אצלי היה עניין להתערב, והרופאים הסבירו לי ולבעלי את המצב בצורה נעימה ומכבדת.

הם הדגישו "אנחנו ממליצים, אתם בוחרים"

אבל זה לא היה ממש באמצע הלידה... היה איזה הליך לפני.

אבל גם במהלך הלידה שאלו אותי איך אני מעדיפה, מה מתאים לי.

במקרה חירום הגיוני שהצוות מחליטים בעצמם.

מאוד תומכים בגישה טבעית.

אם כי בסוף כשאת בבית חולים את בבית חולים, ואם את כ"כ בטראומה אולי שווה לך לשקול לידת בית ( כמובן רק עם מיילדת ואם את ללא גורמי סיכון)

אבל כמו שכבר כתבו לך - בית חולים זה בית חולים..  

ולא באמת יש דבר כזה 0 התערבות.. לצערי..

יש פתיחת וריד

בדיקות פתיחה

כל מיני נהלים..

הדרך היחידה ל0 התערבות זה ללדת בבית אני חושבת 

תעשי את השיקולים שלך כמה זה קריטי לך 0 התערבות.

לי היו חויות מהממות בעין כרם, מה גם שאין לי בעיה עם סביבה של בית חולים אז אני לא שוקלת לידת בית בכלל, אבל אם זה ה-שיקול אז זה אחרת

שאני בלידה האחרונה הגעתי ומיד ילדתי ולא הספיקו לפתוח לי וריד לפני הלידה.

אחרי שילדתי ביקשו ממני לפתוח והסכמתי.

בערך שעה אח''כ היה לי pph ( דימום מוגבר) וזה היה נס שהיה וריד פתוח ויכלו לעצור את זה מהר.

רוב הנהלים של בתי החולים באמת נכתבו בדם, אף אחד לא מנסה להתעלל 

במיוחד אצל יולדת ששום דבר לא צפוי. ויכול להיות הפתעות גם אחרי לידה שעברה ב"ה בטוב. אז לא הייתי מוותרת על זה למרות שזה מעצבן ומציק.

אפשר לחפש משהו כמה שיותר טבעי. שזה יותר הגיוני.

ולפותחת-

אפס הפרדה יש באסותא אשדוד.

בסוף חווית לידה תלויה בהרבה מאוד משתנים. ומאוד אישית. כל אחת חווה דברים אחרת. ובאותו בית חולים יש הרבה אנשי צוות שהם יכולים לשנות את כל החוויה שלך.  כדאי תפילות כדי לזכות לשליחים נאמנים וחוויה טובות. 

היה לי רק אחרי לידה אחת

וזה משהו שצריך לטפל בו מהר כדי שלא יתפתח 

אחותי כמעט מתה בגלל שחיפפו איתה בעניין פתיחת וריד (היא פרסונל)

ואחרי הלידה השיליה לא יצאה..

גם אני ילדתי כמה פעמים בלי וריד פתוח כי הגעתי ברגע האחרון או קצת אחריו, וב"ה עבר בשלום. אבל זה לא מה שהייתי מורידה מבחירה.

זו לא התערבות במהלך הלידה וחבל לקחת את הסיכון.

באותה לידה הכל היה בסדר, אבל בלידה שאחריה שגם היא הייתה בזק היה לי pph ונס שהיה וריד פתוח..

אגב, למה יש דימום מוגבר לאחר לידה?
לי גם היה באחת הלידות במעייני הישועה. יצא מלא דם, באו כמה מיילדות ונלחצו.
לא הבנתי למה הן לחוצות
ואז אמרו שצריך קטטר כדי שהדימום ירד.
ובאמת הכל חזר לקדמותו לאחר הקטטר.
 

כמה זמן לוקח לפתוח וריד? פחות מדקה?

ב"ה לא חוויתי דימום מוגבר אז אני לא יודעת איך זה, אבל דקה באמת עושה הבדל?

אפילו פתיחה לא בדקו לי, אלא רק כשביקשתי כשהרגשתי שהגיע הזמן.
מאוד הייתי מרוצה מבחינת הלידה הטבעית.
תכלס בסוף נראה לי זה תלוי מיילדת בסוף לא?

יש בתי חולים עם גישה יותר טבעית ופחות אבל בסופו של דבר בכל בית חולים תלוי על איזה מיילדת תפלי.

אם זה ממש חשוב לך ובטח אפ עברת טראומה אני ממש ממליצה לך לעשות עיבוד לידה עם דולה ולקחת אותה איתך ללידה שתתעקש בשבילך שיתנו לך את הבחירה.

בהרבה בתי חולים גם יש אופציה לתכנון לידה אז אפשר אחרי העיבוד או בתור חלק ממנו להגדיר מה השאיפה שלך שיהיה בלידה ואז לעשות איתם תכנון לידה בהתאם. וגם להביא את הדולה

שתומכת בגישה טבעית

מסםרת לה מה שעבר עלי

וסומכת עליה, שתהיה מינימום התערבות אבל מתוך שיקול דעת.

סיבוכי לידה הם יכולים להביא לתוצאות לא פשוטות

תינוק שנפגע בזמן הקריטי הזה, מושפע מאוד.

אני לא כותבת כדי להפחיד, אלא כדי שתמצאי צוות רפואי שאת מסוגלת לסמוך עליו שיעשה את ההתערבות המתאימה.

ודבר אחרון, שומעים הרבה כאב מהתגובה שלך, נשמע שעברץ חווייה ממש לא פשוטה

אולי כדאי לחשוב על תהליך של עיבוד לידה

חשבת על לידת בית?
יודעת מכירה את הסיכונים והכל,
כמובן אם את קרובה לבי"ח ועם מיילדת בבית.
אולי אפילו רופא פרטי...
ראיתי באמריקה שהרבה יולדות ככה

ילדתי שם לידה שניה רגילה- משכתי את קבלת האפידורל כמה שיכולתי וזרמו איתי. הייתי במקלחת המון זמן, הסכימו לי למרות שהמוניטור לא היה עליי. 

ביקשתי שלא יחתכו אותי כי נורא פחדתי מזה, המיילדת זרמה איתי- אבל בסוף במקום חתך יזום יצא לי קרע דרגה 3. 

אז אולי הם זורמים יותר מידי.. חחח 

אבל בכ"ז לידה רגילה 

אחרי לידה ראשונה קיסרי חירום בשיבא. עם כל הזירוזים האפשריים. 

הייתי לפני 6 שנים בלניאדו עם דולה מהסביבה שמאד מוכרת בבית חולים שם. והיא דאגה לי להרבה שקט ולמיילדת זורמת.

(אורלי ‏‪054-842-1205‬‏)

עוד אופציה זה מיילדת פרטית. אבל לבדוק טוב אם זה מתאים ולדעת שחלקן לא ממש מחליפות את תפקיד הדולה. מסתבר שהמיילדת שלקחתי לא חשבה שהיא צריכה לתת לי יותר מדי תמיכה ובפועל היתה איתי די מעט לטעמי. בסוף סיימתי את הלידה רחוק ממה שדמיינתי. מן הסתם לא הכל בגללה אבל זה היה מאכזב.

בא לי לומר

שזה חלום שלי

אבל

לא כל חלום שעולה 7000 שקל מגשימים...

והייתי רוצה שיקום קול זעקה

על הדבר הלא דמוקרטי הזה.

למה אם אני רוצה ללדת בבית  אני צריכה לשלם סכום כזה מכיסי,  הרי למדינה היה יותר זול לממן לידות בית. על לידות בי"ח הם משלמים לבי"ח הרבה יותר.

ואז מתפלאים למה הממסד הרפואי מנפיץ שקרים והפחדות ובציבור נפוצים הרבה מיתוסים ואי ידיעה על לידות בית שזה מסוכן בלי לדעת את האמת והפרטים.  מי שרוצה מוזמנת לשמוע בנפרד למה אני מתכוונת..

לא רוצים להפסיד את הכסף.

ואני ממש ממש לא נגד הממסד בכל דבר. ולא אומרת את זה על כל דבר.  למשל ממש מחסנת...

ואל תגיבו- במה שחשוב משקיעים, או - שווה כל שקל וכו

כי זה לא רלוונטי. או שאין את הכסף, או שאני בוחרת להשקיע אותו בדברים אחרים כי ההוצאה לא נראית לי *מספיק* כדאית והגיונית. מדברת על העיקרון. שזה לא הגיוני ולא דמוקרטי.

למה אישה צריכה לשמוע פה דברים כמו בית חולים זה בית חולים (כמובן בלי שום ביקורת על מי שכתבה את זה, בעובדות היא צודקת)

סליחה? זה הגוף שלי!! ועם העלות של לידת בית לא משאירים לי ברירה!!!!

א. המילה דמוקרטיה בטח לא קשורה לכאן.. השאלה מה ממומן ומה לא ממומן מכספי משלם המיסים, לא רלוונטית לשאלה האם יש כאן דמוקרטיה.

ב. אפילו בלי להיכנס לשיקולים רפואיים אלא לשיקולים כלכליים בלבד, אין שום סיכוי בעולם שהמדינה הייתה יכולה לממן אחות פרטית עם רופא פרטי לכל יולדת. בבית חולים עובדים במאסות: יש אחות אחת על כל X יולדות, ורופא אחד על כל Y יולדות.

ואם יש יולדת שכבר 3 שעות נמצאת באותו מצב התחלתי? אז הצוות בינתיים פנוי לטפל בנשים אחרות, ורק מגיע מדי פעם להתעדכן ולראות התקדמות.

בלידות בית, הצוות כולו יכול לעבוד רק עבור יולדת אחת, גם אם זה לוקח שעות רבות וגם אם ההתקדמות מאוד איטית.

ג. ואם תגידי שלא צריך רופא בכל לידה, אז כמובן שכאדם בוגר זאת זכותך המלאה לוותר על האפשרות שרופא יציל את חייך ואת חיי התינוק אם חלילה תהיה בעיה, אבל המדינה לא יכולה לעודד עשרות אלפי נשים באופן מודע לוותר על האפשרות הזאת. אם המדינה מסבסדת משהו אז היא מעודדת להשתמש בו, כמו סבסוד תחבורה ציבורית או סבסוד מעונות יום.

ברגע שהמדינה תעודד נשים ללדת בביתן ללא רופאים וללא חדרי ניתוח וכו', כל לידה שתסתיים רע תוביל אוטומטית לתביעה נגד המדינה. כאמור יש הבדל עצום בין אדם פרטי שיכול לבחור איזה סיכונים הוא לוקח על עצמו, לבין מדינה שלא אמורה לעודד אנשים לקחת סיכון אם היא לא רוצה לשלם מיליונים על כל פאשלה שתקרה.

לידות בית.. והחריגות זה אלו שיולדות בבית חולים.

איך אתה מסביר את זה?

''באיטליה יש רק 15 ילדים בכיתה! בגרמניה יש חופשת לידה בתשלום שנה מלאה! בבלגיה בייביסיטר זו הוצאה מוכרת!'' וכן על זו הדרך (כמובן המספרים סתם מומצאים, הרעיון ברור).

אי אפשר להשוות מדינה עם יילודה גבוהה יותר פי 3, למדינות שבהן חייבים לתמוך בלידות תקציבית באופן אגרסיבי כדי שהאוכלוסייה לא תיעלם תוך כמה דורות.

זה מה שאני יודעת בוודאות ולא מנחשת או ממציאה.

והטענה של פשוט אני נכונה..

אם המבנה הוא בתי חולים פרטיים וביטוחים פרטיים זה סיפור אחר לגמרי למשל.

אי אפשר להשוות בין מדינות בלי כל הנתונים

הממשלה לא משלמת על הרפואה ישירות לאזרחים, ולא מפעילה בעצמה בתי חולים.

הממשלה כן משלמת על בריאות כי היא מסבסבדת את הפרמיה של הביטוח הפרטי לאנשים עניים, משלמת את הפרמיה עבור קטינים וכיוצ''ב.

אבל בסוף גם לעניים וקטינים יש ביטוח פרטי, והוא זה שמחליט מה לממן להם ומה לא. המדינה מפקחת וקובעת רף מינימלי, לעיתים כאמור היא משלמת את הפרמיה לחברות הביטוח, אבל לא מתפעלת את מגזר הבריאות ולא מממנת אותו ישירות בניגוד לישראל.

חברות הביטוח מתחרות ביניהן על מחיר, שירות, מה מכוסה ומה לא וכו'.

זה יוצר תחרות שבהכרח תגרום להם לממן דברים שלא ימומנו במקום ללא תחרות כזאת, כדי לעודד לקוחות להצטרף אליהם. בישראל אין תחרות כזאת כי כולנו ''לקוחות'' של משרד הבריאות, שמצידו מחזיק במונופול על תשלומי הפרמיות שלנו (מס בריאות) ולא צריך לשכנע אותנו לשלם דווקא לו.

ולמה חברות ביטוח פרטיות לא מציעות את השירות הזה בישראל?

אני מנחש שמבחינתן אין מספיק ביקוש או שזה מסוכן מדי.

ובכל מקרה, גם אם יממנו, זה יהיה סכום זעום יחסית שיירד מתוך סל ההריון שממילא מוגבל ל-2,000 ש''ח פלוס מינוס בכל חברה.

תשובה מפורטת אלא כדי לחדד את הנק' שאי אפשר להשוות מדינות כאלו לא רק מצד מספר הילדים.

בכללי אני מתנגדת ללידות בית וחושבת שזה חוסר אחריות... וגם ממה שקראתי ממש לא רוב הנשים בהולנד ואנגליה יולדות בבית חוץ מחריגות אלא שזה סביב ה30%...

זה בדיוק בדיוק מראה מה שאמרתי

לוותר על האפשרות שרופא יציל את חיי

בדיוק מראה כמה מיתוסים אנחנו אוכלים על לידות בית.

הלוואי היתה לי עכשיו פניות לפרט

לא כתבתי שזה נפוץ,

לא כתבתי שללדת בבית זה חוסר אחריות,

לא כתבתי שוויתור על רופא זה פסיכי.

אבל להכחיש את זה שלפעמים רופא כן מציל חיים בלידות, גם אם זה בכלל לא שכיח, זה לא רציני.

כמו מרחק מירבי של זמן נסיעה מבית חולים.

כך שיש גם דרך האמצע...

ברוב מקרי החירום בלידות יש סימנים מקדימים שאפשר לשים לב קודם ולעבור לטיפול בבית חולים.

(נגיד כשהייתה לי שארית שיליה לקח מעל חצי שעה עד שבסוף הכניסו אותי לריוויזיו..)

זה ידוע שבבית חולים קיימת גם תופעה של התערבות יתר שגורמת לסיבוכים בפני עצמה.

אבל גם כשיש מרחק מוגדר מבית חולים, ורק אשה בריאה עם הריון תקין ומצג תקין ושבוע תקין ומשקל מוערך תקין וכו', אין דבר כזה 100% ביטחון שלא יהיה צורך בהתערבות רפואית דחופה.

אפילו תמותה.

עובדתית ביח מקבל על כל יולדת סכום שעולה בהרבה על מה שמשלמים למיילדת פרטית (מילדת בית מוסמכת- משהו שהמדינה סומכת עליו)

אני חושבת שאם היה אפשרות בחירה (לא עידוד, בחירה) לקבל החזר ולו חלקי על מיילדת בית היו נמנעים מקרים בהן נשים יולדות בבית עם דולה/מלווה אחר

כי היה להן מימון לצוות מוסמך.

אמנם בביח יש צוות לא אחד על אחד, אבל תכלס יש להם הוצאות שאין בבית

תראה כמה מפרסמים את מחלקות היולדות ומשקיעים שם בתנאי בית מלון- זה לא סתם. זה המחלקה הכלכלית של בית החולים.

ואפילו לפני הכסף- לפשט תהליכים. שלא יהיה כזה סרט להרשם אחכ למשרד הפנים, למשל.

לא יילדו לידת בית שיש בה סיכון.

מסמך של איגוד המילדות הישראליות מעיד שאין יותר סיכונים בלידת בית מפוקחת מלידה בבית חולים.

לא אני המצאתי את זה.

(לא ילדתי בלידת בית ולא מרגישה שזה מתאים לי, אבל לגמרי חושבת שצריכה להיות בחירה כזו)

אנחנו מדינה קטנה- אף אחת מאיתנו לא נמצאת במרחק נסיעה גדול מבי"ח באמבולנס, בגדול.

וגם לכן הסיכוי הוא מזערי

עליהם נייר העמדה מתבסס.

באופן כללי האיגוד הזה מאגד עובדות שירוויחו הרבה כסף אם לידות בית יהיו שכיחות, ולכן אני רוצה להתייחס למחקרים העומדים מאחוריו ולא לנייר עצמו.

גם כלפי פייזר למשל הייתי חשדן באותה המידה, אין אפליות ☺️

אלא שעם פייזר היו אינספור גופים רשמיים ונטולי אינטרסים* שבדקו את המחקרים והמליצו בהתאם מה לעשות, מה שאין כן במקרה שלנו.

אז בגלל שאין אינספור גופים רשמיים שקראו ליישם את המלצות נייר העמדה, חשוב להבין מה עומד מאחוריו.

*סליחה מראש מחובבי תיאוריות קונספירציה, אילומיטי וכו'

אני כן רואה שזה המידע שמופיע באתר הרשמי של משרד הבריאות, מפורט שם בדיוק מה התנאים ללידת בית 'נכונה'

לידת בית בטוחה בליווי מקצועי

לידות הבית,

ולא קשה להסביר למה.

גם במצב שדורש התערבות חירום -

בלידת בית המיילדת כולה מרוכזת בך, אז היא יכולה לשים לב לאיתותי מצוקה בשלב מוקדם יותר, ויוצרים קשר עם בית הרפואה מראש והם נערכים לקבלת המצב הרפואי (חדר ניתוח, מנתח, מרדים וכו').

גם בלידות שנערכות בתוך המרכז הרפואי - לוקח זמן מאז שהוחלט שיש מצב חירום עד שהניתוח מבוצע בפועל.

האם מדובר בניתוח בהול או בניתוח חירום, בבית חולים תוך כמה דק' את יכולה להיות מורדמת והתינוק בחוץ.

ולמיטב ידיעתי יש נתונים לרעת לידות בית לעומת לידות בית חולים פשוט לא באופן משמעותי.

אני מאמינה שחווית לידה חשובה פחות מסיכון נמוך יותר לתמותת תינוקות או סיבוכים לאמא.

גם חשוב להגדיר סיבוכים, סיבוך זה לא מסתכם בהאם התינוק חי או מת והאם האמא חיה או מתה. לא קראתי את המסמכים של הנתונים אבל האם מדובר שם על סיבוכים קלים יותר?

לא הופך את האפשרות השניה ללא לגיטימית.

ניהול הסיכונים שלך לא חייב להיות ניהול הסיכונים של מישהי אחרת

ללדת בבית חולים, אני כן חושבת שאין שום חובה למדינה לממן למישהי שזה ניהול הסיכונים שלה את זה.

באופן כללי אני חושבת שהמדינה לא צריכה לממן גם לי את הלידה שאני רוצה (קוראים לזה כלכלה קפיטליסטית), אבל המדינה לא מתנהלת כמו שבאלי ובהתנהלות הנוכחית ובמבנה מערכת הבריאות של מדינת ישראל אין שום הצדקה ויכולת בעיני לממן לידות בית. 

המדינה ממנת לידות. זה עובדה.

ביקשו לנתב את הכסף שמיועד ללידות וכבר מוקצה עבור זה, גם לאופציה של לידת בית.

המדינה לא מממנת ניתוחים ב*בתי חולים*, אם הם במקרה בתי חולים פרטיים.

המדינה לא מממנת ניתוחים בבתי חולים ציבוריים, אם אני רוצה לבחור את הרופא המנתח או המרדים.

המדינה לא מממנת בחירת מיילדת בבית חולים ציבורי...

כשהייתי צריך לעקור לבן שלי את השקדים ובחרתי מנתח פרטי בבית חולים פרטי, אף אחד לא שילם לי את מה ש"ממילא היו משלמים אם הייתי עושה את הניתוח בבי"ח ציבורי".

כלומר עוד הרבה הרבה לפני השאלה האם לידות בית בטוחות וטובות, הרעיון שהמדינה צריכה לממן אותן - רחוק שנות אור מהצורה שבה מערכת הבריאות בישראל עובדת וממומנת.

וזה קצת יותר מורכב מפשוט להקצות כסף ללידות בית ומערכת הבריאות בישראל קצת יותר מורכבת מזה.

את רוצה לצאת לשנות את מערכת הבריאות? בהצלחה.

שרוב האנשים שצועקים שיתנו לי להחליט מה לעשות עם התקציב הזה לא באמת מבינים את המשמעות. אפשר לבטל פשוט את השירותי בריאות שניתנים כאן ולעבור לשיטה שנהוגה בהרבה מדינות של ביטוחים פרטיים, את תוכלי להחליט במסגרת התנאים של הביטוח שתבחרי איך ואיפה ללדת. אבל תשלמי כ"כ הרבה כל חודש על הביטוח, ואם זו השיטה הנהוגה אז גם חלב לא יהיה מסובסד במכולת וגם על מערכת החינוך תשלמי לגמרי בעצמך ולא יהיו עשירים שמשלמים מיסים מדורגים ומממנים לך את זה.

למען הסר ספק אני בעד, אבל יש לזה מחירים. לצערי לא כך מתנהלת מדינת ישראל וברמה מסויימת מנהלים לנו את החיים ומחליטים עבורנו מה לעשות עם הכסף שאנחנו משלמים במיסים (לא למרבה ההפתעה למדינה אין עץ עם כסף) אבל תכלס כנראה זה מה שהרוב רוצים פה.

קיצור, קצת גלשתי אבל בעיני זה השורש של הנושא באמת.

תסתכלי כמה כסף לוקחים לך כל חודש מס בריאות

וצריך לקחת בחשבון שהתשלום שלנו הוא לא התשלום החודשי המגוחך לקופת חולים

אלא הכמה אלפים שאנחנו משלמים בשנה דרך המס בריאות.

וכשאנחנו משלמים הרבה כסף יש לנו זכות להביע דעה לאן הכסף הזה ילך.

גם התשלום של האדם הממוצע דרך המיסים לא באמת מכסה את מה שאת מקבלת.

מה שמציק לי בדיון הזה זה הבקשה למשהו בלי להבין את ההשלכות, לממן לידות בית למשל ידרוש הכשרה של יותר רופאים גינקולוגים, יותר מיילדות כמו שהסביר פשוט אני שבלידת בית מדובר על איש צוות אחד על מטופלת אחת, זה עולה כסף והרבה. המחסור ברופאים שגם כך קיים לא מאפשר את זה וגם דורש שינוי עומק במערכת וכרגע זה לא קורה אז זה פשוט לא רלוונטי.

על לידות בית שמתייחסים ללידות בית לעומת בית חולים על שלל הסיכונים והיתרונות.

כל התגובה שלי היתה על האמירה שגם בבית חולים זה לוקח זמן מההכרזה על מצב חירום עד לביצוע כי זה לא תמיד נכון, זה תלוי מצב חירום.

לק"י

הוא אמר שיש מחקר בישראל של בן גוריון/ סורוקה, אבל הוא משווה בין לידות בבית חולים ללידות מחוץ לבית חולים, אבל לא רק מתוכננות ולפי כללי הזהירות. אלא גם לידות לא מתוכננות. אז זה פחות רלוונטי.

הספרות הבינלאומית (למשל המחקר הקנדי של Janssen ב-CMAJ 2009 וסקירות מטא-אנליטיות הולנדיות/בריטיות) כן עוסקת ספציפית בלידות בית מתוכננות אצל נשות סיכון-נמוך עם מיילדות מוסמכות ומדווחת במקרים רבים על תוצאות דומות מבחינת תינוקות/אמהות כאשר המערכת התומכת טובה, אך אלה לא מחקרים על אוכלוסיית ישראל.

בנוסף נמצא שבבית חולים יש יותר התערבויות.

(אפשר לבקש מהצ'אט להביא קישור למחקרים המקוריים. לי זה לא עקרוני ולא רלוונטי. סתם חיפשתי כי עניין אותי).

בית החולים מקבל 18 אלף שח מביטוח לאומי. אין שום סיבה שהסכום לא יגיע ישירות ליולדת שבוחרת ללדת בבית.

זה נכון שלידה תעשייתית כנראה עולה פחות ואז בית החולים משתמש בכספים האלו למחלקות אחרות. אבל אם כבר ככה מתומחרת לידה זה לא בזבוז כספי ציבור להעביר אותם ישירות ליולדת/מילדת בית (גם חצי מזה מספיק ללידת בית כי אין עלות אישפוז ואז בעצם מדובר בחיסכון לכספי ציבור). כמובן שהכוונה לילדה עם רופא/מיילדת ולא עידוד ללידה עצמאית. אגב יש הרבה מדינות שאפשר לבחור ללדת בבית וזה במימון המדינה כמו אנגליה למשל.

בתי החולים משתמשים בכסף של הלידות לא רק בשביל לכסות את עלות היולדת אלא זה חלק משמעותי מהתקציב שלהם שאיתו הם משתמשים גם לכל שאר המחלקות.

אם  לא יהיה יותר תקציב על לידות, המדינה עדיין תצטרך להעביר לפחות חלק ניכר מהסכום כי בתי החולים עדיין צריכים להפעיל את שאר המחלקות.

המדינה מעבירה לבי''ח על כל יולדת כסף עבור האשפוז.

אם היולדת לא תתאשפז הסכום לא יועבר לאף אחד.

מימון הוצאות אשפוז היולדת - קצבאות והטבות | ביטוח לאומי

אתה רואה שהמדינה נותנת לכל אישפוז של יולדת 17 אלף.

אם היולדת לא מגיעה לבי''ח היא לא תקבל את הסכום. וגם אף אחד אחר.

לא ביקשו שיממנו לידת בית מא עד ת אלא שהסכום הנל או חלקו יועבר לטובת העניין למי שרוצה

כשעשרות אלפי נשים ירצו ללדת בבית כי פתאום השיקול התקציבי ייעלם, ברור שהמחיר יעלה (היצע ביקוש) וכאמור אין מספיק אנשי צוות בשביל לתת לכל יולדת פרטי וכו'..

מהמדינה ליולדת, בשביל זה יש מענק לידה.

זה כסף שניתן לבית החולים על האשפוז.

על כל מאושפז בית החולים מקבל כסף, גם על יולדות.

מכירה מישהי שנתנו לה שם ללדת עם הדולה שלה (הדולה קיבלה את התינוק)

והמיילדת מאחורה רחוקה יותר

זה די מעיד על גישה לדעתי

 על בית החולים הצרפתי.

אבל סנט ג'וזף הוא בית חולים פלסטיני והצרפתי הוא נוצרי.

קשה לי להמליץ עליהם. 

אבל יש לי חברות שילדו בקיסרי בצרפתי

היה להן שווה את ההחלמה הטובה

את האופציה להביא יותר ילדים לעולם

את הכסף ששילמו (המוןןן)

ואת המקום

אני חושבת שזאת שאלה לרב

כי יש נשים שמבחינתן זה מאוד משמעותי כי הלידות/ניתוחים שלהן מאתגרות מכל מיני בחינות

אז אני עם הלידות הרגילות לא אלך לשם 

אבל מישהי שצריכה דווקא את זה כי יש לה סיבה אמיתית 

אני חושבת שיש מקום לשאול

אגב אין כבר קיסרי צרפתי בארץ למיטב ידיעתי חבל ממש

קנית אותי באופציה להביא יותר ילדים לעולם.

מבינה, באמת כדאי להתייעץ עם רב בנושא. 

(למה אומרים ''אחיות''? כי הראשונות לעסוק במקצוע הזה היו נזירות נוצריות במנזר, או כפי שהן מכנות זו את זו וידועות בקהילתן - אחיות.

חבל שבעברית בחרו להמשיך עם השם הנוצרי ולא לייחד מילה אחרת לעוסקות במלאכת הקודש)

פשוט העתיקו לעברית את השם הלועזי, אחות.

אחות, שורת אח''ת.

איחוי, שורש אח''ה.

אין קשר בין השורשים האלה...

לעומת זאת המילה ''אחות'' שמציינת גם אח זכר וגם מציינת נזירה במנזר וגם מציינת את מקצוע הסיעוד, קיימת כבר מאות שנים בכל 3 המשמעויות האלה בהרבה מאוד מדינות ושפות.

אחות במשפחה Sister. במנזר nun ואחות במרפאה nurse.

זו לא המצאה שלי, זוכרת שהתפעלתי כששמעתי לפני שנים את מקור השם. ועד כמה יש משמעות לכל מילה בשפה העברית.

ואכן תפקידה העיקרי לאחות פצעים, להדביק.

ולא מצאתי מקור לטענה שלך... אם יש אשמח לראות.

לא חשבתי שזאת המצאה שלך, אבל אם מישהו אמר את זה - זה לא הופך בהכרח לנכון...

מה גם שכאמור איחוי ואחות זה שורש שונה, אין שום קשר ביניהם.

והתפקיד העיקרי הוא לאחות פצעים? אתמה... יש לאחות כ''כ הרבה תפקידים, לאחות פצעים זה מהשוליים שבהם.

בנוסף, nun זה באמת נזירה, אבל נזירות במנזר קוראות אחת לשניה ''אחות'' (בכל שפה לפי המילה המקומית, למשל sister באנגלית), וגם בבית חולים מקובל sister לאחות הראשית, מנהלת הסיעוד במחלקה וכו'.

שלא מתערב בכלל - אני לא מכירה. כן היו לי חוויות בבתי חולים שונים, 

ולניאדו בפער משמעותי הרגשתי שמפריעים לי במינימום ועושים הכל שאלד טבעי ורגוע.

באיזה שהוא שלב כשהתינוק היה במצוקה,

הרופא האחראי של חדר לידה נכנס וישב מול המוניטור ולא הפסיק לבדוק שהתינוקי בסדר עד שילדתי...

בכל בית חולים אחר היו פשוט מעיפים אותי לניתוח ברגע שהיו מזהים מצוקה אצל התינוק.

בלידה הראשונה ירד לעובר הדופק, והלידה נתקעה בפתיחה קטנה, אז בסוף ילדתי בניתוח. (ילדתי אותו בבית חולים אחר מאת שאר הילדים. כשסיפרתי בבית חולים השני על הניתוח, אז אמרו לי שאצלם לא הייתי מגיעה לניתוח. אין לדעת כמובן... אבל אולי היו מנסים קודם דברים אחרים).

בלידה הרביעית הדופק של העובר ירד כשעמדתי, אז חזרתי לשכב וזה הסתדר. לפעמים צריך לשנות משהו.

אצלי היו האטות וממש הסתפקו אם לנתח כאן ועכשיו או למשוך עוד טיפה, החליטו למשוך ולמשוך עד שסיימתי בהרדמה מלאה עם קרע ברחם

לפעמים גם זה שמחכים יכול לעשות נזק  

אולי בבית חולים אחר היו מחכים עוד והייתי מאבדת את העוברית ואפילו את הרחם חלילה

ילדתי בשיבא שזה מקום סופ התערבותי

אז יכול להיות לכאן ולכאן 

ואצלי זה ברוך ה' נגמר טוב אבל מקווה שהיו יודעים לעצור בזמן אם זה היה מידרדר. אני בטוחה שאנשי צוות טועים לכאן ולכאן ולפעמים הטעויות יכולות להיות עם השלכות טראגיות... מודה להשם שאצלי זה נגמר כמו שנגמר.

אגב דווקא הרופא הוא זה שהיה שאנן יותר לגבי ההאטות, והמיילדת עמדה על זה שיורידו את הפיטוצין שגרם להן באותה הפעם ולא נרגעה עד שלא ראתה שהעובר חזר לעצמו.

בכל אופן אני ממש בעד התערבות בלידה

בעבר אחוזים גבוהים של נשים מתו בלידה, אני ממש לא בעד חזרה לטבעיות של הלידות. רק נתתי כדוגמא שלא בכל מקום ישר מכניסים לניתוח, לא נראה לי שרופאים שולחים לניתוח מתוך קלות ראש. 

היא לא בגלל ההתערבויות אלא בגלל השיפור העצום בהגיינה

ומעקב ההריון שמאפשר לזהות מצבים בסיכון.

הרפואה המודרנית אלופה בהצלת חיים ובהתערבות מצילת חיים במקרה של סכנה

אבל כשהיא משליכה את כללי הסכנה והמצוקה על מצבים נורמליים

(התערבויות בלידה... והרבה מאוד דברים הם התערבות גם אם במחשבה ראשונית הם לא נראים לנו ככה וגם עצם קביעת כללים וקריטריונים ללידה ולהתקדמות שמליוני נשים צריכות 'לעמוד' בהם אפילו שהן נשים שונות עם סיפורים שונים)

היא גורמת אותם!! ובגלל שאין כמעט דבר כזה חוסר התערבות מוחלט אז כמעט לא רואים לידות חלקות לחלוטין..

יש כל כך הרבה סיבות אחרות מעבר להיגיינה.

נכון שכשכבר ילדו בתי חולים ורופא בדיוק עבר מחולה אחר או מחיטוט בגופה לטיפול ביולדת - הוא העביר לה זיהומים שיכלו להרוג אותה בסבירות גבוהה, אבל גם לפני כן כשנשים לא ילדו בבית חולים אלא בבית עם רופא או מיילדת שהוזעקו אליהן באותו הרגע היו יכולות להיות מגוון סיבות לזה שהילד ו/או היולדת לא ישרדו את הלידה.

ויותר מזה עצם העובדה שמלכתחילה נשים מגיעות היום לא במצב סכנה ללידה זה רק בזכות התערבויות בהריון או אפילו מעקבים לא פולשניים. אפילו כדורים או עירויים שעוזרים לגוף להגיע חזק יותר ללידה כדי לשרוד אותה במובן הכי בסיסי של המילה.

לא יודעת מה זה מצבים נורמליים במובן הזה.. איך את מגדירה מצב נורמלי שלא מצריך התערבות? יש כל כך הרבה מצבים לאורך ההריון והלידה שרופא מתערב בהם בצורה מינורית לכאורה והיו יכולים לשנות את מהלך הלידה באופן דרמטי, שקשה לי להבין איך את מודדת מתי הרפואה "גרמה" לבעיה כי היא השליכה את הכללים שלה על מצב "נורמלי".

ויש היום המון לידות חלקות, אבל חלקן לא היו קורות אם לא ההתערבויות בלידות אחרות. כתבתי פה, היתה לי לידה אחת מאד קשה, עם מצבי חירום, ובזכות ההתערבות הרפואית (אמנם התערבות מתונה) עברנו אותה בשלום. הלידה אחריה היתה הלידה הכי חלקה שאת יכולה לדמיין לעצמך. הצוות לא היה צריך לעשות כלום, פשוט לעמוד רגע בצד ולהסתכל על זה קורה. אבל לעולם לא הייתי מגיעה ללידה הזאת, אם לא ההתערבות הרפואית בלידה הקודמת, כי פשוט מאד סיכוי סביר שלא אני ולא העובר היינו שורדים בחיים אם הלידה הזו היתה מתרחשת בתנאים "טבעיים". 

אני ילדתי בכרמל והיתה מצוקה עוברת.

נתנו הרבה מאדו צאנס ללידה רגילה לפני שהלכו לניתוח.

למעשה לפחות 6 שעות עברו מאז שראו מצוקה במוניטור ועד שהגענו לניתוח קיסרי כשבזמן הזה בית החולים עשה הרבה מאוד כדי לעזור לתינוק.

כן, כל הזמן היה מוניטור צמוד. אבל ממש לא הלכו לניתוח ברגע שהיתה מצוקה.

ואגב אני ילדתי בלניאדו וממש לא נהניתי.

הלידה היתה טבעית אבל עשו הכל כדי שאדע שזו לידה מסוכנת ואני לוקחת על אחריותי את הסיכון בלידה (לידת ויב"ק)

ממש לא דאגו שאלד רגוע. בדיוק להיפך.

לק"י

ובמחילה מכבודם, זה גם לא כזה נכון.

הרבה נשים יולדות רגיל אחרי קיסרי. גם אני ביניהם, ואף פעם לא הפחידו אותי. אולי אמרו מה הסיכונים, אבל לא בצורה מפחידה, ולא שידלו ללכת על קיסרי מלכתחילה.

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

להתייעץ

לא לחכות שיקרה שוב

זה יכול לנבוע משינויים הורמונליים או רעלת הריון חלילה ועוד ויכול להיות כלל לא קשור להריון

הייתי הולכת ונבדקת ומסירה דאגה מליבי

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

אני הרגשתי דברים דומים, כל חול המועד מחדש היה החלום ושברו..

אבל פתאום הילדים גדלו קצת, וגם למדתי איך לדבר שיהיה לו קל לו לקבל את הדברים וגם הוא למד אילו דברים יותר חשובים לי, והיום גם אם לא תמיד הכל מושלם ויש ציפיות וריבים אנחנו מצליחים להתגבר מהר יותר..

אז באמת צריך לתחום את הכעס והאכזבה לרגע הזה ולהאמין שברגע הבא ממש יכול להיות יותר טוב.

וכל מריבה וכל שנה יש התפתחות ואפשר להגיע למקום אחר.

מתפללת בשבילך לסיעתיא דשמיא וקירוב לבבות

בבוקר הנחמה הייתה שעברנו את רוב ימי השבתון (חג, שבת)

היום אפשר לומר שעברנו 4. נשאר 3 ב"ה

ב"ה שיהיה לך רק טוב ❤🙏