את כל התשובות שלה

אך לדבר כזה היא הייתה עונה שזו תשובה אנוכית

ולהביא ילדים עם אישה זרה רק בגלל שאתה

לא רוצה להיות לבד זה מעשה ילדותי  

לא קשור אחד לשני אך בהחלט

האחד הוא תוצאה של השני

וזו הסיבה שזה יהיה מעשה ילדותי

אם תאמר שהסיבה מלכתחילה היא להביא ילדים

זה משהו אחר אך גם לזה היא הייתה מביאה משהו

אגב, התשובות שלה לא באו ממנו אלא

משיעורים שלמדה במדרשה שלה בזמנו

"בעוונותי" אני נפגש גם עם חרדיות

וזה מה שלימדו אותה, אותי זה עדיין תופס משום מה

ואהבת לרעך *כמוך*

אי אפשר לאהוב אחר אם אתה לא אוהב את עצמך

ומה הבעיה ברצון העמוק לענות לבקשת הבדידות ולהתייחד ולהתחבר בשותפות ואהבה עם אדם אחר

שלך שונה מאשר "לא להיות לבד" סתם כך

אני אישית אהבתי,

אך בשביל זה אתה לא חייב להתחתן.

ואם תענה שכך היא ההלכה

גם בשאר ההלכות אנחנו מחפשים טעמים למעשים שלנו

בכל אופן אחד כמוני שלא הגיע לעשייה לשם שמיים

מחפש טעמים למצוות שאני עושה

(:

זו אהבה מאוד חלקית ומוגבלת כשצריך לשמור על מרחק. אסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות לנו.

"ודבק באשתו והיו לבשר אחד" זה רצון עמוק וטוב, לא מבין מה רע או חסר בבקשה הזו ובחלום הזה.

אבל אני אישית אכן לא מזדהה באופן כללי עם המוטיבציה להתחתן רק מפני שזו מצווה. אני רואה את זה מעט הפוך: העובדה שזו מצווה מסבירה לי מבחינתי שרצון ה' עובר דרך זה, ושזה לא סתם רצון טבעי הישרדותי אלא פתח להארה עמוקה, ולכן זה מרומם ומפאר את הבקשה הטבעית שלי לקשר, ומסביר לי ששם יכולה לשרות שכינה

צריך להבין

אם אתה מדבר בפן הרוחני או הגשמי.

אם זה בפן הרוחני בהחלט אזדהה אם

עם מה שכתבת "פתח להארה עמוקה".

אם זה בפן הגשמי/גופני, מה תעשה שנה לאחר החתונה

אתה לא לבד עכשיו מה?

הגעת לגיל 80, עכשיו גם הפן הזה ירד.

זה אומר שהגענו לנקודת ההתחלה?

בהנחה שהבנתי אותך נכון...

(טוב = במאמץ, זכו שכינה ביניהם)

מצא אישה מצא טוב

יש לנו יצר חזק שיקבל את מקומו באהבה ושמחה והגשמת אחת המהויות האנושיות הכי יסודיות. מביא חיים וילדים... מופיע בשלמות את צלם אלוהים שבאדם, וגם אדם בגיל 80 מופיע את "שרוי עם אישה = שרוי בשמחה, בתורה"...

אני לא עושה הפרדה בין גופני לרוחני. המצוות הן מעשים אלוהיים הקשורים לגוף, ומתאימים לטבע האנושי. ואגב, גם בגיל 80 בחיבוק או נשיקה הגוף מפריש אוקסיטוצין שזה נוירוטרנסמיטור קריטי שמופרש במגע *אוהב*.

נקרא טוב וזה באמת טוב

איך אברך אחד אוהב לומר אצלנו

"שמור את זה לדרשות"

אם העניין שלי להתחתן זה בכדי לא להיות לבד 

אז זה לא קשור לאישה שאיתה התחתנתי

היא רק פיון במשחק השחמט שנקרא החיים שלי

"אני" לא רוצה להיות לבד לכן "אני" צריך למצוא מישהי שתמלא את החלל

ברגע שהיא לא תעשה את העבודה לשביעות רצוני 

"אני" שוב ארגיש לבד ולכן אצטרך למצוא פיון אחר

אי אפשר להפיג בדידות עם אדם שלא אוהבים

וזו ציניות נוראית להגיד על הדרשות היקרות האלה שהן מתאימות לוורט ולא לחיים...

באורות התחיה י"ז הרב קוק אומר כך"

"אין האדם מוכשר לשום כח רוחני שבעולם בשלמות גדולה כזאת שהוא מוכשר לאמונה ולאהבה, וזהו אות, שבכחות אלו מונחים כל יסודות הויות מהותיותו"

מה הטעם להאמין במצוות ה' בטהרה אם בעיניך האמונות היקרות האלה אינן רלוונטיות בחיים האמיתיים

לי אהבה.

מה גם שבעולם הדוסים אני לא יודע עד כמה 

המונח "אהבה" היא מדוייקת לסיבה שהזוג מתחתן

אני יודע שבעולם החרדים מתחתנים בערך אחרי פגישה שלישית

ולעניין "אהבה" אומרים שהיא תבוא עם השנים כשהזוג ילמד להכיר זה את זו.

אז תאיר את עיניי ידידי ותאמר לי איך אהבה עובדת אצל זוג זרים שרק התחילו להכיר

שלא נאמר "לאהוב"

אהבה שאינה תלויה בדבר היא רגע שבו אתה אוהב את מושא האהבה פשוט כי הוא קיים. אם האהבה תלויה בדבר אז בטל הדבר בטלה האהבה.

הרב שלי תיאר שמתחילים לחוות אהבה שאינה תלויה בדבר כמה שנים אחרי החתונה. הוא תיאר זאת כך: "אתה ממהר עם הסנדוויצ'ים לילדים בבוקר, מתבלבל בממרח ואורז בתיק ברישול. היא גם מארגנת את אחד הילדים במהירות וכשהיא מסתכלת עליך אתה יודע שהיא שמחה לגמרי במה שהיא רואה ולא רואה בך שום פגם אלא רק שמחה בעצם קיומך"

אדם זקוק לאהבה, לחיבור הנשמתי הזה...

זוג טרי רק מתרגש, נמשך, מסתקרן, זוכה לאושר שבשנה "הנקי לביתו", אוהב אהבה טבעית וזוכה לרגעים קטנים של הבהובי האהבה הגדולה שתלך ותיחשף ותעמיק עם השנים.

אגב זה ממש סבבה להתחתן אחרי 3 פגישות אם יש ודאות שיכולה להיות כאן אהבה עמוקה. הרב יהושע צוקרמן זצ"ל אומר שבגלל שמה' אעשה לאיש, ויש ה' בקרבנו - אדם "שלא מפריע" עם הגדרות חיצוניות ידע תוך פגישה אחת האם זו האישה שתהיה אשתו...

אבל הצמא למהות הזו של אהבה הוא צמא טוב, יקר, מתוק, טבע עמוק וקדוש... אנשים גסים לא מכירים אותו ולא אכפת להם להתחתן עם אישה רק מתוך חיצוניות. אנשים עדינים צמאים לאהבה ולכן מתייסרים מבדידות

אופן המחשבות והתחושות והצרכים של נשים.  

אז היא כזאת. עוברים הלאה…  

כדי לא להיות לבד

וכדי להיות ביחד

הרבה יותר כיף יהיה ביחד!!

אם אני בוחר להתחתן רק מהסיבות האישיות שלי

זה לא מטריד?

להכניס אדם נוסף, אדם זר לחיים שלך מבלי להבין למה

לא יטריד אותך אח יקר?

יודע שהוא אדם טוב עם רצון לתת ואמפתיה ומוכן לעבוד על מידותיו ולתקנן, ויש לו רצון בעבודה זוגית משותפת והקשבה הדדית ואמפתיה. הכל בסדר. כמו שלא צריך לתת הסבר רציונלי לשאלה "למה אני רוצה להשאר בחיים ולא למות" כך לא צריך הסבר רציונלי לזה. זה רצון שמגיע מעל השכל ולא צריך לתת לו הסבר.                  כן צריך לעבוד על נושא של מה זה זוגיות ומה היא מכילה , ולשמוע שיעורים מאנשים גדולים על זה כדי לזכך את הרצון הזוגי של האדם. אבל אדם לא צריך להיות מוטרד מזה שהוא יכול להסביר בתשובה

היא לא שאלה כי היא רצתה תשובה

אלא לשתף או לחדש את מה שלימדו אותה

להבין שזו הסיבה שבגללה צריך להתחתן.

אני לא יודע מה מלמדים במדרשיות וסמינרים אך

אותה אחת הייתה מאוד מושפעת מכך 

והתשובה הייתה אם אני זוכר נכון, חיים של קדושה.

למה היא שאלה מה ששאלה לא באמת אכפת לי

השאלה כשאלה בעיניי פשוט טובה.

יש משפט כזה "לאכול זה צורך ולא ערך. אבל לדאוג שהשני יאכל זה ערך".

אז פה זה אומר- כשאתה נשוי אתה שקוע יותר בחומריות, אבל כי ה' ציווה אותך. אז סתם להיות שקוע בחומריות כנשוי זה נגזרת של הצרכים שלך שבגינם אתה מתחתן ולא ערך, אבל אם אתה עושה את זה כי ה' ציווה זה הופך להיות ערך.

לפי"ז יוצא שככל שאתה רוצה פחות להתחתן ולהיות עסוק בכל החומריות שכרוכה בכך, ובכל זאת אתה בוחר לעשות את זה, אתה חי יותר את הערך ולא את הצורך.

זה בוודאי לא האידאל. צריך לרצות את כל מה שכתבת בהודעה הפותחת, ולהבין שכל אלו הם דרכים לחבר אותך/להגביר את החיבור הפנימי המהותי שלך לאישה שלך.

וכשאתה והיא מחוברים זה תכלית הבריאה- "ודבק באשתו", השיא של פרק ב', הפרק של שם ה' אלהים (אגב, כתוב בסוף הפסוק "והיו לבשר אחד" ומיד אח"כ בפסוק שאחרי "ויהיו שניהם עירומים האדם ואשתו ולא יתבוששו", בנוסף לפירושים הרגילים, זה גם אומר שהם בדרגת חיבור גבוהה זה לזו, וכמו שאדם לא מתבייש מעצמו ככה הוא לא מתבייש מבת זוגו ולהיפך).

למה זה תכלית הבריאה? כי זה ביטוי של אחדות הבריאה בפני עצמה ואחדותה עם ה', וזה גם אמצעי להגיע לזה. ברגע שאדם יצא מעצמו והתחבר באמת לבת הזוג שלו ולהיפך, הוא יכול להגיע לחיבור פנימי אחדותי עמוק עם הכל.

בעקרון כל הסגנון של להקשות על דברים כדי להגיע לדבר/הרצון הגבוה זה יותר סגנון חשיבה גלותי מפריד. יש בזה צורך בתחילת הלימוד של כל נושא כדי לברר כל דבר בפני עצמו וכדי לעשות הפרדה ולקבל פרופורציות, אבל זה רק שלב בדרך להמתקה (שיש שנוטים לוותר עליה)- שהכל יהיה מאוחד, ביטוי של דבר אחד גדול, כדלעיל. כל פרט/צורך/רצון נשאר קיים, אבל מואר באור הכלל המאחד, וזה מעצים אותו.

וואו איזה עומק..לא יודע האמת. כל הסיבות שעלו לי כשניסיתי לחשוב הן אנוכיות מאוד, אבל באופן אישי אני לא רואה בזה שום בעיה

לא כולן, אבל אלו שלא הן יותר מדי פנימה ולא בא לי לשפוך את הפנים שלי להחוצה.

לחשוב ולהתחשב באנשים

ולחיות איתם- זה בדיוק הפוך מאנוכיות.

מה יותר קל מרבוץ בדירה לבד.

כמו שאני עושה בשנה וחצי האחרונות..

אף אחת לא חיה ושואבת את ערכה מלתת לך ביקורת.

ואתה חי בכיף.

עושה כביסה מתי שצריך.

בלי לחץ מסדר מתי שנראה לך.

הולך לקניות מתי שבא לך.

וגולת הכותרת:

פותח פורום נשואים טריים 

ונהנה מקריאת כל הצרות.. שאתה פטור מהם
 

מה יותר נוח מזה?

אתה מתחתן בכדי לעשות חסד?

להתחשב במישהי שנמצאת כרגע לבד

ולשנות לה את הסטטוס?

זה הכי טבעי. זה בן אדם שלם.

מי שלא מתחתן צריך להסביר

למה הוא ככה ממעט את הדמות

ושרוי במצב לא שלם.

הכי טבעי זה לחיות ביחד.

תסתכל בטבע, בספארי,

בכלוב של הפינקים בחנות חיות..

תמיד יש שם שניים ומעלה.

מי בטבע חי בבודד?

הבחורה שהכניסה לך את השאלה הזו לראש

גרמה לך לנזק בחשיבה.

תיקונך: 

תדבר שלוש ימים רצוף עם בינה מלאכותית על האם לחיות לבד או בזוגיות, ותתרפא (:

הצלחת להצחיק ולשמח יהודי 

לפני כניסת שבת.

ה' יברך אותך בכל טוב ואישה בקרוב

רפואה שלמה לי(:

ל99.99% מבני האדם יש התנהגויות ללא הסבר רציונלי ממשי, כמו לאהוד קבוצות כדורגל, לקרוא ספרי פנטזיה, לטוס לחו"ל לראות מקומות יפים, ליצור כדים בעבודת יד... בסוף בני אדם הם לא קופים או פילים, שחיים נטו בשביל לשרוד. יותר מזה: למה בכלל לחיות? איזו תועלת יש מקיום העולם?

לכן בעיני השאלה הזו לא רלוונטית, וכל עוד לבן אדם יש מספיק נתונים שמצביעים על יכולת לתפקוד תקין כאב ובן זוג, למה שלא יתחתן?

מי שיאמר שאוהדי קבוצת כדורגל הם קופים.

לא יודע מאיזה סקר הבאת את מס' האחוזים הזה אך 

בוא ונאמר שזה נתון שניתן לסמוך עליו.

למה בכלל לחיות? לא שאלו אותך פשוט הופעת ואתה סה"כ ממשיך

מציאות "שנקלעת" אליה אין לך בחירה בעניין.

מה התועלת מקיום העולם? עולם כזה יפה עם פירות טעימים, ריבת חלב, ותורה מתוקה

אין תועלת מקיום העולם? ציינתי כבר ריבת חלב? 

אף אחד לא אמר לא להתחתן, וזה לא שייך אם יש תשובה או אין תשובה לשאלה

תתחתן כי אתה רוצה מישהי שתנדנד לך לזרוק את הזבל מה זה משנה.

אני הקטן חושב שאתה צריך סיבה טובה למה להכניס אדם זר לחיים שלך

ולהביא איתו יצורים חיים נוספים. 

וזה מבלי להתייעץ עם צאט גיפיטי

2. כי זה דחף ביולוגי טבעי להוליד צאצאים

3. כי צאצאים נוספים גורמים לכך שהחברה תוכל לספק את הצרכים שלך כאינדיבידואל גם כשתהיה בוגר.

4. אמונה אינטואיטיבית שהעולם הוא סה"כ טוב, והתרבות שלך בפרט טובה, ואתה חושב שכדי שהעולם ימשיך להיות טוב ויהיה אולי יותר טוב, עליך להמשיך את התרבות שלך על ידי הולדת צאצאים והנחלת המורשת.

הרצון לזוגיות - ריגשית ופיזיולוגית בעיקר. צורך טבעי.

הרצון להתחתן נובע ממטען ערכי ביחס לערכים שונים שאספתי בחיי.

אם אתה מחפש תשובה לעצמך הדרך שלך זה רק לשאול את עצמך, אתה יודע הכי טוב.

וגם אם לא יודעים להסביר במילים זה נורמלי לחלוטין

יש חילונים שלא מתחתנים ויש להם ילדים וגם זוגיות

זה לא מייתר את הצורך בחתונה, והאמת שהיא נשמעת בחורה קצת מעצבנת כי ברור שבמגזר הדתי כדי להיות בזוגיות צריך להתחתן

כנל בשביל ילדים

אז אם הטענה שלה הייתה שלא חייב להתחתן בשביל ילדים וזוגיות, זה לא רלוונטי כי מי שדתי צריך.

מתחתנים כי רוצים בזה בדיוק. מה הבעיה בזה בעצם?

וואלה תציע לי אותה, אם היא חכמה מספיק לשאול את השאלה הזו ולהפיל את כל התשובות שלך זה אומר שיש לה פוטנציאל.

רוצה להתחתן כי אתה אוהב את אשתך

זה נחמד לומר "אוהב את אשתי"

למישהי שעדיין לא התחתנת איתה 

אך לא יודע עד כמה אתה יכול לאהוב 

את האישה הזו לפני החתונה, יש לך מין הסתם

רגש כלשהו אך בוא לא נקרא לזה אהבה.

מצטער חבר, היא התחתנה לא מזמן,

הבר מזל למד איתי בישיבה.

אז עדיף שתניח את זה למי שכן יודע.

אבל אם זה קריטי לך, אתה יכול לקרוא לזה זיקה/ כמיהה/ השתוקקות.

חושב שאתה יודע?

חושב שאתה יודע מה אתה אומר

בהקשר של אהבה בכל אופן.

אם הייתי אומר לך אני רוצה להתחתן כי אני אוהב צ'יפס, היית אומר לי "אני לא חושב שאתה יודע מה אתה אומר שאוהב צ'יפס "?

באופן דומה הצהרתי על סיבה שונה, אהבה לאשתי. או שתפריך את זה בצורה רלוונטית או שתשאל שאלות שיבררו לך את כוונתי. אבל לזרוק לאוויר מה אתה חושב בלי סיבה לא תורם לדיון. כי באותה מידה אני חושב שאתה לא יודע על מה אתה מדבר, במיוחד כשאני מאוד אוהב את אשתי.

לא אישי אח יקר

התייחסתי כבר למשפט שלך

"כי אני אוהב את אשתי"

לא הייתה כוונה לפגוע בך צדיק

אני מעלה לתשומת ליבך שהטענות שהבאת אינן מוסברות כדי לפתח את הדיון.

בוא נחזור לתגובה הראשונה שלך:

" אך לא יודע עד כמה אתה יכול לאהוב

את האישה הזו לפני החתונה"

אולי אתה סובר שיש בעיה לאהוב לפני שמכירים, בוא תרחיב על זה.

נכונים בעיניי.. וכולם מתקבצים כצורך בהקמת בית.

ואחת כמה שהכל מגיע מרצון ה' יתברך מאיתנו,

כלומר שייוך המצווה זה באמת בכדי שנוכל לעבוד את ה' ביותר דבקות ושלמות כאחד ולא כנפרדים.

אז לא הבנתי למה מלכתחילה 'להפיל' דברים כאלה, שוודאי גם את זה ה' רוצה בשבילנו..

עבודת ה' היא כמובן המגמה של חיינו. אך דבר נפוץ הוא שכאשר אומרים שמשהו הוא כדי לעבוד את ה' אז הוא נעשה טפל למגמה הזו.

לעניות דעתי שייך לומר זאת על דברי חול ורשות, בהם שייך לומר אני אוכל כדי לעבוד את ה'. אני ישן כדי שיהיה לי כוח לעבוד את ה'.

אבל לא שייך לומר אני אוהב את עם ישראל כי זו עבודת ה'. אני גר בארץ ישראל כי זה עבודת ה'. וכנ"ל אני מתחתן כי זו עבודת ה'.

כדי לעבוד את ה' בתחומים הללו האדם צריך להתחבר לרעיון והמעשה עצמו וממילא לעבוד את ה' בשלמות.

ולכן היא עשתה דבר חשוב בכך שהפילה את הסיבות החיצוניות על מנת לזקק את הרצון.

האמת האמת שאין דבר יותר יקר מהאהבה הזו שבין איש לאישתו,

שבין אישה לבעלה,

שממשיכה וצומחת *ומתגברת* *וגדלה* ככל שהזמן עובר, ולא להיפך.

כמובן שזו עבודה. אבל זו עבודת חיים.

עבודה אהובה ויקרה מאין כמוה.

עבודה שמגדילה גם אותנו בתור האדם הפרטי שאנחנו

וגם את הזוג שאנחנו

עבודת המידות

עבודת הלב

וגם עבודת השם כמובן.

יש בתוך חיי הנישואין סוד גדול מאוד ופלא גדול מאין כמוהו שבכוחו ומתוכו אפשר להגיע לכך.

כמו שאמר לנו הקב"ה בתורתנו הקדושה: "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו"

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

ויש בדברים עומק אדיר ובאמת פלא אדיר.

ובהרחבה -

השאלה הזו "מדוע בכלל כדאי להתחתן?" היא שאלה משמעותית וכדאי לעיין בה.

חשוב מאוד שנזכיר זאת לעצמינו, לבית הפרטי שלנו, למקדש שלנו.

אז מדוע בעצם מתחתנים?

כותבת כמה סיבות עיקריות, כמובן שיש עוד:

1. הולדת ילדים למסגרת ברורה, יציבה ומבורכת – טוב לנפשם של הילדים וההורים כאחד. מחויבות אמיתית ועמוקה לנצח.

2. איחוד נשמות במובן המילולי פשוטו כמשמעו – תחת החופה הופכים לאדם אחד שלם. חצי נשמה של האיש והחצי השני של האישה – יחד אדם שלם.

3. פיתוח האישיות ותיקון המידות – נהיים בעצמנו בני אדם יותר טובים. תמיד צריך להתחשב בעוד אדם, בזולת, זה משכלל אותנו ומגדיל אותנו.

4. שייכות - נישואין מעניקים לבני הזוג שייכות אמיתית זה לזו. מרגע שעמדנו תחת החופה - הוא האיש שלי. אני האישה שלו.

כמו שבעתיד ב"ה הילדים שלי יהיו הילדים שלי ואני אמא שלהם - שייכות. עמוקה, בסיסית, יציבה ומקיפה.

המקום הזה של השייכות גורם גם לכך שהזוגיות שלנו תיהפך למשהו חי ויציב, למשהו בטוח ונצחי. ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי - בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שאנחנו שייכים אחד לשניה לכן עם כל ההתמודדויות והאתגרים שיגיעו (ויגיעו, לכולם) - נצא מאותה נקודת מוצא בסיסית - אני שלו והוא שלי. אני והוא זה לנצח. מכאן נשאל את עצמינו - ואם קשה/מאתגר - מה עושים? ויחד נחשוב על פתרונות,

ולא חלילה נצא מתוך נקודת מוצא של "האם זה זה?" (גם אחרי שעמדנו תחת החופה הכוונה! ברור שלפני כן צריך לשאול את השאלה הזו!) - כי אז עצם שימת סימן השאלה המרחף הזה מעל הזוגיות שלנו יכול *בעצמו* לגרום לנו על כל קושי או התמודדות להרים ידיים או לשאול את עצמינו "זה בכלל זה?! אולי לא בחרתי נכון?!" ואז מאוד קשה לעבוד ולפעול לשיפור הזוגיות והעמקתה מתוך נקודת מוצא כזו... 

5. כמובן רצון - כאשר מוצאים את האחד/האחת, הלב כבר אומר את שלו,

רוצה לחיות יחד, לגדל ילדים יחד, להזדקן יחד, לבנות בית שלם, לבנות משהו עמוק שאחד + אחד שווה הרבה הרבה יותר, ליצור אחדות מופלאה ואפילו שמימית וניסית וכן הלאה... הרצון הזה יכול לבעור גם בשכל גם ברגש וגם בגוף,

וכמובן שע"י הנישואין אנו ממלאים את *רצון ה'* ולא רק את הרצון שלנו.

מעבר לכל הסעיפים הנ"ל,

לי אישית התשובה לשאלה "למה בכלל להתחתן?" היא "איך אפשר שלא להתחתן?"

מכ"כ הרבה סיבות,

עבורי זה עיקר החיים,

רצון לחיות בשלמות בכל המובנים עם בן/בת הזוג,

גידול ילדים למסגרת יציבה בטוחה וחמה - בשבילם ובשביל ההורים,

מסגרת שמאפשרת פיתוח האישיות/עבודת המידות בצורה הכי מקסימלית עבור כל אחד מבני הזוג,

מסגרת שמאפשרת לשני חצאים של נשמה להפוך ממש לנשמה אחת (כן, הכי קלישאתי, והכי נכון)

מחויבות שלמה,

אפשרות להיות נאהבים ולאהוב עד הסוף,

מסגרת שמממשת בפועל את רצון ה' והידיעה הברורה - שאם כך אמר הקב"ה, זה שברא אותי ואת העולם - זה הכי טוב עבורי, ולו רק בגלל שהוא מכיר אותי הכי טוב ו"לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו".

וכבר אדם הראשון שאל את אותה שאלה את עצמו ולבסוף קבע "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי... על כן יעזוב איש... ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

- ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- שינויים ומעברים בחיים:

הרבה אנשים רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

*המודעות* שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה

(אם תרצה אוכל לכתוב על כך פוסט נפרד כי זה ממש ארוך על מהות הנישואין עצמם).

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים

כלפי אדם לא מושלם

לאהוב

זו לא רק הרגשה חזקה

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

התחתנתם כאשר הייתה לכם שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירו מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

- ולגבי ההחלטה להתחתן עצמה - אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שנשאר לעשות זה להיות שלמים איתה.

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלכם - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנ/ת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל. וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי. בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שזה בכלל לא משנה, כי אנחנו שייכים אחד לשני. 

שמישהו ישאל את עצמו האם ההורים שלו הם הורים שטובים עבורו. הוא יכול לשאול את זה שוב ושוב, ולהתבחבש עד אינסוף, אבל זה לא יועיל לו.

עד לרגע שבו הוא יגיד לעצמו- זה מה יש. אלו ההורים שלי. ובמקום לשאול את עצמו אם הם טובים בשבילו, הוא יחשוב על איך לבנות איתם את הקשר.

אותו דבר כל זמן שיוצאים, וגם אם גרים יחד במשך שנים, תמיד סימן השאלה הזה מרחף מלמעלה- 'האם הוא האדם הנכון עבורי?'.

חתונה מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'. החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

מזל שלא התחנת עם אחת כזו.

ואם כבר מסקנה, אז הייתי אומר שהיא זו שמחפשת תירוצים למה לא להתחתן.

גועל נפש?

היא שאלה שאלה טובה

זה לא התפתח לכלום בגלל שהיא

הייתה יותר מידי חרדיה לטעמי

אך השאלה במקום והיא אישה טובה

לפחות ככה נראה ונשמע לי.

אבל מי יודע.. אולי מיהרתי להגיב

הכל בר תיקון בכל שלב.

חוץ ממה המעורבות בו בעיות נפשיות שלא ניתנות לטיפול.

מה שכן, לפעמים הדרך לתיקון כרוכה בעבודה גדולה, אמיתית, כואבת, מורכבת, מאמצת, דורשת...

השאלה אם יש מספיק אומץ

מתמודדי נפש עם בעיות שלא ניתנות לטיפול נשואים.

אמרתי שהדלת עלולה להיסגר כשהתמודדות נפשית מעיבה על זוגיות בצורה אלימה ורעילה.

לא אמרתי שמתמודדי-נפש לא יכולים לחיות חיי נישואין אוהבים, מיטיבים ונעימין.

אם דלת ננעלה

לא משנה אם אתה נעלת או מישהו אחר

תמיד ישארו דלתות נוספות

בכל נושא ובפרט באהבה

עם עבודה נכונה

הדלת הבאה יכולה להוביל למקום טוב יותר

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?