שזה לגיטימי שאין חשק לאכול

אצלנו זה בכלל לא אישו

כל אחד אוכל מה שהוא אוהב ומה שמתחשק לו

אין ארוחה אחת לכולם

יש מגוון

אבל בכלל לא משקיעים בבישול באמצע שבוע

פסטה צ'יפס טבעול נקניקיות פיצה (קפואה) נודלס ירקות ופירות טריים

דברים שקל להכין

נראה לי הבעיה היא בציפייה שאם משקיעים בבישול אז צריכים לאכול

כי הם לא אוכלים קטניות, ירקות מבושלים ומי יודע מה פירות..

לא רוצה שרק בשבת יהיה חלבון איכותי

שלי לא אוכלים בכל ארוחה חלבון

גם אני לא

לפי מה שזורם

אבל הם אוכלים בכיף

ודי בריא

אין אצלי ילדים בררנים

גם אלה שהיו בררנים כשהיו קטנים (עד גיל 3) זורמים על הרבה מאכלים

אני חושבת שבררנות מגיל מסוים זה התנהגותי בגלל שההורה מתערב באכילה

עדיף ארוחות שמתאימות לתיאבון של הילד ולדברים שהוא אוהב

מאשר סוג החלבון או ההרכב המדויק של הארוחה

ואישו סביב נושא האוכל

שגורר תוצאות לטווח ארוך

שלא קשורה בהתערבות של ההורים. אני האחרונה שמתערבת באוכל של הילדים ומכריחה אותם לאכול (בתור בררנית בעצמי🤭) ויש לי כמה ילדים בררניים, מי יותר (יש אחד בררן מאוד, והוא אפילו תאום זהה) ומי פחות.

מה שכן, זה כנראה תורשתי... כי אמא שלי גם הייתה בררנית כילדה... (עם השנים היא למדה לאכול)

אולי דוגמא אישית

אני רואה כ"כ הרבה הורים שמתערבים לילדים וכ"כ הרבה בררנים

שזה נראה סיבה ותוצאה טבעית

זה פשוט הורס את התיאבון 

גם אצלי זה ככה, אגב.

@oo - ברור לי שיש גם בררנות על רקע לחץ מוגזם מההורים, אבל זו ממש לא הסיבה היחידה שיכולה להיות.

בכל מקרה, זה בהחלט כן קשור לתחושתיות. אני וגיסי עם רגישות תחושתית ונמנעים כמעט בדיוק מאותם מאכלים. אני מכירה עוד אנשים שזה נכון לגביהם.

ואגב, אצלנו בבית ממש לא היה לחץ על אוכל. בכל זאת מחצית מהאחים "בררנים", בגלל עניין תחושתי.

זה גם לא קשור לחשיפה, כי למשל רובנו לא נוגעים בירקות מבושלים למרות שאמא שלי הכינה ומכינה והיא ואבא שלי אוכלים בתאבון. ושוב, זה לא המקרה היחיד שאני מכירה.

עם זה, כולנו יכולים למצוא מה לאכול ולצאת שבעים מרוב הארוחות. כך שאולי לפי ההגדרה שמשתמעת מדבריך אנחנו לא בררנים.

זה יכול להיות קשור גם לתת - תחושתיות וליתר תחושתיות

וגם עם מספיק חשיפה אפשר להגדיל מגוון (למשל אני מצליחה לאכול מעט בטטה אחרי שהתעקשתי לטעום שוב ושוב)

עם חשיפה

עד גיל 16 לא טעמתי קוטג' אף פעם, חצילים אכלתי רק אחרי שהתחתנתי. גם בטטה וטחינה. בטח יש עוד שאני לא זוכרת אבל אכלתי המון המון דברים אחרים אז זה היה בסדר

לא רואה בעיה בלבחור מה לאכול

אלא באי אכילה בעקבות בררנות

אנחנו מכינים וקונים אוכל לפי מה שכל אחד אוהב

ולא מתערבים בכלל באכילה

ככה שכולם פה אוכלים

ומי שרגיל לאכול

אוכל גם כשיש אוכל קצת שונה מהרגיל

אם לא דואגים שיהיה אוכל שהילדים אוהבים ומתערבים להם באכילה (משכנעים/ מכריחים/ עושים התניות) והילד לא אוכל

זה בררנות בעיתית

אני חושבת שרוב האנשים מגדירים בררנות כאכילה של מספר מצומצם של מאכלים.

לדוגמה ילד שאוכל בעיקר שניצל תירס, אבל אם אין אז הוא אוכל כמה ביסים ממשהו אחר לא יחשב בררן לפי מה שאמרת. אבל לפי רוב הנשים הוא כן יחשב בררן כיוון שהתפריט שלו מורכב ממאכל אחד בעיקר.

הבנתי נכון?

שאוכל מספר מצומצם מדי של מאכלים בהכרח יהיה בררן כי המאכלים הללו לא ימצאו בכל מקום שהוא אוכל

ובהכרח לא יאכל בשגרה באופן תקין

ילד שבורר חלק מהמאכלים אבל נשאר עם כמות מאכלים סבירה ואוכל כמות סבירה בכל מצב (בין אם יש אוכל שהוא אוהב ובין אם אין) זה לא בררנות בעייתית

שהבררנות עצמה פחות אישו

אלא מה שהיא גורמת

אם הילד לא אוכל כמות מספקת/ תזונה מזינה והגדילה שלו נפגעת או משהו אחר נפגע

זה בעייתי

שהילד לא יעלה במשקל כמו שצריך...אפילו שלא רואים במבט ראשון (צריך להשקל אצל הרופא ושיראה לפי ההיסטוריה של הילד אם זה תקין או לא... )

יש לי ילדה לא ככ בררנית אבל לא מאד אוכלת בסופו של דבר בארוחות בבית... קצת והולכת.  אז באמת הרופאה אמרה שהיא לא עלתה במשקל כמו שצריך.. והיא לא תינוקת ... היא כבר בגן. 

ברגע שהאמא בררנית מן הסתם זה משפיע על כל הבית כי לרוב היא לא תכין מאכלים שהיא לא אוכלת וזה ממילא מצמצם את המגוון. אז מתוך מגוון מתומצם לאכול רק מה שאוהבים זה הגיוני. 

נכון שאני לא מכינה הרבה, אבל כשהם מגיעים למקומות אחרים הם זוללים.

וכמו שאמרתי, יש לי תאומים זהים (כנראה) שנחשפו כל השנים לאותו אוכל, אחד בררן ברמה הזויה והשני אוכל כמעט הכול. אז כן, יש פה משהו מולד🤷‍♀️

(אגב, ב"ה נכון לעכשיו הבריאות של התאום הבררן לא נפגעה. אני כן לחוצה מזה קצת, כי הוא מתחיל עכשיו את גיל ההתבגרות, אבל אין לי הרבה מה לעשות חוץ מאשר לדבר איתו בהיגיון על החשיבות שבאכילת כל מיני מאכלים, ולקוות שמתישהו משהו יחלחל לו והטעם שלו ישתנה...)

למשל קשיים תחושתיים אצל ילדים, חוויות שליליות מאוכל שנובעות מקשיים פיזיולוגיים-כמו אלרגיות, קשיי בליעה ודומיהם.

הגיוני שהנפוץ ביותר זה קשיים רגשיים, אבל אי אפשר להפיל הכל האמא😅

גם לי יש ילדה שהיא די בררנית עם תחושתיות אז אני מכירה מקרוב

ומה שתיארת לגבי אלרגיות וכו לדעתי זה יחסית נדיר והיקף הבררנות שיש לא נובעת בעיקר מקשיים פיזיים אלא באמת יותר רגשיים

וחלק מזה זה גם יכול להיות מקובעות של ההורים על מה ילד צריך או לא צריך לאכול ונותכ סביב זה מאבק מיותר

אבל המקור שלהם הוא לאו דווקא ההורים אלא נתונים פיזיים, כן, כמו אלרגיה. במיוחד אלרגיה למספר אלרגנים ...

אני גם חושבת שיש לנו נטייה לשים הרבה מאוד על ההורים, וכן, בחלק מהפעמים הם גם באמת נושאים באחריות, אבל גם יש פעמים שיש ילדים שהם קצת אחרים, וזה לא בגלל קושי רגשי שמועבר מההורים-אלא פשוט כי אלו המאפיינים שלהם.

פעם דיברתי עם איזו אמא שהייתה מנהלת, ולא הבינה תירוצים של הורים , וסיפרה לי שהיא לא ידעה מה ילד שלא ישן, וגם לא הבינה מה זה פעוט שצריך השגחה תמידית, מבחינתה ילדים כאלה אלו ילדים שההורים שלהם לא חינכו אותם כמו שצריך, עד שהגיע ילד מספר 7 והיא הבינה את גודל הטעות, ושיש סוג של ילדים שהם פשוט אחרים🤷🏻‍♀️

יש המון טיפים להתמודד עם בררנות, להכין עם הילדים את האוכל, לאכול איתם, להוריד לחץ-אבל צריך לזכור שיש ילדים שיישארו בררנים, ואז החוכמה זה להוריד לחץ, לקבל את זה ולסמוך על הגוף של הילד דיידע לבקש את מה שהוא צריך, וזה אתגר מטורף! הגיוני שהורים יפקששו וקצת ילחצו וזה ייראה שהם יוצרים את הבעיה, אבל הרבה פעמים זאת תגובה טבעית לבעיה שהייתה קיימת עוד קודם

לא אמרתי את זה

וגם, לא כל הילדים הבררנים סובלים מאלרגיות. אני לא. והבת שלי לא למשל. ויש בטוח עוד הרבה

מה שכן אמרתי, שאפשר לנסות להתמודד עם זה כשמרחיבים את מגוון המאכלים בבית. זה הכל.

כולנו בררנים בצורה מסוימת. לא כולם אוהבים לאכול הכל

אצל ילד זה אחרת בגלל 2 סיבות:

1. לרוב לא הם קובעים מה הם אוכלים אלא ההורים והתפריט הקיים זה מה שיש לרוב משיקולים כאלה ואחרים בעוד שמבוגרים כן יכולים להרשות לעצמם לגוון

2. מבוגרים פחות מקבלים ביקורת על מה שהם אוכלים ופחות נכנסים להם לצלחת עם אמירות כמו זה לא בריא, רק תנסה וכו

לילד אחד מתאים המגוון שאת מכינה שמתאים למה שהחלטת והוא אוכל גם מה שאת לא מכינה בחוץ (אם הבנתי נכון), ולילד אחר זה לא מספיק והוא לא אוהב את כל מה שמכינים בבית (הגיוני בעיניי. גם אצלי בין הילדים יש הבדל והם לא אוהבים את אותם דברים) ואולי חשיפה ליותר סוגים הייתה מרחיבה באופן קבוע את סוגי המאכלים שהוא אוכל אבל לא מכינים בבית

אני הצלחתי להרחיב את סוגי המאכלים שאוכלים פה באמצעות חשיפה מתמדת והרחבה של התפריט. זה לא אומר שאני כל הזמן מכינה 2 מנות אחת לכל ילד לצורך העניין,  אבל זה כן עזר 

ספציפית למצב אצלכם אלא באופן כללי לגבי בתים שבהם התפריט בו מצומצם

אצלי גם הילדונת תחושתית ומצאנו לה דברים שהיא כן מוכנה לאכול 

וגם לא כיוונתי לעניין בריאותי ככ, נטו לעצם העניין שיש ילדים שלא יוכנים לאכול דברים מסוימים. שזה הגיוני כמו שאנחנו המבוגרים לא אוכלים כל דבר

'עשה טובה'

כלומר עבר איזשהו שכנוע

זו התערבות באכילה

מוציא את התיאבון

בכל גיל

הדרך להיפתח למאכלים חדשים עוברת בבחירה נקייה

הילד מבקש/ רוצה לאכול מעצמו

אבל אני לא מדברת על מאכל אחד רק.

כשיש מגוון גדול והילד בוחר לא לאכול רק סלט נניח זה לא נורא בעיניי ולגמרי לגיטימי

כדוגמא - נגיד כהחלטה אוכלים בבית רק סלט פסטה פשטידה ביצים מרק ולחם עם גבינות (נגיד)

מן הסתם לא כל בני הבית אוהבים את כל המגוון כי לכל אחד יש טעם משלו. כמו בבתים שבהם אוכלים כמות מגוונת יותר של אוכל. מספיק שבבית עם תפריט מצומצם מראש יש ילד שלא אוהב "רק" 2 דברים וכבר הוא נחשב בררן סופר, אבל אם לכתחילה המגוון בבית היה רחב יותר ואם היו מציעים לו עוד סוגי מאכלים מאז שהוא קטן סביר להניח שגם כבררן המגוון שלו היה רחב יותר כי חוק המספרים הגדולים

ועדיין, ברור שילדים בררנים עושים כאב ראש להורים. גם לי האמת. כי התזונה היא באחריותינו. ולרוב היא עבור כל המשפחה כל פעם

יש ילדים שנרתעים ממאכלים מסוימים בגלל הריח או המרקם. כל אחד משהו אחר...

אבל ילד שאוכל נגיד רק תפוח אדמה ופסטה - יכול להיות שלא נחשף לעוד דברים שכן מתאימים לו וזה מה שהתקבע אצלו בגלל הדברים שכתבתי בתגובה אחרת כמו

1. ההורים קובעים את הארוחות בבית ואם לא מתאים לו מכינים לו את הדברים היחידים שהוא אוכל או מציעים לו דברים שהוא לא אוהב

2. נוצר אנטי כי זה מכביד על ההורים ולוחצים עליו לנסות

כמו שכתבתי אף אחד לא אוהב לאכול הכל. אני באמת מאמינה לזה. גמני כזו.  השאלה היא מה מתוך מה שכןיכול להתאים מציעים לאורך זמן כדי להרחיב את מגוון המאכלים

לגבי לבשל יותר טוב - מבטיחה לך שאם כמה פעמים לא תבשלי בכלל יתגעגעו לאוכל שלך. לפעמים זה גם נובע מפינוק לדעתי 

מכינה פעם אחת.

יום ראשון מחממים שאריות למורת רוחם, אבל זה גם מבאס.

יום אחד עושה פסטה.

שאר הימים מכינה משהו בשרי.

אם לא אוהבים קטניות או ירקות מבושלים, אז מרגיש שזה אוכל לא מזין אם לא יאכלו את המנה הבשרית. 

אצלנו אוהבים מרקים ואז זה גם משביע וגם בריא ואת יכולה לדחוף כל מיני דברים

גם בולונז שזה עם פסטה אז אוהבים

שוקיים זה גם נחשב אוכל שיחסית אוהבים

או קציצות

וגם הייתי עושה חצי מהימים אוכל בריא וחצי מה שהם רוצים

ומזה דולים את התפוחי אדמה והאטריות אם יש וזהו.  

בלונוז וקציצות למינהם פעם אהבו עכשיו הרוב לא.

עוף אוכלים רק בשבת 

ומנסנ גם דברים אחרים כמו שקשוקה/ פיצה/ פלאפל/ המבורגר וציפס/ שווארמה

זה דברים שבדרכ ילדים כן אוהבים

יום אחד עם אורז

יום אחד בסנדוויץ'

יום אחד עם פירה

אם הילדים לא צריכים גיוון, אז בשביל מי לטרוח?

אם לכם זה חשוב אז תכיני רק לכם

אז מכינה פעמיים בשבוע כמות

ומבינה את התסכול שלך. גם אצלי יש בררנים.

מה שכן, אם הם לא יאכלו מהמקרר שלא יאכלו בכלל. להרגיל ויפה שעה אחת קודם. 

קציצות?

לביבות כלשהן?

אלה דברים שאפשר להכניס בהם ירקות ככה שיצא תפריט בריא. 

הפסקתי לצפות.

שואלת אותה אם היא רוצה לאכול, אם כן, מחממת משהו מהמקרר. אם לא, היא מבקשת כשהיא רעבה.

ואני יודעת שהאוכל שלי טעים, היא פשוט לא רעבה. 

ואכלה רק פתיתים, בערב ביקשה לבד מהאוכל של שבת.  

אבל היא באופן כללי פחות בררנית 

אצלי גיליתי שלרוב כשמשקיעה פחות, הם אוכלים יותר.

וכן מנסה להכין מה שהרוב אוהבים, לפעמים כולם יאכלו וזה פחות עובד בדכ.

כשמשקיעה יותר, עושה את זה מראש בידיעה שלא כולם יאכלו, או יאכלו מעט.וזה גם בסדר..לא מצפה שכולם יאהבו את הכל.

וזה גם ממש משתנה. מיום ליום ובהתאם לגיל. אז תמשיכי לנסות, תגלי מה הכי אוהבים ,, תדעי להכין את זה לפחות פעם פעמיים בשבוע ובאשר תגווני עד שיתרגלו גם לעוד דברים..בהצלחה ואיתך בתסכול

עם אוכל מבושל וכל אחד לוקח מה שאוהב ומחמם לו..

אבל מפחדת לזרוק, והם לא מתלהבים מאוכל מבושל מחומם.

מצד שני באמת מתסכל לדאוג לאוכל טרי ומזין ולקבל פרצופים

אז אמא שלי מכינה אותן דמוי שניצל וזה ממש אהוב גם על הקטנים סוג של "סוכריית שניצל"

לוקחים שוקיים ומנקים אותן מהעור. מערבבים בשקית הקפאה או קערה שמן עם מלח ותבלינים (תבלין פרגית, אבקת שום, חרדל, או יותר קלאסי פפריקה וכו).

ואח"כ טובלים בפירורי לחם מתובלים. אופים על נייר אפייה משומן. יוצא ממש מוצלח.

בהצלחה אהובה❤️ זה ראוי להערכה שחשוב לך שהם יאכלו אוכל מזין!

פלאפל (כדורים אפשר קנוי), ציפס (אפוי או מטוגן לפי הנוחות) ותוספות לפי מה שאוהבים

פיתה/באגט עם נקניקיות וצ'יפס וקטשופ

פירה ושניצל

אורז ועדשים (יש ילדים שאוהבים עדשים חומים מבושלים במים)

קוסקוס עם מרק (אפשר רק המים אם לא אוהבים את הירקות של המרק)

פסטה עם בלונוז או רוטב אדום

פיצה ביתית

קציצות כלשהן עם אורז/פתיתים

מרק כתום

מרק עוף

מרק ירקות, שהירקות חתוכים גדול ואפשר לברור מה שרוצים

ובלי קשר למה מכינים-

תכיני לך ולבעלך. ילדים הם עם בררן. בסוף עם הגיל רובם נפתחים יותר. בעיקר לדברים שראו בבית. זה לא אומר כלום על רמת הבישול שלך.

אם תכיני להם יותר מאוחר נגיד ב16 או 17 הם כן יאכלו?

נסית פעם לשבת איתם ולבקש מהם לבנות תפריט של מה אוהבים (במיוחד אם הם כבר בגיל בי"ס)? לפעמים יש להם רעיונות טובים. בהנחה שהם כן רעבים מתישהוא.

אפשר לשאול אותם אם אכלו בהזנה/אצל חבר/אצל סבתא משהו שאהבו וירצו שתכיני. 

בטוחה שגם אם עכשיו הם לא אוכלים מספיק, הזיכרון של אבא או אמא עם ארוחה חמה בצהריים יהיה זיכרון טוב בשבילם.

כל הכבוד! 

אני בקושי מצליחה לבשל פעמיים בשבוע. (מראש ליומיים שלוש קדימה)

ואני גם הגעתי מבית שאמא שלי בישלה כל יום

ואלה לא עזר לי גם לבשל

לדעתי אם הילדים שלך עדיין קטנים אז תשחררי...

שיהיה אוכל על השולחן/ במטבח כשירצו שיבואו לאכול

אם לא אז שידלגו ויחכו לארוחת ערב.

מסייגת שזה כמובן דעה אישית לא מקצועית ולא לוקחת בחשבון מצבים רפואיים וכדו'

המבושל כמו שצריך.

לא קראתי את כל התגובות, ואני לא יודעת אם שאלו וציינת בני כמה הילדים, אבל מעריכה שהם כבר יאהבו את האוכל של אמא ויתגעגעו אליו כשיתחתנו...

לפעמים חוזרים לא רעבים מבית הספר ומעדיפים לנשנש...

ארוחה עיקרית סוגרת את היום ומעייפת

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).

זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.

לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו). 

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם