לו או חילוני שיכול לעשות מה שבא לו, אבל בסוף זה הגדלות והאמת להיות נטוע בקודש ולרומם את החול.

זה מאוד מאוד קשה ומסובך, אבל "לא נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך".

אין לי פומו, יודעת שאם ארצה כל האפשרויות פתוחות לפניי לעשות שינוי ולרעות בשדות זרים.

נולדתי וגדלתי חרדית

הרבה שנים אני כבר לא

סללתי את דרכי מחדש

אבל השתייכות העבר משפיעה עלי

(בעלי והילדים חרדים)

ואשתי בערך באותו סטטוס שלי.

אבל את הילדים כבר גידלנו בצורה דתלית לחלוטין (עם הרבה ניחוחות ילדות ואווירה משפחתית חרדית, שזה לא מפריע לנו)

יש המון יופי במגזר שגדלתי בו וצדדים שפחות.

לוקחת מה שטוב לי ואפילו מעבירה לילדים דברים שחשובים ומרגשים אותי למרות שלא לגמרי מאמינה בהם.

ואין פומו לשום דבר. יכולה להשיג וללמוד כל דבר.

וברור לי שיש מה לקחת מכל מגזר ומכל עדה...

אהבת ישראל, להילחם עבור ערכים שחשובים לי, לא חסר...

ולהילחם עבור ערכים- מהקפלניסטים, מהפלג הירושלמי, מנערי הגבעות...

מוותרת במקום בו צריך לא לוותר?

למי?

(בנוסח ספרדי כמובן), את הקלילות והאתלטיקה של האתיופים, את הבצקים והחינגות של התימנים, את הבלונד והעמידות לקור מיוצאי בריה"מ, את הטישים מהחסידים, את הלימוד מהליטווקים, את הנשמה מהקרליבכים, את השמחה מהננחים, את העמקות מהקוקניקים, את העזות מנערי הגבעות, את התפילין מהזילברמנים, וכמובן את הכותל הדרומי מהרפורמים.

אחרי ששתיתי אקונומיקה בכתה י"א, הישיבה חייבה אותי לפגוש פסיכולוג.

הפעם, אמא שלי אמרה שהיא כבר לא סומכת על הפסיכולוגים שהרבנים שלי מפנים אותי אליהם, ולכן היא רצתה שאלך לפסיכולוג שהיא מכירה מהעבודה שלו.

אותו הפסיכולוג לא הסכים לטפל בי, בלי שאביא לו אישור של פסיכיאטר לכך שאני צריך טיפול פסיכולוגי ולא טיפול תרופתי.

מפה לשם, הלכתי לפסיכיאטר לקליניקה הפרטית (חלילה שיהיה רישום בקופת החולים שהלכתי לפסיכיאטר... שששש... צריך לשמור על תדמית של משפחה מושלמת).

סיפרתי לפסיכיאטר על קורותיי, ועל הסיבה שבגללה הגעתי אליו. זאת הייתה למעשה הפעם הראשונה שאיש מקצוע באמת הקשיב לי, ולא הכניס אותי לשבלונה שהוא בנה לעצמו (וגם... הפעם הראשונה שהלכתי לאיש מקצוע חילוני).

כשסיימתי לספר, הגיב לי הד"ר "אם היית חילוני, היית בועט אותך מהחלון ואומר לך שהכל בסדר אצלך, אתה לא צריך ממני כלום. הבעיה היא שאתה דתי, ואצלכם מסבכים כל דבר...".

אם נולדתי בדת הנכונה

בעידן הנכון

בכוכב הלכת הנכון...

להיוולד דת"ל זה להיוולד פרווה. אתה לא כלוא בחילוניות ולא בחרדיות. האפשרויות פתוחות בפניך

לפעמים יש לי הרהורים "מה אם", אבל אני מתנער מהם מהר מאוד.

איתו הרבה חסרונות

כלומר אם זו מחשבה שבאה להגיד לך אולי תנסה ליישם את זה בפועל או סתם מחשבה..

ממה שאתה אומר אני מבין שזו האופציה הראשונה..

זאת אומרת להיות ילד בחיידר של קרלין, או ילד שגר בחווה, או קיבוצניק, או בבוהמה התל אביבית או במשפחה אחרת, אבל אחרי לא הרבה זמן אני יודע לברך על המקום המדויק שבו נולדתי.

דווקא אני כל הזמן מיישם את זה. אני באמת מרגיש שייך להרבה מקומות ונהנה מכולם. ויחד עם זה שמח בנקודת מוצא שלי

דבר אחד היה שונה.. וזה בשבילי הכל אז כן.. הייתי רוצה להיוולד למקום אחר.

אחד הקשיים המרכזיים שלי בחיים כרגע נובע בעיקר מההשלכות של הסביבה שבה נולדתי. 

לכן ברור שבדיעבד אני מצטער שלא נולדתי במקום אחר. עם זאת, יש היתרונות גדולים מאוד בלהכיר את העולם מנקודת המבט שיש לי עכשיו מאשר למשל להיוולד ישר לבית חרדי למשל..

אני מאוד אוהב את צורת ההסתכלות שלי היום, לא נראה לי שהייתי מגיע לתובנות הללו אם הייתי גדל במסגרת אחרת.

הכוונה היא בעיקר מחשיפה לדברים לא טובים בדרך שבה גדלתי.

החשיבות של המגזר ומבין למה הוא דתי לאומי ולמה זו הדרך הנכונה ביותר
 ממילא הוא לא מרגיש שהוא מפספס משהו והוא גאה להיות דתי לאומי.

לא הרי זה כהרי זה

לא תיכון דתי עין הנצי"ב כישיבה קטנה שלום בנייך

בעיניי זה ממש לא משנה איפה גדלת, מכל מקום יהיה לך שריטות ומכל מקום יהיה את הדברים שבנו אותך. 

כי התימנים היהודים הם משבט יהודה

פשוט דתיים בלי מגזר

הערך המשותף הוא אמונה בה' ולאומיות כזה, זה הדברים הברורים מאליו שגיליתי שזה לא בכל חברה מובן מאליו

שהם לא באמת מגזר

כל מוסדות הלימודים אשכנזיים

שזה אומר מגזר מסוים 

ואז לא באמת הרגשתי שייכת באף מקום

אבל יש משהו ב.. להיות במצב הזה. כלומר.. כשכל הדרכים נראות חסומות.. אתה ישר מגיע לדרך המלך.

ואו.. יצא לי פה משפט פיוטי משהו. אני מתכוון להגיד שאולי זה דווקא טוב שהדלתות נסגרות בפניך.. זה ממקד אותך בלהתדבק בה' ולהרגיש שאתה אתו וזה מספיק לך.

כמו דוד המלך...

לא, בעצם זה לא עשה אצלי את אותו אפקט. זה תסכל אותי מאד. לקח זמן עד שלמדתי להתמודד והשלמתי עם זה...

זה באמת מאוד קשה. אחד הדברים הכי חשובים זה שיהיה לך את המקום שלך שבו אתה מרגיש שייך.

אבל זה חלק מהקושי שהנשמה עוברת כאן.. עם כל הקושי והסבל .. יש נקודה בסוף היום שאני מרגיש .. ואו.. זה כן היה מועיל .. זה עשה לי משהו בנפש שנתן לי שיעור לראות את הדברים מכל מיני זוויות שלא יכולתי לראות קודם לכן. 

הזכרת את דוד המלך.. יש איזה מישהו באיזה קו, לא יודע אם מישהו פה יודע בכלל מזה קווים חח הכל היום דיגיטלי.

אבל .. יש איזה קו אחד שאני מאזין לו בנושא גאולה וכל זה. אז פעם הזכירו איזה יהודי אחד שעלה לקו והשאיר הודעה מרגשת שאנשים דמעו ממנה. 

לא ממש הבנתי על מה הרעש.. אבל אחרי איזה שנה ומשהו שוב העלו את ההודעה ופשוט בכיתי. הוא כינה את האנשים שאנחנו קוראים להם ללא מגזר.. "היהודים של דוד המלך" .....

הוא תיאר שם את כל המסלול שלו שהוא לא קיבל יחס במקומות שונים..וגם נשאר רעב פעם אחת.. כמובן לא מתוך טרונייה.. רק תיאר את המסלול שהוא עבר.. זה היה באמת מרגש. אז... אני מרגיש זכות להיות בתוך הקבוצה הזו.. היהודים של דוד המלך.. זה יפה.

גם הינוקא עבר משהו דומה וזה מה שיצר אצלו את הקירבה והדבקות הגבוהים האלה לה', עד לרמה שהברכות שלו מתקיימות.

יש אנשים שחשוב להם להטיל ספק בכל דבר, שמעתי פעם ש"הרב מבריסק" (הרב יצחק זאב סולובייציק), ניהל את הבית שלו בצורה שכל הזמן צריך לשאול שאלות, לחשוב ולחשב לבד. גם הילדים שלו היו לבושים בצורה שונה מהמקובל בישראל (של אותם ימים) כדי שתמיד יצטרכו תמיד לחשוב מה נכון ומה טוב.

מודה שבאופן אישי אני לא ממש מתחבר לזה. אני כן חושב שיש איזה עוגן שצריך להישען עליו, לפחות רוב האוכלוסייה צריכה את זה.

לגבי מרן הינוקא, ככל הנראה הסיפורים על ילדותו-נערותו הם שקרים או עיוותים או חצאי סיפורים. הוא תובע את כל מי שמספר את סיפור חייו האמיתי (ולא בגלל שהוא מנסה להיות צדיק נסתר).

וברכות יכולות להתקיים על ידי כל אדם. חזל מציינים כמה הדיוטות שבירכו את גדולי עולם והברכות התקיימו. לדוגמה ארוונה היבוסי שבירך את דוד המלך. ראי גמרא מגילה טו,א

הפסקה הראשונה אני מסכימה אבל לא הבנתי איך זה קשור

אתה יודע שיכול להיות שאתה מוציא שם רע ברבים ועוד על גדול דור?

לא יודעת מה מספרים עליו, יודעת מה ראיתי שהוא אומר בראיון בעצמו על עצמו. 

וברכות יכולות להתקיים ע"י כל אדם?! באופן קבוע?! ממש לא...

זה שיש לרבנים שונאים לפעמים, זה לא חדש. תזהר כשאתה אומר דברים ככה גם בלי הוכחות וגם אולי ללא תועלת.

הפסקה הראשונה עסקה בכך שאדם שחווה חריגות חברתית,יש לו הזדמנויות לחקור ולחמוד על עצמו.

אם הבנתי נכון לזה התכוונת. וזו אמערה מאטד חשובה לאותם אנשים טובים וחכמים שחוו קשיים ומצאו את עצמם עם הגבה טינות. צריך לדעת שבסופו של דבר הכל בהשגחה פרטית, וכל הכאב הביא בדיעבד הרבה תועלת אישית וציבורית בס"ד.

לגבי הפסקה השנייה, יש לי מסמכים שמתעדים את מה שאמרתי (גם אני הייתי סקרן כמוך, שאלתי שאלות ושלחו לי את התשובות...).

הגמרא שציטטתי נמצאת במסכת מגילה כפי שציינתי, את יכולה לעיין שם.

לגבי תמיד או לא תמיד, מניסיוני, אף אחד לא מבטיח ש100% מהברכות שלו מתקיימות.

הבנתי👍

לגבי הינוקא- מעדיפה לא להכנס לזה בכוח וחושבת שעדיף כמה שפחות לדבר (כל עוד אין פה נזק שצריך להציל ממנו אין סיבה סתם להגיד דברים רעים וכו')

תכלס מה אכפת לנו.

בפרט שזה לא הנושא כאן

דתי בלי מגזר.. אחח

זה יפה אבל החיסרון זה שמאד קרובים לחילוניות. צורכים הרבה תרבות הגויים, והכוכבים זה תרבות הגויים, וזה כאילו לא להיות דוס על מלא, קצת אובר תמימות(:

זה לא אותה תמימות

סתם נו

תסתפק בזה

הנושא הזה רגיש לאנשים

אני לא רוצה לדבר על מגזרים, דיברתי יותר מדי.

מרוצה שנולדתי בציונות הדתית. אבל נולדתי בסביבה יחסית לייטית, והיית שמח אם הייתי נולד בסביבה תורנית יותר. למרות שיש לזה גם ייתרונות.

לא מרגיש התלבטות ופזילה לחרדים או לחילונים.

אבל כן אף פעם לא יציב על המיקום המדוייק בתוך הציונות הדתית במיקום המדויק שעל הספקטרום התורני-לייטי או השמרן-ליברלי

קצת חבל לי שאני לא ממש יכולה לשמר את זה כרגע בסגנון שאני רוצה

נעביר לילדים את מה שחשוב בע"ה

וזה כולל לימוד בכבוד מדרכו של כל מגזר ומכל אדם.

הלוואי והייתי חרדי, האמת מתלבט על זה מאוד.... נולדתי בבית דת"ל אבל שגם מכירים הרבה את העולם החרדי, אנחנו אנשים על הגבול שחיים בכל העולמות... אבל חיים לעצמנו לא קשורים לקהילה, ככה גם כל אחד מהאחים יצא משהו אחר... לאחרונה נתקפתי רצון עז להיות חרדי... אם כי אני יודע שלא הייתי מסתדר כלל עם החינוך שם, ולעבור עולם זה עוד יותר מורכב, תמיד תיחשב סוג ב'... אע"פ שבהשקפה אני כן דת"ל בגדול... העולם החסידי מאד מושך. יותר שלימות , יותר אמת, יותר ברור החיים. ובעיקר, הדשא של השכן ירוק יותר... 

בשביל זה

במשפט האחרון שכתבת. אצה בעיקר מסתכל על הדשא של השכן.

בתור אחד שהיה בחרדי ובמקומות היותר טובים, אני מרגיש ממש הפוך ממך. אבל לא אהרוס לך את הפנטזיות.

מה שכן - לגבי להרגיש סוג ב, אתה מבחוץ לא מבין את המשחק. במגזר החרדי (בדגש על ליטאי) כולם סוג ב, כולם כולל כולם, וכל אחד מחפש כמה שיותר דרכים לשלוט על השני. ככה זה עובד.

גם אין לך מה לחשוש שלא יקבלו אותך. אם אתה בחור חכם עם ראש על הכתפיים ואתה מוכן לשחק את המשחק, אתה יכול לעבור בכל שלב למגזר החרדי, תחליף שם פרטי ושם משפחה (בהנחה שנולדת לגזע הנחות או שאתה עם שם מעוברת רחמנא ליצלן), תסגל עמדות קיצוניות ופנאטיות ותעשה כל היום פרצופים של אוי אוי אוי. די בקלות תגיע למקומות הכי גבוהים במגזר הזה. כך שממש אין לך מה לחשוש.

ברור שככה זה אצל הליטאים, אין לי שום עניין להיות ליטאי. כל כוונתי היא על החסידים. השם משפחה שלי הוא אשכנזי טוב גם כך...

אז בהחלט, אם אתה בעניין לתפקד כחסיד (כלומר להיות עוד אובייקט קטן בקהילה ששולטת עליך לחלוטין, ויש לך אדמור אחד שהוא המילה הראשונה והאחרונה בכל(!!!) נושא בחייך, ושאתה וילדיך תיסחרו כמו בשוק בשר לפי האינטרסים של הקהילה). אז מצוין! למה אתה מחכה?

אנשים שאני הכרתי שרצו להשתלב בחסידויות, זה היה להם די קל ופשוט, ואלה מהם שסה התאים להם - נהיו במהירות חסידים מן המניין.

המון הצלחה חבר! 

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד