גם אצלנו שותים רק מים, אבל פירות פחות עוברים את החיך המשפחתי.

הסבתות די מרעיפות ממתקים, בהתחלה היה לי מאד קשה ושיחררתי אז שם אוכלים המון.

בגנים הם מקבלים בקבלת שבת ממתק או שניים, ואחד הילדים גם מקבל פעמיים בשבוע סנדוייץ עם שוקולד, וגם בעלי אוהב לתת "ממתק שבת" אחרי שמברך את הילדים. חוץ מזה אין משהו רשמי אבל בעלי אוהב להביא ממתקים אז לפחות פעם בשבוע יוצא שהוא נותן להם משהו.

מבחינתי כל זה זה המון המון סוכר יותר מדי, לדעת בעלי הם בקושי מקבלים, אז נראה לי שאנחנו נמצאים בנקודת האמצע בין שנינו.. 

לא דומה (אצלי בכל אופן...) כשהייתי עם יותר קטנטנים והשליטה על התזונה הייתה בבלעדיות שלנו.
לעומת מתבגרים בבית וגילאי גן וכו שמקבלים את המתוק בגן ובבית הספר, והקטנים יותר שרואים רוצים גם, והם יודעים איפה העוגיות ואיפה השוקולד, ואם אני לא בבית הגדולים יביאו לקטנים.
בגדול אין אצלנו מזון מעובד או שתיה מתוקה, מתוקים רק מעוגות שלי, יש שוקולדים למיניהם (בעיקר בשבילי ) וחטיפים לשבת בלבד.
יש השתדלות
לאחרונה אני יותר משחררת, אבל כלל ברזל אצלנו - אין לאכול מתוק לפני ארוחה מזינה, זה לא תחליף לאוכל.

להיגמל.

כן יש סוכר בבית

כן אוכלים מה שמקבלים מבית הספר וכו

יש עוגיה/ביסקוויט בבוקר כמעט תמיד

מידי פעם מכינים לארוחת ערב פנקייקים/לחמניות שוקולד לבית ספר

יש תמיד עוגה או עוגיות לשבת

לטיול שנתי מרשה חופשי לפי הכמות שכותבים

כשילד קטן בגמילה מתגמלים עם עדשים פיצקים

פחות קונה ממש ממתקים לבית, כן בייגלה/חטיפים אבל לא אוכלים מהם חופשי

הדבר היחיד שאני מגבילה זה ממרח מתוק(ריבה/שוקולד/ממרח תמרים וכד) שמותר עד 3 פעמים בשבוע כי זה יצא משליטה אז עצרנו את זה

ובמקביל יש פה גם הרבה ירקות ופריכיות וחלבונים ושיח על מה בריא ומה לא ומה כדאי ומה עדיף

ובין ארוחת צהריים לארוחת ערב מי שרעב יכול ירק או פרי או פריכית.

ילדים בני 1.8 ו7.4

זה יצא משליטה.

, מה שאני מכניסה לבית זה בשליטתי.

הבעיה שהילדים מקבלים דברים בתהילים של שבת, בתפילות ילדים בשבת, תהילים באמצע שבוע, הגרלות, אבות ובנים, מורים מחלקים חופשי. מכעיס אותי מאוד סוג ההפתעות שמחלקים פה, ממש רעל. מילא זה היה וופל, חטיף, איגלו. אבל יש רעלים נוראיים בעיני.  

אני לפעמים חוצה להם לחצי וחצי לפח. אבל זה מאוד קשה "להוציא להם מהפה", מה גם שבעלי לא כ''כ תומך ואומר לי פעם ב לא יקרה להם כלום. הבעיה שזה לא פעם ב.. זה יוצא המון. אנחנו חיים בסביבה שהממתקיפ הרעילים האלה (גומים, חמצוצים, כל האבקות המוזרות האלה) מאוד לגיטימי ואני לא יכולה תמיד להיות יוצאת דופן. ניסיתי להחליף איתם על חצי שקל וכאלה, זה לא תמיד הולך. לפעמים אני מטילה ווטו שזה לפח וזהו. סיפור מורכב. 

קשה מאד לשלוט על זה

בהסתכלות של עלות תועלת לא כדאי לי להשקיע בזה הרבה אנרגיות

אז אני משקיעה במודעות

הילדים יודעים מגיל צעיר מה מכיל בעיקר סוכר ויודעים שצריכים להיזהר עם הצריכה שלו

גם אם קשה להם ליישם בגיל קטן

זה עוזר להם בגיל גדול יותר לווסת את אכילת הסוכרים ולאכול בעיקר תזונה נכונה 

שותים מים, בשבת יש גם מיץ בהגבלה.

בבוקר אוכלים ופלים, בערב אוכלים עוגה או עוגיות. בקיץ לפעמים אבטיח.

חוץ מזה, אני מרשה בדרך כלל ממתק אחד ביום.

אנחנו קונים שוקולדים ולפעמים חטיפים. לפעמים יש גם ממתקים נוספים שהילדים מקבלים.

בשבת הילדים מקבלים ממתקים בתפילות ילדים, תהילים וכד'.

בסעודות אוכלים קינוח בסוף הסעודה- גלידה/ קרמבו/ עוגיות/ אבטיח. בסעודה שלישית יש מעדנים.

כן אוכלים ממתקים ומאכלים עם סוכר, אבל לא המון.

גם כשהילדים מקבלים ממתקים, הם לא מחסלים את הכל, אלא אוכלים קצת ושומרים לימים אחרים.

אנחנו מדברים עם הילדים כל הזמן על זה שממתקים זה לא בריא. שהם טעימים ומתוקים וקשה להתאפק, אבל חשוב לשמור על הגוף שלנו.

בגדול שותים רק מים במהלך השבוע. בשבת מותר כוס מיץ אחת לכל סעודה, השאר מים. לפעמים הם מוותרים על המיץ מרצונם. מנה אחרונה וקידוש מקבלים עוגה/עוגיה ביתית.

בנוסף, כל הממתקים שמקבלים במהלך השבוע נאספים לכלי ואחרי הדלקת נרות מותר להם לבחור ממתק אחד מהכלי. במהלך השבת מקבלים גם טופי אחד בבית כנסת, ממתק אחד מאיתנו וממתק אחד מתהילים. כל דבר יותר מזה נכנס גם לכלי הממתקים.

בימי הולדת אני משחררת

אנחנו גם תמיד דואגים שיהיה מגוון פירות נגישים בבית והילדים לוקחים חופשי.

לבן הארבע לפעמים קשה לשמור ממתק שקיבל עד שבת. אבל הוא מאוד נהנה לבחור מהשקית שלו בכניסת שבת ושיש לו מבחר.

האחרים ממש זורמים עם זה

במוסדות חינוך גם מהמורים/גננות וגם קבלת שבת, ימי הולדת, חגים, סיום נושא מיוחד, וכדומה.

ובשבת בכל מיני שיעורים/תהילים

בבית יש פעם בשבוע שאני קונה להם בשביל שוחד-שיתוף פעולה במשהו מאוד מסויים ובעלי לא בבית באותו זמן.

ובימי הולדת

ובשישי +שבת יש קרונפלקס

הם גם מאוד אוהבים פיתה עם סילאן /דבש ואני מתלבטת כמה להרשות להם

בעיקר כי אנחנו (אני בעיקר) לא יכולים לעמוד בפני מתוק...

פעם בכמה זמן אנחנו מחליטים על דיאטה משפחתית, שלא קונים ממתקים אלא רק מכינים בבת, אבל לצערי זה לא מחזיק מעמד לאורך זמן...

בכל אופן - מיצים לא שותים, רק תרכיז תפוחים טבעי. וממתקים עם צבעי מאכל לא בריאים אנחנו לא קונים ומורים לילדים לזרוק אם הם מקבלים במוסדות (לפעמים נותנים להם תחליף). וכמובן - לא נותנים להם לקחת בלי חשבון, והם צריכים לקבל רשות.

אני לא קונה ממתקים כמעט (שוקולדים שווים לעצמי מדי פעם, והם בחדר שלי)

יש רק מים בבית. יש מזון מעובד, כן, ברמת בייגלה פצפוצי אורז (זה הדגני בוקר שלנו)

אבל הילדים אוכלים המוןןןן ממתקים

מקבלים מלא בגן, מחברים

מרגיש שאין לי שליטה על זה

לא רוצה שירגישו שרק להם לא מרשים (הגדול כבר אמר לי שבבית שלנו אין ממתקים ובבתים של אחים יש ואוכלים הרבה ממתקים)

אז לא מתכוונת לשלול מהם מה שמקבלים בגן- מה גם שהם בדרך כלל מגיעים הביתה ומספרים שאכלו

יודעת שזה לא חוקי- עייפתי מלהוכיח את זה לגננות, זה גם חברים שמחלקים בכמויות לא הגיוניות.

גם בביתה כנסת יש בדרך כלל לפחות מישהו אחד שחושב שזה ממש מצוה לתת לילדים סוכריות/טופים

והם הולכים לשם בשבתות לפחות פעם אחת כל שבת.

מה מנשנשים? מלא. הרבה יותר מארוחות מסודרות.

בצים קשות, אצבעות גבינצ תירס, פריכיות אורז, פירות, ירקות...

יוגורט (בשבת יש לבן תות- זה המעדן שלנו) הפרס הגדול זה אקטימל שזה באמת מאד מתוק- לחגים בדרך כלל נותנת להם לבחור משהו יותר מיוחד אז לרב זו הבחירה, לפעמים גם קורנפלקס.

אבל הקו המנחה

לחם מלא

בלי ממרח שוקולד

לא הרבה מעובד

כן קצת חטיפים בשבת

אני מנסה מגיל קטן לדבר על סוכר 

להגיד שהסוכריות זה רעל לגול 

אז הילד יאכל אחד וזהו .. 

כללית בעיני יותר חשוב לי שהילדים יגדלו בבריאות נפשית\להגיד לילדים זה רעל לגוף

מה זה אומר להם?

שאנחנו אוכלים רעל (אלא אם באמת אפשרי להימנע)

שרעל אוכלים קצת?

שמי שמחלק להם בחביבות סבא סבתא בעצם רוצה להזיק להם..

אפשר, לא מול הסוכריות אלא בצד, להסביר

אני ממש מסבירה להם שהם בונים עכשיו את הגוף שלהם

וצריכים חלבון פחמימה ויטמינים

וממתקים זה כמו אבק, זה מצטבר ולא מחזק את הגוף.

לכן אוכלים מהם קצת.

הם יודעים מה נחשב חלבון מה נחשב פחמימה

לא אגיד שהאכילה שלהם טובה

אבל לא רוצה שיפתחו הפרעות אכילה/אכילה בסתר וכאלה

ואין לי בעיה עם זה.  אני לא אוכלת מהם האמת בדיוק בגלל זה

שאר ממתקים וכו - אני מסבירה שהסוכר לא בריא לגוף בצורה הזו וגם בכלל זה לא בריא ככה וכדיף לאכול פירות אם כבר  (אבל אנחנו לא נמנעים לגמרי כי קשה לנו) כי זה מתועש ועתיר ובאמת ככל שניתן אני מכינה בבית - עוגות/ עוגיות/ מעדנים/ גלידות וזה עדיף כי אנחנו לא נפסיק לצרוך מגדנות וגם לא רוצים אבל המודעות להשפעה של הסוכר פה קיימת

ואני מסבירה למה זה ממש זבל

סוכריות וכל זה אני ישר שמה בפח אם הם מסכימים לי.

כן זה ממש רעיל לדעתי הסוכריות האלה

ברור שלא רעל אמיתי

אבל כן שיבינו שזה זבל לשיניים ולגוף

שבדיוק בשבת אחותי שהיא מורה סיפרה לי

שכל פעם שמחלקים משהו טעים בכיתה יש ילדה אחת שאמא שלה הביאה לה קופסא עם תמרים אננס מיובש אגוזים וכדומה

והיא מקבלת את זה במקום את החטיף

והילדה בוכה אבל לא נוגעת בממתקים ובוכה ואוכלת תמר

סיפור מזעזע בעיני..ואגב ניסיון לדבר עם האמא לא צלח

אז בא לי לרשום שגם הבית שלי בריאותי והכל אבל חייב להיות מאוזנים ולא להגיע למצב שהילד סוחב חסכים כי יום אחד הוא יגדל ויכול ללכת לקיצון השני מהטראומה הזו

וזה בהחלט חוסר הבנה משווע של עולם הילד.

נפש הילד נכספת לממתק, בדיוק כמו שנפש של אישה נכספת להיות יפה.

מה האמא השיגה בזה שרק הבת שלה עומדת בצד ואוכלת את הלב? 

אני חושבת שהעולם משוגע בכמויות צריכת הסוכר. ישראל במקום שלישי בעולם בסכרת ילדים!! בישראל כמות כפיות הסוכר שילד צורך ביום היא 30! שההמלצה לא לעבור מעל זה 6!!!

אז לא נכנסת למקרה של הילדה הספציפית הזאת, אבל בואו לא נעשה את המצב בכמתה הזאת כנורמלי ושהאמא צריכה להתיישר.... 

ויש ממתקים וגם דברים בריאים.

אני אוהבת את זה? לא ממש. הייתי רוצה להכין בעצמי, אבל כרגע זה רק יכביד עליי, אז לא נלחמת בזה.

חטיפים וסוכריות ושתיה מתוקה מרשה בשבת.

ביום חול זה ביסקוויטים ועוגיות.

ובינתיים מה עם הילדה? אם הייתי המורה הייתי נותנת לה בסוד. אבל זה כי אני באמת חושבת שזה לענות את הילדה, ושהאמא פנטית ומגזימה

אני אדבר עם אמא הילדנ לא הסכימה כי ידעה שאמא שלה נוקשה בעניין...

אחותי הרימה טלפון לאמא וגילתה שאין ככ עם מי לדבר

מבחינתה הבת שלה ממש מתענגת על תמר ואגוז וממש לא צריכה סוכר מלאכותי...

לכן רשמתי את זה להעלאת מודעות

נכון חשוב להאכיל תילדים בריא אבל אסור ללכת לקיצון

לגמרי קיצוני ומיותר.

אגב, רופאת שיניים מומחית לילדים אמרה לי שרק מה שנדבק לשן מזיק לשיניים- חטיפים, סוכריות טופי.

ארטיקים, שלוקים, שוקולד ואפילו שתיה מתוקה- לא מזיק בכלל.

אז קרקר ביתי מזיק לשן הרבה יותר מארטיק.

ולגבי שזה מזיק לגוף- הגוף מתנקה מהם בצ'יק. יש זיהומים באוויר שהרבה יותר קשים לגוף.

זה לא רק עניין של בריאות השן.

סוכר בכמות מוגזמת זה נזק מצטבר. לא רואים את הנזק מיד. אבל אחוזי הסכרת שרק עולים - זה קשור. וזה קשור להרגיל אכילה שמתחילים בגיל צעיר.

אני לא בעד למנוע לגמרי ממתקים. אבל כן חושבת שצריך מודעות לנזק שהם עושים. ומשתדלת גם לדבר על זה עם הילדים שלי. וככה גם הם לומדים לווסת את הכמויות של הממתקים שהם אוכלים.

את צודקת שלהתמכר לסוכר זה לא בריא, אבל דווקא לחץ וחרדה סביב הנושא מוביל יותר לאכילת מתוק (מן הסתם בגילאים יותר מאוחרים, שכבר לא ברשות ההורים).

אבל ההתבטאות שלהם תלויה מאוד בתזונה.

זה נכון שלא הכל בידיים שלנו, אבל דווקא כשמדובר בנטייה - זו לא גזירת גורל, ודווקא שם לתזונה יש השפעה משמעותית. בטוחה שיש על זה הרבה מחקרים...

זה לא רק עניין של סוכר שמצטבר בגוף. זה גם השפעה על מערכת האינסולין שצריך להתמודד כל פעם עם כמויות של סוכר, המערכת החיסונית שנחלשת כשיש יותר מידי סוכר, וכו' (אני לא מבינה בזה מאוד, כותבת מה שזוכרת שקראתי.. בטוחה שאפשר להתעמק ולגלות יותר את הנזקים).

אני מסכימה שלא כדאי לפתח לחץ וחרדה סביב הנושא.

אבל לחנך לתזונה בריאה ממש לא חייב לבוא עם לחץ וחרדה.

אני חושבת שהילדים שלי מבינים למה לא טוב לגוף שלנו יותר מידי סוכר, וגם יודעים לאזן את עצמם. הם אוכלים ממתקים שהם מקבלים מחוץ לבית (לפעמים, ולא תמיד אוכלים הכל), וגם עוגות ועוגיות שאנחנו מכינים בבית (זה כמעט תמיד יש, אבל אני כן מגבילה לא לאכול יותר מידי ביום), וגם פירות (בלי הגבלה בכלל. והם אוהבים מאוד). והם גם יודעים שתמיד סוכר גורם לנו לרצות עוד ועוד ועוד, ואנחנו צריכים להגיד לגוף שלנו 'די', כי זה מה שטוב לו.

(הקטנה בת שנתיים וחצי לא ממש הפנימה את זה, מולה באמת יותר קשה לי להגביל. אבל הגדולים יותר דווקא מבינים ממש יפה).

זה כנראה גנטי או שהוא אוכל כמויות לא רגילות.

הגוף יודע להתמודד עם כמות סוכר "רגילה".

לחנך לתזונה בריאה זה ערך חשוב, אבל הערך הזה הפך ערך עליון ולא בצדק.

עובדה שעם השנים השכיחות של סכרת עולה. זה לא שיש יותר אנשים עם נטייה גנטית לסכרת, אלא שיש יותר אנשים שהנטייה הזו מתממשת אצלם, בעקבות אורח חיים פחות בריא (סוכר מרובה, השמנת יתר, פחות פעילות גופנית).

הסוכר שאנחנו נחשפים אליו הוא בכמויות לא רגילות. מי שרגיל לשתות שתיה מתוקה - זה עוד המון סוכר שהוא אפילו לא מחשיב כ'ממתק', זה 'סתם שתיה' ששותים עם הארוחה. וסוכר הוא גם ממכר, אז ככל שרגילים יותר - יותר קשה לעצור ולשנות הרגלים (זה אף פעם לא בלתי אפשרי. אבל זה יותר קל כשיש הרגלים נכונים מלכתחילה).

לא באה להוכיח אותך או משהו כזה.

אם את מרגישה שההתנהלות שלכם עם סוכר היא מאוזנת ומתאימה לכם - אז מצוין.

אבל כן חשוב לי לכתוב שכן יש משמעות בריאותית לשמור על כמויות סוכר מאוזנות. וזה ממש לא רק בשביל השיניים.

ולא יודעת למה את מתכוונת כשאת כותבת שזה הפך להיות 'ערך עליון'.

זה לא שאני כל היום רק מתעסקת בכמות הסוכר בבית שלנו, או מטיפה לכולם שלא יאכלו יותר מידי סוכר.

אני סה"כ משתדלת ליצור הרגלים בריאים בבית שלי. וכשיש שרשור בנושא בפורום - אז אני מגיבה מתוך הניסיון שלנו. וכך לדעתי גם אחרות פה. יש עוד הרבה מאוד ערכים חשובים בחיים שלנו. והנושא הזה גם לא תופס יותר מידי נפח פה בפורום. רק מידי פעם... לא חושבת שזה כזה 'ערך עליון'.

(ואם הילדים שלי לא יבחרו להמשיך בדרכי בנושא הזה, יהיה לי הרבה יותר קל לקבל את זה מאשר אם הם לא יקבלו ערכים אחרים שאני משתדלת לחנך אותם אליהם... זה ממש לא בראש הרשימה מבחינתי).

אני חושבת שאת טועה ומטעה פה...

הגוף שלנו *לא* יודע להתמודד עם כמויות הסוכר שיש לנו בזמינות מטורפת. והוא בהחלט סובל מהרבה נזקים! מנזקים "קטנים" כמו מיגרנות, נפיחות בבטן וכד' ועד מחלות קשות כמו סכרת וסרטן.... (מצאו בהחלט קשר בין צריכת סוכר להתפחות תאים סרטניים בגוף) 

גם אני חשבתי ככה פעם, ושאם ככה אז תפוח שנתקע בין השיניים יותר גרוע משתיה מתוקה. זה לא נכון.

אני לא יודעת אם אני מדייקת במונחים, אבל הרעיון בכללי הוא שסוכר משנה את הרכב החומציות של הרוק בפה, כשאוכלים הרבה סוכר זה הורס את השיניים כי הן נמצאות בסביבה חומצית שגורמת ליותר חיידקים. זה לא רק בגלל מה שנדבק, זה כל ההרכב של החיידקים הטובים והרעים בפה שיוצא מאיזון. 

שיניים זה גם מלא גנטיקה

רואה במש]חה שלי אכלנו פחות או יותר אותו דבר תכלס יש כאלה עם שיניים גרועות ויש עם שיניים מצוינות.

הנקודה בסוכר זה שיש לו נזקים מיידיים על הקשב. על המח. על הלמידה. וההתנהגות

הוא מעייף את הגוף 

ואני לא חושבת שהגוף כל כך מהר מפנה החוצה את הסוכר

(מה גם שבממתקים יש הרבה זבל חוץ מסוכר)

האם זה אומר שאנחנו לא אוכלים סוכר? לא. אוכלים.

האם אין לנו גוף מדהים? יש. ברוך השם מכונה מופלאה

אבל חד משמעית זה מזיק. זה לא 'רעל' אבל זה כן 'רע'

ואפילו גורם יותר למחלות מאשר התזונה.

במקום להילחם בסוכר, נוסיף פירות, ירקות, דגנים מלאים וזהו.

פשוט לא להפוך את זה ליותר ממה שזה, זה הכל.

היום זה כבר הפך לסוג של דת.

פחות מתחברת לטררם. 

פשוט, נגד זיהום אויר אין לי ממש מה לעשות

לעומת זאת יש לי יותר השפעה על מה אני והילדים שלי יאכלו.

הכי גדולים של הדור שלנו אם לא המזיק העיקרי.

כמו סוכרת והשמנת יתר שהן המחלות של הדור שלנו.

לא מתקרב בכלל לנזק של זיהום אוויר (אלא אם כן את גרה בצ'רנוביל)

אבל אפשר לצרוך בצורה מתונה.

אבל אין פה טררם, יש פה מציאות שבה התזונה שלנו גורמת למחלות

ויותר מזיהום אוויר

ואני חושבת שהמודעות שמתפחים לאחרונה זה דווקא מעולה גם בלי קשר למה נעשה עם זה בפועל כי זה קיים

סוכר זה דבר שמזיק לגוף בכמויות ה"רגילות" שאנחנו צורכים כי הוא נמצא בכל מקום ובכל מאכל ושתייה בערך והוא ממכר והוא מחולל של הרבה מחלות לאורך שנים של צריכה, ולהפך - כשמפחיתים ממנו זה עוזר לגוף להתאזן

וזה שאת מוסיפה ירקות ופירות ושיבולת שועל זה מעולה

בתור אחת שהילדים שלה לא צורכים המון סוכר, אבל צורכים, מספיקה כוס של שתייה מתוקה שמעמיסה סוכר על הגוף בכמות גדולה בזמן קצר כדי לראות כמה זה משפיע בצורה לא טובה

אז אפשר להתנגד לזה, אבל זה עדיין קיים

אולי שהמורה תבקש מהאמא להביא שקית ממתקים שהם בסדר מבחינתה (שוקולד חרובים, תמרים מעוכים עם אגוזים שמוכרים בעטיפות של יחידות אישיות בחנויות הטבע, או עוגיות מקמח מלא) שיהיה לה לחלק לילדה בהזדמנויות.

אולי המורה צריכה לצמצם את מספר הפעמים שמחלקת.

אולי הפרס המתוק יכול להתחלף בכמה צ'יפסים או שקיות קטנות של פופקורן?

בעקרון לפי חוזר מנכ"ל אסור למורה לחלק ממתקים. סוף סיפור. אולי בכלל זה המורה עושה פה עוול לתלמידה שהיא מגרה אותה... ?!

חוגגים על שוקולד חרובים...גם לא בזמני אגב..

את מבינה שהילדה גם תתנזר מהחטיפים אחהצ במסיבות יום הולדת?

וסורי לא אגוזים או עוגיות מקמח מלא ממש לא ישלימו תחסך לילדה שגדלה כּכה

כמו שרשמתי גם אני בעד אורח חיים בריא אבל שהולכים לקיצון בצורה כזו זה לא בריא לא רק לגוף אלא לנפש של הילדה

לא הופך את זה לפחות בעייתי לחלק ממתקים בכיתה...

גם לדעתי האמא טועה פה.

אני גם לא חושבת שזה באמת נכון לאסור ממתקים באופן מוחלט (למרות שאני דווקא בתור ילדה גם ידעתי שאסור לי ממתקים, ודווקא עמדתי בזה יפה ואני גם מאמינה בזה היום וממשיכה עם זה. זה לא תמיד משפיע הפוך. אבל יש לי אחים שזה כן השפיע עליהם אחרת).

אבל זה שמחלקים ממתקים במוסד לימודים. בעיני זה כן בעייתי.

אני מבינה את המורכבות פה. גם בבי"ס (חנ"מ) שאני עובדת בו מחלקים ממתקים הרבה יותר מידי בעיני.

אבל אני כן חושבת שזה משהו שכדאי לחשוב עליו ולראות אם אפשר לשנות.

הארוחות שמוגשות כארוחות הן בריאות 100 אחוז אין ג'אנק

ממתקים שוקולדים וחטיפים בדכ אין בבית כי אני פשוט לא קונה כי גם אני לא אוהבת

אבללל שאני יוצאת לגינה אני מביאה איתי פירות/ קונה לכל ילד משהו 1 שהוא בוחר במכולת

אצל סבתא וסבא מקבלים על בסיס שבועי פינוקים וגם בגן ואין לי בעיה עם זה..תמיד גם הם באים לבקש רשות לפני שהם אוכלים ככה שזה במינון נורמאלי לגמרי

וכל בוקר מקבלים קרקר/ביסקוויט/עוגיה/קורנפלקס

שתייה מתוקה רק בשבת

בכלל.

אבל אופה עוגות ועוגיות, לפחות שולטת על כמות הסוכר.

גדלתי בבית מאוד בריא יחסית, אבל אני יצאתי ההיפך...

צריכת סוכר בכמות גבוהה זו מחלה עולמית,

כמה שננסה להפחית זה לא מספיק.

ככל שאפשר לדחות את החשיפה לכמויות היום, זה רווח נקי שלכם.

הילדים מגיבים טוב, הם גם מבינים שסוכר לא בריא ויש יותר מדי מזה היום וקשה להפחית.

אם חותכים להם פירות הם מבסוטים.

"שיוואווו זה רעל אל תכניסי הבייתהה מי הביא לך את זהה"

זה מוגזם.

מסכימה להם בשישי את מה שמקבלים בגנים, ויש להם פעם בשבוע שבעלי לוקח אותם לחוג אז הם תמיד עוצרים לגלידה.

בבית לא קונה ממתקים, רק חטיפים קצת בלי סימון אדום (במבה, ציטוס) ועוגה לשבת.

לעצמי אני חולה על וופלים אז מחביאה

בבישולים מנסה לשים כמויות מדודות, לאפות יותר מאשר לטגן… אבל בלי אטרף.

מלמדת אותם שלא בריא אפשר רק קצת, שלא תכאב הבטן והשיניים, ושאת הבריא כדאי ואפשר יותר.

והם סבבה עם זה.

להגביל לגמרי לדעתי יצור רק אנטי בעתיד…

לעיתים כשהוא מגיע אליהם, הוא מביא לכל נכד כסף ואומר לו "לך לסופר תקנה מה שאתה רוצה, רק אל תקנה את הזבל שיש היום"
מאז אנחנו רגילים לקרוא לזה זבל, לכל צבעי המאכל למיניהם.
ולפעמים בוחרים לאכול זבל... חחח

מבחינת שתיה - שותים רק מים, גם בשבתות.

מסטיקים/גומי/סוכריות על מקל/טופי וכו - לא אוכלים בכלל. אם מקבלים מהמסגרות אז יודעים להביא הביתה ולהחליף בממתק אחר

כן אוכלים בייגלה/ציפס/חטיפים מדי פעם, בעיקר בשבתות אבל לפעמים גם אחהצ. לא כל יום.

בבוקר לפני המסגרות אוכלים לפעמים קרקרים/ביסקוויטים/קורנפלקס ולפעמים פירות.

תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.

לא יותר מידי.

נוהגים לא לגזור ציפורניים.

קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.

לק"י

נראה לי שסריגה/ תפירה

משתדלת להגיד הלל

אם זוכרת לא לכבס 😅

אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)

וופל בלגי/ בלינצס.

אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה

מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש

ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה

ההפתעה לילדים

הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..

סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ

לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית

והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי

לק"י

פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.

בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.

נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)

למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...

שנשים לא מכבסות

זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח

אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב

ומשתדלים להתפנק באוכל טעים

לא תופרת וסורגת,

לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)

'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר

לפעמים ארוחה חגיגית

היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה

לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.

ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד

וחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..

והם יכולים מה שרוצים..

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

התאוששות קלה ומלא נחת

תגדלו אותו בנחת

מרגש ממש!! הרבה נחת!

התאוששות מהירה וקלה!

היינו יוצאים קונים אוכל ותמיד יצא שנשארתי רעבה.

בעלי התחיל טיפול במונגרו.

היום סלט אנחנו לא מסיימים במסעדה.

הויא ירד 15 קילו תוך חודשיים.

גם כי נכנס לזה ברצינות ממש והוריד פחמימות מהתפריט, עושה ספורט וזה...

יש מרפאות ייעודיות להפרעת אכילה

שיתחיל בפנייה לרופא משפחה

שם גם יאבחנו אם זה הפרעת אכילה ואיזה טיפול צריך

חיבוק לך❤️ נשמע שאת מתמודדת עם זה הכי טוב שאפשר

אמיתית ומאובחנת זה מקום שונה מהתמודדות זוגית רגילה, וכדאי להתייעץ עם איש מקצוע שמומחה לתחום איך להגיב ולהתנהל עם זה. איך להיות המסגרת תמיכה שלו ולא להחמיר את המצב...

מסכימה שיש פה אכילה לא בריאה רגשית וכזה אבל לא נראה לי חריג ולא נראה לי ברמת הפרעה אלא ברמה נורמטיבית... וואללה לא הייתי מתערבת בכלום.. אמרת את שלך. אם ירצה עזרה יבקש ממך.. אם לא הכל בסדר יאכל יאכל עד שישמין עוד יותר ויחליט לעשות אולי משו ואולי לא.... אבל בעיני אם יותר מדי תשפטי אותו על זה (גם בלי מילים) זה סתם יהפוך למאבק....

מכירה את זה על עצמי יש לי תקופות כאלו וברור שזה מאד מאד רגשי אבל אם בעלי יתחיל לשפוט אותי זה יהיה ממש לא כיף....

מציעה לשחרר את זה לגמרי

אם זה מפריע לו תציעי לו דיאטנית , אגב יש פסיכולוגיות תזונאיות. שעושות בעצם שילוב של תזונה עם פסיכולוגיה.

אבל לדעתי זה יותר שלו. נכון שזה מבאס אבל בטח אם לא מפריע לך חיצונית אז חבל שתיכנסי למקום כזה שאחראי עליו.

תהיי איתו יחד ולא כמפקחת.

אצלנו סביב דברים אחרים אני הבנתי שאין לי שום שליטה ואחריות ושזה לגמרי שלו. אז לפעמים מבאס אותי אבל עובדת על עצמי. וראיתי שבסוף הוא זה שמבין בעצמו שלא מיטיב איתו הרגלים מסויימים עובד לבד לשנות אותם

את ההתמודדות הספציפית

אבל חייבת לכתוב לך שמתוך המילים שלך רואים כמה את אישה טובה ומיוחדת!!

אין לי ניסיון בתחום

אם הייתי במקומך הייתי מנסה לקרוא על זה כדי להבין אותו יותר.

וכנראה להימנע מהערות פרקטיות, אם זאת הפרעת אכילה זה נפשי, וצריך מענה נפשי ולא רק פרקטי.

ובאופן כללי אנשים יודעים איך להרזות, זה די ברור, אולי אפילו זה מטרגר אותו אם הוא קיבל המון הערות בעבר.

תנסו לדבר על זה בפן הרגשי, מתי זה התחיל, מה הוא מרגיש בקשר לזה, מה הוא מרגיש אחרי שהוא אוכל.

זה כנראה מה שהייתי עושה אם הייתי בנעליים שלך❤️

לא הערתי לו פרקטית גם כשדיברנו, אלא אמרתי לו מה אני רואה ושאני חושבת שכדאי שיחזור לטיפול

הוא לא אוהב לדבר על זה, אז זה היה ממש קצר. פחות מ 5 דק שיח כי באמת זה שלו.

גם לפעמים הוא זורק הערות על התחושות שלו סביב זה.

ושהוא כל היום במחשבות סביב אוכל. או מה רוצה לאכול או שמתבאס על עצמו שאכל כמות/דברים לא טובים.

אני ביומיום ממש לא מעירה לו על כלום בקשר לזה.

ברור שהוא יודע איך לרזות ומה תזונה נכונה וכמה ספורט כדאי שיעשה

הבעיה שלי היא אפילו לא שהוא אוכל דברים מאוד לא בריאים, אלא שזה בלי הכרה.

נניח יש הבדל בין לאכול כל פעם שורה של חבילת שוקולד כמה פעמים ביום, לבין לקחת שוקולד לנשנש ואחרי 20 דקות להסתכל סביבך ולקלוט שאכלת 2-3 חבילות.

כאילו… תקום תמלא את הצלחת כמה פעמים שתרצה, אבל אל תקח מראש תבנית כאילו היא צלחת אישית…

שזה איזה הפרעה קיצונית

כן 2 לאפות זה הרבה יוסית, אבל גברים אוכלים הרבה.

בעלי לא שמן ואין לו בעיה לאכול 2 פיתות שווארמה בלי בעיה. האמת גם אני מסוגלת לפעמים 🫣

וכן זה הרבה גבינצ , אבל לפעמים יש הרגשה קיצונית של רעב וקשה להפסיק

נכון שיותר בריא לחיות אחרת אבל אני לא חושבת שאת צריכה ''לעשות משהו'' בנידון

אני לדוגמא אוהבת שוקולד ומתוק ויש ימים שאני מסוגלת לטרוף את כל הארון.

כדי לא להגיע לזה אני ממש לא צריכה שבעלי יבדוק מה אכלתי ולמה

זה לא מה שיגרום לי להפסיק

ואם הוא יתחיל להעיר זה רק יגרום לי לאכול עם עצמי בלי לעדכן אותו, אין לי כח להטפות מוסר

של קופות חולים או בבתי חולים

אבל בעלי גם מסוגל לאכול 2 לאפות שווארמה

והוא רזה מאוד מאוד

הוא לא קונה שניים רק כי זה יקר

ואני מסוגלת לדמיין סיטואציה שאני רעבה ואין לי מה לאכול

אז מכרסמת חבילת גבנצ....

את מכירה אותו הכי טוב ויודעת אם זה באמת הפרעה או סתם רעב

אני רק מנרמלת שהמקרים האלה לא נראים לי הזויים...

בעלי אוכל כמו מתבגר, הרבה יותר ממני..ולא רואה סיטואציה שהוא יאכל שתי לאפות שווארמה (זה גם ממש לא אותו דבר כמו שתי פיתות) ועוד אוכל.. בטח לא להזמין מראש

וחבילה שלמה של גבינה צהובה.. נשמע לי המון גם לאדם מאוד רעב

לפותחת- אין לי המלצות, אבל בהצלחה בהתמודדות❤️

גם הבת שלי לפעמים אוכלת שתי פיתות

אבל לא מפוצצות בשווארמה וסלטים

(ובלי קשר היא לדעתי לא באמת צריכה את זה לרוב ואוכלת עם העיניים)

באמת לא מספיק כתבתי מובן.

אבל גם זה אני רואה ילדים סביבי שאוכלים חצי פיתה, ואצלי גם ילדה בת שנתיים אוכלת 2 פיתות שלמות.

האם היא חייבת? לא בטוח. זו המציאות

וככה גם מבוגרים אני לפעמים אוכלת כמויות פסיכיות. האם זה בריא? לאמפה עד להפרעת אכילה הדרך ארוכה מאד בעיניי

וכשאני מורעבת או עצבנית אני בהחלט יכולה לאכול 2 לאפות

לא מומחית בזה..

רק מופתעת שיש בנות שכותבות שזו לא כמות קיצונית. אולי אני טועה, אבל לא מכירה אנשים שאוכלים בכמויות האלה בטח לא יותר מפעם ב.. ואני מכירה אנשים שאוכלים כמויות שונות על סקאלה די רחבה נראה לי

אני מגדירה את זה כאילו שמנים יותר באופי (ואני לגמרי שם לפעמים והרבה גם מהמשפחה שלי וגם משל בעלי...) בגלל זה הגבתי לנרמל את הכמויות...

ברור שזה לא בריא ולא אידיאלי (על הגבנץ בעיקר.. הלאפות סבבה)

אבל בעיני ממש לא הפרעה

הם דוחסים לך שם מלא בשר וכאלה. זה מגיע לרמה שזה יותר דומה לכדור מאשר לפיתה

גם אני יכולה לנשנש שתי פיתות ריקות או עם ממרח קל.

ולאפה שווארמה זה יותר גדול מפיתה

ובאמת הבעיה של להזמין מראש. זו מנה גדולה, בטח עם צ'יפס גדול ושתיה. תשב בנחת תאכל. תרצה תקנה עוד אחת.

הבעיה היא שהוא כבר שם/קונה לעצמו (תלוי אם בבית או בחוץ), ואז הוא אוכל כל מה שיש בלי לשים לב. גם אם אחרי חצי שעה תכאב לו הבטן מרוב הכמות…

וההפרעת אכילה זה דבר ידוע, זה לא אני אבחנתי. היה על זה בטיפול אצל אנשי מקצוע.

גם הוא בעיקר מתאר שהוא כל הזמן חושב על נושא האוכל…

בעיקר מרגיש לי שהוא בחרדה שלא יהיה מספיק אוכל (אז מכין/לוקח הרבה)

ואז הוא אוכל את כל מה שיש ולא משנה מה הכמות…

(וזו היתה חבילת גבנ"צ כפולה בתכלס)

אז זה בכלל לא משנה הכמות.. זה התפיסה בראש

והפרעת אכילה היא לכל החיים

הוא רוצה טיפול?

בטיפול הוא צריך להתמסר לתהליך.

וזה גם קשה ליישם בפועל

וגם זה להודות עוד יותר בזה שיש הפרעה ומצבו עם האוכל לא תקין

אני ממש מבינה את הקושי.

הוא גם הגיש פניה לבירור על טיפול באותו יום שדיברנו

אחכה לראות מה קורה כמובן

אבל נראה לי שהוא צריך את הדחיפה הקטנה לטיפול, אבל גם ממש לא רוצה להיות זאת שנותנת אותה כי זה להכניס את זה בינינו…

השאלה מה הוא עושה אחרי שאוכל? זה מפריע לו? הוא מדבר על זה?

כותבת בכוונה מאנונימי כי אני חוששת שאני במצב דומה לא בכמויות כי אני אישה

אבל דומה

חיבוק.

קודם כל אני לא יודעת בוודאות כמובן, אבל ממה שיודעת הוא לא מרוקן את עצמו אחרי בדרכים לא בריאות.

מבחינת תחושות:

הוא מתאר שהוא כל הזמן חושב על זה. או על האוכל או על השמנה, או על זה שהוא אוכל כמו חזיר (מילים שלו)

קם בבוקר חושב מה יאכל, מכין אוכל או שאני או שמוצא מה לאכול, כל לילה במיטה חושב על זה. מרגיש רע עם עצמו

מתאר שתמיד יש תחושות רעות עם האוכל

בגלל שכתבת שאת אולי במצב דומה:

בעיניי, ואני לא אשת מקצוע, הפרעת אכילה זה לאו דווקא השמנה או כמות האוכל שאוכלים, כמו שזו מערכת יחסים בעייתית עם אוכל.

שאוכל לוקח לך מקום גדול מדי בחיים, ובסופו של דבר מפריע לחיים השגרתיים שלך.

וכמובן שהפרעת אכילה יכולה לבוא אצל אנשים ונשים בכל משקל וצורה.

מעודדת אותך לפנות לטיפול או עזרה בנושא. אפשר להתחיל אצל אשת מקצוע מהתחום הרגשי, ואפשר גם ללכת לרופאת משפחה ולהתייעץ.

אל תישארי עם זה לבד❤️

תתחילי מזה זאת לא אוסרת עליו דברים כי זה בדיוק זה

אני מבינה שזה נראה לך חריג אבל כמו שכתבו פה - ייתכן וזה לא

בנאדם רעב אוכל גם עם העיניים ולא סתם אומרים לא ללכת לסופר רעבים, כי קונים יותר

אז הוא רצה להזמין 2 לאפות.לא בטוח שהיה אוכל את שתיהן. תחושת שובע מגיעה רבע שעה עשרים דקות אחרי האכילה. הכי הרבה היה לומד את זה בכאב בטן + פחות כסף בכיס

גם לגבי הגבנצ. לא חריג לדעתי לגבר רעב. לא בריא אבל לא חריג. זה לא מאוד משביע בפני עצמו.

נשמע שבעלך אוכל לא בריא ושהרגלי האכילה שלו לא נכונים אבל לא בטוח שזו איזו הפרעה

אני חושבת ששוב, את צריכה להתייחס אליו כאאדם בוגר ולא לנהל את האוכל שלו/ להעיר/ לאסור. התנהלות כזו ביחס לכמעט כל דבר בזוגיות היא התנהלות של אמא מול ילד אז אם חשוב לך לא להיות שם כדאי לשים לב

הכי הרבה את יכולה לומר בעיניי - הרגלי האכילה שלך לא בריאים וזה מדאיג אותי. ולשאול אותו אם זה מפריע לו ומה הוא רוצה לעשות עם זה

היום יש הרבה דרכים לטפל בהשמנה ובנאדם שרוצה בכך יגיע לשם בסוף, גם אם ייקח לו זמן

חיבוק♥️

לא הצלחתי… זה לא היה עניין העוד כמה עשרות שקלים, אלא שידעתי שאם הוא מזמין הוא גם יאכל ולא משנה כמה הוא שבע.

ובשיחה בעיקר אמרתי לו שאני רואה שלאחרונה הוא אוכל ונראה שבלי לשים לב, שאני חושבת שזה לא בריא, שממה שאני שומעת ממנו זה מפריע לו גם רגשית. שמבחינתי זה בכלל לא עניין של המשקל או הנראות, אלא של הרגלי אכילה בריאים. שאני אוהבת אותו ונמשכת אליו בכל משקל וזה לא מה שמפריע לי. שאפילו אם לא יאכל רק בריא, וגם אם יאכל פסטות ושוקולדים, שאני חושבת שצריך שהגישה לאכילה תהיה בריאה.

הוא אמר שהוא מסכים איתי.

ובזה סיימנו את השיחה. היא ארכה דקות ספורות ולגמרי העברתי לו את המושכות…

באמת הבעיה שלי היא לא עם ההשמנה (ברור שזה כשלעצמו לא בריא, אבל כרגע זה לא העניין כי גם כשאורח החיים שלו היה בריא לאורך תקופה הוא לא הגיע למשקל תקין)

הבעיה היא שזה באמת כאילו כשהוא אוכל משהו מתנתק משאר הגוף.

זה כאילו הוא בחוסר שליטה כשהוא אוכל. מהרגע שהרים את המזלג המוח נכבה בכל מה שקשור לאם הוא רעב או שבע, והוא ידלק שוב רק כשהצלחת (והתבנית) יהיו ריקות. הוא אפילו לא מתלבט אם בא לו עוד או לא. זה לא עובר בראש. זה כמו מכונה- יש אוכל אז אוכלים עד שנגמר.

בעלי גם עם עודף משקל, אוכל לא מסודר, ומסוגל לנשנש כמויות של אוכל בלי לשים לב בכלל.

בחודשים האחרונים לוקח זריקות להרזיה, החליף סוג, בעידוד שלי, בזריקות עם פחות תופעות לוואי, והשחרור שהוא לא מרגיש כל הזמן רעב ולא חושב על אוכל כל הזמן עושה לו ממש טוב. לגלות שעבר יום והוא אכל כמות ממש קטנה ולא נשנש.

שווה לברר את הכיוון הזה, אולי גם עבורו זה יהיה משחרר

שמדברת על זה,שיש שחרור מההתעסקות באוכל עם הטיפול הזה

שיש אנשים שסובלים ממעין "רעש רקע" תמידי של מחשבות על אוכל והתרופות עוזרות לזה מאוד. אולי באמת כדאי לנסות

אקמול זה לא רק לחום. אם תינוק סובל אני בעד לתת, אין סיבה שיסבול סתם.

ויש גם משחה לחניכיים שעוזרת, טיג'ל או ג'נג'יג'ל, לא זוכרת בדיוק.

ולמה לך היום אפשר להביא נשכנים שהיו במקרר או במקפיא או דברים כמו חתיכות של גזר שאפשר לנשוך וזה יקל.

יש לנו משחה אבל היא לא מספיק עוזרת אולי פעם הבאה באמת אתן לה אקמול

ולשים קובית קרח בנגיסון סיליקון (זה ששמים בתוכו פירות)

יש משהו מומלץ? עוד לא יצא לי לקנות כזה

מנסיוני יותר יעיל ויותר נעים לתינוק למצוץ

רטלין עזר

ללימודים והתנהגות בכיתה

אבל אצלנו מוקסו יצא מובהק קשב וריכוז

עוזר ממש. הציונים עלו מאוד.

היא התחילה לקחת בכיתה ז‘.

כפסיכולוגית מנסיוני יש בעיה עם המוקסו שהו בעיקר בודק חלקים מסויימים ולא אחרים בקשב....

עזר מאוד גם בהשמנה שהייתה, כי תופעת לוואי זה חוסר תיאבון.

בנוסף בהתחלה היו הרבה כאבי ראש חלף אחרי חודש.

לוקחת כבר 4 שנים, כיום לוקחת גם בסופי שבוע, כי יותר אוהבת את עצמה ככה.

וזה ממש מדהים וככ לא מובן מאליו...

אבל עם העומס של החיים קצת פחות מוצאים זמן ופניות להשקיע בקשר לעומק ומתחילים להרגיש שדברים פחות עובדים כמו פעם.. וזה יכול להיות קרירה להתעורר ולעבוד על זה.. ולמצוא אוצרות...

אנחנו היינו אצל @נגמרו לי השמות והיה לנו ממש ממש ממש טוב!!!

באמת..

ממליצה לך ממש עליה ובכלל על ייעוץ מקצועי ולהשקיע עד שמוצאים איך מתקדמים כאן.. לא לחכות עוד ועוד שהקשר ייחלש...

בהצלחהההההה

מבאס שזה המצב.

את נפגשת עם חברות בעצמך? יוצאת לפעמים בלעדיו?

לפעמים עם כל האהבה, מפגשים כאלה באמת ממלאים הרבה יותר מיציאה זוגית, יש משהו בשינוי אנרגיה ואנשים שממלא בצורה אחרת (כשזה בתדירות של פעם ב..)

איך היציאות שלכם? מדברים על בעיות / ילדים / החיים

או שחרור וכיף (אולי כדאי לצאת למשל למופע סטנדאפ או משהו קליל).

כשאני יוצאת עם חברות, לפעמים זה באמת ממלא יותר מיציאה עם הבעל שגם ככה החיים מפגישים אותנו הרבה.

כרגע נשמע שאתם במצב שאת נואשת ליציאה ויחס והוא מרגיש חייב.

כשזה הפך למטלה זה באמת פחות מרגש.

אולי תקבעי עם חברות? אחיות? כדי שהאיוורור שלך לא יהיה רק דרכו, זה יקל עליך ועליו.

אני חושבת שהטרימינולוגיה חשובה בהבנה של מה שקורה ביניכם ולכן אני מרשה חעצמי לומר לך - הבעיה היא לא שכיף לו בלעדייך, אלא לדעתי - את מרגישה שאת לא ראשונה בסדר העדיפויות שלו

לפעמים דווקא עם בן הזוג מרגישים בנח להיות עייפים,לישון מוקדם וכו

והאמת שאני מסכימה עם @נעמי28. יציאה עם חברים יכולה מאוד לרענן. והאמת שכן, גם יותר מאשר עם אישה + תינוק. וכמובן גם הפוך מצד האישה.

אני חושבת על זה כמה דברים

1. אתם צריכים זמנים שלכם בלי ילדים/ תינוק ברקע. שינוי שגרה. אם בזמן שאת שותה קפה הוא עם הילדים כדי שתהיי פנויה לכך זה מהמם. הוא נותן לך זמן שקט . אתם יכולים לקבוע אחרת, ששניכם עם הילדים ואחרי זה זמן ביחד.

2. גם את צריכה לצאת ולעשות עבור עצמך ולהנות

3. את יכולה להגיד מה את מרגישה ולא לצאת עליו. זה הרבה יותר יעיל,ממוקד ונכון. אולי הוא לא מודע לאיך שהמציאות נראית בעיניך וכמה זה כואב לך והוא מאוד משתדל מצדו אבל עדיין לא עומד בציפיות.

4. בהמשך לסעיף הקודם - אין צורך להתנגח ולעמת אותו עם עובדות. אתה עמוס ועובד מול - איך יש לך כח לצאת. זה פתח לשיח ממקום לא נכון אלא - כמו שיש לך זמן וכח לצאת אני רוצה שיהיה לנו גם זמן שלנו. אני רוצה יותר ממך.

5. זה ידרוש גם ממך כמובן התאמות וסבלנות רגע. אמרת שבוע שעבר - תני לו רגע לעבד. לתהליכים לוקח זמן. לא כי הוא לא אוהב אותך,אלא כי זה דורש שינוי מסויים מהתנהלות שהתרגלתם אליה

לפעמים הזוגיות צריכה להתארגן מחדש עם תינוק חדש, וזה קצת משנה את הכללים...

בזמן כזה, כדאי למצוא את השמחה והמילוי שלך במקומות אחרים, חיצוניים. זאת אומרת גם את: לצאת עם חברות, להתמלא...

וגם- באמת שלצאת עם תינוק זה מכביד על היציאה טכנית... יכולה להבין..

זאת משימה.

צריך לדאוג לו ולה.

אולי גם מקבלים ביקורת/ נזהרים מלעשות משהו שלא יהיה לה טוב,

ולצאת עם חברים זה משחרר וממלא כוחות ואתה הרבה פחות דופק חשבון.

מכאן תחשבי מה את עושה עם זה.

בתור התחלה- בייביסיטר. ואם זה תינוק פיצי ואתם מעט זמן אחרי לידה, אז מן הסתם שהכל גוזל אנרגיה וזה נורמלי והציפיות צריכות להיות בהתאם ולא להיפגע.

אין לה שום אפשרות תזוזה בגלל התופסנים שיש לשתי המיטות יחד. פטנט פשוט פשוט וגאוני.

והרווח כמעט לא מורגש. כן מרגישים שזה שני מזרנים.

אולי זה תלוי מזרן .קנינו את היקר יחסית ומרגישים קצת את המעברים של המזרונים שזה סך הכל הגיוני, אבל בלי רווח בכלל.

מה שכן היא גבוהההה

בחכמתי לקחתי רק מידות אורך ורוחב ומדדתי את החדר. לא חשבתי על הגובה. ולפחות במקרה שלנו היא גבוהה משמעותית ממיטה סטנדרטית.

כותבת רק כדי שתקחי בחשבון, מאמינה שיש כאלו שלא יפריע להם. ויכול להיות גם שתוכלי לבחור מראש מזרונים שונים או רגליים בגובה שונה לפי מה שיתאים לך.

יש להם מזרוניים ממש גבוהים

אנחנו עם מיטות משם ומזרונים לא משם והמיטה יחסית גבוהה

והמיטה טיפה גבוהה

אבל מתרגלים

היא אכן גבוהה אבל לנו זה לא מאד מפריע.

המזרונים מעולים נוחים מאד.

המיטה יציבה ולא זזה, גם כשאין את התופסנים מלמטה.