יכולה רק לומר שגם הפעוט שלי סביב גיל זה בכה הרבה
זה גיל קשה!!! במלוא מובן המילה.
מהמעון זה היה רק לצאת איתו לגינה, עם ארוחת ערב טובה.
בית. מקלחת. שינה
לא יכולה להבטיח שבסוף זה עובר, כי אצלנו עדיין לא עבר.

היה הפוגה של כחצי שנה וחזר שוב

אולי ככה זה בנות? חחח

יש לי בבית בנים 🤷‍♀️

הוא אמנם רק בן שנה אבל שנה בוכה... הצילו זה אחד הקשוחים!!! חיבוק ❤️❤️❤️

עכשיו קשוןח.
וגם הוא בכיין מיום לידה
אולי זה אופי?

לקחת לעצמך כמה שיותר רגעי שקט כשמתאפשר.

יציאות בערב, בייביסיטר, כמה דקות במרפסת עם כוס קפה לבד. ולעשות נשימות, הרבה נשימות. להזכיר לעצמך שאת אמא טובה ובסוף יהיה טוב. ולהתפלל.

בהצלחה!!

לא מכירה מצב כזה.

נשמע שעשיתם כבר בירור רפואי שלא העלה שום דבר... זה נשמע באמת מתסכל.

איך היא מבחינת התפתחות? אולי זה קושי בוויסות שגורם לה שדברים מפריעים לה למרות שלנו זה נראה בסדר?

לא כותבת מתוך ידע מקצועי או ניסיון, אז קחי בעירבון מוגבל.

מעלה רעיונות לכיוונים לבדיקה:

רגישות תחושתית

רגישות שמיעתית

וויסות

התנהגותי/רגשי נרכש.

ניסיתם למפות במהלך היום מתי זה מתחיל, אם יש טריגרים, איך היא בסביבות אחרות או עם דמויות אחרות?

מהתיאור שלך זה נראה שכנראה התחיל מקושי פיזי אבל עם הזמן זה פשוט הפך לצורה שבה היא מתקשרת. מציעה להביא איש מקצוע לבית שיצפה וינסה למפות את המוקד ולפי זה לנסות דרכי פעולה.

מחכה לעובדת סוציאלית שתנחה אותי בנושא, מעבר לזה יש לה חרדות קשות פחד מאנשים זרים , בקטע קיצוני אפילו אבל ביום יום בבית אין אנשים זרים שמסתובבים, זה רק אני/בעלי וכל הזמן יש בכי, גם בלילות מתעוררת ובוכה מלא ממש צרחות כאילו תירגעי מה נסגר

והיא די גדולה לא תינקות ממש, והיה תקופה שהייתה ממש בסדר אז לא ברור לי מה זה פתאום

בבית זה כל הבעיה סביב הבכי.

ושוב, מתארת פה משהו שהיה מגיל לידה , הפוגה ואז חזר שוב אבל בענקק לא בגדול

אני מותשת מאוד, כי עסוקה עד מעל הראש עם הבן ובטיפולים שלו ועכשיו להכניס גם טיפולים בשבילה מעייף אותי עוד יותר

אבל ברור מה שצריך שנעשה בשבילה

קורה חס ושלום במעון ולכן היא משדרת שוב מצוקה?

ונראה לי באמת תנסי לעקוב גם על התחום החושי. להבין אולי יבש לה העור במזג אוויר הזה, אולי משהו בבגדים, אולי רעש. 

איך היא מבחינת השפה שלה?

היא מדברת? מצליחה להביע את עצמה?

כי בגיל הזה לפעמים קושי שפתי יכול לגרום המון תסכול שמתבטא בבכי...

מצליחים להבין אותה, הנה עכשיו קמה בצרחות רק בקבוק מטרנה עוזר לה להירגע

אבל זה בכי של צרחות ממש, הזוי 

@בארץ אהבתי מספרת שהיא הייתה תינוקת מאוד בכיינית שזה פשוט היה בלתי פוסק

וחושבת שזה קשור לכך שכנראה היא הייתה רגישה להמון דברים (לאו דווקא הכי נפוצים). היא מתארת שאחרי שהיא שינתה את התזונה בבית באופן קיצוני אז הילדה נהייתה ילדה חדשה.

(היום ככל הידוע לי אין לה רגישויות מיוחדות.. אני צודקת?)

אני לא בדיוק יודעת מה הדברים שהיא זיהתה כרגישויות, אולי @בארץ אהבתי תדע לפרט יותר..

ואולי כדאי ללכת לאבחון רגישויות כלשהו, שמעתי על כל מיני שיטות מעניינות אבל לא התנסיתי אז לא זוכרת לפרט...

נשמע קשוח ביותר

אני מתעייפת רק מלקרוא את זה..

זה קשה💗 גורם לחוסר אונים ❤️❤️

אבל אם זה הסיפור, אז פחות מסתבר שתהיה חצי שנה של רוגע באמצע...

באמת היום אין לי שום רגישות באוכל. אבל כילדה אמא שלי שינתה מאוד את התפריט כדי להתאים לי את האוכל על פי ההנחיות שהיא קיבלה (דברים שהורדנו מהתפריט: כל דבר עם חומר משמר או צבע מאכל, מוצרי חלב פרה, וגם עוד כל מיני דברים שכשגדלתי יותר כן אכלתי אבל בתור תינוקת הם השפיעו לא טוב - בצל, פלפל, פפריקה, קקאו מוצריו, כרוב, ועוד, לא זוכרת הכל...).

היום חוויתי אצל הקטן שלי התקף בכי ממושך מאוד ויצאתי מדעתי וזה ממש נדיר אצלו (הנה השעה ואני כאן ערה בגלל זה)

אז באמת שמגיע לך חיבוק

זה לא פשוט בכלל

הלוואי וזה יפסק מהר אולי אפילו בלי שום טיפול כי היא פשוט תגדל עוד קצת ❤️❤️❤️

מכלול

טיפול רגשי שאולי יעלה על משהו

זה הכיוון שהייתי פונה אליו

וזה סיוט נוראי

רק לגבי זה שחזר לה עכשיו הבכי - יכול להיות שהיא לא מרגישה טוב?

הבת שלי (שהיום בת שלוש וחצי) הייתה תינוקת בכיינית מאוד מאוד, וכל מה שניסינו לעשות לא עזר. בסביבות גיל שנה היא נרגעה, אבל בכל פעם שהייתה חולה - הייתה לה נסיגה לבכי הבלתי פוסק הזה. (עכשיו ב"ה המצב קצת יותר טוב מהבחינה הזו, אבל עדיין לא קל)

בכל אופן, מצטרפת לאלה שאמרו פה לבדוק את הכיוון של הוויסות החושי. תבקשי מהרופא הפניה לריפוי בעיסוק (ובכלל לתהליך של אבחון בהתפתחות הילד), ואם את יכולה בינתיים באוופן פרטי ללכת איתה למרפאה בעיסוק שתבדוק אותה - זה יהיה הכי טוב. (כי בקופה התהליך לוקח הרבה זמן)

וחיבוק! טוב שלפחות יש לך ולה כמה שעות חופש כשהיא נמצאת בגן...

הבת שלך, מהרגע שנולדה,  כנראה חווותה אזעקות, שהייה במקלט, קימה באמצע הלילה

ובעיקר חשש, עצב, דאגה וחרדות מהמבוגרים סביבה.

היו ימים שהיה ממש אפשר לחוש את הדריכות באוויר.

תינוקות קולטים את הרגשות של המבוגרים סביבם.

ואם היא ילדה קצת יותר רגישה מהרגיל,

ייתכן שהיא קלטה רמות חרדה לא רגילות... וזה יוצא בבכי.

כדאי ללכת לטיפול (אפשר אלטרנטיבי) לראות אם זה יושב על זה, ואם כן  לשחרר את הרושם הראשוני בלא פשוט שהיא קיבלה על העולם 

וואי מאז שחזרנו הביתה היום היא לא סותמת את הפה, בכל סיטואציה תמצא על מה לבכות ולצרוח, לפעמים היא כבר מאבדת את זה, מעיפה חפצים, נושכת את עצמה, מושכת שיער, ממש צורחת כאילו שד נכנס בה, מפחיד לראות אותה

שהייתה תינוקת והיתה גם בוכה מלא ניסיתי טיפול מוח אחד וכאלה לא עזר אז עזבתי.

יש לי בבית 3 בנים מושלמים( גם היא מושלמת ומהממת כמובן) אבל אני יכולה להשתגע מזה, מצאתי את עצמי הולכת לחדר נושמת כמה נשימות להירגע וחוזרת אליה , היא גם מרביצה לאח שלה (בן 3 עוד מעט) וסתם לא נעים בבית, ומה השכנים יגידו?

לא ראיתי שיש לה בעייה של ויסות , כן יש לה פחדים מאנשים זרים ומקומות חדשים אבל לא שיניתי שום דבר לאחרונה, לא מבינה מה הסיבה שזה ככה התפרץ לה

איזה כיון יכול להוות בעיה פה? שאדע להתמקד בדבר ספציפי 1

וגם אצל רופא התפתחותי.

ועכשיו אני כותבת כאן מהחוויה שלי לבד:

הבת שלי, שדומה למה שאת מתארת, אובחנה עם אוטיזם (לא חשבנו בכלל בכיוון, פנינו להתפתחות הילד בגלל עיכוב בדיבור בכלל, לא חשבנו לברר שם את הנושא של העצבנות והבכיות שלה).

אני לא אומרת שגם הבת שלך על הרצף, אבל נראה לי שזה כיוון שכדאי לבדוק.

בכל אופן, אלה שמאבחנים אוטיזם הם המקצועיים ביותר, לפי מה שהבנתי, אז יש סיכוי שהם יצליחו לזהות במה מדובר גם אם זה לא אוטיזם.

הרבה הצלחה, יקרה! ובעיקר שתהיה התמודדות קלה עם המתוקה❤️

לא תקין? כי ההתפתחות שלה נראה בסדר, יש לה עיכוב בדיבר אבל לא משהו היסטרי.

הבן שלי שנה מעליה עם עיכוב רציני אז יודעת מה זה עיכוב התפתחותי

יכול להיות כל מיני דברים שמציקים, בין בגוף, בין בנפש, בין בקוגניציה... וצריך לברר.

לכן הכי טוב ללכת לפסיכולוג ילדים, שמבין גם בתחום הנפש וגם בתחום הקוגניציה וההתפתחות. (זה בהנחה שכבר שללתם משהו פיזי אצל רופא ילדים טוב)

(אגב, גם הבת שלי הדביקה די מהר את הפער בעיכוב בדיבור, ובכל זאת העיכוב שהיה לה באמת נבע מהאוטיזם)

עוד כיוון לבירור (כבר כתבו לך פה בעיקרון):

ילד רגיש מאוד. תנסי לקרוא על זה ולראות אם התיאור יכול להתאים.

יודעת שזה נובע ממשהו שאני סחבתי כל ההריון ובמיוחד בלידה.

בלידה הראשונה עברתי לידה שקטה היתה בת. אחכ נולדו 3 בנים והיא הגיע בסוף, ילדתי באותו תאריך בדיוק של הלידה השקטה. שם היה בת וגם פה

לא מאשימה את עצמי אבל כן יש פה נקודה חשובה שגם לי אישית מאוד קשה פה, אז אולי מקרינה לה בכל הנושא הזה

אולי אני צריכה לשחרר פה גם

ויכול להיות שגם לא.

אם את חוששת שזה קשור, אולי כדאי לך ללכת לטיפול רגשי בשביל עצמך, כדי לשחרר את הרגשות הללו?

זה תהליך ארוך, אבל יכול להיות שבסוף תראי גם תוצאות אצל הילדה❤️

יצא לי פעם לדבר עם מישהו שהיה רגיש מאוד למגע של הבגדים, אמא שלו - בלי אבחון - הבינה שהוא נרגע במים ועשתה לו אמבטיות ארוכות, כי זו הייתה הסיטואציה היחידה שבה העור שלו נרגע מהגירוי והוא הפסיק לצרוח.

