אני תוהה למה זה מטריד רווק בשעה כזאת השאלה הזאת.

אשתי יודעת לתקן דברים בבית וגם מרוויחה יותר ממני.

חכמה? לא יודע איך מודדים את זה, עשיתי יותר יחידות ממנה באנגלית והיא עשתה יותר יחידות ממני במתמטיקה בבגרות.

זוגיות טובה ומאושרת? תגדיר זוגיות טובה ומאושרת?

אני יכול להגיד שבתחילת הנישואין הפריע לי הרבה יותר שאני לא מרוויח יותר ממנה כביכול אני זה שאחראי על החלק הזה בכתובה אבל עם הזמן נרגעתי, אני לא אגיד לאשתי להתפטר רק כדי להעצים את הגבריות שלי.

עם הזמן למדתי לתקן דברים בבית ויש לי גם רישיון חשמל, זה דברים שלומדים בקלות ביוטיוב ובפייסבוק ובעוד מקומות.

ועם פוטנציאל השתכרות גבוה ממני (שלא ממומש כי היא בוחרת לוותר על חלקו לטובת המשפחה)

בעניין תיקונים בבית

כל מה שאני יודע לעשות. היא גם יודעת

חלק מהדברים אני אעשה וחלק היא.

לדוגמה. חציבות. תליה. חשמל וכו' אני אעשה

שכפטל. צבע. הרכבת רהיטים. זה היא בדרך כלל.

ואחרי כל זה.

לא מרגיש שיש תחרות מי יותר "גבר"

מנהלים בית בשותפות. תוך פרגון הדדי לחוזקות של כל אחד 
 

על פניו, זה לא אמור להפריע עם עבודת המידות.
אבל ההבניה הטבעית של נשים וגברים היא רצון של גבר להוביל ורון של אשה להיות מובלת.
אם מקלפים את כל המעטה ומגיעים פנימה למניעים הגולמיים- זה מגיע משם.
ברור שבפועל יש הרבה זוגות שהאשה יותר במשהו שהוא "כביכול" גברי- כמו הדוגמא שנתת תיקונים בבית או שכר,  והם מאושרים, אבל ממה שאני אישית ראיתי וחוויתי זה בא על חשבון דברים אחרים...

שמעתי פעם מרבנית חכמה, שסוד לזוגיות מוצלחת זה שתמיד אשה יהיה משהו אחד שהיא ממש מעריצה את בעלה. ממש ממש. לא צריכה לעשות עבודה כדי לראות את הטוב שבזה אלא באופן טבעי מרגישה שהוא כמה רמות מעליה.


דעתי האישית היא שבעולם של היום יש בלבול מאוד גדול שמוביל להרבה סוגי התנהלות "קלוקלת", המושגים של נשיות וגבריות מתבלבלים ובהתאמה המקום של הגבר והאשה במערכת זוגית.

ברור שאנחנו אנשים שונים וכל אחד מה שהוא מתחבר, אבל בגדול ממש לדעתי זה מקום בריא שהאיש יותר מוביל והאשה מובלת.
שוב, הגדרות טכניות זה בעייתי כי זה לא משוואה במתמטיקה. גם כ אחד ומה שחשוב לו..
מקווה שאני מובנת..

ויכולה לומר על דרך השלילה.
הרבה מאוד בעיות בדינמיקה זוגית נופלים על מקומות שורשיים אלו- תפקידים "מבולבלים" של הגבר והאשה.
שוב, זה מאוד תלוי בהמון דקויות.
אתן דוגמא מאוד רווחת אבל דיי מובנת-אברכות.
בציבורים בהם האיש אברך למשך שנים רבות (לא אברך ל5-6 שנים ואז יוצא לשוק העובדה אלא "אברך נצח") יוצא שהנשים נצרכות לצאת לפרנס. זה כבר היפוך היורות, גם אם הן עושות את זה בהסכמה, אהבה ורצון גדול מאוד!
זה לא טבעי שעול הפרנסה יהיה באחריותה של האשה. היא יכולה להשתתף, ואף להרוויח יותר בפועל אבל תכלס לא מתאים לנפש שלה לדעת שהיא האחראית לפרנס.
וישנם ציבורים במגוון קהילות שהאשה מפרנסת בלעדית (גם אם הבעל מרוויח מהצד, רוב הפעמים זו לא הששכורת העיקרית שהבית מתבסס עליה).
יוצא שהאשה עובדת ומתעייפת. הרבה פעמים האיש מוציא בהפסקה של הכולל את הילדים מהגן, מבשל ואף מגיש צהריים, יושב עם הילדים כשהם חולים וכו וכו.
אין בזה רע, וזה לא שאני אומרת אשה למטבח גבר לעבוד בשדה. זה מאוד גברי שגבר מבשל ומטפל בילדיו נגיד אבל זה קצת התהפכות היוצרות במערך התפקידי המהותיים בבית.
הרבה אברכים, לא כולם, אבל הרבה, הופכים להיות מאוד "נשיים". שוב לא כולם אבל חלק גדול. הם טרודים בתורה, וכדי לא לבטל את התורה האשה מעסקת בהרבה "עויילם הזה". שיחות עם אנשי מקצוע למשל. כל מיני. שוב לא יורדת לפרטי כל מקרה זה נורא כללי. אב זו דוגמא שקל להבין.
לא דומה גבר שעובד קשה ומפרנס, לאברך כששניהם צריכים לריב עם קבלן שיפוצים שעשה טעות בבית, נגיד.
מקווה שזה מובן וברור הכיוון.

זה לא אומר שאשת אברך ואברך לא יהיו מאושרים ושלמים בזוגיות שלהם. אבל זה יכול ליצור המון תסכולים שנובעים מזה שהדברים לא מתנהלים בזרם שבד"כ טבעי להם להתנהל.
 

לבין להיות האחראי על הפרנסה.

אצלנו, למשל, גם אם לפעמים אני מרוויחה יותר מבעלי (מכיוון שאני עצמאית זה משתנה), אני לא מנהלת בכלל את הכספים - זה התפקיד של בעלי, ובעיניי זה באמת התפקיד הגברי. (אף שכמובן יכול להיות שיש נשים שמבינות בזה יותר מגברים)

בעלי היה אברך הרבה שנים (11) ועכשיו הוא אברך חצי יום.

בעלי מרוויח משמעותית יותר ממני ואני אחראית על הכספים.

יודעת איפה נמצא כל שקל.

הוא מתייעץ איתי כשיש הוצאה גדולה האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו או לא.

הוא על זה "מלמעלה" ואני על זה בפרטים הקטנים.

גם יותר מתעניינת בכלכלה ממנו.

זה אחרי שנים של כאוס שבהן לא היה לי מושג מה המצב והידרדרנו כלכלית ועכשיו ב"ה בעלייהאיטית אבל עקבית.

כל זוג והמודל שמתאים לו. 

בצורה שווה בנושאים האלה

נראה לי שזה טוב ככה כדי לא לראות את הצד השני (בעל או אישה) במקום נמוך יותר.

לא בטוח שהבנתי אם את עושה עבודה של לא משנה אם יש הבדלים בינינו ואת לכאורה יותר מבעלך, בכל זאת את מצליחה לחיות בתחושה של אין הבדלים.

או שעובדתית/אובייקטיבית אתם שווים..

אני יותר בוגרת מבעלי , עצמאית מאוד ("חזקה") מסתדרת לבד ופחות צריכה תמיכה, מרוויחה הרבה יותר ממנו

לבעלי אין שום בעיה לתת לי את התמיכה והגב אם אני צריכה או להרוויח יותר , לי זה הכי טוב - אני צריכה שיתנו לי עצמאות,

קל לי יותר לקבל החלטות ולקחתי על עצמי את העול של הפרנסה מבחירה

וב"ה מסתדרים מצוין דווקא בגלל שיש לי את המקום שלי ומצד שני לו יש הרבה תחומים אחרים שהוא טוב בהם יותר ממני

מקווה שעניתי את התשובה, לא כ"כ הבנתי מה מטרת השאלה

המפרנסת

חלק מהיכולות שלי גבוהות משלו

אני טיפוס חזק ולא זקוק למשענת

אבל

השותפות החברות והזוגיות עם בעלי עוזרות באופן משמעותי להצלחות שלי

וגם הוא מתקן דברים

וכן הזוגות שלנו טובה

א. תודה שעניתם.

ב. אולי מוטב בתשובות הבאות להתעלם מההתחלה/מההקדמה ולהתייחס בעיקר למקרים 2+3 שרשמתי שם.

ג. שאלתם מה מטרת השאלה..

אני חש/חושב שרוב ככל הבנות, יש להן הרבה כישורי חיים שאין לי, בנוסף שבהשוואה אליי הן גם יותר בוגרות/עצמאיות/חזקות/מובילות(חלק מהמילים הללו כתבתי בשאלה, חלק אתן רשמתן, לא חד לי אם הן זהות או שונות אחת מהשנייה).

וקשה לי להיפגש שזה כך.. אני לא חושב שזה יצליח..

מצד שני אם 20 ומשהו שנה האישיות שלי היא x לא נראלי שזה ככ קל ופשוט פתאום להשתנות..

אז לכן רציתי לשמוע קצת אם יש זוגות עם דינמיקה כזו פחות או יותר.

מקווה שמובן יותר.

כישורי החיים שלי היו דלים

והייתי אישה חלשה ומְרַצָה

היום 20 + שנה אחרי אני ההפך

ככה שזה בהחלט בר שינוי

האישיות בגיל 20 מתעצבת מהילדות וההתבגרות ולא מניסיון חיים בוגרים

20 חשבתי שאני יודעת הכל

בגיל 30 גיליתי שאני לא יודעת כלום

בגיל 40 אני לא מחפשת לדעת אלא לחוות להתנסות לטעות וללמוד

אני מכירה גם אנשים בני 60 שאינם מאד בוגרים או חזקים

אנשים בוגרים וחזקים אלה אנשים שעשו ועושים תהליך

הם בתהליך למידה תמידי

יכול להיות מישהו בוגר לגילו בגיל 20 או 30 אבל אם הוא לא ממשיך תהליך הוא ישאר מאחור

ככה שאין גיל שמאוחר להתחיל בו תהליכים

נקודה נוספת זה לא התפקיד שלך להכריע אם אתה מספיק גבר כדי להתחתן, זה התפקיד שלה.

אני ברווקות הייתי בטוח שאף אחת לא תרצה אותי בלי תואר אקדמי, שטויות במיץ עגבניות, הסטנדרטים שלך לגבריות לא מעניינים אף אחד ולא צריכים לעניין גם אותך, מה שמעניין זה הסטנדרטים שלה, ואידך זיל גמור.

שלך

אם אתה שואל אותי, הבעיה הכי גדולה שלך זה הייאוש הזה מעצמך

אתה עוד צעיר. אפשר לפתח את האישיות, את הקריירה, את הכל. השאלה היא אם אתה מרגיש שאתה רוצה ומסוגל

אלו לא הדברים שרשמת, אלא מידות טובות, הכלה והקשבה. כל אלו הם משענת ומושא להערכה לא פחות מדברים אחרים.

וגם ה2 הראשונים יכולים אולי להוות בעיה. לא בהכרח.

אם יש קשר טוב וקרוב אז פחות.

הייתי מתמקדת ב3

אפשר לעבוד על זה. 

ולכן לרוב בכול אחד מהמקרים תמצא

טיפוס חזק יבחר שברירית וההפך

וכו על זה הדרך...

ככה חיי הזוגיות יותר מעניינים...

לדוגמא שני אנשים אדישים בבית זו צרה צרורה

אחד אדיש ואחד דרמטי זו חגיגה

שני דומיננטים בבית זה קרבות ופיצוצים

אחד דומיננטי ואחת פחות זו חגיגה

זוג מקסים ומאושר מאוד, והיא מעריצה אותו לגמרי.

כן יש לו חוכמת חיים משלו והוא מוכשר מאוד, ובהחלט יש מה להעריץ בו.

לגבי משענת - אני חושבת שזה הדדי אצלם. זה דבר אישי מכדי לדעת בוודאות מהצד...

ובהרחבה:

1. חכמה יותר זה תלוי סוג אינטליגנציה בעיניי. אבל אם אתה מדבר על אינטליגנציה ריאלית כזו - כן. ברור

מרוויחה יותר בוודאי קיים, לא תמיד זה אומר שהיא אחראית כלכלית.

מתקנת דברים בבית? מאוד שולי בעיניי. אני מתקנת כמעט הכל. הוא יודע להחליף נורה כי זה רק לסובב והוא יותר גבוה. לא מרגישה שיש לזה איזושהי השפעה… גם כמה כבר צריך את זה? הבית לא מתקלקל כל שניה…

2. לפחות בגיל הצעיר, ממה שרואה, נשים יותר בוגרות מגברים. אז ברור שמכירה.

3. לא מכירה. אבל נראה לי שלהוות משענת זה לא ככ קשור בתכונות ספציפיות. מכירה מקרים שהאישה לא מהווה משענת לאיש (והאיש כן מהווה משענת לאישה), אבל לא מכירה מקרים שהם גם שמחים. בעיקר של חולי פיזי או נפשי.

נראה לי חלק חשוב מזוגיות זה להוות משענת אחד לשניה ולהפך, לא?

אני מכיר די טוב, זוג מבוגר שנשוי באושר ועושר כמה עשרות שנים (שניהם כבר פנסיונרים).

היא מנהלת אגפים גדולים בארגון ממשלתי גדול, וכמדומני הייתה מתישהו רל"שית של אדם מאוד בכיר. מטבע הדברים היא אישה חכמה, בעלת אופי מנהיגותי, וכסותה מוטלת בין אנשים מכובדים.

בעלה הוא איש טוב ונעים הליכות, עבד בתחזוקה באחת מהסניפים הקטנים של אותו ארגון גדול. בהתאם, הוא נראה ולבוש בצורה פשוטה מאוד, מדבר בשפה עילגת, ותמיד שמח ומדבר דברים טובים ונעימים.

לשם מושגים, הם היו יכולים לארח אצלם בבית איזו אישיות בכירה, או לעשות מסיבה לרגל חג כלשהו בנוכחות כל המי ומי, והיא הייתה יושבת במרכז עם ח"כ פלוני ושופט אלמוני, ובעלה היה יושב בצד כאחד האורחים.

אני מכיר אותה כי עבדתי מולה (וגם כי היא אישה מוכרת בסביבה שלה), היא באמת אישה משכמה ומעלה בכל המובנים.

אותו אני מכיר כאדם, מבית הכנסת וכדו'. הוא אדם מאוד מאוד פשוט, אם היית רואה אותו לא היית מאמין שיש לאשתו 12 שנות לימוד, ובוודאי לא היית חולם שהיא עובדת.

כזוג, או מה קורה אצלם בבית, אני לא באמת יודע. רק קח בחשבון שהם נשואים איזה 30-40 שנה, אז כנראה שטוב להם

אתה המון פעמים מגיב במשפט יחיד שנכנס בכותרת, ואז בגוף התגובה מקליד נקודה.

למה בעצם?

אמנם משוטטי הפורומים ואני בתוכם כנראה לא מודדים את השניות תוך כדי שיטוט, אבל עדיין מסקרן אותי למה חשוב לך שהנק' האדומה של השירשור תהיה מלאה ואנשים יכנסו להודעה שלך כדי לגלות שהם כבר קראו את כל התגובה שלך כבר בכותרת.

לא חייב לענות כמובן

זאת אומרת שגם לאשה יש רווח מזה שהיא נשואה לאיש שאותו בחרה. אם הייתה לבד לא בטוח שהייתה מגיע להישגים שהגיעה אליהם. הראש שלה היה במקום אחר. וברור שגם לאיש יש חלק בהישגים שלה. ובבית שבנו שניהם. שום דבר לא מובן מאליו, ושום דבר לא בא לבד. אם בונים ביחד אז זה ביחד.  באמת אחד המרכיבים החשובים בזוגיות, הוא ההערכה ההדדית. אם המרכיב הזה חסר, יש בעיה. אבל אין בעיה ליצור אותו.

שזה נכון על גברים ולא על נשים.

אישה כשהיא לבד, היא מתפנה לבשל לנזקקים, לעזור למסכנים, להפוך חצי בית לגמח ואת החצי השני לחנות של משהו שנמכר במחירי גמח (מאוד נפוץ אצל אלמנות לא צעירות, אבל ככל, נראה לי אופייני אצל נשים שמיואשות או לא מעוניינות בבן זוג).

גברים כשהם לבד הם קמלים, נהיים עייפים ומשועממים ומצמצמים את תחומי הפעילות שלהם. בהרבה מקרים נהיים מרירים ומכונסים וכדו'.

אגב נדמה לי שמאוד שיבחו את הרב וינברג, בעל ה"שרידי אש", שלמרות שהוא היה אדם בודד בכל זאת היה אדם יצירתי ויוזם וכו'.

כמובן שיש יוצאים מן הכלל. אבל זה הרושם הכללי שלי.

מעניקה, מטפחת, יש לה המון צורך לתת, לדאוג לסביבה.

כשאין לה למי לתת (מכל מיני סיבות) או שהיא נובלת או שהיא מעניקה ביוזמתה לאחרים. 

שהרב קרליבך התגרש בשלב מתקדם של הקריירה שלו, בעיקר בגלל שהיה מסתובב הרבה בעולם ולא היה להם מספיק קשר. כלומר מדובר באדם שבנה קריירה בתקופה מסוימת (ובכל מקרה לא היה אדם בודד, היו לו בנות שלכאורה היו מאוד שותפות בעשייה שלו), וכשהוא התגרש הוא היה מבוגר ומספיק "בפנים" כדי לשמר את זה. ככה נראה לי.

אגב, אחד הסיפורים הקשים בשבילי, היה עלילות הרב יעקב עדס, שסיפרו שהוא כזה פרוש ועילוי שהוא לא יכול לחיות עם אישה, ואחרי שנים הסתבר שהייתה לו זוגיות מאוד יפה ומבורכת כשהוא היה בגלויות וכו', והוא התגרש סתם כי איזה רשע/מטומטם מכר לו ולאשתו שהם חייבים להתגרש (יש הקלטות שלו אומר את זה, ומשתמע ממנו שהשנים שהיה נשוי היו שנים מצוינות והחיים שלו עם אשתו נתנו לו את הכוח לגלויות ולסיגופים וללימוד התורה שלו). זה נשמע סיפור קצת הזוי, אבל הרב עדס לא אמור להיות אדם טיפש. בכל מקרה, היופי של הסיפור הזה, הוא שיש כל מיני סוגי זוגיות וקשה מאוד להבין מה נותנת הזוגיות לכל אדם, ועדיין אדם בזוגיות פורה ופורח.

שאישה כשהיא לבד יכולה לחיות יפה.

נשים לרוב מפתחות קשרים רגשיים אינטימיים גם עם חברות ולא רק עם בן זוג (שחנ"שים וחיבוקים...), כמובן זה לא אותו דבר אבל זה מאפשר הרבה מרחב.

הקשר שלה עם הגבר שלה מאפשר לה לפרוח במלוא הפוטנציאל. לנוח קצת, להיות פגיעה, להיות קשובה לעצמה ולצרכים שלה ולא רק לסביבה. יש לה עוגן ומתוכו הוא יכולה להיות היא.

גבר כשהוא לבד הוא נובל. לרוב סביבה גברית לא תיתן לו תמיכה נפשית כמו שהוא צריך (ואולי הוא גם לא ירצה כי זה לא מקובל או לא אפשרי).

אבל כשאשתו שם בשבילו, מאפשרת ללב שלו להיפתח, נותנת לו יציבות וחום, קרבה פיזית, אמון והערכה, הוא יכול לצמוח ולהיות הוא.

דמיין לעצמך מסגרת גדולה ובתוכה ציור, הגבר הוא המסגרת. בלי הציור הוא ריק.

הציור יכול לעמוד בפני עצמו אבל המסגרת מוסיפה לו המון, מייצבת ומפארת אותו.

כל זה כמובן ברמה הזוגית האידיאלית.

כשהזוגיות טובה היא נותנת אנרגיה, בית ומסגרת.

כשהזוגיות במצב לא טוב היא שואבת אנרגיה ויש בה בדידות ומרירות. וכמובן קמילה של שני הצדדים...

הערה קטנה.

את צודקת שאישה לכאורה יכולה "להסתדר" בלי גבר.

מצד שני, כתוב בגמ' ש"יותר מהאיש רוצה לישא, האישה רוצה להינשא".

זה דווקא מסתדר טוב עם המשל, כי ציור יתקשה להחזיק את עצמו ללא מסגרת.

טיולים ונופשים משפחתיים

תחפושות משפחתיות

דיונים משפחתיים

קביעת אווירה מסוימת בשולחן שבת

בדיחות משפחתיות

וכן הלאה...

הילדים שלכם עוד די קטנים, אז זה הגיוני שעדיין אין לכם את ההרגשה הזו, אבל אולי זה הזמן להתחיל בהנחלת מסורות משפחתיות ולצאת לגיבושים משפחתיים שיתנו לכם את האווירה המשפחתית הזו... (עד שתגיעו לשלב שבו תשאלו את עצמכם לאן נעלמה הזוגיות בתוך המשפחה🤭)

בעיקרון אני חושבת שהסדר הזה, של בניית הזוגיות לפני בניית המשפחה - הוא האידאלי. כי כשיש זוגיות חזקה, גם המשפחה יכולה להיבנות טוב. וגם כשהמשפחה בנויה - הזוגיות עדיין במקום הראשון ככל האפשר.

אז סך הכול נראה לי שאתם במצב בסדר...

לי נפל האסימון הזה בילד ה3 ומשם ממש הרגשתי שינוי של התמקדות בילדים ואנחנו כתא משפחתי ובהתאם גם עשינו יותר חופשןת יחד ולא לחוד כזוג יצאנו ליותר מקומות בחגים עשינו פעילויות כמשפחה בחגים לא הרגשנו צורך להתארח

אז נראה באיזה ילד יפול לך האסימון אם את כבר ברביעי🤣

הילדים שלכם עדיין קטנים יחסית, אבל תחשבי למשל שכבר שולחן שבת שלכם מורכב מזוג הורים ו 4 ילדים, זה משמעותי אבל ככל שהם יגדלו ויתחילו שיחות איתם זה יהיה עוד יותר משמעותי.

ככל שיש עיסוקים משפחתיים כמו טיולים, הרגלים שלכם, משחקים משותפים הם יגבירו את התחושה המשפחתית ובהחלט יש וכדאי ליצור את זה.

ואשריכם ממש שאתם מרגישים זוג. זה ברכה 

חשוב לי להגיד שאנחנו הורים במלא מובן המילה

יוצאים עם הילדים

עשינו ליל הסדר בבית וגם שאר החגים בדר"כ בבית

אבל באמת הילדים עוד קטנים ופחות שותפים 

אפילו שמאד התרגשתי שהבן שלי אמר היום שרוצה השנה בליל הסדר בבית כי שנה שעברה היה כיף

כנראה סיפק להם המעט שהשתתפו והי מותאם להם.

והנחתם את דעתי... אז תודה

אני יכול לכתוב ספר על זה.

ואני חושב שאין כמעט משפחה שזה לא קורה אצלה

בעלך מתחיל לקרוא לך אמא ואת קוראת לו אבא...

"מי זה ומה הוא עושה פה"

וכבר יש לנו ילדים ב"ה...

אולי פשוט לא מתרגלים חחחח

העיקר, שיהיה בהצלחה 

תתמקדי בחזרות ולימודים, השאר יהיה בסדר בדקה ה90.

גם ככה הוא ישכח עוד כמה פעמים ותכלס הפעם האחרונה שתצטרכי להזכיר לו תהיה רבע שעה אחרי שיצאת לבחינה. אז למה לטרוח לעשות את זה 1000 פעם עד אז?! 😉

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.

כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית) 

בלי להכניס את הילדים למסגרת.

הלוואי עלי עד גיל 3.

גם לילד שגודל בבית יש אינטרקציות חברתיות, עם אחים/ שכנים/ משפחה מורחבת. יש לילד את כל החיים לפתח עוד את הכישורים החברתיים האלה. בשלב כלכך ראשוני בחיים, הורים הרבה יותר חשובים לילד מחברה. יותר מזה לדעתי, ילדים שגודלים בבית, לומדים להעסיק את עצמם, לפתח יותר דימיון ולהיות יותר רגועים בהתפתחות שלהם. פחות תחרות, פחות הסחות דעת ויותר היכרות עם היכולות שלהם. (אני מדברת על ילדים ממוצעים שלא צריכים טיפולים מיוחדים)

בסוף מגיע הרגע שהם נכנסים לגן, אולי בהתחלה יקח להם זמן הסתגלות (ד"א, דוקא הילד שלי שכן היה במעון, לקח לו הכי הרבה זמן להסתגל לגן.) אבל בסוף הם ישתלבו וילמדו גם להסתדר בחברה. בזמן שהם כבר יותר בשלים וצריכים את זה.

מהתומכות בלהכניס מההתחלה ועד להיות בבית עד גיל חמש או שש.

אני הכנתי בגיל תשעה חודשים את כולם... אם יש אפשרות להישאר בבית בכיף, אין שום יתרון לשלוח מוקדם. אבל שוב, אם זה מתאים לך ולתינוק ואין עוד שיקולים מסביב.

גיסות לא חסינות מקנאה. גם לא אחיות. על ענייני כספים ועזרה, לא רואה סיבה לשתף אף אחד. בטח אם זה לא סימטרי. את לא אשמה שיש לך כמובן, ב"ה ושיהיה לבריאות, אבל אל תסמכי יותר מדי על אנשים סביבך שישמחו במה שיש לך ולהם לא

הלכה שהחפץ חיים מביא , לא להאמין לרכילות. ולא לקבל. וגם לא לשמוע. וגם, ללמד זכות.

נורא קשה אבל אין ספק שגם נורא שווה.  בהצלחה רבה.

לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.

איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?

בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.

תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.

אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.

בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת

כדאי להחליף.

בהצלחה עם הגיסות ובכלל. 

להיות פה אנונימיים

כדי לשתף בנוח דברים אישיים

הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆

קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה. 

כן יש בזה מן האמת

תודה הכנסת אותי לפרופורציות

ממש לקחתי את זה קשה אתמול 

רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב

לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך

לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים

בעיקר כי מקנאים

תמשיכי להיות טובה, נעימה ומאירת פנים.

זה יהיה לך הרבה יותר כיף ונעים מאשר לחשוב שהן רעות אלייך.

יכול להיות שמה ששמעת שזה לא מדויק, ולא באמת הן ככה.

בשביל מה להתבוסס בזה?