אני תוהה למה זה מטריד רווק בשעה כזאת השאלה הזאת.

אשתי יודעת לתקן דברים בבית וגם מרוויחה יותר ממני.

חכמה? לא יודע איך מודדים את זה, עשיתי יותר יחידות ממנה באנגלית והיא עשתה יותר יחידות ממני במתמטיקה בבגרות.

זוגיות טובה ומאושרת? תגדיר זוגיות טובה ומאושרת?

אני יכול להגיד שבתחילת הנישואין הפריע לי הרבה יותר שאני לא מרוויח יותר ממנה כביכול אני זה שאחראי על החלק הזה בכתובה אבל עם הזמן נרגעתי, אני לא אגיד לאשתי להתפטר רק כדי להעצים את הגבריות שלי.

עם הזמן למדתי לתקן דברים בבית ויש לי גם רישיון חשמל, זה דברים שלומדים בקלות ביוטיוב ובפייסבוק ובעוד מקומות.

ועם פוטנציאל השתכרות גבוה ממני (שלא ממומש כי היא בוחרת לוותר על חלקו לטובת המשפחה)

בעניין תיקונים בבית

כל מה שאני יודע לעשות. היא גם יודעת

חלק מהדברים אני אעשה וחלק היא.

לדוגמה. חציבות. תליה. חשמל וכו' אני אעשה

שכפטל. צבע. הרכבת רהיטים. זה היא בדרך כלל.

ואחרי כל זה.

לא מרגיש שיש תחרות מי יותר "גבר"

מנהלים בית בשותפות. תוך פרגון הדדי לחוזקות של כל אחד 
 

על פניו, זה לא אמור להפריע עם עבודת המידות.
אבל ההבניה הטבעית של נשים וגברים היא רצון של גבר להוביל ורון של אשה להיות מובלת.
אם מקלפים את כל המעטה ומגיעים פנימה למניעים הגולמיים- זה מגיע משם.
ברור שבפועל יש הרבה זוגות שהאשה יותר במשהו שהוא "כביכול" גברי- כמו הדוגמא שנתת תיקונים בבית או שכר,  והם מאושרים, אבל ממה שאני אישית ראיתי וחוויתי זה בא על חשבון דברים אחרים...

שמעתי פעם מרבנית חכמה, שסוד לזוגיות מוצלחת זה שתמיד אשה יהיה משהו אחד שהיא ממש מעריצה את בעלה. ממש ממש. לא צריכה לעשות עבודה כדי לראות את הטוב שבזה אלא באופן טבעי מרגישה שהוא כמה רמות מעליה.


דעתי האישית היא שבעולם של היום יש בלבול מאוד גדול שמוביל להרבה סוגי התנהלות "קלוקלת", המושגים של נשיות וגבריות מתבלבלים ובהתאמה המקום של הגבר והאשה במערכת זוגית.

ברור שאנחנו אנשים שונים וכל אחד מה שהוא מתחבר, אבל בגדול ממש לדעתי זה מקום בריא שהאיש יותר מוביל והאשה מובלת.
שוב, הגדרות טכניות זה בעייתי כי זה לא משוואה במתמטיקה. גם כ אחד ומה שחשוב לו..
מקווה שאני מובנת..

ויכולה לומר על דרך השלילה.
הרבה מאוד בעיות בדינמיקה זוגית נופלים על מקומות שורשיים אלו- תפקידים "מבולבלים" של הגבר והאשה.
שוב, זה מאוד תלוי בהמון דקויות.
אתן דוגמא מאוד רווחת אבל דיי מובנת-אברכות.
בציבורים בהם האיש אברך למשך שנים רבות (לא אברך ל5-6 שנים ואז יוצא לשוק העובדה אלא "אברך נצח") יוצא שהנשים נצרכות לצאת לפרנס. זה כבר היפוך היורות, גם אם הן עושות את זה בהסכמה, אהבה ורצון גדול מאוד!
זה לא טבעי שעול הפרנסה יהיה באחריותה של האשה. היא יכולה להשתתף, ואף להרוויח יותר בפועל אבל תכלס לא מתאים לנפש שלה לדעת שהיא האחראית לפרנס.
וישנם ציבורים במגוון קהילות שהאשה מפרנסת בלעדית (גם אם הבעל מרוויח מהצד, רוב הפעמים זו לא הששכורת העיקרית שהבית מתבסס עליה).
יוצא שהאשה עובדת ומתעייפת. הרבה פעמים האיש מוציא בהפסקה של הכולל את הילדים מהגן, מבשל ואף מגיש צהריים, יושב עם הילדים כשהם חולים וכו וכו.
אין בזה רע, וזה לא שאני אומרת אשה למטבח גבר לעבוד בשדה. זה מאוד גברי שגבר מבשל ומטפל בילדיו נגיד אבל זה קצת התהפכות היוצרות במערך התפקידי המהותיים בבית.
הרבה אברכים, לא כולם, אבל הרבה, הופכים להיות מאוד "נשיים". שוב לא כולם אבל חלק גדול. הם טרודים בתורה, וכדי לא לבטל את התורה האשה מעסקת בהרבה "עויילם הזה". שיחות עם אנשי מקצוע למשל. כל מיני. שוב לא יורדת לפרטי כל מקרה זה נורא כללי. אב זו דוגמא שקל להבין.
לא דומה גבר שעובד קשה ומפרנס, לאברך כששניהם צריכים לריב עם קבלן שיפוצים שעשה טעות בבית, נגיד.
מקווה שזה מובן וברור הכיוון.

זה לא אומר שאשת אברך ואברך לא יהיו מאושרים ושלמים בזוגיות שלהם. אבל זה יכול ליצור המון תסכולים שנובעים מזה שהדברים לא מתנהלים בזרם שבד"כ טבעי להם להתנהל.
 

לבין להיות האחראי על הפרנסה.

אצלנו, למשל, גם אם לפעמים אני מרוויחה יותר מבעלי (מכיוון שאני עצמאית זה משתנה), אני לא מנהלת בכלל את הכספים - זה התפקיד של בעלי, ובעיניי זה באמת התפקיד הגברי. (אף שכמובן יכול להיות שיש נשים שמבינות בזה יותר מגברים)

בעלי היה אברך הרבה שנים (11) ועכשיו הוא אברך חצי יום.

בעלי מרוויח משמעותית יותר ממני ואני אחראית על הכספים.

יודעת איפה נמצא כל שקל.

הוא מתייעץ איתי כשיש הוצאה גדולה האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו או לא.

הוא על זה "מלמעלה" ואני על זה בפרטים הקטנים.

גם יותר מתעניינת בכלכלה ממנו.

זה אחרי שנים של כאוס שבהן לא היה לי מושג מה המצב והידרדרנו כלכלית ועכשיו ב"ה בעלייהאיטית אבל עקבית.

כל זוג והמודל שמתאים לו. 

בצורה שווה בנושאים האלה

נראה לי שזה טוב ככה כדי לא לראות את הצד השני (בעל או אישה) במקום נמוך יותר.

לא בטוח שהבנתי אם את עושה עבודה של לא משנה אם יש הבדלים בינינו ואת לכאורה יותר מבעלך, בכל זאת את מצליחה לחיות בתחושה של אין הבדלים.

או שעובדתית/אובייקטיבית אתם שווים..

אני יותר בוגרת מבעלי , עצמאית מאוד ("חזקה") מסתדרת לבד ופחות צריכה תמיכה, מרוויחה הרבה יותר ממנו

לבעלי אין שום בעיה לתת לי את התמיכה והגב אם אני צריכה או להרוויח יותר , לי זה הכי טוב - אני צריכה שיתנו לי עצמאות,

קל לי יותר לקבל החלטות ולקחתי על עצמי את העול של הפרנסה מבחירה

וב"ה מסתדרים מצוין דווקא בגלל שיש לי את המקום שלי ומצד שני לו יש הרבה תחומים אחרים שהוא טוב בהם יותר ממני

מקווה שעניתי את התשובה, לא כ"כ הבנתי מה מטרת השאלה

המפרנסת

חלק מהיכולות שלי גבוהות משלו

אני טיפוס חזק ולא זקוק למשענת

אבל

השותפות החברות והזוגיות עם בעלי עוזרות באופן משמעותי להצלחות שלי

וגם הוא מתקן דברים

וכן הזוגות שלנו טובה

א. תודה שעניתם.

ב. אולי מוטב בתשובות הבאות להתעלם מההתחלה/מההקדמה ולהתייחס בעיקר למקרים 2+3 שרשמתי שם.

ג. שאלתם מה מטרת השאלה..

אני חש/חושב שרוב ככל הבנות, יש להן הרבה כישורי חיים שאין לי, בנוסף שבהשוואה אליי הן גם יותר בוגרות/עצמאיות/חזקות/מובילות(חלק מהמילים הללו כתבתי בשאלה, חלק אתן רשמתן, לא חד לי אם הן זהות או שונות אחת מהשנייה).

וקשה לי להיפגש שזה כך.. אני לא חושב שזה יצליח..

מצד שני אם 20 ומשהו שנה האישיות שלי היא x לא נראלי שזה ככ קל ופשוט פתאום להשתנות..

אז לכן רציתי לשמוע קצת אם יש זוגות עם דינמיקה כזו פחות או יותר.

מקווה שמובן יותר.

כישורי החיים שלי היו דלים

והייתי אישה חלשה ומְרַצָה

היום 20 + שנה אחרי אני ההפך

ככה שזה בהחלט בר שינוי

האישיות בגיל 20 מתעצבת מהילדות וההתבגרות ולא מניסיון חיים בוגרים

20 חשבתי שאני יודעת הכל

בגיל 30 גיליתי שאני לא יודעת כלום

בגיל 40 אני לא מחפשת לדעת אלא לחוות להתנסות לטעות וללמוד

אני מכירה גם אנשים בני 60 שאינם מאד בוגרים או חזקים

אנשים בוגרים וחזקים אלה אנשים שעשו ועושים תהליך

הם בתהליך למידה תמידי

יכול להיות מישהו בוגר לגילו בגיל 20 או 30 אבל אם הוא לא ממשיך תהליך הוא ישאר מאחור

ככה שאין גיל שמאוחר להתחיל בו תהליכים

נקודה נוספת זה לא התפקיד שלך להכריע אם אתה מספיק גבר כדי להתחתן, זה התפקיד שלה.

אני ברווקות הייתי בטוח שאף אחת לא תרצה אותי בלי תואר אקדמי, שטויות במיץ עגבניות, הסטנדרטים שלך לגבריות לא מעניינים אף אחד ולא צריכים לעניין גם אותך, מה שמעניין זה הסטנדרטים שלה, ואידך זיל גמור.

שלך

אם אתה שואל אותי, הבעיה הכי גדולה שלך זה הייאוש הזה מעצמך

אתה עוד צעיר. אפשר לפתח את האישיות, את הקריירה, את הכל. השאלה היא אם אתה מרגיש שאתה רוצה ומסוגל

אלו לא הדברים שרשמת, אלא מידות טובות, הכלה והקשבה. כל אלו הם משענת ומושא להערכה לא פחות מדברים אחרים.

וגם ה2 הראשונים יכולים אולי להוות בעיה. לא בהכרח.

אם יש קשר טוב וקרוב אז פחות.

הייתי מתמקדת ב3

אפשר לעבוד על זה. 

ולכן לרוב בכול אחד מהמקרים תמצא

טיפוס חזק יבחר שברירית וההפך

וכו על זה הדרך...

ככה חיי הזוגיות יותר מעניינים...

לדוגמא שני אנשים אדישים בבית זו צרה צרורה

אחד אדיש ואחד דרמטי זו חגיגה

שני דומיננטים בבית זה קרבות ופיצוצים

אחד דומיננטי ואחת פחות זו חגיגה

זוג מקסים ומאושר מאוד, והיא מעריצה אותו לגמרי.

כן יש לו חוכמת חיים משלו והוא מוכשר מאוד, ובהחלט יש מה להעריץ בו.

לגבי משענת - אני חושבת שזה הדדי אצלם. זה דבר אישי מכדי לדעת בוודאות מהצד...

ובהרחבה:

1. חכמה יותר זה תלוי סוג אינטליגנציה בעיניי. אבל אם אתה מדבר על אינטליגנציה ריאלית כזו - כן. ברור

מרוויחה יותר בוודאי קיים, לא תמיד זה אומר שהיא אחראית כלכלית.

מתקנת דברים בבית? מאוד שולי בעיניי. אני מתקנת כמעט הכל. הוא יודע להחליף נורה כי זה רק לסובב והוא יותר גבוה. לא מרגישה שיש לזה איזושהי השפעה… גם כמה כבר צריך את זה? הבית לא מתקלקל כל שניה…

2. לפחות בגיל הצעיר, ממה שרואה, נשים יותר בוגרות מגברים. אז ברור שמכירה.

3. לא מכירה. אבל נראה לי שלהוות משענת זה לא ככ קשור בתכונות ספציפיות. מכירה מקרים שהאישה לא מהווה משענת לאיש (והאיש כן מהווה משענת לאישה), אבל לא מכירה מקרים שהם גם שמחים. בעיקר של חולי פיזי או נפשי.

נראה לי חלק חשוב מזוגיות זה להוות משענת אחד לשניה ולהפך, לא?

אני מכיר די טוב, זוג מבוגר שנשוי באושר ועושר כמה עשרות שנים (שניהם כבר פנסיונרים).

היא מנהלת אגפים גדולים בארגון ממשלתי גדול, וכמדומני הייתה מתישהו רל"שית של אדם מאוד בכיר. מטבע הדברים היא אישה חכמה, בעלת אופי מנהיגותי, וכסותה מוטלת בין אנשים מכובדים.

בעלה הוא איש טוב ונעים הליכות, עבד בתחזוקה באחת מהסניפים הקטנים של אותו ארגון גדול. בהתאם, הוא נראה ולבוש בצורה פשוטה מאוד, מדבר בשפה עילגת, ותמיד שמח ומדבר דברים טובים ונעימים.

לשם מושגים, הם היו יכולים לארח אצלם בבית איזו אישיות בכירה, או לעשות מסיבה לרגל חג כלשהו בנוכחות כל המי ומי, והיא הייתה יושבת במרכז עם ח"כ פלוני ושופט אלמוני, ובעלה היה יושב בצד כאחד האורחים.

אני מכיר אותה כי עבדתי מולה (וגם כי היא אישה מוכרת בסביבה שלה), היא באמת אישה משכמה ומעלה בכל המובנים.

אותו אני מכיר כאדם, מבית הכנסת וכדו'. הוא אדם מאוד מאוד פשוט, אם היית רואה אותו לא היית מאמין שיש לאשתו 12 שנות לימוד, ובוודאי לא היית חולם שהיא עובדת.

כזוג, או מה קורה אצלם בבית, אני לא באמת יודע. רק קח בחשבון שהם נשואים איזה 30-40 שנה, אז כנראה שטוב להם

אתה המון פעמים מגיב במשפט יחיד שנכנס בכותרת, ואז בגוף התגובה מקליד נקודה.

למה בעצם?

אמנם משוטטי הפורומים ואני בתוכם כנראה לא מודדים את השניות תוך כדי שיטוט, אבל עדיין מסקרן אותי למה חשוב לך שהנק' האדומה של השירשור תהיה מלאה ואנשים יכנסו להודעה שלך כדי לגלות שהם כבר קראו את כל התגובה שלך כבר בכותרת.

לא חייב לענות כמובן

זאת אומרת שגם לאשה יש רווח מזה שהיא נשואה לאיש שאותו בחרה. אם הייתה לבד לא בטוח שהייתה מגיע להישגים שהגיעה אליהם. הראש שלה היה במקום אחר. וברור שגם לאיש יש חלק בהישגים שלה. ובבית שבנו שניהם. שום דבר לא מובן מאליו, ושום דבר לא בא לבד. אם בונים ביחד אז זה ביחד.  באמת אחד המרכיבים החשובים בזוגיות, הוא ההערכה ההדדית. אם המרכיב הזה חסר, יש בעיה. אבל אין בעיה ליצור אותו.

שזה נכון על גברים ולא על נשים.

אישה כשהיא לבד, היא מתפנה לבשל לנזקקים, לעזור למסכנים, להפוך חצי בית לגמח ואת החצי השני לחנות של משהו שנמכר במחירי גמח (מאוד נפוץ אצל אלמנות לא צעירות, אבל ככל, נראה לי אופייני אצל נשים שמיואשות או לא מעוניינות בבן זוג).

גברים כשהם לבד הם קמלים, נהיים עייפים ומשועממים ומצמצמים את תחומי הפעילות שלהם. בהרבה מקרים נהיים מרירים ומכונסים וכדו'.

אגב נדמה לי שמאוד שיבחו את הרב וינברג, בעל ה"שרידי אש", שלמרות שהוא היה אדם בודד בכל זאת היה אדם יצירתי ויוזם וכו'.

כמובן שיש יוצאים מן הכלל. אבל זה הרושם הכללי שלי.

מעניקה, מטפחת, יש לה המון צורך לתת, לדאוג לסביבה.

כשאין לה למי לתת (מכל מיני סיבות) או שהיא נובלת או שהיא מעניקה ביוזמתה לאחרים. 

שהרב קרליבך התגרש בשלב מתקדם של הקריירה שלו, בעיקר בגלל שהיה מסתובב הרבה בעולם ולא היה להם מספיק קשר. כלומר מדובר באדם שבנה קריירה בתקופה מסוימת (ובכל מקרה לא היה אדם בודד, היו לו בנות שלכאורה היו מאוד שותפות בעשייה שלו), וכשהוא התגרש הוא היה מבוגר ומספיק "בפנים" כדי לשמר את זה. ככה נראה לי.

אגב, אחד הסיפורים הקשים בשבילי, היה עלילות הרב יעקב עדס, שסיפרו שהוא כזה פרוש ועילוי שהוא לא יכול לחיות עם אישה, ואחרי שנים הסתבר שהייתה לו זוגיות מאוד יפה ומבורכת כשהוא היה בגלויות וכו', והוא התגרש סתם כי איזה רשע/מטומטם מכר לו ולאשתו שהם חייבים להתגרש (יש הקלטות שלו אומר את זה, ומשתמע ממנו שהשנים שהיה נשוי היו שנים מצוינות והחיים שלו עם אשתו נתנו לו את הכוח לגלויות ולסיגופים וללימוד התורה שלו). זה נשמע סיפור קצת הזוי, אבל הרב עדס לא אמור להיות אדם טיפש. בכל מקרה, היופי של הסיפור הזה, הוא שיש כל מיני סוגי זוגיות וקשה מאוד להבין מה נותנת הזוגיות לכל אדם, ועדיין אדם בזוגיות פורה ופורח.

שאישה כשהיא לבד יכולה לחיות יפה.

נשים לרוב מפתחות קשרים רגשיים אינטימיים גם עם חברות ולא רק עם בן זוג (שחנ"שים וחיבוקים...), כמובן זה לא אותו דבר אבל זה מאפשר הרבה מרחב.

הקשר שלה עם הגבר שלה מאפשר לה לפרוח במלוא הפוטנציאל. לנוח קצת, להיות פגיעה, להיות קשובה לעצמה ולצרכים שלה ולא רק לסביבה. יש לה עוגן ומתוכו הוא יכולה להיות היא.

גבר כשהוא לבד הוא נובל. לרוב סביבה גברית לא תיתן לו תמיכה נפשית כמו שהוא צריך (ואולי הוא גם לא ירצה כי זה לא מקובל או לא אפשרי).

אבל כשאשתו שם בשבילו, מאפשרת ללב שלו להיפתח, נותנת לו יציבות וחום, קרבה פיזית, אמון והערכה, הוא יכול לצמוח ולהיות הוא.

דמיין לעצמך מסגרת גדולה ובתוכה ציור, הגבר הוא המסגרת. בלי הציור הוא ריק.

הציור יכול לעמוד בפני עצמו אבל המסגרת מוסיפה לו המון, מייצבת ומפארת אותו.

כל זה כמובן ברמה הזוגית האידיאלית.

כשהזוגיות טובה היא נותנת אנרגיה, בית ומסגרת.

כשהזוגיות במצב לא טוב היא שואבת אנרגיה ויש בה בדידות ומרירות. וכמובן קמילה של שני הצדדים...

הערה קטנה.

את צודקת שאישה לכאורה יכולה "להסתדר" בלי גבר.

מצד שני, כתוב בגמ' ש"יותר מהאיש רוצה לישא, האישה רוצה להינשא".

זה דווקא מסתדר טוב עם המשל, כי ציור יתקשה להחזיק את עצמו ללא מסגרת.

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה