הואן כְּלַבְלַב אשר מנרגותרונד,
יֵשׁ לוֹ הַכֹּל: של נהר הולא.
זֶה טוֹב וְיָפֶה. אֲבָל, נו וואלה,
נִמְאַס לוֹ לראות לותיין שם בחדרון.
פרץ את הכלא, נבח "הו"-"אן",
קפץ חיש מהר ונשא את לותיאן,
הוא רץ בדרך, הוא רץ בשדות.
את מי הוא יפגוש? מעניין מאוד.
יצור ירקרק, משונה, כך בשוונג,
מה שם היצור? ברור גלאורונג!
שלום!” אומר הואן. ומה התשובה?
עונה גלאורונג בקול רם “רע, רע“
אמר לו אז רע, אך אותו הוא קרע.
והואן שלנו שרוי במבוכה:
במבצר על האי מביטה בו העין.
סאורון נמצא מעבר למים?
אבוי, האויב! מחופש לערפד!
ברן איה? האם הוא הושמד?
ברן יוצא ! הידד, כמה טוב!
צא ידידי היקר לחוף”
והואן יצא אל החוף. הוא שמח.
היום יפה. הנימלות פורח.
אך מגיע עם סוס בעליו האכזר.
קורופין עם אחיו, קלגורם השר.
“שלום!” אך הואן הפילו אפיים.
אחת ושתיים ונפל למים.
מביט בו הכלב נדהם ועצוב.
זה מה שנהיה מבנו של חשוב?
טוב, טוב לברן ולותין אעזור.
הולכים להביס קרכרות הגיבור.
קורא דיו דיו והואן דוהר
נראה מי יגיע יותר מהר!
דהר, נכנס לאנגבנד
“שלום כרכרות. מי זאב מחמד?
“טיפש קטן!” עונה קרכרות.
תראה עוד מעט זעמו של מורגות.
אז ברן מביא סילמריל:
”הביטו! הואן שלי, איה מתת?
הואן חביב תשכב במנוחה,
חזרת הביתה, לארץ ברוכה!
הנה כבר ערב, עלה הסהר.
וברן ולותיין רצים בדהר.
נרוץ מהר! איה סילמריל?
האם תינגול יקבלו כמיתריל?
