1. זה לא אמור להיות ככה
2. זה לא באמת עובד
3. אם עובד לתקופה קצרה, כשאתה 'מדליק' חזרה זה עם ריביות

לפעמים אצל אשה יש חסמים אמיתיים- הורמונאליים\ רגשיים\נפשיים.
האם באמת מיצית את כל האפשרויות?



 

הבעיה שלא ברור איפה הכפתור של הכיבוי והאם אפשר לכבות בלי לכבות עוד חלקים.

הייתי גם במצב הזה. הייתי פשוט צמא לאהבה, למגע. התחלתי לשוטט ברשת כדי למלא את הצימאון אבל הוא רק גדל. נסיתי כמה טיפולים עד שמצאתי מטפלת אחת (דרך סרטון בפייסבוק) שהצליחה לדקור את הנקודה, אחרי תהליך קצר שתפתי את אשתי בשיחות ובמכתבים במה שעובר עלי ושאני בתהליך טיפולי. לא היה לה קל אבל היא הצטרפה גם לטיפול. זאת לא דרך קלה ורומנטית. יש הרבה גלים בדרך, לפעמים ריח ביוב להם.

דברנו הרבה על המרחק שנוצר, על הצורך שלה לקרבה רגשית במילים בהקשבה.

היו כמה נקודות מעשיות שעבדתי עליהם, ועד היום הן נקודות חשבובות ורגישות.

הרעב למגע מייצר הרבה מתח במערכת עד שהופך להיות מניע העיקרי בכל הקשר. גם אם עזרתי וחייכתי והקשבתי, כל עוד המניע הנסתר של "על מנת לקבל" קיים שם, זה דוחה את האשה. היא אמרה באחד הטיפולים ששנאה את זה שהייתי טוב כי זה כביכול חייב אותה לשכב אתי.

דבר שני שמאוד עזר, הייתי אומר שעשה מהפכה יחסית להשקעה, זאת פתיחת קבוצת ווצאפ של שנינו. אני שולח לה שם הודעה יומית בבוקר. כל הנסיעה לעבודה אני חושב מה לכתוב לה. זה מרחב נקי לרומנטיקה  אני כותב לה שירים, לפעמים שולח תמונה יפה שאני מצרף לה משפט כמו "זה הזכיר לי אותך" וכדומה. יוצא שאני מסתכל לעולם ומחפש במה אני יכול לשתף אותה.

הדיבורים העדינים האלה מדליקים אותה גם מינית ברמה שאי אפשר לדמיין. זה קורה לא ביום אחד אבל זה קורה ובגדול.

דבר שלישי ואחרון (כי זה ממש ארוך כבר) אנחנו בשאיפה לעזוב את הניידים בערב כשאנחנו ביחד. אם אי אפשר כל יום אז לפחות 3 פעמים בשבוע (גם זה קשה מאוד). לפעמים רואים סרט ביחד, לפעמים אני מקריא לה ספר (עדיפות לדברים רומנטיים), לפעמים עושים הליכה, מכינים אוכל או ווטאבר. זה לא דייט אלא כמו להתחיל לחיות ביחד. אז יש שיחות תוך כדי, חיוכים, מחוות, נגיעות קלות. זה ממש משנה המציאות.

אני ממליץ לך בחום לקחת את עצמך לטיפול אישי (הגישה שעבדה אצלי קורים לה גישת המובחנות), מצד אחד לשחרר את התלותיות בה ומצד שני להתקרב אליה ולקבל אותה אליך.

אחר הדברים האלה, לא הכל וורוד עדיין ויש נפילות ויש ריבים ויש פגיעות, אבל גם יש תקווה גדולה שנזדקן ביחד בשמחה ובתשוקה

סליחה על האורך, שנים לא הגבתי כאן אבל ההודעה שלך נגעה בי

את הדרך שעברת ועברתם.

זה ממש יפה לראות איך לומדים ומתפתחים ומוצאים את השבילים הנכונים.

אשריך

חושבת שמובחנות תעזור לך ממש ממש.

בעז"ה.

עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך י"ד בחשוון תשפ"ו 15:09

נרשמנו לזה עוד בתקופה שהייתי נשוי.

אז מי שנשוי (: ב"ה

ורוצה להיעזר בקורסים האלה.

אולי יהיה לו לתועלת.

לעיתים יש פערים מובנים מהיום הראשון בין בני הזוג ברמת העניין במיניות ואפילו במגע. זה מושפע מהורמונים וכו' אבל גם שכההורמונים בשיא - עדיין יש פער בנקודת הפתיחה.

צריך להגיע עם מוכנות לכך שאולי יהיו תקופות של יובש וצריך להכיל את זה ולהתעסק בדברים מועילים אחרים. במקביל, כדאי לחשוב האם אפשר לשנות משהו במישור המעשי של איך וכיצד וכמה וכו'. אני מציע גם לדעת שהמנעד שההלכה מאפשרת בהיבט הזה הוא הרבה הרבה יותר רחב ממה שמקובל ללמד. המנעד הזה מאפשר מימוש יחסים אינטימיים באופן יותר מאפשר ויותר נעים (ויותר סביל) למי שאינו/אינה ממש בקטע. מציע לברר עם מורי הוראה מובהקים בעניין (שלא נמנים על אסכולה ספציפית ואכמ''ל). אצלי זה ממש פתר הרבה מהעניין הזה והעלים את התסכולים (שבהחלט היו).

טיולים ונופשים משפחתיים

תחפושות משפחתיות

דיונים משפחתיים

קביעת אווירה מסוימת בשולחן שבת

בדיחות משפחתיות

וכן הלאה...

הילדים שלכם עוד די קטנים, אז זה הגיוני שעדיין אין לכם את ההרגשה הזו, אבל אולי זה הזמן להתחיל בהנחלת מסורות משפחתיות ולצאת לגיבושים משפחתיים שיתנו לכם את האווירה המשפחתית הזו... (עד שתגיעו לשלב שבו תשאלו את עצמכם לאן נעלמה הזוגיות בתוך המשפחה🤭)

בעיקרון אני חושבת שהסדר הזה, של בניית הזוגיות לפני בניית המשפחה - הוא האידאלי. כי כשיש זוגיות חזקה, גם המשפחה יכולה להיבנות טוב. וגם כשהמשפחה בנויה - הזוגיות עדיין במקום הראשון ככל האפשר.

אז סך הכול נראה לי שאתם במצב בסדר...

לי נפל האסימון הזה בילד ה3 ומשם ממש הרגשתי שינוי של התמקדות בילדים ואנחנו כתא משפחתי ובהתאם גם עשינו יותר חופשןת יחד ולא לחוד כזוג יצאנו ליותר מקומות בחגים עשינו פעילויות כמשפחה בחגים לא הרגשנו צורך להתארח

אז נראה באיזה ילד יפול לך האסימון אם את כבר ברביעי🤣

הילדים שלכם עדיין קטנים יחסית, אבל תחשבי למשל שכבר שולחן שבת שלכם מורכב מזוג הורים ו 4 ילדים, זה משמעותי אבל ככל שהם יגדלו ויתחילו שיחות איתם זה יהיה עוד יותר משמעותי.

ככל שיש עיסוקים משפחתיים כמו טיולים, הרגלים שלכם, משחקים משותפים הם יגבירו את התחושה המשפחתית ובהחלט יש וכדאי ליצור את זה.

ואשריכם ממש שאתם מרגישים זוג. זה ברכה 

חשוב לי להגיד שאנחנו הורים במלא מובן המילה

יוצאים עם הילדים

עשינו ליל הסדר בבית וגם שאר החגים בדר"כ בבית

אבל באמת הילדים עוד קטנים ופחות שותפים 

אפילו שמאד התרגשתי שהבן שלי אמר היום שרוצה השנה בליל הסדר בבית כי שנה שעברה היה כיף

כנראה סיפק להם המעט שהשתתפו והי מותאם להם.

והנחתם את דעתי... אז תודה

אני יכול לכתוב ספר על זה.

ואני חושב שאין כמעט משפחה שזה לא קורה אצלה

בעלך מתחיל לקרוא לך אמא ואת קוראת לו אבא...

"מי זה ומה הוא עושה פה"

וכבר יש לנו ילדים ב"ה...

אולי פשוט לא מתרגלים חחחח

פשוט לא מעכלת. אז אם לא מעכלת את זה קל וחומר שאת האמהות והילדים...

ומה אני עונה לעצמי? למי יש זמן לענות חחחחח

לא לזה התכוונתי

רק מאוד הגיוני שיש מחשבות ותהיות.

ובהחלט לוקח זמן לעכל שינויי חיים שכאלה

ואם אין לך זמן לענות אז רק מקווה שעסוקה בדברים טובים .... כנראה שאת אמא במשרה מלאה. לא? 😉

לפעמים אני מסתכלת עליהם ונקרעת מצחוק שאשכרה ילדים אותם..

אני גם עובדת. בקיצור עסוקה

ילדה ילדה ילדה(ים)

שתמיד תצחקי ותהיי עסוקה רק בדברים טובים

בקיצור

את אמא במשרה מלאה פלוס הרבה שעות נוספות.

תכלס 2 משרות

מהיום תקראי לעצמך מנכלית תפעול 

אבל מניחה כשהילדים גדלים ומתחילים לעשות דברים כמשפחה

ושימוש ביישום Google Photos לגיבוי רציף ושוטף / או לחילופין רק מה שחשוב ומועדף, של התמונות מהמחשב, לענן של גוגל - ענן google one.  

קישור לתעריפים של חבילות שירות לפי הנפח שרוכשים.  

https://one.google.com/about/plans?hl=he&g1_landing_page=0

זה מה שאני עושה.

מגבה כמותך, מחשב, כונן חיצוני וגם ענן גוגל.  

ב. הפקקים נוראיים, ביום שישי לפני שבועיים דוב מורל כתב שהוא חיכה שעתיים בין הכיכר הראשונה לכיכר השנייה במג'דל שמס, עד שהסתובב חזרה הביתה כדי לא לאחר לשבּת. אמנם אני לא יודע מתי הוא יצא, אבל הטריק של לצאת בשעה 4 ידוע לכולם ולא תהיו היחידים שחשבו על זה...

העיקר, שיהיה בהצלחה 

תתמקדי בחזרות ולימודים, השאר יהיה בסדר בדקה ה90.

גם ככה הוא ישכח עוד כמה פעמים ותכלס הפעם האחרונה שתצטרכי להזכיר לו תהיה רבע שעה אחרי שיצאת לבחינה. אז למה לטרוח לעשות את זה 1000 פעם עד אז?! 😉

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.

כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית) 

בלי להכניס את הילדים למסגרת.

הלוואי עלי עד גיל 3.

גם לילד שגודל בבית יש אינטרקציות חברתיות, עם אחים/ שכנים/ משפחה מורחבת. יש לילד את כל החיים לפתח עוד את הכישורים החברתיים האלה. בשלב כלכך ראשוני בחיים, הורים הרבה יותר חשובים לילד מחברה. יותר מזה לדעתי, ילדים שגודלים בבית, לומדים להעסיק את עצמם, לפתח יותר דימיון ולהיות יותר רגועים בהתפתחות שלהם. פחות תחרות, פחות הסחות דעת ויותר היכרות עם היכולות שלהם. (אני מדברת על ילדים ממוצעים שלא צריכים טיפולים מיוחדים)

בסוף מגיע הרגע שהם נכנסים לגן, אולי בהתחלה יקח להם זמן הסתגלות (ד"א, דוקא הילד שלי שכן היה במעון, לקח לו הכי הרבה זמן להסתגל לגן.) אבל בסוף הם ישתלבו וילמדו גם להסתדר בחברה. בזמן שהם כבר יותר בשלים וצריכים את זה.

מהתומכות בלהכניס מההתחלה ועד להיות בבית עד גיל חמש או שש.

אני הכנתי בגיל תשעה חודשים את כולם... אם יש אפשרות להישאר בבית בכיף, אין שום יתרון לשלוח מוקדם. אבל שוב, אם זה מתאים לך ולתינוק ואין עוד שיקולים מסביב.

אני שלחתי רק מגיל 3 לגן עיריה

אבל זה ממש כל משפחה ומה שמתאים לה.

לא כולם יכולים, לא כולן מסוגלות נפשית וכולי.