גם אצלנו שותים רק מים, אבל פירות פחות עוברים את החיך המשפחתי.

הסבתות די מרעיפות ממתקים, בהתחלה היה לי מאד קשה ושיחררתי אז שם אוכלים המון.

בגנים הם מקבלים בקבלת שבת ממתק או שניים, ואחד הילדים גם מקבל פעמיים בשבוע סנדוייץ עם שוקולד, וגם בעלי אוהב לתת "ממתק שבת" אחרי שמברך את הילדים. חוץ מזה אין משהו רשמי אבל בעלי אוהב להביא ממתקים אז לפחות פעם בשבוע יוצא שהוא נותן להם משהו.

מבחינתי כל זה זה המון המון סוכר יותר מדי, לדעת בעלי הם בקושי מקבלים, אז נראה לי שאנחנו נמצאים בנקודת האמצע בין שנינו.. 

לא דומה (אצלי בכל אופן...) כשהייתי עם יותר קטנטנים והשליטה על התזונה הייתה בבלעדיות שלנו.
לעומת מתבגרים בבית וגילאי גן וכו שמקבלים את המתוק בגן ובבית הספר, והקטנים יותר שרואים רוצים גם, והם יודעים איפה העוגיות ואיפה השוקולד, ואם אני לא בבית הגדולים יביאו לקטנים.
בגדול אין אצלנו מזון מעובד או שתיה מתוקה, מתוקים רק מעוגות שלי, יש שוקולדים למיניהם (בעיקר בשבילי ) וחטיפים לשבת בלבד.
יש השתדלות
לאחרונה אני יותר משחררת, אבל כלל ברזל אצלנו - אין לאכול מתוק לפני ארוחה מזינה, זה לא תחליף לאוכל.

להיגמל.

כן יש סוכר בבית

כן אוכלים מה שמקבלים מבית הספר וכו

יש עוגיה/ביסקוויט בבוקר כמעט תמיד

מידי פעם מכינים לארוחת ערב פנקייקים/לחמניות שוקולד לבית ספר

יש תמיד עוגה או עוגיות לשבת

לטיול שנתי מרשה חופשי לפי הכמות שכותבים

כשילד קטן בגמילה מתגמלים עם עדשים פיצקים

פחות קונה ממש ממתקים לבית, כן בייגלה/חטיפים אבל לא אוכלים מהם חופשי

הדבר היחיד שאני מגבילה זה ממרח מתוק(ריבה/שוקולד/ממרח תמרים וכד) שמותר עד 3 פעמים בשבוע כי זה יצא משליטה אז עצרנו את זה

ובמקביל יש פה גם הרבה ירקות ופריכיות וחלבונים ושיח על מה בריא ומה לא ומה כדאי ומה עדיף

ובין ארוחת צהריים לארוחת ערב מי שרעב יכול ירק או פרי או פריכית.

ילדים בני 1.8 ו7.4

זה יצא משליטה.

, מה שאני מכניסה לבית זה בשליטתי.

הבעיה שהילדים מקבלים דברים בתהילים של שבת, בתפילות ילדים בשבת, תהילים באמצע שבוע, הגרלות, אבות ובנים, מורים מחלקים חופשי. מכעיס אותי מאוד סוג ההפתעות שמחלקים פה, ממש רעל. מילא זה היה וופל, חטיף, איגלו. אבל יש רעלים נוראיים בעיני.  

אני לפעמים חוצה להם לחצי וחצי לפח. אבל זה מאוד קשה "להוציא להם מהפה", מה גם שבעלי לא כ''כ תומך ואומר לי פעם ב לא יקרה להם כלום. הבעיה שזה לא פעם ב.. זה יוצא המון. אנחנו חיים בסביבה שהממתקיפ הרעילים האלה (גומים, חמצוצים, כל האבקות המוזרות האלה) מאוד לגיטימי ואני לא יכולה תמיד להיות יוצאת דופן. ניסיתי להחליף איתם על חצי שקל וכאלה, זה לא תמיד הולך. לפעמים אני מטילה ווטו שזה לפח וזהו. סיפור מורכב. 

קשה מאד לשלוט על זה

בהסתכלות של עלות תועלת לא כדאי לי להשקיע בזה הרבה אנרגיות

אז אני משקיעה במודעות

הילדים יודעים מגיל צעיר מה מכיל בעיקר סוכר ויודעים שצריכים להיזהר עם הצריכה שלו

גם אם קשה להם ליישם בגיל קטן

זה עוזר להם בגיל גדול יותר לווסת את אכילת הסוכרים ולאכול בעיקר תזונה נכונה 

שותים מים, בשבת יש גם מיץ בהגבלה.

בבוקר אוכלים ופלים, בערב אוכלים עוגה או עוגיות. בקיץ לפעמים אבטיח.

חוץ מזה, אני מרשה בדרך כלל ממתק אחד ביום.

אנחנו קונים שוקולדים ולפעמים חטיפים. לפעמים יש גם ממתקים נוספים שהילדים מקבלים.

בשבת הילדים מקבלים ממתקים בתפילות ילדים, תהילים וכד'.

בסעודות אוכלים קינוח בסוף הסעודה- גלידה/ קרמבו/ עוגיות/ אבטיח. בסעודה שלישית יש מעדנים.

כן אוכלים ממתקים ומאכלים עם סוכר, אבל לא המון.

גם כשהילדים מקבלים ממתקים, הם לא מחסלים את הכל, אלא אוכלים קצת ושומרים לימים אחרים.

אנחנו מדברים עם הילדים כל הזמן על זה שממתקים זה לא בריא. שהם טעימים ומתוקים וקשה להתאפק, אבל חשוב לשמור על הגוף שלנו.

בגדול שותים רק מים במהלך השבוע. בשבת מותר כוס מיץ אחת לכל סעודה, השאר מים. לפעמים הם מוותרים על המיץ מרצונם. מנה אחרונה וקידוש מקבלים עוגה/עוגיה ביתית.

בנוסף, כל הממתקים שמקבלים במהלך השבוע נאספים לכלי ואחרי הדלקת נרות מותר להם לבחור ממתק אחד מהכלי. במהלך השבת מקבלים גם טופי אחד בבית כנסת, ממתק אחד מאיתנו וממתק אחד מתהילים. כל דבר יותר מזה נכנס גם לכלי הממתקים.

בימי הולדת אני משחררת

אנחנו גם תמיד דואגים שיהיה מגוון פירות נגישים בבית והילדים לוקחים חופשי.

לבן הארבע לפעמים קשה לשמור ממתק שקיבל עד שבת. אבל הוא מאוד נהנה לבחור מהשקית שלו בכניסת שבת ושיש לו מבחר.

האחרים ממש זורמים עם זה

במוסדות חינוך גם מהמורים/גננות וגם קבלת שבת, ימי הולדת, חגים, סיום נושא מיוחד, וכדומה.

ובשבת בכל מיני שיעורים/תהילים

בבית יש פעם בשבוע שאני קונה להם בשביל שוחד-שיתוף פעולה במשהו מאוד מסויים ובעלי לא בבית באותו זמן.

ובימי הולדת

ובשישי +שבת יש קרונפלקס

הם גם מאוד אוהבים פיתה עם סילאן /דבש ואני מתלבטת כמה להרשות להם

בעיקר כי אנחנו (אני בעיקר) לא יכולים לעמוד בפני מתוק...

פעם בכמה זמן אנחנו מחליטים על דיאטה משפחתית, שלא קונים ממתקים אלא רק מכינים בבת, אבל לצערי זה לא מחזיק מעמד לאורך זמן...

בכל אופן - מיצים לא שותים, רק תרכיז תפוחים טבעי. וממתקים עם צבעי מאכל לא בריאים אנחנו לא קונים ומורים לילדים לזרוק אם הם מקבלים במוסדות (לפעמים נותנים להם תחליף). וכמובן - לא נותנים להם לקחת בלי חשבון, והם צריכים לקבל רשות.

אני לא קונה ממתקים כמעט (שוקולדים שווים לעצמי מדי פעם, והם בחדר שלי)

יש רק מים בבית. יש מזון מעובד, כן, ברמת בייגלה פצפוצי אורז (זה הדגני בוקר שלנו)

אבל הילדים אוכלים המוןןןן ממתקים

מקבלים מלא בגן, מחברים

מרגיש שאין לי שליטה על זה

לא רוצה שירגישו שרק להם לא מרשים (הגדול כבר אמר לי שבבית שלנו אין ממתקים ובבתים של אחים יש ואוכלים הרבה ממתקים)

אז לא מתכוונת לשלול מהם מה שמקבלים בגן- מה גם שהם בדרך כלל מגיעים הביתה ומספרים שאכלו

יודעת שזה לא חוקי- עייפתי מלהוכיח את זה לגננות, זה גם חברים שמחלקים בכמויות לא הגיוניות.

גם בביתה כנסת יש בדרך כלל לפחות מישהו אחד שחושב שזה ממש מצוה לתת לילדים סוכריות/טופים

והם הולכים לשם בשבתות לפחות פעם אחת כל שבת.

מה מנשנשים? מלא. הרבה יותר מארוחות מסודרות.

בצים קשות, אצבעות גבינצ תירס, פריכיות אורז, פירות, ירקות...

יוגורט (בשבת יש לבן תות- זה המעדן שלנו) הפרס הגדול זה אקטימל שזה באמת מאד מתוק- לחגים בדרך כלל נותנת להם לבחור משהו יותר מיוחד אז לרב זו הבחירה, לפעמים גם קורנפלקס.

אבל הקו המנחה

לחם מלא

בלי ממרח שוקולד

לא הרבה מעובד

כן קצת חטיפים בשבת

אני מנסה מגיל קטן לדבר על סוכר 

להגיד שהסוכריות זה רעל לגול 

אז הילד יאכל אחד וזהו .. 

כללית בעיני יותר חשוב לי שהילדים יגדלו בבריאות נפשית\להגיד לילדים זה רעל לגוף

מה זה אומר להם?

שאנחנו אוכלים רעל (אלא אם באמת אפשרי להימנע)

שרעל אוכלים קצת?

שמי שמחלק להם בחביבות סבא סבתא בעצם רוצה להזיק להם..

אפשר, לא מול הסוכריות אלא בצד, להסביר

אני ממש מסבירה להם שהם בונים עכשיו את הגוף שלהם

וצריכים חלבון פחמימה ויטמינים

וממתקים זה כמו אבק, זה מצטבר ולא מחזק את הגוף.

לכן אוכלים מהם קצת.

הם יודעים מה נחשב חלבון מה נחשב פחמימה

לא אגיד שהאכילה שלהם טובה

אבל לא רוצה שיפתחו הפרעות אכילה/אכילה בסתר וכאלה

ואין לי בעיה עם זה.  אני לא אוכלת מהם האמת בדיוק בגלל זה

שאר ממתקים וכו - אני מסבירה שהסוכר לא בריא לגוף בצורה הזו וגם בכלל זה לא בריא ככה וכדיף לאכול פירות אם כבר  (אבל אנחנו לא נמנעים לגמרי כי קשה לנו) כי זה מתועש ועתיר ובאמת ככל שניתן אני מכינה בבית - עוגות/ עוגיות/ מעדנים/ גלידות וזה עדיף כי אנחנו לא נפסיק לצרוך מגדנות וגם לא רוצים אבל המודעות להשפעה של הסוכר פה קיימת

ואני מסבירה למה זה ממש זבל

סוכריות וכל זה אני ישר שמה בפח אם הם מסכימים לי.

כן זה ממש רעיל לדעתי הסוכריות האלה

ברור שלא רעל אמיתי

אבל כן שיבינו שזה זבל לשיניים ולגוף

שבדיוק בשבת אחותי שהיא מורה סיפרה לי

שכל פעם שמחלקים משהו טעים בכיתה יש ילדה אחת שאמא שלה הביאה לה קופסא עם תמרים אננס מיובש אגוזים וכדומה

והיא מקבלת את זה במקום את החטיף

והילדה בוכה אבל לא נוגעת בממתקים ובוכה ואוכלת תמר

סיפור מזעזע בעיני..ואגב ניסיון לדבר עם האמא לא צלח

אז בא לי לרשום שגם הבית שלי בריאותי והכל אבל חייב להיות מאוזנים ולא להגיע למצב שהילד סוחב חסכים כי יום אחד הוא יגדל ויכול ללכת לקיצון השני מהטראומה הזו

וזה בהחלט חוסר הבנה משווע של עולם הילד.

נפש הילד נכספת לממתק, בדיוק כמו שנפש של אישה נכספת להיות יפה.

מה האמא השיגה בזה שרק הבת שלה עומדת בצד ואוכלת את הלב? 

אני חושבת שהעולם משוגע בכמויות צריכת הסוכר. ישראל במקום שלישי בעולם בסכרת ילדים!! בישראל כמות כפיות הסוכר שילד צורך ביום היא 30! שההמלצה לא לעבור מעל זה 6!!!

אז לא נכנסת למקרה של הילדה הספציפית הזאת, אבל בואו לא נעשה את המצב בכמתה הזאת כנורמלי ושהאמא צריכה להתיישר.... 

ויש ממתקים וגם דברים בריאים.

אני אוהבת את זה? לא ממש. הייתי רוצה להכין בעצמי, אבל כרגע זה רק יכביד עליי, אז לא נלחמת בזה.

חטיפים וסוכריות ושתיה מתוקה מרשה בשבת.

ביום חול זה ביסקוויטים ועוגיות.

ובינתיים מה עם הילדה? אם הייתי המורה הייתי נותנת לה בסוד. אבל זה כי אני באמת חושבת שזה לענות את הילדה, ושהאמא פנטית ומגזימה

אני אדבר עם אמא הילדנ לא הסכימה כי ידעה שאמא שלה נוקשה בעניין...

אחותי הרימה טלפון לאמא וגילתה שאין ככ עם מי לדבר

מבחינתה הבת שלה ממש מתענגת על תמר ואגוז וממש לא צריכה סוכר מלאכותי...

לכן רשמתי את זה להעלאת מודעות

נכון חשוב להאכיל תילדים בריא אבל אסור ללכת לקיצון

לגמרי קיצוני ומיותר.

אגב, רופאת שיניים מומחית לילדים אמרה לי שרק מה שנדבק לשן מזיק לשיניים- חטיפים, סוכריות טופי.

ארטיקים, שלוקים, שוקולד ואפילו שתיה מתוקה- לא מזיק בכלל.

אז קרקר ביתי מזיק לשן הרבה יותר מארטיק.

ולגבי שזה מזיק לגוף- הגוף מתנקה מהם בצ'יק. יש זיהומים באוויר שהרבה יותר קשים לגוף.

זה לא רק עניין של בריאות השן.

סוכר בכמות מוגזמת זה נזק מצטבר. לא רואים את הנזק מיד. אבל אחוזי הסכרת שרק עולים - זה קשור. וזה קשור להרגיל אכילה שמתחילים בגיל צעיר.

אני לא בעד למנוע לגמרי ממתקים. אבל כן חושבת שצריך מודעות לנזק שהם עושים. ומשתדלת גם לדבר על זה עם הילדים שלי. וככה גם הם לומדים לווסת את הכמויות של הממתקים שהם אוכלים.

את צודקת שלהתמכר לסוכר זה לא בריא, אבל דווקא לחץ וחרדה סביב הנושא מוביל יותר לאכילת מתוק (מן הסתם בגילאים יותר מאוחרים, שכבר לא ברשות ההורים).

אבל ההתבטאות שלהם תלויה מאוד בתזונה.

זה נכון שלא הכל בידיים שלנו, אבל דווקא כשמדובר בנטייה - זו לא גזירת גורל, ודווקא שם לתזונה יש השפעה משמעותית. בטוחה שיש על זה הרבה מחקרים...

זה לא רק עניין של סוכר שמצטבר בגוף. זה גם השפעה על מערכת האינסולין שצריך להתמודד כל פעם עם כמויות של סוכר, המערכת החיסונית שנחלשת כשיש יותר מידי סוכר, וכו' (אני לא מבינה בזה מאוד, כותבת מה שזוכרת שקראתי.. בטוחה שאפשר להתעמק ולגלות יותר את הנזקים).

אני מסכימה שלא כדאי לפתח לחץ וחרדה סביב הנושא.

אבל לחנך לתזונה בריאה ממש לא חייב לבוא עם לחץ וחרדה.

אני חושבת שהילדים שלי מבינים למה לא טוב לגוף שלנו יותר מידי סוכר, וגם יודעים לאזן את עצמם. הם אוכלים ממתקים שהם מקבלים מחוץ לבית (לפעמים, ולא תמיד אוכלים הכל), וגם עוגות ועוגיות שאנחנו מכינים בבית (זה כמעט תמיד יש, אבל אני כן מגבילה לא לאכול יותר מידי ביום), וגם פירות (בלי הגבלה בכלל. והם אוהבים מאוד). והם גם יודעים שתמיד סוכר גורם לנו לרצות עוד ועוד ועוד, ואנחנו צריכים להגיד לגוף שלנו 'די', כי זה מה שטוב לו.

(הקטנה בת שנתיים וחצי לא ממש הפנימה את זה, מולה באמת יותר קשה לי להגביל. אבל הגדולים יותר דווקא מבינים ממש יפה).

זה כנראה גנטי או שהוא אוכל כמויות לא רגילות.

הגוף יודע להתמודד עם כמות סוכר "רגילה".

לחנך לתזונה בריאה זה ערך חשוב, אבל הערך הזה הפך ערך עליון ולא בצדק.

עובדה שעם השנים השכיחות של סכרת עולה. זה לא שיש יותר אנשים עם נטייה גנטית לסכרת, אלא שיש יותר אנשים שהנטייה הזו מתממשת אצלם, בעקבות אורח חיים פחות בריא (סוכר מרובה, השמנת יתר, פחות פעילות גופנית).

הסוכר שאנחנו נחשפים אליו הוא בכמויות לא רגילות. מי שרגיל לשתות שתיה מתוקה - זה עוד המון סוכר שהוא אפילו לא מחשיב כ'ממתק', זה 'סתם שתיה' ששותים עם הארוחה. וסוכר הוא גם ממכר, אז ככל שרגילים יותר - יותר קשה לעצור ולשנות הרגלים (זה אף פעם לא בלתי אפשרי. אבל זה יותר קל כשיש הרגלים נכונים מלכתחילה).

לא באה להוכיח אותך או משהו כזה.

אם את מרגישה שההתנהלות שלכם עם סוכר היא מאוזנת ומתאימה לכם - אז מצוין.

אבל כן חשוב לי לכתוב שכן יש משמעות בריאותית לשמור על כמויות סוכר מאוזנות. וזה ממש לא רק בשביל השיניים.

ולא יודעת למה את מתכוונת כשאת כותבת שזה הפך להיות 'ערך עליון'.

זה לא שאני כל היום רק מתעסקת בכמות הסוכר בבית שלנו, או מטיפה לכולם שלא יאכלו יותר מידי סוכר.

אני סה"כ משתדלת ליצור הרגלים בריאים בבית שלי. וכשיש שרשור בנושא בפורום - אז אני מגיבה מתוך הניסיון שלנו. וכך לדעתי גם אחרות פה. יש עוד הרבה מאוד ערכים חשובים בחיים שלנו. והנושא הזה גם לא תופס יותר מידי נפח פה בפורום. רק מידי פעם... לא חושבת שזה כזה 'ערך עליון'.

(ואם הילדים שלי לא יבחרו להמשיך בדרכי בנושא הזה, יהיה לי הרבה יותר קל לקבל את זה מאשר אם הם לא יקבלו ערכים אחרים שאני משתדלת לחנך אותם אליהם... זה ממש לא בראש הרשימה מבחינתי).

אני חושבת שאת טועה ומטעה פה...

הגוף שלנו *לא* יודע להתמודד עם כמויות הסוכר שיש לנו בזמינות מטורפת. והוא בהחלט סובל מהרבה נזקים! מנזקים "קטנים" כמו מיגרנות, נפיחות בבטן וכד' ועד מחלות קשות כמו סכרת וסרטן.... (מצאו בהחלט קשר בין צריכת סוכר להתפחות תאים סרטניים בגוף) 

גם אני חשבתי ככה פעם, ושאם ככה אז תפוח שנתקע בין השיניים יותר גרוע משתיה מתוקה. זה לא נכון.

אני לא יודעת אם אני מדייקת במונחים, אבל הרעיון בכללי הוא שסוכר משנה את הרכב החומציות של הרוק בפה, כשאוכלים הרבה סוכר זה הורס את השיניים כי הן נמצאות בסביבה חומצית שגורמת ליותר חיידקים. זה לא רק בגלל מה שנדבק, זה כל ההרכב של החיידקים הטובים והרעים בפה שיוצא מאיזון. 

שיניים זה גם מלא גנטיקה

רואה במש]חה שלי אכלנו פחות או יותר אותו דבר תכלס יש כאלה עם שיניים גרועות ויש עם שיניים מצוינות.

הנקודה בסוכר זה שיש לו נזקים מיידיים על הקשב. על המח. על הלמידה. וההתנהגות

הוא מעייף את הגוף 

ואני לא חושבת שהגוף כל כך מהר מפנה החוצה את הסוכר

(מה גם שבממתקים יש הרבה זבל חוץ מסוכר)

האם זה אומר שאנחנו לא אוכלים סוכר? לא. אוכלים.

האם אין לנו גוף מדהים? יש. ברוך השם מכונה מופלאה

אבל חד משמעית זה מזיק. זה לא 'רעל' אבל זה כן 'רע'

ואפילו גורם יותר למחלות מאשר התזונה.

במקום להילחם בסוכר, נוסיף פירות, ירקות, דגנים מלאים וזהו.

פשוט לא להפוך את זה ליותר ממה שזה, זה הכל.

היום זה כבר הפך לסוג של דת.

פחות מתחברת לטררם. 

פשוט, נגד זיהום אויר אין לי ממש מה לעשות

לעומת זאת יש לי יותר השפעה על מה אני והילדים שלי יאכלו.

הכי גדולים של הדור שלנו אם לא המזיק העיקרי.

כמו סוכרת והשמנת יתר שהן המחלות של הדור שלנו.

לא מתקרב בכלל לנזק של זיהום אוויר (אלא אם כן את גרה בצ'רנוביל)

אבל אפשר לצרוך בצורה מתונה.

אבל אין פה טררם, יש פה מציאות שבה התזונה שלנו גורמת למחלות

ויותר מזיהום אוויר

ואני חושבת שהמודעות שמתפחים לאחרונה זה דווקא מעולה גם בלי קשר למה נעשה עם זה בפועל כי זה קיים

סוכר זה דבר שמזיק לגוף בכמויות ה"רגילות" שאנחנו צורכים כי הוא נמצא בכל מקום ובכל מאכל ושתייה בערך והוא ממכר והוא מחולל של הרבה מחלות לאורך שנים של צריכה, ולהפך - כשמפחיתים ממנו זה עוזר לגוף להתאזן

וזה שאת מוסיפה ירקות ופירות ושיבולת שועל זה מעולה

בתור אחת שהילדים שלה לא צורכים המון סוכר, אבל צורכים, מספיקה כוס של שתייה מתוקה שמעמיסה סוכר על הגוף בכמות גדולה בזמן קצר כדי לראות כמה זה משפיע בצורה לא טובה

אז אפשר להתנגד לזה, אבל זה עדיין קיים

אולי שהמורה תבקש מהאמא להביא שקית ממתקים שהם בסדר מבחינתה (שוקולד חרובים, תמרים מעוכים עם אגוזים שמוכרים בעטיפות של יחידות אישיות בחנויות הטבע, או עוגיות מקמח מלא) שיהיה לה לחלק לילדה בהזדמנויות.

אולי המורה צריכה לצמצם את מספר הפעמים שמחלקת.

אולי הפרס המתוק יכול להתחלף בכמה צ'יפסים או שקיות קטנות של פופקורן?

בעקרון לפי חוזר מנכ"ל אסור למורה לחלק ממתקים. סוף סיפור. אולי בכלל זה המורה עושה פה עוול לתלמידה שהיא מגרה אותה... ?!

חוגגים על שוקולד חרובים...גם לא בזמני אגב..

את מבינה שהילדה גם תתנזר מהחטיפים אחהצ במסיבות יום הולדת?

וסורי לא אגוזים או עוגיות מקמח מלא ממש לא ישלימו תחסך לילדה שגדלה כּכה

כמו שרשמתי גם אני בעד אורח חיים בריא אבל שהולכים לקיצון בצורה כזו זה לא בריא לא רק לגוף אלא לנפש של הילדה

לא הופך את זה לפחות בעייתי לחלק ממתקים בכיתה...

גם לדעתי האמא טועה פה.

אני גם לא חושבת שזה באמת נכון לאסור ממתקים באופן מוחלט (למרות שאני דווקא בתור ילדה גם ידעתי שאסור לי ממתקים, ודווקא עמדתי בזה יפה ואני גם מאמינה בזה היום וממשיכה עם זה. זה לא תמיד משפיע הפוך. אבל יש לי אחים שזה כן השפיע עליהם אחרת).

אבל זה שמחלקים ממתקים במוסד לימודים. בעיני זה כן בעייתי.

אני מבינה את המורכבות פה. גם בבי"ס (חנ"מ) שאני עובדת בו מחלקים ממתקים הרבה יותר מידי בעיני.

אבל אני כן חושבת שזה משהו שכדאי לחשוב עליו ולראות אם אפשר לשנות.

הארוחות שמוגשות כארוחות הן בריאות 100 אחוז אין ג'אנק

ממתקים שוקולדים וחטיפים בדכ אין בבית כי אני פשוט לא קונה כי גם אני לא אוהבת

אבללל שאני יוצאת לגינה אני מביאה איתי פירות/ קונה לכל ילד משהו 1 שהוא בוחר במכולת

אצל סבתא וסבא מקבלים על בסיס שבועי פינוקים וגם בגן ואין לי בעיה עם זה..תמיד גם הם באים לבקש רשות לפני שהם אוכלים ככה שזה במינון נורמאלי לגמרי

וכל בוקר מקבלים קרקר/ביסקוויט/עוגיה/קורנפלקס

שתייה מתוקה רק בשבת

בכלל.

אבל אופה עוגות ועוגיות, לפחות שולטת על כמות הסוכר.

גדלתי בבית מאוד בריא יחסית, אבל אני יצאתי ההיפך...

צריכת סוכר בכמות גבוהה זו מחלה עולמית,

כמה שננסה להפחית זה לא מספיק.

ככל שאפשר לדחות את החשיפה לכמויות היום, זה רווח נקי שלכם.

הילדים מגיבים טוב, הם גם מבינים שסוכר לא בריא ויש יותר מדי מזה היום וקשה להפחית.

אם חותכים להם פירות הם מבסוטים.

"שיוואווו זה רעל אל תכניסי הבייתהה מי הביא לך את זהה"

זה מוגזם.

מסכימה להם בשישי את מה שמקבלים בגנים, ויש להם פעם בשבוע שבעלי לוקח אותם לחוג אז הם תמיד עוצרים לגלידה.

בבית לא קונה ממתקים, רק חטיפים קצת בלי סימון אדום (במבה, ציטוס) ועוגה לשבת.

לעצמי אני חולה על וופלים אז מחביאה

בבישולים מנסה לשים כמויות מדודות, לאפות יותר מאשר לטגן… אבל בלי אטרף.

מלמדת אותם שלא בריא אפשר רק קצת, שלא תכאב הבטן והשיניים, ושאת הבריא כדאי ואפשר יותר.

והם סבבה עם זה.

להגביל לגמרי לדעתי יצור רק אנטי בעתיד…

לעיתים כשהוא מגיע אליהם, הוא מביא לכל נכד כסף ואומר לו "לך לסופר תקנה מה שאתה רוצה, רק אל תקנה את הזבל שיש היום"
מאז אנחנו רגילים לקרוא לזה זבל, לכל צבעי המאכל למיניהם.
ולפעמים בוחרים לאכול זבל... חחח

מבחינת שתיה - שותים רק מים, גם בשבתות.

מסטיקים/גומי/סוכריות על מקל/טופי וכו - לא אוכלים בכלל. אם מקבלים מהמסגרות אז יודעים להביא הביתה ולהחליף בממתק אחר

כן אוכלים בייגלה/ציפס/חטיפים מדי פעם, בעיקר בשבתות אבל לפעמים גם אחהצ. לא כל יום.

בבוקר לפני המסגרות אוכלים לפעמים קרקרים/ביסקוויטים/קורנפלקס ולפעמים פירות.

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי