ריב מכוער עם הבעל, ודפוסי ריצוי שליהדרים

אוקיי אז אני משמיטה מעט פרטים מחשש לאאוטינג, אבל אתחיל ואומר שאנחנו לא זוג שרב הרבה בכלל, בעלי אבא ובעל מסור ואוהב, רגיש (לטוב ולמוטב ותכף אסביר), מכביר מילים טובות ועזרה בבית , יחס חם ואוהב לילדים, מקלח , משתולל איתם, קונה מתנות ויודע להקשיב . אדם רגוע בדרכ.

ההורים שלי גרושים, ובעלי ברוך ה ממש בקשר טוב עם אמא שלי (גם אני עם חמותי תודה להשם ובכללי המשפחות מזכירות באופי אז יש יחסים טובים בשני הצדדים תודה להשם מבינים את השגעונות ויודעים לתמרן כשצריך).

אמא שלי ביקשה עזרה (טובה גדולה לא משהו קטן אלא משהו באמת מטריח) בסופש האחרון ובעלי פחות התלהב (באופי שלו הוא לא אדם ככ חרוץ, ולמדתי לקבל את זה כל עוד הוא עוזר כשאני מבקשת גם אם הוא לא כמוני על סוללות), הוא נענה לעזרה שהיא ביקשה ועזר במשך מספר שעות אבל כן נתן תחושה של "זה לא באלי בטוב", אמא שלי נפגעה כי חשבה שהקשר ביניהם מספיק טוב בשביל שהיא תרגיש בנוח לבקש , והתחושה של העזרה הקרירה גרמה לה להרגיש נזקקת,

מפה לשם אני מצאתי את עצמי כל השבת בתווך ביניהם, כשאמא שלי ואני חברות מאוד טובות והיא פגועה ממנו, ובעלי פגוע מאמא שלי ש"לא מעריכה " (אבל הוא לא באמת ראה במודעות אמיתית את התמונה המלאה שהוא באמת עזר לא מכל הלב אלא יותר כדי לרצות והרגישו את זה ).

מפה לשם נגיע לעיקר הדיון- הדיון הוא לא מי צודק ביניהם , לשניהם הייתה אשמה כלשהי בסיטואציב, אבל הדיון הוא על זה שאני אדם ממש מכיל ומרצה , והרגשתי שאני נסחטת נפשית מלשמוע את אמא שלי כמה היא נפגעה מבעלי ולתמוך בה , ולשמוע את בעלי כמה הוא נפגע ממנה ולתמוך בו (כל אחד מהם ראה אחרת את הסיטואציה ואני פשוט כל פעם הקשבתי לכל אחד והשתדלתי ללכת על ביצים ולתת לכל אחד את התחושה שהוא בסדר). אחי גם פגע בי במהלך אותה שבת זרק לי איזו הערה על האופי שלי (על מידה שקשה לי לתקן) אבל עשה את זה ברבים בשולחן שבת וממש הרגשתי הלבנת פנים, בקיצור במוצש הייתי ממש טעונה ואחרי שבעלי עשה את העזרה הזו במוצש הוא חזר ואמר לי "אל תצפי ממני להעלות את המזוודות הביתה כשאנחנו מגיעים" (כשהוא יודע שאני צריכה אותן לבוקר כי יש שם בגדים ודברים של הילדים לגן וכו), ואני שכבר הייתי סחוטה נפשית אמרתי לו "אני אעלה את הכל ואם אני אקבל צירים שתדע שזה בגלל זה " (אני בחודש שמיני והייתי כבר כאובה גם באמת פיזית מכל הנפשי של השבת).

אז הגבתי מהבטן והוא התעצבן , וקרא לי ליד אמא שלי והמשפחה שלי במילות גנאי , וזה שבר אותי.

בכללי כשבעלי נפגע (בגלל זה ציינתי שהוא רגיש לטוב ולמוטב), הוא לא שולט בפה שלו ככ ואחכ מצטער על זה , אבל הפעם פעם ראשונה שהוא קרא לי במילים לא יפות ליד סבא וסבתא שלי וליד אמא שלי ("מגעילה" "כפוית טובה " "ערסית") זה המילים למען האמת …

אציין שאמא שלי לא ענתה לו או השתיקה אותו אבל זה די הכניס את כולם להלם שהחתן המדהים מדבר ככה (לא בציניות, הוא באמת בן אדם מדהים וערכי יש לו אבל בעיה שכשהאגו נפגע הרגש מציף והוא לא שולט בדיבור ).

