אני רוצה ללדת רק במקום שבו יש 0 התערבות בלידה. כמובן אלא אם כן זה מגיע למצב של פיקוח נפש...
סוחבת טראומה מהתערבות מיותרת ורוצה לנסות הפעם אחרת.
בלי זירוזים ובלי חיתוכים ובלי לחץ להשתמש באפידורל ובלי ניתוחים מיותרים, לא אכפת לי מתנאי האשפוז אחר כך אבל אני כן רוצה 0 הפרדה...
איפה הכי כדאי לי ללדת? יש בית יולדות שמתאים לי? מירושלים ועד נתניה כולל כל גוש דן וכל מה שבאמצע.
אצלי היה עניין להתערב, והרופאים הסבירו לי ולבעלי את המצב בצורה נעימה ומכבדת.
הם הדגישו "אנחנו ממליצים, אתם בוחרים"
אבל זה לא היה ממש באמצע הלידה... היה איזה הליך לפני.
אבל גם במהלך הלידה שאלו אותי איך אני מעדיפה, מה מתאים לי.
במקרה חירום הגיוני שהצוות מחליטים בעצמם.
מאוד תומכים בגישה טבעית.
אם כי בסוף כשאת בבית חולים את בבית חולים, ואם את כ"כ בטראומה אולי שווה לך לשקול לידת בית ( כמובן רק עם מיילדת ואם את ללא גורמי סיכון)
אבל כמו שכבר כתבו לך - בית חולים זה בית חולים..
ולא באמת יש דבר כזה 0 התערבות.. לצערי..
יש פתיחת וריד
בדיקות פתיחה
כל מיני נהלים..
הדרך היחידה ל0 התערבות זה ללדת בבית אני חושבת
תעשי את השיקולים שלך כמה זה קריטי לך 0 התערבות.
לי היו חויות מהממות בעין כרם, מה גם שאין לי בעיה עם סביבה של בית חולים אז אני לא שוקלת לידת בית בכלל, אבל אם זה ה-שיקול אז זה אחרת
שאני בלידה האחרונה הגעתי ומיד ילדתי ולא הספיקו לפתוח לי וריד לפני הלידה.
אחרי שילדתי ביקשו ממני לפתוח והסכמתי.
בערך שעה אח''כ היה לי pph ( דימום מוגבר) וזה היה נס שהיה וריד פתוח ויכלו לעצור את זה מהר.
רוב הנהלים של בתי החולים באמת נכתבו בדם, אף אחד לא מנסה להתעלל
במיוחד אצל יולדת ששום דבר לא צפוי. ויכול להיות הפתעות גם אחרי לידה שעברה ב"ה בטוב. אז לא הייתי מוותרת על זה למרות שזה מעצבן ומציק.
אפשר לחפש משהו כמה שיותר טבעי. שזה יותר הגיוני.
ולפותחת-
אפס הפרדה יש באסותא אשדוד.
בסוף חווית לידה תלויה בהרבה מאוד משתנים. ומאוד אישית. כל אחת חווה דברים אחרת. ובאותו בית חולים יש הרבה אנשי צוות שהם יכולים לשנות את כל החוויה שלך. כדאי תפילות כדי לזכות לשליחים נאמנים וחוויה טובות.
היה לי רק אחרי לידה אחת
וזה משהו שצריך לטפל בו מהר כדי שלא יתפתח
אחותי כמעט מתה בגלל שחיפפו איתה בעניין פתיחת וריד (היא פרסונל)
ואחרי הלידה השיליה לא יצאה..
גם אני ילדתי כמה פעמים בלי וריד פתוח כי הגעתי ברגע האחרון או קצת אחריו, וב"ה עבר בשלום. אבל זה לא מה שהייתי מורידה מבחירה.
זו לא התערבות במהלך הלידה וחבל לקחת את הסיכון.
אגב, למה יש דימום מוגבר לאחר לידה?
לי גם היה באחת הלידות במעייני הישועה. יצא מלא דם, באו כמה מיילדות ונלחצו.
לא הבנתי למה הן לחוצות
ואז אמרו שצריך קטטר כדי שהדימום ירד.
ובאמת הכל חזר לקדמותו לאחר הקטטר.
כמה זמן לוקח לפתוח וריד? פחות מדקה?
ב"ה לא חוויתי דימום מוגבר אז אני לא יודעת איך זה, אבל דקה באמת עושה הבדל?
לפניו ברננה!אפילו פתיחה לא בדקו לי, אלא רק כשביקשתי כשהרגשתי שהגיע הזמן.
מאוד הייתי מרוצה מבחינת הלידה הטבעית.
תכלס בסוף נראה לי זה תלוי מיילדת בסוף לא?
יש בתי חולים עם גישה יותר טבעית ופחות אבל בסופו של דבר בכל בית חולים תלוי על איזה מיילדת תפלי.
אם זה ממש חשוב לך ובטח אפ עברת טראומה אני ממש ממליצה לך לעשות עיבוד לידה עם דולה ולקחת אותה איתך ללידה שתתעקש בשבילך שיתנו לך את הבחירה.
בהרבה בתי חולים גם יש אופציה לתכנון לידה אז אפשר אחרי העיבוד או בתור חלק ממנו להגדיר מה השאיפה שלך שיהיה בלידה ואז לעשות איתם תכנון לידה בהתאם. וגם להביא את הדולה
שתומכת בגישה טבעית
מסםרת לה מה שעבר עלי
וסומכת עליה, שתהיה מינימום התערבות אבל מתוך שיקול דעת.
סיבוכי לידה הם יכולים להביא לתוצאות לא פשוטות
תינוק שנפגע בזמן הקריטי הזה, מושפע מאוד.
אני לא כותבת כדי להפחיד, אלא כדי שתמצאי צוות רפואי שאת מסוגלת לסמוך עליו שיעשה את ההתערבות המתאימה.
ודבר אחרון, שומעים הרבה כאב מהתגובה שלך, נשמע שעברץ חווייה ממש לא פשוטה
אולי כדאי לחשוב על תהליך של עיבוד לידה
חשבת על לידת בית?
יודעת מכירה את הסיכונים והכל,
כמובן אם את קרובה לבי"ח ועם מיילדת בבית.
אולי אפילו רופא פרטי...
ראיתי באמריקה שהרבה יולדות ככה
ילדתי שם לידה שניה רגילה- משכתי את קבלת האפידורל כמה שיכולתי וזרמו איתי. הייתי במקלחת המון זמן, הסכימו לי למרות שהמוניטור לא היה עליי.
ביקשתי שלא יחתכו אותי כי נורא פחדתי מזה, המיילדת זרמה איתי- אבל בסוף במקום חתך יזום יצא לי קרע דרגה 3.
אז אולי הם זורמים יותר מידי.. חחח
אבל בכ"ז לידה רגילה
אחרי לידה ראשונה קיסרי חירום בשיבא. עם כל הזירוזים האפשריים.
הייתי לפני 6 שנים בלניאדו עם דולה מהסביבה שמאד מוכרת בבית חולים שם. והיא דאגה לי להרבה שקט ולמיילדת זורמת.
(אורלי 054-842-1205)
עוד אופציה זה מיילדת פרטית. אבל לבדוק טוב אם זה מתאים ולדעת שחלקן לא ממש מחליפות את תפקיד הדולה. מסתבר שהמיילדת שלקחתי לא חשבה שהיא צריכה לתת לי יותר מדי תמיכה ובפועל היתה איתי די מעט לטעמי. בסוף סיימתי את הלידה רחוק ממה שדמיינתי. מן הסתם לא הכל בגללה אבל זה היה מאכזב.
בא לי לומר
שזה חלום שלי
אבל
לא כל חלום שעולה 7000 שקל מגשימים...
והייתי רוצה שיקום קול זעקה
על הדבר הלא דמוקרטי הזה.
למה אם אני רוצה ללדת בבית אני צריכה לשלם סכום כזה מכיסי, הרי למדינה היה יותר זול לממן לידות בית. על לידות בי"ח הם משלמים לבי"ח הרבה יותר.
ואז מתפלאים למה הממסד הרפואי מנפיץ שקרים והפחדות ובציבור נפוצים הרבה מיתוסים ואי ידיעה על לידות בית שזה מסוכן בלי לדעת את האמת והפרטים. מי שרוצה מוזמנת לשמוע בנפרד למה אני מתכוונת..
לא רוצים להפסיד את הכסף.
ואני ממש ממש לא נגד הממסד בכל דבר. ולא אומרת את זה על כל דבר. למשל ממש מחסנת...
ואל תגיבו- במה שחשוב משקיעים, או - שווה כל שקל וכו
כי זה לא רלוונטי. או שאין את הכסף, או שאני בוחרת להשקיע אותו בדברים אחרים כי ההוצאה לא נראית לי *מספיק* כדאית והגיונית. מדברת על העיקרון. שזה לא הגיוני ולא דמוקרטי.
למה אישה צריכה לשמוע פה דברים כמו בית חולים זה בית חולים (כמובן בלי שום ביקורת על מי שכתבה את זה, בעובדות היא צודקת)
סליחה? זה הגוף שלי!! ועם העלות של לידת בית לא משאירים לי ברירה!!!!
א. המילה דמוקרטיה בטח לא קשורה לכאן.. השאלה מה ממומן ומה לא ממומן מכספי משלם המיסים, לא רלוונטית לשאלה האם יש כאן דמוקרטיה.
ב. אפילו בלי להיכנס לשיקולים רפואיים אלא לשיקולים כלכליים בלבד, אין שום סיכוי בעולם שהמדינה הייתה יכולה לממן אחות פרטית עם רופא פרטי לכל יולדת. בבית חולים עובדים במאסות: יש אחות אחת על כל X יולדות, ורופא אחד על כל Y יולדות.
ואם יש יולדת שכבר 3 שעות נמצאת באותו מצב התחלתי? אז הצוות בינתיים פנוי לטפל בנשים אחרות, ורק מגיע מדי פעם להתעדכן ולראות התקדמות.
בלידות בית, הצוות כולו יכול לעבוד רק עבור יולדת אחת, גם אם זה לוקח שעות רבות וגם אם ההתקדמות מאוד איטית.
ג. ואם תגידי שלא צריך רופא בכל לידה, אז כמובן שכאדם בוגר זאת זכותך המלאה לוותר על האפשרות שרופא יציל את חייך ואת חיי התינוק אם חלילה תהיה בעיה, אבל המדינה לא יכולה לעודד עשרות אלפי נשים באופן מודע לוותר על האפשרות הזאת. אם המדינה מסבסדת משהו אז היא מעודדת להשתמש בו, כמו סבסוד תחבורה ציבורית או סבסוד מעונות יום.
ברגע שהמדינה תעודד נשים ללדת בביתן ללא רופאים וללא חדרי ניתוח וכו', כל לידה שתסתיים רע תוביל אוטומטית לתביעה נגד המדינה. כאמור יש הבדל עצום בין אדם פרטי שיכול לבחור איזה סיכונים הוא לוקח על עצמו, לבין מדינה שלא אמורה לעודד אנשים לקחת סיכון אם היא לא רוצה לשלם מיליונים על כל פאשלה שתקרה.
לידות בית.. והחריגות זה אלו שיולדות בבית חולים.
איך אתה מסביר את זה?
''באיטליה יש רק 15 ילדים בכיתה! בגרמניה יש חופשת לידה בתשלום שנה מלאה! בבלגיה בייביסיטר זו הוצאה מוכרת!'' וכן על זו הדרך (כמובן המספרים סתם מומצאים, הרעיון ברור).
זה מה שאני יודעת בוודאות ולא מנחשת או ממציאה.
והטענה של פשוט אני נכונה..
אם המבנה הוא בתי חולים פרטיים וביטוחים פרטיים זה סיפור אחר לגמרי למשל.
אי אפשר להשוות בין מדינות בלי כל הנתונים
הממשלה לא משלמת על הרפואה ישירות לאזרחים, ולא מפעילה בעצמה בתי חולים.
הממשלה כן משלמת על בריאות כי היא מסבסבדת את הפרמיה של הביטוח הפרטי לאנשים עניים, משלמת את הפרמיה עבור קטינים וכיוצ''ב.
אבל בסוף גם לעניים וקטינים יש ביטוח פרטי, והוא זה שמחליט מה לממן להם ומה לא. המדינה מפקחת וקובעת רף מינימלי, לעיתים כאמור היא משלמת את הפרמיה לחברות הביטוח, אבל לא מתפעלת את מגזר הבריאות ולא מממנת אותו ישירות בניגוד לישראל.
חברות הביטוח מתחרות ביניהן על מחיר, שירות, מה מכוסה ומה לא וכו'.
זה יוצר תחרות שבהכרח תגרום להם לממן דברים שלא ימומנו במקום ללא תחרות כזאת, כדי לעודד לקוחות להצטרף אליהם. בישראל אין תחרות כזאת כי כולנו ''לקוחות'' של משרד הבריאות, שמצידו מחזיק במונופול על תשלומי הפרמיות שלנו (מס בריאות) ולא צריך לשכנע אותנו לשלם דווקא לו.
ולמה חברות ביטוח פרטיות לא מציעות את השירות הזה בישראל?
אני מנחש שמבחינתן אין מספיק ביקוש או שזה מסוכן מדי.
ובכל מקרה, גם אם יממנו, זה יהיה סכום זעום יחסית שיירד מתוך סל ההריון שממילא מוגבל ל-2,000 ש''ח פלוס מינוס בכל חברה.
תשובה מפורטת אלא כדי לחדד את הנק' שאי אפשר להשוות מדינות כאלו לא רק מצד מספר הילדים.
בכללי אני מתנגדת ללידות בית וחושבת שזה חוסר אחריות... וגם ממה שקראתי ממש לא רוב הנשים בהולנד ואנגליה יולדות בבית חוץ מחריגות אלא שזה סביב ה30%...
זה בדיוק בדיוק מראה מה שאמרתי
לוותר על האפשרות שרופא יציל את חיי
בדיוק מראה כמה מיתוסים אנחנו אוכלים על לידות בית.
הלוואי היתה לי עכשיו פניות לפרט
לא כתבתי שזה נפוץ,
לא כתבתי שללדת בבית זה חוסר אחריות,
לא כתבתי שוויתור על רופא זה פסיכי.
אבל להכחיש את זה שלפעמים רופא כן מציל חיים בלידות, גם אם זה בכלל לא שכיח, זה לא רציני.
כמו מרחק מירבי של זמן נסיעה מבית חולים.
כך שיש גם דרך האמצע...
ברוב מקרי החירום בלידות יש סימנים מקדימים שאפשר לשים לב קודם ולעבור לטיפול בבית חולים.
(נגיד כשהייתה לי שארית שיליה לקח מעל חצי שעה עד שבסוף הכניסו אותי לריוויזיו..)
זה ידוע שבבית חולים קיימת גם תופעה של התערבות יתר שגורמת לסיבוכים בפני עצמה.
אבל גם כשיש מרחק מוגדר מבית חולים, ורק אשה בריאה עם הריון תקין ומצג תקין ושבוע תקין ומשקל מוערך תקין וכו', אין דבר כזה 100% ביטחון שלא יהיה צורך בהתערבות רפואית דחופה.
אפילו תמותה.
עובדתית ביח מקבל על כל יולדת סכום שעולה בהרבה על מה שמשלמים למיילדת פרטית (מילדת בית מוסמכת- משהו שהמדינה סומכת עליו)
אני חושבת שאם היה אפשרות בחירה (לא עידוד, בחירה) לקבל החזר ולו חלקי על מיילדת בית היו נמנעים מקרים בהן נשים יולדות בבית עם דולה/מלווה אחר
כי היה להן מימון לצוות מוסמך.
אמנם בביח יש צוות לא אחד על אחד, אבל תכלס יש להם הוצאות שאין בבית
תראה כמה מפרסמים את מחלקות היולדות ומשקיעים שם בתנאי בית מלון- זה לא סתם. זה המחלקה הכלכלית של בית החולים.
ואפילו לפני הכסף- לפשט תהליכים. שלא יהיה כזה סרט להרשם אחכ למשרד הפנים, למשל.
לא יילדו לידת בית שיש בה סיכון.
מסמך של איגוד המילדות הישראליות מעיד שאין יותר סיכונים בלידת בית מפוקחת מלידה בבית חולים.
לא אני המצאתי את זה.
(לא ילדתי בלידת בית ולא מרגישה שזה מתאים לי, אבל לגמרי חושבת שצריכה להיות בחירה כזו)
אנחנו מדינה קטנה- אף אחת מאיתנו לא נמצאת במרחק נסיעה גדול מבי"ח באמבולנס, בגדול.
וגם לכן הסיכוי הוא מזערי
עליהם נייר העמדה מתבסס.
באופן כללי האיגוד הזה מאגד עובדות שירוויחו הרבה כסף אם לידות בית יהיו שכיחות, ולכן אני רוצה להתייחס למחקרים העומדים מאחוריו ולא לנייר עצמו.
גם כלפי פייזר למשל הייתי חשדן באותה המידה, אין אפליות ☺️
אלא שעם פייזר היו אינספור גופים רשמיים ונטולי אינטרסים* שבדקו את המחקרים והמליצו בהתאם מה לעשות, מה שאין כן במקרה שלנו.
אז בגלל שאין אינספור גופים רשמיים שקראו ליישם את המלצות נייר העמדה, חשוב להבין מה עומד מאחוריו.
*סליחה מראש מחובבי תיאוריות קונספירציה, אילומיטי וכו'
אני כן רואה שזה המידע שמופיע באתר הרשמי של משרד הבריאות, מפורט שם בדיוק מה התנאים ללידת בית 'נכונה'
לידות הבית,
ולא קשה להסביר למה.
גם במצב שדורש התערבות חירום -
בלידת בית המיילדת כולה מרוכזת בך, אז היא יכולה לשים לב לאיתותי מצוקה בשלב מוקדם יותר, ויוצרים קשר עם בית הרפואה מראש והם נערכים לקבלת המצב הרפואי (חדר ניתוח, מנתח, מרדים וכו').
גם בלידות שנערכות בתוך המרכז הרפואי - לוקח זמן מאז שהוחלט שיש מצב חירום עד שהניתוח מבוצע בפועל.
האם מדובר בניתוח בהול או בניתוח חירום, בבית חולים תוך כמה דק' את יכולה להיות מורדמת והתינוק בחוץ.
ולמיטב ידיעתי יש נתונים לרעת לידות בית לעומת לידות בית חולים פשוט לא באופן משמעותי.
אני מאמינה שחווית לידה חשובה פחות מסיכון נמוך יותר לתמותת תינוקות או סיבוכים לאמא.
גם חשוב להגדיר סיבוכים, סיבוך זה לא מסתכם בהאם התינוק חי או מת והאם האמא חיה או מתה. לא קראתי את המסמכים של הנתונים אבל האם מדובר שם על סיבוכים קלים יותר?
לא הופך את האפשרות השניה ללא לגיטימית.
ניהול הסיכונים שלך לא חייב להיות ניהול הסיכונים של מישהי אחרת
ללדת בבית חולים, אני כן חושבת שאין שום חובה למדינה לממן למישהי שזה ניהול הסיכונים שלה את זה.
באופן כללי אני חושבת שהמדינה לא צריכה לממן גם לי את הלידה שאני רוצה (קוראים לזה כלכלה קפיטליסטית), אבל המדינה לא מתנהלת כמו שבאלי ובהתנהלות הנוכחית ובמבנה מערכת הבריאות של מדינת ישראל אין שום הצדקה ויכולת בעיני לממן לידות בית.
המדינה ממנת לידות. זה עובדה.
ביקשו לנתב את הכסף שמיועד ללידות וכבר מוקצה עבור זה, גם לאופציה של לידת בית.
המדינה לא מממנת ניתוחים ב*בתי חולים*, אם הם במקרה בתי חולים פרטיים.
המדינה לא מממנת ניתוחים בבתי חולים ציבוריים, אם אני רוצה לבחור את הרופא המנתח או המרדים.
המדינה לא מממנת בחירת מיילדת בבית חולים ציבורי...
כשהייתי צריך לעקור לבן שלי את השקדים ובחרתי מנתח פרטי בבית חולים פרטי, אף אחד לא שילם לי את מה ש"ממילא היו משלמים אם הייתי עושה את הניתוח בבי"ח ציבורי".
כלומר עוד הרבה הרבה לפני השאלה האם לידות בית בטוחות וטובות, הרעיון שהמדינה צריכה לממן אותן - רחוק שנות אור מהצורה שבה מערכת הבריאות בישראל עובדת וממומנת.
וזה קצת יותר מורכב מפשוט להקצות כסף ללידות בית ומערכת הבריאות בישראל קצת יותר מורכבת מזה.
את רוצה לצאת לשנות את מערכת הבריאות? בהצלחה.
שרוב האנשים שצועקים שיתנו לי להחליט מה לעשות עם התקציב הזה לא באמת מבינים את המשמעות. אפשר לבטל פשוט את השירותי בריאות שניתנים כאן ולעבור לשיטה שנהוגה בהרבה מדינות של ביטוחים פרטיים, את תוכלי להחליט במסגרת התנאים של הביטוח שתבחרי איך ואיפה ללדת. אבל תשלמי כ"כ הרבה כל חודש על הביטוח, ואם זו השיטה הנהוגה אז גם חלב לא יהיה מסובסד במכולת וגם על מערכת החינוך תשלמי לגמרי בעצמך ולא יהיו עשירים שמשלמים מיסים מדורגים ומממנים לך את זה.
למען הסר ספק אני בעד, אבל יש לזה מחירים. לצערי לא כך מתנהלת מדינת ישראל וברמה מסויימת מנהלים לנו את החיים ומחליטים עבורנו מה לעשות עם הכסף שאנחנו משלמים במיסים (לא למרבה ההפתעה למדינה אין עץ עם כסף) אבל תכלס כנראה זה מה שהרוב רוצים פה.
קיצור, קצת גלשתי אבל בעיני זה השורש של הנושא באמת.
תסתכלי כמה כסף לוקחים לך כל חודש מס בריאות
וצריך לקחת בחשבון שהתשלום שלנו הוא לא התשלום החודשי המגוחך לקופת חולים
אלא הכמה אלפים שאנחנו משלמים בשנה דרך המס בריאות.
וכשאנחנו משלמים הרבה כסף יש לנו זכות להביע דעה לאן הכסף הזה ילך.
גם התשלום של האדם הממוצע דרך המיסים לא באמת מכסה את מה שאת מקבלת.
מה שמציק לי בדיון הזה זה הבקשה למשהו בלי להבין את ההשלכות, לממן לידות בית למשל ידרוש הכשרה של יותר רופאים גינקולוגים, יותר מיילדות כמו שהסביר פשוט אני שבלידת בית מדובר על איש צוות אחד על מטופלת אחת, זה עולה כסף והרבה. המחסור ברופאים שגם כך קיים לא מאפשר את זה וגם דורש שינוי עומק במערכת וכרגע זה לא קורה אז זה פשוט לא רלוונטי.
על לידות בית שמתייחסים ללידות בית לעומת בית חולים על שלל הסיכונים והיתרונות.
כל התגובה שלי היתה על האמירה שגם בבית חולים זה לוקח זמן מההכרזה על מצב חירום עד לביצוע כי זה לא תמיד נכון, זה תלוי מצב חירום.
לק"י
הוא אמר שיש מחקר בישראל של בן גוריון/ סורוקה, אבל הוא משווה בין לידות בבית חולים ללידות מחוץ לבית חולים, אבל לא רק מתוכננות ולפי כללי הזהירות. אלא גם לידות לא מתוכננות. אז זה פחות רלוונטי.
הספרות הבינלאומית (למשל המחקר הקנדי של Janssen ב-CMAJ 2009 וסקירות מטא-אנליטיות הולנדיות/בריטיות) כן עוסקת ספציפית בלידות בית מתוכננות אצל נשות סיכון-נמוך עם מיילדות מוסמכות ומדווחת במקרים רבים על תוצאות דומות מבחינת תינוקות/אמהות כאשר המערכת התומכת טובה, אך אלה לא מחקרים על אוכלוסיית ישראל.
בנוסף נמצא שבבית חולים יש יותר התערבויות.
(אפשר לבקש מהצ'אט להביא קישור למחקרים המקוריים. לי זה לא עקרוני ולא רלוונטי. סתם חיפשתי כי עניין אותי).
בית החולים מקבל 18 אלף שח מביטוח לאומי. אין שום סיבה שהסכום לא יגיע ישירות ליולדת שבוחרת ללדת בבית.
זה נכון שלידה תעשייתית כנראה עולה פחות ואז בית החולים משתמש בכספים האלו למחלקות אחרות. אבל אם כבר ככה מתומחרת לידה זה לא בזבוז כספי ציבור להעביר אותם ישירות ליולדת/מילדת בית (גם חצי מזה מספיק ללידת בית כי אין עלות אישפוז ואז בעצם מדובר בחיסכון לכספי ציבור). כמובן שהכוונה לילדה עם רופא/מיילדת ולא עידוד ללידה עצמאית. אגב יש הרבה מדינות שאפשר לבחור ללדת בבית וזה במימון המדינה כמו אנגליה למשל.
בתי החולים משתמשים בכסף של הלידות לא רק בשביל לכסות את עלות היולדת אלא זה חלק משמעותי מהתקציב שלהם שאיתו הם משתמשים גם לכל שאר המחלקות.
אם לא יהיה יותר תקציב על לידות, המדינה עדיין תצטרך להעביר לפחות חלק ניכר מהסכום כי בתי החולים עדיין צריכים להפעיל את שאר המחלקות.
המדינה מעבירה לבי''ח על כל יולדת כסף עבור האשפוז.
אם היולדת לא תתאשפז הסכום לא יועבר לאף אחד.
אתה רואה שהמדינה נותנת לכל אישפוז של יולדת 17 אלף.
אם היולדת לא מגיעה לבי''ח היא לא תקבל את הסכום. וגם אף אחד אחר.
לא ביקשו שיממנו לידת בית מא עד ת אלא שהסכום הנל או חלקו יועבר לטובת העניין למי שרוצה
מהמדינה ליולדת, בשביל זה יש מענק לידה.
זה כסף שניתן לבית החולים על האשפוז.
על כל מאושפז בית החולים מקבל כסף, גם על יולדות.
מכירה מישהי שנתנו לה שם ללדת עם הדולה שלה (הדולה קיבלה את התינוק)
והמיילדת מאחורה רחוקה יותר
זה די מעיד על גישה לדעתי
על בית החולים הצרפתי.
אבל סנט ג'וזף הוא בית חולים פלסטיני והצרפתי הוא נוצרי.
קשה לי להמליץ עליהם.
אבל יש לי חברות שילדו בקיסרי בצרפתי
היה להן שווה את ההחלמה הטובה
את האופציה להביא יותר ילדים לעולם
את הכסף ששילמו (המוןןן)
ואת המקום
אני חושבת שזאת שאלה לרב
כי יש נשים שמבחינתן זה מאוד משמעותי כי הלידות/ניתוחים שלהן מאתגרות מכל מיני בחינות
אז אני עם הלידות הרגילות לא אלך לשם
אבל מישהי שצריכה דווקא את זה כי יש לה סיבה אמיתית
אני חושבת שיש מקום לשאול
אגב אין כבר קיסרי צרפתי בארץ למיטב ידיעתי
חבל ממש
קנית אותי באופציה להביא יותר ילדים לעולם.
מבינה, באמת כדאי להתייעץ עם רב בנושא.
(למה אומרים ''אחיות''? כי הראשונות לעסוק במקצוע הזה היו נזירות נוצריות במנזר, או כפי שהן מכנות זו את זו וידועות בקהילתן - אחיות.
פשוט העתיקו לעברית את השם הלועזי, אחות.
אחות, שורת אח''ת.
איחוי, שורש אח''ה.
אין קשר בין השורשים האלה...
לעומת זאת המילה ''אחות'' שמציינת גם אח זכר וגם מציינת נזירה במנזר וגם מציינת את מקצוע הסיעוד, קיימת כבר מאות שנים בכל 3 המשמעויות האלה בהרבה מאוד מדינות ושפות.
אחות במשפחה Sister. במנזר nun ואחות במרפאה nurse.
זו לא המצאה שלי, זוכרת שהתפעלתי כששמעתי לפני שנים את מקור השם. ועד כמה יש משמעות לכל מילה בשפה העברית.
ואכן תפקידה העיקרי לאחות פצעים, להדביק.
ולא מצאתי מקור לטענה שלך... אם יש אשמח לראות.
לא חשבתי שזאת המצאה שלך, אבל אם מישהו אמר את זה - זה לא הופך בהכרח לנכון...
מה גם שכאמור איחוי ואחות זה שורש שונה, אין שום קשר ביניהם.
והתפקיד העיקרי הוא לאחות פצעים? אתמה... יש לאחות כ''כ הרבה תפקידים, לאחות פצעים זה מהשוליים שבהם.
בנוסף, nun זה באמת נזירה, אבל נזירות במנזר קוראות אחת לשניה ''אחות'' (בכל שפה לפי המילה המקומית, למשל sister באנגלית), וגם בבית חולים מקובל sister לאחות הראשית, מנהלת הסיעוד במחלקה וכו'.
שלא מתערב בכלל - אני לא מכירה. כן היו לי חוויות בבתי חולים שונים,
ולניאדו בפער משמעותי הרגשתי שמפריעים לי במינימום ועושים הכל שאלד טבעי ורגוע.
באיזה שהוא שלב כשהתינוק היה במצוקה,
הרופא האחראי של חדר לידה נכנס וישב מול המוניטור ולא הפסיק לבדוק שהתינוקי בסדר עד שילדתי...
בכל בית חולים אחר היו פשוט מעיפים אותי לניתוח ברגע שהיו מזהים מצוקה אצל התינוק.
בלידה הראשונה ירד לעובר הדופק, והלידה נתקעה בפתיחה קטנה, אז בסוף ילדתי בניתוח. (ילדתי אותו בבית חולים אחר מאת שאר הילדים. כשסיפרתי בבית חולים השני על הניתוח, אז אמרו לי שאצלם לא הייתי מגיעה לניתוח. אין לדעת כמובן... אבל אולי היו מנסים קודם דברים אחרים).
אצלי היו האטות וממש הסתפקו אם לנתח כאן ועכשיו או למשוך עוד טיפה, החליטו למשוך ולמשוך עד שסיימתי בהרדמה מלאה עם קרע ברחם
לפעמים גם זה שמחכים יכול לעשות נזק
אולי בבית חולים אחר היו מחכים עוד והייתי מאבדת את העוברית ואפילו את הרחם חלילה
ילדתי בשיבא שזה מקום סופ התערבותי
אז יכול להיות לכאן ולכאן
ואצלי זה ברוך ה' נגמר טוב אבל מקווה שהיו יודעים לעצור בזמן אם זה היה מידרדר. אני בטוחה שאנשי צוות טועים לכאן ולכאן ולפעמים הטעויות יכולות להיות עם השלכות טראגיות... מודה להשם שאצלי זה נגמר כמו שנגמר.
אגב דווקא הרופא הוא זה שהיה שאנן יותר לגבי ההאטות, והמיילדת עמדה על זה שיורידו את הפיטוצין שגרם להן באותה הפעם ולא נרגעה עד שלא ראתה שהעובר חזר לעצמו.
בכל אופן אני ממש בעד התערבות בלידה
בעבר אחוזים גבוהים של נשים מתו בלידה, אני ממש לא בעד חזרה לטבעיות של הלידות. רק נתתי כדוגמא שלא בכל מקום ישר מכניסים לניתוח, לא נראה לי שרופאים שולחים לניתוח מתוך קלות ראש.
היא לא בגלל ההתערבויות אלא בגלל השיפור העצום בהגיינה
ומעקב ההריון שמאפשר לזהות מצבים בסיכון.
הרפואה המודרנית אלופה בהצלת חיים ובהתערבות מצילת חיים במקרה של סכנה
אבל כשהיא משליכה את כללי הסכנה והמצוקה על מצבים נורמליים
(התערבויות בלידה... והרבה מאוד דברים הם התערבות גם אם במחשבה ראשונית הם לא נראים לנו ככה וגם עצם קביעת כללים וקריטריונים ללידה ולהתקדמות שמליוני נשים צריכות 'לעמוד' בהם אפילו שהן נשים שונות עם סיפורים שונים)
היא גורמת אותם!! ובגלל שאין כמעט דבר כזה חוסר התערבות מוחלט אז כמעט לא רואים לידות חלקות לחלוטין..
יש כל כך הרבה סיבות אחרות מעבר להיגיינה.
נכון שכשכבר ילדו בתי חולים ורופא בדיוק עבר מחולה אחר או מחיטוט בגופה לטיפול ביולדת - הוא העביר לה זיהומים שיכלו להרוג אותה בסבירות גבוהה, אבל גם לפני כן כשנשים לא ילדו בבית חולים אלא בבית עם רופא או מיילדת שהוזעקו אליהן באותו הרגע היו יכולות להיות מגוון סיבות לזה שהילד ו/או היולדת לא ישרדו את הלידה.
ויותר מזה עצם העובדה שמלכתחילה נשים מגיעות היום לא במצב סכנה ללידה זה רק בזכות התערבויות בהריון או אפילו מעקבים לא פולשניים. אפילו כדורים או עירויים שעוזרים לגוף להגיע חזק יותר ללידה כדי לשרוד אותה במובן הכי בסיסי של המילה.
לא יודעת מה זה מצבים נורמליים במובן הזה.. איך את מגדירה מצב נורמלי שלא מצריך התערבות? יש כל כך הרבה מצבים לאורך ההריון והלידה שרופא מתערב בהם בצורה מינורית לכאורה והיו יכולים לשנות את מהלך הלידה באופן דרמטי, שקשה לי להבין איך את מודדת מתי הרפואה "גרמה" לבעיה כי היא השליכה את הכללים שלה על מצב "נורמלי".
ויש היום המון לידות חלקות, אבל חלקן לא היו קורות אם לא ההתערבויות בלידות אחרות. כתבתי פה, היתה לי לידה אחת מאד קשה, עם מצבי חירום, ובזכות ההתערבות הרפואית (אמנם התערבות מתונה) עברנו אותה בשלום. הלידה אחריה היתה הלידה הכי חלקה שאת יכולה לדמיין לעצמך. הצוות לא היה צריך לעשות כלום, פשוט לעמוד רגע בצד ולהסתכל על זה קורה. אבל לעולם לא הייתי מגיעה ללידה הזאת, אם לא ההתערבות הרפואית בלידה הקודמת, כי פשוט מאד סיכוי סביר שלא אני ולא העובר היינו שורדים בחיים אם הלידה הזו היתה מתרחשת בתנאים "טבעיים".
אני ילדתי בכרמל והיתה מצוקה עוברת.
נתנו הרבה מאדו צאנס ללידה רגילה לפני שהלכו לניתוח.
למעשה לפחות 6 שעות עברו מאז שראו מצוקה במוניטור ועד שהגענו לניתוח קיסרי כשבזמן הזה בית החולים עשה הרבה מאוד כדי לעזור לתינוק.
כן, כל הזמן היה מוניטור צמוד. אבל ממש לא הלכו לניתוח ברגע שהיתה מצוקה.
ואגב אני ילדתי בלניאדו וממש לא נהניתי.
הלידה היתה טבעית אבל עשו הכל כדי שאדע שזו לידה מסוכנת ואני לוקחת על אחריותי את הסיכון בלידה (לידת ויב"ק)
ממש לא דאגו שאלד רגוע. בדיוק להיפך.
לק"י
ובמחילה מכבודם, זה גם לא כזה נכון.
הרבה נשים יולדות רגיל אחרי קיסרי. גם אני ביניהם, ואף פעם לא הפחידו אותי. אולי אמרו מה הסיכונים, אבל לא בצורה מפחידה, ולא שידלו ללכת על קיסרי מלכתחילה.
טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.
הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.
ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.
הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.
ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.
היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים
פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.
באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.
קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.
וזה הקטע - שאני לא.
רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.
מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.
מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.
בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה
יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.
בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה.
לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.
למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?
מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן.
למה אני תקועה על הזוגיות?
אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?
לא יודעת.
לא סגורה על עצמי.
איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.
אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)
בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.
מישהי שמעה על הדבר הזה?
אני מתחילת ההריון עם סיוטים,, ממש חלומות מפחידים ממש ומציאותיים. זכור לי גם מהיריון ראשון שהיה לכל אורך ההיריון.
ממש קשה ומפחיד
אני מפחדת ללכת לישון, ברמה כזאת.
מישהי שמעה על זה? חוותה? משהו שעוזר?
קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו
ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)
דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.
בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...
שמעתי שזה קורה בהריון
וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות
אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי
אם מישהי מוצאת מעולה🤭
אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע
בכלאופן השתדלתי לתת צדקה
מה שבטוח לא יזיק
כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב
לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב
ואני הופכת כרית, שמיכה
עושה שינוי משמעותי
זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש
אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.
תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין.
שנגרמת במהלך ההריון.
בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.
אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊
ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.
דברים מפחידים מאד
אוף
בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.
יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון
והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון
גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.
כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.
דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.
כל הריון מחדש.
אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -
הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.
(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)
הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.
באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...
לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.
אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.
אבל אולי אני טועה?
מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?
עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?
שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר
אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)
ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו
ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי
מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות
מה זה הבריאות של הילדים
נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי
תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅
ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?
אני מגזימה?
חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈
עד איזה שלב ההורים נמצאים עם הילד?
אנחנו איתו בזמן ההרדמה?
כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי
בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם
בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס
בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..
ת'אמת- לא חוויה הכיאמהלהכיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....
לקח לי כמה דקות טובות להתאפס
מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס
הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....
לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔
למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.
תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.
בהצלחה!!!
מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,
לגדולים ההרדמה בעירוי.
אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.
(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)
אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי
בשאיפה גם בגיל 14.
אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.
האמת שאני לא זוכרת כל כך.
הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.
עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...
והרדמה בעירוי...
הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.
כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,
סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.
בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.
לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה
זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.
הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷♀️
למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....
הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה
את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)
ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.
האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)
של ארבעה ניתוחים.
נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.
חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..
לקראת עוד ניתוח 😑
אשמח להתייעץ:
לבת שלי יש כתב לא קריא. עשינו אבחון והיא יכולה להקליד במחשב בכל המקצועות מלבד מתמ'.
במבחנים פנימיים יש לה שכתוב/הקראה לאדם נייטרלי אבל אמרו לנו שאי אפשר במתכונות ובגרויות.
האם נגזר עליה להכשל בבגרות? אשמח לכל רעיון ועצה 🙏
אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?
יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.
לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל
במבחנים חיצוניים אין לה?
הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.
אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.
השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.
פסיכודידקטי?
צריך אבחון פסיכודידקטי
כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.
אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.
האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?
אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר
מקווה שהוועדה תאשר
אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.
זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.
הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.
השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה
ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...
לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)
תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור
זה לוקח מלא זמן
בגלל זה אין את ההקלה הזאת
להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן
וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה
לדעתי עדיף לכוון לשעתוק
דבר ראשון? באיזה כיתה היא?
אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות
לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')
ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים
ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)
ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך
ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה)
והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה
שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר
אז איך מוציאים התאמת שעתוק?
פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך,
ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע
מקבלים את ההתאמה הזאת
במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה
למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק
אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק
תודה רבה!
יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.
אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.
מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.
בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא.
התאמות.
אחכ זה כבר יותר מסובך
ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...
זה מה שהתלמידה צריכה.
לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?
אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.
כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.
מתי החלטתם שזה דורש אבחון?
כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות
לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש
הרבה פעמים כשאני אוכלת מוצרי חלב יש לתינוקת שלי שילשולים ולפעמים קצת פריחה.
הרופא אומר שזה לא נורא
אבל הייתי מעדיפה לבדוק את זה לעומק.
לאיזה רופא מומלץ ללכת?
(היא יונקת הנקה מלאה בת 8 חודשים)
באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.
האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא
מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.
הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה
כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.
וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה
אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.
בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים.
אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.
היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.
אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.
כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.
לק"י
אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.
אלא רגישות במערכת העיכול.
ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.
שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.
אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).
זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.
לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה. רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו).
כל פעם מחדש, בתקופה הכי מאתגרת (בחילות, הקאות, מושבתת למיטה), אם המשפחה שלו רוצה שנתארח אז זה מה שיהיה, והוא יכעס אם יקרה אחרת.
הם לא יודעים על ההריון כי זה ממש ממש בהתחלה,
אבל הןא רואה איך אני, איך אפשר להתארח כשאני סמרטוט רצפה במיטה.
אוף
פעם קודמת הם גילו על ההריון ממש בהתחלה רק בגלל זה, כי אי אפשר להסתיר
מבאס ממש
אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה
זה לא נעים בכלל
להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים
איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?
בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!
ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.
אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.
רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם
ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.
אם את לא יכולה להתארח,
ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל זה לא תקין.
לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא.
אבל הברכה שורה על הנסתר
במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה
לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.
ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.
אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.
אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.
כדאי אולי למתוח להם גבולות.
שלכם כזוג כלפיהם.
הילדים, הבעל
מהם אני לא דורשת ולא מבקשת
והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר
שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..
אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר
ושתרגישי יותר טוב
אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.
בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.
הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.
מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום
זה דפוס התנהגות שדורש שינוי
ומי שמבין שותק בנימוס
לא מפריע לי שיבינו ויסתמו
מפריע לי שישאלו וידברו על זה
אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה
כשנרצה נספר
בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים
אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם
