שזה לגיטימי שאין חשק לאכול

אצלנו זה בכלל לא אישו

כל אחד אוכל מה שהוא אוהב ומה שמתחשק לו

אין ארוחה אחת לכולם

יש מגוון

אבל בכלל לא משקיעים בבישול באמצע שבוע

פסטה צ'יפס טבעול נקניקיות פיצה (קפואה) נודלס ירקות ופירות טריים

דברים שקל להכין

נראה לי הבעיה היא בציפייה שאם משקיעים בבישול אז צריכים לאכול

כי הם לא אוכלים קטניות, ירקות מבושלים ומי יודע מה פירות..

לא רוצה שרק בשבת יהיה חלבון איכותי

שלי לא אוכלים בכל ארוחה חלבון

גם אני לא

לפי מה שזורם

אבל הם אוכלים בכיף

ודי בריא

אין אצלי ילדים בררנים

גם אלה שהיו בררנים כשהיו קטנים (עד גיל 3) זורמים על הרבה מאכלים

אני חושבת שבררנות מגיל מסוים זה התנהגותי בגלל שההורה מתערב באכילה

עדיף ארוחות שמתאימות לתיאבון של הילד ולדברים שהוא אוהב

מאשר סוג החלבון או ההרכב המדויק של הארוחה

ואישו סביב נושא האוכל

שגורר תוצאות לטווח ארוך

שלא קשורה בהתערבות של ההורים. אני האחרונה שמתערבת באוכל של הילדים ומכריחה אותם לאכול (בתור בררנית בעצמי🤭) ויש לי כמה ילדים בררניים, מי יותר (יש אחד בררן מאוד, והוא אפילו תאום זהה) ומי פחות.

מה שכן, זה כנראה תורשתי... כי אמא שלי גם הייתה בררנית כילדה... (עם השנים היא למדה לאכול)

אולי דוגמא אישית

אני רואה כ"כ הרבה הורים שמתערבים לילדים וכ"כ הרבה בררנים

שזה נראה סיבה ותוצאה טבעית

זה פשוט הורס את התיאבון 

גם אצלי זה ככה, אגב.

@oo - ברור לי שיש גם בררנות על רקע לחץ מוגזם מההורים, אבל זו ממש לא הסיבה היחידה שיכולה להיות.

בכל מקרה, זה בהחלט כן קשור לתחושתיות. אני וגיסי עם רגישות תחושתית ונמנעים כמעט בדיוק מאותם מאכלים. אני מכירה עוד אנשים שזה נכון לגביהם.

ואגב, אצלנו בבית ממש לא היה לחץ על אוכל. בכל זאת מחצית מהאחים "בררנים", בגלל עניין תחושתי.

זה גם לא קשור לחשיפה, כי למשל רובנו לא נוגעים בירקות מבושלים למרות שאמא שלי הכינה ומכינה והיא ואבא שלי אוכלים בתאבון. ושוב, זה לא המקרה היחיד שאני מכירה.

עם זה, כולנו יכולים למצוא מה לאכול ולצאת שבעים מרוב הארוחות. כך שאולי לפי ההגדרה שמשתמעת מדבריך אנחנו לא בררנים.

זה יכול להיות קשור גם לתת - תחושתיות וליתר תחושתיות

וגם עם מספיק חשיפה אפשר להגדיל מגוון (למשל אני מצליחה לאכול מעט בטטה אחרי שהתעקשתי לטעום שוב ושוב)

עם חשיפה

עד גיל 16 לא טעמתי קוטג' אף פעם, חצילים אכלתי רק אחרי שהתחתנתי. גם בטטה וטחינה. בטח יש עוד שאני לא זוכרת אבל אכלתי המון המון דברים אחרים אז זה היה בסדר

לא רואה בעיה בלבחור מה לאכול

אלא באי אכילה בעקבות בררנות

אנחנו מכינים וקונים אוכל לפי מה שכל אחד אוהב

ולא מתערבים בכלל באכילה

ככה שכולם פה אוכלים

ומי שרגיל לאכול

אוכל גם כשיש אוכל קצת שונה מהרגיל

אם לא דואגים שיהיה אוכל שהילדים אוהבים ומתערבים להם באכילה (משכנעים/ מכריחים/ עושים התניות) והילד לא אוכל

זה בררנות בעיתית

אני חושבת שרוב האנשים מגדירים בררנות כאכילה של מספר מצומצם של מאכלים.

לדוגמה ילד שאוכל בעיקר שניצל תירס, אבל אם אין אז הוא אוכל כמה ביסים ממשהו אחר לא יחשב בררן לפי מה שאמרת. אבל לפי רוב הנשים הוא כן יחשב בררן כיוון שהתפריט שלו מורכב ממאכל אחד בעיקר.

הבנתי נכון?

שאוכל מספר מצומצם מדי של מאכלים בהכרח יהיה בררן כי המאכלים הללו לא ימצאו בכל מקום שהוא אוכל

ובהכרח לא יאכל בשגרה באופן תקין

ילד שבורר חלק מהמאכלים אבל נשאר עם כמות מאכלים סבירה ואוכל כמות סבירה בכל מצב (בין אם יש אוכל שהוא אוהב ובין אם אין) זה לא בררנות בעייתית

שהבררנות עצמה פחות אישו

אלא מה שהיא גורמת

אם הילד לא אוכל כמות מספקת/ תזונה מזינה והגדילה שלו נפגעת או משהו אחר נפגע

זה בעייתי

שהילד לא יעלה במשקל כמו שצריך...אפילו שלא רואים במבט ראשון (צריך להשקל אצל הרופא ושיראה לפי ההיסטוריה של הילד אם זה תקין או לא... )

יש לי ילדה לא ככ בררנית אבל לא מאד אוכלת בסופו של דבר בארוחות בבית... קצת והולכת.  אז באמת הרופאה אמרה שהיא לא עלתה במשקל כמו שצריך.. והיא לא תינוקת ... היא כבר בגן. 

ברגע שהאמא בררנית מן הסתם זה משפיע על כל הבית כי לרוב היא לא תכין מאכלים שהיא לא אוכלת וזה ממילא מצמצם את המגוון. אז מתוך מגוון מתומצם לאכול רק מה שאוהבים זה הגיוני. 

נכון שאני לא מכינה הרבה, אבל כשהם מגיעים למקומות אחרים הם זוללים.

וכמו שאמרתי, יש לי תאומים זהים (כנראה) שנחשפו כל השנים לאותו אוכל, אחד בררן ברמה הזויה והשני אוכל כמעט הכול. אז כן, יש פה משהו מולד🤷‍♀️

(אגב, ב"ה נכון לעכשיו הבריאות של התאום הבררן לא נפגעה. אני כן לחוצה מזה קצת, כי הוא מתחיל עכשיו את גיל ההתבגרות, אבל אין לי הרבה מה לעשות חוץ מאשר לדבר איתו בהיגיון על החשיבות שבאכילת כל מיני מאכלים, ולקוות שמתישהו משהו יחלחל לו והטעם שלו ישתנה...)

למשל קשיים תחושתיים אצל ילדים, חוויות שליליות מאוכל שנובעות מקשיים פיזיולוגיים-כמו אלרגיות, קשיי בליעה ודומיהם.

הגיוני שהנפוץ ביותר זה קשיים רגשיים, אבל אי אפשר להפיל הכל האמא😅

גם לי יש ילדה שהיא די בררנית עם תחושתיות אז אני מכירה מקרוב

ומה שתיארת לגבי אלרגיות וכו לדעתי זה יחסית נדיר והיקף הבררנות שיש לא נובעת בעיקר מקשיים פיזיים אלא באמת יותר רגשיים

וחלק מזה זה גם יכול להיות מקובעות של ההורים על מה ילד צריך או לא צריך לאכול ונותכ סביב זה מאבק מיותר

אבל המקור שלהם הוא לאו דווקא ההורים אלא נתונים פיזיים, כן, כמו אלרגיה. במיוחד אלרגיה למספר אלרגנים ...

אני גם חושבת שיש לנו נטייה לשים הרבה מאוד על ההורים, וכן, בחלק מהפעמים הם גם באמת נושאים באחריות, אבל גם יש פעמים שיש ילדים שהם קצת אחרים, וזה לא בגלל קושי רגשי שמועבר מההורים-אלא פשוט כי אלו המאפיינים שלהם.

פעם דיברתי עם איזו אמא שהייתה מנהלת, ולא הבינה תירוצים של הורים , וסיפרה לי שהיא לא ידעה מה ילד שלא ישן, וגם לא הבינה מה זה פעוט שצריך השגחה תמידית, מבחינתה ילדים כאלה אלו ילדים שההורים שלהם לא חינכו אותם כמו שצריך, עד שהגיע ילד מספר 7 והיא הבינה את גודל הטעות, ושיש סוג של ילדים שהם פשוט אחרים🤷🏻‍♀️

יש המון טיפים להתמודד עם בררנות, להכין עם הילדים את האוכל, לאכול איתם, להוריד לחץ-אבל צריך לזכור שיש ילדים שיישארו בררנים, ואז החוכמה זה להוריד לחץ, לקבל את זה ולסמוך על הגוף של הילד דיידע לבקש את מה שהוא צריך, וזה אתגר מטורף! הגיוני שהורים יפקששו וקצת ילחצו וזה ייראה שהם יוצרים את הבעיה, אבל הרבה פעמים זאת תגובה טבעית לבעיה שהייתה קיימת עוד קודם

לא אמרתי את זה

וגם, לא כל הילדים הבררנים סובלים מאלרגיות. אני לא. והבת שלי לא למשל. ויש בטוח עוד הרבה

מה שכן אמרתי, שאפשר לנסות להתמודד עם זה כשמרחיבים את מגוון המאכלים בבית. זה הכל.

כולנו בררנים בצורה מסוימת. לא כולם אוהבים לאכול הכל

אצל ילד זה אחרת בגלל 2 סיבות:

1. לרוב לא הם קובעים מה הם אוכלים אלא ההורים והתפריט הקיים זה מה שיש לרוב משיקולים כאלה ואחרים בעוד שמבוגרים כן יכולים להרשות לעצמם לגוון

2. מבוגרים פחות מקבלים ביקורת על מה שהם אוכלים ופחות נכנסים להם לצלחת עם אמירות כמו זה לא בריא, רק תנסה וכו

לילד אחד מתאים המגוון שאת מכינה שמתאים למה שהחלטת והוא אוכל גם מה שאת לא מכינה בחוץ (אם הבנתי נכון), ולילד אחר זה לא מספיק והוא לא אוהב את כל מה שמכינים בבית (הגיוני בעיניי. גם אצלי בין הילדים יש הבדל והם לא אוהבים את אותם דברים) ואולי חשיפה ליותר סוגים הייתה מרחיבה באופן קבוע את סוגי המאכלים שהוא אוכל אבל לא מכינים בבית

אני הצלחתי להרחיב את סוגי המאכלים שאוכלים פה באמצעות חשיפה מתמדת והרחבה של התפריט. זה לא אומר שאני כל הזמן מכינה 2 מנות אחת לכל ילד לצורך העניין,  אבל זה כן עזר 

ספציפית למצב אצלכם אלא באופן כללי לגבי בתים שבהם התפריט בו מצומצם

אצלי גם הילדונת תחושתית ומצאנו לה דברים שהיא כן מוכנה לאכול 

וגם לא כיוונתי לעניין בריאותי ככ, נטו לעצם העניין שיש ילדים שלא יוכנים לאכול דברים מסוימים. שזה הגיוני כמו שאנחנו המבוגרים לא אוכלים כל דבר

'עשה טובה'

כלומר עבר איזשהו שכנוע

זו התערבות באכילה

מוציא את התיאבון

בכל גיל

הדרך להיפתח למאכלים חדשים עוברת בבחירה נקייה

הילד מבקש/ רוצה לאכול מעצמו

אבל אני לא מדברת על מאכל אחד רק.

כשיש מגוון גדול והילד בוחר לא לאכול רק סלט נניח זה לא נורא בעיניי ולגמרי לגיטימי

כדוגמא - נגיד כהחלטה אוכלים בבית רק סלט פסטה פשטידה ביצים מרק ולחם עם גבינות (נגיד)

מן הסתם לא כל בני הבית אוהבים את כל המגוון כי לכל אחד יש טעם משלו. כמו בבתים שבהם אוכלים כמות מגוונת יותר של אוכל. מספיק שבבית עם תפריט מצומצם מראש יש ילד שלא אוהב "רק" 2 דברים וכבר הוא נחשב בררן סופר, אבל אם לכתחילה המגוון בבית היה רחב יותר ואם היו מציעים לו עוד סוגי מאכלים מאז שהוא קטן סביר להניח שגם כבררן המגוון שלו היה רחב יותר כי חוק המספרים הגדולים

ועדיין, ברור שילדים בררנים עושים כאב ראש להורים. גם לי האמת. כי התזונה היא באחריותינו. ולרוב היא עבור כל המשפחה כל פעם

יש ילדים שנרתעים ממאכלים מסוימים בגלל הריח או המרקם. כל אחד משהו אחר...

אבל ילד שאוכל נגיד רק תפוח אדמה ופסטה - יכול להיות שלא נחשף לעוד דברים שכן מתאימים לו וזה מה שהתקבע אצלו בגלל הדברים שכתבתי בתגובה אחרת כמו

1. ההורים קובעים את הארוחות בבית ואם לא מתאים לו מכינים לו את הדברים היחידים שהוא אוכל או מציעים לו דברים שהוא לא אוהב

2. נוצר אנטי כי זה מכביד על ההורים ולוחצים עליו לנסות

כמו שכתבתי אף אחד לא אוהב לאכול הכל. אני באמת מאמינה לזה. גמני כזו.  השאלה היא מה מתוך מה שכןיכול להתאים מציעים לאורך זמן כדי להרחיב את מגוון המאכלים

לגבי לבשל יותר טוב - מבטיחה לך שאם כמה פעמים לא תבשלי בכלל יתגעגעו לאוכל שלך. לפעמים זה גם נובע מפינוק לדעתי 

מכינה פעם אחת.

יום ראשון מחממים שאריות למורת רוחם, אבל זה גם מבאס.

יום אחד עושה פסטה.

שאר הימים מכינה משהו בשרי.

אם לא אוהבים קטניות או ירקות מבושלים, אז מרגיש שזה אוכל לא מזין אם לא יאכלו את המנה הבשרית. 

אצלנו אוהבים מרקים ואז זה גם משביע וגם בריא ואת יכולה לדחוף כל מיני דברים

גם בולונז שזה עם פסטה אז אוהבים

שוקיים זה גם נחשב אוכל שיחסית אוהבים

או קציצות

וגם הייתי עושה חצי מהימים אוכל בריא וחצי מה שהם רוצים

ומזה דולים את התפוחי אדמה והאטריות אם יש וזהו.  

בלונוז וקציצות למינהם פעם אהבו עכשיו הרוב לא.

עוף אוכלים רק בשבת 

ומנסנ גם דברים אחרים כמו שקשוקה/ פיצה/ פלאפל/ המבורגר וציפס/ שווארמה

זה דברים שבדרכ ילדים כן אוהבים

יום אחד עם אורז

יום אחד בסנדוויץ'

יום אחד עם פירה

אם הילדים לא צריכים גיוון, אז בשביל מי לטרוח?

אם לכם זה חשוב אז תכיני רק לכם

אז מכינה פעמיים בשבוע כמות

ומבינה את התסכול שלך. גם אצלי יש בררנים.

מה שכן, אם הם לא יאכלו מהמקרר שלא יאכלו בכלל. להרגיל ויפה שעה אחת קודם. 

קציצות?

לביבות כלשהן?

אלה דברים שאפשר להכניס בהם ירקות ככה שיצא תפריט בריא. 

הפסקתי לצפות.

שואלת אותה אם היא רוצה לאכול, אם כן, מחממת משהו מהמקרר. אם לא, היא מבקשת כשהיא רעבה.

ואני יודעת שהאוכל שלי טעים, היא פשוט לא רעבה. 

ואכלה רק פתיתים, בערב ביקשה לבד מהאוכל של שבת.  

אבל היא באופן כללי פחות בררנית 

אצלי גיליתי שלרוב כשמשקיעה פחות, הם אוכלים יותר.

וכן מנסה להכין מה שהרוב אוהבים, לפעמים כולם יאכלו וזה פחות עובד בדכ.

כשמשקיעה יותר, עושה את זה מראש בידיעה שלא כולם יאכלו, או יאכלו מעט.וזה גם בסדר..לא מצפה שכולם יאהבו את הכל.

וזה גם ממש משתנה. מיום ליום ובהתאם לגיל. אז תמשיכי לנסות, תגלי מה הכי אוהבים ,, תדעי להכין את זה לפחות פעם פעמיים בשבוע ובאשר תגווני עד שיתרגלו גם לעוד דברים..בהצלחה ואיתך בתסכול

עם אוכל מבושל וכל אחד לוקח מה שאוהב ומחמם לו..

אבל מפחדת לזרוק, והם לא מתלהבים מאוכל מבושל מחומם.

מצד שני באמת מתסכל לדאוג לאוכל טרי ומזין ולקבל פרצופים

אז אמא שלי מכינה אותן דמוי שניצל וזה ממש אהוב גם על הקטנים סוג של "סוכריית שניצל"

לוקחים שוקיים ומנקים אותן מהעור. מערבבים בשקית הקפאה או קערה שמן עם מלח ותבלינים (תבלין פרגית, אבקת שום, חרדל, או יותר קלאסי פפריקה וכו).

ואח"כ טובלים בפירורי לחם מתובלים. אופים על נייר אפייה משומן. יוצא ממש מוצלח.

בהצלחה אהובה❤️ זה ראוי להערכה שחשוב לך שהם יאכלו אוכל מזין!

