הוא מדבר על האובדנות סביב משהו? סביב הבדידות? הדת? משהו אחר?

את מדברת על בית הלל הארגון של הרבנים הליברלים או הלל הארגון של הדתלשים? בכל מקרה נשמע כמו רעיון טוב שהוא ימצא מקום תומך ולא ירגיש בודד.

הוא מטופל תרופתית? מה הפסיכולוגית אומרת? 

אומר שמרגיש לא שווה. לכולם יש בגרות.

חברים. עבודה. לא אין..

גם סביב הבדידות.. וגם הדת- שכל הסביבה שלו מקפידה והוא מרגיש שונה ולא בסדר שהוא ככ רחוק מזה ומחלל שבת וכו'.

התכוונתי להלל, תודה שתיקנת.

מטופל גם תרופתית. בעבר התרופות עשו לו לא טוב. והובילו גם לאלימות. היום הוא לוקח במינון נמוך.

הפסיכולוגית נותנת לו משימות קטנות.

את האמת, הוא היה כבר אצל כל כך הרבה פסיגולוגים ופיסכיאטרים. ומה לא.

הוא שחוק והחליט שאין לו כוח יותר.

במהלך השנים הוא היה בעיקר על המחשב כשהוא נשר מהלימודים. זה הרס אותו ממש...

ובגלל האלימות הגיעו גם משטרות לבית והיה בלאגן..

גם בכללי ההורים לא משדרים על אותו גל ויש ביניהם הרבה ויכוחים.. בעיקר בתקופה ההיא זה היה אבל גם בכללי..

אז הוא לא חווה מקום בטוח. לא ידע לפתור קונפליקטים ולהשיג חברים בדרך טובה. ביטחון עצמי נמוך.

המשפחה פחות משפחה של טיולים ושאלות נפשיות.

יותר התנהלות טכנית, פחות דיבורי אמונה ותורה בקטע נפשי.

התורה יותר במקום של מותר אסור, סיפורי צדיקים.

ההורים שונים בדרך אז זה או מאוד דתי או פשוט פחות שם וליברלי עם אמונה, אבל משהו קצת אחר.

מה שאני באה להגיד שההורים שונים אחד מהשני ופחות רואים כלפי חוץ את האהבה שלהם ואת זה שהם מצליחים להסתדר למרות הקשיים. כי זה נראה שהם פשוט לא.

אז מבחינתו העולם קשה ומדכא.

ההורים מתאמצים ומשקיעים אבל בקטע הזוגי הם לא בעניין לטפל בזה. כבר דיברנו המון שנים וניסינו.

זה המחיר.

עבור כולכם.

יש לו כוחות לנסות? לחפש? מה מונע ממנו לדבר עם ארגון הלל? חושש מתגובת ההורים? יש מישהו שמלווה את ההורים מעבר לפסיכולוגית שלו?

יש/היתה חכית בציונות הדתית אאלט מיכל וולדיגר או משהו דומה שמאד עזרה לאנשים עם התמודדויות נפשיות, אולי היא תוכל לעזור ולהפנות.

בנוסף אפשר לפנות לרווחה לבדוק אופציה של סל שיקום, עוס שילווה אותו, שיראה מה כדאי ויכול לעזור צעד צעד.

לפעמים יותר מפסיכולוג שיקשיב או בנוסף אליו חשוב גם מישהו שילווה את המסע הזה פרקטית.

גם מישהו שילווה את ההורים, שיסביר להם מה הילד עובר איך הוא רואה את העולם, מה הוא מרגיש בפנים, איזה מענה יכול לעזור לו. אני בטוחה שלמרות שההורים שמרנים ומבוגרים הכי אכפת להם בעולם מאח שלך, והם רק רוצים שיהיה לו טוב, אבל הם עומדים במבוי סתום מול סיטואציה שאף אחד לא הכווין אותם אליה, ואין להם מושג מה לעשות מעבר למה שכבר ניסו. אולי גם מתמודדים עם חשש מהחברה מסביב, וזה לא קל. הכוונה גם בשבילם ממקום לא שיפוטי ולא מתנשא ש"יותר יודע ויותר מבין" אלא באמת שרואה גם אותם.

וגם לך שיהיה מקום לפרוק בו. את אחות מדהימה ואכפתית שעושה בשביל אחיך, כל כך קשה לראות את זה מהצד וזה מפחיד מבלבל ומתיש. אז כל הכבוד לך 💞

הוא מאוד ילדותי. למרות שכבר בן 20 ומשהו, באופי הוא מפונק, היה כל היום בבית וזה התוצאות.

שההורים שלי חוזרים הביתה הוא מדבר איתם שעות ממצוקה ומשעמום מקבל הכל.

ההורים ניסו עם הרווחה גם. ומבינים בזה. הרווחה מאוד שפטה את ההורים שלי והתנהגה בצורה מבחילה. ההורים נשמו עמוק וניסו לעשות מה שניתן.

קשה להורים מאוד לשתף. והמצב נמשך.. הם מבקשים עזרה. מנסים למצוא לו תמיכה. לפעמים מצליחים. אבל אין טיפול שורשי.

הוא מבולבל בעצמו. לא יציב.

הלוואי והיה יכול להיות מישהו שילווה אותם..

הם לבד עם זה ממש.. ופשוט מנסים לסתום חורים. כי לא בעניין לטפל בזוגיות והתנהלויות. הם מודים על מה שיש. ולא בכיוון של להבין שאולי דווקא זה שלהם כהורים יהיה טוב זה ישפיע על כולם. 

מצער שהרווחה הרסו יותר מאשר עזרו..

לפעמים אפשר לטפל בדברים הדחופים יותר כמו הבדידות והאובדנות ואחכ להגיע לדברים המהותיים שהם פחות דחופים. תניחי גם שההורים שלך כבר לא ישתנו הרבה.

אבל כן הייתי מנסה לפנות לחכית הזאת, זה ממש בנפשה. לא תמיד היא מצליחה לעזור אבל לפעמים כן.

מוזמנת גם לכתוב לי בפרטי (אפשר מניק שנועד רק לזה אם תרצי) יכול להיות שאוכל לתת לך שם של עוס שאולי יוכל לסייע

או האם הפסיכולוגית עשתה הערכת מסוכנות?

ומאובחן עם דיכאון, כדאי לבקש מהפסיכיאטר סל שיקום. יכול לסייע לו במציאת עבודה, השלמת בגרויות, פעילויות חברתיות ותמיכה יומיומית...

הוא מוכר בביטוח לאומי? הוא עובד? אפשר לפנות ליד מכוונת לסייע בהכרה של ביטוח לאומי...

זה ממש קשה, אל תשארי עם זה לבד. יש מרכזים שמיועדים לבני משפחה של מתמודדים, ויש שם אנשים מקצוע וקבוצות שיכולות לסייע לך, תזכרי שזאת לא האחריות שלך, ואת יכולה לעזור על פי הכוחות שלך, אבל מעבר לזה-זה לא בשליטתך ... 

טוען שיש לו חרדות מאנשים.. בעקבות כל המשטרות שהיו פעם וכו, מפחד לצאת מהבית..

בפועל ההורים שלי פשוט סובלים בשקט מהמצב הזה ואני לא מצליחה להבין מה עוד אפשר לעשות וכואב לי מאוד

א. בעבר כשהפעלתי את חובת הדיווח על משהו שראיתי ושמעתי בנוגע לאובדנות, לקחו אותי ממש ברצינות ועשו עם זה משהו, אבל אמרו לי שזה שהיא שיתפה ואמרה משהו זה מעולה!! כי זאת קריאה לעזרה.. ומי שהמצב שלו ממש חמור פשוט לא משתף 😢 אז בוודאי שצריך לטפל ולהתקדם עם זה, אבל מצידך תראי לו שהוא אהוב ושאת ממשיכה לראות אותו כאחיך האהוב ולא בתור "האובדני"...

ב.בעבר גיסתי עבדה כעו"ס עם מתמודדי נפש מטעם עזר מציון. אולי כדאי לבדוק אם הם יוכלו לעזור. מכירה שהם נותנים מענה כולל גם למשפחה..

שאפשר לעשות קורס של כמה חודשים ולהתחיל לעבוד. לא צריך בגרות בשביל כל דבר.

נגר/טבח/קונדיטור/חשמלאי/אינסטלטור/נהג משאית/גנן.

יש כל מיני קורסים של לשכת התעסוקה/משרד העבודה שגם אם הוא לא זכאי להם אפשר לעבור עליהם ולקבל רעיונות במה היה אוהב לעסוק.

בקורס גם יוכל להכיר אנשים ולבנות קשרים חבריים/מקצועיים

תעסוקה זה חלק מאוד חשוב. ולדרבן אותו לסיים קורס ולמצוא עבודה למרות הפינוק

סתם זורקת רעיונות באוויר

אולי לתת לו לגור אצלך?

אולי אצל סבא וסבתא ?

מכירה את זה שפתאום אצל סבא וסבתא מותר יותר ממתקים? או יותר לראות טלויזיה? מה שההורים לא מרשים? אם יש אפשרות. לשקול את זה

אולי מסגרת שיותר תתאים? כמו כפר סילבר?

מסגרות שהן פחות קשות..

עבודה אפשר למצוא דברים פשוטים

שלא מסובכים רק להעביר כמה שעות ביום.. נגיד הצורך הזה לקום בבוקר להתלבש לצאת

לחזור לאיזה סדר יום .. אולי סדרן בסופר? שזה לסדר סחורה במדפים? מכולת קטנה

ליווי בהסעות? ילדים שצריך לפזר במסגרות

השכר לא בשמיים אבל זה יכול לתת מוטיבציה לדרים קטנים ופשוטים

סליחה שאין לי מושג מה עושים במצב הזה 🫶🏻

ולהיות יותר אקטיביים. לשלוח אותו לטיפול לבד עם עצמו לדעתי לא יעזור כמו שהתגייסות של ההורים למצב תעזור

הא ב של well being נפשי זה להרגיש בנח במקום שאדם נמצא בו. פיזית, רוחנית, נפשית.

להורים ש השפעה על נפש ילדיהם גם כשהוא גדול.  ולקבלה שלו על ידם יש השפעה. לא רק בזה שלא יטיפו לו. הם יכולים מאוד לחזק את העמדה והערך העצמי שלו בזה שידחפו אותו קדימה. לא הכל עליהם כמובן, אבל יש להם השפעה לדעתי. אולי לשלוח אותו לטיפול פסיכיאטרי בבית מאזן. נשמע שהוא צריך מענה יותר רחב ממה שהוא מקבל כרבע.

לבעלי יש חבר שהתפתחה אצלו מחלה נפשית. אובדנות חרדות ועוד כל מיני. הוא היה מאושפז תקופה והיום מאוזן ב"ה. יש הרבה מענים לסבל נפשי היום,יותר מבעבר

לגבי בדידות וזה שאין בגרות - אפשר להשלים בגרויות. אפשר לצאת לקורסים ולהכשרה מעשית בעבודות כפיים/ בעבודות שדורשות תעודה ושם להרחיב מעגל חברתי

כל החיים לפניו

זה שהוא מטופל זהטוב. נשמע שזה לא מספיק

שולחת חיבוק❤️

כי הורים לא יכולים להיות איתו 24/7 , וטיפול תרופתי כנראה לא עוזר.

לא הבנתי מה קשורה זוגיות הוריהם ותדירות טיולים. הוא נולד לא בריא , זה יכול לקרות לכולם . 

הוא נולד בריא

עבר הצקות בבית ספר, נשאר בבית, התחיל להתמכר במחשב וכל ההתנהגויות שנוצרות מהדבר הזה..

זה לא פתרון כללי. אבל חושבת שאם את מסוגלת לפנות זמן פעם בשבוע נגיד ללכת להורים, לשבת איתו לדבר סתם (אמרת שמדבר הרבה עם ההורים מתוך בדידות), או בעדיפות גבוהה הרבה יותר - לצאת איתו להליכה/ספסל בחוץ, לנשום אוויר, לראות שמים וכו'…

חושבת שזה מאוד משמעותי

את לא "אנשים" אז זה פחות מבהיל מבחינתו

ובכללי, את אחותו… אפילו אם תתקשרי אליו מדי פעם בדרך חזרה מהעבודה או משהו… בשבילו - עצם תשומת הלב, עצם זה שאת מביעה אליו אכפתיות, קרבה וכו. לאדם בודד זה יכול להיות מאוד מאוד משמעותי.

גם נראה לי בכללי, פסיכולוגים ופסיכיאטרים זה חשוב מאוד, אבל ללכת רק לכיוון של "למצוא טחפול" בחוץ זה קצת חבל עבור אחיך… בסוף הם לא משפחה/חברים שלו.

לאחר מכן, אם יש לך נגיד ילדים קטנים, זה יכול לעשות לו טוב להיות סביבם (אפילו אם הוא לא בממשק איתם, עצם זה שהם בסביבה).

אולי להביא לו כלב? הוא מסוגל לטפל? נניח אם זה משהו שיכריח אותו לצאת מהבית פעמיים-שלוש ביום, אפילו ל5-10 דק כל פעם זה מאוד משמעותי.

מה עם למצוא לו תעסוקה כלשהי אצל אדם פרטי עצמאי? נניח נגר… קצת עבודה עם הידיים, שיח אנושי אפילו הכי בסיסי עם המעסיק, וזה לא להיות עם אנשים, זה לסמוך על מישהו אחר קבוע… זה יכול להיות בגדר התלמדות, פחות קריטי שכר כרגע. 

למיון פסיכיאטרי ואולי לשקול אשפוז לאיזושהי תקופה, שיהיה במקום יותר עוטף ומלווה עם טיפול מקצועי.

חוץ מזה לבדוק כיוון של גמילה מהתמכרויות אם יש חשש למשהו בכיוון הזה.

בהצלחה רבה, את נשמעת אחות מדהימה!

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות... 

הרופאה שלי פחות המליצה

אמרה שזה יכול להציף דברים שכאילו בעייתים, אבל זה לא מדויק, אז זה ידרוש עוד בדיקות שלא בהכרח ירגיעו

(מקווה שאני מדייקת)

שורה תחתונה היא לא המליצה לנו לעשות

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

הם נותנים נופש זוגות 3 ימים במלון של ירמיהו 33 בירושלים.
שזה 3 ימים  שבהם יש מעגלי תמיכה גם לבעל וגם לאישה עם אנשי מקצוע, וזוגות שעברו סיפור דומה.
גיסתי היתה שם וספרה שיש כ5 זוגות כל שבוע.

דר דוד דניס לווינסקי. איך הוא.

האם עושה בעצמו אולטרסאונד או שולח לטכנאית?

(בכללית, אז לא יודעת מה הנוהל על אולטרה סאונד)

הוא היה נחמד ממש אבל הפנה אותנו סתם למוניטור ומעקב צפוף כי העובר קטן כשהוא היה אחוזון 18, שזה לא כזה קטן...