אבל עכשיו פחות יעיל כי אין לה מספיק מוטיבציה, אולי אפשר ממש לתכנן מה לקנות בכסף שהיא חוסכת, שזה יהיה משהו שווה מספיק שיוסיף לה מוטיבציה (ושזה יהיה ריאלי להשיג בטווח זמן לא מידי רחוק, לדעתי בערך חודש זה הגיוני.. אולי זה אומר שתצטרכו להגדיל את הסכום שהיא מקבלת כל יום, בהתאם למחיר).

אבל בעיני צריך להיזהר עם מבצעים כאלו, שזה יהיה רק בשלב שזה באמת רק עניין של מוטיבציה.

את בטוחה שהסיבה לזה שהיא חזרה להרטיב זה רק כי אין לה מספיק מוטיבציה לקום לשירותים? כי בעיקרון לקום רטובה זה לא נעים ולא כיף, אמורה להיות פה גם מוטיבציה פנימית די חזקה, גם בלי קשר לפרס...

אולי זה בכלל קשור לזה שהלילות נעשו קרירים יותר? זה גם יכול לגרום ליותר הרטבות...

בכללי היא לא לוקחת קשה את זה שקמה רטובה

היא מתעוררת בזיהוי שהוא שלב

מורידה מצעים ושמיכה ובגדים

לוקחת אחרים מהארון וסלאמת...

ננסה באמת לתכנן מה קונים וזה...

אבל באמת בנחת בעקבות הדגשים כאן בשרשור..

ולתת על זה פרסים או עונשים, זה סתם לגרום לילד/ה להרגיש שזו אשמתם, כאילו הם בוחרים מתי לקום רטובים ומתי יבשים. 

מדובר בתופעה פיזיולוגית ולא התנהגותית, ולפעמים היא יכולה להיעלם בקלות על ידי מינרין (ולפעמים לא).

מוסיפה שזה סוג של לתת להם עונש כפול, כי ההרטבה עצמה גם היא מבאסת אותם, אין צורך להוסיף על זה באסה של אין פרס.

היא גם יודעת שמה שהיא מאוד רוצה נקנה לה בלי קשר... והיא לא כזאת שמבקשת או רוצה הרבה..

מינרין לא עזר גם כשהעלינו מינון עוד ועוד (בהוראת רופא כמובן),

פעמון שמצלצל כשיש רטיבות בתחתונים - העיר רק את ההורים בזמן שהשינה שלו נשארה מאוד מאוד עמוקה...

ניסינו טיפול רפואי, התנהגותי (לשנות הרגלים כשהוא ער), פסיכולוגי - כלום לא עזר.

הדבר היחיד שעזר זה שהוא גדל... פתאום באמצע כיתה ג' הוא התחיל להתעורר יבש פעם-פעמיים בשבוע, ודי במהירות זה נהיה קבוע.

וזה קרה דווקא אחרי שניסינו הכל והתייאשנו מהכל, ופשוט הכנסנו ללו"ז המשפחתי את זה שהוא צריך להתקלח בכל בוקר וצריך להחליף מצעים וכו'. כלומר דווקא אחרי שהשלמנו עם זה, הוא התחיל לקום יבש. 

אבל בהרבה מאוד מקרים מינרין כן עוזר, חבל לוותר מראש על הדרך הכ"כ פשוטה הזאת לעזור לילדה להתעורר יבשה.

להתקדם לשם כי בסוף זה יכול להשאיר ריח עליה או על המיטה... ובכלל זה תחושה יותר טובה...

ואולי ננסה גם תרופה..

תודה על הדגש הזה..

נהיה עם זה יותר בנחת..

נכון שאפשר "לצאת מגדרה" ולהתאמץ בפרק זמן קצר,

אבל לטווח ארוך זה מזיק.

כמו שלא משנה מתי את הולכת לישון, אם למחרת יהיה לך טיסה או משהו אקוטי, את תזנקי מהמיטה.

וגם אם יהיה לך שבוע שלם כזה, את תצליחי לשרוד את השבוע ולקום מכח הרצון.

אבל חודש- חודשיים אי אפשר לקום בזמן אם לא הולכים לישון בזמן, רק מכח הרצון. צריך גם יכולת פיזית.

אותו דבר לגבי הפספוסים,

אפשר להחזיק את זה לילה אחד פעם ב.. מחוץ לבית,

אפשר ממש להתאמץ שבועיים, אבל אי אפשר יותר מזה.

וגם מבחינה מנטלית זה שובר.

הנה האמנתי בעצמי והתאמצתי ממש, ולא הצלחתי.

כדאי למסגר נכון את הניסוי שצלח שבועיים, ואז להסביר שהמטרה הייתה לא נכונה ולא ריאלית, ולהבא נגדיר מטרות בצורה נכונה יותר,

וכמו שהצלחת להתמיד במטרה שמאוד האמנת בה, ככה תוכלי בעתיד להתמיד במטרות שאת מאמינה בהן.

הרבה פעמים פספוסים בגיל גדול זה בהקשר משפחתי, ואם שניכם הייתם ככה אז בכלל זה הגיוני.

והבת דודה מדהימה מדהימה!!

איזה רווח ענק הנרמול שהיא נתנה לה, והביטחון לשתף ולא להסתיר ולשקר שגם היא הגדולה, סובלת מאותה תופעה כמו בתך הקטנה יותר.

תמסרי להורים של הבת דודה שהם הצליחו עם הבת שלהם 😉

מאמץ שהוא מאוד גדול בשבילה

ואפשר לעמוד בו כמה זמן אבל זה קשוח..

כאילו הנטייה שלי היא להמשיך עם זה אבל בנחת

אבל מודה שההסברים שלך שעכשיו אני קוראת שוב

מכניסים לי חשש שיש כאן פוטנציאל נזק...

בכללי אנחנו ממש לא בראש של לצ'פר על דברים שהם מאמץ גדול ולא תואם גיל או רק יכולת פשוטה..

אין עליה לחצים וכאלה ורק בתחום הזה ספציפית חשבנו לנסות לעזור לה כדי לעלות שלב בעזרת הצ'ופר הזה, אבל אנחנו ממש אומרים לה שגם אנחנו עשינו בגיל הזה וזה בסדר, פשוט ייתר נעים לקום יבשים ולפעמים כשהגוף מאוד רוצה משהו זה עוזר, לא מתייחסים לפספוס ככישלון אבל כן לקום יבשה כהצלחה.

זה עדיין נראלך כ"כ בעייתי?

ואהבתי מה שכתבת על הבתדודה! היא סיפרה לה בעקבות כך שהבת שלנו סיפרה לה על המבצע..

של אם רק תרצי תצליחי.

כי זה לא ככה.

לכן אני חושבת שממש לשוב למסגר את מה שהיה בצורה נכונה שלא ישבור אותה מנטלית.

אח"כ אפשר לומר לה כמו שכתבת פה, ולשאול אותה אם היא רוצה להמשיך במבצע או לא.

לתת לה אפשרות בחירה ושתבין שז לא נובע ממקום של שיפוטיות או שכר ועונש, אלא נטו דרבון לתהליך שאולי היא מעוניינת בו בעצמה.

זה פשוט מונע להתמסר לשינה עמוקה מפחד לפספס. זו דריכות כזאת.. זה לא מאמץ מודע שאפשר להיות קשוב ליכולת או משהו כזה.

בתכלס זה לא כזה מזיז לה..

