נשמע ענייני ביותר

מידע שכדאי לדעת

אם הוא היה אומר את זה על מקלחת זה גם היה נשמע לך לא במקום? לא רואה הבדל 

לייזר מזהירים על כך.

אולי המשפט שהוא הוסיף על תקופה מותרת היה מיותר

אבל בעקרון זה מידע חשוב....

וחיבוק גדול,נשמע כואבבבבבבב

החלמה מהירה

אם היה שואל אם את צריכה לטבול בקרוב זה היה לא לעניין

אבל הוא מסר לך מידע שיכול להיות רלוונטי עבורך ויכול להיות שלא

לא נרטה לי שהוא ציפה ממך לכלום

הייתי אומרת תודה וממשיכה הלאה

אבל לא הייתי שופטת אותו, יש מנטליות שזה הגיוני לומר ככה.

השאר - בוודאי היה צריך לומר וחשוב שאמר.

אבל הגיוני לי מאוד שיש דעות שונות בנושא, כי המים של המקווה מחוטאים, אז באמת אם צריך יש פה מקום לשאלת רב.

ולא בקטע מגעיל

"אם את לא צריכה לטבול אז בכלל טוב כי אז זה לא מפריע לתפרים"

אני מבינה את התחושה שלך

אחרי קריאת התגובות מבינה שדעתי חריגה

אני פשוט חושבת שהתפקיד שלו רפואי

ולא עניינו להתערב בתחום ההלכתי, זה פשוט לא קשור אליו. בינינו - מי לא יודעת שבעייתי לטבול עם תפרים? אם אני צריכה לטבול בדיוק בתקופה בה יש לי תפרים אני אזום את השאלה אם זה מול איש מקצוע בתחום הרפואי או מול רב (ויש היום הרבה רבנים שמבינים בשני התחומים)

אולי את בכלל בהריון ככה שנושא המקווה לא רלוונטי והוא יוצא סתם מתערב.

מרגיש לי פשוט לא קשור, מיותר.

אם כבר הוא ממש רוצה להביא את מכלול ההנחיות הייתי מעדיפה שיגיד לי שאסור להיכנס לבריכה - מקווה זה אישי וחודר מידי.

במיוחד שהוא גם הוסיף שיש תפרים שזה בסדר ויש שלא - ככה שהשאיר אותך עם שאלה פתוחה. אם אתה מחליט לפתוח את הנושא של המקווה תביא לי את כל הפרטים. תציין ממה שידוע לך האם זה בסדר או לא.

בהתאם למה שכתבת אני לא רואה שום תועלת בשיח הזה.

פתח את הנושא בלי לסגור אותו. באמת לא מבינה מה העניין.

הייתי מצפה שיביא לי את מכלול ההנחיות בצורה מקצועית ואת תקחי את זה לאן שתרצי.

שוב, דעתי האישית ואני בטוחה שיש כאלה שחושבות אחרת

וזה בסדר!

לגבי נוכחות בעלך - לדעתי אם בעלך היה נוכח הוא לא היה נכנס לשיח הזה. ככה אני חושבת. יכול להיות שאני טועה.

נ.ב.

עשיתי לאחרונה ניתוח היו לי תפרים לשבועיים. האחות בשחרור אמרה לי בצורה קונקרטית מה מותר ומה אסור

בין השאר שאסור להיכנס לבריכה ובזה נגמר הסיפור.

מרגיש לי מגוחך בקיצור.

גלשתי, סליחה.

אני חושבת שאם מה שהוא אמר גרם לך להרגיש לא בנוח, כנראה שיש פה משהו. אי אפשר להתווכח עם תחושות.

שוב דעתי האישית,

אני רואה שהדיעה פה בשרשור שונה ואין לי חשק רצון ופניות להיכנס לדיונים בעניין

אני עייפה בקיצור

עפתי לישון בעז''ה מתעוררת בבוקר ומגלה שמשיח כבר פה!!!

אבל ראיתי פה תגובות וחשבתי לעצמי שאני החריגה...וכנראה זהב לגיטימי.
אבל את ממש הסברת את המחשבה שלי  
אפשר לומר על בריכה בכלליות וזהו.

נשים דתיות יודעות להסתדר בעניינים הללו, גם חילוניה שטובלת עם רמז קטן לבריכה תבין לבד...

בראייה שלי אישה תפנה עם ההנחיה האזת לרב שלה ותבדוק..

יכול להיות שאני טועה, זה פשוט מרגיש לי נורא מוזר שאח במרפאה נכנס לשיח כזה עם מטופלת

וגם אחרי כל השיחה הזאת אפילו לא מביא לה קביעה סופית (השאיר אותה בזה שיש תפרים שמותר לטבול איתם ויש שלא - אם כבר בחרת להיכנס לזה בוא תגיד לי לפחות אם סוג התפר שעשיתם לי מותר או לא)

שוב ייתכן שטועה, לי זה נשמע מוזר.

איך כן הייתי מקבלת את זה?

אם היה אומר לה

עשינו לך תפר מסוג שפרינצה, סוג התפר הזה לא מתאים לבריכה וכן / לא מתאים מבחינה רפואית לטבילה (גם קצת מיותר אבל בסדר, מצליחה לבלוע)

נקסט להנחיה הבאה..

לא תמיד נשים יזכרו להתייחס למקווה כאל בריכה, עלולות לשכוח את הקשר ולחשוב רק על החתימה ולא על ההיבט הרפואי של זיהום.

לא תמיד הרב יעלה את זה, כי זו לא בעיה הלכתית.

להזכיר בענייניות את המקווה נכון בענייני ולא פולשני.

100% שאם בעלך היה איתך הוא לא היה מעז להיכנס לזה.

בעיני זה ניצול ציני של תפקיד ושל הדת כדי להיכנס לנושא אינטימי וזה מגעיל ולא אתי.

ומאיפה לו הסטטוס שלך? יש כל כך הרבה מצבים שאישה לא פוגשת מקווה שזה פשוט חוסר רגישות מזעזע. ממש לא אינפורמציה לתת לכל אישה שנכנסת

הוא נותן הוראות רפואיות ומתאים אותן לאורח החיים הרלוונטי.

תסתכלי כמה שרשורים יש לפני יוכ של נשים שלא סטוחות כמה הרופא שלהן מבין את חשיבות הצום וכמה הרב שלהן מבין את מצב ההריון, ופה זכית באיש מקצוע שמכיר את שני הצדדים ונותן לך תמונה שלמה של המצב.

נראה לי ברור שאם בעלך היה שם הוא היה נותן את אותו ההסבר..  ממש יכולה לדמין את עצמי בסיטואציה ושבעלי איתי ועוד מברר איתו פרטים לפה ולשם שנדע במקרה הצורך. לא  רואה בעיה בכלל.. 

בלי החלק של תקופה מותרת.

זה מידע חשוב בעיני

אגב, גם הרופא נשים שלי לפעמים נותן מידע שהוא לא רק רפואי אלא גם נושק לתחום ההלכתי, ואני שמחה בזה.

את צודקת שיש גבול דק שגם בעיני נחצה במשפט האחרון שגורם לתחושת אי נוחות ומיותר לחלוטין.

כנראה שלא היהנכנס לזה כ"כ..

דווקא במשפט האחרון שממש לא במקום מראה שהוא לא בסדר... היה יכול לדבר יותר בקצרה ובעקיפין וזה כל ההבדל בדברים האלה מתחושה מטרידה לתחושה מכבדת ובצדק.

כמו שרופא שאומר לך להימנע מיחסים שזה הכי רפואי שיש יוסיף עוד משהו בנושא. לא זה פשוט לא.

יש צורך לדבר על הנושא אוקיי, מקסימום רגישות ומינימום דיבור, רק מה שנצרך ממש

ולכן לדעתי טוב ןבריא שאת רגישה ולא היה לך סבבה עם זה...

בגדול - איש מקצוע רפואי צריך להעניק לך טיפול טוב.

זה אומר למשל שהוא צריך לשאול אותך שאלות (ממה נחתכת? לפני כמה זמן? שורף? שמת על זה גזה? וכו)

זה אומר גם שהוא צריך לגעת בך למשל כדי לתפור אותך

וזה אומר גם לתת הנחיות בטיחותיות ובריאותיות.

וכן, יש צורך שהן תהיינה ברורות, לא כולן קופצות מדבר אחד למסקנה אחרת וכשזה עניין של סיכון בריאותי עדיף לציין את זה במשפט וזהו.

וכחלק מדברים רפואיים, יש לפעמים גם שאלות או אמירות יותר אישיות, שצריך לציין ברגישות. רופאים שואלים מטופלים האם הם פעילים מינית, האם היחסים מוגנים, מתי קיבלת וסת בפעם האחרונה וכו וכו. אחרי לידה נותנים הנחיה של כמה זמן לא לקיים יחסים וכו. וזה באמת חשוב!

עם זאת, ברור שאיש המקצוע צריך להגיד את זה בצורה עניינית ברורה ומקצועית. גם אם המטופלת באה לבד וגם אם היא באה עם מלווה.

אני חושבת שמבחינת החוויה שלך - מה שהרגשת זה מה שמותאם לסיטואציה. אבל מבחינה כללית - עם כל העניין שזה פרטי בין בני הזוג וכו וכו, כשזה רלוונטי, אני אשמח שאנשי ונשות מקצוע יציינו את הדברים החשובים שקשורים לזה.

וסתם תזכרי, שאנשים של רפואה דחופה רואים באמת גם דברים הזויים… אז גם זה מסביר לפעמים חלק מההנחיות (שאת כזה… אבל מי היה חושב בכלל על דבר כזה?), וגם - איזו מבוכה נחסכה לך מזה שמדובר בתפר סטנדרטי ביד, ולא בעניינים לא סימפתיים של מערכת העיכול (או מבוגרים שמגיעים עם חפצים שונים ומשונים בתוך הגוף שלהם. שבאמת לא נעים להסביר איך הגיעו לשם)

כנראה שזה באמת לא מספיק ברור ולא מספיק מדויק.

במבט לאחור, אני כן חושבת שהיה שם 'יצר' לדבר על נושא שהוא טאבו. נזכרתי שכשתפרו את הבן שלי הרופא הסביר איך להתקלח ואיך לנגב את המקום.

יש דרכים לומר דברים. יש דברים שצריך לומר.

גיסתי סיפרה שאחרי ניתוח אח ערבי הסביר לה שאם היא טובלת אז רק את המינימום.

אז יש מקום לציין, צריך ברגישות.

אחותי הגרושה היתה צריכה לשכנע רופאה שאין סיכוי שהיא בהריון.

אז יש הרבה זוויות ומבטים, ואני שמחה לשמוע עוד קולות וגם עוד שמרגישות כמוני.

לסיכום במקרה הספציפי שלי, אני כן חושבת שלא היה במקום, ואני גם חושבת שאנחנו אנושיים, יכולתי למחות מיד, ולא עשיתי את זה, והאח יכול היה להיות כללי יותר ולא 'מגניב' שמדבר על דברים שבהצנע. 

אני לא רוצה הורמונלית אבל חייבת כמובן מניעה לשנה וחצי

איזה אפשרויות חדשות שמותרות אחרי קיסרי?

מתייגת לי לכל השאלות את @מתואמת

כתבת שעברתי ארבעה ניתוחים שכאלה, אז בטח תדעי לענות❤️

אני הייתי אחרי הניתוח עם התקן לא הורמונלי והיה מצויין ממש

כדור או נובה טי

מה עדיף?

ואיך זה עובד, הולכים לרופאה, היא אומרת איזה התקן, הולכים לקנות וקובעים עוד תור ורק אז מתקינים? או שמגיעים מראש עם ההתקן שאני בוחרת והיא מתקינה?

קבעתי תור לרופאה פרטית שהמליצו לי עליה (ד"ר רחל פיקאר)

אמרתי לה שאני רוצה התקנה של התקן לא הורמונלי והיא שמה לי במקום.

הייתי הולכת לבדוק במיוחד שאמרת שהיה זיהום

זה מין כאב עמום כזה.. אני מתפקדת איתו סבבה.

הוא מוזר, אבל כל הסיטואציה חדשה ומוזרה לי.

אני רק שבועיים אחרי הניתוח. זה משנה? או שעדיין לא נשמע תקין?

אני עוסק בתחום ולכן אני "מעז" לענות בתקווה שאוכל להיות לעזר.

שבועיים אחרי ניתוח קיסרי (עד חצי שנה) זה לגמרי תקין להרגיש כאב. המקום עדיין רגיש והגוף עבר טראומה.

יכול להיות שהכאבים נובעים כתוצאה מהתכווצות חזרה של הרחם, או הידבקויות של הרקמות שנחתכו. צריך לזכור שנחתכו שרירים ועצבים והם עוברים תהליך של החלמה שמשפיע על הכאבים.

יתכן גם, וזה דבר שקורה המון בעיקר אחרי ניתוחים, סיכון מוגבר לבקע טבורי (הרניה) לשבר כתוצאה מפעילות מאומצת וכו'. לפעמים זה מאוד קטן ורגיש ולא מורגש אך הולך וגדל. לפעמים הכאב הוא רק בנגיעה כמו שתואר פה. לכן כל עוד הצלקת לא מזדהמת או מפרישה או שאין חום וכדו' סביר להניח שמדובר באחד מהמקרים הנ"ל וזה לגמרי תקין.

אצל המון נשים קורה התפתחות של בקע טבורי אפילו בלי לשים לב (הנפיחות מטשטשת את זה) עד שזה בולט וכואב זה אחד הדברים שצריך לשמור ולהיזהר אחרי ניתוח. לשמור שלא להתאמץ יתר על המידה.

מקווה שהייתי לעזר

מאוד נזהרת

גם שקיות מהסופר, ואפילו להרים את התינוק/ת לצורך הנקה נחשב מאמץ.

ההמלצה היא להיזהר במיוחד בחצי שנה הראשונה. ואם יש צורך בהנקה אז שמישהו יגיש את התינוק או להרים אותו בישיבה.

מעבר לזה אם אין משהו חריג אין מה לחשוש כל כך

מותר להרים את התינוק ודברים נוספים ששוקלים כמותו, וצריך להיזהר ממאמץ עד שישה או שמונה שבועות.

אולי במקרים חריגים ההנחיה היא אחרת...

במספר הניתוחים, במצב אחרי הניתוח וכו'.

לרוב ההמלצה היא 3-עד 6 חודשים.

העניין זה לאו דווקא עם המשקל בפני עצמו אלא התנוחה שבה נמצא הגוף. אפשר להרים תינוק על הידיים ולא יקרה דבר אבל אם לצורך העניין מתכופפים לכיוון העריסה ומרימים את התינוק ואחר כך מתכופפים ומחזירים זה עלול ליצור לחץ על הבטן שיכול לגרום לשבר. אלה מקרים שנתקלים בהם יום יום. כמובן שזה לא קורה פעם אחת, וגם צריך להיות מותאם לכל יולדת ולמצבה הרפואי. שבועיים בכל מקרה זה מעט זמן ומומלץ להיזהר ולהימנע.

לי לא הזדהם ב"ה אז לא יודעת לענות מניסיון.

אם עברו כבר כמה שבועות, נראה לי שכדאי לבדוק...

בקשר למניעה - בעיקרון אפשר את כל סוגי המניעה. אבל אולי במקרה שלך ספציפית אסור התקן? צריך לשאול רופא שמכיר בעצמו את מה שעברת בקיסרי...

תודה!

לפני שבת אם אני רואה, לא דווקא מחביאה. יכול להיות שהיא רואה ומבקשת ואני מסבירה ששבת ומציעה תחליף.

אם היא מוצאת בכל זאת משהו מוקצה ומשחקת בו אני מסבירה ששבת ואסור, בדרך כלל היא מבינה

ושוב אני מציעה תחליף של משחק שיעניין אותה, שהיא לא תשתעמם...

אגב גם לבן שנתיים אני משתדלת לקחת משחק מוקצה אם הוא מוצא, למרות שאני לא תמיד יתעקש איתו אם הוא יצרח.

6. לא מחביאה, הילד משחק, אני מבקשת שיכבה והולכת, אם הוא משתף פעולה מצויין, אם ממשיך לשחק מתעלמת.

   מקסימום מבקשת עוד פעם, ואם הוא ממשיך מתעלמת מזה ומחכה שיפסיק לשחק בזה מעצמו. אני מאמינה שככל שהילד גדל ושומע יותר פעמים שאסור בשבת, בסוף הוא מבין ומפנים.

   אפשר תכלס להחביא מראש, אבל אני לא בנאדם שעומד בכזו רמה של סדר של החבאה והוצאה של צעצועים אז אפילו לא טורחת לנסות

העבודה הקשה היא מול האחים שלה, שמזדעזעים... השכנים - יתמודדו הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).

לא רק בגלל הילד עצמו יצא כבר ששכחתי לכבות ובטעות התיישבתי ליד וזה הפעיל את הצעצוע.

אני לא נאבקת על שבת, אם הילד ישאל אגיד שזה מוקצה אבל לא אריב על זה.

עם הזמן הם מבינים שלא עושים את זה בשבת

אם שוכחת האמת לי לא כזה אכפת, אומרת לילד שזה לא לשבת וממשיכה בחיי. לבעלי יותר אכפת, אז בדכ הוא לוקח לילד, מסביר שאסור.

יש לקטנטונות שלנו משחק שמנגן ומסתובב. כל שבת אנחנו שמים אותו בצד.

וכשהן מסתכלות עליו בערגה, אנחנו אומרים להם שעכשיו שבת ולא משחקים בו.

זהו.

אומרת פעם אחת שמוקצה (לפעמים גם זה לא) ומשחררת.

תהיתי בשבת האחרונה אם אני מידי משחררת, תודה לכן על המענה. נרמלתן אותי.

בד"כ מעלה למעלה כי כשזה מעורב עם המשחקים האחרים תמיד זה נלחץ בטעות...

כמה פעמים קרה ששכחתי והוא שיחק, אמרתי לו שבשבת ה' רוצה שנשחק במשחקים מעניינים אחרים ובוא נשים את זה ביחד בארון ונחזור לזה במוצ"ש, דווקא זרם יפה... אולי הוא קטן מידי...

ואם לא והשתמשו אז זה יותר בהתאם לילד מאשר בהתאם לגיל

גיל 4 זה תחילת גיל חינוך וזה הרבה עניין של איך זה יתקבל אצלו..

אומרת שמוקצה ולרוב הוא ממשיך

בגדול, אצלינו זה 4. יש למשחקים מנגנים מגירה סגורה והילדים יודעים לא לפתוח בשבת. זה לא מול העיניים אז בד"כ אפילו לא חושבים על זה. אם יש משחק שקשה להם במיוחד, אנחנו שמים יחד איתם לפני שבת במקום מיוחד ולא נגיש.

כמובן, הכל עם דיבור והסבר כדי לבנות הרגל ארוך טווח.

אומרת פעם אחת ומשחררת...

לפעמים מאפשרת בלי מצפון לפעמים מזכירה ששבת ולפעמים מחביאה לפני שבת

אבל חייבת לפרוק שכשהוא מדליק את האור (3.5) אני ממש מתרגזת

משתדלת לכבות לפני שבת, לא את הכל אפשר/ לא תמיד זוכרת

הקטן בן שנתיים מדליק חופשי, לאחרונה בן ה3 וחצי קלט שזה לא לכבודו:

אז הוא מצא פתרון גאוני

פונה לאחיו: אתה יכול בבקשה להדליק לי את הסירנה של המשטרה??

עכשיו תסיע את הטרקטור לכיווני...

וכו וכו...

אני כרגע עושה כמוך, מזכירה פעם אחת ומשחררת.. השכנים לא מעניינים.

וזה היה נורא מתוק! לקח לעצמו דף טיוטה וטושים וארגן לו מקום לציור... ובעיקרון ביום חול זה ממש נהדר שהוא ככה מסדר לעצמו תעסוקה חיובית, התלבטתי מה לעשות, אבל בסוף התעקשתי איתו שיחזיר הכל למקום ופינקתי אותו בעוגה לכבוד שבת שלא יתבאס מדי ששבת היום.

הקטן הנוכחי מבין לחלוטין את המעבר משבת לחול, שואל לפני שימוש במשחק אם מותר בשבת, ומתי תצא שבת.

לא מדליק כלום חשמלי בשבת, ומעיר לאחותו הגדולה..

לקח לי זמן להיזכר שהוא החריג..

מקווה שזה בסדר לנצלש

איך בכללי אתן מתנהלות עם האיסורים של שבת?

הבת שלי בת כמעט 3

והרבה מהדברים שהיא אוהבת לעשות אסורים בשבת-למשל היא מאוד אוהבת יצירות, לכבות לבד את האור בחדר.. אין לי עוד דוגמאות עכשיו אבל בעיקרון.

היא גם מאוד אוהבת ללכת למעון ואם אין מעון זה גם מבאס אותה😆

כל פעם שאני מזכירה לה ששבת עכשיו

היא מתבאסת עלי

ולא בא לי שהיא תגדל בתחושה ששבת זה מבאס ואסור..

אז תמיד אני מזכירה כזה כמה כן כיף בשבת

ועדיין מרגיש שבתחושה שלה שבת זה יום כזה שאסור לעשות כל מה שכיף...

ובכנות, היא קצת צודקת. זה באמת באסה הדברים שאסור.. גם אם יש כיף.

יש לכן רעיון איך עוד לתווך?

ופעילות משפחתית שעושים רק בשבת

ככה שהיא מתבאסת תוכלי להציע לה את זה.

יש לי משחקים מיוחדים לשבת (דברים שהם אוהבים לא משחקים שיוצרו לכבוד שבת ) שאנחנו מורידים רק אחרי הדלקת נרות

ביום שישי התפקיד של בן ה3 וחצי שלי זה לכבות אורות ולשים כיסוי - זה לא מונע ממנו להדליק ולכבות אורות בשבת אבל זה כיף לו ומתי שהוא הוא ילמד שלא מדליקים ומכבים בשבת

ובשבת אנחנו הולכים לגינה שווה שבד"כ ביום חול אנחנו לא הולכים לשם.

ומספרת מלא פעמים ספרים על השבת

ויש לנו כל מיני דברים מיוחדים לשבת שבמהלך השבוע אנחנו מזכירים שזה שמור לשבת...

בשבת יש הרבה זמן לשחק במשחקים של הבית. ליצור זמן למשחק משותף איתה ולהגיד שזה נחמד שבשבת יש הרבה זמן יחד.

עוד משהו - לא עושים יצירות, אבל גם אין טלפונים ואמא ואבא יותר פנויים

המון סיפורים ומשחקי דמיון

אנחנו גם עושים בסעודה סבב שכל אחד מספר מה היה לו הכי כיף השבוע. הם מחכים לזה ממש

אצלי יותר גדול, אבל זה דברים שעשיתי מגיל קטן... אני בשבת מרשה מלא מתוקים שאני לא מרשה במהלך השבוע, גם משהו טעים בדלקת נרות, אבל מיוחד, לא מהסטנדרטיים, ומדגישה שהכנו לעבוד שבת , גם בשבת בבוקר אני מרשה לחמנייה עם שוקולד , גם הוא אוהב את הקידוש והמיץ ענבים, גם פוגשים יותר חברים ואני משווקת את זה שזה בזכות שבת, גם אנחנו משתוללים ביחד יותר ואני מזכירה לו שזה בזכות שבת יש לנו הרבה זמן... כל הזמן מכניסה את איזה כיף זה שבת😅

כל פעם שמדברים על משהו שאסור בשבת, לדבר גם על הדברים המיוחדים לשבת.

בגדים מיוחדים, מאכלים של שבת, תפילות ודברים שהילד אוהב לעשות בשבת.

אפשר גם במהלך השבוע להזכיר את הדברים המיוחדים של שבת, אליצור ציפייה לקראת שבת.

בלי קשר לשבת.

אז בשבת יש עוד קצת דברים שאסור.

ומצטרפת לזה שבשבת גםמיש דברים מיוחדים שמותר.

למשל הקטנים שבאים להתכרבל איתי בבוקר במיטה, להכין שוקו, לשחק עם השכנים.

למי יש זמן בבוקר שהוא לא שבת לכל הדברים האלה.

לק"י

אבל בן הארבע לפעמים מוצא או לוקח טושים וכאלה. אני אומרת וחוזרת שאסור, אבל לא רבה על זה יותר מידי.

משחקים מוקצה בדרך כלל נמצאים במקום פחות נגיש

זה גורם שגם בשאר הימים פחות משחקים בהם.

ובכללי, אני מעדיפה פחות משחקים מנגנים, כי זה חופר.

אם בכל זאת ילד קטן לקח משחק מוקצה, אני אשתדל למנוע ממנו לשחק.

בגיל 4 ילד יכול להבין שזה אסור בשבת, ויהיה אפשר ביום אחר.

כלומר עושה את ההשתדלות שלי לפני שבת,

ואם קרה והתפספס אז בפועל 1.

השכנים לא פונקציה בכלל.

לגבי 5 זה מאוד תלוי בשלות, וצריך להיזהר מלהקדים את המאוחר.

יש ילדים בני 4 שעוד אין להם מושג זמנים, אז איך אפשר באמת שהם יבינו שדווקא עכשיו אסור.

לאט לאט. הכי חשוב לא להיבהל.

מתייגת לך את @נגמרו לי השמות המהממת

אבל אני לא חושבת שאת צריכה להיות הכתובת לקושי שלו.

אולי דומה להתמכרות נשית, תארי לך שאת מכורה למשהו (החל ממאכלים מתוקים ועד אלכוהול) ובעלך הוא המפקח.

צריך לטפל בזה, אבל לא בן הזוג/בת הזוג.

את לא זו שבפניה הוא צריך להתנצל/ לעדכן/לתכנן איך להשתפר.

כדאי שזה יהיה איש מקצועי חיצוני.

הוא שיתף אותי מיוזמתו מבלי שעליתי על זה מעצמי

וכבר אז הבטחתי לו שיהיה בשבילי וישתף אותי והוא הבטיח שישתף. מה שהוא לא העיז לעשות בכלל.

וכשגיליתי (לא חיפשתי אותו בכלל, פשוט פתאום ראיתי את הפלאפון שלי פתוח על אתרים בעייתיים- הוא לקח את שלי בסתר כי שלו היה חסום)

ואיזה איש מקצוע?

אני לא יודעת אפילו למי לפנות ומפחדת לפנות בחיים האמיתיים

וחצמיזה, ראוי שהאינטרנט יהיה חסום בכל מקרה

אצלנו הוא חסום גם בלי הצמודדות כזו שאני יודעת עליה. ואני מעדיפה לא להתערבב שם גם מראש.

מספיק להיכנס לכל כתבה ועולות פרסומות אוי ואבוי. אף בית של אנשים יר'ש לא צריך להיות עם אינטרנט לא מסונן. בהכל.

ומציעה לך לעצור את המרדף בשבילו, זה לא עושה לך טוב. תודיעי לו שאת חוסמת הכל כולל טלגרם ושהוא צריך למצוא פתרון לבעיה שלו. מעצמו.

חיבוק♥️

והכאב שלך מובן.

השלב הראשוני בעיניי זה לאבחן האם מדובר בהתמכרות (ששם חייב עזרה חיצונית מסוימת) או בנפילה רגילה שיש לו שליטה עליה (שגם שם צריך עזרה אבל שונה)

יש טיפולים של מכון ארגמן (גם להתמכרות וגם במקרה שלא)

וספציפית להתמכרות יש את שיטת 12 צעדים (זה חינמי ומאוד יעיל)

כדי לעזור לעצמו הוא חייב להכיר בבעיה ולרצות לעשות שינוי, אם הוא לא בשלב כזה או שלא מעוניין בטיפול, יש שם טיפולים לנשים שמתמודדות עם דברים מהסוג הזה.

בכל מקרה לא נכון לך ולו המעקב אחריו, לחסום לו דברים, לפתוח דברים.

במקרה שהוא כן לוקח אחריות ומטפל, ממליצה לך לשחרר ולסמוך על הטיפול.

ולנסות לא לקחת אישית, כי זה כמעט אף פעם לא אישי ולרוב גם לא מגיע מדחף מיני אלא בריחה רגשית.

בהצלחה❤️❤️❤️

אבחון בסיסי לבדוק אם זה התמכרות

למרות שכבר אני חושבת שמדובר בזה.

אני לא עוקבת אחריו, פשוט אצלי הסיסמה של הסינון

וכל פעם אני מגלה בלי לחפש- כנראה פשלות שלו

לדחף מיני נורמלי (ממש לא כל צפייה בתכנים היא התמכרות)

זה בעיקר ביכולת השליטה והכפייתיות (לפעמים אפילו ללא הנאה)

ויש כל מיני תסמינים, כמו החמרה עם הזמן, פגיעה בתפקוד ועוד.

אם זה לא מדבר אליכם תפנו לטיפול אחר, זוגי לדעתי, אבל לפני זה חשוב לשלול התמכרות

מצרפת שאלון

הוא צריך לענות עליו בעצמו

ויכול להיות שהוא מרגיש מכור וחסר שליטה והוא מעוניין להפסיק גם כשעונה בשלילה על רוב התשובות , עדיין התוכנית להתמכרות תעזור לו

כשהילדות מתקלחות יחד.

אם זה כשהן מתקלחות לבד, מחילה מהחברה שלך, אבל בעיני זו בושה מיותרת שרק תעשה נזק.

זה מקום שהגיינית ממש צריך לנקות אותו וללמד את הילדה לנקות מפשעה, זה לא נורמלי...ככה אי אפשר לנקות כמו שצריך

גם כשהייתי רוחצת את הילדות יחד, לא הייתי משאירה להן , מה העניין , למה לסבך את החיים

אולי אם היא מקלחת יחד עם בנים קטנים או משהו כזה

וכשהם מתקלחים יחד הם עם תחתונים,

זה הגיע מהבן שלי שביקש כי לא נעים לו המבטים שלה על האיבר שלו,

והיא זה אחר לה ומענין אז היתה מנסה לבדוק מה יש לו, והסברתי להם שזה איבר פרטי שלנו ולכן דבר ראשון היא לא נוגעת בשלו והוא לא בשלה ודבר שני אם הוא רוצה אפשר בשמחה תחתונים אם זה יותר נעים לו.

הוא העדיף, ואחריו גם היא..

אבל אם הם מתקלחים לבד אז הם בלי..

חושבת שמשם זה הגיע גם אצלה... סתם בהיגיון.

אבל לקלח עם תחתונים גם כשמתקלחים לבד נשמע מוזר.

והיא התכוונה כשהילדים מתקלחים ביחד?

לא שמתי לב שאמרה את זה...

ילדות ביחד אמבטיה? כמו שבבריכה שמים בגד ים

עדיף לעבור למקלחות אישיות ולא להתקלח עם בגד...

נשמע לי ממש לא בריא גם היגיינית וגם בתפיסה נכונה של הגוף לפיתוח מיניות בריאה.

אולי הכוונה למקלחת משותפת?

אישית פחות מתחברת לזה בכללי. בטח שלא בגיל שמצריך להתחיל לכסות.

ומאוד מוזר

נורא מציק וגם איך אפשר לשטוףככה כמו שצריך?

כי לבד זה נשמע לי אפילו בעייתי ואנטי הגייני..

אבל אם פעם ב.. עושים אמבטיית משחקים משותפת(נגיד קצף/צעצועים וכאלה)

מגיל שמבינים פרטיות(סביב 3-4-5, תלוי ילד) הייתי מכוון באמת להישאר עם תחתונים או ללבוש בגד ים...

לא באופן יומיומי(באופן יומיומי הגיל הזה הוא בעיני גם השלב שנכון להפריד מקלחות, כשכבר יש הבנה ששומרים על הפרטיות של הגוף שלי)

כל הקטע להתנקות מהחיידקים שנאספים עלינו במהלך היום, לא להדביק אלינו את מה שנדבק לבד..

ואם זה כי הילדים מתקלחים יחד אז אולי הגיע הגיל לקלח אותם בנפרד