כשכתבת כאן שהייתם נשואים טריים.

אם זה אתה אני בהחלט זוכרת את הטעויות שהתייחסת אליהן.

מה שאני לא זוכרת, האם אתה עצמך היית בטיפול אישי מתישהו?

אין לי המלצות על רבנית בתחום.

בהצלחה 

הטעויות שאני מתייחס אליהן הן הטעויות שמיכל פרינס מפנה בספר: חוסר הקשבה לגוף (של שני הצדדים, אבל בעיקר של האישה) שגורם למצב להחמיר ולחוסר רצון להחמיר.

הייתי בטיפול אישי לפני הנישואין, ומשהו קטן אחרי- אבל לא הרגשתי תועלת כל כך... 

מיותרות. אולי אני לא זוכרת טוב.

לכן שאלתי על טיפול בשבילך. כי נראה שאתה בעצמך לא מצליח להפתח ולנהל קשר זוגי תקין.

אם אני לא טועה בהמשך הדרך צצו גם כל מיני דיונים והתייחסויות שלך לאשתך כאל ילדה קטנה - שוב בעיה שהיא אולי זוגית אבל אולי נכון גם לעבוד עליה בטיפול אישי שלך.

לגבי השאלה כרגע, לא ממש ירדתי לסוף דעתך,

אתה שואל האם המוטיבציה העיקרית לאשה לטבול היא בשביל יחסי אישות?

בעיני, המוטיבציה העיקרית היא הקשר הפיזי עם הבעל. זה לא רק יחסי אישות, לפחות עבור אשה (אבל נראה לי שגם לגבר) זה הרבה הרבה יותר מזה, קרבה פיזית שהיא חלק חשוב מאוד מהקשר ולא קשורה דווקא ליחסים. בפורום הריון ולידה מופיעים הרבה שרשורים של נשים אחרי לידה שמאוד מעוניינות לטבול בלי שהן ממתכוונות לקיים מיד יחסים עם הבעל, גם כדי שלא יהיו הרחקות אבל גם בשביל חיבוק וכדו'. 

בגדול שנינו התבגרנו מאז תחילת הנישואין, זה כמובן לא יזיק ללכת לאנשי מקצוע בתחום הזוגיות ו/או ללמוד על זה.

מבחינת המוטיבציה  - מעניין מה שאת אומרת.

תודה על ההסבר, נשמע לי חשוב. כבר בעניין החיבוקים יש בעיה אם היא מרגישה שזה לא נחוץ לה.

לא טוען על אשמה כמובן, ייתכן מאד שאני לא מעביר מספיק טוב ענייני חיבוק.

וגם אני אכתוב בכנות,

ממה שזכור לי, תארת רצון ומוטיבציה של אשתך להתקרב ותארת שאתה מרחיק אותה ומאשים אותה בכך שהיא מחטיאה אותך מכיוון שהיא לא מעוניינת באותו הרגע לקיים יחסים מלאים.

גם כתבת כאן על הבעיות שלכם, וכשהרבה מגיבים כתבו לך שלאשתך יש בעיה והיא צריכה לטפל בעצמה היה נראה שלכך כיוונת וזה מה שחשבת, אבל פתאום הסתבר שבעצם אתם נשואים ממש מעט זמן, ומה שתיארת הגיוני מאוד עבור זוג צעיר וספציפית עבור כלה צעירה, אבל מבחינתך היא הייתה האשמה. וכשהיא ניסתה להתקרב בצורה הדרגתית( והכי הגיונית ומותאמת לסיטואציה!) האשמת אותה שהיא גורמת לך לחטוא.

אני זוכרת את זה די טוב כי ממה שאתה עצמך כתבת כאן אני מאוד ריחמתי על אשתך.

הרבה מגיבים לאורך השנים אמרו או רמזו שלאשתך יש איזו טראומה מינית. אין לי שמץ של מושג מה הרקע של אשתך אבל פשוט בעיני שמה שהיא עברה בגללך בתחילת הנישואין יכול להיות הטראומה הזו.

גם עכשיו, שים לב שאתה עוטף הכל במין אווירה 'מדעית' של 'לא יודע מה מפספסים', ומן אווירה של 'חסידות' שאתה עצוב שאינכם מקיימים יחסים כי כך אתה חוטא.

מה אשתך אמורה להרגיש לדעתך? שהמוטיבציה העיקרית שלך לשכב איתה היא כדי שלא תאלץ לחטוא? או שהיא איזה חלק מניסוי מדעי של 'מה אני מפספס בחיים'? אתה לא מבין בעצמך שזה מאוד מאוד פוגע ומכבה כל שמץ של תשוקה? זה מעליב ממש.

אז כן, אין לי ספק שלאשתך יש את השריטות שלך( ובעצם לכל אחד יש... ) אבל עדיין אני 'שולחת' אותך לטיפול אישי בשבילך. קודם כל כדי שתבין את חלקך במצב הנוכחי. ודבר שני כדי שתצליח לאתר כל מיני כוחות חיים אבודים אצלך, כוחות חיוביים של רצון בקרבה פיזית ושל יחסים מיניים עם אשתך, שתצליח קודם להרגיש ואז לומר בפה מלא אשתי היקרה אני אוהב אותך ונמשך אלייך ורוצה להרגיש קרוב אליך מכל הבחינות.

לעניות דעתי עד שלא תטפל בחלק הזה של החיים שלך, לאשתך יהיה מאוד קשה להתחבר מחדש לחלקים המיניים שלה עצמה גם אם היא תלך לטיפול בעצמה( אני בעד שגם לה יהיה טיפול אם זה אפשרי, אבל לא במקום טיפול בשבילך).

והבעיה של הטבילה, אכן עבור חלק מהנשים ( לא כולן בכלל) טהרה וטבילה הן מצוות קשות ומאתגרות, אבל אצלכם לא נראה לי שהבעיה עם הטבילה היא מוקד הקושי.

וכמובן, אני מכירה אותך רק ממה שאתה כותב כאן ואת אשתך אני לא מכירה בכלל, יכול להיות שטעיתי לגמרי, מתנצלת אם פגעתי או הייתי בוטה מדי.

אבל מוצגים כאן לכאורה פערים ניכרים

אולי בפנייה לרופא ולאבחונים

יהיה ניתן למצוא לתת שם לסיפור שיש כאן

וכך לחפש טיפול / מענה

יש לכם בעיה שורשית, עצומה.

מחילה אם נשמע שיפוטי, אני האחרונה לייעץ בעינייני זוגיות נראלי, אבל יש דברים מהותיים.

יש נקודה מסויימת שמשם הכל נובע.

ועד שלא פותרים לגמרי, גם אם בדרכים כואבות ובלתי מתפשרות ימשיכו לצוץ בעיות משנה שמקורן בבעיה המהותית.

בעיית הטבילה, אם אין לאשתך איזשהי בעיה נפשית אמיתית, מוזרה מאוד כי גם אם לטבול זה קצת מקשה ולא נעים זה לא כזה ביג דיל במיוחד אחרי ככ הרבה זמן שהייתם מותרים..

זה יושב על אותו מקור שלדעתי עד שלא תמצאו דרך לפתור אותו מהשורש, דברים ימשיכו לצוץ  (כמו כל מיני שרשורים שפתחת בעבר)

ברכה והצלחה גדולה זה נשמע נסיון אדיר וקשוח ממש...

זוג שלא קיים יחסים כמעט אף פעם מאז החתונה זה לא נורמה

יש תקופות שנשים טובלות רק כדי להיות קרובות לבן זוג לאו דווקא בשביל אישות אבל בגדול כן חלק מזוגיות בריאה זה אישות והזוגיות שלכם לא בריאה וטובה כרגע כי לא הגיונח שזוג נשוי לא יקיים את זה! אתם שותפים לדירה גרגע ומגדלים ילדים

באמת שהמצב שלכם נשמע כואב אתם חייבים למצוא לו פיתרון!

אולי פשוט תעשו דייט אינטימי פעם בשבוע או וואטבר אבל ליל טבילה זה לא לילה רגיל זה לילה שאמור להיות מיוחד לשניכם ובגלל שזה לא ככה אז מה באמת ידרבן אותה לטבול שוב ושוב?

ולקיים יחסים רק בשביל הריון זה מתכון גרוע מאוד ההיפך עד שלא תיכנסו לתלם של יחסים ואינטימיות זוגית ממש לא הייתי מביאה ילדים נוספים למערכת כזו

מאחלת לכם המון בהצלחה

האמת שמנחם לדעת (בקטע של כלל ישראל) שאנחנו החריגים.

