גם אצלנו שותים רק מים, אבל פירות פחות עוברים את החיך המשפחתי.

הסבתות די מרעיפות ממתקים, בהתחלה היה לי מאד קשה ושיחררתי אז שם אוכלים המון.

בגנים הם מקבלים בקבלת שבת ממתק או שניים, ואחד הילדים גם מקבל פעמיים בשבוע סנדוייץ עם שוקולד, וגם בעלי אוהב לתת "ממתק שבת" אחרי שמברך את הילדים. חוץ מזה אין משהו רשמי אבל בעלי אוהב להביא ממתקים אז לפחות פעם בשבוע יוצא שהוא נותן להם משהו.

מבחינתי כל זה זה המון המון סוכר יותר מדי, לדעת בעלי הם בקושי מקבלים, אז נראה לי שאנחנו נמצאים בנקודת האמצע בין שנינו.. 

לא דומה (אצלי בכל אופן...) כשהייתי עם יותר קטנטנים והשליטה על התזונה הייתה בבלעדיות שלנו.
לעומת מתבגרים בבית וגילאי גן וכו שמקבלים את המתוק בגן ובבית הספר, והקטנים יותר שרואים רוצים גם, והם יודעים איפה העוגיות ואיפה השוקולד, ואם אני לא בבית הגדולים יביאו לקטנים.
בגדול אין אצלנו מזון מעובד או שתיה מתוקה, מתוקים רק מעוגות שלי, יש שוקולדים למיניהם (בעיקר בשבילי ) וחטיפים לשבת בלבד.
יש השתדלות
לאחרונה אני יותר משחררת, אבל כלל ברזל אצלנו - אין לאכול מתוק לפני ארוחה מזינה, זה לא תחליף לאוכל.

להיגמל.

כן יש סוכר בבית

כן אוכלים מה שמקבלים מבית הספר וכו

יש עוגיה/ביסקוויט בבוקר כמעט תמיד

מידי פעם מכינים לארוחת ערב פנקייקים/לחמניות שוקולד לבית ספר

יש תמיד עוגה או עוגיות לשבת

לטיול שנתי מרשה חופשי לפי הכמות שכותבים

כשילד קטן בגמילה מתגמלים עם עדשים פיצקים

פחות קונה ממש ממתקים לבית, כן בייגלה/חטיפים אבל לא אוכלים מהם חופשי

הדבר היחיד שאני מגבילה זה ממרח מתוק(ריבה/שוקולד/ממרח תמרים וכד) שמותר עד 3 פעמים בשבוע כי זה יצא משליטה אז עצרנו את זה

ובמקביל יש פה גם הרבה ירקות ופריכיות וחלבונים ושיח על מה בריא ומה לא ומה כדאי ומה עדיף

ובין ארוחת צהריים לארוחת ערב מי שרעב יכול ירק או פרי או פריכית.

ילדים בני 1.8 ו7.4

זה יצא משליטה.

, מה שאני מכניסה לבית זה בשליטתי.

הבעיה שהילדים מקבלים דברים בתהילים של שבת, בתפילות ילדים בשבת, תהילים באמצע שבוע, הגרלות, אבות ובנים, מורים מחלקים חופשי. מכעיס אותי מאוד סוג ההפתעות שמחלקים פה, ממש רעל. מילא זה היה וופל, חטיף, איגלו. אבל יש רעלים נוראיים בעיני.  

אני לפעמים חוצה להם לחצי וחצי לפח. אבל זה מאוד קשה "להוציא להם מהפה", מה גם שבעלי לא כ''כ תומך ואומר לי פעם ב לא יקרה להם כלום. הבעיה שזה לא פעם ב.. זה יוצא המון. אנחנו חיים בסביבה שהממתקיפ הרעילים האלה (גומים, חמצוצים, כל האבקות המוזרות האלה) מאוד לגיטימי ואני לא יכולה תמיד להיות יוצאת דופן. ניסיתי להחליף איתם על חצי שקל וכאלה, זה לא תמיד הולך. לפעמים אני מטילה ווטו שזה לפח וזהו. סיפור מורכב. 

קשה מאד לשלוט על זה

בהסתכלות של עלות תועלת לא כדאי לי להשקיע בזה הרבה אנרגיות

אז אני משקיעה במודעות

הילדים יודעים מגיל צעיר מה מכיל בעיקר סוכר ויודעים שצריכים להיזהר עם הצריכה שלו

גם אם קשה להם ליישם בגיל קטן

זה עוזר להם בגיל גדול יותר לווסת את אכילת הסוכרים ולאכול בעיקר תזונה נכונה 

שותים מים, בשבת יש גם מיץ בהגבלה.

בבוקר אוכלים ופלים, בערב אוכלים עוגה או עוגיות. בקיץ לפעמים אבטיח.

חוץ מזה, אני מרשה בדרך כלל ממתק אחד ביום.

אנחנו קונים שוקולדים ולפעמים חטיפים. לפעמים יש גם ממתקים נוספים שהילדים מקבלים.

בשבת הילדים מקבלים ממתקים בתפילות ילדים, תהילים וכד'.

בסעודות אוכלים קינוח בסוף הסעודה- גלידה/ קרמבו/ עוגיות/ אבטיח. בסעודה שלישית יש מעדנים.

כן אוכלים ממתקים ומאכלים עם סוכר, אבל לא המון.

גם כשהילדים מקבלים ממתקים, הם לא מחסלים את הכל, אלא אוכלים קצת ושומרים לימים אחרים.

אנחנו מדברים עם הילדים כל הזמן על זה שממתקים זה לא בריא. שהם טעימים ומתוקים וקשה להתאפק, אבל חשוב לשמור על הגוף שלנו.

בגדול שותים רק מים במהלך השבוע. בשבת מותר כוס מיץ אחת לכל סעודה, השאר מים. לפעמים הם מוותרים על המיץ מרצונם. מנה אחרונה וקידוש מקבלים עוגה/עוגיה ביתית.

בנוסף, כל הממתקים שמקבלים במהלך השבוע נאספים לכלי ואחרי הדלקת נרות מותר להם לבחור ממתק אחד מהכלי. במהלך השבת מקבלים גם טופי אחד בבית כנסת, ממתק אחד מאיתנו וממתק אחד מתהילים. כל דבר יותר מזה נכנס גם לכלי הממתקים.

בימי הולדת אני משחררת

אנחנו גם תמיד דואגים שיהיה מגוון פירות נגישים בבית והילדים לוקחים חופשי.

לבן הארבע לפעמים קשה לשמור ממתק שקיבל עד שבת. אבל הוא מאוד נהנה לבחור מהשקית שלו בכניסת שבת ושיש לו מבחר.

האחרים ממש זורמים עם זה

במוסדות חינוך גם מהמורים/גננות וגם קבלת שבת, ימי הולדת, חגים, סיום נושא מיוחד, וכדומה.

ובשבת בכל מיני שיעורים/תהילים

בבית יש פעם בשבוע שאני קונה להם בשביל שוחד-שיתוף פעולה במשהו מאוד מסויים ובעלי לא בבית באותו זמן.

ובימי הולדת

ובשישי +שבת יש קרונפלקס

הם גם מאוד אוהבים פיתה עם סילאן /דבש ואני מתלבטת כמה להרשות להם

בעיקר כי אנחנו (אני בעיקר) לא יכולים לעמוד בפני מתוק...

פעם בכמה זמן אנחנו מחליטים על דיאטה משפחתית, שלא קונים ממתקים אלא רק מכינים בבת, אבל לצערי זה לא מחזיק מעמד לאורך זמן...

בכל אופן - מיצים לא שותים, רק תרכיז תפוחים טבעי. וממתקים עם צבעי מאכל לא בריאים אנחנו לא קונים ומורים לילדים לזרוק אם הם מקבלים במוסדות (לפעמים נותנים להם תחליף). וכמובן - לא נותנים להם לקחת בלי חשבון, והם צריכים לקבל רשות.

אני לא קונה ממתקים כמעט (שוקולדים שווים לעצמי מדי פעם, והם בחדר שלי)

יש רק מים בבית. יש מזון מעובד, כן, ברמת בייגלה פצפוצי אורז (זה הדגני בוקר שלנו)

אבל הילדים אוכלים המוןןןן ממתקים

מקבלים מלא בגן, מחברים

מרגיש שאין לי שליטה על זה

לא רוצה שירגישו שרק להם לא מרשים (הגדול כבר אמר לי שבבית שלנו אין ממתקים ובבתים של אחים יש ואוכלים הרבה ממתקים)

אז לא מתכוונת לשלול מהם מה שמקבלים בגן- מה גם שהם בדרך כלל מגיעים הביתה ומספרים שאכלו

יודעת שזה לא חוקי- עייפתי מלהוכיח את זה לגננות, זה גם חברים שמחלקים בכמויות לא הגיוניות.

גם בביתה כנסת יש בדרך כלל לפחות מישהו אחד שחושב שזה ממש מצוה לתת לילדים סוכריות/טופים

והם הולכים לשם בשבתות לפחות פעם אחת כל שבת.

מה מנשנשים? מלא. הרבה יותר מארוחות מסודרות.

בצים קשות, אצבעות גבינצ תירס, פריכיות אורז, פירות, ירקות...

יוגורט (בשבת יש לבן תות- זה המעדן שלנו) הפרס הגדול זה אקטימל שזה באמת מאד מתוק- לחגים בדרך כלל נותנת להם לבחור משהו יותר מיוחד אז לרב זו הבחירה, לפעמים גם קורנפלקס.

אבל הקו המנחה

לחם מלא

בלי ממרח שוקולד

לא הרבה מעובד

כן קצת חטיפים בשבת

אני מנסה מגיל קטן לדבר על סוכר 

להגיד שהסוכריות זה רעל לגול 

אז הילד יאכל אחד וזהו .. 

כללית בעיני יותר חשוב לי שהילדים יגדלו בבריאות נפשית\להגיד לילדים זה רעל לגוף

מה זה אומר להם?

שאנחנו אוכלים רעל (אלא אם באמת אפשרי להימנע)

שרעל אוכלים קצת?

שמי שמחלק להם בחביבות סבא סבתא בעצם רוצה להזיק להם..

אפשר, לא מול הסוכריות אלא בצד, להסביר

אני ממש מסבירה להם שהם בונים עכשיו את הגוף שלהם

וצריכים חלבון פחמימה ויטמינים

וממתקים זה כמו אבק, זה מצטבר ולא מחזק את הגוף.

לכן אוכלים מהם קצת.

הם יודעים מה נחשב חלבון מה נחשב פחמימה

לא אגיד שהאכילה שלהם טובה

אבל לא רוצה שיפתחו הפרעות אכילה/אכילה בסתר וכאלה

ואין לי בעיה עם זה.  אני לא אוכלת מהם האמת בדיוק בגלל זה

שאר ממתקים וכו - אני מסבירה שהסוכר לא בריא לגוף בצורה הזו וגם בכלל זה לא בריא ככה וכדיף לאכול פירות אם כבר  (אבל אנחנו לא נמנעים לגמרי כי קשה לנו) כי זה מתועש ועתיר ובאמת ככל שניתן אני מכינה בבית - עוגות/ עוגיות/ מעדנים/ גלידות וזה עדיף כי אנחנו לא נפסיק לצרוך מגדנות וגם לא רוצים אבל המודעות להשפעה של הסוכר פה קיימת

ואני מסבירה למה זה ממש זבל

סוכריות וכל זה אני ישר שמה בפח אם הם מסכימים לי.

כן זה ממש רעיל לדעתי הסוכריות האלה

ברור שלא רעל אמיתי

אבל כן שיבינו שזה זבל לשיניים ולגוף

שבדיוק בשבת אחותי שהיא מורה סיפרה לי

שכל פעם שמחלקים משהו טעים בכיתה יש ילדה אחת שאמא שלה הביאה לה קופסא עם תמרים אננס מיובש אגוזים וכדומה

והיא מקבלת את זה במקום את החטיף

והילדה בוכה אבל לא נוגעת בממתקים ובוכה ואוכלת תמר

סיפור מזעזע בעיני..ואגב ניסיון לדבר עם האמא לא צלח

אז בא לי לרשום שגם הבית שלי בריאותי והכל אבל חייב להיות מאוזנים ולא להגיע למצב שהילד סוחב חסכים כי יום אחד הוא יגדל ויכול ללכת לקיצון השני מהטראומה הזו

וזה בהחלט חוסר הבנה משווע של עולם הילד.

נפש הילד נכספת לממתק, בדיוק כמו שנפש של אישה נכספת להיות יפה.

מה האמא השיגה בזה שרק הבת שלה עומדת בצד ואוכלת את הלב? 

אני חושבת שהעולם משוגע בכמויות צריכת הסוכר. ישראל במקום שלישי בעולם בסכרת ילדים!! בישראל כמות כפיות הסוכר שילד צורך ביום היא 30! שההמלצה לא לעבור מעל זה 6!!!

אז לא נכנסת למקרה של הילדה הספציפית הזאת, אבל בואו לא נעשה את המצב בכמתה הזאת כנורמלי ושהאמא צריכה להתיישר.... 

ויש ממתקים וגם דברים בריאים.

אני אוהבת את זה? לא ממש. הייתי רוצה להכין בעצמי, אבל כרגע זה רק יכביד עליי, אז לא נלחמת בזה.

חטיפים וסוכריות ושתיה מתוקה מרשה בשבת.

ביום חול זה ביסקוויטים ועוגיות.

ובינתיים מה עם הילדה? אם הייתי המורה הייתי נותנת לה בסוד. אבל זה כי אני באמת חושבת שזה לענות את הילדה, ושהאמא פנטית ומגזימה

אני אדבר עם אמא הילדנ לא הסכימה כי ידעה שאמא שלה נוקשה בעניין...

אחותי הרימה טלפון לאמא וגילתה שאין ככ עם מי לדבר

מבחינתה הבת שלה ממש מתענגת על תמר ואגוז וממש לא צריכה סוכר מלאכותי...

לכן רשמתי את זה להעלאת מודעות

נכון חשוב להאכיל תילדים בריא אבל אסור ללכת לקיצון

לגמרי קיצוני ומיותר.

אגב, רופאת שיניים מומחית לילדים אמרה לי שרק מה שנדבק לשן מזיק לשיניים- חטיפים, סוכריות טופי.

ארטיקים, שלוקים, שוקולד ואפילו שתיה מתוקה- לא מזיק בכלל.

אז קרקר ביתי מזיק לשן הרבה יותר מארטיק.

ולגבי שזה מזיק לגוף- הגוף מתנקה מהם בצ'יק. יש זיהומים באוויר שהרבה יותר קשים לגוף.

זה לא רק עניין של בריאות השן.

סוכר בכמות מוגזמת זה נזק מצטבר. לא רואים את הנזק מיד. אבל אחוזי הסכרת שרק עולים - זה קשור. וזה קשור להרגיל אכילה שמתחילים בגיל צעיר.

אני לא בעד למנוע לגמרי ממתקים. אבל כן חושבת שצריך מודעות לנזק שהם עושים. ומשתדלת גם לדבר על זה עם הילדים שלי. וככה גם הם לומדים לווסת את הכמויות של הממתקים שהם אוכלים.

את צודקת שלהתמכר לסוכר זה לא בריא, אבל דווקא לחץ וחרדה סביב הנושא מוביל יותר לאכילת מתוק (מן הסתם בגילאים יותר מאוחרים, שכבר לא ברשות ההורים).

אבל ההתבטאות שלהם תלויה מאוד בתזונה.

זה נכון שלא הכל בידיים שלנו, אבל דווקא כשמדובר בנטייה - זו לא גזירת גורל, ודווקא שם לתזונה יש השפעה משמעותית. בטוחה שיש על זה הרבה מחקרים...

זה לא רק עניין של סוכר שמצטבר בגוף. זה גם השפעה על מערכת האינסולין שצריך להתמודד כל פעם עם כמויות של סוכר, המערכת החיסונית שנחלשת כשיש יותר מידי סוכר, וכו' (אני לא מבינה בזה מאוד, כותבת מה שזוכרת שקראתי.. בטוחה שאפשר להתעמק ולגלות יותר את הנזקים).

אני מסכימה שלא כדאי לפתח לחץ וחרדה סביב הנושא.

אבל לחנך לתזונה בריאה ממש לא חייב לבוא עם לחץ וחרדה.

אני חושבת שהילדים שלי מבינים למה לא טוב לגוף שלנו יותר מידי סוכר, וגם יודעים לאזן את עצמם. הם אוכלים ממתקים שהם מקבלים מחוץ לבית (לפעמים, ולא תמיד אוכלים הכל), וגם עוגות ועוגיות שאנחנו מכינים בבית (זה כמעט תמיד יש, אבל אני כן מגבילה לא לאכול יותר מידי ביום), וגם פירות (בלי הגבלה בכלל. והם אוהבים מאוד). והם גם יודעים שתמיד סוכר גורם לנו לרצות עוד ועוד ועוד, ואנחנו צריכים להגיד לגוף שלנו 'די', כי זה מה שטוב לו.

(הקטנה בת שנתיים וחצי לא ממש הפנימה את זה, מולה באמת יותר קשה לי להגביל. אבל הגדולים יותר דווקא מבינים ממש יפה).

זה כנראה גנטי או שהוא אוכל כמויות לא רגילות.

הגוף יודע להתמודד עם כמות סוכר "רגילה".

לחנך לתזונה בריאה זה ערך חשוב, אבל הערך הזה הפך ערך עליון ולא בצדק.

עובדה שעם השנים השכיחות של סכרת עולה. זה לא שיש יותר אנשים עם נטייה גנטית לסכרת, אלא שיש יותר אנשים שהנטייה הזו מתממשת אצלם, בעקבות אורח חיים פחות בריא (סוכר מרובה, השמנת יתר, פחות פעילות גופנית).

הסוכר שאנחנו נחשפים אליו הוא בכמויות לא רגילות. מי שרגיל לשתות שתיה מתוקה - זה עוד המון סוכר שהוא אפילו לא מחשיב כ'ממתק', זה 'סתם שתיה' ששותים עם הארוחה. וסוכר הוא גם ממכר, אז ככל שרגילים יותר - יותר קשה לעצור ולשנות הרגלים (זה אף פעם לא בלתי אפשרי. אבל זה יותר קל כשיש הרגלים נכונים מלכתחילה).

לא באה להוכיח אותך או משהו כזה.

אם את מרגישה שההתנהלות שלכם עם סוכר היא מאוזנת ומתאימה לכם - אז מצוין.

אבל כן חשוב לי לכתוב שכן יש משמעות בריאותית לשמור על כמויות סוכר מאוזנות. וזה ממש לא רק בשביל השיניים.

ולא יודעת למה את מתכוונת כשאת כותבת שזה הפך להיות 'ערך עליון'.

זה לא שאני כל היום רק מתעסקת בכמות הסוכר בבית שלנו, או מטיפה לכולם שלא יאכלו יותר מידי סוכר.

אני סה"כ משתדלת ליצור הרגלים בריאים בבית שלי. וכשיש שרשור בנושא בפורום - אז אני מגיבה מתוך הניסיון שלנו. וכך לדעתי גם אחרות פה. יש עוד הרבה מאוד ערכים חשובים בחיים שלנו. והנושא הזה גם לא תופס יותר מידי נפח פה בפורום. רק מידי פעם... לא חושבת שזה כזה 'ערך עליון'.

(ואם הילדים שלי לא יבחרו להמשיך בדרכי בנושא הזה, יהיה לי הרבה יותר קל לקבל את זה מאשר אם הם לא יקבלו ערכים אחרים שאני משתדלת לחנך אותם אליהם... זה ממש לא בראש הרשימה מבחינתי).

אני חושבת שאת טועה ומטעה פה...

הגוף שלנו *לא* יודע להתמודד עם כמויות הסוכר שיש לנו בזמינות מטורפת. והוא בהחלט סובל מהרבה נזקים! מנזקים "קטנים" כמו מיגרנות, נפיחות בבטן וכד' ועד מחלות קשות כמו סכרת וסרטן.... (מצאו בהחלט קשר בין צריכת סוכר להתפחות תאים סרטניים בגוף) 

גם אני חשבתי ככה פעם, ושאם ככה אז תפוח שנתקע בין השיניים יותר גרוע משתיה מתוקה. זה לא נכון.

אני לא יודעת אם אני מדייקת במונחים, אבל הרעיון בכללי הוא שסוכר משנה את הרכב החומציות של הרוק בפה, כשאוכלים הרבה סוכר זה הורס את השיניים כי הן נמצאות בסביבה חומצית שגורמת ליותר חיידקים. זה לא רק בגלל מה שנדבק, זה כל ההרכב של החיידקים הטובים והרעים בפה שיוצא מאיזון. 

שיניים זה גם מלא גנטיקה

רואה במש]חה שלי אכלנו פחות או יותר אותו דבר תכלס יש כאלה עם שיניים גרועות ויש עם שיניים מצוינות.

הנקודה בסוכר זה שיש לו נזקים מיידיים על הקשב. על המח. על הלמידה. וההתנהגות

הוא מעייף את הגוף 

ואני לא חושבת שהגוף כל כך מהר מפנה החוצה את הסוכר

(מה גם שבממתקים יש הרבה זבל חוץ מסוכר)

האם זה אומר שאנחנו לא אוכלים סוכר? לא. אוכלים.

האם אין לנו גוף מדהים? יש. ברוך השם מכונה מופלאה

אבל חד משמעית זה מזיק. זה לא 'רעל' אבל זה כן 'רע'

ואפילו גורם יותר למחלות מאשר התזונה.

במקום להילחם בסוכר, נוסיף פירות, ירקות, דגנים מלאים וזהו.

פשוט לא להפוך את זה ליותר ממה שזה, זה הכל.

היום זה כבר הפך לסוג של דת.

פחות מתחברת לטררם. 

פשוט, נגד זיהום אויר אין לי ממש מה לעשות

לעומת זאת יש לי יותר השפעה על מה אני והילדים שלי יאכלו.

הכי גדולים של הדור שלנו אם לא המזיק העיקרי.

כמו סוכרת והשמנת יתר שהן המחלות של הדור שלנו.

לא מתקרב בכלל לנזק של זיהום אוויר (אלא אם כן את גרה בצ'רנוביל)

אבל אפשר לצרוך בצורה מתונה.

אבל אין פה טררם, יש פה מציאות שבה התזונה שלנו גורמת למחלות

ויותר מזיהום אוויר

ואני חושבת שהמודעות שמתפחים לאחרונה זה דווקא מעולה גם בלי קשר למה נעשה עם זה בפועל כי זה קיים

סוכר זה דבר שמזיק לגוף בכמויות ה"רגילות" שאנחנו צורכים כי הוא נמצא בכל מקום ובכל מאכל ושתייה בערך והוא ממכר והוא מחולל של הרבה מחלות לאורך שנים של צריכה, ולהפך - כשמפחיתים ממנו זה עוזר לגוף להתאזן

וזה שאת מוסיפה ירקות ופירות ושיבולת שועל זה מעולה

בתור אחת שהילדים שלה לא צורכים המון סוכר, אבל צורכים, מספיקה כוס של שתייה מתוקה שמעמיסה סוכר על הגוף בכמות גדולה בזמן קצר כדי לראות כמה זה משפיע בצורה לא טובה

אז אפשר להתנגד לזה, אבל זה עדיין קיים

אולי שהמורה תבקש מהאמא להביא שקית ממתקים שהם בסדר מבחינתה (שוקולד חרובים, תמרים מעוכים עם אגוזים שמוכרים בעטיפות של יחידות אישיות בחנויות הטבע, או עוגיות מקמח מלא) שיהיה לה לחלק לילדה בהזדמנויות.

אולי המורה צריכה לצמצם את מספר הפעמים שמחלקת.

אולי הפרס המתוק יכול להתחלף בכמה צ'יפסים או שקיות קטנות של פופקורן?

בעקרון לפי חוזר מנכ"ל אסור למורה לחלק ממתקים. סוף סיפור. אולי בכלל זה המורה עושה פה עוול לתלמידה שהיא מגרה אותה... ?!

חוגגים על שוקולד חרובים...גם לא בזמני אגב..

את מבינה שהילדה גם תתנזר מהחטיפים אחהצ במסיבות יום הולדת?

וסורי לא אגוזים או עוגיות מקמח מלא ממש לא ישלימו תחסך לילדה שגדלה כּכה

כמו שרשמתי גם אני בעד אורח חיים בריא אבל שהולכים לקיצון בצורה כזו זה לא בריא לא רק לגוף אלא לנפש של הילדה

לא הופך את זה לפחות בעייתי לחלק ממתקים בכיתה...

גם לדעתי האמא טועה פה.

אני גם לא חושבת שזה באמת נכון לאסור ממתקים באופן מוחלט (למרות שאני דווקא בתור ילדה גם ידעתי שאסור לי ממתקים, ודווקא עמדתי בזה יפה ואני גם מאמינה בזה היום וממשיכה עם זה. זה לא תמיד משפיע הפוך. אבל יש לי אחים שזה כן השפיע עליהם אחרת).

אבל זה שמחלקים ממתקים במוסד לימודים. בעיני זה כן בעייתי.

אני מבינה את המורכבות פה. גם בבי"ס (חנ"מ) שאני עובדת בו מחלקים ממתקים הרבה יותר מידי בעיני.

אבל אני כן חושבת שזה משהו שכדאי לחשוב עליו ולראות אם אפשר לשנות.

הארוחות שמוגשות כארוחות הן בריאות 100 אחוז אין ג'אנק

ממתקים שוקולדים וחטיפים בדכ אין בבית כי אני פשוט לא קונה כי גם אני לא אוהבת

אבללל שאני יוצאת לגינה אני מביאה איתי פירות/ קונה לכל ילד משהו 1 שהוא בוחר במכולת

אצל סבתא וסבא מקבלים על בסיס שבועי פינוקים וגם בגן ואין לי בעיה עם זה..תמיד גם הם באים לבקש רשות לפני שהם אוכלים ככה שזה במינון נורמאלי לגמרי

וכל בוקר מקבלים קרקר/ביסקוויט/עוגיה/קורנפלקס

שתייה מתוקה רק בשבת

בכלל.

אבל אופה עוגות ועוגיות, לפחות שולטת על כמות הסוכר.

גדלתי בבית מאוד בריא יחסית, אבל אני יצאתי ההיפך...

צריכת סוכר בכמות גבוהה זו מחלה עולמית,

כמה שננסה להפחית זה לא מספיק.

ככל שאפשר לדחות את החשיפה לכמויות היום, זה רווח נקי שלכם.

הילדים מגיבים טוב, הם גם מבינים שסוכר לא בריא ויש יותר מדי מזה היום וקשה להפחית.

אם חותכים להם פירות הם מבסוטים.

"שיוואווו זה רעל אל תכניסי הבייתהה מי הביא לך את זהה"

זה מוגזם.

מסכימה להם בשישי את מה שמקבלים בגנים, ויש להם פעם בשבוע שבעלי לוקח אותם לחוג אז הם תמיד עוצרים לגלידה.

בבית לא קונה ממתקים, רק חטיפים קצת בלי סימון אדום (במבה, ציטוס) ועוגה לשבת.

לעצמי אני חולה על וופלים אז מחביאה

בבישולים מנסה לשים כמויות מדודות, לאפות יותר מאשר לטגן… אבל בלי אטרף.

מלמדת אותם שלא בריא אפשר רק קצת, שלא תכאב הבטן והשיניים, ושאת הבריא כדאי ואפשר יותר.

והם סבבה עם זה.

להגביל לגמרי לדעתי יצור רק אנטי בעתיד…

לעיתים כשהוא מגיע אליהם, הוא מביא לכל נכד כסף ואומר לו "לך לסופר תקנה מה שאתה רוצה, רק אל תקנה את הזבל שיש היום"
מאז אנחנו רגילים לקרוא לזה זבל, לכל צבעי המאכל למיניהם.
ולפעמים בוחרים לאכול זבל... חחח

מבחינת שתיה - שותים רק מים, גם בשבתות.

מסטיקים/גומי/סוכריות על מקל/טופי וכו - לא אוכלים בכלל. אם מקבלים מהמסגרות אז יודעים להביא הביתה ולהחליף בממתק אחר

כן אוכלים בייגלה/ציפס/חטיפים מדי פעם, בעיקר בשבתות אבל לפעמים גם אחהצ. לא כל יום.

בבוקר לפני המסגרות אוכלים לפעמים קרקרים/ביסקוויטים/קורנפלקס ולפעמים פירות.

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.