את כל התשובות שלה

אך לדבר כזה היא הייתה עונה שזו תשובה אנוכית

ולהביא ילדים עם אישה זרה רק בגלל שאתה

לא רוצה להיות לבד זה מעשה ילדותי  

לא קשור אחד לשני אך בהחלט

האחד הוא תוצאה של השני

וזו הסיבה שזה יהיה מעשה ילדותי

אם תאמר שהסיבה מלכתחילה היא להביא ילדים

זה משהו אחר אך גם לזה היא הייתה מביאה משהו

אגב, התשובות שלה לא באו ממנו אלא

משיעורים שלמדה במדרשה שלה בזמנו

"בעוונותי" אני נפגש גם עם חרדיות

וזה מה שלימדו אותה, אותי זה עדיין תופס משום מה

ואהבת לרעך *כמוך*

אי אפשר לאהוב אחר אם אתה לא אוהב את עצמך

ומה הבעיה ברצון העמוק לענות לבקשת הבדידות ולהתייחד ולהתחבר בשותפות ואהבה עם אדם אחר

שלך שונה מאשר "לא להיות לבד" סתם כך

אני אישית אהבתי,

אך בשביל זה אתה לא חייב להתחתן.

ואם תענה שכך היא ההלכה

גם בשאר ההלכות אנחנו מחפשים טעמים למעשים שלנו

בכל אופן אחד כמוני שלא הגיע לעשייה לשם שמיים

מחפש טעמים למצוות שאני עושה

(:

זו אהבה מאוד חלקית ומוגבלת כשצריך לשמור על מרחק. אסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות לנו.

"ודבק באשתו והיו לבשר אחד" זה רצון עמוק וטוב, לא מבין מה רע או חסר בבקשה הזו ובחלום הזה.

אבל אני אישית אכן לא מזדהה באופן כללי עם המוטיבציה להתחתן רק מפני שזו מצווה. אני רואה את זה מעט הפוך: העובדה שזו מצווה מסבירה לי מבחינתי שרצון ה' עובר דרך זה, ושזה לא סתם רצון טבעי הישרדותי אלא פתח להארה עמוקה, ולכן זה מרומם ומפאר את הבקשה הטבעית שלי לקשר, ומסביר לי ששם יכולה לשרות שכינה

צריך להבין

אם אתה מדבר בפן הרוחני או הגשמי.

אם זה בפן הרוחני בהחלט אזדהה אם

עם מה שכתבת "פתח להארה עמוקה".

אם זה בפן הגשמי/גופני, מה תעשה שנה לאחר החתונה

אתה לא לבד עכשיו מה?

הגעת לגיל 80, עכשיו גם הפן הזה ירד.

זה אומר שהגענו לנקודת ההתחלה?

בהנחה שהבנתי אותך נכון...

(טוב = במאמץ, זכו שכינה ביניהם)

מצא אישה מצא טוב

יש לנו יצר חזק שיקבל את מקומו באהבה ושמחה והגשמת אחת המהויות האנושיות הכי יסודיות. מביא חיים וילדים... מופיע בשלמות את צלם אלוהים שבאדם, וגם אדם בגיל 80 מופיע את "שרוי עם אישה = שרוי בשמחה, בתורה"...

אני לא עושה הפרדה בין גופני לרוחני. המצוות הן מעשים אלוהיים הקשורים לגוף, ומתאימים לטבע האנושי. ואגב, גם בגיל 80 בחיבוק או נשיקה הגוף מפריש אוקסיטוצין שזה נוירוטרנסמיטור קריטי שמופרש במגע *אוהב*.

נקרא טוב וזה באמת טוב

איך אברך אחד אוהב לומר אצלנו

"שמור את זה לדרשות"

אם העניין שלי להתחתן זה בכדי לא להיות לבד 

אז זה לא קשור לאישה שאיתה התחתנתי

היא רק פיון במשחק השחמט שנקרא החיים שלי

"אני" לא רוצה להיות לבד לכן "אני" צריך למצוא מישהי שתמלא את החלל

ברגע שהיא לא תעשה את העבודה לשביעות רצוני 

"אני" שוב ארגיש לבד ולכן אצטרך למצוא פיון אחר

אי אפשר להפיג בדידות עם אדם שלא אוהבים

וזו ציניות נוראית להגיד על הדרשות היקרות האלה שהן מתאימות לוורט ולא לחיים...

באורות התחיה י"ז הרב קוק אומר כך"

"אין האדם מוכשר לשום כח רוחני שבעולם בשלמות גדולה כזאת שהוא מוכשר לאמונה ולאהבה, וזהו אות, שבכחות אלו מונחים כל יסודות הויות מהותיותו"

מה הטעם להאמין במצוות ה' בטהרה אם בעיניך האמונות היקרות האלה אינן רלוונטיות בחיים האמיתיים

לי אהבה.