אנחנו שותפים לדירה שמגדלים ילדים, אבל יש יותר אהבה בינינו מאשר שני שותפים לדירה, אז לא יודע כמה אני מסכים עם מה שרשמת, למרות שזו אבחנה מעניינת.

אנחנו עושים דייט אחת לשבוע, הוא גם נחמד וכיף לנו (אוכל + צופים במשהו) אבל זה חוזר לבעיה המקורית שאנחנו לא יודעים מה אנחנו מפספסים. כלומר מה יש לזוג שמקיים יחסים שלנו אין ושנרצה אותו.

אתה לא מרגיש פיספוס?

אם חיה לידך באמת אישה יפה לטעמך שאתה אוהב אין בך רצון שיהיה מעבר?

כי במצב טבעי גבר כן אמור לרצות את המעבר ...

אולי העניין כאן זה גם עבודה פנימית של שניכם

ואם לא תנסו לא תדעו מה אתם מפסידים וממש לא כדאי להעביר ככה חיים שלמים

גם עם הבסטי שלי אני אשב כל פופקורן וסרט ונצפה במשו ואני אפילו מאוד אוהבת אותה אבל בעל זה משהו אחר זה לא רק כיף איתו ואני אוהבת אותו והוא שותף לדירה ולילדים..זה הרבה מעבר

כרגע אני פורק בשירותים (סליחה על הביטוי הלא נעים הזה) וכבר למדתי לחיות עם זה. אני לא יודע איך זה מרגיש לקיים יחסים במיטה עם בת זוג ואין לי מושג מה אני מפספס. 

זה בעיקר פוגע בי מצפונית דתית שאני עובר על ההלכה, יותר מאשר שאני מתבאס שיש לי אישה יפה שאני לא מקיים איתה יחסים.

לגבי החלק האחרון - זה קצת כזה: אני כרגע חי עם אישה שהיא הבסטיז שלי, כי אנחנו שותפים+ילדים ושככה צריך להרגיש איתה.

יש כאלו שזה מורכב להן מכל מיני סיבות, ויש רבות ששמחות בזה. למעטות זה כל כך מורכב ויש דרכים לפרק את זה.

לק"י

גם בלי בעיה נפשית אמיתית.

(בטוחה שאם היית עושה סקר בנושא, הייתי מגלה שהרבה לא אוהבות מסיבות שונות).

@שםאנונימי לא לכולן זה סיוט. יש כאלה שאוהבות אפילו.

(בקיצור, זה עניין אישי. לפעמים אפשר לשפר את החוויה. תלוי מה קשה לה בזה)

אני חושב שזה כל ההכנה + הקטע שטובלים במים שנשים אחרות טבלו בהן (בקטע של ניקיון).

וכמובן נסיעה למקווה, חנייה וכו'.

למצוא רבנית שתתן לה שיחת מוטיבציה, זה כמו לנסות לעצור עם פלסטר דימום מסיבי מעורק שנקרע.

אם אשתך באמת רוצה להתקדם, היא צריכה ללכת לטיפול אישי אצל פסיכולוגית מומחית שאולי תוכל לכוון אותה איך מגיעים לחיים טובים. לענ"ד גם אתה חייב כתובת מקצועית בעולם האמתי שתכוון אותך.

בהצלחה רבה

ולפותח- איך אתה עם זה?

אם שניכם א מיניים אז כנראה שמה שנשאר זה לקבל את זה.

אבל בהנחה שאתה לפחות לא א מיני- איך אתה חי עם כזאת מציאות?

זה מעורר תמיהה גדולה.

מבחינתה, אגב, זה בסדר כי יש לה מצפון עליי.

אבל יש לי מצפון הלכתי בעניין שלא אמורים לעשות את זה ומדובר בעבירה חמורה וכו'.

כשחשבתי על זה לעומק - אני מרגיש בנוח עם זה  שאין לי יחסי אישות איתה בעיקר כי אני יודע שאני לא פוגע בה.

היא מאד לא אוהבת שנוגעים בה באיזורים אינטימיים (לפחות נכון לפעם) - אז לפחות אני מרגיש שהיא לא נפגעת וזה "מנחם" אותי.

הבנתי שזה אמור להאיץ דופק, לגרום להתרגשות - אז גם כשהיא ניסתה לבד וגם כשאני ניסיתי, לא הרגישה משהו...

רגילה? קלינית?

יש דבר כזה "התמחות במיניות" שהיא לא סקסולוגית?

אני בטוח שהפתרון יעבור בטיפול שלה אצל פסיכולוגית (לא בהכרח שזה מספיק, אבל זה נראה לי בהחלט הכרחי).

בתקשורת זה עם זה. (כלומר הפסיכולוגית שלה והפסיכולוג שלך בקשר מקצועי ביניהם בנושא שלכם).

אוסיף שבעיניי במקרה שלכם לא הייתי מתפשרת על פחות מתואר שני טיפולי לכל אחד מהמטפלים.

אחרי שתעלו על הגל, אתן לך בשמחה פרטי קשר של זוג מהמגזר שעושה הדרכות בנושא אישות, גם בנפרד וגם ביחד. (נניח אתה יושב עם הגבר כמה מפגשים, היא עם האישה, ואז כמה מפגשים משותפים שלכם עם 2 המדריכים - שגם הם עצמם נשואים).

כי סורי. זה שלא קיימים יחסים זה חריג ברמות בפני עצמו. אבל זה שמצליחים לחיות ככה שנים, זה בעיניי עוד יותר חריג. כי ממה שאתה מתאר, זה לא רק שלא קיימים ביניכם יחסי אישות מלאים. זה שאשכרה אין לכם מגע שהוא זוגי-מיני. (בהכי פשוט ודוגרי, למשל להתנשק). ואתם חיים עם זה! וממשיכים לחיות עם זה. צריך פה באמת טיפול רציני. זה לא רק לחפש "מה יעורר אותה", זה קודם כל לעורר כל אחד בעצמו את הרצון, את הכמיהה לזה… להפנים שגוף זה דבר יפה וטהור ומפגש גופני בנישואים זה חיובי ומותר. וכן, ברור שזה צריך לבוא עם האספקט הפיזי. לשם כך התכנסנו, לא? אבל זה חייב לבוא עם השינוי התודעתי.

ואוסיף שכמובן מגע מיני, ואפילו "קיום יחסים", זה לא בהכרח חדירה. יודעת שהלכתית לא כל הרבנים בדעה אחת (בנושא הפורקן הגברי למשל), אבל אני כמעט חותמת לך שאם תסבירו לרב (כל רב) את המקרה שלכם, הוא יתיר לכם.

הערה קטנה על אחת מהתגובות שלך, אמרת משהו בסגנון של - לא אמרו שאנחנו חריגים כזוג, כן דיברו על החריגות בתחום הזה.

תשמע. יש להיות חריג. ויש להיות מחוץ לטווח בכלל. נניח יש אנשים שיותר מתבודדים, עם חיי חברה די דלים. ויש אנשים שלא ראו בני אדם כבר שנתיים (מלבד פעם באף פעם את השכן בחדר מדרגות בלי להחליף יותר ממילה). אתה מבין שאדם כזה הוא חריג גם בכללי כאדם, ולא רק חריג בתחום החברה? אז ככה. 

פסיכולוג עם תואר שני מרגיש לי כמו משהו בלתי מושג, אבל אוכל לבדוק.

אשתי ואני קצת יותר שכליים כנראה מהממוצע.

אנחנו זוג די נורמטיבי, אני בטוח שחברים שלנו בכלל לא יחשדו, לכן נראה לי מוזר שזה עד כדי כך מחוץ לסקאלה...

אבל מבין מדברייך שיש כאן עבודה רצינית.

אני אציין שצדקת וכנראה שנינו נפגעי חינוך דתי שמאד הזהיר אותנו לא להתקרב למגדר השני/לשמור על עצמנו ועכשיו אנחנו חיים עם התוצאות. נקווה שנצליח להבין מה כל כך חריג בנו.

מכיר המון אנשים שנפגעו ונמנעו מלהתקרב לנשים וזה פגע להם במציאת זוגיות.

וכמובן הצד ההפוך שנשים בטוחות שגברים רק חושבים על מיניות.

