הייתי אומרת לו שיבקש ממנה סליחה.

סתם לא יודעת.

למה היא לא משתחררת ממנו? כנראה היא נפגעה... 

בד"כ אם קורה כזה דבר הם צריכים לעשות שיחה... יש לו הרבה מה לעשות בעניין. כמובן עד גבול מסוים. אם היא תלותית והוא התנצל ונתן לה להתבטא ועדיין היא מתקשה זה כבר שלה ואחריותה.

אימאלה לצאת עם מישהו שאת יודעת שחברה שלך יש לה עין רעה על הקשר... מפחיד. לא פשוט בכלל.

על עוגמת הנפש.

כל מי שחותך יש לו את האחריות לעשות את זה בצורה רגישה ולוודא שהאדם השני לא יחטוף מהלומה מהעניין. 

אפילו שזו "זכותו" להפסיק את הקשר בכל שלב... יש כאן מישהי יהודיה שנקשרה אליך ואתה ביום בהיר ביטלת את כל מה שהיה... יש לך הרבה מה לעשות כדי שזו לא תהיה טראומה עבורה. אפשר לחתוך בצורה רכה, לא בפתאומיות. ברגישות. להקשיב למה שיש לה לומר. להבין אותה. להסביר את עצמך. בגדול כל מה שצריך זה שיהיה לך אכפת מהצד שלה מהצער. היא תקבל את זה, רק תַראה שהיא לא היתה שום דבר בשבילך.

אוה.... שאלה טובה.

תשאלי רב.

סתם. זה גם לא בסדר מבחינת מידות, הייתי מצפה מיהודי שיהיה עם כבוד ורגישות לכל אדם אבל מובן שזה פחות חמור.

יהודיה היא הבת של ה'. 

ואהבת לרעך כמוך- מדבר על יהודים. אונאת דברים? יותר חמור ביהודים. 

אצל גויים יש עניין לא לעשות חילול ה' אבל לצער זה פחות חמור וודאי.

שוב, לא שסבבה לפגוע סתם בגויים, פשוט... יהודים יותר חשובים חוץ מזה שהם אחים אז עוד יותר. 

זה מהידוע לי... תשאלי ת"ח יענה לך יותר יפה

א. אני בן

ב. את כנראה צודקת, אין סיבה וכנראה אסור לפגוע בגוי סתם. אבל אולי העניין של חילול ה' זה אפילו יותר חמור ולכן אולי אתה צריך להסביר את עצמך יותר ולהיזהר אפילו יותר לא לפגוע (במיוחד אם זה קשור לדת)

א. סליחה!

ב. בשניהם צריך להזהר לא לפגוע אבל זה אכפתיות מדברים שונים... 

בכל מקרה מקווה שלא יצא לך להפגש עם גויה ולהתלבט בנושא אי פעם😎

א. זה בסדר, קורה לכולם😅

ב. צודקת, שניהם בני אדם, אבל אצל היהודי אני יותר נזהר כי הוא אח שלי. לעומת זאת אצל הגוי אני נזהר שמא יהיה חילול ה'.

קרה כבר...

די באמת?

(זה יותר מורכב משיקולים של חילול ה', אם זה אומר שזה יכול לגרור ח"ו עבירה על איסור בשביל לשמור שהיא לא תפגע...)

מעניין מה הסיפור... 

כן🥲 זה לא הגיע לעבירות ב"ה

לא כלכך אכפת לי לספר אבל לא בפורום רחב זה

לפעמים יש קשר עמוק ו/או טוב שצריך להיפרד מכל מיני סיבות, זה יכאב בטוח לצד הנחתך ולעיתים גם לצד החותך.

שלא נזדקק, אבל זה קורה והוא צריך להיות רגיש, אבל זה שהיא נפגעה לא אומר שהוא פעל באופן בעייתי.

אבל לעשות השתדלות

אז זה מורכב...

אני לא יכולה לקבוע באופן גורף מה היה ומה נכון לעשות בגלל כותרת כללית שהיא אמרה. אבל כן זה היה לי מאד חשוב לפתור את זה.

אולי הוא כן עשה מה שהוא יכול.

אבל, יכול להיות שיש כאן לפנים משורת הדין ועדיין הייתי מבקשת ממנו... זה היה חשוב לי במקרה הזה, להתאמץ לעשות שלום גם אם היית בסדר אבל הצד השני לא קיבל את זה ככה. במיוחד אם היא חברה שלי... ובמיוחד אם אני יודעת מה עבר עליה...

