את כל התשובות שלה

אך לדבר כזה היא הייתה עונה שזו תשובה אנוכית

ולהביא ילדים עם אישה זרה רק בגלל שאתה

לא רוצה להיות לבד זה מעשה ילדותי  

לא קשור אחד לשני אך בהחלט

האחד הוא תוצאה של השני

וזו הסיבה שזה יהיה מעשה ילדותי

אם תאמר שהסיבה מלכתחילה היא להביא ילדים

זה משהו אחר אך גם לזה היא הייתה מביאה משהו

אגב, התשובות שלה לא באו ממנו אלא

משיעורים שלמדה במדרשה שלה בזמנו

"בעוונותי" אני נפגש גם עם חרדיות

וזה מה שלימדו אותה, אותי זה עדיין תופס משום מה

ואהבת לרעך *כמוך*

אי אפשר לאהוב אחר אם אתה לא אוהב את עצמך

ומה הבעיה ברצון העמוק לענות לבקשת הבדידות ולהתייחד ולהתחבר בשותפות ואהבה עם אדם אחר

שלך שונה מאשר "לא להיות לבד" סתם כך

אני אישית אהבתי,

אך בשביל זה אתה לא חייב להתחתן.

ואם תענה שכך היא ההלכה

גם בשאר ההלכות אנחנו מחפשים טעמים למעשים שלנו

בכל אופן אחד כמוני שלא הגיע לעשייה לשם שמיים

מחפש טעמים למצוות שאני עושה

(:

זו אהבה מאוד חלקית ומוגבלת כשצריך לשמור על מרחק. אסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות לנו.

"ודבק באשתו והיו לבשר אחד" זה רצון עמוק וטוב, לא מבין מה רע או חסר בבקשה הזו ובחלום הזה.

אבל אני אישית אכן לא מזדהה באופן כללי עם המוטיבציה להתחתן רק מפני שזו מצווה. אני רואה את זה מעט הפוך: העובדה שזו מצווה מסבירה לי מבחינתי שרצון ה' עובר דרך זה, ושזה לא סתם רצון טבעי הישרדותי אלא פתח להארה עמוקה, ולכן זה מרומם ומפאר את הבקשה הטבעית שלי לקשר, ומסביר לי ששם יכולה לשרות שכינה

צריך להבין

אם אתה מדבר בפן הרוחני או הגשמי.

אם זה בפן הרוחני בהחלט אזדהה אם

עם מה שכתבת "פתח להארה עמוקה".

אם זה בפן הגשמי/גופני, מה תעשה שנה לאחר החתונה

אתה לא לבד עכשיו מה?

הגעת לגיל 80, עכשיו גם הפן הזה ירד.

זה אומר שהגענו לנקודת ההתחלה?

בהנחה שהבנתי אותך נכון...

(טוב = במאמץ, זכו שכינה ביניהם)

מצא אישה מצא טוב

יש לנו יצר חזק שיקבל את מקומו באהבה ושמחה והגשמת אחת המהויות האנושיות הכי יסודיות. מביא חיים וילדים... מופיע בשלמות את צלם אלוהים שבאדם, וגם אדם בגיל 80 מופיע את "שרוי עם אישה = שרוי בשמחה, בתורה"...

אני לא עושה הפרדה בין גופני לרוחני. המצוות הן מעשים אלוהיים הקשורים לגוף, ומתאימים לטבע האנושי. ואגב, גם בגיל 80 בחיבוק או נשיקה הגוף מפריש אוקסיטוצין שזה נוירוטרנסמיטור קריטי שמופרש במגע *אוהב*.