הרבה מהקריירה של מיכל פרינס בנויה על זה, למיטב הבנתי.

אני חושבת שאתה נתלה על זה כדי לנסות לנרמל את המצב . יש קשיים בנושא שמקורם בטראומות, קשיים רגשיים. והם קיימים גם בציבור חילוני( לא חסר מטפלים מינים חילונים.

לפעמים כשיש קושי רגשי/ נפשי עם הענין האדם נתלה במשהו דתי. אם הוא לה היה דתי היה נתלה במשהו אחר. לא יודעת בני כמה אתם אבל אם אתם נשואים 7 שנים כנראה  אתם יותר צעירים ממני. במערכת החינוך הדוסית שאני עובדת בה מעל 20 שנה יש דיבור פתוח וכנה עם הבנות על נושא המיניות וזה מאוד ברור שמה שאסור כנערות יהיה לא רק מותר אלא רצוי ונפלא כנשים נשואות. וככה גם מדריכות הכלות הדוסיות מדריכות בנות.  זה שאתה נתלה בחינוך שקיבלתם מונע ממך להבין שיש פה בעיה אמיתית שצריכה טיפול.המצב שלכם לא נורמלי בשום צורה. זה מאוד חריג שזוג לא מקיים בכלל יחסים ואפילו אין רצון ולא הרגשה של חוסר. האמת שאם טוב לשניכם ככה, אז בעצם אולי אין בעיה. אתם לא חיבים להיות כמו כולם. השאלה אם באמת טוב לכם. 

איני טוען שאין כאלו שיש להם קשיים, אבל הניחוש שלך שאתם נורמטיביים (למרות שבתחום הזה ספציפית, אתם ממש לא!) וממילא הניחוש שלך שכנראה הרבה חברים הם כאלו (לא, זה לא המצב!) ואינכם צריכים טיפול.

למיכל פרינס ודומיה, מגיעים זוגות שיש להם פערי הדרכה או מורכבויות אחרות ובד"כ הטיפול עוזר. אצלכם זה לא עזר, כי זה יושב על קושי הרבה יותר מהותי.

לעומק כל מיני כיוונים, למשל:

האם יש עניין של א-מיניות אצל מי משניכם או שניכם? 

האם יש משיכה אחד לשניה? 

האם יש משיכה לנשים/גברים בכללי (כל אחד מכם למין השני)?

האם יש טראומות מהעבר? 

האם יש אבחון בתפקוד תקשורתי או על הרצף וכד'? 

האם נוסה טיפול ואיבחון מקיף פסיכולוגי קליני וגם טיפול מיני מקיף?

האם שניכם בטוב עם המצב הקיים כל הזמן?

וכן הלאה להמשיך לברר לעומק מול מה אתם בעצם מתמודדים

והדגשה חשובה: כמובן שהמובא לעיל הוא רק כיוונים למחשבה ובדיקה ולא בא לטעון שום דבר עליכם, ודאי שאין כל היכרות וודאי שאין כל יכולת לאבחן.

הכוונה עבורכם ובשבילכם לנסות ללכת לאיש מקצוע מוסמך ומומחה בצורה יסודית ולבחון מול מה בעצם אתם מתמודדים.

כאשר יש מיפוי נכון יותר קל גם להניע דרך שיפור.

וכאשר לא יודעים בכלל מול מה מתמודדים אפשר ללכת לאיבוד.

לכן דבר ראשון - מיפוי, הגדרה והבנה עמוקה מול מה אנחנו בעצם מתמודדים.

מציעה לעשות זאת דרך פסיכולוג קליני המוסמך בצורה רחבה (עם התמחות למשל בכל הכיוונים הנזכרים כאן ועוד רבים אחרים בכדי לדייק את המענה הספציפי אליכם) וגם מטפל מיני המוסמך בצורה רחבה כנ"ל.

חשוב גם להבין שללא טיפול מותאם נכון ומעמיק הסיכוי לשינוי מאוד נמוך.

וגם אם עברו 7 שנים, הן התחילו משנה, שנתיים, חמש...

וכך יכולים גם לעבור עוד 10 ועוד 20 ועוד...

לכן אם זה חשוב לכם הייתי מתחילה בלשים זאת כמטרה עליונה עבורנו כרגע - למפות בצורה יסודית ורצינית מול מה אנחנו מתמודדים. אני, את, שנינו.

מה כן, מה לא.

מה שייך לנו, מה לא שייך לנו.

מה אולי שייך לנו.

איזה איש מקצוע יכול ללכת איתנו יד ביד עד שנשיג את המטרה הזו

וכמובן לאחריה דרכי טיפול, שיפור, העצמה ומיקסום בכדי להגיע לאיכות חיים טובה ומטיבה ברמה הגבוהה ביותר ב"ה.

המון ברכה והצלחה

תודה על התגובה.

אלא גם אתה. אין זה נכון "להשליך" עליה שהיא "הבעייתית" והיא צריכה "תיקון" ורק לא מצאנו איזה "תיקון" מתאים לה.

מה כן כדאי -

שאתה תלך לפסיכולוג קליני עם התמחות גם בטיפול מיני, ותבחן סעיף סעיף מהכיוונים האפשריים בכללי יחד איתו (ולענ"ד כדאי גם לבחון בתוכם סעיף סעיף ממה שכתבתי בהודעה הקודמת יחד איתו).

ושאשתך תלך גם היא לפסיכולוגית קלינית עם התמחות גם בטיפול מיני ובעצם אותו כנ"ל כמו שאתה.

ומעבר לכל רשימת הסעיפים שפירטתי שכדאי לבחון יחד עם איש המקצוע, אפשר גם להוסיף בחינה של ויסות חושי, וכן שאר כיוונים אפשריים.

אחרי שני אלה -

חשוב בנוסף להבין את כל ציר הזמן הזוגי והמיני שלכם מהתחלה ועד הסוף, החל מהחתונה (ואף לפנייה במקום של כל אחד מכם מול הנושא בשלל תפיסות, אמונות, חוויות, מחשבות וכן הלאה),

להבין את הדינמיקה הזוגית שלכם,

גם בפן הזוגי

גם בפן המיני

וכל נקודה על הציר הזה חשובה וכל חוויה, כל מילה, כל מטען וכו' יכולים לשפוך עוד אור.

רק אחרי מיפוי והגדרה מדויקת ואיבחון *אצל כל אחד מכם* מול מה מתמודדים - ע"י איש מקצוע מותאם מומחה ומוסמך בלבד כנ"ל,

ולאחריה טיפול בכך,

ורק אחרי ראיית כלל הזוגיות והמיניות שלכם בצורה *שלמה ומקיפה* -

תוכלו להתקדם ב"ה.

מה לא -

לא הפורום,

לא אנשי מקצוע לא רלוונטיים,

לא אנשי מקצוע שלא מתייחסים ספציפית אל כל אחד מכם בנפרד ורואים מי הוא בכללותו וגם רואים את הזוגיות והמיניות שלכם ספציפית ולוקחים הכל בחשבון,

לא מיקוד רק בחלק מהנקודות ומהסיפור השלם אלא אך ורק היכרות אמיתית, שורשית, מקיפה, עמוקה של כל *התמונה המלאה*,

לא מיקוד רק בטיפול באשתך,

לא מיקוד רק בטיפול בך,

לא מיקוד רק בטיפול זוגי,

לא מיקוד רק בטיפול אישי,

אלא כל המכלול כאמור.

רק כך אפשר באמת להתקדם במקרה הזה.

ואת הסיפור המלא, אבל מעצם הכתיבה עולה לי נקודה.

מגע אינטימי הוא לא בהכרח מיני.

רוב הנשים ישמחו לטבול ולגעת גם אם לא יגיעו בסוף למין.

להתחבק, להתכרבל, אלה דברים שלרוב הא.נשים נעים ומקרב.

זה קורה? אם זה לא מביא ליחסים, היא גם לא נהנית?

אם הייתם בטיפול אני מניחה שהנחו אתכם לאינטימיות בלי מיניות - תקופת זמן שמוסכמת על שניכם שהמגע לא מוביל לשום דבר מעבר.

אם לא המליצו, ומוזר שלא, הייתי מתחילה מהכיוון הזה.

והייתי הולכת לטיפול רגשי מקצועי לפני טיפול מיני ולא לטיפול רבני.

אוהבת נניח מגע נעים בגב ומסאז'ים, אבל שם זה נגמר.