בתור נער הוא כבר ידע להגיד מה מציק לו ולקנות בגדים מתאימים, לגזור תוויות מציקות וכו'.

אז אני לא אומרת זזה בהכרח העניין, אולי כואב לה משהו שלא הצליחו לאבחן, אולי יש לה רגישות לרעש או באופן כללי היא רגישה לכל דבר, או משהו אחר.

אבל לא לוותר למצוא את מה שמציק לה.

וגם תחשבי מה היה שונה באותה חצי שנה, כנראה יש שם איזה מפתח...

מטפלת אחרת? מזג אוויר אחר? בית אחר?

הורמוקס ואם לא יהיה שיפור נתחיל בירור מסודר, הדרכות והכל.

על אבחון אצל פסיכולוג ילדים שמומחה בגיל הרך

וגם אבחון מקיף בהתפתחות הילד

נשמע שיש קושי נפשי גדול שמפריע להיות ברגיעה

זה יכול להיות קשיים בויסות החושי והרגשי

ורמות חרדה מאוד גבוהות

תטפלו בזה

ויתנו לכם כלים בעז"ה

איך להתמודד ואיך לעזור לה

חיבוק על הקושי!

היא לא משתפת פעולה כלל?

אגיע איתה לאבחון והיא תישב עלי עם מוצץ ןלא תזוז , מנסיון

צריכה לקבל תור לשיחה אצל עו"ס בהתפתחות הילד, אבל נוירולוג ילדים יש תורים רק לשנה קדימה בערך, מה זה יתן לי? 

היה לנו אבחון של רופא התפתחותי, אצל ילדה ממש לא משתפת פעולה והרופאה הצליחה בסבלנות להגיע אליה, ובעיקר התבססה על תצפית שלנו משחקות או על התנהלות שלה במרחב.

אבל יש לה גם הרבה יקיצות, שינה לא חזקה הכוונה

לפעמים שהיא קמה בבכי בלילה רק בקבוק מטרנה מרגיע אותה

לה וכשהם עייפים הכל מתעצם. כמו אצלנו

אבל עדיין זה לא המקור בהכרח לבעיה, זה רק מטרגר אותה יותר

מציעה לנסות לחבק כשהיא נכנסת להתקף בכי. ממש שתרגיש שאת מחזיקה אותה בכל המובנים. זה עוזר להם לווסת לפעמים

אי אפשר לעשות את זה בזמן התקף של בכי חזק, היא ממש משתוללת ובועטת. ניסיתי, אני מכירה את השיטה

ובקצב הזה אצטרך לחבק אותה כל שעות אחהצ, כמובן שאני מחבקת מנשקת ונותנת את כולי אבל עדיין לשמןע בכי וצרחות 4-5 שעות אחהצ זה נוראי 

טוב?

האמת במצב הזה כרגע לא הייתי 'נלחמת' בבקבוק, אלא דווקא מנסה להציע לה בקבוק כשחוזרת מהמעון, ורואה אם משהו בהתנהלות משתנה( אם יש משהו שהיא אוכלת בכיף הייתי כמובן מציעה לפני בקבוק, אבל לא נראה לי שכדאי לפתוח חזית חדשה כרגע)

הבכי הזה היה מאז שהיא נולדה, הפוגה קצת וזה חזר שוב. עד שהיה תקופה שבאמת נהנהתי ממנה 

אם בדקתם את כל העניינים הרפואיים והכל תקין יש סיכוי שזה רגשי.

אני אומרת כי היתה לי ילדה בול כזאת שרק בוכה ובוכה ולא נותנת לי לחיות. וגם לה היה ריפלוקס... שמתי אצל סבא וסבתא אצל מטפלת עד גיל שנתיים  בכתה בלי סוף והתלוננה. גם היה לה הרבה דלקות בשתן הפה והטלפיים. היא ינקה הכי הרבה אצלי עד גיל שנה ו9 ואני הפסקתי את זה מיוזמתי למרות שרצתה עוד כי היתה אלי כמו דבק וכבר לא יכולתי...

שגדלה היא פחות בכתה אבל היתה מאוד רגישה וניגררה חברתית שלחתי אותה לטיפול רגשי בכיתה ג' והמצב שלה החברתי ישתפר פלאים (הפסיקה להציק ולהיגרר)

ברוך ה' היום המצב ישתפר אבל היא עדיין מחפשת צומי פעם ב...בכל מיני דרכים. אחים שלה לצערי אומרים לי מדי פעם אמא איזה מוזרה הילדה הזאת. מצד שני היא ממש התבגרה עוזרת לי עם אחים שלה הקטנים ולוקחת המון אחריות...

אז בעצם המצב ישתפר אבל טיפול רגשי הציל אותה. עקב חרדות גם שהיו לה.ששכחתי לציין קודם. ישנה איתנו עד כיתה ג בלילות. הביאה מזרון קבוע. היום אין לה פחדים בכלל. ההיפך. לא היה לנו פשוט איתה. ולא הייתי מושלמת ביחס שלי אליה כי הייתי צעירה עם מלא קטנים ויצאתי מדעתי לפעמים מהבכי שלה.היום הבעיה המרכזית שהיא לא אוהבת ללמוד בכל שאר הדברים היא מותק של ילדה. חוץ מהקטעים שנשארו של הצומי שמתנהגת במוזרות לפי הגדרת אחיה. אני לא מגדירה ... אבל זה סגנון של ילד יותר רגיש שצריך יותר הכלה אהבה ואולי טיפול רגשי בהמשך.

קיצר לדעתי תשבי איתה אחרי הגן/מעון תני לה  20 דק להיות עלייך. תחבקי אותה תתייחסי רק אליה. את בעזרת ה' תראי שיפור. ככה היה לי עם ילדה אחרת.. וזה היה פלא. הלוואי וזה יעזור בהצלחה יקרה מפז

קודם כל לתת לך כח להתמודד עם משהו כל כך לא פשוט.

הבת שלי בגיל הזה, והיא גם כן קשה מאד מאד בצורה קצת שונה אבל עדיין מאתגר וסוחט כוחות.

אני יכולה לתאר לעצמי את הרגשות שעוברים עליך, התסכול, החוסר אונים, הרחמים, הכעס, העייפות, הכל

זה מתיש וזה סוחט. אבל אם מצליחים לגייס אסטרטגיה, למילוי כוחות שלך, להקניית כלים בשבילה, גבולות ומילוי צרכים, יש תקווה ויש תקנה.

זה לא נורמלי, במובן הכי שטחי של המילה.

אבל יכול להיות נורמלי למי שסובלת מהפרעת קשב, חרדה, בעיות בוויסות רגשי או חושי

אני לא יודעת אם אפשר לאבחן בגיל הזה, אבל זה נורמלי בהקשר של - את לא משוגעת, זה קשה מאד, קשה יותר מהרגיל והגיוני מאד שתרגישי איך שאת מרגישה

חיבוק גדול

ואם תרצי המלצה להדרכה את יכולה לפנות בפרטי

אז קודם כל- חיבוק! (ואטמי אוזניים...)

לאחרונה הבן שלי בן השנתיים גם בתחיל לצרוח שנהיה לי צלצולים באוזניים...

ואי אפשר לדבר איתו, לתת לו, להרגיע אותו... שיהיה בריא.

משהו חדש שלמדתי וראיתי שעוזר (אבל צריך הרבה כח וידיים פנויות)

לחבק אותו חזזק חזק אלי למשך דקה או אפילו יותר. אני מרגישה איך הוא מתרפה לי בידיים. קצת מנענעת אותו וכשהוא נרגע מנסה להסיח את דעתו.

כל לילה ממש כל לילה, יש קימה 1-2 של צרחות ובכי לוקח מלא מלא זמן להרגיע אותה  , לעיתים בקבוק עוזר לעיתים לא. היא יושנת מקופלת עם הרגליים , אולי זה תולעים? אחכ בהמשך הלילה היא יושנת טוב

שאני מסתכלת אני לא רואה תולעים

מה אומרות המנוסות? אף פעם לא היה לה תולעים (לאף אחד אצלינו ב"ה)

אולי לקחת לרב צדיק שיתן לה ברכה?

נשצע שיש לה לחץ מאנשים זרים ואולי גם בלילה היא צורחת מפחד מסויים?

עשינו לה פדיון נפש לא מזמן

בערב נכנס לי מחשבה על תולעים, בגלל שאף אחד מילדיי לא סבל מזה אז לא יודעת

מחר בבוקר יש לנו תור לרופא אבל עד אז...

רוב הסיכויים שזה זה באמת

הלוואי שנסיים עם הבכי הזה, לא בריא לאף אחד

מקבלים מלא הודעות למה יש בכי מהבית, לא נעים בכלל אבל מה לעשות שיש ילדים שנולדו לבכות ועוד במיוחד שיש משהו מציק להם ולא יןדעים מה

מתביישת לצאת מהבית כבר

הם שומעים דברים חריגים ומוודאים איתכם שאתם יודעים מזה.

אם הם היו חושדים בכם, לא היו שואלים אתכם מה קורה..

האמת כל הכבוד להם על העירנות והלוואי וזה יציל ילד אחד במדינה זה שווה את כל הנדנודים לאלפי הורים אחרים.

(מבינה לגמרי איך זה מרגיש אצלך, ולמה אין לך כוח לעוד חזית, לגמרי מובן 😘)

מהבית שלהם יש כל היום צרחות של ההורים על הילדים ובכי , אני מעולם לא צעקתי על הילדים אז אין צעקות שלנו

אבל כאב לי מאוד הקטע הזה שאצליהם אפשר חופשיי אבל אצל אחרים זה חריג

בעלי תמיד אומר לי בבית שיש צעקות של הילדים וההורים רגועים הכל בסדר

בבית שההורים צורחים משהו לא בסדר

ומה יש לך להגיד על הצרחות וצעקות שנשמעות מהבית שלכם?

שלה למח אחד וזה מאוד עזר שהיא היתה בהלם!

יש אחת מבוגרת ומאוד מומלצת בירושלים שעושה את זה גם במחיר ממש לא גבוה

תשלחי לי הודעה בפרטי ואשלח לך פרטים

ואחד הדברים המדהימים בה - שאם היא רואה שמוח אחד לא מתאים למקרה שבשבילו הגיעו אליה, היא אומרת את זה בלי לחשוש וגם לא גובה תשלום או לוקחת רק תשלום חלקי.

@shiran30005 - הלוואי שתמצאו מה שיעזור לכם, בלי יותר מדי חיפושים!

חוץ מבזבוז כסף לא יצא מזה כלום

גם עלי ניסיתי אצל מס מטפלות

אבל תודה

כנראה שבאמת היה לה תולעים. קיבלה טיפול יומיים והשבוע ניתן את המנה האחרונה. ב"ה מיליון פעם קיבלתי את הילדה המהממת שלי חזרה 🥰

נתתי גם לבן הגדול יותר שהתלונן על כאבי בטן וגם לו זה עבר.

אז תודה לכם 🫶

כל כך שמחה שעליתם על הבעיה, ושהיא קלה לפתרון!

מקווה שלא יהיו לה יותר תולעים, ואם כן חלילה - אז כבר תדעו מה לעשות...

(מעניין אם זה קשור לתזונה שלה...)

יש לה שקד שקד שלישי מוגדל וירידה חדה בשמיעה, אנחנו בבירור ומעקב אמרו לי שיש קשר הדוק לזה לבעיות אכילה.

אז כשנלך לניתוח שיגידו אולי גם הנושא הזה יהיה מאחורינו.

אבל כן יש לה גם בעיות רגשיות שמשפיע על האכילה שאני צריכה לטפל בזה

אף פעם לא אמרו לנו את זה... (לבת שלי גם היה שקד שלישי מוגדל ובעיות בשמיעה, ובאמת היא לא הייתה אכלנית גדולה, אבל אף אחד לא אמר לנו על ההקשר הזה...)

בכל אופן, מניחה שתזונה לא טובה משפיעה על התפתחות התולעים. אז באמת יש תקווה טובה שאם תטפלו בשמיעה ובשקד השלישי - כל הבעיות ייפתרו בע"ה...❤️

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו