שהם רוצים.

בגדר של "צריכים" יש:

דברים ללימודים (כולל מתנות למורים/מדריכים וכו')

ביגוד שבעינינו נצרך

אוכל וממתקים שבעינינו נצרכים

נסיעות וכדומה.

בגדר של "רוצים":

מיני מתיקה שמתחשק להם לקנות

בגדים שהם בגדר פינוק בלבד (כמעט ולא קורה, האמת)

מוצרי מתנות וכאלה (למשל, אם מתחשק למישהו שתהיה לו מצלמה או איזה משחק שווה).

כמובן, זה עדיין נזיל, ויש דברים שנתונים ל"ויכוח" לפעמים...

ומצד אחד אנחנו קונים להם גם בעצמנו מתנות (לימי הולדת וימי כיף וגם כפרסים), ומצד שני - מבקשים מהם שיתייעצו איתנו על קנייה שהם עושים בכספם (כי אנחנו לא רוצים שיקנו ממתקים בלי סוף או כל מיני משחקים יקרים ולא שימושיים או לא חינוכיים).

בעבר היינו גם נותנים דמי כיס, אבל הם מקבלים מתנות מכובדות בימי הולדת וגם בחגים (מסבא וסבתא), אז אנחנו לא רואים בזה יותר טעם...

הגדולה גם עובדת. (והתאומים גם עבדו בערך באחת מהחופשות...)

אני עוד לא בשלב ממש

אז עונה קצת בכובע של אמא וקצת בכובע של מתבגרת/אחות למתבגרים..

באיזור גיל 6 של הבן שלי הוא התחיל לרצות לקנות כל מיני דברים והרגשנו שיהיה נכון שיהיה לו סכום כסף סמלי שהוא יוכל לשלוט עליו ועל הבחירות מה לעשות איתו.

אז כרגע הוא מקבל דמי כיס חודשיים- שקל לכל שנה שהוא השלים(כלומר הוא עכשיו בן 7.4 ומקבל 7₪ בראש חודש) הוא יכול לעשות עם זה מה שבא לו בגדול, אבל אנחנו כן דורשים ממנו לשתף אותנו בהחלטות ומייעצים ומתלבטים איתו. גם נגיד עודדנו אותו לחסוך כמה חודשים כשהוא רצה משהו מסוים יקר יותר, ולהחליט אם הוא מעדיף לחסוך את כל הסכום וככה להגיע למטרה מהר יותר, או לחסוך פחות וכן להשתמש מעט גם לדברים אחרים בדרך(הוא מאוד טוב בחשבון אז היה נוח לעשות איתו את החישובים והמחשבות.. ההחלטה בסוף הייתה לגמרי שלו)

חושבת שזה מאוד בריא לילד להכיר את הבחירות וסדרי העדיפות האלה

אנחנו מאוד מדברים את זה בבית, בהקשר של שפע-

יש לנו ב"ה מספיק לקנות כל מה שנרצה(בהקשר של ילד לפחות) אבל אנחנו מחליטים על מה אנחנו רוצים להוציא כסף

אם לקנות את זה או לקנות משהו אחר או לחסוך למשהו גדול יותר או לתקופה אחרת.. זה ממש נמצא על השולחן וממש לא מתודעת חוסר אלא להפך, מתודעה שב"ה יש לנו הכל ויש לנו אפשרות לבחור הכל ואנחנו בוחרים לאיזה כיוון ללכת

עד כאן השנקל החינוכי שלי

מכאן מצד המתבגרת-

אצל ההורים שלי לא היו דמי כיס בכלל

התחלתי לעבוד בגיל מאוד צעיר(10 בערך, בייביסיטרים)

ההורים שלי דאגו לכל מחסורינו, ביגוד שיהיה מספיק, טלפונים, שפע אוכל בבית כולל אם ביקשנו דברים מיוחדים, כלים, ציוד שיער כללי(גומיות סיכות קרמים מברשות וכד'), הגיינה בסיסית

אבל דברים מעבר כן היה מצופה ממנו להשתתף/לשלם.

למשל אם הייתי בתור נערה הולכת לעיר עם חברות לקניות

אמא שלי הייתה נותנת לי סכום מסוים אחרי שהיינו יושבות יחד וחושבות מה חסר לי וכמה בערך אני משערת שיעלה וכמה מבחינתה מתאים לה להשקיע בזה..

נניח חסרה לי שמלת שבת, אחלה, היא נותנת לי עד 180. אם אני רוצה להוסיף עוד-בכיף, לגיטימי.

בנוסף היא הייתה נותנת לי קצת לאוכל וכזה.. לא סכום ענק אבל כן סכום סביר ושוב אם הייתי רוצה לקנות עוד ושטויות-בכיף, עליי.כנל נגיד אם רציתי סיכה מיוחדת או איפור או בושם..

לדעתי זה איזון הוגן ונראה לי שגם לרוב האחים שלי זה היה נראה הגיוני. יש לי אחות שכל הזמן מתלוננת שההורים לא מבינים כמה דברים עולים היום אבל לדעתי היא קצת מקצינה כי היא בת 16🫣

זהו תכלס זו גישה דיי דומה אבל לא לגמרי..