ועכשיו לעצתכן , הדבר שהכי קל לי לעשות זה לבוא ולהשלים איתו, להגיד לו בוא נדבר וכו (לרוב הפיוס בא ממני גם כשהוא טועה אני פותחת לו פתח, כמו שאמרתי אני טיפוס מרצה והרבה פעמים גם מוחלת על כבודי). אבל הפעם הרגשתי שזה הגדיש את הסאה, אני באמת אישה טובה וכולי למען הבית והילדים, בחיים לא דיברתי אליו ככה גם כשהוא פגע בי , ואני רוצה שזה יהיה קו אדום שיבין שלא מדברים ככה לרעייה, אני יודעת שלא הייתי שה תמים , הוא ציפה להערכה (יותר נכון שאשתחווה לו כנראה ) על כך שהוא עזר לאמא שלי ולא קיבל אותה , אבל זה היה כי הוא בא בגישה של תקיפה של "אני לא עושה יותר כלום" אחרי שאני בעצמי הייתי ככ מוצפת ואחרי ניקיון יסודי שעשינו לסבתא שלי בבית בזמן שהוא עזר לאמא שלי. וגם כל השבת הנפשי העיק עליי אז לא יכלתי להכיל אותו חוזר כועס מהעזרה שנתן.

מתלבטת איך נכון לפתור בינינו את הדברים , ובעיקר כואב לי שהילדים רואים את האווירה הקרה בבית, אתמול והיום (הוא בחדר כרגע) ישנו בנפרד וגם הרדמות בנפרד לילדים ובעיקר כזה התעלמות וחוסר שיח, אני רוצה לעצור את זה וגם יכולה אבל קשה לי להתרפס הפעם אחרי שהלבין את

פניי מול המשפחה שלי. 

נשמעים זוג מקסיםשוקולד פרה.

שיש פה הרבה רגישויות שהתעצמו ונפגשו.

את האמת שלו מישהו היה שותק, הרבה כעס היה נמנע.

אם רק אמא שלך הייתה שותקת לבעלך על זה שהוא לא עשה מאה אחוז...

אם רק בעלך היה שותק ולא מתלונן שלא קיבל הערכה...

אם רק לא היה אומר לך שזהו, עכשיו הוא לא מעלה כלום...

אם רק לא היית אומרת לו שבגללו הצירים...

והוא כמובן לא היה אומר מילים לא יפות.


בקיצור, שתיקה באמת, כנראה, שווה זהב.

ואני סבורה שעכשיו הצפה והעלאה של הנושא, זה יהיה חיטוט מוקדם מדיי בפצע.

תשתקי לו קצת. תתרחקי. הוא יודע. הוא מבין שהוא התנהג מגעיל. מי אומר מילים כאלו? רק את עצמו הוא בייש.


אחר כך כשהפצעים קצת יגליד, משפט או שניים על הנושא וזה הכל. "שמע, אני לא מוכנה שתדבר אליי ככה"

ובלי הרבה ניתוח של מה קרה ואיך קרה.

דווקא כשאתם בטוב, משפט אחד שניים עושים את העבודה הכי טוב.

הוא לא במגננה, הוא לא רוצה לריב עכשיו.

במקום להיות צודקת ולהכות בברזל כשהוא חם, תשתדלי להיות יותר חכמה, ולהציג את הנקודה כשאתם יותר בטוב.


תזכרי שבעצמו הוא פגע הרבה יותר מאשר בך. הוא בייש את עצמו הרבה יותר מאשר אותך.

מי מדבר ככה לאישה בחודש שמיני? להיות אדם שלא מסוגל לשלוט בעצמו זה לא מקום מכובד.


וכדאי גם לא להתחייב לכל מיני עזרות למיניהן כשאתם לא באמת רוצים. לא לסבתא, לא לאמא. את בחודש שמיני, את בעיקר צריכה מנוחה...

תודה יקרה את צודקת , למרות שעברו יומיים פלוס ולאהדרים
נראה שהוא מתכוון להתנצל אלא להפך מצדיק את זה שדיבר כך בטענה שאני הבאתי אותו לשם (למרות שעל החלק שלי התנצלתי אבל לא מתוך התרפסות אלא באמת ממקום שקול שמנסה לגרום לו לעשות זום אאוט על הסיטואציה ולהבין איפה כל אחד לא היה בסדר ) השם יעזור זוגיות זה לא קל
אין לי מה להגידממצולות

אז רק חיבוק נשמע כל כך לא כיף

ופעם הבאה נראלי פשוט לא להכיל ברגע שא"א

עם על הכבוד לאמא שלך ולבעלך

את לא חייבת להקשיב להם

שיפתרו ביניהם את העניינים

לא צריך להכניס אותך בכח למקום שאת לא צריכה להיכנס אליו

תודה ❤️הדרים
ללמוד לשים גבולותאיזמרגד1

לא מדברים לאישה ככה. פשוט לא. (ואגב אני לא מאמינה ב''לא שולט על הדיבור שלו''.) גם לא לתת לאח שלך לפגןע בך מול כולם, ואם בעלך ואמא שלך מנסים להכניס אותך ביניהם פשוט להגיד שאת מבינה אותם אבל קשה לך לשמוע דיבורים לא חיוביים על בעלך/ אמא שלך.

אני לא חושבת שנכון שאת תבואי ותפתרי את הדברים ביניכם אחרי התנהגות שהיא חד משמעית לא מקובלת מצידו. אולי לתת לזה להתקרר קצת ולבדוק איך הוא מגיב.

ואם זה דפוס שחזור על עצמו של ריצוי מצידך ודריסה של הגבולות שלך מצד אנשים, כדאי אולי לעבוד על זה בטיפול.

תודה יקרה על התגובה שלך מעריכה ❤️הדרים
לדעתי כדאי לבואשלומית.

לא ממקום של פיוס וריצוי ו"בוא נדבר" חמוד כזה, אלא מתוך מקום של לפתור את הדברים גם אם זה לא נעים וכיפי.

להתנצל על הדברים שאת צריכה להתנצל עליהם (אולי שלא מספיק הערכת כמה הוא עזר לאמא שלך, ועל שהערת את ההערה עם הצירים ממקום מאוד אמוציונלי) אפשר גם להתנצל קצת "מעבר למידה".

במקביל לדרוש התנצלות ולשים גבול ברור על כל הקטע של איך שהוא דיבר אלייך ובעיניי גם על הקטע שהוא הצהיר שהוא לא יעזור עם המזוודות. לקחת אחריות על מה ששלך- אבל רק על מה ששלך יחד עם הבהרה על הדברים שהוא לא היה בסדר בהם

היי , תודה יקרה זה בדיוק מה שעשיתי היום, הוא לאהדרים
מוכן להתנצל על הצד שלו ונשאר בהשתבללות שלו, אני לא באה לשכנע אותו אבל זה ככ רע ועושה אווירה נוראית בבית והילדים מרגישים שאבא ואמא לא מדברים
לפעמים אפשרoo

להשפיע על הזוגיות רק מהצד שלך

את יכולה מהצד שלך בענינים טכניים לדבר כרגיל

בצורה נעימה ועניינית

ולתת לו את הזמן


כי תקשורת בין אנשים היא כמעט תמיד מעגלית

וזה כנראה יגרום לו לחזור לדבר כרגיל


זה לא אומר שאת מוותרת על השיחה החשובה על מה שהיה ועל מה שלא יכול לחזור על עצמו

אבל בינתיים אין סיבה בדברים טכניים לא לדבר כרגיל


וגם לסגל שגרה כזו שגם אם רבים

השותפות ממשיכה כרגיל

כעס יכול להשפיע על שיחות חבריות משיכה ומגע

אבל אסור לתת לו לשבור את השותפות 

אםoo

בעלי היה אומר לי שלא לצפות שהוא יעלה את המזוודות

הוא היה מקבל ממני מילות גנאי

גם בלי הריון


מבחינתי אין כזה דבר התנהלות של הענשה

הבסיס תמיד צריך להישמר

אפשר לכעוס

אי אפשר לפרק את השותפות הבסיסית על מריבות


בעיניי זה לא משנה מי בא לפתור את הפלונטר

אלא איזה לקחים מפיקים ממנו

מבחינתי הלקחים היו:

