גם אצלנו שותים רק מים, אבל פירות פחות עוברים את החיך המשפחתי.

הסבתות די מרעיפות ממתקים, בהתחלה היה לי מאד קשה ושיחררתי אז שם אוכלים המון.

בגנים הם מקבלים בקבלת שבת ממתק או שניים, ואחד הילדים גם מקבל פעמיים בשבוע סנדוייץ עם שוקולד, וגם בעלי אוהב לתת "ממתק שבת" אחרי שמברך את הילדים. חוץ מזה אין משהו רשמי אבל בעלי אוהב להביא ממתקים אז לפחות פעם בשבוע יוצא שהוא נותן להם משהו.

מבחינתי כל זה זה המון המון סוכר יותר מדי, לדעת בעלי הם בקושי מקבלים, אז נראה לי שאנחנו נמצאים בנקודת האמצע בין שנינו.. 

לא דומה (אצלי בכל אופן...) כשהייתי עם יותר קטנטנים והשליטה על התזונה הייתה בבלעדיות שלנו.
לעומת מתבגרים בבית וגילאי גן וכו שמקבלים את המתוק בגן ובבית הספר, והקטנים יותר שרואים רוצים גם, והם יודעים איפה העוגיות ואיפה השוקולד, ואם אני לא בבית הגדולים יביאו לקטנים.
בגדול אין אצלנו מזון מעובד או שתיה מתוקה, מתוקים רק מעוגות שלי, יש שוקולדים למיניהם (בעיקר בשבילי ) וחטיפים לשבת בלבד.
יש השתדלות
לאחרונה אני יותר משחררת, אבל כלל ברזל אצלנו - אין לאכול מתוק לפני ארוחה מזינה, זה לא תחליף לאוכל.

להיגמל.

כן יש סוכר בבית

כן אוכלים מה שמקבלים מבית הספר וכו

יש עוגיה/ביסקוויט בבוקר כמעט תמיד

מידי פעם מכינים לארוחת ערב פנקייקים/לחמניות שוקולד לבית ספר

יש תמיד עוגה או עוגיות לשבת

לטיול שנתי מרשה חופשי לפי הכמות שכותבים

כשילד קטן בגמילה מתגמלים עם עדשים פיצקים

פחות קונה ממש ממתקים לבית, כן בייגלה/חטיפים אבל לא אוכלים מהם חופשי

הדבר היחיד שאני מגבילה זה ממרח מתוק(ריבה/שוקולד/ממרח תמרים וכד) שמותר עד 3 פעמים בשבוע כי זה יצא משליטה אז עצרנו את זה

ובמקביל יש פה גם הרבה ירקות ופריכיות וחלבונים ושיח על מה בריא ומה לא ומה כדאי ומה עדיף

ובין ארוחת צהריים לארוחת ערב מי שרעב יכול ירק או פרי או פריכית.

ילדים בני 1.8 ו7.4

זה יצא משליטה.

, מה שאני מכניסה לבית זה בשליטתי.

הבעיה שהילדים מקבלים דברים בתהילים של שבת, בתפילות ילדים בשבת, תהילים באמצע שבוע, הגרלות, אבות ובנים, מורים מחלקים חופשי. מכעיס אותי מאוד סוג ההפתעות שמחלקים פה, ממש רעל. מילא זה היה וופל, חטיף, איגלו. אבל יש רעלים נוראיים בעיני.  

אני לפעמים חוצה להם לחצי וחצי לפח. אבל זה מאוד קשה "להוציא להם מהפה", מה גם שבעלי לא כ''כ תומך ואומר לי פעם ב לא יקרה להם כלום. הבעיה שזה לא פעם ב.. זה יוצא המון. אנחנו חיים בסביבה שהממתקיפ הרעילים האלה (גומים, חמצוצים, כל האבקות המוזרות האלה) מאוד לגיטימי ואני לא יכולה תמיד להיות יוצאת דופן. ניסיתי להחליף איתם על חצי שקל וכאלה, זה לא תמיד הולך. לפעמים אני מטילה ווטו שזה לפח וזהו. סיפור מורכב. 

קשה מאד לשלוט על זה

בהסתכלות של עלות תועלת לא כדאי לי להשקיע בזה הרבה אנרגיות

אז אני משקיעה במודעות

הילדים יודעים מגיל צעיר מה מכיל בעיקר סוכר ויודעים שצריכים להיזהר עם הצריכה שלו

גם אם קשה להם ליישם בגיל קטן

זה עוזר להם בגיל גדול יותר לווסת את אכילת הסוכרים ולאכול בעיקר תזונה נכונה 

שותים מים, בשבת יש גם מיץ בהגבלה.

בבוקר אוכלים ופלים, בערב אוכלים עוגה או עוגיות. בקיץ לפעמים אבטיח.

חוץ מזה, אני מרשה בדרך כלל ממתק אחד ביום.

אנחנו קונים שוקולדים ולפעמים חטיפים. לפעמים יש גם ממתקים נוספים שהילדים מקבלים.

בשבת הילדים מקבלים ממתקים בתפילות ילדים, תהילים וכד'.

בסעודות אוכלים קינוח בסוף הסעודה- גלידה/ קרמבו/ עוגיות/ אבטיח. בסעודה שלישית יש מעדנים.

כן אוכלים ממתקים ומאכלים עם סוכר, אבל לא המון.

גם כשהילדים מקבלים ממתקים, הם לא מחסלים את הכל, אלא אוכלים קצת ושומרים לימים אחרים.

אנחנו מדברים עם הילדים כל הזמן על זה שממתקים זה לא בריא. שהם טעימים ומתוקים וקשה להתאפק, אבל חשוב לשמור על הגוף שלנו.

בגדול שותים רק מים במהלך השבוע. בשבת מותר כוס מיץ אחת לכל סעודה, השאר מים. לפעמים הם מוותרים על המיץ מרצונם. מנה אחרונה וקידוש מקבלים עוגה/עוגיה ביתית.

בנוסף, כל הממתקים שמקבלים במהלך השבוע נאספים לכלי ואחרי הדלקת נרות מותר להם לבחור ממתק אחד מהכלי. במהלך השבת מקבלים גם טופי אחד בבית כנסת, ממתק אחד מאיתנו וממתק אחד מתהילים. כל דבר יותר מזה נכנס גם לכלי הממתקים.

בימי הולדת אני משחררת

אנחנו גם תמיד דואגים שיהיה מגוון פירות נגישים בבית והילדים לוקחים חופשי.

לבן הארבע לפעמים קשה לשמור ממתק שקיבל עד שבת. אבל הוא מאוד נהנה לבחור מהשקית שלו בכניסת שבת ושיש לו מבחר.

האחרים ממש זורמים עם זה

במוסדות חינוך גם מהמורים/גננות וגם קבלת שבת, ימי הולדת, חגים, סיום נושא מיוחד, וכדומה.

ובשבת בכל מיני שיעורים/תהילים

בבית יש פעם בשבוע שאני קונה להם בשביל שוחד-שיתוף פעולה במשהו מאוד מסויים ובעלי לא בבית באותו זמן.

ובימי הולדת

ובשישי +שבת יש קרונפלקס

הם גם מאוד אוהבים פיתה עם סילאן /דבש ואני מתלבטת כמה להרשות להם

בעיקר כי אנחנו (אני בעיקר) לא יכולים לעמוד בפני מתוק...

פעם בכמה זמן אנחנו מחליטים על דיאטה משפחתית, שלא קונים ממתקים אלא רק מכינים בבת, אבל לצערי זה לא מחזיק מעמד לאורך זמן...

בכל אופן - מיצים לא שותים, רק תרכיז תפוחים טבעי. וממתקים עם צבעי מאכל לא בריאים אנחנו לא קונים ומורים לילדים לזרוק אם הם מקבלים במוסדות (לפעמים נותנים להם תחליף). וכמובן - לא נותנים להם לקחת בלי חשבון, והם צריכים לקבל רשות.

אני לא קונה ממתקים כמעט (שוקולדים שווים לעצמי מדי פעם, והם בחדר שלי)

יש רק מים בבית. יש מזון מעובד, כן, ברמת בייגלה פצפוצי אורז (זה הדגני בוקר שלנו)

אבל הילדים אוכלים המוןןןן ממתקים

מקבלים מלא בגן, מחברים

מרגיש שאין לי שליטה על זה

לא רוצה שירגישו שרק להם לא מרשים (הגדול כבר אמר לי שבבית שלנו אין ממתקים ובבתים של אחים יש ואוכלים הרבה ממתקים)

אז לא מתכוונת לשלול מהם מה שמקבלים בגן- מה גם שהם בדרך כלל מגיעים הביתה ומספרים שאכלו

יודעת שזה לא חוקי- עייפתי מלהוכיח את זה לגננות, זה גם חברים שמחלקים בכמויות לא הגיוניות.

גם בביתה כנסת יש בדרך כלל לפחות מישהו אחד שחושב שזה ממש מצוה לתת לילדים סוכריות/טופים

והם הולכים לשם בשבתות לפחות פעם אחת כל שבת.

מה מנשנשים? מלא. הרבה יותר מארוחות מסודרות.

בצים קשות, אצבעות גבינצ תירס, פריכיות אורז, פירות, ירקות...

יוגורט (בשבת יש לבן תות- זה המעדן שלנו) הפרס הגדול זה אקטימל שזה באמת מאד מתוק- לחגים בדרך כלל נותנת להם לבחור משהו יותר מיוחד אז לרב זו הבחירה, לפעמים גם קורנפלקס.

אבל הקו המנחה

לחם מלא

בלי ממרח שוקולד

לא הרבה מעובד

כן קצת חטיפים בשבת

אני מנסה מגיל קטן לדבר על סוכר 

להגיד שהסוכריות זה רעל לגול 

אז הילד יאכל אחד וזהו .. 

כללית בעיני יותר חשוב לי שהילדים יגדלו בבריאות נפשית\להגיד לילדים זה רעל לגוף

מה זה אומר להם?

שאנחנו אוכלים רעל (אלא אם באמת אפשרי להימנע)

שרעל אוכלים קצת?

שמי שמחלק להם בחביבות סבא סבתא בעצם רוצה להזיק להם..

אפשר, לא מול הסוכריות אלא בצד, להסביר

אני ממש מסבירה להם שהם בונים עכשיו את הגוף שלהם

וצריכים חלבון פחמימה ויטמינים

וממתקים זה כמו אבק, זה מצטבר ולא מחזק את הגוף.

לכן אוכלים מהם קצת.

הם יודעים מה נחשב חלבון מה נחשב פחמימה

לא אגיד שהאכילה שלהם טובה

אבל לא רוצה שיפתחו הפרעות אכילה/אכילה בסתר וכאלה

ואין לי בעיה עם זה.  אני לא אוכלת מהם האמת בדיוק בגלל זה

שאר ממתקים וכו - אני מסבירה שהסוכר לא בריא לגוף בצורה הזו וגם בכלל זה לא בריא ככה וכדיף לאכול פירות אם כבר  (אבל אנחנו לא נמנעים לגמרי כי קשה לנו) כי זה מתועש ועתיר ובאמת ככל שניתן אני מכינה בבית - עוגות/ עוגיות/ מעדנים/ גלידות וזה עדיף כי אנחנו לא נפסיק לצרוך מגדנות וגם לא רוצים אבל המודעות להשפעה של הסוכר פה קיימת

ואני מסבירה למה זה ממש זבל

סוכריות וכל זה אני ישר שמה בפח אם הם מסכימים לי.

כן זה ממש רעיל לדעתי הסוכריות האלה

ברור שלא רעל אמיתי

אבל כן שיבינו שזה זבל לשיניים ולגוף

שבדיוק בשבת אחותי שהיא מורה סיפרה לי

שכל פעם שמחלקים משהו טעים בכיתה יש ילדה אחת שאמא שלה הביאה לה קופסא עם תמרים אננס מיובש אגוזים וכדומה

והיא מקבלת את זה במקום את החטיף

והילדה בוכה אבל לא נוגעת בממתקים ובוכה ואוכלת תמר

סיפור מזעזע בעיני..ואגב ניסיון לדבר עם האמא לא צלח

אז בא לי לרשום שגם הבית שלי בריאותי והכל אבל חייב להיות מאוזנים ולא להגיע למצב שהילד סוחב חסכים כי יום אחד הוא יגדל ויכול ללכת לקיצון השני מהטראומה הזו

וזה בהחלט חוסר הבנה משווע של עולם הילד.

נפש הילד נכספת לממתק, בדיוק כמו שנפש של אישה נכספת להיות יפה.

מה האמא השיגה בזה שרק הבת שלה עומדת בצד ואוכלת את הלב? 

אני חושבת שהעולם משוגע בכמויות צריכת הסוכר. ישראל במקום שלישי בעולם בסכרת ילדים!! בישראל כמות כפיות הסוכר שילד צורך ביום היא 30! שההמלצה לא לעבור מעל זה 6!!!

אז לא נכנסת למקרה של הילדה הספציפית הזאת, אבל בואו לא נעשה את המצב בכמתה הזאת כנורמלי ושהאמא צריכה להתיישר.... 

ויש ממתקים וגם דברים בריאים.

אני אוהבת את זה? לא ממש. הייתי רוצה להכין בעצמי, אבל כרגע זה רק יכביד עליי, אז לא נלחמת בזה.

חטיפים וסוכריות ושתיה מתוקה מרשה בשבת.

ביום חול זה ביסקוויטים ועוגיות.

ובינתיים מה עם הילדה? אם הייתי המורה הייתי נותנת לה בסוד. אבל זה כי אני באמת חושבת שזה לענות את הילדה, ושהאמא פנטית ומגזימה

אני אדבר עם אמא הילדנ לא הסכימה כי ידעה שאמא שלה נוקשה בעניין...

אחותי הרימה טלפון לאמא וגילתה שאין ככ עם מי לדבר

מבחינתה הבת שלה ממש מתענגת על תמר ואגוז וממש לא צריכה סוכר מלאכותי...

לכן רשמתי את זה להעלאת מודעות

נכון חשוב להאכיל תילדים בריא אבל אסור ללכת לקיצון

לגמרי קיצוני ומיותר.

אגב, רופאת שיניים מומחית לילדים אמרה לי שרק מה שנדבק לשן מזיק לשיניים- חטיפים, סוכריות טופי.

ארטיקים, שלוקים, שוקולד ואפילו שתיה מתוקה- לא מזיק בכלל.

אז קרקר ביתי מזיק לשן הרבה יותר מארטיק.

ולגבי שזה מזיק לגוף- הגוף מתנקה מהם בצ'יק. יש זיהומים באוויר שהרבה יותר קשים לגוף.

זה לא רק עניין של בריאות השן.

סוכר בכמות מוגזמת זה נזק מצטבר. לא רואים את הנזק מיד. אבל אחוזי הסכרת שרק עולים - זה קשור. וזה קשור להרגיל אכילה שמתחילים בגיל צעיר.

אני לא בעד למנוע לגמרי ממתקים. אבל כן חושבת שצריך מודעות לנזק שהם עושים. ומשתדלת גם לדבר על זה עם הילדים שלי. וככה גם הם לומדים לווסת את הכמויות של הממתקים שהם אוכלים.

את צודקת שלהתמכר לסוכר זה לא בריא, אבל דווקא לחץ וחרדה סביב הנושא מוביל יותר לאכילת מתוק (מן הסתם בגילאים יותר מאוחרים, שכבר לא ברשות ההורים).

אבל ההתבטאות שלהם תלויה מאוד בתזונה.

זה נכון שלא הכל בידיים שלנו, אבל דווקא כשמדובר בנטייה - זו לא גזירת גורל, ודווקא שם לתזונה יש השפעה משמעותית. בטוחה שיש על זה הרבה מחקרים...

זה לא רק עניין של סוכר שמצטבר בגוף. זה גם השפעה על מערכת האינסולין שצריך להתמודד כל פעם עם כמויות של סוכר, המערכת החיסונית שנחלשת כשיש יותר מידי סוכר, וכו' (אני לא מבינה בזה מאוד, כותבת מה שזוכרת שקראתי.. בטוחה שאפשר להתעמק ולגלות יותר את הנזקים).

אני מסכימה שלא כדאי לפתח לחץ וחרדה סביב הנושא.

אבל לחנך לתזונה בריאה ממש לא חייב לבוא עם לחץ וחרדה.

אני חושבת שהילדים שלי מבינים למה לא טוב לגוף שלנו יותר מידי סוכר, וגם יודעים לאזן את עצמם. הם אוכלים ממתקים שהם מקבלים מחוץ לבית (לפעמים, ולא תמיד אוכלים הכל), וגם עוגות ועוגיות שאנחנו מכינים בבית (זה כמעט תמיד יש, אבל אני כן מגבילה לא לאכול יותר מידי ביום), וגם פירות (בלי הגבלה בכלל. והם אוהבים מאוד). והם גם יודעים שתמיד סוכר גורם לנו לרצות עוד ועוד ועוד, ואנחנו צריכים להגיד לגוף שלנו 'די', כי זה מה שטוב לו.

(הקטנה בת שנתיים וחצי לא ממש הפנימה את זה, מולה באמת יותר קשה לי להגביל. אבל הגדולים יותר דווקא מבינים ממש יפה).

זה כנראה גנטי או שהוא אוכל כמויות לא רגילות.

הגוף יודע להתמודד עם כמות סוכר "רגילה".

לחנך לתזונה בריאה זה ערך חשוב, אבל הערך הזה הפך ערך עליון ולא בצדק.

עובדה שעם השנים השכיחות של סכרת עולה. זה לא שיש יותר אנשים עם נטייה גנטית לסכרת, אלא שיש יותר אנשים שהנטייה הזו מתממשת אצלם, בעקבות אורח חיים פחות בריא (סוכר מרובה, השמנת יתר, פחות פעילות גופנית).

הסוכר שאנחנו נחשפים אליו הוא בכמויות לא רגילות. מי שרגיל לשתות שתיה מתוקה - זה עוד המון סוכר שהוא אפילו לא מחשיב כ'ממתק', זה 'סתם שתיה' ששותים עם הארוחה. וסוכר הוא גם ממכר, אז ככל שרגילים יותר - יותר קשה לעצור ולשנות הרגלים (זה אף פעם לא בלתי אפשרי. אבל זה יותר קל כשיש הרגלים נכונים מלכתחילה).

לא באה להוכיח אותך או משהו כזה.

אם את מרגישה שההתנהלות שלכם עם סוכר היא מאוזנת ומתאימה לכם - אז מצוין.

אבל כן חשוב לי לכתוב שכן יש משמעות בריאותית לשמור על כמויות סוכר מאוזנות. וזה ממש לא רק בשביל השיניים.

ולא יודעת למה את מתכוונת כשאת כותבת שזה הפך להיות 'ערך עליון'.

זה לא שאני כל היום רק מתעסקת בכמות הסוכר בבית שלנו, או מטיפה לכולם שלא יאכלו יותר מידי סוכר.

אני סה"כ משתדלת ליצור הרגלים בריאים בבית שלי. וכשיש שרשור בנושא בפורום - אז אני מגיבה מתוך הניסיון שלנו. וכך לדעתי גם אחרות פה. יש עוד הרבה מאוד ערכים חשובים בחיים שלנו. והנושא הזה גם לא תופס יותר מידי נפח פה בפורום. רק מידי פעם... לא חושבת שזה כזה 'ערך עליון'.

(ואם הילדים שלי לא יבחרו להמשיך בדרכי בנושא הזה, יהיה לי הרבה יותר קל לקבל את זה מאשר אם הם לא יקבלו ערכים אחרים שאני משתדלת לחנך אותם אליהם... זה ממש לא בראש הרשימה מבחינתי).

אני חושבת שאת טועה ומטעה פה...

הגוף שלנו *לא* יודע להתמודד עם כמויות הסוכר שיש לנו בזמינות מטורפת. והוא בהחלט סובל מהרבה נזקים! מנזקים "קטנים" כמו מיגרנות, נפיחות בבטן וכד' ועד מחלות קשות כמו סכרת וסרטן.... (מצאו בהחלט קשר בין צריכת סוכר להתפחות תאים סרטניים בגוף) 

גם אני חשבתי ככה פעם, ושאם ככה אז תפוח שנתקע בין השיניים יותר גרוע משתיה מתוקה. זה לא נכון.

אני לא יודעת אם אני מדייקת במונחים, אבל הרעיון בכללי הוא שסוכר משנה את הרכב החומציות של הרוק בפה, כשאוכלים הרבה סוכר זה הורס את השיניים כי הן נמצאות בסביבה חומצית שגורמת ליותר חיידקים. זה לא רק בגלל מה שנדבק, זה כל ההרכב של החיידקים הטובים והרעים בפה שיוצא מאיזון. 

שיניים זה גם מלא גנטיקה

רואה במש]חה שלי אכלנו פחות או יותר אותו דבר תכלס יש כאלה עם שיניים גרועות ויש עם שיניים מצוינות.

הנקודה בסוכר זה שיש לו נזקים מיידיים על הקשב. על המח. על הלמידה. וההתנהגות

הוא מעייף את הגוף 

ואני לא חושבת שהגוף כל כך מהר מפנה החוצה את הסוכר

(מה גם שבממתקים יש הרבה זבל חוץ מסוכר)

האם זה אומר שאנחנו לא אוכלים סוכר? לא. אוכלים.

האם אין לנו גוף מדהים? יש. ברוך השם מכונה מופלאה

אבל חד משמעית זה מזיק. זה לא 'רעל' אבל זה כן 'רע'

ואפילו גורם יותר למחלות מאשר התזונה.

במקום להילחם בסוכר, נוסיף פירות, ירקות, דגנים מלאים וזהו.

פשוט לא להפוך את זה ליותר ממה שזה, זה הכל.

היום זה כבר הפך לסוג של דת.

פחות מתחברת לטררם. 

פשוט, נגד זיהום אויר אין לי ממש מה לעשות

לעומת זאת יש לי יותר השפעה על מה אני והילדים שלי יאכלו.

הכי גדולים של הדור שלנו אם לא המזיק העיקרי.

כמו סוכרת והשמנת יתר שהן המחלות של הדור שלנו.

לא מתקרב בכלל לנזק של זיהום אוויר (אלא אם כן את גרה בצ'רנוביל)

אבל אפשר לצרוך בצורה מתונה.

אבל אין פה טררם, יש פה מציאות שבה התזונה שלנו גורמת למחלות

ויותר מזיהום אוויר

ואני חושבת שהמודעות שמתפחים לאחרונה זה דווקא מעולה גם בלי קשר למה נעשה עם זה בפועל כי זה קיים

סוכר זה דבר שמזיק לגוף בכמויות ה"רגילות" שאנחנו צורכים כי הוא נמצא בכל מקום ובכל מאכל ושתייה בערך והוא ממכר והוא מחולל של הרבה מחלות לאורך שנים של צריכה, ולהפך - כשמפחיתים ממנו זה עוזר לגוף להתאזן

וזה שאת מוסיפה ירקות ופירות ושיבולת שועל זה מעולה

בתור אחת שהילדים שלה לא צורכים המון סוכר, אבל צורכים, מספיקה כוס של שתייה מתוקה שמעמיסה סוכר על הגוף בכמות גדולה בזמן קצר כדי לראות כמה זה משפיע בצורה לא טובה

אז אפשר להתנגד לזה, אבל זה עדיין קיים

אולי שהמורה תבקש מהאמא להביא שקית ממתקים שהם בסדר מבחינתה (שוקולד חרובים, תמרים מעוכים עם אגוזים שמוכרים בעטיפות של יחידות אישיות בחנויות הטבע, או עוגיות מקמח מלא) שיהיה לה לחלק לילדה בהזדמנויות.

אולי המורה צריכה לצמצם את מספר הפעמים שמחלקת.

אולי הפרס המתוק יכול להתחלף בכמה צ'יפסים או שקיות קטנות של פופקורן?

בעקרון לפי חוזר מנכ"ל אסור למורה לחלק ממתקים. סוף סיפור. אולי בכלל זה המורה עושה פה עוול לתלמידה שהיא מגרה אותה... ?!

חוגגים על שוקולד חרובים...גם לא בזמני אגב..

את מבינה שהילדה גם תתנזר מהחטיפים אחהצ במסיבות יום הולדת?

וסורי לא אגוזים או עוגיות מקמח מלא ממש לא ישלימו תחסך לילדה שגדלה כּכה

כמו שרשמתי גם אני בעד אורח חיים בריא אבל שהולכים לקיצון בצורה כזו זה לא בריא לא רק לגוף אלא לנפש של הילדה

לא הופך את זה לפחות בעייתי לחלק ממתקים בכיתה...

גם לדעתי האמא טועה פה.

אני גם לא חושבת שזה באמת נכון לאסור ממתקים באופן מוחלט (למרות שאני דווקא בתור ילדה גם ידעתי שאסור לי ממתקים, ודווקא עמדתי בזה יפה ואני גם מאמינה בזה היום וממשיכה עם זה. זה לא תמיד משפיע הפוך. אבל יש לי אחים שזה כן השפיע עליהם אחרת).

אבל זה שמחלקים ממתקים במוסד לימודים. בעיני זה כן בעייתי.

אני מבינה את המורכבות פה. גם בבי"ס (חנ"מ) שאני עובדת בו מחלקים ממתקים הרבה יותר מידי בעיני.

אבל אני כן חושבת שזה משהו שכדאי לחשוב עליו ולראות אם אפשר לשנות.

הארוחות שמוגשות כארוחות הן בריאות 100 אחוז אין ג'אנק

ממתקים שוקולדים וחטיפים בדכ אין בבית כי אני פשוט לא קונה כי גם אני לא אוהבת

אבללל שאני יוצאת לגינה אני מביאה איתי פירות/ קונה לכל ילד משהו 1 שהוא בוחר במכולת

אצל סבתא וסבא מקבלים על בסיס שבועי פינוקים וגם בגן ואין לי בעיה עם זה..תמיד גם הם באים לבקש רשות לפני שהם אוכלים ככה שזה במינון נורמאלי לגמרי

וכל בוקר מקבלים קרקר/ביסקוויט/עוגיה/קורנפלקס

שתייה מתוקה רק בשבת

בכלל.

אבל אופה עוגות ועוגיות, לפחות שולטת על כמות הסוכר.

גדלתי בבית מאוד בריא יחסית, אבל אני יצאתי ההיפך...

צריכת סוכר בכמות גבוהה זו מחלה עולמית,

כמה שננסה להפחית זה לא מספיק.

ככל שאפשר לדחות את החשיפה לכמויות היום, זה רווח נקי שלכם.

הילדים מגיבים טוב, הם גם מבינים שסוכר לא בריא ויש יותר מדי מזה היום וקשה להפחית.

אם חותכים להם פירות הם מבסוטים.

"שיוואווו זה רעל אל תכניסי הבייתהה מי הביא לך את זהה"

זה מוגזם.

מסכימה להם בשישי את מה שמקבלים בגנים, ויש להם פעם בשבוע שבעלי לוקח אותם לחוג אז הם תמיד עוצרים לגלידה.

בבית לא קונה ממתקים, רק חטיפים קצת בלי סימון אדום (במבה, ציטוס) ועוגה לשבת.

לעצמי אני חולה על וופלים אז מחביאה

בבישולים מנסה לשים כמויות מדודות, לאפות יותר מאשר לטגן… אבל בלי אטרף.

מלמדת אותם שלא בריא אפשר רק קצת, שלא תכאב הבטן והשיניים, ושאת הבריא כדאי ואפשר יותר.

והם סבבה עם זה.

להגביל לגמרי לדעתי יצור רק אנטי בעתיד…

לעיתים כשהוא מגיע אליהם, הוא מביא לכל נכד כסף ואומר לו "לך לסופר תקנה מה שאתה רוצה, רק אל תקנה את הזבל שיש היום"
מאז אנחנו רגילים לקרוא לזה זבל, לכל צבעי המאכל למיניהם.
ולפעמים בוחרים לאכול זבל... חחח

מבחינת שתיה - שותים רק מים, גם בשבתות.

מסטיקים/גומי/סוכריות על מקל/טופי וכו - לא אוכלים בכלל. אם מקבלים מהמסגרות אז יודעים להביא הביתה ולהחליף בממתק אחר

כן אוכלים בייגלה/ציפס/חטיפים מדי פעם, בעיקר בשבתות אבל לפעמים גם אחהצ. לא כל יום.

בבוקר לפני המסגרות אוכלים לפעמים קרקרים/ביסקוויטים/קורנפלקס ולפעמים פירות.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

ברור שזה בסדר!!!

וגם לא לעשות שום דבר+ להזמין לעצמך משהו טעים שישמח אותך🫶

נשמע קשה מאוד וכואב

ואת הגננת חובה לסנן ולא לענות

כמה כוח יש בפשטות של הסביבה הנשית

כל כך תודה 

וצריך

ממש יפה שהצלחת לשמור את זה אחרי שהילדים נרדמו.

מצטרפת, כל מה שעובר לי בראש היום זה מה השכנים שמעו, ומה הסיכוי שהם לא היו בבית היום. 

איזו אישה לביאה את

עם כמה את מתמודדת

תבכי כמה שאת צריכה

תנקי את הלב

ותנשמי נשימות חדשות❤️

נשמע לא פשוט, את גיבורה שבכלל שרדת לספר
מבאס שאין עזרה.