אצלי היה עניין להתערב, והרופאים הסבירו לי ולבעלי את המצב בצורה נעימה ומכבדת.

הם הדגישו "אנחנו ממליצים, אתם בוחרים"

אבל זה לא היה ממש באמצע הלידה... היה איזה הליך לפני.

אבל גם במהלך הלידה שאלו אותי איך אני מעדיפה, מה מתאים לי.

במקרה חירום הגיוני שהצוות מחליטים בעצמם.

מאוד תומכים בגישה טבעית.

אם כי בסוף כשאת בבית חולים את בבית חולים, ואם את כ"כ בטראומה אולי שווה לך לשקול לידת בית ( כמובן רק עם מיילדת ואם את ללא גורמי סיכון)

אבל כמו שכבר כתבו לך - בית חולים זה בית חולים..  

ולא באמת יש דבר כזה 0 התערבות.. לצערי..

יש פתיחת וריד

בדיקות פתיחה

כל מיני נהלים..

הדרך היחידה ל0 התערבות זה ללדת בבית אני חושבת 

תעשי את השיקולים שלך כמה זה קריטי לך 0 התערבות.

לי היו חויות מהממות בעין כרם, מה גם שאין לי בעיה עם סביבה של בית חולים אז אני לא שוקלת לידת בית בכלל, אבל אם זה ה-שיקול אז זה אחרת

שאני בלידה האחרונה הגעתי ומיד ילדתי ולא הספיקו לפתוח לי וריד לפני הלידה.

אחרי שילדתי ביקשו ממני לפתוח והסכמתי.

בערך שעה אח''כ היה לי pph ( דימום מוגבר) וזה היה נס שהיה וריד פתוח ויכלו לעצור את זה מהר.

רוב הנהלים של בתי החולים באמת נכתבו בדם, אף אחד לא מנסה להתעלל 

במיוחד אצל יולדת ששום דבר לא צפוי. ויכול להיות הפתעות גם אחרי לידה שעברה ב"ה בטוב. אז לא הייתי מוותרת על זה למרות שזה מעצבן ומציק.

אפשר לחפש משהו כמה שיותר טבעי. שזה יותר הגיוני.

ולפותחת-

אפס הפרדה יש באסותא אשדוד.

בסוף חווית לידה תלויה בהרבה מאוד משתנים. ומאוד אישית. כל אחת חווה דברים אחרת. ובאותו בית חולים יש הרבה אנשי צוות שהם יכולים לשנות את כל החוויה שלך.  כדאי תפילות כדי לזכות לשליחים נאמנים וחוויה טובות. 

היה לי רק אחרי לידה אחת

וזה משהו שצריך לטפל בו מהר כדי שלא יתפתח 

אחותי כמעט מתה בגלל שחיפפו איתה בעניין פתיחת וריד (היא פרסונל)

ואחרי הלידה השיליה לא יצאה..

גם אני ילדתי כמה פעמים בלי וריד פתוח כי הגעתי ברגע האחרון או קצת אחריו, וב"ה עבר בשלום. אבל זה לא מה שהייתי מורידה מבחירה.

זו לא התערבות במהלך הלידה וחבל לקחת את הסיכון.

באותה לידה הכל היה בסדר, אבל בלידה שאחריה שגם היא הייתה בזק היה לי pph ונס שהיה וריד פתוח..

אגב, למה יש דימום מוגבר לאחר לידה?
לי גם היה באחת הלידות במעייני הישועה. יצא מלא דם, באו כמה מיילדות ונלחצו.
לא הבנתי למה הן לחוצות
ואז אמרו שצריך קטטר כדי שהדימום ירד.
ובאמת הכל חזר לקדמותו לאחר הקטטר.
 

כמה זמן לוקח לפתוח וריד? פחות מדקה?

ב"ה לא חוויתי דימום מוגבר אז אני לא יודעת איך זה, אבל דקה באמת עושה הבדל?

אפילו פתיחה לא בדקו לי, אלא רק כשביקשתי כשהרגשתי שהגיע הזמן.
מאוד הייתי מרוצה מבחינת הלידה הטבעית.
תכלס בסוף נראה לי זה תלוי מיילדת בסוף לא?

יש בתי חולים עם גישה יותר טבעית ופחות אבל בסופו של דבר בכל בית חולים תלוי על איזה מיילדת תפלי.

אם זה ממש חשוב לך ובטח אפ עברת טראומה אני ממש ממליצה לך לעשות עיבוד לידה עם דולה ולקחת אותה איתך ללידה שתתעקש בשבילך שיתנו לך את הבחירה.

בהרבה בתי חולים גם יש אופציה לתכנון לידה אז אפשר אחרי העיבוד או בתור חלק ממנו להגדיר מה השאיפה שלך שיהיה בלידה ואז לעשות איתם תכנון לידה בהתאם. וגם להביא את הדולה

שתומכת בגישה טבעית

מסםרת לה מה שעבר עלי

וסומכת עליה, שתהיה מינימום התערבות אבל מתוך שיקול דעת.

סיבוכי לידה הם יכולים להביא לתוצאות לא פשוטות

תינוק שנפגע בזמן הקריטי הזה, מושפע מאוד.

אני לא כותבת כדי להפחיד, אלא כדי שתמצאי צוות רפואי שאת מסוגלת לסמוך עליו שיעשה את ההתערבות המתאימה.

ודבר אחרון, שומעים הרבה כאב מהתגובה שלך, נשמע שעברץ חווייה ממש לא פשוטה

אולי כדאי לחשוב על תהליך של עיבוד לידה

חשבת על לידת בית?
יודעת מכירה את הסיכונים והכל,
כמובן אם את קרובה לבי"ח ועם מיילדת בבית.
אולי אפילו רופא פרטי...
ראיתי באמריקה שהרבה יולדות ככה

ילדתי שם לידה שניה רגילה- משכתי את קבלת האפידורל כמה שיכולתי וזרמו איתי. הייתי במקלחת המון זמן, הסכימו לי למרות שהמוניטור לא היה עליי. 

ביקשתי שלא יחתכו אותי כי נורא פחדתי מזה, המיילדת זרמה איתי- אבל בסוף במקום חתך יזום יצא לי קרע דרגה 3. 

אז אולי הם זורמים יותר מידי.. חחח 

אבל בכ"ז לידה רגילה 

אחרי לידה ראשונה קיסרי חירום בשיבא. עם כל הזירוזים האפשריים. 

הייתי לפני 6 שנים בלניאדו עם דולה מהסביבה שמאד מוכרת בבית חולים שם. והיא דאגה לי להרבה שקט ולמיילדת זורמת.

(אורלי ‏‪054-842-1205‬‏)

עוד אופציה זה מיילדת פרטית. אבל לבדוק טוב אם זה מתאים ולדעת שחלקן לא ממש מחליפות את תפקיד הדולה. מסתבר שהמיילדת שלקחתי לא חשבה שהיא צריכה לתת לי יותר מדי תמיכה ובפועל היתה איתי די מעט לטעמי. בסוף סיימתי את הלידה רחוק ממה שדמיינתי. מן הסתם לא הכל בגללה אבל זה היה מאכזב.

בא לי לומר

שזה חלום שלי

אבל

לא כל חלום שעולה 7000 שקל מגשימים...

והייתי רוצה שיקום קול זעקה

על הדבר הלא דמוקרטי הזה.

למה אם אני רוצה ללדת בבית  אני צריכה לשלם סכום כזה מכיסי,  הרי למדינה היה יותר זול לממן לידות בית. על לידות בי"ח הם משלמים לבי"ח הרבה יותר.

ואז מתפלאים למה הממסד הרפואי מנפיץ שקרים והפחדות ובציבור נפוצים הרבה מיתוסים ואי ידיעה על לידות בית שזה מסוכן בלי לדעת את האמת והפרטים.  מי שרוצה מוזמנת לשמוע בנפרד למה אני מתכוונת..

לא רוצים להפסיד את הכסף.

ואני ממש ממש לא נגד הממסד בכל דבר. ולא אומרת את זה על כל דבר.  למשל ממש מחסנת...

ואל תגיבו- במה שחשוב משקיעים, או - שווה כל שקל וכו

כי זה לא רלוונטי. או שאין את הכסף, או שאני בוחרת להשקיע אותו בדברים אחרים כי ההוצאה לא נראית לי *מספיק* כדאית והגיונית. מדברת על העיקרון. שזה לא הגיוני ולא דמוקרטי.

למה אישה צריכה לשמוע פה דברים כמו בית חולים זה בית חולים (כמובן בלי שום ביקורת על מי שכתבה את זה, בעובדות היא צודקת)

סליחה? זה הגוף שלי!! ועם העלות של לידת בית לא משאירים לי ברירה!!!!

א. המילה דמוקרטיה בטח לא קשורה לכאן.. השאלה מה ממומן ומה לא ממומן מכספי משלם המיסים, לא רלוונטית לשאלה האם יש כאן דמוקרטיה.

ב. אפילו בלי להיכנס לשיקולים רפואיים אלא לשיקולים כלכליים בלבד, אין שום סיכוי בעולם שהמדינה הייתה יכולה לממן אחות פרטית עם רופא פרטי לכל יולדת. בבית חולים עובדים במאסות: יש אחות אחת על כל X יולדות, ורופא אחד על כל Y יולדות.

ואם יש יולדת שכבר 3 שעות נמצאת באותו מצב התחלתי? אז הצוות בינתיים פנוי לטפל בנשים אחרות, ורק מגיע מדי פעם להתעדכן ולראות התקדמות.

בלידות בית, הצוות כולו יכול לעבוד רק עבור יולדת אחת, גם אם זה לוקח שעות רבות וגם אם ההתקדמות מאוד איטית.

ג. ואם תגידי שלא צריך רופא בכל לידה, אז כמובן שכאדם בוגר זאת זכותך המלאה לוותר על האפשרות שרופא יציל את חייך ואת חיי התינוק אם חלילה תהיה בעיה, אבל המדינה לא יכולה לעודד עשרות אלפי נשים באופן מודע לוותר על האפשרות הזאת. אם המדינה מסבסדת משהו אז היא מעודדת להשתמש בו, כמו סבסוד תחבורה ציבורית או סבסוד מעונות יום.

ברגע שהמדינה תעודד נשים ללדת בביתן ללא רופאים וללא חדרי ניתוח וכו', כל לידה שתסתיים רע תוביל אוטומטית לתביעה נגד המדינה. כאמור יש הבדל עצום בין אדם פרטי שיכול לבחור איזה סיכונים הוא לוקח על עצמו, לבין מדינה שלא אמורה לעודד אנשים לקחת סיכון אם היא לא רוצה לשלם מיליונים על כל פאשלה שתקרה.

לידות בית.. והחריגות זה אלו שיולדות בבית חולים.

איך אתה מסביר את זה?

''באיטליה יש רק 15 ילדים בכיתה! בגרמניה יש חופשת לידה בתשלום שנה מלאה! בבלגיה בייביסיטר זו הוצאה מוכרת!'' וכן על זו הדרך (כמובן המספרים סתם מומצאים, הרעיון ברור).