לפעמים אני מעירה אותה בלילה והיא אומרת שלא רוצה ללכת שאין לה כוח..

כן זה בעייתי.

יש מלא מחקרים על נזקים של שינה לא נאותה.

בעיני עדיף שתישן טוב ותפספס

מאשר שלא תישן טוב.

אני לא מעירה בכלל בלילה.

קמים בבוקר מתקלחים, מחליפים מצעים ונקסט.

יש לי מזרנים בציפוי pvc מכל הכיוונים לילדים שמפספסים.

יש גם סדיניות שאפשר להשתמש באופן קבוע.

זה יעבור מתישהו.

את בעצמך מציינת שבגיל הזה את ובעלך פספסתם וזה לא המשיך בגיל מבוגר.

זהו, זה כן משהו שהסברתי לה את המורכבות שזה תופעה של הגוף ולפעמים כשיש מוטיבציה מאוד חזקה אז מצליחים, כי גם לה יש תחושה שעדיף שלא ושיישאר לה מיטה נקייה...

אבל תודה על הדגש אני כן ידבר איתה על זה ויגשש יותר מה התחושות וגם להעביר את המסר חד משמעית שזה ממש לא רק עניין של מוטיבציה , ולפעמים גם אם מאוד רוצים אי אפשר להצליח, ושאולי זה מוטעה המבצע הזה ומה היא מרגישה...

וכן קצת צריכה לעבד את זה בעצמי ולשחרר קצת..

למרות שבכללי אני לא מתעצבנת בכלל כשעושה, רק מתעצבנת כשהיא לא הולכת להתפנות לפני השינה כי אין לה כוח... אבל כן אני צריכה להיות יותר בהבנה של המורכבות הזאת.. צריכה לעבד את זה קצת..

או במילים אחרות:

להתפנות לפני השינה - זה חובה! אפילו אם זה לא עוזר ובסוף היא מפספסת, עדיין חשוב להתפנות לפני השינה. 

אם היא לא תתפנה לפני השינה, סביר להניח שיעבור הרבה הרבה יותר זמן עד שהיא תצליח לקום יבשה, פשוט כי כבר מתחילת הלילה השלפוחית מלאה. ובלי קשר לשאלה אם היא קמה יבשה או לא, זה פשוט הרגל מאוד חשוב ובריא שצריך להתמיד בו.

לקום באמצע הלילה לשירותים - אם זה ממילא לא עוזר, אז חבל סתם להתעלל בה. שתישן רגיל כמה שעות שהיא צריכה, כשהגוף שלה יידע להתמודד עם שלפוחית בלילה אז היא תקום יבשה גם בלי היקיצות האלה.

כי זה לגמרי תלוי בכח הרצון שלה,

במקום לתגמל על לקום יבשה.

ובגלל שהיא גדולה, אפשר לתת לה למלא את הלוח ניקוד בעצמה וסוף שבוע היא תקבל את התגמול.

שוב, תחת הדגש שהתגמול נועד להפוך את המטלה לחווייתית יותר, והוא לא עומד בפני עצמו.

כמו שאני מתגמלת את עצמי בסוף יום בישולים בקפה טוב.. זה פשוט משהו שכיף לצפות לו.

אם היא לא מספיק בוגרת, את יכולה לנקד את זה בעצמך.

אני אישית לא אוהבת להיות השוטר בגילאים האלו.

מעדיפה לשלב בין חיזוק חיובי חיצוני למניע פנימי.

אבל לגמרי אפשר אם זה נשמע לך מתאים.

כל השאר תקף חח

שמתאימה לזה.

יש איזה תרגילים שאפשר לעשות בבית וזה עוזר

כי בדיוק כשרצינו לטפל היא התחילה לקום יבשה פה ושם ואז זה הלך והשתפר עם הזמן.

כן עשיתי לה מדי פעם לחיצות בכף רגל על הצד בצד שמאל הפנימי...מקווה שהצלחתי לתאר.

היו פעמים שהיא שאלה למה רק לה זה קורה (כי היא היחידה מהאחים שזה קרה לה) אמרתי שיש ילדים שזה קורה להם ואפילו עד גיל מאוחר יותר וזה לא אשמתם. וזה עובר מתישהו ומסתדר.

זה הרגיע אותה שהיא בסדר, היה חשוב לה לשמוע את זה.

בהצלחה!! 

ושגם לנו כילדים זה קרה המון..

פשוט כי אין אף חלק ברגל, ששולט בכליות או בשלפוחית השתן או במוח או בכל איבר אחר הקשור לבריחת שתן.

גם אנשים ללא כף רגל ממשיכים להשתמש בשלפוחית ובכליות באותה המידה ובאותה הדרך שהם השתמשו לפני שהרגל נכרתה.

יש הבדל בין "לשלוט" לבין קשרי גומלין בין חלקים בגוף.

הגוף הוא אורגניזם אחד ולא אוסף של מכונות שכל אחת לעצמה.

אמנם אין כרגע ראיות *מדעיות* מבוססות שרפלקסולוגיה אכן מועילה, אבל גם הרפואה המודרנית מכירה בכך שיש רפואה משלימה, ועם קצת ענווה מכירה בכך שלא הכל היא יודעת.

עדויות של אנשים על תועלת שלה למצבים שונים יש הרבה.

(אישית מאז שלמדתי לעשות באופן חובבני רפלקסולוגיה בהקשר של דלקת אוזניים כמות הדלקות של הבן שלי פחתה משמעותית.)

אגב, רפלקסולוגיה היא לא שיטה של רפואה עתיקה כלשהי, היא בת 100 שנה סהכ, והתחילה להתפתח על ידי רופא קונבנציונלי.

חייבת להגיד שהתגובות הציניות שלך כלפי כל הצעה לרפואה משלימה לא נעימות ומכווצות.

אני כותב את האמת, בצורה נעימה ולא תוקפנית, לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, וזאת בניגוד לתגובה האחרונה שלך שממש תקפה אותי באופן אישי ולא רק את הדעות שלי.

ועכשיו אתייחס לטענות עצמן:

1. "אמנם אין כרגע ראיות *מדעיות* מבוססות שרפלקסולוגיה אכן מועילה" - זה פשוט לא מדויק. יש הבדל בין "אין ראיות לכך שזה עובד" לבין "יש ראיות ברורות לכך שזה לא עובד".

רפלקסולוגיה משתייכת לקבוצה השנייה: באינספור מחקרים שעברו ביקורת עמיתים ופורסמו לפי כל הכללים, נמצאו ראיות ברורות לכך שרפלקסולוגיה לא יותר יעילה מפלצבו.

זה בערך כמו שתגידי "אין ראיות מבוססות לכך שנפילה מקומה 25 והתרסקות על המדרכה מאריכה את החיים" - בעוד שיש ראיות מאוד מבוססות לכך שהטענה כולה שגויה.

2. "אבל גם הרפואה המודרנית מכירה בכך שיש רפואה משלימה" - רפואה משלימה זה מונח מאוד מאוד מאוד רחב. תהיי קונקרטית: באיזה חלק של "הרפואה המשלימה" הרפואה המודרנית מכירה? למשל ברפואה משלימה אוהבים לדבר על החשיבות של מזון בריא ופעילות גופנית, ועם החלק הזה הרפואה המודרנית בוודאי מסכימה. אבל זה בשום פנים ואופן לא אומר שכל דבר שנכנס למונח "רפואה משלימה" או "רפואה אלטרנטיבית" יקבל הכרה מהרפואה מבוססת הראיות.

3. "ועם קצת ענווה מכירה בכך שלא הכל היא יודעת" - נכון, יש הרבה מאוד דברים שהרפואה מבוססת הראיות לא יודעת. אבל רפלקסולוגיה כאמור בסעיף 1, זה לא אחד מהם. יודעת גם יודעת שזה פשוט לא עובד.

4. "עדויות של אנשים על תועלת שלה למצבים שונים יש הרבה." - נכון, וגם יש עדויות של אנשים שלקחו סוכרזית וכאב הראש שלהם נעלם, פשוט כי הם האמינו שזה היה אקמול. פלצבו זה לא בדיחה ולא מדע בדיוני, אנשים מסוימים באמת חווים שיפור במצבם כשהם מאמינים שהם עושים משהו יעיל, גם אם הם עושים משהו שלא באמת יעיל.

5. "(אישית מאז שלמדתי לעשות באופן חובבני רפלקסולוגיה בהקשר של דלקת אוזניים כמות הדלקות של הבן שלי פחתה משמעותית.)" - באופן טבעי דלקות אוזניים לא ממשיכות עד גיל מאוחר. כמה ילדים קטנים את מכירה עם דלקות אוזניים חוזרות, וכמה נערים בני 15 את מכירה עם דלקות אוזניים חוזרות? 

בדיוק, זה פשוט נעלם עם הגיל. 

הבן שלך עבר טיפול רפלקסולוגי ואז זה עבר לו, באותה מידה הוא היה יכול לאכול מילקי וזה היה עובר לו, פשוט כי זה עובר עם הגיל.

שימי לב למשהו מעניין: בתאל עצמה, שהיא זו שהעלתה לשרשור הזה את רעיון הרפלקסולוגיה, כתבה שהמצב של הבת שלה השתפר בדיוק לפני שהיא התחילה עם הרפלקסולוגיה. ברור לך שבאותה המידה, הטיפול היה יכול להתחיל שבוע קודם, ואז כמובן הריפוי היה נזקף לטובת הרפלקסולוגיה למרות שזה לגמרי מקרי.

ברפואה מבוססת ראיות קשה יותר למדוד השפעה של תרופות/טיפולים למצבים שממילא נעלמים, לעומת השפעה של דברים שלא נעלמים מעצמם באופן ספונטני.

למשל:

תארי לך כדור או טיפול, שייתנו לכל הילדים בני השנה שעוד לא התחילו ללכת, במטרה לעזור להם ללכת. בתוך חודש 30% מהם יתחילו ללכת, וואו! איזו הצלחה! אלא ש... ממילא בגיל הזה 30% מהילדים מתחילים ללכת, ולכן איך כאן כל ראיה ליעילות של הטיפול או התרופה (האחוזים סתם בשביל הדוגמה). בדיוק בגלל זה חייבים קבוצת ביקורת גדולה שתקבל טיפול פלצבו, ורק אחרי שנשווה את התוצאות של שתי הקבוצות נוכל לדעת בוודאות האם הטיפול יעיל או לא.

לכן גם אם אני אקח מנת חומוס כנגד אפטה בפה, זה יעבוד. האפטה תיעלם, פשוט כי אפטות נעלמות גם ללא שום טיפול. 

בקיצור, אין בכך ראיה ליעילות הטיפול.

6. "אגב, רפלקסולוגיה היא לא שיטה של רפואה עתיקה כלשהי, היא בת 100 שנה סהכ" -  אין בכך ראיה לכלום, רפואה מבוססת ראיות מבוססת על... ראיות. לא על תאריך ההמצאה של שיטה חדשה. אם יש ראיות, אז הרפואה מבוססת הראיות תאמץ בחום את הטיפול גם אם הוא הומצא לפני מאות שנים. אם אין ראיות, אז היא תדחה זאת אפילו אם ההמצאה הייתה רק לפני שנה.

לפני 100 שנים הומצאה האנטיביוטיקה, לפני זמן רב עוד יותר הומצאו החיסונים והפסטור, ובגלל שיש ראיות מדעיות התומכות בשיטות האלה - הן מקובלות על כולם.

7. "והתחילה להתפתח על ידי רופא קונבנציונלי." - שוב, רפואה מבוססת ראיות לא עובדת בצורה פרסונלית. יש ראיות - אהלן וסהלן. אין ראיות? ביי ביי.

התייחסתי לכל מילה ומילה בחלק הענייני של התגובה שלך.

לא דילגתי, לא עקפתי, לא תקפתי. 

אשמח לקבל את אותו היחס.

סה"כ נכתב פה שהתגובות הציניות שלך לא נעימות ומכווצות - זה תיאור של מה שהתגובות שלך גורמות לקוראות להרגיש. זה לא משהו אישי נגדך.

וכן - להתייחס להצעה לרפלקסולוגיה כאילו מי שמאמינה בזה חושבת שכף הרגל מחליפה את המוח, ובלי כף רגל הגוף לא יוכל לעבוד - זה ציני.

אתה יכול לכתוב על מחקרים שהראו שזה לא עוזר. אתה יכול לכתוב את מה שאתה יודע על הנושא. אתה לא צריך לזלזל או לרדת על מי שחושבת אחרת ממך.

ובגלל שזה לא נושא השרשור - אני מבקשת להפסיק פה את הניצלו"ש. אם אתה רוצה להגיב על זה - מוזמן לכתוב בפרטי.

אני משתדל לענות בצורה מבוססת, אני בכלל בכלל לא מנסה ללעוג לאף אחד וגם בליבי אין לעג או משהו אחר כלפי מישהו מהפורום.

בדיעבד הבנתי שמה שכתבתי על כריתת רגל נתפס כציני, אבל זו לא הייתה כוונתי. רציתי רק להדגיש את זה שאין באמת חיבור משום סוג בין הרגל לבין איברים אחרים, מעבר למערכת הדם והעצבים וכו' שיש בכל הגוף. אולי הדוגמה באמת הייתה קיצונית, אבל היא ממש לא הייתה מיועדת בשביל ללעוג או להיות ציני.

מתנצלת שוב על הפגיעה.

הייתי צריכה לכתוב ספציפית על התגובה הזאת ביחיד.

ואני כבר מתחרט על זה שאני כותב זאת, אחרי שבמשך כמעט 6 שנים ולמעלה מ-15,000 הודעות, הצלחתי להימנע מכך.

בגלל סיפור החיים שלי, בגלל שאמונות של אנשים שלחו אותי לעבור 7 מדורי גיהינום עוד בחיי, אמונות שלא מבוססות על מדע אלא על רצון טוב להיטיב איתי, החלטתי כבר בגיל צעיר יחסית שמה שארצה לעשות "כשאהיה גדול" זה לפתח שיטות ודרכים לעזור לאנשים להרגיש טוב יותר בחייהם, על ידי רצון טוב שמתחבר למדע ולא על ידי רצון טוב בלבד.

את התואר הראשון שלי עשיתי באוניברסיטת בר אילן, את השני והשלישי במכון ויצמן. זכיתי ואחת המנחות שלי זכתה בפרס נובל, ובמשך שנים הייתי בצוות שעבד תחתיה בפיתוחים פורצי דרך בחקר של סרטן ואלצהיימר.

DNA, מבנה התא ומערכת החיסון, הם הלחם והחמאה של השכלתי. אני עוסק בהם מדי יום, ותמיד ממשיך ללמוד עליהם עוד ועוד.

אני לא רופא, אין לי סמכות לרשום אנטיביוטיקה או להחדיר מחט, אבל כנראה שהידע שלי בנושאים שכתבתי מעלה גבוה יותר משל מרבית הרופאים. מה שהם לומדים במשך 2-3 סמסטרים, אני לומד וחוקר כבר למעלה מעשור במשרה מלאה.

לצורך העניין, ההשכלה הזו רלוונטית כשמדברים על רפואה משלימה בגלל שתי סיבות עיקריות:

א. אני יודע לקרוא מחקרים, יודע לערוך מחקרים, ערכתי בעצמי כמה מחקרים. אני מבין את החשיבות של כל חלק וחלק במחקר, מבין למה כשחסר חלק X זה אומר שהמחקר כולו יכול להשתבש, מבין את החשיבות של הבקרה והביקורת, של היכולת לשחזר, מבין למה כשהתמונה לא מלאה אז אפשר להפוך יום ללילה באותות ובמופתים.

אבל כל זה היה נכון גם אם הייתי חוקר בהיסטוריה, לכן נעבור לסעיף ב':

ב. אני מבין איך גוף האדם עובד, יותר ממה שרוב האנשים מבינים. אין כאן גאווה, כל אחד מבין במשהו אחר, אני לא מבין כלום בתכנות וגם לא בטריגונומטריה או פיזיקה (מעבר לרמה של תלמיד תיכון). 

אבל בגוף האדם, אני מבין לא מעט. נכון שתמיד יש מה ללמוד עוד, ונכון שבאופן כללי המדע רחוק מאוד מלהבין את כל סודות המכונה הנפלאה הזאת שהיא אנחנו, אבל יש דברים רבים שאפשר כבר עם המדע של היום לדעת בוודאות. 

תארי לך מהנדס טיסה שממש מבין בטיסה, והוא שומע שיחה של שני אנשים מבוגרים ורציניים, שמסבירים למה שולחן העץ שהם קנו באיקאה יהיה מסוגל לעוף אם רק יחברו אליו כנפיים שנתלשו מיונה. 

הוא יודע מה גורם לגוף כבד לטוס, הוא יודע מה זה כוח עילוי, מה זה גרר, מה זה דחף, מה זה זווית התקפה... הוא אשכרה יודע מה גורם לגוף מתכת ענק לרחף באוויר! משהו שאני אישית בכלל בכלל לא מבין מעבר לדקלום מושגים. 

והוא שומע אותם מדברים על השולחן הזה, והוא יודע שזה לא יכול להיות כי הוא *באמת* יודע מה צריך בשביל לעוף, הוא למד את זה באופן מסודר, והוא ראה בחייו אלפי גופים מעופפים שכולם מתאימים בדיוק למה שהוא למד, ו... הוא לא יכול לענות להם. פשוט לא יכול. כי בכל פעם שהוא יגיד איך עצמים עולים לשמיים ולא מתרסקים, הם יענו לו "אבל לא כל האמת נמצאת בצד אחד". וכשהוא יגיד שזה מסוכן, הם יגידו לו "גם למדע אין תשובות להכל".

ככה לפעמים זה מרגיש, לדעת הרבה על איך גוף האדם עובד, על יחסי הגומלין בין איברים שונים, על מערכת החיסון, על ריבוזומים, על גרעיני תא, ואז לשמוע טענות על השפעה ישירה בין לחיצה בכף הרגל לבין ייצור השתן, וזה פשוט לא מסתדר עם שום מנגנון פיזיולוגי שקיים בגוף האדם.

ודוק: אם לחיצה על המקום הנכון ברגל יכולה לרפא בעיות, אז לחיצה במקום הלא נכון אמורה לגרום לבעיות. ואם כן, איך אנחנו הולכים לפעמים על אבנים או עושים סתם מסאז' ברגליים, ולא נהיים חולים מזה? 

אם קצות האצבעות מקושרות למוח, איך זה שרפלקסולוג יכול רק להועיל לי אבל מעולם לא קרה שמישהו קיבל שבץ בגלל טיפול רפלקסולוגי רשלני?

קחי למשל תרופות פסיכיאטריות שמשפיעות על המוח: ברור לנו שמי שייעשה בהן שימוש לא מושכל, ייקח מנת יתר וכו', ייפגע מכך בצורה קשה. אם יש כדור שגם אחרי שתקחי 100 מנות ממנו ברציפות, המוח שלך לא יושפע ממנו לרעה כלל, אז מסתמא הכדור לא פועל על המוח, לא לטובה ולא לרעה. אם היה כדור שעושה טוב למוח במנה הראשונה, הוא *בהכרח* היה פוגע במוח במנה ה-100. אם אין השפעה לרעה במינון מוגזם, אז כנראה אין השפעה בכלל. לכן הרגליים שלנו שמקבלות כ"כ הרבה סוגי מגע בכל יום, בהכרח היו פוגעות באיברים שלנו אם היה ביניהם קשר כלשהו.

אני לא מתנשא, לא בלב ולא בכתב, כמו שאדם שיודע לתכנת לא מתנשא עלי למרות שהוא הרבה יותר חכם ממני בתחומו.

אבל מה לעשות שעל התחום שבו אני מבין, מדברים כאן בפורום יותר מתכנות ויותר מטיסות... אז כך יצא. וזה לפעמים באמת מתסכל לראות איך שיטות מחקר שנכתבו בדם, באמת, מושלכות הצידה כלאחר יד לטובת תחושות ומחשבות ומקרים פרטיים. אין כאן התנשאות אלא רצון אמיתי לעזור ולתרום.

גם אותי אישית שלחו לטיפולים כי "לא יכול להיות שאין טיפול", מתוך מחשבה שלכל דבר יש פתרון ואם המדע לא מוצא פתרון אז אפשר לנסות במסלולים עוקפים. אני באמת מבין את הרצון לעזור ולהיטיב, ואת התסכול כאשר אין מוצא ברור לבעיה שעומדת מולנו.

ובכל זאת, לדעתי עדיף להישאר נאמן רק למה שכבר הוכח שבאמת יכול לסייע.

אני חושבת שנכון לשמוע מה הרקע שלך וגם מה הפילוסופיה שעומדת מאחורי התגובות שלך. אכן יש הבדל משמעותי בין הגישה שלי - שגם אם לא יועיל זה לא יזיק, לבין הגישה שלך שזה כן עלול להזיק.

אני בטוחה שאתה יודע על פעולת גוף האדם יותר מרופא ממוצע ואם ככה ברור שיותר ממני (ומניחה אם כך שגם המשפט שלי על הענווה יכול להיות שפגע. סליחה גם על זה.)

לפעמים יש לי תחושה שלרפואה הקונבנציונלית ולאנשי מדע בתחום יש מטרה להוכיח שהרפואה המשלימה היא שטויות רק בגלל שהרפואה האלטרנטיבית טוענת ככה (וגרוע יותר..) על הרפואה הקונבנציונלית. לכן ההסבר שכתבת משמעותי מאוד.

נתת לי כמה נקודות למחשבה.

רק תיקון קטן:

''אני בטוחה שאתה יודע על פעולת גוף האדם יותר מרופא ממוצע'' - תודה על המחמאה אבל זה לא נכון 🙃

יש נושאים שבהם אני מבין, יש נושאים שבהם לא.

רופא ממוצע, קל וחומר קרדיולוג, מבין הרבה הרבה יותר ממני בפעולת הלב.  אפילו לקרוא א.ק.ג. בסיסי אני לא יודע, ולא מבין בנושא החשמל שיש בגוף האדם.

וכך זה נכון גם לעוד המון דוגמאות שאני יכול לחשוב עליהן וכאלה שאני אפילו לא מעלה בדעתי...

לכן כתבתי למעלה שאני מבין רק בנושאים אותם למדתי ואותם אני חוקר...

נ.ב.

ואם יורשה לי, זה עוד הבדל בין רפואה מבוססת ראיות לבין שיטות אלטרנטיביות - קרדיולוג לא מבין בסרטן, אונקולוג לא מבין ברחם, גינקולוג לא מבין בעצמות, אורתופד לא מבין באלצהיימר, נוירולוג לא מבין בסוכרת, אנדוקרינולוג לא מבין בכליות, נפרולוג לא מבין בעיניים, ואף אחד מהם לא יכול לטפל בבעיה פשוטה כמו ציפורן חודרנית כי הם לא כירורגים 😂

ואיכשהו ברפואה האלטרנטיבית, כל אחד יכול לטפל בכל הבעיות בגוף ללא הגבלה...

אני חושבת שדווקא פה יש בעייתיות של הרפואה הקונבנציונלית

כי היא לפעמים מתעלמת מהמכלול של הגוף.

חושבת שצריך לשלב.

אתה ממשיך לכתוב רפואה אלטרנטיבית, אני לא רואה סתירה בגישה הוליסטית שנעזרת גם בקונבנציונלי וגם במשלים.

שאמנם אני לא מכירה את כל המטפלים המשלימים למיניהם בעולם.

אבל חשוב לי לציין שההיכרות שלי עם התחום היא בעיקר דרך שכנה שעוסקת בזה שלימדה אותי, והיא ממש לא מתיימרת להגיד שרפלקסולוגיה יכולה לפתור את כל הבעיות. היא יכולה לתמוך בתהליכים של הגוף באופנים מסויימים

איפה שידוע שיש קשר, אז יש קשר.

למשל תזונה, עודף משקל, שעות שינה, ברזל וכו' - ברור שהם משפיעים על אינספור תהליכים בגוף.

סוכרת יכולה להשפיע על המון מערכות, כנ"ל סרטן, וכן על זו הדרך.

אבל כשאין קשר - לא מחפשים אותו בכוח כשזה סותר את המחקרים. 

אבל אם את צריכה שרופא יבדוק את מצב העובר שלך, את כנראה תעדיפי רופא שזו המומחיות שלו ולא רופא שמבין ממש טוב ברפואת עיניים, כי אין באמת קשר בין מצב העיניים שלך למצב העובר שלך...

ואם תרצי שרופא יבדוק את העיניים של הילד שלך, את כנראה תלכי לרופא עיניים ולא לגינקולוג, למרות המכלול של הגוף...

בסוף יש כל כך הרבה מה ללמוד על כל אחד מהאיברים ומהמערכות בגוף, שאי אפשר באמת להיות מומחה בכולם, ולכן מוזר לי שרופא שלמד 12 שנים יכול להיות מומחה לאיבר אחד מסוים, בעוד מטפלים אלטרנטיביים למדו שנה (במקומות ללא פיקוח) והופ הם יכולים לרפא כל סוג של בעיה בכל הגוף.

וזה שרופא מתמקצע באיבר מסוים, ממש לא אומר ש"אין קשר" בין המערכות בגוף. איפה שהוכח שיש קשר, כאמור, מטפלים בזה בהתאם.

כמישהי שכן מאמינה ברפואה אלטרנטיבית- זו רפואה ש*כן* יכולה לגרום נזק.

אני לא מכירה את הרפלקסולוגיה ספציפית, מכירה ומנוסה בדיקור, בשיאצו, בצמחים.

ויודעת שזה מסוכן לקחת צמחים שלא הותאמו אישית- זה יכול להרוג.

יודעת שדיקור לא נכון- יכול לגרום נזק. החל מהפלות עובר, כלה בגרימת מיגרנות.

אבל הטענה האחרונה שלך היא זו שגרמה לי להגיב.

אחת הבעיות ברפואה המדעית זה ההפרדה המוחלטת בין מערכות בגוף. 

בסופו של דבר אנחנו יותר מורכבים מההפרדה הזו. וזה חלק מהקושי של אנשים לקבל טיפול ברפואה קונבנציונלית.

קבלתי תרופה מסוימת לבעיה איקס. למחרת הגעתי למיון בגלל הקאות בלתי פוסקות. הרופאה במיון נתנה לי טיפול- אבל לא ידעה דבר וחצי דבר על התרופה ההיא, רק אמרה לי להפסיק לקחת אותה כי זה היה די מובהק.

אני בנאדם אחד...

גם מטפלים אלטרנטיביים הרבה פעמים מתמחים במערכת מסוימת. אבל התפיסות בבסיס הרפואה האלטרנטיבית הן הוליסטיות יותר.

כי הם לא עובדים על שרירי הלב הספציפיים, לדוגמא הדיקור, השיאצו- עובדים על אנרגיית הצ'י של הגוף. ועל איזון בזרימה שלה בגוף, חוסר ומלאות יוצרים בעיות.

ולכן, כן, לטיפולים יש פחות תופעות לוואי. ולכן גם יותר בקלות אחרי למידת העקרונות של הרפואה הסינית אפשר לטפל באמצעותה במגוון מאד רחב של בעיות. 

ואגב, מטפל טוב זה גם מישהו שהוא לא רופא אליל ולא מתחייב לטפל בכללללל סוגי הבעיות שיש, ויודע להגיד 'זה לא ביכולות שלי'

שאם צד אחד מאמין באנרגיית צ'י והזרימה שלה בגוף,

וצד אחר מאמין במודל מדעי שמבוסס על מחקר אמפירי,

המרחק פשוט גדול מדי מכדי שיהיה אפשר לדון על כך... 

זה קצת כמו שני אנשים שינסו לדון מה הצבע הכי יפה, אדום או כחול, בעוד שניהם בכלל עיוורים ולכן כל אחד מהם מדמיין משהו אחר כשהוא אומר "כחול" או "אדום"...

כל צד מדבר על עולם מושגים שונה לחלוטין, ואין להם באמת יכולת להבין זה את זה.

לא אמרתי שהוא יכול לרפא סרטן, אבל הוא הקל על אנשים בהרבה בעיות

(אכן לא ידוע לי על טיפול ברפואה המשלימה שמסיע להרטבה)

שלא בכוונה יצרתי כאן נצלוש של החיים...

@ינשופה אם זה מפריע לך אני אשמח לבקש מאחת המנהלות לפצל לשרשור נפרד את כל הדיון שהתפתח כאן.

אחד הדברים הכי חשובים במחקר, זה היכולת לשחזר אותו.

למשל:

אם אני אעשה מחקר לפיו 20% מהילדים שאוכלים חומוס בארוחת הבוקר, יהיו עייפים עוד לפני השעה 13:00.

ובכל פעם כשינסו לשחזר את תוצאות המחקר שלי, יגיעו לתוצאות שונות לחלוטין - זה אומר שהמחקר שלי לא היה מספיק איכותי ולא מספיק אמין.

למרות שאמנם היו מעט מאוד מחקרים שתמכו בכך שדיקור סיני יכול להיות יעיל במצבים מסוימים,

ומדובר בממש מעט מחקרים כך שלבחור דווקא בהם זה קטיף דובדבנים,

רוב מניין ובניין של המחקרים הראו 0 יעילות לעומת פלצבו.

מתוך ויקיפדיה (זה לא מקור נאמן לכשעצמו אבל יש למטה הפניות למחקרים עצמם):

על אף המחלוקת על מונחי היסוד והמרכיבים, נערכו מחקרים רבים שכוונו ללמוד אם הדיקור הסיני יכול להניב תוצאות מובהקות מבחינה סטטיסטית, מעבר לאפקט הפלצבו. רוב המחקרים בתחום התבססו על חלוקת הנבדקים למספר קבוצות, בהן אחת שזכתה לטיפול בדיקור; אחרת שלא זכתה לטיפול, שלישית שטופלה באמצעות מחטים מתקפלות, הנראות כמחטים רגילות למטופל; ולעיתים אף קבוצות נוספות. הקושי המתודולוגי העיקרי במחקרים אלו טמון בהיעדר סמיות כפולה, שכן המטפלים במחטים יודעים אם המחטים שבידיהם אמיתיות או מתקפלות.

מחקרים מעטים בלבד הניבו תוצאות המצביעות על השפעה רפואית כלשהי לדיקור הסיני, מעבר לטווח המיידי ובאופן החורג מהשפעת אפקט הפלצבו. עם המחקרים ניתן למנות מחקר שהצביע על הקלה בכאבי פרקים בברכיים,[4] הפחתה בבחילות ובכאבים אחרי ניתוח,[5] הקלה על כאבי גב בהריון,[6].

מתנגדים

רוב מכריע של המחקרים שבחנו את השפעת הדיקור הסיני הצביעו על כך שאין לה השפעה כלשהי החורגת מטיפול דמה. כך לדוגמה, במחקר שנערך ב-220 נשים בשנת 2004, טופלו חלק מהנשים בדיקור סיני רגיל, ואחרות טופלו במחטים "מזויפות": המחט המזויפת "מתקפלת" פנימה ולא חודרת אל עורו של המטופל. לא נתגלה הבדל בעל משמעות סטטיסטית בהשפעת הטיפול על הקבוצות השונות, או במילים אחרות, הטיפול בדיקור סיני לא היה יעיל יותר מטיפול דמה.[8] מחקר אחר (מטא-אנליזה) בחן את השפעת הדיקור על חולי אסתמה, ואף הוא הראה כי לדיקור הסיני לא הייתה כל השפעה.[7] מחקרים נוספים הראו היעדר כל השפעה לדיקור גם ביחס לתסמונת המעי הרגיז,[9] דאבת השרירים,[10] ועוד.

חוקרים שבחנו את קומץ המחקרים המצביעים על השפעה חיובית לדיקור סיני גורסים כי ממצאי אותו קומץ נובעים בדרך כלל מבעיות מתודולוגיות ומעניין מובהק שיש לעורכי אותם מחקרים להראות כי טיפול בשיטה זו מצליח.[11]

 בין הכשלים הנפוצים בניסויים המעידים על הצלחת הטיפול ניתן למצוא אי-הקפדה על סמיות כפולה ושימוש במדגם קטן מדי וחסר משמעות סטטיסטית.

אני סטודנטית לרפואה, זה יכול להיות אאוטינג (אם מישהי זיהתה תפנו אלי בלמידה על מערכות הגוף בלימודים לפחות, ממש לא עושים הפרדה מוחלטת. האם יכול להיות שרופא לא ידע על תרופה מסויימת משהו? כן, לא כי הוא לא מבין שאין אינטגרציה בין המערכות אלא כי הוא מבין שהוא לא מבין, הוא ייתיעץ עם מומחה מהתחום שרלוונטי, הוא ייתיעץ עם רוקח קליני- רוקחים מומחים שעושים דוקטורט ומבינים באינטגרציה בין תרופות ברמה מדהימה ועוד...

הרפואה הקונבנציונלית מבינה טוב מאוד את המורכבות של גוף האדם, רמת הפרטים שיורדים אליהן בלימודים (עוד לפני התמחות ספציפית) היא מטורפת, כמויות של מושגים להכיר, משוואות שצריך להבין ועשרות אם לא מאות תרופות שלומדים על המנגנוני פעולה שלהם כדי שחלילה לא תצא תקלה תחת ידינו.

אני לא מתיימרת לתת ייעוץ רפואי בשום מצב, אין לי סמכות לזה עדיין וגם כשתהיה לי, ייעוץ רפואי דרך פורומים זה דבר שאני ברמה האישית לא רואה לנכון ומקצועי.

אני לא מתנגדת חריפה כ"כ לרפואה אלטרנטיבית, אין לי מספיק ידע בנושא כדי לגבש דעה.

אני כן יכולה להגיד על דברים מסויימים מתוך הידע שלי על גוף האדם שאין שום הגיון מאחורי זה ולעניות דעתי מדובר באפקט הפלצבו (אפקט מוכח מדעית). ובגדול הסיכום שלי לכל הדיון הזה של מה כן ומה לא- דווקא בגלל המורכבות של גוף האדם, דווקא בגלל שזה מסובך כ"כ והכל קשור להכל, תתייעצו עם אנשי מקצוע מוסמכים על דברים, רופא משפחה, רופא ילדים, האחות בקופת חולים, הם ידעו כנראה לתת לכם עצות מבוססות, אמיתיות וכאלו שמכירות את מכלול המורכבות של הגוף שלנו.

אני אדגיש שוב אין בכוונתי לתת ייעוץ רפואי לאף אחת כאן, לא בהודעה זו ולא באף הודעה אחרת.

אבל לדוגמא תופעות לוואי של תרופות- כל מי שאני מכירה שלוקח 3 תרופות ומעלה לוקח עוד תרופה לתופעות לוואי (זה הכללה גסה אבל הכללה עם בסיס)

אגב ממה שאמר לי רופא (קונבנציונאלי) פלצבו עובד ב15% יעילות מתרופה

אז זה גם משהו... (ובלי תופעות לוואי!)

מה יקרה אם הוא לא ייקח את שלושת התרופות האלה? לא יהיו תופעות לוואי והבנאדם ימות מאי ספיקת כליות, סכרת, יתר לחץ דם, אי ספיקת לב? אז מה עדיף? לגבי אפקט הפלצבו יש ביסוס מדעי, אני לא חולקת עלייך. המסקנה שלי מזה היא לא שתרופות זה לא יעיל כי גם פלצבו יש לו יעילות.

שוב, כל מקרה לגופו, בייעוץ עם איש מקצוע, אני לא נותנת כאן ייעוץ או ידע רפואי. 

אלא שתהליכים רפואיים הם לא פעם ממוקדים, יש אגרסיביוץ מסוימת בהתערבות הרפואית (לפחות בחויה שלי) שקשה לגוף.

בסופוש ל דבר

הרפואה מצילה חיים.

כל יום, המון חיים. ומאריכה חיים. ומביאה חיים (כמה נשים היום יולדות שפעם לא היה להן שום סיכוי)

הרפואה המשלימה משלימה אותה במקרים מסוימים, כמו שיכוך כאבים, כמו שיקום הורמונלי ועוד דברים שהרפואה הקונבנציונלית נותנת בהם מענה בעיני לא מספיק טוב בחלק מהמקרים.

במקרה של סכנת חיים- אין שאלה בכלל לאן אפנה. כמו הדוגמא המעולה של הצלעות, אני למדתי בקורס שאין בעיה לשבור צלע כי כעת על הפרק משהו חשוב יותר (מה גם שבאמת זה לא קורה בדרך כלל)

המדריך הנחה אותנו שבמצב של החייאה, צריך לפמפם את הלב של המטופל בעוצמה מאוד מאוד חזקה, לא להתבייש להפעיל כוח בלתי סביר, כי הלב יושב מאחורי צלעות מאוד מאוד חזקות ולכן פמפום עדין כלל לא יגיע אל הלב.

"ומה אם העצמות יישברו?" שאל אחד החניכים.

"בית החולים יודע להתמודד עם עצמות שבורות, אבל הוא לא יודע להתמודד עם מטופל שבמשך חצי שעה הלב שלו לא פעם".

כך גם לגבי תופעות לוואי בגלל תרופות:

עדיף לקחת תרופה נגד בחילה או צרבת או לא יודע מה, מאשר לוותר על תרופה שיכולה להציל את החיים.

ולפעמים תופעות הלוואי בעצמן יכולות להרוג (למשל לגרום לכשל בכבד), ובמקרה כזה הרופא ישקול איך אפשר בכל זאת לקבל טיפול מתאים בלי להסתכן, אם זה בכלל אפשרי.

רק רוצה להגיד משהו.

נתת דוגמא למהנדס טיסה ששומע את האנשים שרוצים להטיס שולחן עם כנפיים.

אבל מה יקרה אם הוא לא יגיד להם כלום? מקסימום הם ינסו וזה לא יעבוד להם... אולי הם ישקיעו בזה הרבה כסף שילך לריק. אבל אין פה סכנה אמיתית.

אם הם היו רוצים להפיל את השולחן מהמרפסת, ולשים מישהו שירכב עליו, מתוך אמונה שהוא באמת יטוס - אז באמת חשוב להתערב כי עשויה להיות פה סכנה. אבל סתם ככה - מקסימום הם ימשיכו להאמין בשטויות... זו לא אחריות שלו לדאוג שכל העולם ידע את האמת.

ואותו דבר אני חושבת פה.

אני בטוחה שיש לך גם שכנים שהולכים לפעמים לדברים של רפואה משלימה.

האם אתה מנסה לשכנע את כולם שזה בזבוז כסף מיותר שלא יועיל להם יותר מאשר פלצבו?

אני מניחה שלא. כי גם אם אתה יודע בוודאות שזה לא יעיל, אתה לא יכול לקחת אחריות שכל העולם ידע את זה.

אז גם בפורום יש כל מיני סוגי אנשים.

ונכון שהמרחב פה מזמין גם הזדמנות להכיר ולפתוח את הראש לעוד דעות וכיוונים וגם ידע שיש למשתתפים אחרים. ולכן זה בסדר שאתה מוסיף מהידע שלך (ועכשיו כשיודעים גם מה הרקע שלך, זה נותן עוד משקל לדברים שאתה כותב).

ובאופן אישי כבר כתבתי פה שהפורום הוא אחד המקומות שעזר לי לפתוח את הראש בנושא של חיסונים בתקופת הקורונה. ואני שמחה שכן באתי בראש פתוח וזה עזר לי ללמוד דברים חדשים.

אבל אני חושבת שבנושאים כאלו כן מצופה פה רגישות.

יש מקום לכתיבת דעות שונות. יש מקום גם להוסיף מידע שמאמת את הדברים.

אבל אין מקום לזלזל במי שחושב אחרת, גם אם ברור לך שזו טעות. כמו שלא תלך לשכנים ותזלזל בהם.

ובמיוחד כשבסופו של דבר לרוב זה לא גורם נזק ללכת לרפואה משלימה, מלבד בזבוז כסף (ולפעמים זה אפילו מועיל למי שמאמין בזה, גם אם זה רק בגלל אפקט הפלצבו...😉).

בכל מקרה - אין עליך אחריות לשכנע את כל משתתפי הפורומים להכיר באמת. וזה גם די חסר סיכוי, גם אם תסביר ותשכנע באופן הכי קוהרנטי ועם כל ההוכחות האפשריות, מי שלא בא בראש פתוח לשנות את דעתו - לרוב לא ישתכנע...

למרות שלא הייתי שותפה בדיון.

מתנצלת שהרגשת שתקפתי אותך זו לא הייתה הכוונה, אלא להסב את תשומת לבך שאתה יכול לכתוב בענייניות, כפי שעשית בהודעה השניה שלך.

לדוגמה:"לא הוכחה יעילות של רפלקסולוגיה, להיפך, יש מחקרים שמראים שהיעילות שלה לא גבוהה מפלצבו".

אני יכולה להגיב לך על כל טענה וטענה אבל לא חושבת שזה ישכנע אותך ולא רואה סיבה לדון פה דיון ארוך בנושא. במיוחד שלא חקרתי את הנושא ובאמת אין לי ידע מקצועי אלא רק התרשמות, וממש אין לי כוח להתחיל לחפור בסוגיה. לא כי אני מפחדת לראות שאני לא צודקת, אין לי שום אינטרס להאמין או לא להאמין ביעילות של זה. כל עוד אני מאמינה שזה עובד אני אשתמש בזה, להזיק זה לא מזיק.

אני רק אתייחס לכמה נקודות:

כשכתבתי רפואה משלימה התכוונתי למשהו שאינו סותר את הידע המדעי ואינו מתנגד לו. בניגוד לרפואה אלטרנטיבית שבאה להחליף. אם קופת חולים הייתה חושבת שזה שטויות היא לא הייתה מאפשרת טיפולים מוזלים דרכה ובתחומה. אני סומכת גם על דברים שאי אפשר לקבל דרך הקופה שלי, אבל רפלקסולוגיה היא בהחלט דבר שאני יכולה לקבוע תור במרפאה הקרובה לביתי ולשלם סכום מופחת על הטיפול.

אני כן אשמח לראות מחקר שמוכיח שזה לא יעיל יותר מפלצבו, לבעיות קטנות ושגרתיות של יום יום.

לגבי האוזניים, התופעה אצלינו היא שהוא מתלונן על כאב אבל בזכות הטיפול זה לא מתפתח לדלקת עם חום. בנוסף, מה לגבי מישהו שלא מבין מה עושים לו כמו תינוק קטן שמשחרר בטיטול כתגובה לרפלקסולוגיה שעשו לו? מכירה הרבה סיפורים. שוב, לא חקרתי את הנושא. באיזשהו שלב התינוק ישחרר גם בלי רפלקסולוגיה וגם לא תמיד הרפלקסולוגיה תעבוד,ת אבל הרבה פעמים התזמון פשוט מחשיד לקשר ישיר.

אישית לא ראיתי ישועות ברפלקסולוגיה אבל גם לא מספיק ניסיתי. אני יותר סקפטית על רפואות משלימות אבל גם כן רואה כמה טוב הן עושות.. לא כשהן מחליפות טיפול רפואי נצרך אבל בהרבה מאוד מקרים וגם יש סוגים שונים של רפואה משלימה ואי אפשר למחוק את כל האופציות.

אבל באופן כללי היום הולכת ונכנסת הגישה שהרפואה המשלימה כשמה כן היא- משלימה

לא באה במקום הטיפול התרופתי/פיזיולוגי בסימפטומים, אלא באה במקביל לטיפול למציאת שורשי הבעיה ופתרון שלהם.

והיום ברפואה המודרנית מכירים ומוקירים את זה שיש ערך גדול בטיפולים הוליסטיים שונים, ובעיקר שרב הנסתר על הנגלה בגוף האדם.

מה שעזר זה רופא פרטי שנתן לי תרגילים לחיזוק שרירים - תנסי לבדוק את הכיוון הזה.

ולבת שלי מה שעזר זה מינירין, תבדקי גם את זה.

ובהצלחה! זה מתסכל מאוד 

זה איזשהו חיישן ששמים על השמיכה וברגע שהיא נרטבת הוא מזמזם ממש מעצבן ומעיר את הילד.

מכירה כמה ששום דבר אחר לא עזר להם וזה כן

כמו הבן שלי למשל

רק לא רציתי שהיא תבוא לזה עם ציפייה של 100%

יש להם כמה כיוונים שבודקים ומטפלים

ממה שזוכרת הרבה מהילדים זה יושב על עצירות כי המעיים תופסות את המקום של השלפוחית שלא תוכל להתרחב מספיק בלילה

שהתייחסו להסבר הפיזיולוגי הנוירולוגי.

יש לנו במח חלק אחד שתפקידו להפחית את ייצור השתן בשינה. ולפעמים, וזה אכן תורשתי כמו שציינת שאת ובעלך הייתם ככה. החלק הזה במח מתפתח מעט מאוחר. אפילו בגיל 12 זה עדיין יכול לקרות.

ויש שיטה של זמזם שלפי מה ששמעתי עובדת מדהים. אפשר לחפש בגוגל כי אני לא זוכרת את השם של הפרופסור שפיתח את זה. ואז זה נטול תרופות.

זאת לא בדיוק תרופה אלא הורמון (נגזרת הורמון) שאמור להיות באופן טבעי בגוף שלנו (ואזופרסין),

וההורמון הזה אחראי בדיוק לחלק שתיארת: האטת ייצור השתן בשינה.

לא בכל המקרים של הרטבת לילה זה בגלל מחסור בהורמון הזה, 

אבל אם באמת זו הבעיה - אז הפתרון היעיל ביותר הוא מינרין (שבאמת פותר את שורש הבעיה) ולא זמזם שיגרום לילד להתעורר אחרי שהשתן כבר ברח...

היא עדיין תרופה....

גם ריטלין מדמה הורמון(דופמין) באופן סינתטי

גם אינסולין

גם מלטונין.

ועוד ועוד..

אלה עדיין תרופות.

מאוד יעילות בדיוק בגלל דרך הפעולה שלהן ומאוד חשובות ומשפיעות מאוד לטובה.

אבל מי שרוצה להימנע מתוספת ההורמון באופן סינתטי, במצב שהוא לא סכנת חיים אלא איכות חיים, ורוצה לנסות דברים אחרים קודם או לא בכלל- למה לא?

לילד שלך לא עבד זמזם

גם לאחי לא.(גם מינרין לא עזר לו. למרות שכן היה שם עניין של חוסר בהורמון-לפי הבדיקות, עדיין המינרין לא השפיע ולכן הפסיקו אותו. דווקא מלטונין לתקופה עזר לסדר את השינה שלו והשפיע *כנראה* גם על זה)

אבל לאחותי הוא כן עזר בזה שהוא אמנם העיר אותה אחרי הרטבה אבל כן לימד את הגוף שלה את התחושה של להתעורר כי צריך להתפנות והיא התחילה להתעורר רגע לפני במקום רגע אחרי. זה העיקרון שלו, לאמן את הגוף לזהות את התחושה..

רק כשהוא גדל זה פשוט עבר מאליו.

לא באתי לשכנע אף אחד לנסות או לא לנסות מינרין או פעמון, אני בעד לנסות הכל ולא להתייאש מראש, כמו שכתבתי בתגובות קודמות שלי.

אני לא מצטער על השימוש שלנו במינרין ופעמון (ובעוד כל מיני שיטות), רק בזכות זה אני יודע שהבן שלי לא סבל "לחינם" אלא באמת כי לא היה פתרון.

אבל בגלל שאוזן הפיל דיברה ספציפית על ההורמון שמעכב את השתן,

ציינתי שאם זו באמת הבעיה אז יש פתרון שתוקף אותה ישירות - וזה מינרין. זה הכל... לא יצאתי נגד פעמון.

לגבי השאלה אם זו תרופה או לא תרופה,

זו בעיקר שאלה סמנטית...

לפי החוק מדובר בתרופה, ועוד באחת שמצריכה מרשם רופא.

אבל מבחינה מהותית, אפשר לחלק את הדברים שאנחנו קונים מבית המרקחת לכל מיני סוגים.

למשל ברור לכולם שויטמין D או ברזל אלה לא תרופות,

ומהצד השני ברור שאנטיביוטיקה היא כן תרופה.

בכל מה שקשור להורמונים, זה באמת תלוי איך מסתכלים על זה...

מינרין לא מטפלת בסימפטום ספציפי על ידי מנגנון זר לגוף,

לא נקשרת לתאים מסוימים בגוף במטרה לשנות את הייעוד המקורי שלהם (כמו אקמול למשל),

אלא עוזרת לגוף באופן זמני לפעול כמו שהוא ממילא היה אמור לפעול, בעזרת סינתוז של הורמון. כמו אינסולין לסוכרתיים שאינו משנה מנגנון טבעי של הגוף.

גלולות למניעת הריון למשל הן ייצור ביניים: הרבה אנשים לא יקראו לזה תרופה (מבחינת מנגנון הפעולה, לא מבחינה פורמלית), כי בסוף מדובר בהורמון שמחקה הורמון טבעי בגוף, אלא שהמטרה שלהן היא דווקא לשבש את הכמות הטבעית והמחזורית שאמורה להיות בגוף.

אגב, ריטלין זה עולם אחר - ריטלין לא משלים חוסר טבעי בדופמין, אלא משנה את קצב הפירוק שלו ואת האיזון במוח, ולכן זו תרופה “אמיתית” שמשנה את ההתנהגות של הגוף בצורה לא טבעית.

שוב, בסוף זה סמנטיקה ואין טעות לקרוא לזה תרופה, אני פשוט דיברתי מבחינת המנגנון שהוא לא זר לגוף בשונה מתרופות "קלאסיות".

אבל אני מכירה לא מעט אנשים סביבי שהלכו לרופא בעקבות הרטבת לילה ומצאו בעיה רפואית. מקרה אחד של ילד שעבר ניתוח להוצאת שקד שלישי עם הפסקות בנשימה שגרמו לבריחת השתן ועוד מקרה של מחלה בכליה לא עלינו.

אז שווה לבדוק גם רפואי, למרות שאני מבינה את החשש שלך.

הלנו לפיזיוטרפיה של רצפת אגן לילדים, דרך התפתחות הילד

היא נתנה כל מיני תרגילים

גם אמרה באמת לא לשתות לפני השינה אבל ביום כן לשתות הרבה, שזה מרחיב את השלפוחית או משו כזה

תכלס בסופו של דבר מה שהכי עזר זה הזמן, עכשיו בת 10 וממש בקושי מפספסת, אחרי לילות שהיתה קמה כל לילה רטובה בגיל 8

ואגב לגבי מינרין היא אמרה שיש אצלה מטופלות שנגמלות ממינרין וחזרו לפספס..לא כזה המליצה כאפשרות ראשונה

בהצלחה ממש!

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.