זה הלוז ברוב המעונות

הבת שלי בת שנתיים וקצת ג"כ אוכלת בוקר בשמונה וחצי, צהריים ב-11:30, שנצ מ-12:30-14:00 בערך, בסביבות 15 ארוחת מנחה של כריך ופרי וארוחת ערב בחמש וחצי.

קיצור אוכלת כמו תינוק, כל 3 שעות בערך😅

זה ממש נראה לי מצחיק התכנון הזה של הארוחות, בחופש זה היה שונה כל כך (וגם בשבתות), אבל נתמודד ונמצא מתי אנחנו אוכלים ארוחת ערב שיהיה איזון נכון לכולנו.

תודה! ותודה גם @קופצת רגע 

מבחינת אוכל זה די מה שמוכר לי גם. הם כן יוצאים קצת רעבים בסוף יום, משתדלת להביא משהו לאכול באיסוף.

השינה קצת קצרה לדעתי אבל אולי זה רק הילדים שלי שישנוניים.. אם זה מספיק לו בשעות אז מעולה.

לגבי חיתול - מוכר.. אנחנו פשוט מחליפים במעון לפני שיוצאים עם אחד החיתולים שלנו ששם.

מבחינת ההרכב של הילדים נראה לי שזה מאד תלוי אופי של הילד, אני הרגשתי על הגדול שלי שגם קטן בשנתון ממש כמו הבן שלך, שעשה לו מאד טוב להיות גדול בקבוצות שהיה בהן ובנה לו ביטחון. בעיניי זה מעולה ממש לילד קטן.

בסוף מעבר לגן עיריה זה בכל מקרה קשה לכולם, גם לגדולים בשנתון (לשכנה שלנו יש ילד גדול בשנתון והרבה פחות מופנם וביישן מהבן שלי וממש נראה עם ביטחון וכו, וכשהבן שלה נכנס לגן עירייה היא אמרה שחטף את הלם חייו, גם מכמות הילדים גם מהעובדה שהיו המון גדולים כי גן דו גילאי וגם הכל השתנה לו פתאום מיחס אישי לקבוצה גדולה), אז אני בעד לעטוף אותם ולבנות להם ביטחון כמה שיותר זמן. ולהתפלל הרבה על הגננת והגן שיהיו לו בשנה הבאה.

מבחינת התכנים בעיני זה לא טראגי. כלומר אם הם לא עושים שום יצירה וכאלה אז מבינה את הבאסה שלך, אבל תזכרי שלגן מגיעים המון ילדים ממסגרות שונות ומיישרים קו עם כולם. הייתי לוקחת את זה כפרוייקט אישי שלי כאמא ופעם פעמיים בשבוע יושבת איתו להכין יצירות, לעבוד על מוטוריקה שמתאימה לגיל, להכיר סוגים של חומרי צביעה (צבעים, צבעי מים, טושים, גואש), להכיר שמות של צבעים וצורות קצת, לספר סיפורים וזהו. לא טרחתי ללמד על מעגל השנה או דברים בסגנון בשלב הזה ממילא אחרי שלושה ימים הם שוכחים. רק דברים תדירים כמו צבעים צורות זה נראה לי חשוב 

זה נורא שונה מאיך שהיה לגדול שלי בגיל הזה, אבל מבינה שאז הרווחנו...

השינה מעולה לבן שלי, אחרת הוא לא ירדם בלילה. 

לגבי הגן, את צודקת. וגם אולי יעזור שיש לו אח גדול בבית אז הוא מכיר ילדים גדולים יותר.

הזה שאני מכירה/שמעתי עליהם.

ובדרך כלל השינה יותר ארוכה,

ומקבלים פרי וכריך כשמתעוררים וחוזרים בכל מקרה מורעבים הביתה.

בהמון מעונות..

תמיד היה נראה לי מוזר ולא הגיוני בכלל..

עד שדיברתי עם מדריכת מעונות שהסבירה לי שהרציונל בגיל הזה לקבל ארוחה כל שלוש שעות, ככה גם אם ילד אכל בבית ואז לא אכל טוב בארוחת בוקר/לא אהב את הממרח ששמו לו היום/כל סיבה אחרת, לא יגיע לרעב של ממש לפני שהוא אוכל שוב...

זה כנראה לא מותאם לכל הילדים, ומה שבבית היית נוהגת אחרת כי את יכולה לעקוב כמה אכל ומתי, ולפתוח לו ארוחה מתי שהוא רעב - במסגרת זה פחות מסתדר..

אם את רוצה לשנות את הדפוס שהוא לא אוכל טוב בארוחת צהריים אפשר לנסות לשנות את מה שקורה לפני הגן. לדוגמה אם תמיד בבוקר הוא מקבל בקבוק להחליף את זה בפרי. ואז הוא יגיע לארוחת צהריים פחות מלא. או - לא יודעת אם זו מטפלת שמכינה אוכל בעצמה או שאת מכינה - לשנות כמויות של הארוחת בוקר. כמובן אפשר גם לבקש מהגננת להחליף את הפרי אחרי השינה בכריך, אם היא מביאה את האוכל את יכולה גם להציע לה שאת תביאי לו כריך מהבית לזמן הזה.

ובאסה על המענה מבחינת תכנים וכו'. 💗

היא מביאה את האוכל, נראה לי אני אזרום עם מה שהוא אוכל שם ואתאים את הארוחות שלו בבית (בסוף הוא אוכל ארוחת צהריים קצת אחרי שאני אוכלת ארוחת בוקר, אז הוא יכול לאכול ארוחת ערב קצת אחרי שאני אוכלת ארוחת צהריים... רק מקווה שהוא לא יהיה רעב שוב עד השינה) 

מוקדם באמת, אבל ככה זה משום מה.
טיטול- היא לבד? אז הגיוני שלא תצליח להחליף לילד כשההורים באים והיא צריכה פניות לילדים אחרים, או להורה שהגיע.
מבחינת תכנים- אני הייתי מצפה שתעשיר קצת את עולם היצירה והלמידה שלהם, לא כמו בגן, אבל כן יצירה לראש השנה, צבעים, מדבקות, טושטושים, בר-בצק כו...אצל ילדיי תמיד לפני שבת בגילהזה חזרו עם כמה ציורים, אבל אם יש שם גם תינוקות קטנים כנראה זה מסובך יותר, אם כולם אותו הגיל- בהחלט יכולה להעסיק מעט מעבר. אני הייתי רומזת לה...
כי הם גדולים, מה הם עושים שם כל היום? כמה אפשר לשחק לגו ומגנטים? היא נשמעת מטפלת מהממת ואולי בהמשך כשסדר היום יתבסס וההסתגלות תחלוף יהיה לה יותר פניות להעסקה מגוונת ותואמת גיל. 

כן, היא לבד איתם. וכן לפעמים הם מציירים בטושים וגם יש לה חצר ויש לה אפרוחים שהוא נורא אוהב וגם יש לו חברה אז לא נראה לי משעמם לו.

זה סתם אמא שלו צריכה לוותר על מה שהיא חשבה בדמיון שלה. לגדול שלי היה ממש גן בגיל הזה, עם תפילה בבוקר ומפגש ויצירות מגוונות והוא היה הולך וחוזר עם תיק על הגב (היה צריך אוכל מהבית) וקבלת שבת וריתמיקה וכו'. (וגם אצלו הוא היה הכי גדול, הוא היה היחיד שעלה לגן וכל השאר חגגו שנתיים בחורף)

ועכשיו, יש לו תיק אבל היא ביקשה שלא נביא אותו כי הכל כבר שם, אז כשיוצאים מהבית הוא הכי מאושר לשים את התיק שלו כמו כולנו על הגב אבל בסוף אני משאירה את התיק באוטו (עם מים לדרך וטיטולים ומגבונים להחליף לו כשאני מוציאה אותו). והאוירה היא של תינוקות על השטיח ולא ילדים אפילו שהם כבר לא תינוקות. אבל אם טוב לו ככה אז אני פשוט צריכה לשחרר את הדמיון של הגננת של הגדול.

אין כמו בעלי חיים לילדים

אבל את יודעת? אני כן הייתי מסיבה את תשומת ליבה בעדינות לגבי פעילות תואמת ולא על השטיח רוב היום...
ומעולה שטוב לו שם, איזה כיף...הוא גם לא מכיר משהו אחר.

לק"י

השארנו אותו שנתיים במשפחתון עד לגן עיריה. ובשנה שעברה הוא היה הכי גדול.

אבל הוא אהב את המטפלת, והקבוצה היתה של 4 ילדים, אז גם היחס יותר אישי. ומבחינתי זה העיקר.

תכנים- הם היו שרים ומדברים על החגים/ צבעים/ צורות וכו'.

יצירות- יצירות פשוטות של גואש/ צבעי ידיים/ מדבקות/ טושים.

ב"ה הוא ילד מפותח, מדבר ומבין עניין. כך שלא תמיד זה קשור לרמת הפעילות במסגרת.

עלה בין הקטנים לגן עיריה של יותר משלושים ילדים. אבל הוא חוזר משם עם חוויות, אז נראה שנחמד לו. וכמובן שיש שם גם ילדים בגילו (זה גן דו שנתי, והוא עוד לא בן שלוש).

את יכולה ללמד אותו בבית צורות, צבעים, לספור עד עשר , שופר, תפוח בדבש... שירים לפעוטות מניחה שהיא שרה להם, לא?

תפילה- הם אומרים? 

קחי בחשבון שסדר יום ובהשקעה היא צריכה להתאים גם להם, ולכן הגיוני שהיא פחות תלמד ותשקיע בתכנים אם חצי מהילדים לא בגיל,,,

לך כבר לגבי הארוחות.

אז רק אגיד לגבי עניין הטיטול - אצלנו בסוף יום המטפלות תמיד מחליפות לכולם, כדי שיחזרו הביתה נקיים.

אם צריך להחליף לו, אני לא רואה סיבה שלא תחליפי לו רגע אצל המטפלת כשאת מגיעה, במקום שיישאר ככה חצי שעה באוטו.

ואם את חושבת שהיא לא מספיק שמה לב לזה, אפשר לשאול בעדינות.

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.

חחחחח

אבל הטראומה שלי מבוססת

בעלי אחרי החתונה רצה להפתיע אותי הפעיל מכונה והרס לי מעיל פרווה ממש ממש יקר ומאז הוא הבין שלא מתקרבים לכביסה

לאא..

אצלי מתישהו בתחילת הנישואין יחסית הכניס חולצות חדשות לכביסה שקיבלה כולה גוון צהבהב..

המזל הוא שהנזק היה לדברים שלו דווקא😅 (שרובם התאדו מהארון שלו בלי ששם לב..)

אולי בדרכים שונות משלי, אבל אני יודעת שאם יש צורך - אני יכולה לשחרר לגמרי.

אחרי לידות זו לגמרי הצלה...

(ונכון, צריך לעצום את העיניים לפעמים - למה אתה מכבס בגדים בכמויות, אבל מערים אותם בלי סדר כך שהילדים לא יוכלו אפילו למצוא אחר כך בגד בין הערמות? או למה אתה מעדיף לשטוף כלים ולא לסדר את הבלגן האטומי שבסביבה? אבל זה בסדר, זו הדרך שלו, והעיקר שהבית מתפקד ברמה זו או אחרת... תכל'ס, זה לא שאני מתפקדת אותו ברמה מושלמת🤭)

בדיפולט משחררת ברוב הדברים

זו אחת הסיבות שבעלי עושה הרבה בבית ועם הילדים (לא רק בהשוואה לגברים אחרים אלא גם בהשוואה אלי)

חשוב לפרגן!!!

קבוע כשאני משחררת משימות של בית אני מגלה שבעלי יודע לעשות דברים נהדר

אבל באמת הכביסה נשארת אצלי- יותר בשבילי, נותן לי הרגשה טובה שאני עושה את זה באופן בלעדי ותמיד

והתחתון שלך במגירה של הבת שלך.
קורע!!!!!!

הופתעתי לראות בתמונות כל ילד בדיוק עם הבגד שלא שלו.
 

מספרת בזעזוע על בעלה מביא את הילדים לבקר אותה אחרי לידה ב''אם וילד" (בית החלמה בב''ב) כשכל הילדים מסביב לבושים טיפ טופ, סטים מתאימים, יפים ומאורגנים.. ורק הילדים שלה כל אחד עם בגדים של ילד אחר ושיא השיאים- לבת שלהם הוא גרב את הגרביונים שלה (של האמא) והם 'נוזלים' לה מכל כיוון..

כנראה הזעזוע עשה את שלו, בלידה הבאה, לפני הביקור שלהם אצלה, הוא נכנס לחנות, ביקש שיתאימו לכל ילד בגד רלוונטי ורק ככה נסעו אליה

תאמת בעלי כן יודע לעשות כמעט הכל בבית,

אבל בקטע של מיון כביסה- אולי באמת אני צריכה יותר לפרט.

ואני גם מרססת כתמים בכביסה לבנה/ כתמים שאני חוששת שלא ירדו בכביסה צבעונית.

אבל זו באמת לא משימה מורכבת אצל מי שלא מפריד להרבה סוגים/ יש לו הרבה בגדים עדינים.

אבל בעלי לא ריסס, ונראה שרוב הכתמים ירדו (או שדוקא אז לא היו כמעט כתמים..)

אני לא עושה יותר מ800

רק סמרטוטים

לבשל כמה ענפים של הדסים בסיר מיים

לסנן, להעביר את המיים של ההדסים לבקבוק תרסיס

ולהשפריץ כל יום על שיער יבש.

אני השפרצתי כל בוקר, עזר מאוד

לא מורגש על השיער מבחינת המרקם, ממש כמו מיים רגילים, מתייבש ואין זכר.

אפשר למהול במיים שיצא לך הרבה.

הבת שלי בת שנה וחצי ויש לה שיער ממש דליל,

אין סיכוי לקוקיות או סיכות

לא מעט היו ככה עד גיל גדול (כאלו שלא היה מה לגזור בחלאקה).

את הקוקו הראשון של אחותי עשינו לה בגיל שלוש פלוס והיום יש לה אחלה שיער...

אומרים גם ששמן קיק מעודד צמיחה. תבדקי בגוגל. לא נסיתי.

וכמו שכתבו לך זה לא אומר כלום על השיער שיהיה בהמשך חייו.

ניסיתי מלא דברים. לא יודעת מה בסוף עזר, אבל כיום היא נערונת צעירה ויש לה כמויות שיער ב"ה.

יש לי גם 2 בנים שבחלאקה לא היה בכלל מה לגזור

גם הם היום עם רעמה שלא מביישת אריה.

אז ככה

מי הדסים- ניסיתי לתקופה ארוכה, לא ראיתי שעזר

שמפו שמן קיק- גם לא עזר

הברשה במרשת לא רכה- נראה לי שכן קצת עודד צמיחה

מה שהכי עזר- חפיפה בשמן ליפיקאר באום של לה רוש פוזה- זו ההמלצה שלי לכל נזקי העור ותכלס הילדים שהשתמשתי להם בשמן הזה כשמפו קבוע היו היחידים שצמח להם שיער.

יש שמפו טום וג'רי לילדים שמומלץ לעידוד צמיחה- אני לא מצאתי אותו בחנויות.

והכי חשוב- להתפלל, כן, גם על זה

כשהילדונת מהסיפור למעלה חזרה בוכה מבית הספר כי חברות צחקו עליה שהיא תינוקת, הבנתי שאת הכי חשוב לא עשיתי

ואז התחלתי להתפלל על זה

ואז קרה השינוי.

בכיתה ב' כבר יכלנו לעשות לה קוקו קטנטן

הייתי מצרפת תמונה כדי שתאמינו לי אבל זה ו"ואחד אאוטינג" כי יש לה צבע שיער ייחודי וזה היה בולט....

בטח הבנתם

העיקר שתהיו בריאים

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

לק"י

כי אני ישנה ב12 וממש קשה לי לקום.

(לא משנה שבן ה-11 שלי ישן הרבה פעמים ב11 גם. אבל אם רק חוזרים ב12 הביתה, אז בטח לוקח זמן עד שהולכים לישון).

אף פעם לא ישנתי לפני 12

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב. 

הבן שלי הגדול בן 14 וחצי, הוא תלמיד ישיבה , קם מוקדם יחסית וחוזר מאוחר כך שהוא לא יוצא בערב עם חברים לבלות.

הבנתי מכם שאני זאת שצריכה להתאים לו לו"ז (וגם לילדון בן ה 13) שקשה לו עם הזמנים . לקחתי על עצמי

ברגע שאני יכנס לישון מוקדם אז גם הוא יכנס, הוא מעצמו אומר לי שהוא קצת חושש להיות לבד בבית שאנחנו ישנים אז רוצה להיכנס לפנינו או לפחות באותו זמן שאני הולכת לישון.

אנסה להתקלח לפני כולם בערב ולתקתק הכל שיהיה לי ערב יחסית פנוי להתייחס אליהם ובמקביל לישון מוקדם יותר.

אז תודה 🙌

מכירות את זה שלפעמים יש שריקות מהרוח דרך החריצים בחלון?

אז השבוע בגלל הרוחות העזות זה היה בעוצמה ממש גבוהה ואני כמעט התעלפתי כמה פעמים

כל פעם אני חושבת? זו אזעקה? לא זה הרוח..

והכי מצחיק שהיו איזה פעמיים כאלה שכנרא. השתנה לי הפרצוף והבת שלי בת 4.5 אומרת לי "זה לא אזעקה זה רוח!"

קראה אותך והרגיעה אותך

שם האופנועים במהירות כזאת שנשמעת כמו אזעקה

היום אפילו זה היה נשמע ממש ממש כמו אזעקה

כולנו קפצנו ואז אמרתי להם שזה לא אזעקה..

אבל הייתי צריכה להסדיר דופק..

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..