שזה לגיטימי שאין חשק לאכול

אצלנו זה בכלל לא אישו

כל אחד אוכל מה שהוא אוהב ומה שמתחשק לו

אין ארוחה אחת לכולם

יש מגוון

אבל בכלל לא משקיעים בבישול באמצע שבוע

פסטה צ'יפס טבעול נקניקיות פיצה (קפואה) נודלס ירקות ופירות טריים

דברים שקל להכין

נראה לי הבעיה היא בציפייה שאם משקיעים בבישול אז צריכים לאכול

כי הם לא אוכלים קטניות, ירקות מבושלים ומי יודע מה פירות..

לא רוצה שרק בשבת יהיה חלבון איכותי

שלי לא אוכלים בכל ארוחה חלבון

גם אני לא

לפי מה שזורם

אבל הם אוכלים בכיף

ודי בריא

אין אצלי ילדים בררנים

גם אלה שהיו בררנים כשהיו קטנים (עד גיל 3) זורמים על הרבה מאכלים

אני חושבת שבררנות מגיל מסוים זה התנהגותי בגלל שההורה מתערב באכילה

עדיף ארוחות שמתאימות לתיאבון של הילד ולדברים שהוא אוהב

מאשר סוג החלבון או ההרכב המדויק של הארוחה

ואישו סביב נושא האוכל

שגורר תוצאות לטווח ארוך

שלא קשורה בהתערבות של ההורים. אני האחרונה שמתערבת באוכל של הילדים ומכריחה אותם לאכול (בתור בררנית בעצמי🤭) ויש לי כמה ילדים בררניים, מי יותר (יש אחד בררן מאוד, והוא אפילו תאום זהה) ומי פחות.

מה שכן, זה כנראה תורשתי... כי אמא שלי גם הייתה בררנית כילדה... (עם השנים היא למדה לאכול)

אולי דוגמא אישית

אני רואה כ"כ הרבה הורים שמתערבים לילדים וכ"כ הרבה בררנים

שזה נראה סיבה ותוצאה טבעית

זה פשוט הורס את התיאבון 

גם אצלי זה ככה, אגב.

@oo - ברור לי שיש גם בררנות על רקע לחץ מוגזם מההורים, אבל זו ממש לא הסיבה היחידה שיכולה להיות.

בכל מקרה, זה בהחלט כן קשור לתחושתיות. אני וגיסי עם רגישות תחושתית ונמנעים כמעט בדיוק מאותם מאכלים. אני מכירה עוד אנשים שזה נכון לגביהם.

ואגב, אצלנו בבית ממש לא היה לחץ על אוכל. בכל זאת מחצית מהאחים "בררנים", בגלל עניין תחושתי.

זה גם לא קשור לחשיפה, כי למשל רובנו לא נוגעים בירקות מבושלים למרות שאמא שלי הכינה ומכינה והיא ואבא שלי אוכלים בתאבון. ושוב, זה לא המקרה היחיד שאני מכירה.

עם זה, כולנו יכולים למצוא מה לאכול ולצאת שבעים מרוב הארוחות. כך שאולי לפי ההגדרה שמשתמעת מדבריך אנחנו לא בררנים.

זה יכול להיות קשור גם לתת - תחושתיות וליתר תחושתיות

וגם עם מספיק חשיפה אפשר להגדיל מגוון (למשל אני מצליחה לאכול מעט בטטה אחרי שהתעקשתי לטעום שוב ושוב)

עם חשיפה

עד גיל 16 לא טעמתי קוטג' אף פעם, חצילים אכלתי רק אחרי שהתחתנתי. גם בטטה וטחינה. בטח יש עוד שאני לא זוכרת אבל אכלתי המון המון דברים אחרים אז זה היה בסדר

לא רואה בעיה בלבחור מה לאכול

אלא באי אכילה בעקבות בררנות

אנחנו מכינים וקונים אוכל לפי מה שכל אחד אוהב

ולא מתערבים בכלל באכילה

ככה שכולם פה אוכלים

ומי שרגיל לאכול

אוכל גם כשיש אוכל קצת שונה מהרגיל

אם לא דואגים שיהיה אוכל שהילדים אוהבים ומתערבים להם באכילה (משכנעים/ מכריחים/ עושים התניות) והילד לא אוכל

זה בררנות בעיתית

אני חושבת שרוב האנשים מגדירים בררנות כאכילה של מספר מצומצם של מאכלים.

לדוגמה ילד שאוכל בעיקר שניצל תירס, אבל אם אין אז הוא אוכל כמה ביסים ממשהו אחר לא יחשב בררן לפי מה שאמרת. אבל לפי רוב הנשים הוא כן יחשב בררן כיוון שהתפריט שלו מורכב ממאכל אחד בעיקר.

הבנתי נכון?

שאוכל מספר מצומצם מדי של מאכלים בהכרח יהיה בררן כי המאכלים הללו לא ימצאו בכל מקום שהוא אוכל

ובהכרח לא יאכל בשגרה באופן תקין

ילד שבורר חלק מהמאכלים אבל נשאר עם כמות מאכלים סבירה ואוכל כמות סבירה בכל מצב (בין אם יש אוכל שהוא אוהב ובין אם אין) זה לא בררנות בעייתית

שהבררנות עצמה פחות אישו

אלא מה שהיא גורמת

אם הילד לא אוכל כמות מספקת/ תזונה מזינה והגדילה שלו נפגעת או משהו אחר נפגע

זה בעייתי

שהילד לא יעלה במשקל כמו שצריך...אפילו שלא רואים במבט ראשון (צריך להשקל אצל הרופא ושיראה לפי ההיסטוריה של הילד אם זה תקין או לא... )

יש לי ילדה לא ככ בררנית אבל לא מאד אוכלת בסופו של דבר בארוחות בבית... קצת והולכת.  אז באמת הרופאה אמרה שהיא לא עלתה במשקל כמו שצריך.. והיא לא תינוקת ... היא כבר בגן. 

ברגע שהאמא בררנית מן הסתם זה משפיע על כל הבית כי לרוב היא לא תכין מאכלים שהיא לא אוכלת וזה ממילא מצמצם את המגוון. אז מתוך מגוון מתומצם לאכול רק מה שאוהבים זה הגיוני. 

נכון שאני לא מכינה הרבה, אבל כשהם מגיעים למקומות אחרים הם זוללים.

וכמו שאמרתי, יש לי תאומים זהים (כנראה) שנחשפו כל השנים לאותו אוכל, אחד בררן ברמה הזויה והשני אוכל כמעט הכול. אז כן, יש פה משהו מולד🤷‍♀️

(אגב, ב"ה נכון לעכשיו הבריאות של התאום הבררן לא נפגעה. אני כן לחוצה מזה קצת, כי הוא מתחיל עכשיו את גיל ההתבגרות, אבל אין לי הרבה מה לעשות חוץ מאשר לדבר איתו בהיגיון על החשיבות שבאכילת כל מיני מאכלים, ולקוות שמתישהו משהו יחלחל לו והטעם שלו ישתנה...)

למשל קשיים תחושתיים אצל ילדים, חוויות שליליות מאוכל שנובעות מקשיים פיזיולוגיים-כמו אלרגיות, קשיי בליעה ודומיהם.

הגיוני שהנפוץ ביותר זה קשיים רגשיים, אבל אי אפשר להפיל הכל האמא😅

גם לי יש ילדה שהיא די בררנית עם תחושתיות אז אני מכירה מקרוב

ומה שתיארת לגבי אלרגיות וכו לדעתי זה יחסית נדיר והיקף הבררנות שיש לא נובעת בעיקר מקשיים פיזיים אלא באמת יותר רגשיים

וחלק מזה זה גם יכול להיות מקובעות של ההורים על מה ילד צריך או לא צריך לאכול ונותכ סביב זה מאבק מיותר

אבל המקור שלהם הוא לאו דווקא ההורים אלא נתונים פיזיים, כן, כמו אלרגיה. במיוחד אלרגיה למספר אלרגנים ...

אני גם חושבת שיש לנו נטייה לשים הרבה מאוד על ההורים, וכן, בחלק מהפעמים הם גם באמת נושאים באחריות, אבל גם יש פעמים שיש ילדים שהם קצת אחרים, וזה לא בגלל קושי רגשי שמועבר מההורים-אלא פשוט כי אלו המאפיינים שלהם.

פעם דיברתי עם איזו אמא שהייתה מנהלת, ולא הבינה תירוצים של הורים , וסיפרה לי שהיא לא ידעה מה ילד שלא ישן, וגם לא הבינה מה זה פעוט שצריך השגחה תמידית, מבחינתה ילדים כאלה אלו ילדים שההורים שלהם לא חינכו אותם כמו שצריך, עד שהגיע ילד מספר 7 והיא הבינה את גודל הטעות, ושיש סוג של ילדים שהם פשוט אחרים🤷🏻‍♀️

יש המון טיפים להתמודד עם בררנות, להכין עם הילדים את האוכל, לאכול איתם, להוריד לחץ-אבל צריך לזכור שיש ילדים שיישארו בררנים, ואז החוכמה זה להוריד לחץ, לקבל את זה ולסמוך על הגוף של הילד דיידע לבקש את מה שהוא צריך, וזה אתגר מטורף! הגיוני שהורים יפקששו וקצת ילחצו וזה ייראה שהם יוצרים את הבעיה, אבל הרבה פעמים זאת תגובה טבעית לבעיה שהייתה קיימת עוד קודם

לא אמרתי את זה

וגם, לא כל הילדים הבררנים סובלים מאלרגיות. אני לא. והבת שלי לא למשל. ויש בטוח עוד הרבה

מה שכן אמרתי, שאפשר לנסות להתמודד עם זה כשמרחיבים את מגוון המאכלים בבית. זה הכל.

כולנו בררנים בצורה מסוימת. לא כולם אוהבים לאכול הכל

אצל ילד זה אחרת בגלל 2 סיבות:

1. לרוב לא הם קובעים מה הם אוכלים אלא ההורים והתפריט הקיים זה מה שיש לרוב משיקולים כאלה ואחרים בעוד שמבוגרים כן יכולים להרשות לעצמם לגוון

2. מבוגרים פחות מקבלים ביקורת על מה שהם אוכלים ופחות נכנסים להם לצלחת עם אמירות כמו זה לא בריא, רק תנסה וכו

לילד אחד מתאים המגוון שאת מכינה שמתאים למה שהחלטת והוא אוכל גם מה שאת לא מכינה בחוץ (אם הבנתי נכון), ולילד אחר זה לא מספיק והוא לא אוהב את כל מה שמכינים בבית (הגיוני בעיניי. גם אצלי בין הילדים יש הבדל והם לא אוהבים את אותם דברים) ואולי חשיפה ליותר סוגים הייתה מרחיבה באופן קבוע את סוגי המאכלים שהוא אוכל אבל לא מכינים בבית

אני הצלחתי להרחיב את סוגי המאכלים שאוכלים פה באמצעות חשיפה מתמדת והרחבה של התפריט. זה לא אומר שאני כל הזמן מכינה 2 מנות אחת לכל ילד לצורך העניין,  אבל זה כן עזר 

ספציפית למצב אצלכם אלא באופן כללי לגבי בתים שבהם התפריט בו מצומצם

אצלי גם הילדונת תחושתית ומצאנו לה דברים שהיא כן מוכנה לאכול 

וגם לא כיוונתי לעניין בריאותי ככ, נטו לעצם העניין שיש ילדים שלא יוכנים לאכול דברים מסוימים. שזה הגיוני כמו שאנחנו המבוגרים לא אוכלים כל דבר

'עשה טובה'

כלומר עבר איזשהו שכנוע

זו התערבות באכילה

מוציא את התיאבון

בכל גיל

הדרך להיפתח למאכלים חדשים עוברת בבחירה נקייה

הילד מבקש/ רוצה לאכול מעצמו

אבל אני לא מדברת על מאכל אחד רק.

כשיש מגוון גדול והילד בוחר לא לאכול רק סלט נניח זה לא נורא בעיניי ולגמרי לגיטימי

כדוגמא - נגיד כהחלטה אוכלים בבית רק סלט פסטה פשטידה ביצים מרק ולחם עם גבינות (נגיד)

מן הסתם לא כל בני הבית אוהבים את כל המגוון כי לכל אחד יש טעם משלו. כמו בבתים שבהם אוכלים כמות מגוונת יותר של אוכל. מספיק שבבית עם תפריט מצומצם מראש יש ילד שלא אוהב "רק" 2 דברים וכבר הוא נחשב בררן סופר, אבל אם לכתחילה המגוון בבית היה רחב יותר ואם היו מציעים לו עוד סוגי מאכלים מאז שהוא קטן סביר להניח שגם כבררן המגוון שלו היה רחב יותר כי חוק המספרים הגדולים

ועדיין, ברור שילדים בררנים עושים כאב ראש להורים. גם לי האמת. כי התזונה היא באחריותינו. ולרוב היא עבור כל המשפחה כל פעם

יש ילדים שנרתעים ממאכלים מסוימים בגלל הריח או המרקם. כל אחד משהו אחר...

