אם את מתכוונת לכמו של תינוקות

אז זה נשמע יותר בקטע של חום וחיבור ולהרגיש עטוף ומוחזק כזה

אז נראלי קודם כל והכי חשוב

זה פשוט לחבק ולעטוף את עצמך

לומר לעצמך מילים חמות ומחזקות

כמובן שאם יש אנשים רלנווטיים אז אפשר לבקש מהם גם

לא קל להיות אחרי פרידה.

העצה שלי קצת יותר רלוונטית לבנות מאשר לבנים, אבל אני מתחבקת המון עם חברות שלי, וזה עוזר. כמובן שזה לא אותו דבר, אבל זה כן מקל על הצורך. אם רלוונטי גם לך (וסליחה שאני יוצאת מנקודת הנחה שאצל בנים זה קורה פחות, אל תתעצבנו עלי) אז תמצא חבר כזה (או חברים) ובכללי קשר קרוב על חברות עוזר לי ממש. גם משתפת ופורקת, וגם כשקרובות יותר, המגע איתן יותר משמעותי מאשר סתם חיבוק שלום לחברה (בקטע חברי כמובן הכל,  שלא יישמע בקטע מיני כמובן או משהו כזה)

כמובן גם בני משפחה יכול לעזור, אם זורם לך.

וגם הידיעה שבע"ה יהיה לי מישהו שנוכל לגעת, עוזרת.

ולהגיד לעצמי שזה מה שאלוקים ציווה והוא אוהב אותי ויודע כמה קשה לי, ולבקש ממנו שיראה את המאמצים והקושי ויקל עלי עם ההתמודדות וגם ישלח לי את שלי כבר

בהצלחה רבה!

תנסה אולי עם אמא שלך. אם היא מהאמהות שנותנות חיבוק מעצמן הכי טוב, רק תאפשר לנפש שלך לקבל ואל תרגיש כמו נער נבוך..

אם היא לא מאלה, תנסה לאזור אומץ ולבקש.

אם אי אפשר, או אם זה לא עוזר, תתאמץ כמה שיותר לצוף מעל המים ולא לשקוע. תסיח את הדעת עם כל מיני דברים, תעשה דברים שמשמחים אותך, תזכור שזה מצב זמני.

אל תיתן לעצמך לשקוע ולהישאב לצורך הלא ממומש כי זה יכול לגרום לך להגיע למקומות שיהיה לך אח"כ קשה לצאת מהם.

תתמקד בצורך העליון יותר בזוגיות- התאמה וחיבור פנימי חזק, ובחסרון שלו (אבל אל תתחיל לדמיין בהגזמה כי אז זה יכול לגרום לך לחפש תחושות גבוהות מדי שבד"כ לוקח להן זמן להיבנות).

אחת הבעיות באנושיות זה שיכולת ההישרדות שלנו לא חזקה במיוחד כי אנחנו נוטים לפעמים לחשוב ולשקוע במקום להתמקד בהווה וליילל או לפעול.
 

ואחרי כל זה, מועדים לשמחה

תזכור שה' תמיד איתך. ובפרט בזמנים של צער וקושי.

אין לתורה פתרון לזה.

וכן, לפי המדע יש שם לתופעה הזאת ויש לזה השפעות.

מה אני אגיד לך? מצב דפוק

אבל מכירה כמה כאלה שעדיין עושים את זה -גברים

יותר נפוץ אצל בנות אבל😆

זה נכון מצד אחד כי הם תמימים והכל נראה להם ורוד ומושלם וכן וככל שגדלים את/ה מגלה עוד דברים ויש רצונות וחלומות יותר גדולים מהמציאות

והזמן לא לטובתנו....

אורח החיים שלנו אינו זה הנשקף ממה שהיה בתקופת המקרא והמשנה.

הגבתי כדי להביא התייחסות שבמקורות שלנו בגיל צעיר מאוד כבר היו מתחתנים, וההתמודדות עם רווקות ארוכה היתה פחות קיימת.  

החיים כבוגר התחילו מוקדם ותוחלת החיים קצרה מהיום.

מגיל צעיר הילדים עבדו עם ההורים במשק החי ובחקלאות המשפחתית והיו חלק מהכלכלה המשפחתית.

נישואין היו חלק מהתהליך הכלכלי: חתונה לא נבעה מאהבה רומנטית בלבד, אלא הייתה עסקה משפחתית וחברתית. נישואין היו דרך להבטיח יציבות, שותפות בעבודה, המשכיות של החמולה המשפחתית.  

התורה היא האידיאל ואנחנו נועדנו לחתור לממש אותה בעולם הזה.

אנחנו בני אדם ולא מלאכים ולכן הצדיקים שבנו נופלים שבע פעמים וקמים מחדש בכל פעם, כי זה טבע שלנו.

מתוך כך אנחנו צריכים לראות מה רצון ה' מאיתנו כבני אדם ולא כרובוטים חסרי כח גברא.

בכל מקרה תוכל לפי היהדות

לחבק עצים ברחוב ועמודי חשמל (עדיף בהתייעצות עם אנשי מקצוע כדי לא להינזק.)

לפי כקדם, ודומיו, תוכל לצפות בשירת וריקוד נשים.

לא יודע אם זה יעזור או יזיק לעניין הרצון/הצורך במגע.

הוא סגנון ממש מתיוון.

יהודים מסרו את הנפש שלהם ונהרגו

לאורך הדורות כדי להמנע מאיסורים כאלה

ועכשיו בא בן אדם בן 20

ואומר לך שהוא כמו תינוק שזקוק למגע

יש לי הרבה אמפתיה לקשיים

אבל הטרולים פה בפורום התחילו להגזים

יש איסורים שהם יהרג ואל יעבור.

ויהודים מסרו את הנפש בפועל לאורך הדורות

כדי להמנע

לא בא לי לתת אמפתיה ולגיטימציה

זה הרבה יותר מפחיד אותי שמישהו יתרפה ויכשל.

מאשר להסביר לבן אדם,

שהוא כבר לא תינוק שזקוק למגע.

ואם הוא חושש מתמותה בקרב התינוקת

אז חשוב לי להציב לו את הגבול של התורה

שאומרת שבעוון ניאוף מגפה באה לעולם:

תרגום יונתן על שמות כ':י"ג

לא תנאף עַמִּי בְּנֵי יִשְרָאֵל לָא תֶהֱווּן גִּיּוּרִין לָא חַבְרִין וְלָא שׁוּתָּפִין עִם גִּיּוּרִין וְלָא יִתְחָמֵי בִּכְנִשְׁתְּהוֹן דְּיִשְרָאֵל עִם גִּיּוּרִין דְּלָא יְקוּמוּן בְּנֵיכוֹן מִן בַּתְרֵיכוֹן וְיִלְפוּן לְחוֹד הִינוּן לְמֶהֱוֵי עִם גִּיּוּרִין אֲרוּם בְּחוֹבֵי גִיּוּרָא מוֹתָא נָפִיק עַל עַלְמָא:

אין שום לגיטימציה לחטאים,

שאבותינו מסרו את הנפש כדי להמנע מהם

ופה אנשים נותנים אותם ככה בחינם, או בזול מאוד ליצר הרע.

מובן שאתה לא יכול לתת לגיטימציה לדברים מסויימים, אבל אם אתה חש אמפתיה כלפי מישהו, אין בזה פסול, הפוך.

התורה לא אומרת לנו לא לרצות דברים מסויימים, אלא להתגבר על הרצון.

אתה לא חש אמפתיה כלפי מישהו/נושא מסויים? מובן. לא עם כל דבר אנחנו מזדהים. אבל למה לעקוץ?

כואב לבנאדם שקשה לו. הוא לא אמר שהוא נופל. אמר שקשה לו. למה במקום לעזור אתה יורד עליו?

ולגבי הפרידה, לדעתי מה שהוא התכוון זה שכשיש מישהי ונמצאים בקשר, יותר קל בראש לשמור, כי הנה תיכף יכול להיות שמתחתנים. אבל כשנפרדים, יודעים שיקח עוד זמן, וזה מקשה. 

מתיוון ככל שיהיה, חלש לעומת כל המסירות נפש ככל שיהיה - "לא נלחמים באש עם אש" - זה לא שירשור דיבייט על החוסן הנפשי של הדור מול עבירות, 
זה שירשור של יהודי פרטי שמשתף בקושי אמיתי שלו. גם אם יש מקום להכניס בו תוכחה - זה צריך להיעשות לשם שמיים, ולכן בתבונה. הסגנון של הדברים מתגרה ולא יעיל במבחן התוצאה.

אתה לא חייב להביע אמפתיה ואם זה נגד מצפונך - בטח שלא לגיטימציה,
אם אתה מרגיש שאתה לא יכול שלא להגיב בצורה מאופקת - לפעמים עדיף לשתוק, כאן ועכשיו, כסייג לחכמה,
וכן להביע את דעתך ורגשותיך במקום, בזמן ובאופן שבו הם יכולים להישמע ולהתקבל.

אתה לא חושב?

דבר ראשון אני לא בן 20( וגם לא הרבה יותר מזה אבל תקופה בדייטים)

דבר שני מאיפה אתה יודע מה עובר עלי??

כמה אני מתאמץ לשמור את העיניים לאישתי וכמובן את המגע. כמה ניסיונות ומאבקים לשמור על הקדושה למרות התסכול המטורף שנוצר.

אני בן אדם. קשה לי. מאוד. לא ביקשתי להתיר שום איסור!!

רוצה שהכל יבוא במסגרת של חתונה ומחוייבות. אבל שיבוא כבר.

אז הוא פחות מרגיש את הצורך במגע מהסוג שהוא תיאר.

וכשאין קשר, ובפרט אחרי פרידה, יש לו חוסר רגשי גדול שמתבטא בצורך בסוג המגע הנ''ל.

אתן פה רק קריאת כיוון.

להכיל את הצורך ולא להתכחש אליו.

מצד שני, לא להעצים אותו.

הרבה פעמים התייחסות אל כך נחשבת כמסוכנת שהיא עלולה להעצים את הצורך ומעדיפים להדחיק אותו, אך הדחקה מסוכנת לא פחות.

רחמים עצמיים בעיני זה לא כיוון טוב, אמפתיה כלפי הקושי ונתינת מקום, יכולה לאפשר גם למרחב שבו ניתן להתמודד ולהתגבר.

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