נקרא טוב וזה באמת טוב

איך אברך אחד אוהב לומר אצלנו

"שמור את זה לדרשות"

אם העניין שלי להתחתן זה בכדי לא להיות לבד 

אז זה לא קשור לאישה שאיתה התחתנתי

היא רק פיון במשחק השחמט שנקרא החיים שלי

"אני" לא רוצה להיות לבד לכן "אני" צריך למצוא מישהי שתמלא את החלל

ברגע שהיא לא תעשה את העבודה לשביעות רצוני 

"אני" שוב ארגיש לבד ולכן אצטרך למצוא פיון אחר

אי אפשר להפיג בדידות עם אדם שלא אוהבים

וזו ציניות נוראית להגיד על הדרשות היקרות האלה שהן מתאימות לוורט ולא לחיים...

באורות התחיה י"ז הרב קוק אומר כך"

"אין האדם מוכשר לשום כח רוחני שבעולם בשלמות גדולה כזאת שהוא מוכשר לאמונה ולאהבה, וזהו אות, שבכחות אלו מונחים כל יסודות הויות מהותיותו"

מה הטעם להאמין במצוות ה' בטהרה אם בעיניך האמונות היקרות האלה אינן רלוונטיות בחיים האמיתיים

לי אהבה.

מה גם שבעולם הדוסים אני לא יודע עד כמה 

המונח "אהבה" היא מדוייקת לסיבה שהזוג מתחתן

אני יודע שבעולם החרדים מתחתנים בערך אחרי פגישה שלישית

ולעניין "אהבה" אומרים שהיא תבוא עם השנים כשהזוג ילמד להכיר זה את זו.

אז תאיר את עיניי ידידי ותאמר לי איך אהבה עובדת אצל זוג זרים שרק התחילו להכיר

שלא נאמר "לאהוב"

אהבה שאינה תלויה בדבר היא רגע שבו אתה אוהב את מושא האהבה פשוט כי הוא קיים. אם האהבה תלויה בדבר אז בטל הדבר בטלה האהבה.

הרב שלי תיאר שמתחילים לחוות אהבה שאינה תלויה בדבר כמה שנים אחרי החתונה. הוא תיאר זאת כך: "אתה ממהר עם הסנדוויצ'ים לילדים בבוקר, מתבלבל בממרח ואורז בתיק ברישול. היא גם מארגנת את אחד הילדים במהירות וכשהיא מסתכלת עליך אתה יודע שהיא שמחה לגמרי במה שהיא רואה ולא רואה בך שום פגם אלא רק שמחה בעצם קיומך"

אדם זקוק לאהבה, לחיבור הנשמתי הזה...

זוג טרי רק מתרגש, נמשך, מסתקרן, זוכה לאושר שבשנה "הנקי לביתו", אוהב אהבה טבעית וזוכה לרגעים קטנים של הבהובי האהבה הגדולה שתלך ותיחשף ותעמיק עם השנים.

אגב זה ממש סבבה להתחתן אחרי 3 פגישות אם יש ודאות שיכולה להיות כאן אהבה עמוקה. הרב יהושע צוקרמן זצ"ל אומר שבגלל שמה' אעשה לאיש, ויש ה' בקרבנו - אדם "שלא מפריע" עם הגדרות חיצוניות ידע תוך פגישה אחת האם זו האישה שתהיה אשתו...

אבל הצמא למהות הזו של אהבה הוא צמא טוב, יקר, מתוק, טבע עמוק וקדוש... אנשים גסים לא מכירים אותו ולא אכפת להם להתחתן עם אישה רק מתוך חיצוניות. אנשים עדינים צמאים לאהבה ולכן מתייסרים מבדידות

אופן המחשבות והתחושות והצרכים של נשים.  

אז היא כזאת. עוברים הלאה…  

כדי לא להיות לבד

וכדי להיות ביחד

הרבה יותר כיף יהיה ביחד!!

אם אני בוחר להתחתן רק מהסיבות האישיות שלי

זה לא מטריד?

להכניס אדם נוסף, אדם זר לחיים שלך מבלי להבין למה

לא יטריד אותך אח יקר?

