זה באמת מתסכל אם זה דבר שחוזר על עצמו, ואין פתרון בנמצא.

(ואולי את מתחילה לבדוק מוקדם מידי?)

המינימום זה בדיקה אחת ביום הראשון הבדיקה אחת ביום השביעי. מה את עושה היום שאת צריכה כל פעם בודקת? בעיני זה ממש לא מצב נורמלי להצטרך בודקת כל פעם וכמעט כל רב שאני מכירה מתיר לרדת בבדיקות. גם בספר "איש ואישה" כתוב לכתחילה - תבדוק כל יום בבוקר ולפני השקיעה. עדיפות שניה - פעם אחת בכל יום. בשעת הצורך - ראשון ושביעי וחלק מהימים האמצעים ולפחות בראשון ושביעי.

בעיני אם את מגיעה למצב שצריכה בודקת בכל פעם זה לגמרי בשעת הצורך, כמובן שיקול שלכם מה לעשות.

אבל אם שכחת ביום השביעי או שיש כתם ואת חוששת לבדוק ביום השביעי ומחכה יום נוסף אז כל השבעה נקיים נופלים וצריך להתחיל מהתחלה.

בדיעבד זה אומר: אסור אבל אם כבר עשית אז מתירים

כאן מדובר במשהו שאולי לא הכי מהודר אבך כשר לכתחילה

יכול להיות שלפי הפסיקה שלכם כן

אבל יש פסיקות שבמקרה צורך(כמובן בליווי הנחיית רב) עושים אפילו רק הפסק ושביעי.

ואגב נתן לי בכל הלידות כמעט אוטומט את כל ההקלות..

אם זה מגיע למצב שבלתי אפשרי לחיות איתו, אז תשאלי מישהו אחא. ממליצה על נשמת.

בנוסף אני לא חושבת שצריך היתר מיוחד להפחית בדיקות, זה כתוב במפורש בספרי טהרה שראשון ושביעי זה כשר לחלוטין.

תחסכו את העגבניות בבקשה, הן לא יועילו

לפרוק תסכול?

תמיכה?

לעשות שינוי?

היו פה בפורום דיונים מאוד סוערים

על החידוש הזה שנקרא בודקת טהרה

ואם להשתמש בשרותיה ומתי

שבי עם עצמך, תלמדי את הנושא, תגבשי דעה

ואז תעשי לך רב שתואם את התפיסת עולם שלך

וגם יכול להיות שתחזרי לאותו הרב כי הוא הדמות שנכונה לך

כמה בדיקות את עושה היום? כי ממה שאני יודעת מקילים בזה מאוד להוריד לפחות חלק מהבדיקות
הבעיה להיטהר, היא בגלל שהבדיקות פוצעות אותך או מסיבה אחרת? זה גם שיקול

מכירה הרבה שהתירו להן להקל בבדיקות ברמה מסוימת בגלל סיבות קלות יותר, וגם כאלה שמתירים באופן גורף אחרי לידה

אני לא יודעת לאיזה זרם את שייכת ומה רמת המחוייבות שלכם לדעות של רבנים. אם לא מתאים אפשר לדלג כמובן.

כשלי היה ברור שהבדיקה לא יוצאת תקינה בגלל פצע אז בעלי פשוט אמר לי לעשות בדיקה שטחית בלי לגעת בפצע.

במיוחד שההיטהרות אחרי לידה היא קלה יותר הלכתית ביחס לדם רגיל.

באופן כללי אנחנו לא נוהגים לשאול רבנים על כל דבר (על כלום בעצם) אלא לפתוח ספרי הלכה ולהשתמש בהיגיון שלנו.

בעלי מאד מחובר לרב שלו אבל זה ממש לא מונע ממנו לברר הלכה בעצמו. מעולם לא התייעצנו למשל על מניעת הריון כי מבחינתנו זאת החלטה אישית שצריכה להגיע אך ורק מאיתנו.

אני מאד לא מחוברת לעניין הזה של בודקות טהרה. לא אגיד שאני נגד כי אולי יש מצבים מורכבים שאני לא מודעת אליהם אבל זה בטוח לא משהו שצריך להשתמש בו בתדירות גבוהה.

תקשיבי ללב שלך. אולי צריך למצוא רבנים אחרים קשובים ורגישים יותר.

אבדוק שוב בספר אבל עד כמה שזכור לי אצלנו בכל מקרה צריך לשאול רב לפני הפחתת בדיקות.

למה למישהו בעולם נשמע הגיוני שאני צריכה לדון עם רב על מה קורה בתחתונים שלי???

והרב אמר לי ללכת לבודקת לפני החג ולא הלכתי כי לא היה נעים לי להתקשר לבודקת בערב חג, לא יודעת אם עכשיו זה יהיה רלוונטי ללכת וגם לא באלי ללכת. באלי שהרב יקח אחריות ויגיד אם זה פצע.

ואני מתכננת לומר לו שאני לא רוצה ללכת ולראות מה יגיד.

אפילו הבודקת מתעצבנת על הרבנים כשאני באה, אומרת שהם עושים לעצמם חיים קלים וכל דבר שולחים לבודקת.

ואני לא מבינה מה קורה.

מחר אני אמורה לטבול.

אבל גם בראשון וגם היום היה לי קצת דם בתחתון, בראשון גם בדיקה אחת הייתה מוכתמת אבל כל שאר הבדיקות (עושה כל יום 2) יצאו נקיות.

מה קורה שם? זה משהו מוכר אחרי לידה? (בקיסרי, אם משנה) או שזה באמת מוכיח שזה פצע וסתם לרב לא בא לקחת אחריות?

אני 5 שבועות אחרי לידה

ולשואלות,

שאלתי שני רבנים שונים (לא באותם מקרים).

עושה 2 בדיקות כל יום (על מוך ויתרתי הפעם על סמך הספר)

משתמשת בעדי בדיקה של בדי פנינה, נרהא לי שנחשבים רכים.

באחת הפעמים שהייתי אצל הבודקת זכור לי שהיא אמרה שנראה שהמקום מאוד רגיש ושיש הרבה נקודות שבנגיעה יכולות לדמם. לא זוכרת אם זה היה אמירה באופן כללי או למקרה הספציפי.

מתארת לעצמי שיש מי שזיהתה אותי, האנונימי עדיין חשוב לי כדי שלא ישמר בכרטיס

לכתחילה לגמרי.

ובעניין השיתוף עם הרבנים

יותר מומלץ לפנות ליועצות הלכה. יכול לתת לך אויר. 

לשלוח לבודקת טהרה כשדי ברור שיש פצעים בשלב הזה. בעיני זו הדרכה לא נכונה שרק פוגעת יותר באישה. ובסופו של דבר מובילה לכותרת העצובה שהפותחת כתבה.

דווקא מתוך ההכרה עם ההלכה והמידרג הקיים- כואב לי שיש פה האשמה לא מוצדקת כלפי ההלכה אלא יותר כלפי מי שמדריך אותה. וזה עצוב. 

אבל אני מכירה כמה וכמה רבנים שונים שכולם!!! אומרים לאחר לידה לעשות הפסק, ראשון ושביעי מלכתחילה..

וגם כשהיה לי איזה שהוא קושי גם אמרו כך.

ובכל מקרה לגבי בודקת טהרה גם אצלי זה קו אדום בוהק לא מוכנה לזה!!!! (מפריע לי הקטע ההלכתי פה והחדירה לגופי, שריטה…🥴)

כי פה רק יתסכל אותך לשמוע מזאת כמה הקלות נותנים לה בקלות..ולך הרב אולי יפסוק אחרת..

הז בסוף שאלה הלכתית

ואת התחושות באמת פה זה המקום כי כולנו מבינות כמה זה קשה..

ומובן❤️

האם בגלל המצב שלך את יכולה לעשות מינימום בדיקות, קשה לי להאמין שהוא יגיד לך שלא. (אומרת לך את זה ככה כדי לשכנע אותך ששווה לך לשאול ולא תחכי עם זה כי חבל על כל יום)

ואני אומרת את זה על סמך שאני שואלת רבנים שפה בפורום יגידו שהם סופר מחמירים ובכל זאת התירו לי בקלות פחות בדיקות כי באמת שזה לא מעכב ולא מעיקר הדין.

וגם מוך דחוק,

כן, המקום רגיש ופצוע אחרי לידה, ובקלות נשרט מעד,

אז או שרב אומר לי שזה פצע, או שאני הולכת לבודקת,

אבל בד"כ מחכה כמה ימים - שבוע - שבועיים להחלמה טובה יותר, ורק אז מחדשת את הבדיקות. (בד"כ שבוע אחרי שלא נגעתי בכלל בבדיקות, הכל עובר חלק בלי להיפצע בלי שריטות ובלי דימום)

ואני לא רואה שום סיבה לחכות שבוע סתם כשאני נקייה רק כדי שרב לא יקח אחריות ויגיד שזה פצע.

זה התפקיד שלו, לא?

ואולי זה באמת לא ברור שזה פצע, אז בכלים של הרב הוא לא יכול לקחת על זה אחריות (אולי רב מנוסה יותר יוכל לומר שזה פצע ואולי לא).

אבל מה שאני מתכוונת לומר, שלמרות שזה פצע, הבדיקות לא מאפשרות לפצע להחלים. אז זו בחירה שלי אם ללכת לבודקת או לא ללכת לבודקת ולחכות עוד כמה ימים. אני לא חושבת שזה סתם, זה בשביל לעבור את תהליך הטהרה בצורה חלקה בלי שאלות ובלי ספקות ובלי טירדה של ללכת לבודקת.

אם לא היא, לפעמים לרב יש כלים לדעת שזה פצע.

לפעמים גם זה לא, ובשביל זה יש את הכלי של הבודקת. אבל רב לא ייקח אחריות על משהו שהוא לא שלם איתו ב100%.

לזהות את התסמינים

כמו לדוג- שהכתם מופיע באותו המקום על העד

או שיש איזשהי חזרתיות (כמו אחרי שימוש בעדים מסוימים)

או הרגשה בזמן הבדיקה

וגם לי כמה פעמים יצא להגיד במפורש לרב- מההרגשה שלי וההיכרות שלי עם הגוף שלי אני כמעט בטוחה שמדובר בפצע

לא יועדת להויסף מעבר למה שכבר אמרו

אבל באמת שזה מצווה ממש ממש קשה לפעמים.

יש בדים שכתוב עליהם "סריג גמיש"

בצבע ורוד

כזה:

זה ממש כמו בד נעים ועדין 

וכמובן, להמעיט בבדיקות, ההתעסקות המרובה באיזור ובמיוחד אם הבדים לא מספיק עדינים יכולה לגרום לפצעים ואז את נכנסת למעגל

קוראים לו סריגית

קופסא כחולה-סגולה

גם ממליצה

גם אני מאד רגישה ואילו מאד טובים לי

ולפותחת-

אני ממש מבינה את הקושי והתסכול שלך

בתור מישהי שגם לה יש רגישות - חשוב להפריד כמה וכמה דברים שהתערבבו לך

*אחרי לידה המקום יותר רגיש. ככה זה אצל כולן. לכן, מרבית הרבנים (אני מדברת על רבנים מחמירים מאד, חרדיים, ובאופן גורף- כי שאלתי כמה וכמה וגם שמעתי מחברות) גם אלו שיגידו לך שמלכתחילה עושים גם אחרי לידה מוך ובדיקות פעמיים ביום, אם תבואי ותגידי שהבדיקות פוצעות אותך- יגידו לך לעשות פחות בדיקות. יש רבנים שיבקשו לחכות 6 שבועות אחרי לידה, ורק אז אם תעשי בדיקות ותיפצעי מהן- יתירו לך להפחית בדיקות. לאחר מעשה, אם בלי היתר תפחיתי בדיקות- אין רב בארץ או בעולם שלא יתיר לך לטבול אחרי 7 ימים אם בדיקת היום הראשון והשביעי היו נקיות, ספרת 7 ימים ולבשת לבן. לזה קוראים דיעבד. לכתחילה- באים מראש לרב עם הסיטואציה והוא מתיר מראש וככה זה לא דיעבד.

*מטרת תהליך הטהרה הוא להתיר את האישה שנאסרה באופן טבעי (פיזי) לבעלה. בשביל זה עושים בדיקות, בשביל זה הולכים למקווה, סופרים 7 ימים (אגב לכל הממעטות בבדיקות שימו לב שיש ענין לספור את הימים גם אם לא עושים בהם בדיקות). הרבנים שרואים את המראות- הכתם בתחתון, תחתונית (לדעתי שווה להשתמש גם כי זה מסיע להקל בפסיקה וגם כי יותר נעים להביא לרב תחתונים חדפ ולא תחתון) - הם עושים לך בעצם שירות כדי לזרז את התהליך. הרי אם הכל נקי את רואה את זה לבד- המטרה היא לסייע לך. כנ"ל בודקת שזה מושג חדש יחסית שמטרתו להקל עליך- התירו לאישה להסתמך על בדיקה של חברה שלה (שמטבע הדברים במבט חיצוני רואה טוב יותר מה קורה בפנים) על מנת להתיר כתמים שאין דרך אחרת להתיר אותם. את לא חייבת!!! לא ללכת לרב ולא ללכת לבודקת. אבל, זה מאריך את התהליך (כמו שכתבה כאן מישהי שאם היא נפצעת היא מחכה שבוע. לא חבל? אני מחכה לטבול כבר..) 

אם הרב שלך לא מצליח לעזור לך- את צריכה למצוא רב שכן יקל עליך. אם מה שהוא עושה זה לשלוח לבודקת- את לא צריכה אותו. את יכולה ללכת ישירות לבודקת. ואם את לא רוצה ללכת לבודקת בכל מקרה, והרב שלך לא מתיר כתמים בלי בדיקה חיצונית- אז אין שום טעם להגיע אליו. מה כן?

כדאי למצוא רב אחר שכן יודע לסייע בהיטהרות, בפרט אחרי לידה. רב שמקובל עליך ועל בעלך, שהפסיקה שלו תואמת את הפסיקה המקובלת אצלכם. אין שום טעם שתחפשי רב שמקל יותר מהמקובל אליכם ואז תרגישי לא טהורה דייך. לכן אני לא מציעה לך שום שם של שום רב, אלא פשוט לחפש רב אחר, שאת ובעלך סומכים עליו.

יש רבנים צעירים, יש רבנים שפחות בקיאים בדיני מראות- יש פה המון המון משמעות לנסיון של הרב הספציפי. הבעיה אינה בהלכה! הבעיה באיש שאת ניגשת אליו.

תחשבי רגע- נניח שהיית עוברת דירה- היית מחפשת רב אחר קרוב לאזור מגורייך. הנקודה פה היא לא שהוא 'מחמיר' אלא שהןא לא ממלא את חלקו בתהליך. 

מסכמת רגע- אישה יכולה להיטהר לבד, בלי רב ובלי בודקת. אם הם מצליחים לסייע לה בצורה שנעימה לה מה טוב, אם לא- כדאי ללכת לאיש מקצוע אחר.

