ולעשות כך בחתונה שלך.

ולדעתי אין קשר בין ישיבה מעורבת

לבין ריקודים מעורבים.

יכול להעיד שהייתי לא פעם בחתונות עם ישיבה מופרדת.

אבל הריקודים היו מעורבים (היתה מחיצה. באיזה שלב מישהו הוריד אותה)

ומנגד. אצל רוב חבריי (וגם אצלנו בחתונה) היתה ישיבה מעורבת ולא היו ריקודים מעורבים.

ברור שברוב החתונות שההפרדה רק ברחבת הריקודים היא בהחלט תופסת, אבל משום מה אתה מתעלם ממה שכתבתי בהתחלה על כך שהאוכלוסייה שוכחת להתלבש ועלולה לרקוד במעורב.

הייתי בחתונה נפרדת לחלוטין והיו שתי כניסות שונות ומחיצה קבועה מקיר לקיר, להוריד את זה זאת חוצפה של ממש, ואי אפשר להיערך לכל תרחיש. אבל כדאי לעשות השתדלות עבור רוב הדברים.

כמו שאי אפשר להיערך לקריסה של האולם (אסון ורסאי) או למחבל שישחט את כולם.

בחתונה של הציבור הדתי לאומי,

יושבים כולם ביחד, אבל רוקדים ב 2 רחבות נפרדות ?

ואצל החרדים, גם הישיבה נפרדת ?

הבנתי נכון ?

בחתונה חרדית (בכל זאת, החרדים והמסורתיים יותר קרובים משום מה)

לא זוכר שהייתי בחתונה של דתיים-לאומיים.  ואחרי בנט-לפיד, אני גם לא מתכוון ללכת גם אם יזמינו ( מהמגזימים)

כמובן שיש חתונות של דתיים לייטים שהם המחיצה נופלת בשלב כלשהו, וחרדלניקים שבהם הישיבה נפרדת כמו אצל חרדים.

ויש גם ניואנסים של האם ההפרדה ברחבת הריקודים כוללת הסתרת עזרת הנשים מהיושבים המעורבים בשולחנות, או רק הפרדה באמצע רחבת הריקודים והכל פתוח. (אני אגב בעד להסתיר ולהפריד גם את עזרת הגברים. כל רחבת הריקודים יוצרת מלא רעש ובלאגן שמעצבן אנשים שבחרו לא לרקוד.)

איך שלי מסתדר בראש,

זה או שזה נפרד לגמרי או שזה מעורב לגמרי.

מה "שבאמצע" נראה לי יותר מעצבן ויותר מוזר.

ככה מרגיש לי.

גם ישיבה מעורבת ואז ריקודים ב 2 רחבות נפרדות, נשמע לי בסדר.  מסתדר לי.

העיקר שיהיה שמח בכל האפשרויות.

אבל לא חד משמעי, יכול לקרות מקרה שגם דתיים לאומיים יושבים נפרד.

אצל חרדים עד כמה שידוע לי זה כן מוחלט שהישיבה נפרדת

לדעתי

זה הארוע של הזוג, שיעשו מה שבא להם ומי שלא מתאים לו שלא יבוא

ויש ערך חשוב לכל צד,

השאלה היא מה חשוב יותר.

האם הזוג מוכנה לוותר או המשפחה מוכנה לוותר?

בשני המקרים זה בסך הכל כמה שעות ולכל צד יש לא מעט על מי לסמוך.

האיסור לדעת האוסרים מסתמך על פירושים לדרשות ולא מימרות מפורשות של חז"ל שאסור, ההיתר מסתמך על קריאה שונה של הדברים.
 

בסופו של דבר, אם מישהו מהמשפחה הקרובה לא מגיע זה יזכר עוד שנים רבות.