יודע שהוא אדם טוב עם רצון לתת ואמפתיה ומוכן לעבוד על מידותיו ולתקנן, ויש לו רצון בעבודה זוגית משותפת והקשבה הדדית ואמפתיה. הכל בסדר. כמו שלא צריך לתת הסבר רציונלי לשאלה "למה אני רוצה להשאר בחיים ולא למות" כך לא צריך הסבר רציונלי לזה. זה רצון שמגיע מעל השכל ולא צריך לתת לו הסבר.                  כן צריך לעבוד על נושא של מה זה זוגיות ומה היא מכילה , ולשמוע שיעורים מאנשים גדולים על זה כדי לזכך את הרצון הזוגי של האדם. אבל אדם לא צריך להיות מוטרד מזה שהוא יכול להסביר בתשובה

היא לא שאלה כי היא רצתה תשובה

אלא לשתף או לחדש את מה שלימדו אותה

להבין שזו הסיבה שבגללה צריך להתחתן.

אני לא יודע מה מלמדים במדרשיות וסמינרים אך

אותה אחת הייתה מאוד מושפעת מכך 

והתשובה הייתה אם אני זוכר נכון, חיים של קדושה.

למה היא שאלה מה ששאלה לא באמת אכפת לי

השאלה כשאלה בעיניי פשוט טובה.

יש משפט כזה "לאכול זה צורך ולא ערך. אבל לדאוג שהשני יאכל זה ערך".

אז פה זה אומר- כשאתה נשוי אתה שקוע יותר בחומריות, אבל כי ה' ציווה אותך. אז סתם להיות שקוע בחומריות כנשוי זה נגזרת של הצרכים שלך שבגינם אתה מתחתן ולא ערך, אבל אם אתה עושה את זה כי ה' ציווה זה הופך להיות ערך.

לפי"ז יוצא שככל שאתה רוצה פחות להתחתן ולהיות עסוק בכל החומריות שכרוכה בכך, ובכל זאת אתה בוחר לעשות את זה, אתה חי יותר את הערך ולא את הצורך.

זה בוודאי לא האידאל. צריך לרצות את כל מה שכתבת בהודעה הפותחת, ולהבין שכל אלו הם דרכים לחבר אותך/להגביר את החיבור הפנימי המהותי שלך לאישה שלך.

וכשאתה והיא מחוברים זה תכלית הבריאה- "ודבק באשתו", השיא של פרק ב', הפרק של שם ה' אלהים (אגב, כתוב בסוף הפסוק "והיו לבשר אחד" ומיד אח"כ בפסוק שאחרי "ויהיו שניהם עירומים האדם ואשתו ולא יתבוששו", בנוסף לפירושים הרגילים, זה גם אומר שהם בדרגת חיבור גבוהה זה לזו, וכמו שאדם לא מתבייש מעצמו ככה הוא לא מתבייש מבת זוגו ולהיפך).

למה זה תכלית הבריאה? כי זה ביטוי של אחדות הבריאה בפני עצמה ואחדותה עם ה', וזה גם אמצעי להגיע לזה. ברגע שאדם יצא מעצמו והתחבר באמת לבת הזוג שלו ולהיפך, הוא יכול להגיע לחיבור פנימי אחדותי עמוק עם הכל.

בעקרון כל הסגנון של להקשות על דברים כדי להגיע לדבר/הרצון הגבוה זה יותר סגנון חשיבה גלותי מפריד. יש בזה צורך בתחילת הלימוד של כל נושא כדי לברר כל דבר בפני עצמו וכדי לעשות הפרדה ולקבל פרופורציות, אבל זה רק שלב בדרך להמתקה (שיש שנוטים לוותר עליה)- שהכל יהיה מאוחד, ביטוי של דבר אחד גדול, כדלעיל. כל פרט/צורך/רצון נשאר קיים, אבל מואר באור הכלל המאחד, וזה מעצים אותו.

וואו איזה עומק..לא יודע האמת. כל הסיבות שעלו לי כשניסיתי לחשוב הן אנוכיות מאוד, אבל באופן אישי אני לא רואה בזה שום בעיה

לא כולן, אבל אלו שלא הן יותר מדי פנימה ולא בא לי לשפוך את הפנים שלי להחוצה.

לחשוב ולהתחשב באנשים

ולחיות איתם- זה בדיוק הפוך מאנוכיות.

מה יותר קל מרבוץ בדירה לבד.

כמו שאני עושה בשנה וחצי האחרונות..

אף אחת לא חיה ושואבת את ערכה מלתת לך ביקורת.

ואתה חי בכיף.

עושה כביסה מתי שצריך.

בלי לחץ מסדר מתי שנראה לך.

הולך לקניות מתי שבא לך.

וגולת הכותרת:

פותח פורום נשואים טריים 

ונהנה מקריאת כל הצרות.. שאתה פטור מהם
 

מה יותר נוח מזה?

אתה מתחתן בכדי לעשות חסד?

להתחשב במישהי שנמצאת כרגע לבד

ולשנות לה את הסטטוס?

זה הכי טבעי. זה בן אדם שלם.

מי שלא מתחתן צריך להסביר

למה הוא ככה ממעט את הדמות

ושרוי במצב לא שלם.

הכי טבעי זה לחיות ביחד.

תסתכל בטבע, בספארי,

בכלוב של הפינקים בחנות חיות..

תמיד יש שם שניים ומעלה.

מי בטבע חי בבודד?

הבחורה שהכניסה לך את השאלה הזו לראש

גרמה לך לנזק בחשיבה.

תיקונך: 

תדבר שלוש ימים רצוף עם בינה מלאכותית על האם לחיות לבד או בזוגיות, ותתרפא (:

הצלחת להצחיק ולשמח יהודי 

לפני כניסת שבת.

ה' יברך אותך בכל טוב ואישה בקרוב

רפואה שלמה לי(:

ל99.99% מבני האדם יש התנהגויות ללא הסבר רציונלי ממשי, כמו לאהוד קבוצות כדורגל, לקרוא ספרי פנטזיה, לטוס לחו"ל לראות מקומות יפים, ליצור כדים בעבודת יד... בסוף בני אדם הם לא קופים או פילים, שחיים נטו בשביל לשרוד. יותר מזה: למה בכלל לחיות? איזו תועלת יש מקיום העולם?

לכן בעיני השאלה הזו לא רלוונטית, וכל עוד לבן אדם יש מספיק נתונים שמצביעים על יכולת לתפקוד תקין כאב ובן זוג, למה שלא יתחתן?

מי שיאמר שאוהדי קבוצת כדורגל הם קופים.

לא יודע מאיזה סקר הבאת את מס' האחוזים הזה אך 

בוא ונאמר שזה נתון שניתן לסמוך עליו.

למה בכלל לחיות? לא שאלו אותך פשוט הופעת ואתה סה"כ ממשיך

מציאות "שנקלעת" אליה אין לך בחירה בעניין.

מה התועלת מקיום העולם? עולם כזה יפה עם פירות טעימים, ריבת חלב, ותורה מתוקה

אין תועלת מקיום העולם? ציינתי כבר ריבת חלב? 

אף אחד לא אמר לא להתחתן, וזה לא שייך אם יש תשובה או אין תשובה לשאלה

תתחתן כי אתה רוצה מישהי שתנדנד לך לזרוק את הזבל מה זה משנה.

אני הקטן חושב שאתה צריך סיבה טובה למה להכניס אדם זר לחיים שלך

ולהביא איתו יצורים חיים נוספים. 

וזה מבלי להתייעץ עם צאט גיפיטי

2. כי זה דחף ביולוגי טבעי להוליד צאצאים

3. כי צאצאים נוספים גורמים לכך שהחברה תוכל לספק את הצרכים שלך כאינדיבידואל גם כשתהיה בוגר.

4. אמונה אינטואיטיבית שהעולם הוא סה"כ טוב, והתרבות שלך בפרט טובה, ואתה חושב שכדי שהעולם ימשיך להיות טוב ויהיה אולי יותר טוב, עליך להמשיך את התרבות שלך על ידי הולדת צאצאים והנחלת המורשת.

הרצון לזוגיות - ריגשית ופיזיולוגית בעיקר. צורך טבעי.

הרצון להתחתן נובע ממטען ערכי ביחס לערכים שונים שאספתי בחיי.

אם אתה מחפש תשובה לעצמך הדרך שלך זה רק לשאול את עצמך, אתה יודע הכי טוב.

וגם אם לא יודעים להסביר במילים זה נורמלי לחלוטין

יש חילונים שלא מתחתנים ויש להם ילדים וגם זוגיות

זה לא מייתר את הצורך בחתונה, והאמת שהיא נשמעת בחורה קצת מעצבנת כי ברור שבמגזר הדתי כדי להיות בזוגיות צריך להתחתן

כנל בשביל ילדים

אז אם הטענה שלה הייתה שלא חייב להתחתן בשביל ילדים וזוגיות, זה לא רלוונטי כי מי שדתי צריך.

מתחתנים כי רוצים בזה בדיוק. מה הבעיה בזה בעצם?

וואלה תציע לי אותה, אם היא חכמה מספיק לשאול את השאלה הזו ולהפיל את כל התשובות שלך זה אומר שיש לה פוטנציאל.

רוצה להתחתן כי אתה אוהב את אשתך

זה נחמד לומר "אוהב את אשתי"

למישהי שעדיין לא התחתנת איתה 

אך לא יודע עד כמה אתה יכול לאהוב 

את האישה הזו לפני החתונה, יש לך מין הסתם

רגש כלשהו אך בוא לא נקרא לזה אהבה.

מצטער חבר, היא התחתנה לא מזמן,

הבר מזל למד איתי בישיבה.

אז עדיף שתניח את זה למי שכן יודע.

אבל אם זה קריטי לך, אתה יכול לקרוא לזה זיקה/ כמיהה/ השתוקקות.

חושב שאתה יודע?

חושב שאתה יודע מה אתה אומר

בהקשר של אהבה בכל אופן.

אם הייתי אומר לך אני רוצה להתחתן כי אני אוהב צ'יפס, היית אומר לי "אני לא חושב שאתה יודע מה אתה אומר שאוהב צ'יפס "?

באופן דומה הצהרתי על סיבה שונה, אהבה לאשתי. או שתפריך את זה בצורה רלוונטית או שתשאל שאלות שיבררו לך את כוונתי. אבל לזרוק לאוויר מה אתה חושב בלי סיבה לא תורם לדיון. כי באותה מידה אני חושב שאתה לא יודע על מה אתה מדבר, במיוחד כשאני מאוד אוהב את אשתי.

לא אישי אח יקר

התייחסתי כבר למשפט שלך

"כי אני אוהב את אשתי"

לא הייתה כוונה לפגוע בך צדיק

אני מעלה לתשומת ליבך שהטענות שהבאת אינן מוסברות כדי לפתח את הדיון.

בוא נחזור לתגובה הראשונה שלך:

" אך לא יודע עד כמה אתה יכול לאהוב

את האישה הזו לפני החתונה"

אולי אתה סובר שיש בעיה לאהוב לפני שמכירים, בוא תרחיב על זה.

נכונים בעיניי.. וכולם מתקבצים כצורך בהקמת בית.

ואחת כמה שהכל מגיע מרצון ה' יתברך מאיתנו,

כלומר שייוך המצווה זה באמת בכדי שנוכל לעבוד את ה' ביותר דבקות ושלמות כאחד ולא כנפרדים.

אז לא הבנתי למה מלכתחילה 'להפיל' דברים כאלה, שוודאי גם את זה ה' רוצה בשבילנו..

עבודת ה' היא כמובן המגמה של חיינו. אך דבר נפוץ הוא שכאשר אומרים שמשהו הוא כדי לעבוד את ה' אז הוא נעשה טפל למגמה הזו.

לעניות דעתי שייך לומר זאת על דברי חול ורשות, בהם שייך לומר אני אוכל כדי לעבוד את ה'. אני ישן כדי שיהיה לי כוח לעבוד את ה'.

אבל לא שייך לומר אני אוהב את עם ישראל כי זו עבודת ה'. אני גר בארץ ישראל כי זה עבודת ה'. וכנ"ל אני מתחתן כי זו עבודת ה'.

כדי לעבוד את ה' בתחומים הללו האדם צריך להתחבר לרעיון והמעשה עצמו וממילא לעבוד את ה' בשלמות.

ולכן היא עשתה דבר חשוב בכך שהפילה את הסיבות החיצוניות על מנת לזקק את הרצון.

האמת האמת שאין דבר יותר יקר מהאהבה הזו שבין איש לאישתו,

שבין אישה לבעלה,

שממשיכה וצומחת *ומתגברת* *וגדלה* ככל שהזמן עובר, ולא להיפך.

כמובן שזו עבודה. אבל זו עבודת חיים.

עבודה אהובה ויקרה מאין כמוה.

עבודה שמגדילה גם אותנו בתור האדם הפרטי שאנחנו

וגם את הזוג שאנחנו

עבודת המידות

עבודת הלב

וגם עבודת השם כמובן.

יש בתוך חיי הנישואין סוד גדול מאוד ופלא גדול מאין כמוהו שבכוחו ומתוכו אפשר להגיע לכך.

כמו שאמר לנו הקב"ה בתורתנו הקדושה: "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו"

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

ויש בדברים עומק אדיר ובאמת פלא אדיר.

ובהרחבה -

השאלה הזו "מדוע בכלל כדאי להתחתן?" היא שאלה משמעותית וכדאי לעיין בה.

חשוב מאוד שנזכיר זאת לעצמינו, לבית הפרטי שלנו, למקדש שלנו.

אז מדוע בעצם מתחתנים?

כותבת כמה סיבות עיקריות, כמובן שיש עוד:

1. הולדת ילדים למסגרת ברורה, יציבה ומבורכת – טוב לנפשם של הילדים וההורים כאחד. מחויבות אמיתית ועמוקה לנצח.

2. איחוד נשמות במובן המילולי פשוטו כמשמעו – תחת החופה הופכים לאדם אחד שלם. חצי נשמה של האיש והחצי השני של האישה – יחד אדם שלם.

3. פיתוח האישיות ותיקון המידות – נהיים בעצמנו בני אדם יותר טובים. תמיד צריך להתחשב בעוד אדם, בזולת, זה משכלל אותנו ומגדיל אותנו.

4. שייכות - נישואין מעניקים לבני הזוג שייכות אמיתית זה לזו. מרגע שעמדנו תחת החופה - הוא האיש שלי. אני האישה שלו.

כמו שבעתיד ב"ה הילדים שלי יהיו הילדים שלי ואני אמא שלהם - שייכות. עמוקה, בסיסית, יציבה ומקיפה.

המקום הזה של השייכות גורם גם לכך שהזוגיות שלנו תיהפך למשהו חי ויציב, למשהו בטוח ונצחי. ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי - בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שאנחנו שייכים אחד לשניה לכן עם כל ההתמודדויות והאתגרים שיגיעו (ויגיעו, לכולם) - נצא מאותה נקודת מוצא בסיסית - אני שלו והוא שלי. אני והוא זה לנצח. מכאן נשאל את עצמינו - ואם קשה/מאתגר - מה עושים? ויחד נחשוב על פתרונות,

ולא חלילה נצא מתוך נקודת מוצא של "האם זה זה?" (גם אחרי שעמדנו תחת החופה הכוונה! ברור שלפני כן צריך לשאול את השאלה הזו!) - כי אז עצם שימת סימן השאלה המרחף הזה מעל הזוגיות שלנו יכול *בעצמו* לגרום לנו על כל קושי או התמודדות להרים ידיים או לשאול את עצמינו "זה בכלל זה?! אולי לא בחרתי נכון?!" ואז מאוד קשה לעבוד ולפעול לשיפור הזוגיות והעמקתה מתוך נקודת מוצא כזו... 

5. כמובן רצון - כאשר מוצאים את האחד/האחת, הלב כבר אומר את שלו,

רוצה לחיות יחד, לגדל ילדים יחד, להזדקן יחד, לבנות בית שלם, לבנות משהו עמוק שאחד + אחד שווה הרבה הרבה יותר, ליצור אחדות מופלאה ואפילו שמימית וניסית וכן הלאה... הרצון הזה יכול לבעור גם בשכל גם ברגש וגם בגוף,

וכמובן שע"י הנישואין אנו ממלאים את *רצון ה'* ולא רק את הרצון שלנו.

מעבר לכל הסעיפים הנ"ל,

לי אישית התשובה לשאלה "למה בכלל להתחתן?" היא "איך אפשר שלא להתחתן?"

מכ"כ הרבה סיבות,

עבורי זה עיקר החיים,

רצון לחיות בשלמות בכל המובנים עם בן/בת הזוג,

גידול ילדים למסגרת יציבה בטוחה וחמה - בשבילם ובשביל ההורים,

מסגרת שמאפשרת פיתוח האישיות/עבודת המידות בצורה הכי מקסימלית עבור כל אחד מבני הזוג,

מסגרת שמאפשרת לשני חצאים של נשמה להפוך ממש לנשמה אחת (כן, הכי קלישאתי, והכי נכון)

מחויבות שלמה,

אפשרות להיות נאהבים ולאהוב עד הסוף,

מסגרת שמממשת בפועל את רצון ה' והידיעה הברורה - שאם כך אמר הקב"ה, זה שברא אותי ואת העולם - זה הכי טוב עבורי, ולו רק בגלל שהוא מכיר אותי הכי טוב ו"לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו".

וכבר אדם הראשון שאל את אותה שאלה את עצמו ולבסוף קבע "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי... על כן יעזוב איש... ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

- ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- שינויים ומעברים בחיים:

הרבה אנשים רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

*המודעות* שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה

(אם תרצה אוכל לכתוב על כך פוסט נפרד כי זה ממש ארוך על מהות הנישואין עצמם).

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים

כלפי אדם לא מושלם

לאהוב

זו לא רק הרגשה חזקה

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

התחתנתם כאשר הייתה לכם שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירו מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

- ולגבי ההחלטה להתחתן עצמה - אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שנשאר לעשות זה להיות שלמים איתה.

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלכם - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנ/ת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל. וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי. בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שזה בכלל לא משנה, כי אנחנו שייכים אחד לשני. 

שמישהו ישאל את עצמו האם ההורים שלו הם הורים שטובים עבורו. הוא יכול לשאול את זה שוב ושוב, ולהתבחבש עד אינסוף, אבל זה לא יועיל לו.

עד לרגע שבו הוא יגיד לעצמו- זה מה יש. אלו ההורים שלי. ובמקום לשאול את עצמו אם הם טובים בשבילו, הוא יחשוב על איך לבנות איתם את הקשר.

אותו דבר כל זמן שיוצאים, וגם אם גרים יחד במשך שנים, תמיד סימן השאלה הזה מרחף מלמעלה- 'האם הוא האדם הנכון עבורי?'.

חתונה מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'. החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

מזל שלא התחנת עם אחת כזו.

ואם כבר מסקנה, אז הייתי אומר שהיא זו שמחפשת תירוצים למה לא להתחתן.

גועל נפש?

היא שאלה שאלה טובה

זה לא התפתח לכלום בגלל שהיא

הייתה יותר מידי חרדיה לטעמי

אך השאלה במקום והיא אישה טובה

לפחות ככה נראה ונשמע לי.

אבל מי יודע.. אולי מיהרתי להגיב

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!