נהנית מזה, אבל לא מינית - רק תחושתית.

משם אין התקדמות.

כאן בפורום כנראה שלא תמצא את מענה שאתה מחפש.

הייתי מתחילה מטיפול אישי ואחר כך זוגי.

להבין על מה זה יושב - א מיניות, טראומה, חוסר משיכה, בעיה דתית - ולפי זה לפנות לגורם המתאים.

גם אם היא מרגישה שאצלה אין בעיה ומבחינתה הכל טוב, עדיין, אתם נשואים וזה חלק משמעותי מהנישואים, ואולי ההבדל בין חברות עמוקה לזוג נשוי, ומן הראוי שתעשה את המאמץ הזה בשביל שניכם ובמיוחד  בשבילה.

וחזר על עצמו העניין של ללכת לטיפול בתשובות, פשוט ניסיתי להבין איזה איש מקצוע ואני מבין שפסיכולוגית קלינית עם התמחות במיניות לכרגע.

אדבר עם אשתי על זה, מקווה שתתחיל בקרוב.

יש היום הרבה מטפלים ומטפלות מיניים ברוח תורנית ממש.

יש זוגות שיש להם מורכבות בנושאים אלו, יש זוגות שיש להם פערים ברצון, בתדירות, בסגנון - להם כל מיני מטפלים כאלו ואחרים יכולים להועיל.

מציאות שמהחתונה אשתך לא רוצה בכלל, בכלל ואתה השלמת עם זה ואינכם מקיימים יחסים בכלל חוץ מפעם בכמה שנים בשביל הריון - זו מציאות חריגה לחלוטין וממילא גם אם בתחומים אחרים אתם 'רגילים', הזוגיות שלכם אינה רגילה בפער.

ספציפית בשאלה שעמה פתחת - אצל רוב ככמעט כל הנשים, המקווה הוא חלק מהתהליך של יכולת להגיע לקרבה לבעל - שזה אצלהן שיא הזוגיות ושיא העונג. אז גם אם אצל חלקן המקווה עצמו פחות מלהיב - יש מוטיבציה. הגיוני מאוד שבשביל ש'המיטות תהינה מחוברות, אז יהיה מקום לילדים', אין מוטיבציה ללכת למקווה ושיחות מוטיבציה של רבנית, או טיפול של איזו מטפלת שעשתה קורס של יום בשבוע במשך שנתיים - לא ישנו זאת.

מאוד מאוד חריג שגבר בגילך לא מרגיש צורך ביחסי מין עם אשה

מאוד חריג שגבר מסתפק בלאונן.  

מאוד חריג שלא הבנת שבכל הפוסטים הקודמים שפתחת אמרו לך כמה וכמה פעמים שהמצב שלך מאוד חריג, מכמה כיוונים.

כתבת המון דברים מאוד חריגים לאורך השנים.

מאוד חריג שאתה מדבר על פסיכולוגית בשבילה כשברור שצריך פסיכולוג גם לך, אולי בעיקר לך.

אמרו לך את זה לפני שנים.

בוודאי שכדאי להשקיע במומחית כמו ד"ר מיכל פרינס

וודאי שלא מטפלת רגילה

וודאי שלא רבנית.

סליחה שכתבתי בצורה נחרצת, נראה שדברים לא ברורים אחרת.

אחרי שהייתי אצל כמה פסיכולוגים ולא הרגשתי שאני מבין למה אני שם - זה קצת לא סייע והרגשתי שאני מבזבז את הזמן.

מה אני אמור להגיד לפסיכולוג? שאני שכלי מדי? אני מרוצה מהצד השכלי שלי ומהצד הרגשי שלי (שגם קיים, לא לדאוג) ואני אוהב את המינון ביניהם.

אתה צודק שאמרו את זה בעבר, אבל תמיד זה היה ללכת לפסיכולוג כי יש בעיה ביניכם.

אני לא יודע מה אני אמור לעשות.

אני חושב גם מהצד של הפסיכולוג איך הייתי מגיב אם מישהו בא אליי עם בעיה זוגית ואומר לי שהוא מרגיש שהוא סבבה עם זה.

זה בעיקר מה שעמד ביני לבין הרעיון ללכת לפסיכולוג, אבל אולי אם אלך שוב למישהו שמוגדר קליני זה יעזור יותר...

זה לא פתרון קסם.

בטיפול צריך גם לעבוד, ולעבוד קשה.

זה כמו שתגיד שהלכת לרופא וזה לא עזר, אבל מסתבר שלא לקחת את התרופות שהוא רשם לך.

עצם ההליכה לפסיכולוג לא תעזור. צריך גם להיות עם נכונות להכיר בבעיה ורצון לפתור אותה. ולא נראה שאתה שם בכלל.

קראתי את הספר שלה לפני שנתיים והיה ניכר שהיא פספסה משהו סופר קריטי שבעיניי פוסל אותה כאופציה לבחור שלנו.

לא אני.

אין לי שום המלצה או דיס על הנ"ל.

כוונתי היתה שכדאי להשקיע בטיפול משמעותי וזה בשום אופן לא מצב שאפשר לפתור בברכה מרבנית (למרות שזה לא יזיק).

על חבר'ה נחמדים ואתגרים בלי בכלל להבין את עומק הבעיה.

שזה היה לגיטימי אלמלא כל העולם הגברי המקביל מכיר את התופעה הזו וחופר עליה בלי סוף. לא להכיר את זה ולקרוא לעצמך פרופסורית ומומחית זה פשוט עוול ועלבון.

בעולם הגברי בגדול זה חפירה של אנשי מקצוע (או "מקצוע") טרום נישואין ולא אחרי (כי בעולם הגדול שאינו דתי גברים כאלה לא מצליחים להגיע לנישואין). אבל זה נושא ידוע ומוכר לפחות 30 שנה (יש לי עליו חוברת בעברית משנת 2004 !) ולכן אני הייתי מופתע שהיא לא מכירה אותו.

הרבה דברים חכמים, אני אנסה לענות ישירות לשאלה שלך-

מה בעצם אתם מפסידים?

אז לדעתי האישית בלבד, דברים ראשונים שעלולים לי (ובטוח יש עוד מלא!)-

אתם מפסידים עולם שלם של אפשרויות לשמח אחד/ת את השני/ה.

אתם מפסידים מרחב אישי-סודי-אינטימי שקיים רק בין שניכם, ומייקר ומקדש את הזוגיות.

מפסידים הזדמנות לקרבה גדולה.

מפסידים הזדמנות לבנות כיף, שחרור ו'משחק' ייחודי רק משלכם.

מפסידים הזדמנות לתת אמון, להרפות, לסמוך זה על זה.

מפסידים הזדמנות לאינטימיות, פתיחות, הכרה מעמיקה של השני.

וכן, זה בהחלט בהחלט חריג.

גם אם כמעט כל זוג עובר בשלב כלשהו משבר סביב נושא המיניות, הבחירה להימנע כמעט לחלוטין- מוגזמת ממש ועצובה.

בבקשה תקשיב לכל מה שכתבו לך, ולך גם אתה לטיפול מעמיק.

לגבי "מה אתם מפסידים" שבסוף חיי אישות זה הרבה יותר מ"פעם בכמה זמן עושים את זה", זה כל האווירה בבית.

אפילו אם בפועל בני זוג מגיעים ליחסים רק פעם בשבועיים נניח בשל עומס טכני ( ולא בגלל ריחוק מהותי) עדיין ביום יום יש נוכחות של חיבוקים, נשיקות, כיפים ועוד מגע שהופך אותם משותפים לזוג.

ככה שאי אפשר להיות זוג רגיל רק בלי אישות, בגלל שזה באמת הרבה יותר רחב מזה.

ודרך אגב, זו גם עוד סיבה לטבול. כל המגע הרומנטי והזוגי גם כאשר הוא לא יחסים מלאים.

באמת יש לכם כאן מסע רציני. ולדעתי שווה להיות בו עם הרבה פתיחות וענוה, ואם יורשה לי גם קצת יותר רגש. כי לא חושבת שזה נושא שייפתר בנוסחא מתמטית כלשהי, זה הרבה יותר מזה.

"שארה כסותה ועונתה".

וזה טבעיות החיים שאדם שוקק לכך.

זה גם מחויבות בכתובה.

בקיצור צריך לראות איך מובילים מהלך שבסופו של דבר תיבנו מכך בכל הצדדים

אבל לאחר עיון בכרטיס

זועק משם דבר בולט.

אתה תמיד מצייר את עצמך כמושלם ואת אשתך כלא בסדר.

נהנה מהתגובות המלטפות - שלדעתי נותנות לך עוד לגיטימציה להמשיך בדרך שלך.

כואב על אשתך - על שניכם כמובן כי הכל משפיע כזוג.

כאישה-

לחיות בלי לקבל רגש. בלי לקבל חיזור.

זה נורא!

מבין השורות שלך עולה שמבחינתך היא די עול.

אתה נהנה יותר עם חברים.

אם לא הייתה מצוות "פרו ורבו" היית חי בקומונה עם עוד גברים.

איפה הצד שלך במה שהיא רוצה??

כ"כ הרבה פעמים היא מבקשת ממך שתחזר אחריה.

עד שהיא העיזה וביקשה דברים מסוימים שיכולים לענג אותה - 

במקום לתת לה אתה מציב לה תנאי שזה רק אם תענג אותך בדבר אחר כרצונך.

מצוות עונה היא על הבעל לא על האישה.

וכמו שכתבו לפניי - 

בלי אינטימיות רגשית אישה לא תצליח להגיע לאינטימיות פיזית.

כתבו לך גם כמה פעמ' - 

תכתוב לה פתקים, תשמח אותה בדברים הקטנים, תראה לה שאתה חושב עליה.

עשית את זה אי פעם??

מהכתוב עולה שאתם הולכים להרבה אנשי טיפול.

אבל אולי לפני טיפול זוגי תחפש מישהו שקצת "ינער" אותך ביחס שלך כלפי אשתך.

שהיא תצליח להסיר חומות, ולהרגיש בטוחה רגשית מולך.

מדוג' שכתבת כל פעם שהיא שיתפה אותך ברגשות שלה או שביטלת או שנעלבת.

אחרי זה כתבת שהיא "בטוב".

מה זה בטוב? אישה יכולה לעשות הצגות. להסתיר את הרגש שלה. בפרט אם היא מאוד מופנמת ורגישה.

שזה מה שנראה ממה שעולה מדברחם שכתבת.

מאחלת לכם המון הצלחה ושלום בית אמתי.

את צודקת בכמה דברים שרשמת - כשחיפשתי להתחתן עם מישהי, חיפשתי מישהי עם אופי דומה לשלי בגדול (חוץ מענייני רגש שבריא שיהיה לאמא של הילדים שלי).

את גם צודקת שהיא כנראה מבקשת להרגיש מחוזרת ואצלי זה יותר בשפת ה"לארגן לך דברים שאת אוהבת" מאשר פתקים ופרחים...

היא פעם אמרה שהיא מסכימה עם איזה סרטון שראינו שאומר שהאישה רוצה להרגיש שהגבר יקרוס אם היא לא תהיה שם.

אמרתי לה שאני לא מסוגל לחשוב בצורה הזו, כי זה מעיד שהגבר לא יציב אם הוא תלוי באשתו עד כדי כך.

אני יכול לשחק אותה כמו הגברים בסרטים שמחזרים אחרי בנות, אבל זה לא אני וזה גם ייראה פייק.

כי אי אפשר להגיע לאינטימיות פיזית בלי רגשית!!!

לחזר אחרי אישתך זה דבר ראשון תתחיל בפייק לאט לאט יבוא טבעי

אתה באמת צריך ניעור רציני שאתה חושב שלעשות דברים בשבילה זה מספיק

מתי קנית לה מתנה עם ברכה?

פתק ליד הארוחת בוקר

השארת לה עוגחה שהיא אוהבת עם ברכה קטנה

רשמת לה אני אוהב אותך באמצע היום?

הגשת לה קפה למיטה עם נשיקה?

כן צריך להבין מה "שפת האהבה" שלה.

האם יש משהו שהיא מבטאת בו אהבה, יותר מדרכים אחרות?

או מגיבה בצורה יותר נרגשת למחוות מסוימות?

יש אנשים שמבטאים אהבה בעשייה פרקטית (כמוך כנראה) כמו לראות מה מקולקל ולתקן, להכין לה אוכל, לסדר את החדר שיהיה לה נעים וכו'

ויש שמבטאים אותה במגע (לא מיני) - חיבוקים, ליטוף על הראש או על הלחי, נשיקה, מסאז' אם היא בעניין וכו'.

או במתנות לא פרקטיות כמו שוקולד ופרחים.

או במילים כמו מכתבי אהבה ופתקים כאלה, ווטסאפ מתעניין וכו'

אין נכון או לא נכון - יש את המחשבה והכוונות מאחורי המעשים, הרצון והאהבה.

ויש לראות מה השני רגיל ורוצה.

יכול להיות שבשבילך לתת לה פתקים זה כמו אוויר, ריק ומלאכותי, ובשבילה לסדר את המיטה או לתקן משהו שנשבר זה כמו חסר משמעות או לא מביע אהבה, היא לא רואה את זה בכלל.

אז שניכם צודקים ושניכם טועים - פשוט מדברים בשפה אחרת ומצפים לדברים אחרים.

וכן יכול להיות שכדאי להתחיל לעשות מחוות אהבה באופן מלאכותי עד שזה יהפוך לך לטבעי, העיקר שתראה שאלה מאמצים שהיא באמת מעוניינת בהם, שזו השפה שלה.

ממליץ לבדוק את השיטה של יונתן ומרים קליין, שתופסים את השור של המחסומים במגנטיות  בין גבר לאישה (שאמורה להיות טבעית) בקרניו.

אני אישית קיבלתי מזה הרבה תועלת.

עוד נקודה שעולה לי עכשיו שאני כותב על זה - אם אתה "מספק את עצמך" לבד, יכול להיות שהתרגלת שזה תחליף ליחסים עם אהובתך.

אז אם תצליח מדי פעם להתגבר, זה יכול מעבר לעניין הדתי, פשוט לפתח יותר משיכה לאשתך, שהיא ה"דבר האמתי" שעבורו נועד הדחף המיני.

אולי קצת פחות לחשוש שהיא לא רוצה, להראות לה שאתה רוצה, ואולי זה יעזור לה להיפתח (אני לא מומחה, ובחיי האישיים לא כל כך הצלחתי עד עכשיו.

ועדיין, אין חכם כבעל הנסיון)...

היו קטעים שחודשים לא אוננתי (בעיקר סביב חגי תשרי ו3 השבועות).

לצערי לא צלח :/

אבל גם אני חשבתי שזה יעזור.

תודה על הניסיון

ומשהו בה ננעל.

אפשר לפתוח, אבל צריך המון סבלנות.

עם 3 ילדים לא יודע אם אפשרי. כי תמיד רוצים מנוחה.

מצד שני תבינו שמנוחה יותר אמיתית תהיה לכם

אם הנושא הזה יבוא על פתרונו, או לפחות יתקדם.

ואל תזלזלו בשום התקדמות.

יש טיפולי לייזר.

וכל מיני לשלוח לאנשי ייעוץ. אני בדעה שמי שבא לשאול בפורום לא מחפש שישלחו אותו לייעוצים.(אבל זה הדעה שלי בלי קשר למה שכתבת לכן לא נאריך)

מה שאני יכול להגיד שתקדישו לנושא הזה

המון זמן. והמון סבלנות. ושבחים על כל הישג.

והרבה עדינות.

אתם תצליחו בע"ה.

זה לא שיש איזה מפתח סודי למישהו שנמצא מעבר להרי החושך.

אתם אם תפנימו שזה מה שיכול לתת לכם כוחות הלאה

לעבור את מחסום "ה7 שנים 3 ילדים."

ותקדישו לנושא את היחס הראוי לו.

ותתמידו. לאט לאט תצליחו.

לכן לעבור חודשיים בלי להרגיש התקדמות, יכול לגמור אותנו.

חינוך דתי חזק לא אמור וגם לא יכול לדכא את הדחף החזק שאלוקים נטע בנו.

כנראה שאשתך צריכה טיפול, אבל זה לא אומר שאתה לא צריך גם כן.

ממליץ, במקביל לטיפול, גם להיחשף לרעיונןת של יונתן קליין כמו שהמלצתי. 

ממש ממליץ לכל המגיבים לקרוא את הכ.א. שלו מההתחלה

בחיים לא הגבתי.

הפעם הרגשתי שאני חייבת להגיב ופתחתי שם משתמש רק בשביל זה.

אצלנו כביכול הבעיה בו.

הוא לא מעוניין ביחסים

ממש מעט. במצטבר 7-10 פעמים בשנה.

יש לנו כמה וכמה ילדים תודה לה' שלפחות זה הגיע בקלות

היינו בטיפולים, יועצים, רבנים וכל מה שאפשר

זה הפך אותי מאישה מלאת אנרגיות,שמחה, רגועה.

לאישה כבויה, שנראת טוב בחוץ אבל מה זה עוזר לי שבעלי בחיים לא החמיא לי?

אישה מתוסכלת, אישה עצובה

אני על טכני בעיקר.

הילדים שלי גדולים מאוד וכבר מתחילים להבין את המצב בבית.

לא יודעת מה הגילאים שלך,

אבל תייקר את אישתך במילים,

תחמיא לה, תחזר אחריה.

אתה תרוויח וכמובן גם הילדים.

אצלנו המצב לא פשוט בכלל,

לא חסר לנו כלום

אני עובדת במקצוע מכובד

וגם הוא.

שתראה אותנו לא תאמין שזה מה שאנחנו עוברים

אבל שיקחו ממני הכל

ויתנו לי בית שטוב לאמא ואבא ביחד

בית של אהבה, תשוקה, משיכה, זוגיות טובה.

אני רושמת לך מהמקום שלי כאישה

שאל תוותר על זה. תלחם הכי חזק שאתה יכול

ההחלטה נראת לך פשוטה וכיביכול יהיה שקט ולא מחלוקות/מריבות

להמשך החיים זה חתיכת שקע.

באיזשהו מקום אפילו קצת שנאה לקחו ממני את הזכות להיות אישה כמו שמגיע לי.

בהצלחה.

תלחמו ביחד! התשוקה בין בני זוג זה אושר שאין לתאר.

קודם כל - תודה על התגובה.

מעניין אותי לדעת אם הוא מודע לכל מה שאת כתבת כאן...

אני שואל כדי שבמקרה שתגידי שלא  אז אולי גם אשתי מסתירה את זה ואומרת לי שמבחינתה אנחנו בסדר למרות שזה לא.

כי כך היא מרגישה בעומס החיים עם ילדים קטנטנים.

אבל כמו שכתבה רק לענות- עדיין התנהלות כזו לאורך זמן עלולה לפגוע מאוד לטווח הקצת יותר רחוק

וגם מודע שמשהו בו לא רגיל,

ועדיין לא עושה כלום.

האופציה להתגרש קיימת כאן כל יום כמעט.

וגם זה לא פשוט.

מוזר לי שאת אומרת לו שאת מוכנה לוותר על כל הקריירה המרשימה שלך ועל ההסטוריה רק בשביל יותר הערכה וחיזור ושזה לא מפריע לו.

לא מגיע כמובן לסכסך חלילה, אבל זה מסוג המקרים שצריך לשלוח מישהו אחר לדבר איתו על זה (דעתי כמובן).

גם לי יש מקרים שאני חושב שאשתי מגזימה  אבל כשאני שומע את זה מעוד אנשים, זה מעורר אצלי תהייה שאולי אני כן טועה.

ואגב,

עד עכשיו כל מה שהצליחו לעורר אצלך זה *תהייה* *שאולי* אתה טועה?

שמע, יש הרבה דברים לכתוב לך, וכבר כתבתי,

אבל אין להכחיש שיש לך אישיות חזקה במיוחד. אנסה ללמוד ממך ביטחון עצמי 

דיברתי בכללי על מקרים שקורים.

כבר היו התייעצויות בפורום שהסבירו לי את הצד שלה ולמדתי מזה.. אני לא טוען שאני תמיד צודק...

כרגע הפער העיקרי זה מה שבפורום טוענים שאישה צריכה לבין התגובות של אשתי כשאני מספר לה מה אומרים לי בפורום...

("אני דווקא מרגישה שאתה בסדר"... "לא רואה סיבה לשנות את זה...").

אני אומר לעצמי שאולי היא לא מבינה כמוני...

*לפעמים*, בהתנהלות עם נשים, אנחנו לא אמורים לשאול אותן בכל דבר "מה דעתן", לפעמים הגבר צריך פשוט להתחיל בפעולות שאולי יעוררו אותה (כמובן בעדינות, וכמובן שאם רואה שלא אוהבת את זה [עדיף שתגיד במפורש] הוא מפסיק).

אלוקים נתן לנו באופן טבעי את החוש הזה לדעת ולהרגיש איך "להתחיל" עם אשה כשיהיה לנו חשק, והחכמה היא להשתמש בו גם מול בת הזוג כשזה מתאים.

אבל בענייני מגע זה מרגיש לי יותר מסוכן.

המרחק ממקום מגע תקין למגע ומקום שאסור להתקרב אליו, הוא לא גדול.

אבל ייתכן גם שאתה צודק.

לדעתי הקטנה לא שווה את הסיכון. בהצלחה.

ותשמור גם מרחק מהעיצה הזו 😅

וואלה אני זוכר את הפוסטים שלך כבר מההתחלה, ותמיד הרגשתי שאין לך הכוונה אמיתית טובה לזוגיות ובטח מיניות, הרבה מגיע באמת ממקום של דוסים יתר והחמרה בנושאים של זוגיות ומיניות שלא עוזרים הרבה..

אני לא מכיר את אשתך לכן אני אתייחס בעיקר אליך.

אני חושב שאתה צריך ללמוד להתנהל עם האנרגיה המינית שלך ולדעת ולהבין לעומק איך זה עובד אצלך ומה הולך שם, ואז תוכל גם להשתחרר ולא לבוא למקום הזוגי מתוך מקום של חוסר או הדחקה בקטע המיני אלא מתוך באמת רצון לחיבור מתוך מקום ריגשי.

אולי בתור התחלה אתם צריכים בכלל לשחרר את המקום של יחסי אישות ובכלל להתמקד במגע נעים אחד לשני ואווירה אינטימית שלא מובילה ליחסי אישות לתת לאשתך את המקום הבטוח, בד"כ, אישה צריכה מקום בטוח ולהרגיש בטוחה בשביל שהיא בכלל תרצה את המקום היותר עמוק, ואין לה את זה כרגע.

לכן אני ממליץ לנסות לייצר מגע נעים ורגשי ולייצר מקום בטוח של אינטימיות זוגית ללא כוונה וללא רצון בכלל ליחסי אישות וכו' זה יתן לכם את המקום שלפתח את החוויות שלכם מחדש, ולא התייחסתי בכלל לקטע של המקווה כי ברור שזה רק סימפתום.

ואתה באמת צריך לשחרר ולא לחשוב על זה בתור פעולה בשביל... באמת לבוא נקי נטו בשביל לייצר חוויה זוגית נעימה ורגועה.

בהצלחה!! 

כבר מלא זמן שיש מגע נעים (בעיקר אני אליה).

הבעיה היא שמשם אין התקדמות כבר מלא זמן.

הכי רחוק שהגענו זה מיכל פרינס שאמרה לנסות עוד טיפה ולשחרר... לא צלח לצערי.

המטרה זה "לסייע לה להגיע לאורגזמה"?

המטרה זה שהיא תרגיש אהובה ורצויה

וברור שאתם צריכים ליווי מקצועי, למרות שהיית כבר ולא עזר

תנסה שוב אל תתייאש

לחזר, להיות רומנטי כמו שהיא אוהבת ולא כמו שאתה חושב, לגרום לה להרגיש מאוד אהובה

ויש היום בכל סופר פארם (או אתר ואהבתם) גם עזרים טכנים, צעצועים שיכולים להביא אתכם כמה צעדים קדימה.

אבל לא בלי קשר רגשי אינטמיות וקרבה גופנית. 

על פי מה שכתבת, נראה שאכן יש לכם בעיה רצינית שחובה שתטפלו בה. כדאי ללא דיחוי לגשת לטיפול אישי בשבילך וכן, גם טיפול אישי לאישתך (אם היא לא מתנגדת לכך)

אם מה שכתבו פה לגבי העבר שלכם הוא נכון, אני מבינה שהבעיה היא כבר שנים ומושרשת עמוק. טעויות שנעשות בתחילת הדרך יכולות להשפיע מאוד גם שנים קדימה ובוודאי שטעויות בנושא רגיש כמיניות. זוג בתחילת דרכו צריך לעשות דברים בצורה עדינה ועם המון רגישות והקשבה.

מתוך המקום שלי כאישה, חשוב לי לומר שלפני שבכלל נוכל להתעורר ולהיפתח גופנית ומינית, וגם בכלל להנות מחיבוק, אנחנו צריכות את הקשר הרגשי, את המקום שבו אנחנו יכולות לפתוח דברים ולספר רגשות, ושהם יתקבלו בצורה נעימה ומקבלת, ללא שיפוטיות.

אחרי שיש בן אדם שאנחנו מרגישות שמקבל אותנו, מבין אותנו, הוא יציב ורגיש, אנחנו מרגישות שאנחנו יכולות לסמוך עליו ולתת בו אמון. שזה הבסיס גם לקשר המיני.

אישה שלא תרגיש ביטחון לא תצליח להשתחרר.

אני לא יודעת איך אתם מבחינת דיבור רגשי, אבל חשוב לבדוק את זה כי כתבת ששניכם שכליים יחסית. יוצא לכם לדבר על קשיים? על רגשות? כשאתם עושים את זה, אתם מצליחים ליצור שיחה טובה ומקרבת, או שזה מתפוצץ כשלא מסכימים?

אם יש מה להשתפר מבחינת הדיבור הזוגי הרגשי שלכם, אני חושבת שזה הצעד הראשון. (כמובן תיגשו לטיפול דחוף! רק חושבת שיכול לעזור לקרב ביניכם וליצור מרחב של אמון וביטחון אחד בשני).

אחרי שיש ביטחון במקום הזה, אפשר לנסות להתקדם לצעד הבא. רק ששניכם תרגישו ביטחון תוכלו להיפתח אחד לשני. ממה שכתבת נראה שלשניכם יש איזו בעיה עם הפתיחות המינית.

עוד דבר שיוסיף להתרגשות ולפרפרים ביניכם זה באמת חיזור. לאישה יש צורך להרגיש מחוזרת, אהובה ויפה. זה צורך אמיתי, וכשאין- זה מאוד חסר ומאוד פוגע.

מתנה פה ושם (ומאוד רצוי עם פתק, אפילו משהו קטן וקצר, אבל מהלב. זה הרבה פעמים משמח יותר מהמתנה ), מחמאות (על המראה שלה, על כך שהתלבשה יפה, שהיא מתוקה, שאתה אוהב אותה וכו'. גם מחמאות על כך שסידרה את הבית וכו' יוסיפו לאוירה הטובה אבל הן לא מספיקות. הן לא מהסוג המחזר כ"כ).

אחרי זה באמת המגע שנעים לכם. אם זה מסאז', עיסויים, חיבוק, להחזיק ידיים, אם מתאים אז נשיקה...

מה שכן, חשוב כל הזמן כל הזמן להיות בהקשבה אחד לשני. ליצור מרחב נעים שיש בו ביטחון לשניכם להגיד אם נעים או לא נעים, מתי זה כבר יותר מדיי, ואם קשה להגיד חשוב לשאול. כשאתה עושה משהו לשאול- זה נעים או לא? זה סבבה או שזה יותר מזה. וכל זה יעבוד רק אם שניכם תרגישו ביטחון ותסמכו אחד על השני. והכי חשוב- ל א ט. להתקדם בנחת וברוגע, בלי שום לחץ.

כל זה כמובן עם ליווי והכל. אני לא מטפלת ולא למדתי כלום, רק מהחיים עצמם ועם ניסיון אישי קטן. 

סליחה על האורך, אבל זה נראה לי חשוב.

אני רק מדגישה שוב- אתם, שניכם, חייבים ללכת לטיפול! זה לא משהו שאתם יכולים להצליח לשנות לבד אחרי כ"כ הרבה שנים, וחייבים להבין מה מקור הבעיה. רק ככה תגיעו לפיתרון בע"ה.

בנוסף, לעניות דעתי, גם אם האישה לא מצליחה להגיע לאורגזמה זה בסדר. אורגזמה זה נחמד כתוספת, אבל אפשר להנות מאוד גם בלעדיה, ואם לא מצליחים להגיע אליה- כדאי להניח לזה, לפחות לכמה זמן ולהתמקד בשאר. לא להרגיש חוסר הצלחה אם לא מגיעים לאורגזמה. הכל טוב. החיבור של שניכם ביחד הוא הכי כיף וטוב שיש. זה לגבי האורגזמה...

במקום שכמעט אין לי השגה בו. ואולי אני כותבת שטויות. אז בבקשה לבחינתך...

אני קוראת את התגובות שלך, גם פה וגם קראתי כשפתחת שרשורים קודמים שלך בנושא.

אתה תמיד פתוח לשמוע ולא נעלב, מסכים לפתח דיון על עצמך, וקודם כל זה מרשים.

מה שאני מרגישה בין השורות

שהרבה לפני עזרים, וסקסולוגיות, ויועצות מיניות, ומיכל פרינס וכל דבר כזה

לי נשמע שהדבר שחוסם אתכם הוא אינטימיות רגשית. אם אני קולטת נכון התחושה שלי היא שזה היה ככה מההתחלה ולא כי נסגרתם אחד כלפי השני בגלל הקושי באישות.

אתה מתאר שאתם חיים בכיף יחד, כמו בסטיז. אבל אחד הדברים שמייחדים קשר של גבר ואישה שנשואים, חוץ מחיי אישות, זה אינטימיות רגשית. 

אני חושבת שיש משהו שגורם לכם להיסגר די בעוצמה אחד מול השני (ואולי זה היה קורה מול כל בן/בת זוג) מבחינה רגשית, מבחינת אמון טוטאלי, מבחינת יכולת לבכות עד טירוף ולהשלים בעוצמה. אני חושבת שזה היה שם די מזמן.

אם אתה שואל, סגנון כזה ישר מעלה שאלה על סגנון הקשר הזוגי של ההורים שלכם, על הילדות שלכם, על תפיסות מאד מוקדמות. וכיוון של טיפול מעמיק פסיכולוגי, ולא רפואי/פיזיותרפיה/ייעוץ מיני.

אישית זה לא מוביל אותי לשאלות על א מיניות, אלא על ניתוק כלשהו פנימי, אצלך או אצלה או אצל שניכם, שמצד אחד לא מאפשר אינטימיות וברור שלא מאפשר יחסים, ומצד שני מאפשר להגיד שאתם סבבה ככה ואתה מסתדר בדרכים שלך והיא בסדר לה ולא מתלוננת.

אני לא יודעת אם זה הסתרה, או הכחשה עמוקה מאד, או פשוט ייאוש כי באמת ניסיתם כל כך כל כך הרבה כיוונים וכל כך הרבה כאב ואכזבה.

אבל אם אני צודקת בתחושה שלי, אני מניחה שבכל המקומות שהלכתם לא באמץ מיציתם את הטיפול עד הסוף, כלומר הדפתם את מה שמעורר שאלה שיכולה להכאיב, לא נתתם לשאלות ולתהליך לערער ולטלטל אתכם. ניסיתם ואמרתם לא הולך, נמשיך הלאה.

כתבת על ללכת לרבנית או מישהי שתחדיר באשתך מוטיבציה

אין כזה דבר

המוטיבציה לאישות בזוגיות ארוכה היא תמיד קשר נפשי עמוק (כמובן אחרי ששוללים בעיה פיזית וכו, אבל זה לא קשור אליכם).

וקשר נפשי עמוק עובר ביכולת לגעת בעצמנו במקומות העמוקים בנפש שהקשר מעורר בנו. גם אם הם מפחידים.

גם לרגשות שליליים יש מקום חיובי, הם מאותתים לנו על משהו בעומק שלא טוב לו. ואם מה שלא טוב לי זה אינטימיות, אז שווה להבין מה ולמה. מאיפה הפחד או הרתיעה או הדחיה. 

מה בתוככם מעדיף להשלים עם חיים שברור לכם שהם חלקיים למרות שהחלק שסובל קיים.

אני לא אומרת, זה ברור למה אדם רוצה להימנע מכאב. כאב דחיה, או כאב של לא להיות מספיק/ה. אבל האינסטינקט הזה גרוע כשרוצים לתקן מהשורש.

מקווה שמשהו ממה שכתבתי יהיה לך לתועלת.

בהצלחה רבה רבה

ואל תוותרו. 

בכי גדול ובסוף השלמה גדולה - זה באמת אין לנו.

מקסימום באסה וניחומים גנריים...

אצלה בבית נראה לי שהיה יותר רגש של ההורים לעומת המשפחה שלי שהיא יותר קרה.

לא מרגיש שאני מסתיר משהו, אבל ייתכן שאני טועה.

אנסה לבדוק את זה גם. תודה

לפעמים יש מנגנונים נפשיים שמגנים עלינו, צריך ללמוד לפצח אותם, לגמרי עם איש מקצוע.

חושבת שבסופו של דבר כל אחד פוגש את זה, כל אחד בתחום שלו, וכל אחד עם רמת הצורך שלו לליווי מקצועי כדי לפתור את זה (כותבת כמישהי שכרגע בטיפול)

קודם כל שיש לך רצון להבין דברים, וללמוד וזה חשוב.

מעלה כמה מחשבות קצת ישירות, מקווה שזה בסדר.

קודם כל, נשמע שיש איזשהו ניתוק בינך לבין כוחות החיים שלך ואולי של אשתך.

האם הייתה משיכה ביניכם לפני שהתחתנתם ועשיתם טעויות? האם חיכיתם להתקרב, להיות יחד?

במידה ולא, סביר יותר שהבעיה כאן היא עוד מלפני (רוב הבעיות שצפות הן עתיקות ומחמירות כשיש טריגר).

ראיתי שכתבת בעבר שלא התחתנת עם הרבה רצון, ואם לא היית צריך לא היית מתחתן, וגם שהיית מסתדר טוב יותר עם גבר.

ובאיזשהו מקום מהתיאורים שלך וגם מהשאלות עולה הרבה מאד טכניות, וקצת ניתוק מההוויה של הדברים.

צריך לדעת שמיניות של נשים וגברים היא שונה, מתעוררת ומתנהגת באופן שונה.

האם אתה *אוהב* את אשתך?

לא אם נחמד לכם, יש לכם דייט קבוע ביומן ואתם מסתדרים.

האם יש ביניכם אהבה.

האם יש ביניכם אינטימיות רגשית? האם אתה דמות להשען עבורה? כזה שתשתף אותך בכאב, שיתן לה בטחון, שידע לחבק? האם אתה מרגיש משמעותי בשבילה, מישהו שהיא נושאת אליו עיניים? מעריכה ומכבדת?

מעבר לזה, מהתיאורים שלך נשמע שאשתך פשוט צריכה להרגיש שאתה משתוקק אליה ורוצה בה, ואיכשהו זה לא המצב.

נשמע גם שבתחילת הדרך היא חיפשה את הקרבה ונדחתה, ויתכן בהחלט שזה יצר בה טראומה.

אני תוהה מה המוטיבציה שלך לדאוג שתהיה לאשתך "מוטיבציה", כשנשמע ממה שאתה כותב שאתה מסתדר ולא דחוף לך.

באופן בריא, בין איש ואישה, בטח כאלה שחולקים חיים וחדר ומיטה, יש משיכה, יש רצון למגע, יש קרבה, ויש כמובן תשוקה לחיבור עמוק שהוא רוחני פיזי ונפשי.

עושה רושם שגם מראש היו כמה נקודות קצת של ריחוק ביניכם, ושמה שעוד כן היה, באמת בגלל הטעויות שנעשו- יצר ריחוק.

חייבת להגיד גם, שבעיני העיסוק הזה כל הזמן בלעזור לה לרצות, לעזור לה שתהיה לה מוטיבציה, "להכריח" אותה לרצות לענג את עצמה (שאצל נשים זה גם שונה בד"כ מאצל גברים) לא נותן מרחב לכוחות החיים שלה שכנראה נפגעו להתעורר.

האמת היא שבעיני נכון כרגע לעצור עם הטיפול המיני ולפנות לטיפול רגשי מעמיק של כל אחד מכם.

אני מניחה שזה נושא שיעלה, אבל נראה שהדחק בעניין לא מיטיב.

נראה שהיא צריכה לעבד את חוויית הדחיה שחוותה

ושאתה גם צריך עבודה פנימה ובירור מעמיק ומקצועי, לא רוצה סתם להעלות ספקולציות על סמך דברים שכתבת.

בסופו של דבר, יש לכם יחד תיקון עמוק, שבע"ה אם תמצאו את הדרך ליצור אותו, לשניכם יהיה טוב יותר יחד ולחוד.

הלוואי וה' ישלח אתכם לשליחים הנכונים.

נשמע שיש בהחלט אמת בדברייך. מקווה שזה יוביל למקום בריא.

אל תוותרו על לחפש את הטוב

עוקבת אחרי הדברים שאתה כותב עוד מתחילת הנישואים שלכם.אני לא מאבחנת אבל קצת מכירה, וחושבת שאולי כדאי לך לשקול לקחת את עצמך לאבחון תקשורת.המקובעות שיש בך,הצורך לברר עם אחרים מה אמורים להרגיש,השכלתנות הקצת קיצונית ועוד כל מיני תאורים שלך על עצמך והצורה שאתה מתנהל מול אשתך ומול עצמך,מעלים את המחשבה של קושי בתקשורת סוג של "על הרצף" שווה לדעתי לבדוק.

לא היתי מסתכנת על אבחון של פחות ממקצועי.

ממילא אם תתגרשו סיכוי גדול שישלחו אתכם לאבחון מסוגלות.

זה כולל גם את זה.

שגם אני ממש רציתי להציע כיוון כזה.

הרבה מתוך מה שכתבת וכן מה שתיארת לגבי אשתך מזכיר אפיונים של תקשורת.

יתכן ושניכן צריכים לגשת לאבחון

אל תסמוך על מה שסתם אנשים אמרו לכם, מדובר פה בחיים שלכם!

יכול להיות שזה יאיר לכם הכל בזוית שונה!

זוכרת גם מפעם אתכם

וגם אז היה די ברור לי שאתה חייב אבחון כזה

יש פה הרבה תסמינים של הרצף האוטיסטי

ואני דוקא אשת מקצוע שעובדת בתחום

בהצלחה!

אם יש מצד הגבר בעניין תסמינים אוטיסטיים, מה גרם לאישה הזו לרצות גבר כזה מלכתחילה. זה לא שרק הוא אשם. יש גם לה צד.

למה היא נישאה לו?

למה נוח לה עם גבר שפחות מתקשר? מה קורה שם?

אגב, מה המקצוע שלך אם את עובדת בתחום?

וזה לפעמים בחירות מהתת מודע.

אומרים שאותה תכונה שאנחנו אוהבים בבן הזוג

זו אותה תכונה שתפריע לנו.

אם מדובר במאבחן שזה תפקידו, אנסה לבדוק באמת. אולי יש איש מקצוע כזה בעבודה שלי.

איבחון תקשורת (הרצף האוטיסטי)הוא לא כמו אבחון שעושה ספיכולוג רגיל.צריך מוחיות לאבחון תקשורת.אפשר להתחיל לברר דרך רופא משפחה.או לברר במכון פרטי.אני יודעת מנסיון בעבודה עם ילדים על הרצף בתפקוד גבוה, שאבחון וטיפול נכון עוזר מאוד לאיכות חיים.המדינה גם מתקצבת בגמלה יפה וכל מיני הטבות משפחות עם ילד על הרצף.כמבוגר, אני בטוחה שאבחון והדרכה נכונים יכולים לשפר פלאים את החיים ובטח את הזוגיות.

מדובר על מעגל שלילי שמזין את עצמו שכולל את הדברים הבאים (ואולי עוד):

חוסר בהנאה

כאבים

תסכול

חוסר בחיבה

ריחוק

חוסר מוטיבציה

צריך איכשהו להתחיל לנסות לעצור את כיוון הסיבוב השלילי ולסובב לצד החיובי.

וכדי לעשות זאת, תצטרכו לפעול בכמה מישורים במקביל.

טיפול זוגי רגשי

אבחון רפואי

פיזיותרפיה

כל אחד מהם לבדו, כנראה שלא יצליח לפתור את הבעיה.

דבר נוסף, ההלכה מכירה בזוגות שיש להם קשיים מעין אלו, ויש פתרונות הלכתיים שעוזרים ליצור סיבוב מעגל חיובי גם בתקופות מאתגרות.

אם אתה מעוניין בהמלצות על מטפל, רופא וכו', אז בפרטי בשמחה..

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה