את כל התשובות שלה

אך לדבר כזה היא הייתה עונה שזו תשובה אנוכית

ולהביא ילדים עם אישה זרה רק בגלל שאתה

לא רוצה להיות לבד זה מעשה ילדותי  

לא קשור אחד לשני אך בהחלט

האחד הוא תוצאה של השני

וזו הסיבה שזה יהיה מעשה ילדותי

אם תאמר שהסיבה מלכתחילה היא להביא ילדים

זה משהו אחר אך גם לזה היא הייתה מביאה משהו

אגב, התשובות שלה לא באו ממנו אלא

משיעורים שלמדה במדרשה שלה בזמנו

"בעוונותי" אני נפגש גם עם חרדיות

וזה מה שלימדו אותה, אותי זה עדיין תופס משום מה

ואהבת לרעך *כמוך*

אי אפשר לאהוב אחר אם אתה לא אוהב את עצמך

ומה הבעיה ברצון העמוק לענות לבקשת הבדידות ולהתייחד ולהתחבר בשותפות ואהבה עם אדם אחר

שלך שונה מאשר "לא להיות לבד" סתם כך

אני אישית אהבתי,

אך בשביל זה אתה לא חייב להתחתן.

ואם תענה שכך היא ההלכה

גם בשאר ההלכות אנחנו מחפשים טעמים למעשים שלנו

בכל אופן אחד כמוני שלא הגיע לעשייה לשם שמיים

מחפש טעמים למצוות שאני עושה

(:

זו אהבה מאוד חלקית ומוגבלת כשצריך לשמור על מרחק. אסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות לנו.

"ודבק באשתו והיו לבשר אחד" זה רצון עמוק וטוב, לא מבין מה רע או חסר בבקשה הזו ובחלום הזה.

אבל אני אישית אכן לא מזדהה באופן כללי עם המוטיבציה להתחתן רק מפני שזו מצווה. אני רואה את זה מעט הפוך: העובדה שזו מצווה מסבירה לי מבחינתי שרצון ה' עובר דרך זה, ושזה לא סתם רצון טבעי הישרדותי אלא פתח להארה עמוקה, ולכן זה מרומם ומפאר את הבקשה הטבעית שלי לקשר, ומסביר לי ששם יכולה לשרות שכינה

צריך להבין

אם אתה מדבר בפן הרוחני או הגשמי.

אם זה בפן הרוחני בהחלט אזדהה אם

עם מה שכתבת "פתח להארה עמוקה".

אם זה בפן הגשמי/גופני, מה תעשה שנה לאחר החתונה

אתה לא לבד עכשיו מה?

הגעת לגיל 80, עכשיו גם הפן הזה ירד.

זה אומר שהגענו לנקודת ההתחלה?

בהנחה שהבנתי אותך נכון...

(טוב = במאמץ, זכו שכינה ביניהם)

מצא אישה מצא טוב

יש לנו יצר חזק שיקבל את מקומו באהבה ושמחה והגשמת אחת המהויות האנושיות הכי יסודיות. מביא חיים וילדים... מופיע בשלמות את צלם אלוהים שבאדם, וגם אדם בגיל 80 מופיע את "שרוי עם אישה = שרוי בשמחה, בתורה"...

אני לא עושה הפרדה בין גופני לרוחני. המצוות הן מעשים אלוהיים הקשורים לגוף, ומתאימים לטבע האנושי. ואגב, גם בגיל 80 בחיבוק או נשיקה הגוף מפריש אוקסיטוצין שזה נוירוטרנסמיטור קריטי שמופרש במגע *אוהב*.

נקרא טוב וזה באמת טוב

איך אברך אחד אוהב לומר אצלנו

"שמור את זה לדרשות"

אם העניין שלי להתחתן זה בכדי לא להיות לבד 

אז זה לא קשור לאישה שאיתה התחתנתי

היא רק פיון במשחק השחמט שנקרא החיים שלי

"אני" לא רוצה להיות לבד לכן "אני" צריך למצוא מישהי שתמלא את החלל

ברגע שהיא לא תעשה את העבודה לשביעות רצוני 

"אני" שוב ארגיש לבד ולכן אצטרך למצוא פיון אחר

אי אפשר להפיג בדידות עם אדם שלא אוהבים

וזו ציניות נוראית להגיד על הדרשות היקרות האלה שהן מתאימות לוורט ולא לחיים...

באורות התחיה י"ז הרב קוק אומר כך"

"אין האדם מוכשר לשום כח רוחני שבעולם בשלמות גדולה כזאת שהוא מוכשר לאמונה ולאהבה, וזהו אות, שבכחות אלו מונחים כל יסודות הויות מהותיותו"

מה הטעם להאמין במצוות ה' בטהרה אם בעיניך האמונות היקרות האלה אינן רלוונטיות בחיים האמיתיים

לי אהבה.

מה גם שבעולם הדוסים אני לא יודע עד כמה 

המונח "אהבה" היא מדוייקת לסיבה שהזוג מתחתן

אני יודע שבעולם החרדים מתחתנים בערך אחרי פגישה שלישית

ולעניין "אהבה" אומרים שהיא תבוא עם השנים כשהזוג ילמד להכיר זה את זו.

אז תאיר את עיניי ידידי ותאמר לי איך אהבה עובדת אצל זוג זרים שרק התחילו להכיר

שלא נאמר "לאהוב"

אהבה שאינה תלויה בדבר היא רגע שבו אתה אוהב את מושא האהבה פשוט כי הוא קיים. אם האהבה תלויה בדבר אז בטל הדבר בטלה האהבה.

הרב שלי תיאר שמתחילים לחוות אהבה שאינה תלויה בדבר כמה שנים אחרי החתונה. הוא תיאר זאת כך: "אתה ממהר עם הסנדוויצ'ים לילדים בבוקר, מתבלבל בממרח ואורז בתיק ברישול. היא גם מארגנת את אחד הילדים במהירות וכשהיא מסתכלת עליך אתה יודע שהיא שמחה לגמרי במה שהיא רואה ולא רואה בך שום פגם אלא רק שמחה בעצם קיומך"

אדם זקוק לאהבה, לחיבור הנשמתי הזה...

זוג טרי רק מתרגש, נמשך, מסתקרן, זוכה לאושר שבשנה "הנקי לביתו", אוהב אהבה טבעית וזוכה לרגעים קטנים של הבהובי האהבה הגדולה שתלך ותיחשף ותעמיק עם השנים.

אגב זה ממש סבבה להתחתן אחרי 3 פגישות אם יש ודאות שיכולה להיות כאן אהבה עמוקה. הרב יהושע צוקרמן זצ"ל אומר שבגלל שמה' אעשה לאיש, ויש ה' בקרבנו - אדם "שלא מפריע" עם הגדרות חיצוניות ידע תוך פגישה אחת האם זו האישה שתהיה אשתו...

אבל הצמא למהות הזו של אהבה הוא צמא טוב, יקר, מתוק, טבע עמוק וקדוש... אנשים גסים לא מכירים אותו ולא אכפת להם להתחתן עם אישה רק מתוך חיצוניות. אנשים עדינים צמאים לאהבה ולכן מתייסרים מבדידות

אופן המחשבות והתחושות והצרכים של נשים.  

אז היא כזאת. עוברים הלאה…  

כדי לא להיות לבד

וכדי להיות ביחד

הרבה יותר כיף יהיה ביחד!!

אם אני בוחר להתחתן רק מהסיבות האישיות שלי

זה לא מטריד?

להכניס אדם נוסף, אדם זר לחיים שלך מבלי להבין למה

לא יטריד אותך אח יקר?

יודע שהוא אדם טוב עם רצון לתת ואמפתיה ומוכן לעבוד על מידותיו ולתקנן, ויש לו רצון בעבודה זוגית משותפת והקשבה הדדית ואמפתיה. הכל בסדר. כמו שלא צריך לתת הסבר רציונלי לשאלה "למה אני רוצה להשאר בחיים ולא למות" כך לא צריך הסבר רציונלי לזה. זה רצון שמגיע מעל השכל ולא צריך לתת לו הסבר.                  כן צריך לעבוד על נושא של מה זה זוגיות ומה היא מכילה , ולשמוע שיעורים מאנשים גדולים על זה כדי לזכך את הרצון הזוגי של האדם. אבל אדם לא צריך להיות מוטרד מזה שהוא יכול להסביר בתשובה

היא לא שאלה כי היא רצתה תשובה

אלא לשתף או לחדש את מה שלימדו אותה

להבין שזו הסיבה שבגללה צריך להתחתן.

אני לא יודע מה מלמדים במדרשיות וסמינרים אך

אותה אחת הייתה מאוד מושפעת מכך 

והתשובה הייתה אם אני זוכר נכון, חיים של קדושה.

למה היא שאלה מה ששאלה לא באמת אכפת לי

השאלה כשאלה בעיניי פשוט טובה.

יש משפט כזה "לאכול זה צורך ולא ערך. אבל לדאוג שהשני יאכל זה ערך".

אז פה זה אומר- כשאתה נשוי אתה שקוע יותר בחומריות, אבל כי ה' ציווה אותך. אז סתם להיות שקוע בחומריות כנשוי זה נגזרת של הצרכים שלך שבגינם אתה מתחתן ולא ערך, אבל אם אתה עושה את זה כי ה' ציווה זה הופך להיות ערך.

לפי"ז יוצא שככל שאתה רוצה פחות להתחתן ולהיות עסוק בכל החומריות שכרוכה בכך, ובכל זאת אתה בוחר לעשות את זה, אתה חי יותר את הערך ולא את הצורך.

זה בוודאי לא האידאל. צריך לרצות את כל מה שכתבת בהודעה הפותחת, ולהבין שכל אלו הם דרכים לחבר אותך/להגביר את החיבור הפנימי המהותי שלך לאישה שלך.

וכשאתה והיא מחוברים זה תכלית הבריאה- "ודבק באשתו", השיא של פרק ב', הפרק של שם ה' אלהים (אגב, כתוב בסוף הפסוק "והיו לבשר אחד" ומיד אח"כ בפסוק שאחרי "ויהיו שניהם עירומים האדם ואשתו ולא יתבוששו", בנוסף לפירושים הרגילים, זה גם אומר שהם בדרגת חיבור גבוהה זה לזו, וכמו שאדם לא מתבייש מעצמו ככה הוא לא מתבייש מבת זוגו ולהיפך).

למה זה תכלית הבריאה? כי זה ביטוי של אחדות הבריאה בפני עצמה ואחדותה עם ה', וזה גם אמצעי להגיע לזה. ברגע שאדם יצא מעצמו והתחבר באמת לבת הזוג שלו ולהיפך, הוא יכול להגיע לחיבור פנימי אחדותי עמוק עם הכל.

בעקרון כל הסגנון של להקשות על דברים כדי להגיע לדבר/הרצון הגבוה זה יותר סגנון חשיבה גלותי מפריד. יש בזה צורך בתחילת הלימוד של כל נושא כדי לברר כל דבר בפני עצמו וכדי לעשות הפרדה ולקבל פרופורציות, אבל זה רק שלב בדרך להמתקה (שיש שנוטים לוותר עליה)- שהכל יהיה מאוחד, ביטוי של דבר אחד גדול, כדלעיל. כל פרט/צורך/רצון נשאר קיים, אבל מואר באור הכלל המאחד, וזה מעצים אותו.

וואו איזה עומק..לא יודע האמת. כל הסיבות שעלו לי כשניסיתי לחשוב הן אנוכיות מאוד, אבל באופן אישי אני לא רואה בזה שום בעיה

לא כולן, אבל אלו שלא הן יותר מדי פנימה ולא בא לי לשפוך את הפנים שלי להחוצה.

לחשוב ולהתחשב באנשים

ולחיות איתם- זה בדיוק הפוך מאנוכיות.

מה יותר קל מרבוץ בדירה לבד.

כמו שאני עושה בשנה וחצי האחרונות..

אף אחת לא חיה ושואבת את ערכה מלתת לך ביקורת.

ואתה חי בכיף.

עושה כביסה מתי שצריך.

בלי לחץ מסדר מתי שנראה לך.

הולך לקניות מתי שבא לך.

וגולת הכותרת:

פותח פורום נשואים טריים 

ונהנה מקריאת כל הצרות.. שאתה פטור מהם
 

מה יותר נוח מזה?

אתה מתחתן בכדי לעשות חסד?

להתחשב במישהי שנמצאת כרגע לבד

ולשנות לה את הסטטוס?

זה הכי טבעי. זה בן אדם שלם.

מי שלא מתחתן צריך להסביר

למה הוא ככה ממעט את הדמות

ושרוי במצב לא שלם.

הכי טבעי זה לחיות ביחד.

תסתכל בטבע, בספארי,

בכלוב של הפינקים בחנות חיות..

תמיד יש שם שניים ומעלה.

מי בטבע חי בבודד?

הבחורה שהכניסה לך את השאלה הזו לראש

גרמה לך לנזק בחשיבה.

תיקונך: 

תדבר שלוש ימים רצוף עם בינה מלאכותית על האם לחיות לבד או בזוגיות, ותתרפא (:

הצלחת להצחיק ולשמח יהודי 

לפני כניסת שבת.

ה' יברך אותך בכל טוב ואישה בקרוב

רפואה שלמה לי(:

ל99.99% מבני האדם יש התנהגויות ללא הסבר רציונלי ממשי, כמו לאהוד קבוצות כדורגל, לקרוא ספרי פנטזיה, לטוס לחו"ל לראות מקומות יפים, ליצור כדים בעבודת יד... בסוף בני אדם הם לא קופים או פילים, שחיים נטו בשביל לשרוד. יותר מזה: למה בכלל לחיות? איזו תועלת יש מקיום העולם?

לכן בעיני השאלה הזו לא רלוונטית, וכל עוד לבן אדם יש מספיק נתונים שמצביעים על יכולת לתפקוד תקין כאב ובן זוג, למה שלא יתחתן?

מי שיאמר שאוהדי קבוצת כדורגל הם קופים.

לא יודע מאיזה סקר הבאת את מס' האחוזים הזה אך 

בוא ונאמר שזה נתון שניתן לסמוך עליו.

למה בכלל לחיות? לא שאלו אותך פשוט הופעת ואתה סה"כ ממשיך

מציאות "שנקלעת" אליה אין לך בחירה בעניין.

מה התועלת מקיום העולם? עולם כזה יפה עם פירות טעימים, ריבת חלב, ותורה מתוקה

אין תועלת מקיום העולם? ציינתי כבר ריבת חלב? 

אף אחד לא אמר לא להתחתן, וזה לא שייך אם יש תשובה או אין תשובה לשאלה

תתחתן כי אתה רוצה מישהי שתנדנד לך לזרוק את הזבל מה זה משנה.

אני הקטן חושב שאתה צריך סיבה טובה למה להכניס אדם זר לחיים שלך

ולהביא איתו יצורים חיים נוספים. 

וזה מבלי להתייעץ עם צאט גיפיטי

2. כי זה דחף ביולוגי טבעי להוליד צאצאים

3. כי צאצאים נוספים גורמים לכך שהחברה תוכל לספק את הצרכים שלך כאינדיבידואל גם כשתהיה בוגר.

4. אמונה אינטואיטיבית שהעולם הוא סה"כ טוב, והתרבות שלך בפרט טובה, ואתה חושב שכדי שהעולם ימשיך להיות טוב ויהיה אולי יותר טוב, עליך להמשיך את התרבות שלך על ידי הולדת צאצאים והנחלת המורשת.

הרצון לזוגיות - ריגשית ופיזיולוגית בעיקר. צורך טבעי.

הרצון להתחתן נובע ממטען ערכי ביחס לערכים שונים שאספתי בחיי.

אם אתה מחפש תשובה לעצמך הדרך שלך זה רק לשאול את עצמך, אתה יודע הכי טוב.

וגם אם לא יודעים להסביר במילים זה נורמלי לחלוטין

יש חילונים שלא מתחתנים ויש להם ילדים וגם זוגיות

זה לא מייתר את הצורך בחתונה, והאמת שהיא נשמעת בחורה קצת מעצבנת כי ברור שבמגזר הדתי כדי להיות בזוגיות צריך להתחתן

כנל בשביל ילדים

אז אם הטענה שלה הייתה שלא חייב להתחתן בשביל ילדים וזוגיות, זה לא רלוונטי כי מי שדתי צריך.

מתחתנים כי רוצים בזה בדיוק. מה הבעיה בזה בעצם?

וואלה תציע לי אותה, אם היא חכמה מספיק לשאול את השאלה הזו ולהפיל את כל התשובות שלך זה אומר שיש לה פוטנציאל.

רוצה להתחתן כי אתה אוהב את אשתך

זה נחמד לומר "אוהב את אשתי"

למישהי שעדיין לא התחתנת איתה 

אך לא יודע עד כמה אתה יכול לאהוב 

את האישה הזו לפני החתונה, יש לך מין הסתם

רגש כלשהו אך בוא לא נקרא לזה אהבה.

מצטער חבר, היא התחתנה לא מזמן,

הבר מזל למד איתי בישיבה.

אז עדיף שתניח את זה למי שכן יודע.

אבל אם זה קריטי לך, אתה יכול לקרוא לזה זיקה/ כמיהה/ השתוקקות.

חושב שאתה יודע?

חושב שאתה יודע מה אתה אומר

בהקשר של אהבה בכל אופן.

אם הייתי אומר לך אני רוצה להתחתן כי אני אוהב צ'יפס, היית אומר לי "אני לא חושב שאתה יודע מה אתה אומר שאוהב צ'יפס "?

באופן דומה הצהרתי על סיבה שונה, אהבה לאשתי. או שתפריך את זה בצורה רלוונטית או שתשאל שאלות שיבררו לך את כוונתי. אבל לזרוק לאוויר מה אתה חושב בלי סיבה לא תורם לדיון. כי באותה מידה אני חושב שאתה לא יודע על מה אתה מדבר, במיוחד כשאני מאוד אוהב את אשתי.

לא אישי אח יקר

התייחסתי כבר למשפט שלך

"כי אני אוהב את אשתי"

לא הייתה כוונה לפגוע בך צדיק

אני מעלה לתשומת ליבך שהטענות שהבאת אינן מוסברות כדי לפתח את הדיון.

בוא נחזור לתגובה הראשונה שלך:

" אך לא יודע עד כמה אתה יכול לאהוב

את האישה הזו לפני החתונה"

אולי אתה סובר שיש בעיה לאהוב לפני שמכירים, בוא תרחיב על זה.

נכונים בעיניי.. וכולם מתקבצים כצורך בהקמת בית.

ואחת כמה שהכל מגיע מרצון ה' יתברך מאיתנו,

כלומר שייוך המצווה זה באמת בכדי שנוכל לעבוד את ה' ביותר דבקות ושלמות כאחד ולא כנפרדים.

אז לא הבנתי למה מלכתחילה 'להפיל' דברים כאלה, שוודאי גם את זה ה' רוצה בשבילנו..

עבודת ה' היא כמובן המגמה של חיינו. אך דבר נפוץ הוא שכאשר אומרים שמשהו הוא כדי לעבוד את ה' אז הוא נעשה טפל למגמה הזו.

לעניות דעתי שייך לומר זאת על דברי חול ורשות, בהם שייך לומר אני אוכל כדי לעבוד את ה'. אני ישן כדי שיהיה לי כוח לעבוד את ה'.

אבל לא שייך לומר אני אוהב את עם ישראל כי זו עבודת ה'. אני גר בארץ ישראל כי זה עבודת ה'. וכנ"ל אני מתחתן כי זו עבודת ה'.

כדי לעבוד את ה' בתחומים הללו האדם צריך להתחבר לרעיון והמעשה עצמו וממילא לעבוד את ה' בשלמות.

ולכן היא עשתה דבר חשוב בכך שהפילה את הסיבות החיצוניות על מנת לזקק את הרצון.

האמת האמת שאין דבר יותר יקר מהאהבה הזו שבין איש לאישתו,

שבין אישה לבעלה,

שממשיכה וצומחת *ומתגברת* *וגדלה* ככל שהזמן עובר, ולא להיפך.

כמובן שזו עבודה. אבל זו עבודת חיים.

עבודה אהובה ויקרה מאין כמוה.

עבודה שמגדילה גם אותנו בתור האדם הפרטי שאנחנו

וגם את הזוג שאנחנו

עבודת המידות

עבודת הלב

וגם עבודת השם כמובן.

יש בתוך חיי הנישואין סוד גדול מאוד ופלא גדול מאין כמוהו שבכוחו ומתוכו אפשר להגיע לכך.

כמו שאמר לנו הקב"ה בתורתנו הקדושה: "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו"

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

ויש בדברים עומק אדיר ובאמת פלא אדיר.

ובהרחבה -

השאלה הזו "מדוע בכלל כדאי להתחתן?" היא שאלה משמעותית וכדאי לעיין בה.

חשוב מאוד שנזכיר זאת לעצמינו, לבית הפרטי שלנו, למקדש שלנו.

אז מדוע בעצם מתחתנים?

כותבת כמה סיבות עיקריות, כמובן שיש עוד:

1. הולדת ילדים למסגרת ברורה, יציבה ומבורכת – טוב לנפשם של הילדים וההורים כאחד. מחויבות אמיתית ועמוקה לנצח.

2. איחוד נשמות במובן המילולי פשוטו כמשמעו – תחת החופה הופכים לאדם אחד שלם. חצי נשמה של האיש והחצי השני של האישה – יחד אדם שלם.

3. פיתוח האישיות ותיקון המידות – נהיים בעצמנו בני אדם יותר טובים. תמיד צריך להתחשב בעוד אדם, בזולת, זה משכלל אותנו ומגדיל אותנו.

4. שייכות - נישואין מעניקים לבני הזוג שייכות אמיתית זה לזו. מרגע שעמדנו תחת החופה - הוא האיש שלי. אני האישה שלו.

כמו שבעתיד ב"ה הילדים שלי יהיו הילדים שלי ואני אמא שלהם - שייכות. עמוקה, בסיסית, יציבה ומקיפה.

המקום הזה של השייכות גורם גם לכך שהזוגיות שלנו תיהפך למשהו חי ויציב, למשהו בטוח ונצחי. ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי - בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שאנחנו שייכים אחד לשניה לכן עם כל ההתמודדויות והאתגרים שיגיעו (ויגיעו, לכולם) - נצא מאותה נקודת מוצא בסיסית - אני שלו והוא שלי. אני והוא זה לנצח. מכאן נשאל את עצמינו - ואם קשה/מאתגר - מה עושים? ויחד נחשוב על פתרונות,

ולא חלילה נצא מתוך נקודת מוצא של "האם זה זה?" (גם אחרי שעמדנו תחת החופה הכוונה! ברור שלפני כן צריך לשאול את השאלה הזו!) - כי אז עצם שימת סימן השאלה המרחף הזה מעל הזוגיות שלנו יכול *בעצמו* לגרום לנו על כל קושי או התמודדות להרים ידיים או לשאול את עצמינו "זה בכלל זה?! אולי לא בחרתי נכון?!" ואז מאוד קשה לעבוד ולפעול לשיפור הזוגיות והעמקתה מתוך נקודת מוצא כזו... 

5. כמובן רצון - כאשר מוצאים את האחד/האחת, הלב כבר אומר את שלו,

רוצה לחיות יחד, לגדל ילדים יחד, להזדקן יחד, לבנות בית שלם, לבנות משהו עמוק שאחד + אחד שווה הרבה הרבה יותר, ליצור אחדות מופלאה ואפילו שמימית וניסית וכן הלאה... הרצון הזה יכול לבעור גם בשכל גם ברגש וגם בגוף,

וכמובן שע"י הנישואין אנו ממלאים את *רצון ה'* ולא רק את הרצון שלנו.

מעבר לכל הסעיפים הנ"ל,

לי אישית התשובה לשאלה "למה בכלל להתחתן?" היא "איך אפשר שלא להתחתן?"

מכ"כ הרבה סיבות,

עבורי זה עיקר החיים,

רצון לחיות בשלמות בכל המובנים עם בן/בת הזוג,

גידול ילדים למסגרת יציבה בטוחה וחמה - בשבילם ובשביל ההורים,

מסגרת שמאפשרת פיתוח האישיות/עבודת המידות בצורה הכי מקסימלית עבור כל אחד מבני הזוג,

מסגרת שמאפשרת לשני חצאים של נשמה להפוך ממש לנשמה אחת (כן, הכי קלישאתי, והכי נכון)

מחויבות שלמה,

אפשרות להיות נאהבים ולאהוב עד הסוף,

מסגרת שמממשת בפועל את רצון ה' והידיעה הברורה - שאם כך אמר הקב"ה, זה שברא אותי ואת העולם - זה הכי טוב עבורי, ולו רק בגלל שהוא מכיר אותי הכי טוב ו"לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו".

וכבר אדם הראשון שאל את אותה שאלה את עצמו ולבסוף קבע "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי... על כן יעזוב איש... ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

- ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- שינויים ומעברים בחיים:

הרבה אנשים רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

*המודעות* שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה

(אם תרצה אוכל לכתוב על כך פוסט נפרד כי זה ממש ארוך על מהות הנישואין עצמם).

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים

כלפי אדם לא מושלם

לאהוב

זו לא רק הרגשה חזקה

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

התחתנתם כאשר הייתה לכם שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירו מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

- ולגבי ההחלטה להתחתן עצמה - אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שנשאר לעשות זה להיות שלמים איתה.

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלכם - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנ/ת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל. וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי. בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שזה בכלל לא משנה, כי אנחנו שייכים אחד לשני. 

שמישהו ישאל את עצמו האם ההורים שלו הם הורים שטובים עבורו. הוא יכול לשאול את זה שוב ושוב, ולהתבחבש עד אינסוף, אבל זה לא יועיל לו.

עד לרגע שבו הוא יגיד לעצמו- זה מה יש. אלו ההורים שלי. ובמקום לשאול את עצמו אם הם טובים בשבילו, הוא יחשוב על איך לבנות איתם את הקשר.

אותו דבר כל זמן שיוצאים, וגם אם גרים יחד במשך שנים, תמיד סימן השאלה הזה מרחף מלמעלה- 'האם הוא האדם הנכון עבורי?'.

חתונה מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'. החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

מזל שלא התחנת עם אחת כזו.

ואם כבר מסקנה, אז הייתי אומר שהיא זו שמחפשת תירוצים למה לא להתחתן.

גועל נפש?

היא שאלה שאלה טובה

זה לא התפתח לכלום בגלל שהיא

הייתה יותר מידי חרדיה לטעמי

אך השאלה במקום והיא אישה טובה

לפחות ככה נראה ונשמע לי.

אבל מי יודע.. אולי מיהרתי להגיב

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

מזכיר לי את השיר הנחמד הזה (באנגלית)

וכמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם