לו או חילוני שיכול לעשות מה שבא לו, אבל בסוף זה הגדלות והאמת להיות נטוע בקודש ולרומם את החול.

זה מאוד מאוד קשה ומסובך, אבל "לא נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך".

אין לי פומו, יודעת שאם ארצה כל האפשרויות פתוחות לפניי לעשות שינוי ולרעות בשדות זרים.

נולדתי וגדלתי חרדית

הרבה שנים אני כבר לא

סללתי את דרכי מחדש

אבל השתייכות העבר משפיעה עלי

(בעלי והילדים חרדים)

ואשתי בערך באותו סטטוס שלי.

אבל את הילדים כבר גידלנו בצורה דתלית לחלוטין (עם הרבה ניחוחות ילדות ואווירה משפחתית חרדית, שזה לא מפריע לנו)

יש המון יופי במגזר שגדלתי בו וצדדים שפחות.

לוקחת מה שטוב לי ואפילו מעבירה לילדים דברים שחשובים ומרגשים אותי למרות שלא לגמרי מאמינה בהם.

ואין פומו לשום דבר. יכולה להשיג וללמוד כל דבר.

וברור לי שיש מה לקחת מכל מגזר ומכל עדה...

אהבת ישראל, להילחם עבור ערכים שחשובים לי, לא חסר...

ולהילחם עבור ערכים- מהקפלניסטים, מהפלג הירושלמי, מנערי הגבעות...

מוותרת במקום בו צריך לא לוותר?

למי?

(בנוסח ספרדי כמובן), את הקלילות והאתלטיקה של האתיופים, את הבצקים והחינגות של התימנים, את הבלונד והעמידות לקור מיוצאי בריה"מ, את הטישים מהחסידים, את הלימוד מהליטווקים, את הנשמה מהקרליבכים, את השמחה מהננחים, את העמקות מהקוקניקים, את העזות מנערי הגבעות, את התפילין מהזילברמנים, וכמובן את הכותל הדרומי מהרפורמים.

אחרי ששתיתי אקונומיקה בכתה י"א, הישיבה חייבה אותי לפגוש פסיכולוג.

הפעם, אמא שלי אמרה שהיא כבר לא סומכת על הפסיכולוגים שהרבנים שלי מפנים אותי אליהם, ולכן היא רצתה שאלך לפסיכולוג שהיא מכירה מהעבודה שלו.

אותו הפסיכולוג לא הסכים לטפל בי, בלי שאביא לו אישור של פסיכיאטר לכך שאני צריך טיפול פסיכולוגי ולא טיפול תרופתי.

מפה לשם, הלכתי לפסיכיאטר לקליניקה הפרטית (חלילה שיהיה רישום בקופת החולים שהלכתי לפסיכיאטר... שששש... צריך לשמור על תדמית של משפחה מושלמת).

סיפרתי לפסיכיאטר על קורותיי, ועל הסיבה שבגללה הגעתי אליו. זאת הייתה למעשה הפעם הראשונה שאיש מקצוע באמת הקשיב לי, ולא הכניס אותי לשבלונה שהוא בנה לעצמו (וגם... הפעם הראשונה שהלכתי לאיש מקצוע חילוני).

כשסיימתי לספר, הגיב לי הד"ר "אם היית חילוני, היית בועט אותך מהחלון ואומר לך שהכל בסדר אצלך, אתה לא צריך ממני כלום. הבעיה היא שאתה דתי, ואצלכם מסבכים כל דבר...".

אם נולדתי בדת הנכונה

בעידן הנכון

בכוכב הלכת הנכון...

להיוולד דת"ל זה להיוולד פרווה. אתה לא כלוא בחילוניות ולא בחרדיות. האפשרויות פתוחות בפניך

לפעמים יש לי הרהורים "מה אם", אבל אני מתנער מהם מהר מאוד.

איתו הרבה חסרונות

כלומר אם זו מחשבה שבאה להגיד לך אולי תנסה ליישם את זה בפועל או סתם מחשבה..

ממה שאתה אומר אני מבין שזו האופציה הראשונה..

זאת אומרת להיות ילד בחיידר של קרלין, או ילד שגר בחווה, או קיבוצניק, או בבוהמה התל אביבית או במשפחה אחרת, אבל אחרי לא הרבה זמן אני יודע לברך על המקום המדויק שבו נולדתי.

דווקא אני כל הזמן מיישם את זה. אני באמת מרגיש שייך להרבה מקומות ונהנה מכולם. ויחד עם זה שמח בנקודת מוצא שלי

דבר אחד היה שונה.. וזה בשבילי הכל אז כן.. הייתי רוצה להיוולד למקום אחר.

אחד הקשיים המרכזיים שלי בחיים כרגע נובע בעיקר מההשלכות של הסביבה שבה נולדתי. 

לכן ברור שבדיעבד אני מצטער שלא נולדתי במקום אחר. עם זאת, יש היתרונות גדולים מאוד בלהכיר את העולם מנקודת המבט שיש לי עכשיו מאשר למשל להיוולד ישר לבית חרדי למשל..

אני מאוד אוהב את צורת ההסתכלות שלי היום, לא נראה לי שהייתי מגיע לתובנות הללו אם הייתי גדל במסגרת אחרת.

הכוונה היא בעיקר מחשיפה לדברים לא טובים בדרך שבה גדלתי.

החשיבות של המגזר ומבין למה הוא דתי לאומי ולמה זו הדרך הנכונה ביותר
 ממילא הוא לא מרגיש שהוא מפספס משהו והוא גאה להיות דתי לאומי.

לא הרי זה כהרי זה

לא תיכון דתי עין הנצי"ב כישיבה קטנה שלום בנייך

בעיניי זה ממש לא משנה איפה גדלת, מכל מקום יהיה לך שריטות ומכל מקום יהיה את הדברים שבנו אותך. 

כי התימנים היהודים הם משבט יהודה

פשוט דתיים בלי מגזר

הערך המשותף הוא אמונה בה' ולאומיות כזה, זה הדברים הברורים מאליו שגיליתי שזה לא בכל חברה מובן מאליו

שהם לא באמת מגזר

כל מוסדות הלימודים אשכנזיים

שזה אומר מגזר מסוים 

ואז לא באמת הרגשתי שייכת באף מקום

אבל יש משהו ב.. להיות במצב הזה. כלומר.. כשכל הדרכים נראות חסומות.. אתה ישר מגיע לדרך המלך.

ואו.. יצא לי פה משפט פיוטי משהו. אני מתכוון להגיד שאולי זה דווקא טוב שהדלתות נסגרות בפניך.. זה ממקד אותך בלהתדבק בה' ולהרגיש שאתה אתו וזה מספיק לך.

כמו דוד המלך...

לא, בעצם זה לא עשה אצלי את אותו אפקט. זה תסכל אותי מאד. לקח זמן עד שלמדתי להתמודד והשלמתי עם זה...

זה באמת מאוד קשה. אחד הדברים הכי חשובים זה שיהיה לך את המקום שלך שבו אתה מרגיש שייך.

אבל זה חלק מהקושי שהנשמה עוברת כאן.. עם כל הקושי והסבל .. יש נקודה בסוף היום שאני מרגיש .. ואו.. זה כן היה מועיל .. זה עשה לי משהו בנפש שנתן לי שיעור לראות את הדברים מכל מיני זוויות שלא יכולתי לראות קודם לכן. 

הזכרת את דוד המלך.. יש איזה מישהו באיזה קו, לא יודע אם מישהו פה יודע בכלל מזה קווים חח הכל היום דיגיטלי.

אבל .. יש איזה קו אחד שאני מאזין לו בנושא גאולה וכל זה. אז פעם הזכירו איזה יהודי אחד שעלה לקו והשאיר הודעה מרגשת שאנשים דמעו ממנה. 

לא ממש הבנתי על מה הרעש.. אבל אחרי איזה שנה ומשהו שוב העלו את ההודעה ופשוט בכיתי. הוא כינה את האנשים שאנחנו קוראים להם ללא מגזר.. "היהודים של דוד המלך" .....

הוא תיאר שם את כל המסלול שלו שהוא לא קיבל יחס במקומות שונים..וגם נשאר רעב פעם אחת.. כמובן לא מתוך טרונייה.. רק תיאר את המסלול שהוא עבר.. זה היה באמת מרגש. אז... אני מרגיש זכות להיות בתוך הקבוצה הזו.. היהודים של דוד המלך.. זה יפה.

גם הינוקא עבר משהו דומה וזה מה שיצר אצלו את הקירבה והדבקות הגבוהים האלה לה', עד לרמה שהברכות שלו מתקיימות.

יש אנשים שחשוב להם להטיל ספק בכל דבר, שמעתי פעם ש"הרב מבריסק" (הרב יצחק זאב סולובייציק), ניהל את הבית שלו בצורה שכל הזמן צריך לשאול שאלות, לחשוב ולחשב לבד. גם הילדים שלו היו לבושים בצורה שונה מהמקובל בישראל (של אותם ימים) כדי שתמיד יצטרכו תמיד לחשוב מה נכון ומה טוב.

מודה שבאופן אישי אני לא ממש מתחבר לזה. אני כן חושב שיש איזה עוגן שצריך להישען עליו, לפחות רוב האוכלוסייה צריכה את זה.

לגבי מרן הינוקא, ככל הנראה הסיפורים על ילדותו-נערותו הם שקרים או עיוותים או חצאי סיפורים. הוא תובע את כל מי שמספר את סיפור חייו האמיתי (ולא בגלל שהוא מנסה להיות צדיק נסתר).

וברכות יכולות להתקיים על ידי כל אדם. חזל מציינים כמה הדיוטות שבירכו את גדולי עולם והברכות התקיימו. לדוגמה ארוונה היבוסי שבירך את דוד המלך. ראי גמרא מגילה טו,א

הפסקה הראשונה אני מסכימה אבל לא הבנתי איך זה קשור

אתה יודע שיכול להיות שאתה מוציא שם רע ברבים ועוד על גדול דור?

לא יודעת מה מספרים עליו, יודעת מה ראיתי שהוא אומר בראיון בעצמו על עצמו. 

וברכות יכולות להתקיים ע"י כל אדם?! באופן קבוע?! ממש לא...

זה שיש לרבנים שונאים לפעמים, זה לא חדש. תזהר כשאתה אומר דברים ככה גם בלי הוכחות וגם אולי ללא תועלת.

הפסקה הראשונה עסקה בכך שאדם שחווה חריגות חברתית,יש לו הזדמנויות לחקור ולחמוד על עצמו.

אם הבנתי נכון לזה התכוונת. וזו אמערה מאטד חשובה לאותם אנשים טובים וחכמים שחוו קשיים ומצאו את עצמם עם הגבה טינות. צריך לדעת שבסופו של דבר הכל בהשגחה פרטית, וכל הכאב הביא בדיעבד הרבה תועלת אישית וציבורית בס"ד.

לגבי הפסקה השנייה, יש לי מסמכים שמתעדים את מה שאמרתי (גם אני הייתי סקרן כמוך, שאלתי שאלות ושלחו לי את התשובות...).

הגמרא שציטטתי נמצאת במסכת מגילה כפי שציינתי, את יכולה לעיין שם.

לגבי תמיד או לא תמיד, מניסיוני, אף אחד לא מבטיח ש100% מהברכות שלו מתקיימות.

הבנתי👍

לגבי הינוקא- מעדיפה לא להכנס לזה בכוח וחושבת שעדיף כמה שפחות לדבר (כל עוד אין פה נזק שצריך להציל ממנו אין סיבה סתם להגיד דברים רעים וכו')

תכלס מה אכפת לנו.

בפרט שזה לא הנושא כאן

דתי בלי מגזר.. אחח

זה יפה אבל החיסרון זה שמאד קרובים לחילוניות. צורכים הרבה תרבות הגויים, והכוכבים זה תרבות הגויים, וזה כאילו לא להיות דוס על מלא, קצת אובר תמימות(:

זה לא אותה תמימות

סתם נו

תסתפק בזה

הנושא הזה רגיש לאנשים

אני לא רוצה לדבר על מגזרים, דיברתי יותר מדי.

מרוצה שנולדתי בציונות הדתית. אבל נולדתי בסביבה יחסית לייטית, והיית שמח אם הייתי נולד בסביבה תורנית יותר. למרות שיש לזה גם ייתרונות.

לא מרגיש התלבטות ופזילה לחרדים או לחילונים.

אבל כן אף פעם לא יציב על המיקום המדוייק בתוך הציונות הדתית במיקום המדויק שעל הספקטרום התורני-לייטי או השמרן-ליברלי

קצת חבל לי שאני לא ממש יכולה לשמר את זה כרגע בסגנון שאני רוצה

נעביר לילדים את מה שחשוב בע"ה

וזה כולל לימוד בכבוד מדרכו של כל מגזר ומכל אדם.

הלוואי והייתי חרדי, האמת מתלבט על זה מאוד.... נולדתי בבית דת"ל אבל שגם מכירים הרבה את העולם החרדי, אנחנו אנשים על הגבול שחיים בכל העולמות... אבל חיים לעצמנו לא קשורים לקהילה, ככה גם כל אחד מהאחים יצא משהו אחר... לאחרונה נתקפתי רצון עז להיות חרדי... אם כי אני יודע שלא הייתי מסתדר כלל עם החינוך שם, ולעבור עולם זה עוד יותר מורכב, תמיד תיחשב סוג ב'... אע"פ שבהשקפה אני כן דת"ל בגדול... העולם החסידי מאד מושך. יותר שלימות , יותר אמת, יותר ברור החיים. ובעיקר, הדשא של השכן ירוק יותר... 

בשביל זה

במשפט האחרון שכתבת. אצה בעיקר מסתכל על הדשא של השכן.

בתור אחד שהיה בחרדי ובמקומות היותר טובים, אני מרגיש ממש הפוך ממך. אבל לא אהרוס לך את הפנטזיות.

מה שכן - לגבי להרגיש סוג ב, אתה מבחוץ לא מבין את המשחק. במגזר החרדי (בדגש על ליטאי) כולם סוג ב, כולם כולל כולם, וכל אחד מחפש כמה שיותר דרכים לשלוט על השני. ככה זה עובד.

גם אין לך מה לחשוש שלא יקבלו אותך. אם אתה בחור חכם עם ראש על הכתפיים ואתה מוכן לשחק את המשחק, אתה יכול לעבור בכל שלב למגזר החרדי, תחליף שם פרטי ושם משפחה (בהנחה שנולדת לגזע הנחות או שאתה עם שם מעוברת רחמנא ליצלן), תסגל עמדות קיצוניות ופנאטיות ותעשה כל היום פרצופים של אוי אוי אוי. די בקלות תגיע למקומות הכי גבוהים במגזר הזה. כך שממש אין לך מה לחשוש.

ברור שככה זה אצל הליטאים, אין לי שום עניין להיות ליטאי. כל כוונתי היא על החסידים. השם משפחה שלי הוא אשכנזי טוב גם כך...

אז בהחלט, אם אתה בעניין לתפקד כחסיד (כלומר להיות עוד אובייקט קטן בקהילה ששולטת עליך לחלוטין, ויש לך אדמור אחד שהוא המילה הראשונה והאחרונה בכל(!!!) נושא בחייך, ושאתה וילדיך תיסחרו כמו בשוק בשר לפי האינטרסים של הקהילה). אז מצוין! למה אתה מחכה?

אנשים שאני הכרתי שרצו להשתלב בחסידויות, זה היה להם די קל ופשוט, ואלה מהם שסה התאים להם - נהיו במהירות חסידים מן המניין.

המון הצלחה חבר! 

כל פעם כשאני מצליח לצאת ממנו, אני מופתע כל פעם מחדש.

ת'אמת, שזה לא בדיוק 'מצליח' אלא שהשם מוציא אותי ממנו.

אבל נשמע מסקרן הנושא

מעצמי אני לא מתייאשת (כנראה) אף פעם

אני יודעת שתמיד יש דרך להשיג את מה שאני רוצה

לפעמים זה לוקח זמן למצוא/ ליישם אותה

מאחרים כן

אני לא נותנת צ'אנס שוב ושוב

אני לא מצפה מאנשים לעשות אחרת ממה שהם תמיד עושים 

לגבי עצמי.

השאלה היא אם זה נכון ו/או מציאותי ומעשי

במילים אחרות

סטנדרטים גבוהים

עצמיים ומאינטרקציה עם הסובבים

באופן מעשי זה אומר לסמוך בעיקר על עצמי

להבין יתרונות/ חסרונות של הסובבים

ולפעול בהתאם 

לפעמים לוקח שנים כדי להבין את עומק הייאוש שאתה מיואש ממישהו אחר..

אני מבין שאת מהוותיקות פה

קמתי במצב רוח קרבי..

אשמח להבין מה הפריע לך, כי אני לא ראיתי שום בעיה במה שכתבתי.

(אני גם לא מגיב פה הרבה בכללי...)

ולא את ציבור הבית שלך.

אולי יש קבוצה של חברים מסביבך שזה השיח בה, אבל זה לא מה שעובר על הציבור כולו, לא מה שקורה בעיתונים החרדיים, לא מה נאמר אצל הרבנים, לא מה שהיה במשך היסטוריה שלמה.

ויש לציין שאתה שם אותנו במילכוד, כי אם נהיה "נגד" מה שאתה אומר אז זה פוגע בך, ואם נהיה "בעד" אז אנחנו נעשה שקר בנפשנו.

תוכל לעזור לנו להבין איך לשוחח איתך?

יש לציין שגם אני מתמודד עם השאלה הזו, בקשר לאיך לתקשר עם עצמי

וגם תלוי בזמנים.

לאחרונה נגע בי השיר "שווים"

יש לי מלא שירים וזמרים

כל שיר כמעט ונוגע בי לא משנה באיזה שפה..

אבל יש זמר שאני ממש אוהבת

זה רון בוחניק

כולם פתאום עוברים שינויים ביחד

את יכולה להרגיש. קודם כל.

אפשר להציע/להזמין. אפשר לעשות את 'העבודה' בצד שלך. אבל בצד שלה,  אם היא לא רוצה אין באמת משהו שאת יכולה לעשות. זה שלה.

לכתוב. שוטף. בלי הפסקה. לפחות 5 פסקאות.

אבל לצערי שמעתי על כמה סיפורים כאלה, שהמקור שלהם היה איזו חוויה לא נעימה מלפני הרבה שנים. אולי בעלך החמוד עשה משהו ששידר משהו... (לפעמים זה איזה תת מודע מדברים מהילדות, שמעוררחם אצלה קנאה או כאב כלשהו. כל עוד את הקטנה, יש יותר סיכוי שאת לא זוכרת/מודעת להכל).

את יודעת מה פער הגילים ומה הגיוני וכדו'.

בכל מקרה, אין המון מה לעשות עם הדברים האלה. נשמע שאתן חיות בטןב למרות הקרירות הזו, אז אולי אפשר להניח לזה ככה...

יכול להיות חוויה ישנה, אבל יכול להיות יותר אופי שמשהו באופי שם נח לה יותר מהאופי במשפחה.

לא רוצה לפרט אבל מישהו מהמשפחה- שאני מאוד מאוד אוהב ורוצה קשר חי- לא כל כך קשור אליי בלשון המעטה, בשלב כלשהו פתאום קלטתי שמאז שהתחתן כשמגיע אלינו שבתות לא היה אומר לי שלום ישיר/נותן איזה חיבוק/ אפילו לא מיישיר מבט. לאחים אחרים כן.

אותו דבר כשהיה הולך, כואב לי מאוד. ברור לי שלא ממקום רע.

פתאום גם קלטתי שהמון דברים שאני עובר לאחרונה הוא אפילו לא מודע אליהם. אפילו ברמה הטכנית ובטח שלא בקטע ריגשי.

הוא גם מאוד מאוד מחובר למשפחה של הצד השני ומרגיש שם בבית (כל הכלות והחתנים שלהם זה ככה)..

אבל יש כמה דברים שדי ברורים לי לוידע למה אבל נראלי אין היגיון בלא להסכים עם זה.

כמובן הכל רק לדעתי והרגשתי..

א- לומשנה כמה הוא מרגיש טוב עם המשפחה של הצד השני, ברור שכמו שהוא חסר לי ככה אני חסר לו, אין תחליף למשפחה, אח או אחות, לכן, אם אנחנו מדברים על חוסר אמיתי, שהוא לא רק דמיון בראש שלי ברור שגם הצד השני סובל מהמציאות הזו ורוצה משהו אחר..

ב- בחיים בחיים אני לא אסכים עם אמירה של לא נורא תוותרי ותמשיכי ככה, סך הכל אין מריבות.. (לפעמים חוסר קשר כואב וקשה הרבה יותר ממריבה, וגם אם לא), ברגע שיש תביעה (דו צדדית, ושוב, כנראה שיש) לקשר עמוק, אם לא נרווה את זה, זה לעולם לא סתם 'יירגע'.. זה יעני תביעה בנפש שתישאר..

ג- אז לעצמי אני אומר.. קודם כל לא להתייאש מהקשר. ואז גם לא לכעוס על הצד השני.

ד- אולי לאט לאט לפתח איתה קשר. אבל ממש לאט בהדרגה, לשלוח הודעה, להגיד שלום. ומתישהו אפילו לדבר על עצם הניתוק. לצערי בשלב די עוד אין לי ניסיון..

בהצלחה ממש!

האמת, סורי אבל נחמד לדעת שיש עוד איתך בסירה..

פשוט הרגשתי הזדהות ממש חזקה עם המון פרטים שכתבת. וכמה תגובות, סליחה, אבל נראות לי ממש מוטעות שיובילו לעוד כאב וחיים פחות בריאים..

ממש מקווה להצלחתך

זה נראה כאילו תוצאה של מה שהיה בבית ההורים קודם.

זה מאד מוערך שאת מרגישה את החוסר ואת זה שצריך אחרת.

האם לדעתך אפשר לבנות קשר חדש?

את רוצה בזה?

דווקא אחרי הנישואין מגלים כמה אנחנו צריכים את האחים שלנו הרבה יותר מאי פעם..