כל הכבוד שאת מצליחה בכלל לחשוב על להתאפק

לא הייתי מצליחה והייתי מעירה לגמרי, שלפחות לא תפגע בילד שלי.

בטוחה שהיא מפסידה !

ניזכרת שבאחת הפעמים הילד נגע משהו בסכו"ם ושיחק איתם

והיא כמובן בהערה "תפסיק לגעת בסכום.. אחכ צריכים לאכול מזה"

מיותר לציין שזה היה הסכו"ם שלו

הייתה כמובן שתיקה מביכה גם מצד חמי בעלי גיסים וכל מי שישב שם

אז אמרתי לילד " זה בסדר אתה יכול לגעת בסכום שלך"...

ואז בכלל היו מבטים

יצאתי ממש מבואסת מהענין

זה הערות שכאלו טיפשיות

אבל ככ פוגעות לדעתי

ובעדינות בשעות שהיא רגועה יותר, ובלי שהיא עם נכדים/ בזמן קרוב למפגשים משפחתיים.

לא יודעת מה בדיוק הייתי אומרת, אבל הייתי מבהירה לה ששמנו לב שהיא מתייחסת בצורה מאוד קצרה ולא כל כך נעימה לילד ושראיתם שעם שאר הילדים זה לא כך, ושתשמחו לדעת מה תוכלו לעשות בשביל שזה ישתנה כי אתם לא רוצים שהילד יפגע.

אפשר גם להגיד איזה משהו שהילד אמר תוך כדי משחק שסבתא כל הזמן כועסת עליו או משהו כזה. תלוי אם זה יעצבן אותה יותר ואז לא הייתי אומרת שהוא אמר.

פשוט שתדע ששמתם לב. ואז יתכן שתיזהר יותר לפחות כלפי חוץ

איך שענית לה זה מצויין. שתשים לב שהיא מגחכת את עצמה 

ולומר שאין מצב כזה שילד מקבל יחס שהוא פחות.

בדיוק כמו שהורה אוהב את כל ילדיו גם סבא וסבתא צריכים לאהוב את כל הנכדים! ולעבוד על זה גם אם קשה.

ובכנות אם זה המצב ולא משתנה הייתי מצמצמת ביקורים למינימום.

יכול להיות שהיא אפילו לא מודעת להתנהגות שלה?

יכול להיות שדווקא אם תגיבו בצורה כזאת או אחרת זה יעלה למודעות שלה?

איך הטקט שלה באופן כללי?

(ויכול להיות שזה גם במודע לגמרי ואין מה לעשות מולה)

בעיקרון הכלל שלי זה שילדים הם חסרי ישע

תפקידנו להגן עליהם בכל מחיר

גם במחיר של כיבוד הורים

יגיע שלב שתצטרכו לקבל החלטה איפה הגבול

(אולי זה יהיה לא להגיע, אולי להגיע ולגונן עליו ולסתור את האמירות שלה)

בולט אצלה מאוד העדפה לנכדים מסוימים

לי בכא זה בולט

גם בקבוצות ווצאפ

התגובות לתמונות שלהם שונות מתגובות לאחרים

זה בעלי לא הסכים איתי...

וגם היה עוד נכד או שניים שזוכרת שבילדותם היו לה הערות

אבל לא זוכרת שבכזה קצב ורמה

ואולי כי הילד שלי אז כואב לי פי מאה

אבל גכלפי הנכדים אחרים היא בסדר בכללי

לא יוצאת מגדרה בכללל

אבל לא עוקצת ומעליבה

ובחוץ היא יודעת ךהתנהג מאוווד יפה ומכבד לאנשים

וכן בעקבות זה אני לא משתגעת ביחס אליה

לא מדי קרוב

שומרת מרחק

מזמינה אותם לאירוחים אצלינו בצורה קרירה וטכנית

ושמחה מאווד כשהם לא מגיעים

חבל שחמי מפסד

כי זה לא אשמתו

מההתחלה לא אהבתי את האופי שלה 

אבל באמת שהיחא הייתה כלפיי בסדר

עד שזה הגיע

וזה ממש קשה

אני הייתי מרחיקה אותו ביוזמתי בלי שהוא ירגיש ...למשל בדוגמא שהבאת- 

אני יעמיד את הילד איפה שנראה לי כי אני כבר קצת יכולה לזהות באילו סיטואציות ההערות יכולות להגיע ולמנוע את זה מראש- עד כמה שניתן. 

ברור שאת לא יכולה לנבא, אבל מה שאפשר- לפחות להפחית. 

זה לא נעים. מבינה אותך. צובט את הלב בייחוד כשהילד הוא ילד טוב כמו שאת מספרת- סולח ולא מרגיש. 

עולה לי עכשיו עוד רעיון, 

לפני השינה או בכלל בסיטואציות אחרות שלא קשורות לסבא וסבתא- לספר לו סיפורים על ילד בשם נדב (סתם דוג') שקורה לו סיטואציה דומה ואיך הוא מתמודד (איך את היית רוצה שהילד שלך יתמודד)  תוך כדי סיפור- בלי קשר אליו. ואז בשעת מעשה- זה יכול להשפיע עליו. תני לו "כוח" דרך הסיפורים אולי.. 