אבל, לפחות אצל הילדים שלי בינתיים זה נראה שקשה להם ההבדל הזה מתי זה כבר יותר מדי וראוי שישתתפו או את העניין של הגבלת סכום. אבל יכול להיות שלא ניסינו מספיק פעמים.  גם העניין שאין סכום מוסכם מונע מהם בעצם לעבוד על תקציב ולחסוך..

מצד שני אני פחות מתחברות לדמי כיס ותכלס הם יכולים למצוא במה לעבוד אם ירצו

והיה המון שיח

אבל גם אמא שלי הייתה מאוד יציבה בעמדה שלה

סתם אני אתן לך דוגמה לשיחה

-אמא אני נוסעת מחר עם חברות לעיר לקנות בגדים ואני גם חייבת מגפיים! אפשר כסף??

-אוקי.. מה את צריכה לקנות? איזה בגדים?

-אמממ.. יש לי רק שמלת שבת אחת שטובה לי! אני חייבת עוד לפחותתת ארבע שמלות שבת!

וגם אין לי קרדיגן יפה לאולפנה

וגם החצאית נפנף שלי נקרעה אני חייבתתת חצאית חדשה

ועוד רגע חורף אני חייבת גרביונים נורמליים..

-רגע רגע.. טוב תקשיבי. ארבע שמלות שבת זה יותר מידי בבת אחת.. אבל אם תמצאי שתיים ממש טובות במחיר שיושבות עלייך יפה אז בשמחה. אז כל שמלה עד 150 או שמלה אחת עד 200. אני לא מוכנה לשלם יותר מ200 לשמלה שהיא לא לאירוע.

-אוףףף אבל אמא זה ממש מעצבן לחפש שמלה בכזה מחיר נמוך!! אין לי סיכוייייייי

-מבינה, אבל זה התקציב שלי. עכשיו סוף עונה בהרבה חנויות אחרי החגים, אני מאמינה שתמצאי משהו יפה.. ומה עם השמלה שקנינו לפני ראש השנה?

-אבל יש אותה גם לשירה!

-מה לעשות, ככה זה כשקונים במעצבות המוכרות...

קרדיגן עד 50? סבבה? אם לא תמצאי נקנה בשיין.

כמה עולה חצאית נפנף?

-אממ 50 60 כזה

-וגרביונים זה דחוף? אולי תקני אחד שניים שלא תתקעי ובואי נזמין עוד שיהיה כשממש יהיה חורף

חוץ מזה מגפיים עד 200..

אז זה אומר שאת צריכה 650 מקסימום.. ואני אתן לך עוד 25 לאוכל הרב קו שלך טעון?

תחזירי לי את העודף של מה שלא מצאת...

והיא הייתה דורשת ממנו פירוט מה קנינו ובכמה ומה העודף לא יכולנו למסמס את זה

כן הרגשנו שהיא מפרגנת לנו לנסוע אבל עם גבול וגם זה גרם לנו להתנהל בביקורתיות כלפי הכסף..

עם ההורים

וששיחות כאלה תמיד הסתיימו בטוב סבבה ולא בצרחות של "לא בא לי ללכת ככה זה מביך את לא מבינה כלוםםם" וטריקת דלת

אבל היום אני ממש רואה איך ההתנהלות שלהם הייתה טובה ומאוזנת.

אנחנו זורמים עם הבקשות שלהם רוב הפעמים

אין להם בקשות חריגות

בעיניי לא לומדים התנהלות עם תקציב מסתם התנסות בכסף

אלא מלימוד יסודות של התנהלות כלכלית

אצלי לומדים מגיל צעיר התנהלות נכונה

שההוצאות צריכות להיות פחות מההכנסות

שלא קונים כי צריך אלא

רק כשיש כסף אפשר לחשוב מה צריך

אני משתפת בסכומי ההכנסות ההוצאות החסכונות וההשקעות

בשיקולים כמה להכניס/ להוציא/ להשקיע

בינתיים 2 ילדים כבר גדולים ומתנהלים לבד עם התקציב שלהם בצורה נכונה (אחד עם כרטיס אשראי ושני עם מזומן

הכסף שלנו אבל הם מתכננים לבד הוצאות שוטפות)

אבל אצל ההורים שלי הם פחות בקטע שנלך לעבוד וב"ה יש להם כסף להוצאות מיותרות, אז כן קנו לנו את רוב הדברים שהיינו צריכים ופרגנו לנו לפעמים בסתם כסף (נגיד הייתי צריכה מתנה לסוף שנה 10 שקל אז בגילאים גדולים יותר היו מביאים לי 20 ואומרים לי לשמור את הכסף), אבל על דברים גדולים יותר או משמעותיים יותר עם היו משלמים רק עם סיבה- מתנת יומולדת או מבצע מיוחד

זכורה לי ממש תקופה ארוכה שאחים שלי היו אוספים נקודות על עזרה בבית לימודים וכדומה בשביל לקנות משחקים שהם היו רוצים... בעיני זו אחלה דרך לגרום לילדים קטנים שלא יכולים לעבוד או שאתם לא רוצים לתת להם דמי כיס להרויח בעצמם את הזכות לקנות דברים שיוצאים מהרגיל

קודם כל עשינו להם כלל: מה שקשור ליציאות של כיף עם חברות, ימי הולדת, מתנות קטנות לחברות, ספר חדש שיצא או סתם אייס קפה שמתחשק לה באמצע יום, זה מכספם האישי

כל מה שקשור לביגוד, פלאפון, הוצאות בית ספר כולל טיולים, ציוד למחנה, ממתקים וכו' כמובן מביאים להם ובשמחה

מדי פעם אני מגניבה להם קצת כסף לפינוקים סתם כי אני אוהבת אותם ובא לי לפנק.

כשהתחשק לבת שלי בגד שחשבתי שזה מיותר, נתתי לה סכום כסף ואמרתי לה שתשלים כרצונה מכספה האישי.

ואפשר גם להחליט לפי מה שנראה לכם.

בגדול יש כל מיני אפשרויות שאפשר לגוון ביניהן:

לקנות כל מה שנראה לכם מתאים מעצמכם, לתת תקציב מסויים, נניח 500 שח לבגדים ושהם ינהלו נכון, להגיד שאתם מממנים כך וכך ושאם הם רוצים מעבר שיממנו מכספם, לתת להם לעבוד, לתת להם דמי כיס, לקנות דברים מסויימים כפרס על מבצע או מתנה ליומולדת או משהו משמעותי אחר ועוד..

בעיני זה מאד תלוי מה הגיל ומה האפשרוות. אני כן מאמינה להגביל ברמה מסויימת גם אם יש אפשרות כלכלית. איפה עובר הקו בדיוק זה מאד אינדיוידואלי..

מה שצריך - אני מביאה כסף.

מה שרוצים ולא הכרחי - קונים בעצמם.

מבחינתי, מה ש"רוצים" - זה כולל לדוגמא - כפכפי טבע. זה יקר, ולא נעל "חובה" כי חוץ מזה הבן שלי קנה סנדלי שורש, נעלי התעמלות ונעלי שבת.

אז אמרתי לו שהנעליים ההכרחיות עלי, וכפכפי טבע עליו.

הוא כבר גדול, אז גם קונה שייק חלבון לכושר, מנוי לחדר כושר, אוכל בחוץ עם חברים, בילויים - זה עליו. ההכרחי - עלי.

כנ"ל הבת שלי - קונה דברים באלי אקספרס, ואנחנו עושים חלוקה, בין חולצות ושמלות שהיא צריכה, ובין מתנות לחברות/ קשקושים לחדר/בילויים - שזה עליה.

ברוך ה' יש לכל הילדים שלי מאות שקלים בגיל היסודי (ממתנות של סבא וסבתא לימי הולדת וחגים), ואלפי שקלים אחרי הבר מצווה/בת מצווה וכשהם מתחילים גם לעבוד ולחסוך. 

אז הם מתנהלים לבד.
לגבי קניות של ממתקים לילדים בכיתות הנמוכות- הם לרוב מתייעצים איתנו בגיל קטן כי יודעים שזה לא בריא. יחסית לא קונים הרבה. קלפים וכדומה - אני מסבירה להם שחבל להוציא כסף על זה. כמעט לכל בן היתה שנה אחת ש"בזבז" על זה קצת כסף, אבל הפסיק מעצמו. כמובן שגם אנחנו קונים להם מדי פעם ממתקים (בעיקר לשבת ולטיולים, או כפרס על מאמץ מיוחד). פינוקים של מתנות - בעיקר ביומולדת, או שמביאים להם כסף ביומולדת אם אין רעיון למתנה. ויש להם חסכון שמתעדכן בווטצאפ שלי, הם חוסכים בו מאוד יפה... עד שיש להם חשבון משלהם.

ודרך אגב- אנחנו מחנכים אותם גם לתרום מהכסף שלהם, לא מחייבים, אבל אומרים להם שזה חשוב. יש "נדיבים" שתורמים יותר מכספם ויש פחות. אבל מגיל 10 בערך - כולם תורמים משהו. בעיקר בימים נוראים או כשהם מרויחים כסף - שיתנו מעשרות.

מזכיר לי שפעם בעלי הקנה לאחד הילדים כסף בשביל הכפרות - אמר לו: "זה הכסף שלך, ואתה מחליט מה לעשות בו. אתה רוצה שנעשה בו כפרות בשבילך?" - והילד, בלי למצמץ, בחר לשמור לעצמו חלק מהכסף ורק בחלק הנותר לעשות כפרות🤭

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.

לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.

לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.

הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.

בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.

אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.

בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.

תודה

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה

אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.

אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

יצירה

אוכל וריקודים לחברות

ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,

רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.

לק"י

אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.

עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.

אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.

אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.

הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.

באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

לק"י

אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.

אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

בעזהי"ת

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)

כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות

כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

בעזהי"ת

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?

כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

אולי הפוך....

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?

נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.

למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי