אתה לא ברחת. עכשיו זה מתבהר לי, ראית בנו עולם.
וראית אותנו באמת. לא הבנו איך מישהו יכול להתנות לנו אהבה כ"כ גדולה.
הייתכן שמישהו באמת רואה אותי? למקומות שאני בעצמי מבועתת להביט.
בחרת בנו מכל העמים. אהבת אותנו ורצית בנו, אבל אנחנו נאלמנו וברחנו.
לא הרגשנו ראוים. לא ראוים לך, לנוכחותך, לאהבתך.
נחפף? לא. אפילו לא ניסינו, כי אתה מושלם מדיי וכל ניסיון אולי יקרב.
צעקת עלינו שנשמע, שנפנים - יש בך הכל ! את עולם, את לא מבינה כמה את יפה
חבל שכל אמרה כזאת רק גרמה לנו להירתע לאחור.
דבר רצינו שתדע כשלא נהיה כאן
באמת באמת אהבנו אותך ה', כאבנו מאהבה
רצינו לחדול להתקיים. אהבה עד כלות. ולכן-
יזמנו את הפרידה. ולו רק בכדי שלא נסתכן עם הספק שאולי יום אחד תבין שאנחנו לא ראוים ותנטוש.
מתי שלא נהיה ביחד
רק רציתי שתדע, אהבתי אותך כל כך.
חפש אותנו ותמצא שם מלמעלה, הבט בנו מרחוק... כי מקרוב מדיי כואב.
ואל תחזור אלינו, עד שנבין ונפנים למה אהבתנו מהרגע הראשון.
קמעה קמעה נשוב עדיך, ונבנה עולם אחד משנינו.


