אם את מתכוונת לכמו של תינוקות

אז זה נשמע יותר בקטע של חום וחיבור ולהרגיש עטוף ומוחזק כזה

אז נראלי קודם כל והכי חשוב

זה פשוט לחבק ולעטוף את עצמך

לומר לעצמך מילים חמות ומחזקות

כמובן שאם יש אנשים רלנווטיים אז אפשר לבקש מהם גם

לא קל להיות אחרי פרידה.

העצה שלי קצת יותר רלוונטית לבנות מאשר לבנים, אבל אני מתחבקת המון עם חברות שלי, וזה עוזר. כמובן שזה לא אותו דבר, אבל זה כן מקל על הצורך. אם רלוונטי גם לך (וסליחה שאני יוצאת מנקודת הנחה שאצל בנים זה קורה פחות, אל תתעצבנו עלי) אז תמצא חבר כזה (או חברים) ובכללי קשר קרוב על חברות עוזר לי ממש. גם משתפת ופורקת, וגם כשקרובות יותר, המגע איתן יותר משמעותי מאשר סתם חיבוק שלום לחברה (בקטע חברי כמובן הכל,  שלא יישמע בקטע מיני כמובן או משהו כזה)

כמובן גם בני משפחה יכול לעזור, אם זורם לך.

וגם הידיעה שבע"ה יהיה לי מישהו שנוכל לגעת, עוזרת.

ולהגיד לעצמי שזה מה שאלוקים ציווה והוא אוהב אותי ויודע כמה קשה לי, ולבקש ממנו שיראה את המאמצים והקושי ויקל עלי עם ההתמודדות וגם ישלח לי את שלי כבר

בהצלחה רבה!

תנסה אולי עם אמא שלך. אם היא מהאמהות שנותנות חיבוק מעצמן הכי טוב, רק תאפשר לנפש שלך לקבל ואל תרגיש כמו נער נבוך..

אם היא לא מאלה, תנסה לאזור אומץ ולבקש.

אם אי אפשר, או אם זה לא עוזר, תתאמץ כמה שיותר לצוף מעל המים ולא לשקוע. תסיח את הדעת עם כל מיני דברים, תעשה דברים שמשמחים אותך, תזכור שזה מצב זמני.

אל תיתן לעצמך לשקוע ולהישאב לצורך הלא ממומש כי זה יכול לגרום לך להגיע למקומות שיהיה לך אח"כ קשה לצאת מהם.

תתמקד בצורך העליון יותר בזוגיות- התאמה וחיבור פנימי חזק, ובחסרון שלו (אבל אל תתחיל לדמיין בהגזמה כי אז זה יכול לגרום לך לחפש תחושות גבוהות מדי שבד"כ לוקח להן זמן להיבנות).

אחת הבעיות באנושיות זה שיכולת ההישרדות שלנו לא חזקה במיוחד כי אנחנו נוטים לפעמים לחשוב ולשקוע במקום להתמקד בהווה וליילל או לפעול.
 

ואחרי כל זה, מועדים לשמחה

תזכור שה' תמיד איתך. ובפרט בזמנים של צער וקושי.

אין לתורה פתרון לזה.

וכן, לפי המדע יש שם לתופעה הזאת ויש לזה השפעות.

מה אני אגיד לך? מצב דפוק

אבל מכירה כמה כאלה שעדיין עושים את זה -גברים

יותר נפוץ אצל בנות אבל😆

זה נכון מצד אחד כי הם תמימים והכל נראה להם ורוד ומושלם וכן וככל שגדלים את/ה מגלה עוד דברים ויש רצונות וחלומות יותר גדולים מהמציאות

והזמן לא לטובתנו....

אורח החיים שלנו אינו זה הנשקף ממה שהיה בתקופת המקרא והמשנה.

הגבתי כדי להביא התייחסות שבמקורות שלנו בגיל צעיר מאוד כבר היו מתחתנים, וההתמודדות עם רווקות ארוכה היתה פחות קיימת.  

החיים כבוגר התחילו מוקדם ותוחלת החיים קצרה מהיום.

מגיל צעיר הילדים עבדו עם ההורים במשק החי ובחקלאות המשפחתית והיו חלק מהכלכלה המשפחתית.

נישואין היו חלק מהתהליך הכלכלי: חתונה לא נבעה מאהבה רומנטית בלבד, אלא הייתה עסקה משפחתית וחברתית. נישואין היו דרך להבטיח יציבות, שותפות בעבודה, המשכיות של החמולה המשפחתית.  

התורה היא האידיאל ואנחנו נועדנו לחתור לממש אותה בעולם הזה.

אנחנו בני אדם ולא מלאכים ולכן הצדיקים שבנו נופלים שבע פעמים וקמים מחדש בכל פעם, כי זה טבע שלנו.

מתוך כך אנחנו צריכים לראות מה רצון ה' מאיתנו כבני אדם ולא כרובוטים חסרי כח גברא.

בכל מקרה תוכל לפי היהדות

לחבק עצים ברחוב ועמודי חשמל (עדיף בהתייעצות עם אנשי מקצוע כדי לא להינזק.)

לפי כקדם, ודומיו, תוכל לצפות בשירת וריקוד נשים.

לא יודע אם זה יעזור או יזיק לעניין הרצון/הצורך במגע.

הוא סגנון ממש מתיוון.

יהודים מסרו את הנפש שלהם ונהרגו

לאורך הדורות כדי להמנע מאיסורים כאלה

ועכשיו בא בן אדם בן 20

ואומר לך שהוא כמו תינוק שזקוק למגע

יש לי הרבה אמפתיה לקשיים

אבל הטרולים פה בפורום התחילו להגזים

יש איסורים שהם יהרג ואל יעבור.

ויהודים מסרו את הנפש בפועל לאורך הדורות

כדי להמנע

לא בא לי לתת אמפתיה ולגיטימציה

זה הרבה יותר מפחיד אותי שמישהו יתרפה ויכשל.

מאשר להסביר לבן אדם,

שהוא כבר לא תינוק שזקוק למגע.

ואם הוא חושש מתמותה בקרב התינוקת

אז חשוב לי להציב לו את הגבול של התורה

שאומרת שבעוון ניאוף מגפה באה לעולם:

תרגום יונתן על שמות כ':י"ג

לא תנאף עַמִּי בְּנֵי יִשְרָאֵל לָא תֶהֱווּן גִּיּוּרִין לָא חַבְרִין וְלָא שׁוּתָּפִין עִם גִּיּוּרִין וְלָא יִתְחָמֵי בִּכְנִשְׁתְּהוֹן דְּיִשְרָאֵל עִם גִּיּוּרִין דְּלָא יְקוּמוּן בְּנֵיכוֹן מִן בַּתְרֵיכוֹן וְיִלְפוּן לְחוֹד הִינוּן לְמֶהֱוֵי עִם גִּיּוּרִין אֲרוּם בְּחוֹבֵי גִיּוּרָא מוֹתָא נָפִיק עַל עַלְמָא:

אין שום לגיטימציה לחטאים,

שאבותינו מסרו את הנפש כדי להמנע מהם

ופה אנשים נותנים אותם ככה בחינם, או בזול מאוד ליצר הרע.

מובן שאתה לא יכול לתת לגיטימציה לדברים מסויימים, אבל אם אתה חש אמפתיה כלפי מישהו, אין בזה פסול, הפוך.

התורה לא אומרת לנו לא לרצות דברים מסויימים, אלא להתגבר על הרצון.

אתה לא חש אמפתיה כלפי מישהו/נושא מסויים? מובן. לא עם כל דבר אנחנו מזדהים. אבל למה לעקוץ?

כואב לבנאדם שקשה לו. הוא לא אמר שהוא נופל. אמר שקשה לו. למה במקום לעזור אתה יורד עליו?

ולגבי הפרידה, לדעתי מה שהוא התכוון זה שכשיש מישהי ונמצאים בקשר, יותר קל בראש לשמור, כי הנה תיכף יכול להיות שמתחתנים. אבל כשנפרדים, יודעים שיקח עוד זמן, וזה מקשה. 

מתיוון ככל שיהיה, חלש לעומת כל המסירות נפש ככל שיהיה - "לא נלחמים באש עם אש" - זה לא שירשור דיבייט על החוסן הנפשי של הדור מול עבירות, 
זה שירשור של יהודי פרטי שמשתף בקושי אמיתי שלו. גם אם יש מקום להכניס בו תוכחה - זה צריך להיעשות לשם שמיים, ולכן בתבונה. הסגנון של הדברים מתגרה ולא יעיל במבחן התוצאה.

אתה לא חייב להביע אמפתיה ואם זה נגד מצפונך - בטח שלא לגיטימציה,
אם אתה מרגיש שאתה לא יכול שלא להגיב בצורה מאופקת - לפעמים עדיף לשתוק, כאן ועכשיו, כסייג לחכמה,
וכן להביע את דעתך ורגשותיך במקום, בזמן ובאופן שבו הם יכולים להישמע ולהתקבל.

אתה לא חושב?

דבר ראשון אני לא בן 20( וגם לא הרבה יותר מזה אבל תקופה בדייטים)

דבר שני מאיפה אתה יודע מה עובר עלי??

כמה אני מתאמץ לשמור את העיניים לאישתי וכמובן את המגע. כמה ניסיונות ומאבקים לשמור על הקדושה למרות התסכול המטורף שנוצר.

אני בן אדם. קשה לי. מאוד. לא ביקשתי להתיר שום איסור!!

רוצה שהכל יבוא במסגרת של חתונה ומחוייבות. אבל שיבוא כבר.

אז הוא פחות מרגיש את הצורך במגע מהסוג שהוא תיאר.

וכשאין קשר, ובפרט אחרי פרידה, יש לו חוסר רגשי גדול שמתבטא בצורך בסוג המגע הנ''ל.

אתן פה רק קריאת כיוון.

להכיל את הצורך ולא להתכחש אליו.

מצד שני, לא להעצים אותו.

הרבה פעמים התייחסות אל כך נחשבת כמסוכנת שהיא עלולה להעצים את הצורך ומעדיפים להדחיק אותו, אך הדחקה מסוכנת לא פחות.

רחמים עצמיים בעיני זה לא כיוון טוב, אמפתיה כלפי הקושי ונתינת מקום, יכולה לאפשר גם למרחב שבו ניתן להתמודד ולהתגבר.

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו

יש את הודיה דוידוביץ באיזור יד בימין. שווה את ההשקעה!! אחת האלופות והמקצועיות! למדה רציני באוניברסיטה..

הדבר הכי מועיל זה לשמוע שיעורים על זוגיות של רבנים ורבניות.

מטפלים בדר"כ יכולים לעזור ברמה הפרקטית, וברמה הפנימית והשכלית העזרה שלהם שוות ערך לשמיעת שיעורים…

יעל אמיתי

שרה אלטר

צילי גיגי (מושב אורה)

כל אחת שונה מחברתה אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפונים שלהן ותבררו עם כל אחת אם זה מתאים

לאחרונה תאמת אני מופתע ממש לטובה מבנות שיודעות לספר על חברות שלהן, אז שאפו בנות תמשיכו ככה!

אני זוכר ממש בתחילת הדרך דיברתי עם חברה שהתלהבה ובסוף אמרה "נו תצא איתה". תודה באמת.

היתה גם אחת אמרה בנוסף להכל "היא יפה", וואלה שתשלח תמונה חחח

שהיא מאחלת לאח שלה כזאת בחורה?

הייתה גם משפחה.

למה לרדד?

וזו בדיוק הנקודה שלי - אתן צריכות להבין שהתכונות שעושות אותה לחברה טובה שלך הן לאו דווקא התכונות שהבחור מחפש באשה.

אם היית מבררת על מישהו והבחור היה אומר לך שהוא נהנה לשחק איתו כדורסל - זה היה רלוונטי בעיניך? 

שהוא אחלה אדם, לרצות שיהיה משפחה שלך כן אומר. מן הסתם יש לו מידות טובות.

תפרטי את המידות שלה, מיהי ומהי. לא דברים מעורפלים ולא קשורים לנושא. 

למה היית רוצה שתהיה גיסתך? מה מיוחד בה?

שאם אתה מביע ביקורת ביחס לגישה מסויימת שאתה מזהה אותה כלא נכונה

שתקבל בהבנה שגם הגישה שלך יכולה להיות חשופה לביקורת.

אחרת, לא נראה לי גם שיש כאן חופש מחשבתי, מה שמאוד נצרך לחשיבה ביקורתית.

כי היא שווה, ולא מתייחסת לשאלה אם היא מתאימה?

בירור בא להבין אם הדמות מתאימה לי, לא האם הדמות היא אדם טוב.

בכלל, זה הדבר הכי חשוב לזכור בכל תקופת החיפושים לדעתי:

אנחנו מחפשים בת זוג מתאימה, לא בהכרח את הכי טובה, ממילא פסילות לרוב יהיו כי אין התאמה ולא כי הם פחות טובים ממני.

אבל אם החבר/ה עפים על מי שהם מדברים עליו זה מקסים וחמוד

החבר או החברה בעיקר צריכים להעביר תוכן בצורה אמינה,

אבל חלק מהתוכן זה איך אתה מנגיש אותו, אם איזה טונציה אתה אומר אותו.

אני עושה בירורים בשביל לדעת שהמידע שקיבלתי בהתחלה אמין ואני הולכת לפגוש אדם נורמלי.

בירורים מבחינתי זה לא בגלל חשד כזה או אחר, אלא בגלל שבאמת אי אפשר להכניס בנאדם לתוך שבלונה של כרטיס ולהבין שזיהית משהו משמעותי.

בירורים זאת אפשרות לקבל רושם יותר חוויתי לפני שעומדים להפגש ואז לראות אם זה הכיוון או לא.

אם מישהי סתם זורקת כמה מילים להגיד שהיא עפה על חברה שלה ובשאר העניינים היא אומרת דברי טעם, זה כזה עקרוני? נראה לי שגם אתה תסכים שלא.

אם היה מגיע מתנדב לחלק עוגות במחלקה, וזו לא היתה העוגה שאתה הכי אוהב, היו לך טענות?

אז רק מזכירה לכולנו שכל נותני המידע בשידוכים... הם מתנדבים...

ויתכן שגם השקיעו מאות שעות!!! כוחות נפש!!! מאמץ מנטלי נפשי ופיזי בהתנדבות הזאת

מבינה שאולי זו היתה **הצעת ייעול** ולא ממקום של תלונה, אז אם כן שיהיה בהצלחה.
ורק הזדמנות להזכיר לכולנו להגיד תודה לעונים! ולבוא מעמדה שמתאימה לשיחה שבה עוזרים לך בהתנדבות גמורה.

לפעמים אני יכולה להשקיע חצי שעה עד שעה ואפילו שעתיים במענה לבחור שמברר על חברה... 

ומרגישה שהוא חושב שאני חייבת לו משהו

ועוד לפעמים יש לו החוצפה להגיד "זה לא מה ששאלתי" או כל מיני טיעונים שונים ומשונים... ממש מתסכל ופוגע. אני לא בחקירה משטרתית.

נשמח שתגידו תודה על הזמן שהקדשת ותודה על כל פיסת מידע!

כמות הנזק שחברה יכולה לעשות היא בלתי נתפסת.

נתקלתי כבר בכמה שפשוט חיבלו בפועל בחברות שלהן. מקווה שזה היה בשוגג ולא במזיד. 

"היא חיננית" "אסרטיבית"

וחייב להסכים עם "היא מהממת" או "מקסימה"

בטוח שיש עוד ששמעתי פשוט כרגע לא עולה לי, כשיעלה אכתוב.

ועכשיו כשאני חושב על זה, חלק מהדברים אכן רלוונטיים כדי להבין שזה לא זה..

וגם חייב להגיד שאף פעם לא "ביררתי" אני סולד מעצם הרעיון, פשוט כשמציעים אז זה בא עם כל מיני תכונות של הבחורה וכו

מה יכול לצאת מהחוסר וודאות? או רע או טוב.

תחשוב על הסיטואציה הכי גרועה שיכולה לצאת משם, ותהיה שם כמה רגעים, תן לזה להכות קצת ותנסה להבין איך אתה מתמודד עם זה עם כל איך שזה גורם לך להרגיש וכו' זה עוזר להבין שזה לא כל כך נורא כי בסוף על הכל מתגברים, סתם דוגמא שהייתה לחבר הסיטואציה הכי גרועה שהייתה לו זה שיפטרו אותו מהעבודה, אמרנו אוקיי..בוא נתמודד לא נברח, יפטרו אותו ואז מה? קצת קשה לא נעים אבל אפשר למצוא עבודה בתחום, ב"ה לא חסר, אז גם אם יפטרו חלילה, העולם לא קורס וכו וכו..ואם זה טוב אז ברכה.

אגב גם הרע ברכה רק במלבוש לא כל כך יפה. בהצלחה דוד

כהסרת הספיקות, אומרים חז"ל.

זאת אומרת, שההתנדנדות הזו בין שני הקצווים (כן? לא?), אינה פשוטה

ולא עושה כל כך טוב...

אולי באמת לחיות את היום. לא לחטט בעבר וגם לא בעתיד.

איך אומרת הרבנית פישר? לסגור את המוח!

ולזרוק את עצמנו על השם;. ולהאמין שהוא באמת יודע מה טוב

ולסמוך עליו שמה שיהיה, זה הכי טוב.

לא תמיד זה קל אבל כך צריך לחשוב יהודי. זו צריכה

להיות העבודה.

ואגב, איני א ומרת זאת ממרום כסאי. אוי, כמה קשה לי עם זה...

אבל שכלית יודעת שכך זה צריך להיות; שההתקשרות 

לקב"ה צריכה להיות בכל פרט ופרט בחיים. לא מספיק

לשמור מצוות ולהתפלל 3 פעמים  ביום, ובין לבין

לחיות כמו כל אדם בגלובוס.

מי מאזין ומקשיב ומכיר אותנו הכי טוב?

רק הוא.

לא?

ביום שנמצא מי הראשון שכתב את זה (או את הטקסט בו זה נאמר לראשונה) אז באמת תהיה שמחה גדולה כי הספק ייפתר 😀

זה גורם לי לבכות ברגע

החיים לא פשוטים ומציבים אותנו לצערנו או לשמחתנו בפני מצבים של חוסר ודאות.

אהבתי שהוזכרה פה הנטייה לפסימיות שזה גם עניין שחשוב לתת עליו את הדעת.

גם להבין שהיציבות זה משאב חשוב זה גם אחלה אמירה שאפשר להוציא מפה. באמת ישנו אתגר להשיג יציבות בתוך חוסר הודאות.

ובאמת אולי יש כיוון למצוא את הניצוץ הטוב שבחוסר ודאות, גם זה כיוון יפה.

וכן, מותר לשנוא ולבכות ולפרוק.

בכל אופן, כדאי לחשוב מה עושים עם זה

חוסר ודאות באמת קשור לפיתוח פרשנות אישית. אפשר לתת המון פרשנויות למציאות חסר ודאות והפרשנויות יהיו כמובן חלקיות במידת מה.

איך בונים פרשנות מעצימה? אויל זאת שאלת השאלות.

פרשנות שיש בה גם תקווה ותנועה לכיוון מסויים וגם חיבור למציאות. אופטימיות זהירה.

לאורך היומיום

שנותנים וודאות לנפש

1. תזונה נכונה

2. תעסוקה מעניינת ומעשירה

3. ספורט באופן קבוע

4. קשר עם אנשים שעושים טוב

5. ללמוד וליישם תהליכים משפרי חיים באופן תמידי

6. לחיות בקצב מתאים ושלו

להשפיע.

חשיבה אם ומה צריך לעשות למול זה, שימת דגש על מה אני מכיר ויכול לפעול לפי זה, לקוות ולהאמין שיהיה טוב ולנסות כמה שאפשר.

שבע רצון בפעולות שלי מול אי ודאות ככלל.