הרגע שמעתי על עוד חברה שהתגרשהנעמי12

תמיד מטלטל אותי לשמוע על גרושים (ופעם פתחתי פה שרשור בנושא באחד הניקים הקודמים שלי כאן..)

אני חושבת שהפעם זה טלטלה ממקום אחר

שפתאום אני ככ מבינה איך בקלות זה יכול לקרות..

לא באתי להגיד שמתגרשים בקלות(לא אוהבת את הצקצוקים על זה שהיום היד קלה על ההדק וכל זה)

אלא שאנחנו בתקופה שרבים הרבה. מרוחקים מידי פעם. מילואים לא נגמרים, לידה, ילדים קטנים, עומס... הכל מעמיס. ואם פעם היינו עוברים את זה ביחד בתקופה האחרונה אנחנו בריחוק לפגיעה. לא תמיד, לא כל יום ובטח שלא כל היום. מידי פעם יוצאים ליציאה זוגית קלילה. אבל כל פעם מתפרץ גל עכור של כעס ופגיעות....

אוף. תקופה מבאסת.

ואז לשמוע על החברה הזו שהתגרשה

חברה מפעם, מהשבט

היו עם עיניים נוצצות ובית וחיים ופתאום גירושים..

וזה ככ מפחיד אותי שוואלה זה יכול לקרות


אני מנסה למנף את זה, להגיד לעצמי- אז אם זה מפחיד אותך להגיע לשם תעבדי על הזוגיות שלך. אבל הפחד הזה לא מניע אותי לפעולה, רק משתק אותי.


מרגישה אבודה....

נראה שמה שמפחיד אותךנעמי28

זה עיניים נוצצות, חיים אוהבים ומושלמים ובום- גירושין.

זה אף פעם לא ככה, המון מים עוברים בנהר ועם עיניים חיצוניות אנחנו לא יכולות לדעת.

את האנשים שחווים את זה, הגירושין לא הפתיעו, הם התמודדו עם זה יום יום במשך תקופה, ניסו, חזרו, ניסו שוב, ורק בסוף בחרו שעדיף בנפרד.


את מפחדת שזה יגיע אליכם? שבעלך יעזוב אותך? מפחדת להישאר לבד? אולי חווית בעבר חווית נטישה?

נשמה תודה על התגובהנעמי12

מפחדת שזה יגיע אלינו לא במובן של ''בעלי יעזוב אותי'' או ''נטישה'' וגם אין לי בעיה להשאר לבד- בואי אחרי כמה ימי מילואים? 500? אני יכולה לעשות את זה כמו גדולה מסתבר... כשצריך עושים...

אני חושבת שזה תמיד היה קצת מבחוץ לי-

כן אנשים מתגרשים

וואלה זה עצוב

אבל זה חיצוני לי.. לי זה לא יקרה

ב'ה אנחנו אוהבים עובדים על הזוגיות חשובים אחד לשני...

ופתאום זה תופס אותי בבטן הרכה בזמן זוגי ממש לא טוב

פתאום אני אומרת לעצמי, תזהרי, כן זה יכול לקרות

ויש מצב שגם אצלם לא קרה משהו פתאומי דרמטי אלא דעיכה מסוימת

ואמאלה גם אנחנו דועכים קצת

אז.. מה זה אומר עלינו..

מבינה?

🫶

אומר עליכםאורוש3

שאתם בתקופה קשה. החיים תמיד בגלים. יש תקופות פחות טובות לפעמים צריך לפעול בהן ולפעמים להוריד רגע ראש מתחת לגל ויעבור.

ואתם אובייקטיבית בתקופה קשההה מנשוא. חיי זוגיות לא אמורים להראות ככה.

אז כל טוב גם אם הוא מועט הוא ענק ועצום. ואין עליכם בעולם!!

אפשר להתייעץ, אפשר חמלה עצמית ותמיד יש עבודה.

בע''ה אתם תהיו בסדר 💓

נשמה אורוש. תודה על המילים.נעמי12
באהבה יקרה ♥️אורוש3אחרונה
חיבוק גדול יקרה נגמרו לי השמות

על תחושת ה"עירבוב" הזו בבטן ובלב,

על התהיות,

החששות,

הפחד,

הבילבול

העצב

 

רוצה לכתוב לך הרבה,

אז אנסה לחלק לשתי תגובות.

 

תגובה ראשונה היא כאן, להניח דברים שכתבתי כאן בעבר כאשר זמר מפורסם מהמגזר הדתי הודיע שהוא מתגרש:

 

בום.

מוצאי שבת.

את פותחת את האינטרנט וקוראת את הידיעה החדשה.

הלב שלך קופא לרגע.

"מה? לא הבנתי. רגע, מה??"

מבולבלת.

מפוחדת.

מרגישה דברים בבטן, לא יודעת לתת להם שם עדיין.

אבל זה נגע בך.

זה נגע בך חזק.

מנסה רגע לעשות סדר בבליל המחשבות, הרגשות והתחושות שאת מרגישה כרגע ומתחילה להבין-

כן. זה נגע בי. זה דבר חזק.

אהבה היא דבר חזק.

הרצון שלי לאהבה הוא דבר חזק.

הרצון שלי ליציבות וביטחון בחיים הפרטיים שלי, בזוגיות שלי, באושר שלי, בשמחה שלי הם דבר חזק.

הרצון שלי ביציבות לילדים שלי הוא דבר חזק.

הטלטלה שהנפש והלב שלי עוברים כאשר שומעים כל ידיעה על פירוק הבית היא גדולה. ומפחידה.

וכאשר זה מגיע בגל גדול של אדם מוכר, אהוב, קרוב, משפיע, מוערך וכן הלאה – זה גדול שבעתיים.

אז מה אני עוברת עכשיו בעצם?

אולי סוג של בירור. חשוב מאין כמוהו.

רגע חרדה, אל תפריעי לי לברר.

אני חזקה יותר ממך ואני מנהלת אותך.

אני עוצרת רגע.

לוקחת נשימה.

ומסתכלת לך, חרדה, בלבן של העיניים.

מי את?

מה את רוצה להגיד לי?

את נשמעת כל כך פוחדת.

אני שומעת אותך.

את אוהבת את בעלך. מאוד.

כמה הוא יקר לך!

כמה הקשר שלכם יקר לך!

נכון. את צודקת. זה באמת מפחיד לשמוע על זוג יקר שמתגרש.

מזבח מוריד דמעות וגם הלב שלך מוריד דמעות. ומאוד מאוד מפחד.

לב יקר ואהוב, אני שומעת אותך!

אתה מפחד רק כי אתה אוהב.

אתה מפחד רק כי כ"כ יקר וחשוב לך האהבה, הזוגיות, האיש הזה, הבית הזה, הילדים האלה, היציבות.

יציבות.

וואו. ועוד בעולם שלנו ובזמן שלנו שהיא מצרך כ"כ כ"כ נדיר.

אתה זועק ורוצה יציבות!

כמה אתה צודק לב.

כמה את צודקת נשמה.

בטח שהצורך היקר והפנימי פנימי הזה צודק!!!

כן אהובה.

תסתכלי רגע על היד שלך.

כן שם, יש לך משהו על היד.

טבעת

טבעת נישואין 

תיזכרי שבעלך ענד לך אותה לראשונה תחת החופה.

נכון, לפעמים הטבעת הזו יכולה לסמן לך שאת טובעת. לפעמים בחיי הנישואין את מתמודדת, כמו כולנו, עם מקום שמאיימם להטביע אותך. ואין אוויר במים. ואין נשימה.

אבל עברת את זה! כמו גדולה!

עברתם את זה! כמו גדולים!

ויודעת מה? צמחת מזה. גדלת מזה. גדלתם מזה.

את יכולה לזה!

אתם יכולים לזה!

ואו אז – את מרגישה שהטבעת הזו *הטביעה* חותם. 

חותם על הלב והנפש והנשמה של טוב וגדלות.

ואת מרגישה בכל כולך את ה*טבע* הזה. טבע שבנוי מתנועה, מאנרגיה

ואת מבינה – אין הדבר תלוי אלא בי! ובנו!

אני! אנחנו! נקבע איזה זוג נהיה!

אני! אנחנו! נשקיע אנרגיה *אקטיבית* בזוגיות שלנו ונצמיח אותה כל יום ויום מחדש!

אני! אנחנו! נדע שגם אם יש קשיים ומשברים – ויש! – אנחנו יכולים להם!

אנחנו נעבור דרכם ומתוכם נצמח! ואפילו יותר עמוק ויותר חזק ויותר יציב!!!

כי בחרנו זה בזו.

כי אנחנו ממשיכים לבחור זה בזו בכל יום ויום מחדש. אחרי שנה, אחרי שנתיים, ואחרי 50 שנים.

כי אנחנו מבינים שאהבה היא לא רק רגש אלא גם בחירה, והחלטה.

החלטה שאומרת - בעלי! אני בוחרת בך! שוב ושוב ושוב.

אשתי! אני בוחר בך! שוב ושוב ושוב!

כי אנחנו נשואים.

ונישואין -

מנשאים, מרימים, מגדילים אותנו! 

את האדם שאנחנו, את הזוג שאנחנו

מרחיבים בנו את כוחות הנפש

מגדילים את המידות

מנשאים אותנו עוד רובד, עוד קומה למעלה.

ואנחנו זוכרת שגם אם לפעמים הנישואין מרגישים לנו כמו *משא*, נשיאה בנטל כבד – זה טבעי. זה קורה. וזה באמת באמת מאפשר לנו לעצור רגע ולעשות את אותו בירור. את אותו ליבון ועומק שדרושים כאן. את אותה גדילה שממתינה לפרוץ קדימה ולהתרחש.

ואת יקרה. כן את.

תסתכלי רגע במראה ותגידי לעצמך בגאון:

"אני פרופ' לחיים שלי! פרופ' לזוגיות שלי, להורות שלי, למשפחתיות שלי, למיניות שלי, לאושר שלי.
עשיתי ואני עושה בכל הדברים הבאמת באמת חשובים ויקרים בחיים, שהם החיים עצמם, תואר ראשון ושני ודוקטורט ופוסט דוקטורט וכל מה שאפשר. ושם רוב האנרגיות שלי מושקעות.

ואחרי 120 *זה* מה שאני אקח איתי הלאה.

ואני יכולה!!!

אנחנו יכולים!!!

 

ומה יכול לעזור לנו בזה?

איך נוכל לעשות את זה בפועל?

קודם כל נבין *שזה אפשרי*

אח"כ נבין *שזה תלוי בעיקר בנו! בי, בבעלי.*

אח"כ נבין את המהות של הדברים, את המהות של הנישואין.

ואז נתחיל לעבוד 😊

מצרפת מאמר ארוך בדיוק על ההוצאה הזו מן הכוח אל הפועל של הכוחות שלנו, של האהבה שלנו, של שמירת האושר בנישואים שלנו, כאן:

https://www.inn.co.il/forum/t1314414#14159954

 

וגם חשוב להזכיר שהסיפור הזה נוגע בהרבה הרבה גלים.

כמו אבן שזורקים למים והיא עושה סביבה מעגלים מעגלים. כך גם כאן.

אז כל אחד יכול להתחבר למעגל שנכון ומתאים לו.

ודאי שהמעגל האישי של הזוג עצמו הוא שלהם בלבד. ואל לנו להיכנס לשם כלל.

אומנם למעגל של מה שזה גורם לנו להרגיש, איפה זה פוגש אותנו, ומה אנחנו יכולים לעשות עם זה כדי להיטיב עם עצמנו חשוב מאוד להתייחס.

גם למעגל של מי שזה פוגש אותו דווקא בדיוק וחידוד שלעיתים גירושין הם המעשה הנכון והאופציה הכי מטיבה עבור כל הנפשות הפועלות. ודאי שגם זה קיים.

וגם עבור מעגלים אחרים.

לכן נתמקד בנו, במה שייך אלינו, באיפה אנחנו יכולים לפעול כדי למקסם את האושר שלנו בחיים. אותם חיים שאנו חיים רק פעם אחת 😊

אני למדתי ענווהאורוש3

אין לנו אין לנו מושג.

חברה שהתחתנה מאושרת לפני שנה וחצי אחרי שנות רווקות ועכשיו מתגרשת. זה לא היה מרצונה. זה היה ממנו. אבל וואלה מהכירות פנימית, ב''ה שנגמר וטוב שאין ילד. אי אפשר לדעת שום דבר מבחוץ. כלום.

אז רק להציע חיבוק.

ולחזק את הזוגיות שלך ולעבוד עליה תמיד ממקום של רצון לטוב. ולא מתוך פחד.

ולהתפלל כמובן. עליך ועל כולם. 

והתגובה השנייה 🙂👈נגמרו לי השמות

כאן רוצה רגע להתמקד בנקודה שהעלית בדברייך האלה: "פתאום אני כ"כ מבינה איך בקלות זה יכול לקרות..."

"אלא שאנחנו בתקופה שרבים הרבה. מרוחקים מידי פעם. מילואים לא נגמרים, לידה, ילדים קטנים, עומס... הכל מעמיס. ואם פעם היינו עוברים את זה ביחד בתקופה האחרונה אנחנו בריחוק לפגיעה. לא תמיד, לא כל יום ובטח שלא כל היום. מידי פעם יוצאים ליציאה זוגית קלילה. אבל כל פעם מתפרץ גל עכור של כעס ופגיעות....

אוף. תקופה מבאסת."

 

 

ורגע לחזק אותך יקרה, ואת כולנו בעצם - לקחת רגע נשימה גדולה.

כרגע, ובצדק, את כמו שכתבת במקום שהפחד משתק בלבד ולא מניע אותך לפעולה.

רק שנייה.

בואי תני לו מקום רגע.

תביטי בו

תקשיבי לו

שלום פחד -

ממה אתה מפחד?

מה אתה רוצה לומר לי?

ממה אתה רוצה לשמור עליי?

 

אתה אולי מפחד שאני אאבד את בעלי היקר?

אתה אולי מפחד שנאבד את כל מה שיש בינינו כל השנים?

אתה מפחד שהמילואים שלא נגמרים, הלידה, הילדים הקטנים, העומס ושאר המציאות שמשתנה יכולים כן לגרום לנו לאבד את כל זה גם אם פעם לא?

אתה מפחד שלא נצליח להתגבר על זה כמו פעם?

אתה מפחד שנתרחק עד שלא יהיה סיכוי לקירבה מחודשת?

 

מה עוד חשוב לך פחד?

ממה כ"כ כ"כ אכפת לך?

אני מקשיבה לך רגע

נותנת לך מקום

ניראות

לגיטימציה

נשימה

הכלה

חמלה

אהבה

 

את יכולה לבכות את זה

להתפלל את זה

לנשום את זה

להניח יד על הלב או הבטן וממש להרגיש את הגל על כל שלביו

לדבר את זה

לכתוב את זה

לצייר את זה

לרוץ או תנועה אחרת של פעילות גופנית את זה

לעבד עוד עם עצמך את זה

 

ורק אח"כ,

בשלב הבא,

אחרי נתינת המקום,

תוכלי ב"ה לעבור גם לשלב כמו שכתבת של למנף את זה ב"ה, לעבוד עוד על הזוגיות ועל מה שיש בינינו.
אבל צעד צעד.

לאט לאט.

לא אפשרי הכל בבת אחת.

יש לנו נפש וגוף ורגש ושכל ורוח ונשמה

וכל אחד מבקש את המקום שלו והניראות שלו.

 

ואחרי שתתני לעצמך את הזמן והמקום

אפשר להמשיך ולהתבונן עוד על הפחד הזה מריבים או ריחוק,

ולהמשיך לשאול ולחקור ולהעמיק ולהביט שם

מה זה בעצם ריב?

אולי נקרא לו חילוקי דעות / קונפליקטים / חוסר הסכמה ולאו דווקא ריב?

ולא משנה מה השם שלו - בוא נתבונן בו רגע ונבין

בעצם אנחנו לא צריכים לפחד מריבים, חילוקי דעות,

בעצם אנחנו מבינים שבכל מערכת יחסית שהיא,

בין אם היא בין אחים, חברים, שותפות לדירה, הורים, ילדים, אפילו ביני לבין עצמי!

תמיד יש חיכוכים מדי פעם! תמיד יש חילוקי דעות מדי פעם!

וזה בסדר גמור!

כלומר זה חלק *מובנה* ממש בחיים ובכל מערכת יחסים באשר היא!

"כשם שפרצופיהם שונים דעותיהם שונות" - כולנו שונים ולא אותו אדם, 

קל וחומר איש ואישה

ושוב, אפילו ביננו לבין עצמנו לפעמים יש חיכוכים

לכן לנשום שנייה

לא להיבהל

לא להיבהל מעצם הריב או הקונפליקט

להבין שזה קיים

זה בסדר שזה קיים

זה בילד-אין בחיים

זה רק אומר שכל אחד הוא אדם בפני עצמו

וזה הכל!

ושאנחנו לא אוגרים ושומרים בבטן (שבסופו של דבר במוקדם או במאוחר זה עתיד להתפוצץ בצורה לא מבוקרת)

ואנחנו מביעים את עצמנו, את מה שחשוב לנו, את מה שכואב לנו

אז עצם הקונפליקט הוא בסדר גמור!

טבעי, אנושי, חלק בלתי נפרד!

רק מה? שנכון, צריך גם ללמוד "איך לריב", איך לנהל קונפליקט, איך לנהל חילוקי דעות, בצורה מכבדת ועמוקה,

בצורה שתיתן ניראות שלמה ועמוקה גם לעצמינו ולמה שהתחולל ומתחולל בנו וגם לשני/ה

אז נלמד את זה ב"ה, נלמד לנהל את זה נכון, נלמד לתקשר תקשורת נכונה נכון, נלמד לפתוח את הלב גם בכאב ולהביא פגיעות שתיצור קירבה, נלמד לצאת מלופים שלא מקדמים ולעבור לתנועה מקדמת ומקרבת וכן הלאה...

ואז באמת הפוקוס יהיה על העבודה הזוגית, שהגם שהיא עבודה זוהי העבודה הכי מתגמלת ועם פירות מתוקים שיש! לנו, לכל אחד מהילדים שלנו, לכל הדורות הבאים שלנו בעצם.

ומתוך הבסיס המדהים והנכון שיש לכם,

בדיוק כמו שכתבת: 
"ב'ה אנחנו אוהבים 

עובדים על הזוגיות 

חשובים אחד לשני..."

 

נפלאים! זה באמת הבסיס הנכון והאיתן לצאת ולחזור אליו!