אי אפשר להשוות מדינה עם יילודה גבוהה יותר פי 3, למדינות שבהן חייבים לתמוך בלידות תקציבית באופן אגרסיבי כדי שהאוכלוסייה לא תיעלם תוך כמה דורות.

זה מה שאני יודעת בוודאות ולא מנחשת או ממציאה.

והטענה של פשוט אני נכונה..

אם המבנה הוא בתי חולים פרטיים וביטוחים פרטיים זה סיפור אחר לגמרי למשל.

אי אפשר להשוות בין מדינות בלי כל הנתונים

הממשלה לא משלמת על הרפואה ישירות לאזרחים, ולא מפעילה בעצמה בתי חולים.

הממשלה כן משלמת על בריאות כי היא מסבסבדת את הפרמיה של הביטוח הפרטי לאנשים עניים, משלמת את הפרמיה עבור קטינים וכיוצ''ב.

אבל בסוף גם לעניים וקטינים יש ביטוח פרטי, והוא זה שמחליט מה לממן להם ומה לא. המדינה מפקחת וקובעת רף מינימלי, לעיתים כאמור היא משלמת את הפרמיה לחברות הביטוח, אבל לא מתפעלת את מגזר הבריאות ולא מממנת אותו ישירות בניגוד לישראל.

חברות הביטוח מתחרות ביניהן על מחיר, שירות, מה מכוסה ומה לא וכו'.

זה יוצר תחרות שבהכרח תגרום להם לממן דברים שלא ימומנו במקום ללא תחרות כזאת, כדי לעודד לקוחות להצטרף אליהם. בישראל אין תחרות כזאת כי כולנו ''לקוחות'' של משרד הבריאות, שמצידו מחזיק במונופול על תשלומי הפרמיות שלנו (מס בריאות) ולא צריך לשכנע אותנו לשלם דווקא לו.

ולמה חברות ביטוח פרטיות לא מציעות את השירות הזה בישראל?

אני מנחש שמבחינתן אין מספיק ביקוש או שזה מסוכן מדי.

ובכל מקרה, גם אם יממנו, זה יהיה סכום זעום יחסית שיירד מתוך סל ההריון שממילא מוגבל ל-2,000 ש''ח פלוס מינוס בכל חברה.

תשובה מפורטת אלא כדי לחדד את הנק' שאי אפשר להשוות מדינות כאלו לא רק מצד מספר הילדים.

בכללי אני מתנגדת ללידות בית וחושבת שזה חוסר אחריות... וגם ממה שקראתי ממש לא רוב הנשים בהולנד ואנגליה יולדות בבית חוץ מחריגות אלא שזה סביב ה30%...

זה בדיוק בדיוק מראה מה שאמרתי

לוותר על האפשרות שרופא יציל את חיי

בדיוק מראה כמה מיתוסים אנחנו אוכלים על לידות בית.

הלוואי היתה לי עכשיו פניות לפרט

לא כתבתי שזה נפוץ,

לא כתבתי שללדת בבית זה חוסר אחריות,

לא כתבתי שוויתור על רופא זה פסיכי.

אבל להכחיש את זה שלפעמים רופא כן מציל חיים בלידות, גם אם זה בכלל לא שכיח, זה לא רציני.

כמו מרחק מירבי של זמן נסיעה מבית חולים.

כך שיש גם דרך האמצע...

ברוב מקרי החירום בלידות יש סימנים מקדימים שאפשר לשים לב קודם ולעבור לטיפול בבית חולים.

(נגיד כשהייתה לי שארית שיליה לקח מעל חצי שעה עד שבסוף הכניסו אותי לריוויזיו..)

זה ידוע שבבית חולים קיימת גם תופעה של התערבות יתר שגורמת לסיבוכים בפני עצמה.

אבל גם כשיש מרחק מוגדר מבית חולים, ורק אשה בריאה עם הריון תקין ומצג תקין ושבוע תקין ומשקל מוערך תקין וכו', אין דבר כזה 100% ביטחון שלא יהיה צורך בהתערבות רפואית דחופה.

אפילו תמותה.

עובדתית ביח מקבל על כל יולדת סכום שעולה בהרבה על מה שמשלמים למיילדת פרטית (מילדת בית מוסמכת- משהו שהמדינה סומכת עליו)

אני חושבת שאם היה אפשרות בחירה (לא עידוד, בחירה) לקבל החזר ולו חלקי על מיילדת בית היו נמנעים מקרים בהן נשים יולדות בבית עם דולה/מלווה אחר

כי היה להן מימון לצוות מוסמך.

אמנם בביח יש צוות לא אחד על אחד, אבל תכלס יש להם הוצאות שאין בבית

תראה כמה מפרסמים את מחלקות היולדות ומשקיעים שם בתנאי בית מלון- זה לא סתם. זה המחלקה הכלכלית של בית החולים.

ואפילו לפני הכסף- לפשט תהליכים. שלא יהיה כזה סרט להרשם אחכ למשרד הפנים, למשל.

לא יילדו לידת בית שיש בה סיכון.

מסמך של איגוד המילדות הישראליות מעיד שאין יותר סיכונים בלידת בית מפוקחת מלידה בבית חולים.

לא אני המצאתי את זה.

(לא ילדתי בלידת בית ולא מרגישה שזה מתאים לי, אבל לגמרי חושבת שצריכה להיות בחירה כזו)

אנחנו מדינה קטנה- אף אחת מאיתנו לא נמצאת במרחק נסיעה גדול מבי"ח באמבולנס, בגדול.

וגם לכן הסיכוי הוא מזערי

עליהם נייר העמדה מתבסס.

באופן כללי האיגוד הזה מאגד עובדות שירוויחו הרבה כסף אם לידות בית יהיו שכיחות, ולכן אני רוצה להתייחס למחקרים העומדים מאחוריו ולא לנייר עצמו.

גם כלפי פייזר למשל הייתי חשדן באותה המידה, אין אפליות ☺️

אלא שעם פייזר היו אינספור גופים רשמיים ונטולי אינטרסים* שבדקו את המחקרים והמליצו בהתאם מה לעשות, מה שאין כן במקרה שלנו.

אז בגלל שאין אינספור גופים רשמיים שקראו ליישם את המלצות נייר העמדה, חשוב להבין מה עומד מאחוריו.

*סליחה מראש מחובבי תיאוריות קונספירציה, אילומיטי וכו'

אני כן רואה שזה המידע שמופיע באתר הרשמי של משרד הבריאות, מפורט שם בדיוק מה התנאים ללידת בית 'נכונה'

לידת בית בטוחה בליווי מקצועי

לידות הבית,

ולא קשה להסביר למה.

גם במצב שדורש התערבות חירום -

בלידת בית המיילדת כולה מרוכזת בך, אז היא יכולה לשים לב לאיתותי מצוקה בשלב מוקדם יותר, ויוצרים קשר עם בית הרפואה מראש והם נערכים לקבלת המצב הרפואי (חדר ניתוח, מנתח, מרדים וכו').

גם בלידות שנערכות בתוך המרכז הרפואי - לוקח זמן מאז שהוחלט שיש מצב חירום עד שהניתוח מבוצע בפועל.

האם מדובר בניתוח בהול או בניתוח חירום, בבית חולים תוך כמה דק' את יכולה להיות מורדמת והתינוק בחוץ.

ולמיטב ידיעתי יש נתונים לרעת לידות בית לעומת לידות בית חולים פשוט לא באופן משמעותי.

אני מאמינה שחווית לידה חשובה פחות מסיכון נמוך יותר לתמותת תינוקות או סיבוכים לאמא.

גם חשוב להגדיר סיבוכים, סיבוך זה לא מסתכם בהאם התינוק חי או מת והאם האמא חיה או מתה. לא קראתי את המסמכים של הנתונים אבל האם מדובר שם על סיבוכים קלים יותר?

לא הופך את האפשרות השניה ללא לגיטימית.

ניהול הסיכונים שלך לא חייב להיות ניהול הסיכונים של מישהי אחרת

ללדת בבית חולים, אני כן חושבת שאין שום חובה למדינה לממן למישהי שזה ניהול הסיכונים שלה את זה.

באופן כללי אני חושבת שהמדינה לא צריכה לממן גם לי את הלידה שאני רוצה (קוראים לזה כלכלה קפיטליסטית), אבל המדינה לא מתנהלת כמו שבאלי ובהתנהלות הנוכחית ובמבנה מערכת הבריאות של מדינת ישראל אין שום הצדקה ויכולת בעיני לממן לידות בית. 

המדינה ממנת לידות. זה עובדה.

ביקשו לנתב את הכסף שמיועד ללידות וכבר מוקצה עבור זה, גם לאופציה של לידת בית.

המדינה לא מממנת ניתוחים ב*בתי חולים*, אם הם במקרה בתי חולים פרטיים.

המדינה לא מממנת ניתוחים בבתי חולים ציבוריים, אם אני רוצה לבחור את הרופא המנתח או המרדים.

המדינה לא מממנת בחירת מיילדת בבית חולים ציבורי...

כשהייתי צריך לעקור לבן שלי את השקדים ובחרתי מנתח פרטי בבית חולים פרטי, אף אחד לא שילם לי את מה ש"ממילא היו משלמים אם הייתי עושה את הניתוח בבי"ח ציבורי".

כלומר עוד הרבה הרבה לפני השאלה האם לידות בית בטוחות וטובות, הרעיון שהמדינה צריכה לממן אותן - רחוק שנות אור מהצורה שבה מערכת הבריאות בישראל עובדת וממומנת.

וזה קצת יותר מורכב מפשוט להקצות כסף ללידות בית ומערכת הבריאות בישראל קצת יותר מורכבת מזה.

את רוצה לצאת לשנות את מערכת הבריאות? בהצלחה.

שרוב האנשים שצועקים שיתנו לי להחליט מה לעשות עם התקציב הזה לא באמת מבינים את המשמעות. אפשר לבטל פשוט את השירותי בריאות שניתנים כאן ולעבור לשיטה שנהוגה בהרבה מדינות של ביטוחים פרטיים, את תוכלי להחליט במסגרת התנאים של הביטוח שתבחרי איך ואיפה ללדת. אבל תשלמי כ"כ הרבה כל חודש על הביטוח, ואם זו השיטה הנהוגה אז גם חלב לא יהיה מסובסד במכולת וגם על מערכת החינוך תשלמי לגמרי בעצמך ולא יהיו עשירים שמשלמים מיסים מדורגים ומממנים לך את זה.

למען הסר ספק אני בעד, אבל יש לזה מחירים. לצערי לא כך מתנהלת מדינת ישראל וברמה מסויימת מנהלים לנו את החיים ומחליטים עבורנו מה לעשות עם הכסף שאנחנו משלמים במיסים (לא למרבה ההפתעה למדינה אין עץ עם כסף) אבל תכלס כנראה זה מה שהרוב רוצים פה.

