הרגע שמעתי על עוד חברה שהתגרשהנעמי12

תמיד מטלטל אותי לשמוע על גרושים (ופעם פתחתי פה שרשור בנושא באחד הניקים הקודמים שלי כאן..)

אני חושבת שהפעם זה טלטלה ממקום אחר

שפתאום אני ככ מבינה איך בקלות זה יכול לקרות..

לא באתי להגיד שמתגרשים בקלות(לא אוהבת את הצקצוקים על זה שהיום היד קלה על ההדק וכל זה)

אלא שאנחנו בתקופה שרבים הרבה. מרוחקים מידי פעם. מילואים לא נגמרים, לידה, ילדים קטנים, עומס... הכל מעמיס. ואם פעם היינו עוברים את זה ביחד בתקופה האחרונה אנחנו בריחוק לפגיעה. לא תמיד, לא כל יום ובטח שלא כל היום. מידי פעם יוצאים ליציאה זוגית קלילה. אבל כל פעם מתפרץ גל עכור של כעס ופגיעות....

אוף. תקופה מבאסת.

ואז לשמוע על החברה הזו שהתגרשה

חברה מפעם, מהשבט

היו עם עיניים נוצצות ובית וחיים ופתאום גירושים..

וזה ככ מפחיד אותי שוואלה זה יכול לקרות


אני מנסה למנף את זה, להגיד לעצמי- אז אם זה מפחיד אותך להגיע לשם תעבדי על הזוגיות שלך. אבל הפחד הזה לא מניע אותי לפעולה, רק משתק אותי.


מרגישה אבודה....

נראה שמה שמפחיד אותךנעמי28

זה עיניים נוצצות, חיים אוהבים ומושלמים ובום- גירושין.

זה אף פעם לא ככה, המון מים עוברים בנהר ועם עיניים חיצוניות אנחנו לא יכולות לדעת.

את האנשים שחווים את זה, הגירושין לא הפתיעו, הם התמודדו עם זה יום יום במשך תקופה, ניסו, חזרו, ניסו שוב, ורק בסוף בחרו שעדיף בנפרד.


את מפחדת שזה יגיע אליכם? שבעלך יעזוב אותך? מפחדת להישאר לבד? אולי חווית בעבר חווית נטישה?

נשמה תודה על התגובהנעמי12

מפחדת שזה יגיע אלינו לא במובן של ''בעלי יעזוב אותי'' או ''נטישה'' וגם אין לי בעיה להשאר לבד- בואי אחרי כמה ימי מילואים? 500? אני יכולה לעשות את זה כמו גדולה מסתבר... כשצריך עושים...

אני חושבת שזה תמיד היה קצת מבחוץ לי-

כן אנשים מתגרשים

וואלה זה עצוב

אבל זה חיצוני לי.. לי זה לא יקרה

ב'ה אנחנו אוהבים עובדים על הזוגיות חשובים אחד לשני...

ופתאום זה תופס אותי בבטן הרכה בזמן זוגי ממש לא טוב

פתאום אני אומרת לעצמי, תזהרי, כן זה יכול לקרות

ויש מצב שגם אצלם לא קרה משהו פתאומי דרמטי אלא דעיכה מסוימת

ואמאלה גם אנחנו דועכים קצת

אז.. מה זה אומר עלינו..

מבינה?

🫶

אומר עליכםאורוש3

שאתם בתקופה קשה. החיים תמיד בגלים. יש תקופות פחות טובות לפעמים צריך לפעול בהן ולפעמים להוריד רגע ראש מתחת לגל ויעבור.

ואתם אובייקטיבית בתקופה קשההה מנשוא. חיי זוגיות לא אמורים להראות ככה.

אז כל טוב גם אם הוא מועט הוא ענק ועצום. ואין עליכם בעולם!!

אפשר להתייעץ, אפשר חמלה עצמית ותמיד יש עבודה.

בע''ה אתם תהיו בסדר 💓

נשמה אורוש. תודה על המילים.נעמי12
באהבה יקרה ♥️אורוש3אחרונה
חיבוק גדול יקרה נגמרו לי השמות

על תחושת ה"עירבוב" הזו בבטן ובלב,

על התהיות,

החששות,

הפחד,

הבילבול

העצב

 

רוצה לכתוב לך הרבה,

אז אנסה לחלק לשתי תגובות.

 

תגובה ראשונה היא כאן, להניח דברים שכתבתי כאן בעבר כאשר זמר מפורסם מהמגזר הדתי הודיע שהוא מתגרש:

 

בום.

מוצאי שבת.

את פותחת את האינטרנט וקוראת את הידיעה החדשה.

הלב שלך קופא לרגע.

"מה? לא הבנתי. רגע, מה??"

מבולבלת.

מפוחדת.

מרגישה דברים בבטן, לא יודעת לתת להם שם עדיין.

אבל זה נגע בך.

זה נגע בך חזק.

מנסה רגע לעשות סדר בבליל המחשבות, הרגשות והתחושות שאת מרגישה כרגע ומתחילה להבין-

כן. זה נגע בי. זה דבר חזק.

אהבה היא דבר חזק.

הרצון שלי לאהבה הוא דבר חזק.

הרצון שלי ליציבות וביטחון בחיים הפרטיים שלי, בזוגיות שלי, באושר שלי, בשמחה שלי הם דבר חזק.

הרצון שלי ביציבות לילדים שלי הוא דבר חזק.

הטלטלה שהנפש והלב שלי עוברים כאשר שומעים כל ידיעה על פירוק הבית היא גדולה. ומפחידה.

וכאשר זה מגיע בגל גדול של אדם מוכר, אהוב, קרוב, משפיע, מוערך וכן הלאה – זה גדול שבעתיים.

אז מה אני עוברת עכשיו בעצם?

אולי סוג של בירור. חשוב מאין כמוהו.

רגע חרדה, אל תפריעי לי לברר.

אני חזקה יותר ממך ואני מנהלת אותך.

אני עוצרת רגע.

לוקחת נשימה.

ומסתכלת לך, חרדה, בלבן של העיניים.

מי את?

מה את רוצה להגיד לי?

את נשמעת כל כך פוחדת.

אני שומעת אותך.

את אוהבת את בעלך. מאוד.

כמה הוא יקר לך!

כמה הקשר שלכם יקר לך!

נכון. את צודקת. זה באמת מפחיד לשמוע על זוג יקר שמתגרש.

מזבח מוריד דמעות וגם הלב שלך מוריד דמעות. ומאוד מאוד מפחד.

לב יקר ואהוב, אני שומעת אותך!

אתה מפחד רק כי אתה אוהב.

אתה מפחד רק כי כ"כ יקר וחשוב לך האהבה, הזוגיות, האיש הזה, הבית הזה, הילדים האלה, היציבות.

יציבות.

וואו. ועוד בעולם שלנו ובזמן שלנו שהיא מצרך כ"כ כ"כ נדיר.

אתה זועק ורוצה יציבות!

כמה אתה צודק לב.

כמה את צודקת נשמה.

בטח שהצורך היקר והפנימי פנימי הזה צודק!!!

כן אהובה.

תסתכלי רגע על היד שלך.

כן שם, יש לך משהו על היד.

טבעת

טבעת נישואין 

תיזכרי שבעלך ענד לך אותה לראשונה תחת החופה.

נכון, לפעמים הטבעת הזו יכולה לסמן לך שאת טובעת. לפעמים בחיי הנישואין את מתמודדת, כמו כולנו, עם מקום שמאיימם להטביע אותך. ואין אוויר במים. ואין נשימה.

אבל עברת את זה! כמו גדולה!

עברתם את זה! כמו גדולים!

ויודעת מה? צמחת מזה. גדלת מזה. גדלתם מזה.

את יכולה לזה!

אתם יכולים לזה!

ואו אז – את מרגישה שהטבעת הזו *הטביעה* חותם. 

חותם על הלב והנפש והנשמה של טוב וגדלות.

ואת מרגישה בכל כולך את ה*טבע* הזה. טבע שבנוי מתנועה, מאנרגיה

ואת מבינה – אין הדבר תלוי אלא בי! ובנו!

אני! אנחנו! נקבע איזה זוג נהיה!

אני! אנחנו! נשקיע אנרגיה *אקטיבית* בזוגיות שלנו ונצמיח אותה כל יום ויום מחדש!

אני! אנחנו! נדע שגם אם יש קשיים ומשברים – ויש! – אנחנו יכולים להם!

אנחנו נעבור דרכם ומתוכם נצמח! ואפילו יותר עמוק ויותר חזק ויותר יציב!!!

כי בחרנו זה בזו.

כי אנחנו ממשיכים לבחור זה בזו בכל יום ויום מחדש. אחרי שנה, אחרי שנתיים, ואחרי 50 שנים.

כי אנחנו מבינים שאהבה היא לא רק רגש אלא גם בחירה, והחלטה.

החלטה שאומרת - בעלי! אני בוחרת בך! שוב ושוב ושוב.

אשתי! אני בוחר בך! שוב ושוב ושוב!

כי אנחנו נשואים.

ונישואין -

מנשאים, מרימים, מגדילים אותנו! 

את האדם שאנחנו, את הזוג שאנחנו

מרחיבים בנו את כוחות הנפש

מגדילים את המידות

מנשאים אותנו עוד רובד, עוד קומה למעלה.

ואנחנו זוכרת שגם אם לפעמים הנישואין מרגישים לנו כמו *משא*, נשיאה בנטל כבד – זה טבעי. זה קורה. וזה באמת באמת מאפשר לנו לעצור רגע ולעשות את אותו בירור. את אותו ליבון ועומק שדרושים כאן. את אותה גדילה שממתינה לפרוץ קדימה ולהתרחש.

ואת יקרה. כן את.

תסתכלי רגע במראה ותגידי לעצמך בגאון:

"אני פרופ' לחיים שלי! פרופ' לזוגיות שלי, להורות שלי, למשפחתיות שלי, למיניות שלי, לאושר שלי.
עשיתי ואני עושה בכל הדברים הבאמת באמת חשובים ויקרים בחיים, שהם החיים עצמם, תואר ראשון ושני ודוקטורט ופוסט דוקטורט וכל מה שאפשר. ושם רוב האנרגיות שלי מושקעות.

ואחרי 120 *זה* מה שאני אקח איתי הלאה.

ואני יכולה!!!

אנחנו יכולים!!!

 

ומה יכול לעזור לנו בזה?

איך נוכל לעשות את זה בפועל?

קודם כל נבין *שזה אפשרי*

אח"כ נבין *שזה תלוי בעיקר בנו! בי, בבעלי.*

אח"כ נבין את המהות של הדברים, את המהות של הנישואין.

ואז נתחיל לעבוד 😊

מצרפת מאמר ארוך בדיוק על ההוצאה הזו מן הכוח אל הפועל של הכוחות שלנו, של האהבה שלנו, של שמירת האושר בנישואים שלנו, כאן:

https://www.inn.co.il/forum/t1314414#14159954

 

וגם חשוב להזכיר שהסיפור הזה נוגע בהרבה הרבה גלים.

כמו אבן שזורקים למים והיא עושה סביבה מעגלים מעגלים. כך גם כאן.

אז כל אחד יכול להתחבר למעגל שנכון ומתאים לו.

ודאי שהמעגל האישי של הזוג עצמו הוא שלהם בלבד. ואל לנו להיכנס לשם כלל.

אומנם למעגל של מה שזה גורם לנו להרגיש, איפה זה פוגש אותנו, ומה אנחנו יכולים לעשות עם זה כדי להיטיב עם עצמנו חשוב מאוד להתייחס.

גם למעגל של מי שזה פוגש אותו דווקא בדיוק וחידוד שלעיתים גירושין הם המעשה הנכון והאופציה הכי מטיבה עבור כל הנפשות הפועלות. ודאי שגם זה קיים.

וגם עבור מעגלים אחרים.

לכן נתמקד בנו, במה שייך אלינו, באיפה אנחנו יכולים לפעול כדי למקסם את האושר שלנו בחיים. אותם חיים שאנו חיים רק פעם אחת 😊

אני למדתי ענווהאורוש3

אין לנו אין לנו מושג.

חברה שהתחתנה מאושרת לפני שנה וחצי אחרי שנות רווקות ועכשיו מתגרשת. זה לא היה מרצונה. זה היה ממנו. אבל וואלה מהכירות פנימית, ב''ה שנגמר וטוב שאין ילד. אי אפשר לדעת שום דבר מבחוץ. כלום.

אז רק להציע חיבוק.

ולחזק את הזוגיות שלך ולעבוד עליה תמיד ממקום של רצון לטוב. ולא מתוך פחד.

ולהתפלל כמובן. עליך ועל כולם. 

והתגובה השנייה 🙂👈נגמרו לי השמות

כאן רוצה רגע להתמקד בנקודה שהעלית בדברייך האלה: "פתאום אני כ"כ מבינה איך בקלות זה יכול לקרות..."

"אלא שאנחנו בתקופה שרבים הרבה. מרוחקים מידי פעם. מילואים לא נגמרים, לידה, ילדים קטנים, עומס... הכל מעמיס. ואם פעם היינו עוברים את זה ביחד בתקופה האחרונה אנחנו בריחוק לפגיעה. לא תמיד, לא כל יום ובטח שלא כל היום. מידי פעם יוצאים ליציאה זוגית קלילה. אבל כל פעם מתפרץ גל עכור של כעס ופגיעות....

אוף. תקופה מבאסת."

 

 

ורגע לחזק אותך יקרה, ואת כולנו בעצם - לקחת רגע נשימה גדולה.

כרגע, ובצדק, את כמו שכתבת במקום שהפחד משתק בלבד ולא מניע אותך לפעולה.

רק שנייה.

בואי תני לו מקום רגע.

תביטי בו

תקשיבי לו

שלום פחד -

ממה אתה מפחד?

מה אתה רוצה לומר לי?

ממה אתה רוצה לשמור עליי?

 

אתה אולי מפחד שאני אאבד את בעלי היקר?

אתה אולי מפחד שנאבד את כל מה שיש בינינו כל השנים?

אתה מפחד שהמילואים שלא נגמרים, הלידה, הילדים הקטנים, העומס ושאר המציאות שמשתנה יכולים כן לגרום לנו לאבד את כל זה גם אם פעם לא?

אתה מפחד שלא נצליח להתגבר על זה כמו פעם?

אתה מפחד שנתרחק עד שלא יהיה סיכוי לקירבה מחודשת?

 

מה עוד חשוב לך פחד?

ממה כ"כ כ"כ אכפת לך?

אני מקשיבה לך רגע

נותנת לך מקום

ניראות

לגיטימציה

נשימה

הכלה

חמלה

אהבה

 

את יכולה לבכות את זה

להתפלל את זה

לנשום את זה

להניח יד על הלב או הבטן וממש להרגיש את הגל על כל שלביו

לדבר את זה

לכתוב את זה

לצייר את זה

לרוץ או תנועה אחרת של פעילות גופנית את זה

לעבד עוד עם עצמך את זה

 

ורק אח"כ,

בשלב הבא,

אחרי נתינת המקום,

תוכלי ב"ה לעבור גם לשלב כמו שכתבת של למנף את זה ב"ה, לעבוד עוד על הזוגיות ועל מה שיש בינינו.
אבל צעד צעד.

לאט לאט.

לא אפשרי הכל בבת אחת.

יש לנו נפש וגוף ורגש ושכל ורוח ונשמה

וכל אחד מבקש את המקום שלו והניראות שלו.

 

ואחרי שתתני לעצמך את הזמן והמקום

אפשר להמשיך ולהתבונן עוד על הפחד הזה מריבים או ריחוק,

ולהמשיך לשאול ולחקור ולהעמיק ולהביט שם

מה זה בעצם ריב?

אולי נקרא לו חילוקי דעות / קונפליקטים / חוסר הסכמה ולאו דווקא ריב?

ולא משנה מה השם שלו - בוא נתבונן בו רגע ונבין

בעצם אנחנו לא צריכים לפחד מריבים, חילוקי דעות,

בעצם אנחנו מבינים שבכל מערכת יחסית שהיא,

בין אם היא בין אחים, חברים, שותפות לדירה, הורים, ילדים, אפילו ביני לבין עצמי!

תמיד יש חיכוכים מדי פעם! תמיד יש חילוקי דעות מדי פעם!

וזה בסדר גמור!

כלומר זה חלק *מובנה* ממש בחיים ובכל מערכת יחסים באשר היא!

"כשם שפרצופיהם שונים דעותיהם שונות" - כולנו שונים ולא אותו אדם, 

קל וחומר איש ואישה

ושוב, אפילו ביננו לבין עצמנו לפעמים יש חיכוכים

לכן לנשום שנייה

לא להיבהל

לא להיבהל מעצם הריב או הקונפליקט

להבין שזה קיים

זה בסדר שזה קיים

זה בילד-אין בחיים

זה רק אומר שכל אחד הוא אדם בפני עצמו

וזה הכל!

ושאנחנו לא אוגרים ושומרים בבטן (שבסופו של דבר במוקדם או במאוחר זה עתיד להתפוצץ בצורה לא מבוקרת)

ואנחנו מביעים את עצמנו, את מה שחשוב לנו, את מה שכואב לנו

אז עצם הקונפליקט הוא בסדר גמור!

טבעי, אנושי, חלק בלתי נפרד!

רק מה? שנכון, צריך גם ללמוד "איך לריב", איך לנהל קונפליקט, איך לנהל חילוקי דעות, בצורה מכבדת ועמוקה,

בצורה שתיתן ניראות שלמה ועמוקה גם לעצמינו ולמה שהתחולל ומתחולל בנו וגם לשני/ה

אז נלמד את זה ב"ה, נלמד לנהל את זה נכון, נלמד לתקשר תקשורת נכונה נכון, נלמד לפתוח את הלב גם בכאב ולהביא פגיעות שתיצור קירבה, נלמד לצאת מלופים שלא מקדמים ולעבור לתנועה מקדמת ומקרבת וכן הלאה...

ואז באמת הפוקוס יהיה על העבודה הזוגית, שהגם שהיא עבודה זוהי העבודה הכי מתגמלת ועם פירות מתוקים שיש! לנו, לכל אחד מהילדים שלנו, לכל הדורות הבאים שלנו בעצם.

ומתוך הבסיס המדהים והנכון שיש לכם,

בדיוק כמו שכתבת: 
"ב'ה אנחנו אוהבים 

עובדים על הזוגיות 

חשובים אחד לשני..."

 

נפלאים! זה באמת הבסיס הנכון והאיתן לצאת ולחזור אליו!

כן ממש גם בתוך הריב אפשר להגיד אותו בהתחלה: אנחנו אוהבים. אנחנו עובדים על הזוגיות. אנחנו חשובים אחד לשני. בוא נראה איך יחד מתבוננים על מה חשוב לך ומה חשוב לי, בוא נבין רגע לעומק מה היה כאן, ובהמשך גם בוא נראה איך נגיע לפתרון נכון"

ואז כל החיזוק בזה יעזור לכם

לא רק שלא תפחדו מריב או ריחוק זמני - גם תראו את זה כהזדמנות אמיתית לצמיחה דווקא משם,

למקפצה אמיתית לזוגיות,

להגדלת עוד ועוד רבדים וקומות בזוגיות שלכם,

להגדלת כוחות הנפש של האדם האינדיבידואל שאתם ושל הזוג שאתם,

להזדמנות להפרייה הדדית בה אתם מתברכים מהשוני אחד של השניה ולא מאוימים ממנו,

ולעוד המון הזדמנויות מרתקות וממש ממש נכונות ואמיתיות שיכולות להיות פועל יוצא של ניהול נכון של כל קונפליקט!

זה ממש לא מילים מן השפה לחוץ אלא מציאות ממשית ממש,

גדילה וצמיחה וליבון ועומק במובן הכי טהור ואמיתי של המילה.

 

(נכון שכתבתי הרבה ועדיין מרגישה שיכולה להמשיך עד ועד בכלל אז בינתיים שולחת ובל"נ אם אראה שיש עוד מה להוסיף בהמשך אכתוב ב"ה)

 

שוב חיבוק גדול יקרה

וחיזוק

וכוחות

ותמיכה

ותפילה לך ולכולנו שב"ה נזכה עוד להתבונן פנימה לתוכנו ואז לחצי השני שלנו ולהוציא משם את האוצרות הרבים והנוספים שעוד מחכים לנו ולהתחמם מאורם, ומאור האהבה והמהות שיש בינך לבין אישך היקר. זה יקר מפז. זה הכל. וב"ה הכל יהיה בסדר, תמשיכו לגדול יחד, ללמוד יחד, לאהוב יחד ולצמוח יחד.

ותגובה אחרונה (בלי נדר 😂)נגמרו לי השמות

כדאי רגע לתת מקום גם לכל העומס הגדול הזה במציאות חייכם

כל דבר בנפרד

ולראות איך אפשר להכניס שם אוויר ונשימה, כמה שאפשר:

 

עם המילואים הרבים (ותודה תודה תודה מכל הלב לכם גיבורים אלופים צדיקי עולם על כל יום וכל שנייה!!! אין מילים באמת להודות לכם!!!)

עם הלידה - חתיכת טלטלה לכל הבית לצד האור האינסופי והעצום

הילדים הקטנים שכל אחד ואחת מהם עולם ומלואו ודורשים את התחזוק של העולם ומלואו הזה

העומס הנלווה

החופש הגדול, ואז החזרה לשיגרה, ואז החגים, ואז ותוך כדי לפני ואחרי המילואים שוב...

וכל אינסוף הדברים האחרים שמעמיסים

על הגוף ועל הנפש

על עצמי ועל בן הזוג ועל הזוגיות

 

וכל אוויר וטוב שתכניסו שם ממש כמו החזרת נשימה חשוב מאין כמותו

ואם לא מצליחים לבד או עם המשאבים הקיימים אז לנסות לבקש עזרה בכל צורותיה, החל מעזרה טכנית בבייביסיטר, אוכל וכן הלאה, דרך עזרה מקצועית למקום עומק לזוגיות ומיקוד וצמיחה שם, ודרך לקיחת יום חופש/מחלה כדי להתאפס או דרך כל עזרה אחרת שתרגישו שנצרכת.

וכמובן לעשות זאת בעדינות, ברגישות, קודם לרפא את המקום הפגוע והמרוחק, להבין למה וממה הוא נפגע ומרוחק, ליצור לו שביל יציב של אמון מחודש לצעוד בו ולהגיע לקירבה מחודשת בתהליך נכון ואז להכניס את כל הכלים גם של ה"עשה טוב".

 

מצוין שאתם כבר יוצאים ליציאה זוגית קלילה

מצויין שיש לכם וביניכם כבר הרבה הצלחות

מצוין שאתם כבר מלומדים ויודעים לעבור גם תקופות מאתגרות יחד!

מצוין שגם בתקופה של ריחוק זה אצלכם לא כל יום ובטח שלא כל היום!

מצוין שגם בתוך הפגיעות והריחוק אתם זוכרים תמיד שאתם אוהבים אחד את השנייה! חשובים אחד לשנייה! ועובדים על הזוגיות!

אז צעד צעד

ב"ה תצליחו ותצלחו גם את זה

עם כל מה שיכול להכניס את האוויר הזה בדרך עבורכם 🙏❤

תודה נגמרו לי יקרה!נעמי12
אהבתי את להפריד בין הפחד ומה שהוא אומר לי, לגבי העשייה בפועל. אנסה קצת ללכת עם זה. תודה!
בשמחה יקרה 🙏נגמרו לי השמות
כ"כ מבינה אותךהבוקר יעלה
ורוצה להאמין שברוב המקרים זה לא גזירת גורל והיה אפשר אחרת.. 
אני מאמצת לאחרונה גישה112233445566

שתשמע אולי לא רגישה, אבל היא שומרת עלי.

הגישה היא שאני מעדיפה להיות שיפוטית כלפי המתגרשים, מאשר לאבד את האמון במוסד הנישואין.

אולי נשמע ילדותי. אבל זה טוב לי.

אני מבינה שיש מקרים מורכבים,

אבל מעדיפה להתסכל על זה שחור לבן. כי ההסתכלות המורכבת הזו מייאשת ממש.

 

מסייגת שבאמת באמת השיפוטיות שלי היא לא כלפי האנשים הפרטיים, אני פשוט מסיטה את עצמי מלחשוב על אנשים ספציפיים ואומרת לעצמי שכן, היד היום קלה על ההדק, כן אנשים אומרים שהם ניסו את הכל אבל כנראה שמשו בלב שלהם הם לא הזיזו גם אם הלכו למלא מלא יועצים וטיפולים. כן שיפוטית על הכלל.

 

וזה עוזר לי להאמין במוסד הנישואין בכללי

ובזוגיות האישית שלנו שבטוח תצליח.

יש כל מיני סוגי קשיים בחייםאמאשוני

יש קושי בזקנה

יש קושי בלאבד מישהו קרוב

יש קושי בלגלות מחלה או שאחד מקרבה ראשונה חולה במחלה

יש קושי באובדן פרנסה

ויש קושי גם זוגיות.

מרחוק החיים נראים הפי הפי ושהחיים שלנו יהיו סיפורי דיסני והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.


ככל שמתבגרים מגלים שהקשיים האלו יותר קרובים ויותר נוכחים בחיים.

אם זה שכנה או חברה או ההורים או הבן זוג או כל אחד קרוב אחר שמתמודד בעצמו או קרוב שלו מתמודד עם משהו שלפני שניה לא דמיינו שיכול לקרות "אצלנו"

שזה משהו ששומעים רק מרחוק.


עם הזמן גם מגלים יכולות התמודדות ויכולת להישיר מבט לקושי.


תחשבי לפני שנתיים היו אומרים לך את תהיי לבד 500 יום. לא היית מאמינה בעליל שזה יכול להיות סיפור החיים שלך. אבל כשזה קרה (ומזל שלא אמרו לך לפני שזה יגיע ל500) למדת להתמודד צעד אחרי צעד.


אותו דבר גם לגבי הזוגיות. זוגיות היא עבודה. היא חיים. היא לא הפי הפי. כל הזמן צריך למצוא את הריקוד הזוגי. המילואים הפכו את זה לקושי בולט יותר,

אבל סביר להניח שגם בלי המילואים התנועה הזאת של העבודה על הזוגיות והבירור הייתה נעשית.

בני אדם הם יצורים משתנים כל הזמן, ולכן מובע הדברים, גם הזוגיות ביניהם משתנה.


אז קודם כל צמחי נשימה עמוקה עמוקה ותביני שזה חלק ממעגל החיים. הכל בסדר. את פוסעת באותה דרך שכל האנושות פוסעת.

אמנם אצלכם ההתמודדות בעקבות השנתיים האחרונות הואצה, אבל זה לא שירדתם מהדרך..

מבינה?

קודם תחבקי את עצמך ותני לעצמך להירגע מהתהליכים המואצים שעברת.

בהחלט רכבת הרים.

קודם תני למחשבות לעבור לאט, לעבד אותם.

אחרי שתרגישי שסוף סוף יש הלימה בין קצב החיים ליכולת שלך להכיל את הקצב, תרגישי פחות בהימנעות וייתר ביכולת להניע קדימה למקום שאת בוחרת בו.

חיבוק ותודה עליכם 🩵

תודה אימשוני!!! לוקחת לעצמי את הדברים.נעמי12
בגירושיםoo

יש צד חיובי

אנשים שלא מסתדרים

נפרדים במקום להמשיך לנהל בית וילדים בצורה לא טובה


לנהל זוגיות טובה או סבירה זה מורכב

זה אומר להתגבר יחד על משברים ומורכבויות

להרבה אנשים אין יכולת טובה לזה


יש אנשים שיש להם יכולת אבל באיזשהו שלב נגמר להם הסבלנות/ הכוח להתמודדות


אז מי שלא רוצה להגיע למצב של גירושים

צריך ללמוד להתנהל ולנהל משברים ומורכבויות

ולהיות עם סבלנות וכוחות


כמובן שתמיד יש את בן הזוג שיכול להתנהל ולהחליט בכוחות עצמו

ועל זה ההשפעה קיימת אך מוגבלת

אל תכניסי אלייך לבית צרות של אחריםהמקורית

זו דעתי

נכון אנשים מתגרשים. ונכון שזה בעלייה. זה לא אומר שזה יקרה לך.

אם אתם בתקופה קשה, תחשבי איך אתם מתרוממים מזה. לשמוע דברים מחלישים לא יקדם אותך בטוח. זה כמו שאישה תתלונן שבעלה לא עוזר לה בבית, וחברה שלה תרד עליו עוד.

תכניסי לחייך תוכן ומידע שיחזק אותך ויתן לך תקווה. תדאגי להיות שמחה. אחרי מיליון ימי מילואים כדאי גם טיפול אם אפשר

איזו אמירה יפה.. המקורית. תודה!!נעמי12
רק לגבי הסוףשיפור

אולי לא מתאים לך להשתמש בפחד למינוף, וזה בסדר. תני מקום לזעזוע. לכאב. לחשש. זה באמת מזעזע ומכאיב ומחשיש. ואם זה משתק, כנראה שזאת לא הדרך שלך להתקדם כרגע.

בזמן אחר תמצאי דברים אחרים שיתנו לך מוטיבציה לעבודה זוגית. אולי רצון לחיים טובים ושמחים ביחד. אולי חיבור לערך של זוגיות ושלום בית. אולי כל פעם למצוא נקודה שכואבת ולחשוב איך להתקדם שם.

נכון. ממש ככהנעמי12

לגמרי אומרת לעצמי - באמת פחד זה לא מנוע ככ טוב, הכל בסדר

יש מנוע יותר חיובי ♥️

תודה!!

באלי להגיד לכולכן פשוט תודה!!נעמי12

זה ככ לא מובן מאליו הרשת ביטחון הנשית הזאת.. שנותנת כוח. אשכרה בנות עצרו את היום שלהן כדי לכתוב לי, ואני קוראת ולוקחת לעצמי דברים חכמים. ב'ה גם נרגעתי יותר אחרי שקראתי פה וגם יצאתי עם תובנות -

תודה על זה לכל אחת ואחת 🫶🫶🫶

@נעמי28

@אורוש3

@נגמרו לי השמות

@הבוקר יעלה

@אמאשוני

@112233445566

@המקורית

@שיפור

@oo

ה' יברך אתכן!!

יש פתרון נגד הורדת חיתול שבוא לא הדבקת סלוטייפ?מתואמת

השבת הקטנה כל הזמן הורידה לעצמה את הטיטול - לא רק בלילה, אלא גם במשך היום. והיו כמה שלוליות בעקבות זה...

בשבת כמובן אי אפשר להדביק סלוטייפ על הטיטול כדי שלא תצליח להוריד אותו, ונשארנו אובדי עצות...

יש לכן רעיון לפתרון אחר?

מכירות למשל אוברלים עם רוכסן מאחורה? (למרות שמבאס להלביש את זה בשבת, ואולי גם עדיין חם בשביל זה)

משהו אחר?

אוברול טיקטק ומכנס היא יודעת להוריד?המקורית

להלביש הפוך לא עוזר?מוריה

אני לא זוכרת בת כמה היא~מרמלדה

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

אם יש גופיה עם טיקטק על החיטולעדיין טרייה

היא עדיין מצליחה להוריד?

אולי לשים תחתונים מעל?באתי מפעם

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

תודה לכן! עונה:מתואמת

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

אולי אפשר לשים להעיונית

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

זה רעיון, ננסה את זה!מתואמת

להלביש את הטיטול הפוך..חזקה בעורף

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

היא כבר מזמן גוברת על זה🤦‍♀️מתואמת

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

לכולם אצלך יש קטע עם הטיטול שיהיו בריאים 🤣אורוש3

לא כולם ב"ה, רק ארבעת השובביםמתואמת

אבל כשאני מסתכלת על התאומים היום אני אומרת שיש תקווה גם לשובבה הנוכחית...

ברור!!! אנרגיה וחיים ב''האורוש3

אוי וי🤭 ניצחת🤪חזקה בעורף

🤣🤣 אמאל'ה!באתי מפעם

אוברול עם תקתקים שבסוף שלו לא כמו תחתוניםקנמון

אלא כמו מכנס קצר.

בהנחה שהיא לא יודעת לפתוח תקתקים

ולא תצליח להשחיל מהצד כי זה מכנס..

רק אומרת שאפשר לגמול ככההרקולסית

אפשר לגמול ילדים שלא מדברים (גם ילדים מיוחדים)

צריך אורך רוח לפספוסים. הזמן משתנה מילד לילד אבל הם מבינים את הקטע לגמרי

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשמוע את הניסיון שלי

נשמע מעניין, תודה! אולי באמת אפנה בפרטי...מתואמת

לגמול חד משמעיתאפונה

ממה זכור לי הגמילות המאוחרות אצלך גם לא היו פיקניק, אז מקסימום תופתעי לטובה.

דווקא הגמילה הכי טובה שהייתה לנומתואמת

הייתה בגיל גדול (אחרי שלוש) כשעשינו הרבה הכנות מראש, וזו הייתה ילדה שדיברה מגיל צעיר והייתה בוגרת ומבינה. (יכול להיות שאיתה ספציפית היינו יכולים להתחיל קודם - אם היינו מבינים את הקטע של ההכנה מראש. היא פשוט הייתה - ועדיין - טיפוס רגיש וחששן)

מכיוון שהקטנה הנוכחית דומה לה במאפיינים מסוימים, אני כן חושבת שעדיף לי לחכות שתהיה בת הבנה.

אבל אולי אני טועה🤷‍♀️

בכל אופן אני צריכה לבדוק את המוכנות שלי לעניין...

זה שילדה לא מדברתאפונה

לא אומר שהיא לא מבינה

(לא חושבת שבשלות קוגנטיבית היא תנאי לגמילה, אבל גם אם כן)

בכל אופן אני חושבת שממש כדאי.

כשגמלת ילדים בגיל צעיר - לא היו פספוסים בכלל?מתואמת

כי זה מה שהיה בגמילה המוצלחת שלנו. ואני מעדיפה גמילה כמה שיותר חלקה, כי אחרת אני אשתגע...

אבל טוב, אולי בסוכות כן ננסה להושיב אותה מדי פעם בסיר... (אם יש לנו בכלל עדיין🤔)

ודאי שהיואפונה

גמילה בלי פספוסים לא היתה לנו, לא עם הילדה שגמלתי בגיל 1.7 ולא עם הבכור שגמלתי בגיל 3. וגם אצל השלושה שגמלתי סביב גיל שנתיים.

כולם פספסו כי גמילה זה תהליך,

אבל עם הילד שנגמל בגיל 3 הגמילה היתה הכי ממושכת, ובנוסף ככל שגיל הגמילה היה מוקדם יותר ככה היום יותר פספוסי פיפי ופחות קקי, ואם אפשר לבחור ביניהם אני בוחרת בזה.

ולגבייך

אם מתוך 8 גמילות מאוחרות היתה לך אחת קלילה, הסטטיסטיקה לא לטובתך...

שני הגדולים שלי נגמלו די בקלות בגיל שלושמתואמת

אחר כך היו שלוש וחצי גמילות קשות (כלומר תאומים ועוד שניים בודדים, שאחת מהם דווקא רצתה להיגמל בעצמה בגיל שנתיים וחצי, ובכל זאת זה היה גרוע) ואז הגמילה המוצלחת ואז הגמילה הקשה של הילדונת על הרצף (שבעיקרון כרגע גמולה לגמרי, אבל עדיין קורה שגם היא מפספסת, וזו עוד סיבה מבחינתי לגמול את הקטנה מאוחר יותר).

אצלנו בדיוק להיפךקנמון

ככל שגיל הגמילה היה מאוחר יותר-הגמילה היתה יותר קצרה.

מי שנגמלה בגיל הכי גדול אם אני זוכרת נכון פספסה פעמיים וזהו..

גמלתי ילד מעל גיל שלוש וזה לקח שבוע לגמילה מלאה.

כאחת שלא בנויה לשלוליות בקטע קיצוני,

אני בעד גמילה מאוחרת כשהילד בשל, מבין ומשתף פעולה. מהניסיון שלי התהליך ככה קצר משמעותית.

אבל זה לא הנסיון של מתואמתאפונה

לפחות ממה שהיא כתבה פה היא אף פעם לא גמלה סביב גיל שנתיים אלא רק לקראת גיל שלוש. וזה לא ניבא גמילה קצרה (כלומר היו כאלה וכאלה)

בכל אופן נשמע לי יותר הגיוני לגמול מאשר לריב עם ילדה שמורידה טיטול.

מסכימה שמוכנות שלך זה מה שחשוב הרקולסית

בת כמה היא?יערת דבש

בת שנתיים זה לגמרי בת הבנה

הקטנה שלי נגמלה לפני שנה כשהייתה בת שנתיים וזה היה חלק יותר מחלק

היא סוג של גמלה את עצמה

אמנם דברה וממש בוגרת לגילה ועדיין...

היא בת שנתיים בדיוקמתואמתאחרונה

ויש הבדל בין ילדים בגיל שנתיים...

ברור לי שהיא מבינה הרבה, אבל לא תמיד אפשר לגמול ככה...

תחתון טיטולמקקה

כזה שסגור מהצדדים. ועל זה גופיית תיקתק

שני הרעיונות שלך שווים בדיקה! תודה!מתואמת

יש לקידישיק אוברול עם טיקטקים מאחורמולהבולה

תודה, אבדוק!מתואמת

לגמול!!רק טוב!

גמלתי פעמיים בגיל שנתיים. בנות. היה מעולה.

הראשונה שנגמלה בגיל שנתיים זה היה בטעות.. אחותה שהיתה בת 3 וחצי נתנה לה את התחתונים שלה בתור משחק. אחרי 2 פספוסים הילדה נגמלה יום ולילה. לא עשינו שום הכנה לפני.

אם היא כל כך סובלת מהטיטול אין סיבה לענות אותה. זה שהיא לא מדברת לא אומר שאין לה רצונות, רגשות או הבנה.

השאלה אם היא סובלת מהטיטולמתואמת

הוא עושה את זה בתור משחק...

זה נראה יותר כמו משחק, אבל אי אפשר לדעת כי היא לא מדברת

(וברור לי שיש לה רצונות ורגשות! ואני עובדת קשה כדי לפענח אותם... אבל בדרך כלל שהיא רוצה משהו - היא לא מרפה ממני עד שאתן לה את מבוקשה. פה זה פחות נראה ככה. כשמדביקים לה סלוטייפ היא לא בוכה אלא צוחקת כמו במשחק...)

מכירות את הכדורים 'פלא צום'? מותר בהריון?שאלה גנים

שבוע 5 או משהו ראשוני כזה

שעדיין לא ראו דופק...

והכדור הזה עזר לי מאוד בתשעה באה

מישהו מכירה? בדקה אם מותר להשתמש?

(על החבילה כתוב נשים בהריון להתייעץ עם רופא...)

יש כאלה שמיועדיםרקאני

להריון וכאלה להנקה

תודה! באסה שלא קניתישאלה גנים

הכדורים האלה יעילים מאודפשוט אני..

לחשבון הבנק של היצרן.

אין להם שום השפעה על היכולת לצום, על תחושת הרעב, הצמא, החולשה, פשוט שום כלום.

אישית ניסיתי אותם בתשעה באב ועזרו לי מאודשאלה גנים

אולי פסיכולוגית, אין לדעת חח

אבל נגיד בי-פולן ממש לא עזר לי...

לא אולי, בטוח... זה אפקט פלצבו קלאסיפשוט אני..

אפילו על האריזה עצמה, לא כתוב שהכדור עוזר לצום. כי אם הם יכתבו את זה, הם יצטרכו להוכיח שזה עובד בעזרת מחקרים מבוקרים, והם יודעים שאין סיכוי

לפני הצום יש הרבה דברים שיעילים לחשבונות בנק שלפרח חדש

אחרים

מגדלי הענבים

אבטיחים

ועוד שלל עצות על מאכלים

אני מאמינה שיש בכדורים האלו ריכוז גבוה של חומרים שיכולים להקל על ההרגשה למרות הצום

זה לא מעביר צמה או רעב

אבל יש מצב שפחות כואב הראש בגלל זה או פחות מרגישים חולשה

איזה חומר למשלפשוט אני..

יש בכדור הזה בריכוז גבוה, ברמה שיכולה להקל על ההרגשה בצום? חומר שמפחית כאב ראש שנגרם ממחסור בנוזלים, חומר שמפחית חולשה הנגרמת ממחסור באנרגיה (קלוריות) ובנוזלים?

תמציות צמחים 😉שאלה גנים

זה שם כללי מדי, יש צמחים שלא עושים כלום ויש רעיליםפשוט אני..

אני שואל באופן ספציפי, איזה חומר בכדור הזה יכול להקל על ההרגשה בצום? חומר שמפחית כאב ראש שנגרם ממחסור בנוזלים, חומר שמפחית חולשה הנגרמת ממחסור באנרגיה (קלוריות) ובנוזלים?

שאלה נוספתפשוט אני..

בחפיסה של כדורי אקמול, כתוב במפורש שהכדורים מיועדים לטיפול בחום ובכאבים.

בחפיסה של זילרג'י, כתוב במפורש שהכדורים מיועדים לטיפול באלרגיה.

בחפיסה של גלולות, כתוב במפורש שהכדורים מונעים הריון.

למה בכדורים האלה לא כתוב מה הם עושים?

למה היצרן מפחד?

כי זה תוסף תזןנהפרח חדש

האם ראית פעם כתוב על ויטמין b12 שהוא משפר את הזיכרון?

או על מגנזיום שהוא משחרר מרגיע ומונע התכווצויות שרירים?

על חומצה פולית שמונע מומים בעוברים

ועוד כהנה וכהנה..

פגעת בהבדל מהותיפשוט אני..

הדוגמה עם הוויטמינים דווקא מוכיחה את הנקודה:

אנחנו יודעים בדיוק מה B12 או מגנזיום עושים בגוף, ויודעים שאם לאדם יש מחסור מוכח בבדיקות דם, השלמת החסר תפתור את התסמינים. לכן מדובר בתוספים שפעמים רבות נרשמים על ידי רופאים.

ולמרות זאת, החוק אוסר על חברות התוספים לכתוב על האריזה "משפר זיכרון" או "מונע התכווצויות", בדיוק כדי שלא ימכרו אשליות למי שאין לו חסר כזה.

בדיוק כמו שברור לכולם כמה ויטמין C חיוני לתפקוד שלנו, אבל לקיחת ויטמין C כאשר אין ממנו מחסור - פשוט תגרום להוצאת החומר העודף בשתן, ולא תשפר את הבריאות.

בכדורי הצום המצב אפילו יותר קיצוני: שם אין אפילו "מנגנון מוכח" או בדיקת דם שמראה שחסר לך "תמצית צמחים בצום". החסר האמיתי בצום הוא מים וקלוריות, ואת זה אף כדור צמחים לא יכול למלא.

בקיצור: אם על ויטמין שהיעילות שלו מוכחת אסור לכתוב דברים כדי לא למכור אשליות, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שאסור לכתוב במקרה של כדורי צום שבהם אין שום מנגנון ידוע שיכול לסייע לצום

בגלל שאין הוכחה אז אתה לא יכול להגיד שזה לאפרח חדש

עוזר ואין לך זכות להגיד שכזה נחרצות שזה כלום.

עובדה שיש אנשים שמספרים שזה כן

עוזר

ושיהיה לבריאות.. מה אכפת לך שאנשים לוקחים את זה ומוכרים להם אשליה

לא שמעתי שזה פוגע במישהו (חוץ מ20 שח שעולה חפיסה)

תגובה לשתי הטענותפשוט אני..

א. חובת ההוכחה היא על מי שמוכר כדור, הוא זה שצריך להוכיח שהכדור יעיל, לא אני (או כל אדם אחר) צריך להוכיח שהוא לא יעיל. ככה זה עובד בכל תחום.

אם תרצי לבנות בית חדש, והמהנדס יגיד לך שהוא רוצה לבנות אותו בעזרת חישובים וחומרים שהוא פיתח בעצמו ושמעולם לא נוסו ולא נחקרו, את תגידי לו שאת סומכת עליו כל עוד לא הוכח אחרת? או שתבקשי ממנו שיבנה לך את הבית בעזרת שיטות שכבר הוכחו כיעילות נגד נזקי מים, שמש, רעידות אדמה, רוחות וכו'?

ב. אני לא אוהב רמאים. וכואב לי כאשר אנשים נופלים בפח ומשלמים כסף לרמאים שמכרו להם אשליות.

אני בעצמי נפלתי קורבן לרמאים, ומאז השקעתי מעל עשור בלהבין איך הדברים עובדים, איך מחקרים עובדים, למה הם חשובים, למה לא ניתן לעגל בהם פינות, ולמה מי שמוותר על כל זה ופשוט מוכר מוצר בלי לכתוב על האריזה מה הוא בעצם מציע לי - הוא רמאי.

ראיתי שיש באריזה את פירוט כל המרכיבים של הכדורפרח חדש

אין פה רמאות

הוא לא מוכיח שזה עוזר, וגם לא מבטיח

ולא מסתיר את החומרים שיש בתוך הכדור

לא מצאתי פה רמאות..

זה שאנשים לוקחים את זה בכל זאת נובע מכל מיני סיבות

א. כי זה עזר לאנשים אחרים שדיווחו שהיה שינוי (גם אם בגלל אפקט הפלצבו מבלי שידעו)

ב. אנשים שקשה להם מאוד בצום עושה להם טוב לנסות דברים חדשים.

אבל זה לא בגלל שהוא מבטיח שעוזר כך ששוב אני כותבת, אין פה רמאות.

רמאות זה היה למכור כדור "עם כל מיני מרכיבים" שבעצם אין בו כלום והוא רק פלצבו...

לא אמרתי שהרמאות היא הסתרת הרכיביםפשוט אני..אחרונה

הרמאות היא למכור כדור שלא עושה כלום,

לתת לו שם שאמור לרמוז לאנשים שהכדור ייקל על הצום,

אבל לא לכתוב זאת במפורש כדי לא להיות חשוף לתביעות - שהרי אין אף מחקר לפיו הכדור הזה עושה משהו.

נ.ב.

כתבת במפורש - רמאות זה היה למכור כדור "עם כל מיני מרכיבים" שבעצם אין בו כלום והוא רק פלצבו...

אבל זה בדיוק המצב, אין שם שום חומר פעיל בכמות שיכולה לעשות משהו. זה בדיוק, אבל בדיוק, רק פלצבו.

וכשאת כותבת מי קהל היעד - אנשים שקשה להם מאוד בצום עושה להם טוב לנסות דברים חדשים - את גם כותבת כמה הרמאים האלה צינים.

פונים למי שסובל בצום, פונים למי שהילד שלו לא גובה, פונים למי שיש לו אבנים בכליות - תמיד פונים למי שיש לו בעיה שאין לה פתרון קל. תמיד מציעים עזרה תמורת תשלום. העזרה אף פעם לא עוזרת. אבל התשלום עובר כרגיל...

צמחים, מינרלים ועוד..פרח חדש

לי למשל מאוד עוזר לכאב ראש של צום להריח שמן לבנדר

אז אולי גם קצת לונדר בכדור יכול למנוע?

אני לא נכנסת למה יש בתוך הכדורים האלו כי אני לא מכירה אותם אבל לא מופרך שזה עוזר.

ושוב ההקלה היא לא בהרגשה של הצום הרעב והצמה מורגשים מאוד ההבדל זה איך הגוף מצליח לעמוד בזה

עם פיצוצי ראש, רעידות וחולשה

או יחסית בטוב?

בתור אישה, שצמה במגוון מצבים שונים

אז בהחלט אפשר להבין שלא כל צום דומה למישנהו

כי המצב של הגוף אחרת והתגובה שלו לחוסר אוכל ושתיה מגיב אחרת

כך שזה לא נכון להגיד שההרגשות של צום היא עובדה מוגמרת,

לפעמים כן

ובהחלט יש מצב שחומרים מסויימים יכולים להשפיע על ההרגשה בצום

אלה כותרות כלליות מדיפשוט אני..

מהם הצמחים והמינרליים, שלקיחת כמה מ''ג מהם יכולה לסייע לצום?

ואם זה נכון, למה החברה שמפיצה את הכדור לא כותבת זאת על האריזה? למה הם מפחדים?

עונה לךהמקורית

אני לוקחת כבר כמה שנים ומקל עליי

אחד החומרים הוא ג'ימנמה, תוסף תזונה שמיוחסת לו סגולה של דיכוי תאבון ואיזון סוכר בדם

יש עוד כמה רכיבים שלא חקרתי כי אמרתי פשוט שאנסה ואראה אם עוזר וזה אחלה (גם אם בתור פלצבו)

מאמינה שאם תסתכל על האריזה תוכל לראות שהחומרים כתובים

ומתחברת ומה שכתבה @בארץ אהבתי. לא כל דבר צריך הוכחות מוחצות

לפעמים מספיק שיש אפקט פלצבו וזהו

לדעתי יש כאן גול עצמי לטיעון שלך...פשוט אני..

ג'ימנמה לא נקשר ל''איזון סוכר'', אלא להורדת סוכר והגברת הפרשת אינסולין (שמפחית את הסוכר בדם), וזה בדיוק ההפך ממה שאנחנו רוצים בצום.

כלומר לא רק שיש לך מעט סוכר בדם בגלל הצום, אלא את לוקחת תוסף שמתיימר להוריד אותו עוד יותר.

כשאת לא אוכלת כמה שעות, הגוף שלך עושה ככל יכולתו להפחית את הפרשת האינסולין, לא להוסיף חלילה, כדי לשמור על רמות סוכר נורמליות גם בזמן שאת לא מכניסה סוכר חדש מבחוץ.

מה שכן,

הכמות שיש בכדור הזה (אם בכלל יש) היא כ''כ מזערית, שאין כאן באמת סכנה כי ההשפעה של החומר הזה רק מתחילה בכמויות הרבה הרבה יותר גדולות, וכאשר הוא נצרך במשך שבועות ואף חודשים ברציפות.

אז מה יש לנו כאן?

אם החומר באמת משפיע - הרי שזו השפעה בדיוק הפוכה ממה שנרצה לעשות לפני צום.

ואם הוא לא משפיע (והוא לא, כאמור הכמות קטנה מדי) אז ממילא מה זה משנה מה הוא עושה.

בקיצור,

זאת רק הוכחה כמה הכדור הזה הוא רמאות...

לוקחים אותו לפני הצום, לא תוך כדיהמקורית

אם היו לוקחים תוך כדי, יש בדבריך

אבל זה לא המקרה

לדעתי זה נועד להקל לפני ומעט אחרי כשרוב האנשים אוכלים יותר מיום רגיל

בסוף מחר כולנו נרגיש את הצום הרי

ברור שלוקחים אותו לפני הצוםפשוט אני..

אבל לא הבנתי איך זה עונה למה שכתבתי...

גם לפני הצום, את לא רוצה הפרשת אינסולין מוגברת לקראת צום. הפרשת אינסולין מוגברת ''תחסל'' את הסוכר שיש לך בדם, ותוביל לרעב מוגבר בשלב הרבה יותר מוקדם.

כאמור הכדור לא באמת גורם לזה, כי הוא לא גורם לכלום בכמויות שיש בו. אבל אם החומר כן היה משפיע, ההשפעה שלו הייתה הפוכה וממש לא עוזרת לצום...

האמת, למי שעוד רואה בה צורךפשוט אני..

היא שהסבל שלנו בצום נובע משני גורמים:

א. באופן אובייקטיבי, הגוף שלנו חייב נוזלים וחייב קלוריות בשביל לתפקד. אם אין נוזלים ואין קלוריות, הגוף משנה את דרכי עבודתו כדי לחסוך כמה שניתן (הגוף לא ''יודע'' שבעוד X שעות הצום יסתיים, ולכן מבחינתו יש כאן מצב חירום הדורש התייעלות מיידית).

הדם נהיה סמיך ולכן כואב הראש, אין אנרגיה זמינה בדם ולכן הגוף מאט תהליכים מה שגורם לחולשה ועייפות וכו'.

ב. באופן סובייקטיבי, עצם הידיעה שאני בצום ואסור לי לאכול ולשתות, עלולה לגרום לי להרגיש עייפות וצמא וכאב ראש עוד לפני שהמצב האובייקטיבי יגרום לזה.

כלומר עוד לפני שהגוף באמת ייכנס למצוקה אובייקטיבית (אצל אנשים בריאים שנמצאים במזגן, הגוף בדרך כלל לא נכנס למצוקה ב-25 שעות של צום), אני עלול להרגיש חולשה וכו' רק בגלל הידיעה שאני בצום.

הכדורים האלה בשום פנים ואופן לא יכולים להילחם בסיבות האובייקטיביות מסעיף א'. אין בהם נוזלים, קלוריות, אלקטרוליטים, אין בהם שום דבר שחסר לגוף בצום. וגם אם היה, זה בכמות זערורית וחסרת משמעות.

לכן הם יכולים לעזור רק לסעיף ב', הפסיכולוגי: מצד אחד אני יודע שאני צם, מצד שני אני יודע שלקחתי כדור שאמור לעזור, וזה יכול לעכב את התופעות הפסיכולוגיות שמגיעות עוד לפני המצוקה האובייקטיבית.

כתבה שהייתה על זהפשוט אני..
בלי להתווכח על העובדותבארץ אהבתי

אבל אם גם אתה מודה שעיקר הקושי בצום הוא פסיכולוגי, יותר מהמצוקה הפיזית בגלל הצום, אז בעצם המענה הכי טוב שאפשר לתת זה דווקא מענה של 'פלצבו'.

ומה שאתה עושה פה זה בעצם לקלקל לכל מי שיש דברים שעזרו לה (אם היא תבחר להאמין לך...).

היה עדיף אם היית מציע משהו אחר זול יותר שכל אחת יכולה להשיג בקלות, ומשכנע אותנו שזה עושה את אותו אפקט כמו כל קלי הצום היקרים...😏

(וברצינות - אולי דווקא פה זה הבעיה ברפואה. כי העיקר הקושי הוא פסיכולוגי, אז דווקא מענה של 'פלצבו' יכול לעזור לאחוז גבוה מהאנשים. אבל ברפואה לא יכולים 'לשקר' ולהגיד לנו שדברים יעזרו לנו, אם הם לא מוכחים במחקרים, ואז יש אחרים ש'מנצלים' את החסר מוכרים דברים שבאמת עוזרים להרבה אנשים, אולי לא מבחינה מדעית, אבל מציאותית זה כנראה באמת עוזר...).

[ואם רגע כן להתייחס לעובדות - אני כן שמעתי מכלי ראשון על נשים שראו הבדל מהותי בכמות החלב שהיתה להם בצום, בין פעמים שלא לקחו בי-פולן, לבין פעמים שכן לקחו. לא יודעת אם זה רק פסיכולוגי או משהו ששווה לחקור גם באופן מדעי. באופן אישי לי מספיק לשתות הרבה לפני הצום אז לא ניסיתי בעצמי בכל מקרה].

בכל מקרה, לא מתכוונת להמשיך את הדיון פה לפני הצום, בלנ"ד.

שיהיה גמר חתימה טובה לכל מי שפה, ולכל עמ"י!

תגובה יפה ☺️פשוט אני..

אבל יש דרך זולה ויעילה יותר להיאבק בסבל הפסיכולוגי של הצום:

לבטוח בידע ובביטחון בגוף שלנו!

כמו שכתבתי בתגובה שאליה הגבת, אדם בריא שנמצא במזגן יכול להתמודד בקלות עם 25 שעות ללא מזון. יש לנו מאגרי גליקוגן ושומן שמספקים אנרגיה רציפה, והגוף יודע להאט קצב ולהשתמש במאגרים האלה במקום בסוכר זמין שמגיע מהאוכל.

גם אם נמצאים בדיאטה או עושים ריצה ארוכה, הגוף משתמש במאגרים האלה אחרי שהוא ממצה את המאגרים שיש בזרם הדם.

בנוסף, צריך לדעת שרעב הוא גל, לא קו ישר.

לפעמים אנשים רעבים בשעה 9 בבוקר, ואז נכנסים לסטרס מעצם המחשבה שעכשיו יש להם עוד 17 שעות להעביר עם תחושת רעב.

אבל האמת היא שתחושת הרעב מגיעה בגלים (עקב שחרור הורמון הרעב בשעות שאנחנו רגילים לאכול) וחולפת מעצמה אחרי כמה דקות או שעה בערך, אפילו אם לא אוכלים פירור.

הסטרס מהרעב בבוקר יכול לגרום לזה שבכל היום נרגיש רעב (כמו ''אל תחשוב על פיל ורוד'').

ברגע שמבינים את זה, תחושת הרעב בבטן כבר לא נתפסת כ"מצב חירום מסוכן", הסטרס יורד, ותחושת הרעב נרגעת מעצמה.

בקיצור לא צריך לשלם כסף על כדורי דמה של רמאים בשביל רוגע פסיכולוגי. מספיק לדעת שהגוף שלנו חזק, מתוכנן לזה, ויעבור 25 שעות במזגן בצורה בטוחה ושלמה.

נ.ב.

אני לא סתם חוזר ומדגיש ''במזגן''. אם מישהו ינסה להיות 25 שעות ב-40 מעלות, או חלילה לעשות פעילות גופנית כשהוא לא מכניס נוזלים, זה כבר באמת מצב מסוכן. לכן אני מדגיש שהצום לא באמת מסוכן לנו ולא באמת מכניס את הגוף לסטרס, רק אם נשארים במקום קריר ולא מאמצים אותו.

אני לוקחת b12 לפני צום. מאמינה שעוזר ועוזר לימנגואית

פסיכולוגית מן הסתם

עדיין עובד כבר שנים

מתי נוסעות לביח בלידה שניה?כנה שנטעה

צירים כבר שעתיים, 5-10 דק' בין הצירים. וזה אחרי 24 שעות עם צירים לא ממש סדירים

כמה מהר התפתחה הלידה הראשונה?עדיין טרייה

הייתי מחכה שהרווח הכי ארוך יהיה 5 דקות למשך שעה. אלא אם הלידה הראשונה הייתה מהירה.

מה איתך?השם שלי

אצלי בלידה השלישית, היה יום שלם של צירים לא סדירים. אחר כך היו לי שעה וחצי של צירים סדירים כל 5 דקות, ואז חזר להיות לא סדיר.

במצב הזה הגעתי לפתיחה 5 והתפתחה לידה.

תלוי איזה מרחק נסיעה את...שלומית.

אם את קרובה הייתי מחכה ל5 דק' בין הצירים

^^^יעל מהדרום

לק"י

בהריון האחרון קרה לי כמה פעמים שהיו לי צירים כמה שעות, ואז הם נעלמו לגמרי.

וצירים צפופים.

תלוי בעוצמה שלהם..רק טוב=)

תודה!כנה שנטעה

נסענו ואני בחדר לידה ב''ה

בשורות טובות בע''ה וגמר חתימה טובה לכולם❣️

שיהיה בשעה טובה אהובה!!! לידה קלה ומהירהאמהלה

ובידיים מלאות

בבריאות ובשמחה

גמר חתימה טובה

איזו מתנה מתוקה לשנה חדשה

מתרגשת איתך ומתפללת

שיהיה בקלות ובריאות! ובידיים מלאות ובריאות!יעל מהדרוםאחרונה

התכווצויות שרירים ברגליים, לא קשור להריוןזוית חדשה

מישהי יודעת מה אפשר לעשות??

זה נוראי

העיר אותי משינה

אני כבר לוקחת מגנזיום, ושמתי את הרגל על רצפה קרה, לא עוזר.

(יכול להיות שזה מהאנדומטריוזיס שלי...)

בחלק האחורי של השוק?124816

בשכיבה במיטה לדחוף את העקב לכיוון "למטה" ואת האצבעות "למעלה".

(למעלה/למטה יחסית לגוף שלך)

עושה את זה, לא עוזרזוית חדשה

עכשיו נהיה לי גם בידיים😢זוית חדשה

היה לי מדי פעם בעברoo

והיום לא

אולי עבר בגלל פעילות גופנית קבועה

או בגלל הרפיה נפשית

לא לקחתי מגנזיום אבל צורכת בננות באופן קבוע

אולי זה יותר איכותי

לא אוהבת בננה, ואני מתעמלת פעמיים בשבועזוית חדשה

פעמיים בשבועooאחרונה

זה יכול להיות מעט מדי

במיוחד כשיש בעיות גופניות

הכי קל זה להוסיף הליכות

כי זה פשוט לקום ולצאת מהבית

בלי הרבה טרחה

וגם לשים לב למצב הרגשי

זה בדרכ מגיע ביחד

גוף ונפש

מישהי כועסת עלי כבר כמה שניםאנונימית בהו"ל

מבחינתי היינו מכרות, מבחינתה ממש חברות.

התכתבנו המון והיה נחמד סה"כ

היא רצתה שניפגש אבל מבחינתי להיפגש ב1:1 זה מאתגר

בטח איתה שהקשר התחיל בצורה מוזרה

ולא הרגשתי קירבה ברמה של להיפגש

אמרתי לה את זה כמה פעמים בצורה נעימה

ואח"כ ניסיתי קצת להתחמק ממנה כשהיא הציעה שוב ושוב

באיזשהו שלב היא כתבה לי הודעה מאוד בוטה (עם קללות)

על זה שאני חברה נוראית וכו ומאז נותק הקשר.

לפני כמה ימים היא כתבה לי הודעה שאני אדע שהיא עדיין שונאת אותי.

אני מתלבטת אם ומה להגיב

אני לא מעוניינת לחדש את הקשר

ואין לי בעיה להתנצל אבל לא רוצה שזה יגרום לה לחשוב שאני בעניין להיפגש שוב

אני במקום אחר בחיים שלי והחברות הזאת לא תעשה לי טוב

מעבר לזה שהצורה שבה היא מדברת גם כן פחות מתאימה לי

אבל ערב יוכ וממש קשה לי עם המחשבה להיכנס ככה ליום הזה

(אני לא חושבת שהיא מודעת לזה שיום כיפור קשור לכפרה וסליחה, סתם במקרה היא כתבה לי את ההודעה. לא מפרטת יותר מחשש לאאוטינג)

אני בנאדם שמתחמק מקונפליקטים ככל הניתן

אנשים אוהבים אותי סה"כ

לא מבינה איך הגעתי לסיטואציה הזאת

וואי, איזו סיטואציהשלומית.

אבל נשמע באמת שהיא הבעייתית כאן...

הייתי מנסה לענות תגובה מתנצלת ואסרטיבית, בסגנון "אני מתנצלת שנפגעת, זו לא הייתה כוונתי, מאחלת לך המון הצלחה וברכה"

בלי להשאיר פתח להמשיך...

לא להגיבאור10

בן אדם בוגר תיקני לא שולח "אני עדין שונא אותך"

לא הייתי עונה בכללדיאט ספרייט

אני בכלל לא עונה לכל אדם שפונה אלי, גם ברחוב ולא רואה בזה שום בעיה.

היא נשמעת מוזרה מאוד או עם קשיים בהבנה חברתיתיעל מהדרום

לק"י

או שתלטנית.

ואם לא הכרתן במציאות בכלל, אז מוזר מצידה לנסות לכפות עלייך להפגש.

מסכימה עם מי שאומרת להתעלם.

ואני הייתי משתפת בסיפור מישהו קרוב שיתמוך בי ויחזק אותי.

בנוסף, הייתי חוסמת את המספר שלה בפלאפון שלי.

שתהיה שנה טובה וגמר חתימה טובה!!

נשמעת לא מאה, סליחההמקורית

הייתי כותבת לה ככה - מתנצלת דנפגעת, לא התכוונתי

גמר חתימה טובה וצום קל

וחוסמת!!!

נשמעת סחטנית רגשית. שחררי אותה לדעתי

מצטרפת, את בסדר גמור, היא נשמע שיש לה בעיותקופצת רגע

אם את רוצה תשלחי הודעה תמציתית כמו שהציעו כאן, משהו בסגנון מתנצלת אם נפגעת, שתהיה שנה טובה, וחוסמת את המספר שלה. או שתתעלמי ותחסמי.

תודה לכל מי שהגיבה! נירמלתן לי את הסיטואציהאנונימית בהו"לאחרונה

אני ממש לא רגילה לדברים כאלה

אני כן אדגיש שהיינו נפגשות עם הילדים בגינה וכזה עד שראיתי שהיא מאוד רוצה שניפגש לבד ואז כבר התחלתי להתחמק לגמרי.

ושכחתי מזה לגמרי ופתאום ההודעה.

אני חושבת שאכתוב לה הודעה קצרה כמו שהצעתם ואם היא תענה אתעלם…

גמר חתימה וטובה לכולן❤️

צום שבוע 34מנסה לענות

שאלתי את הרב איך אני צמה והוא אמר לצום כרגיל ואם מרגישה לא טוב אז לשתות לשיעורין.

הרופא אומר שצריך לשתות לשיעורין כי לא רוצים ללדת בשבוע כזה, נוא אדם דתי אבל אומר את זה לפני כל צום ובכל מצב שהגעתי אליו ככה שאני לא יודעת כמה להקשיב לזה..

בקיצור אני קצת בלחץ..

בהיריון קודם הייתי בחודש שישי נראה לי וצמתי הכל והיה בסדר אבל עכשיו זה שבוע מתקדם יותר.

אני יודעת על עצמי שבמצב רגיל צמה די בקלות וגם אף פעם לא היו לי צירים לפני חודש תשיעי סתם ככה.

מלחיץ אותי מתי אדע שאני צריכה לשתות ואיך לתפוס את זה בזמן, כי אני מאלה שיסבלו ולא ישתו…

תבדקי עם הרב מה זה אומר בדיוק "לא מרגישה טוב"יעל מהדרום

לק"י

פירטת לרב את כל הפרטים שצריך- האם יש בחילות/ חולשה וכו' כאשר את לא אוכלת/ שותה, המוגלובין/ ברזל נמוכים וכו'?

אני שנה שעברה הייתי שלושה שבועות לפני התל"מ וצמתי ב"ה עם הנחיה מתי לשבור את הצום. וב"ה לא היה צריך.

תתכונני טוב, מיץ ענבים טוב לשתות לפני הצום, תנוחי במזגן, אל תתרוצצי, תכיני מראש דברים לילדים אם יש/ שבעלך יטפל בהם בצום.

קראתי עכשיו שמכון פועה כתבואיזמרגד1

שממחקר מקיף על לידות ביום כיפור, לא מצאו לידות מוקדמות בגלל הצום בהריונות תקינים. אז זה מעודד.

אפשר לשאול רב מתי בדיוק לשבור, או לשבור כשמסוחררים או מתחילים צירים

אז מוסיפה קצת ללחץ שלךאמאשוני

בצום אחד (בהנקה) שניסיתי למשוך- התעלפתי.

למזלי הצלחתי בכוחות אחרונים להכניס את השובבון למיטת תינוק ומאז אני לא זוכרת כלום עד שבעלי חזר ומצא אותו צורח ואדום מבכי ואותי "ישנה"

וכמה שנים אח"כ בהריון, ניסיתי גם למשוך ובסוף הרגשתי כ"כ כ"כ רע ששתיתי את השיעור הכי קצר שמותר (אם אני לא טועה כל 3 דקות)

לקח לי שעה וחצי של כל 3 דקות עד יכולתי לרווח ל5 ואז ל9 כפי שמומלץ.

וכל זאת למרות שהרב הזהיר ואמר שעדיף לשתות שיעורין כל 9 דקות ולנסות להימנע מהסיטואציה של 3 דקות.

אז אני יודעת שאני רק מוסיפה לחץ ואין לי מדד מדויק לתת כדי להרגיע,

ובכל זאת נראה לי חשוב להבין את המחיר כשלא תופסים בזמן וסובלים ולא שותים.

אם עד היום לא יצא לך לשתות לשיעורין, אז קחי בחשבון שכשהגוף בצום וחלש מאוד, לוקח המון המון שיעורימים ועם ההפסקות זה יוצא זמן ממושך כדי להתאושש.

כלומר זה כן סוג של המשך של הצום מבחינת ההזנה, חשוב להבין את זה, זה לא שאת שותה שתי כוסות מים כמו כשפותחים את הצום.

כלומר אם את מתלבטת עשר דקות לפני סוף צום זה סיטואציה שונה מאשר 5 שעות לפני סוף הצום כשאת צריכה לקחת בחשבון גם איך לנהל את ה5 שעות הבאות..

וואו מפחיד. תודה על זהמנסה לענותאחרונה

הבת הגדולה שלי תהיה אתי בעז"ה ותעזור לשמור על השובבון

ואת צודקת עם לא להחמיר

פעם החמרתי עם עצמי בהיריון והנקה ביחד ואחכ הרגשתי זוועה

אני צמתי בשלב כזהשלומית.

ועבר חלק.

כמובן עם הרבה מנוחה, אבל לא זכור לי כקשה במיוחד.

וממה שידוע לי רוב הנשים עם הריון תקין אין בעיה שיצומו.

לשבור אם את מרגישה צירים או עם את בחולשה קיצונית

לי היה צירים לפני יום כיפור בחודש שביעישמש בשמיים

וקיבלתי אותה הנחיה כמו שלך, בפועל צמתי רגיל ולא היו צירים בכלל כל הצום (כשלפני זה היו לי מלא צירים כבר חודש, וגם אחרי זה היו מלא צירים עד סוף תשיעי) בעצם אולי לקראת נעילה היה איזה ציר אחד.

בסוף ילדתי בחודש כסלו בשבוע 39.

רוצה לומר שבעזרת ה' אפשר לצום ושיהיה בסדר. אם את בדרך כלל צמה בקלות וגם בדרך כלל אין לך צירים מוקדמים אז הגיוני שהכל יהיה בסדר, תהיי בקשב לגוף ואם מתחילים צירים אז תשתי שיעורים.

לא חושבת שיש הבדלהשם שלי

בין חודש שישי לחודש שמיני.

אם בדרך כלל את צמה בסדר, ואין לך צירים מוקדמים, אז אין בעיה להתחיל לצום רגיל.

כמובן לשים לב ואם מגיעים לשלב שצריך להתחיל לשתות.

לא יודעת איך לזהות מתי צריך. כדאי לקבל הנחיות כמה שיותר מדוייקות.

וואי תודה הרגעתן שזה אפשרי!מנסה לענות

אשמח לעזרתכן, לנשים בלבדאנונימית בהו"ל

אני ממש סובלת מליכן סקלרוזיס

זה סוג של מחלה שממש מגרד ויש לי פצעים באיזור המפשעה.

הרופאה נתנה לי כל מיני משחות אבל זה לא כ"כ עוזר וממש שורף לי שם.

יש לכם אולי המלצה לרופאת נשים אפשר גם פרטית שמטפלת בדברים כאלו?

אני חושבת שאחינעם לב שגיא מבינה בזהנפש חיה.

תודה אבל היא ממש יקרהאנונימית בהו"ל

זוכרת שהייתי במרפאה שהיא מקבלת בשביל משהו אחר ומזכירה אמרה שתור אצלה עולה 1000 ומשהו ש"ח

יכול להיות שיש החזריםנעומית

כדאי לבדוק מול הקופה במידה ויש ביטוח משלים

(לא מכירה את הרופא או את הנושא)

לפחות בעבר היו היחזרים בחלק מהקופותיעל מהדרום

באתר "שלמה" יש רשימה של רופאות שמומחות בזהזוית חדשה

היא מקבלת גם בכללית בירושלים אבל קשה להשיג תורמרגולאחרונה

צריך להתקשר 1 לחודש על פתיחת המוקד

ד''ר אושרית ברטרק לרגע9

אכילה בשיעוריןהבוקר יעלה

קיבלתי תשובה מהרב שעלי לאכול ולשתות בשיעורים.

מה אמורים לאכול בשיעורים וזה סבבה?

מישהי פעם עשתה זאת ויכולה לומר לי איך בדיוק ומה היא אכלה?

אניקל"ת

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

לי גם היהDoughnut

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

מבחינה הלכתית לגבי שעון חול-קנמון

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

נכון יש מצבDoughnut

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

בשנה שבעלי תרם כליהמתיכון ועד מעון

קיבלנו ערכה ממתנת חיים ליום כיפור עם שעון חול של 9 דק' אז כנראה שזה מותר.

גם ראיתי לא מזמן איזה דיון שהסביר למה אין בעיה בשעון חול במשחק

מציעה לשאול פוסק(: גמר חתימה טובהקנמון

תודה! מאיפה הכוס והקוםסא?הבוקר יעלה

בעלי השיג לי מגמח בעירDoughnut

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

אני פעם אחת סכיפור הייתי צריכה לשתותהמקורית

שיעורין ומדדתי עם מזרק ושפכתי לכוס חדפ וסימנתי עליה עם טוש ארטליין. הכנתי כמה כוסות חדפ שקופות כאלה לפני כיפור לשימוש

אכילה לא יצא לי

יש גמחיםרקאני

בהרבה מקומות

שווה לברר

הודעה של הרב טל מרוםעיונית

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

אני מכירה דעה אחרת גם לגבי מדידת השיעור וגםאורוש3

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

בשציה את יכולה למדוד לך בכוס 40 מל ולסמן בפסרק לרגע 1

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

רק לגבי שתיה לשיעוריםכחל

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

נכון בעזר מציון ניתן לקנותDoughnut

הבעיה היא שזה רק מיםתוהה לעצמי

בדרך כלל שתיה לשיעורים מאפשרת גם נוזלים אחרים שמזינים את הגוף טוב יותר בצום

הייתי פעםבאתי מפעם

אחרי לידה, שתיתי מיץ נראה לי או מים, ואכלתי ענבים.

רק משהו חשוב, זוכרת שטעיתי, אז אומרת לך שלא תעשי את הטעות שלי, אני הייתי אמורה לצום בעצם בין ביס לביס לא זוכרת כמה דקות נגיד 5 דקות, והפאדיחה שעשיתי היתה ששתיתי שלוק ואז אחרי 2 דק אכלתי ענב וספרתי 5 דקות בנפרד, כאילו בין השליה לשתיה 5 דק' ובין האוכל לאוכל 5 דק' ואז למעשה לא היה מקום של 5 דק' ברצף.. אחרי כמה זמן קלטתי ועצרתי. בקיצור, טפשות, לא מבינה למה חשבתי ככה, טוב, הייתי 4 ימים אחרי לידה 🫣

בכל אופן, להתחיל את השיעורים מיד, לא לחכות שתהיי צמאה או רעבה , כי אז זה ממש גרוע ותצטרכי לשבור הכל .

ממה שאניתקומה

יודעת, לא מחברים בין השתייה לבין האכילה. ככה שזה דווקא נשמע בסדר גמור

ההפסקה צריך להיות בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה

לא בין אכילה לשתייה.

אה באמת?באתי מפעם

וואי כבר עברו שנים ואני עדיין במצפון על כך... אז מה הרעיון? אני בעצם לא תמה ברצף כמעט בכלל...

אבל ככה באמת צריך לעשות. אכילה ושתיה לענייןרק לרגע 1

השיעורים לא מצטרפים

אז אפשר שיעור אכילה ושיעור שתיה אפילו יחד

נראה לי שחובה להתחיל מיד את השיעורים, לא?מתואמת

כדי להספיק לשתות (ולאכול) את הכמות הדרושה לבריאות הגוף...

(לפחות ככה זה היה אצלי. הרופאה אמרה כמה ליטר אני צריכה להספיק לשתות כל היום, ולכן לקראת הסוף אפילו הייתי צריכה לקצר את פרק הזמן בין שיעור לשיעור...)

זה בסדר מה שעשיתפרח שמח

שתיה ואכילה זה בנפרד

אצליהתלבטות טובה

היה שנה שבה עשיתי שיעורים בעקבות צירים מוקדמים בשבוע 32

הרב אמר שעדיף לשתות דברים שהם גם אוכל.

משקה יוגורט, מיץ ענבים, מרק, איגלו שזה בדיוק המדידה.

לגבי הזמנים, לחכות 9 דקות.

אבל במקרה שמרגישה צירים, מספיק לשתות לפי השיעור, העיקר שיהיה הפסקה ו"לא רגיל" מספיק גם לספור עד 20

סליחה שמנצלת את הדיון לשאלהתותית11

אני בשבוע 30 והמצב שלי הוא צוואר מחוק ופתיחה

ואני בשמירה..

הרב נתן לי היתר לשתות לשיעורין ואני ממש חוששת מזה שלא נתן היתר גם לאוכל

מה הייתן עושות? שואלות רב נוסף?

אני ממש בלחץ

אולי תשאלי במכון פועה? הם מבינים בהלכה וברפואהיעל מהדרום

לק"י

יצא לך לשאול רופא מה הוא ממליץ?

אם כן, תגידי גם את זה לרב.

לדעתי תשאלי. בכל אופן שתיה יכולה להיות גם שייקיםרק לרגע 1

יוגורט חלב מיצים מרק טחון

תכיני לך מראש דברים מזינים לשתות

אני לא מאוד מבינה בזהמתואמת

אבל למיטב ידיעתי מחבור בשתייה הוא זה שגורם לצירים, לא? ולא מחסור באוכל.

לכן הגיוני שאת צריכה רק לשתות לשיעורים.

בכל אופן, תשאלי את הרב מה את יכולה לשתות. זה לא רק מים, בעיקרון...

כשלי היו צירים בצוםרקאני

זה היה בט' באב והרב אמר לי רק לשתות

שתיתי ושתיתי ושתיתי

והיו מלא צירים

עד שבסוף אכלתי וזה נרגע לאט

מעניין... אז באמת צריך לשאול רופא!מתואמת

אני לא יודעת את מי שאלתרקאני

אבל כדאי שזה יהיה רב שאת סומכת עליו

ושמבין את התמונה הרחבה

תתארגני על שתיה מזינה, פלוס להגיע לרב עם המלצתאורוש3
עבר עריכה על ידי אורוש3 בתאריך ט' בתשרי תשפ"ז 8:27

עבר עריכה על ידי אורוש3 בתאריך ט' בתשרי תשפ"ז 8:24

הרופא!! את ממש במצב חירום...

וגם לשאול מתי את רשאית להפסיק שיעורים ולשתות רגיל... נגיד לא הייתי מחכה ליותר מציר אחד במצב הזה. אם הרב לא קיבל תמונה ברורה מהרופא שווה לשאול שוב עם נתונים.

אני במצב קצת ביניים ושאלתי כמה רופאים כדי לקבל פסיקה שאני והרב נהיה שלמים איתה...

לגבי שתיה, תתארגני על כמה סוגים- נגיד מרק טחון, מיץ טבעי, משקה יוגורט, אפשר לטחון חלב שקדים ותמרים, כאלה. יש גם תמיסת מינרלים באבקה ששותים להתייבשות, את יכולה לקנות בבית מרקחת להכין ולשמור במקרר. לא הכי טעים אבל מועיל. וכמובן הרבה מים. יש דעות כמה צריך להמתין בין שיעור לשיעור. בין תשע דקות לדקה. אני לא סמכות (הכי טוב לשאול) אבל נראה לי שבמצב שלך אפשר ללכת על הכי מקל.... מצבי הרבה הרבה פחות דרמטי וזה התכנון... ושתי בעיקר מלא מים. זה הכי משפיע.

אני הייתי במצב דומה לפני כמה שניםדרקונית ירוקהאחרונה

הרב הנחה אותי לשתות שתיה מזינה ולא לאכול. שתיה מזינה זה יוגורט נוזלי (אפשר גם פרילי, אקטימל וכו), מרק קר, מיצי פירות ועוד.

מה שכן, לי אמרו לשתות כרגיל ולא לשיעורין.

אולי יעניין אותך