אם את מתכוונת לכמו של תינוקות

אז זה נשמע יותר בקטע של חום וחיבור ולהרגיש עטוף ומוחזק כזה

אז נראלי קודם כל והכי חשוב

זה פשוט לחבק ולעטוף את עצמך

לומר לעצמך מילים חמות ומחזקות

כמובן שאם יש אנשים רלנווטיים אז אפשר לבקש מהם גם

לא קל להיות אחרי פרידה.

העצה שלי קצת יותר רלוונטית לבנות מאשר לבנים, אבל אני מתחבקת המון עם חברות שלי, וזה עוזר. כמובן שזה לא אותו דבר, אבל זה כן מקל על הצורך. אם רלוונטי גם לך (וסליחה שאני יוצאת מנקודת הנחה שאצל בנים זה קורה פחות, אל תתעצבנו עלי) אז תמצא חבר כזה (או חברים) ובכללי קשר קרוב על חברות עוזר לי ממש. גם משתפת ופורקת, וגם כשקרובות יותר, המגע איתן יותר משמעותי מאשר סתם חיבוק שלום לחברה (בקטע חברי כמובן הכל,  שלא יישמע בקטע מיני כמובן או משהו כזה)

כמובן גם בני משפחה יכול לעזור, אם זורם לך.

וגם הידיעה שבע"ה יהיה לי מישהו שנוכל לגעת, עוזרת.

ולהגיד לעצמי שזה מה שאלוקים ציווה והוא אוהב אותי ויודע כמה קשה לי, ולבקש ממנו שיראה את המאמצים והקושי ויקל עלי עם ההתמודדות וגם ישלח לי את שלי כבר

בהצלחה רבה!

תנסה אולי עם אמא שלך. אם היא מהאמהות שנותנות חיבוק מעצמן הכי טוב, רק תאפשר לנפש שלך לקבל ואל תרגיש כמו נער נבוך..

אם היא לא מאלה, תנסה לאזור אומץ ולבקש.

אם אי אפשר, או אם זה לא עוזר, תתאמץ כמה שיותר לצוף מעל המים ולא לשקוע. תסיח את הדעת עם כל מיני דברים, תעשה דברים שמשמחים אותך, תזכור שזה מצב זמני.

אל תיתן לעצמך לשקוע ולהישאב לצורך הלא ממומש כי זה יכול לגרום לך להגיע למקומות שיהיה לך אח"כ קשה לצאת מהם.

תתמקד בצורך העליון יותר בזוגיות- התאמה וחיבור פנימי חזק, ובחסרון שלו (אבל אל תתחיל לדמיין בהגזמה כי אז זה יכול לגרום לך לחפש תחושות גבוהות מדי שבד"כ לוקח להן זמן להיבנות).

אחת הבעיות באנושיות זה שיכולת ההישרדות שלנו לא חזקה במיוחד כי אנחנו נוטים לפעמים לחשוב ולשקוע במקום להתמקד בהווה וליילל או לפעול.
 

ואחרי כל זה, מועדים לשמחה

תזכור שה' תמיד איתך. ובפרט בזמנים של צער וקושי.

אין לתורה פתרון לזה.

וכן, לפי המדע יש שם לתופעה הזאת ויש לזה השפעות.

מה אני אגיד לך? מצב דפוק

אבל מכירה כמה כאלה שעדיין עושים את זה -גברים

יותר נפוץ אצל בנות אבל😆

זה נכון מצד אחד כי הם תמימים והכל נראה להם ורוד ומושלם וכן וככל שגדלים את/ה מגלה עוד דברים ויש רצונות וחלומות יותר גדולים מהמציאות

והזמן לא לטובתנו....

אורח החיים שלנו אינו זה הנשקף ממה שהיה בתקופת המקרא והמשנה.

הגבתי כדי להביא התייחסות שבמקורות שלנו בגיל צעיר מאוד כבר היו מתחתנים, וההתמודדות עם רווקות ארוכה היתה פחות קיימת.  

החיים כבוגר התחילו מוקדם ותוחלת החיים קצרה מהיום.

מגיל צעיר הילדים עבדו עם ההורים במשק החי ובחקלאות המשפחתית והיו חלק מהכלכלה המשפחתית.

נישואין היו חלק מהתהליך הכלכלי: חתונה לא נבעה מאהבה רומנטית בלבד, אלא הייתה עסקה משפחתית וחברתית. נישואין היו דרך להבטיח יציבות, שותפות בעבודה, המשכיות של החמולה המשפחתית.  

התורה היא האידיאל ואנחנו נועדנו לחתור לממש אותה בעולם הזה.

אנחנו בני אדם ולא מלאכים ולכן הצדיקים שבנו נופלים שבע פעמים וקמים מחדש בכל פעם, כי זה טבע שלנו.

מתוך כך אנחנו צריכים לראות מה רצון ה' מאיתנו כבני אדם ולא כרובוטים חסרי כח גברא.

בכל מקרה תוכל לפי היהדות

לחבק עצים ברחוב ועמודי חשמל (עדיף בהתייעצות עם אנשי מקצוע כדי לא להינזק.)

לפי כקדם, ודומיו, תוכל לצפות בשירת וריקוד נשים.

לא יודע אם זה יעזור או יזיק לעניין הרצון/הצורך במגע.

הוא סגנון ממש מתיוון.

יהודים מסרו את הנפש שלהם ונהרגו

לאורך הדורות כדי להמנע מאיסורים כאלה

ועכשיו בא בן אדם בן 20

ואומר לך שהוא כמו תינוק שזקוק למגע

יש לי הרבה אמפתיה לקשיים

אבל הטרולים פה בפורום התחילו להגזים

יש איסורים שהם יהרג ואל יעבור.

ויהודים מסרו את הנפש בפועל לאורך הדורות

כדי להמנע

לא בא לי לתת אמפתיה ולגיטימציה

זה הרבה יותר מפחיד אותי שמישהו יתרפה ויכשל.

מאשר להסביר לבן אדם,

שהוא כבר לא תינוק שזקוק למגע.

ואם הוא חושש מתמותה בקרב התינוקת

אז חשוב לי להציב לו את הגבול של התורה

שאומרת שבעוון ניאוף מגפה באה לעולם:

תרגום יונתן על שמות כ':י"ג

לא תנאף עַמִּי בְּנֵי יִשְרָאֵל לָא תֶהֱווּן גִּיּוּרִין לָא חַבְרִין וְלָא שׁוּתָּפִין עִם גִּיּוּרִין וְלָא יִתְחָמֵי בִּכְנִשְׁתְּהוֹן דְּיִשְרָאֵל עִם גִּיּוּרִין דְּלָא יְקוּמוּן בְּנֵיכוֹן מִן בַּתְרֵיכוֹן וְיִלְפוּן לְחוֹד הִינוּן לְמֶהֱוֵי עִם גִּיּוּרִין אֲרוּם בְּחוֹבֵי גִיּוּרָא מוֹתָא נָפִיק עַל עַלְמָא:

אין שום לגיטימציה לחטאים,

שאבותינו מסרו את הנפש כדי להמנע מהם

ופה אנשים נותנים אותם ככה בחינם, או בזול מאוד ליצר הרע.

מובן שאתה לא יכול לתת לגיטימציה לדברים מסויימים, אבל אם אתה חש אמפתיה כלפי מישהו, אין בזה פסול, הפוך.

התורה לא אומרת לנו לא לרצות דברים מסויימים, אלא להתגבר על הרצון.

אתה לא חש אמפתיה כלפי מישהו/נושא מסויים? מובן. לא עם כל דבר אנחנו מזדהים. אבל למה לעקוץ?

כואב לבנאדם שקשה לו. הוא לא אמר שהוא נופל. אמר שקשה לו. למה במקום לעזור אתה יורד עליו?

ולגבי הפרידה, לדעתי מה שהוא התכוון זה שכשיש מישהי ונמצאים בקשר, יותר קל בראש לשמור, כי הנה תיכף יכול להיות שמתחתנים. אבל כשנפרדים, יודעים שיקח עוד זמן, וזה מקשה. 

מתיוון ככל שיהיה, חלש לעומת כל המסירות נפש ככל שיהיה - "לא נלחמים באש עם אש" - זה לא שירשור דיבייט על החוסן הנפשי של הדור מול עבירות, 
זה שירשור של יהודי פרטי שמשתף בקושי אמיתי שלו. גם אם יש מקום להכניס בו תוכחה - זה צריך להיעשות לשם שמיים, ולכן בתבונה. הסגנון של הדברים מתגרה ולא יעיל במבחן התוצאה.

אתה לא חייב להביע אמפתיה ואם זה נגד מצפונך - בטח שלא לגיטימציה,
אם אתה מרגיש שאתה לא יכול שלא להגיב בצורה מאופקת - לפעמים עדיף לשתוק, כאן ועכשיו, כסייג לחכמה,
וכן להביע את דעתך ורגשותיך במקום, בזמן ובאופן שבו הם יכולים להישמע ולהתקבל.

אתה לא חושב?

דבר ראשון אני לא בן 20( וגם לא הרבה יותר מזה אבל תקופה בדייטים)

דבר שני מאיפה אתה יודע מה עובר עלי??

כמה אני מתאמץ לשמור את העיניים לאישתי וכמובן את המגע. כמה ניסיונות ומאבקים לשמור על הקדושה למרות התסכול המטורף שנוצר.

אני בן אדם. קשה לי. מאוד. לא ביקשתי להתיר שום איסור!!

רוצה שהכל יבוא במסגרת של חתונה ומחוייבות. אבל שיבוא כבר.

אז הוא פחות מרגיש את הצורך במגע מהסוג שהוא תיאר.

וכשאין קשר, ובפרט אחרי פרידה, יש לו חוסר רגשי גדול שמתבטא בצורך בסוג המגע הנ''ל.

אתן פה רק קריאת כיוון.

להכיל את הצורך ולא להתכחש אליו.

מצד שני, לא להעצים אותו.

הרבה פעמים התייחסות אל כך נחשבת כמסוכנת שהיא עלולה להעצים את הצורך ומעדיפים להדחיק אותו, אך הדחקה מסוכנת לא פחות.

רחמים עצמיים בעיני זה לא כיוון טוב, אמפתיה כלפי הקושי ונתינת מקום, יכולה לאפשר גם למרחב שבו ניתן להתמודד ולהתגבר.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים