בקטע כזה שנגיד גם בקשר הקודם(לפני האקסית)
היה לה x y z
וגם בקשר הקודם אתה נהגת בדפוס דומה
ב2 קשרים האחרונים שלי במבט רטרואקטיבי אני מוצא הרבה יותר מדיי similarities בקטע מפחיד אבל. ובכללי אני יכול למצוא מכנה משותף גדול ב5 קשרים שהיו לי מבחינת התמודדיות של הבנות זוג. ואני תוהה איך זה קרה(מבלי להיכנס לקטע של השגחה, בקטע של צירוף מקרים נדיר)
ויותר נכון למה זה קרה, אולי משהו בי שמושך את זה
קיצר אם למישו התופעה מוכרת ויש לו מה לומר בנושא, אשמח
לי בהקשרים אחרים דווקא ולא בדייטים
עצה, תתבונן ותבין למה זה אחרת זה יחזור על עצמו.
לפעמים זה שינוי תפיסה או גישה לחיים שמשחררת
משהו פנימי שהיה תקוע.
למרות שכבר התקדמת אבל בסוף אתה נשארת אתה ואתה מעורר את מה שאתה מעורר.
אתהמן הסתם תופס את המשבצת שנוחה לך וטובה לך שאתה בקשר וגם הבנות מתאימות את עצמן לכך ותופסות משבצת שמתאימה לאותה משבצת
לצערי אני זוכר דפוסים לא טובים שגרמו לי להתנהג בצורה מסויימת בקשר ובנות שונות הגיבו אליה באותה צורה פלוס מינוס.
לפעמים דפוסים טובים ולפעמים מבין שצריך לשפר התנהלות או לשנות כיוון.
זה הגיוני בסך הכל כי אני מחפש סוג מסוים ולכן סביר שיהיו קווי אופי דומים אצלה ולכן יהיו סיטואציות דומות.
הייתם יוצאים עם מישהו ואז מגלים שהוא נפגש עם חברה שלכם והיא עדיין לא השתחררה מזה?
אנחנו רק בהתחלה.
הייתי אומרת לו שיבקש ממנה סליחה.
סתם לא יודעת.
למה היא לא משתחררת ממנו? כנראה היא נפגעה...
בד"כ אם קורה כזה דבר הם צריכים לעשות שיחה... יש לו הרבה מה לעשות בעניין. כמובן עד גבול מסוים. אם היא תלותית והוא התנצל ונתן לה להתבטא ועדיין היא מתקשה זה כבר שלה ואחריותה.
אימאלה לצאת עם מישהו שאת יודעת שחברה שלך יש לה עין רעה על הקשר... מפחיד. לא פשוט בכלל.
על עוגמת הנפש.
כל מי שחותך יש לו את האחריות לעשות את זה בצורה רגישה ולוודא שהאדם השני לא יחטוף מהלומה מהעניין.
אפילו שזו "זכותו" להפסיק את הקשר בכל שלב... יש כאן מישהי יהודיה שנקשרה אליך ואתה ביום בהיר ביטלת את כל מה שהיה... יש לך הרבה מה לעשות כדי שזו לא תהיה טראומה עבורה. אפשר לחתוך בצורה רכה, לא בפתאומיות. ברגישות. להקשיב למה שיש לה לומר. להבין אותה. להסביר את עצמך. בגדול כל מה שצריך זה שיהיה לך אכפת מהצד שלה מהצער. היא תקבל את זה, רק תַראה שהיא לא היתה שום דבר בשבילך.
הרמוניהאוה.... שאלה טובה.
תשאלי רב.
סתם. זה גם לא בסדר מבחינת מידות, הייתי מצפה מיהודי שיהיה עם כבוד ורגישות לכל אדם אבל מובן שזה פחות חמור.
יהודיה היא הבת של ה'.
ואהבת לרעך כמוך- מדבר על יהודים. אונאת דברים? יותר חמור ביהודים.
אצל גויים יש עניין לא לעשות חילול ה' אבל לצער זה פחות חמור וודאי.
שוב, לא שסבבה לפגוע סתם בגויים, פשוט... יהודים יותר חשובים חוץ מזה שהם אחים אז עוד יותר.
זה מהידוע לי... תשאלי ת"ח יענה לך יותר יפה
א. אני בן
ב. את כנראה צודקת, אין סיבה וכנראה אסור לפגוע בגוי סתם. אבל אולי העניין של חילול ה' זה אפילו יותר חמור ולכן אולי אתה צריך להסביר את עצמך יותר ולהיזהר אפילו יותר לא לפגוע (במיוחד אם זה קשור לדת)
א. סליחה!
ב. בשניהם צריך להזהר לא לפגוע אבל זה אכפתיות מדברים שונים...
בכל מקרה מקווה שלא יצא לך להפגש עם גויה ולהתלבט בנושא אי פעם😎
א. זה בסדר, קורה לכולם😅
ב. צודקת, שניהם בני אדם, אבל אצל היהודי אני יותר נזהר כי הוא אח שלי. לעומת זאת אצל הגוי אני נזהר שמא יהיה חילול ה'.
קרה כבר...
בעיקרון היא צריכה להשלים עם זה במוקדם או במאוחר וזה לא משנה עם מי הוא יתחתן בסוף.
אם זאת לא תהיה את אז זאת תהיה מישהי אחרת,
לכן אני חושב שהכי נכון שתניחי בצד את הדבר הזה ותתמקדי רק באם זה מתאים לך.
אם היא חברה מאוד קרובה אולי הייתי מתחשב בזה משום דרכי שלום.
חוץ מזה בינתיים התחיל טוב איתו?
וממי שמעת שהיא עדיין לא השתחררה ממנו? יכול להיות שיש מידע עדכני יותר?
(גם ממני יש מישהי שלא השתחררה, ולאחרונה גיליתי שהיא נשואה באושר ב"ה)
היא לא מאוד קרובה אבל היא מספיק קרובה כדי להגיע לחתונה אם יצליח.
היא אמרה לי שהיא לא השתחררה, רק אחרי זה הבנתי שהתכוונה אליו. אולי יש מידע עדכני, לא יודעת.
כן בינתיים הולך טוב.
אני לא מאמינה בקשר שפוגע בבחורה אחרת
להגיד לך שההתנהגות שלי זה עמדת הרוב ?
לא יש הרבה בנות כאלה
אני גם תמיד מתפללת שהבית שלי לא יקום על דמעות של אישה אחרת .
לכן אני אבחר גם בחור שיודע לדבר את הרגשות שלו ולהיות טוב לכל אורך הדרך ..
גם לבנות שהוא לא רצה להמשיך איתן..
לצערי יש בחורים שלא יודעים להתנהג ברגעים שהם לא רוצים
אני לא מעוניינת בבית של דינים והקפדות
קל וחומר אם זו חברה שלך
תחשבי שהיא הכירה אותו לפניך
מינימום זה שהוא יבקש סליחה ויסגור מעגל איתה קודם
בגדול אני מסכימה איתך.
אבל זה לא שהוא לא היה בסדר, פשוט היה לה קשה לקבל את זה שהוא החליט לא להמשיך איתה .
ברור שעדיף שלא, אם הייתי יודעת כנראה שלא הייתי נכנסת לזה, אבל עכשיו שכבר הכרנו אני לא יודעת אם זה סיבה מספיק טובה להוריד.
חשוב לברר מה היה שם תבדקי עם הבחורה
בדרך כלל לבחורה קשה להמשיך כי היה משו לא סגור
אם הבחור לא רצה להמשיך והכל היה מכובד ולא היתה פגיעה .. חשוב לדבר עם הבחורה להבין מה קרה.
וזהו את שלך עשית לא?
אין לי מושג מה הכוונה ב"לא השתחררה מזה".
האם הכוונה שהיא עדיין חושבת שיש פוטנציאל לקשר בינה לבינו?
האם הכוונה שהיא נשארה פגועה מהקשר בינהם?
בין כך ובין כך -
כל עוד *הוא* לא חושב שיש לקשר ההוא פוטנציאל, כל עוד הקשר הנוכחי הוא זה שרלוונטי מבחינתו - אין כאן שום בעיה לדעתי.
בסופו של דבר אנחנו מסתובבים בחברה שהיא עם מאפיינים דומים. הגיוני שחברות יוצאות עם אנשים שגם החברות שלהן יצאו איתם (וזה אחלה דרך להכיר מישהו). זה שמישהו יצא עם מישהי לא הופך אותו לפסול דייטים.
היו אנשים שיצאתי איתם בעבר. ראיתי בהם פוטנציאל חתונה. זה לא היה הדדי. היתה בי איזושהי תקווה שאולי הם ירצו לנסות שוב כעבור זמן. לא קרה. האם לזה את קוראת "לא התשחררתי מזה"?
זה לא מנע ממני להמשיך ולחפש. ועם הזמן, יצא לי להיתקל בהם פה ושם, ולגלות (שחלקם לפחות) נשואים. אז מבחינתי הם כבר לא פוטנציאל. אבל כל עוד הוא עדיין רווק, למה לא?
לא יודעת מה רמת הקשר בינך ובין החברה. אבל אני מאוד מאמינה בפתיחות וכנות. אם מתאים לך לדבר איתה בפתיחות וכנות - קודם כל, לא הייתי קובעת עבורה כלום. אם היא שיתפה אותך בעבר שיש קשר מסוים שהיא לא השתחררה ממנו - את יכולה להעלות בסימן שאלה האם זה האדם הזה. לשתף אותה ברגשות ובחששות שלך. האם את מעוניינת לקבל את ברכתה? האם את מעוניינת לשמוע ממנה שהוא כבר לא פוטנציאל? ואם הוא עדיין כן מבחינתה, מה תרצי לשמוע?
באיזה מקום זה יעמיד אותה?
האם זה אחריות שלך לדאוג לזה?
בעיני, מה שהופך זוג לזוג - זה עצם הבחירה שלהם אחד בשני. החלטה משותפת שאנחנו כבר לא מחפשים שום אדם אחר. ב"ה יש הרבה מאוד אנשים פוטנציאלים, אנשים שיכלנו לבנות איתם קשרים, אבל ברגע שמתחתנים - זהו, בחרנו לעשות את המסע שלנו יחד, וכל האחרים אינם רלוונטיים. אני מצפה גם מאחרים להיות בעמדה דומה - אם מישהו שיצאת איתו התחתן, הוא כבר לא רלוונטי.
וכשיוצאים לדייט, ונפרדים - אנחנו לוקחים בחשבון שהכל יכול לקרות. שאותו אחד (שאולי את עדיין רואה בו פוטנציאל) יכול להתחתן עם חברה טובה, שכנה, קרובת משפחה. אין לנו בלעדיות על אנשים אחרים. זה העולם, צריך להתמודד איתו. לא תמיד זה נעים, וזה בהחלט יכול להיות מאכזב עבור אחרים, אבל ככה זה.
יש איזושהי בעיה מובנית בקשר בין בחור לבחורה שאני לא יודע איך אפשר לגשר עליה. מרגיש לי כאילו אנחנו חיים בשני עולמות מקבילים ולא קשורים, יכול להיות שאצלי זה ממש צורם כי הפער ביומיום שלי כחייל ליומיום שלה כסטודנטית או אנערף מה הוא פער מאוד גדול כי בסוף השגרה שלי היא די הזויה בעזה וזה עוד בהפסקת אש לדוגמא עכשיו אני במשימה בקו הצהוב ומטבע הדברים אין עדיין שלום ביננו לחמאס.. ועדיין יש איומים אז אני רגיל פה במובן הכי בסיסי להתנהל אחרת כמו לישון עם נעליים, לעלות לעמדה עם כדור בקנה, ירי הרחקה כשהם מתקרבים יותר מידי וכן הלאה והלאה.. אז גם ככה כשאני יוצא הביתה אני מקבל כאפה כי כל המציאות סביבי משתנה בשנייה 180 מעלות וזה שורט ברמות יעידו החיילים שביננו..
על אחת כמה וכמה עם בנות שאוהבות לשתף ולספר גם דברים שלא תמיד הכי יעניינו אותי וזה לא שאני לא רוצה, אני מנסה להתחבר לעולם שלהם וזה פשוט לא עובד זה נורא משעמם אותי. מצד שני אני כן רוצה קשר וכן שואף לחתונה.
אז איך מחברים את שני העולמות?
אח''כ חשבתי על זה ואמרתי לעצמי, רגע, יש לי מלא חברים מהשירות שיש להם בת זוג אז איך זה עובד להם? ואז אני קולט שלרוב ואני לא מכליל אבל רובם עושים את זה לכיף יעידו המשפטים של "הדבר הראשון שאני עושה בבית זה ל***ן"
ברור לי שהקושי הוא הדדי וגם היא לא מתחברת למציאות שלי וזה לא מעניין אותה היומיום שלי.
עוד דבר, זה ידוע שהראש של גבר ושל אישה זה מאוד שונה (גברים ממאדים ונשים מנגה) אני לא מדבר על זה שהאופי והתכונה הגברית שונה משל הנשית, זה ידוע שגבר חווה את העולם אחרת מהאישה, אני מדבר על זה שמרגיש לי שאנחנו לא באותו עולם במובן הכי פשוט ויומיומי אין שום קשר ודמיון בין המציאות שלי למציאות של בחורה סטנדרטית.
אני מאמין שהחיים בעצמם ייתנו לי תשובה עם הזמן ובסוף יתבהרו הדברים.
נא לקחת אותי בערבון מוגבל, אני בן 18 ולכן יש סיכוי סביר שאני טועה, אבל אני אשמח להערות יותר מהרגיל כדי שאני אדע לתקן לעתיד
אני חושב שלא חייב לחבר את שני העולמות לחלוטין.
גם אחרי חתונה בעל ואישה עד כמה שהם קרובים ומשתפים אחד את השני, אבל הם לא מתחילים לפרט אחד לשנייה כל דבר שהוא עשה היום, בין אם זה לא חשוב או אפילו כי השני לא יבין (כמו הדוגמא שלך שהיא לא תבין נפשית ורגשית את העניין, או סתם לא תבין מה אתה עושה בכל הקלדות על המחשב או שאתה לא תבין את כל התרופות שהיא נותנת למטופלים. זה דוגמאות כמובן, כל קשר למציאות מקרי)
ולכן לדעתי כל העניין של זוגיות זה למצוא נקודות השקה של מכלול החיים שלנו, בין אם זה תחביבים או רקע וכו וכו ואחרי חתונה יוצרים עוד נקודות השקה כאלו (ילדים, בית, וכו).
כמובן שכאשר חיים במציאות יותר דומה אז אולי יותר קל למצוא נקודות השקה ולכן יותר קל להתחבר, אבל זה לא מחייב לדעתי וגם בסופו של דבר כמו שאמרת אתם שני אנשים שונים ועד כמה שתחייו אותם חיים כל אחד יחיה אחרת.
אז ברור שכשאתה רחוק גם מנטלית וגם פיזית זה קשה, אבל יהיו מקריים כאלה גם בהמשך החיים, ואתה תחווה משהו אחד בצורה אחת והיא באחרת ואתם תצטרכו להסביר לשני איך אתה חוויתם ואיך לכם היה, אבל שם אתה תחשוב שלכאורה אין סיבה שתחוו אחרת מה שאולי ח"ו יגרום לריב, אבל בגלל שכבר עכשיו אתה מבין שיתכן מצבים כאלה אז זה טוב.🙂
ותחזור לחיות את החיים הרגילים.
זה נשמע שלצאת עכשיו רק שורט אותך, ויכול להזיק יותר מאשר להועיל. הנפש שלך נמצאת עכשיו במקום אחר מטבע הדברים וקשה לבנות קשר ככה.
אז נכון שאתה מרגיש את הצורך, וזה קשה, אבל ככה נראה לי עדיף. אא"כ קופץ משהו בלי שתכננת.
בזכות מסירות הנפש שלך למען עמ"י וא"י, שתזכה בעז"ה לאישה מתאימה בקלות ובמהירות.
האם יצא למישהי/ו להיתקל בדבר הזה?
שאת נפגשת עם בחור מספר פעמים ושמחליטה לא להמשיך חוטפת אחרי כמה ימים מליון הודעות ממי שמשדך.. בנסיון לצאת שוב שהבחור כותב לו.
סתם מעצבן, חונק ומטריד.
אם הסברת לו יפה שלא שייך
להבהיר יפה שפשוט זה לא התאים ניסינו קדימה זה הזמן להמשיך הלאה. אם בכל זאת זה ממשיך אולי מעבר לחסימה צריך להתייעץ על צעדים נוספים
צריך לשים לב שה"לא" יהיה חותך.
אחר כך זה עוד הגיוני לשמוע קצת על רצון לחזור, ושוב את יכולה לומר לא.
יותר מזה באמת אפשר לחסום. אבל תכלס המשדך אמור להבין שלא זה לא, ולתווך את זה לבחור בנועם. אולי הוא חדש בתחום..
מתכוונים ללא.
לא זה לא אולי או מתלבטת.
לא=לא
פתית שלגזה היה רפרנס לשיר ישראלי ישן
בכל מיני תקופות.
האמת זה מבאס שהצד השני רוצה ואנחנו לא, זה מבאס בשבילנו שאנחנו לא רוצים וגם בשבילו שהוא רוצה ולא רוצים אותו בחזרה, זה מבאס.
ברמה של פרחים ..
זה מוזר לי זה אפילו קצת מצחיק אותי
איזה עולם מה אני אגיד לך
עד כמה הייתם מוכנים להתפשר(אם בכלל) ברמה הרוחנית של הבת זוג?
דוג' אתם רוצים מישהי שכיסוי ראש מלא זה חלק מהגדרת הצניעות שלה
ומבחינתה סרט או קשת זה די והותר, וכן על זה ההדרך.
בדברים עקרוניים( כיסוי ראש, צניעות בכלל וכו') - כמעט ולא.
דברים שפחות עקרוניים כמו מספר תפילות ביום, שיעורים, תהילים וכו' - יותר גמיש.
) שפתאום מפרסמים שהם התארסו. זה גורם לי להרגיש רווק מזדקן, במיוחד בגלל שאני זוכר את החבר'ה האלה כחמשושים חיים בסרט.השלישי עוד לא התחתן, אז אני לא יודע מה הוא יעשה
כן, גם נשותיהם בגיל הזה
אין סיבה שתצא בגיל צעיר אם אתה לא רוצה להתחתן כעת.
ימח שם עראפתרבותינו גם אמרו בן 18 לחופה, ו"עד עשרים שנה יושב הקב”ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיוון שהגיע עשרים ולא נשא, אומר: תיפח עצמותיו"
מצד אחד גיל ההתבגרות הפסיכולוגי כיום עלה ואנשים בגיל 19 עדיין לא בוגרים מספיק, למרות שכל מקרה לגופו.
מצד שני יש רווקות מאוחרת ולא טוב שאדם יחכה עד שיסיים ללמוד את התורה לגיל 25 ורק אז יתחיל לצאת.
אני מכיר כמה ישיבות שם המליצו להתחיל לצאת בשיעור ד (אם זה נגיד הסדר שעושים צבא בשיעורים ב ג), מתוך תקווה להתחתן כשעדיין לומדים בישיבה. כי לעיתים כשאדם יוצא לחיים העסק יכול להסתבך עם רווקות מאוחרת ויש ייתרון בלהתחתן כשעדיין לומדים בישיבה. מצד שני לא צריך להלחץ וכמובן להתחתן רק עם מי שמתאים ולא חייבים דווקא בגילאים טלה אלא מתי שיבוא בעתו וזמנו
מעולם לא ראיתי רב בדורינו שמורה שקודם כל ילמד אדם ורק אז יישא אשה.
מוקדם מדי, וגם כדי שילמד תורה.
אבל לא צריך לחכות לשיעור ה רק בגלל שאדם לא למד תורה מספיק. זה יותר עניין הגיל ולא עניין התורה
אבל גם חשוב מוכנות נפשית ויכולת פיסית וכלכלית להחזיק משפחה.
היה כתבה בערוץ פעם על הרבה בתים שנהרסו בגלל אי חשיבה כלכלית:
ומצרף תגובה מאוד יפה שנתקלתי בה כעתי:
אבל חשוב לשים לב מה היכולת של ההורים, להרחבה ניתן לראות בכתבות שצירפתי.
ממליץ לך פחות להצמד לטייטלים "צעירים" "רווק מזדקן" "חיים בסרט"..
יש קטע של איזור הגיל ההתבגרות, שהוא במובן מסויים יכול להיות עד גיל 25, שהחברה מאוד משפיע על הבנאדם. זה ססבבה, זה טבעי, אבל העיקר שאדם מחובר לעצמו. ברגע שאדם גם שלם עם עצמו, ממילא הוא פחות מרגיש שאנשים שונים מאיימים על הזהות אישית שלו ופחות משנה לו. ובסדר מותר גם להתבשל עם החיים, לפחד, לקנא, לדאוג, אבל הכי חשוב שבסוף אתה יודע שמה טוב לך זה הכי חשוב
לא התחלתי לצאת בגיל 20 אלא קרוב לאיזור 23, וגם כיום לאחר כמה שנים בשוק ש(כמעט) כל החברים מהתיכונית והסניף התחתנו כבר ועם ילדים לא כזה מרגיש זקן, כי אני לא מסתובב איתם ;)
אתה זקן מאד
ואתה צריך להתחיל לחשוב לאיזה אוניברסיטה לרשום את הנינים שלך.
ימח שם עראפתאבל חוץ מזה אני חושב שגם המבט על אחרים מקדם לבשלות הזאת
התחלתי לצאת בערך בגיל 23, ואכן כשהתחלתי הבנות שנפגשתי איתן התפלאו שרק התחלתי לצאת עכשיו.
החסרון בזה הוא שעיכוב של לא הרבה זמן, ואתה מרגיש באמת זקן. מקווה שלך לא יהיו עיכובים, אבל לרוב הם גם שלב בדרך.
ימח שם עראפתאחרונהדמיינו את הסיטואציה הבאה :
אתם כבר אכלתם בערב משהו קליל וניקיתם אחריכם.
נכנסת האישה בסערה, ישר למטבח.
אתם כבר מכירים את הנוהל, שבמצב כזה, עדיף לשבת בשקט ולא לפנות אליה עד שהיא תסיים לאכול.
היא מכינה לה כריך עם גבינה צהובה, חמאה
ואז מוציאה קרש חיתוך, מקלפת מלפפון וחותכת עגבניה (אחרי שטיפה כמובן)
מכאן זה מתפצל ל 2 סוגי נשים :
א. הראשונה, מפנה את שאריות הירקות לפח הזבל , שוטפת את קרש החיתוך ואז לוקחת את הצלחת עם הכריך ויושבת לאכול. כפרה עליה. צדיקה.
ב. השניה, משאירה את קרש החיתוך עם הקליפות והשאריות על השיש , לוקחת את הצלחת עם הכריך ויושבת לאכול.
בהנחה שאתם אנונימים ולא מפחדים ממה שיחשבו כאן על דעתכם האמיצה.
1. האם זה משנה לכם ?
2. האם זה אומר משהו לדעתכם ?
3. אם כן, האם תעירו על כך ?
4. אם הייתם יודעים על זה מראש, האם זה היה משפיע על השידוך ?
תודה לעונים.
זיכרו , כוחנו באחדותנו.
אל תתנו לאף אחד לפלג ביננו בנושאים הקריטיים האלה. אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד.
חשוב לייצב סטנדרט מסויים בדברים כאלה. לא לחשוש. העתיד של ...*מסתכל לצדדים שאפשר לדבר חופשי*, של הגברים.
שוב תודה.
כן זה מפריע לי( כי לי לא נעים לאכול כשהשארתי בלאגן), אבל לא ברמה שאעיר, אם ככה נוח לו והוא מפנה אח"כ מה הבעיה?
מאמינה שזה אומר שהבן אדם לא הכי מסודר(זה לא ממש מפריע לי, נראלי)
לא הייתי מורידה על זה אבל זה כן קצת מבאס, קצת, לא הרבה.
1. כן
2. אומר המון, בסוף הבית הוא של האישה "וכל ביתא דילה"
3.לא, הערות אף פעם לא מועילות.
4. אין לדעת מראש ולהתחיל לחשבן חשבונות שמים..אם התחתנת איתה ככה צריך לקרות, האם זה באסה קצת? כן.
לפנויים פנויות תורניים יותר.
בגדול הטענה שלו היא שהוזלנו את החופה עם כל התזמורות והזמרים השונים.
"חופה היא דבר חשוב וקדוש, ולא מקום למסיבות. מביאים תזמורות וזמרים ועוד משלמים על זה סכומי עתק". "בחתונות של פעם, כמו אצל הרבי מצאנז, היה פחד ויראה בחופות. החסידים לא העיזו להרים עיניים, לא דיברו ולא צחקו". הוא הביע זעזוע מהתנהגויות שנראות כיום: "ראיתי מישהו יושב בחופה ומעשן. איך אפשר? בחופה צריכים לעמוד באימה וביראה"
אני חושב שיש הרבה אמת בטענה הזאת. לאו דוקא שנגנים הורסים את החופה, אלא השטיקים הקבועים בניגונים של החופה ונספחיהם, הנטיה של מחזיק הרמקול להחליק בדיחות (לרוב קבועות), גם הלבוש (בדרך כלל כשאנשים מגיעים למקום מכובד הם נוהגים להתכסות יותר\חובשים כיפה).
לדעתי יש הרבה מה להתחזק בעניין
וגם כי לא מדובר בקלות הדעת.
אם הדור צריך בדיחה בשביל להקשיב,
אז שתהיה בדיחה בשביל שיקשיבו.
כי הא דרבה, מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן, לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא
רש''י:
ובדחי רבנן - נפתח לבם מחמת השמחה
לדוגמא אם באמצע סליחות או קינות מישהו יעמוד ויספר בדיחה - זה ממש לא לענין...
המקובל בקהילות רבות בישראל הוא שזמן החופה הוא זמן של "וגילו ברעדה", זמן של בכיה ותפילה, ולא של בדיחות וקלות ראש.
וכפי הדוגמא שהבאת:
*לפני* השיעור - רבה/רבא סיפר בדיחה כדי לפתוח את הלבבות.
ואחר כך - ישב *באימה* ופתח באמירת השיעור.
הייתי בחתונות של כל מיני זרמים בציונות הדתית,
הייתי בחתונות של חרדים ליטאים, חסידי גור, ספרדים ..
וכמובן גם בחתונות חילוניות.
עוד לא ראיתי בחיי חופה שבה יש ''גילו ברעדה'' במובן שאתה מתכוון אליו. כן יש דמעות של התרגשות, לפעמים הכלה בוכה בכסא כלה בזמן שהיא מתפללת, אבל החופה עצמה היא תמיד שמחה ומרגשת מתוך אושר ולא מתוך רעד.
רציני עושה אסוציאציה של ראש השנה באימת הדין. ותחושת כבדות.
פשוט אהבה היא דבר מאוד נשגב, אז לא שייך להמעיט בערכו עח ידי בדיחות הדעת. אבל צחוק שנובע מאושר ושמחה כמו "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה" כן שייך בחופה, או כמו צחוק של ילדים קטנים ממש, שאין בו אפילו לא טיפת ציניות
דבר שני, מי אמר שהמטרה העליונה היא שיקשיבו?
וחוץ מזה יכול להיות שמה שמקשה על אנשים זה האורך של החופות בימינו ולא ה"כבדות"
זה מקשה על ההערכה וממילא על חיבור לדברים. וזה בהרבה תחומים (כולל שידוכין).
מצד שני, מי שכן עובד עליה, משיג אותה באמת, ע"י חיבור פנימי, ולא בגלל דברים חיצוניים או הגבלות.
לגבי החופה- הוא מדבר על ההגזמה, ולכן מדגיש את הצד השני לדעתי.
מי שבאמת מרגיש את היראה בחופה, הבדיחות (אני לא יודע בדיוק על איזה סגנון אתה מדבר, אני מדבר על מה שהכרתי בישיבה, כשאחד החבר'ה היה מקריין) דווקא משתלבות יפה ומאזנות. והשירים עוזרים להוריד לעולם את גודל המעמד.
כשאין מקדש, החוויה הרוחנית שהכי קרובה אליו זה חופה. יותר מכל תפילה או מעמד רוחני אחר. רק צריך להתנער מהסחות הדעת ולהיות ממוקד כדי להרגיש את זה (וכמובן שתהיה חופה מתאימה).
יש בחופה המון רגשות מיוחדים שהתלכדו למעמד אחד- הזוג יוצא מבדידותו ומשלים את הרצון הפנימי השורשי ביותר, ולא רק כרצון אנושי טבעי אלא כרצון שמחובר לרצון ה'. ההורים שמחים בשבילם ובגלל שתהיה להם המשכיות. מחילת עוונות. כריתת ברית. האדם מפסיק להיות "פלגא דגופא" מבחינה רוחנית, הזוג מתחבר באופן מהותי ועמוק יותר לעברו של עמ"י ולעתידו. זכרון ירושלים והקשר של החתונה אליה. ציבור גדול נמצא יחד במעמד הזה איתם. יש פה אהבה זוגית מרוממת לפני שממש ירדה לעולם, חיבור לה', חיבור של עם ישראל, אהבת החיים.
מי שבאמת מתבונן בזה, לא יכול שלא להיות בחופה עם יראה אמיתית מגודל המעמד (וגם עם שמחה, רק רגועה יחסית).
חופה זה מעמד משמח
וכל מה שיעשה אותו שמח… זה בסדר
(כמובן בגבול הטעם הטוב וההלכה)
זה דומה למה שרה"י שלי מנהיג בחופות יש פשוט דברים מוגזמים בחופות של היום לדוגמא קולות שניים בזמן הברכות ועוד לכ מיני תופעות שהן קצת מפריעות למעמדץ בגדול חופה צריכה קצת להזכיר את כל נדרי במוחין. שמחה וקדושה עם הרבה יראה
כשאני עמדתי מתחת לחופה ממש לא עניינו אותי האורחים. קומץ האנשים המאוד קרובים אליי גם ככה מתרגשים מאוד יחד איתי רק מעצם המאורע. כל הרחוקים יותר מוזמנים לסגור את פיהם ומכשיריהם הסלולריים ולצפות.
אבל בשבילנו (הזוג), בהחלט היה לי אכפת. ומנגינה נוגעת בנפש, ומשמחת. ומילים אישיות שמוסיפות נופך אישי וייחודי לחופה (כלומר מה שמעבר לחלקים הקבועים בטקס). ממש לא היה שום עניין להצחיק. היו דברים שהעלו חיוך, אבל יותר בקטע משמח ומרגש.
וסתם עצה פרקטית - ככל שיותר אנשים יושבים, קרובים לחופה, והחתונה קטנה - גדל הסיכוי שיהיו בשקט ובאמת יתרכזו בטקס.
כשעומדים במרחק שנות אור מהחופה ובקושי מזהים את החתן והכלה, הרבה יותר קשה להתחבר לרגע.