כן ממש גם בתוך הריב אפשר להגיד אותו בהתחלה: אנחנו אוהבים. אנחנו עובדים על הזוגיות. אנחנו חשובים אחד לשני. בוא נראה איך יחד מתבוננים על מה חשוב לך ומה חשוב לי, בוא נבין רגע לעומק מה היה כאן, ובהמשך גם בוא נראה איך נגיע לפתרון נכון"

ואז כל החיזוק בזה יעזור לכם

לא רק שלא תפחדו מריב או ריחוק זמני - גם תראו את זה כהזדמנות אמיתית לצמיחה דווקא משם,

למקפצה אמיתית לזוגיות,

להגדלת עוד ועוד רבדים וקומות בזוגיות שלכם,

להגדלת כוחות הנפש של האדם האינדיבידואל שאתם ושל הזוג שאתם,

להזדמנות להפרייה הדדית בה אתם מתברכים מהשוני אחד של השניה ולא מאוימים ממנו,

ולעוד המון הזדמנויות מרתקות וממש ממש נכונות ואמיתיות שיכולות להיות פועל יוצא של ניהול נכון של כל קונפליקט!

זה ממש לא מילים מן השפה לחוץ אלא מציאות ממשית ממש,

גדילה וצמיחה וליבון ועומק במובן הכי טהור ואמיתי של המילה.

 

(נכון שכתבתי הרבה ועדיין מרגישה שיכולה להמשיך עד ועד בכלל אז בינתיים שולחת ובל"נ אם אראה שיש עוד מה להוסיף בהמשך אכתוב ב"ה)

 

שוב חיבוק גדול יקרה

וחיזוק

וכוחות

ותמיכה

ותפילה לך ולכולנו שב"ה נזכה עוד להתבונן פנימה לתוכנו ואז לחצי השני שלנו ולהוציא משם את האוצרות הרבים והנוספים שעוד מחכים לנו ולהתחמם מאורם, ומאור האהבה והמהות שיש בינך לבין אישך היקר. זה יקר מפז. זה הכל. וב"ה הכל יהיה בסדר, תמשיכו לגדול יחד, ללמוד יחד, לאהוב יחד ולצמוח יחד.

ותגובה אחרונה (בלי נדר 😂)נגמרו לי השמות

כדאי רגע לתת מקום גם לכל העומס הגדול הזה במציאות חייכם

כל דבר בנפרד

ולראות איך אפשר להכניס שם אוויר ונשימה, כמה שאפשר:

 

עם המילואים הרבים (ותודה תודה תודה מכל הלב לכם גיבורים אלופים צדיקי עולם על כל יום וכל שנייה!!! אין מילים באמת להודות לכם!!!)

עם הלידה - חתיכת טלטלה לכל הבית לצד האור האינסופי והעצום

הילדים הקטנים שכל אחד ואחת מהם עולם ומלואו ודורשים את התחזוק של העולם ומלואו הזה

העומס הנלווה

החופש הגדול, ואז החזרה לשיגרה, ואז החגים, ואז ותוך כדי לפני ואחרי המילואים שוב...

וכל אינסוף הדברים האחרים שמעמיסים

על הגוף ועל הנפש

על עצמי ועל בן הזוג ועל הזוגיות

 

וכל אוויר וטוב שתכניסו שם ממש כמו החזרת נשימה חשוב מאין כמותו

ואם לא מצליחים לבד או עם המשאבים הקיימים אז לנסות לבקש עזרה בכל צורותיה, החל מעזרה טכנית בבייביסיטר, אוכל וכן הלאה, דרך עזרה מקצועית למקום עומק לזוגיות ומיקוד וצמיחה שם, ודרך לקיחת יום חופש/מחלה כדי להתאפס או דרך כל עזרה אחרת שתרגישו שנצרכת.

וכמובן לעשות זאת בעדינות, ברגישות, קודם לרפא את המקום הפגוע והמרוחק, להבין למה וממה הוא נפגע ומרוחק, ליצור לו שביל יציב של אמון מחודש לצעוד בו ולהגיע לקירבה מחודשת בתהליך נכון ואז להכניס את כל הכלים גם של ה"עשה טוב".

 

מצוין שאתם כבר יוצאים ליציאה זוגית קלילה

מצויין שיש לכם וביניכם כבר הרבה הצלחות

מצוין שאתם כבר מלומדים ויודעים לעבור גם תקופות מאתגרות יחד!

מצוין שגם בתקופה של ריחוק זה אצלכם לא כל יום ובטח שלא כל היום!

מצוין שגם בתוך הפגיעות והריחוק אתם זוכרים תמיד שאתם אוהבים אחד את השנייה! חשובים אחד לשנייה! ועובדים על הזוגיות!

אז צעד צעד

ב"ה תצליחו ותצלחו גם את זה

עם כל מה שיכול להכניס את האוויר הזה בדרך עבורכם 🙏❤

תודה נגמרו לי יקרה!נעמי12
אהבתי את להפריד בין הפחד ומה שהוא אומר לי, לגבי העשייה בפועל. אנסה קצת ללכת עם זה. תודה!
בשמחה יקרה 🙏נגמרו לי השמות
כ"כ מבינה אותךהבוקר יעלה
ורוצה להאמין שברוב המקרים זה לא גזירת גורל והיה אפשר אחרת.. 
אני מאמצת לאחרונה גישה112233445566

שתשמע אולי לא רגישה, אבל היא שומרת עלי.

הגישה היא שאני מעדיפה להיות שיפוטית כלפי המתגרשים, מאשר לאבד את האמון במוסד הנישואין.

אולי נשמע ילדותי. אבל זה טוב לי.

אני מבינה שיש מקרים מורכבים,

אבל מעדיפה להתסכל על זה שחור לבן. כי ההסתכלות המורכבת הזו מייאשת ממש.

 

מסייגת שבאמת באמת השיפוטיות שלי היא לא כלפי האנשים הפרטיים, אני פשוט מסיטה את עצמי מלחשוב על אנשים ספציפיים ואומרת לעצמי שכן, היד היום קלה על ההדק, כן אנשים אומרים שהם ניסו את הכל אבל כנראה שמשו בלב שלהם הם לא הזיזו גם אם הלכו למלא מלא יועצים וטיפולים. כן שיפוטית על הכלל.

 

וזה עוזר לי להאמין במוסד הנישואין בכללי

ובזוגיות האישית שלנו שבטוח תצליח.

יש כל מיני סוגי קשיים בחייםאמאשוני

יש קושי בזקנה

יש קושי בלאבד מישהו קרוב

יש קושי בלגלות מחלה או שאחד מקרבה ראשונה חולה במחלה

יש קושי באובדן פרנסה

ויש קושי גם זוגיות.

מרחוק החיים נראים הפי הפי ושהחיים שלנו יהיו סיפורי דיסני והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.


ככל שמתבגרים מגלים שהקשיים האלו יותר קרובים ויותר נוכחים בחיים.

אם זה שכנה או חברה או ההורים או הבן זוג או כל אחד קרוב אחר שמתמודד בעצמו או קרוב שלו מתמודד עם משהו שלפני שניה לא דמיינו שיכול לקרות "אצלנו"

שזה משהו ששומעים רק מרחוק.


עם הזמן גם מגלים יכולות התמודדות ויכולת להישיר מבט לקושי.


תחשבי לפני שנתיים היו אומרים לך את תהיי לבד 500 יום. לא היית מאמינה בעליל שזה יכול להיות סיפור החיים שלך. אבל כשזה קרה (ומזל שלא אמרו לך לפני שזה יגיע ל500) למדת להתמודד צעד אחרי צעד.


אותו דבר גם לגבי הזוגיות. זוגיות היא עבודה. היא חיים. היא לא הפי הפי. כל הזמן צריך למצוא את הריקוד הזוגי. המילואים הפכו את זה לקושי בולט יותר,

אבל סביר להניח שגם בלי המילואים התנועה הזאת של העבודה על הזוגיות והבירור הייתה נעשית.

בני אדם הם יצורים משתנים כל הזמן, ולכן מובע הדברים, גם הזוגיות ביניהם משתנה.


אז קודם כל צמחי נשימה עמוקה עמוקה ותביני שזה חלק ממעגל החיים. הכל בסדר. את פוסעת באותה דרך שכל האנושות פוסעת.

אמנם אצלכם ההתמודדות בעקבות השנתיים האחרונות הואצה, אבל זה לא שירדתם מהדרך..

מבינה?

קודם תחבקי את עצמך ותני לעצמך להירגע מהתהליכים המואצים שעברת.

בהחלט רכבת הרים.

קודם תני למחשבות לעבור לאט, לעבד אותם.

אחרי שתרגישי שסוף סוף יש הלימה בין קצב החיים ליכולת שלך להכיל את הקצב, תרגישי פחות בהימנעות וייתר ביכולת להניע קדימה למקום שאת בוחרת בו.

חיבוק ותודה עליכם 🩵

תודה אימשוני!!! לוקחת לעצמי את הדברים.נעמי12
בגירושיםoo

יש צד חיובי

אנשים שלא מסתדרים

נפרדים במקום להמשיך לנהל בית וילדים בצורה לא טובה


לנהל זוגיות טובה או סבירה זה מורכב

זה אומר להתגבר יחד על משברים ומורכבויות

להרבה אנשים אין יכולת טובה לזה


יש אנשים שיש להם יכולת אבל באיזשהו שלב נגמר להם הסבלנות/ הכוח להתמודדות


אז מי שלא רוצה להגיע למצב של גירושים

צריך ללמוד להתנהל ולנהל משברים ומורכבויות

ולהיות עם סבלנות וכוחות


כמובן שתמיד יש את בן הזוג שיכול להתנהל ולהחליט בכוחות עצמו

ועל זה ההשפעה קיימת אך מוגבלת

אל תכניסי אלייך לבית צרות של אחריםהמקורית

זו דעתי

נכון אנשים מתגרשים. ונכון שזה בעלייה. זה לא אומר שזה יקרה לך.

אם אתם בתקופה קשה, תחשבי איך אתם מתרוממים מזה. לשמוע דברים מחלישים לא יקדם אותך בטוח. זה כמו שאישה תתלונן שבעלה לא עוזר לה בבית, וחברה שלה תרד עליו עוד.

תכניסי לחייך תוכן ומידע שיחזק אותך ויתן לך תקווה. תדאגי להיות שמחה. אחרי מיליון ימי מילואים כדאי גם טיפול אם אפשר

איזו אמירה יפה.. המקורית. תודה!!נעמי12
רק לגבי הסוףשיפור

אולי לא מתאים לך להשתמש בפחד למינוף, וזה בסדר. תני מקום לזעזוע. לכאב. לחשש. זה באמת מזעזע ומכאיב ומחשיש. ואם זה משתק, כנראה שזאת לא הדרך שלך להתקדם כרגע.

בזמן אחר תמצאי דברים אחרים שיתנו לך מוטיבציה לעבודה זוגית. אולי רצון לחיים טובים ושמחים ביחד. אולי חיבור לערך של זוגיות ושלום בית. אולי כל פעם למצוא נקודה שכואבת ולחשוב איך להתקדם שם.

נכון. ממש ככהנעמי12

לגמרי אומרת לעצמי - באמת פחד זה לא מנוע ככ טוב, הכל בסדר

יש מנוע יותר חיובי ♥️

תודה!!

באלי להגיד לכולכן פשוט תודה!!נעמי12

זה ככ לא מובן מאליו הרשת ביטחון הנשית הזאת.. שנותנת כוח. אשכרה בנות עצרו את היום שלהן כדי לכתוב לי, ואני קוראת ולוקחת לעצמי דברים חכמים. ב'ה גם נרגעתי יותר אחרי שקראתי פה וגם יצאתי עם תובנות -

תודה על זה לכל אחת ואחת 🫶🫶🫶

@נעמי28

@אורוש3

@נגמרו לי השמות

@הבוקר יעלה

@אמאשוני

@112233445566

@המקורית

@שיפור

@oo

ה' יברך אתכן!!

שחלות פוליציסטיות ונרמול!אהבת חינם1

שלום לכולם

אני בת 22 (עוד מעט 23), נשואה כמעט 10 חודשים לבעל מתוק ומקסים!

ברוך השם אנחנו מאושרים, ומאוד רוצים ילדים!

יש לי שחלות פוליציסטיות שמאובחנות מגיל 18 בערך, מאופיינות במחזורים ארוכים של חודשיים שלושה. בשנה וחצי האחרונות לקחתי מדבקות למניעת הריון כדי להסדיר את המחזור. ב4 חודשים הראשונים של הנישואים מנענו הריון מסיבה אישית. וכרגע מנסים להיכנס להריון ללא הצלחה..

ז"א שאנחנו מנסים בערך 6 חודשים.

קיבלתי מחזור (3 פעמים) בתקופה הזו בערך כל 38-39 יום עד למחזור האחרון שעוד לא הגיע ואני כבר ביום ה55.

ולא, זה לא הריון..

הרופאת נשים בלבלה לי את השכל ואמרה לי לנסות חצי שנה ואז להגיע אליה, ועכשיו פשוט שלחה אותי לרופאת פריון שאני מקווה מאוד מאוד שתעזור.

כולם מסביבי בהריון , גם כאלה שהתחתנו אחרי ובאמת קשה לנו ברמות!

אנחנו כל הזמן מדברים על זה, כל הזמן עצובים וגם מקבלים הערות מההורים על זה מה שמגביר את המתח בינינו ואת הלחץ והעצב סביב הנושא הזה..

אני יודעת שאנחנו נשואים יחסית קצת זמן וניסינו יחסית מעט אבל עדיין הלחץ והמתח סביב הנושא הזה וסביב הדרך שעוד מחכה לנו לא מרפה..

מחפשת עצות טובות של נשים מניסיון, הרגעה, או נרמול שאנחנו בסדר וזה יגיע לנו בקרוב.

יודעת שזה הזמן לפתח את הזוגיות אבל מרגישים ככ מוכנים ורוצים את זה ובטח שמתחילה כנראה טיפולים אצל הרופאת פריון אז זה לא שאפשר פשוט להתעלם מהנושא..

אם יש לכן דברים חכמים להגיד מאוד יעזור ❤️

תודה וחג שמח לכולן!

אין לי משהו חכםניק חדש2

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!


ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

תבררי על שיטת אביבהנפש חיה.
שיטה טבעית של התעמלות שמזרימה דם לאברי הרבייה וגורמת להם לפעול בע"ה , כסדר.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות


@אפונה

בהחלט יעיל מאדאפונה

ממש ממליצה.


במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

לגבי שיטת אביבהאהבת חינם1

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

אני לא יודעת כמה עולה אבלמשתדלתלהיותאני
אני א יודעת כמה עולה אבל בטוח זה יהיה יותר זול מטיפולים
רק מעירה שטיפולים עד ילד שנישמעונה
ממומנים על ידי המדינה... או מסובסדים
זה עולהאפונה

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

אני שילמתי באופן חד פעמי 600₪ עבור ההדרכה הראשוניתנפש חיה.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת


באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

היו לכם רק 3 חודשי ניסיוןעדיין טרייה

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

הצלחנו כמה פעמיםאהבת חינם1
בפעמיים הראשונות הצלחנו לאתר ביוץ עם בדיקות.. והפעם שום בדיקת ביוץ לא יצאה חיובית ועשיתי בדיקת הריון ביתית ולמחרת בדיקת דם ויצא שלילי
בדקת ביוץ לאורך כל התקופה?עדיין טרייה
אפשר גם לנסות לשלב חום השחר שיותר זול לבדוק איתו תקופות ארוכות (למרות שהוא נותן אינדיקציה רק אחרי הביוץ). מתי עשית בדיקת הריון לפני כמה זמן?
בדקתיאהבת חינם1

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

אז יש מצב שפספסתעדיין טרייה
את הזמן שהיה ביוץ או שהוא עוד לא היה. אם תלכי לרופא הוא ידע להגיד לך אם את אחרי ביוץ. בכל מקרה לא הייתי בלחץ מכל כך מעט נסיונות. בהצלחה!
עם שחלות פוליציסטיותנעמי28

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

דבר שנינפש חיה.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

 

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.


 

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!


 

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד


 

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

ממליצה בחום ומניסיון אישי על דיקור סינימצפה88
ואם יש אפשרות גם לעבור לתזונה כמה שיותר מותאמת לשחלות פוליציסטיות (להפחית סוכר ומזון מעובד), עוד יותר טוב
מה הכוונה תזונהאהבת חינם1
האם צריך ממש לחתוך סוכר? אני ממש אוהבת ואין לי כוח עכשיו להישאב לדיאטת כסאח שאולי לא אראה ממנה תוצאות..
ברור שתראי תוצאותאפונה

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

לא דיאטת כסאח אבל תזונה כמה שיותר לא מעובדתמצפה88
ופחות פחמימות פשוטות וסוכרים. כמה שאפשר כמובן
היי יקרהמחכה להריון

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

רק לגבי שיח אברהם- כדאי לשאול את הרוקח לפני כןנפש חיה.

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

לא בטוחה שרוקח הוא הכתובת, אולי הומיאופתהמקורית
אתםשירה_11

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה


כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"


מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה


הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב


אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת


יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

מציעה מלהתחיל לעקוב אחרי הביוץאולי בקרוב

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

הי יקרהכובע לבן

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.


במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

הטיפול הוא "די"פשוטנעמי28

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.


ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.


השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.


ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

כמה דבריםמתיכון ועד מעון

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

רוצה להדגישאהבת חינם1
שהמחזורים של ה38-39 יום זה רק ב3 חודשים אחרי שהפסקתי מניעה.. לפני היה הרבה יותר ארוכים והחודש המחזור כבר חוזר לסורו..
מצטרפת לקודמותיישלומית.

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

עונהנויה12345

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

רק רוצה לשים דגש על משהוהביתמתפורר

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.


ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

בהמשך למה שכתבואפונה

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).


הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.


זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

כשרוצים משהו מאוד קשה להרגיע, ובכל זאתמשתדלתלהיותאני

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.


כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.


ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.


מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.


וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

דיקור סיני עושה פלאיםאנונימית בהו"ל

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים


 

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי


 

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)


 

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.


 

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...


 

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

 

חיבוק 🫂


 

 

אם דיקור אז ממליצה על יניב אברהם, מקבל בכפר חבדאוהבת את השבת
ובצפון
אין לי שחלות פוליציסטיותמקקהאחרונה

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

שאלות על טבעת נוברינג/דיאפרגמהפרח חדש

אני יודעת שזה שני דברים שונים מאוד

אני פשוט בשלב של התלבטויות והסתבכתי עם עצמי


לגבי טבעת-

כמה זה מעצבן ההתעסקות עם ההוצאה והכנסה לבדיקות טהרה וטבילה? אני יודעת שזה רק להפסק ראשון ושביעי וטבילה.


ולגבי הדיאפרגמה

יש פה בנות שהצליחו למנוע אותם ממש רציני? הכוונה לקיים יחסים בזמן ביוץ באמת ולא להיקלט? כי החשש שלי שאצטרך במילא להימנע בימים הפוריים ואז כבר עדיף להישאר בלי כלום.. למרות שזה לא רעיון טוב בכלל

עונה..הריון ולידה

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥


לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

וואו איזה באסה לטבול שוב!רוני 1234
קרה לי גם שטבלתי שוב אבל עוד הייתי במקווה.

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

עם דיאפרגמהoo

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

השאלה אם אין חשש שלא ימנע פיזיתפרח חדש

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

אפשרoo

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו


אני רואה את זה כמניעה בטוחה

דיאפרגמהאנונימית בהו"ל

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

הטבעת לא מעצבנת כל כךרוני 1234

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

עונהשאלה גנים

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה


לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך


לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅


בהצלחה בהחלטות!!

אני עם הדיאפרגמה כבר 3 שנים בערךהמקורית

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

עונה ממה שמכירהאוזן הפיל
טבעת - מוציאה ומכניסה בקלי קלות, אחרי 4 לידות🤷‍♀️, ואני כן מוציאה לכל בדיקה, רק כי יותר נח לי ככה, אפילו שלא צריך. יותר קל וזריז מלסדר את העד על האצבע.

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

דיאפרגמהרק לרגע9
מונעת איתה כבר יותר מעשר שנים. ב"ה אף פעם לא נכנסתי להריון איתה... וכשאני מפסיקה למנוע ב"ה ישר נקלט הריון, אז מניחה שזה עובד טוב. כמובן צריך להקפיד על שימוש נכון, עם קוטל, לא להוציא שש שעות אחרי. למדתי שמפ אז אני לא משתמשת כל החודש, רק בימים הפוריים.
בינתיים החלטתי לנסות חודש אחדפרח חדש

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה


אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

מנענו עם דיאפרגמה בלי קוטל כמה שנים במצטבראוהבת את השבתאחרונה

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

סקר התקן לא הורמונליהריון ולידה

1. איזה התקן שמת?

2. האריך והכביד לך את הווסת?

3. היו לך דימומים/כתמים בין וסתיים? אם כן,קיבלת פסיקה מיוחדת ל7 נקיים?

4. היית מרוצה מהמניעה הזו?


בונוס

אשמח להמלצה לרופא.ה להתקנה במאוחדת באיזור השרון. 

ברור שלא כולן יסבלו מזהעם ישראל חי🇮🇱

אבל חשוב להכיר

ושיתפתי מה אני עברתי כדי שאם מישהי מרגישה משהו דומה, שתדע .

חג שמח

מניעה ואישה מיואשתאנונימית בהו"ל

ניסיתי כמה סוגי גלולות. רגילות, משולבות.

ניסיתי טבעת.

היה גם התקן ואיתו דלקות וסיבוכים.

וזהו, הגעתי לקצה.

אני רוצה את החיים שלי בחזרה.

ההורמונים האלו הרסו אותי. מרגישה שאני פשוט לא אני.

אני עכשיו אחרי דימום שהתחיל עם גלולות, החלטתי להפסיק והודעתי לבעלי שאני לא לוקחת יותר כלום. נמאס לי.

נמאס לי מהעצבים, מהדיכאונות, מניסוי וטעייה, מחוסר חשק.

אבל אני ממש לא רוצה עכשיו הריון והוא בכלל נחרד מהרעיון.

אמרתי לו שלא מעניין אותי.

שייקח על זה הוא אחריות.

לא יודעת איך.

אם גם הוא לא יודע אז לא יהיו יחסים וזהו.

מסכן

אבל נשבר לי

וואי ממש מובן. מציעה:ממתקית

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

רק אומרת שזה חייב להיות הורמונלי אם זה בזרוע...שש וארגמן
שבב שמונע דרך הזרוע בלי הורמוניםאפונה
נשמע טוב בערך כמו לאכול עוגת קצפת בלי להשמין.
זה שבב שמפריש פרוגסטרון,וזה הורמונליעל הנסאחרונה
מבינה אותךבעלת תשובה

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה


דיאפרגמהרוני 1234
דיאפרגמהאפונה
ואם את ממש חרדה אז יחסים רק אחרי ביוץ.
תלמדי מודעות לפוריותהריון ולידה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.


לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

מסכימההמקורית
אני רק חיבוק, מזדהה מאוד מאוד ❤️❤️שאלה גנים
דיאפרגמה. הורמונים זה באמת נוראאוהבת את השבת

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

דיון שהיה לנו ואשמח לשמוע אתכןאנונימית בהו"ל

ראש ממשלה ספרדי, אקדמיות ופרופסורים ודוקטורים ספרדים,מרוקאים, תימנים, פרסים וכו' וכו', משהו שיקרה בטווח זמן הקרוב?

היו כאלו שטענו שכן ויש בשלות לעם

והיו כאלה שטענו שזה עוד רחוק בגלל כל החברה המקיפה..

מרגישה על חברות מוכשרות שלי שככ רוצה שיהיה להן תארים מתקדמים אבל נראה שהכל מוקף באשכנזים/אירופאים כמוני😢 הלוואי ויהיה שינוי! 

אנחנו נאלצות לנעול את השרשוריעל מהדרום
מאחר ואם אין תרבות דיון ויש מחיקה כזו של דעות שונות בצורה לא מכבדת, אין מקום לדיון בפורום.

ואין שום הצדקה לאנונימי.

לאן הולכות לטייל בחול המועד?אוויר לנשימה

בדרך כלל אנחנו מטיילים מלא

עכשיו ממש מתלבטים מה לעשות… 

בדיוקטארקו

זה לא לא מטופל, אבל המציאות פה מורכבת מה לעשות..


וגם, לעצור בצד בזמן אזעקה ולקרוא לחיילים לאבטח, נניח שכן היו מספיק חיילים-אבל זה לסכן אותם מעבר למה שצריך...

(לחיילים יש עמדות שממוגנות חלקית.. ברור שאם יש צורך גם אם יש אזעקה הם בפעילות! אבל צריך לא ליצור צורך כזה סתם(

נסיעה מהמרכז לירושלים במצב הבטחוני הנוכחיאנונימית בהו"ל

הי בנות,

בעלי מאוד רוצה לסוע כולם לירושלים לבקר את המשפחה שלו ואני מפחדת שתתפוס אותנו אזעקה בדרך ורוצה להמנע, הוא אומר שאני מגזימה וכולם נוסעים...

מרגישה רע שאומרת לא אבל באמת מפחדת, מה אתן חושבות? אני מגזימה?

אני נסעתיoo

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים


מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

היום יש כמות גדולה של אזעקות ואני הייתי נמנעתהמקורית

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

אני נסעתי הרבה פעמיםבוקר אור

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

לא הייתי נוסעת, אבל מאפשרת לו אם הוא מרגיש בנוחכורסא ירוקה
נסענו הרבה פעמים בהרכבים שונים..שומשומ
אי אפשר לעצור את החיים ולהיות סגורים בבית כל היום. לדעתי. 
כנללומדת כעת

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

אני נוסעת חופשישלומית.

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

נסענו כמה פעמים...אורי8
האמת, נוסעים לאן שצריך/ רוצים. קרה לנו שהיתה אזעקה בדרך. כבר בהתראה התחלנו לחפש מקום מוגן. בהרבה תחנות דלק יש מרחב מוגן ונכנסו לשם. ( בדרך כלל בתוך החנות של התחנה). אולי אם יש הרבה קטנטנים זה יותר מורכב. מסכימה שיכול להיות בזה סיכון מסוים, אם לא תמצאו מרחב מוגן תצטרכו לעצור , ולצאת מהרכב . היום הינו במעין והיתה אזעקה, לא נעים, ואני בדרך כלל ממש נשמעת להנחיות. ברור שיש פה סיכון מסוים. אבל גם בסתם נסיעה בלי מלחמה יש סיכון מסוים ואנחנו נוסעות. אז כל אחת מנהלת את הסיכונים שלה ... 
אנחנו נוסעיםשומשומונית

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אנחנו נסענורקאני
השאלה מה מרחק הנסיעהחילזון 123

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

נסענו והיה ממש בסדרצוצקהלה

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אני לא הייתי נוסעת.רותי7

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

אני מבינה אותךתקומה

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

אנחנו נוסעיםקפצתי לבקר

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

אנחנו נוסעיםאר
ונסענו כמה פעמים את הדרך הזו
מקווה שלא תפסה אתכם אזעקה בדרךבתאל1אחרונה
כי במרכז היו הרבה היום
לא קשור לפסח, התייעצות קרעים בלידהכנה שנטעה
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י"ט בניסן תשפ"ו 0:09

לא היה לי רעיון אחר לכותרת חחח

נקרעתי בלידה הראשונה ותפרו אותי כמה תפרים, עד היום אני ממש מרגישה את התפר של החתך ותפר של קרע אחד (שנה וכמעט וחצי אחרי).

הייתי אצל פיזיותרפיסטית והיא נתנה לי תרגילי קיגל (ככה קוראים לזה?) ואמרה לי לעשות עיסוי פרינאום כזה באזור התפרים. את התרגילים אני משתדלת לעשות, לא חשה שיפור (אולי קצת מבחינת רצפת אגן שגם היא לא במצב וואו), אבל את העיסוי אני לא מעיזהההה פשוט לא מסוגלת לעשות לעצמי, לגעת שם. עושה לי חלחלה וצמרמורת ביחד..

עכשיו ב''ה בהריון שני ומלבד חוסר הנוחות הרגיל אני גם די לחוצה שאקרע שוב בלידה וח''ו יהיה כמו אז אם לא גרוע יותר..

אשמח לשמוע מנסיונכן האם נקרעתן שוב בלידות חוזרות? חוויתן כאב שוב בתפרים ישנים? ורצפת אגן חזרה לכן מתישהו לתפקוד נורמלי? ואולי יש לכן טיפים להרגעה של הצלקות מהתפרים שלא יכאבו כבר?

סורי על באריכות תודה לעונות!

אני נקרעתי קצת רק בלידה 1 ב"ה. בשלוש שאחריה לאיעל מהדרום
יואו🤦‍♀️ הוספתי לך בכותרת את המילה "בלידה"יעל מהדרום
לק"י

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

במחילה, את צריכה פזיו אחרתממשיכה לחלום

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

נקרעתי פעמייםהמקורית

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

אצלימקקה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

לי היו תפרים בלידה שלישית שהרגשתי המון זמן אחרישאלה גנים

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.


מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...


בהצלחה ורק בריאות 🥰

היה לי ככה בלידה הראשונהגפן36

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

 

החלטתי לחכות. 

 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.


 

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

האמת הייתי הולכת להתייעץ עם רופאשלומית.

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

לידה ראשונה חתך יזום אבלדיאט ספרייט

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

גם לי היתהשיפור
ממש רתיעה מהמגע בצלקת, הפיזיותרפיסטית עשתה איתי תהליך של התרגלות הדרגתית, אחרי הלידה השניה היה מספיק עם מאמנים, אחרי הלידה השלישית הייתי צריכה עם היד. זה היה לא פשוט, אבל שווה, כשהתמדתי הכאבים עברו לגמרי
חמש לידות,שגרה ברוכה

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה


תרגישי טוב❤️

עונהעם ישראל חי🇮🇱

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

לידה ראשונהאנונימית בהו"ל

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.


*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

זיהום בתפרים נשמע נוראלומדת כעת
הוי,מקלדתי פתח

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

תודה לכולן על התגובות!כנה שנטעה

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

היה לך קרע בדרגהאישהואימא

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

גם אם את הולכת דרך הקופהממשיכה לחלום

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

יש הרבה דרכים למנוע קרעים בלידהגלי מטר

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

חשוב לי להגיב על זהשלומית.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

מסכימה- ילדתי בשכיבה על הגב, לידה אחת עם אפידוראל,יעל מהדרום

לק"י


כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).


גם אניכורסא ירוקה

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

 

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

הפסקה השניה- גם אצלי זה קרה😅יעל מהדרום

לק"י


כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

מצטרפת להמלצות ללכת לפיזיו' אחרתשש וארגמן

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

אמאלה… הייתי נזהרת עם זהרוני 1234
זה לא סתם אזור בגוף ויכולות להיות לזה השלכות רגשיות. אני לא שוללת ב 100% אבל צריך לחשוב על זה טוב טוב…
נכוןשירה_11אחרונה
רק מחחשוב על זה נהיה לי חרדה

אולי יעניין אותך