לא יודעת מה טיב היחסים שלך עם חמותך-- אבל אולי אפשר ליזום שיחה לדבר איתה על זה? 

אם היא מעירה לו כשהוא נוגע בסכום שלו - 

סבתא, יאיר נוגע רק בסכום שלו, אני מסכימה לו כשזה רק שלו והוא יודע לא לגעת בשל אחרים.

היא תרגיש טמבלית עם תגובה כזו.

ולאט לאט זה יפחת.

כי היא תבין ששמים לב ולא מתעלמים מהיחס הלא יפה שלה.

אם היא סתם אומרת לזוז לא יפה כי הוא מסתיר,

יאיר בא תעמוד פה בצד ימין כי אם אתה עומד ככה באמצע הילדים האלה לא רואים אותם.

בלי אפילו לחשוב אם יש משמעות וצדק להערה שלה או שלא.

את מלמדת את הילד שלך ואת נותנת לו את החויה והיא שתקפוץ.

ואם היא עוברת גבול אז להעיר לה.

סבתא שמתי לב שלאחרונה יאיר קצת קופצני יותר ואת מעירה לו ממש הרבה, אני קצת חוששת שזה יפגע לו בדימוי העצמי, אז נשמח אם תשימי לב כשהוא נהיה קופץ מידי להגיד לי או לבעלי כדי שנהיה איתו בצורה נעימה.

אין לה טאבו על לדבר והיא לא יכולה להגיד מה שבא לה.

אצלי זה היה עם הערות של אמא שלי לבעלי, על שטויות במיץ פטל, והוא לימד אותי פשוט להגיב ולתת לצד השני להבין לבד שזה לא לענין.

חושבת שאני בעצמי צריכה חיזוק

כביכול שתשמע את עצמה, ותבין כמה ההערות לא משמעותיות כלפי ילד.

הוא רואה שיש לו גב ושמבינים שהוא נורמלי והכל טוב.

ומבין שהסבתא מגזימה.

אין בעיה שיבין את זה. זה עדיף מאשר שיחשוב שהוא חריג רק בגלל ההערות שלה.

וכמובן- אני לא נוכחת בסיטואציה אז אני לא יודעת אם זה משקף.

אני גרה קרוב להורים שלי ופעם אחד האחים אמר לי שאמא שלי מפלה אץ ילדיו לרעה ולא תמיד מאשרת להם מה שידוע שהיא מרשה לנכדים אחרים.

ואכן- אמא שלי מרשה את הדברים האלה בדר"כ אבל ממש לא תמיד וגן הילדים שלי נענו בשלילה כמה פעמים. אז הוא יודע יותר מה קורה אצלו ופחות היה מודע לזה שזה קורה גם עם אחרים.

מה אני מציעה?

אם יש גיסה כלשהיא שנח לפתוח איתה את זה - יותר ברמת השאלה- לפעמים סבתא קצת יוצאת על הבן שלי בצורה לא נעימה, מה את אומרת? אולי תקבלי תמונה יותר רחבה. ואם זו בת שלה-אולי גם יותר כלים להתמודדות. למשל- איזה סיטואציות יותר מוציאות ממנה את זה וכד'.

ואולי- אולי באמת יותר קשה לה עם הבן שלך. ואז לחשוב איך להימנע או איך ניתן להדריך את הילד שלך להתנהגות יותר מותאמת לסבתא- אם זו הסיבה שהבאת.

כמובן שעדיף שבעלך יגיב ולא את וקודם תדברו על זה בינכם בבית אבל אין סיכוי שלא מגיבים על התנהגות כזאת.

הוא שתק כשאמרתי לו שזה מפריע לי

שתק כי לא יכול להכחיש אבל לא אמר נכון זה פוגע וכואב לי בשביל הילד

הוא יודע שאני לא מתה על האופי של אמא שלו (היחסים ביני לבינה נראים מעולים.. רק שמאז המצב הזה נראה לי שזה העכיר ביננו)

אולי הוא יגיד לה בשיחה בינהם.. ירמוז

אבל אין מצב ליד כולם

בנקודה הזו בלי קשר יש לי קושי מולו.. שקשה לו לצאת להגנת הילידים שלו מול אנשים אחרים

לא ברור מאיפה זה נובע...

מי שיותר קל לו, ולפעמים דווקא בגלל שזה אמא שלו ויש מורכבות בקשר מעבר לכלה וחמות,

כי יש תסביכים מהילדות וכל זה, אז כן עדיף שהכלה.

לגמרי מי שיותר טיפוס מגיב ופחות חושש.

תמיד היו...

רק שתמיד לא אהבתי את האופי שלה

אבל ממש לא הראתי את זה

וכבדתי מאוד

והיא הייתה בסדר כלפיי גכ

אני מאז שזה התחיל אני לא סובלת אותה

אולי לאחרונה היא מתחילה להרגיש

אבל בסך הכללי היחסים בסדר גמור

לא הייתי שותקת

אתם ההורים ואתם אחראים בלעדיים על הנפש של הילד ולא על הנפש של הסבתא

לא יןדעת איך, אבל לא הייתי מבליגה בכלל

נשמע שהוא עוד לא מבין, למזלו,

זה שהוא רץ לשבת לידה, מראה שהוא רוצה בקרבתה...

אני חושבת שאפשר להגיב אחרי הערה שלה, ב"תרגום" שלך, למשל

הסבתא זועפת - נו תזוז, אתה מסתיר!

האמא ברוגע- יאירוש, אנחנו רוצים שיראו את כולם אז תשב על הרצפה.

או הסבתא- תפסיק לגעת בסכום!

האמא מיד בנעימות- יאיר, אתה יכול לגעת ואח''כ תביא לי שנשטוף לך כדי שיהיה לך נקי, טוב ממוש?

להקצין את הטון הנעים והרגוע והילדותי שלך לעומת הטון העצבני שלה, שזה יבלוט והיא תרגיש בזה. אם היא לא כזאת רעה היא אמורה להבין את הרמז. 

שהתייחסה ככה כלפיי גם כשהייתי גדולה והבנתי את זה

יחס מנוכר בעוד שלשאר כל הזמן היתה מביאה מתנות והמון זמן איכות. זה היה מאוד בולט

וזה כואב ברמות.. חיבוק לך ולילד❤️

תחבקי אותו אבל צריך לנהל את זה בחכמה. שלא יראה שאמא היא נגד סבתא. לא יודעת איך 

אבל שהוא ירגיש שהוא אהוב אצלך לפחות ללא תנאי ויש מישהו שהוא יכול לפרוק אצלו

אני לא מבינה מה מניע סבתא לאהוב פחות את אחד הנכדים. באמת שלא מבינה...

רק שלי לא יהיה דבר כזה חלילה. 

אני גם חשבתי לפתוח שרשור דומה על קושי סביב הקשר של חמותי עם אחד הילדים אצלנו.

אני רואה בדיוק מה גורם לזה, האופי של הילד הזה דורש ממנה יותר, אין לה את הכימיה הטבעית איתו כמו עם אחרים, והיא לא מספיק כנה עם עצמה לעצור שניה ולהגיד שהקושי הוא שלה ולא משהו בו.

זה מצער מאד..

אנחנו בחרנו (בגלל עוד דברים, אבל גם זה) להתחיל להמעיט בביקורים אצלה ולהפוך אותם לביקורים של כמה שעות ולא שבתות עם שינה וכו, למרות שזה דורש יותר מאמץ

את אומרת דבר והיפוכו... מצד אחד את אומרת שהאופי של הילד דורש ממנה יותר.מניחה שבגלל זה אין לה סבלנות וכח וכימיה אליו.זה טבעי.גם הורים לילד מאתגר לפעמים יש להם פחות הככלה וסבלנות מולו.זה טבעי. ומצד שני את אומרת שהיא לא מספיק כנה כדי להגיד שהקושי הוא שלה...הקושי הוא של הילד.האופי שלו דורש יותר ואין לה כח.הקושי של הילד הוא הסיבה לקושי של החמות.

יש ילדים נגיד עם אופי שובב במיוחד או רעשן שאני מבינה למה זה שזה דורש יותר זה משהו אובייקטיבי שמקשה עליה וגורם לה להתרחק.

אבל יש דברים למשל כמו ילד יותר עדין שאם את בנאדם ציני שרגיל להגיד כל מה שעולה לו לראש בלי מסננת אז פתאום צריך לחשוב לידם פעמיים על מה שאומרים, ואי אפשר לרדת עליהם. זה לא בדיוק הסיטואציה אצלנו, כן? אבל הבאתי דוגמא שמשקפת בעיניי את המצב. אז ברור לי שזה דורש ממנה יותר כי היא פתאום צריכה לחשוב על מה שיוצא לה מהפה, אבל היא גם יכולה פשוט לדוגמא לא להעיר על כל פיפס שלו מה שיעזור לה לא לשקול מילים, אבל מסתבר שזה גם כן קשה לה. אז במצב כזה שבעיניי הילד לא עושה משהו אקטיבי שמקשה עליה אלא עצם קיום האופי שלו זה הקושי שלה אז נראה לי שזה כן מקום לבוא ולהגיד (גם לי כאמא) - הקושי הוא אצלי. ברור שזה מול הילד בגלל משהו. כל קושי מול בנאדם יושב על משהו, אבל זה לא שהילד מאתגר אותה. מרגישה ששפכתי המון מילים מסביב אבל היה לי קשה להסביר את עצמי אז מקווה שהייתי מובנת

וכימיה נתתי כסיבה נוספת, לפעמים פשוט אין חיבור ומישהו מעצבן אותך כשהוא נושם בלי קשר למה שהוא עשה או לא עשה ובלי קשר לאופי שלו. לצערנו זה יכול לקרות גם בין הורה לילד או סבא לנכד

מבינה את כוונתך.באמת לפעמים סתם אין כמיה.וכל מעשה מעצבן...זה לא פשוט.

בעלי לחוץ לסיים את כל המטלות בעבודה לפני החג. ובינתיים לא בנה סוכה. אז מתלבטים אם להתארח כל החג. וברוך ה' חמי וחמותי שמחים לארח אותנו כל החג, אבל זה אומר לארוז לכולם לשבוע. ומתלבטת אם באמת יהיה לנו נוח ואם זה לא יחרפן את הילדים.

זה לא כמו פסח,זה רק לבנות סוכה

אני מעדיפה את זה על פני לארוז לשבוע ולהיות תלויה לשבוע באחרים

לא תמיד יש את האופציה

אבל היא לא כתבה שאין לה אופציה

לא חוזרת על זה בחיים

ממליצה בחום רב לבנות סוכה.

כמה רחוקים הם מכם?

יש לכם בנים גדולים?

הוא יכול רק לישון אצליהם?

גם אם תסכו, אין כמו לדעת שהבית מחכה לכם מוכן

מקסימום שיעשה את זה בחול המועד..

לק"י

אבל יצא לי עמוס, ורציתי להספיק עוד דברים...

שחביב עלי

השנה הוא מגיע בתקופה מורכבת בשבילי

אז בעיקר לעבור אותו בשלום

יש לי בלו"ז תורנויות בעבודה

וביקור משפחתי אם יתחשק לי

ובטח אני אצא לטייל בספונטניות בקטנה

אם היא הייתה במרפסת זה היה נראה אחרת כנראה

מכל מקום בדרכ עובר בסדר למרות..

השנה אני חייבת לעבוד בחול המועד שלא כהרגלי אבל זה בסדר מבחינתי כי זה מהבית

וגם - השנה ערב החג לא נאכל בסוכה שלנו אלא נלך לחמתי ואצלה זה בגינה וזה אחרת

לא מתכוונת לטייל את עצמי לדעת כי אני עובדת כאמור ואני דווקא בסדר עם זה. בעלי יהיה עם הילדים רוב הזמן

לק"י

ככה החג הרבה יותר מורגש לי. ולא רק כשיורדים לאכול בסוכה.

(רוב חיי היינו בחג בבית של סבא וסבתא שלי, ששם הסוכה בחצר שלהם. אז הסוכה הרבה יותר זמינה).

כן נחמד לי לפגוש שכנים כשגם יוצאים לסוכות. אבל רוב השכנים שהיו חברים טובים עזבו, אז זה כבר פחות נחמד לי (יש הרבה שכנים נחמדים, וחלק חברים הרמה מסויימת, אבל זה לא זה...).

אין אוויר כבר

יש לנו השנה סוכה גדולה ויפה

חג ראשון אנחנו לא בבית אבל כל חול המועד כן ושמחת תורה גם בעז"ה

והכי שמח לי שהבת הגדולה שלי בבית, והיא זו שתבשל בעיקר😅

סתם, אני הכי שמחה שבסוף אנחנו יכולים לבנות את הסוכה במקום הקבוע שלנו (חששנו שיהיו לנו בעיות, כי יש שכן חדש בבניין), אז תהיה לנו סוכה גדולה כמו תמיד ולא רק קטנה במרפסת. (למרות שאני עדיין חולמת על דירה עם גינה גדולה ומקום קבוע לסוכה...)

יש כמה דברים מלחיצים במהלך חול המועד השנה (בעצם דבר אחד גדול), ואני מתפללת שהכול יעבור בשלום...

(אבל אני חייבת לסיים כמה דברים בעבודה לפני סוכות, כי בחול המועד אני לא עובדת, ובמקום זה אני כאן🙄)

אז נשאר פינישים שזה לפעמים הכי מעצבן...

אבל מתכננת לבשל הכי פשוט כדי שאהיה פנויה לתלות קישוטים וכו...

במיוחד שיש הרבה חול המועד

אבל גם עומס

אוהבת אותו בטירוף.

יצרנו לעצמנו מסורות משפחתיות (שלא אכתוב פה כי אאוטינג מדי), שמביאות לזה שכמעט כל ערב יש לנו תוכנית כיפית אצלנו בסוכה.

יוצאים לפעמים לטיול אחד קרוב לבית, אבל רוב מוחלט של היום פשוט שורצים בסוכה ונהנים עד הסכך.

בראש השנה, איך שסיימתי הדלקת נרות וברכות ''שנה טובה'' לכולם, אחת הבנות אומרת- 'אם עכשיו ר''ה- אז עוד שבועיים סוכות, נכון?' וכולם התחילו לקפץ מאושר...

וממש שמחה בו.

השנה לצערי אצטרך לעבוד בחוה"מ אז קצת צובט לי…

בנוסף, לפני החג תמיד יש לי נאחס כזה של למה כולם כבר בנו סוכה ורק אנחנו מחכים לרגע האחרון (עוד לא התחלנו לבנות עדיין) אבל בסוף בונים אותה צ'יק צ'אק והכל מסתדר…

יש לנו חצר גדולה, הסוכה צמודה לבית אז זה מאוד נוח❤️

בעלי אוהב ממש את כל העניין של בניית סוכה, משקיע ומחזק כל פעם את הדפנות והכל.

שנה אחרי ה7.10, הוא הוריד את הדפנות וזה עשה לי ממש ממש רע. החזיר אותי לתקופה החשוכה הזו😔

שהסוכה נשארה שבועות כמו קוץ בעין על זה שהוא לא נמצא. ועד שאזרתי אומץ לבקש עזרה מאחרים שיבואו לפרק, היה להם מורכב לפרק (כאמור, הוא ממש משקיע בבנייה ובחיזוקים שלה😅) והכל היה מורכב כ"כ.

וגם שנתיים אח"כ פתאום הרגשתי שאני כ"כ לא רוצה את החג הזה (ברמה שידענו שיש לו צו באיזור החגים וממש קיוויתי שיפול על סוכות רק כדי לא לבנות שוב סוכה😬)

השנה ב"ה מרגישה במקום אחר. החלטנו לארח ולמלא את חול המועד בדברים טובים, ומרגישה שניגשת לחג ממקום הרבה יותר טוב❤️ ואפילו ממש נהנית מהסוכה היפה שמלאה בקישוטי ילדים ססגוניים 🤭😅

זה לא מובן מאליו ככה להתעלות מעל עצמינו

חוץ מהחלק שהשנה אנחנו במקום אחר 😂

כי אני לא במקום אחר, אני באותה באסה.

לא מתכוונת להתקרב לסוכה (לא עושים את החג עצמו בבית)

מקווה שיעבור לי עד מוצ"ש..

כרגע בחוסר עשייה מוחלט. הבית הפוך, למי אכפת..

מקווה כשנתארח שהמצב רוח ישתפר.

וממש כיף לשמוע אותך ככה!!

את באמת חזקה 💪 בעורף.

מרגע שהתחלנו להתארגן כבר לא היה זמן להימרח אז ב"ה מרגישה יותר טוב.

פתאום קלטתי שהחג סוכות האחרון שעשינו ביחד היה זה שלפני ה7.10

איפה הימים שמה שהיה לי קשה זה שהוא ישן בסוכה.

חג שמח!

חיבוק ענק!!!

בע"ה שהחג יאיר ויביא איתו שמחה ואור!!

לא מידי תכנונים, משפחה רוגע זרימה..

הם תחרות ביני לבין סוכות מי יגיע ראשון לט"ו בתשרי

מרדףףףף חסר נשימה

וגם יש לנו אירוע בחג

אבל ב"ה הכל בטוב ובשמחה

על החגים...

מדי פעם אני קוראת שוב וזה עוזר לי לנרמל את התחושות המעורבות מול החג.

הנה הקישור

חגים – כי נפלתי קמתי

תודה @קמה ש.

שנה ראשונה שלא עם ההורים שלי בחג…

אצל ההורים של בעלי, ויהיו דברים שונים משאני רגילה, אז קצת לחוצה. ולא הספקנו לקשט את הסוכה שלנו שזה ממש מבאס אותי, מרגיש לי שהיא חסרה עוד… אבל משתדלת לחשוב חיובי

תנסי לשלב

תבחרי שעות מסויימות ביום שאת רק מניקה

ואחרות רק תמל

כך הילד יקבל את יתרונות ההנקה

אבל לא יהיה תלוי רק בזה

את מעודדת אותי שזה אפשרי 🥹

לפעמים הקושי הוא בתנוחה לא נכונה של ההנקה והתינוק, או באופן שבו הוא מתחבר. יועצת הנקה תדע להדריך איך להיניק נכון.

ולפעמים באמת אין מה לעשות...

אבל באמת לא צריך לוותר לגמרי, אפשר לשלב הנקה עם בקבוק תמ"ל❤️

אני כבר משלבת, אבל חוששת שלהוסיף עוד תמ"ל יחריב את ההנקה לחלוטין...

עד שהיא עלתה במשקל, ואז חזרתי להנקה בלעדית (זה היה בערך מגיל שלושה שבועות עד חודשיים).

לא יכולה לומר שההנקה שלה הייתה הכי מוצלחת שיש (היא לא הייתה יונקת רגוע, ובגיל 11 חודשים חזרנו לשלב בקבוק, עד שבגיל שנה וחודשיים בערך היא הפסיקה לגמרי לינוק), אבל בכל זאת יש קצת תקווה...

אגב, יועצת הנקה אמרה לי שבלידות מתקדמות לפעמים קשה יותר לתינוק לינוק, כי החזה גדל מפעם לפעם... (אצלי זה היה נכון עם שתי הקטנות, אבל לא בטוח שזה קשור רק לזה)

שיש הבדל בין מדריכת הנקה

ליועצת הנקה ibclc

לפחות לפי הניסיון שלי..יועצת הנקה מוסמכת תבנה תוכנית שתדעי בדיוק כמה להוסיף וכו שההנקה לא תלך ושהתינוק יעלה במשקל

וואי בהצלחה הייתי שם מבינה ממש את התסכול💕

בצורה נעימה, לא בכעס או משהו.

פשוט "דיברתי עם מישהו וזה לא קשור אליך".

זהו

שאני עכשיו עונה לשיחה ואני אשמח לאפשר לי לדבר בלי הפרעה ואם יש שאלות אז אפשר כשאסיים ואז עונה/לא עונה ובכללי מסבירה הרבה פעמים את הכללים של נימוס במהלך שיחה באופן ישיר או עם בטלפון ואם יש מקרה דחוף אז עושים סימן..

סקרנות של ילד זו הזדמנות של למידה ודוגמא אישית

אני מסבירה על כל דבר בשפה שמותאמת לגיל

אחכ מתפלאים שמתבגרים לא משתפים

ושהם חסרי סבלנות

היתה להם דוגמא אישית לזה

ומציבה גבולות.

זה הולך בערך ככה:

עם מי דיברת?

את רוצה לדעת עם מי דיברתי?

כן

זה מסקרן אותך?

כן

אממ זה באמת מסקרן, כשקורה משהו סביבי ואני לא יודעת מהו, זה כמו ביצת הפתעה, זה כמו משלוח שהגיע בחבילה.

מעניין למה זה גורם לנו סקרנות. יש לך עוד דוגמאות לדברים שמסקרנים? לפעמים את מסתקרנת גם בגן? האם יש לך דברים אישיים שמסקרנים אחרים?

(ככל שהם יותר גדולים ככה יש להם דברים יותר אישיים)

למה אנחנו לא מספרים לאחרים הכל הכל? כי יש לנו דברים אישיים. ואנחנו מכבדים את המרחב של האחר ולומדים להתאפק.

זה קשה אבל

נכון זה קשה להתאפק כי אני מאוד מאוד סקרנית, אהל אני מבינה שזה משהו אישי ולא חייבים לספר דברים אישיים.

את יודעת למבוגרים גם יש הרבה תחומים שילדים ככך שהם גדלים הם יבינו יותר.

למשל מה?

למשל נגזרת של פונקציה. את רוצה שאת אסביר לך מהי נזרת של פונקציה ואיך מחשבים אותה?

אה.. לא? אה.. כי זה דברים של מבוגרים וכשהיא מבוגרת אז תלמדי אותם.

הייתה לי עכשיו שיחה שהיא אישית/ של מבוגרים ולכן אין טעם שאספר לך מי התקשר.

אני מבינה מאוד את הסקרנות, ובכל זאת לא מספרת.

אבל אשמח לחלוק איתך מחשבה אחרת.

את רוצה לשמוע מה קרה לי הבוקר?

זה רק דוגמה, לפעמים אחרי שני משפטים ממצים, לפעמים לא מרפים, לא להיבהל מהחטטנות או מההתעקשות, הם ילדים והם עדיין לומדים א העולם. זה בדיוק תפקידנו ללמד אותם. הכל טוב.

אם יש ילד שחודר למרחב האישי באופן מוגזם אפשר לעבוד על זה (וגם כדאי להבין אם זה יושב על כיוון חרדתי או חוסר ביטחון)

אבל אם זה משהו טבעי של ילדים אז לנסות לקחת את זה ברוח טובה ולהבין שזה בדיוק התפקיד שלנו ללמד אותם את רזי החיים.. כלומר לא לקחת את זה אישית, הם שאלו אותי וזה מעצבן אותי כי אני לא חייבת להם תשובות,

אלא לנטרל את העובדה שזה הופנה כלפי, וחהסתכל על זה מלמעלה,

הם חופרים לאדם בנושא שלא עניינם/ הם לא יבינו, זה גורם לאותו אדם חוסר נוחות

אני אמא שלהם, ולכן מתפקידי ללמד אותם אץ ההתנהלות הבריאה.

ואז לנצל את הסיטואציה/ לרשום לי בצד להזדמנות אחרת, על מנת ללמד אותם כישורי חיים בהקשר הזה.

דיברנו על משהו של אבא ואמא.

זהו.

אם ממשיכים להתעקש:

זה לא משהו שקשור אליך/שאתה צריך לדעת. אם זה היה קשור אליך היינו מספרים לך.

רעיון לנתב את זה לשיח על סקרנות. אבל לא חושבת שזה משהו שאני יכולה לעשות כל פעם שעולה שאלה כזו

מספיק 3-4 פעמים בתקופה קצרה כשאת מזהה שזה מוציא ממך כבר תחושות מעבר לנורמליות. או כשזה כמה ילדים במקביל בשלב הזה ואז זה מרגיש כמו מתקפה מכמה חזיתות ואת רוצה להרגיע את כולם בתהליך אחד.

לפעמים זה נרגע ואז שוב חוזר ואז אפשר שוב לפתוח את זה מעבר.

מניחה שאם הפותחת עצרה כדי לשאול על זה, זה מספיק מציק לה ששווה לעצור רגע ולהבין מה קורה פה ואיך אפשר לנתב את זה להתקדמות ולמידה ולא לתסכול ומאבק כח.

במאמר מוסגר,

בעיני להגיד זה לא משהו קשור אליך, עלול להגביר חרדה ולכן אני אישית נמנעת מתשובות כאלו בלי להסביר איך יכול להיות שזה לא קשור אליו ולהרגיע שהוא באמת יאמין לי שזה לא צריך להטריד אותו.

כלומר אם הוא רגוע אלרי תשובה קצרה, אז הכל טוב.

אבל אם הוא רק מקבל את הסמכות שאסור לו לשאול אבל בפנים הוא לא רגוע, ולומד רק שאסור לשאול, מבחינתי זה לא טוב.

אבל יכול להיות שזה נכון רק לגבי הילדים שלי ולא לגבי ילדים אחרים.

אני לא מתיימרת להגיד מה נכון לכולם, אני משתפת איך זה אצלנו ומי שרוצה שתיקח, ומי שלא רלוונטי לה הכל בסדר 😊

והורים לא משתפים ילדים בדברים האישיים שלהם.

אבל אולי אפשר להפוך את זה למשהו מצחיק:

לענות להם על השאלה, אבל במלל צפוף ובמילים גבוהות, וב"אירוך" רב - עד שהם יתחרטו ששאלו🤭

וזהו.

לפעמים משנה, מוסיפה, מעוותת את נושא השיחה האמיתי.

מדברת בחדרי עם דלת סגורה או כשהם ישנים...

כשזה סתם שיחה עם חברה ומעניין אותם- אני משתפת.

קשיים כאלה הגיוני שמכניסים ללחץ לא מבוקר כזה...

נסי לנוח עוד קצת בחדר, ואז לצאת אליה, להתנצל בפניה ולהחזיר לה את המוצץ, ולהסביר לה בעדינות שנלחצת כי יש לך הרבה מה לעשות ואת צריכה עזרה עם הילד...

הכי חשוב לא להישאר במקום של ההלקאה העצמית❤️ (קל להגיד, קשה לבצע...) בכל אופן, הכי טוב לילדים אמא יציבה שלא מתבוססת בתוך עצמה, ולכן זה חשוב...

זה קורה לכולנו 💔

תחושת אשמה ושנאה עצמית מלוות אותנו הרבה אחרי שהילדה עבר לה ... כשאת נרגעת תגידי לה שאת מצטערת ולא התכוונת, זה יקל גם עלייך וגם עליה.

עם כזאת הקדמה הייתי בטוחה שעשית משהו רשלני שגרם לסכנה חמורה

(כמו לשכוח להרים הנדברקס והאוטו הידרדר)

קודם כל בשביל עצמך כדאי להפחית את הציפיות להכנות לחג למינימום האפשרי.

לא יקרה כלום אם לא תספיקו לשטוף את הבית, ממילא אוכלים בסוכה, ואם יהיה למחר לאכול חלה עם שניצל (וגם זה אפשר קנוי)

נשמע שיש פה פער גדול בין הציפיות ליכולות שגורם ללחץ שרק שורף זמן ומגדיל נזקים.

כנסי למקלחת מרעננת

תתכנני מחדש את היום לפי מה שריאלי,

תשאירי זמן לקצת נחת עם הילדים

תשלבי לכם מסכים ושמע פודקאסטים,

תוציאי להם חטיף אחר"צ

והכל יהיה בסדר.

יבואו עוד ימי שישי וערבי חג מוצלחים יותר. זה בסדר גמור אם לפעמים יוצא מפוקשש ברמות.

לפעמים חולים, לפעמים לחוצים, קורה במשפחות הכי טובות!

הכל בראש, תשנני לעצמך שהכל בסדר ויהיה בסדר!

כלכך הגיוניות ברמת הדיוק.

רשמתי גם לעצמי

לשחחחחחחרררררר

אני לא יודעת בת כמה הילדה. אבל אחרי שדברים נרגעים אפשר לדבר איתה, להסביר את הלחץ ולהתנצל ולחבק. וזהו, להמשיך הלאה. הכל בסדר. גם פה בלי אתגרים אנחנו לא בקצב בכלל וכולם עצבניים....

שבר משהו לשכנה בסוכה...

או הציק לילדים ברחוב

הפתעת בסוף...חחחח

קרה לי גם...יפה שאת בהלם מעצמך, את נשמעת אמא מקסימה.

אני היום צרחתי על הבת בת 9 שלי והעפתי אותה מחדרי כי כמה יכולה לספוג את הצעקות שלה עליי שאחותה לקחה לה את הבריסטול הירוק שחסר לה לקישוט לסוכה. אז הצעתי לה מלא אאפשרויות והבאתי לה דברים חלופיים והיא צועקת שעכשיו אלך לקנות לה חדש וכו

צרחתי עליה שתצא מהחדר ותתמודד ביי.

היה לי רע

היא ישבה עם עצמה, חשבה ומצאה פתרון יצירתי מדהים חדש

חשבתי לי שכן לפעמים אולי ילדים צריכים משהו שיפעיל להם את הנשמה, אז אולי היה טוב שצעקתי עליה.

וואו היא נשמעת ממש כמו בן ה9 שלי...

מלא צעקות עלי והכל עכשיו ואימפולסיבי

מעניין אם זה אופי או קשור לגיל או שניהם

באמת מתסכל❤️

הגיוני שתבכי, תני לזה..

אולי תרשמי פה באיזה אזור את גרה ונמליץ לך על רופא אחר ?

כי התורים לרוב הרופאים כאן הם בטווח של חודש.

ממליצה לנצל את החודש הזה להתארגן עם בדיקות חשובות שבלעדיהם לא מתחילים טיפולים.

תתחילי בבדיקת שד אצל כירורגית או רופאת משפחה שהתמחתה בזה. יש פה שרשור נעוץ שיכול לעזור. (בלי בדיקת שד ב"תוקף" לא עושים טיפול...)

אפשר לבקש מרופא משפחה הפניה לפרופיל הורמונאלי ובדיקות דם מקיפות.

זה יכול לקצר תהליכים אחר כך

ממליצה מאד!

שוב חיבוק ענק

והלוואי ולא תצטרכו את התור לרופא בחודש הבא

ותתבשרו בבשורות טובות ומתוקות, בזש"ק בבריאות, בשמחה ובאהבה.

האמת היא שכבר הייתי פעם אצל כירורגית שד, והיתה חוויה ממש לא טובה, אז אני קצת מדחיקה את זה שאצטרך שוב...

מה זה אומר "רופא משפחה שהתמחה בזה"? יש כזה דבר?

בשביל להתחיל תהליך של פוריות צריך בדיקת רופא כירורג שד בתוקף

תנסי לנצל את החודש הזה לדברים האלו

פרופיל הורמונלי עושים ביום 3-5 לוסת, אצלי הרופאת משפחה נותנת כאלו הפניות. אני כותבת לה באפליקציה וזה מספיק.

חוץ מזה ממש הרגשתי אותך בתסכול וההחמצה

אני לגמרי יכולה להבין אותך, עברתי דברים דומים בעבר וכמעט שום דבר לא עזר לי לא להתבאס על זה...

וזה בעצם כי אין הרבה כירורגיות לצערנו....

לכן המלצתי להסתכל בשרשור הנעוץ פה בפורום, יש שם הרבה מידע בכל קופ"ח

אני לא מסכים עם בעלך.

רופא הוא לא נציג שירות של חברת סלולר, הוא לא אמור להיות קצר סבלנות בסוף המשמרת שלו.

להתקשר למרפאה זה אף פעם לא מזיק, מקסימום היו אומרים לכם שזה לא אפשרי. אם היו אומרים לכם שזה כן אפשרי, אז מן הסתם הייתם מקבלים ממנו את השירות הכי טוב שיש לו.

ובכל מקרה פעמים רבות איחור של לקוח לא מעכב את הרופא אלא רק משנה את הסדר, כלומר מי שהיה אמור להיות אחריכם נכנס במקומכם, ואז אתם הייתם נכנסים במקומו. ממילא פעמים רבות התור כולו מתעכב ואף אחד לא נכנס בשעה שהוא הוזמן אליה.

ואם יש רופא קצר רוח בסוף המשמרת שלו, לא הייתי רוצה שהוא יטפל בי גם באמצע המשמרת שלו...

אבל זה קרה. ולכן התגובה שלך מיותרת ופוגעת, כי היא דורכת עוד יותר על הקושי, תוקעת סכין בפצע ומסובבת אותו.

זה היה התור האחרון ביום, ולכן הנטיה של בעלי היתה לוותר כי זה פחות סיכויים שהוא יישאר עוד. גם אני חושבת שזאת היתה טעות, אבל התגובה שלך פוגעת ומיותרת.

הוא אמור למות לבד בפינה שהוא נכנס אליה, או שמצאו אותו על הגב מתי שהוא..

לנו ההדברה החזיקה הרבה יותר מכמה חודשים, יותר לכיוון של שנים

הבאתי מדביר לבית

אצלי זה כמה חודשים לא כמה שנים

מצד שני, ניקיתי מאז חלונות פעמיים (בהנחה שנכנס מהחלון) וכמובן שטפתי את הבית

אני יכולה להיות רגועה? במקום להתכונן לחג שבת אני כל הזמן משוטטת עם העניים שלי בכל מקום

קטו הוא עכול להיכנס

אבל עם הדברה הוא אמור למות

ופעם הבאה אגב תבקשי שידבער גם קצת מחוץ לבית זה גם אמור לעזור

יימח שמו, ימות במהרה

בערך אחרי עשרה חודשים הם מתחילים לחזור לאט לאט

שהוא ימות בתווך הזמן הקרוב? וואי זה סיוט

ולמה אני כזאת פחדנית?

קצת מגעיל למצוא מקק מת, אבל אין סיכוי שהוא לא מת מההדברה.

כזה חי מטייל פתאום בבית

אחרת את תצרכי להיות זאת שתעשה את זה

מזכיר לי שפעם נכנס גוק לחדר שינה שלנו

לילה לבן כולל הזזת כל הרהיטים בחדר

עד שלא היתה גופת ג'וק לא הלכנו לישון