*אחרי כל הנאומים שלי- חיבוק ארוך. אחרי הלידה הראשונה לקח לי 3 חודשים להיטהר (כן, כנראה לא מצאתי את האיש הנכון להתיעץ איתו. היום זה ברור לי..) וזה עשה לי ממש משבר אמוני. בפרט אם אין לך חויות חיוביות מתהליך הטהרה- אז מובן לגמרי שאת מתוסכלת וכועסת, ועוד בזמנים ההורמונליים האלו... המון הצלחה!!

הם הכתובת ההלכתית- רפואית, 

מלויים אותנו כבר הרבה זמן.

הרב אליקים לבנון - הרב שלנו

והרב דוב ליאור, אבא שלי ממש המליץ עליו כמומחנ בתחום (והוא גם לא שולח לבודקות, אם הבנתי נכון(

איך מישהו פעם אמר לי?

בתכלס הם פוסקים יחסית דומה, אבל הדרך פסיקה מאוד שונה ..

לפעמים הבעל לא מעביר את המידע במלואו..

האם את אומרת את כל הפרטים, כמו שזה אחרי לידה?

לשאול כל דבר הכי קטן, ואם יש פרט ששכחת לציין חשוב לחזור אל הרב ולהוסיף אותו. אל תתביישי.

אמירות של הבודקת כמו שתיארת אז, צריך לשאול אותה אם זה משהו קבוע או זמני ועם זה לחזור לרב.

ולנו היה רב שבאיזשהו שלב הפסקנו לשאול כי הרגשנו לא בנוח לפנות.

אומרת הכל, זה לא עוזר...

פעם שעברה הרב אמר לי שעבר זמן מהפעם הקודמת אז אולי עכשיו זה יהיה בסדר, אני השפן ניסיונות.

ועכשיו הרב לא עונה לי ואין לי מושג מה אני אמורה לעשות.

ובאלי לוותר, כבר יצא לי כל החשק מהדבר הזה.

אני חושבת זה נובע מחוסר הבנה מצער בתחום,

והייתי מנסה למצוא רב אחר שיתאים לפניה בשאלות האלה.

רב מתוך הקהילה שלכם שידוע שהוא מתאים ומבין בשאלות כאלה.

ואם את לא מוצאת אולי לפנות למכון פוע''ה ולבקש פסיקה לפי הקהילה שלכם, לרוב הם יודעים את הפסיקות השונות 

קחי אחריות על החיים שלך

זו מצווה שלך ולא של בעלך

ותבחרי לך רב אחר שמתאים

זה לא שרק רב יחיד ומיוחד פוסק שמותר להפחית

זה כתוב בכל ספרי ההלכה המקובלים

לא מתאים לך הדרך של היום, קדימה תשני אותה!

מה עדיף? שיימאס לך מכל העניין? שזה ישפיע עד אימה על התפקוד המיני שלך?

מאחלת לך כוחות

ותחסכו את העגבניות

כי מה שאני יודעת זה ממש ענין של גישה.

יש רבני שבגישה חששנית יותר ותמיד לתפוס מרחק מעבר.

ויש רבנים שהפוך. חוששים מלהיות אסורים ותמיד לתפוס מרחק מלהיאסר או להפסיד מקווה.

אני פעם אחרי לידה הייתי עם סרזט שפשוט עשה לי לי דימומים.

והייתי נורא מתוסכלת. כי זה כל הזמן וזה להיות אסורים בערמות אם זה אוסר.

שאלתי פה ואמרו לי לשאול את מכון פועה.

יש לנו רב מעולה שהוא הרב שלנו מהחתונה אבל משום מה הרגשתי צורך לשאול מישהו אחר.

התקשרתי למכון פועה,

אמרתי לרב שענה לי שיש לי דימומים מהסרזט וזה בלתי נגמר ואין פתרון אחר, ומה אמור להיות עכשיו? להיות אסורה כל היום?

אמרתי לו כמובן שאני משתדלת להיות עם תחתון שחור כדי לא לראות על בהיר.

מה הוא אומר לי?

מה פתאום. להיות עם בהיר כי חלילה שלא תפספסי את הכתם ותהיו אסורים בלי ידיעה.

וואטט??

התקשרתי לרב שלנו, אמר לי ממש לא. את הולכת עם תחתון שחור ותחתונית שחורה.

לא מסתכלת על טישו לעולם. וכל עוד לא מתמלא לך פד ממש, שזה אומר שזה בטוח מחזור אתם מותרים.

כל עוד לא ראית על לבן כתם גדול ממש.

אם את רואה משהו תשלחי לי ונראה.

מבינה את ההבדל העצום בפער???

תשקלי אולי כן נכון לעבור גישה. תדברי עם בעלך גם כמובן.

לא פשוט.

בהצלחה!!

וחייבת להוסיף על הענין של הגישה של הרבנים - שזה הבדל במהות של החיים.

יש אנשים שחיים בידיעה שהקב"ה הכי מהכל לא ירצה שנהיה בטעות אסורים ולא נדע או משהו כזה, ויש כאלה שאומרים,

הדבר שהקב"ה הכי רוצה בעולם את הזוגיות והקרבה בינכם.

הקב"ה נמצא איתכם כל פעם שאתם ביחד. זה לא פשוט.

מקווה זה לא הסיטואציה היחידה של קדושה.

להיות יחד זה יותר קדושה.

אז זה קצת לשנות חשיבה מימה שהורגלנו שהמטרה העיקרית שלנו היא שלא נהיה יחד כי אולי אנחנו אסורים.

המטרה העיקרית שלנו, של הרבה ושלי ושל בעלי, היא שנהיה יחד כמה שיותר,

שהמקווה יהיה כמה שיותר קרוב,

שלא נצטרך להיות אסורים סתם,

כי הקב"ה רוצה את הקירבה שלנו.

זה שיש את הסיטואציה של 'אסורים' זה לא אומר שזה המצב האולטימטיבי מצד הקב"ה.

הפוך.

יש אינספור דיבורים בתורה על זה שהמצב הכי טהור וקדוש זה בין איש לאשתו.

אז ברור שהמנטרה צריכה להיות כמה שיותר להתיר.

זה מה שעזר לי להבין שהרב יודע מה הוא עושה וכשהוא אומר לי על כתמים שמבחינתי הזיה שהוא יתיר אותם, הוא אומר שהם בסדר,

זה כי הוא יודע מה הוא עושה ואני לא. לא הפוך.

זה כמו ההתרת עגונות של הרב עובדיה.

הכי חשוב שיותרו. נעשה הכל בשביל זה, וכמה שאתה יותר גדול אתה תיקח על עצמך יותר.

בהצלחה שוב!

הוא למד כולל נידה.

הוא אמר שהמקרה שאת מתארת חסר כל היגיון מבחינה הלכתית. דיני כתמים הם דרבנן, ויש אפשרות להתחמק מהגדרים שהם קבעו לכתמים (ללבוש כהה, לא להסתכל וכו'), ואז הגדרים האלו לא חלים ואין שום איסור.

איזה מקרה?

ללכת עם בהיר כדי לא לפספס כתם.

ונס שלא הקשבתי לו מההלם.

כי לפעמים את מרגישה לא בטוב ללכת לרב אחר כי מי יודע וזה נשמע לא טוב דתית.

אבל צריך לדעת מתי.

זה לא בדיוק ככה.

בצבעוני בהיר זה לא אוסר הלכתית לרוב הדעות,

אבל כן גורם לך להבדיל בין כתם ללא כתם( לתחילת ווסת) מה שבשחור פחות שמים לב לזה.

זה הסיבה להנחיה הזו.

וגם הקטע עם הניגוב פשוט רוב הנשים כן מסתכלות אוטומטית ולכן ההנחיה של המכון שלא צריך להסתכל אבל אם כן,אז לחכות כמה שניות משהו כמו15-20 שניות ואז לנגב.

כי אז זה שוב נכנס להגדרת כתם. כי ניגוב מיד אחרי זה בעיה יותר חמורה שגורמת לכתם להיות חשש מדאוריתא.

לא ללכת לבודקת, לא להפצע ובכל זאת לעשות את כל הבדיקות.

תחפשי רב שיבין את הקושי.

לא מבינה מאיפה התרבות לחטט לאנשים באיברים מוצנעים בכמות לא מבוקרת.

אני יודעת שכותבת בוטה אבל באותה המידה לא הייתי מוכנה לעשות מעקב זקיקים והלכתי לרופאה פרטית שעזרה לי בדרך לא פולשנית

גם לא הפותחת.

בודקת טהרה זו מישהי שבאה במטרה לסייע לאישה שלא מצליחה להרגיש לבד אם הדימום שלה הוא פצע או ממקור נרתיקי (אם אישה מרגישה שנשרטה ההרגשה שלה קבילה הלכתית לחלוטין!!!)

ולא רוצה סתם לדחות את הטבילה בכמה ימים

אין שום חיוב כזה. בעולםםםם

שבודקת זה בשביל מי שלא מצליחה להרגיש אם זה פצע או מבפנים, הדימום.

מלא פעמים הולכים סתם לבודקת אפילו שהאישה יודעת שזה שריטה.

באמת מוזר למה.

אם את יודעת לזהות שזה בא מפצע (כי כואב, או כי לפעמים הדימום הוא באזור מסויים בעד שאפשר להבין שזה פצע, או שאבדוק בעצמי עם מראה)

אז אפשר לסמוך על זה

אם לא, אז ללכת לבודקת.

הוא תמיד נותן לי את האפשרות להחליט אם זה משהו שאני יכולה להבין על הגוף שלי לבד.

ובאמת רק פעם אחת בחיים הלכתי כי כבר עצבן אותי מאוד הדימום של אחרי לידה ולא הצלחתי לזהות פצע בעצמי.

להלכה יש המון כלים

אף אישה לא חייבת לפגוש בודקת כל פעם כדי להיטהר. אם זה המצב אז משהו התפספס

הכי נכון לפנות לרב אחר או יועצת טהרה.

תבררי מראש שמדובר בדמות עם ידע הלכתי רחב ועם רגישות וסבלנות

וגישה שמתאימה לך

כדי שלא תצברי עוד קושי

כואב לי לקרוא אותך.

בעיני אף אישה לא חייבת בודקת אף פעם

זה מעמד כל כך הזוי

שרק מי שנח לה ומתאים לה איתו יכולה להשתמש בו כשהוא חוסך צער אחר

אבל בטח לא כסטנדרט

ובטח לא שוב ושוב

ויש כל כך הרבה אפשרויות לפני כן

בהצלחה!!

גם לי היה ככה בהתחלה עם השוק של לידה ראשונה וכולי, ואני גם מגיעה מפסיקות מחמירות,

אבל כשיש קושי ובמיוחד אחרי לידות

ממש קל לקבל היתר רק לראשונה ואחרונה ובלי ביגוד לבן

בלי בכלל לספר את כל ההסטוריה…

אל תסבלי סתם זה לא שווה את הקטע הנפשי והשלום בית. לחפש לדעתי רב שיבין אותך, נטו בנושא הזה.

וכדאי גם לקחת איזה תוסף אולי, ממליצה ממש על מאדר נייצר, עזר לי בתקופות הורמונליות. אחרי שניסיתי כל מיני.

בהצלחה יקרה!

לא חושבת שתוסף כזה יעזור

אולי אולי משחת אובסטין מקומית

וגורמים לו להיות פחות רגיש

ואז פחות להיפצע

אבל זה ממש תלוי כמובן כמובן בכל אחת אישית

אבל שווה לנסות אם רלוונטי

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)