יש איזושהי בעיה מובנית בקשר בין בחור לבחורה שאני לא יודע איך אפשר לגשר עליה. מרגיש לי כאילו אנחנו חיים בשני עולמות מקבילים ולא קשורים, יכול להיות שאצלי זה ממש צורם כי הפער ביומיום שלי כחייל ליומיום שלה כסטודנטית או אנערף מה הוא פער מאוד גדול כי בסוף השגרה שלי היא די הזויה בעזה וזה עוד בהפסקת אש לדוגמא עכשיו אני במשימה בקו הצהוב ומטבע הדברים אין עדיין שלום ביננו לחמאס.. ועדיין יש איומים אז אני רגיל פה במובן הכי בסיסי להתנהל אחרת כמו לישון עם נעליים, לעלות לעמדה עם כדור בקנה, ירי הרחקה כשהם מתקרבים יותר מידי וכן הלאה והלאה.. אז גם ככה כשאני יוצא הביתה אני מקבל כאפה כי כל המציאות סביבי משתנה בשנייה 180 מעלות וזה שורט ברמות יעידו החיילים שביננו..
על אחת כמה וכמה עם בנות שאוהבות לשתף ולספר גם דברים שלא תמיד הכי יעניינו אותי וזה לא שאני לא רוצה, אני מנסה להתחבר לעולם שלהם וזה פשוט לא עובד זה נורא משעמם אותי. מצד שני אני כן רוצה קשר וכן שואף לחתונה.
אז איך מחברים את שני העולמות?
אח''כ חשבתי על זה ואמרתי לעצמי, רגע, יש לי מלא חברים מהשירות שיש להם בת זוג אז איך זה עובד להם? ואז אני קולט שלרוב ואני לא מכליל אבל רובם עושים את זה לכיף יעידו המשפטים של "הדבר הראשון שאני עושה בבית זה ל***ן"
ברור לי שהקושי הוא הדדי וגם היא לא מתחברת למציאות שלי וזה לא מעניין אותה היומיום שלי.
עוד דבר, זה ידוע שהראש של גבר ושל אישה זה מאוד שונה (גברים ממאדים ונשים מנגה) אני לא מדבר על זה שהאופי והתכונה הגברית שונה משל הנשית, זה ידוע שגבר חווה את העולם אחרת מהאישה, אני מדבר על זה שמרגיש לי שאנחנו לא באותו עולם במובן הכי פשוט ויומיומי אין שום קשר ודמיון בין המציאות שלי למציאות של בחורה סטנדרטית.
אני מאמין שהחיים בעצמם ייתנו לי תשובה עם הזמן ובסוף יתבהרו הדברים.
