שתי האפשרויות שהזכרת, הן שני *רמזים* שהוזכרו בחז"ל ובמפרשים.

ענפי עצים כסמל לשבטי ישראל. פעם אחת זה גם לאחד אותם באחדים בידו. וזה הדימוי היחיד שמתבקש נביא לעשות כסמל לשבטי ישראל.

ועוד לזכור שהמילה בעברית "שבט" או "מטה" לשבטי ישראל היא מילה נרדפת לענף של עץ "ויהיו לגפן מטות עוז, שבטים" כלומר מטה ושבט זה מילה נרדפת לענף ומשם למקל שעשוי מענף. כי שבט בעם הוא כמו ענף שיוצא מגזע. לכן כתוב "ואת *מטה* לוי תכתוב על *המטה*"

לכן תמיד ענף מסמל שבט בעם, ואיגוד ענפים כמו ביחזקאל מסמל איגוד חלקי העם לשבטיו. כל גם כתוב ביהי רצון בסדורים לפני נטילת לולב: ובזכות קירובם אחד אל אחד והיו לאחדים בידי, כםסוק ביחזקאל: וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידך.

כמובן זה לא סותר את טעם שמחת הארץ בצמחיה. כי עם ישראל נמשל לארץ ישראל, וענפי גידולי הארץ נמשלים לשבטי העם, במיוחד בגלות שלא היה ארץ אבל היה עם

אבל זה לא פשט התורה

מסכים שסביר שהדרשן שדימה את ארבעת המינים לחלקים בעם ישראל - שאב השראה מהדימוי ביחזקאל. זו אכן דרשה מתאימה לביטויים אחרים בכתוב.

אבל פשט זה לא - הפשט בתורה "ולקחתם... ושמחתם..." שנענוע עצים הוא דרך לבטא שמחה.

מסכים איתך שהפשט הוא שמחת הארץ בצמחיה באסיף.

אבל בגלות שהתנתקנו מהגשמיות הוכרחנו להסתכל על השורש האידאי הרוחני של הצומח, ולראות איך הענף הוא ביטוי של זרם חים שבוקע מהאדמה, גדל לגזע ומתפצל לענפים היונקים מהגזע. שזה עצמו אותה אידאה שמתגלמת ביחס בין כלל ישראל לשבטיו השונים, ולא במקרה בלשוו הקודש בה כל מיחה מדוייקת שבט בעם נקרא שבט ומטה, על שם המילים הנרדפות לענף. אמנם יש הסבר אחר ששבט ומטה מלשון המקל של השלטון וכי בגלל שכל שבט הוא יחידה פוליטית. אבל זה דחוק כי שבט ממהותו הטא לאו דווקא יחידה פוליטית אלא משפחתית. מה גן שהתורה עצמה אומרת "ואת שם אהרון תכתוב על *מטה*(מקל) לוי, כי *מטה*(שבט) אחד לבית אבותם"

אמנם יש 12 מצבה כ12 השבטים או 12 אבנים במזבח אליהו, אבל לא כותבים על כל אבן שבט אחר.

בעוד שבענפים שבנס מטה לוי וביחזקאל כותבים כל שבט על ענף שונה. וגם ב4 המינים כל ענף מייצג חלק אחר מהעם באופן ספציפי, שהרי אלו 4 מינים שונים ולא איגוד 4 הדסים וכו'

עולם הדימויים בנביאים הוא לא מקרי. לא במקרה גלי הים משולים תמיד לאומות העולם וכנגד זה קריעת ים סוף ולוויתן. הארז משול לגאות, השור לבניית המציאות, איש ואשה כמשל לה' וישראל וכו' . קדושת הכוח המדמה בנביאים היא מדוייקת, כפי שהקבלה והרב קוק מראים, בניגוד לדעת הרמבם שסובר שמשל לא מדוייק לנמשל

הדימוי לחיות נמצא גם בברכת יעקב וגם בברכת משה. השימוש באבנים אכן נמצא אצל אליהו וכנראה משם מקורהדרשה שכך היה באבנים אצל יעקב אבינו.

שזה קשור לאסיף והדגש הוא דווקא על צמחים. כמו שאומר הרמבם במורה נבוכים.

מכאן זה קורא לנו להעמיק מה בכלל צמחים מייצגים ומה השורש האידאי-רוחני שלהם. ה' היה יכול לברוא כל צמח כקלח לעצמו עם גזע וזהו, כמו קנה סוף. אבל הוא ברא אותו כגזע המתפצל לכמה חלקים המחוברים אליו, ולא סתם גם עשב נקרא ציץ העשב, גם ציצית שיש בה חוטים המתפצלים,וגם ציצית השיער שהיא סמל להארות קטנות היוצאות מההארה הכללית , עיין אורות הקודש וגם בנסתר.

החיות לא מייצגות את עצם השיבטיות בניגוד לשבט-מטה-ענף. אלא את האופי של כל שבט, כמו צבע של כל שבט, או כמו שאומרים ש"אדם כלשהו הוא ממש אריה", או שועל או נחש.

מה גם שהקשר בין צמחים לסוכות מתבטא גם במצוות סוכה שכשרה רק לסכך מצמחים. ולדעת רבי יהודה הסכך כשר רק מ4 המינים, וכן בעזרא יש קשר בין מצוות לולב לסוכה בקשר לצמחי נוי: "ואשר ישמיעו קול בירושלים לאמר צאו ההר והביאו עלי תמרים ועלי זית ועלי עץ שמן ועלי עץ עבות ועלי הדס לעשות סוכות ככתוב"

עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ד בתשרי תשפ"ו 16:36

במורה נבוכים דווקא סובר שזה הטעם הפשוט שמחת הארץ בצמחים היפים, ושמחה אשר הגענו ממקום מדבר אין צמח בו לארץ מצמיחה צמחים. כלומר עניין הצמחים מרכזי. דווקא על 4 המינים כאגד ישראל הוא כותב שזה רק דרשה, שכמובן הראתי איך זה לא דרשה אלא נמצא מיניה וביה בתוך עניין הענפים בדימויי הנביאים.

אם זה רק עניין שמחה, אז למה אין מצוות 4 מינים בפסח ושבועות? ולמה בעזרא יש עניין לקחת עוד ענפי עצים יפים?

מצד שני יש משהו בדבריך. גם אצל אומות העולם בכל העולם יש נטיה לקשט בחגים  שלהם דווקא בצמחים שזה נותן פומביות של שמחה. אבל אצלינו גם נצטווינו לגור 7 ימים מתחת לענפי העצים האלו מחוץ לבית ולא רק לשים אותם בסלון תחת קורת גג של כוחי ועוצם ידי (עיין המבחן לעתיד לבוא של מצוות סוכה לאומות). או לנענע בהם לפני ה בהלל. אבל ההסבר הזה לא מסביר למה דווקא סוכות. התורה היתה יכולה לצוות בפסח לקדט את הבית בפרחי האביב או לנענע אותם לפני ה. אבל הסיבה היא שזה לא רק חגיגי ומשמח , אלא שמחה לה' על הארץ וצמחיה כחלק מחג האסיף

אני גם לא חושב שפשט טעם הקרבנות הוא ביטול עבודה, או שהטעם הפשוט לברית מילה הוא המעטת כח התאווה.

הטעם הזה של מורה נבוכים שונה מטעמיו על הקרבנות וכו, למעט הטענה שלו שסיבת דווקא 4 מינים אלו ולא אחרים היא טכנית, שכאן זה באמת רמבמיסטית מאוד.

גם דעת רבי יהודה שמסככים רק ב4 המינים, ומה שמוזכר בספר עזרא,שהביאו גם ענפים אחרים לקישוט חוץ מ4 המינים, מוכיחה שעיקר העניין קשור לשמחה בצמחים (יפים ורחניים) דווקא

כרגיל, כל מה שאתה כותב נכון ברבדי הדרש והרמז. אבל, ברבדי הדרש והרמז יכולות להיות כמה וכמה משמעויות שלא סותרות אחת את השניה ובוודאי לא סותרות את הפשט, אלא משלימות ונותנות עומק נוסף.

ממילא השאלה בפתיחה היא שאלה 'לא חוקית', אם היה רק רובד אחד, היה מקום לשאול "האם זה או זה?", כיוון שיש ארבע קטגוריות ראשיות: פשט, דרש, רמז וסוד, שבכל אחד מהן יכולות להיות משמעויות רבות - שבעים פנים לתורה, שאלה של 'או או', היא לא רלוונטית. בטח שאין מה להתווכח על זה.

מועדים לשמחה

על טעם מצוות קרבן פסח. אבל ברור שזה זכר לפסיחה על בתי אבותינו למשל.

לא במקרה דווקא בחג האסיף הצטווינו על לקיחת 4 מיני צמחים. וגם מספר עזרא רואים שזה בא עם עוד ענפי עצים בשביל הסוכות.

זה לא דרש ורמז. כשם שאכילת בשר שלמים כשמחה זה לא רמז, אלא זה דרך לבטא שמחה באכילה או כשם שלא במקרה הצטווינו על צום ביום כיפור כי זה יום כפרה. כך דרך להלל לה' על האסיף זה על ידי 4 מיני צמחים כמו שכותב הרמבם.

יש טעם אחד ראשי ופשוט, וממנו שאר הטעמים מתפצלים.

לומר "זו הדרך שה' בחר" זה עדיין לא טעם, כי זה משאיר את המצווה כמעשה טכני סתמי חסר משמעות מלבד לעשות את רצון ה', על אף שאוטומטית התת מודע כבר מבין את הקשר בין האסיף לצמחים בלי לומר.

בסוף טעמי המצוות משתנים לפי תקופה בהיסטוריה. כשעל עם ישראל היה בארץ והיתה נבואה והשראת שכינה והיה חקלאי, היה ברור ש4 המינים קשורים לאסיף.   כשגלינו מארצינו והתנתקה הקדושה מהגשמיות , הוכרחנו להסתכל על השורש האידאי-רוחני של המצווה, כשם שהרב קוק אומר בלמהלך האידאות שדווקא כשהשמש שוקעת רואים את הכוכבים.

גם כיום שאנו לא חקלאים טעם הראשי של 4 המינים זה על שמחת הארץ בצמחיה והקדושה שבטבע.

חגים וזמנים לששון🙂

כל הסבר נכון אחר, הוא תוספת על הטעם הפשוט. וודאי שההסבר שהתעקשת עליו בכותרת, של סימן לחיבור חלקי עם ישראל הוא *סימן* שיש בזה ולא ההסבר הפשוט.

ישראל, זה אמנם טעם צדדי ולא הטעם הראשי הפשוט, אני אכן מסכים. אבל מכיוון שה' בנבואתו לנביאים אמר כמה פעמים לעשות מעשים עם ענפים שהם מסמלים את השבטיות בעם ישראל ורק הם (כי חיות לא מסמלות את השבטיות אלא תכונות גם אצל אגם פרטי וגם אצל עמים שלמים וממלכות) ועוד התורה דאגה לקשר בין המילה מטה כענף למילה מטה כשבט "ואת שם אהרון תכתוב על מטה לוי כי מטה אחד לבית אבותם". ועוד כי מצינו שזה הטעם הראשי שהתקבל על ידי האומה בגלות.

סימן שזה הטעם הראשי בגלות, כשהקדושה נעדרת מהטבע ואין על מה לשמוח בשמחת הארץ בצמחיה, מסתכלים על הצמחים רק כסמל אידאי לחלק בעם.

אני לא חושב שבבית ראשון מישהו חשב עם 4 המינים כסמל אחדות האומה במודע, למעט אולי נביאים שיודעים להצהיע על בחינות הנבראים וכמובן בתת מודע של האנשים. במיוחד שהמילה "שבט" פשוט היתה "ענף" אז הדימוי היה תמיד של שבט כענף מגזע. כשם שהיום "ענף הכלכלה" איך שהוא יתקשר לענף

(בעיקר בפאה\כלאיים).

ממליץ מאוד ללמוד עם משניות קהתי ולעשות הספק יומי.

לא בשמים היא, מה שצריך זה בעיקר משמעת עצמית.

בהצלחה! תעדכן כשסיימת

למשל, תקרא את ההקדמות של קהתי.

נדמה לי שאפשר להסתפק בידע בסיסי, כמו ההקדמות של הרב קהתי שהוזכרו כאן.

לגבי קושי - נראה לי כלאיים קשה יותר, ואולי גם תרומות.

במקרה הזה, השינוי ל"ממשפחתי ומבית אבי" נועד להחמיא למשפחת בתואל ולגרום להם להסכים

א. וזה מצדיק לשקר?

ב. בעניין המחלוקת שלנו האם הדרך ארץ בבראשית קשורה ישירות להווצרות עם ישראל - האם השינוי בין ארצי ומולדתי למשפחתי ובית אבי הוא מקרי? ולמה ה' דאג לעשות נס לאליעזר שדווקא מישהי ממשפחת אברהם תשאב ראשונה? והאם אליעזר לא למד מהנס משהו?

ג. למה התורה חוזרת פעמיים על הסיפור שאורך עשרות פסוקים, כאשר אנו יודעים שגופי תורה נכתבו בקצרה אך "יפה שיחתן של עבדי אבות". כאשר עיקר השינוי בפעם השניה הוא השינוי ממולדתי למשפחתי

ד. מרש"י על פי המדרש אפשר ללמוד שאחרי נס המעיין אליעזר מבין שאשה ליצחק תלקח דווקא ממשפחת אברהם. כי רשי מפרש את דברי אברהם בתחילת הפרשה והיית נקי מאלתי - קח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא. אבל אליעזר בסוף הפרשה אומר "ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל" רשי - ואקח ליצחק אשה מבנות ישמעאל או לוט

ה. בשם מי הרעיון שכתבת?

כרגיל אין לי עניין בוויכוחים

שמעתי וקראתי את המהלך שהזכרתי הרבה. כמדומני מופיע גם במכתב מאליהו

לפי רשי והמדרש אומר לאליעזר שאם לא ייתנו לך בארם נהריים אז קח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא ולא אומר לו קח מבנות לוט או ישמעאל? ולמה בסוף הפרשה רשי אומר שאליעזר אומר שיפנה ללוט או ישמעאל ולא שיפנה לשאר ארם נהריים?

במפרשי רשי. על המדרש עצמו לא קשה, כי בבראשית רבה כתובה רק הדרשה על לוט וישמעאל

אברהם "ולקחת אשה ליצחק מארצי ומולדתי" לבין הבנת אליעזר אחרי נס המעיין שה' חפץ דווקא באשה ממשפחת אברהם ושינויו בסיפורו מדברי אברהם לגרסא-"ממשפחתי ומבית אבי", אז מובן למה רשי בדברי אברהם מדבר שאברהם חפץ מבנות ענר ואשכול שהרי כל הסיבה ללכת לארם נהריים היתה לא לקחת מבנות כנען, ואם אין שם אז מוטב כנעניות צדיקות.

בעוד שאליעזר מבין אחרי הנס,שאשה צריכה להיות דווקא ממשפחת אברהם, ולכן מעדיף את בנות לוט או ישמעאל הפחות צדיקות, מאשר בנות ענר ואשכול הצדיקות.

כלומר אליעזר מבין אחרי נס המעיין, שה' רוצה שאשה ליצחק תהיה דווקא ממשפחת אברהם, ולכן ה' סידר בנס שדווקא רבקה תבוא ראשונה ובדיוק תשאב לגמלים. 

ומכאן השינוי בין סיפור המקורי לסיפור אליעזר למשפחת רבקה. ולכן שיחתן של עבדי אבות יפה, כי כתלמידי האבות הם מבינים בעקרונות האבות דברים שהאבות עצמם לא הבינו, כתלמיד שמוצא בדברי רבו חידושים שרבו עצמו לא שם לב אליהם.

@טיפות של אור  אגב, זה התשובה שלי לשאלה

תסתכל באבן עזרא ורד"ק ורי"ד:

תנ"ך - מקראות גדולות הכתר - תהלים פרק פג פסוק ז

לעיתים זה סתם דמיון צלילי, כמו כוש וכושן. זה גם יכול להיות שבט ישמעאלי שנקרא על שם אמא של ישמעאל, כמו שהצידונים בני צידון בכור כנען נקראו הכנעני

MikraotGedolot – AlHaTorah.org

MikraotGedolot – AlHaTorah.org

MikraotGedolot – AlHaTorah.org

כי אז יוצא שדוד ממש צאצא של אנשי סדום.

לתשובה, פלוטית או עירית, לא?

ולכן הסתכלה אחורה לראות מה קרה לבית אביה

(אבל לפי מדרשים אחרים היא הסתכלה לראות מה קרה לבנותיה שנשארו, אז אולי הם חולקים)

לפי התרגום ירושלמי היא גם עתידה לחיות בתחיית המתים

אז אני מניח שאפשר להוציא את אותו מסר מכאן - שאפילו מסדום יצא משהו טוב. אומר המדרש: 'קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות' - שתי מציאות, רות המואביה ונעמה העמונית. 'מצאתי דוד עבדי' - היכן מצאתיו? בסדום.

"מצאתי דוד עבדי" בסדום מצאתיו

הרמב"ן אומר

ומעניין עם עירית.מלשון עיר

אם יוצא לכם להפגש תמסור ד"ש

על שם אדם רשע זה רק אם האדם מוזכר בשמו בתנך.  כאן זה במדרש לא בתנך. מן הסתם זה לא שמה האמיתי, אלא כוונת חזל לומר שסדום היתה העידית של ארץ ישראל. שהרי עידית זה הקרקע הכי משובחת

בפרקי דרבי אליעזר (למשל) עירית, בתנחומא (למשל) עידית