עוד יהיה לך טוב
עוד יהיה לך שקט
לא תתעוררי מסיוטים יותר
וגם אם כן
יהיה לך חיבוק
כתף להניח עליה ראש
יהיה לך למי לספר
למי לבכות
יהיה לך חיבוק
בינתיים תנגבי את הדמעות
תנשמי
זה היה רק סיוט
זה לא באמת
❤️
פורום ריק ומוסתר
בהנהלת: מבולבלת מאדדדד
מכתב פתיחה
--מחכה לרחמים~
זה הרגיש אמיתי
וזה היה טוב ורע
ואיך יודעים אם זה טוב או רע?
זה היה טוב שהוא רע
ורע שהוא טוב
ובעיקר זה היה כואב
זה היה בכי שבכיתי
הוא כאב לי אחכ, גם אם זה היה רק בחלום
זו הייתי אני וזה היה שלי
וזה השאיר בי סימנים אמיתים
בכיתי בכי שלא בכיתי
--מחכה לרחמים~
וחיפשת נואשות מי שיגיד לך
חלום טוב חלום שלום
ולא היה
לא היה מי שיבטיח שיתגשם
או לפחות בחלקו
רק הבכי עוד פועם
צורב
זה בכי שבכיתי
בכי שלא אבכה
אולי זה לנצח יכאב וישרוף
--מחכה לרחמים~אחרונה
ואת משקרת לעצמך
וכולם יודעים את זה חוץ ממך
איך
..דף תלוש
היום היה לי קצת אור בחג האור הזה שבשבילי הוא תמיד היה חג החושך
וזה מראה קצת התקדמות
לנסות לראות את האור
נראה לי
טאטע תודה
הרגשתי אותך קצת כשהדלקתי את הנרות
זה עשה לי קצת שמחה ורוגע בלב
לקחת אחריות ולבחור בעצמי לעשות את זה
זה טוב. נכון? נכון.
גוד נייט
לאב יו גירל
טנק יו טאטע
--מחכה לרחמים~
זה נורא מפחיד
לקוות
להתאכזב
אני מקווה שהוא גם חושב ככה
ורוצה
--מחכה לרחמים~
זה מתחיל להיות קשה
בא לי לשרוף הכל וללכת
אולי מה שאני מחפשת לא קיים בכלל
אבל
בוודאי ישנו שם
אז איך אדע?
--מחכה לרחמים~אחרונה
אולי אני קצת מפחדת
מפחדת שיהיה טוב
מפחדת שאשכח מה רציתי להיות
איבדתי אמון, איבדתי תקווה, נשארתי לבדיוני.ו.
אני אבוד
אני סובל
אני נושא כאב מיום ליום.
אני מוצף חרדה
לא מפסיק לבכות
כבר לא רואה ערך
לא רואה משמעות
אני מטשטש את החושים כדי לברוח מהמציאות
בודדתי את עצמי
זאת בחירה שלי לאורך כל הדרך
אני לא מאמין שהאנשים הקרובים אליי יכולים לעור
הפכתי למוגבל
נהייתי פגיע
והימים האחרונים עוברים עליי באופן קשה במיוחד
אני מפוחד
מעצמי יותר מהכל
אני מאוס בעיניי
מנותק מהחוויות הכי בסיסיות
מנותק מאלוקים
אני דוחה את כולם
מתבוסס במחשבות שרודפות אותי
יום ולילה
אין לי אלוקים
אין לי אמונה
אין צוהר בליבי לחמלה
אני קמל
אין בי כוחות לקחת אחריות
אני מחולל
בגוף ובנפש
אני רוצה לצרוח
ואני לא רוצה לשמוע מילה
לא מעצמי
ולא מאף אחד אחר
האוזניים שלי ניצלות בלחשושי השטנה האלה
אני מכור
בהימור בין השטן לאלוקים
אני לא רוצה יותר בכלום
אין לי עניין בהצלחה
רק קח ממני את הסבל
אני מתגולל בעולם בביזיון
ממקום למקום
מן הפח אל הפחת
קח אותי לגיהנום
להישרף בצואה רותחת
רק קח ממני את הבחירה
את תחושת האשמה
שאני זה שהורס את חיי במו ידיי
תן לי לעבור בין כל הדוקטורים בעולם
יגידו אתה ככה ואתה ככה
כל הפסיכולוגים
יגידו תעשה ככה תעשה ככה
לא עשיתי כמוטל עליי?
הנשמה שלי כבר חרוכה עקורה
נפש עקרה
למה אלוקים?
למה העמדת אותי בניסיון שאני לא יכול לעמוד בו?
בחיים ללא נחמה
הדמעות שלי עצמן יורדות בחטא ופשע
נסתלק ממני צלם אלוקים
וירדה עליי חשכת עולם
מילים עוצמתיות ושורפות אתה מוזמן לפרוק בפרטי יאחכְּקֶדֶם
עכשיו טוב? עכשיו טוב?יוני.ו.אחרונה
אתה לא שפוי
ראית מה שראית
ונשארת אכזר
מה שממתגנט אל הטוב
בצורה המעוותת שלך
נרקב.
למה ה'?
למה לקחת ממני את המקום היחיד
שאי פעם הרגשתי שייך?
למה הרגת את האדם היחיד
שאי פעם אהבתי?
אני כמו חיגר
כמו עיוור
חולה רוח
הכאב פסיכוסומטי
ועליבות ההלך המסכן
מהלכת מעליו
לחשושי המילים של ההולכים רכיל
הם צעקות באוזניים שלי
אני אוכל ואקיא אוכל ואקיא
אקעקע את הגוף
כסימן לנצחיות השברון של הנפש
אני לא שייך לפה
המחשבות שלי רצות כמו רכבות
אל מחנות ההשמדה
אל חוב שאי אפשר לפרוע
ההזדמנות לחיות בכאב
בייסורים שיכלו כל חלקה טובה
אל טיפשות הלב ורפיון השכל
שנתפשטו באדם כמו מחלה ממארת
וכמו צרעת כולם מתרחקים
והנשמות הטובות מתגלות
גסות, מלאות רחמים
ולא יכולות לפצות על החסר.
ומה עם הרחמנות שלי?
כמה כאב היא מסיבה לי?
סכין שעמלתי להשחיז,
יום יום שעה שעה,
במטרה אחת
לתקוע בלב החולה של רודפיי
עד שהשגתי אותם
צמא נקמה
גואל דם
גיליתי שהלב החולה הוא רק שלי
ועדיין הייתי מוכן להשלים את המשימה.
ופתאום הסכין קהתה
ונשאר התסכול.
בין החיים והמוות
בנדודים חסרי קץ
הנשמה פרחה
לא יכולה לסבול את תחלואי הגוף
את ההשלמה עם הכאב המפעם
של זמניות תיכלת עולם הפירוד
והגוף מתהלך בשר ולא דם
משתנע
משתגע בעצמו, כמו כפלי המוח האומלל
פיתולי התהומות הקוראים לקול צינורך
..דף תלוש
אבל למה אני מרגישה שנכשלתי
שסבא מסתכל עליי מלמעלה ורואה שאני לא מצליחה
לא מצליחה להתמודד
נאבקת על כל נשימה
סבא אני נשבעתי לחיות בשבילך
ואני לא מצליחה לקיים את ההבטחה
סבא תגיד לאבא שם למעלה שיעזור לי קצת
אני לא מצליחה לבד
תשמור עליי מלמעלה טוב?
סבא אני מתגעגעת
לא מאמינה ששנה אתה לא איתנו