לבן ה10 חודשים.
לפי מה שהבנתי הפיתרון זה או לתת בחורף אנטיביטיקה פעם ביום קבוע ולחכות עד גיל שנה לניתוח כפתורים.
מישהי ניסתה משהו אחר ויש המלצות או דיס המלצות?
להפחית חלב עוזר?
לתת מטרנה צמחית במקום חלבית?
אני לא יודעת מה לעשות והנסיך ואני סובלים בינתיים.
העברתי את השאלה לכאן מפורום אמהות השלב הבא,
אשמח לעוד דעות בעניין.
אחת אחרי השנייה בערך בגיל הזה.
אף אחד לא המליץ לנו על ניתוח כפתורים
בפעם השלישית כבר היה לנו קשה עם טיפול אנטיביוטי נוסף והלכתי איתו לרפלקסולוגיה
ב''ה לא חזר לו מאז, עברו יותר משנתיים.
אנסה רפלקסולוגיה
אני הלכתי לאחת ממש טובה
יכול להיות שגם כל אחת אחרת טובה - עליה קיבלתי מלא המלצות..
קודם כל, ממה שאני הבנתי. זה בכלל לא דלקת חיידקית.
זה בעצם הפרשות של האוזן שיוצאות כי יש נקב בעור התוף
וזה נראה מוגלה אבל זה לא.
בעצם, אצל כולנו המערכת של אף אוזן גרון מייצרת נוזלים- ליחה והם מתייבשים באופן טבעי כשאנחנו מפנים ליחה.
ספציפית אצל תינוקות עם דלקות אוזניים, הצינורות באוזן מאוד דקים וקטנים + התינוק קטן
ולכן הם מתקשים לפנות את הליחה, היא מצטברת על האוזן, לוחצת על עור התוף ואז נהיה נקב והכל יוצא החוצה.
הפעולה של האנטיביוטיקה היא פשוט לייבש את האוזן.
כלומר, את יכולה להחליף את האנטיביוטיקה בכל דבר שיעזור לייבש את האוזן.
פתרון אחר הוא ניתוח כפתורים ואז זה נקב קבוע מבוקר שמפנה ליחה.
פתרון נוסף הוא רפלקסולוגיה שעוזרת להרחיב את הצינורות באוזן ואז אין לחץ על עור התוף.
אצלנו אחרי שני חורפים ממש קשים כשניסינו הכל
הדבר שהכי עזר זה טיפות ארומתרפיות לטיפול בדלקות אוזניים שזה פשוט מייבש את הנוזלים באוזן.
אח"כ הוא גדל והדלקות הפסיקו.
הסברת ממש יפה, שהרפלקסולוגיה מרחיבה את הצינורות..
באמת לא הבנתי מה היא עושה, ועכשיו מוכנה לנסות.
לגבי הטיפות שהזכרת- איזה סוג? איפה משיגים אותן?
אלא ממש שגיאות מסוכנות.
גם אם הדלקת מתחילה בגלל שיש נוזלים במקום שהם לא אמורים להיות, ברגע שיש הפרשות מוגלתיות זה אומר שיש זיהום חיידקי פעיל, וצריך לטפל באנטיביוטיקה כדי לא להחמיר את המצב.
לכתוב ''אנטיביוטיקה רק מייבשת'' זה פשוט לא נכון, לכתוב שאפשר ''כל חומר מייבש'' זה מסוכן. כאשר יש זיהום חיידקי חייבים לטפל עם אנטיביוטיקה אם לא רוצים להסתבך עם זיהומים שמשאירים נזק קבוע.
להכניס טיפות לאוזן כאשר יש בעיה באוזן, בלי אישור מהרופא - סכנה. קל וחומר כשיש זיהום ונקב.
רפלקסולוגיה לא מרחיבה את הצינורות באוזן, רוחב צינורות זה מדד אובייקטיבי שאפשר למדוד ואין מחקרים לפיהם רפלקסולוגיה מרחיבה אותם ואין שום מנגנון ידוע לפיו מגע ברגליים או דקירות בגב או פרחי באך מרחיבים צינורות.
שואלים אותי לפעמים מה הבעיה שלי עם רפלקסולוגיה. אם לא יעיל אז לפחות לא מזיק.
אז הנה, זאת הבעיה. באותה נשימה שממליצים על טיפול לא יעיל, קובעים כלאחר יד שאנטיביוטיקה לא יעילה כי היא רק מייבשת ובכלל אין זיהום...
לאנטיביוטיקה אין שום מנגנון של ייבוש, בשונה מתרופות אנטי היסתמיניות.
היא יודעת לעשות רק דבר אחד: לפרק לחיידקים את הצורה, פשוטו כמשמעו. ואם במקום לפרק לחיידקים ת'צורה אתם עושים מסאז' נעים ברגליים, החיידקים ימשיכו להשתולל באוזן של התינוק.
שרפלקסולוגיה עוזרת לא אומר שהיא לא עוזרת.
אני לא יודעת אם אני בעד רפלקסולוגיה, לא התנסיתי, אבל לא חייב לתקוף כל דבר שהוא לא רפואה קונבנציונלית.
תמיד אפשר לנסות גם וגם
אלא את האמירה שאנטיביוטיקה לא יעילה ואפשר להחליף אותה ב"חומר מייבש", ואת האמירה שאין זיהום חיידקי כאשר יש מוגלה.
נ.ב.
זה לא שאין מחקר לפיו רפלקסולוגיה יעילה, אלא יש מחקרים לפיהם היא לא יעילה.
אבל זה לא הנושא כאן ואם ההמלצה לרפלקסולוגיה לא הייתה מגיעה עם דיסאינפורמציה בנוגע לאנטיביוטיקה, לא הייתי מגיב דבר.
גם אנחנו נתנו בזמנו לתינוק שלנו מטרנה צמחית, משום הדעה שחלב ומוצריו עלולים להזיק במקרה כזה (בגלל,
מוצרי חלב, כשמצוננים למשל, לא מומלצים; מגבירים ליחה וכו'). אני עצמי, התרחקתי אז מהחלב ומוצריו משום
שהנקתי וראיתי שאכן זה מיטיב עמו.
למרות שאנו לא מצדדים באנטיביוטיקה, בכל אופן, לא כל כל צעד ושעל, היינו נותנים במקרה כזה בכל זאת.
אולי הומופאט מקצועי ועתיר נסיון יכול לעזור. בזמנו שמענו על ד"ר מוסקיטו. בירושלים. זה היה מזמן מזמן. אולי
כדאי לברר ולשאול בעצתו.
בהצלחה ורפואה שלמה.
הרפלקסולוגיה עוזרת (אולי) כדי למנוע את הדלקות החוזרות
אבל במצב של דלקת פעילה חייבים אנטיביוטיקה כאמור
הבן שלי סובל מאוד מהאוזניים
ניסיתי הכל מהכל, אבל באמת
כרגע מחכים שיגדל ויעבור מעצמו אבל מטפלים כל פעם נקודתית
זה ממש ממש מתסכל.
ניית את כל העצות שנתנו פה?
ולאחרונה זה גם קצת הסתבך
ב"ה עברנו את זה
אבל זה לא פשוט כל הדבר הזה
אנטיביוטיקה?
הפעם נשברתי ונתתי שוב, כי עבר שבוע וחצי והוא לא יצא מזה,
ונראה שהסבל רק התגבר..
אבל לא בא לי עוד שבועיים שוב אנטיביטיקה.
מנסה לחזור להניק יותר...
אחרי ניקוי של האוזן במי חמצן.
תבקשי שיעשו תרבית
אצל הבן שלי יצא בתרבית חיידק שעמיד למוקסיפן ועוד סוגים ורק הטיפות עזרו
לשמור טוב שלא יכנס מים בשום אופן!
אבל אחריהם טיפו.
שני סוגים של טיפול לא עזרו.
כרגע קיבלנו חדשות- סנסטרל.
מקווה שיעשו את העבודה.
בקיצור סתם שתה אנטיביטיקה...
אם אני מבינה נכון.
כי אם קיבל ואחכ עשה תרבית אז ברור שיצא שלילי
חוץ מזה
כבר קרה לנו כמה פעמים שיצא שלילי ובבדיקה חוזרת חיובי. הרופא הסביר לי שזה לא תמיד מדוייק בבדיקה שלילית.
טוב גדולאז לבקש שוב בדיקה?
יהיה רלוונטי רק לפעם הבאה שאני מקווה שלא תגיע...
אח''כ חזרנו לחלב כשהילד גדל קצת.
יכול להיות שזה בגלל שהורדנו חלב ויכול להיות שסתם גדל...להבנתי זה לא הוכח מחקרית... אבל יש אומרים חלב מגביר את ייצור הליחה בכל מערכת האף אוזן גרון.
שמעתי על אנשים שרפלקסולוגיה עזרה להם
ויש תרסיסים לאף שמסייעים לכווץ את המערכת ולאפשר פינוי של הליחה בתעלות האוזן. פני לרופא אף אוזן גרון ותבדקי איתו . כדאי לבדוק גם את ההשפעה על מצב השמיעה ,זה גיל משמעותי להתפתחות שפה .
אמנם לא היו דלקות אבל היתה ירידה בשמיעה,
הפסקנו מוצרי חלב והסתדר.
לנו אמרו גם להמנע מבמבה כי זה מגביר ליחות, משהו כזה
טוב גדולאם יש מוגלה שיוצאת מתוך האוזן, סימן שנוצר חור בעור התוף, ואז באמת צריך להיזהר שלא יכנסו נוזלים לתוך האוזן כי זה מאפשר לחיידקים להיכנס וליצור עוד דלקת (כדאי לשים אטם בזמן מקלחת, וכמובן לא לשים באוזן שום טיפות שלא הרופא נתן).
אם אין חור בעור התוף (אין הפרשות מהאוזן) אז נוזלים שיגיעו מבחוץ לא קשורים לנוזלים באוזניים.
אם ייכנסו מים מבחוץ - עור התוף יחסום אותם מלהיכנס לאוזן.
הנוזלים בפנים נוצרים מזה שהאוזן לא מתאווררת דרך תעלת השמע (תעלה שמחברת בין החלל שמאחורי עור התוף - האוזן התיכונה, לבין חלל הנאזופרינקס - האזור הפנימי של האף והלוע).
להחזיק אותו חצי זקוף.
לא לתת לילד לשתות לבד אלא אם כן יש ממש הגבהה, כמו בטיולון
לא לשתות בשכיבה.
לילדים יונקים יש משמעותית פחות דלקות אוזניים כי היניקה עושה ואקום חזק, הילד "מושך" את החלב ובבקבוקים זה זורם יותר בקלות
ואז הנוזלים עוברים מהגרון לאוזניים.
(הכל זו מערכת אחת, בגלל זה יש רופא אף-אוזן-גרון, ואצל ילדים קטנים המחיצה בין האוזן לגרון פחות אטומה מבוגרים).
ראיתי את זה אצלי - כשהפסקתי להניק היו יותר דלקות לצערי
(בגלל שאצלנו יש רגישות דלקות אוזניים במשפחה זה ממש שיקול בשבילי להמשיך הנקה עוד קצת אם זה חורף)
אין לנו 'מחיצה' בין האוזן לגרון.
יש תעלה, שנקראת תעלת השמע (או חצוצרת השמע, או תעלת אוסטכיוס) שמחברת בין חלל האוזן התיכונה (החלל שמאחורי עור התוף) לבין חלל הנאזופרינקס (חלל הלוע האחורי והאף).
התעלה הזו לא פתוחה כל הזמן, אלא כמו מן שרוול שמידי פעם נפתח (בפיהוק, בלעיסה חזקה, וכדו'). התפקיד של התעלה הזו היא לאוורר את חלל האוזן התיכונה.
כשאין איוורור טוב, האוזן מתמלאת הנוזלים (שהגוף מפריש), ולפעמים גם נוצרת שם דלקת (ויראלית או חיידקית).
וזה שכיח יותר אצל תינוקות וילדים, כי הזווית של תעלת השמע היא שטוחה יותר אצל ילדים (בערך עד גיל 6), ואז לפעמים היא פחות נפתחת טוב והאוזן לא מתאווררת כמו שצריך.
אצל תינוקות ששותים מבקבוק בשכיבה, יכול לקרות מצב בו התמ"ל מגיע לאוזן דרך התעלה, וזה יכול לגרום לדלקת. אצל תינוקות יונקים זה פחות קורה.
וזה באמת המלצה טובה - לא לתת בקבוק בשכיבה.
לא יודעת מה לעשות
מומלץ לפנות לאא"ג מומחה לילדים.
הוא יידע לבדוק האם יש בעיה אנטומית שגורמת לכל הבלגן, או כל סיבה אחרת.
בקשה אישית ממני, למרות שאנחנו לא מכירים:
לא היית עולה על מטוס שבו הטייס למד בפורום איך להטיס, נכון?
אז בשביל הבריאות של הילדים שלך, אל תיישמי עצות מהפורום בשביל לטפל בהם. כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה, בלי להבין בעצמו מה הוא כותב, בלי שום הוכחה, בלי שום מחקר, ובסוף את זאת שנשארת עם הילדים ועם הבריאות שלהם.
וזה כמובן נכון גם כלפי הדברים שאני כותב
אני כבר אחרי 2 פגישות עם מומחה א.א.ג
כשהפגישה הבאה שבוע הבא.
בגדול אין לו תשובה ברורה וההצעה היחידה היא ניתוח כפתורים,
לכן שואלת פה כי תמיד חשוב לשמוע עוד דעות ואולי משהו אחר כן יכול לעזור,
גם אם זה לא הרפואה הקונבנציונאלית..
להגיד שאנטיביוטיקה לא הורגת חיידקים אלא רק מייבשת את האוזן, ולכן אפשר להחליף אותה בכל חומר מייבש אחר...
אשמור לעצמי את המשך הפסקה...
תלוי בהקשר.
טיפול אנטיביוטי קבוע לצורך ייבוש כדי למנוע דלקות אוזניים חוזרות ונשנות זה הטיפול המשמר עד לניתוח כפתורים.
למניעה אני לוקחת תרופות שמייבשות נוזלים ואם אין ברירה והתפתחה דלקת כי לא עליתי על זה בזמן אני לוקחת גם אנטיביוטיקה
אולי אצל ילדים נותנים אנטי' למניעה כי לא עולים בזמן על הנוזלים כדי לייבש, אבל האנטיביוטיקה בפני עצמה באמת לא מייבשת
כי מנסיון שלי (ובדיוק הייתי אצל הרופא שבוע שעבר) הטא אומר שבמצב כזה אין מה לנתח.. יש לו כבר "כפתורים טבעיים" כי האוזן כל הזמן פתוחה עם נקב בעור התוף שזה בעצם מה שעושה הניתוח..
מה שכן הזהיר אותי מאוד מאוד מאוד שלא יכנס שום טיפת מים לאוזן
כי זה מכניס חיידקים וגורם לדלקות.
כי נקב טבעי שואף להיסגר,
וכל דלקת פותחת וקורעת שוב,
הכפתורים בניתוח אמורים למנוע את ההצטלקויות החוזרות ונשנות האלה שבסוף פוגעים באוזן.
לא מכירה מצב שזה בטבעיות נשאר פתוח ולא שואף להיסגר.
אולי תבררי שוב?
אז היא לא מספיקה להיסגר בין לבין
הבן שלי בן 13 עד היום עם נקב כתוצאה מדלקות חוזרות כשהיה תינוק ויעבור ניתוח לסגירה.
את הניתוח עושים כאשר יש נוזלים הפוגעים בשמיעה או דלקת שלא מתפרצת החוצה.
כותבת לך את מה שאני יודעת מהרופאים שאני איתם בקשר.
כשהוא היה תינוק גם לא הציעו לכם כפתורים?
וכנ''ל עכשיו עם הקטן שלי, אותו מצב בדיוק
הייתי אצל אחד המומחים הידועים ברפואת אאג, באים אליו מכל הארץ
לפעמים מחכים 9 חודשים לתור אצלו
אז התור המיוחל הגיע שבוע שעבר
והלכתי אפילו שידעתי כבר מה יגיד, אבל בכל זאת מרגישה אחריות.
ולא ייגרם נזק לאוזן?
אני ממש מפחדת, וגם נמאס לי שכל שבוע וחצי שבועיים חום ובכי ודלקת...
אבל ניתן לתיקון ב''ה בגיל גדול
כי הדלקות האלו עוברות עם הגיל
זה קשור למבנה האוזן.
אבל חשוב מאוד להקפיד שלא ייכנס מים לאוזן
לכן הבן שלי הולך לים ובריכה רק עם אטמים מיוחדים שעושים במכוני שמיעה עם צורה מדוייקת לאוזן.
עוד שעה התור אצל רופא א.א.ג
ותמצאו פיתרון לזה
כי זה באמת בלתי נסבל.. מבינה ממש
לפעמים בשביל הטווח המיידי עד ההגעה לרופא, לפעמים כדי לשמוע ממקרים של נשים אחרות שהן אמנם לא רופאות אבל יכול להיות שנתקלו בסיטואציה דומה אצל ילדיהן ואולי עלו על משהו שהרופא לא בהכרח יחשוב עליו באופן מיידי, והן יוכלו להעלות את הכיוון.
אני מקווה שאף אחת פה לא לוקחת את הכתוב פה כהמלצות רפואיות ותבדוק גם עם רופא וכו'.
ולגבי הרפואה המשלימה/ אלטרנטיבית.. אין לי טיעונים מוכחים ואינטלגינטיים כמו שלך. אבל אני כן מרשה לעצמי להיות צנועה ולהגיד אולי לא הכל אנחנו יודעים. אולי עוד לא הבנו הכל. האם יכול להיות שדיקור במקום מסויים או לחיצה בכף הרגל מפעילה איזשהם קשרים במוח שפועלים פעולה על איבר אחר בגוף? בעיני- אולי.
ולא, זה לא יקרה אם אני פשוט אלך על כף הרגל, כמו שאם אתן לילדה שלי ללכת לי על הגב זה לא ישחרר לי שריר תפוס כמו מסאז.
אחרי תקופה של מיגרנות נוראיות שהרופאה העלתה כיוונים סטנדרטיים של לבדוק אם זה נגרם מתזונה שונה וכו', ורפלקסולוגית שתוך כמה דקות של "מסאז בכף הרגל" עלתה על זה שזה קשור למערכת הפוריות ואז שמנו לב שזה קורה אצלי באמת בשלב מסויים במחזור החודשי (וגם, בעיני לפחות- הצליחה להעביר לי את זה תוך שניים- שלושה טיפולים שגם עשתה לי בחינם אז אפילו רווח כספי לא היה לה מלעשות לי מסאג' ברגל), אני לפחות מרשה לעצמי להיות פתוחה לרעיון למרות שאני אדם די רציונלי ביום יום שלי.
בקיצור, אני בטוחה שאני לא אשכנע אותך אבל אני כן אשמח שלא יהיה פה ביטול לכל תגובה של מישהי שמציעה רפואה אלטרנטיבית או משלימה כי וואלה אם ככ הרבה אנשים מוצאים שם פתרון לבעיות שלא הצליחו לטפל בהם ברפואה קובנציונאלית אולי יש בזה משהו.
אסייג- אני לא חושבת שבמקרים שמצריכים התערבות רפואית, כדאי לפנות לרפואה משלימה.
אבל אני כן חושבת שלפעמים אפשר למצוא אצלה פתרונות שלרפואה הרגילה אין.
ואני לא מתכוונת להמשיך בדיון אם יתפתח כזה, סתם יושב לי אחרי כמה תגובות שלך בנושא. אז אתה מוזמן גם לא להגיב ולחשוב שאני סתם מטומטמת ועיוורת
אני באמת לא חושב שאת מטומטמת ועיוורת, חלילה. אני גם יודע שטיפולים כאלה באמת מועילים (אמנם לא מהסיבות הנכונות...).
כמו שכתבתי למעלה - אני לא באתי לתקוף את הרפלקסולוגיה, אלא את האמירה שאנטיביוטיקה לא יעילה ואפשר להחליף אותה ב"חומר מייבש", ואת האמירה שאין זיהום חיידקי כאשר יש מוגלה.
אם ההמלצה לרפלקסולוגיה לא הייתה מגיעה עם דיסאינפורמציה בנוגע לאנטיביוטיקה ולדלקת אוזניים, לא הייתי מגיב דבר.
למעשה, עד היום כשבאמת כתבתי נגד רפלקסולוגיה, העירו לי "אבל מה אכפת לך", ואני עניתי "כי בסוף זה יגיע במקום לקחת טיפול אמיתי". וזה בדיוק מה שקרה כאן...
ראיתי שיוצא לנו בין 3500 ל4300 ש''ח לחודש כולל טיטולים חומרי נקיון.
זה הגיוני סכום כזה למשפחה של 6 נפשות?
הורים ו4 ילדים.
אם מתאים לכן אשמח שתכתוב כמה אתם מוציאות.
(אני מפה בניק אחר)
וגם לא ממש היה לי זמן לחפש.
אבל שאלתי את ג'מיני וזה מה שענה לי:
מה עלות מזון לנפש בישראל לשבוע? הכוונה לקניות בסופר
בישראל, עלות המזון הממוצעת לנפש בשבוע (עבור קניות בסופרמרקט בלבד, ללא מסעדות ובתי קפה) נעה בדרך כלל בין 150 ש"ח ל-250 ש"ח.
הטווח הרחב הזה תלוי במידה רבה ברמת התקציב ובהרגלי התזונה:
תקציב חסכוני / בסיסי (כ-150 ש"ח): מבוסס בעיקר על מוצרי יסוד, מותגי הבית של הרשתות, ירקות ופירות עונתיים, פחמימות פשוטות (אורז, פסטה, לחם אחיד) ומקורות חלבון זולים יותר (ביצים, עוף, קטניות). ברמת התקציב הזו ממעטים לקנות מזון מעובד, חטיפים, או נתחי בשר ודגים יקרים.
תקציב ממוצע ומאוזן (כ-200 ש"ח): הסל הישראלי הטיפוסי. כולל שילוב קבוע של מוצרי חלב, מגוון רחב יותר של ירקות ופירות, עוף, בשר טחון, דגים קפואים, ומעט פינוקים או מוצרים ממותגים.
תקציב משודרג / דגש על בריאות וחלבון (250 ש"ח ומעלה): סל שכולל נתחי בשר ודגים טריים (כמו סלמון או בקר), מוצרים ייעודיים (כמו יוגורטים מועשרי חלבון, גבינות קשות, מוצרים ללא גלוטן או תחליפי חלב), וקניות ברשתות נוחות יקרות או באונליין.
⚖️ אפקט הגודל (יתרון לגודל): העלות לנפש יורדת ככל שמשק הבית גדל. במשפחה עם ילדים, קנייה מרוכזת של אריזות חיסכון ובישול ביתי בכמויות גדולות מורידים את העלות הממוצעת לנפש באופן משמעותי לעומת אדם שמנהל משק בית לבדו (רווקים או זוגות נוטים להוציא משמעותית יותר לנפש עקב בלאי ובזבוז מזון).
איפה קונים: קנייה ברשתות הדיסקאונט הגדולות (כמו רמי לוי, אושר עד, יוחננוף וכדומה) לעומת רשתות עירוניות ("סופר שכונתי") יכולה לחסוך בין 15% ל-30% מעלות הסל.
קניות באונליין: הזמנות באינטרנט לרוב יקרות יותר בגלל דמי המשלוח ומחסור במבצעים נקודתיים שיש ברצפת המכירה, אך הן מסייעות לעיתים להיצמד לרשימה מדויקת ולמנוע קניות אימפולסיביות.
בזבוז מזון: על פי נתוני לקט ישראל, משק בית ממוצע משליך לפח כ-20% מהמזון שהוא קונה. תכנון נכון של התפריט השבועי וניהול מלאי במקרר ובמזווה הם הכלים האפקטיביים ביותר להורדת העלות השבועית.
תביא לי מקורות מידע שמביאים את הנתון שהבאת
הנתונים שהצגתי מבוססים על שילוב של שני מקורות רשמיים בישראל, שממחישים את הפער בין ההוצאה בפועל של משפחות לבין העלות של סל תזונתי מומלץ ובריא.
המקורות המרכזיים שממנו נגזרים המספרים (בחישוב ומעבר מעלות חודשית למשפחה לעלות שבועית לנפש):
הלמ"ס מפרסמת באופן שוטף את מדדי ההוצאות של משקי הבית בישראל.
הנתון היבש: על פי סקרי ההוצאות האחרונים, משק בית ממוצע בישראל (המונה כ-3.2 נפשות) מוציא כ-2,600 עד 2,800 ש"ח בחודש על קניות מזון בסופרמרקט ובמכולות (לא כולל יציאות למסעדות).
הגזירה השבועית לנפש: אם נחלק את ההוצאה החודשית המשפחתית הזו במספר הנפשות הממוצע וב-4.3 שבועות בחודש, נקבל כ-180 עד 200 ש"ח לנפש בשבוע. זהו בדיוק "התקציב הממוצע והמאוזן" שמופיע בנתונים.
משרד הבריאות, בשיתוף עם המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, בנה מודל קבוע הבוחן כמה עולה למשפחה בישראל לאכול בריא (על פי הנחיות התזונה הלאומיות – "קשת התזונה החדשה"). הסל הזה מנוטר כלכלית באופן תקופתי כדי לבדוק את יוקר המחיה.
הנתון היבש: העלות החודשית הממוצעת להרכבת סל המזון הבריא הבסיסי ביותר (המבוסס על קטניות, דגנים מלאים, ירקות, פירות, מוצרי חלב בסיסיים ועוף) נעה סביב ה-800 עד 900 ש"ח למבוגר לחודש.
הגזירה השבועית לנפש: חלוקה של העלות הזו ב-4.3 שבועות מניבה כ-185 עד 210 ש"ח בשבוע עבור סל בסיסי בריא. כאשר משדרגים את הסל למוצרים מועשרי חלבון, נתחי דגים טריים (כמו סלמון) או מוצרים ללא גלוטן ותחליפים, העלות מטפסת בקלות לטווח של 250 ש"ח ומעלה בשבוע.
הנתון לגבי הבזבוז (שמשפיע ישירות על העלות האפקטיבית של הסל) מגיע מדו"ח אובדן המזון הלאומי של ארגון "לקט ישראל" (בשיתוף BDO), המראה בעקביות כי משפחה ישראלית ממוצעת משליכה לפח מזון בשווי של אלפי שקלים בשנה – מה ששווה ערך לכ-20% מכספי קניות המזון שהולכים לאיבוד, בעיקר בקטגוריות של ירקות, פירות ומזון מבושל.
של @בכינוי אחר (תודה לך)
שאלת המשך נוספת למי שיש לה כח -
כשאתם רוצים לצמצם כי אתם מבינים בההוצאה גדולה מידי,
לא דווקא של מזון, כל ההוצאה שלכם בכללי.
מאיפה מתחילים?
אנחנו לגמרי מפרגנים לעצמנו וקונים כל דבר שרוצים. וזה מצטבר.
הדרך היחידה היא להגיד לעצמי 'לא את לא יכולה היום לצאת עם חברות כי חארם על ה200 שקל'? או שיש דרך אחרת ואני לא מבינה?
לא באלי לחיות ככה.
לא באלי לחיות עם להגיד לעצמי לא.
אבל אולי אין מנוס.
תודה!!
בוא נצא למשהו קטן כי חרגתי מהתקציב החודש.
לגיטימי ויושבים לגלידה או קפה או מזמינים הביתה.
לא כל יציאה צריכה להסתיים ב200 שח
וגם אם זה לא בשיח שלכן, כנראה שאם תפתחי את זה, זה יתן להן להרגיש גם בנוח.
וזה לא מצביע על חוסר, מצביע על התנהלות מחושבת.
מה תעשו?
סבתא שלי רוצה שנצא ביחד להופעה
בסגנון של הצגה / מחזמר / זמרת
אבל אנחנו פשוט לא מוצאות משהו רלוונטי 😯
אולי יש לכן רעיונות בשבילנו??
סגנון דתי לאומי דוס
(עדיפות לראשלצ ודרומה אבל תכלס נזרום)
אה... וצריך להיות רלוונטי לגילאי 16-76
יש לנו סיכוי?? 🥴
יש לי נושא שיש לי בו חולשה מסוימת.
הייתי מאוד רוצה משהו מסוים
עד כדי כך שזה גורם לי ממש לקנאה
ואני מרגישה שזה משתלט עלי ויוצר לי תחושה לא נעימה של קנאה וחוסר פרגון
יש לי מצב רוח לא טוב
ויותר ממה שהנושא מציק לי
מציק לי שככה אני מקנאה.
איך אפשר לעבוד על עצמי כדי לא להגיע לקנאה ?
זה בזמנים מסוימים יכול ממש להשתלט עלי
לוקח לי חודש חודשיים להרגע מהמצב הזה .
וכל פעם שאני מרגישה שזה הולך להגיע אני נכנסת לחרדה ולחץ מהמצב.
בבקשה תעזרו לי
והאם הוא בשליטתך או לא.
קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.
נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.
אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.
אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.
או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת)
נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.
ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...
ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.
ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.
ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.
קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.
האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.
תקבלי את זה שאת מקנאה.
(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)
ושתי פעולות טכניות שעוזרות
1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.
2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה
דבר טוב
זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי
זה רגע של מודעות טהורה
כי הגוף לא משקר
אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים
לכן אם מגיע רגש כזה
אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג
ומתכננת את הדרך לעשות את זה
גם אם זו דרך ארוכה
הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי
כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)
יש לי בה המון יש
ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין
וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת
נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.
אני לא מצליחה להכניס לראש
הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו
* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)
* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.
* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו
* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי
ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.
* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב
* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני 
על רקע כלכלי
בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון
כי לעשות כסף
לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה
זה לא מאד קשה
ואז יש מספיק כסף למה שרוצים
לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי
לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון
דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.
אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של "קנאת סופרים תרבה חכמה"
הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.
וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.
אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.
מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.
דבר נוסף שעוזר לי
זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "
וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.
מה בדיוק חסר לך.
החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.
אולי שם הנקודה?
אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.
אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?
אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)
לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.
ודבר שני- לנסות לבחור
זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?
כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.
לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.
לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.
כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.
בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.
אבל זו לא הנקודה.
אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.
אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.
אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.
זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.
החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.
אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...
במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.
נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.
עשי לך רשימת חלומות משלך.
חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.
מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.
מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.
מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.
וכולי וכולי.
ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה
ומה יכול לעזור לך להגשים
את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך
בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.
לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.
ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,
הבעיה היא לא הקנאה.
הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.
כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.
וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד
"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".
כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.
ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.
ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.
לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...
אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב
וככה הנאת החיים שלך נפגמת.
אי אפשר להינות מהשפע ככה.
או בבית גדול יותר, אלא עמוקה יותר
את מרגישה שוויתרת כל השנים. על מה ויתרת? לטובת מה? איזה תועלת חשבת שזה יביא? מה היה קורה לדעתך אם היית מרשה לעצמך לא לוותר?
האם זה נחשב ויתור, או שבחרת בזה?
האם יש דרך לשנות?
הקנאה מציקה לך כנראה כי אנשים אחרים מרגישים חופשיים לעשות דברים לעומתך, שאת מוותרת, והוויתור הזה שאת מרגישה יושב עלייך ובא לידי ביטוי בקנאה אבל בעצם הוא עמוק יותר והיא רק הסימפטום. לדעתי.
ולכן - עוד טיסה או בית גדול יותר לא יפתרו לך את זה לדעתי. כי חופש פנימי להיות מי שאת ולהתנהל בחופשיות (בלי קשר לכסף, זה גם מה אומרים, מה "מותר" לי להרגיש, מה אני רוצה, תקרות זכוכית כאלה וגבולות שאנחנו שמים לנו בראש) זה דבר שלא קונים בכסף. זה האומץ להביט למציאות בעיניים ולתת לעצמך רשות להביע רצונות ולתפוס מקום.
כמובן שאם דיברתי שטויות - זרקי לפח, הכל טוב
חיבוק♥️
וכמו שאמרתי
לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית
לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)
ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה
לבין קצת לעבוד על המידות שלי.
אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג
פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה
אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות
אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים
שמודעות היא מידה טובה
לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה
זה טוב
קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים
זה בעייתי
הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו
היא המודעות
המראה לנפש
לגבי הפרנסה
יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק
גם בהתחשב שלא הכל בידו
בעיניי לפחות
שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).
ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!
שאלתי אותו בחזור מהגן מי עשה לך שריטה ביד? אמר "יסק" ,שאלתי שוב, אמר עוד הפעם "יסק" , לקח מלא זמן עד שהבנו שהוא מתכוון ליצחק 😂... מסכן לא הבנו אותו
הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!
בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!
בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?
הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.
אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"
הוא עונה לי "במטבח".
(הטישו היה במטבח).
לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.
אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.
מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.
וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי
ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"
לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.
גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.
באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂
היה בטוח שהתחיל החופש
אמרנו לו שכן
הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂
אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?
מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣
לקחתי אותו לרופא כי חשדתי שהאדום שיש לו בישבן זה פטריה. ובדרך הסברתי לו קצת לאן הולכים וקצת על מוגנות.
בזמן שמחכים לרופא הוא מצהיר בקולי קולות: תכף אני מיכנס לרופא כי יש לי אדום בטיטול. לא שורף. שורף קסת. (קצת). טוב שלא פירט יותר בהרחבה!! 🤭
אח''כ הוא התחיל לתאר כל אחד שהיה שם ומה הוא עושה: "יש שם איש. יש לו סיכה. מה הוא עושה (כולו בדרמטיןת)? הוא מספר בטלפון!!
ואז היתה שם מישהי שצלעה: הוא: היא הולכת ככה ( ומחקה אותה)!!! 😅פדיחותת
ואתמול אמר לי: קפצנו במיים!
אז שאלתי אותו: מי? אתה או איקסית?
הוא: "שתיכם!"
איפה קונים?
כמה משלמים?
מה צריך לבדוק?
ואיפה קונים נעליים חגיגיות במידה פיצית?
לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק
אני אוהבת את הנעליים של פאפיה
במבצע באתר ב75 שח
אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות
כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..
אני מתכוונת למשהו כזה-
היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות
אז היא צריכה כבר נעליים טובות
ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...
אם כבר אז שיהיו טובות לשבת
ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.
אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.
אני לא יודעת איזה מידה היא
נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב
הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.
חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.
לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו
לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?
תודה!
או עלי אקספרס
איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.
זה לא יגיע לי עד האירוע
עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי
אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה
אני מחכה לסוף עונה
בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.
אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)
בני ברק רחוק לי
תודה
זה מקבע להם את ההליכה,
וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...
אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.
הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.
אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה.
יצא שאני אחראית על כספי וועד הורים, יש לי כרגע 550 ש"ח לשלוש נשות צוות למתנת סוף שנה. מה לתת בזה? דרים קארד של 150 ש"ח( 450 ש"ח ביחד) ומשהו קנוי קטן כמו עציץ ב 33 ש"ח?
לנסות לאסוף עוד 50 ורק לתת ברכה ודרים קארד של 200?
זה סכום יפה גם ככה
ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים
אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים
ושיש לו אופציה דיגיטלית
דרים קארד יותר ספציפי לחנויות
וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון
רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.
כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי.
יודעת כי קיבלנו
העברנו את הקוד לסמארטפון
אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…
ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.
מעניין איפה קונים ביי מי באמת
תדפיסי את הכרטיס שנוצר, ואפשר להשתמש בו כך.
יש את כל הפרטים שצריך.
רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".
כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..
סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.
או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים
הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו
אבל
היתי נותנת בסכומים שלמים
170 או 180
לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.
לא הייתי אוספת עוד כסף.
גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום
בהנחה שהיא על חשבונך האישי.
יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה
אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת
כרטיס דרים קארד של 180₪
ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד
וללכת על שובר עם שוקולד קטן עטוף בצלופן.
אם אין סמרטפון לדעתי עדיף שובר של חנויות חרדיות כמו כארד שופ, בסט שי וכו'
