לכל אחד מבנה נפש משלו

לכולנו שריטות כאלו ואחרות

וכל אחד צריך להיות בקשר עם הנפש שלו ולהיות רגיש איתה

ולהתנהל בהתאמה אליה

זה משהו מולד ושריטה זה משהו נרכש.

חשוב להבדיל כי הטיפול לגמרי שונה.

בשריטות יש טעם לחפור בעבר, לטפל מהשורש.

באוטיזם השורש מולד וצריכים ללמוד דרכים לחיות עם זה.

והתכוונתי לשריטות באופן כללי, רגישות יתר היא גם מולדת אבל הטיפול שונה מאוטיזם לכן חשוב לאבחן.

בגישה המערבית, זה לגמרי מולד. במזרח אומרים דברים אחרים ויש כלים אחרים.

במזרח אומרים שזה "נרכש" בעיקר בהריון. זה נושא סבוך ואני לא מכיר אותו מספיק כדי להתבטא ממש  אבל מכיר באופן כללי (וגם עם ילד על הרצף וסיכוי סביר שגם אבא שלו).

במידה לא מעטה יש טענה מזרחית ש"מולד" זה "נרכש" של דפיקות של ההורים.

באופן כללי, המערב מגדיר מחלה בתור "איבר מקולקל" או חוסר בחומרים מסויימים ונותנים תרופות כדי להשלים אותם (או ניתוח שבעצם מתקן את מה שהגוף "מקלקל").

במזרח (ולא רק), מחפשים למה הגוף מתנהג כמו שהוא מתנהג ומנסים להבין ולרפא את זה. באופן כללי- אם יש לך התקף לב אז תלכי לבית חולים ואל תלכי לעשות עבודה רגשית. אם יש לך נזלת אלרגית תדעי (מנסיון) שלרופאים אין מה לעזור חוץ מלשרוף את האף פחות או יותר.

"מחלה" בגדול בעולם המערבי זו בעיהה, ובעולם שאני אוהב להיות בו המחלה היא "פיתרון" של בעיה אחרת. בדרך כלל כשפותרים את הבעיה האמיתית (רגשית לרוב, אבל לא תמיד) אז גם המחלה שבעקבותיה הולכת.

אוטיזם לא שונה מזה. למרות ששם יש גם במזרח הבנות מה אפשר לעשות ומה לא.

כל אחד יגיד באינסטינקט כמו שאת אומרת.

לכל אחד יש שריטות וגם אני שרוט ומתמודדים.

אבל-

יש סביבנו אנשים.

שאם יש לנו משו עמוק יותר מ'שריטות' רגילות - הם יסבלו כל חייהם.

ואם נאבחן א זה ונדע מה יש לנו - אולי נדע איך להתמודד עם זה בצורה יותר ברורה והסביבה לא ישרט ממנו.

וגם בלי הסביבה -

גם אצל האדם עצמו, כשהוא מאובחן מה יש לו, הוא יודע איך לטפל ואיך להתנהג.

מימה להימנע כי זה יעורר תריגרים.

מה מניע אותו בצורה לא נכונה כחלק מהתהליך שלו.

קחי דוגמא של נרקסיסט.

אם יהיה לו מספיק אומץ ללכת לאבחן את עצמו, הוא ידע להיזהר.

לא להקשיב בתוכו רק לקולות שמדברים על עצמו לדוגמא.

לא מכירה את הטיפול וההדרכה לאנשים כאלה, אבל יודעת שיש טיפול להתמודד עם זה.

רק שרוב הנרקסיסטים אומרים 'יש לי שריטות כמו כולם'.

וזה דוגמא שהסביבה מאבדת שפיות ממנה. וגם האיש עצמו בלופ אינסופי מול עצמו שלא מבין מה קורה.

עוד דוגמא - נטיה למשיכה הפוכה (גבר לגבר).

בחור דתי שידע שיש לו משיכה גם לגברים - וילך להדרכה איך להתמודד עם זה,

בהנחה והוא לא בכיוון של לצאת מהארון ולהיות חילוני.

הוא ידע לא להיות בחיים במקווה גברים.

ולא בפנימיה.

ולא בבריכה נפרדת אם אין מישהו איתו שיחזק אותו.

מבינה את הצורך באיבחון?

חשוב ממש לדעתי.

אפשר לקרוא מאפיינים ברשת ולראות אם זה הכיוון, אבל אין מנוס מאבחון מקצועי אצל פסיכולוג ואנשי צוות נוספים.

בכל אופן, בגדול מאוד - ההבדל בין איש רגיש מאוד לבין אוטיסט הוא יכולת התקשורת עם אחרים והיכולת לנהוג בטקט. (איש רגיש מסוגל לדבר כמו שצריך עם אחרים, גם אם קשה לו יותר, וכמובן יש לו טקט, לפעמים אפילו עודף טקט. אוטיסט יתקשה באלה)

אבל שוב, בשביל להגדיר אוטיזם יש קשת רחבה של מאפיינים שצריך שיהיו.

אני דוגלת מאוד באבחונים, שעוזרים לדייק את הצורך של האדם ואת הדרכים לעזור לו. (אבל לאיש רגיש מאוד אין אבחון מקצועי. לאוטיזם בהחלט יש)

*הכותבת היא אישה רגישה מאוד (על פי אבחון עצמי ברשת) ואמא לילדה אוטיסטית (על פי אבחון מקיף אצל אנשי מקצוע).

יצא לי "רגיש מאוד"

ה"מאוד" מלחיץ אותי😂

לא נראה לי שעד כדי כך.

לפי התשובות שלי אני שמה לב שאני רגישה רק לנוכחות של אנשים אחרים.

אורות, ריחות, רעשים פחות.

למרות שהמוזיקה שאני מקשיבה לה מאוד עדינה ומעולם לא צעקתי או עליתי לטונים גבוהים. אף פעם לא חשבתי שזה קשור.

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו. 

התעלמות זה אכזרי.

שולח חיזוק אחי.

קולטת את הכתיבה שיצאה לי..

כנראה התת מודע שלי עדיין מנסה לשמור עליי, גם כשכותבת מאנונימי.

כשזה נעלם ומתאדה זה הכי קשה, וכבר אמרו חזל שעל המת יש גזירה שישכח מן הלב - אבל על החי זה חסר אינסופי...

תתעודד שלפחות ההיעלמות תפתור אותך מלחוות דחייה וסבל על פעם מחדש (למרות שאיפשהו הנפש רודפת אחרי המניה-דיפרסיה הזו...).

עוד יבואו ימים יפים ♡

שיעור שחוזר כל פעם מחדש...

מנסה להבין מה לא למדתי עדיין שצריכה ללמוד שזה יפסיק לקרות שוב ושוב ושוב... ושוב.

ואמן!

תיאום ציפיות כזה?

למרות שזה צריך להיות מובן מאליו... דרך ארץ

בהחלט א, ב של דרך ארץ.

ולא הבנתי... מה לסכם מראש?

"בקשר הזה אין התעלמויות"?

"אני לא אתעלם, אז בבקשה אל תעשה את זה כלפיי"?

''בבקשה אל תעלם ממני''?

אמרתי שזה טריגר שלי. כמו עוד כמה נלווים לרגישות שלי.

עזר לי? לא ממש.

להפך, היה נדמה שמבטלים את הרגישות שלי במקרה הטוב, מנצלים את זה במקרה היותר גרוע.

יום אחד אבין.. וזה ישתנה.

מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי.

ואולי כרגע זה לא מנחם אבל עם כזאת חוסר רגישות, מזלך שהוא לא נשאר בחיים שלך.

וזה לא קשור לזה שאת רגישה, זאת התנהגות מגעילה מול כל אדם.

אני לא הייתי אומרת עליו את זה.. בכל זאת חשבתי להתחתן איתו, ומצאתי בו טוב כמו בכל האחרים לפניו.

כמו בכל אחד שפוגשת בערך...

אבל כן, חוסר הרגישות הזו שהתבטאה בכל מיני דברים ודרכים, והיא בעיקר מה שגרם לשבר אצלי ולחוסר הרצון להמשיך את הקשר.

רק שאני כמו אני נתתי אמון שוב ושוב, ואמרתי אולי משהו יהיה אחרת, אולי היחס ישתנה כלפיי, אולי הפעם יקח אחריות ויהיה מוכן לנסות לפייס, לא כי אני מבקשת אלא כי זה אנושי לבקש סליחה ממי שאומר לך נפגעתי... כן, סליחה פשוטה.. במקום לספר לי במה התגובה שלי היתה לא בסדר, ושאני צריכה לשנות גישה ולהפסיק להיות דרמטית ומגזימה, ומה אני צריכה לשנות בי אם אני רוצה אותו בחיים שלי.

יודעת מה הכי הזוי?

שהוא גם אר''מ בהרבה היבטים, רק בהכחשה עצמית.

ואיך אמרת? מזלך.

כמה שקשה להכיל את זה ולהתמודד עם זה, זה כנראה באמת הדבר הכי טוב עבורי.

"מצאתי בו טוב כמו בכל הקודמים לפניו"

"נתתי אמון שוב ושוב"

בלי קשר אליו, יכול להיות שאת צריכה לבחון את מערכות היחסים שלך, אולי את טובה מדי ולא ביקורתית, לא מציבה גבולות.

אם כבר בשלב הדייטים הוא מנסה להגיד במה את לא בסדר ומנסה לשנות אותך כתנאי שתהיי בחיים שלו - זה דגל אדום, קשר לא בריא שצריך הפסקה מצידך ולא מצידו. 

מכולן הלא מציבה גבולות כנראה הכי קרוב לאמת.

וחושבת על זה שלפעמים קל מאוד לזהות דברים בדיעבד... ושואלת את עצמי אם היה לי סיכוי בכלל להגדיר את זה כדגל אדום וקשר לא בריא תוך כדי תנועה. כי הוא היה מקסים בדרכו וג'נטלמן וכל מיני דברים שלא פגשתי בבחורים שהכרתי לפני כן. וכולם מסביב תמכו בלהתחתן, ולא הבינו למה מתעכבים. וכמה דברים היו בדק שבדק בין 'זה נורמלי וכל הגברים ככה, וגם אני מתמודדת עם זה מול בעלי' שאמרו לי בדרך, ל'זה לא מרגיש לי טוב בגוף ובנפש, והמערכת שלי כבר לא שמחה ולא רוצה להתמסר ואני לא בוטחת בו כמו בהתחלה...' שאני הרגשתי.

וזה היה מתוחכם הניסיון לשנות, זה היה מתעתע.. כי זה הגיע לצד אמירות של גם אם יש את הבקשות שלי, תרגישי בנוח לעשות כמו שאת מבינה וצריכה.. וזה אחרי שבפעם האחרונה שעשיתי כמו שמבינה והסברתי גם למה והתנצלתי והודיתי על מה שהיה צריך להודות, היתה שיחה שלימה על תכבדי את הרצון שלי והצורך שלי.. אז רגע, יש לי מקום או אין לי? התבלבלתי.. או אני מבין ומכיל אותך.. יותר ממה שאת חושבת.. אבל לי זה לא מרגיש ככה...

וברגע שאני זקוקה להכלה יותר מהכל אני מקבלת 'את חושבת את זה, את לא מרגישה' ... 'תשני פרשנות תשתנה ההסתכלות שלך ומאליו הרגש שלך...' גם אם זה נכון, מה לשנות פרשנות.. נפגעתי. תתייחס לזה! לא למה אני צריכה לשנות בי כדי שתרגיש בסדר להמשיך הלאה בטוב ובלי לקחת אחריות או לבקש סליחה על בחירת המילים או המעשים שלך..

נכנסתי למצב פריקה ..

לברר מי נחשבת לטובה מאוד. זה שכולם נראו לך טובים ובכל זאת לא יצא שום דבר.....שווה חקירה. לטובתך.

שלא תיפלי למישהו שנראה לך טוב אבל לא מתאים ועלולה לגלות זאת מאוחר מדי.

"כל הגברים ככה" וכו' - לא מרגיע ולא מכיל ומבין. לענ"ד.

אם את מכירה.

אבל אינה עובדת כבר.

יש כל מיני סוגי יעוצים - צריכה לנסות לראות מה מדבר אלייך. 

טיפולים קלאסים וטיפולים התנהגותיים וגשטאלט וטיפול

באמנות ובדרמה, הרבה סוגים.

באמת איני מכירה אותך כדי לדעת לייעץ חושבת שאולי הזדרזתי מדי

להציע  ט יפול, כי קשה מפורום להכיר אדם, את הקושי האמיתי שלו....

איכשלאיהיה - יש לי חברה שניסתה יעוצים וטיפולים מסוגים שונים

עד שהגיעה למה שבאמת עזר לה; פשוט התאים לה ספציפית.

כלומר, לא צריך להרים ידיים אלא לנסות. ושוב לנסות, מה מתאים,

עם מה אני מתחבר, מה עוזר לי. מה יותר חשוב מלהיות מודעים, ככל

האפשר, לעצמנו, כך שנוכל לשמור על עצמנו ולא לחזור על טעויות

חוזרות ונשנות (אם אכן אלו טעויות, לא מכירה אותך כדי לדעת).

ולבקש מהשם, ממש, להאמין שהוא יזמן לנו את השליח המתאים.

מקום שמטפלים. דתי. תורים ארוכים. כרטיס קופ"ח. ירושלים, רח' חירם.(ליד ירמיהו).

פעם עבדה שם מישהי בשם שרה. לא מכירה את שם המשפחה. 

שמעתי שהיא טובה. 

היא עובדת עכשיו באופן פרטי. נראה לי בסביבות גבעת מרדכי, בית וגן, בירושלים.

אם תתקשרי ל"למרחב", מן הסתם יתנו את מסר הטלפון שלה.

מי שסיפר והמליץ עליה, הוא אדם מאוד אמין , רגיש ואמיתי. כך שהיא כנראה באמת טובה.

בהצלחה. רבה!

אדם שכבר בדייטים אומר שאת צריכה להשתנות? זה נכון שאנשים נופלים בזה אחרי החתונה לפעמים אבל זה לא תקין ויודעים שצריך לשנות- אבל בדייטים זה ממש ממש לא תקין בשום כיוון! נשמע אדם שממש טוב שיצא מהחיים שלך גם אם בדרך גרועה

זה נהדר הגישה של לראות טוב בכל אחד, באמת ולא בציניות, בעז"ה ככה יבוא מישהו מקסים ולא תפספסי אותו בגלל דברים חיצוניים ושוליים.

אבל מסכימה עם מה שכתבה נעמי שכדאי לבדוק את מערכות היחסים שלך כדי שלא ינצלו את הנקודה הטובה הזאת לרעה ולא תמצאי את עצמך עם מישהו גרוע ובקשר לא בריא (שצריך להעלם כדי שתראו כמה הוא גרוע, נראה שה' עשה איתך חסד רציני..)

זה בייס בכל טיפול. בטח לאנשים מרצים.

נשמע כואב עד חרפון.

יש לי גם מחשבות פרקטיות. אבל לא עכשיו 

לכתוב הרבה. את כל מה שהיה  בקשר הזה ואת כל הסיטואציה מהצד שלך. כולל מה הרגשת  במהלך הקשר. לא רק זה שאת מכורה לו או רוצה אותו והוא מתעלם. הכל. גם את הכיווצים ואת הצדדים היותר כואבים.

תקראי את זה יום אחרי ויהיה לך חומר שאפשר לעבוד איתו. בסוף הוא דרך לך על נקודה כואבת ואין סיבה שהיא תכאב אחרי שתעשי בירור.

להיעלם זאת הדרך שלו לומר שהוא לא רוצה

פחדן

שחושב שאם הוא יתעלם בלי לומר כלום הוא לא יפגע בך.

בעצם הוא לא רוצה לפגוע בעצמו כי לא בא לו להתלכלך ואז תפגעי ואולי תבכי והוא ירגיש פח זבל.

גאוותן מרוכז בעצמו, חוסר אמפתיה, חוסר אנטלגנציה רגשית

אז מה היה לנו?

גאוותן, מרוכז בעצמו, ילדותי, לא בשל, פחדן לא אמפתי לא אנטלגנט וגאוותן.

ברוך שפטרנו

את לא רוצה אחד כזה.

וחייב לסייג מכל התגובות כאן נגד אנשים שעושים את זה.

ממש לא תמיד זה מגיע ממקום של רוע

זה יוכל להגיע ממקום של הימנעות/תמימות(ניסיון לא לפגוע באופן מפורש)

לרגע לא חשבתי שזה מגיע מרוע...

אתה לא חושב שזה משהו שבלי קשר למניע, זה אמור להיות ברור שלא עושים?

אם לא מסוגלים להתמודד חושבים שנכון לעצור... אין בעיה עם זה.

רק תגיד בצורה ברורה אני עוצר פה, גם בלי לתרץ. לא צריכה תירוצים והסברים, ולא אבקש אותם אם לא תרצה לתת. רק לא למחוק בפנים ופשוט ללכת כאילו כלום במיוחד שיודעים מה עובר מי שמולך.

זה לא רגיש לחשוב שהיעלמות כזו תעזור לצד השני לשחרר בקלות יותר מלסגור בצורה נורמלית את השיח.

אין אופציה מלבד להיעלם.

להגיד x y z זה סוג של עימות מסוים ואין להם את היכולת להכיל את זה. צריך לנסות להסתכל בעין טובה על השורש של העניין

(מדבר בתור מישו שחווה את זה כמה פעמים מבנות)

ואני רגיש רצח בקשרים אזממש כמו לזרוק את הלב שלי להר געש והוא נשרף לו באיטיות ובו זמנית -מחכה.

שאין אופציה אחרת.. לא יודעת אם מסכימה עם זה.

האוטומט שלי זה להסתכל בעין טובה... גם במחיר הבריאות הנפשית והרגשית שלי.

ושואלת בכנות אם אין מקום להישיר מבט למציאות ולזה שיש התנהלויות לא הוגנות, פוגעות ומנמיכות. ולומר זה לא בסדר. זה לא ראוי ולא הוגן להתנהל כך, במיוחד בקשר זוגי. בלי קשר ליכולת של מי שבחר להתנהל כך, ושהדגש יהיה לרגע על מה אני עברתי והרגשתי, ולא ישר לקפוץ מעל זה למקום של 'זו לא היתה הכוונה..'. מבינה שלא היתה כוונה, לא היו כלים.. הכל מבינה.

אבל הבלי כוונה הזה השפיע? היו לו השלכות עליי ועל הנפש שלי? למה אני צריכה לקבל את זה?

למה אתה צריך לחוות את זה?

ממגנטים אלינו קשרים כאלה

משהו בנו מושך אותם

השאלה מה ולמה

ותכתבי לו מכתב כועס עם הכללל ותשרפי את זה או תשמידי

ורק כשתרצי או תרגעי, תוכל ללמד עליו זכות. אבל לא לעקוף....אותך!

זו באמת התנהגות פחדנית (במקרה הטוב) מצידו (אם לא קרה משהו אקוטי שם).

לא יודעת אם זה מנחם, אבל הרבה עוברים דברים כאלה. הקשר נראה טוב, רגיש, מבין,

מתחבר....ואז פתאום (ביחוד כשפותחים את היכן אנו עומדים ומה הלאה), הצד השני

נסוג, מגמגם, מתרחק....).  זה לא משהו שעוזר להעריך אותו, ההיפך.

שימו לב בנות (סליחה בנים, מהנסיון שלי זה יותר בנות): לא להתכתב/לדבר בפלאפון

הרבה. זה מטעה. כדאי להיפגש, ככל היותר מהר. שיחה אחת אולי, כדי לתהות על

הקנקן. מקסימום שתיים. לא שיחות ארוכות ובשום אופן, בשלב כזה,  לא להיגרר לשיחות נפש. ההפתעה אחת עלולה להיות

מאוד מרה.

הכי קל זה בפלאפון, בכתיבה....זו לא חכמה.