מה עושים עם שעמום ?אנונימית בהו"ל
לא של הילדים לצערי, אלא שלי..


עובדת חלקיות משרה ולכן נמצאת לא מעט בבית, אין לי תינוקות אבל כן ילדים קטנים שצריכים אותי בבית ולכן לא מעלה אחוזים, גם סוג העבודה פחות מתאים למשרה מלאה.


בקיצור, יוצא שרוב הבקרים אני בבית, צריך לאסוף מהמסגרות ב13:30. ורוב היום לא עושה כלום, שולחת את הילדים, מתפללת, אוכלת שטויות ונכנסת למיטה, לפעמים ישנה לפעמים גוללת בטלפון,  ככה עד 12:30 בערך ואז מסתערת על מה שצריך סדר, מכינה צהריים, כביסה. אבל הכל רק מה שדחוף, לא שום דבר יסודי..  


בקיצור מרגישה שמעבירה את ימיי בבטלה, התחייבתי שהשנה זה יהיה אחרת, כי באמת אין לי קטנים כל כך, ובכל זאת קשה לי להביא טת עצמי לנקות או לסדר מעבר לבסיסי, אני לא מתחברת לזה, לא מי יודע מה אוהבת לבשל או לאפות, רק מה שצריך, לא מסדרת אלבומים, אין לי חשק לשמוע שיעורים או ללמוד משהו מרחוק, אין לי איזה תחביב וגם סתם לצאת לטיול בחוץ משעמם אותי.


קיבלתי החלטה להיגמל מרשתות חברתיות שזה מה שגזל את רוב הזמן שלי, אבל מסתבר שאני עדיין יכולה לבזבז אותו בכלום.  


לפני שתגידן דיכאון, זה ממש לא זה, זה אופי כזה שקשה לי להתניע, ובגלל שאני יודעת שכנראה גם מחר אהיה בבית אין לי מוטיבציה לעשות היום.  


אז זה מפריע לי באופן עקרוני ואני רוצה לשנות ולא מצליחה,  הצעות יתקבלו בברכה ממש

יש לך רשימת מטרות?כורסא ירוקה

לא יעדים בומבסטיים.

להחליף ארונות חורף בקיץ, למיין מסמכים, לארגן משהו, להכין אלבומים מהתמונות בטלפון, לנסות לבשל משהו חדש שרצית.

תכיני לך אחת כזאת, עם פירוט של מה תתי המשימות שלה, ולפני כל יום חופשי כזה תקבעי לך משימות שלוקחות נניח חצי מהזמן שאת לא עושה כלום. תעשי רק את זה ואז תשבי להתבטל.


אישית אני לא רואה בבטלה דבר רע, אני מסוגלת כמוך פשוט לשבת לנוח כמה שעות לחשוב לעצמי מחשבות. בעיניי זה דבר נפלא וכל עוד אני קמה מהמנוחה הזאת בתחושה סבבה ולא בתחושת ריקנות - אני מניחה שאני צריכה את זה.


ואפשר גם לקרוא ספרים, או לקבוע לפגוש חברות מדי פעם אם ממש אין לך משימות לעשות אבל את לא רוצה להתבטל 

יש לי יעדים, אבל הם לא כל כך מעניניים אותיאנונימית בהו"ל

אז ברגע האמת אין לי בעיה לברוח למיטה, זה מאוד קל בשבילי וככה התרגלתי.


אני לא חושבת מחשבות אני מבזבזת את הזמן לצערי..

ומילא זה היה קורה פעם ב.. זה קורה פעמיים שלוש בשבוע

אז אולי תחליפי יעדיםכורסא ירוקה

אם הם עד כדי כך לא חשובים לך שגם אם הם לא יקרו לעולם זה לא ישנה, אולי הם לא נצרכים.

כלומר ברמה התיאורטית נשמע שמעניין אותך שהם יקרו, לכן קבעת אותם, אבל אולי את לא באמת רוצה? זה יעדים שבאו מרצון שלך?


ואם כן חשוב לך, מה מניע אותך בדכ? לקבוע עם מישהו לעשות חלק ביחד? לעדכן חברה על ההתקדמות? לתמרץ את עצמך איכשהו?


האם המשימות של היעדים האלה ברורות לך? כלומר אני מוצאת שהרבה פעמים אני באותו מצב כמוך כשלא ממש ברור לי מאיפה להתחיל, איך לחלק למשימות, או אם המשימה גדולה מדי וארוכה מדי ואני מתייאשת מראש ופשוט אומרת לעצמי שזה לא דחוף.

אבל אם אני יודעת מה המשימה האחת הקטנה שלי להיום, ולא חושבת על היעד שמי יודע אם יגיע אחרי 15 שבועות של התמדה, אז שם אני יותר מצליחה

קודם כל היעדים שלי רובם זה ברמת הביתאנונימית בהו"ל

לסדר, לארגן, להתחיל שבת מוקדפ יותר, להדפיס אלבומים וכאלה.. זה לא באמת מעניין אותי, אבל ישמח אותי שיקרה


כן יש לי בראש שהייתי רוצה לעשות ספורט, ללמוד משהו (אבל אין לי רעיון מה), להתבודד מדי פעם..

אבל אלה באמת כנראה יותר מדי מופשטים 

אולי להירשם לחוג ספורט?יעל מהדרום

לק"י


או מיד אחרי הפיזור של הילדים להמשיך להליכה?

לי יותר קל לעשות דברים שדורשים יציאה מהבית, אם אני לא חוזרת הביתה, אלא ממשיכה ישר.

טוב אז מובן למה זה לא קורהכורסא ירוקה

כאילו אם בסוף את מצליחה לתקתק את שבת במינימום זמן והארגון גם לא כיף לך במיוחד, אז באמת למה להתאמץ למרוח את זה על יותר זמן רק בשביל הנחת..


ספורט וללמוד אולי כדאי למצוא מקום לעשות בו, או ללמוד משהו בשיעור קבוע אפילו בזום.


אבל אפשר גם להנות מהחופש לדעתי.

ומה הכוונה להתבודד? את עם עצמך פעמיים בשבוע לכמה שעות

להתבודד הכוונה באמת להיות לבדאנונימית בהו"ל

לדבר עם ה' להתפלל בלי סידור

ממש הייתי רוצה לעשות את זה וזה כל כך קשה לי להתחיל 

תכניסי ליומןבלוט

רוצה להתבודד? כל יום שני 10:00-11:00 זמן התבודדות.

רוצה ספורט? יום ראשון הקרוב ב-9.30 את בוחרת אפליקציית כושר/ חוג כושר/ מכון כושר ועושה מנוי. אם זה לא חוג שיש לו שעה קבועה, את קובעת לעצמך זמנים. כל שלישי וחמישי 10.30-10.45 התארגנות, 10.45-11.30 כושר.

אל תשאירי את זה באוויר, מה שעושים "מתישהו" עלול להפוך ל"אף פעם". תקבעי לעצמך מה את עושה מתי. גם אם לא תמיד תעמדי בזמנים, לפעמים כן, וזה משמעותי מאוד.

מבינה אותךיעל מהדרום

לק"י


לפעמים עומס גורם לנו לנצל את הזמן הפנוי טוב יותר.

אולי כדאי למצוא תחביב/ התנדבות/ לימודים שכן תאהבי וימלאו לך חלק מהזמן.

או ללכת לבקר אנשים שכן נמצאים בבית בבקרים.

באמת בתקופות עומס אני יותר יעילהאנונימית בהו"ל
מצד שני זה גורם לי לעשות דברים בצורה פחות טובה כי הזמן לא מספיק, אני יכולה בשישי קצר אחד לבשל, לנקות, לסדר, לאפות, לקנות ועוד מיליון דברים אחרים, אבל השטיפה לא תהיה יסודית, ואני אגהץ רק מה שצריך ולא את כל הערימה, למרות שיום לפני כן הייתי בבית ויכולתי לעשות בנחת. 
אז אולי לבנות לוז של שגרה שבועית?לפניו ברננה!

נניח את בבית ראשון חמישי, ושישי

אז ראשון הוא יום לביורוקרטיה ועבודת משרד ביתית (קביעת תורים, קבלת החזרים וכדומה..), חמישי יום כביסה כולל הכל (מן הסתם כל המכונות בשוטף, אבל קיפול וגיהוץ וארונות בחמישי..) ובשישי התארגנות לשבת. ואז אין שאלה מה עושים, אלא רק מה שומעים ברקע שיהיה כיף או מה ה"פרס" שתתני לעצמך כשאת גומרת..

מזדהה מאוד🙈איזמרגד1

האמת מה שהכי עוזר לי זה פשוט לשים את הטלפון בצד, ובאורח פלא פתאום יש לי מוטיבציה לעשות דברים😅

וכדאי לנסות למצוא לך תחביבים, חומרים שמעניין אותך לקרוא, יצירות, פודקאסטים שאת נהנית לשמוע... אולי קורס פרונטלי של משהו שמעניין אותך ללמוד, חוג או מפגש נשים מדי פעם גם יעשה לך טוב, אם יש משהו כזה באזור שלכם...

גם אני שמה את הטלפון בצד, אני אלך לישוןאנונימית בהו"ל
אני לא אשמע פודקאסט או יתחיל לסדר את הארון, זה משמע אותי.


פודקאסט או שיעורים מצליחה לשמוע רק בנהיגה 

לישון זה ניצול מעולה של הזמן בעיני😅איזמרגד1
רק להגיד שאני שנים חשבתי שאני אופי חסר מוטיבציה ואני פשוט לא מוצאת דברים שמעניינים אותי חוץ מהטלפון, ובסוף גיליתי שזה כן היה דיכאון, פשוט לא משהו בעוצמה חזקה מאוד🤷🏻‍♀️ 
מענייןאנונימית בהו"ל
טופלת והרגשת שיפור?
כןאיזמרגד1
גם שיפור ענק בכללי בחיים, וגם ספציפית בנושא של תפקוד- עדיין קצת קשה לי להתניע אבל זה נהיה אפשרי, אני פחות שורפת שעות בטלפון על כלום וגיליתי שבהחלט יש דברים שאני אוהבת לעשות בחיים...
ממש משמח לשמוע, נותן תקווה לשינויאנונימית בהו"ל
איזה סוג טיפול הרגשת שעזר לך? 
אצל עוס''ית בשיטת cbtאיזמרגד1
עשיתי דרך הקופה...
לצאת!לפניו ברננה!

ליום לימוד נשים, לפגוש חברה.

להתנדב עם קשישה או עם יולדות.

להתחייב לדברים כלפי אחרים - זה מחייב אותך לעשות.

לקבוע לך יעד בתחום שאת רוצה להתקדם בו. בין אם זה סדר בבית, פרוייקט יצירה, או ללמוד משהו - יש מגוון קורסים ברשת.

אותי מה שמניע לפעולה מעבר למינימום זה לשמוע שיעור או פודקאסט תוך כדי. ולחשוב על התוצאה שתגרום לי סיפוק ושמחה אחר כך!!


להתחיל בקטן - רק 10 דקות שאת עושה משהו. גם אם זה לא משהו שאת ממש אוהבת, זה ירגיל אותך להיות בתעסוקה.

לספור הצלחות קטנות.

לא מצאתי יום לימוד, וגם צריכה להוציא את הילדיפאנונימית בהו"ל
אז מוגבלת בזמנים.


להתנדב פחות מצאתי משהו שמתאים לי, כן משתדלת להכין עוגות על שבוע לחלק למשפחות שצריכות..  


לצערי שיעור או פודקאסט זה רק בזמן נהיגה, זה לא מדרבן אוצי לפעולה..

מעניין אותך לימוד בזום?בארץ אהבתי

בעיני ברגע שיש משהו מחייב זה מדרבן ממש.

להיות חלק מחבורה, להקפיד על קביעות (וזה ששילמת על זה לרוב מוסיף לתחושת המחויבות).


אם מעניין אותך, בשבוע הבא ממש מתחיל בית מדרש לנשים בזום (גילוי נאות - אני חלק מהצוות). יש שיעורי בוקר ויש שיעורי ערב, אפשר להירשם לחלק או להכל, לפי בחירתך.


בעיני זו ממש דרך טובה לפתוח את היום. וגם מדברים שם בין השאר ממש על כלים לחיים, שיכולים לעזור מעבר לזמן השיעורים עצמם.


בעיקרון ההרשמה נסגרה אתמול, אבל אני אוכל לבקש לאפשר הרשמה גם היום.

אם מעניין אותך, מוזמנת לפרטי בשמחה...

להעיף את הטלפון מהידהמקורית

שעמום מביא ליצירתיות

ברגע שיש לו פתרון בדמות של גלישה שאיננה נגמרת, למה שתרצי לעשות משו אחר? זה מושך וזה אינסופי.

מדברת ממקום דומה של התמודדות רק עם הרבה פחות זמן ממך וזאת אחת הסיבות שאני שונאת להישאר בבית סתם כי הזמן עף לי בהתבטלות

ועשייה מובילה לעוד עשייה. 

באמת שואלת איזה סןג של עשיהאנונימית בהו"ל
נגיד אעיף טת הטלפון, אז אכין עוד עוגה? אנקה עוד ארון? זה נראה לי לפעמים כזה מיותר ומשעמם..


הייתי שמחה להיות עסוקה מחוץ לבית, באמת באופי של זה מתאים לי לקפוץ מדבר לדבר, אבל לא מוצאת במה.. 

אז תחפשי עד שתמצאיהמקורית

ממש מעודדת אותך לעשות את זה.

אני החלטתי לצאת לעבוד בשביל הנפש. להיות עסוקה. להתארגן בבוקר, לראות אנשים. ללמוד. לחוות

אני ממש לא מהנשים שמתאים להן להיות עקרות בית

בסוף הלכתי על משרה מלאה מכל מיני סיבות וכנראה בהמשך אוריד קצת כי גם בעבודה יש חסרונות. אבל אם את מכוונת מראש לחצי משרה אל תוותרי ושבי לעבוד בלחפש עבודה שתעסיק אותך

זה אופייני בסוג העבודה שלי לא לעבוד משרה מלאהאנונימית בהו"ל
זו עבודה אינטנסיבית מאוד, היא פשוט לא מסודרת אז יש פלוסים ומינוסים לזה..


אני כאילו צריכה שמישהו ידחף אותי לאנשהו, תמיד מסגרות חדשות מלחיצות אותי אבל ב"ה אני בד"כ מסתדרת ומצליחה. אבל עכשיו הגעתי כביכול לסוף המסלול ואין את היעד הבא המובן מאליו, ולי קשה לחשוב מה אני אמורה לעשות עכשין

האמת ברגע הראשון חשבתי דיכאוןהבוקר יעלה

אבל כשהסברת את עצמך הבנתי טוב יותר. אני גם טיפוס שקשה לו להתניע. אז אני מתחילה את היום באיזי, אמנם לרוב עובדת אבל מדברת על ימים שמתחילה מאוחר או יום חופשי וכו..

נגיד יש לי חברות שעושות ספורט בשש בבוקר.. מעריצה אותן כי אני פשוט לא מסוגלת..

מה שאני כן עושה זה מקציב לעצמי זמן לגלילה בטלפון.. נגיד עם הקפה של הבוקר שעה ואז קמה לעבוד בבית, אפשר ממש לבנות לך יום ולהחליט כמה את נחה ומתי.

גם אני נגמלתי מהרשתות החברתיות באותה מידה וזה שיפר את המצב.

לפעמים אני מחליטה שאני לא נוגעת בטלפון עד שהוא על מאה אחוז, או שנה לי טיימר לשעה לעבודות הבית וסדר..

פשוט לתחום את הזמן עבודה.

ויש ימים שאני מחליטה שאני מרפה ונחה! ולא משנה כמה הבית הפוך, לי זה ממש קשה להרפות לגמרי. ואז נכנסת למיטה עם טלפון או ספר.. מכינה לי אוכל טוב ונחה. וזה חשוב לנפש כ"כ.

אמנם אצלי זב אחרת כי אני עובדת משרה מלאה, ואין לי המון פנאי ומשימות הבית מתנקזות ליום חופשי אז אין ברירה.

אז בנוסף שווה לשקול חוג/ להעלות קצת במשרה/ספורט קליל.. כי אין לך תינוק וסהכ אפשרי לעבוד יותר.. אם מתאים לך.

בהצלחה רבה!

זהו, שהמשמעת העצמית שלי די ברצפהאנונימית בהו"ל

אז גם אם מגבילה את עצמי בסוף עוברת את הזמן לצערי.

אפילו אוכל נורמלי לא אוכלת אלא לוקחת עוגיות או חטיף

יש לך הפרעת קשב וריכוז?אישהואימא
כי בעלי בדיוק כמוך... קשה לו להתניע והאמת הוא לוקח בשביל זה תרופה לקשב וריכוז ורק ככה הוא מנצל טוב את הזמן(לא תמיד לוקח. העבודה שלו גם ככה מאד אינטנסיבית. אבל בימים שיש לו יותר חופשיים נגיד שהוא צריך ללמוד למבחן או אפילו יום לסידורים שהוא בבית אז הוא לוקח בשביל להתניע).
יש מצב, מה עכשיו אתחיל טיפול בגילי המופלגאנונימית בהו"ל
כדי להיות יותר יעילה? נראה לי מצחיק 
אף פעם לא מאוחראישהואימא

וזה משפיע על הנפש.. עדיף מאוחר מאשר לא.

ודרך אגב לא חייב טיפול תרופתי דווקא.

היום לדוגמה יש שיטה לקשב וריכוז שנקראת קוגפאן והיא שיטה שמאמנת אנשים עם קשב וריכוז ומדברים היום שהיא מאד עוזרת. גם לילדים וגם למבוגרים. אני שקלתי לקחת את הילד שלי שהוא גם קשב וריכוז לשיטה הזאת

בגלל שהציעו שזה קשב וריכוזהבוקר יעלה

הייתי שוקלת ריטלין.

מכירה מבוגרים שלוקחים וזה עוזר להם.

ולא הייתי ממליצה לכל אחד.. 

כאילו אני כתבתי 🤭קורה לי גם אם מנרמל .. עוקבת 🙂אור עולה בבוקר
רק חייבת לדעתדיקלה91
בני כמה הם שאשכרה את לא מסדרת את הבית/מכינה לאכול , אני מוצאת את עצמי הרבה סביב זה. גם בימים שלא מכינה לאכול ואני לא פדנטית בנקיון- בייסיק עדיין מכלה הרבה מהזמן שלי. מתי ואיך הנחת האלו מגיעים אשמח לשמועעע חח
אני מכינה לאכול כל יום כמעט רק מתחילה מאוחראנונימית בהו"ל
משאירה לרגע האחרון.


מסדרת הרבה פעמים בערב, אבל בבוקר שוב צריך לסדר אחרי שמתארגנים. אבל זה בעיקר כיורים, שירותים שיש כזה, ממש לא יסודי


הגדול של בן 13 והקטן בן 3

כי מה שכן יש לך לעשות זה מטלותנעמי28

ולא דברים שאתה אוהבת.

למה שתקומי עם אנרגיה לקפל כביסה או לסדר איזה ארון?

במיוחד שאלו דברים שאת יכולה לדחות למחר ולא יקרה כלום.


תנסי למצוא דברים שאת *רוצה* ולא דברים שאת *צריכה* לעשות.


למשל ספורט, קורס שמעניין אותך, התנדבות, לפתח כיוון בקריירה ליום שהילדים יגדלו, לבלות עם חברות.


איך למצוא את זה? האמת שהייתי מתחילה עם ספורט כי אצלי הוא מניע את הגלגל של העשיה והמוטיבציה.

הלוואי והייתי מצליחה להתניע ספורטאנונימית בהו"ל

זה היה פעם אהבת חיי, עכשיו אני מתקשה להתמיד.

איזה ספורט את עושה? 

כמה כיוונים:בלוט

- כתבו פה כבר ואני מחזקת - תחשבי מה את *רוצה* לעשות. לא מה נשים אחרות רוצות, לא מה את אמורה לעשות. מה את *רוצה*.

את כותבת שהבית מנוהל לא יסודי. זה מפריע לך? היית רוצה אחרת? או שבעצם מבחינתך זה סבבה, ולא דחוף לך להשקיע מעבר לזה?

גם בהקשר של ההתפתחות האישית שלך - אם את שמה בצד את כלללל השיקולים (כסף/ זמן/ מה יגידו וכו') - מה את רוצה לעשות? איזה יעד את יכולה להציב לעצמך, כך שבעוד חודש/ שנה/ עשור תסתכלי קדימה ותהיי גאה בעצמך?

זה יכול להיות ללמוד משהו (לסיים את התנ"ך, ללמוד שפה חדשה, לעשות תואר, לפתח כישרון שיש לך...). זה יכול להיות פרויקט שאת מרימה (ריכוז עזרה למגויסים בשכונה, ארגון תפילת ילדים בשבתות, עלון משפחתי של המשפחה המורחבת...), ואפשר להביא עוד הרבה כיוונים.

אבל מדגישה - בלי שיקולים פרקטיים בשלב הזה! קודם כל תראי מה מדליק לך אור בעיניים, מה נותן לך את הניצוץ שגורם לך לרצות לזוז.

אחר כך, כשאת מוצאת משהו שמלהיב אותך, אפשר לראות איך אפשר להכניס אותו יחד עם אילוצי החיים.


חוץ מזה, כותבת כמה טיפים פרקטיים, חלקם מניסיון שלי וחלקם מאחרות. תראי אם משהו מדבר אלייך:

- לכתוב לכל יום רשימת יעדים. תכללי בה גם משהו לעצמך, לא רק מטלות שאת לא אוהבת. אחרי כל מטלה תסמני שביצעת אותה. זה גם עושה סדר בראש, וגם נותן תחושה טובה ומראה לך כמה עשית היום.

- לשים טיימר לעשר דקות, או 2-3 שירים שאת אוהבת. בזמן הזה את מכינה לעצמך משהו בריא לאכול או עושה מטלה קטנה בבית. לפעמים זה מכניס למוד של עשיה ותמצאי את עצמך ממשיכה עוד חצי שעה לעבוד, ולפעמים לא - אבל הספקת לקדם משהו בעשר הדקות האלה, וזה מצוין.

- למצוא חברה או מישהי מהמשפחה שפנויה בבקרים, ולפטפט איתה בטלפון תוך כדי שאת מקדמת דברים בבית.

- להרוויח את זמן המסך. נניח, על כל תרגיל ספורט מגיעות לך 5 דקות גלילה בפלאפון.

- לשלם על חוג כושר יקר. מספיק יקר כדי שיהיה לך מצפון אם לא תלכי. לחילופין, תרשמי לאפליקציית כושר. תחשבי מה יניע אותך יותר לפעולה.

- לפתוח סרטון כושר ולצפות בו. זה יכול לגרום לך לרצות גם.

- לצאת מהבית. רוצה לסדר אלבומים? קחי איתך את התמונות (או את המחשב, אם מדובר באלבום דיגיטלי) ושבי בפארק או בבית קפה. 

במקומך הייתי מגדילה אחוזי משרהרינת 35

אם כל הבוקר הילדים לא בבית את יכולה לעבוד עד שעות הצהריים כשהם חוזרים.

עבודה זה משמעות, חברה, כסף.

בכסף שתרוויחי תוכלי למשל לקחת עזרה בתשלום לעבודות הבית שאת ככ שונאת.

קודםבשורות משמחות

להיות סלחנית כלפי עצמך

את תבקרי את עצמך עלממה שהיה, כך או כך המציאות היתתה אמורה להיות כך

זה ממש בסדר, תראי את התקופה הזו כזמן התבשלות פנימית, זמן של מנוחה לגוף ולנפש, גם אם לעיתים הרגשת שאת כופה על עצמך את הבטלה

התנועה ליציאה, לבחירת בתפיסת חיים חדשה היא לימוד פנימי עם עצמך, הבנה של משמעות, של בניית קומה חדשה בתוכך ולכן התקופה הקודמת לכך הייתה נצרכת.

אני חושבת שתתחילי עם עצמך ללמוד לבנות שגרה בדרך שמתאימה לך, ניהול וניצול זמן באופן יעיל

ולאט לאט להתקדם מפה הלאה


יכול להיות שלפני כן הייו לך שנים עמוסות ודורשות?ממתקיתאחרונה

כשילדייך חוזרים ממסגרות (בשתיים? או שהם בצהרונים ואז זה משהו אחר).

את זמינה 100 אחוז אליהם? את מתפקדת ? מכינה איתם שיעורים? יוצאתאיתם? נותנת מענה ראוי לכל אחד מילדייך?
אם כן, לא נראה לי נורא שעד 12:30 את בבטלה. הלוואי ועליי האמת.
את שולחת למסגרות, יש לך את הארבע שעות שלך לעצמך לצבור כוחות ולהיטען וכשילדייך מגיעים את חוזרת לתפקדוש מלא.
אם זה המצב זה לא נראה לי נוראי.
מה שכן, תמיד טוב לצאת מקבוצות למיניהן בטלפון, זה רק מזיק.
אבל מנוחה קריאה וכו אין רע בזה, ושוב- כל עוד לפני ואחרי המנוחה הזו את בעשייה מלאה.(ממילותייך מובן שכך היית גם בשנה שעברה, השנה קחי לך איזה פרויקט קטן לבצע בזמנך הפנוי- למשל, לסיים ספר תהילים בחודש, לקרוא משהו, להעשיר את הידע שלך, כל יום 5 דקות. זה כבר יביא לך משמעות.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמתאחרונה

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11אחרונה

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

החלק הכי קשה בגידול ילדים זה חוסר שעות שינהניק חדש2

אלוקים אדירים!!!!!!!!

עם הכל אני יכולה להתמודד באור יום.

קשה לי עם הלילות האלה קשה כ"כ.

והם כבר גדולים! ועדיין הלילות שלי בד"כ מכילים איזה טוויסט סיוטי. מוצאת את עצמי ברגע שהם נרדמים עולה גם למיטה כדי שלפחות תהיה לי איזו שעת שינה עלובה.

הפעם זה שיעולים מטורפים.

ימים לפני זה זה כאבי בטן ושיעולים.

שבוע קודם תולעים

שבוע לפני תולעים

שבוע לפני לפני שיעולים וסטרידור.

מתי זה עובר? מרגישה כ"כ אגואיסטית אבל די!!!!!!

תנו לי את השינה שלי חזרה.

אני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד רק מהמחשבה לעבור את הטרפת הזו שוב.

ואין מי שיחליף אותי בלילות. ניסינו. לא עובד.

זה רק אני כבר כמעט 10 שנים

בלי שינה זה קשוח בטירוף. הכי מבינה אותך!!יעל...

וואו אני מזדהה כל כךראשונית

התחברתי❤️שיפור

מזדהה🩷השקט הזה

אני עם מתוקי בן שנה וארבע שעדיין קם בלילה.. אצל הגדולות כבר ישנו לילה בשלב הזה ואני כבר הייתי בהריון הבא. עכשיו לא מסוגלת לחשוב על עייפות של הריון שמתווספת לקימות בלילה

הקטן שלי בן 4.5ניק חדש2

הגדולים בני 7 ו9.

קמה כבר 2 לילות לבן ה7.

לפני זה לבן ה4

ברקע הגדול עם חרדות ולפעמים קופץ מתוך שינה.

חוסר שינה זה הכי קשהכורסא ירוקה.

אני קמה לילדים בטווח שבין פחות משנה ועד גיל 5 וכל התעוררות היא סיוט, אבל העייפות בימים קשה לא פחות. אני כל כך חסרת סבלנות

וואו ממש ככה!ניק חדש2

אני עשיתי הפסקה מאד ארוכה

הקטן בן 4.5

מודה שאני לא יודעת אם אצליח לחשוב אי פעם לחזור לטירוף הזה שוב.

זו את הסיבות העיקריותכורסא ירוקה.

שלא צמודים קשה לי יותר מצמודים.. אני עם תינוק עכשיו ואנחנו מונעים כרגע כי לא אפשרי לנו עוד הריון, ואני ממש מפחדת שיהיה פער גדול מדי ואצטרך לחזור ללופ אחרי רגיעה

כמו בשיר אמא טובה, ישנת היטב לפני שנתייםשמש בשמיים

וגם אז היטב זה היה שעתיים

חחח לא מכירהניק חדש2

אז תכירי, מדבר עלייך שמש בשמיים

היא לא מתלוננת, היא רק עייפה, היא לא מתעוררת היא תמיד ערה...

האמת שאני מזדהה מאוד גם, עכשיו אנחנו רוצים לגמול את בן השלוש ממוצץ ולגמול את בן השנה מהמיטה שלי ולשני התהליכים האלה אין לי כוח להתחיל בגלל חוסר השינה שזה יגרור, אז בינתיים אני ישנה עם תינוק בן שנה קבוע במיטה שזה שינה איכותית נורא, כן? אבל לפחות כשהילד בן שלוש מתעורר בלילה אז זה רק חמש דקות לחפש את המוצץ שלו מתחת המיטה ולא חצי שעה ללטף אותו ולשיר לו שירים... נראה לי כשנאזור אומץ לשלבים האלה אז אני אצטרך ללכת לישון בשמונה.

היא תמיד ערה... זאת ממש התחושה😅שיפוראחרונה

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!