אוקיי אז אני משמיטה מעט פרטים מחשש לאאוטינג, אבל אתחיל ואומר שאנחנו לא זוג שרב הרבה בכלל, בעלי אבא ובעל מסור ואוהב, רגיש (לטוב ולמוטב ותכף אסביר), מכביר מילים טובות ועזרה בבית , יחס חם ואוהב לילדים, מקלח , משתולל איתם, קונה מתנות ויודע להקשיב . אדם רגוע בדרכ.
ההורים שלי גרושים, ובעלי ברוך ה ממש בקשר טוב עם אמא שלי (גם אני עם חמותי תודה להשם ובכללי המשפחות מזכירות באופי אז יש יחסים טובים בשני הצדדים תודה להשם מבינים את השגעונות ויודעים לתמרן כשצריך).
אמא שלי ביקשה עזרה (טובה גדולה לא משהו קטן אלא משהו באמת מטריח) בסופש האחרון ובעלי פחות התלהב (באופי שלו הוא לא אדם ככ חרוץ, ולמדתי לקבל את זה כל עוד הוא עוזר כשאני מבקשת גם אם הוא לא כמוני על סוללות), הוא נענה לעזרה שהיא ביקשה ועזר במשך מספר שעות אבל כן נתן תחושה של "זה לא באלי בטוב", אמא שלי נפגעה כי חשבה שהקשר ביניהם מספיק טוב בשביל שהיא תרגיש בנוח לבקש , והתחושה של העזרה הקרירה גרמה לה להרגיש נזקקת,
מפה לשם אני מצאתי את עצמי כל השבת בתווך ביניהם, כשאמא שלי ואני חברות מאוד טובות והיא פגועה ממנו, ובעלי פגוע מאמא שלי ש"לא מעריכה " (אבל הוא לא באמת ראה במודעות אמיתית את התמונה המלאה שהוא באמת עזר לא מכל הלב אלא יותר כדי לרצות והרגישו את זה ).
מפה לשם נגיע לעיקר הדיון- הדיון הוא לא מי צודק ביניהם , לשניהם הייתה אשמה כלשהי בסיטואציב, אבל הדיון הוא על זה שאני אדם ממש מכיל ומרצה , והרגשתי שאני נסחטת נפשית מלשמוע את אמא שלי כמה היא נפגעה מבעלי ולתמוך בה , ולשמוע את בעלי כמה הוא נפגע ממנה ולתמוך בו (כל אחד מהם ראה אחרת את הסיטואציה ואני פשוט כל פעם הקשבתי לכל אחד והשתדלתי ללכת על ביצים ולתת לכל אחד את התחושה שהוא בסדר). אחי גם פגע בי במהלך אותה שבת זרק לי איזו הערה על האופי שלי (על מידה שקשה לי לתקן) אבל עשה את זה ברבים בשולחן שבת וממש הרגשתי הלבנת פנים, בקיצור במוצש הייתי ממש טעונה ואחרי שבעלי עשה את העזרה הזו במוצש הוא חזר ואמר לי "אל תצפי ממני להעלות את המזוודות הביתה כשאנחנו מגיעים" (כשהוא יודע שאני צריכה אותן לבוקר כי יש שם בגדים ודברים של הילדים לגן וכו), ואני שכבר הייתי סחוטה נפשית אמרתי לו "אני אעלה את הכל ואם אני אקבל צירים שתדע שזה בגלל זה " (אני בחודש שמיני והייתי כבר כאובה גם באמת פיזית מכל הנפשי של השבת).
אז הגבתי מהבטן והוא התעצבן , וקרא לי ליד אמא שלי והמשפחה שלי במילות גנאי , וזה שבר אותי.
בכללי כשבעלי נפגע (בגלל זה ציינתי שהוא רגיש לטוב ולמוטב), הוא לא שולט בפה שלו ככ ואחכ מצטער על זה , אבל הפעם פעם ראשונה שהוא קרא לי במילים לא יפות ליד סבא וסבתא שלי וליד אמא שלי ("מגעילה" "כפוית טובה " "ערסית") זה המילים למען האמת …
אציין שאמא שלי לא ענתה לו או השתיקה אותו אבל זה די הכניס את כולם להלם שהחתן המדהים מדבר ככה (לא בציניות, הוא באמת בן אדם מדהים וערכי יש לו אבל בעיה שכשהאגו נפגע הרגש מציף והוא לא שולט בדיבור ).
ועכשיו לעצתכן , הדבר שהכי קל לי לעשות זה לבוא ולהשלים איתו, להגיד לו בוא נדבר וכו (לרוב הפיוס בא ממני גם כשהוא טועה אני פותחת לו פתח, כמו שאמרתי אני טיפוס מרצה והרבה פעמים גם מוחלת על כבודי). אבל הפעם הרגשתי שזה הגדיש את הסאה, אני באמת אישה טובה וכולי למען הבית והילדים, בחיים לא דיברתי אליו ככה גם כשהוא פגע בי , ואני רוצה שזה יהיה קו אדום שיבין שלא מדברים ככה לרעייה, אני יודעת שלא הייתי שה תמים , הוא ציפה להערכה (יותר נכון שאשתחווה לו כנראה ) על כך שהוא עזר לאמא שלי ולא קיבל אותה , אבל זה היה כי הוא בא בגישה של תקיפה של "אני לא עושה יותר כלום" אחרי שאני בעצמי הייתי ככ מוצפת ואחרי ניקיון יסודי שעשינו לסבתא שלי בבית בזמן שהוא עזר לאמא שלי. וגם כל השבת הנפשי העיק עליי אז לא יכלתי להכיל אותו חוזר כועס מהעזרה שנתן.
מתלבטת איך נכון לפתור בינינו את הדברים , ובעיקר כואב לי שהילדים רואים את האווירה הקרה בבית, אתמול והיום (הוא בחדר כרגע) ישנו בנפרד וגם הרדמות בנפרד לילדים ובעיקר כזה התעלמות וחוסר שיח, אני רוצה לעצור את זה וגם יכולה אבל קשה לי להתרפס הפעם אחרי שהלבין את
פניי מול המשפחה שלי.
אבל זה קשוח