חוץ מזה אני חושבת שזה נפוץ שלא יודעים לסיים קשרים בצורה טובה באמת... גם אני. לכולנו זה לא סיטואציה קלה.

האם זה לפנים משורת הדין לבקש ממישהו אחר לעשות משהו קשה?

וברמה האישית:

אם מישהו קרוב אלי היה יוצא עם מישהי שחתכה קשר איתי וזה היה מוצלח הייתי שמח בכך גם אם הפרידה לא הייתה קלה.

אם מישהי הייתה מבקשת ממני להתנצל בפני חברה שלה שיצאתי איתה וחתכתי כי לפנים משורת הדין ומצב סביר שפעלתי שלא כהוגן הייתי נעלב, כנראה שהייתי מתנצל אם הגענו לשלב מתקדם מאוד והייתי בולע את העלבון. אם זה היה בשלב די התחלתי לא יודע מה הייתי עושה.

(ומי שמכיר אותי יודע שאני לא נעלב בקלות בכלל)

בעיקרון היא צריכה להשלים עם זה במוקדם או במאוחר וזה לא משנה עם מי הוא יתחתן בסוף.

אם זאת לא תהיה את אז זאת תהיה מישהי אחרת,

לכן אני חושב שהכי נכון שתניחי בצד את הדבר הזה ותתמקדי רק באם זה מתאים לך. 

אם היא חברה מאוד קרובה אולי הייתי מתחשב בזה משום דרכי שלום.

חוץ מזה בינתיים התחיל טוב איתו?

וממי שמעת שהיא עדיין לא השתחררה ממנו? יכול להיות שיש מידע עדכני יותר?

(גם ממני יש מישהי שלא השתחררה, ולאחרונה גיליתי שהיא נשואה באושר ב"ה)

היא לא מאוד קרובה אבל היא מספיק קרובה כדי להגיע לחתונה אם יצליח.

היא אמרה לי שהיא לא השתחררה, רק אחרי זה הבנתי שהתכוונה אליו. אולי יש מידע עדכני, לא יודעת.

כן בינתיים הולך טוב.

זה שהיא לא השתחררה יכול להיות בגלל אתגר שלה, אין סיבה שבגלל זה את לא תמשיכי עם מי שמתאים לך. (ואם הוא לא יתאים בסוף, אז היא לא תושפע מזה שיצאתם)

כך שלדעתי בכל מקרה נכון שזה לא יהיה שיקול מבחינתך:

אם כן מתאים לכם להתחתן, לדעתי לא נכון שתדחי לעצמך חתונה ולא תצאי עם מישהו שהתאים לך רק כי חברה שלך יצא איתו והיא לא השתחררה מזה.

אם לא מתאים לכם להתחתן, אין השפעה עליה בזה שניסית.

הסיכון היחיד הוא שתחליטו שכן ואז זה לא יקרה, אבל לא שוקלים אם נכון לצאת עם מישהו מתוך מחשבה שכך יקרה.

אני לא מאמינה בקשר שפוגע בבחורה אחרת

להגיד לך שההתנהגות שלי זה עמדת הרוב ?

לא יש הרבה בנות כאלה

אני גם תמיד מתפללת שהבית שלי לא יקום על דמעות של אישה אחרת .

לכן אני אבחר גם בחור שיודע לדבר את הרגשות שלו ולהיות טוב לכל אורך הדרך ..

גם לבנות שהוא לא רצה להמשיך איתן..

לצערי יש בחורים שלא יודעים להתנהג ברגעים שהם לא רוצים 

אני לא מעוניינת בבית של דינים והקפדות

קל וחומר אם זו חברה שלך

תחשבי שהיא הכירה אותו לפניך 

מינימום זה שהוא יבקש סליחה ויסגור מעגל איתה קודם 

בגדול אני מסכימה איתך.

אבל זה לא שהוא לא היה בסדר, פשוט היה לה קשה לקבל את זה שהוא החליט לא להמשיך איתה .

ברור שעדיף שלא, אם הייתי יודעת כנראה שלא הייתי נכנסת לזה, אבל עכשיו שכבר הכרנו אני לא יודעת אם זה סיבה מספיק טובה להוריד.

חשוב לברר מה היה שם תבדקי עם הבחורה

בדרך כלל לבחורה קשה להמשיך כי היה משו לא סגור

אם הבחור לא רצה להמשיך והכל היה מכובד ולא היתה פגיעה .. חשוב לדבר עם הבחורה להבין מה קרה.

וזהו את שלך עשית לא?

אין לי מושג מה הכוונה ב"לא השתחררה מזה".

האם הכוונה שהיא עדיין חושבת שיש פוטנציאל לקשר בינה לבינו?

האם הכוונה שהיא נשארה פגועה מהקשר בינהם?

בין כך ובין כך -

כל עוד *הוא* לא חושב שיש לקשר ההוא פוטנציאל, כל עוד הקשר הנוכחי הוא זה שרלוונטי מבחינתו - אין כאן שום בעיה לדעתי.

בסופו של דבר אנחנו מסתובבים בחברה שהיא עם מאפיינים דומים. הגיוני שחברות יוצאות עם אנשים שגם החברות שלהן יצאו איתם (וזה אחלה דרך להכיר מישהו). זה שמישהו יצא עם מישהי לא הופך אותו לפסול דייטים.

היו אנשים שיצאתי איתם בעבר. ראיתי בהם פוטנציאל חתונה. זה לא היה הדדי. היתה בי איזושהי תקווה שאולי הם ירצו לנסות שוב כעבור זמן. לא קרה. האם לזה את קוראת "לא התשחררתי מזה"?

זה לא מנע ממני להמשיך ולחפש. ועם הזמן, יצא לי להיתקל בהם פה ושם, ולגלות (שחלקם לפחות) נשואים. אז מבחינתי הם כבר לא פוטנציאל. אבל כל עוד הוא עדיין רווק, למה לא?

לא יודעת מה רמת הקשר בינך ובין החברה. אבל אני מאוד מאמינה בפתיחות וכנות. אם מתאים לך לדבר איתה בפתיחות וכנות - קודם כל, לא הייתי קובעת עבורה כלום. אם היא שיתפה אותך בעבר שיש קשר מסוים שהיא לא השתחררה ממנו - את יכולה להעלות בסימן שאלה האם זה האדם הזה. לשתף אותה ברגשות ובחששות שלך. האם את מעוניינת לקבל את ברכתה? האם את מעוניינת לשמוע ממנה שהוא כבר לא פוטנציאל? ואם הוא עדיין כן מבחינתה, מה תרצי לשמוע?

באיזה מקום זה יעמיד אותה?

האם זה אחריות שלך לדאוג לזה?

בעיני, מה שהופך זוג לזוג - זה עצם הבחירה שלהם אחד בשני. החלטה משותפת שאנחנו כבר לא מחפשים שום אדם אחר. ב"ה יש הרבה מאוד אנשים פוטנציאלים, אנשים שיכלנו לבנות איתם קשרים, אבל ברגע שמתחתנים - זהו, בחרנו לעשות את המסע שלנו יחד, וכל האחרים אינם רלוונטיים. אני מצפה גם מאחרים להיות בעמדה דומה - אם מישהו שיצאת איתו התחתן, הוא כבר לא רלוונטי.

וכשיוצאים לדייט, ונפרדים - אנחנו לוקחים בחשבון שהכל יכול לקרות. שאותו אחד (שאולי את עדיין רואה בו פוטנציאל) יכול להתחתן עם חברה טובה, שכנה, קרובת משפחה. אין לנו בלעדיות על אנשים אחרים. זה העולם, צריך להתמודד איתו. לא תמיד זה נעים, וזה בהחלט יכול להיות מאכזב עבור אחרים, אבל ככה זה.

לא מאמין בהקפדות ועין הרע, והגמרא אומרת שמי שלא מאמין בזה אין השפעה שלהם עליו.

אם היא נפגעה מהפרידה או עדיין מחזיקה את זה, אולי שווה לדבר איתה בנושא לקראת אירוסין אם זה זה.

בהצלחה רבה!!

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

מה אנשים יגידו,

האם הם יהיו רגישים,

עם טאקט -

זה לא בבחירתי ובשליטתי.

ותמיד יהיו אנשים שיגידו משהו חסר טאקט\לא רגיש,

ולא תמיד זה יהיה מישהו שנוח לי להגיד לו משהו, לשקף לו את הבעיתיות.

מה שאתה מגדיר כמידה נכונה, זה עניין סובייקטיבי בעיני,

ולכן

זה משאיר בידיים שלי את הבחירה מה לעשות עם מה שנאמר.

אני יכולה לבחור לאיזה כיוון לקחת את הדברים.

כמה הם ישפיעו עליי.

בסופו של דבר קשרים עם חברות מבוססים על מה שקורה לנו בחיים.

וחברות נשואות - קורה להן בחיים זוגיות, משפחה, ילדים.

אם הן יהיו חייבות לא להזכיר את הדברים האלה בנוכחותי, מהר מאוד החברות שלנו תלך ותתמסמס,

ויישארו רק החברות שבאותו סטטוס שלי.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.