מה עוזר לכן לקבל באהבה את העובדה שאי אפשר להתפלל נורמלי? איך מגיעים עם ציפיות ריאליות, או אולי נגיד בלי ציפיות? 🤦♀️
כל השנה אני מקבלת את זה שאין לי כמעט אפשרות להתפלל, אפילו לא בשבת, אבל בראש השנה יש ציפיה כזו שצריך להתפלל, ורצוי את כל התפילה, והממ זה לא כל כך תואם מציאות
אני לא יכולה להתפלל....
בתור אחת שחיכתה שנים לילדים יודעת עכשיו כמה חיכיתי לזמן הזה שהם יהיו איתי ולא אצליח ללכת להתפלל בבית הכנסת.
אני כן הולכת בבוקר לשמוע שופר אבל לרוב יושבת מחוץ לבית הכנסת כך שהילדים משחקים בחוץ וכך אני יכולה לשמוע שופר ואולי להתפלל טיפה
לק"י
אני מתפללת בבית חלק וזהו.
(בדרך כלל יותר תפילות מאשר בשבת/ חול)
אצלי זה אחרי שהם הולכים לישון בלילה, אחרי שכולם כבר במיטות גם הגדולים- לוקחת לי חצי שעה ומתפללת ביישוב הדעת.
כך גם בצהרים שהם הולכים לישון יש את הזמן שלי עם עצמי
אני לא מוכנה לוותר על תפילות בכללי ולא בר''ה
אבל כן מקבלת שכאמא הן במינון אחר ואופי אחר
הולכת קבוע עם הילדים לקבלת שבת בלבד
הם משחקים בחוץ והתינוק איתי או עם בעלי תלוי בגיל
רוב הנשים עושות ככה פה וקבלת שבת זה בעיקר שירים
לא קורה לי שהפריעו ..נדיר..
בערבית יוצאת החוצה כמובן
ואני עושה את זה כבר כמעט 12 שנה..
בר''ה בערב מגיעה לפיוטים לפני ובעיקר להרגיש אוירה..גם חצי בפנים חצי בחוץ מה שזורם
בבוקר אחד בעלי מתפלל נץ במניין יחסית מהיר יותר
ואני הולכת לבד לתפילת מוסף
זה לא הרבה זמן
אולי שעה +-
אבל זה נותן לי את הפינה שלי בנחת
ואחר כך אני לא במרדף להרגיש משהו.קבלתי את שלי וזה מספיק לי
וכאמור כן משתדלת להגיע בנוסף גם אם בחוץ חלק מהזמן העיקר להרגיש חלק ואת האוירה
יוצאת מהחג לרוב ממש עם תחושה שהתפללתי והיתי חלק
מבחינתי הזהות הרוחנית שלי היא חלק מהחיים לשי ואני לא שמה אותה בהשהיה ל20 שנה עד שהילדים יגדלו
אני ושמרת איתה על קשר
אבל כן בהתאמה למציאות ..לא בעיוורון
ומתשדלת לחשרר מה לשא מתאפשר ..
אצלנו אני קמה לוותיקן
הילדים מתחילים עם בעלי את התפילה וכשאני מסיימת לוקחת אותם.
או מתפללת עד שהתפילה מתחילה ואז מספיקה לפחות חלק
אבל כן קופצת פה ושם לחלקים מהתפילה
ובבית אומרת את כל התפילות
מכניסה את זה בין לבין
זה ממש חשוב לי
והילדים שלי רואים אותי מתפללת שזה גם חשוב בעיני.
נראה לי שמהחתונה (14 שנה) לא דילגתי על תפילות בראש השנה ויום כיפור.
אולי קיצרתי אותה לפעמים
או אמרתי יותר מהר
אבל תמיד התפללתי.
האמת שעכשיו נזכרתי שהיתה שנה אחת שהרגשתי מאוד רע ביום כיפור בסוף הצום אז לא התפללתי נעילה.. אבל זה באמת נדיר.
ממליצה לך אם זה חשוב לך
כן לראות איך את יכולה בכל זאת לשלב
לעזרה בבעל
אולי לקום קצת לפני הילדים
ולא חייב שהתפילה תהיה בביהכנס. זה לגמרי אחד מהציפיות בעיניי. אישה לא חייבת תפילה במניין
ותלוי מתי הוא הולך לתפילה
אני בשבת הייתי מתפללת אחרי שהוא חוזר בבוקר, מנחה יותר קל כי יש זמן עד שקיעה בדרכ. תכלס אפשר גם בביהכנס אם יש שני מניינים
בערב שבת הייתי לוקחת אותם איתי לפארק ושרה להם בנדנדות לכה דודי
בראש השנה וכיפיר כן הולכת לתקיעת שופר, ולמוסף של המניין המאוחר יותר (בעלי מתפלל ותיקין)
בכיפור הייתי מתפללת בבית כשהיו ממש קטנים והייתי יורדת איתם לשמועמנחה וסליחות ונעילה מבחוץ ותקיעת שופר
ובלילה כשהם ישנים.
חייבת את השקט, איתם כל שניה מושכים בחצאית ואיך לא? רעבים פתאום...חחח דווקא בזמן העמידה.
וככה בד''כ אני מספיקה להתפלל מוסף במניין.
זה עובד ככה-
בעלי קם לותיקין עם הגדולים.
אני מגיעה באזור 8 עם הקטנים ל-30 תקיעות הראשונות של הותיקין, לצאת ידי חובה.
ואז חוזרת הביתה, וכשבעלי מגיע עורכים יחד קידוש שווה (עם אפרופו על תקן שופר- חובה!).
אחרי הקידוש אני הולכת למניין המרכזי, ולא נורא אם פספסתי את התקיעות ואת תחילת עמידה (האמת שלא קרה לי עדיין, הכי מאוחר הגעתי ב'הנני האני ממעש', אבל הנחת שלא לחוץ לי לתקיעות- שווה לי את הלהתארגן מוקדם).
ואז אני גם מרוויחה שבעלי מארגן את השולחן והאוכל לסעודה 😉
מעריכה את הרצון הטוב והניסיון לתת עצות, אבל רעיונות לא חסרים ב"ה. אין פה מניין בנץ, יש מניין אחד יחיד שבעלי הולך אליו ואני מצטרפת עם הילדים לתקיעות. הילדים קמים ב5, אז אין אפשרות לקום לפניהם 
בסעודות אנחנו מארחים, אז סדר היום תלוי גם בזה, ואין אפשרות להתחלק עם הבעל כדי שאוכל להתפלל.
בקיצור, השאלה המדוייקת היתה איך לקבל את המצב באהבה, שאני יודעת שאשמע שופר ואתפלל את הקצת שאצליח בין לבין, בהתאם למציאות שלי.
תודה @shiran30005 על הפרספקטיבה, מאמצת!
בנתיים ראיתי את זה וחיזק אותי, אולי יחזק גם אמהות אחרות שנמצאות במצב דומה
העוסק במצוה פטור מן המצוה
עכשיו זו עבודת השם שלך, גם בחגים של תשרי.
ואת מקבלת עליה שכר עצום. תחשבי שכל התפילות של הילדים כשיגדלו בעז"ה ייזקפו לזכותך, בזכות השנים האלה שישבת איתם בבית ועסקת בצרכיהם הגשמיים. אנחנו בונות לנו עולם הבא בידיים שלנו ממש, בפעולות גשמיות יומיומיות.
על מלך שהוכתר, כולם יצאו לרחובות להריע לו ולהשתתף בטקס, היתה חגיגה גדולה.
פתאום המלך רואה בין כל החוגגים את האומנת של בניו, הנסיכים.
הוא מבקש לקרוא לה ודורש לדעת מה היא עושה פה, היא עונה שבאה להמליך עליה את המלך.
הוא עונה לה- התפקיד שלך זה להיות עם הנסיכים עכשיו, לא להשתתף בטקס.
כך אנו האמהות בראש השנה, תפקידנו לשמור על הנסיכים בזמן הזה, זה מה שהמלך רוצה מאיתנו עכשיו.
לי היה ממש חסר התפילות בבית הכנסת, וצבט לי בלב שאני לא יכולה להשתתף, כששמעתי את המשל הזה זה עשה לי טוב על הלב, אולי זה יעזור גם לך😊.
ככה אני אומרת לעצמי
לא יכולה להתפלל כי אני מבצעת משהו נעלה אחר
פשוט ככה
למתכונת של תפילות חטופות בבית -
שאני לא יודעת איך אתרגל שוב לתפילות בבית כנסת בבוא העת...
(שלא לדבר על זה שאני לא יודעת באיזה נוסח אתפלל... נולדתי אשכנזייה, אלה התפילות והניגונים שאני מכירה הכי טוב וש"עושים לי את זה", אבל כיום אני ספרדייה, וזה הנוסח שיש לי במחזורים וזה הנוסח שבעלי והילדים, בעיקר הבנות, מתפללים...🤦♀️)
בכל אופן, אני די נהנית מהתפילות בבית, על הספה הנוחה שלי, בקצב שלי, עם מנגינות שאני ממציאה לעצמי, עם יכולת לעשות הפסקות מדי פעם (ותודה לילדים החמודים שיוצרים לי הפסקות😉)...
נכון, הריכוז לא משהו ככה, אבל תכל'ס גם ככה הריכוז שלי כבר לא משהו אחרי שנים של היריונות והנקות וקימות בלילה, אז לפחות יש לי תירוץ ממשי...
אני באמת חוששת מהיום שבו לא יהיה לי התירוץ הזה, ואז נקיפות המצפון יחגגו כשלא אצליח להתרכז כמו שצריך בתפילות...
ולמי שכתבה פה שהיא לא מוכנה שהרוחניות שלה תיעצר בגלל גידול הילדים -
אני לא מרגישה שאצלי היא נעצרה, אלא שפשוט היא קצת אחרת. אני משתדלת להתפלל מעט בקצב שלי, ללמוד תורה לפי היכולת שלי, ובעיקר - להשקיע בדור העתיד של הרוחניות של עם ישראל, שהוא הילדים שלי...
ובאמת בשלבים מאוחרים יותר בחיים יהיו לך ילדים גדולים שיוכלו קצת להעסיק את הקטנים (אם הם לא הולכים לתפילה).
ובאמת - בינתיים המטרה היא לנצל כל רגע אפשרי לתפילה, גם אם תהיה קצרה, ולדעת שתפילה כזו היא איכותית פי כמה מתפילה שהתבצעה בנחת בבית הכנסת...
כל הזמן אני אומרת לו שאני מקווה שהוא מתכוון מספיק כי התפילות שלו הם גם בשבילי.
אני לא יודעת להסביר אבל פשוט שלמה עם זה שזו לא השליחות שלי כרגע.
כרגע הקב"ה לא מחפש ממני את התפילות בכוונה, הוא מחפש ממני את הסבלנות שלי לילדים, את החינוך שלהם.
אנחנו הולכים לישיבה של בעלי ונמצאים באיזה כיתה אחורית ששומעים בה קצת את התפילה. אם אני מצליחה אני מתפללת קצת, אם לא- גם בסדר.
"יש לי בקבלה שהנשים שנמצאות בבית בימים הנוראים ומטפלות בילדים הם אינם זקוקות לכל התפילות וכל האוירה שיש בבית הכנסת, בשביל שהתפילות שלהם יעלו למעלה, להם יש צינור ישיר עד למעלה עד לכסא הכבוד, ובכמה מילים שיש להם אפשרות לומר ולהתפלל, הם מתקרבים לכסא הכבוד עם כל הציבור שעומד שעות ארוכות ומכתיר ומבקש ומתחנן מאת המלך הקדוש היושב על כסא רם ונישא"
אז השנה תזכרי : שכשאת מטפלת בנסיכים של המלך את במקום הראשון
אם אין לך זמן להתפלל תתפללי כל הזמן.
לזכור שה' שלח לנו את הקטנטנים וזאת הציפיה כרגע... מה שאנחנו פועלות במלמול התמידי בדיבור מהלב מגיע ישירות לה!
לא לכלות חס וחלילה
ומאז אני חושבת הרבה על זה, האם הייתי עושה כזה דבר. משאירה ילדים עם גויה בראש השנה כדי שאוכל להשתתף בתפילות. איכשהו זה נראה לי כל כך לא הגיוני, מרגיש לי שבשלב הזה התפקיד הוא ממש אחר.
לפותחת- מעניין אותי אם תיאורטית היית רוצה כזה סידור? שמישהו אחר יהיה עם הילדים ואת תהיי פנויה ללכת לבית הכנסת?
ותודה שחידדת לי את זה! כי אם אזכור שבחרתי בזה, ושתאורטית היתה לי אפשרות להשאיר אותם בבית וללכת להתפלל ובחרתי להיות איתם כי זה חשוב לי, לא אתמרמר על זה.
בראש השנה הראשון שלי כאמא חוויתי ממש תסכול. רבתי עם בעלי ממש. היה לי קשה שהמקום שלי מתבטל לחלוטין כי יש לי תינוקת על הידיים.
היום אני במקום הרבה יותר שלם, וגם מרגישה שהתפיסה שלי כלפי החגים קצת השתנתה. מה שמשמח אותי ומה שחשוב לי הוא שהילדים שלי יתחברו לחג, יתחברו למצווה, יתחברו לתפילה. אני יודעת שאני ב"ה כבר במקום מחובר, ובסוף הקשר שלהם לעולם הזה יותר חשוב לי כרגע מאשר המקום שלי בתפילה. לכן אני באה לתפילה, אבל בעיקר בשבילם-כדי שיראו את בית הכנסת כמקום אהוב, מתפללת איתם (יותר חשוב לי מתפילת ילדים שיכנסו לתפילה של המבוגרים ויחוו אותה), וכשנגמרת היכולת, יוצאים וזה בסדר.
יודעת שזה זמני, שעוד כמה שנים המקום שלי יהיה שונה לגמרי. וכמו שבעלי סגר ראש השנה בצבא (אם בסדיר ואם שנה שעברה בהקפצה של מהרגע להרגע למילואים), כי בנקודת הזמן הזו זה היה התפקיד שלוקוהוא וויתר על תפילות מרוממות למען משהו נעלה יותר, ככה גם אני מוותרת עכשיו כי יש לי תפקיד-אבל זה תפקיד שהוא זכות!
בנוסף, זה מזכיר לי שיר שפעם לימדו אותי לבגרות באולפנה. אז לא באמת הבנתי אותו, אבל היום כל כך מבינה. לא זוכרת את שם השיר, רק זוכרת שזה על תפילה של אמא, שהתפילה שלה זו השגרה-במעשים שלה, בטיפול בילדים שלה. זו כבר לא תפילה כמו של מישהי ללא ילדים, אבל זאת תפילה שלמה ומדהימה, גם אם ממקום קצת אחר.
עדיין יש איזה קווצ' שאני מפספסת את התפילות המיוחדות ש"ח ראש השנה.
אבל לרוב אני מרגישה שמה שאני כן מצליחה להתפלל, בעיקר בחגים, יש סייעתא דשמייא מיוחדת, שכל הכוונות ורגשות הקודש מתרכזים במעט התפילה שאני מתפללת.
בחודשים שאחרי הלידה זה היה לי מאוד קשה ועברתי תהליך של הפנמה והורדת הציפיות..
אבל מבינה שאין לי סיכוי ללכת לתפילה עם החבורה העליזה שלי.
אפילו בבית לא מגיעה לזה, בקושי לתהילים מצליחה.
מזכירה לעצמי שזאת עבודת ה' שלי כרגע.
ולי אישית עדיין יש תמיד קצת החמצה מהניגונים והתפילות, ואין שום סיכוי שהחבורה שלי מגיעה לתפילות...
אז היו כמה שנים שהתחלקתי עם עוד חברה, שמרתי על הילדים של שתינו חהחא הלכה לתפילה אחת ואחכ החלפנו והיא שמרה ואני הלכתי לתפילה שניה.
זה ממש לא חייב להיות לכל התפילה, אפילו רק לשעה כדי "לנשום" את האווירה.
ולהרפות להרפות
כל משפחה מביאה כמה משחקים ויש תורנות לשמירה על הילדים. זה ממש מקסים!
לא הייתי משאירה שם ילד בן שנתיים למשל (אולי עם אח גדול) אבל מגיל שלוש בערך זה ממש אחלה!
כשיכלתי להתפלל הרגשתי לחץ ומחויבות מסוימת
לקום הכי מוקדם לא לפספס שום רגע
תהילים כל היום...
זה מדהים וזה התעלות רוחנית
אבל זה דורש מלא כוחות נפש
וב"ה שזכיתי להתחתן קצת מאוחר וקיבלתי כמה וכמה שנים טובות כאלו של השקעה ברוחניות מהסוג הזה.
היום שמחה שיש לי "תירוץ" שהוא גם באמת אמיתי וחיובי ולרצון ה'...
המעניינות והמחכימות.
שנזכה לקיים את רצון ה' כל אחת ואחת בשלב שבו היא נמצאת בחיים ולקבל את זה באהבה ובשמחה,
ושנזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!!
כמה קטעים שהכי חשוב לך להתפלל, ועליהם להתאמץ ממש להתפלל. למצוא כמה דקות, לבקש מבעלך שישמור עליהם לפני הסעודה... 10 דקות שמוקדשות לקטנים שהכי חשוב לך להתפלל.
וגם אפשר לשיר עם הילדים את כל השירים בתפילה שאת אוהבת, זה גם מחבר מאוד אפילו אם זה לא נקרא ממש תפילה😅
לק"י
בן הארבע ויתר לאחיו הגדול על התור במחשב.
"את יודעת למה ויתרתי לו? כי הגן שלנו הוא גן של אהבת חינם".😍
(הגננת שלהם כנראה החדירה בהם את הנושא טוב טוב).
בן השנה מפגין תכונות גבריות- כשהוא רואה ילדים משחקים בכדור, הוא יכול לזחול אליהם במרץ, כשהוא חדור מטרה להגיע לכדור😅
ובנוסף, הוא מתיישב ליד ילדים שמשחקים במדבקות/ קלפים, ודופקים על הרצפה כדי להפוך אותם, ודופק גם הוא עם 2 הידיים על הרצפה😂
אני לא גרה בתוך ירושלים אלא ליד.
ליד העיר שלי יש יישוב חילוני, לשם יוצאים גם לגינות (ריקות והרבה יותר מושקעות), ויש גם גינת כלבים.
הילדים שלי ממש אוהבים כלבים, במיוחד הגדול.
היה קצת פדיחה להיכנס לגינת כלבים עם שני ילדים, בלי כלב - כאילו, מה עובר עלינו..
בקיצור, באחד הפעמים פגשנו בעלים של כלב האסקי, כלב חכם וחמוד. הוא הביא לנו את המספר שלו, בהגעה מסמסים והוא מוריד את הכלב אלינו.
הוא נהנה שלא צריך להעסיק את הכלב, הילדים שלי בעננים. ממש לטובה. ב''ה.
הכלב בסיפור שרץ יותר מהר מהילד, כלב אחר. ההאסקי לא ממש זז.
עברנו הרבה בתים במהלך הנישואים ועכשיו אנחנו בבית הנוכחי כבר 8 שנים עם 9 ילדים ב"ה
למרות שהבית לא גדול אנחנו מסתדרים פה יפה כי החדרים יחסית גדולים
אנחנו צריכים לעזוב פה עוד כחצי שנה כי בעלי הבית צריכים את הבית, ואנחנו מחפשים כבר כמה חודשים וכל מה שאנחנו מוצאים או שבור וישן (מוכנה להשקיע אבל מחיר השכירות לא שווה את הבית)
או מאודדדדד יקר.. אנחנו משפחה לא קטנה
או קומה גבוהה בלי מעלית (שגם על זה הייתי מתפשרת אבל יש לנו איזשהי מגבלה שלא אפרט)
אני רוצה לקנות בית!! שמתאים לנו!! ושלא יעשו לי טובות משכירי הדירות (דירת קרקע 4 חדרים, רוצה 6000 על דירה ממש ישנה ולא מתחוזקת, הדלתות שבורות הרצפה שבורה ברמה שיש חור! שאפשר ליפול ממנו. מוכן לרדת ל5500 בתנאי שלא מדברים איתו על כלום בבית)
כרגע יש לנו הון עצמי רק של 100,000 ש"ח ואנחנו לא זכאים לכלום
המצב הזה ממש מסתכל אותי
מחפשת גם בערים אחרות אבל מפחדת לעבור עיר בגלל שכל הילדים כבר במסגרות שטוב להם שם והם כבר רגילים.
מכירות מקום שבו תנאי המחיה נורמליים? שכירות סבירה ותמורה נאה למחיר? קניית דירה באיזשהי דרך אחרת?
קשוח לעבור דירות
קשה למצוא דירה נורמלית במחיר שפוי
וקשה עוד יותר לקנות דירה בארץ
תתפללי, השם גדול
זה העיצה היחידה שיש לי לתת לך, מניסיון. תמיד ב"ה הוא שלח לנו את הדירה המתאימה לנו
שולחת חיבוק ותפילה
אין לי עצות בשבילך רק הזדהות, חח
ב''ה יש לנו תשעה ילדים ואנחנו אומנם גרים בדירה משלנו אבל היא 3 חדרים 80 מ''ר. קשוח בטירוף!!
וגם אנחנו לא רוצים לעבור דירה לעיר אחרת בגלל המוסדות של הילדים.
אנחנו מנסים למצוא דירה אחרת בתקציב שיש לנו ואין!!! זה פער של מליון וחצי שצריך להוסיף באיזור שלנו ואין לנו את זה..
אני השלכתי את זה על הקב''ה ואני מחכה לישועה!!
מחזקת את עצמי בזה שב''ה אלו הצרות שלנו ולא בבריאות או ח''ו בחינוך ילדים.
בע''ה מאחלת שתגיע לכם בקרוב ישועה!!
והשאר ישנים בחצי חדר שסגרנו מהסלון.
הקטנה איתנו בחדר..
ניסינו את כל האפשרויות שרק אפשר למצוא דירה אחרת או להרחיב את הקיימת אבל הכל תקוע..
אני מאמינה שבכל רגע נתון הקב''ה יכול לשנות את המצב ואפרסם את זה בע''ה
שה' ירחיב גבולך!!!!
ישפיע עלייך את כל הישועות!
ריגשת אותי ממש ממש ממש!
אני מתרגשת מכך שלמרות שהבית קטנטן זה לא השפיע עלייך בהחלטה של להביא ילדים ובזכות זה שתזכי לשפע בלי די.
(לכל השאר, כמובן שזה הכי תקין שכל אישה תחליט כרצונה וכרצון בעלה וכל החלטה היא טובה, פשוט התרגשתי מהבחירה הזאת)
אני עם 3 ילדים, בדירת שלושה חדרים 65 מ"ר
וכבר ממש קשה לי...
יש לנו פינוי בינוי באופק בעז"ה, אבל יקח עוד 10 שנים כנראה...
תני לי טיפים!!
מה עם להשכיר את הדירה שלכם ולשכור דירה אחרת יותר גדולה? היא בטח תהיה יקרה יותר אבל בטח יהיה קל יותר לעמוד בהפרש החודשי מאשר בהפרש קניה של מיליון וחצי שקל..
אם תרצי לרשום לי בפרטי מה הסגנון שלכם, מכירה כמה מקומות טובים יחסית זולים.
בפריפריה יש דירות יחסית זולות או בחריש. חשבתם אולי על קרוואן כפול?
אם יש צפי לעזרה מהמשפחה בקשר לדירה? 100,000 זה סכום נחמד מאוד, אבל נראה לי שעדיף לשמור אותו לאירועים ולשמחות.
המחירים פשוט מטורפים ולא מצדיקים בכלל את הרמת חיים.
לא שאצלנו אפשר לקנות דירה ב- 100 אש"ח - אולי חדרון.
אבל בשכירות של 5000 ש"ח מקבלים דירת 5 חד' חדשה ומרווחת.
אני חושבת שהשאלה שלך זה הרבה מעבר לדירה כאן ועכשיו.
אתם צריכים לעשות תכנון כלכלי ארוך טווח ולחשוב איך אתם מגיעים לדירה ומה אתם צריכים לשנות בחיים שלכם כדי להגיע לדירה.
ואני אגב חושבת שהדרך לדירה עוברת בדירה להשקעה בפריפריה.
100 אש"ח זה קצת נמוך אבל כדי להשלים להון עצמי לדירה להשקעה המרחק הוא לא כזה גדול כמו לקנות דירה לעצמכם.
תתחילו מ:
כמה כסף פנוי יש לכם כל חודש?
כמה אתם חוסכים?
מה פונציאל הגידול במשכורות שלכם?
אילו חסכונות יש לכם? יש קרנות השתלמות?
אגב, למה אתם לא זכאים למחיר למשתכן?
תלוי איפה אבל אני מכירה שזול יותר
אגב, ניגשתם להגרלת דירה בהנחה? המימון של הבנק הרבה יותר גבוה ונדרש הון עצמי יותר נמוך עקב כך. חבל לא לנסות
מה לגבי הגדלת הכנסה?
חיבוק 
מהמרכז
בשביל זכאות, וגם אז התורים ארוכים מאוד להמתנה
לא נראה לי שמשפחה עם 2 הורים עובדים תהיה זכאית
טיפקס לבןהתחילו לעלות בי הרהורים/ערעורים על מה שאני מרגישה
בעלי מביא את הילדה בבוקר והיא עוברת לידיים של המטפלת בלי להתנגד
אבל בבכי
כשאני מגיעה לקחת בדרכ הם בריכוז והמטפלת קוראת סיפור או משחק...
והיא יושבת קפואה ולא נעמדת או רצה אלי...
עד שאני מרימה אותה ואז היא "מרשה לעצמה" להניח את הראש ולחבק
ואז יש נפנופים מאוד מחויכים ונשיקות באויר למטפלת
וכשאנחנו יוצאות ואני ושאלת איך היה היא מגיבה בחיוך ואומרת כיף
וכיף לי עם...
מאז שנוחתות בבית בכי על כל שטות
עד שמתאפסת...
מין תמונה מאוד מבולבלת...
מה הייתם חושבות/ עושות??
שימושיתלא יודעת, אבל תקשיבי ללב שלך ואל תהססי להקליט (מה שמותר חוקית) לבוא באמצע היום ולדרוש להסתכל במצלמות
ובאיזה אמצעים?
לגוף של התינוק/פעוט אבל לא להשאיר נגן בעגלה
יש עמותה מטה המאבק למען הילדים, שיש להם ייעוץ והדרכות מפורטות מה לעשות
עכשיו הסתכלתי הבעיה שהם רוצים שם של המטפלת/ משפחתון בשביל לתת יעוץ
כה זה נראה
מה הבעיה בעצםז?
ומה הבעיה לומר את שם המטפלת או המעון?
תתייעצי עם מטה המאבק למען הילדים
אם המקרה המזעזע באריאל זה גן מתחת גיל 3 כמו מעון או גם מעל גיל 3 שזה בעצם גן עירייה??
בכל אופן מזעזע ומפחיד מאוד.
רק לגבי הבכי של הילדה, כולם אצלי (5) היו חוזרים מהמעון/ מטפלת/ גן 3 ובוכים ומתפרקים במשך שעות אחרי המסגרת, נראה לי המעבר הזה מאוד קשה ומציף, לא בהכרח מעיד על התעללות חלילה.
שחשוב להכיר את המטפלת באופן אישי
להתרשם ממנה שהיא ראויה לתפקידה
ואם זה משהו שמתחלף ולא נגיש
זו נורה אדומה ראשונה
שמשהו עלול להתרחש
(וזו גם הסיבה שלא שמתי במעון את הקטן
אלא בחרתי מטפלת פרטית באופן אישי
בגלל ניסיון לא טוב עם מעון
ולא חלילה שהיתה התעללות
אבל היתה הזנחה מובנת מעצם התנהלות המונית של מעון)
אני מניחה שהקטן יותר יצליח להירדם כי עד לא מזמן הוא היה ישן צהריים.
אבל ילד בן חמש שלא רגיל לזה, רגיל לישון בשבע. הוא יהיה ממש עייף אם לא ישן לפני, יש טיפים לגרום לו להירדם בצהריים?
לפני ליל הסדר לא הצלחנו, הוא שכב יפה 20 דקות ואז קם.
ואז להעיר אותו מוקדם באותו הבוקר?
ככה יהיה עייף בצהריים
יש ילדים שזה מצליח איתם ויש ילדים שפחות..
אז הוא יהיה עוד יותר עייף
דווקא ניסיתי למשוך אותו קצת הערב, (מאותה מחשבה שאת אומרת) לא הצלחתי, לכן אני יותר דואגת על מחר.
אם לא יקדם ממש יחמיר את המצב
אם הוא יצליח לשרוד גם בלי לישון, או שמקסימום ירדם איפה שהוא במהלך האירוע, אז לא נורא.
אם הוא יהיה עייף ועצבני כל הזמן, אז פחות כדאי.
אפשר לנסות להשכיב אותו.
להסביר לי שכדאי לו לנוח כדי שיהיה לו כח לערב, אבל לקחת בחשבון שלא בטוח שהוא ישן.
אפשר גם לתת לו לנוח בלי להירשם, אולי זה קצת יעזור.
(גם שנ"צ לא בטוח ימנע את זה, אבל יקל)
כשאתם נוסעים לשבת בשבתות קיץ הוא מצליח להישאר ער בארוחה?
כדאי בכל מקרה להביא איתך עוד עגלה, שתוכלי להשכיב אותו לנוח באולם עצמו.
אם זה אירוע חתונה מדרגה ראשונה, כדאי אם אתם יכולים, להתפצל שבעלך יחזור קודם עם הקטנים ואת תהיי חופשיה בהמשך הערב להנות בלי לטפל במישהו ובלי להיות מוטרדת מהעייפות שלהם.
לגבי שנ"צ, אם הוא לא נרדם אפשר לשים לו פודקאסט עם סיפורים/ שירים רגועים ואז גם אם לא נרדם לפחות הוא ינוח ויהיה אסוף יותר בערב.
ולפעמים עצבני עד שהוא עובר את הגל של העייפות ואז מתאפס ונרדם ב12.
תודה על העצות!
אנחנו נביא כבר שתי עגלות, לתינוק ולקטן, אין לי עוד עגלה לבן 5, אבל הוא גם לא נכנס בעגלה, כן חשבתי להביא שמיכה בשבילו ולעטוף אותו באיזה פינה
או בעגלה של השני, אם הוא לא משתמש בה.
תביאו שמיכת פוך עבה ועוד שמיכה לעטוף אותו ותשכיבו אותו בצד איפה שהוא. אם יעזור לו כיסוי עיניים ואולי גם אטמי אוזניים או את הקשת הזאת של האוזניות שמשתיקות רעש. ולפעמים הם כל כך עייפים שהוא יישן טוב בתוך כל הרעש הזה.
היינו מביאים מזרון של ספורט ומשכיבים שם את הילדים הגדולים יותר
לפעמים האנדרנלין משחק תפקיד כפול
גם מפריע לשנצ וגם עוזר באירוע עצמו
מה שהייתי עושה זה מקלחת מוקדם
מנמיכה רעשים בבית
ובעיקר מורידה הילוך... גם אם לא ירדם לפחות ינוח
ולאירוע עצמו מביאה פיגמה
ודואגת שיהיה לו פינה נוחה לקרוס אם יצטרך
לידו עד שנרדם. לא לחשוב שהוא יצליח לבד בלי עזרה להשתיק את הרעשים באמצע היום ולישון. וזה באמת יכול לקחת 20/30 דקות.
אני יושבת ליד, מבקשת שקט ועצימת עיניים, ואומרת שאפשר להירדם גם באור, עובדה שבנסיעות מצליחים להירדם גם כשצהריים. ומקפידה שישכבו ויעצמו עיניים. אומרת שגם אם בסוף לא ירדם, הוא חייב לשכב לפחות חצי שעה בלי לזוז כל רגע. שימצא תנוחה שנוחה לו, ואם צריך להזיז אז למצוא משהו איר נוח אבל זהו, עכשיו להשקיט הכל ולנסות לתת לשינה לבוא. ואין מכ לבקש לקום לפני שעוברת חצי שעה, וגם אם זז הרבה אני אתחיל לספור את החצי שעה כשיפסיק לזוז. בעזרת ה' יצליח להירדם.
לקחת בחשבון שלפעמים קמים משנצ עצבניים, אז להכיל את זה ולנסות לעשות את המעבר בצורה נינוחה, אולי לתת לו שוקו ובסקויט או משהו אחר שזה פינוק בשבילו, או איזה פרק מתוכנית לראות, כדי להתאושש בצורה רגועה. ואם בסוף לא, אז תנסי אולי לחשוב איך שיהיה לו איך לשים ראש בארוע ואם צריך בשביל זה להביא משהו מהבית שיקל עליו.
משעה וחצי לפני שרוצים שישנו להחשיך את הבית בהדרגה ולעשות אמבטיה טובה.
יש לך מי שיהיה איתו בבית בבוקר? פשוט לא להעיר לגן . ואז יהיה פחות 'גמור' בלילה
מתקלחים לפני
מחשיכים חדר
שקט
ואם צריך שמים מוזיקה שהם נרדמים איתה- יש כמה ביוטיוב שהם רגילים, למשל נעימות חב''ד לתינוקות, מוזיקת הרפיה לפני השינה..
אם יש רעש בחדר פטפוטים, משתדלים להיות ליד לוודא שהם לא מדברים.
עוד משהו שעוזר- לומר לעצום עיניים ולנשום עמוק ולאט. זה מרפה את הגוף וגורם להם לשקוע לשינה..
אף פעם. אבל זה כן שווה לנסות.
מקלחת, להחשיך ושקט.
לא להרדים (שירדם כבררר ואוכל ללכת להתארגן)
אלא להרדם יחד.
הגדול שלי גדול יותר
אבל הוא לא ישן צהריים מגיל שנה וחצי
וגם לא לפני אירוע/ליל הסדר וכו
מה שכן יצא לנו לעשות ועזר קצת(כי גוף במנוחה גם אם לא ישן זה עוזר)
זה פודקאסט/סיפורים/מוזיקה שקטה, לאיזה שעה-שעתיים במיטה
והבנה שהוא כנראה אכן יהיה עייף ואלה החיים.ת
אני הייתי מפחדת להשכיב על כיסאות או באיזו פינה- גם כדי שישימו לב שיש ילד וגם שלא ייפול מעצמו.
יש לולי שטח ממש גדולים, לדעתי בגיל 5 אפשר להיכנס
לא משנה המחיר
נראה ממש טבעי על הפנים..
או יותר של החברות המוכרות.
הכי חשוב במייק אפ זה התאמה מיטבית לעור וקיבוע שלו.
לאסתי לאודר ואיב סאן לורן יש מצויינים, ברמה גבוהה מאוד מאוד והמחיר תואם.
אבל להתאים בעצמך יהיה מאוד קשה.
כדאי ללכת לסניפים של מאק ואיל מקיאז' ששם מאפרות יכולות להתאים גוון לעור פנייך.
מעבר לזה כדאי קרם בסיס טוב וקיבוע על ידי פודרה טובה.
שמה רק לשבתות (לא תמיד) וארועים וחשוב לי שהמייקאף ינשום ויראה טבעי ולא מסיכה
מהחברות המוכרות והיקרות ועד לחברות לואוקוסט. יש כיסוי מלא/ חלקי. תלוי בך.
מה שגורם למייקאפ להיראות טוב זה: הכנה טובה של העור לפני עם לחות, התאמת גוון, איך מורחים, והתאמה של מה שמעליו (פודרה סומק וכו),ולאו דווקא רק המחיר.
זה גם משנה מה הצורך. אני למייקאפ יומיומי לא משלמת יותר מ100 שח וקונה רק במבצעים. אגב עכשיו יש הרבה אז כדאי לנצל את זה
או שרלוט טילברי
ברוך ה' אני בתחילת הריון וקבעתי כמו שצריך תור לרופאת נשים השבוע (שבוע 6).
ביום חמישי שעבר התקשרו אליי מהקופה שהתור שקבעתי בכלל לא היה אמור להיפתח והרופאה הזו כבר לא עובדת איתם כמה חודשים. אז ביטלו לי את התור ואמרו לי לחפש אחד חדש.
אין שום תורים עד דצמבר! היחיד שנתנו לי זה לרופא ערבי שמקבל בסניף רמות, שגם ככה רחוק לי מהבית. לקחתי את זה, כי בעלי אמר שהוא בסך הכל נותן הפניות ולא בודק, אז זה לא כזה משנה, למרות שאני מעדיפה רופאה אישה.
אז התור הזה לעוד שבועיים מעכשיו, ואני קצת לחוצה על ההריון ואני ממש רוצה ללכת לראות דופק.
יש לי הפניות לא ממומשות למעקב זקיקים מתקופת הטיפולים. וחשבתי, האם זה אפשרי פשוט לקבוע תור לאולטסאונד עם ההפניות האלו ולראות דופק, למרות שזו לא הפנייה שניתנה טכנית בשביל זה?
רופאת פיריון שנתנה אותן תקבל דיווח?
מקסימום אני יכולה להגיד שהתבלבלתי או משהו, נכון? לא יגידו לי שאני לא יכולה לעשות את האולטסאונד?
אולי אני רגילה מהטיפולים להיות במעקב כל יומיים, ומשהו בשבועות ארוכים בלי עדכון קצת מלחיץ אותי.
זה שהתחילו לי הבחילות השבוע זה גם מעודד, נכון? (כן, אני יודעת שזה קצת הזוי לשמוח שיש לי בחילות. ברוך ה' זה נרגע כמעט מיד כשאני אוכלת)
יש לך מוקד נשים? הייתי הולכת למוקד ועושה את כל הבדיקותהראשונות ובמקביל מחפשת רופאה קבועה
קראתי שצריך לקבוע תור לרופא נשים כדי שיפנה לבדיקות דם ושתן, אולטסאונד דופק, ולשקיפות עורפית.
זה כל מה שצריך בשליש הראשון, לא?
ונראה לי שהוא גם צריך לפתוח "תיק הריון"?
הרופא כשקובעים אליו חייב להיות הרופא שעושה את המעקב לכל אורך ההריון?
או להוציא הפניה מהאחות או מהרופא משפחה
וגם עם הפניה של מעקב זקיקים אפשר (לא לכתחילה, אבל עשיתי את זה בעבר)
ואצלי בחילות זה לגמרי משמח
(ויש משהו מצחיק מלשמוח בבחילות אבל זה הגיוני ובאמת משמח ב"ה!!
שימשיך בבריאות ובקלות!
במאוחדת פתרו לי דברים מצוין
ואולטראסאונד ראשוני גם רופא משפחה יכול להוציא הפניה למיטב ידיעתי...
לאולטרסאונד מרופא משפחה
וצמודה למיטה שלי עדיין המיטחברת וזה כל כך נוח ככה
כי הוא יונק מלא גם בלילה ואז הוא מתגלגל למיטה שלו בכיף
הבעיה שהוא נעמד וזה מסוכן!!!!!
יש לכן רעיון מה אפשר לעשות במצב כזה?
הוא ישן איתי בסוף ואני אוהבת את זה מאוד כי נוח לי ככה להניק אותו גם
המיטה שלי לא יכולה להיות עד הקיר כי יש כמו עמוד כזה בקיר שגורם לרווח
בין המיטה לקיר וזה גם מסוכן אם ישן שם
אני בשלב כזה הייתי שמה מזרן ליד המיטה שלי. התינוק היה ישן עליו (בדרך כלל נרדם במיטת התינוק ועובר לשם אחרי הנקת הלילה הראשונה), וכשהיה מתעורר לינוק הייתי מרימה אותו אליי למיטה ומשכיבה אותו בצד הפנימי (כשהמיטות מחוברות כמובן), וכשמסיים לינוק מחזירה למזרן.
ממש קר מלחיץ אותי קצת
ויש לי חשש עם הקטע של המזרן
שיתחיל לטייל בבית בזמן ישנים 🤭
אבל עדיין באמצע הלילה הוא יכול ליםול גם אם הוא יודע לרדת..
לבנות את המזרון בגובה של המיטה שלך ולהוציא את הדופן שיכול לעלות ולרדת.
אומנם לא ילד ראשון אבל עד עכשיו כולם נרדמו עם בקבוק אז לא היו צריכים ליווי צמוד שלי.
הקטנציק החמוד ינק הנקה מלאה אז אין לו בקבוק להרדם איתו.
הוא כבר לא יונק אז נרדם עם מוצץ.
אבל חייב שישבו לידו עד שנרדם, ולפעמים זה לוקח לו זמן כי הוא כל כמה דקות נעמד.
זה קצת מקשה עליי טכנית כי יש לי עוד ילדים להרדים שנרדמים בערך באותם שעות וכל פעם שהם קוראים לי הקטן נעמד ואז ההרדמה היא מחדש.
וגם לפעמים צריכה להרדים אותו כשהילדים בבית בצהריים ואז זה מאוד מאוד מקשה שאני צריכה להיות סגורה איתו בחדר לכמה דקות טובות.
מקווה ששיכנעתי למה זה חשוב ;)
ואשמח לרעיונות איך אפשר להרגיל בלי בכי.... אם זה אפשרי.
לא מתאים לי להשאיר אותו בוכה כדי שילמד 🫣
אז אין לי טיפים.
אם את מוצאת דרך, אז מעולה.
ואם לא- כדאי לדאוג לתנאים הכי נוחים להשכבה.
הילדים האחרים ישנים בחדר אחר?
אולי כדאי לצרף אותם לחדר אחד, ואז את יושבת ליד כולם ולא צריכה לגשת לילד אחר.
ובמשך היום, למצוא תעסוקה לילדים בזמן שאת משקיעה אותו.
ילדים...
ולא עוזרת תעסוקה, הם רוצים להיות לידי..
ורואה אותי
אם בילדים סביבו הןא לא נרדם
אולי מנגינה/שיר/סיפור?
נסיך
מצטרפת לשאלה על ילדון בן שנתיים+אמהלהגמלתי השבוע מהנקה ולא מצליחים להרדים. רק בעגלה, עם נדנוד ורק עם מוזיקה...
פה לקצתשלא משחררת...
מבינה שהיא זקוקה לזה אבל יוצאת סחוטה כל ערב מהסיטואציה..
שבגיל הזה צריכים מישהוא שישב לידם עד שנרדמים..אצלי גם בגיל יותר גדול עדיין מבקשים שנשב לידם בהרדמה..
לא חושבת שיש פתרון קסם..זה צורך רגשי של ילד..
לגבי טכנית עם עוד ילדים- אצלי בעלי כמעט כל הזמן איתי בהרדמות כך שזה עוזר. וגם כמו שאמרו, כל הילדים חוץ מהתינוק באותו חדר כך שאחד נמצא עם כולם
היו לנו תקופות ארוכות כאלה, שהיינו יושבים במסדרון בין החדרים של הילדים, ומספרים סיפורים ושרים שירים עד שנרדמים.
היום אנחנו עושים את זה רק לילדונת בת הארבע וחצי (זה כבר טקס קבוע מבחינתה, שבלעדיו היא כמעט לא מצליחה להירדם). מי שמאתגרת זו בת השנתיים, שסיפורים לא מעניינים אותה ושירים לא מספיק מרדימים אותה, והיא למדה לצאת מהמיטה, כך שלא עוזר לתת לה משחק במיטה... (הלילה עברנו סיוט כזה איתה - וזה עוד כשהיא לא ישנה בצהריים - פשןט היינו לידה והשכבנו אותה בכל פעם שהתרוממה, עד שבסוף נרדמה...)
וזה כשהגדולים יותר גם לרוב לא ממושמעים ונשארים במיטה
בקיצור, מבינה אותך מאוד, אבל לא רואה דרכים אחרות...
אולי אם מתאים לך מסך - לקטנה שלי לפעמים עוזר שאנחנו מפעילים לה במחשב ניגונים עם תמונות רקע, ואז היא מסתכלת על זה עד שנרדמת... (אבל גם זה לא תמיד עוזר)
של הילדים כן, אבל שלנו (ששם התינוק ישן) לא באותו מסדרון
אבל אם האחרים נרדמים בקלות, אז אולי באמת תשבו רק איתו?
בעלך נמצא בזמן הזה?
אבל כן הייתי מנסה בהדרגה קצת להתרחק ממנו.. לשבת לידו וללטף, אחכ לשבת אחוק יותר ממנו על כסא, אחכ לשבת ליד הדלת, אחכ להשכיב לחכות קצת. לצאת, אם צריך להכנס להיות עוד קצת ושוב לצאת..
אבל זה תהליך.
אם יש אפשרות שלפחות לכמה ימים בעלך יהיה בהשכבות כדי לצלוח את זה אולי זה יעזור.
ואם לא אז לנסות למצוא לכמה ימים איזה פתרון טכני של משחק שמעסיק את הגדולים עד שהקטן נרדם, או להשמיע להם ברמקול סיפורים/ שירים שיעסיקו אותם עד שתסיימי עפ הקטן
להיכנס, להשכיב ולצאת
יכול לקחת זמן אבל אישית בעיני זה שווהאת זה
גם טפשר להסביר לו
אמא בסלון שומרת עליך
בגיל הזה בכי זה לא תמוד פחד, יכול להיות גםכעס ותסכול על שלא מקבל את רצונו
עוד אפשרות זה להתרחק בהדרגה
אם עכשיו את יושבת ממש לידו כל יום תרחיקי את הכיסא עוד קצת, עד שיהיה מחוץ לדלת
לתת להם עיסוק כל שהוא בזמן שאת מרדימה אותו (אם הוא נרדם צ'יק צ'אק כשאת לידו)
או הפוך - לתת לו בובה/דובי/משהו אחר
אין משהו אחר 😅
