כי אני חושבת שבגדול העבודה של הבעל זה ענין שלו (וגם הכולל שכתבת על זה בהמשך)
אבל, בסופוש ל דבר המחשבה שהוא מפרנס ואת כאילו נופשת היא לא נכונה.
כיום אני מביאה את המשכורת העיקרית הביתה.
להגיד שאני מרגישה שהיא 'שלי'? לא.
אם בעלי לא היה תומך
אם לא היה גמיש בשעות שהוא שומר על הילדים
באחריות שהוא לוקח בבית- זה לא היה מתאפשר.
(הנקיון עליו בבסיס, הרבה מהסדר, הרבה הילדים.. כמובן יש דברים שאני עושה כמו מרבית הבישולים לתחזק רשימות קניות- בזה אנחנו מתחלקים, גיהוצים)
לכן אני חושבת שחלק מהרגשת הקושי זה כי זה לא באמת שלו
את מתמסרת למשהו, להכשרה, לתקופה יותר מתאגרת וחנוקה כלכלית כדי שיהיה לו טוב-
ומרגישה שבכלל זה לא עוזר.
זה באמת מאתגר.
זה לא סותר את מה שכתבו לך, שזה נכון לגמרי, שאי אפשר לשנות בעל.
במיוחד שאת מתארת פה דפוס, סליחה אבל באמת נראה לך שהדפוס שלו ישתנה כתוצאה משיחות איתו?
באמת יכול להיות שיש לו פה איזה קושי שלו באחריות, בעקביות, בהתמדה, (אולי יש לו קשיי קשב?)
אני חושבת שתפסיקי לדבר איתו על הקושי שלו
ותדברי על הקושי *שלך*.
לי לקח זמן לשחרר לבעלי את הענין הכלכלי וזה עשה לי כל כך טוב, בכנות.
אני באופי שלי מאד חסכנית וצריכה כסף בצד לרוגע שלי ובעלי יותר בכאן ועכשיו
וזה עשה לנו רע ברמות כל הויכוחים האלו
עד שהגיעו תקופות לחוצות והנבתי שמוטב לי שזה עליו,
וכן, יש מבצ שאני הייתי מקבלת החלטות אחרת
אבל כל עוד זה חלוקת התפקידים ביננו (שכשיש מינוס בבנק אני לא רוצה ללכת לישון עם זה בלילה,
ברור שאני מודעת ומנסה להצטמצם אבל ברור לו שזה תפקידו לכסות את זה ולהתמודד)
אז דעתו תקבע.
אם אצלכם הוא המפרנס העיקרי ואת לא רוצה לשנות את זה הוא יכול לעשות את זה בדרכו.
את צריכה לשקף ברור איפה קשה לך (לא בגללו, לך קשה א' ב' ג' תני לו להבין בעצמו הוא גדול..)
ואיפה את מבקשת עזרה/תמיכה/גיבוי/ איתור פתרונות חיצוניים.
ולסמוך עליו שבתור הגבר שלך הוא ירצה לדאוג לטובה שלך
לא בטוח שזה יביא לשינוי שאת רוצה
אולי יהיו לו דרכים אחרות
אבל שחררי את מה ששלו-
תדאגי באמת למה שהכי כואב לך ומפריע *לך*
