יש לי רכב חברה עם דלקן וכביש 6.
גיסי ביקש את הרכב לשבת, זה חסכון בשבילו של לפחות 300 שח (רכב+ השכרה+ כביש 6)
ו.. קשה לי לתת.
אני כן נותנת את הרכב לאנשים אחרים במשפחה, אבל איתו ספציפית קשה לי.
גם כשהיה לנו רכב שלנו נתנו להם המון פעמים, (גרים לידינו ובלי רכב)
ואיכשהו ההתנהלות איתם קשה לי
לא יפה להגיד אבל הם לא מכירים טובה כ"כ.
מלא פעמים לקחו את הרכב לנסיעות קצרות בתוך העיר, בחיים לא הציעו משהו. לא מדברת על כסף, אפילו שוקולד. בסוף גם בתוך העיר זה דלק...
כשעברו דירה (בלי ריהוט) ממש יומיים עשו את כל הסידורים וההעברה ברכב שלנו, בסוף קנו לנו עציץ מלאכותי ממקסטוק. בלי מכתב אפילו. אני לא מזלזלת אבל זה עולה 10 או 15 שקל,
ברור שהדלק עלה לנו יותר מזה, מינימום 50 שקל... מלא הלוך חזור לרחוב ליד אבל בתכלס זה שעות.
שלא לדבר על זה שיום אחרי גילינו תקלה בתא מטען, הם טענו שאצלם לא היה ובעלי עצר את הדיון פה. אבל אני יודעת שהרכב נסע עם תא מטעם פתוח ומלא ציוד שעות, סביר שזה נגרם על ידם.
אפילו לא שאלו כמה עלה התיקון (400 שח..)
בעלי אדם מאד רחב לב. מבחינתו חלק מחווית הבעלות על משהו- זה היכולת לתת אותו לאחרים
זה אף פעם לא על חשבוני- אם הוא מתנדב לתת את הדירה לשבת לוקח על עצמו נקיון וארגון פינת שתיה, אני הראשונה שהוא מפנק אותה והצרכים שלי לא מקופחים
אבל הוא באמת טבו לב יותר ממני
מבחינתו אין סיכוי לא לתת, כאילו- איז כיף שיש לנו רכב שכל כך יכול לעזור לאחרים, ואנחנו לא מתכננים לנסוע השבת אז למה לא בעצם
ולי, ספציפית לגיס הזה, קשה לי לתת.
בעלי אמר שאני אחליט כי הוא לא יכול לתת משהו שלי.
תעזרו לי להיות טובה
אני יודעת שלא אמורים לחכות לתמורה אבל אפילו תודה יפה, אני יודעת שהם בראש שלהם אומרים 'מה למה שלא יתנו לנו הרי זה לא עולה להם כלום'
אבל מי שיש לה רכב בטח יודעת שזה כמו הרגשה של קצת לתת את הבית, יש לי שם דברים שלי, משקפי שמש סוכריות חמוצות, הכסא שמכוון בדיוק לגובה שלי,
לי יש פה חווית נתינה- ולהם אין הכרת הטוב על זה
אם אני נותנת זה בידיעה שלא יעריכו בליבם ולא יגידו תודה
(שמה בצד את הדיון אם יש או אין להם כסף, זה לא אמור להיות חשבון שלי. הם בוודאי לא מסכנים ברמה שזה יציל אותם, וכשהיה להם תקופות קשות תמכנו בהם בסתר דרך הקופה של השכונה)