הארוע, זו דעתי. 🤷

זה תקף לגבי תפריט, מיקום האירוע, קונספט, תזמורת/ דיג'יי ומה סוג המוזיקה, וגם האם תהיה הפרדה או לא במה שנראה להם

משפחה קרובה שבוחרת לא להגיע - זה בעיה שלהם לא של הזוג בעיניי

גילוי נאות - האמת היא שנהגתי כך גם בעצמי למרות שאמרו לי שאולי יהיו אנשים שלא יבואו. בתכלס הגיעו יותר אנשים ממה שהזמנו גם, למרות שמעל 80 אחוז מהאורחים לא היו על הסקאלה הדתית בכלל

ושידע שהוא לא יכול לרצות את כל העולם ואחותו.

במיוחד כאשר כאמור החלופה היא ריקודים מעורבים אליהם החתן והוריו נקלעים בעל כורחם.

ככה זה היה נראה. אורחים הורידו את המחיצה והתחילו לרקוד באופן עצמאי בנים ובנות יחד לפני שבכלל התחיל הסבב השני.

אם אורחים היו מוכנים לבוא בצניעות ולנהוג בצניעות אפשר היה לוותר על הפרדה מלאה, אבל לא חושב שאפשר להשיג לכך ערובה אמיתית.

כמאמר רבותינו, השטן מרקד במקום תערובת אנשים ונשים משוררים ומרקדים.

וכידוע השטן הוא יצר הרע, ויצר הרע הוא אש, אז השטן הוא שליט האש. וכל הנלחם בשליט האש שוכח את המכנסיים.

רק הצדיק העליון השולט בארבעת הטורים יכול להביס אותו, אבל באירועים כאלה הוא נעלם.

שמעתי על זה רק לפני כמה שבועות בפעם הראשונה.

הייתי גם בחתונות של חרדים וגם של דתיים ומעולם לא נתקלתי בזה…

אבל שאלה, סליחה על הנצלוש, אפשר להעביר לשרשור חדש אם מפריע. אתם חושבים שצריך להתחשב באורחים? כלומר אם יש הרבה אורחים חילונים, אני אמורה להתחשב בזה ולעשות חתונה עם ישיבה מעורבת (אפילו באופן חלקי) או שברור גם לחילונים שאם הישיבה נפרדת הם יכבדו וישבו בנפרד? זה יגרום לאנשים (קרובי משפחה) לא להגיע?

שמעתי שבדתי לאומי יש הרבה פעמים ישיבה נפרדת ומעורבת, כלומר שמשפחה וזוגות חברים נשואים יושבים בחלק המעורב, ורווקים בנפרד. אתם באמת חושבים שזה מחזיק? אני מבינה את ההיגיון אבל זה מרגיש לי ממש מוזר. גם מה העניין שחברים יגיעו עם הנשים שלהם וישבו יחד, לא עדיף שישבו עם חברים אחרים? תכלס לנשים של חברים של החתן אין באמת קשר לחתונה (וכנ"ל בעלים של חברות)

בד"כ חברים/חברות של החתן והכלה לא מגיעים עם הבני זוג שלהם.

לפעמים גם עושים פשוט נפרד למי שרוצה, בלי החלוקה של רווקים/נשואים.

אם אנחנו באים בתור זוג, אנחנו רוצים להשאר ביחד. 

הלכתי לכמה חתונות של חברים של בעלי, ובעלי הלך איתי לחתונה של חברה טובה שלי, שגילינו בדיעבד שהייתה עם ישיבה נפרדת.

לא ראיתי אותו כל החתונה כמעט, אין לנו תמונות משותפות משם (את זה קלטתי רק לאחרונה) והוא לא הכיר אף אחד*. באמת היה מיותר שיבוא.

אני אנסה להסביר. ללכת חתונה בתור זוג יכולה להיות חוויה זוגית. יושבים עם עוד זוגות, מכירים אנשים וגם נהנים מהאירוע ביחד.

כשבאים כזוג אפשר להחליט תוך כדי האירוע האם לדבר עם חברים או להיות ביחד שנינו. לא תמיד אתה יודע מי יגיע והאם תרצה לדבר רק איתם.

גם זה די מבאס להישאר לבד בבית כשהשני הולך לאירוע.

כמובן שאנחנו לוקחים אחד את השני רק לחתונות של חברים מאוד קרובים, לא למישהי מהמדרשה שאני בקושי זוכרת את השם שלה. ושהנסיעה לא ארוכה מידי.

בחתונה שלנו רחבת הריקודים הייתה באמצע האולם, השולחנות הקיפו אותה במעין מעגל. החברות ישבו בצד של הנשים, והחברים הרווקים שלו בצד של הגברים, וכל המשפחות, זוגות, חברים מהעבודה של ההורים ישבו באמצע. זה סידור שתכלס יצר הפרדה למטרות צניעות, בלי לפלג משפחות ובלי להרגיש מאולץ. אני בטוחה שאף אחד מהמוזמנים לא שם לב.

(כמובן, השאלה היא אם מפרידים את הרווקים מהרווקות איך יצא משם משהו? (-: )

*עם חוק הדתיים השלובים הוא בסוף יצא מהאירוע כשהוא הבין שהוא מכיר את אבא של הכלה, וכל מיני חברים של החתן בקשרים דיעבדים. הוא לא סבל שם. אבל זאת לא רמת קרבה שהיית מראש הולך לאירוע הזה)

חוץ מזה שאני לא מכיר אף חתונה שנוצרה בעקבות חתונה קודמת.

זה סתם מטומטם לשים את כל החברות של הכלה ליד החברים של החתן.

ודווקא בחתונה שלנו אחד החברים של בעלי פנה אליו בנוגע לאחותו. בסוף הקשר שלהם לא המשיך, אבל אלו דברים שכן קורים.

ואפשר להביע דעה בצורה יותר רגועה.

ב. ולמה לבוא לבד? אצלנו היו כמה חברים שהם זוגות נשואים (כולל 3-4 זוגות פורום. אנחנו בעצמנו זוג פורום). למה להפריד בניהם בישיבה?

גם הבעל וגם האישה חברים שלנו. 

דבר ראשון, תפסיק לשכנע אותי לא לא להפריד ישיבה בחתונות, אתה סתם מתעקש לא להבין שגם לדעתי רוב החתונות יכולות להיות עם ישיבה ביחד, וצריך להפריד לחלוטין חתונות מאוד מסוימות.

אמרתי את דעתי מה לעשות אם מישהו כבר מוזמן לחתונה שכזאת ואחד הצדדים לא מכיר שם אף אחד.

דבר שני, בכל חתונה יש לפחות 40 רווקים ו40 רווקות, וכל אדם בוגר ממוצע היה ב20-50 חתונות בחייו (תלוי בן כמה הוא...) ואני מכיר 0 זוגות שהכירו בחתונה ושמעתי ממקור ראשון על אולי 3 כאלה בלחץ...

לכן חישוב מתמטי גורס שהסיכוי לחתונה להוביל לעוד חתונה נמוך מ5% והסיכוי למי שבא לחתונה למצוא את האחת של חייו שווה פחות מ0.5%

את כל הגברים שלא רוצים להסתכל על נשים, בפרט באירוע שהן מגיעות חגיגיות, ובפרט כשיש חילוניות.  זה שאותם אנשים בכל מקרה יבואו כדי לא לפגוע וכדי לשמח, לא אומר שלא צריך להתחשב בהם.

צריך גם לשקול את המציאות הנתונה שלא מעט גברים מסתכלים, והאישה שלהם רואה את זה ונפגעת.

אז נכון שהפרדה גם יכולה ליצור בעיות כמו שתיארת, ונכון גם שיש זוג שמבואס שעד שיש לו יציאה, והוא גם משלם הרבה, הוא לא יכול לשבת יחד. זה באמת מבאס.

אבל בסופו של דבר לא כדאי לבטל את ההפרדה בגלל זה (למעט מקרים יוצאי דופן). שב ואל תעשה עדיף (תרתי משמע..)

שאני אשכרה מתבטא כמו ההורים שלי...

עוד חתונה שהייתי בה אתמול, ובסבב השני הריקודים התחחלו להיות מעורבים.

נשארה מחיצה, אבל חלק מהבנות רקדו ברחבה שלנו.

האם מה שהיה בשתי החתונות באותו החודש מראים מגמה, או שזה היה צירוף מקרים?

אולי עם הזמן נצטרך הפרדה מלאה כמו בציבור החרדי?

היו פורצים אותה.

אם רוצים. מצליחים לפרוץ

ואם לא רוצים. גם סדין של בד יכול להפריד

אם הם רוצים הם יכולים לומר ללהקה/דיג'יי שאם יש ריקודים מעורבים שיפסיקו את המוזיקה

בעיניי חתונה חייבת להיות טהורה לחלוטין בכל מחיר.

ומבחינת המשפחה שלי זוג שמתחתן חייב לחתן את כל החברים של החתן עם כל החברות של הכלה.

יכול להיות שבזכות ההודעה הזאת, הצלחת למנוע נישול עתידי שלי מהירושה.

שמקל עלינו להרחיק מאיתנו אנשים שנתפסים כ"רעים".

ואנשים טובים (או כאלה שהשתדלו...) לא בקטגוריה.

מצד שני, בחור שהוא "זהב טהור" אבל לא, זה אומר שהוא בעצם הפך לידיד שלך. אחרת היית רוצה להתחתן איתו. כלומר הוא לא מה שאת מחפשת. אם הוא היה כותב את הפוסט היה לי כמה תשובות לא חוקיות להגיד לו. אבל הוא לא. זה את. אז אולי הצלחתי להסביר משהו.

אם ידיד... ( פחות בקטע של ידיד היום אני מבינה שכל ידיד שאי פעם היה לי שווה טעות) אי אפשר להשוות קשר זוגי לידיד.. היה היה שם משהו מיוחד בדייטים

אבל כן אתה צודק בהחלט העניין עם האנרגיה נכון בהחלט

יש ציור בראש לבחור ואין לך עוד יכולת לצייר ציור חדש וזה קשה. לבטל את הרגשת הלב. או להתגבר זה לא קל

תודה אהבתי את הביטוי מדויק לי

אישית אני חושב שנכון לקחת תקופה קצרה (עד 10 ימים נראה לי זה אידיאלי) שבה את מנסה לעבד את הדברים כדי להתחיל לצייר ציור חדש

ש10 ימים יעזרו לי

ואיך חברה שלי אומרת אף פעם זה לא הרגע המתאים ..

כל אחד ואיך שנכון לו, העיקר לצייר ציור חדש וללמוד מהקשר שהיה

זה שאת יצאת איתו לדייט עדיין לא אומר שהוא הפעיל אותך כמו שבן זוג אמור להפעיל. כלומר זה שקראת לזה "דייט" לא הופך אותו למשהו אחר מאשר ידיד. לא כי את רוצה (וגם לא כי הוא רצה). פשוט כי זה מה שהיה שם.

אם הבחור היה פה בפורום היה לי הרבה מה לכתוב לו. אבל הוא לא. ומנקודת המבט שלך - הוא צריך ללכת.

(מותר לשאול למה את חושבת ככה?)

(כי עם כמה שזה היה מיוחד טהור וטוב היה חסר לי משהו שמאוד חשוב לי)

אולי יעזור למישהו אחר.

זה עניינים של משיכה בקשר. יש משהו מתוק בקשר "ידידי" שמוריד הרבה מהעול על הגוף של קשר עם מתח מיני. אבל בסוף אנחנו צריכים להתחתן. לא לצאת לדייטים. יותר כיף לצאת לדייטים עם ידידה במובן מסויים מאשר עם אישה שנמשכים אליה ורוצים אותה. זה יותר פשוט.

בטח לאנשים דתיים ששומרים הרחקות ולפעמים יש להם קונפליקט פנימי עם מתח ו/או מתח מיני.

הרבה גברים (במיוחד דוסים, ועוד יותר מזה - דוסים רגישים) נמצאים במקום שהגוף המופעל מחרפן אותם. זה בתורו גורם להם להעדיף "ידידות" (גם אם הוא יוצא איתה לדייט ומגדיר אותה רשמית כ"חברה", היא בפועל ידידה) על פני מתח רצוי. יש עבודה שאפשר לעשות עם הנושא הזה, קודם כל בפנים ואחר כך בחוץ.

בעולם הדתי זה לא מדובר מספיק. בעולם החילוני יש המון חומר על זה בגלל ששם המטרה יותר קצרת טווח ויש יותר מודעות איך להגיע לשם.

מילא ביום יום. אבל בדייט? שלא מסוגלים להישיר מבט או בכלל להיות שם?

הוא לא נשוי לך!

תעשה לי טובה. תחסוך ממני אצ כל אותם מתחסדים שפוחדים להיישיר מבט בדייט אבל בלילה הם יעשו ביד על זה שהברך שלה בטעות נגעה בו

השקרן ימצא שקרנית

והצדיק ימצא צדקת

הם רגישים ולכן הם מכבדים באמת את הבחורה.

לגבי דוסים רגילים מסכים איתך זה באמת דפוק

רגישות זה לא בהכרח לכבד את מי שסביבי. זה אומר שהמנגנון שלי מוצף יותר. ואדם שהמנגנון שלו מוצף יותר לא יכול להיות רגיש לאנשים סביבו (או לרגשות שלהם שמשוקפים אצלו בגוף).

לא כי הוא אדם רע, כי הוא בהצפה.

ואדם בהצפה מוכן לעשות הכל, אבל הכל, כדי לצאת ממנה. זה סבל נוראי וסיוט.

יש הרבה מה לעשות עם הצפה. ובכלל עם אתגרים רגשיים.

לא רואה את זה ככה

או שיש סוגים שונים פשוט

לא מסכים עם המסקנה של הנ"ל. בלשון המעטה.

אני לא יודע כמה זמן אתה נשוי ובאיזה גיל התחתנת.

כשההמתנה מתארכת והגילאים עולים זה עלול להביא למקומות מאוד לא טובים. וד"ל.

אתה מתכוון לזה שהגוף שהקב"ה ברא אותך איתו פועל ועושה את מה שהוא אמור לעשות?

יש משהו עדין עם שמירת נגיעה וכל החברים שלה. אנחנו אמורים לרצות ולחשוק ולעצור את עצמנו. אם השלב הראשון לא מופעל, אז אנחנו שומרי הלכה ועיניים ומחשבה אבל זה לא מביא לשום דבר בריא. גם אם יש חופה באמצע.

או לפחות תתן כותרת "אני לא תורני, שכחתי מזמן מה זה להיות רווק ואין לי מושג מה עובר על רווקות מבוגרות".

איך אפשר להגיד על מישהו שהוא המכלול הזה

"טוב שזה ביי?"

מה מלחיץ בלקבל מישהו ממש טוב?? שאשכרה רוצה אותך

יאללה כבר

כמות הבנות שהכירו אןתי ואמרו לי בדיוק את זה. "ומי שתתחתן אותך תזכה ממש כי אתה משהו אחר" אבל תכלס בסוף כולן ללא יוצא מן הכלל כמעט העדיפו לסיים

כאילו אני מתחיל להבין שבנות (טובות ממש) יעדיפו להתחתן עם מישהו ממוצע מינוס או אולי אפילו עם נטייה לנרקיסיסט על פני מישהו "זהב טהור"

@משה

כתב את זה מפורש, וגם הסביר למה זה קורה. בשכל באמת אפשר להתחרפן כי זה קשר שבמובנים מסויימים עבד מעולה אבל בסוף יש סיבה למה הוא לא עובד.

מה זו התגובה הזו? אם יש לך טיעון ענייני אשמח לשמוע. אם המטרה היא רק לעקוץ, נראה לי שאפשר לוותר.

את בעמך מודה שהבחור מושלם ושהוא רוצה אותך

אז למה לא להתחתן פשוט

ואני לא אומר אצ זה רק עלייך

קחי את הזמן כעת לעכל.

ואם זה לא עובר, שווה לחשוב שוב אם החלטת נכון.

אם לדעתך החלטת נכון, ממרחק השנים את תשמחי שכך החלטת למרות הקושי, לא יודע אם זה מנחם.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת