לשלם את המחיר של השארות בבית

לגיטימי ביותר

אולי באמת כדאי לך לחשוב איך את הופכת את ההתארחות שלכם למיטיבה ביותר בנתונים הקיימים

לק"י

או כי ברור שאתם מוזמנים?

או כי חושבים שלא תרצו לבוא?

(אנחנו אומרים להורים כשאנחנו רוצים לבוא. לרוב הם לא מזמינים. ככה מקובל אצלינו).

הגבתי איך שהגבתי רק בגלל השאלה של הפותחת שהיה "מי שמע בכלל על אופציה כזו איך העליתן על דעתכן" שזה דווקא לא כזה חריג.. לא אומר שזה לא מבאס.

לק"י

אבל התגובה שלי מתאימה להרבה.

דוקא לך פחות😂 זכרתי שגם לא התלהבת מליל הסדר בבית.

כאלו... אז כתבו לו פה בנות שכן כיף להם חגים לבד בבית.

זה לא בא חלילה להפחית את הקושי

או לא להבין אותה

אלא להראות שאפשר גם אחרת

פשוט הבאתי את הצד השני- שחגים בבית זה לא תמיד כיף.

אבל באמת מה יעשה מי שאין לו אופציה?

אפשר לכאוב

זה לגיטימי ביותר

וזה גם ככה נקודה מצערת במיוחד בחברה הדתית שהיא מאוד משפחתית האנשים נוסעים למשפחה

אז משקפים לה שלמי שאין אופציה אחרת עדיין בוחר לראות את הטוב ולעשות הכי טוב שהוא יכול בנתונים הקיימים

לך, יש אופציה, ב"ה🙏🏻

שמחה בשבילך מכל הלב שאת יכולה לבחור איפה להיות

לק"י

אבל לפעמים בנאדם צריך גם הכרה בקושי שלו.

(ולא בטוחה שלפותחת אין איפה להתארח. לא לגמרי הבנתי את הקושי). 

לק"י

אני חושבת שלפעמים צריך גם וגם.

אני נתתי גם עיצה פרקטית איפושהו בשרשור. בנוסף להזדהות שלי.

אנחנו ספציפית כן נוסעים תמיד(מסיבות טכניות שקשורות לתפילות שמתאימות לנו כמשפחה)

אבל רואה סביבי שאנחנו החריגים ודווקא רוב הזוגות נשארים בבית לראש השנה או משיגים אירוח סמוך לישיבה שהבעל למד בה..

זה(בשונה מליל הסדר למשל) חג פחות משפחתי במהותו ממה שאני רואה.

אבל שומעת אצלך המון כאב.. אז שולחת חיבוק.

וכנ''ל סוכות-נוסעים רק ליומיים וזהו

וכיפור והאמת כל החגים

רק ליל הסדר בדר''כ נוסעים

גם בגלל התפילות שרגילים לתפילות של ישיבות ולא ביכנ''ס רגיל

וגם כי בעיני לייצר הווי משפחתי וביתי וזוגי זה יותר כיף

ולהזמין .. גם אם לא מכירים

ובאמת לגור במקום בלי אף מכרים סה לא נשמע כיף..ולא יודעת מה הסיבת מגורים אבל בעיני זה שיקול מרכזי בבחירת מקום לגור

את יודעת מה טוב לך

ומאוד הגיוני שלכם טוב להתארח וזה הכי מובן

ו

ולכן גם כן מחפשים לפעמים לנסוע -אבל לא להורים..אלא עצמאי ..למקום עם חברים או תפילות שאוהבים

אם לא מסתדר

נשארים ומשתדלים למצוא לפחות לערב אחד אורחים

בשנתיים האחרונות נוספו גם נשות מגוייסים .שזה אולי לא כיף לבעל

אבל אותי מאוד משמח להתחיל שנה במצווה ולתת בית למגויסות (שבזמנים אחרים בשנה אני במצבן😉)

את לא חייבת בכלל

טוב לכם לנסוע-זה מהמם ומבורך

פשוט הגבתי כי אמרת 'שלכולם' זה ככה ומי  רוצה להשאר בבית..

אז לכן הגבתי...

כל אחד מה שנכון לו

ולי אישית אין לצערי קשר עם המשפחה ואפשרות להתארח

אז כשאין ציפיות אין אכזבות מה שנקרא..🥴

מיוחדת שלכם

עם הווי שלכם

גם עם 2-3 קטנים

עם הזמן הילדים לוקחים את רוב ההתרחשות והיום נגיד להשאר בבית זה וואחד תפקיד כהורים

ודוקא כזוג-משפחה צעירה היה לנו הרבה יותר מרחב יצירה בבית

היום גם אם אני אתכנן וארצה

הבלתמי''ם נוסח מריבותובכי וכו של הילדים -ברגע מחזלשו''ת הכל

הנק' במה שתיארת היא שיש לך רגש

של אכזבה או םגיעה מהמשפחה

ומותר לך לתת לו מקום.

ולהרגיש

ולחבק את מה שמרגישה

ואחרי זה יתפנה מקום למה הלאה

ומה ואיך יהיה לי טוב בכל זאת..

כשקשה לנו להיות םנויים למחשבה מקדמת

כנראה שהרגש הפשוט

לא קיבל מספיק הכרה ומקום וחיבוק

אין כמו בבית

ולגבי הבישולים, ילדים לא אוכלים הרבה

מכינה מינימום ובסוף איכשהו תמיד נשאר

 זוג עם 3 ילדים הגדולה בת 5

אין לנו פה חברים. מבשלים ואוכלים לבד וטוב לנו וכיף לנו

וכמובן יום כיפור,

כדי להתפלל בבתי הכנסת הקבועים.

בעיני זה דווקא הכי הגיוני להשאר בבית, הכי נוח ועוד לחג של יומיים. 

ועם ילדים קטנים זה בכלל יותר רגוע כשהם במקום המוכר והנח שלהם.

לא מכירה כלל כזה שלא נשארים לבד.

ומכירה עוד משפחות כמונו.

אולי באזורכם זה פחות מקובל, וזה מרגיש לך 'מסכן', אבל זו לגמרי אופציה, ויש לזה גם לא מעט יתרונות בעיני.

אבל נשמע לי שבקושי שלך הוא לא כי אתם לא יכולים להישאר בבית לבד, אלא ההרגשה שאתם בודדים, שאין לכם באמת בחירה איפה להיות.

וזה כואב להרגיש ככה...

כמעט כל זוג אברכים נשארים בחג בבית כדי להיות בישיבה בתפילות וכו'

אנחנו מהשנה השלישית לנישואינו כבר קבוע בר"ה אנחנו בבית. היינו אמורים להיות גם בשנה שלפני כן בבית אבל התאשפזתי במפתיע והשתחררתי מהבי"ח בערב החג אז כן התארחנו בסוף

כשהיינו צעירים לא היה דבר כזה חג לבד.
מתבאסת איתך. ושואלת בעדינות מה עם הורייך? אחים? חברות? או לנסות להזמין את חברה טובה מהקהילה לארוחה ואז גם היא מביאה משהו?

וחברות לא מתאים להזמין בראש השנה.

כולן נוסעות 

ואני מבינה את הקושי

אין מצב שהייתי מוכנה ליסוע למקום שבו ארגיש לא בנוח עד כדי כך

מניסיון, להרגיש מסכן זו בחירה

ב"ה יש הרבה טוב

יש לך בן זוג וילדים שיהיו בריאים.

לא תמיד היה לי פשוט

באמת שהייתי מתוסכלת בהתחלה

עם השנים למדתי להתייעל 

ואף נהיו לנו מסורות משפחתיות

באמת כדאי לדאוג שהכל יהיה מותאם לפורמט שמתאים לכם הן באוכל והן ברוח

כשהילדים היו קטנים הכנתי לחגים אוכל קליל להכנה וטעים עם מעט השקעה (סיר מרק, סיר בשר וכאלה עם תוספת) סלטים דאגתי להכין מראש

והתוכן היה בהתאם

סיפורים לילדים, שיתוף של מה שלמדו בגן

משחקים וכאלה

הייתי מקשטת את שולחן החג והסביבה שלו עם יצירות שלהם מהגן

אגב ראש השנה- עם ילדים קטנים לא הייתה לי אפשרות ללכת לבית הכנסת אז הייתי הולכת לגינה שקרובה לבית כנסת כדי שאני והילדים נשמע תקיעת שופר

גם סוכות- בנינו סוכה מתחת לבית ולא הייתי צריכה להיות תלויה באף אחד

אגב, גם ליל הסדר אותו סיפור (לזה בכלל התמכרנו, שהכל בקצב שמתאים לנו ועם דגשים שלנו)

תאמיני לי, זה יכול להיות ממש נחמד

זה עניין של גישה

את לא חייבת להיות קורבן

תהי מלכה

תוביל את החיים שלך🙏🏻

לא מצליחה לשמוע את המחשבות שלי

אחרי שאנחנו משקיעים כל כך שיהיה נקי וטעים וכיף

היומיום פשוט מעייף, לא מצליחה ליהנות

באמת שאני ממליצה לך לעצור רגע ולחשוב מה יעשה לך הכי טוב בנתונים הקיימים

אני ממש לא חושבת שהכי כיף בבית

אני חושבת שלהיות בחיק משפחה בחגים ושבתות זה דבר משמעותי

לא לכולם יש את האפשרות הזו וניתן להפוך את זה לדבר משמעותי גם כשנשארים בבית

אולי לא יהיה מגוון אוכל או סדר וניקיון מופתי אבל יהיה הכי טוב שאפשר בנתונים הקיימים

זו הבחירה שלנו

מאחלת לך להצליח לבחור הכי נכון ומדוייק עבורך🙏🏻

שנתיים ראשונות נסענו לר"ה למשפחה כי חשבתי שזה חשוב לי (מהסיבות שציינת- חג משפחתי, אווירה). מהשנה השלישית הבנתי שזה לא באמת משמעותי עבורי ונשארנו בבית לבקשתו של בעלי. בהתחלה גרנו בישיבה אז היה לזה עניין אבל מהר מאוד עזבנו את הישיבה ועדיין נשארנו בבית. עושים סימנים אנחנו עם הילדים הקטנים ומאוד נהנים ב"ה, ממש חג משפחתי שמותאם למשפחה הצעירה שלנו.

נשארים בבית גם בחגים אחרים.

הייתה תקופה שלא עבדתי בה וזו מן הסתם הייתה תקופה קצת יותר לחוצה כלכלית.

התלבטנו אם להיות שבת בבית ובעלי אמר חצי בצחוק חצי ברצינות "וואי אבל זה יקר"

ואז אחכ אמר לי יאללה, הוצאות שבת ויום טוב..  החלטנו לעשות שבת בבית.

הלכתי לסופר להשלמות כזה, היו לי נגיד עופות במקפיא.

כל מה שהייתי צריכה לקנות, היה עליו מבצע.

כל הקניה יצאה 40 ומשהו שח (היינו אז זוג עם ילדה קטנה)

באותו שבוע, הלכתי ברחוב ומצאתי שטר של 50 שח.

זה הרגיש כאילו הקב"ה הראה לנו בעיניים איך הוצאות שבת ויום טוב הן 'עליו'.

מאז, הרבה יותר קל לי להוציא על שבתות וחגים. פשוט יודעת שזה לא יוצא מהכיס שלי. 

אין לי צד שני, כאילו יש. אבל לא ברמה כזו של להתארח חגים.

ואנחנו תמיד אצל המשפחה שלי.

השנה הודעתי שאני אגיע רק אם מי שאצל ההורים שלי לטעמי. מה לעשות שלא עם כל אחי אני מסתדרת.

ואם לא יהיה לטעמי?

אז לא נוסעים.

מבינה את הבאסה והכל אבל כמו שבקורונה ידענו להיות בחגים לבד , כולל ליל הסדר! עם קטנטנים- קטן עלינו.

של 'אין לי לאן לנסוע'

אבל ממה שאת כותבת- יש לאן לנסוע

אולי לא מקום אידיאלי, אולי לא בחירה ראשונה

אבל יש

ואת בוחרת בזה

וגם להישאר בבית זו אופציה, ובחירה

יש מעט מאוד מצבים בחיים שאין לנו בהם בחירה

וההסתכלות הזאת חשובה

וזה מוביל אותי לנק השניה

ברגע שתראי את החיים שלכם כאוסף בחירות

השאת שולטת בהם

גם הרגש שלך כלפי הסיטואציות ישתנה

(ד.א. גם רגש הוא בחירה)

וכבר לא תראי את עצמך כ"מסכנה" שאין פה ברירה

ומובנת מאליה

אז גם הסביבה תשנה את היחס

----

אם זכור לי היה פה שרשור דומה בערב פסח

והיא חזרה לספר שזה היה ליל הסדר מיוחד מאוד

וחוויה שהיא תרצה לשחזר

לק"י

יש משפחות שבהן המקובל זה שהילדים מזמינים את עצמם.

אני מבינה שאולי היחס מבעס, ולא רק זה שלא מזמינים  אז חיבוק!

ובניגוד לכמה תגובות שקראתי פה, אני דוקא מבינה אותך שלא בא לך לעשות חג בבית. גם אני לא אוהבת, וזה די משעמם וכבד (למרות שלנסוע למשפחה של בעלי גם לפעמים לא כזה מעניין לי. אבל למשפחה שלי נניח אני נוסעת בכיף).

או כשהמחיר של הנסיעה לא כבד מדי,

אז האנרגיה לא מושקע בלייצר סביבה שתהיה מעניינת ומשמחת בבית.

עשינו המון חגים בבית כזוג צעיר. דווקא עם קטנים שקמים בלילה יותר קשה לי לנסוע.

בהתחלה היה קשה להישאר בבית ולא זורם, ועם הזמן למדנו איך להתייעל ולהשתפר.

נגיד שנה אחת עשינו מבצע מתנות לחג ומעטפות אגרות ברכה אחד לשני (לקחתי כל ילד לבחור מתנות למשפחה) קניתי קישוטים לשולחן ולבית לחגים.

אוכל שקל לבשל וכיף לאכול,

תעסוקות משחקים או ספרים חדשים לחג, דירבנתי את הילדים להכין דברי תורה/ חידונים. למדנו פיוטים של החג.

וככה למדנו איך לעשות מהלימון לימונדה.

אולי חלק מהתגובות מתייחסות לשבתות בבית כטובות ללא מאמץ מיוחד, אבל אני בטוחה שיש עוד משפחות כמונו שהפכו את ההישארות בבית למשהו נעים כי השקיעו בזה מאמץ להבין איך לגרום שיהיה נעים מתוך בחירה ושינוי הסתכלות.

לבעלי אין משפחה בארץ...

נסענן אליהם פעם אחת אחרי החתונה וחלק באו לארץ לחתונה. וזהו, מתמודדים....

אז כן זה שונה כי שלכם כאן, ואתם מצפים שיהיה אחרת. ולנו אין ציפיות אבל בפועל אין באמת קשר כל כך וכנראה שיש עוד משפחות כאלה.

ברור שחבל בכלל הייתי שמחה לעזרה מהסבים שאין לנו בכלל, גם לא מהצד שלי.

אבל זה מה יש...

יש לי חמה נורמלית

אבל טכנית אנחנו לא יכולים להתארח אצל אף אחד בגלל המרחק.

כבר כמה שנים שלא התארחנו אצל אף אחד בשבתות או חגים וגם סתם ביום ביום, רק פעם בשנה כשבאים לבקר.

כשאני מרגישה שרוצה אווירה יותר מלאה וחגיגית אני מזמינה אליי אורחים מהשכונה.

לא חייב להזמין רק חברים טובים, אפילו אנשים שנראה שיש קצת קשר שאפשר לפתח אותו.

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.