קיצור, קצת גלשתי אבל בעיני זה השורש של הנושא באמת.

תסתכלי כמה כסף לוקחים לך כל חודש מס בריאות

וצריך לקחת בחשבון שהתשלום שלנו הוא לא התשלום החודשי המגוחך לקופת חולים

אלא הכמה אלפים שאנחנו משלמים בשנה דרך המס בריאות.

וכשאנחנו משלמים הרבה כסף יש לנו זכות להביע דעה לאן הכסף הזה ילך.

גם התשלום של האדם הממוצע דרך המיסים לא באמת מכסה את מה שאת מקבלת.

מה שמציק לי בדיון הזה זה הבקשה למשהו בלי להבין את ההשלכות, לממן לידות בית למשל ידרוש הכשרה של יותר רופאים גינקולוגים, יותר מיילדות כמו שהסביר פשוט אני שבלידת בית מדובר על איש צוות אחד על מטופלת אחת, זה עולה כסף והרבה. המחסור ברופאים שגם כך קיים לא מאפשר את זה וגם דורש שינוי עומק במערכת וכרגע זה לא קורה אז זה פשוט לא רלוונטי.

על לידות בית שמתייחסים ללידות בית לעומת בית חולים על שלל הסיכונים והיתרונות.

כל התגובה שלי היתה על האמירה שגם בבית חולים זה לוקח זמן מההכרזה על מצב חירום עד לביצוע כי זה לא תמיד נכון, זה תלוי מצב חירום.

לק"י

הוא אמר שיש מחקר בישראל של בן גוריון/ סורוקה, אבל הוא משווה בין לידות בבית חולים ללידות מחוץ לבית חולים, אבל לא רק מתוכננות ולפי כללי הזהירות. אלא גם לידות לא מתוכננות. אז זה פחות רלוונטי.

הספרות הבינלאומית (למשל המחקר הקנדי של Janssen ב-CMAJ 2009 וסקירות מטא-אנליטיות הולנדיות/בריטיות) כן עוסקת ספציפית בלידות בית מתוכננות אצל נשות סיכון-נמוך עם מיילדות מוסמכות ומדווחת במקרים רבים על תוצאות דומות מבחינת תינוקות/אמהות כאשר המערכת התומכת טובה, אך אלה לא מחקרים על אוכלוסיית ישראל.

בנוסף נמצא שבבית חולים יש יותר התערבויות.

(אפשר לבקש מהצ'אט להביא קישור למחקרים המקוריים. לי זה לא עקרוני ולא רלוונטי. סתם חיפשתי כי עניין אותי).

בית החולים מקבל 18 אלף שח מביטוח לאומי. אין שום סיבה שהסכום לא יגיע ישירות ליולדת שבוחרת ללדת בבית.

זה נכון שלידה תעשייתית כנראה עולה פחות ואז בית החולים משתמש בכספים האלו למחלקות אחרות. אבל אם כבר ככה מתומחרת לידה זה לא בזבוז כספי ציבור להעביר אותם ישירות ליולדת/מילדת בית (גם חצי מזה מספיק ללידת בית כי אין עלות אישפוז ואז בעצם מדובר בחיסכון לכספי ציבור). כמובן שהכוונה לילדה עם רופא/מיילדת ולא עידוד ללידה עצמאית. אגב יש הרבה מדינות שאפשר לבחור ללדת בבית וזה במימון המדינה כמו אנגליה למשל.

בתי החולים משתמשים בכסף של הלידות לא רק בשביל לכסות את עלות היולדת אלא זה חלק משמעותי מהתקציב שלהם שאיתו הם משתמשים גם לכל שאר המחלקות.

אם  לא יהיה יותר תקציב על לידות, המדינה עדיין תצטרך להעביר לפחות חלק ניכר מהסכום כי בתי החולים עדיין צריכים להפעיל את שאר המחלקות.

המדינה מעבירה לבי''ח על כל יולדת כסף עבור האשפוז.

אם היולדת לא תתאשפז הסכום לא יועבר לאף אחד.

מימון הוצאות אשפוז היולדת - קצבאות והטבות | ביטוח לאומי

אתה רואה שהמדינה נותנת לכל אישפוז של יולדת 17 אלף.

אם היולדת לא מגיעה לבי''ח היא לא תקבל את הסכום. וגם אף אחד אחר.

לא ביקשו שיממנו לידת בית מא עד ת אלא שהסכום הנל או חלקו יועבר לטובת העניין למי שרוצה

כשעשרות אלפי נשים ירצו ללדת בבית כי פתאום השיקול התקציבי ייעלם, ברור שהמחיר יעלה (היצע ביקוש) וכאמור אין מספיק אנשי צוות בשביל לתת לכל יולדת פרטי וכו'..

מהמדינה ליולדת, בשביל זה יש מענק לידה.

זה כסף שניתן לבית החולים על האשפוז.

על כל מאושפז בית החולים מקבל כסף, גם על יולדות.

מכירה מישהי שנתנו לה שם ללדת עם הדולה שלה (הדולה קיבלה את התינוק)

והמיילדת מאחורה רחוקה יותר

זה די מעיד על גישה לדעתי

 על בית החולים הצרפתי.

אבל סנט ג'וזף הוא בית חולים פלסטיני והצרפתי הוא נוצרי.

קשה לי להמליץ עליהם. 

אבל יש לי חברות שילדו בקיסרי בצרפתי

היה להן שווה את ההחלמה הטובה

את האופציה להביא יותר ילדים לעולם

את הכסף ששילמו (המוןןן)

ואת המקום

אני חושבת שזאת שאלה לרב

כי יש נשים שמבחינתן זה מאוד משמעותי כי הלידות/ניתוחים שלהן מאתגרות מכל מיני בחינות

אז אני עם הלידות הרגילות לא אלך לשם 

אבל מישהי שצריכה דווקא את זה כי יש לה סיבה אמיתית 

אני חושבת שיש מקום לשאול

אגב אין כבר קיסרי צרפתי בארץ למיטב ידיעתי חבל ממש

קנית אותי באופציה להביא יותר ילדים לעולם.

מבינה, באמת כדאי להתייעץ עם רב בנושא. 

(למה אומרים ''אחיות''? כי הראשונות לעסוק במקצוע הזה היו נזירות נוצריות במנזר, או כפי שהן מכנות זו את זו וידועות בקהילתן - אחיות.

חבל שבעברית בחרו להמשיך עם השם הנוצרי ולא לייחד מילה אחרת לעוסקות במלאכת הקודש)

פשוט העתיקו לעברית את השם הלועזי, אחות.

אחות, שורת אח''ת.

איחוי, שורש אח''ה.

אין קשר בין השורשים האלה...

לעומת זאת המילה ''אחות'' שמציינת גם אח זכר וגם מציינת נזירה במנזר וגם מציינת את מקצוע הסיעוד, קיימת כבר מאות שנים בכל 3 המשמעויות האלה בהרבה מאוד מדינות ושפות.

אחות במשפחה Sister. במנזר nun ואחות במרפאה nurse.

זו לא המצאה שלי, זוכרת שהתפעלתי כששמעתי לפני שנים את מקור השם. ועד כמה יש משמעות לכל מילה בשפה העברית.

ואכן תפקידה העיקרי לאחות פצעים, להדביק.

ולא מצאתי מקור לטענה שלך... אם יש אשמח לראות.

לא חשבתי שזאת המצאה שלך, אבל אם מישהו אמר את זה - זה לא הופך בהכרח לנכון...

מה גם שכאמור איחוי ואחות זה שורש שונה, אין שום קשר ביניהם.

והתפקיד העיקרי הוא לאחות פצעים? אתמה... יש לאחות כ''כ הרבה תפקידים, לאחות פצעים זה מהשוליים שבהם.

בנוסף, nun זה באמת נזירה, אבל נזירות במנזר קוראות אחת לשניה ''אחות'' (בכל שפה לפי המילה המקומית, למשל sister באנגלית), וגם בבית חולים מקובל sister לאחות הראשית, מנהלת הסיעוד במחלקה וכו'.

שלא מתערב בכלל - אני לא מכירה. כן היו לי חוויות בבתי חולים שונים, 

ולניאדו בפער משמעותי הרגשתי שמפריעים לי במינימום ועושים הכל שאלד טבעי ורגוע.

באיזה שהוא שלב כשהתינוק היה במצוקה,

הרופא האחראי של חדר לידה נכנס וישב מול המוניטור ולא הפסיק לבדוק שהתינוקי בסדר עד שילדתי...

בכל בית חולים אחר היו פשוט מעיפים אותי לניתוח ברגע שהיו מזהים מצוקה אצל התינוק.

בלידה הראשונה ירד לעובר הדופק, והלידה נתקעה בפתיחה קטנה, אז בסוף ילדתי בניתוח. (ילדתי אותו בבית חולים אחר מאת שאר הילדים. כשסיפרתי בבית חולים השני על הניתוח, אז אמרו לי שאצלם לא הייתי מגיעה לניתוח. אין לדעת כמובן... אבל אולי היו מנסים קודם דברים אחרים).

בלידה הרביעית הדופק של העובר ירד כשעמדתי, אז חזרתי לשכב וזה הסתדר. לפעמים צריך לשנות משהו.

אצלי היו האטות וממש הסתפקו אם לנתח כאן ועכשיו או למשוך עוד טיפה, החליטו למשוך ולמשוך עד שסיימתי בהרדמה מלאה עם קרע ברחם

לפעמים גם זה שמחכים יכול לעשות נזק  

אולי בבית חולים אחר היו מחכים עוד והייתי מאבדת את העוברית ואפילו את הרחם חלילה

ילדתי בשיבא שזה מקום סופ התערבותי

אז יכול להיות לכאן ולכאן 

ואצלי זה ברוך ה' נגמר טוב אבל מקווה שהיו יודעים לעצור בזמן אם זה היה מידרדר. אני בטוחה שאנשי צוות טועים לכאן ולכאן ולפעמים הטעויות יכולות להיות עם השלכות טראגיות... מודה להשם שאצלי זה נגמר כמו שנגמר.

אגב דווקא הרופא הוא זה שהיה שאנן יותר לגבי ההאטות, והמיילדת עמדה על זה שיורידו את הפיטוצין שגרם להן באותה הפעם ולא נרגעה עד שלא ראתה שהעובר חזר לעצמו.

בכל אופן אני ממש בעד התערבות בלידה

בעבר אחוזים גבוהים של נשים מתו בלידה, אני ממש לא בעד חזרה לטבעיות של הלידות. רק נתתי כדוגמא שלא בכל מקום ישר מכניסים לניתוח, לא נראה לי שרופאים שולחים לניתוח מתוך קלות ראש. 

היא לא בגלל ההתערבויות אלא בגלל השיפור העצום בהגיינה

ומעקב ההריון שמאפשר לזהות מצבים בסיכון.

הרפואה המודרנית אלופה בהצלת חיים ובהתערבות מצילת חיים במקרה של סכנה

אבל כשהיא משליכה את כללי הסכנה והמצוקה על מצבים נורמליים

(התערבויות בלידה... והרבה מאוד דברים הם התערבות גם אם במחשבה ראשונית הם לא נראים לנו ככה וגם עצם קביעת כללים וקריטריונים ללידה ולהתקדמות שמליוני נשים צריכות 'לעמוד' בהם אפילו שהן נשים שונות עם סיפורים שונים)

היא גורמת אותם!! ובגלל שאין כמעט דבר כזה חוסר התערבות מוחלט אז כמעט לא רואים לידות חלקות לחלוטין..

יש כל כך הרבה סיבות אחרות מעבר להיגיינה.

נכון שכשכבר ילדו בתי חולים ורופא בדיוק עבר מחולה אחר או מחיטוט בגופה לטיפול ביולדת - הוא העביר לה זיהומים שיכלו להרוג אותה בסבירות גבוהה, אבל גם לפני כן כשנשים לא ילדו בבית חולים אלא בבית עם רופא או מיילדת שהוזעקו אליהן באותו הרגע היו יכולות להיות מגוון סיבות לזה שהילד ו/או היולדת לא ישרדו את הלידה.

ויותר מזה עצם העובדה שמלכתחילה נשים מגיעות היום לא במצב סכנה ללידה זה רק בזכות התערבויות בהריון או אפילו מעקבים לא פולשניים. אפילו כדורים או עירויים שעוזרים לגוף להגיע חזק יותר ללידה כדי לשרוד אותה במובן הכי בסיסי של המילה.

לא יודעת מה זה מצבים נורמליים במובן הזה.. איך את מגדירה מצב נורמלי שלא מצריך התערבות? יש כל כך הרבה מצבים לאורך ההריון והלידה שרופא מתערב בהם בצורה מינורית לכאורה והיו יכולים לשנות את מהלך הלידה באופן דרמטי, שקשה לי להבין איך את מודדת מתי הרפואה "גרמה" לבעיה כי היא השליכה את הכללים שלה על מצב "נורמלי".

ויש היום המון לידות חלקות, אבל חלקן לא היו קורות אם לא ההתערבויות בלידות אחרות. כתבתי פה, היתה לי לידה אחת מאד קשה, עם מצבי חירום, ובזכות ההתערבות הרפואית (אמנם התערבות מתונה) עברנו אותה בשלום. הלידה אחריה היתה הלידה הכי חלקה שאת יכולה לדמיין לעצמך. הצוות לא היה צריך לעשות כלום, פשוט לעמוד רגע בצד ולהסתכל על זה קורה. אבל לעולם לא הייתי מגיעה ללידה הזאת, אם לא ההתערבות הרפואית בלידה הקודמת, כי פשוט מאד סיכוי סביר שלא אני ולא העובר היינו שורדים בחיים אם הלידה הזו היתה מתרחשת בתנאים "טבעיים". 

אני ילדתי בכרמל והיתה מצוקה עוברת.

נתנו הרבה מאדו צאנס ללידה רגילה לפני שהלכו לניתוח.

למעשה לפחות 6 שעות עברו מאז שראו מצוקה במוניטור ועד שהגענו לניתוח קיסרי כשבזמן הזה בית החולים עשה הרבה מאוד כדי לעזור לתינוק.

כן, כל הזמן היה מוניטור צמוד. אבל ממש לא הלכו לניתוח ברגע שהיתה מצוקה.

ואגב אני ילדתי בלניאדו וממש לא נהניתי.

הלידה היתה טבעית אבל עשו הכל כדי שאדע שזו לידה מסוכנת ואני לוקחת על אחריותי את הסיכון בלידה (לידת ויב"ק)

ממש לא דאגו שאלד רגוע. בדיוק להיפך.

לק"י

ובמחילה מכבודם, זה גם לא כזה נכון.

הרבה נשים יולדות רגיל אחרי קיסרי. גם אני ביניהם, ואף פעם לא הפחידו אותי. אולי אמרו מה הסיכונים, אבל לא בצורה מפחידה, ולא שידלו ללכת על קיסרי מלכתחילה.

2 ילדים בשנתיים וחצי זה קשה קשה קשה

מותר לך שיהיה קשה!

ומותר וצריך לפנות לעזרה.

אני מאוד נזהרת מלאבחן, אבל זה נשמע קצת שיש שם דיכאון אחרי לידה, שהוא הורמונלי והעומס משפיע עליו גם

ויש איך לעזור ואיך להקל.

מנסיון. זה בור שחור שהכל נראה לא טוב ולא מתאים ואני ממש גרועה. ואפשר לצאת מהבור הזה.

יש לך רופאת משפחה נעימה? אם כן היא כתובת טובה להתחיל ממנה🧡

יש לך עם מי לדבר? לשתף?

חברה? אמא? אחות? מכרה בעבודה?

יש לך אפשרות לבקש עזרה?

בגדול זה לא פשוט לאף אחת עם שני קטנטנים, ועומס ואת מתארת שאתם לא יוצאים (כי עם שני קטנים), ואת די בודדה

חושבת שהתחושות שלך מתבקשות ממש וזה הזמן לצאת משם, לשתף ולטפל בעצמך.

לא אשת מקצוע מתחום הנפש, אבל בטוחה שיש מה שיכול לעזור ךלך.

שני ילדים קטנים וצפופים זה באמת לא קל בכלל בכלל

אני יכולה להגיד שהייתי במצב ממש דומה, את כותבת פה ממש את המחשבות שהיו לי. בערך חודשיים אחרי הלידה השנייה הבנתי שאני בדיכאון אחרי לידה, ופניתי לעזרה דרך הקופה (אני הלכתי לעו''ס של המרפאת נשים, אפשר גם דרך רופאת משפחה) והיום כל החיים שלי וההורות שלי השתנו ואני ב''ה במקום הרבה יותר טוב. אם מה שאת מתארת פה זה לא מחשבה חולפת אלא משהו שאת מרגישה לאורך זמן, בבקשה תפני לעזרה🩷 יכול להיות הרבה יותר טוב.

וטכנית- תנסי כמה שיותר להקל על עצמך. כמה שיותר להוריד סטנדרטים, למצוא דברים שיקלו עם הילדים, אם יש אפשרות לעזרה ממשפחה וכזה לקבל אותה. אם יש אפשרות שבעלך יהיה יותר נוכח. לנסות למצוא כמה שיותר זמנים שקטים לעצמך במהלך היום.

בהצלחה🩷

למרות שעברו 20 שנה מאז שחוויתי את הסיטואציה הזו

אני יכולה להזדהות עם כל מילה

הורות זה קשוח

ול2 תינוקות זה על גבול הבלתי אפשרי

זה בסדר שאת מרגישה אבודה

זה יותר הגיוני להרגיש ככה מאשר לשלוט במצב

מה שיכול לעזור קצת

זה שמישהו ישגיח עליהם ואת תצאי

אפילו ליום שלם

או אם זה אפשרי לכמה ימים

למלא מצברים

זה לטווח קצר

למצוא זמנים למנוחה אמיתית

לטווח הארוך לתכנן ילודה

או במילים אחרות למנוע עד שתרגישי אחרת

תקשיבי כשהם קטנים ותלויים בך על כל דבר זה קשהההההה

אני כל פעם שהילדים שלי מתלבשים לבד/ שמים נעליים לבד/ לוקחים אוכל לבד

אני בהלם

אשכרה סוף סוף הם יכולים לעשות משהו בלי שאני אעשה כל דבר כל דבר כל דבר.

הגיל שהם פצפונים והכל מגיע אלייך, את צריכה להלביש/ לחתך/ לקלח/ להרגיע/ לחבק

זה מתיש ושוחק מאוד מאוד.

אבל בסוף הם גדלים (ושלי עדיין קטנטנים, בני 5 ו-3)

והכל נהיה יותר קל.

בינתיים, מצטרפת למה שאמרו פה. לבדוק דיכאון אחרי לידה.

כי נראה לי כשהכל תקין חוץ מזה שמאוד מאוד מאוד מאוד קשה, יש גם דברים טובים ומהנים בהורות

ונשמע שאת ממש לא שם.

תחשבי שאם תקבלי חותמת רשמית מרופא יהיה לך קל יותר והסביבה שלך כנראה תבין אותך יותר ותתמוך בך יותר.

את ממש נורמאלית

יש זמנים ותקופות שהכל נראה קשה קשה קשה

אם המשאבים הפנימיים שלך מרוקנים אז בכלללל

זה עובר

ילדים גדלים

דברים נהיים קלים יותר עם הזמן

והופ אפילו תגלי שבא לי עוד אחד

לראות אמהות אחרות ולהניח שהכל סבבה להן זה פייק, אשליה.

בלי קשר- תבדקי חוסר בויטמין b12 תתפלאי לשמוע כמה זה משפיע בטירוף על מצב ועייפות רגשית נפשית

יכול להיות שכדאי לך גם להיעזר באיש מקצוע וכו' יש דרך הקופה, אבל בלי קשר לזה-

1. בדקת ברזל וB12 לאחרונה?

2. יש לך אפשרות לצאת להליכה יומית? הליכה בעיקר ופעילות גופנית מאוד משפיעים על הנפש

3. הגדולה (גם כן גדולה... היא בטח עוד לא בת שנתיים) בוכה עכשיו חריג או שתמיד היתה בוכה הרבה?

4. יש לך אפשרות שמישהו יקח את הילדים ליום שלם ואת תברחי לצימר ליד הים?

5. יש לכם ארגון התנדבות לעזרה אחרי לידה?

6. יש לכם באזור תכנית אימהות? מפגשים שבועיים במתנ"ס/אמא מלווה אמא/ וכו'?

צריך לבוא לעולם עם אח/ות גדולים 😍

והילדים שלי עוד עם ספייס יפה בינהם... זה גיל נורא נורא קשוח אבל חייבים לעבור בו בשביל לגדול 🙃

אין לי זמן לענות ארוך.

ומצטרפת לכל הדברים שהקודמות היו מעלי.

אבל רק יכולה לעודד שגם לי היה ממש ככה. ופתאום עכשיו הם קצת גדלו (עכשיו שנתיים וחצי ושנה וחודשיים), והתחילו לישון לילות. ואני מרגישה שהתחלתי לנשום ומבינה כמה היה קשוח לפני זה.

שיש גם דרך קופ"ח וגם מרפאות לנשים אחרי לידה שאפשר לקבל ללא תשלום טיפול פסיכולוגי מעולה.

הבדידות קשה מאוד. יש מעגלים של אימהות בסביבה שלך?

וזה לא היה דיכאון אחרי לידה

זה פשוט היה הרגשה שאין אותי וזהו.

מבטיחה לך שזה משתפר

אבל עכשיו תנסי לראות מה בכל זאת יכול לעזור לך

אולי יום בשבוע שאת יוצאת לבד עם חברות/משפחה/חוג/מסעדה וכן הלאה

במיוחד עם צמודים.

זה לופ שלא נגמר❤️

יש לך אפשרות להתאווררות קבועה פעם בשבוע? חצי שעה ביום? משהו שהוא שלך ולא רק של האמהות?

את עובדת? סביבה תומכת? את מונעת הריון כרגע?

התחושות שלך סופר לגיטימיות ואי אפשר פשוט לסבול אותם עד שהם יגדלו.

איפה את יכולה ביום יום שלך להקל על עצמך ולנשום אוויר? אי אפשר לחיות ולהחיות ילדים בלי דלק.

קודם כל את יכולה גם לא להניק. מבטיחה לך. אל תעשי מה שאת לא רוצה.

דבר שני, את יכולה לשלוח למסגרות (אם אני מבינה נכון הם לא במסגרות כרגע) ולצאת לעבודה ותהיה לך חברה והפוגה מהאמהות

גם בלי קשר לכסף שאולי זה לא משתלם. זה משתלם לנפש שלך. ובסוף זה ישתלם גם בכיס.

ואפשר גם בייביסיטר ולצאת עם בעלך

ולדעתי בשלב הזה - למנוע עד שתמצאי את עצמך מחדש, אם יורשה לי.

נשמע שהלבד והתלותיות של הילדים בך גומרת אותך אבל זה לא חייב להיות ככה

ולדעתי אין צורך בטיפול אם את יודעת מה חסר לך. את "רק" צריכה למלא אותו

חיבוק ענק אישה יקרה♥️

עם לצאת לעבודה. זה יתן לך אויר ולפעמים בעבודה אפשר למצוא גם חברות

והיא צוחקת שכל המשכורת שלה הולכת על תשלום למסגרות והיא יוצאת לכמה שעות חופש מהאמהות…

ולך אישה יקרה חיבוק ענק והרבה כוחות🫂❤️

ולמנוע להרבה זמן…

זה אומר שהם קטנים וצפופים

זה הרבה מאוד שינויים בתווך קצר

תני לעצמך זמן

(לשקול ממש גם מניעה)

זה באמת משתפר

הם גדלים

וזה נעשה יותר קל

ואת גם תפתחי מיומנות חדשות

ובעיקר- בלי ביקורת עצמית

(ואם את חושדת בדיכאון אז טיפול! אפילו לקחת הלוואה בשביל זה

זו השקעה לתווך ארוך ושווה כל שקל)

זה קריטי בשלבים האינטנסיבים האלה..

לא כל החיים ייראו ככה!!!

ובינתיים- אולי תנסי בימים שנעים בחוץ לצאת לטייל עם העגלה, ההליכה והשמש ממש טובים לנפש. ❤️‍🩹

כתבת רק על תחום הלימוד

מה עם שאר התחומים הבית ספריים?

יש לילד חברים בכיתה?

מה הוא עושה בהפסקות?

יש אינראקציה טובה עם בני גילו?

הוא יודע לבקש? לשתף?

מקשיב בשיעורים או מפריע??

הולך לתנועת נוער? חוגים? פעילות אחר צהריים?

יוצא לטיולים? פעילויות חברתיות?

הוא ילד שמח?

איך הוא בבית? מזמין חברים? וכו וכו...

אוכל טוב?

ישן טוב?

אם כל שאר התחומים סבבה אצלו והוא מסתדר וטוב לו בחיים

הייתי שמה בצד את הלימודים כרגע, שמחה שטוב לילד שלי, אז לא אוהב ללמוד

או שישתנה או שלא. הייתי מבקשת ממנו בקשה לימודית אחת ממוקדת שיעמוד בה (ש"ב במקצוע אחד בלבד בכל יום וכדומה...)

אם המצב הכללי לט טוב בנוסף לתחום הלימודי- פה כבר הייתי פונה לעזרה, ליווי, הדרכה, יועצת בית ספר, דואגת לסל לשנה הבאה, כל מה שאפשר.

אבל שוב, אם זה רק הלימודים, להתמקד בדבר אחד ספציפי שתחליטו ביחד (ואפשר כל הזמן להוסיף עוד אתגר לימודי קטן)

ומשם לסמוך עליו ולא לחפור לו.

אגב, לא ציינת באיזו כיתה הוא? מנחשת ש ז'? ח'? לפי הציפיה?

נשמע שהוא בוגר ומבין שלא רוצה רטלין, לא לכולם זה עושה טוב, אם הכל טוב לו והוא בסדר בבית ספר, ומקשיב וחברים וכו וכו... אז אני כאמא שלו הייתי רגועה יותר.

האמת שהוא ילד חברותי פלוס פלוס

מעדיף תמיד חברים וטיולים ע"פ לימודים...

אני לא ככ רגילה לזה

וגם לא האופי שלו

לכן קשה ליח עם זה...

איך ילד יעדיף לבלות מאשר להצליח במבחן??

הצלחות לא מדרבנות לימוד?

ולא כדאי לנסות תרופה אחרת?

הרי עכשיו הכל נהיה יותר קשה אבל אחכ זה כבר יהיה מתסכל ואולי יהיה מאוחר מדי?

הוא הבכור שלך נכון?

יש ילדים שאוהבים הצלחות, וההצלחה מדרבנת

ויש ילדים שלא- זה לא מעניין אותם

ויש ילדים שמשלבים, לא מתאבדים על מבחן ו 70 זה סבבה להם.

מבינה שאת ובעלך מצפים לילד מחונן ולמדן, ובפועל זה לא ככה, וזה ממש מלחיץ אתכם.

הוא סה"כ יושב בכיתה ולומד? ילד נעים לזולת? מידות טובות? רגוע? טוב לו בחיים? מתפלל?

אז הייתי נפגשת עם המחנך ומנסה ליצור לו רצף מטרות לימודיות ספציפיות, משהו בקטנה, אבל שירגיש למידה ולאט לאט מחליטים יחד על עוד ועוד מטרה לכבוש בלימודים, הכל בהתאם לקצב שלו ולמה שהוא מצפה מעצמו, כי בסוף צריך ללמוד ולהתקדם גם אם זה לא מעניין אותו, אבל כנראה שהוא צריך קצב אחר, ושאצלו הצלחה זה דווקא במשחק בגול במשחק כדורגל ולא במבחן)

אם הכל זורם איתו טוב, וזה ממש רק עניין הלימודים, לא הייתי כריחה אותו לקחת כדור. (כמובן אם הוא מסוג הילדים שמפריעים בכיתה, לא לומדים, מתפרעים, עושים שטויות מתוך חוסר עניין לימודי- זה כבר משהו אחר).

בעבר הוא אהב ללמוד? פחות אהב חברים וטיולים?

ועכשיו השתנה?

האמת שהוא לא הבכור

הבעיה שלפניו 2 שלומדים

אחד גם לא כשרוני כמוהו... ובכא מתאמץ מאוד

ורוב המורים מפרגנים לו מעבר גם בגלל שרואים את ההשקעה

כן ילד רגוע... אבל יושב לי שבנא שיש לו בעית קשה צריך להיות מטופל לא?

ומה זה רצף מטרות לימודיות? כמו מה?

ובטח שלא משדרות לו את זה.

ולא משדרת לו שאני כועסת כי קיבל 50 במבחן

והייתי משוחחת גם עם המחנך שקראתי בכמה הודעות פה שכתבת שהוא מאוכזב שלא למד ומהציון.

הייתי מציעה לשים פחות דגש על הלימודים, יותר על החברתי וןההתנהגותי

מבינה שהוא ילד מוכשר- תעצימי את זה

ילד נבון וחברותי- להעצים, גם בכיתה וגם בשיח עם המחנך והצוות.

לתת לו תפקידים

לפרגן לשים רגע את הלימודים בצד.

ואז לאט לאט-

רצף מטרות לימודיות- להציב יחד עם המחנך (בהתחלה בלי הילד), מטרה אחת ממוקדת וקטנה בפן הלימודי ולצד זה פירגונים, העצמה ורק משפטים חיוביים במה שהוא טוב.

לאט לאט להוסיף עוד מטרה לימודית, יחד איתו, ולא להפסיק לפרגן ולהעצים ולהגדיל ולתת תפקידים חשובים ושהמחנך יפסיק מהר לומר לכם על התפקוד הלימודי הלקוי ואתם תפסיקו "לכעוס" על התפקוד שלו.

מאמינה שזה יגיע מתוך שלא לשמה...

טיפין טיפין

בהדרגה בטוחה ויציבה

אי אפשר לצפות ממנו עכשיו לבצע מטלות לימודיות וכדומה.

עם הזמן לעקוב, לראות , עין מקצועית- האם באמת הכרחי להביא לו רטלין?

לא נראה שזה המצב כרגע

כרגע הוא צריך כדור העצמה במה שהוא טוב בו- תתחילו בזה

אבל כל מה שאת כותבת נשמע הגיוני לגמרי ולא קשור בכלל לקשב וריכוז או לריטלין. האמת שאני לא מכירה הרבה ילדים שיעדיפו ללמוד במבחן מאשר לבלות ולעשות משהו שהם נהנים ממנו.

כמה תכלס הילד מקבל במבחנים וכזה? כי אם הוא מקבל ציונים סבירים (נניח סביבות 80) זה הגיוני לגמרי שהוא יעדיף לקבל ציון סביר ולא להשקיע הרבה ולקבל ציון טוב יותר.

מה שתכלס לדעתי כדאי לעשות זה לשחרר לגמרי. אין לכם איך ללמוד במקומו, וממה שאת כותבת נשמע שהנסיונות לעודד אותו ללמוד רק יצרו לו התנגדות ללמידה. תנו לו לקחת אחריות על הלמידה של עצמו, וזאת בחירה שלו עד כמה להשקיע ואם להתאכזב מהציונים שהוא מקבל או לשמוח איתם.

רגילה מה2 לפניו שמבחן זה מבחן

ואם צריך ללמוד אז לומדים, כל אחד כמה שצריך

אז מה זא ילדים תמיד יעדיפו לעשות משהו שהם נהנים?

לכולם יותר נחמד אבל אם יש מבחן אז לומדים ואחכ נהנים לא?

ולא להפך...

פה זה פשוט עובר לידו...

לא מענין אותו כהוא זה

ולגורור אותו ללמוד זה משימה מאוד קשה

וגם בסוף נגמר לרוב בלא כלום

אני לא חושבת שרוב הילדים ישבו ללמוד כמה שצריך למבחן ורק אחרי זה ילכו לעשות משהו כיף, בטח אם זה ילד עם יכולות שיכול לקבל ציון סביר גם אם לא ילמד.

יכולה להגיד לך מהניסיון שלי בתור מישהי עם יכולות והפרעת קשב- אף פעם לא למדתי למבחנים, לא ראיתי שום עניין ללמוד שעה מבחינתי מיותרת בשביל עוד 10-15 נקודות במבחן. גם לבגרויות למדתי די את המינימום האפשרי. וכשאמא שלי ניסתה לשכנע אותי ללמוד יותר זה רק גרם לי להפסיק לשתף אותה במתי יש לי מבחנים כדי שלא תחפור לי על זה. והאמת שגם בדיעבד לא הייתי משנה משהו, אני חושבת שיכולות למידה הציונים זה חשוב אבל רק עד גבול מאוד מסוים ולהעכיר את הקשר עם הילד שלכם הוא בעיני הרבה מעבר לגבול הזה...

אז למה כן יש ילדים שלומדים וילדים שלא?...

סתם מענין...

ואם היית לוקחת תרופה שתעזור לך ללמוד את חושבת שזה כן היה עוזר לך ללמוד עוד?

או שזו החלטה שהחלטת שמספיק לך?

הבעיה שאם הוא לא מצליח והמורה אומר לנו כמה מאוכזב זה גם מעכיר לנו את היחסים איתו...

ולכן אני מאוד מבולבלת עד כמה לשכנע אותו ללמוד/ לקחת תרוםה שתעזור לו אם צריך...

שרגע יהיה עם קצת יותר חמלה.. מגיע למורה לדעת וגם לילד שקצת יותר יבינו אותו, את המקום שלו., לדעתי.

לגבי כדור, אני לקחתי ריטלין - התחושה באמת לא נעימה.

אטנט היה לי מעולה, לא ממש מתמידה, לוקחת רק בתקופות עמוסות שחייבת קשב מלא. אצלי אין תופעות לוואי.

ויש תחושה מגניבה שאני פשוט רוצה לשבת ולעבוד עוד ועוד ועוד.

אבל - זה חייב להגיע עם תחום עניין שרוצה ללמוד אותו.. קצת לא פר לתת כדור ולהכריח אותו לעשות איתו רק דברים ששונא לעשות.

הכדור יכול לעזור לו לאהוב את הלמידה.

קחי דוגמה - את רוצה לשבת לאכול פלאפל, וכל ביס משהו מחרפן אותך, מושך לך את הפיתה ואת ממש רוצה למשוך אותו חזרה אלייך וסופסוף לאכול. תרצי להמשיך לאכול אחרי כל זה?

זו התחושה שלי - אני רוצה לעבוד, אבל קשה לי. כל רגע המחשבות שלי במקום אחר.

כשאני בלי כדור אני מגדירה לעצמי זמן למשימה, עד שעה מסויממת או עד סיום מטלה אני לא XXXX, רק בסיום סעיף כלשהו אני קמה לאכול וכו

זה יכול לעזור לו אולי בלמידה למבחן, לומדים דף אחד והולכים לשחק, דף נוסף ויוצאים לרכב וכו

נ.ב. דיעה אישית, לא תורה מסיני. לא לוקחת אחריות.

אופי, חינוך, כמה השקעה נדרשת מול כמה התוצאה שווה. בכללי אני חושבת שכשמפעילים לחץ בכיוון מסוים הצד השני הרבה פעמים מפעיל התנגדות. ולהגיד אכזבה מילד זה אף פעם לא הדרך הנכונה לחנך לדעתי.

היה תקופה שניסיתי ריטלין, עזר ליכולות ההקשבה אבל לא למוטיבציה כי באמת לא ראיתי עניין להשקיע. וכמו שכתבתי אני עד היום לא חושבת שהיה לי עניין להשקיע יותר, למרות שהן יכולתי לקבל ציונים הרבה יותר טובים.

אני גם חושבת שלנסות לשכנע זה מה שניסיתם עד היום ולא דווקא עבד, אולי כדאי לשנות גישה. להחליט ולהגיד גם למורה וגם לילד שהלימודים הם באחריותו של הילד, אם הוא רוצה עזרה אז בשמחה ואם לא אז לא. ולא להתאכזב אם התוצאות לא דווקא מתאימות למה שציפיתם.

אבל כמובן שאני כותבת מתוך החוויה האישית שלי ולא דווקא שזה המקרה פה, אז אני מציעה גישה ותחליטי אם מתאים לכם או לא🙂

אין לי ניסיון בכלל עם ילדים בגי כזה, או קושי כזה.

יכולה להגיד לך על עצמי - כשהייתי ביסודי גם לא היה לי שום עניין וחשק ללמוד.

אהבתי רק מקצועות מסויימים ובכל השאר נכשלתי.

אני זוכרת את היום הזה שבו אמא שלי ישבה איתי לשיחה, והסבירה לי שאלה הם חיי. אם אחליט להשקיע, אצליח. אם לא, אעבוד בתור ___.

התחלנו עם מבצעים. המבצע הראשון היה להביא 80 במספר מבחנים, התמורה - סידור לבת מצווה עם כריכה בהתאמה אישית במקום כריכה קרם שהיה לכולן (משהו שהיה מאוד יקר ומגניב באותם שנים חח).

לאחר מכן מבצע על עוד איזה מתנה, כל תקופת מבחנים מחדש.

אני לא יודעת מה הגישה החינוכית בעניין מבצעים, לי זה העלה את המוטיבציה.

אני ממש מעריכה היום את אמא שלי על הצעד הזה, הייתי חייבת את האיפוס כדי להבין שיש פה בעיה ואני חייבת לקחת אחריות עליה.

לא אשקר, עד היום - אני שונאת לשבת להקשיב וללמוד. קשה לי ברמות. אני עם קשיי קשב מאבדת עניין ברגע.

האם יש תחום כלשהו שהילד כן אוהב? אני נגיד ממש אהבתי מקצוע מסוים, הוצאתי בו תמיד 100 והמשכתי לימודים בכיוון.

הלוואי וכבר בילדות היתי יכולה לתקתק חוגים בתחום.

בנוסף למבצעים וההצלחה שלך שהגיעה ב"ה, לקחת גם כדורי קשב?

או בלי הכדורים הצלחת בסוף?

מעניין...

התבוננות עצמית ואישית, שלכם מול עצמכם.

הכי טבעי להורה לרצות שהילד שלו יהיה דומה לו (ולאחים שלו, לפעמים). הכי קל לגדל ילד שדומה לך ושדרכו בחיים דומה לשלך.

הכי קל - אבל לא מגדל.

והילדים שלנו, שאמנם אנחנו מגדלים אותם, מעניקים לנו הזדמנות מיוחדת לגדול בעצמנו. להבין שלא הכול בחיים הולך בדרך שאנחנו רוצים. להבין שיש סוגים שונים של אנשים בחיים, וצריך להסתדר איתם ולאהוב אותם. במיוחד אם הם הילדים שלנו.

אז כן, הוא אולי לא אוהב ללמוד, ואולי באמת יש לו קושי שמונע ממנו להצליח ללמוד למרות שהוא מוכשר.

אבל זה לא משנה את העובדה שהוא הילד שלכם, האהוב והמתוק, שצריך תמיכה בדרך החיים שהוא בוחר לעצמו.

ובעיקר - צריך להסתכל על נקודות החוזק שלו בחיים (ונשמע שיש לו כאלה) ולהעצים אותן.

זה לא קל בכלל ועלול להזמין חיכוכים... אבל זו עבודת חיים...

(כותבת את זה ממקום לגמרי-לגמרי מזדהה❤️ גם אני בעבודת החיים הזו עכשיו...)

מקוה מאוד מאוד שהוא לא מרגיש שלא אוהבים אותו

למרות שאנחנו מבקשים ממנו ללמוד

כהורים אני מודה שאני הרבה חותר משחררת ובעלי פחות...

וזה החשש שלי גם

הבעיה ישיש לי עוד חשש

ולא יודעת מה מוצדק יותר

ואיך לאזן בין שתי החששות

שבעצם לא לתת לו את "הטיפול" שהוא צריך

זה להזניח את הבעיה ששאולי יש לו והיא צריכה מענה

חוששת שכשיהיה גדול יגיד לי אבל למה בעצם לא טיפלתם...

יש לכם איש מקצוע אמין וקשוב להתייעץ איתו?

נשמע שגם הדרכת הורים תוכל לעזור לכם. (גם לנו היא עוזרת מאוד)

ואיזה הדרכת הורים מומלצת?

איפה מוצאים?

הוא ידע לתת לכם הדרכה רגישה ומבינה, לכם בתור הורים?

ונשמע שיש לכם הרבה סימני שאלה לגביו

התנהגויות שלא ברור ממה הן נובעות,

ומצד שני כל מיני אקסיומות שאתם מתייחסים אליהן כאמת מוחלטת ובעיני מזמינות בירור נוסף.

וביניהם יש נושאים שאתם לא רואים עין בעין.

הייתי הולכת להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית-התפתחותית כדי לעשות סדר ולהבין קודם כל מה אתם רואים מול העיניים ואחר כך איך אפשר לעזור לו.

יש ילדים שלא מעניין אותם לימודים וכשגדלים, בוחרים מקצוע ולוקחים את עצמם בידיים- עושים מכינה כדי להשלים את מה שצריך כדי להתקבל, ולוקחים כדורים אם זה מה שצריך כדי להצליח. אני מכירה כמה כאלו.

והיום, עם התפתחות הבינה המלאכותית, שמעתי שמשערים שכישורים חברתיים- רגשיים יהיו יותר משמעותיים בעולם העבודה מאשר ידע או כישורים אקדמאים.

ועדיין ממש מבינה את הקושי כרגע כשהוא במסגרת בית ספר עם ציפיות מסוימות מהילד והוא לא מעוניין לעמוד בהם. זה באמת מורכב מאוד. חיבוק!!❤️

שאלון 1 את ממלאת, שאלון שני הגננת. את מביאה הכל למזכירה- הפניה ו2 שאלונים. היא סורקת ושןלחת לקופ"ח. את מקבלת אישור לאבחון אחרי שבוע- שבועיים. ואז את יכולה להתחיל לשלוח למכונים להתפתחות הילד את ההפניה ו2 השאלונים כדי להיכנס לרשימת המתנה לאבחון.

ספורט טיפולי קבוצתי הרבה יותר פשוט, אם זה בהסדר עם הקופה את רק מבקשת הפניה מהרופאה. תלוי במדריכה של הספורט אם את משלמת לה ומגישה קבלות כדי לקבל החזרים מהקופה או שאת מורידה התחייבויות ונותנת למדריכה.

אולי תבדקי אם יש החזרים מהביטוח, אם יש ,אז למה לא לעשות פרטי?

בהצלחה!!

יכול להיות שזה פיזיותרפיה ולא ריפוי בעיסוק. בכל מקרה כדאי לפנות להתפתחות הילד (פשוט תתקשרי להתפתחות הילד באיזור שלך ותשאלי מה התהליך ומה זמני ההמתנה.) כדאי לך לברר גם על הביטוח הפרטי, אבל ממה שאני יודעת ביטוחים פרטיים שמכסים טיפולי ריפוי בעיסוק מבקשים אבחון מהקופה כדי לתת החזרים. ואם זה לא משהו דחוף או שמשפיע על החיים אישית אין מצב שהייתי משלמת על פרטי, זה 300-400 לטיפול...

את ברשותך נדחפת לשאלה

איך יודעים איזה טיפול מתאים לו?

לקחתי כבר את השאלונים מהמרפאה, הם ידעו להתאים לו את הטיפול הנכון? או שאני צריכה לבקש משהו מסויים?

קצת נמנעתי מלהתקדם בינתייל כי אין לו קושי מובהק אלא משהו כללי מסורבל כזה כמו שתיארת.. והוא מאד מאד חכם ותקשורתי שזה מפצה על זה.

ניגשת לאבחון ראשון, משם זה מתגלגל.

אם המרפאה חושבת שיש צורך באבחון נוסף, היא תפנה.

לגבי לבקש - את מגיעה עם כיוןון על קושי בתחום מסוים? כמו קושי בדיבור? קושי בריפוי בעיבוק?

כי אם אני לא טועה אלה שאלונים שונים..

נמנע מטיפוסים, רק לאחרונה התחיל לקפוץ וזה עדיין מאד קשה לו, יש לו ריצה מצחיקה כזאת..

מוטוריקה גסה זה פיזיותרפיה, אבל בכל מקרה הייתי מתייעצת עם הרופא ילדים שלו, שיתן הפניה

הוא אמר לי למלא טפסים אם אני רוצה

ושבכל מקרה רוב הדברים שציינתי אפשר לחכות לפחות עד גיל 4 שיסתדרו לבד.

לי זה כן מרגיש שצריך חיזוק אבל הוא בלבל אותי..

זוכרת את ההמלצה הראשונה, הייתי בטוחה שעולמי חרב עליי חחח

בביטוח הפרטי שלנו אין כיסוי להתפתחות הילד..

תתחילי את התהליך בלאומית עם הטפסים. מרגע הגשת הטפסים קיבלנו תור דיי מהר, תוך איזה שבוע שבועיים.

משם התגלגלנו.

אם המרפאה בעיסוק תחשוב שזה לא אצלה, היא תפנה לאבחון פיזיו.

לגבי ספורט טיפולי, שיתפתי פה בעבר.

התחלתי קבוצה חדשה במקום מוכר יטעם הקופה, הילד הלך פעמיים וכל יום מתחנן ללכת.

הוא ממש נהנה. יש שם עוד 4 ילדים בגילו, כל אחד עם קשיים אחרים וכולם מסתדרים שם מצוין. ממליצה.

המלצה לאן לפנות (זה גם עוזר להקדים את התור אח"כ למה שצריך)

במקביל תתחילי ספורט טיפולי, זה בכל מקרה יעזור (במידה והמדריכ/ה טובים)

לא בטוחה שבמכון יסכימו להכניס לרופא לפני כל האבחונים (ככה בכל מקרה היה בסניף שלנו, הלוואי שאצלהם זה שונה)

שלוש, משהו כזה, והוא המליץ לי איך להתקדם הלאה.

בלאומית עשו את המוות כדי לזכות להיפגש איתה, מי שישמע המזכירה משלמת לה מהכיס הפרטי שלה.

יהלום נדיר שהשמישמור אם יגעו בו יותר מידי 😈

צריך הפניה מרופא ילדים, או שאפשר פשוט לקבוע?

מקבלים ילדים עד גיל מסוים?

הבן שלי כבר עבר כמה סבבים בהתפתחות הילד, של פיזיותרפיה לריפוי בעיסוק. אבל אצל רופא התפתחות לא היינו.

יש לו תור נוסף לאבחון של ריפוי בעיסוק, אבל אני רוצה משהו יותר כולל.

כשהבן שלי היה בן שנה ו9 הרופאת משפחה אמרה לי לפנות לרופא התפתחות, פניתי לסניף של התפתחות הילד אצלינו וקבעתי תור לרופא התפתחות.

זה היה הדבר הכי פשוט בכל הסרט הזה של קלינאית תקשורת-פיזיותרפיה-וריפוי בעיסוק.

@רוני_רון במקביל תקבעי כבר תורים לבדיקת שמיעה וראיה כי תצטרכי את זה.

ותלכי לאף אוזן גרון מומחה כי לפעמים נוזלים או דברים באוזניים ובמערכת אא"ג גורמים לסרבול.

אבל בכללית צריך הפניה של רופא ילדים, ואז לםנות למכון להתפתחות הילד הרלוונטי ולבקש תור, צריך למלא איזה טופס ארוך (שלחו לנו 5 דפים, לא יודעת אם הכל שלנו או חלק בשביל המסגרת), ואז אפשר לקבוע את התור. כל זה ואנחנו כבר היינו פעמיים עם הילדה אצל רופא התפתחות והם אומרים לנו לחזור (ומדובר על ילדה עם תסמונת דאון שמטופלת בכל מה שצריך).

בכנות, אצלנו זה מרגיש מיותר, כי יש לה גרף התפתחות משלה וכאמור, היא כבר מטופלת במעון בכל המקצועות הפרא-רפואים, אבל אולי הוא יכול לשפוך קצת אור על ילד 'רגיל'

מבקשים ספציפית תור לרופא התפתחות?

כי מילאנו שאלונים להתפתחות הילד, וקבעו לנו כל פעם תור לאבחון, אבל רק של פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

השאלה אם אני צריכה לבקש משהו נוסף, או שהם קובעים אבחון לפי מה שעולה מהשאלונים.

ישירות למכון הרלוונטי ושואלת, הכי טוב.

להתקשר ישירות ולהגיד שאת רוצה תור לרופא התפתחות ושאת רוצה לדעת מה הפרוצדורה

לא יודעת אם דווקא רופא התפתחות זה מה שאני צריכה, או שיש עוד אפשרויות. בגדול אני רוצה אבחון יותר כללי, ולא רק ספציפי של ריפוי בעיסוק.

עד איזה גיל רופא התפתחות מקבל?

אני יודעת שיש דברים בהתפתחות הילד שהם עד גיל 6, ויש דברים עד גיל 9. הוא עכשיו בן 7.

אני אמורה להיות שם עוד שבועיים באבחון של הריפוי בעיסוק. תוהה אם לנסות להתקשר ולברר לפני, או לשאול כשאני כבר אהיה שם.

אני הייתי חכמה ישר שזיהיתי בעיה מילאנו שאלונים ושלחנו, לא חיכיתי יותר מידי

אני הייתי חכמה עכשיו בנושא אחר, קבעתי תור שנה קדימה לפסיכיאטר ילדים (אחרי שרשור הכדור, שיהיה תור נראה אם יהיה צורך).

קלינאית/ריפוי בעיסוק - שנה וחצי קדימה, לפחות באזור שלנו...

לרופא התפתחות או שזה יוצא שנתיים וחצי המתנה עד שמתחילים לטפל??

היו שנים שהיה מותר לקחת מיילדת פרטית מתוך הצוות הקיים והוחלט שזו אפלייה בין נשים במצבים כלכליים שונים.

אני מבינה שהיום מותר חקחת אבל היא בתור מלווה ולא במקום המיילדת במשמרת

עשיתי אצל אחת כזאת קןרס הכנה ללידה ראשונה

לא יודעת אם מלווה במרכז

0523115963

אני לא מהמרכז

אבל מאמינה שיש שם כאלה

ונשמע לי גם שיכולה להתאים דולה ביומכנית

מבחינת הגישה

קוראים לזה ביומכניקה של הלידה

וממה שאת מחפשת נשמע שזה יכול מאד לענות על הצורך

ליוותה אותי פעמיים והייתה ממש פרקטית. ממש לא עצות וסגולות

אני מצאתי אותה שם בזמנו

מדהימה

למדה ביומכניקה של הלידה.

הכי אלופה שיש

‏‪+972 58-580-2617‬‏

הבנתי שזו שיטה נפלאה לבעיות קשב

שמלמדת את הילד על תפקודים ניהוליים, ועוזרת להתנסות בהם במסגרת כיפית, עם העברה של היישום למטרות תפקודיות יומיומיות.

יש דרך הקופה, גל קופה עד גיל מסוים (לא בקיאה). וביטוחים פרטיים אם יש החזר על ריפוי בעיסוק אז לכאורה כן

צריך אבחון רפואי שיש הפרעת קשב כדי להתחיל לטפל, לא יודעת אם כולם מתעקשים על זה.

קבוצת טיפול דרך הקופה, או הדרכת הורים.

על אחד על אחד כן

אם הבן של הפותחת לא מאובחן, אולי הוא יכול לקבל מענה דרך קבוצה.

יש מרפאות בעיסוק מוסמכות קוגפאן.

להתחיל עם הפניה להתפתחות הילד

אמור להיות החזרים מהקופה

מטפלות בנושא של תפקודים ניהוליים ועוזרות לילד לפתח אסטרטגיות בכל התחום הזה.

אבל קוגפאן זה מעולה אם יש

אז עשינו פרטי

שאחרות לא יטעו ויחשבו שבכללי במכבי. המון מטפלות מוסמכות קוגפאן זה קורס מאד נפוץ אצל מרפאות בעיסוק שעובדות עם ילדים.

כשמתקשרים למוקד במכבי ומבקשים לקבוע, עונים שאין מטפלות קוג פאן במכבי.

וגם אתמול הייתי באבחון אצל ילד אחר שלי וחזרו על זה שוב ושוב. היא אמרה שאין במכבי ושהיא ממליצה בכל זאת...

ברור שיש את זה אצל לא מעט מטפלות (מי שעברה עוד הכשרה נוספת) אבל לא במרפאות של מכבי.

לפחות זה מה שנאמר לי במרכז גדול במרכז.

עשה פלאים

הוא לא מאובחן. היינו לפני כמה שנים אצל רופאת ההתפתחות, ואמרה שזה נראה ממש הכיוון אבל בגלל שהוא בגן והמצב לא דורש טיפול תרופתי היא לא נתנה אבחון.

ב''ה המצב היום לא מצדיק טיפול תרופתי (לדברי המורים, ולאור ההישגים שלו וההתנהגות שלא מפריעה ב''ה).

אנסה לברר על טיפולי קבוצתי ואיך זה בקופה שלנו

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

אצלם

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

פשוט לא בראש מעייניהם

אם זה הסגנון המוכר שלהם עדיף לטובתך להתאים ציפיות ולא לקחת אישית.

במצב כזה אני הייתי שולחת הודעה מעצמי

"עבר בשלום ב"ה, הכל בסדר או משהו כזה.

אני גם כזו

גיסה שיולדת, אפילו אחותי

מתקשרת לברך ולאחל ושולחת מזל טוב רק אחרי יומיים שלושה.

כי מבינה שהן עמוסות ויודעת שכל העולם מתקשר ורק אני חסרה לה עכשיו.

רוצה שהאיחול והברכה יהיו במקום וראויים ויתקבלו. אז רוצה בזמן שאני יודעת שכבר אין את כל הטלפונים וכו...

במקרה שלך, אולי הם חיכו שתתאוששו ולא רצו להפריע? כשהם התקשרו זה היה קצר וקולע ולסמן וי? או אמיתי וכנה עם איחולים והתעניינות מהלב?

אני חושבת שתוכן השיחה חשוב יותר מעת השיחה.

אבל מרגיש לי שאם זה היה מספיק חשוב היו מתקשרים...

נשמע לי הזוי לא להתקשר

אז היום חמותי התקשרה מלא פעמים כי לא עניתי לה

סתם כי יש לה יום חופש זה מביא לי עוד יותר עצבים ואני לא עונה,לא מסוגלת

שתתקשר לבעלי מה היא רוצה ממני

וטוב שאת מעבירה את זה לבעלך.

אבל אם את רוצה שזה יהיה אחרת בפעם הבאה - צריך לחשוב איך להעביר את המסר ככה שהיא תדע מה הציפיות שלך.

כי יכול להיות שהיא תסיק ממה שקורה עכשיו שבעצם את מעדיפה שהיא בכלל לא תתקשר ושהכל יהיה דרך בעלך.

אולי אפילו שווה להיות כנים ולהגיד ישירות (לא את, שבעלך יגיד להורים שלו שהיית שמחה אם הם היו מתקשרים מוקדם יותר..). כמובן לא מכירה את נפשות הפועלות אז לא יודעת אם מתאים.

😄

אני מסוג האנשים שאם מתקשרים אלי באותו יום אני מתחרפנת

צריכה ספייס ולהיות מרוכזת בילדה המאושפזת ולג'נגל עם הילדים שבבית וממש אין לי זמן לשיחות התעניינות ונימוסים.

לא תמיד אפשר לדעת מי מתאים להתקשר, ולפעמים יש עניינים ורוצים לשוחח בנחת.

עכשיו אני קולטת שזה לא 3 ימים מהניתוח, אלא מהשחרור.

בכל אופן, אולי יש פערי מנטליות, אולי חוסר תשומת לב, מבאס בכל מקרה.

העיקר הבריאות.

איך את אחרי האשפוז והחזאה הביתה? 🤗

שולחת איחולי החלמה, הרבה כוחו., וחזרה לשגרה.

חווה את זה עכשיו מהמקום שלי- אני הייתי חולה שבוע שעבר (עדיין, סיפור ארוך), ההורים שלו ידעו על זה מיום שני, רק ביום שישי קיבלתי הודעה מחמותי. מאז כלום.

מאוד מזדהה

כשאני חולה זה לקבל הודעה מחמותי 😬

לגמרי מעדיפה שהיא תפטור אותי מהצורך להיות נחמדה או להתייחס להודעות שלה...

(גם כשהתאשפזתי בהריון היחס שלה רק הביא לי עצבים ...)

אני מכבדת אותה והכל והיא סבתא חביבה וטובה, אבל אני ממש לא אוהבת את הרעיון שהיא תדאג לי

אז אולי גם חמותך כזאת ומעדיפה לתת ספייס...

אמא שלי ממש בקיצון השני, יכולה כל יום לשאול מה נשמע ואיך אני מרגישה (וזה בערך מה שקרה..) וזה באמת יכול להעיק, אבל היה יכול להיות נחמד אם חמותי הייתה שולחת הודעה ביום של הבחירות לשאול איך אני ושחבל שלא יכולתי לבוא (הזמינו לעל האש, בעלי והבנות שלי הלכו), או לפחות אם אנחנו צריכים עזרה (עם אמא שלי זה קצת מורכב).

אבל מבינה מה שאת אומרת

אני בן אדם של הודעות ולא של טלפונים. הרבה יותר נוח לי.

ככה אני יכולה להחליט מתי מתאים לי להיכנס, לקרוא ולענות, ולחשוב מה לענות

חמותי היא סוג נורא מפחדת לחפור

ואף פעם אחרי לידות למשל היא לא מתקשרת... (כן כותבת לבעלי מזל טוב אבל לא מעבר)

בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור עד שפעם יצא לי לשמוע במקרה את דעתה על חמיות שחופרות ומגיעות לבקר את הכלה בבי"ח וכו' אז קלטתי שמשם זה בא...

מאותו מקום יכולה החמות להגיד- הנכדה שלי עברה פרוצדורה רפואית, האבא והאמא לא מתקשרים לעדכן שהכל בסדר,הם יודעים שאני מחכה לטלפון! אני לא רוצה להפריע אבל בחייאת, למה הם לא מרימים טלפון?! אנחנו במתח דואגים, בסוף נשבר לי אחרי שלושה ימים אני מתקשרת אבל הם אפילו לא טורחים לענות...

סתם מנסה לחשוב על הראש שלה... לא תמיד נעים להתקשר לשאול, אלא מחכים לעדכון.

אבל ממש מתאים לי לעשות דבר כזה. לא כי לא אכפת לי. פשוט כי מה שלא קורה איפה שאני נמצאת לא בראש שלי. ואני יכולה ממש לרחף ולשכוח שזה קרה באותו יום, ואז יום אחר כך להזכר להתקשר בדיוק כשאני באמצע להכניס כביסה ולתכנן להתקשר כשאסיים ואז לשכוח עד 23:00 בלילה ולהתלבט אם מאוחר מדי ולהחליט להתקשר מחר, וכן הלאה..

והערצתי את חמותי שלא התקשרו עד שהתקשרתי אני כדי שיהיה לי זמן להתאושש.

זה כנראה מאוד תלוי פרשנות

עד שאני בכלל מצליחה למצוא את הזמן להתקשר (בבוקר עובדת, אחה"צ עם הילדים, הבוקר הבת שלי חולה אז אני מנסה לנצל את הזמן...) וזה לוקח כל כך הרבה זמן. עד שעוברים את כל ה'ניתוב שיחות', עד שבסוף מגיעים לנציג ועד שהוא עונה (וכמה פעמים שבכלל אין מענה והטלפון מתנתק בשלב הזה), ואז לפעמים מגלים שצריך התחייבות בשביל שיהיה אפשר לקבוע את התור, או שאין תורים, וכדו'...

וגם כשיש תורים - להסביר את עצמי לנציגה (הפעם ערביה, והייתי צריכה לחזור על עצמי על כל דבר כמה פעמים כדי שהיא תבין מה אני רוצה), ואז למצוא מקום הגיוני שמקבלים בו (והיא לא באמת מבינה מה מהאפשרויות הגיוני בשבילי, ולא מתנדבת להגיד לי את כל האפשרויות הרלוונטיות, אז אני צריכה 'לסחוט' ממנה מידע ולבקש את כל האופציות שעולות בדעתי עד שמגלה מקום נוח שיש בו את התור שאני צריכה).

ורק להחזיק ראש עם כל התורים שאני צריכה לקבוע... אני צריכה להחזיק מזכירה רק בשביל זה...

זה ממש מקל על החיים.

בנוסף, אפשר להגיע למרכז הרפואי שאת משוייכת אליו ולבקש מהמזכירה שתעזור לך בזה. לרוב הן נחמדות וממש עוזרות..

נשמע מוזר שאין תורים זמינים.

הייתי מנסה להתקשר שוב ומקווה שהפעם תענה מוקדנית אחרת.

ויש הרבה תחומים שאפשר לקבוע תור דרך האפליקציה ואז זה הרבה יותר פשוט.

קרה לי כבר שהתקשרתי שוב אחרי יום, ומוקדנית אחרת הצליחה למצוא תור פנוי בלי בעיה.

זה סה"כ אולטרסאונד פשוט כדי לוודא שההתקן במקום.

הרופאה כתבה הפניה ל'אולטרסאונד דופלקס גניקולוגי'. אין אפשרות לקבוע לזה תור דרך האפליקציה, רק בטלפון.

אולי זה בכלל טעות של הרופאה? למישהי פה יש ניסיון עם זה?

את צריכה הפנייה לאוחטרסונד גינוקולגי רגיל..

ואת יכולה לנסות גם להתקשר למרפאת האם אולי המזכירה תוכל לעזור או לכוון אותך..

)אני מהתחום(

אולטרסאונד דופלר קשה למצוא תורים, לעומת או"ס וגינלי רגיל/אגן קטן יש

זה לפי מה שידוע לי. דופלר זה בדיקה מיוחדת של זרימות ואת לא צריכה את זה בכלל

אצלנו אם יש הפניה לאולטרסאונד לא קובעים תור פשוט מגיעים והמזכירה מכניסה אותך.

ומבינה מאד את סיפור הקביעת תורות...

מרגישה לפעמים שזו עבודה בפני עצמה

ולברר אצלם מתי יש תורים ואיך קובעים.

כשאני קובעת תורים לאולטרסאונד, למעקב גדילה בהריון, בדרך כלל אני צריכה לקבוע 3-4 שבועות מראש.

קשה למצוא תור בטווח יותר קרוב.

אם אני אצטרך תור יותר מיידי, אני מקווה שאני אצליח למצוא ולא אצטרך ללכת למוקד.

זה מוזר שאמרו שאין תורים בכלל.

או שמי שענתה לך לא יודעת, או שצריך לקבוע מול המרפאה ולא דרך המוקד הטלפוני.

תנסי להתקשר שוב למוקד, או להתקשר למרפאה שבה אפשר לעשות אולטרסאונד.

אבל זה שאין תורים בכלל זה נשמע מוזר מידי.

זה באמת נשמע שהיא לא ממש יודעת מה היא אומרת.

אני אנסה שוב, כשיהיה לי שוב זמן...

בהתכתבות במספר ווטצפ הזה 0508862700.

לדעתי ככה פחות חופר

אין אפשרות לקבוע תור לאולטרסאונד דרך האפליקציה.

אפשר באפליקציה לעשות צ'אט עם נציג ולקבוע דרכו, אבל כשאני ניסיתי הוא נתן לי פחות אפשרויות ממה שנתנו לי בטלפון.

פשוט מגיעים ומוציאים מספר אצל המזכירה ומחכים עד שיגיע תורך

אני בזמנו קבעתי שוב תור לאותה רופאה שהתקינה לי בקופה. אבל כל רופאה או רופא נשים בקופה יכולים כל עוד יש להם מכשיר בחדר, או זמין יחסית במרפאה (אני הולכת למרכז בריאות אישה שיש בו איזה 2 חדרי אולטרסאונד)

זה עניין של 5 דק גג גג גג, אולטרסאונד פשוט מאוד.

תקבעי מה שזמין באפליקציה ותתקשרי לוודא שיש מכשיר במרפאה. לא צריך משהו מיוחד

אני רק מתלבטת איך זה עובד במרפאות קטנות.

יש רופאת נשים שמקבלת כל כמה זמן בישוב סמוך אלינו (10 דקות נסיעה).

הלכתי אליה פעם אחת לביקורת אחרי לידה. את המעקב הריון עשיתי במרכז בריאות האישה בירושלים כי אני עם הריונות בסיכון.

בקיצור - יש שם גם אולטרסאונד בחדר, אבל אני לא בטוחה אם היא משתמשת בו או שאת התורים של האולטרסאונד קובעים בנפרד ליום אחר שיש שם טכנאית.

אבל אולי באמת אני אקבע אליה, ומקסימום היא תוציא לי הפניה לעשות שם אולטרסאונד ביום אחר. זה עדיין יחסוך לי הרבה...

אני גם צריכה מתישהו לעשות בדיקת פאפ אז זו הזדמנות...