מה גם שבעולם הדוסים אני לא יודע עד כמה 

המונח "אהבה" היא מדוייקת לסיבה שהזוג מתחתן

אני יודע שבעולם החרדים מתחתנים בערך אחרי פגישה שלישית

ולעניין "אהבה" אומרים שהיא תבוא עם השנים כשהזוג ילמד להכיר זה את זו.

אז תאיר את עיניי ידידי ותאמר לי איך אהבה עובדת אצל זוג זרים שרק התחילו להכיר

שלא נאמר "לאהוב"

אהבה שאינה תלויה בדבר היא רגע שבו אתה אוהב את מושא האהבה פשוט כי הוא קיים. אם האהבה תלויה בדבר אז בטל הדבר בטלה האהבה.

הרב שלי תיאר שמתחילים לחוות אהבה שאינה תלויה בדבר כמה שנים אחרי החתונה. הוא תיאר זאת כך: "אתה ממהר עם הסנדוויצ'ים לילדים בבוקר, מתבלבל בממרח ואורז בתיק ברישול. היא גם מארגנת את אחד הילדים במהירות וכשהיא מסתכלת עליך אתה יודע שהיא שמחה לגמרי במה שהיא רואה ולא רואה בך שום פגם אלא רק שמחה בעצם קיומך"

אדם זקוק לאהבה, לחיבור הנשמתי הזה...

זוג טרי רק מתרגש, נמשך, מסתקרן, זוכה לאושר שבשנה "הנקי לביתו", אוהב אהבה טבעית וזוכה לרגעים קטנים של הבהובי האהבה הגדולה שתלך ותיחשף ותעמיק עם השנים.

אגב זה ממש סבבה להתחתן אחרי 3 פגישות אם יש ודאות שיכולה להיות כאן אהבה עמוקה. הרב יהושע צוקרמן זצ"ל אומר שבגלל שמה' אעשה לאיש, ויש ה' בקרבנו - אדם "שלא מפריע" עם הגדרות חיצוניות ידע תוך פגישה אחת האם זו האישה שתהיה אשתו...

אבל הצמא למהות הזו של אהבה הוא צמא טוב, יקר, מתוק, טבע עמוק וקדוש... אנשים גסים לא מכירים אותו ולא אכפת להם להתחתן עם אישה רק מתוך חיצוניות. אנשים עדינים צמאים לאהבה ולכן מתייסרים מבדידות

אופן המחשבות והתחושות והצרכים של נשים.  

אז היא כזאת. עוברים הלאה…  

כדי לא להיות לבד

וכדי להיות ביחד

הרבה יותר כיף יהיה ביחד!!

אם אני בוחר להתחתן רק מהסיבות האישיות שלי

זה לא מטריד?

להכניס אדם נוסף, אדם זר לחיים שלך מבלי להבין למה

לא יטריד אותך אח יקר?

יודע שהוא אדם טוב עם רצון לתת ואמפתיה ומוכן לעבוד על מידותיו ולתקנן, ויש לו רצון בעבודה זוגית משותפת והקשבה הדדית ואמפתיה. הכל בסדר. כמו שלא צריך לתת הסבר רציונלי לשאלה "למה אני רוצה להשאר בחיים ולא למות" כך לא צריך הסבר רציונלי לזה. זה רצון שמגיע מעל השכל ולא צריך לתת לו הסבר.                  כן צריך לעבוד על נושא של מה זה זוגיות ומה היא מכילה , ולשמוע שיעורים מאנשים גדולים על זה כדי לזכך את הרצון הזוגי של האדם. אבל אדם לא צריך להיות מוטרד מזה שהוא יכול להסביר בתשובה

היא לא שאלה כי היא רצתה תשובה

אלא לשתף או לחדש את מה שלימדו אותה

להבין שזו הסיבה שבגללה צריך להתחתן.

אני לא יודע מה מלמדים במדרשיות וסמינרים אך

אותה אחת הייתה מאוד מושפעת מכך 

והתשובה הייתה אם אני זוכר נכון, חיים של קדושה.

למה היא שאלה מה ששאלה לא באמת אכפת לי

השאלה כשאלה בעיניי פשוט טובה.

יש משפט כזה "לאכול זה צורך ולא ערך. אבל לדאוג שהשני יאכל זה ערך".

אז פה זה אומר- כשאתה נשוי אתה שקוע יותר בחומריות, אבל כי ה' ציווה אותך. אז סתם להיות שקוע בחומריות כנשוי זה נגזרת של הצרכים שלך שבגינם אתה מתחתן ולא ערך, אבל אם אתה עושה את זה כי ה' ציווה זה הופך להיות ערך.

לפי"ז יוצא שככל שאתה רוצה פחות להתחתן ולהיות עסוק בכל החומריות שכרוכה בכך, ובכל זאת אתה בוחר לעשות את זה, אתה חי יותר את הערך ולא את הצורך.

זה בוודאי לא האידאל. צריך לרצות את כל מה שכתבת בהודעה הפותחת, ולהבין שכל אלו הם דרכים לחבר אותך/להגביר את החיבור הפנימי המהותי שלך לאישה שלך.

וכשאתה והיא מחוברים זה תכלית הבריאה- "ודבק באשתו", השיא של פרק ב', הפרק של שם ה' אלהים (אגב, כתוב בסוף הפסוק "והיו לבשר אחד" ומיד אח"כ בפסוק שאחרי "ויהיו שניהם עירומים האדם ואשתו ולא יתבוששו", בנוסף לפירושים הרגילים, זה גם אומר שהם בדרגת חיבור גבוהה זה לזו, וכמו שאדם לא מתבייש מעצמו ככה הוא לא מתבייש מבת זוגו ולהיפך).

למה זה תכלית הבריאה? כי זה ביטוי של אחדות הבריאה בפני עצמה ואחדותה עם ה', וזה גם אמצעי להגיע לזה. ברגע שאדם יצא מעצמו והתחבר באמת לבת הזוג שלו ולהיפך, הוא יכול להגיע לחיבור פנימי אחדותי עמוק עם הכל.

בעקרון כל הסגנון של להקשות על דברים כדי להגיע לדבר/הרצון הגבוה זה יותר סגנון חשיבה גלותי מפריד. יש בזה צורך בתחילת הלימוד של כל נושא כדי לברר כל דבר בפני עצמו וכדי לעשות הפרדה ולקבל פרופורציות, אבל זה רק שלב בדרך להמתקה (שיש שנוטים לוותר עליה)- שהכל יהיה מאוחד, ביטוי של דבר אחד גדול, כדלעיל. כל פרט/צורך/רצון נשאר קיים, אבל מואר באור הכלל המאחד, וזה מעצים אותו.

וואו איזה עומק..לא יודע האמת. כל הסיבות שעלו לי כשניסיתי לחשוב הן אנוכיות מאוד, אבל באופן אישי אני לא רואה בזה שום בעיה

לא כולן, אבל אלו שלא הן יותר מדי פנימה ולא בא לי לשפוך את הפנים שלי להחוצה.

לחשוב ולהתחשב באנשים

ולחיות איתם- זה בדיוק הפוך מאנוכיות.

מה יותר קל מרבוץ בדירה לבד.

כמו שאני עושה בשנה וחצי האחרונות..

אף אחת לא חיה ושואבת את ערכה מלתת לך ביקורת.

ואתה חי בכיף.

עושה כביסה מתי שצריך.

בלי לחץ מסדר מתי שנראה לך.

הולך לקניות מתי שבא לך.

וגולת הכותרת:

פותח פורום נשואים טריים 

ונהנה מקריאת כל הצרות.. שאתה פטור מהם
 

מה יותר נוח מזה?

אתה מתחתן בכדי לעשות חסד?

להתחשב במישהי שנמצאת כרגע לבד

ולשנות לה את הסטטוס?

זה הכי טבעי. זה בן אדם שלם.

מי שלא מתחתן צריך להסביר

למה הוא ככה ממעט את הדמות

ושרוי במצב לא שלם.

הכי טבעי זה לחיות ביחד.

תסתכל בטבע, בספארי,

בכלוב של הפינקים בחנות חיות..

תמיד יש שם שניים ומעלה.

מי בטבע חי בבודד?

הבחורה שהכניסה לך את השאלה הזו לראש

גרמה לך לנזק בחשיבה.

תיקונך: 

תדבר שלוש ימים רצוף עם בינה מלאכותית על האם לחיות לבד או בזוגיות, ותתרפא (:

הצלחת להצחיק ולשמח יהודי 

לפני כניסת שבת.

ה' יברך אותך בכל טוב ואישה בקרוב

רפואה שלמה לי(:

ל99.99% מבני האדם יש התנהגויות ללא הסבר רציונלי ממשי, כמו לאהוד קבוצות כדורגל, לקרוא ספרי פנטזיה, לטוס לחו"ל לראות מקומות יפים, ליצור כדים בעבודת יד... בסוף בני אדם הם לא קופים או פילים, שחיים נטו בשביל לשרוד. יותר מזה: למה בכלל לחיות? איזו תועלת יש מקיום העולם?

לכן בעיני השאלה הזו לא רלוונטית, וכל עוד לבן אדם יש מספיק נתונים שמצביעים על יכולת לתפקוד תקין כאב ובן זוג, למה שלא יתחתן?

מי שיאמר שאוהדי קבוצת כדורגל הם קופים.

לא יודע מאיזה סקר הבאת את מס' האחוזים הזה אך 

בוא ונאמר שזה נתון שניתן לסמוך עליו.

למה בכלל לחיות? לא שאלו אותך פשוט הופעת ואתה סה"כ ממשיך

מציאות "שנקלעת" אליה אין לך בחירה בעניין.

מה התועלת מקיום העולם? עולם כזה יפה עם פירות טעימים, ריבת חלב, ותורה מתוקה

אין תועלת מקיום העולם? ציינתי כבר ריבת חלב? 

אף אחד לא אמר לא להתחתן, וזה לא שייך אם יש תשובה או אין תשובה לשאלה

תתחתן כי אתה רוצה מישהי שתנדנד לך לזרוק את הזבל מה זה משנה.

אני הקטן חושב שאתה צריך סיבה טובה למה להכניס אדם זר לחיים שלך

ולהביא איתו יצורים חיים נוספים. 

וזה מבלי להתייעץ עם צאט גיפיטי

2. כי זה דחף ביולוגי טבעי להוליד צאצאים

3. כי צאצאים נוספים גורמים לכך שהחברה תוכל לספק את הצרכים שלך כאינדיבידואל גם כשתהיה בוגר.

4. אמונה אינטואיטיבית שהעולם הוא סה"כ טוב, והתרבות שלך בפרט טובה, ואתה חושב שכדי שהעולם ימשיך להיות טוב ויהיה אולי יותר טוב, עליך להמשיך את התרבות שלך על ידי הולדת צאצאים והנחלת המורשת.

הרצון לזוגיות - ריגשית ופיזיולוגית בעיקר. צורך טבעי.

הרצון להתחתן נובע ממטען ערכי ביחס לערכים שונים שאספתי בחיי.

אם אתה מחפש תשובה לעצמך הדרך שלך זה רק לשאול את עצמך, אתה יודע הכי טוב.

וגם אם לא יודעים להסביר במילים זה נורמלי לחלוטין

יש חילונים שלא מתחתנים ויש להם ילדים וגם זוגיות

זה לא מייתר את הצורך בחתונה, והאמת שהיא נשמעת בחורה קצת מעצבנת כי ברור שבמגזר הדתי כדי להיות בזוגיות צריך להתחתן

כנל בשביל ילדים

אז אם הטענה שלה הייתה שלא חייב להתחתן בשביל ילדים וזוגיות, זה לא רלוונטי כי מי שדתי צריך.

מתחתנים כי רוצים בזה בדיוק. מה הבעיה בזה בעצם?

וואלה תציע לי אותה, אם היא חכמה מספיק לשאול את השאלה הזו ולהפיל את כל התשובות שלך זה אומר שיש לה פוטנציאל.

רוצה להתחתן כי אתה אוהב את אשתך

זה נחמד לומר "אוהב את אשתי"

למישהי שעדיין לא התחתנת איתה 

אך לא יודע עד כמה אתה יכול לאהוב 

את האישה הזו לפני החתונה, יש לך מין הסתם

רגש כלשהו אך בוא לא נקרא לזה אהבה.

מצטער חבר, היא התחתנה לא מזמן,

הבר מזל למד איתי בישיבה.

אז עדיף שתניח את זה למי שכן יודע.

אבל אם זה קריטי לך, אתה יכול לקרוא לזה זיקה/ כמיהה/ השתוקקות.

חושב שאתה יודע?

חושב שאתה יודע מה אתה אומר

בהקשר של אהבה בכל אופן.

אם הייתי אומר לך אני רוצה להתחתן כי אני אוהב צ'יפס, היית אומר לי "אני לא חושב שאתה יודע מה אתה אומר שאוהב צ'יפס "?

באופן דומה הצהרתי על סיבה שונה, אהבה לאשתי. או שתפריך את זה בצורה רלוונטית או שתשאל שאלות שיבררו לך את כוונתי. אבל לזרוק לאוויר מה אתה חושב בלי סיבה לא תורם לדיון. כי באותה מידה אני חושב שאתה לא יודע על מה אתה מדבר, במיוחד כשאני מאוד אוהב את אשתי.

לא אישי אח יקר

התייחסתי כבר למשפט שלך

"כי אני אוהב את אשתי"

לא הייתה כוונה לפגוע בך צדיק

אני מעלה לתשומת ליבך שהטענות שהבאת אינן מוסברות כדי לפתח את הדיון.

בוא נחזור לתגובה הראשונה שלך:

" אך לא יודע עד כמה אתה יכול לאהוב

את האישה הזו לפני החתונה"

אולי אתה סובר שיש בעיה לאהוב לפני שמכירים, בוא תרחיב על זה.

נכונים בעיניי.. וכולם מתקבצים כצורך בהקמת בית.

ואחת כמה שהכל מגיע מרצון ה' יתברך מאיתנו,

כלומר שייוך המצווה זה באמת בכדי שנוכל לעבוד את ה' ביותר דבקות ושלמות כאחד ולא כנפרדים.

אז לא הבנתי למה מלכתחילה 'להפיל' דברים כאלה, שוודאי גם את זה ה' רוצה בשבילנו..

עבודת ה' היא כמובן המגמה של חיינו. אך דבר נפוץ הוא שכאשר אומרים שמשהו הוא כדי לעבוד את ה' אז הוא נעשה טפל למגמה הזו.

לעניות דעתי שייך לומר זאת על דברי חול ורשות, בהם שייך לומר אני אוכל כדי לעבוד את ה'. אני ישן כדי שיהיה לי כוח לעבוד את ה'.

אבל לא שייך לומר אני אוהב את עם ישראל כי זו עבודת ה'. אני גר בארץ ישראל כי זה עבודת ה'. וכנ"ל אני מתחתן כי זו עבודת ה'.

כדי לעבוד את ה' בתחומים הללו האדם צריך להתחבר לרעיון והמעשה עצמו וממילא לעבוד את ה' בשלמות.

ולכן היא עשתה דבר חשוב בכך שהפילה את הסיבות החיצוניות על מנת לזקק את הרצון.

האמת האמת שאין דבר יותר יקר מהאהבה הזו שבין איש לאישתו,

שבין אישה לבעלה,

שממשיכה וצומחת *ומתגברת* *וגדלה* ככל שהזמן עובר, ולא להיפך.

כמובן שזו עבודה. אבל זו עבודת חיים.

עבודה אהובה ויקרה מאין כמוה.

עבודה שמגדילה גם אותנו בתור האדם הפרטי שאנחנו

וגם את הזוג שאנחנו

עבודת המידות

עבודת הלב

וגם עבודת השם כמובן.

יש בתוך חיי הנישואין סוד גדול מאוד ופלא גדול מאין כמוהו שבכוחו ומתוכו אפשר להגיע לכך.

כמו שאמר לנו הקב"ה בתורתנו הקדושה: "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו"

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

ויש בדברים עומק אדיר ובאמת פלא אדיר.

ובהרחבה -

השאלה הזו "מדוע בכלל כדאי להתחתן?" היא שאלה משמעותית וכדאי לעיין בה.

חשוב מאוד שנזכיר זאת לעצמינו, לבית הפרטי שלנו, למקדש שלנו.

אז מדוע בעצם מתחתנים?

כותבת כמה סיבות עיקריות, כמובן שיש עוד:

1. הולדת ילדים למסגרת ברורה, יציבה ומבורכת – טוב לנפשם של הילדים וההורים כאחד. מחויבות אמיתית ועמוקה לנצח.

2. איחוד נשמות במובן המילולי פשוטו כמשמעו – תחת החופה הופכים לאדם אחד שלם. חצי נשמה של האיש והחצי השני של האישה – יחד אדם שלם.

3. פיתוח האישיות ותיקון המידות – נהיים בעצמנו בני אדם יותר טובים. תמיד צריך להתחשב בעוד אדם, בזולת, זה משכלל אותנו ומגדיל אותנו.

4. שייכות - נישואין מעניקים לבני הזוג שייכות אמיתית זה לזו. מרגע שעמדנו תחת החופה - הוא האיש שלי. אני האישה שלו.

כמו שבעתיד ב"ה הילדים שלי יהיו הילדים שלי ואני אמא שלהם - שייכות. עמוקה, בסיסית, יציבה ומקיפה.

המקום הזה של השייכות גורם גם לכך שהזוגיות שלנו תיהפך למשהו חי ויציב, למשהו בטוח ונצחי. ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי - בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שאנחנו שייכים אחד לשניה לכן עם כל ההתמודדויות והאתגרים שיגיעו (ויגיעו, לכולם) - נצא מאותה נקודת מוצא בסיסית - אני שלו והוא שלי. אני והוא זה לנצח. מכאן נשאל את עצמינו - ואם קשה/מאתגר - מה עושים? ויחד נחשוב על פתרונות,

ולא חלילה נצא מתוך נקודת מוצא של "האם זה זה?" (גם אחרי שעמדנו תחת החופה הכוונה! ברור שלפני כן צריך לשאול את השאלה הזו!) - כי אז עצם שימת סימן השאלה המרחף הזה מעל הזוגיות שלנו יכול *בעצמו* לגרום לנו על כל קושי או התמודדות להרים ידיים או לשאול את עצמינו "זה בכלל זה?! אולי לא בחרתי נכון?!" ואז מאוד קשה לעבוד ולפעול לשיפור הזוגיות והעמקתה מתוך נקודת מוצא כזו... 

5. כמובן רצון - כאשר מוצאים את האחד/האחת, הלב כבר אומר את שלו,

רוצה לחיות יחד, לגדל ילדים יחד, להזדקן יחד, לבנות בית שלם, לבנות משהו עמוק שאחד + אחד שווה הרבה הרבה יותר, ליצור אחדות מופלאה ואפילו שמימית וניסית וכן הלאה... הרצון הזה יכול לבעור גם בשכל גם ברגש וגם בגוף,

וכמובן שע"י הנישואין אנו ממלאים את *רצון ה'* ולא רק את הרצון שלנו.

מעבר לכל הסעיפים הנ"ל,

לי אישית התשובה לשאלה "למה בכלל להתחתן?" היא "איך אפשר שלא להתחתן?"

מכ"כ הרבה סיבות,

עבורי זה עיקר החיים,

רצון לחיות בשלמות בכל המובנים עם בן/בת הזוג,

גידול ילדים למסגרת יציבה בטוחה וחמה - בשבילם ובשביל ההורים,

מסגרת שמאפשרת פיתוח האישיות/עבודת המידות בצורה הכי מקסימלית עבור כל אחד מבני הזוג,

מסגרת שמאפשרת לשני חצאים של נשמה להפוך ממש לנשמה אחת (כן, הכי קלישאתי, והכי נכון)

מחויבות שלמה,

אפשרות להיות נאהבים ולאהוב עד הסוף,

מסגרת שמממשת בפועל את רצון ה' והידיעה הברורה - שאם כך אמר הקב"ה, זה שברא אותי ואת העולם - זה הכי טוב עבורי, ולו רק בגלל שהוא מכיר אותי הכי טוב ו"לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו".

וכבר אדם הראשון שאל את אותה שאלה את עצמו ולבסוף קבע "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי... על כן יעזוב איש... ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

- ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- שינויים ומעברים בחיים:

הרבה אנשים רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

*המודעות* שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה

(אם תרצה אוכל לכתוב על כך פוסט נפרד כי זה ממש ארוך על מהות הנישואין עצמם).

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים

כלפי אדם לא מושלם

לאהוב

זו לא רק הרגשה חזקה

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

התחתנתם כאשר הייתה לכם שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירו מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

- ולגבי ההחלטה להתחתן עצמה - אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שנשאר לעשות זה להיות שלמים איתה.

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלכם - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנ/ת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל. וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי. בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שזה בכלל לא משנה, כי אנחנו שייכים אחד לשני. 

שמישהו ישאל את עצמו האם ההורים שלו הם הורים שטובים עבורו. הוא יכול לשאול את זה שוב ושוב, ולהתבחבש עד אינסוף, אבל זה לא יועיל לו.

עד לרגע שבו הוא יגיד לעצמו- זה מה יש. אלו ההורים שלי. ובמקום לשאול את עצמו אם הם טובים בשבילו, הוא יחשוב על איך לבנות איתם את הקשר.

אותו דבר כל זמן שיוצאים, וגם אם גרים יחד במשך שנים, תמיד סימן השאלה הזה מרחף מלמעלה- 'האם הוא האדם הנכון עבורי?'.

חתונה מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'. החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

מזל שלא התחנת עם אחת כזו.

ואם כבר מסקנה, אז הייתי אומר שהיא זו שמחפשת תירוצים למה לא להתחתן.

גועל נפש?

היא שאלה שאלה טובה

זה לא התפתח לכלום בגלל שהיא

הייתה יותר מידי חרדיה לטעמי

אך השאלה במקום והיא אישה טובה

לפחות ככה נראה ונשמע לי.

אבל מי יודע.. אולי מיהרתי להגיב

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו

יש את הודיה דוידוביץ באיזור יד בימין. שווה את ההשקעה!! אחת האלופות והמקצועיות! למדה רציני באוניברסיטה..

הדבר הכי מועיל זה לשמוע שיעורים על זוגיות של רבנים ורבניות.

מטפלים בדר"כ יכולים לעזור ברמה הפרקטית, וברמה הפנימית והשכלית העזרה שלהם שוות ערך לשמיעת שיעורים…

יעל אמיתי

שרה אלטר

צילי גיגי (מושב אורה)

כל אחת שונה מחברתה אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפונים שלהן ותבררו עם כל אחת אם זה מתאים

לאחרונה תאמת אני מופתע ממש לטובה מבנות שיודעות לספר על חברות שלהן, אז שאפו בנות תמשיכו ככה!

אני זוכר ממש בתחילת הדרך דיברתי עם חברה שהתלהבה ובסוף אמרה "נו תצא איתה". תודה באמת.

היתה גם אחת אמרה בנוסף להכל "היא יפה", וואלה שתשלח תמונה חחח

שהיא מאחלת לאח שלה כזאת בחורה?

הייתה גם משפחה.

למה לרדד?

וזו בדיוק הנקודה שלי - אתן צריכות להבין שהתכונות שעושות אותה לחברה טובה שלך הן לאו דווקא התכונות שהבחור מחפש באשה.

אם היית מבררת על מישהו והבחור היה אומר לך שהוא נהנה לשחק איתו כדורסל - זה היה רלוונטי בעיניך? 

שהוא אחלה אדם, לרצות שיהיה משפחה שלך כן אומר. מן הסתם יש לו מידות טובות.

תפרטי את המידות שלה, מיהי ומהי. לא דברים מעורפלים ולא קשורים לנושא. 

למה היית רוצה שתהיה גיסתך? מה מיוחד בה?

שאם אתה מביע ביקורת ביחס לגישה מסויימת שאתה מזהה אותה כלא נכונה

שתקבל בהבנה שגם הגישה שלך יכולה להיות חשופה לביקורת.

אחרת, לא נראה לי גם שיש כאן חופש מחשבתי, מה שמאוד נצרך לחשיבה ביקורתית.

כי היא שווה, ולא מתייחסת לשאלה אם היא מתאימה?

בירור בא להבין אם הדמות מתאימה לי, לא האם הדמות היא אדם טוב.

בכלל, זה הדבר הכי חשוב לזכור בכל תקופת החיפושים לדעתי:

אנחנו מחפשים בת זוג מתאימה, לא בהכרח את הכי טובה, ממילא פסילות לרוב יהיו כי אין התאמה ולא כי הם פחות טובים ממני.

אבל אם החבר/ה עפים על מי שהם מדברים עליו זה מקסים וחמוד

החבר או החברה בעיקר צריכים להעביר תוכן בצורה אמינה,

אבל חלק מהתוכן זה איך אתה מנגיש אותו, אם איזה טונציה אתה אומר אותו.

אני עושה בירורים בשביל לדעת שהמידע שקיבלתי בהתחלה אמין ואני הולכת לפגוש אדם נורמלי.

בירורים מבחינתי זה לא בגלל חשד כזה או אחר, אלא בגלל שבאמת אי אפשר להכניס בנאדם לתוך שבלונה של כרטיס ולהבין שזיהית משהו משמעותי.

בירורים זאת אפשרות לקבל רושם יותר חוויתי לפני שעומדים להפגש ואז לראות אם זה הכיוון או לא.

אם מישהי סתם זורקת כמה מילים להגיד שהיא עפה על חברה שלה ובשאר העניינים היא אומרת דברי טעם, זה כזה עקרוני? נראה לי שגם אתה תסכים שלא.

אם היה מגיע מתנדב לחלק עוגות במחלקה, וזו לא היתה העוגה שאתה הכי אוהב, היו לך טענות?

אז רק מזכירה לכולנו שכל נותני המידע בשידוכים... הם מתנדבים...

ויתכן שגם השקיעו מאות שעות!!! כוחות נפש!!! מאמץ מנטלי נפשי ופיזי בהתנדבות הזאת

מבינה שאולי זו היתה **הצעת ייעול** ולא ממקום של תלונה, אז אם כן שיהיה בהצלחה.
ורק הזדמנות להזכיר לכולנו להגיד תודה לעונים! ולבוא מעמדה שמתאימה לשיחה שבה עוזרים לך בהתנדבות גמורה.

לפעמים אני יכולה להשקיע חצי שעה עד שעה ואפילו שעתיים במענה לבחור שמברר על חברה... 

ומרגישה שהוא חושב שאני חייבת לו משהו

ועוד לפעמים יש לו החוצפה להגיד "זה לא מה ששאלתי" או כל מיני טיעונים שונים ומשונים... ממש מתסכל ופוגע. אני לא בחקירה משטרתית.

נשמח שתגידו תודה על הזמן שהקדשת ותודה על כל פיסת מידע!

כמות הנזק שחברה יכולה לעשות היא בלתי נתפסת.

נתקלתי כבר בכמה שפשוט חיבלו בפועל בחברות שלהן. מקווה שזה היה בשוגג ולא במזיד. 

"היא חיננית" "אסרטיבית"

וחייב להסכים עם "היא מהממת" או "מקסימה"

בטוח שיש עוד ששמעתי פשוט כרגע לא עולה לי, כשיעלה אכתוב.

ועכשיו כשאני חושב על זה, חלק מהדברים אכן רלוונטיים כדי להבין שזה לא זה..

וגם חייב להגיד שאף פעם לא "ביררתי" אני סולד מעצם הרעיון, פשוט כשמציעים אז זה בא עם כל מיני תכונות של הבחורה וכו

מה יכול לצאת מהחוסר וודאות? או רע או טוב.

תחשוב על הסיטואציה הכי גרועה שיכולה לצאת משם, ותהיה שם כמה רגעים, תן לזה להכות קצת ותנסה להבין איך אתה מתמודד עם זה עם כל איך שזה גורם לך להרגיש וכו' זה עוזר להבין שזה לא כל כך נורא כי בסוף על הכל מתגברים, סתם דוגמא שהייתה לחבר הסיטואציה הכי גרועה שהייתה לו זה שיפטרו אותו מהעבודה, אמרנו אוקיי..בוא נתמודד לא נברח, יפטרו אותו ואז מה? קצת קשה לא נעים אבל אפשר למצוא עבודה בתחום, ב"ה לא חסר, אז גם אם יפטרו חלילה, העולם לא קורס וכו וכו..ואם זה טוב אז ברכה.

אגב גם הרע ברכה רק במלבוש לא כל כך יפה. בהצלחה דוד

כהסרת הספיקות, אומרים חז"ל.

זאת אומרת, שההתנדנדות הזו בין שני הקצווים (כן? לא?), אינה פשוטה

ולא עושה כל כך טוב...

אולי באמת לחיות את היום. לא לחטט בעבר וגם לא בעתיד.

איך אומרת הרבנית פישר? לסגור את המוח!

ולזרוק את עצמנו על השם;. ולהאמין שהוא באמת יודע מה טוב

ולסמוך עליו שמה שיהיה, זה הכי טוב.

לא תמיד זה קל אבל כך צריך לחשוב יהודי. זו צריכה

להיות העבודה.

ואגב, איני א ומרת זאת ממרום כסאי. אוי, כמה קשה לי עם זה...

אבל שכלית יודעת שכך זה צריך להיות; שההתקשרות 

לקב"ה צריכה להיות בכל פרט ופרט בחיים. לא מספיק

לשמור מצוות ולהתפלל 3 פעמים  ביום, ובין לבין

לחיות כמו כל אדם בגלובוס.

מי מאזין ומקשיב ומכיר אותנו הכי טוב?

רק הוא.

לא?

ביום שנמצא מי הראשון שכתב את זה (או את הטקסט בו זה נאמר לראשונה) אז באמת תהיה שמחה גדולה כי הספק ייפתר 😀

זה גורם לי לבכות ברגע

החיים לא פשוטים ומציבים אותנו לצערנו או לשמחתנו בפני מצבים של חוסר ודאות.

אהבתי שהוזכרה פה הנטייה לפסימיות שזה גם עניין שחשוב לתת עליו את הדעת.

גם להבין שהיציבות זה משאב חשוב זה גם אחלה אמירה שאפשר להוציא מפה. באמת ישנו אתגר להשיג יציבות בתוך חוסר הודאות.

ובאמת אולי יש כיוון למצוא את הניצוץ הטוב שבחוסר ודאות, גם זה כיוון יפה.

וכן, מותר לשנוא ולבכות ולפרוק.

בכל אופן, כדאי לחשוב מה עושים עם זה

חוסר ודאות באמת קשור לפיתוח פרשנות אישית. אפשר לתת המון פרשנויות למציאות חסר ודאות והפרשנויות יהיו כמובן חלקיות במידת מה.

איך בונים פרשנות מעצימה? אויל זאת שאלת השאלות.

פרשנות שיש בה גם תקווה ותנועה לכיוון מסויים וגם חיבור למציאות. אופטימיות זהירה.

לאורך היומיום

שנותנים וודאות לנפש

1. תזונה נכונה

2. תעסוקה מעניינת ומעשירה

3. ספורט באופן קבוע

4. קשר עם אנשים שעושים טוב

5. ללמוד וליישם תהליכים משפרי חיים באופן תמידי

6. לחיות בקצב מתאים ושלו

להשפיע.

חשיבה אם ומה צריך לעשות למול זה, שימת דגש על מה אני מכיר ויכול לפעול לפי זה, לקוות ולהאמין שיהיה טוב ולנסות כמה שאפשר.

שבע רצון בפעולות שלי מול אי ודאות ככלל.