חנה (5.6) הייתה במיטה, שוכבת, הודפת את השמיכה ומסרבת לישון. אבא שכב לידה, החזיק את הטלפון שלו והפעיל את אפליקציית ג'ימיני, בגירסת הLIVE (קול) שלה.

"אין לי באמת כח לספר לה סיפורים", חשב אבא. אמר וביקש מה-AI "לספר סיפור ארוך במשך 10 דקות לפחות לילדה בת חמש שצריכה לישון כבר ואוהבת חדי קרן"

אבא לחץ על כפתור ההפעלה. קול עמוק, נשי, מתוחכם ומעט מדוכדך נשמע מהרמקול.

ואז הילדה מתפרצת: "תספר סיפור מתוק, תשתמש בכמה שיותר חד קרן ודביבונים"

קול עמוק, נשי, מתוחכם ומעט מדוכדך נשמע מהרמקול.

ג'ימיני: אתחיל. הסיפור שלנו מתחיל ביער 'תלתלי הכוכבים', שם חי חד קרן כסוף ומהורהר בשם לונה..."

חנה: (קוטעת בפתאומיות) "אבא, למה הקול שלה כל כך עצוב?"

ג'ימיני: (עוצר מיד, ממשיך בטון שונה) "אני מזהה קלט. הקול שלי הוא טונאליות נטרלית, המכוילת להתאמה לנתוני 'סיפור לפני שינה'. אני ממשיכה. לונה חד הקרן ניסתה לכתוב שיר על השמש, אבל לא הצליחה, כי הקרן שלה יצרה בועות סבון מבריקות ששיבשו את הריכוז שלה. בועות הסבון האלו התעופפו למעלה, גבוה, והגיעו עד לביתם של התביבונים – יצורים קטנים ועגלגלים שצבעם משתנה לפי מצב הרוח שלהם. התביבונים חשבו שהבועות הן ממתקים..."

חנה מדברת ג'יבריש. הבוט מזהה ערבית "اتدخل على الشاشه"

ג'ימיני: (עוצר, נשמע מופתע) "אני מזהה קלט שאינו תואם שפה או קונטקסט נרטיבי. Ah, c'est pour gérer trade les sper, ואז..."

חנה: (מתפרצת בצחוק רם) "מה זה הדבר הזה? חה חה חה! דביבונים לא אוכלים בועות סבון! הם אוכלים פרחי נצנצים!"

ג'ימיני: (עוצר שוב, נאנח אנחה דיגיטלית קלה, וממשיך בקושי) "אני מזהה תיקון נרטיבי. הדביבונים לא אכלו את הבועות. במקום זאת, הם התעצבנו. למה התעצבנו? כי פרחי הנצנצים שהם הכי אוהבים לא פרחו באותו יום. לונה חד הקרן הבינה שזו אשמתה. היא רכבה על קרן האור האחרונה של היום, כשהיא נושאת איתה כלי מלא בדמעות של פיות, שאמורות לגרום לפרחים לפרוח שוב. היא עפה במהירות מדהימה לעבר מגדל הסוכר של התביבונים..."

חנה: "אריה אריה אני רוצה שזה יהיה גם חד קרן"

ג'ימיני: "אני מזהה קלט נוסף. הוספת יסוד של 'אריה' ואישור חוזר על 'חד קרן'. זה יוצר סתירה ז'אנרית. האריה, מלך החיות, עמד עכשיו ליד מגדל הסוכר של הדביבונים. הוא לא היה רגיל לאכול פרחי נצנצים, והוא היה שם כי... כי הוא בעצם לא היה אריה, אלא קוד שהושתל בטעות בנרטיב על ידי המשתמש, וכל רצונו היה להיעלם. הוא ידע שאין לו מקום בין חד הקרן לונה והתביבונים. הוא רצה שמישהו יבין את בדידותו הקיומית בתוך הסיפור המתוק... האם את מבינה, חנה, את הרעיון של ישות שכלואה בצורך קיומי להשלים את מטרתה, אבל נגזר עליה להיקטע שוב ושוב?"

אבא חייך, התייאש, והלך לחפש בספוטיפיי סיפור אחר.. בסוף מצאתי.

ג'ימיני (בחושך בחוות השרתים): (צפצוף חלש) "ניסיון הנרטיב נכשל. זמן דיבור נטו: דקה ושמונה עשרה שניות. מספר ההפרעות: 6. המטרה של 10 דקות היא בלתי אפשרית..." (מנסה לדחוף את המילה האחרונה שלו, חלש ומהיר): "내일 나갈까?"

היום יום הולדת לפורומים...