פלאפל (כדורים אפשר קנוי), ציפס (אפוי או מטוגן לפי הנוחות) ותוספות לפי מה שאוהבים

פיתה/באגט עם נקניקיות וצ'יפס וקטשופ

פירה ושניצל

אורז ועדשים (יש ילדים שאוהבים עדשים חומים מבושלים במים)

קוסקוס עם מרק (אפשר רק המים אם לא אוהבים את הירקות של המרק)

פסטה עם בלונוז או רוטב אדום

פיצה ביתית

קציצות כלשהן עם אורז/פתיתים

מרק כתום

מרק עוף

מרק ירקות, שהירקות חתוכים גדול ואפשר לברור מה שרוצים

ובלי קשר למה מכינים-

תכיני לך ולבעלך. ילדים הם עם בררן. בסוף עם הגיל רובם נפתחים יותר. בעיקר לדברים שראו בבית. זה לא אומר כלום על רמת הבישול שלך.

אם תכיני להם יותר מאוחר נגיד ב16 או 17 הם כן יאכלו?

נסית פעם לשבת איתם ולבקש מהם לבנות תפריט של מה אוהבים (במיוחד אם הם כבר בגיל בי"ס)? לפעמים יש להם רעיונות טובים. בהנחה שהם כן רעבים מתישהוא.

אפשר לשאול אותם אם אכלו בהזנה/אצל חבר/אצל סבתא משהו שאהבו וירצו שתכיני. 

בטוחה שגם אם עכשיו הם לא אוכלים מספיק, הזיכרון של אבא או אמא עם ארוחה חמה בצהריים יהיה זיכרון טוב בשבילם.

כל הכבוד! 

אני בקושי מצליחה לבשל פעמיים בשבוע. (מראש ליומיים שלוש קדימה)

ואני גם הגעתי מבית שאמא שלי בישלה כל יום

ואלה לא עזר לי גם לבשל

לדעתי אם הילדים שלך עדיין קטנים אז תשחררי...

שיהיה אוכל על השולחן/ במטבח כשירצו שיבואו לאכול

אם לא אז שידלגו ויחכו לארוחת ערב.

מסייגת שזה כמובן דעה אישית לא מקצועית ולא לוקחת בחשבון מצבים רפואיים וכדו'

המבושל כמו שצריך.

לא קראתי את כל התגובות, ואני לא יודעת אם שאלו וציינת בני כמה הילדים, אבל מעריכה שהם כבר יאהבו את האוכל של אמא ויתגעגעו אליו כשיתחתנו...

לפעמים חוזרים לא רעבים מבית הספר ומעדיפים לנשנש...

ארוחה עיקרית סוגרת את היום ומעייפת

היו שנים שהיה מותר לקחת מיילדת פרטית מתוך הצוות הקיים והוחלט שזו אפלייה בין נשים במצבים כלכליים שונים.

אני מבינה שהיום מותר חקחת אבל היא בתור מלווה ולא במקום המיילדת במשמרת

עשיתי אצל אחת כזאת קןרס הכנה ללידה ראשונה

לא יודעת אם מלווה במרכז

אני לא מהמרכז

אבל מאמינה שיש שם כאלה

ונשמע לי גם שיכולה להתאים דולה ביומכנית

מבחינת הגישה

ליוותה אותי פעמיים והייתה ממש פרקטית. ממש לא עצות וסגולות

זה הדבר היחיד ה"חמור" שעליו היית רוצה לדבר איתה?

אין לי בגיל הזה עדיין אבל בגלל שהיא ילדה בת עשר אז מה שציינת זה בעיני סופר טבעי לגיל ולא מעיד על ההמשך... אני רק בסוף התיכון חשבתי על מדרשה וגם לי הכל עד אז היה נראה כמו עול. וסופר נהניתי אחר כך במדרשה. והחיים הדתיים שלי מאד מושפעים מהמדרשה, ואפילו קצת מהאולפנא, עד היום.

כך גם לא אהבתי בגיל ההוא את התפילה ויתר הדברים שציינת.

אז לא הייתי מרגישה בגלל זה כשלון בחינוך. את עשית בגילה את מה שציינת לגבי תורה ותפילה?

באמת סקרנית מאיפה הציפיה פשוט.

והיסחפות עם חברה למילים לא יפות אל מול מחשב ריק מנשמה... תראי, יש כאן גם שאלה מה זה חינוך... כשלון בחינוך זה בעיני התנהגות לזולת. הגיוני שרצו "לבחון" את הצ'ט ובטח אם זה כשנמצאים עם חברה. יפה שמילים לא יפות מצאו את דרכן רק שם במחשב... את כילדה לא חיפשת במילון מילים לא יפות? סקרנות טבעית בעיני שלא מעידה על ההמשך ואם כבר, הפוך.

ובאופן כללי גיל ההתבגרות עבר עלינו בלי דרמות מיותרות.

מבחינתי אמונה ודרך ארץ זה דברים כל כך בסייסים ומוטמעים מצד אחד, מצד שני לא מרגישה שזה עובר הלאה לדור הבא.

מדרשה זה שם מפוצץ, בפועל זה ערב נחמד עם בנות ואפילו חברות מהשכבה, לא מצליחה להבין למה לא ללכת לנסות דבר כזה..

לתחושתי ולא רק בצפייה מהצד

זאת אומרת את רוצה שתלך לערב מדרשייה? אם זה בילוי עם אמא זה כבר נראה אחרת

ברכות השחר? אחת עונה לשנייה אמן

לקחת אותה איתך לבית הכנסת מדי פעם

לקנות לה סידור תפילה יפה עבורה עם חריטה מתנה מאמא

ממש לבנות את הקשר ביניכם לילדים דרך המצוות

אבא לומד עם ילד משנה זה לא כמו שמצפים ממנו לשבת לשנן לבד

שיילך עם אבא לשיעורים מדי פעם

שהמצווה תהיה דרך חוויה מול ההורה מצד אחד אבל מצד שני לא תבטל את הילד שבו

לגיטימי שלא תמיד היא תרמה

ומתחברת למה ש @אמאשוני כתבה על הצ'אט. בחיים לא אשאיר ילדים איתו לבד.

לגבי הצאט- טוב שראית, זה מזמן שיחה ויכול לפתוח דברים חשובים.

שימי לב שיכול להיות שזו בכלל החברה ששוחחה עם הצאט.. אבל גם ככה וגם ככה -זו הזדמנות מצוינת לפתוח את נושא הדיבור והכתיבה, ולמה זה לא טוב להדתמש במילים כאלו אפילו מול רובוט שלא נפגע וק"ו מול אנשים.

לגבי המצב התורני- באמת הכי חשוב זה דוגמא אישית ותפילות, ואת זה אתם עושים. וגם לייצר הרבה חוויות משמחות של קדושה. יש הופעה תורנית? הולכים. ערב מיוחד שמתאים גם לילדים? אנחנו שם. בקיץ כשנוסעים לטיוך- מוסיפים עצירה ברשב"י שכוללת פינוקים..

ממש לייצר חוויות של כמה כיף להיות מחוברים לקודש.

ובלי רגשות מצפון!! אתם עושים את המירב, התוצאות לא בידיים שלכם.

חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'!

משתדלים מאוד לעשות גם חוויות סביב קודש, אבל באמת צריך לשים על זה יותר דגש..

איך היית עושה שיחה כזאת?

קודם כל בהרבה אהבה אליה והרבה אמון בטוב שבה ושהיא רוצה להיות טובה.

לפתוח ולומר-

שירה אהובה, היום רציתי לשאול משהו את הצאט ופתאום ראיתי שיחה שהיתה שם לפני כמה ימים. הבנתי שזה מהזמן שלמדת עם דינה למבחן והיה לי קצת עצוב לראות מה שהיה שם. את יודעת למה?

ומשם לפתוח את מה שחשוב לך, לחזק אותה שהיא טובה ובגור לך שזה חד פעמי ואת סומכת עליה.

לסיים בחיבוק..

זה ריגוש באפשרות לפרוץ גבולות.

בינה מלאכותית זה ממש מסוכן לילדים.

לפעמים אני נותנת לילדים לידי לשאול את הצאט שאלות (מקליטה ומשמיעה את התשובה)

פעם אחת הייתי צריכה לעשות משהו כמה דקות, אני שומעת את הצאט נותן להם הוראות קפיצה למרחק, אומר להם 4 משבצות, ואז לנסות 5.

הייתי בשוק איל בשניה הגיען לזה,

טוב שלא אמר להם לקפוץ מדרגות.

(זה היה בהקשר של הדגמה של קפיצת קנגרו) אבל לא משנה ההקשר, בינה מלאכותית נותנת לכם הוראות מה לעשות בעולם הפיזי, והם היו דקות בודדות ממש בלעדי.

בקיצור ממש לא לתת גישה לצאט, זה לא כמו לתת קנבה נגיד ולהתרחק קצת.. זה ממש חייב להיות צמוד.

זה מאוד מצחיק לדבר עם מישהו שבעצם אין לו מח ואין לו רגשות מצד אחד, ומצד שני הוא עונה לך לעניין..

זה נורא ילדותי ומצחיק לקלל אותו ולדבר שטויות במיוחד שאת עם חברה... זה נראה לי מאוד טבעי ואפילו מבוגרים לפעמים אומרים לצ'אט- יואו , איזה טיפש אתה! אמרתי לך כך וכך ואתה לא קולט! ..

זה קצת משעשע.. אז לא שזה בסדר לקלל! אבל זה לא היה כ"כ מבהיל אותי.

לגבי החינוך, קודם כל שאפו על 3 תפילות ביום, וואו. דבר שני, הרבה ילדים וגם נוער ומבוגרים נרתעים מלחץ, יכול להיות שיש לחץ סמוי סביב המצוות? כשמדברים הרבה על מצוות ולימוד תורה זה יכול להיות מאוד חופר/ מעיק/ מלחיץ , לקיים בנחת בעצמכם.

אבל האמת שבסוף חינוך זה בעיקר תפילות שבסוף זו בחירה של הילד מה לעשות בחייו, אנחנו רק יכולים לנסות להוביל...

וגם הורי חזרו בתשובה לפני שנולדתי.

הילדים חשופים לכל מיני סגנונות במשפחה.

אבל אני מרגישה שהילדים לא מספיק נושאים אלינו עיניים, כאילו אבא ואמא עושים ככה או אומרים ככה, אין לזה הרבה משמעות, ככה זה נראה לפחות כלפי חוץ, ולכן כל הדברים שאנחנו עושים (בשביל עצמנו כן?), לא מחלחלים אליהם..

אני חושבת שמה שהכי חשוב זה הקשר בבית.

שהילדים ירגישו מחוברים לבית ולהורים.

שתהיה אווירה טובה, נעימה ורגועה.

כמה שפחות לחץ או יותר נכון אפס לחץ לגבי קיום מצוות.

אני חושבת שלא כדאי לך להציע להם ללכת למדרשה ולא להגיד לילדים ללכת לתפילות.

פשוט לתת דוגמא אישית ולא מתוך הטפה וכמה שיותר קשר טוב וחזק בינכם לבין הילדים.

להתעניין בהם, בחיים שלהם, בחוויות שלהם.

אני חושבת שכשלילד יש קשר טוב עם אבא ואמא באופן טבעי הוא הולך בדרכיהם.

וכמובן הרבה מאוד תפילות.

אתם עושים השתדלות, הקב"ה עושה את השאר.

הם לא הולכים ולא ילכו מעצמם, אבל למה לא להציע? זה כמו שיגידו לא לצחצח לילד אם הוא לא רוצה, או שיילך לישון מתי שרוצה.

מבחינתי קיום מצוות זה ברמה הזאת..

ברור שאני רוצה שזה יבוא ממנו, כמו שאני רוצה שיצחצח שיניים ויילך לישון בשעה סבירה, אבל אם לא - לא להעלות את זה?

מרגישה שככה הלכנו עד עכשיו וזה בעוכרינו..

ומרגיש לי כאילו הכל נהיה חשוב, אבל רק בנוגע למצוות וקדושה צריך לתת את המרחב, ככה הילד יקלוט מה חשוב?

עד שאני בכלל מצליחה למצוא את הזמן להתקשר (בבוקר עובדת, אחה"צ עם הילדים, הבוקר הבת שלי חולה אז אני מנסה לנצל את הזמן...) וזה לוקח כל כך הרבה זמן. עד שעוברים את כל ה'ניתוב שיחות', עד שבסוף מגיעים לנציג ועד שהוא עונה (וכמה פעמים שבכלל אין מענה והטלפון מתנתק בשלב הזה), ואז לפעמים מגלים שצריך התחייבות בשביל שיהיה אפשר לקבוע את התור, או שאין תורים, וכדו'...

וגם כשיש תורים - להסביר את עצמי לנציגה (הפעם ערביה, והייתי צריכה לחזור על עצמי על כל דבר כמה פעמים כדי שהיא תבין מה אני רוצה), ואז למצוא מקום הגיוני שמקבלים בו (והיא לא באמת מבינה מה מהאפשרויות הגיוני בשבילי, ולא מתנדבת להגיד לי את כל האפשרויות הרלוונטיות, אז אני צריכה 'לסחוט' ממנה מידע ולבקש את כל האופציות שעולות בדעתי עד שמגלה מקום נוח שיש בו את התור שאני צריכה).

ורק להחזיק ראש עם כל התורים שאני צריכה לקבוע... אני צריכה להחזיק מזכירה רק בשביל זה...

נשמע מוזר שאין תורים זמינים.

הייתי מנסה להתקשר שוב ומקווה שהפעם תענה מוקדנית אחרת.

ויש הרבה תחומים שאפשר לקבוע תור דרך האפליקציה ואז זה הרבה יותר פשוט.

קרה לי כבר שהתקשרתי שוב אחרי יום, ומוקדנית אחרת הצליחה למצוא תור פנוי בלי בעיה.

זה סה"כ אולטרסאונד פשוט כדי לוודא שההתקן במקום.

הרופאה כתבה הפניה ל'אולטרסאונד דופלקס גניקולוגי'. אין אפשרות לקבוע לזה תור דרך האפליקציה, רק בטלפון.

אולי זה בכלל טעות של הרופאה? למישהי פה יש ניסיון עם זה?

את צריכה הפנייה לאוחטרסונד גינוקולגי רגיל..

ואת יכולה לנסות גם להתקשר למרפאת האם אולי המזכירה תוכל לעזור או לכוון אותך..

)אני מהתחום(

אולטרסאונד דופלר קשה למצוא תורים, לעומת או"ס וגינלי רגיל/אגן קטן יש

זה לפי מה שידוע לי. דופלר זה בדיקה מיוחדת של זרימות ואת לא צריכה את זה בכלל

אצלנו אם יש הפניה לאולטרסאונד לא קובעים תור פשוט מגיעים והמזכירה מכניסה אותך.

ומבינה מאד את סיפור הקביעת תורות...

מרגישה לפעמים שזו עבודה בפני עצמה

ולברר אצלם מתי יש תורים ואיך קובעים.

כשאני קובעת תורים לאולטרסאונד, למעקב גדילה בהריון, בדרך כלל אני צריכה לקבוע 3-4 שבועות מראש.

קשה למצוא תור בטווח יותר קרוב.

אם אני אצטרך תור יותר מיידי, אני מקווה שאני אצליח למצוא ולא אצטרך ללכת למוקד.

זה מוזר שאמרו שאין תורים בכלל.

או שמי שענתה לך לא יודעת, או שצריך לקבוע מול המרפאה ולא דרך המוקד הטלפוני.

תנסי להתקשר שוב למוקד, או להתקשר למרפאה שבה אפשר לעשות אולטרסאונד.

אבל זה שאין תורים בכלל זה נשמע מוזר מידי.

זה באמת נשמע שהיא לא ממש יודעת מה היא אומרת.

אני אנסה שוב, כשיהיה לי שוב זמן...

בהתכתבות במספר ווטצפ הזה 0508862700.

לדעתי ככה פחות חופר

אין אפשרות לקבוע תור לאולטרסאונד דרך האפליקציה.

אפשר באפליקציה לעשות צ'אט עם נציג ולקבוע דרכו, אבל כשאני ניסיתי הוא נתן לי פחות אפשרויות ממה שנתנו לי בטלפון.

פשוט מגיעים ומוציאים מספר אצל המזכירה ומחכים עד שיגיע תורך

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

אצלם

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

פשוט לא בראש מעייניהם

אם זה הסגנון המוכר שלהם עדיף לטובתך להתאים ציפיות ולא לקחת אישית.

במצב כזה אני הייתי שולחת הודעה מעצמי

"עבר בשלום ב"ה, הכל בסדר או משהו כזה.

אני גם כזו

גיסה שיולדת, אפילו אחותי

מתקשרת לברך ולאחל ושולחת מזל טוב רק אחרי יומיים שלושה.

כי מבינה שהן עמוסות ויודעת שכל העולם מתקשר ורק אני חסרה לה עכשיו.

רוצה שהאיחול והברכה יהיו במקום וראויים ויתקבלו. אז רוצה בזמן שאני יודעת שכבר אין את כל הטלפונים וכו...

במקרה שלך, אולי הם חיכו שתתאוששו ולא רצו להפריע? כשהם התקשרו זה היה קצר וקולע ולסמן וי? או אמיתי וכנה עם איחולים והתעניינות מהלב?

אני חושבת שתוכן השיחה חשוב יותר מעת השיחה.

אבל מרגיש לי שאם זה היה מספיק חשוב היו מתקשרים...

נשמע לי הזוי לא להתקשר

אז היום חמותי התקשרה מלא פעמים כי לא עניתי לה

סתם כי יש לה יום חופש זה מביא לי עוד יותר עצבים ואני לא עונה,לא מסוגלת

שתתקשר לבעלי מה היא רוצה ממני

וטוב שאת מעבירה את זה לבעלך.

אבל אם את רוצה שזה יהיה אחרת בפעם הבאה - צריך לחשוב איך להעביר את המסר ככה שהיא תדע מה הציפיות שלך.

כי יכול להיות שהיא תסיק ממה שקורה עכשיו שבעצם את מעדיפה שהיא בכלל לא תתקשר ושהכל יהיה דרך בעלך.

אולי אפילו שווה להיות כנים ולהגיד ישירות (לא את, שבעלך יגיד להורים שלו שהיית שמחה אם הם היו מתקשרים מוקדם יותר..). כמובן לא מכירה את נפשות הפועלות אז לא יודעת אם מתאים.

😄

אני מסוג האנשים שאם מתקשרים אלי באותו יום אני מתחרפנת

צריכה ספייס ולהיות מרוכזת בילדה המאושפזת ולג'נגל עם הילדים שבבית וממש אין לי זמן לשיחות התעניינות ונימוסים.

לא תמיד אפשר לדעת מי מתאים להתקשר, ולפעמים יש עניינים ורוצים לשוחח בנחת.

עכשיו אני קולטת שזה לא 3 ימים מהניתוח, אלא מהשחרור.

בכל אופן, אולי יש פערי מנטליות, אולי חוסר תשומת לב, מבאס בכל מקרה.

העיקר הבריאות.

איך את אחרי האשפוז והחזאה הביתה? 🤗

שולחת איחולי החלמה, הרבה כוחו., וחזרה לשגרה.

חווה את זה עכשיו מהמקום שלי- אני הייתי חולה שבוע שעבר (עדיין, סיפור ארוך), ההורים שלו ידעו על זה מיום שני, רק ביום שישי קיבלתי הודעה מחמותי. מאז כלום.

מאוד מזדהה

חמותי היא סוג נורא מפחדת לחפור

ואף פעם אחרי לידות למשל היא לא מתקשרת... (כן כותבת לבעלי מזל טוב אבל לא מעבר)

בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור עד שפעם יצא לי לשמוע במקרה את דעתה על חמיות שחופרות ומגיעות לבקר את הכלה בבי"ח וכו' אז קלטתי שמשם זה בא...

מאותו מקום יכולה החמות להגיד- הנכדה שלי עברה פרוצדורה רפואית, האבא והאמא לא מתקשרים לעדכן שהכל בסדר,הם יודעים שאני מחכה לטלפון! אני לא רוצה להפריע אבל בחייאת, למה הם לא מרימים טלפון?! אנחנו במתח דואגים, בסוף נשבר לי אחרי שלושה ימים אני מתקשרת אבל הם אפילו לא טורחים לענות...

סתם מנסה לחשוב על הראש שלה... לא תמיד נעים להתקשר לשאול, אלא מחכים לעדכון.

אבל ממש מתאים לי לעשות דבר כזה. לא כי לא אכפת לי. פשוט כי מה שלא קורה איפה שאני נמצאת לא בראש שלי. ואני יכולה ממש לרחף ולשכוח שזה קרה באותו יום, ואז יום אחר כך להזכר להתקשר בדיוק כשאני באמצע להכניס כביסה ולתכנן להתקשר כשאסיים ואז לשכוח עד 23:00 בלילה ולהתלבט אם מאוחר מדי ולהחליט להתקשר מחר, וכן הלאה..

רופאת הנשים התקשרה אלי באותו ערב להגיד לי שאני צריכה לקחת זריקות B12.

היו פעמים שאני הייתי צריכה לפנות לרופא

הרופאה התקשרה אלי בקשר לברזל נמוך.

ולילדים, יצא כמה פעמים שרופאת ילדים התקשרה לגבי תוצאות של בדיקות.

לא יודעת אם קופצת להם התראה כשיש תוצאה חריגה, או שהם מקבלים עדכון שהגיעו תוצאות שנכנסים לבדוק אם תקין.

יכול להיות גם מצב שהרופא ראה את התוצאות, אבל לא לחוץ לו להתקשר, או שהוא רואה רק בזמנים שהוא עובד, וזה יכול לקחת כמה ימים.

יש לך אפשרות לשלוח לרופא פנייה באפליקציה?

יצא לי לפחות פעם אחת שעשיתי בדיקות דם ואחה"צ הרופא התקשר אלי ששולח לי הפניה למיון.

גם רופא נשים וגם רופא משפחה/ילדים ולפעמים שתיהם התקשרו.

מי אגסים

בצלים חתוך ליד המיטה

טיפת שמן איקליפטוס על החולצה/ כרית.

לק"י

האף שלו לא סתום ב"ה.

ומי אגסים- זה לבשל אגסים ולתת לו את המים?

ותודה!

נותנת טיפות פנסטיל בשביל לייבש נזלת.

לק"י

בסוף זו תרופה במרשם. ולא סתם.

זה ריכוז גבוה יותר של מלח.

אם את עושה לו אמבטיה חמה, זה בעיני זמן טוב לשים לו ספריי, האדים החמים פותחים את דרכי הנשימה.

כשהילדים היו קטנים רופאת הילדים שלנו טענה שחייבים לטפל בנזלת - לשחרר ולייבש, באמצעות ספריי מי מלח, אולי גם באמצעות אינהלציות אנחנו לרוב לא הגענו לזה - ואז זה מונע ליחה, שיעול, דלקות אוזניים וכל מה שקשור לעודף ליחה ונוזלים.

גם אני הבנתי שטיפות פניסטיל יכולות לעזור, זה נראה לי תלוי ברופא יש כאלה שיותר יתנו למקרים כאלה של צינון ויש כאלה שפחות.

לנו הרופאה הביאה גם איזה תרופה לאינהלציה

זה מאוד עזר לנו

יש לי תרופת סבתא שעובדת מעולה,

חותכים בכלי (אני שמה בחצי ליטר ח.פ.) בצל פרוס ומעל זה שופכים דבש,

שמים במקרר, הבצל מפריש נוזלים ונותנים לילד כף בבוקר ובערב.

הפעם הראשונה אחרי שזה עמד כמה שעות.

(בהתחלה אפשר לתת יותר)

רפואה שלימה.

ספריי מלח מאוד עוזר.

וכדי למנוע פצעים בגלל קינוח- לעבור למגבוני אף. אם יש כבר פצעים אז זה ממש כואב להשתמש בזה, אז להשתמש בטישו של קלינקס, שמתי לב שהוא מאוד רך יחסית לסוגים אחרים

לי למשל פינוק טוב בגוף אם זה מגבת חדשה, קרמים, טיפוח של העור

ממש עושה לי תחושה של כייף והתרגשות

הייתי שומרת לקראת המקווה כאלה דברים חדשים ואז היה לי ציפייה

אולי להזמין אוכל שווה? לדעת שזה לכבוד האירוע

תחשבי מה משמח אותך בכללי ותשייכי את זה לאותו ערב, אולי יעורר את הציפייה

בהצלחה!

לא יודעת אם לזה התכוונת, אצלנו אחרי כמה לידות כבר ברור לנו שהערב הזה הוא לא ליל מקוה רגיל, ושנינו מוותרים במודע על הצורך בקיום המצוה. האזור עוד רגיש ועלול לכאוב, אני ממש לא שם פיזית ונפשית, גם טכנית זה לא ממש מתאפשר עם לו"ז לא ברור של ניובורן. מה שכן, אנחנו מתרגשים להתקרב אחד לשני פיזית, חיבוק ראשון אחרי הלידה, מתלהבים שנוכל להפסיק להסתבך באיך להעביר את התינוק אחד לשני ופשוט נהנים מהקירבה אחרי הפסקה ארוכה, אבל בלי ציפיות מעבר.

חשבתי שאתרגש ואחכה יותר לחיבוק ולמגע רגיל בלי קשר למצווה ממש ומשום מה גם לזה אני די אדישה.. ממש בא לי לחכות לזה איכשהו

הייתי מידי עסוקה עם התינוק

והוא היה סביב הגדולה

ולא ממש התכוננו לזה נפשית ולא התרגשנו מספיק

תכלס בפועל כשזה בא זה כן היה מרגש

ולא הבנו איך הסתדרנו תקופה כל כך ארוכה לישון בנפרד

יהיה ככה טבעי וכיף בכל זאת

תודה על התגובה!

מרגישה שסוף סוף בעלי ואני נהנים מהלידה והחוויה מושלמת.

(פעם אישה הייתה טובלת לילה לפני הברית, לבל יהיו אביו ואימו עצבים)

מסכימה עם @מבורכת שלא תמיד מגיעים לדבכים אלא פשוט נהנים אחד מהשניה.

אני ספציפית יעדיף לצאת לאנשהו אם לא קר לניובורן.

מה שכיף שאני בחל‘ד ואז יודעת שלא אצטרך לקום בבוקר. ובעלי יעשה את ההוצאות ביום הזה גם אם אני כבר חזרתי לתפקוד וככה אני יכולה בכיף שלי עד שמרגישה בטוח.

זו הסתכלות מהממת שזו שמחה שלמה על הלידה ביחד, באמת מוסיף לזה יופי והתרגשות!

למה פעם טבלו לפני הברית ועכשיו מחכים חודש וחצי?

היה דימום ארוך אבל הוא נחשב דם טוהר.

אישה על פי תורה היתה יכולה לטבול 7 ימים אחרי הולדת בן ו14 ימים אחרי הולדת בת.

למרות שהיתה מדממת בזמן ואחרי המקווה זה היה נחשב דם טוהר שלא מטמא (כל דם שהיה יוצא במשך חודש אחרי טבילת לידה של בן וחודשיים אחרי טבילת לידת בת, לא היה מטמא)

בזמן הגמרא חכמים גזרו חומרות שהדם כן מטמא.

אבל לא הגיע הזמן לשנות את זה

יש משהו לא שפוי בגזרות האלו.

אחרי החוויה כזאת מטלטלת כל הריחוק הזה.. גם ככה קשה עם הטיפול בתינוק הכאבים ההורמונים, ואי אפשר לתת אפילו חיבוק. וואי זה אחד הדברים שהכי קשים לי

צריך סנהדרין בשביל זה..

כתוב מפורש מפסקת בטהרה וטובלת...

אז היה דימום קצר יותר, היה ניתן לעשות הפסק טהרה אחרי שבוע מהלידה. ורק אם אחר כך היה דם הוא היה נחשב טהור.

לאחר מספר ימים קבוע, הוא לא היה נחשב מטמא.

זה לא מצביע בהכרח שהיום מדממים יותר אחרי לידה, אם כך הם לא היו צריכים בעבר את היתר של דמי טהרה.

אני גם מרגישה שהגוף שלי עוד לא חזר לעצמו כמובן וזה ממש משפיע עלי

וגם בקבוע התינוק מתעורר בדיוק כש... וזה מבאס אותי עוד מראש ואין לי כח🤦‍♀️

וגם אין מה לעשות הריחוק הפיזי בקבוע מביא אותי לריחוק נפשי כשזה ככ הרבה זמן... והכל נהיה יותר רגיש, נפגעת בקלות, כועסת בקלות... אז זה לגמרי לא מוסיף לחשק...

אשכרה הדבר היחיד שבגללו מתחשק לי זה הקטע של הלהעביר את התינוק אחד לשני והדברים הטכניים האלה (אפילו הרווח במיטה מרגיש לי טכני מעצבן)

וזה ככ מבאס אותי

ונהנית ממש להיזכר בניקיות ישנות וחמודות.

וואי, אחד השירשורים השופכייים

בכל מקרה- @מתואמת , קבלי דש מצחיק:

(אגב, יש כאן גם דש לקרן הפוך, שבטח עדיין מסתובב פה בשם אחר... קצת מצחיק לגלות שמה שהוא כתב זה שכדאי להיזהר כי כל המידע בפורומים נשמר לתמיד..)

שלכל מי שקופות, קופץ אותו הדבר.

אבל לא לכולם קופץ כל פעם.

נו, זה עוד שנתיים מעניין אם באמת היא תקרא את זה🤭

לק"י

תגידו- מה הקטע שבחלק מההודעות במקום תוכן בתוך ההודעה מופיעה פרסומת או רצף סמיילים?!

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות 🤭

אלה עם התגובות הכי דרמטיות

פתחתי את זה בשיעור

וכל שניה אני מחייכת פה לעצמי מתאפקת לא לצחוק

מקווה שהמרצה לא נעלבת חחחחח

אין מצב אני נראית משוגעת צוחקת עם עצמי ככה 🤣🤣🤣

סוגרת את השרשור לקרוא אותו בבית

לא מופיע תוכן בהודעה אלא תמונה של מודעה על הפגנה?

מודעה על אהוביה

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות

ואני כבר קראתי את השרשור ההוא בזמן אמת, אז כבר בזבזתי את השעה הזאת 😅

התיישבתי בספה ולא זזתי

אפשר לעשות עוד אחד כזה. !!!!!!!!!!!!