גם חנה שאלה אותו שאלות דומות..השם אוהב שמנצחים אותו "מאי דכתיב למנצח מזמור לדוד? זמרו למי שנוצחין אותו ושמח, בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, בשר ודם, מנצחין אותו ועצב, אבל הקב"ה נוצחין אותו ושמח" (פסחים קי"ט עמ' א')

וגם ליקוטי מוהר"ן קכ"ד - השם רוצה שאדם ידבר איתו כדי להביא לאדם דיבורים לפרש שיחתו לפניו כדי שינצח אותו וזה רצונו יתברך

לשון זהב הייתי חייב להביא "שִׁיר מִזְמוֹר לַמְנַצֵּחַ, זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ (פְּסָחִים קיט) כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בִּטְעָנוֹת וּבַקָּשׁוֹת רוֹצֶה לְנַצֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא כִּבְיָכוֹל וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך יֵשׁ לוֹ תַּעֲנוּג מִזֶּה עַל כֵּן שׁוֹלֵחַ לוֹ דִּבּוּרִים שֶׁיּוּכַל לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ כִּבְיָכוֹל כְּדֵי לְקַבֵּל הַתַּעֲנוּג כִּי בְּלא זֶה בְּוַדַּאי לא הָיָה אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לְנַצֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא אַך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עַצְמוֹ שׁוֹלֵחַ וּמַזְמִין לוֹ דִּבּוּרִים וּטְעָנוֹת לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ כַּנַּל"

אותי ליד מישהו כמו עלי הכהן 

ואשאל חופשי משבת עד שבת

כרגע יש בעיות קליטה

אם בנאדם כואב וצועק מתוך כאב זה מבורך מאוד

אבל אין סיבה טובה לבוא בתלונות או בדרישות ביחס לפרט.

שהוא לא חייב?

ולפי מה קבענו שצעקה מתוך כאב זה מבורך מאוד?

הוא צריך לומר שהוא מתחייב, כל עוד הוא לא אמר את זה הוא לא מחוייב.

כאשר אדם כואב סימן שהוא מרגיש, סימן שהוא חי.

לחיות חיים מלאים ברגש בלי כאבים דוד שלו

כאב הוא חלק חשוב מהחיים ולא הייתי ממהר לוותר עליו

שנזכה להתאבל על בניין ירושלים ומתוך כך גם לשמוח בבניינה

הוא בעצם אומר- אתה ה' הרי קבעת שלא טוב היות האדם לבדו, זה חלק ממבנה העולם שבראת, אז למה אתה לא מיישם ודואג לי לאישה אחרי שאני רוצה ומנסה ומתאמץ?

הרי זה גם עניין שלך ולא רק שלי. אני רוצה להתחתן כי אתה בראת אותנו ככה, ואתה גם רוצה שאתחתן כחלק מתכלית הבריאה.

זה מזכיר את הסבר הגמ' לפסוק "וחנה היא מדברת על ליבה" בברכות לא:

זה שאדם חושב את זה מראה שהוא רוצה להתחתן לא רק כרצון פרטי, אלא מתוך הבנה וחיבור לרצון ה' בזה או לפחות מבין עד כמה ה' הוא הבורא והדואג והנותן.

התשובה לדעתי היא שמתוקף תפקידנו כשותפים של ה' וכעבדי ה' יש לנו לפעמים עבודות לעשות כדי לממש את תכלית הבריאה.

אפשר לראות את זה במזמור ברכי נפשי- למרות שגם בעלי החיים עובדים כדי להשיג מה שהם צריכים, הם מתוארים בעיקר כמקבלים מה' בצורה פסיבית או ע"י "תפילה", ואילו האדם מתואר כמי שצריך לעבוד- "מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ", "הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם... יצא אדם לפועלו ולעבודתו עדי ערב". וזה כי האדם הוא עובד במהותו. גם בגן עדן הייתה עבודה של "לעבדה ולשמרה" רק שהיא הייתה קלה יותר.

לא ידעתי או הבנתי

מה זה אומר מן קראש

עד שנתקלתי בניק שלך

לא מזדהה עם הטענות..

אנחנו לא יודעים איך הקב"ה מנהל את עולמו. נקודה, סוף פסוק.

אנחנו יודעים שהוא לא עושה טרוניא עם בריותיו.

אם זאת דרך להביע כאב - מדהים

אם זה להתלונן - בעיני לא כדאי

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים