זה באמת מתסכל אם זה דבר שחוזר על עצמו, ואין פתרון בנמצא.

(ואולי את מתחילה לבדוק מוקדם מידי?)

המינימום זה בדיקה אחת ביום הראשון הבדיקה אחת ביום השביעי. מה את עושה היום שאת צריכה כל פעם בודקת? בעיני זה ממש לא מצב נורמלי להצטרך בודקת כל פעם וכמעט כל רב שאני מכירה מתיר לרדת בבדיקות. גם בספר "איש ואישה" כתוב לכתחילה - תבדוק כל יום בבוקר ולפני השקיעה. עדיפות שניה - פעם אחת בכל יום. בשעת הצורך - ראשון ושביעי וחלק מהימים האמצעים ולפחות בראשון ושביעי.

בעיני אם את מגיעה למצב שצריכה בודקת בכל פעם זה לגמרי בשעת הצורך, כמובן שיקול שלכם מה לעשות.

אבל אם שכחת ביום השביעי או שיש כתם ואת חוששת לבדוק ביום השביעי ומחכה יום נוסף אז כל השבעה נקיים נופלים וצריך להתחיל מהתחלה.

בדיעבד זה אומר: אסור אבל אם כבר עשית אז מתירים

כאן מדובר במשהו שאולי לא הכי מהודר אבך כשר לכתחילה

יכול להיות שלפי הפסיקה שלכם כן

אבל יש פסיקות שבמקרה צורך(כמובן בליווי הנחיית רב) עושים אפילו רק הפסק ושביעי.

ואגב נתן לי בכל הלידות כמעט אוטומט את כל ההקלות..

אם זה מגיע למצב שבלתי אפשרי לחיות איתו, אז תשאלי מישהו אחא. ממליצה על נשמת.

בנוסף אני לא חושבת שצריך היתר מיוחד להפחית בדיקות, זה כתוב במפורש בספרי טהרה שראשון ושביעי זה כשר לחלוטין.

תחסכו את העגבניות בבקשה, הן לא יועילו

לפרוק תסכול?

תמיכה?

לעשות שינוי?

היו פה בפורום דיונים מאוד סוערים

על החידוש הזה שנקרא בודקת טהרה

ואם להשתמש בשרותיה ומתי

שבי עם עצמך, תלמדי את הנושא, תגבשי דעה

ואז תעשי לך רב שתואם את התפיסת עולם שלך

וגם יכול להיות שתחזרי לאותו הרב כי הוא הדמות שנכונה לך

כמה בדיקות את עושה היום? כי ממה שאני יודעת מקילים בזה מאוד להוריד לפחות חלק מהבדיקות
הבעיה להיטהר, היא בגלל שהבדיקות פוצעות אותך או מסיבה אחרת? זה גם שיקול

מכירה הרבה שהתירו להן להקל בבדיקות ברמה מסוימת בגלל סיבות קלות יותר, וגם כאלה שמתירים באופן גורף אחרי לידה

אני לא יודעת לאיזה זרם את שייכת ומה רמת המחוייבות שלכם לדעות של רבנים. אם לא מתאים אפשר לדלג כמובן.

כשלי היה ברור שהבדיקה לא יוצאת תקינה בגלל פצע אז בעלי פשוט אמר לי לעשות בדיקה שטחית בלי לגעת בפצע.

במיוחד שההיטהרות אחרי לידה היא קלה יותר הלכתית ביחס לדם רגיל.

באופן כללי אנחנו לא נוהגים לשאול רבנים על כל דבר (על כלום בעצם) אלא לפתוח ספרי הלכה ולהשתמש בהיגיון שלנו.

בעלי מאד מחובר לרב שלו אבל זה ממש לא מונע ממנו לברר הלכה בעצמו. מעולם לא התייעצנו למשל על מניעת הריון כי מבחינתנו זאת החלטה אישית שצריכה להגיע אך ורק מאיתנו.

אני מאד לא מחוברת לעניין הזה של בודקות טהרה. לא אגיד שאני נגד כי אולי יש מצבים מורכבים שאני לא מודעת אליהם אבל זה בטוח לא משהו שצריך להשתמש בו בתדירות גבוהה.

תקשיבי ללב שלך. אולי צריך למצוא רבנים אחרים קשובים ורגישים יותר.

אבדוק שוב בספר אבל עד כמה שזכור לי אצלנו בכל מקרה צריך לשאול רב לפני הפחתת בדיקות.

למה למישהו בעולם נשמע הגיוני שאני צריכה לדון עם רב על מה קורה בתחתונים שלי???

והרב אמר לי ללכת לבודקת לפני החג ולא הלכתי כי לא היה נעים לי להתקשר לבודקת בערב חג, לא יודעת אם עכשיו זה יהיה רלוונטי ללכת וגם לא באלי ללכת. באלי שהרב יקח אחריות ויגיד אם זה פצע.

ואני מתכננת לומר לו שאני לא רוצה ללכת ולראות מה יגיד.

אפילו הבודקת מתעצבנת על הרבנים כשאני באה, אומרת שהם עושים לעצמם חיים קלים וכל דבר שולחים לבודקת.

ואני לא מבינה מה קורה.

מחר אני אמורה לטבול.

אבל גם בראשון וגם היום היה לי קצת דם בתחתון, בראשון גם בדיקה אחת הייתה מוכתמת אבל כל שאר הבדיקות (עושה כל יום 2) יצאו נקיות.

מה קורה שם? זה משהו מוכר אחרי לידה? (בקיסרי, אם משנה) או שזה באמת מוכיח שזה פצע וסתם לרב לא בא לקחת אחריות?

אני 5 שבועות אחרי לידה

ולשואלות,

שאלתי שני רבנים שונים (לא באותם מקרים).

עושה 2 בדיקות כל יום (על מוך ויתרתי הפעם על סמך הספר)

משתמשת בעדי בדיקה של בדי פנינה, נרהא לי שנחשבים רכים.

באחת הפעמים שהייתי אצל הבודקת זכור לי שהיא אמרה שנראה שהמקום מאוד רגיש ושיש הרבה נקודות שבנגיעה יכולות לדמם. לא זוכרת אם זה היה אמירה באופן כללי או למקרה הספציפי.

מתארת לעצמי שיש מי שזיהתה אותי, האנונימי עדיין חשוב לי כדי שלא ישמר בכרטיס

לכתחילה לגמרי.

ובעניין השיתוף עם הרבנים

יותר מומלץ לפנות ליועצות הלכה. יכול לתת לך אויר. 

לשלוח לבודקת טהרה כשדי ברור שיש פצעים בשלב הזה. בעיני זו הדרכה לא נכונה שרק פוגעת יותר באישה. ובסופו של דבר מובילה לכותרת העצובה שהפותחת כתבה.

דווקא מתוך ההכרה עם ההלכה והמידרג הקיים- כואב לי שיש פה האשמה לא מוצדקת כלפי ההלכה אלא יותר כלפי מי שמדריך אותה. וזה עצוב. 

אבל אני מכירה כמה וכמה רבנים שונים שכולם!!! אומרים לאחר לידה לעשות הפסק, ראשון ושביעי מלכתחילה..

וגם כשהיה לי איזה שהוא קושי גם אמרו כך.

ובכל מקרה לגבי בודקת טהרה גם אצלי זה קו אדום בוהק לא מוכנה לזה!!!! (מפריע לי הקטע ההלכתי פה והחדירה לגופי, שריטה…🥴)

כי פה רק יתסכל אותך לשמוע מזאת כמה הקלות נותנים לה בקלות..ולך הרב אולי יפסוק אחרת..

הז בסוף שאלה הלכתית

ואת התחושות באמת פה זה המקום כי כולנו מבינות כמה זה קשה..

ומובן❤️

האם בגלל המצב שלך את יכולה לעשות מינימום בדיקות, קשה לי להאמין שהוא יגיד לך שלא. (אומרת לך את זה ככה כדי לשכנע אותך ששווה לך לשאול ולא תחכי עם זה כי חבל על כל יום)

ואני אומרת את זה על סמך שאני שואלת רבנים שפה בפורום יגידו שהם סופר מחמירים ובכל זאת התירו לי בקלות פחות בדיקות כי באמת שזה לא מעכב ולא מעיקר הדין.

וגם מוך דחוק,

כן, המקום רגיש ופצוע אחרי לידה, ובקלות נשרט מעד,

אז או שרב אומר לי שזה פצע, או שאני הולכת לבודקת,

אבל בד"כ מחכה כמה ימים - שבוע - שבועיים להחלמה טובה יותר, ורק אז מחדשת את הבדיקות. (בד"כ שבוע אחרי שלא נגעתי בכלל בבדיקות, הכל עובר חלק בלי להיפצע בלי שריטות ובלי דימום)

ואני לא רואה שום סיבה לחכות שבוע סתם כשאני נקייה רק כדי שרב לא יקח אחריות ויגיד שזה פצע.

זה התפקיד שלו, לא?

ואולי זה באמת לא ברור שזה פצע, אז בכלים של הרב הוא לא יכול לקחת על זה אחריות (אולי רב מנוסה יותר יוכל לומר שזה פצע ואולי לא).

אבל מה שאני מתכוונת לומר, שלמרות שזה פצע, הבדיקות לא מאפשרות לפצע להחלים. אז זו בחירה שלי אם ללכת לבודקת או לא ללכת לבודקת ולחכות עוד כמה ימים. אני לא חושבת שזה סתם, זה בשביל לעבור את תהליך הטהרה בצורה חלקה בלי שאלות ובלי ספקות ובלי טירדה של ללכת לבודקת.

אם לא היא, לפעמים לרב יש כלים לדעת שזה פצע.

לפעמים גם זה לא, ובשביל זה יש את הכלי של הבודקת. אבל רב לא ייקח אחריות על משהו שהוא לא שלם איתו ב100%.

לזהות את התסמינים

כמו לדוג- שהכתם מופיע באותו המקום על העד

או שיש איזשהי חזרתיות (כמו אחרי שימוש בעדים מסוימים)

או הרגשה בזמן הבדיקה

וגם לי כמה פעמים יצא להגיד במפורש לרב- מההרגשה שלי וההיכרות שלי עם הגוף שלי אני כמעט בטוחה שמדובר בפצע

לא יועדת להויסף מעבר למה שכבר אמרו

אבל באמת שזה מצווה ממש ממש קשה לפעמים.

יש בדים שכתוב עליהם "סריג גמיש"

בצבע ורוד

כזה:

זה ממש כמו בד נעים ועדין 

וכמובן, להמעיט בבדיקות, ההתעסקות המרובה באיזור ובמיוחד אם הבדים לא מספיק עדינים יכולה לגרום לפצעים ואז את נכנסת למעגל

קוראים לו סריגית

קופסא כחולה-סגולה

גם ממליצה

גם אני מאד רגישה ואילו מאד טובים לי

ולפותחת-

אני ממש מבינה את הקושי והתסכול שלך

בתור מישהי שגם לה יש רגישות - חשוב להפריד כמה וכמה דברים שהתערבבו לך

*אחרי לידה המקום יותר רגיש. ככה זה אצל כולן. לכן, מרבית הרבנים (אני מדברת על רבנים מחמירים מאד, חרדיים, ובאופן גורף- כי שאלתי כמה וכמה וגם שמעתי מחברות) גם אלו שיגידו לך שמלכתחילה עושים גם אחרי לידה מוך ובדיקות פעמיים ביום, אם תבואי ותגידי שהבדיקות פוצעות אותך- יגידו לך לעשות פחות בדיקות. יש רבנים שיבקשו לחכות 6 שבועות אחרי לידה, ורק אז אם תעשי בדיקות ותיפצעי מהן- יתירו לך להפחית בדיקות. לאחר מעשה, אם בלי היתר תפחיתי בדיקות- אין רב בארץ או בעולם שלא יתיר לך לטבול אחרי 7 ימים אם בדיקת היום הראשון והשביעי היו נקיות, ספרת 7 ימים ולבשת לבן. לזה קוראים דיעבד. לכתחילה- באים מראש לרב עם הסיטואציה והוא מתיר מראש וככה זה לא דיעבד.

*מטרת תהליך הטהרה הוא להתיר את האישה שנאסרה באופן טבעי (פיזי) לבעלה. בשביל זה עושים בדיקות, בשביל זה הולכים למקווה, סופרים 7 ימים (אגב לכל הממעטות בבדיקות שימו לב שיש ענין לספור את הימים גם אם לא עושים בהם בדיקות). הרבנים שרואים את המראות- הכתם בתחתון, תחתונית (לדעתי שווה להשתמש גם כי זה מסיע להקל בפסיקה וגם כי יותר נעים להביא לרב תחתונים חדפ ולא תחתון) - הם עושים לך בעצם שירות כדי לזרז את התהליך. הרי אם הכל נקי את רואה את זה לבד- המטרה היא לסייע לך. כנ"ל בודקת שזה מושג חדש יחסית שמטרתו להקל עליך- התירו לאישה להסתמך על בדיקה של חברה שלה (שמטבע הדברים במבט חיצוני רואה טוב יותר מה קורה בפנים) על מנת להתיר כתמים שאין דרך אחרת להתיר אותם. את לא חייבת!!! לא ללכת לרב ולא ללכת לבודקת. אבל, זה מאריך את התהליך (כמו שכתבה כאן מישהי שאם היא נפצעת היא מחכה שבוע. לא חבל? אני מחכה לטבול כבר..) 

אם הרב שלך לא מצליח לעזור לך- את צריכה למצוא רב שכן יקל עליך. אם מה שהוא עושה זה לשלוח לבודקת- את לא צריכה אותו. את יכולה ללכת ישירות לבודקת. ואם את לא רוצה ללכת לבודקת בכל מקרה, והרב שלך לא מתיר כתמים בלי בדיקה חיצונית- אז אין שום טעם להגיע אליו. מה כן?

כדאי למצוא רב אחר שכן יודע לסייע בהיטהרות, בפרט אחרי לידה. רב שמקובל עליך ועל בעלך, שהפסיקה שלו תואמת את הפסיקה המקובלת אצלכם. אין שום טעם שתחפשי רב שמקל יותר מהמקובל אליכם ואז תרגישי לא טהורה דייך. לכן אני לא מציעה לך שום שם של שום רב, אלא פשוט לחפש רב אחר, שאת ובעלך סומכים עליו.

יש רבנים צעירים, יש רבנים שפחות בקיאים בדיני מראות- יש פה המון המון משמעות לנסיון של הרב הספציפי. הבעיה אינה בהלכה! הבעיה באיש שאת ניגשת אליו.

תחשבי רגע- נניח שהיית עוברת דירה- היית מחפשת רב אחר קרוב לאזור מגורייך. הנקודה פה היא לא שהוא 'מחמיר' אלא שהןא לא ממלא את חלקו בתהליך. 

מסכמת רגע- אישה יכולה להיטהר לבד, בלי רב ובלי בודקת. אם הם מצליחים לסייע לה בצורה שנעימה לה מה טוב, אם לא- כדאי ללכת לאיש מקצוע אחר.

*אחרי כל הנאומים שלי- חיבוק ארוך. אחרי הלידה הראשונה לקח לי 3 חודשים להיטהר (כן, כנראה לא מצאתי את האיש הנכון להתיעץ איתו. היום זה ברור לי..) וזה עשה לי ממש משבר אמוני. בפרט אם אין לך חויות חיוביות מתהליך הטהרה- אז מובן לגמרי שאת מתוסכלת וכועסת, ועוד בזמנים ההורמונליים האלו... המון הצלחה!!

הם הכתובת ההלכתית- רפואית, 

מלויים אותנו כבר הרבה זמן.

הרב אליקים לבנון - הרב שלנו

והרב דוב ליאור, אבא שלי ממש המליץ עליו כמומחנ בתחום (והוא גם לא שולח לבודקות, אם הבנתי נכון(

איך מישהו פעם אמר לי?

בתכלס הם פוסקים יחסית דומה, אבל הדרך פסיקה מאוד שונה ..

לפעמים הבעל לא מעביר את המידע במלואו..

האם את אומרת את כל הפרטים, כמו שזה אחרי לידה?

לשאול כל דבר הכי קטן, ואם יש פרט ששכחת לציין חשוב לחזור אל הרב ולהוסיף אותו. אל תתביישי.

אמירות של הבודקת כמו שתיארת אז, צריך לשאול אותה אם זה משהו קבוע או זמני ועם זה לחזור לרב.

ולנו היה רב שבאיזשהו שלב הפסקנו לשאול כי הרגשנו לא בנוח לפנות.

אומרת הכל, זה לא עוזר...

פעם שעברה הרב אמר לי שעבר זמן מהפעם הקודמת אז אולי עכשיו זה יהיה בסדר, אני השפן ניסיונות.

ועכשיו הרב לא עונה לי ואין לי מושג מה אני אמורה לעשות.

ובאלי לוותר, כבר יצא לי כל החשק מהדבר הזה.

אני חושבת זה נובע מחוסר הבנה מצער בתחום,

והייתי מנסה למצוא רב אחר שיתאים לפניה בשאלות האלה.

רב מתוך הקהילה שלכם שידוע שהוא מתאים ומבין בשאלות כאלה.

ואם את לא מוצאת אולי לפנות למכון פוע''ה ולבקש פסיקה לפי הקהילה שלכם, לרוב הם יודעים את הפסיקות השונות 

קחי אחריות על החיים שלך

זו מצווה שלך ולא של בעלך

ותבחרי לך רב אחר שמתאים

זה לא שרק רב יחיד ומיוחד פוסק שמותר להפחית

זה כתוב בכל ספרי ההלכה המקובלים

לא מתאים לך הדרך של היום, קדימה תשני אותה!

מה עדיף? שיימאס לך מכל העניין? שזה ישפיע עד אימה על התפקוד המיני שלך?

מאחלת לך כוחות

ותחסכו את העגבניות

כי מה שאני יודעת זה ממש ענין של גישה.

יש רבני שבגישה חששנית יותר ותמיד לתפוס מרחק מעבר.

ויש רבנים שהפוך. חוששים מלהיות אסורים ותמיד לתפוס מרחק מלהיאסר או להפסיד מקווה.

אני פעם אחרי לידה הייתי עם סרזט שפשוט עשה לי לי דימומים.

והייתי נורא מתוסכלת. כי זה כל הזמן וזה להיות אסורים בערמות אם זה אוסר.

שאלתי פה ואמרו לי לשאול את מכון פועה.

יש לנו רב מעולה שהוא הרב שלנו מהחתונה אבל משום מה הרגשתי צורך לשאול מישהו אחר.

התקשרתי למכון פועה,

אמרתי לרב שענה לי שיש לי דימומים מהסרזט וזה בלתי נגמר ואין פתרון אחר, ומה אמור להיות עכשיו? להיות אסורה כל היום?

אמרתי לו כמובן שאני משתדלת להיות עם תחתון שחור כדי לא לראות על בהיר.

מה הוא אומר לי?

מה פתאום. להיות עם בהיר כי חלילה שלא תפספסי את הכתם ותהיו אסורים בלי ידיעה.

וואטט??

התקשרתי לרב שלנו, אמר לי ממש לא. את הולכת עם תחתון שחור ותחתונית שחורה.

לא מסתכלת על טישו לעולם. וכל עוד לא מתמלא לך פד ממש, שזה אומר שזה בטוח מחזור אתם מותרים.

כל עוד לא ראית על לבן כתם גדול ממש.

אם את רואה משהו תשלחי לי ונראה.

מבינה את ההבדל העצום בפער???

תשקלי אולי כן נכון לעבור גישה. תדברי עם בעלך גם כמובן.

לא פשוט.

בהצלחה!!

וחייבת להוסיף על הענין של הגישה של הרבנים - שזה הבדל במהות של החיים.

יש אנשים שחיים בידיעה שהקב"ה הכי מהכל לא ירצה שנהיה בטעות אסורים ולא נדע או משהו כזה, ויש כאלה שאומרים,

הדבר שהקב"ה הכי רוצה בעולם את הזוגיות והקרבה בינכם.

הקב"ה נמצא איתכם כל פעם שאתם ביחד. זה לא פשוט.

מקווה זה לא הסיטואציה היחידה של קדושה.

להיות יחד זה יותר קדושה.

אז זה קצת לשנות חשיבה מימה שהורגלנו שהמטרה העיקרית שלנו היא שלא נהיה יחד כי אולי אנחנו אסורים.

המטרה העיקרית שלנו, של הרבה ושלי ושל בעלי, היא שנהיה יחד כמה שיותר,

שהמקווה יהיה כמה שיותר קרוב,

שלא נצטרך להיות אסורים סתם,

כי הקב"ה רוצה את הקירבה שלנו.

זה שיש את הסיטואציה של 'אסורים' זה לא אומר שזה המצב האולטימטיבי מצד הקב"ה.

הפוך.

יש אינספור דיבורים בתורה על זה שהמצב הכי טהור וקדוש זה בין איש לאשתו.

אז ברור שהמנטרה צריכה להיות כמה שיותר להתיר.

זה מה שעזר לי להבין שהרב יודע מה הוא עושה וכשהוא אומר לי על כתמים שמבחינתי הזיה שהוא יתיר אותם, הוא אומר שהם בסדר,

זה כי הוא יודע מה הוא עושה ואני לא. לא הפוך.

זה כמו ההתרת עגונות של הרב עובדיה.

הכי חשוב שיותרו. נעשה הכל בשביל זה, וכמה שאתה יותר גדול אתה תיקח על עצמך יותר.

בהצלחה שוב!

הוא למד כולל נידה.

הוא אמר שהמקרה שאת מתארת חסר כל היגיון מבחינה הלכתית. דיני כתמים הם דרבנן, ויש אפשרות להתחמק מהגדרים שהם קבעו לכתמים (ללבוש כהה, לא להסתכל וכו'), ואז הגדרים האלו לא חלים ואין שום איסור.

איזה מקרה?

ללכת עם בהיר כדי לא לפספס כתם.

ונס שלא הקשבתי לו מההלם.

כי לפעמים את מרגישה לא בטוב ללכת לרב אחר כי מי יודע וזה נשמע לא טוב דתית.

אבל צריך לדעת מתי.

זה לא בדיוק ככה.

בצבעוני בהיר זה לא אוסר הלכתית לרוב הדעות,

אבל כן גורם לך להבדיל בין כתם ללא כתם( לתחילת ווסת) מה שבשחור פחות שמים לב לזה.

זה הסיבה להנחיה הזו.

וגם הקטע עם הניגוב פשוט רוב הנשים כן מסתכלות אוטומטית ולכן ההנחיה של המכון שלא צריך להסתכל אבל אם כן,אז לחכות כמה שניות משהו כמו15-20 שניות ואז לנגב.

כי אז זה שוב נכנס להגדרת כתם. כי ניגוב מיד אחרי זה בעיה יותר חמורה שגורמת לכתם להיות חשש מדאוריתא.

לא ללכת לבודקת, לא להפצע ובכל זאת לעשות את כל הבדיקות.

תחפשי רב שיבין את הקושי.

לא מבינה מאיפה התרבות לחטט לאנשים באיברים מוצנעים בכמות לא מבוקרת.

אני יודעת שכותבת בוטה אבל באותה המידה לא הייתי מוכנה לעשות מעקב זקיקים והלכתי לרופאה פרטית שעזרה לי בדרך לא פולשנית

גם לא הפותחת.

בודקת טהרה זו מישהי שבאה במטרה לסייע לאישה שלא מצליחה להרגיש לבד אם הדימום שלה הוא פצע או ממקור נרתיקי (אם אישה מרגישה שנשרטה ההרגשה שלה קבילה הלכתית לחלוטין!!!)

ולא רוצה סתם לדחות את הטבילה בכמה ימים

אין שום חיוב כזה. בעולםםםם

שבודקת זה בשביל מי שלא מצליחה להרגיש אם זה פצע או מבפנים, הדימום.

מלא פעמים הולכים סתם לבודקת אפילו שהאישה יודעת שזה שריטה.

באמת מוזר למה.

אם את יודעת לזהות שזה בא מפצע (כי כואב, או כי לפעמים הדימום הוא באזור מסויים בעד שאפשר להבין שזה פצע, או שאבדוק בעצמי עם מראה)

אז אפשר לסמוך על זה

אם לא, אז ללכת לבודקת.

הוא תמיד נותן לי את האפשרות להחליט אם זה משהו שאני יכולה להבין על הגוף שלי לבד.

ובאמת רק פעם אחת בחיים הלכתי כי כבר עצבן אותי מאוד הדימום של אחרי לידה ולא הצלחתי לזהות פצע בעצמי.

להלכה יש המון כלים

אף אישה לא חייבת לפגוש בודקת כל פעם כדי להיטהר. אם זה המצב אז משהו התפספס

הכי נכון לפנות לרב אחר או יועצת טהרה.

תבררי מראש שמדובר בדמות עם ידע הלכתי רחב ועם רגישות וסבלנות

וגישה שמתאימה לך

כדי שלא תצברי עוד קושי

כואב לי לקרוא אותך.

בעיני אף אישה לא חייבת בודקת אף פעם

זה מעמד כל כך הזוי

שרק מי שנח לה ומתאים לה איתו יכולה להשתמש בו כשהוא חוסך צער אחר

אבל בטח לא כסטנדרט

ובטח לא שוב ושוב

ויש כל כך הרבה אפשרויות לפני כן

בהצלחה!!

גם לי היה ככה בהתחלה עם השוק של לידה ראשונה וכולי, ואני גם מגיעה מפסיקות מחמירות,

אבל כשיש קושי ובמיוחד אחרי לידות

ממש קל לקבל היתר רק לראשונה ואחרונה ובלי ביגוד לבן

בלי בכלל לספר את כל ההסטוריה…

אל תסבלי סתם זה לא שווה את הקטע הנפשי והשלום בית. לחפש לדעתי רב שיבין אותך, נטו בנושא הזה.

וכדאי גם לקחת איזה תוסף אולי, ממליצה ממש על מאדר נייצר, עזר לי בתקופות הורמונליות. אחרי שניסיתי כל מיני.

בהצלחה יקרה!

לא חושבת שתוסף כזה יעזור

אולי אולי משחת אובסטין מקומית

וגורמים לו להיות פחות רגיש

ואז פחות להיפצע

אבל זה ממש תלוי כמובן כמובן בכל אחת אישית

אבל שווה לנסות אם רלוונטי

כשהילדות מתקלחות יחד.

אם זה כשהן מתקלחות לבד, מחילה מהחברה שלך, אבל בעיני זו בושה מיותרת שרק תעשה נזק.

זה מקום שהגיינית ממש צריך לנקות אותו וללמד את הילדה לנקות מפשעה, זה לא נורמלי...ככה אי אפשר לנקות כמו שצריך

גם כשהייתי רוחצת את הילדות יחד, לא הייתי משאירה להן , מה העניין , למה לסבך את החיים

אולי אם היא מקלחת יחד עם בנים קטנים או משהו כזה

וכשהם מתקלחים יחד הם עם תחתונים,

זה הגיע מהבן שלי שביקש כי לא נעים לו המבטים שלה על האיבר שלו,

והיא זה אחר לה ומענין אז היתה מנסה לבדוק מה יש לו, והסברתי להם שזה איבר פרטי שלנו ולכן דבר ראשון היא לא נוגעת בשלו והוא לא בשלה ודבר שני אם הוא רוצה אפשר בשמחה תחתונים אם זה יותר נעים לו.

הוא העדיף, ואחריו גם היא..

אבל אם הם מתקלחים לבד אז הם בלי..

חושבת שמשם זה הגיע גם אצלה... סתם בהיגיון.

אבל לקלח עם תחתונים גם כשמתקלחים לבד נשמע מוזר.

והיא התכוונה כשהילדים מתקלחים ביחד?

לא שמתי לב שאמרה את זה...

ילדות ביחד אמבטיה? כמו שבבריכה שמים בגד ים

עדיף לעבור למקלחות אישיות ולא להתקלח עם בגד...

נשמע לי ממש לא בריא גם היגיינית וגם בתפיסה נכונה של הגוף לפיתוח מיניות בריאה.

אולי הכוונה למקלחת משותפת?

אישית פחות מתחברת לזה בכללי. בטח שלא בגיל שמצריך להתחיל לכסות.

יש מסעדות שיש בהם ממש תבשילים

או שמכינים משו ממז זריז כמו פסטה מושקעת או דג או גם וגם

ולהכין פסטה מבחינתי זה קשה🙈

כן, גם יבשה בלי רוטב

אוכל מבושל או לא לבשל

בישול זה מיומנות נרכשת

במיוחד היום שכל ההסברים והמתכונים זמינים ברשת

ואפשר להרים סירים יחסית פשוטים

לדוג

תקני עוף בקצביה נקי ומפורק

תוסיפי אפונה וארטישוק משקית קפואה

וקוסקוס משקית

(לקנות קפואים ובשר נקי זה חצי עבודה... מפה ועד להרים סיר זה יחסית מהיר)

על אותו עיקרון

פרגיות עם אורז

חזה עוף ותפוא ופטריות

(תעמידי את בעלך לקלף תפוא...)

אני יודעת ועושה את זה מצוין

אני פשוט שונאת את זה

וגם אז בדרך כלל תבשילים ממש קלים שלוקח לי גג רבע שעה להכין

(למרות שאני לא שונאת לבשל, בדרך כלל פשוט אין לי כוח)

זה פשוט עוזר שיהיה אוכל מבושל שאני לא יצטרך לעבוד עליו יותר מדי...

ואגב מבחינתי אוכל מפנק זה לגמרי סנדוויץ' מושקע או סלט או חביתה, משהו בסגנון הזה, שזה אין לי בעיה להכין

והרבה פעמים כשאני כן מבשלת זה רק להכין קוסקוס משקית, או לזרוק פסטה לסיר או אורז וירק קפוא (יש לי כיריים עם טיימר אז זה ממש פשוט מבחינתי. להרתיח מים, לשים את הפסטה או האורז להדליק טיימר וזהו) מוסיפה לזה עגבניה חתוכה, סלט, שניצל תירס, משהו משימורים וזה ארוחה

אפשר גם קפואים שהולכים בתנור כמו צ'יפס קפוא וסויה כלשהי, זה ארוחה ב2 דקות

כנל דג סלומון או מושט, לזרוק תבלינים ולתנור

קיצור כמה שפחות השקעה ועדיין לקבל אוכל מבושל😅

כשאני ביום חופשי אני מעמידה כמה סירים וזה במקרר לכל השבוע,

• מרק גדול של ירקות ועוף, יום אחד נאכל כמרק עם שקדי מרק יום אחר עם קוסקוס

• תבשיל עדשים כתומות (5 דק' עבודה)

• קציצות וירק כלשהו

  ואז נשאר רק לסגור פינה של אורז וכדו' .

  אפשר ביום חופשי או אור הצהריים - ערב שיש אנרגיות.

ויש שאריות אבל לא תמיד בא לי אותם

וגם כשכן, זה מספיק מקסימום ליומיים

מוצאים מתכונים של שגר ושכח בתנור (ארוחה שלמה בתבנית אחת)

קונים נינגה גריל

עושים תורנות- פעם את ופעם הוא

לוקחים קופסאות אוכל מאמא/ חמות

בגדול מטלות ועבודות בית זה לא כיף… אבל אין ספק שמבין המטלות אוכל זה משהו שיותר קשה לוותר עליו

1. מזמיים מבשלת פעם בחודש שמכינה בסיסים של כל הארוחות ומקפיאה

2. עושים אותו דבר לבד...

3. מכינים ביום חמישי/שישי כמות לשבוע (אני מכינה שניצלים, עוף על שיפודים וקציצות ושתי מרקים) חלק מקפיאים וחלק שומרים במקרר לראשון-שלישי

דרך לכסות את זה? (הוספת שעות, להוריד משהו אחר שאתם קונים בקביעות, וכו')

אפשר גם לעשות בארטר עם חברה- עדיין צריך לבשל אבל מבשלים רק משהו אחד ומקבלים שתיים או יותר דברים בתמורה (תלוי כמה חברות נמצאות בבארטר הזה)

קונים אוכל שיותר קל להכין (כמו חזה עוף פרוס למשל ולא נתח שלם שמקצר את העבודה במיליון)

מכינים דברים קלים ולא תבשילים של המון זמן לכל ארוחה

מתפשרים על לאכול אוכל מחומם ולא חדש כל יום ומכינים כמות שתספיק ותהיה במקרר

קונים מדי םעם בחוץ

ובגדול מתגברים. אין דרך אחרת.

אני גם אוכלת אוכל מבושל ואין לי כח להכין.

אז היום נגיד הכנתי שניצל לילדים לא. ערב - הכמתי יותר בשבילי למחר

מחר אעשה פרגיות במנגל גז שיהיה לי לחמם בנימג'ה

יום אחר זה נתח חזה עוף בכמה דקות בתיבול שווארמה. תוספת אפשר אטריות זהכמה דקות. גם פתיתים לא סיפור

ומבינים שצריך להשקיע בך. אולי שם זה יושב.?

בטח כל שאר הדברים שכתבת

זה יושב על זה שאני שונאת לבשל חחח

כידוע אחותי

תצטרכי להשלים עם זה איכשהו ולהתמודד בסוף אם את רוצה להצליח

סליחה אם אני לא מעודדת♥️

אבל אוהבת ללבוש בגדים נקיים

אז מכבסת בלי לאהוב. טכני.

אפשר לשנוא בישולים ועדיין לעשות..

להקדיש 5 דקות לפעולה השנואה הזאת ולקבל סיר מרק.

כדאי לך לשים ברקע שירים שאת אוהבת או משהו מעניין, ולהתרכז בו. או לבשל עם חברה.

לבעלי יש בעבודה אוכל ולבן שלי בצהרון

כך שבישול רק לעצמי + שנאה לבישול גורם לזה שאני לא מבשלת...

נניח יש כל מיני כאלו של טבעול קציצות עוף או דג ואז שמים עם ציפס בתנור/נינגה וזהו

או יש בקצביות לקנות קבבים מוכנים נניח ואז זה גם רק להכניס לנינגה או תנור

יש דברים שלוקחים 5 דקות- סיר מרק, אורז, פתיתים

ואז להוסיף ליד זה נקניקיות ואת כל הסגנון הזה

לכי למקפיאים בכל סופר יש שם מבחר גדול מאד...

לילדים ולכולם אני אכין דברים, אבל לעצמי לא מסוגלת. אצלי זה גם בגלל שאני לא אוהבת את האוכל שאני מכינה, למרות שאובייקטיבית יוצא טוב.

ברמה שאני מתעצלת להכין חביתה או לפתוח קופסת טונה, זה מעבר להרי החושך בשבילי. המקסימום שאני מכינה לעצמי זה גרנולה משקית עם חלב, או עוגיות. כל דבר שמצריך יותר מפתיחת שקית זה פשוט יותר מדיי מוגזם בשבילי.

המזל שלי הוא שצהריים אני אוכלת בעבודה וארוחת בוקר אני לא אוכלת, ככה שנשאר רק לאלתר ארוחת ערב

יכולה להבין שנאה לנקות כלים של בישול או לעשות עבודות מעצבנות של קילוף וחיתוך

אבל על פניו זה אחת מעבודות הבית הנחמדות בשבילי

יכולה רק להזמין אותך בשמחה לארוחות אצלי😅

תמורת נקיונות אבל, כן?😉

לפני שבת אם אני רואה, לא דווקא מחביאה. יכול להיות שהיא רואה ומבקשת ואני מסבירה ששבת ומציעה תחליף.

אם היא מוצאת בכל זאת משהו מוקצה ומשחקת בו אני מסבירה ששבת ואסור, בדרך כלל היא מבינה

ושוב אני מציעה תחליף של משחק שיעניין אותה, שהיא לא תשתעמם...

אגב גם לבן שנתיים אני משתדלת לקחת משחק מוקצה אם הוא מוצא, למרות שאני לא תמיד יתעקש איתו אם הוא יצרח.

6. לא מחביאה, הילד משחק, אני מבקשת שיכבה והולכת, אם הוא משתף פעולה מצויין, אם ממשיך לשחק מתעלמת.

   מקסימום מבקשת עוד פעם, ואם הוא ממשיך מתעלמת מזה ומחכה שיפסיק לשחק בזה מעצמו. אני מאמינה שככל שהילד גדל ושומע יותר פעמים שאסור בשבת, בסוף הוא מבין ומפנים.

   אפשר תכלס להחביא מראש, אבל אני לא בנאדם שעומד בכזו רמה של סדר של החבאה והוצאה של צעצועים אז אפילו לא טורחת לנסות

העבודה הקשה היא מול האחים שלה, שמזדעזעים... השכנים - יתמודדו הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).

לא רק בגלל הילד עצמו יצא כבר ששכחתי לכבות ובטעות התיישבתי ליד וזה הפעיל את הצעצוע.

אני לא נאבקת על שבת, אם הילד ישאל אגיד שזה מוקצה אבל לא אריב על זה.

עם הזמן הם מבינים שלא עושים את זה בשבת

אם שוכחת האמת לי לא כזה אכפת, אומרת לילד שזה לא לשבת וממשיכה בחיי. לבעלי יותר אכפת, אז בדכ הוא לוקח לילד, מסביר שאסור.

יש לקטנטונות שלנו משחק שמנגן ומסתובב. כל שבת אנחנו שמים אותו בצד.

וכשהן מסתכלות עליו בערגה, אנחנו אומרים להם שעכשיו שבת ולא משחקים בו.

זהו.

אומרת פעם אחת שמוקצה (לפעמים גם זה לא) ומשחררת.

תהיתי בשבת האחרונה אם אני מידי משחררת, תודה לכן על המענה. נרמלתן אותי.

בד"כ מעלה למעלה כי כשזה מעורב עם המשחקים האחרים תמיד זה נלחץ בטעות...

כמה פעמים קרה ששכחתי והוא שיחק, אמרתי לו שבשבת ה' רוצה שנשחק במשחקים מעניינים אחרים ובוא נשים את זה ביחד בארון ונחזור לזה במוצ"ש, דווקא זרם יפה... אולי הוא קטן מידי...

ואם לא והשתמשו אז זה יותר בהתאם לילד מאשר בהתאם לגיל

גיל 4 זה תחילת גיל חינוך וזה הרבה עניין של איך זה יתקבל אצלו..

אומרת שמוקצה ולרוב הוא ממשיך

בגדול, אצלינו זה 4. יש למשחקים מנגנים מגירה סגורה והילדים יודעים לא לפתוח בשבת. זה לא מול העיניים אז בד"כ אפילו לא חושבים על זה. אם יש משחק שקשה להם במיוחד, אנחנו שמים יחד איתם לפני שבת במקום מיוחד ולא נגיש.

כמובן, הכל עם דיבור והסבר כדי לבנות הרגל ארוך טווח.

אומרת פעם אחת ומשחררת...

לפעמים מאפשרת בלי מצפון לפעמים מזכירה ששבת ולפעמים מחביאה לפני שבת

אבל חייבת לפרוק שכשהוא מדליק את האור (3.5) אני ממש מתרגזת

משתדלת לכבות לפני שבת, לא את הכל אפשר/ לא תמיד זוכרת

הקטן בן שנתיים מדליק חופשי, לאחרונה בן ה3 וחצי קלט שזה לא לכבודו:

אז הוא מצא פתרון גאוני

פונה לאחיו: אתה יכול בבקשה להדליק לי את הסירנה של המשטרה??

עכשיו תסיע את הטרקטור לכיווני...

וכו וכו...

אני כרגע עושה כמוך, מזכירה פעם אחת ומשחררת.. השכנים לא מעניינים.

וזה היה נורא מתוק! לקח לעצמו דף טיוטה וטושים וארגן לו מקום לציור... ובעיקרון ביום חול זה ממש נהדר שהוא ככה מסדר לעצמו תעסוקה חיובית, התלבטתי מה לעשות, אבל בסוף התעקשתי איתו שיחזיר הכל למקום ופינקתי אותו בעוגה לכבוד שבת שלא יתבאס מדי ששבת היום.

הקטן הנוכחי מבין לחלוטין את המעבר משבת לחול, שואל לפני שימוש במשחק אם מותר בשבת, ומתי תצא שבת.

לא מדליק כלום חשמלי בשבת, ומעיר לאחותו הגדולה..

לקח לי זמן להיזכר שהוא החריג..

מקווה שזה בסדר לנצלש

איך בכללי אתן מתנהלות עם האיסורים של שבת?

הבת שלי בת כמעט 3

והרבה מהדברים שהיא אוהבת לעשות אסורים בשבת-למשל היא מאוד אוהבת יצירות, לכבות לבד את האור בחדר.. אין לי עוד דוגמאות עכשיו אבל בעיקרון.

היא גם מאוד אוהבת ללכת למעון ואם אין מעון זה גם מבאס אותה😆

כל פעם שאני מזכירה לה ששבת עכשיו

היא מתבאסת עלי

ולא בא לי שהיא תגדל בתחושה ששבת זה מבאס ואסור..

אז תמיד אני מזכירה כזה כמה כן כיף בשבת

ועדיין מרגיש שבתחושה שלה שבת זה יום כזה שאסור לעשות כל מה שכיף...

ובכנות, היא קצת צודקת. זה באמת באסה הדברים שאסור.. גם אם יש כיף.

יש לכן רעיון איך עוד לתווך?

ופעילות משפחתית שעושים רק בשבת

ככה שהיא מתבאסת תוכלי להציע לה את זה.

יש לי משחקים מיוחדים לשבת (דברים שהם אוהבים לא משחקים שיוצרו לכבוד שבת ) שאנחנו מורידים רק אחרי הדלקת נרות

ביום שישי התפקיד של בן ה3 וחצי שלי זה לכבות אורות ולשים כיסוי - זה לא מונע ממנו להדליק ולכבות אורות בשבת אבל זה כיף לו ומתי שהוא הוא ילמד שלא מדליקים ומכבים בשבת

ובשבת אנחנו הולכים לגינה שווה שבד"כ ביום חול אנחנו לא הולכים לשם.

ומספרת מלא פעמים ספרים על השבת

ויש לנו כל מיני דברים מיוחדים לשבת שבמהלך השבוע אנחנו מזכירים שזה שמור לשבת...

לק"י

אבל בן הארבע לפעמים מוצא או לוקח טושים וכאלה. אני אומרת וחוזרת שאסור, אבל לא רבה על זה יותר מידי.

שיש אנשים שנסיעות מרדימות אותם כמו שתינוקות נרדמים מנדנוד (או עגלה\נסיעה) - משהו בתנודתיות שבנסיעה משפיע על הפעילות המוחית שלהם באופן הזה.

לא זוכרת אבל איפה וכמה זה היה מוסמך ^^'

זה עוזר פחות להתעייף מנהיגה.

אבל בכללי מזדהה עם התחושות.

אני מזדהה ממש

הייתי נגמרת עד טיפת דמי האחרונה מהנסיעות.

מאז שעברתי לעבוד בעיר שלי, החוויה שלי אחרת לחלוטין!!

קצת עזר לי לישון בדרכים... אבל עדיין נגמרתי

נסי לעשות את השאלון באינטרנט.

גם אני מתעייפת מנסיעות מחוץ לעיר (נדירות לשמחתי) ובעצם מנסיעות באופן כללי ומכל שהייה במקום הומה ומציף חושים... וזה לא קשור לעייפות הפיזית שלי באותו רגע (שתכל'ס היא תמיד נוכחת🤭).

טוב, אולי זה בעצם לא קשור אלייך... אבל כתבתי את זה בכל זאת ככיוון מחשבה.

ביום שיש לי נסיעה (שאני נוהגת) יודעת שאסיים אותו בכאבי ראש ומיגרנה🤦‍♀️

מה שאני עושה ומאוד מקל עלי

לצאת כמה דקות קודם ולסוע בנחת

לשמוע משהו נחמד

או לדבר בטלפון עם מישהו, ממש מעביר בקלות.

וזה ממש מעייף

אולי לנסות לישון מוקדם לילה לפני?

בינעירוני כל יום

נסיעה אצלי לרוב זה תרפיה

מוזיקה ומחשבות

נסיעה במהירות סבירה שלא דורשת ריכוז גבוה

לפני נסיעה תמיד אוכלת ושותה או מצטיידת עם אוכל ושתיה

אם זו נסיעה ארוכה

עושה הפסקות

ובכל מקרה אף פעם לא ממהרת לאנשהו

ראיתי שנסיעות שלא מתוכננות טוב עם אוכל/ שתיה/ הפסקות

גורמות לכאבי ראש ועייפות

יכול לקחת שנתיים ויותר.

אל תהיי קשה עם עצמך.

תנסי לשלב כושר ותזונה נכונה, זה מאוד מאוד עוזר להחלמה.

גם ההנקה לוקחת הרבה כוחות.

את מתארת שבימים של נסיעות את אחראית עם האיסוף והפיזור.

האם אפשר לשנות את זה שלא תהיי אחראית גם וגם?

נניח אם את יכולה לצאת מוקדם לפני הפקקים, לסיים קודם ולנוח חצי שעה, או לאסוף את הילדים ולשים להם סרט חצי שעה או משהו בזמן שאת נחה

ואז לקום להמשך היום, אולי זה יעזור.

לא יודעת, אבל תקשיבי ללב שלך ואל תהססי להקליט (מה שמותר חוקית) לבוא באמצע היום ולדרוש להסתכל במצלמות

ובאיזה אמצעים?

לגוף של התינוק/פעוט אבל לא להשאיר נגן בעגלה

יש עמותה מטה המאבק למען הילדים, שיש להם ייעוץ והדרכות מפורטות מה לעשות

https://www.mattehamavak.com/%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%A9%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99?utm_source=chatgpt.com

עכשיו הסתכלתי הבעיה שהם רוצים שם של המטפלת/ משפחתון בשביל לתת יעוץ

כה זה נראה

מה הבעיה בעצםז?

ומה הבעיה לומר את שם המטפלת או המעון?

שאסור להקליט אדם אלא אם אתה שותף לשיחה, ולכן מותר לשים מקליט רק על גוף הילד, שיקליט רק את השיחות שהילד שותף להן.

תתייעצי עם מטה המאבק למען הילדים

אם המקרה המזעזע באריאל זה גן מתחת גיל 3 כמו מעון או גם מעל גיל 3 שזה בעצם גן עירייה??

בכל אופן מזעזע ומפחיד מאוד.

רק לגבי הבכי של הילדה, כולם אצלי (5) היו חוזרים מהמעון/ מטפלת/ גן 3 ובוכים ומתפרקים במשך שעות אחרי המסגרת, נראה לי המעבר הזה מאוד קשה ומציף, לא בהכרח מעיד על התעללות חלילה.

ולמה קוראים למטפלת שלא עברה שום הכשרה "גננת"?! זה משגע אותי כל פעם מחדש.

בנתיים לא זכור לי שנתקלתי בגננת מטורפת כמו אלו, אבל מטפלות היו גם היו.

מה שמלמד שגפ מטפלת מתחת גיל 3 צריכה לעבור הכשרה, שנות לימודים, תואר/ תעודה, זה לא כל אחת שיש לה 2 ידיים ורגליים יכולה לטפל בתינוקות רכים, זה פשוט נורא.

אבל לא מסובסד תחת התמ"ת

ואאל"ט לאחת מהן וודאי היה תעודה והאחרות לא הבנתי אם היו בתהליך לקבלת תעודה או לא

שחשוב להכיר את המטפלת באופן אישי

להתרשם ממנה שהיא ראויה לתפקידה

ואם זה משהו שמתחלף ולא נגיש

זו נורה אדומה ראשונה

שמשהו עלול להתרחש

(וזו גם הסיבה שלא שמתי במעון את הקטן

אלא בחרתי מטפלת פרטית באופן אישי

בגלל ניסיון לא טוב עם מעון

ולא חלילה שהיתה התעללות

אבל היתה הזנחה מובנת מעצם התנהלות המונית של מעון)

לדעתי להקליט. לא שאני יודעת איך. ושם באריאל גם הקליטו והנחשות עשו הכל בשקט. אבל באמת שזה משהו קיצוני ברמות הזויות. לא יודעת מה אעשה עם המסגרת כשיהיה רלוונטי. נראה.

בכוונה לא קראתי כלום על זה כי אחרת אני לא אישן בלילה

הילדים התנהגו בצורה חריגה?

כי אני זוכרת שאצל כרמל מעודה אמרו שהילדים הלכו וחזרו בכיף

אוף. איזה נורא זה

לא יודעות להסביר.

רואה פה למעלה שספציפית זה לא המקרה אבל מכירה אישית מקרים כאלה.

גם אחד הילדים שלנו עבר התעללות במעון, ובדיעבד היו הרבה סימנים אבל עוד חפני שהיו הסימנים הברורים החמורים היתה לנו מן תחושה שמשהו פחות טוב קורה. לא ידענו לשים את האצבע ואמרנו לעצמנו ששום מקום לא מושלם, ונמשוך את הכמה חודשים עד סוף השנה, אבל בדיעבד, וכותבת גם לפותחת @טיפקס לבן אחד הדברים שהבנתי זה שאם ילד לא בטוב אחר הצהריים ובבית אז משהו לא טוב לו בגן.

זה לא בהכרח התעללות יכול להיות אלף דברים, אבל ילד לא פורק אחהצ שלם רק כי מישהו לקח לו את הבובה. ובמעון ישנים צהריים אז ברגיל הוא לא אמור להיות גמור מעייפות.

תשימי מקליט, תראי אם יש מענה לבכי, איך מדברים אליהם, וכו.

ילד אם היה לו סהכ טוב בבוקר צריך לשדר שטוב גם אחהצ. כיף לי זה חא אומר כלום. יכולים גם ללמד אןתם מה להגיד

דיסקליימר - לא יודעת מה בדיוק החוק היום ואני לא ממליצה לעבור על החוק בשום אופן באמת כמובן תעשי מה שצריך בגבולות החוק.

אבל בכנות בואי, את רואה איזשהי מטפלת שתובעת הורה כי הוא הקליט והמקליט היה בתיק ולא על הילד? את יכולה לדמיין שופט שמקבל את זה ולא מבין שהיה פה חשש של ההורה בתוך כאוס?

לא יודעת נשמע לי חששות רחוקים.

ושוב- יש דרך חוקית אז כבר עדיף ללכת איתה ולא להסתבך. אבל לא חושבת שהחשש מההבנה המדויקת של החוק צריך להיות מה שחוסם הורה.

תלונה והמשטרה פתחה מצלמות.

עזבי אם לא נחשפת שמרי מרחק. זוועות

לבדוק כמה זמן יש בכי עד שנענה ואיך נענה.

איך מנסות להרגיע.

איך מדברות לילדים (אני הוצאתי ממטפלת ששמעתי אומרת לילד ''חכה מה אני אעשה לך'' למרות שאני מניחה שלא עשתה כלום. נורה אדומה בעיני).

בעיקר להקשיב סביב השכבות והאכלות שאלו הזמנים הכי קשים.

לנסות לדמיין את הסיטואציה כדי להבין מה שקורה שם, קשה לפעמים להבין בהקלטה.

כמובן לכבד ולדלג על שיחות פרטיות... כן להקשיב לכל השאר.

בע''ה מקווה שתיהי מרוצה ממה שתשמעי❤️