אבל ילד שאוכל נגיד רק תפוח אדמה ופסטה - יכול להיות שלא נחשף לעוד דברים שכן מתאימים לו וזה מה שהתקבע אצלו בגלל הדברים שכתבתי בתגובה אחרת כמו

1. ההורים קובעים את הארוחות בבית ואם לא מתאים לו מכינים לו את הדברים היחידים שהוא אוכל או מציעים לו דברים שהוא לא אוהב

2. נוצר אנטי כי זה מכביד על ההורים ולוחצים עליו לנסות

כמו שכתבתי אף אחד לא אוהב לאכול הכל. אני באמת מאמינה לזה. גמני כזו.  השאלה היא מה מתוך מה שכןיכול להתאים מציעים לאורך זמן כדי להרחיב את מגוון המאכלים

לגבי לבשל יותר טוב - מבטיחה לך שאם כמה פעמים לא תבשלי בכלל יתגעגעו לאוכל שלך. לפעמים זה גם נובע מפינוק לדעתי 

מכינה פעם אחת.

יום ראשון מחממים שאריות למורת רוחם, אבל זה גם מבאס.

יום אחד עושה פסטה.

שאר הימים מכינה משהו בשרי.

אם לא אוהבים קטניות או ירקות מבושלים, אז מרגיש שזה אוכל לא מזין אם לא יאכלו את המנה הבשרית. 

אצלנו אוהבים מרקים ואז זה גם משביע וגם בריא ואת יכולה לדחוף כל מיני דברים

גם בולונז שזה עם פסטה אז אוהבים

שוקיים זה גם נחשב אוכל שיחסית אוהבים

או קציצות

וגם הייתי עושה חצי מהימים אוכל בריא וחצי מה שהם רוצים

ומזה דולים את התפוחי אדמה והאטריות אם יש וזהו.  

בלונוז וקציצות למינהם פעם אהבו עכשיו הרוב לא.

עוף אוכלים רק בשבת 

ומנסנ גם דברים אחרים כמו שקשוקה/ פיצה/ פלאפל/ המבורגר וציפס/ שווארמה

זה דברים שבדרכ ילדים כן אוהבים

יום אחד עם אורז

יום אחד בסנדוויץ'

יום אחד עם פירה

אם הילדים לא צריכים גיוון, אז בשביל מי לטרוח?

אם לכם זה חשוב אז תכיני רק לכם

אז מכינה פעמיים בשבוע כמות

ומבינה את התסכול שלך. גם אצלי יש בררנים.

מה שכן, אם הם לא יאכלו מהמקרר שלא יאכלו בכלל. להרגיל ויפה שעה אחת קודם. 

קציצות?

לביבות כלשהן?

אלה דברים שאפשר להכניס בהם ירקות ככה שיצא תפריט בריא. 

הפסקתי לצפות.

שואלת אותה אם היא רוצה לאכול, אם כן, מחממת משהו מהמקרר. אם לא, היא מבקשת כשהיא רעבה.

ואני יודעת שהאוכל שלי טעים, היא פשוט לא רעבה. 

ואכלה רק פתיתים, בערב ביקשה לבד מהאוכל של שבת.  

אבל היא באופן כללי פחות בררנית 

אצלי גיליתי שלרוב כשמשקיעה פחות, הם אוכלים יותר.

וכן מנסה להכין מה שהרוב אוהבים, לפעמים כולם יאכלו וזה פחות עובד בדכ.

כשמשקיעה יותר, עושה את זה מראש בידיעה שלא כולם יאכלו, או יאכלו מעט.וזה גם בסדר..לא מצפה שכולם יאהבו את הכל.

וזה גם ממש משתנה. מיום ליום ובהתאם לגיל. אז תמשיכי לנסות, תגלי מה הכי אוהבים ,, תדעי להכין את זה לפחות פעם פעמיים בשבוע ובאשר תגווני עד שיתרגלו גם לעוד דברים..בהצלחה ואיתך בתסכול

עם אוכל מבושל וכל אחד לוקח מה שאוהב ומחמם לו..

אבל מפחדת לזרוק, והם לא מתלהבים מאוכל מבושל מחומם.

מצד שני באמת מתסכל לדאוג לאוכל טרי ומזין ולקבל פרצופים

אז אמא שלי מכינה אותן דמוי שניצל וזה ממש אהוב גם על הקטנים סוג של "סוכריית שניצל"

לוקחים שוקיים ומנקים אותן מהעור. מערבבים בשקית הקפאה או קערה שמן עם מלח ותבלינים (תבלין פרגית, אבקת שום, חרדל, או יותר קלאסי פפריקה וכו).

ואח"כ טובלים בפירורי לחם מתובלים. אופים על נייר אפייה משומן. יוצא ממש מוצלח.

בהצלחה אהובה❤️ זה ראוי להערכה שחשוב לך שהם יאכלו אוכל מזין!

פלאפל (כדורים אפשר קנוי), ציפס (אפוי או מטוגן לפי הנוחות) ותוספות לפי מה שאוהבים

פיתה/באגט עם נקניקיות וצ'יפס וקטשופ

פירה ושניצל

אורז ועדשים (יש ילדים שאוהבים עדשים חומים מבושלים במים)

קוסקוס עם מרק (אפשר רק המים אם לא אוהבים את הירקות של המרק)

פסטה עם בלונוז או רוטב אדום

פיצה ביתית

קציצות כלשהן עם אורז/פתיתים

מרק כתום

מרק עוף

מרק ירקות, שהירקות חתוכים גדול ואפשר לברור מה שרוצים

ובלי קשר למה מכינים-

תכיני לך ולבעלך. ילדים הם עם בררן. בסוף עם הגיל רובם נפתחים יותר. בעיקר לדברים שראו בבית. זה לא אומר כלום על רמת הבישול שלך.

אם תכיני להם יותר מאוחר נגיד ב16 או 17 הם כן יאכלו?

נסית פעם לשבת איתם ולבקש מהם לבנות תפריט של מה אוהבים (במיוחד אם הם כבר בגיל בי"ס)? לפעמים יש להם רעיונות טובים. בהנחה שהם כן רעבים מתישהוא.

אפשר לשאול אותם אם אכלו בהזנה/אצל חבר/אצל סבתא משהו שאהבו וירצו שתכיני. 

בטוחה שגם אם עכשיו הם לא אוכלים מספיק, הזיכרון של אבא או אמא עם ארוחה חמה בצהריים יהיה זיכרון טוב בשבילם.

כל הכבוד! 

אני בקושי מצליחה לבשל פעמיים בשבוע. (מראש ליומיים שלוש קדימה)

ואני גם הגעתי מבית שאמא שלי בישלה כל יום

ואלה לא עזר לי גם לבשל

לדעתי אם הילדים שלך עדיין קטנים אז תשחררי...

שיהיה אוכל על השולחן/ במטבח כשירצו שיבואו לאכול

אם לא אז שידלגו ויחכו לארוחת ערב.

מסייגת שזה כמובן דעה אישית לא מקצועית ולא לוקחת בחשבון מצבים רפואיים וכדו'

המבושל כמו שצריך.

לא קראתי את כל התגובות, ואני לא יודעת אם שאלו וציינת בני כמה הילדים, אבל מעריכה שהם כבר יאהבו את האוכל של אמא ויתגעגעו אליו כשיתחתנו...

לפעמים חוזרים לא רעבים מבית הספר ומעדיפים לנשנש...

ארוחה עיקרית סוגרת את היום ומעייפת

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

שתקשורת הורה ילד

באחריות ההורה באחוזים גבוהים

בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים

בה יש ציפייה וצורך מהצד השני

תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה

שהוא לא בלבל של הילד

שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות

לכן כשילדה אומרת משהו שלילי

אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו

אלא להבין את הצד שלה

גם אצלי היו בעבר אמירות דומות

ובצדק

עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים

אז הייתי עונה בסתמיות

נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי

לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות

זכותם לתהות ולרצות

וזכותי לבחור לעשות אחרת

אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי

אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה

היא גם קצת צודקת

אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים

זה לא אומר שהיא לא בסדר

זה אומר שיש מצב מורכב

והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים

(ולרצות 2 ילדים זה טוב

לא בגלל מספר כלשהו

אלא

יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר

זה דבר מעולה)

תנסי את האבקה של אלטמן

לי אישית זה עשה הכי פחות תופעות משאר התוספים

לגבי האוכל גם לי המצות עושות בלגן שלם ... 😪 גם מחפשת מה להכין בלי מצות

חיבוק❤️

לא פשוט

אבל כמו שאומרים

שהיא תהיה אמא רק אז תבין כמה זה לא פשוט

ותתפחי לעצמך על השכם !! על כל דבר את עושה למען הבית והמשפחה

זה לא מובן מאליו במציאות המטורללת הזאת..!

תנסי לדבר לליבה ולדבר אליה כנו מבוגר

להסביר לה את הקושי שלך מנקודת מבטך

בלי צעקות וכעס

תני לה כמה ימים

לפעמים השתיקה זה הדבר הכי חכם לעשות

וזה גורם לצד השני לערער .

בשוט'

גם למתבגרת שלי יש אמירות דומות (פתחתי על זה שרשור בפורום אמ''ה, מאמינה שהוא עוד בעמוד הראשון).

עוזר לי לזכור שזה 'בורח' לה. זה לא היא- זה הגיל. וכמו שאני לא מתרגשת כשלבן ה-3 בורח פיפי, ככה לא צריך להתרגש ממה שהיא אומרת. ואולי זו השוואה מעליבה, אבל לי זה עוזר להחליק ולא לקחת ללב.

האמת שמאז השרשור שם שמתי לב שאני לוקחת כמובן מאליו את המעט שהיא עושה בבית. והחלטתי להעצים את מה שהיא כן עושה.

ביום שישי היא שטפה כלים. אז נכון שזה היה הדבר היחיד שהיא עשתה- אבל החמאתי לה על זה ממש, שהם יצאו נקיים, ואיך היא הצליחה לארגן אותם במתקן ייבוש של פסח...

ואז אחרי הדלקת נרות היא הציעה לקחת איתה את הקטן לתפילה כדי שאוכל לנוח.

אז אולי גם היא מבקשת פה משהו, שהוא לאו דווקא אמא מתפקדת במשרה מלאה. אולי היא צריכה שתראי יותר את מה שהיא כן עושה, אולי היא רוצה שתקדישי לה זמן למרות העייפות, אולי היא פשוט דואגת לך וככה זה יוצא לה (במיוחד אם היא לא יודעת על ההריון). לפי האמירה על השני ילדים- אולי אפילו היא שואלת את עצמה איך היא תסתדר כשהיא תהיה בהריון, זה כבר יכול להתחיל להדאיג בגילאים הללו...

בקיצור, תנסי לשמוע בין המילים, ולספק את הצורך המהותי שלה גם בלי לקום מהספה.

להבין שככה זה גיל ההתבגרות....אני חושבת שאני נופלת ממש שהיא יוצאת עליי כי אני בעצמי מרגישה גרועה.

אז בעצם היא באה לקרקע רעועה לכתחילה ורק נשאר לה להדליק לי את האור לכאורה...

ומראה לי מה שאני חושבת על עצמי.

שאני מרגישה לא בסדר.

שאני חלשה,שאין לי כח לסדר את הבית,לשמור עליו נקי,להיות אמא רגועה....

כאילו מעצמי אני מרגישה לא בסדר על התפקוד שלי...

אז להיות מולה ברוגע אני צריכה קודם להיות חזקה בבפנים שלי ואני לא יודעת איך לעשות זאת..

תמיד לזהות את נקודות התורפה של ההורים וללחוץ דווקא עליהן (קראתי פעם מחקר שהתדר של הבכי של התינוק מתאים לחדר ספציפי שהכי יפעיל את ההורה הספציפי שלו).

וזה מה שכל כך מגדל אותנו בהורות...

ואני חושבת שעצם המודעות שלך היא כבר צעד ענק בכיוון. כי באמת את עושה כרגע את הדבר הכי גדול בעולם (מגדלת בתוכך חיים). ובאמת מותר לך להיות חלשה ופחות מתפקדת.

וכל כך קשה לנו כנשים להצליח לאהוב את עצמנו גם כשאנחנו ''לא עושות כלום''.

אבל את מדהימה, אלופה ואהובה מעצם היותך. לא צריכה לעשות כלום כדי להיות זכאית לזה.

אלא לקבל את עצמך גם כשאת חלשה ולא מתפקדת

זה בסדר לא לתפקד

זה לא מהות חיינו

להפך

מהות החיים

זה להיות שלמים עם עצמנו

גם ברגעים חלשים

כשאנחנו בטוחות בעצמינו אז האמירות בחוץ לא מסעירות אותנו

ואז את יכולה לעמוד מולן בשוויון נפש יותר ולא להתערבב

לזהות מה היא צריכה לשמוע

ולא לדבר מהבטן ומהפגיעות

ולא להצטדק מולה.את לא צריכה בכלל להכנס לעמדה ולשדר לה עלבון

זה לא בריא לשתיכן

גיל ההתבגרות.
אני לא הייתי נותנת לבת שלי לדבר אלי בכזו צורה, כמובן נותנת לה מקום לבטא רגש, ומחשבות אבל לא בדרך מזלזלת כלפי אמא ובחוסר כבוד, בפרט שזה פוגע בך ונותן בך תחושות לא טובות.

אני מעמידה לה גבולות.

אומרת-תדברי בכבוד או לא ככה מדברים.

מרגישה שזה סיסמא שהרבה מדברים עליה

לתת מקום לרגש,אבל לא לדבר בחוצפה.

יש מתכון כזה ?

אשמח לשמוע.

אבל מה היית עושה?

לכי מהבית?

הרבה פעמים גם אצל מבוגרים יש האשמה  והשלכה החוצה כשמרגישים תסכול במקום להתרכז במה שאנחנו מרגישים בעצם

ולכן הנכון הוא להסביר לה את זה

שתדבר על מה היא מרגישה במקום להאשים אותך

לדוגמה - אני מרגישה חוסר אונים כשאת שוכבת ככה ונראית חולה כל היום

את חסרה לי/ האוכל שלך חסר לי/ אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד פה בבלאגן

סביר להניח שזה מה שהיא באמת מרגישה אבל לא יודעת לבטא

יש לדבר רגשוץת, שזו לפעמים למידה נרכשת
ויש לדבר לאמא לא בכבוד

"ככה לא מדברים
"תדברי בכבוד"
זה כמו לדבר אוויר
זה הרבה יותר מעבר, הרבה יותר עמוק.
מה אני מרגישה? מפריע לי ש....
הייתי רוצה ש...
ולא האשמה
את...
ואת...
ואת...
זה שלב ראשון
 

הייתי מציעה שבעלך יאיר את עיני הבת בעניין.
לא נראה לי שמה שאכפת לך עכשיו זה איך היא מדברת... פשוט זה מציק לך בלב וחבל.
 

א. לגבי הברזל ממליצה על ברזל עדין של סולגאר- זה לא עושה בכלל תופעות לוואי ולי כן עזר. ויש גם עוד תוספים טבעיים שנותנים כח

גם לאכול תזונה נכונה לחיוזק ברזל עוזר..

ב. לגבי הבת המתבגרת- היא יודעת על ההריון?

וגם אם לא..אני היתי לוקחת אותה במזן רגוע לשיחה..

מסבירה לה שאת מבינה שבתור ילדה יש לה כל מיני מסקנות ורגשות סביב מה שקורה בבית

משתפת שיש דברים שקל לחשוב כשאת מחוץ לסיטואציה..ושיש דברים שלומדים ומבינים אותם מתוך הנסיון חיים.. שקל לחשוב שאנחנו הכי חכמים ויודעים הכל יותר טוב מההורים אבל שתקח בחשבון שלא הכל היא יודעת..ולא הכל כזה קל כמו שנדמה לה..

ושמותר לה לגבש דעות עצמאיות ושונות..אבל שאדם בוגר לומד לא לומר כל דעה שיש לו בקול רם..לא כביקורת..קל להשמיע ביקורת אבל צריך גם רגישות לחשוב האם הז מועיל או רק פוגע ומחליש

היתי מזמינה אותה בכיף לשתף בתחוושת ןבשאלות- אמא אני רןאה שאת חלשה ובלי כח ושהכל מרגי ש לך קשה זה גורם לי לחשוב שלא כדאי להביא הרבה ילדים.. מה את אומרת

ולפתח שיחה סביב זה

ולא לומר בהתרסה כל דבר..

תלוי איך את מכירה אותה ומה נשמע ומה לא..אבל כן שיחה בוגרת שמזמינה אותה לגדול לא רק בדעתנות אלא גם ברגישות

מול הבת שלך!!!
בפירוט...
אפילו בדברים הקטנים ביותר
את לא צריכה להיפגע מביתך וכדאי שתשקפי לה בהתאמה מה דבריה מחוללים אצלך, וכמה צער זה מקנה לך, בנוסף להעצמה ןהערכה שתראי לבת שלך על העזרה.
אני עם הריונות קשים של היפרמאזיס- חוסר תפקוד מוחלט לכמה חודשים בתחילת כל הריון.
בעלי לא נתן למתבגרות בבית לדבר אליי בזלזול ובמילים של כל היום את ישנה, לא מתפקדת וכו..
תמיד דאג לפאר ולרומם, כמובן שיחס מזלזל כלפי אמא לא התקבל, ולאחר שיח גם לא המשיך. 
אני לא הייתי מוכנה שהבת שלי תדבר אליי ככה, כמובן תעשי את מה שנכון לך.

א. לגבי אוכל. היית ממליצה על שייקים, מרק ירקות וכאלה. אפשר להכין כמות גדולה ואז לאכול כל פעם קצת.

ב. לגבי הבת שלך. אני חושבת שאץ צריכה לתת מיסגור: היא מתבגרת והביטויים שלה בעיקר מצחיקים. ומצד שני- את בהריון ורמת ההורמונים משפיעה על הרגישות הגבוהה שלך. ולכן זה עוד יותר פוגע. הייתי מתעלמת מהאירוע ומתייחסת לזמנים הטובים שלה.

מאחלת לך לצלוח בשלום את הימין האלה.

הרבה פעמים הסתכלתי על הורים שילד שלהם התנהג מוזר או לא בפרופורציה, וחשבתי לעצמי שההורה הזה לא יודע לשים גבולות. או ריחמתי שהמצב כל כך חריג. או תהיתי איך הם נותנים למצב כזה להמשיך?!

עד שזה מגיע אלי... עד שזה קורה אצלי...

הנערים- מלשון התנערות.

מתבגרים מדברים לפעמים בצורה שהשומע לא מאמין!

עד שזה קורה אצלך בבית... במשפחה טובה של "אנשים שיודעים לחנך".

וגם הורים שזוכרים את גיל ההתבגרות של עצמם - נראה שכל דור מתעלה על הדור הקודם .

אז פותחת יקרה, זה באמת לא נעים שהבת מתחצפת ככה,

אבל עד שזה לא קורה בבית שלך אתה לא מבין באמת.

כשאומרים "איך אתם נותנים לה לדבר ככה" - אותי לפחות זה מחליש מאוד.

קודם כל חזקי את עצמך על המציאות המורכבת שבה את נמצאת, באמת שלא הכל בשליטתך או באחריותך

מה הילדה אמרה

הוציאה בלי פילטרים את שעל ליבה

זה הרבה יותר טוב מבית שאסור לדבר בו

שמשתיקים את הילדים

והמחירים עלולים להיות כבדים למשך שנים ארוכות

(אצל ההורים שלי השתיקו

והמחיר של זה

קשר רופף מאד עד היום

למרות שאני מעל 20 שנה מחוץ לבית)

יגרום לך להתחבר לתהליך ולשמוח שהוא שם..

וכדאי לנסות להנות, זה בכל מקרה יקח עוד זמן בע"ה...

הריון זה באמת מסע לא קל בכלל, ולפעמים אפילו קשה ומאתגר

ממליצה לך לחשוב מה יכול לעשות לך טוב

ומחזקת אותך שבסוף הילד/ה מביאים איתם אור גדול ואהבה גדולה

וזה קשוח

כבד

לא נוח

ומלחיץ

אבל זה שווה!!!!!

וכל יום נוסף בבטן זה מתנה עצומה לך ולהם.

מניסיון

חיבוק גדול!!!

ונשימה עמוקה