1. ממשיכים תמיד להתנהל בשותפות בסיסית גם בשעת כעס

2. משתדלים לדבר תמיד יפה

3. להפחית אינטרקציה בין האמא והבעל כי מסתבר שהם לא מאד מסתדרים 

צודקת …הדרים
מנסיוןסטודנטית אלופה
להבא בראש ובראשונה לא להתחייב לשום עזרה שהיא מעבר ליכולתכם או באה לכם לא בטוב. לא לאמא, לא לסבתא ולא לאף אחד אחר בעולם.. קודם כל אתם והזוגיות שלכם!!
לגמרי!!שיפור
צודקת לגמרי , למרות שהיה ממש קשה לי להכיל שהואהדרים
לא עזר בשמחה כי אנחנו בעצמנו עברנו דירה לפני חודשיים וקצת, ואמא שלי פשוט התפרקה פה תרתי משמע לעזור לנו !!!! אז ככ ציפיתי שיעזור בשמחה והיא גם באמת לבד ובקושי …. 
ריצוי יכול לגרום לנביעה של כעסהמקורית

וזה נשמע לי קלאסי לתגובה של בעלך

וגם לך, שניקית את הבית של סבתא בחודש שמיני (אשרייך כאילו, אבל באיזה קטע?)

אבל עדיין, איך שהואדיבר אלייך זה על הפנים. כולל הקטע של המזוודות. ממש קו אדום.


מסכימה עם זה שהבושה זו המראה הכי טובה להתנהגות שלו. ועדיין, אם את טיפוס מרצה, ממליצה לך להתאמן על לא לרצות ואם את פגועה (ובצדק) חכי שיבוא לפייס אותך.

בסוף בסוף, תקשורת זה הדבר הכי חשוב בין בני זוג. זה מה שמחייה את הקשר או להפך

גם אם יש לך בראש את המסקנות לעתיד,  כמו שלא יעשה דברים שלא מרצון גם עבור אמא שלך, או להעריך אותו יותר, על חצייה של קו אדום מגיבים באופן לא שגרתי. ולבוא לפייס אותו בעצמך לדעתי כרגע זה לא נכון. אז לא אומרת לכם לא לדבר עד שיירד מהעץ בהכרח, אבל גם לא לבוא בגישה של "אני מפייסת". לא. אפשר לבוא בגישה של אני רוצה לדבר על מה שהיה כדי לברר איך זה לא קורה יותר לעולם כי זה היה מבזה ומשפיל

ונכון, גם לא לקבל הערכה כגבר זה קשה, אבל לא פותרים קושי בלהוסיף עוד קושי. מתאפקים עד שיש זמן מתאים לדבר ואז אומרים את הדברים בצורה נכונה


ועוד משהו - שימי גבול לחברות בינך לבין אמא שלך. במקרים כאלה של חזית של האמא מול הבעל זה הרסני. את לא חברה שלה באמת, וזה לא לגיטימי שהיא תתלונן על בעלך לידך.

חיבוק❤️

תודה רבה יקרה לוקחת לי הרבה ממה שכתבת , מההדרים
אני עושה אם כבר שלושה ימים הוא משתבלל ולא מוכן לבקש סליחה על הפגיעה ? למרות שניסינו לדבר ואני לקחתי אחריות על הטעות מהצד שלי (תוך הדגשה כלפיו איפה הוא טעה ושזה קו אדום מבחינתי). 
לדעתי, סבלנותהמקורית

קודם כל, יש הרבה דרכים של גברים לפייס מלבד לומר "אני מתנצל" ישירות. לפעמים הם ככ מרגישים לא בסדר שבאמת מה שיוצא זו התגוננות כמו - מותחים קפיץ וכו שכתבת בתגובה אחרת

יכול להיות שהוא עדיין נסער ובהלם מעצמו וייקח לו עוד קצת זמן לרדת מהעץ

כשזה יקרה, אתם חייבים לקבוע לכם גבולות בזמן של ריב. לדעתי:

1. לא עוזבים את חדר השינה.נקודה.

2. לא מפסיקים לדבר, ומתנהלים כמו שני הורים נורמטיביים ליד הילדים. הם לא אשמים. קונפליקטים תמיד יהיו. תתעלו מעל זה.


אתם עדיין ישנים בנפרד? מי עזב את חדר השינה?


מה שכתבת על חברות עם האמא ממש נכוןשוקולד פרה.
נשמע שלא נשמרה פה הנפרדותאמאשוני

שניכם זרקתם את עצמכם ואת הצרכים שלכם מתחת לגלגלי המשפחה המורחבת שלך,

בעלך לא קיבל הודאה בטעות והוא התפרץ.

זה לא מצדיק את התגובה שלו, זה כן מצדיק את הזעם שהוא הרגיש מבפנים.

כדאי גם להתנצל על קבלת החלטות השגויה, גם על חוסר היכולת שלך לתת גיבוי להרגשה שלו, ועם זאת להבהיר שאין דבר כזה איומים או מילים פוגעניות.


לפעמים כשאנחנו לא קשובים מספיק לסימנים "חלשים" אנו מתעוררים רק בסימנים "חזקים" ואז לא מבינים למה היה צריך סימנים חזקים..

חודש שמיני זה לא הזמן לעזור כ"כ הרבה למשפחה המורחבת, לא לנקות את הבית של סבתא ולא לתת עזרה של כמה שעות לאמא.

אמא שלך טעתה לחשוב שהעזרה שהחיא ביקשה לגיטימית, ולא הצלחתם לגייס את עצמכם לומר את זה בצורה יפה, ולכן זה יצא במןרה לא יפה.

מסקנה: להבא לומר בכנות מה מרגישים ולא למתוח את החבל כי בסוף הוא יקרע.

תשמרי על המשפחה הפרטית שלך, זה חשוב תמחד ולקראת לידה במיוחד.


את אשה מדהימה ואני בטוחה שתצלחו את המשבר הזה ותצאו ממנו יותר מחוזקים.

תודה יקרה , מאוד מעריכה את התגובה שלך ואת החיזוקהדרים
אני התנצלתי על כך שלא הבנתי אותו ובכללי על כך שנסענו לעזור במקום לראות את טובת הבית שלנו, וניסיתי להסביר שגם אני הייתי מוצפת נפשית וכו, ובעניין המילים הפוגעניות גם אמרתי , והוא פשוט מסרב להתנצל או להתרכך , כלומר אני ביקשתי סליחה על הצד שלי אבל הבהרתי שאין מקום למילים כאלו , אבל מבחינתו "כזה אני , אם מותחים קפיץ הוא נמתח וכו "וכל מיני משפטים שמתנערים מאשמה , מה היית עושה ? או שהוא לא מודע , הוא שהוא באמת חושב שזה בסדר לדבר ככה אם לא קיבל את ההערכה , אני כבר לא יודעת. כרגע עדיין לא מדברים כבר כמעט שלושה ימים ממוצש, ובעיקר כואב לי בשביל הילדים, אין צעקות אבל יש אווירה שקטה ומדוכאת בבית , אני מצפה גם להתנצלות ולא ממקום של אגו אלא באמת ממקום שיבין שגם הוא טעה !! ופגע בי נורא !! בייחוד אחרי שהתנצלתי על החלק שלי שלא הבין אותו
זה קליפה של הגברשוקולד פרה.

הגבר יגיד לך- ככה אני (קפצי לי), אבל בתוך תוכו הוא קלט.

והוא עוד יותר יקלוט, אם את תהיי נחרצת ותגידי לו משפט אחד של- אני לא מוכנה כך וכך.

לא- אני מצפה שתתנצל. הנה אני הכרתי בטעות, אז בוא גם אתה.

כאן הוא כאילו ירגיש פיחות במעמד שלו.

אבל אם את ישירה, חדה, קונקרטית- הוא קולט.

זה לא דיון, זו לא חפירה, זו אמירה. שלך. אני לא מוכנה שכך יתייחסו אליי.


 

גבר לא יתרצה לך כמו אישה.

הוא יראה לך כאילו הוא אגוז קשה, כאילו הוא אין לו על מה להתנצל, אני טעיתי? מה פתאום

אבל את כבר שתלת לו בתודעה שככה לא מתנהגים אלייך ועלייך זה לא מקובל


 

השינוי כבר התחיל, גם אל את הפירות לא רואים ישר. אז אול  כדאי להניח לזה בינתיים


 

ואפילו אם היה מתנצל מהשפה ולחוץ, זה לא באמת היה משנה.

מה שמשנה הוא שהוא מודע לגבול שלך.

ואת זה הבהרת לו.


 

וזה לאט לאט.

ולפעמים גבולות אדומים נמתחים

ולפעמים יש מצבי קצה בחיים

וזה בסדר


 

ודווקא אני בעד לא להיות פוליטיקלי קורקט.

אבל גם להחזיק במודעות שלי איפה הצד השני עומד.

הוא אומר לך- אני עומד על זה שלא תביאי אותי למצבי מתח

ואת אומרת לו- אני עומדת על זה שתכבד אותי גם במצבי לחץ


 

שניכם צודקים, ושניכם צריכים להיות יותר במודעות אחד לגבי  השני

איך את יודעתמקקה

איך את יודעת שהוא קלט?

בעיני הגישה שלך מסוכנת מאוד מאוד

זה ציפיות נמוכות מהתנהגות של גבר שבסוף יממשו את עצמן

גבר יכול להיות אדם נעים בדיוק כמו אישה

כי לבני אדם יש מגננות, בפרט לגברים שצריכים להודותשוקולד פרה.

בטעותם.

זה לא לצפות מהגבר שלך ציפיות נמוכות- זה להבין איך הוא עובד. זה לא להיבהל מהשרירים המדומים שלו.

ככל שהאישה תדחק בו להתנצל- הוא יתבצר. כי היא כופה את זה עליו. כי הוא מרגיש נכנע.

ככל שהיא תגיד לו מה היא רוצה ממנו- הוא יקלוט. כי החיישנים שלו מוכוונים אל הרצון שלך. 

עדיף להגיד לו- אני רוצה שתדבר אליי בכבוד במצבי לחץ
מאשר- אתה לא בסדר שאתה לא מתנצל על מה שאמרת

אני ממש לא מסכימהמקקה
הגברים שאני מכירה ממש לא מתנהגים ככה
זה תלוי בסגנוןאחינועמית
יש גברים כאלה בהחלט
אולי לנסות לחזור במידת האפשרשלומית.

להתנהל כרגיל, ואפילו להביע איזושהי קרבה, יחד עם אמירה ברורה שזה לא שסלחת על צורת הדיבור או שאת מסכימה שזו אשמתך, אלא שנמאס לך להמשיך להתנהל ככה.

אולי זה שתחזרו להיות קצת יותר קרובים יעזור לו לרדת מהעץ.

ואם בכללי הוא אף פעם לא מוכן להתנצל על טעויות יש כאן בעיני נושא נוסף ששווה התבוננות.

בהצלחה רבה, מריבות בזוגיות זה הדבר הכי קשה בעולם!!!

שאלה לגבי אמא שלךהבוקר יעלה

אני לא כ"כ מבינה מה העזרה שהיא ביקשה וכמה היא לגיטימית.

בעיני אם היחסים תקינים, והורה מבקש עזרה צריך לעזור.נקודה. (יחסים תקינים זה אומר לא נצלנית, קשר בריא וכו)

אבל קשה לדעת בלי להבין. ואני בשונה מהרוב פה חושבת שהוא היה צריך לעזור בשמחה ולא בבאסה. ובוודאי לא לסרב כי אלו ההורים שלנו. והתגובה שלו כבר לגבי המזוודות מדליקה נורה אדומה.

אז תשאלי אותו ואת עצמך קודם, אם אמא שלו הייתה מבקשת ממנו /ממך אותה עזרה, איך הייתם מגיבים?

אני מניחה שהוא היה מגיב אחרת?

אם כן, תשקפי לו את התמונה. 

ממש לא מסכימה איתךתהילנה

הורה יכול לבקש, חובה על האדם לתעדף את בן הזוג שלו. מעבר לזה שזה פסוק מפורש "על כן יעזוב איש"

זה גם הדבר הכי נכון לזוגיות. כל איש או אישה רוצים לדעת שהם במקום הראשון אצל בן או בת הזוג. עצם זה שההורים באותה רמת חשיבות או חלילה מעל, זה מתכון לאסון

זה בסדר לא חייב להסכיםהבוקר יעלה
בכנות? הוא צודק. אני חושבת שאת סלחניתתהילנה

ומרצה ויוצאת מגדרך כלפי כל האנשים האחרים הלא חשובים, ודווקא מול הבנאדם הכי חשוב והכי יקר לך את פתאום שמה גבול. פתאום לא מוכנה להכיל את הקושי שלו.

אני לא מצדיקה את ההתנהגות שלו, אני כן חושבת אבל שזה שהוא לא מוכן להתנצל זה בגלל שהוא פגוע ממך בעומק, ומרגיש שהוא פחות חשוב לך מכל האחרים.

ובעיני- אני במקומו לא הייתי מבקשת סליחה, הייתי מחכה שהצד השני יבין שצריך פה שינוי מהותי בסדר העדיפויות ובבסיס הקשר.

סליחה שזה לא מה שאת רוצה לשמוע, אבל תחשבי על זה שוב. יש פה פתח לשינוי ענק שישדרג את החיים שלך. 

רצינית?הבוקר יעלה

לא לבקש סליחה שקרא לה ערסית? מגעילה?

השינוי בסדרי עדיפויות שנצרך הוא אצלו בלבד.

היא נשמעת אשה מהממת שדואגת לכולם וגם לבעלה! ואפילו התנצלה בפניו כשבעיניי לא היתה צריכה והוא לא.

ולא, לא צריך להשתחוות לפניו ולא משנה על איזו עזרה. 

בעיני ההתנהגות שלו לגמרי מדליקה נורה אדומהמקקה

מה זה מילות גנאי? ועוד בנוכחות אחרים?

מה זה להגיד כזה אני וזהו?

סליחה אבל ממש ממש לא התנהגות נורמטיבית.

ומה שהוא עושה עכשיו זה פאסיב אגרסיב לגמרי

לפותחת, אין לי מושג איך להגיב

בעיני איש מקצוע לייעוץ אתמול כי היום זה מילים ומחר יכול להיות דברים אחרים

ועוד קראתי פה על הצדקות כמו ככה זה גבר

אז ממש ממש לא

אף גבר שאני מכירה לא ידבר ככה לאישתו

אפילו אחד שהוא פוגעני בעיני, לא ידבר לעולם במילים גסות

גם לדעתי איש מקצוע מאוד מאוד יכול לעזוראחת פשוטה

מילים פוגעניות בין בני זוג זה משהו שלא עוברים עליו בשתיקה.

זה קוו אדום בקשר.

מבחינתי מילים פוגעניות צריכות טיפול דחוף בדיוק כמו נניח אם היה משתמש נגדך באלימות פיזית. מה היית עושה? היית פותרת את זה בדיבורים ופיוס או שהיית מבינה שצריך פה משהו יותר רציני מזה?

צריך טיפול רגשי בשבילו שניתן לו כלים לשלוט בעצמו . וטיפול בשבילך להעריך את עצמך יותר ולהבין שאליך לא ידברו ככה נקודה. 

מסכימה לגמריאישהואימא
לשהות בתוך המריבהאחינועמית

זה סיוט.

נכון?

אם את מזדהה עם התיאור שלי, אולי גם העצות שאחר כך יעזרו לך. כותבת כאישה מרצה באופי שלי....

אם הדברים שכתבתי רחוקים מהמציאות שלך, פשוט אל תתייחסי - אני כמובן לא מכירה אותך מהעולם האמיתי אלא רק מכאן, אבל אולי בכ"ז זה ידבר אלייך.


בכל פעם שמשהו משתבש, מישהו לא מרוצה, מישהו כועס או מבואס, את מפייסת, מבינה ללבו, דנה לכף זכות ואם יעזור את גם מתנצלת, והאווירה נרגעת.

לאו דווקא כי את אשמה (אם כי תמיד תמצאי במה את היית יכולה לשפר או למנוע) אלא כדי להחזיר את ההרמוניה לבית ולקשר.

ובדרך כלל זה עובד וזה אחלה. אולי לפעמים עושה לך קווצ' בבטן, אבל הכעס עושה לך עוד יותר קווצ', וכשהאווירה טובה את נרגעת ושמחה.

את יודעת שיש לך המון כוח בידיים, להשרות אווירה טובה בבית (גם במשפחה המורחבת), להוריד את כל מי שטיפס על עץ גבוה מדי.

אבל לטווח הארוך... זה לא טוב.

לאט לאט נוצרת מרירות, אפילו קטנה, כזו שקל להתעלם ממנה רוב הזמן.

שאין מקום לרצונות שלך (לפחות כשמשהו משתבש), תמיד יש מישהו לפנייך. שהאחרים קצת דורכים עלייך, לא כי הם רעים אלא כי זה מה שמתאים להם.

או כי הם לא שולטים בעצמם.

או כי יש להם איזה קושי בחיים או כל דבר אחר שבו את דנה אותם לכף זכות ומבינה לליבם.


ומה עם להבין את עצמך?

שמישהו אחר יבין אותך וידון אותך לכף זכות?

את לרוב אדם צנוע ומסתדרת, יש לך את העולם הפנימי שלך ובכלל אולי כבר נכווית בעבר בציפיות שיראו אותך.

אבל מתישהו, כמו השבת הזו, זה עולה על גדותיו.


עכשיו את נקרעת בין הרצון החזק להרמוניה ולאווירה טובה, בטח כשזה על חשבון הילדים, ובין הרצון שלך שהוא יראה אותך, שהגיס ידבר אלייך יפה, שאמא שלך תעריך את ההקרבה שלך, שתרגישי טוב - מילא את אבל יש תינוק בבטן, וחוצמזה מותר שיראו אותך קצת בשלב הזה של ההריון... (אני קצת מקצינה אבל מניחה שברגעים נמוכים זו התחושה)


והעצה שלי היא - גם וגם.

מה פירוש?

לעשות מה שמתאים לך, לא מה שאת יכולה אלא ממש מה שמתאים לך מבחינה רגשית, כדי להחזיר את ההרמוניה.

וזה יכול להיות גם לבטא כעס או להחזיק בתוכך את הרגש השלילי.

לא למהר לדחוק אותו.

מצד שני כן אפשרי להרגיע את האווירה *כשמתאים לך*

ולהסכים לקבל ממנו פיוס לא ישיר, לקלוט ממנו איתותים להתקרבות ולתת לו.

אבל, וזה אבל גדול, לא לעבור הלאה כאילו לא קרה.


כאשר האווירה נרגעת קצת, מפשירה קצת, לשבת לדבר על זה, רצוי מחוץ לבית, וכן להעלות את הרגש שלך, עם התבונה הרבה שיש בך לאיך לעשות את זה נכון, כך שהוא ישמע ולא יידחק לפינה.

לא לוותר על עצמך!

לספר איך הרגשת, ומה היה לך לא נעים, לא בהאשמה אלא מתוך הכאב שלך.

לא לפחד עליו, הוא יעמוד בזה.


כלומר שני המרכיבים קריטיים - גם לתת לאווירה להפשיר כדי שתהיה קרקע טובה להמשך *באופן שעדיין מתאים לגבולות שלך*, וגם לא לבלוע את הגוש בגרון ולהמשיך הלאה אלא לפרק אותו, אחרת הוא ימשיך להצטבר.


קרקע טובה להמשך יכול להיות לבקש ממנו חיבוק, או לחזור לישון יחד בחדר (בעיניי משמעותי מאוד), או לקבל ממנו מחוות אהבה, גם אם הן מגושמות או לא מתאימות, או להכין לו אוכל כל דבר אחר שאת יודעת שמרכך את האווירה, מצדך או מצדו.

נשמהבאתי מפעםאחרונה

בעיני, זה שהוא דיבר אלייך ככה זה מאוד לא יפה, אבל ליד המשפחה שלך זה ממש לעבור גבול אדום.

וברשותך, את לא הולכת לפייס אותו, תחכי עד שהוא יפייס אותך. יש גבול, ואת חייבת לשמור על כבודך. 

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

אני חושבתooאחרונה

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

תאמת כבר לא סומכים על אף אחדאםאני

גם הרופא המטפל בקופה היה מה זה שאנן

ואני הריון ראשון אין לי מושג כמה כואב אמור להיות התכווצויות,

אומרים לי זה רגיל הרחם גדלה אז ביי…

אבל ברוך ה נראה שנעצר כרגע.

אני כל הזמן מזהירה אותו שאין לו עוד מה לחפש בחוץ,

שייקח את הזמן בפנים,

מה הלחץ😅