כשכתבת כאן שהייתם נשואים טריים.

אם זה אתה אני בהחלט זוכרת את הטעויות שהתייחסת אליהן.

מה שאני לא זוכרת, האם אתה עצמך היית בטיפול אישי מתישהו?

אין לי המלצות על רבנית בתחום.

בהצלחה 

הטעויות שאני מתייחס אליהן הן הטעויות שמיכל פרינס מפנה בספר: חוסר הקשבה לגוף (של שני הצדדים, אבל בעיקר של האישה) שגורם למצב להחמיר ולחוסר רצון להחמיר.

הייתי בטיפול אישי לפני הנישואין, ומשהו קטן אחרי- אבל לא הרגשתי תועלת כל כך... 

מיותרות. אולי אני לא זוכרת טוב.

לכן שאלתי על טיפול בשבילך. כי נראה שאתה בעצמך לא מצליח להפתח ולנהל קשר זוגי תקין.

אם אני לא טועה בהמשך הדרך צצו גם כל מיני דיונים והתייחסויות שלך לאשתך כאל ילדה קטנה - שוב בעיה שהיא אולי זוגית אבל אולי נכון גם לעבוד עליה בטיפול אישי שלך.

לגבי השאלה כרגע, לא ממש ירדתי לסוף דעתך,

אתה שואל האם המוטיבציה העיקרית לאשה לטבול היא בשביל יחסי אישות?

בעיני, המוטיבציה העיקרית היא הקשר הפיזי עם הבעל. זה לא רק יחסי אישות, לפחות עבור אשה (אבל נראה לי שגם לגבר) זה הרבה הרבה יותר מזה, קרבה פיזית שהיא חלק חשוב מאוד מהקשר ולא קשורה דווקא ליחסים. בפורום הריון ולידה מופיעים הרבה שרשורים של נשים אחרי לידה שמאוד מעוניינות לטבול בלי שהן ממתכוונות לקיים מיד יחסים עם הבעל, גם כדי שלא יהיו הרחקות אבל גם בשביל חיבוק וכדו'. 

בגדול שנינו התבגרנו מאז תחילת הנישואין, זה כמובן לא יזיק ללכת לאנשי מקצוע בתחום הזוגיות ו/או ללמוד על זה.

מבחינת המוטיבציה  - מעניין מה שאת אומרת.

תודה על ההסבר, נשמע לי חשוב. כבר בעניין החיבוקים יש בעיה אם היא מרגישה שזה לא נחוץ לה.

לא טוען על אשמה כמובן, ייתכן מאד שאני לא מעביר מספיק טוב ענייני חיבוק.

וגם אני אכתוב בכנות,

ממה שזכור לי, תארת רצון ומוטיבציה של אשתך להתקרב ותארת שאתה מרחיק אותה ומאשים אותה בכך שהיא מחטיאה אותך מכיוון שהיא לא מעוניינת באותו הרגע לקיים יחסים מלאים.

גם כתבת כאן על הבעיות שלכם, וכשהרבה מגיבים כתבו לך שלאשתך יש בעיה והיא צריכה לטפל בעצמה היה נראה שלכך כיוונת וזה מה שחשבת, אבל פתאום הסתבר שבעצם אתם נשואים ממש מעט זמן, ומה שתיארת הגיוני מאוד עבור זוג צעיר וספציפית עבור כלה צעירה, אבל מבחינתך היא הייתה האשמה. וכשהיא ניסתה להתקרב בצורה הדרגתית( והכי הגיונית ומותאמת לסיטואציה!) האשמת אותה שהיא גורמת לך לחטוא.

אני זוכרת את זה די טוב כי ממה שאתה עצמך כתבת כאן אני מאוד ריחמתי על אשתך.

הרבה מגיבים לאורך השנים אמרו או רמזו שלאשתך יש איזו טראומה מינית. אין לי שמץ של מושג מה הרקע של אשתך אבל פשוט בעיני שמה שהיא עברה בגללך בתחילת הנישואין יכול להיות הטראומה הזו.

גם עכשיו, שים לב שאתה עוטף הכל במין אווירה 'מדעית' של 'לא יודע מה מפספסים', ומן אווירה של 'חסידות' שאתה עצוב שאינכם מקיימים יחסים כי כך אתה חוטא.

מה אשתך אמורה להרגיש לדעתך? שהמוטיבציה העיקרית שלך לשכב איתה היא כדי שלא תאלץ לחטוא? או שהיא איזה חלק מניסוי מדעי של 'מה אני מפספס בחיים'? אתה לא מבין בעצמך שזה מאוד מאוד פוגע ומכבה כל שמץ של תשוקה? זה מעליב ממש.

אז כן, אין לי ספק שלאשתך יש את השריטות שלך( ובעצם לכל אחד יש... ) אבל עדיין אני 'שולחת' אותך לטיפול אישי בשבילך. קודם כל כדי שתבין את חלקך במצב הנוכחי. ודבר שני כדי שתצליח לאתר כל מיני כוחות חיים אבודים אצלך, כוחות חיוביים של רצון בקרבה פיזית ושל יחסים מיניים עם אשתך, שתצליח קודם להרגיש ואז לומר בפה מלא אשתי היקרה אני אוהב אותך ונמשך אלייך ורוצה להרגיש קרוב אליך מכל הבחינות.

לעניות דעתי עד שלא תטפל בחלק הזה של החיים שלך, לאשתך יהיה מאוד קשה להתחבר מחדש לחלקים המיניים שלה עצמה גם אם היא תלך לטיפול בעצמה( אני בעד שגם לה יהיה טיפול אם זה אפשרי, אבל לא במקום טיפול בשבילך).

והבעיה של הטבילה, אכן עבור חלק מהנשים ( לא כולן בכלל) טהרה וטבילה הן מצוות קשות ומאתגרות, אבל אצלכם לא נראה לי שהבעיה עם הטבילה היא מוקד הקושי.

וכמובן, אני מכירה אותך רק ממה שאתה כותב כאן ואת אשתך אני לא מכירה בכלל, יכול להיות שטעיתי לגמרי, מתנצלת אם פגעתי או הייתי בוטה מדי.

אבל מוצגים כאן לכאורה פערים ניכרים

אולי בפנייה לרופא ולאבחונים

יהיה ניתן למצוא לתת שם לסיפור שיש כאן

וכך לחפש טיפול / מענה

יש לכם בעיה שורשית, עצומה.

מחילה אם נשמע שיפוטי, אני האחרונה לייעץ בעינייני זוגיות נראלי, אבל יש דברים מהותיים.

יש נקודה מסויימת שמשם הכל נובע.

ועד שלא פותרים לגמרי, גם אם בדרכים כואבות ובלתי מתפשרות ימשיכו לצוץ בעיות משנה שמקורן בבעיה המהותית.

בעיית הטבילה, אם אין לאשתך איזשהי בעיה נפשית אמיתית, מוזרה מאוד כי גם אם לטבול זה קצת מקשה ולא נעים זה לא כזה ביג דיל במיוחד אחרי ככ הרבה זמן שהייתם מותרים..

זה יושב על אותו מקור שלדעתי עד שלא תמצאו דרך לפתור אותו מהשורש, דברים ימשיכו לצוץ  (כמו כל מיני שרשורים שפתחת בעבר)

ברכה והצלחה גדולה זה נשמע נסיון אדיר וקשוח ממש...

זוג שלא קיים יחסים כמעט אף פעם מאז החתונה זה לא נורמה

יש תקופות שנשים טובלות רק כדי להיות קרובות לבן זוג לאו דווקא בשביל אישות אבל בגדול כן חלק מזוגיות בריאה זה אישות והזוגיות שלכם לא בריאה וטובה כרגע כי לא הגיונח שזוג נשוי לא יקיים את זה! אתם שותפים לדירה גרגע ומגדלים ילדים

באמת שהמצב שלכם נשמע כואב אתם חייבים למצוא לו פיתרון!

אולי פשוט תעשו דייט אינטימי פעם בשבוע או וואטבר אבל ליל טבילה זה לא לילה רגיל זה לילה שאמור להיות מיוחד לשניכם ובגלל שזה לא ככה אז מה באמת ידרבן אותה לטבול שוב ושוב?

ולקיים יחסים רק בשביל הריון זה מתכון גרוע מאוד ההיפך עד שלא תיכנסו לתלם של יחסים ואינטימיות זוגית ממש לא הייתי מביאה ילדים נוספים למערכת כזו

מאחלת לכם המון בהצלחה

האמת שמנחם לדעת (בקטע של כלל ישראל) שאנחנו החריגים.

אנחנו שותפים לדירה שמגדלים ילדים, אבל יש יותר אהבה בינינו מאשר שני שותפים לדירה, אז לא יודע כמה אני מסכים עם מה שרשמת, למרות שזו אבחנה מעניינת.

אנחנו עושים דייט אחת לשבוע, הוא גם נחמד וכיף לנו (אוכל + צופים במשהו) אבל זה חוזר לבעיה המקורית שאנחנו לא יודעים מה אנחנו מפספסים. כלומר מה יש לזוג שמקיים יחסים שלנו אין ושנרצה אותו.

אתה לא מרגיש פיספוס?

אם חיה לידך באמת אישה יפה לטעמך שאתה אוהב אין בך רצון שיהיה מעבר?

כי במצב טבעי גבר כן אמור לרצות את המעבר ...

אולי העניין כאן זה גם עבודה פנימית של שניכם

ואם לא תנסו לא תדעו מה אתם מפסידים וממש לא כדאי להעביר ככה חיים שלמים

גם עם הבסטי שלי אני אשב כל פופקורן וסרט ונצפה במשו ואני אפילו מאוד אוהבת אותה אבל בעל זה משהו אחר זה לא רק כיף איתו ואני אוהבת אותו והוא שותף לדירה ולילדים..זה הרבה מעבר

כרגע אני פורק בשירותים (סליחה על הביטוי הלא נעים הזה) וכבר למדתי לחיות עם זה. אני לא יודע איך זה מרגיש לקיים יחסים במיטה עם בת זוג ואין לי מושג מה אני מפספס. 

זה בעיקר פוגע בי מצפונית דתית שאני עובר על ההלכה, יותר מאשר שאני מתבאס שיש לי אישה יפה שאני לא מקיים איתה יחסים.

לגבי החלק האחרון - זה קצת כזה: אני כרגע חי עם אישה שהיא הבסטיז שלי, כי אנחנו שותפים+ילדים ושככה צריך להרגיש איתה.

יש כאלו שזה מורכב להן מכל מיני סיבות, ויש רבות ששמחות בזה. למעטות זה כל כך מורכב ויש דרכים לפרק את זה.

לק"י

גם בלי בעיה נפשית אמיתית.

(בטוחה שאם היית עושה סקר בנושא, הייתי מגלה שהרבה לא אוהבות מסיבות שונות).

@שםאנונימי לא לכולן זה סיוט. יש כאלה שאוהבות אפילו.

(בקיצור, זה עניין אישי. לפעמים אפשר לשפר את החוויה. תלוי מה קשה לה בזה)

אני חושב שזה כל ההכנה + הקטע שטובלים במים שנשים אחרות טבלו בהן (בקטע של ניקיון).

וכמובן נסיעה למקווה, חנייה וכו'.

למצוא רבנית שתתן לה שיחת מוטיבציה, זה כמו לנסות לעצור עם פלסטר דימום מסיבי מעורק שנקרע.

אם אשתך באמת רוצה להתקדם, היא צריכה ללכת לטיפול אישי אצל פסיכולוגית מומחית שאולי תוכל לכוון אותה איך מגיעים לחיים טובים. לענ"ד גם אתה חייב כתובת מקצועית בעולם האמתי שתכוון אותך.

בהצלחה רבה

ולפותח- איך אתה עם זה?

אם שניכם א מיניים אז כנראה שמה שנשאר זה לקבל את זה.

אבל בהנחה שאתה לפחות לא א מיני- איך אתה חי עם כזאת מציאות?

זה מעורר תמיהה גדולה.

מבחינתה, אגב, זה בסדר כי יש לה מצפון עליי.

אבל יש לי מצפון הלכתי בעניין שלא אמורים לעשות את זה ומדובר בעבירה חמורה וכו'.

כשחשבתי על זה לעומק - אני מרגיש בנוח עם זה  שאין לי יחסי אישות איתה בעיקר כי אני יודע שאני לא פוגע בה.

היא מאד לא אוהבת שנוגעים בה באיזורים אינטימיים (לפחות נכון לפעם) - אז לפחות אני מרגיש שהיא לא נפגעת וזה "מנחם" אותי.

הבנתי שזה אמור להאיץ דופק, לגרום להתרגשות - אז גם כשהיא ניסתה לבד וגם כשאני ניסיתי, לא הרגישה משהו...

רגילה? קלינית?

יש דבר כזה "התמחות במיניות" שהיא לא סקסולוגית?

אני בטוח שהפתרון יעבור בטיפול שלה אצל פסיכולוגית (לא בהכרח שזה מספיק, אבל זה נראה לי בהחלט הכרחי).

בתקשורת זה עם זה. (כלומר הפסיכולוגית שלה והפסיכולוג שלך בקשר מקצועי ביניהם בנושא שלכם).

אוסיף שבעיניי במקרה שלכם לא הייתי מתפשרת על פחות מתואר שני טיפולי לכל אחד מהמטפלים.

אחרי שתעלו על הגל, אתן לך בשמחה פרטי קשר של זוג מהמגזר שעושה הדרכות בנושא אישות, גם בנפרד וגם ביחד. (נניח אתה יושב עם הגבר כמה מפגשים, היא עם האישה, ואז כמה מפגשים משותפים שלכם עם 2 המדריכים - שגם הם עצמם נשואים).

כי סורי. זה שלא קיימים יחסים זה חריג ברמות בפני עצמו. אבל זה שמצליחים לחיות ככה שנים, זה בעיניי עוד יותר חריג. כי ממה שאתה מתאר, זה לא רק שלא קיימים ביניכם יחסי אישות מלאים. זה שאשכרה אין לכם מגע שהוא זוגי-מיני. (בהכי פשוט ודוגרי, למשל להתנשק). ואתם חיים עם זה! וממשיכים לחיות עם זה. צריך פה באמת טיפול רציני. זה לא רק לחפש "מה יעורר אותה", זה קודם כל לעורר כל אחד בעצמו את הרצון, את הכמיהה לזה… להפנים שגוף זה דבר יפה וטהור ומפגש גופני בנישואים זה חיובי ומותר. וכן, ברור שזה צריך לבוא עם האספקט הפיזי. לשם כך התכנסנו, לא? אבל זה חייב לבוא עם השינוי התודעתי.

ואוסיף שכמובן מגע מיני, ואפילו "קיום יחסים", זה לא בהכרח חדירה. יודעת שהלכתית לא כל הרבנים בדעה אחת (בנושא הפורקן הגברי למשל), אבל אני כמעט חותמת לך שאם תסבירו לרב (כל רב) את המקרה שלכם, הוא יתיר לכם.

הערה קטנה על אחת מהתגובות שלך, אמרת משהו בסגנון של - לא אמרו שאנחנו חריגים כזוג, כן דיברו על החריגות בתחום הזה.

תשמע. יש להיות חריג. ויש להיות מחוץ לטווח בכלל. נניח יש אנשים שיותר מתבודדים, עם חיי חברה די דלים. ויש אנשים שלא ראו בני אדם כבר שנתיים (מלבד פעם באף פעם את השכן בחדר מדרגות בלי להחליף יותר ממילה). אתה מבין שאדם כזה הוא חריג גם בכללי כאדם, ולא רק חריג בתחום החברה? אז ככה. 

פסיכולוג עם תואר שני מרגיש לי כמו משהו בלתי מושג, אבל אוכל לבדוק.

אשתי ואני קצת יותר שכליים כנראה מהממוצע.

אנחנו זוג די נורמטיבי, אני בטוח שחברים שלנו בכלל לא יחשדו, לכן נראה לי מוזר שזה עד כדי כך מחוץ לסקאלה...

אבל מבין מדברייך שיש כאן עבודה רצינית.

אני אציין שצדקת וכנראה שנינו נפגעי חינוך דתי שמאד הזהיר אותנו לא להתקרב למגדר השני/לשמור על עצמנו ועכשיו אנחנו חיים עם התוצאות. נקווה שנצליח להבין מה כל כך חריג בנו.

מכיר המון אנשים שנפגעו ונמנעו מלהתקרב לנשים וזה פגע להם במציאת זוגיות.

וכמובן הצד ההפוך שנשים בטוחות שגברים רק חושבים על מיניות.

הרבה מהקריירה של מיכל פרינס בנויה על זה, למיטב הבנתי.

אני חושבת שאתה נתלה על זה כדי לנסות לנרמל את המצב . יש קשיים בנושא שמקורם בטראומות, קשיים רגשיים. והם קיימים גם בציבור חילוני( לא חסר מטפלים מינים חילונים.

לפעמים כשיש קושי רגשי/ נפשי עם הענין האדם נתלה במשהו דתי. אם הוא לה היה דתי היה נתלה במשהו אחר. לא יודעת בני כמה אתם אבל אם אתם נשואים 7 שנים כנראה  אתם יותר צעירים ממני. במערכת החינוך הדוסית שאני עובדת בה מעל 20 שנה יש דיבור פתוח וכנה עם הבנות על נושא המיניות וזה מאוד ברור שמה שאסור כנערות יהיה לא רק מותר אלא רצוי ונפלא כנשים נשואות. וככה גם מדריכות הכלות הדוסיות מדריכות בנות.  זה שאתה נתלה בחינוך שקיבלתם מונע ממך להבין שיש פה בעיה אמיתית שצריכה טיפול.המצב שלכם לא נורמלי בשום צורה. זה מאוד חריג שזוג לא מקיים בכלל יחסים ואפילו אין רצון ולא הרגשה של חוסר. האמת שאם טוב לשניכם ככה, אז בעצם אולי אין בעיה. אתם לא חיבים להיות כמו כולם. השאלה אם באמת טוב לכם. 

איני טוען שאין כאלו שיש להם קשיים, אבל הניחוש שלך שאתם נורמטיביים (למרות שבתחום הזה ספציפית, אתם ממש לא!) וממילא הניחוש שלך שכנראה הרבה חברים הם כאלו (לא, זה לא המצב!) ואינכם צריכים טיפול.

למיכל פרינס ודומיה, מגיעים זוגות שיש להם פערי הדרכה או מורכבויות אחרות ובד"כ הטיפול עוזר. אצלכם זה לא עזר, כי זה יושב על קושי הרבה יותר מהותי.

לעומק כל מיני כיוונים, למשל:

האם יש עניין של א-מיניות אצל מי משניכם או שניכם? 

האם יש משיכה אחד לשניה? 

האם יש משיכה לנשים/גברים בכללי (כל אחד מכם למין השני)?

האם יש טראומות מהעבר? 

האם יש אבחון בתפקוד תקשורתי או על הרצף וכד'? 

האם נוסה טיפול ואיבחון מקיף פסיכולוגי קליני וגם טיפול מיני מקיף?

האם שניכם בטוב עם המצב הקיים כל הזמן?

וכן הלאה להמשיך לברר לעומק מול מה אתם בעצם מתמודדים

והדגשה חשובה: כמובן שהמובא לעיל הוא רק כיוונים למחשבה ובדיקה ולא בא לטעון שום דבר עליכם, ודאי שאין כל היכרות וודאי שאין כל יכולת לאבחן.

הכוונה עבורכם ובשבילכם לנסות ללכת לאיש מקצוע מוסמך ומומחה בצורה יסודית ולבחון מול מה בעצם אתם מתמודדים.

כאשר יש מיפוי נכון יותר קל גם להניע דרך שיפור.

וכאשר לא יודעים בכלל מול מה מתמודדים אפשר ללכת לאיבוד.

לכן דבר ראשון - מיפוי, הגדרה והבנה עמוקה מול מה אנחנו בעצם מתמודדים.

מציעה לעשות זאת דרך פסיכולוג קליני המוסמך בצורה רחבה (עם התמחות למשל בכל הכיוונים הנזכרים כאן ועוד רבים אחרים בכדי לדייק את המענה הספציפי אליכם) וגם מטפל מיני המוסמך בצורה רחבה כנ"ל.

חשוב גם להבין שללא טיפול מותאם נכון ומעמיק הסיכוי לשינוי מאוד נמוך.

וגם אם עברו 7 שנים, הן התחילו משנה, שנתיים, חמש...

וכך יכולים גם לעבור עוד 10 ועוד 20 ועוד...

לכן אם זה חשוב לכם הייתי מתחילה בלשים זאת כמטרה עליונה עבורנו כרגע - למפות בצורה יסודית ורצינית מול מה אנחנו מתמודדים. אני, את, שנינו.

מה כן, מה לא.

מה שייך לנו, מה לא שייך לנו.

מה אולי שייך לנו.

איזה איש מקצוע יכול ללכת איתנו יד ביד עד שנשיג את המטרה הזו

וכמובן לאחריה דרכי טיפול, שיפור, העצמה ומיקסום בכדי להגיע לאיכות חיים טובה ומטיבה ברמה הגבוהה ביותר ב"ה.

המון ברכה והצלחה

תודה על התגובה.

אלא גם אתה. אין זה נכון "להשליך" עליה שהיא "הבעייתית" והיא צריכה "תיקון" ורק לא מצאנו איזה "תיקון" מתאים לה.

מה כן כדאי -

שאתה תלך לפסיכולוג קליני עם התמחות גם בטיפול מיני, ותבחן סעיף סעיף מהכיוונים האפשריים בכללי יחד איתו (ולענ"ד כדאי גם לבחון בתוכם סעיף סעיף ממה שכתבתי בהודעה הקודמת יחד איתו).

ושאשתך תלך גם היא לפסיכולוגית קלינית עם התמחות גם בטיפול מיני ובעצם אותו כנ"ל כמו שאתה.

ומעבר לכל רשימת הסעיפים שפירטתי שכדאי לבחון יחד עם איש המקצוע, אפשר גם להוסיף בחינה של ויסות חושי, וכן שאר כיוונים אפשריים.

אחרי שני אלה -

חשוב בנוסף להבין את כל ציר הזמן הזוגי והמיני שלכם מהתחלה ועד הסוף, החל מהחתונה (ואף לפנייה במקום של כל אחד מכם מול הנושא בשלל תפיסות, אמונות, חוויות, מחשבות וכן הלאה),

להבין את הדינמיקה הזוגית שלכם,

גם בפן הזוגי

גם בפן המיני

וכל נקודה על הציר הזה חשובה וכל חוויה, כל מילה, כל מטען וכו' יכולים לשפוך עוד אור.

רק אחרי מיפוי והגדרה מדויקת ואיבחון *אצל כל אחד מכם* מול מה מתמודדים - ע"י איש מקצוע מותאם מומחה ומוסמך בלבד כנ"ל,

ולאחריה טיפול בכך,

ורק אחרי ראיית כלל הזוגיות והמיניות שלכם בצורה *שלמה ומקיפה* -

תוכלו להתקדם ב"ה.

מה לא -

לא הפורום,

לא אנשי מקצוע לא רלוונטיים,

לא אנשי מקצוע שלא מתייחסים ספציפית אל כל אחד מכם בנפרד ורואים מי הוא בכללותו וגם רואים את הזוגיות והמיניות שלכם ספציפית ולוקחים הכל בחשבון,

לא מיקוד רק בחלק מהנקודות ומהסיפור השלם אלא אך ורק היכרות אמיתית, שורשית, מקיפה, עמוקה של כל *התמונה המלאה*,

לא מיקוד רק בטיפול באשתך,

לא מיקוד רק בטיפול בך,

לא מיקוד רק בטיפול זוגי,

לא מיקוד רק בטיפול אישי,

אלא כל המכלול כאמור.

רק כך אפשר באמת להתקדם במקרה הזה.

ואת הסיפור המלא, אבל מעצם הכתיבה עולה לי נקודה.

מגע אינטימי הוא לא בהכרח מיני.

רוב הנשים ישמחו לטבול ולגעת גם אם לא יגיעו בסוף למין.

להתחבק, להתכרבל, אלה דברים שלרוב הא.נשים נעים ומקרב.

זה קורה? אם זה לא מביא ליחסים, היא גם לא נהנית?

אם הייתם בטיפול אני מניחה שהנחו אתכם לאינטימיות בלי מיניות - תקופת זמן שמוסכמת על שניכם שהמגע לא מוביל לשום דבר מעבר.

אם לא המליצו, ומוזר שלא, הייתי מתחילה מהכיוון הזה.

והייתי הולכת לטיפול רגשי מקצועי לפני טיפול מיני ולא לטיפול רבני.

אוהבת נניח מגע נעים בגב ומסאז'ים, אבל שם זה נגמר.

נהנית מזה, אבל לא מינית - רק תחושתית.

משם אין התקדמות.

כאן בפורום כנראה שלא תמצא את מענה שאתה מחפש.

הייתי מתחילה מטיפול אישי ואחר כך זוגי.

להבין על מה זה יושב - א מיניות, טראומה, חוסר משיכה, בעיה דתית - ולפי זה לפנות לגורם המתאים.

גם אם היא מרגישה שאצלה אין בעיה ומבחינתה הכל טוב, עדיין, אתם נשואים וזה חלק משמעותי מהנישואים, ואולי ההבדל בין חברות עמוקה לזוג נשוי, ומן הראוי שתעשה את המאמץ הזה בשביל שניכם ובמיוחד  בשבילה.

וחזר על עצמו העניין של ללכת לטיפול בתשובות, פשוט ניסיתי להבין איזה איש מקצוע ואני מבין שפסיכולוגית קלינית עם התמחות במיניות לכרגע.

אדבר עם אשתי על זה, מקווה שתתחיל בקרוב.

יש היום הרבה מטפלים ומטפלות מיניים ברוח תורנית ממש.

יש זוגות שיש להם מורכבות בנושאים אלו, יש זוגות שיש להם פערים ברצון, בתדירות, בסגנון - להם כל מיני מטפלים כאלו ואחרים יכולים להועיל.

מציאות שמהחתונה אשתך לא רוצה בכלל, בכלל ואתה השלמת עם זה ואינכם מקיימים יחסים בכלל חוץ מפעם בכמה שנים בשביל הריון - זו מציאות חריגה לחלוטין וממילא גם אם בתחומים אחרים אתם 'רגילים', הזוגיות שלכם אינה רגילה בפער.

ספציפית בשאלה שעמה פתחת - אצל רוב ככמעט כל הנשים, המקווה הוא חלק מהתהליך של יכולת להגיע לקרבה לבעל - שזה אצלהן שיא הזוגיות ושיא העונג. אז גם אם אצל חלקן המקווה עצמו פחות מלהיב - יש מוטיבציה. הגיוני מאוד שבשביל ש'המיטות תהינה מחוברות, אז יהיה מקום לילדים', אין מוטיבציה ללכת למקווה ושיחות מוטיבציה של רבנית, או טיפול של איזו מטפלת שעשתה קורס של יום בשבוע במשך שנתיים - לא ישנו זאת.

מאוד מאוד חריג שגבר בגילך לא מרגיש צורך ביחסי מין עם אשה

מאוד חריג שגבר מסתפק בלאונן.  

מאוד חריג שלא הבנת שבכל הפוסטים הקודמים שפתחת אמרו לך כמה וכמה פעמים שהמצב שלך מאוד חריג, מכמה כיוונים.

כתבת המון דברים מאוד חריגים לאורך השנים.

מאוד חריג שאתה מדבר על פסיכולוגית בשבילה כשברור שצריך פסיכולוג גם לך, אולי בעיקר לך.

אמרו לך את זה לפני שנים.

בוודאי שכדאי להשקיע במומחית כמו ד"ר מיכל פרינס

וודאי שלא מטפלת רגילה

וודאי שלא רבנית.

סליחה שכתבתי בצורה נחרצת, נראה שדברים לא ברורים אחרת.

אחרי שהייתי אצל כמה פסיכולוגים ולא הרגשתי שאני מבין למה אני שם - זה קצת לא סייע והרגשתי שאני מבזבז את הזמן.

מה אני אמור להגיד לפסיכולוג? שאני שכלי מדי? אני מרוצה מהצד השכלי שלי ומהצד הרגשי שלי (שגם קיים, לא לדאוג) ואני אוהב את המינון ביניהם.

אתה צודק שאמרו את זה בעבר, אבל תמיד זה היה ללכת לפסיכולוג כי יש בעיה ביניכם.

אני לא יודע מה אני אמור לעשות.

אני חושב גם מהצד של הפסיכולוג איך הייתי מגיב אם מישהו בא אליי עם בעיה זוגית ואומר לי שהוא מרגיש שהוא סבבה עם זה.

זה בעיקר מה שעמד ביני לבין הרעיון ללכת לפסיכולוג, אבל אולי אם אלך שוב למישהו שמוגדר קליני זה יעזור יותר...

זה לא פתרון קסם.

בטיפול צריך גם לעבוד, ולעבוד קשה.

זה כמו שתגיד שהלכת לרופא וזה לא עזר, אבל מסתבר שלא לקחת את התרופות שהוא רשם לך.

עצם ההליכה לפסיכולוג לא תעזור. צריך גם להיות עם נכונות להכיר בבעיה ורצון לפתור אותה. ולא נראה שאתה שם בכלל.

קראתי את הספר שלה לפני שנתיים והיה ניכר שהיא פספסה משהו סופר קריטי שבעיניי פוסל אותה כאופציה לבחור שלנו.

לא אני.

אין לי שום המלצה או דיס על הנ"ל.

כוונתי היתה שכדאי להשקיע בטיפול משמעותי וזה בשום אופן לא מצב שאפשר לפתור בברכה מרבנית (למרות שזה לא יזיק).

על חבר'ה נחמדים ואתגרים בלי בכלל להבין את עומק הבעיה.

שזה היה לגיטימי אלמלא כל העולם הגברי המקביל מכיר את התופעה הזו וחופר עליה בלי סוף. לא להכיר את זה ולקרוא לעצמך פרופסורית ומומחית זה פשוט עוול ועלבון.

בעולם הגברי בגדול זה חפירה של אנשי מקצוע (או "מקצוע") טרום נישואין ולא אחרי (כי בעולם הגדול שאינו דתי גברים כאלה לא מצליחים להגיע לנישואין). אבל זה נושא ידוע ומוכר לפחות 30 שנה (יש לי עליו חוברת בעברית משנת 2004 !) ולכן אני הייתי מופתע שהיא לא מכירה אותו.

הרבה דברים חכמים, אני אנסה לענות ישירות לשאלה שלך-

מה בעצם אתם מפסידים?

אז לדעתי האישית בלבד, דברים ראשונים שעלולים לי (ובטוח יש עוד מלא!)-

אתם מפסידים עולם שלם של אפשרויות לשמח אחד/ת את השני/ה.

אתם מפסידים מרחב אישי-סודי-אינטימי שקיים רק בין שניכם, ומייקר ומקדש את הזוגיות.

מפסידים הזדמנות לקרבה גדולה.

מפסידים הזדמנות לבנות כיף, שחרור ו'משחק' ייחודי רק משלכם.

מפסידים הזדמנות לתת אמון, להרפות, לסמוך זה על זה.

מפסידים הזדמנות לאינטימיות, פתיחות, הכרה מעמיקה של השני.

וכן, זה בהחלט בהחלט חריג.

גם אם כמעט כל זוג עובר בשלב כלשהו משבר סביב נושא המיניות, הבחירה להימנע כמעט לחלוטין- מוגזמת ממש ועצובה.

בבקשה תקשיב לכל מה שכתבו לך, ולך גם אתה לטיפול מעמיק.

לגבי "מה אתם מפסידים" שבסוף חיי אישות זה הרבה יותר מ"פעם בכמה זמן עושים את זה", זה כל האווירה בבית.

אפילו אם בפועל בני זוג מגיעים ליחסים רק פעם בשבועיים נניח בשל עומס טכני ( ולא בגלל ריחוק מהותי) עדיין ביום יום יש נוכחות של חיבוקים, נשיקות, כיפים ועוד מגע שהופך אותם משותפים לזוג.

ככה שאי אפשר להיות זוג רגיל רק בלי אישות, בגלל שזה באמת הרבה יותר רחב מזה.

ודרך אגב, זו גם עוד סיבה לטבול. כל המגע הרומנטי והזוגי גם כאשר הוא לא יחסים מלאים.

באמת יש לכם כאן מסע רציני. ולדעתי שווה להיות בו עם הרבה פתיחות וענוה, ואם יורשה לי גם קצת יותר רגש. כי לא חושבת שזה נושא שייפתר בנוסחא מתמטית כלשהי, זה הרבה יותר מזה.

"שארה כסותה ועונתה".

וזה טבעיות החיים שאדם שוקק לכך.

זה גם מחויבות בכתובה.

בקיצור צריך לראות איך מובילים מהלך שבסופו של דבר תיבנו מכך בכל הצדדים

אבל לאחר עיון בכרטיס

זועק משם דבר בולט.

אתה תמיד מצייר את עצמך כמושלם ואת אשתך כלא בסדר.

נהנה מהתגובות המלטפות - שלדעתי נותנות לך עוד לגיטימציה להמשיך בדרך שלך.

כואב על אשתך - על שניכם כמובן כי הכל משפיע כזוג.

כאישה-

לחיות בלי לקבל רגש. בלי לקבל חיזור.

זה נורא!

מבין השורות שלך עולה שמבחינתך היא די עול.

אתה נהנה יותר עם חברים.

אם לא הייתה מצוות "פרו ורבו" היית חי בקומונה עם עוד גברים.

איפה הצד שלך במה שהיא רוצה??

כ"כ הרבה פעמים היא מבקשת ממך שתחזר אחריה.

עד שהיא העיזה וביקשה דברים מסוימים שיכולים לענג אותה - 

במקום לתת לה אתה מציב לה תנאי שזה רק אם תענג אותך בדבר אחר כרצונך.

מצוות עונה היא על הבעל לא על האישה.

וכמו שכתבו לפניי - 

בלי אינטימיות רגשית אישה לא תצליח להגיע לאינטימיות פיזית.

כתבו לך גם כמה פעמ' - 

תכתוב לה פתקים, תשמח אותה בדברים הקטנים, תראה לה שאתה חושב עליה.

עשית את זה אי פעם??

מהכתוב עולה שאתם הולכים להרבה אנשי טיפול.

אבל אולי לפני טיפול זוגי תחפש מישהו שקצת "ינער" אותך ביחס שלך כלפי אשתך.

שהיא תצליח להסיר חומות, ולהרגיש בטוחה רגשית מולך.

מדוג' שכתבת כל פעם שהיא שיתפה אותך ברגשות שלה או שביטלת או שנעלבת.

אחרי זה כתבת שהיא "בטוב".

מה זה בטוב? אישה יכולה לעשות הצגות. להסתיר את הרגש שלה. בפרט אם היא מאוד מופנמת ורגישה.

שזה מה שנראה ממה שעולה מדברחם שכתבת.

מאחלת לכם המון הצלחה ושלום בית אמתי.

את צודקת בכמה דברים שרשמת - כשחיפשתי להתחתן עם מישהי, חיפשתי מישהי עם אופי דומה לשלי בגדול (חוץ מענייני רגש שבריא שיהיה לאמא של הילדים שלי).

את גם צודקת שהיא כנראה מבקשת להרגיש מחוזרת ואצלי זה יותר בשפת ה"לארגן לך דברים שאת אוהבת" מאשר פתקים ופרחים...

היא פעם אמרה שהיא מסכימה עם איזה סרטון שראינו שאומר שהאישה רוצה להרגיש שהגבר יקרוס אם היא לא תהיה שם.

אמרתי לה שאני לא מסוגל לחשוב בצורה הזו, כי זה מעיד שהגבר לא יציב אם הוא תלוי באשתו עד כדי כך.

אני יכול לשחק אותה כמו הגברים בסרטים שמחזרים אחרי בנות, אבל זה לא אני וזה גם ייראה פייק.

כי אי אפשר להגיע לאינטימיות פיזית בלי רגשית!!!

לחזר אחרי אישתך זה דבר ראשון תתחיל בפייק לאט לאט יבוא טבעי

אתה באמת צריך ניעור רציני שאתה חושב שלעשות דברים בשבילה זה מספיק

מתי קנית לה מתנה עם ברכה?

פתק ליד הארוחת בוקר

השארת לה עוגחה שהיא אוהבת עם ברכה קטנה

רשמת לה אני אוהב אותך באמצע היום?

הגשת לה קפה למיטה עם נשיקה?

כן צריך להבין מה "שפת האהבה" שלה.

האם יש משהו שהיא מבטאת בו אהבה, יותר מדרכים אחרות?

או מגיבה בצורה יותר נרגשת למחוות מסוימות?

יש אנשים שמבטאים אהבה בעשייה פרקטית (כמוך כנראה) כמו לראות מה מקולקל ולתקן, להכין לה אוכל, לסדר את החדר שיהיה לה נעים וכו'

ויש שמבטאים אותה במגע (לא מיני) - חיבוקים, ליטוף על הראש או על הלחי, נשיקה, מסאז' אם היא בעניין וכו'.

או במתנות לא פרקטיות כמו שוקולד ופרחים.

או במילים כמו מכתבי אהבה ופתקים כאלה, ווטסאפ מתעניין וכו'

אין נכון או לא נכון - יש את המחשבה והכוונות מאחורי המעשים, הרצון והאהבה.

ויש לראות מה השני רגיל ורוצה.

יכול להיות שבשבילך לתת לה פתקים זה כמו אוויר, ריק ומלאכותי, ובשבילה לסדר את המיטה או לתקן משהו שנשבר זה כמו חסר משמעות או לא מביע אהבה, היא לא רואה את זה בכלל.

אז שניכם צודקים ושניכם טועים - פשוט מדברים בשפה אחרת ומצפים לדברים אחרים.

וכן יכול להיות שכדאי להתחיל לעשות מחוות אהבה באופן מלאכותי עד שזה יהפוך לך לטבעי, העיקר שתראה שאלה מאמצים שהיא באמת מעוניינת בהם, שזו השפה שלה.

ממליץ לבדוק את השיטה של יונתן ומרים קליין, שתופסים את השור של המחסומים במגנטיות  בין גבר לאישה (שאמורה להיות טבעית) בקרניו.

אני אישית קיבלתי מזה הרבה תועלת.

עוד נקודה שעולה לי עכשיו שאני כותב על זה - אם אתה "מספק את עצמך" לבד, יכול להיות שהתרגלת שזה תחליף ליחסים עם אהובתך.

אז אם תצליח מדי פעם להתגבר, זה יכול מעבר לעניין הדתי, פשוט לפתח יותר משיכה לאשתך, שהיא ה"דבר האמתי" שעבורו נועד הדחף המיני.

אולי קצת פחות לחשוש שהיא לא רוצה, להראות לה שאתה רוצה, ואולי זה יעזור לה להיפתח (אני לא מומחה, ובחיי האישיים לא כל כך הצלחתי עד עכשיו.

ועדיין, אין חכם כבעל הנסיון)...

היו קטעים שחודשים לא אוננתי (בעיקר סביב חגי תשרי ו3 השבועות).

לצערי לא צלח :/

אבל גם אני חשבתי שזה יעזור.

תודה על הניסיון

ומשהו בה ננעל.

אפשר לפתוח, אבל צריך המון סבלנות.

עם 3 ילדים לא יודע אם אפשרי. כי תמיד רוצים מנוחה.

מצד שני תבינו שמנוחה יותר אמיתית תהיה לכם

אם הנושא הזה יבוא על פתרונו, או לפחות יתקדם.

ואל תזלזלו בשום התקדמות.

יש טיפולי לייזר.

וכל מיני לשלוח לאנשי ייעוץ. אני בדעה שמי שבא לשאול בפורום לא מחפש שישלחו אותו לייעוצים.(אבל זה הדעה שלי בלי קשר למה שכתבת לכן לא נאריך)

מה שאני יכול להגיד שתקדישו לנושא הזה

המון זמן. והמון סבלנות. ושבחים על כל הישג.

והרבה עדינות.

אתם תצליחו בע"ה.

זה לא שיש איזה מפתח סודי למישהו שנמצא מעבר להרי החושך.

אתם אם תפנימו שזה מה שיכול לתת לכם כוחות הלאה

לעבור את מחסום "ה7 שנים 3 ילדים."

ותקדישו לנושא את היחס הראוי לו.

ותתמידו. לאט לאט תצליחו.

לכן לעבור חודשיים בלי להרגיש התקדמות, יכול לגמור אותנו.

חינוך דתי חזק לא אמור וגם לא יכול לדכא את הדחף החזק שאלוקים נטע בנו.

כנראה שאשתך צריכה טיפול, אבל זה לא אומר שאתה לא צריך גם כן.

ממליץ, במקביל לטיפול, גם להיחשף לרעיונןת של יונתן קליין כמו שהמלצתי. 

ממש ממליץ לכל המגיבים לקרוא את הכ.א. שלו מההתחלה

בחיים לא הגבתי.

הפעם הרגשתי שאני חייבת להגיב ופתחתי שם משתמש רק בשביל זה.

אצלנו כביכול הבעיה בו.

הוא לא מעוניין ביחסים

ממש מעט. במצטבר 7-10 פעמים בשנה.

יש לנו כמה וכמה ילדים תודה לה' שלפחות זה הגיע בקלות

היינו בטיפולים, יועצים, רבנים וכל מה שאפשר

זה הפך אותי מאישה מלאת אנרגיות,שמחה, רגועה.

לאישה כבויה, שנראת טוב בחוץ אבל מה זה עוזר לי שבעלי בחיים לא החמיא לי?

אישה מתוסכלת, אישה עצובה

אני על טכני בעיקר.

הילדים שלי גדולים מאוד וכבר מתחילים להבין את המצב בבית.

לא יודעת מה הגילאים שלך,

אבל תייקר את אישתך במילים,

תחמיא לה, תחזר אחריה.

אתה תרוויח וכמובן גם הילדים.

אצלנו המצב לא פשוט בכלל,

לא חסר לנו כלום

אני עובדת במקצוע מכובד

וגם הוא.

שתראה אותנו לא תאמין שזה מה שאנחנו עוברים

אבל שיקחו ממני הכל

ויתנו לי בית שטוב לאמא ואבא ביחד

בית של אהבה, תשוקה, משיכה, זוגיות טובה.

אני רושמת לך מהמקום שלי כאישה

שאל תוותר על זה. תלחם הכי חזק שאתה יכול

ההחלטה נראת לך פשוטה וכיביכול יהיה שקט ולא מחלוקות/מריבות

להמשך החיים זה חתיכת שקע.

באיזשהו מקום אפילו קצת שנאה לקחו ממני את הזכות להיות אישה כמו שמגיע לי.

בהצלחה.

תלחמו ביחד! התשוקה בין בני זוג זה אושר שאין לתאר.

קודם כל - תודה על התגובה.

מעניין אותי לדעת אם הוא מודע לכל מה שאת כתבת כאן...

אני שואל כדי שבמקרה שתגידי שלא  אז אולי גם אשתי מסתירה את זה ואומרת לי שמבחינתה אנחנו בסדר למרות שזה לא.

כי כך היא מרגישה בעומס החיים עם ילדים קטנטנים.

אבל כמו שכתבה רק לענות- עדיין התנהלות כזו לאורך זמן עלולה לפגוע מאוד לטווח הקצת יותר רחוק

וגם מודע שמשהו בו לא רגיל,

ועדיין לא עושה כלום.

האופציה להתגרש קיימת כאן כל יום כמעט.

וגם זה לא פשוט.

מוזר לי שאת אומרת לו שאת מוכנה לוותר על כל הקריירה המרשימה שלך ועל ההסטוריה רק בשביל יותר הערכה וחיזור ושזה לא מפריע לו.

לא מגיע כמובן לסכסך חלילה, אבל זה מסוג המקרים שצריך לשלוח מישהו אחר לדבר איתו על זה (דעתי כמובן).

גם לי יש מקרים שאני חושב שאשתי מגזימה  אבל כשאני שומע את זה מעוד אנשים, זה מעורר אצלי תהייה שאולי אני כן טועה.

ואגב,

עד עכשיו כל מה שהצליחו לעורר אצלך זה *תהייה* *שאולי* אתה טועה?

שמע, יש הרבה דברים לכתוב לך, וכבר כתבתי,

אבל אין להכחיש שיש לך אישיות חזקה במיוחד. אנסה ללמוד ממך ביטחון עצמי 

דיברתי בכללי על מקרים שקורים.

כבר היו התייעצויות בפורום שהסבירו לי את הצד שלה ולמדתי מזה.. אני לא טוען שאני תמיד צודק...

כרגע הפער העיקרי זה מה שבפורום טוענים שאישה צריכה לבין התגובות של אשתי כשאני מספר לה מה אומרים לי בפורום...

("אני דווקא מרגישה שאתה בסדר"... "לא רואה סיבה לשנות את זה...").

אני אומר לעצמי שאולי היא לא מבינה כמוני...

*לפעמים*, בהתנהלות עם נשים, אנחנו לא אמורים לשאול אותן בכל דבר "מה דעתן", לפעמים הגבר צריך פשוט להתחיל בפעולות שאולי יעוררו אותה (כמובן בעדינות, וכמובן שאם רואה שלא אוהבת את זה [עדיף שתגיד במפורש] הוא מפסיק).

אלוקים נתן לנו באופן טבעי את החוש הזה לדעת ולהרגיש איך "להתחיל" עם אשה כשיהיה לנו חשק, והחכמה היא להשתמש בו גם מול בת הזוג כשזה מתאים.

אבל בענייני מגע זה מרגיש לי יותר מסוכן.

המרחק ממקום מגע תקין למגע ומקום שאסור להתקרב אליו, הוא לא גדול.

אבל ייתכן גם שאתה צודק.

לדעתי הקטנה לא שווה את הסיכון. בהצלחה.

ותשמור גם מרחק מהעיצה הזו 😅

וואלה אני זוכר את הפוסטים שלך כבר מההתחלה, ותמיד הרגשתי שאין לך הכוונה אמיתית טובה לזוגיות ובטח מיניות, הרבה מגיע באמת ממקום של דוסים יתר והחמרה בנושאים של זוגיות ומיניות שלא עוזרים הרבה..

אני לא מכיר את אשתך לכן אני אתייחס בעיקר אליך.

אני חושב שאתה צריך ללמוד להתנהל עם האנרגיה המינית שלך ולדעת ולהבין לעומק איך זה עובד אצלך ומה הולך שם, ואז תוכל גם להשתחרר ולא לבוא למקום הזוגי מתוך מקום של חוסר או הדחקה בקטע המיני אלא מתוך באמת רצון לחיבור מתוך מקום ריגשי.

אולי בתור התחלה אתם צריכים בכלל לשחרר את המקום של יחסי אישות ובכלל להתמקד במגע נעים אחד לשני ואווירה אינטימית שלא מובילה ליחסי אישות לתת לאשתך את המקום הבטוח, בד"כ, אישה צריכה מקום בטוח ולהרגיש בטוחה בשביל שהיא בכלל תרצה את המקום היותר עמוק, ואין לה את זה כרגע.

לכן אני ממליץ לנסות לייצר מגע נעים ורגשי ולייצר מקום בטוח של אינטימיות זוגית ללא כוונה וללא רצון בכלל ליחסי אישות וכו' זה יתן לכם את המקום שלפתח את החוויות שלכם מחדש, ולא התייחסתי בכלל לקטע של המקווה כי ברור שזה רק סימפתום.

ואתה באמת צריך לשחרר ולא לחשוב על זה בתור פעולה בשביל... באמת לבוא נקי נטו בשביל לייצר חוויה זוגית נעימה ורגועה.

בהצלחה!! 

כבר מלא זמן שיש מגע נעים (בעיקר אני אליה).

הבעיה היא שמשם אין התקדמות כבר מלא זמן.

הכי רחוק שהגענו זה מיכל פרינס שאמרה לנסות עוד טיפה ולשחרר... לא צלח לצערי.

המטרה זה "לסייע לה להגיע לאורגזמה"?

המטרה זה שהיא תרגיש אהובה ורצויה

וברור שאתם צריכים ליווי מקצועי, למרות שהיית כבר ולא עזר

תנסה שוב אל תתייאש

לחזר, להיות רומנטי כמו שהיא אוהבת ולא כמו שאתה חושב, לגרום לה להרגיש מאוד אהובה

ויש היום בכל סופר פארם (או אתר ואהבתם) גם עזרים טכנים, צעצועים שיכולים להביא אתכם כמה צעדים קדימה.

אבל לא בלי קשר רגשי אינטמיות וקרבה גופנית. 

על פי מה שכתבת, נראה שאכן יש לכם בעיה רצינית שחובה שתטפלו בה. כדאי ללא דיחוי לגשת לטיפול אישי בשבילך וכן, גם טיפול אישי לאישתך (אם היא לא מתנגדת לכך)

אם מה שכתבו פה לגבי העבר שלכם הוא נכון, אני מבינה שהבעיה היא כבר שנים ומושרשת עמוק. טעויות שנעשות בתחילת הדרך יכולות להשפיע מאוד גם שנים קדימה ובוודאי שטעויות בנושא רגיש כמיניות. זוג בתחילת דרכו צריך לעשות דברים בצורה עדינה ועם המון רגישות והקשבה.

מתוך המקום שלי כאישה, חשוב לי לומר שלפני שבכלל נוכל להתעורר ולהיפתח גופנית ומינית, וגם בכלל להנות מחיבוק, אנחנו צריכות את הקשר הרגשי, את המקום שבו אנחנו יכולות לפתוח דברים ולספר רגשות, ושהם יתקבלו בצורה נעימה ומקבלת, ללא שיפוטיות.

אחרי שיש בן אדם שאנחנו מרגישות שמקבל אותנו, מבין אותנו, הוא יציב ורגיש, אנחנו מרגישות שאנחנו יכולות לסמוך עליו ולתת בו אמון. שזה הבסיס גם לקשר המיני.

אישה שלא תרגיש ביטחון לא תצליח להשתחרר.

אני לא יודעת איך אתם מבחינת דיבור רגשי, אבל חשוב לבדוק את זה כי כתבת ששניכם שכליים יחסית. יוצא לכם לדבר על קשיים? על רגשות? כשאתם עושים את זה, אתם מצליחים ליצור שיחה טובה ומקרבת, או שזה מתפוצץ כשלא מסכימים?

אם יש מה להשתפר מבחינת הדיבור הזוגי הרגשי שלכם, אני חושבת שזה הצעד הראשון. (כמובן תיגשו לטיפול דחוף! רק חושבת שיכול לעזור לקרב ביניכם וליצור מרחב של אמון וביטחון אחד בשני).

אחרי שיש ביטחון במקום הזה, אפשר לנסות להתקדם לצעד הבא. רק ששניכם תרגישו ביטחון תוכלו להיפתח אחד לשני. ממה שכתבת נראה שלשניכם יש איזו בעיה עם הפתיחות המינית.

עוד דבר שיוסיף להתרגשות ולפרפרים ביניכם זה באמת חיזור. לאישה יש צורך להרגיש מחוזרת, אהובה ויפה. זה צורך אמיתי, וכשאין- זה מאוד חסר ומאוד פוגע.

מתנה פה ושם (ומאוד רצוי עם פתק, אפילו משהו קטן וקצר, אבל מהלב. זה הרבה פעמים משמח יותר מהמתנה ), מחמאות (על המראה שלה, על כך שהתלבשה יפה, שהיא מתוקה, שאתה אוהב אותה וכו'. גם מחמאות על כך שסידרה את הבית וכו' יוסיפו לאוירה הטובה אבל הן לא מספיקות. הן לא מהסוג המחזר כ"כ).

אחרי זה באמת המגע שנעים לכם. אם זה מסאז', עיסויים, חיבוק, להחזיק ידיים, אם מתאים אז נשיקה...

מה שכן, חשוב כל הזמן כל הזמן להיות בהקשבה אחד לשני. ליצור מרחב נעים שיש בו ביטחון לשניכם להגיד אם נעים או לא נעים, מתי זה כבר יותר מדיי, ואם קשה להגיד חשוב לשאול. כשאתה עושה משהו לשאול- זה נעים או לא? זה סבבה או שזה יותר מזה. וכל זה יעבוד רק אם שניכם תרגישו ביטחון ותסמכו אחד על השני. והכי חשוב- ל א ט. להתקדם בנחת וברוגע, בלי שום לחץ.

כל זה כמובן עם ליווי והכל. אני לא מטפלת ולא למדתי כלום, רק מהחיים עצמם ועם ניסיון אישי קטן. 

סליחה על האורך, אבל זה נראה לי חשוב.

אני רק מדגישה שוב- אתם, שניכם, חייבים ללכת לטיפול! זה לא משהו שאתם יכולים להצליח לשנות לבד אחרי כ"כ הרבה שנים, וחייבים להבין מה מקור הבעיה. רק ככה תגיעו לפיתרון בע"ה.

בנוסף, לעניות דעתי, גם אם האישה לא מצליחה להגיע לאורגזמה זה בסדר. אורגזמה זה נחמד כתוספת, אבל אפשר להנות מאוד גם בלעדיה, ואם לא מצליחים להגיע אליה- כדאי להניח לזה, לפחות לכמה זמן ולהתמקד בשאר. לא להרגיש חוסר הצלחה אם לא מגיעים לאורגזמה. הכל טוב. החיבור של שניכם ביחד הוא הכי כיף וטוב שיש. זה לגבי האורגזמה...

במקום שכמעט אין לי השגה בו. ואולי אני כותבת שטויות. אז בבקשה לבחינתך...

אני קוראת את התגובות שלך, גם פה וגם קראתי כשפתחת שרשורים קודמים שלך בנושא.

אתה תמיד פתוח לשמוע ולא נעלב, מסכים לפתח דיון על עצמך, וקודם כל זה מרשים.

מה שאני מרגישה בין השורות

שהרבה לפני עזרים, וסקסולוגיות, ויועצות מיניות, ומיכל פרינס וכל דבר כזה

לי נשמע שהדבר שחוסם אתכם הוא אינטימיות רגשית. אם אני קולטת נכון התחושה שלי היא שזה היה ככה מההתחלה ולא כי נסגרתם אחד כלפי השני בגלל הקושי באישות.

אתה מתאר שאתם חיים בכיף יחד, כמו בסטיז. אבל אחד הדברים שמייחדים קשר של גבר ואישה שנשואים, חוץ מחיי אישות, זה אינטימיות רגשית. 

אני חושבת שיש משהו שגורם לכם להיסגר די בעוצמה אחד מול השני (ואולי זה היה קורה מול כל בן/בת זוג) מבחינה רגשית, מבחינת אמון טוטאלי, מבחינת יכולת לבכות עד טירוף ולהשלים בעוצמה. אני חושבת שזה היה שם די מזמן.

אם אתה שואל, סגנון כזה ישר מעלה שאלה על סגנון הקשר הזוגי של ההורים שלכם, על הילדות שלכם, על תפיסות מאד מוקדמות. וכיוון של טיפול מעמיק פסיכולוגי, ולא רפואי/פיזיותרפיה/ייעוץ מיני.

אישית זה לא מוביל אותי לשאלות על א מיניות, אלא על ניתוק כלשהו פנימי, אצלך או אצלה או אצל שניכם, שמצד אחד לא מאפשר אינטימיות וברור שלא מאפשר יחסים, ומצד שני מאפשר להגיד שאתם סבבה ככה ואתה מסתדר בדרכים שלך והיא בסדר לה ולא מתלוננת.

אני לא יודעת אם זה הסתרה, או הכחשה עמוקה מאד, או פשוט ייאוש כי באמת ניסיתם כל כך כל כך הרבה כיוונים וכל כך הרבה כאב ואכזבה.

אבל אם אני צודקת בתחושה שלי, אני מניחה שבכל המקומות שהלכתם לא באמץ מיציתם את הטיפול עד הסוף, כלומר הדפתם את מה שמעורר שאלה שיכולה להכאיב, לא נתתם לשאלות ולתהליך לערער ולטלטל אתכם. ניסיתם ואמרתם לא הולך, נמשיך הלאה.

כתבת על ללכת לרבנית או מישהי שתחדיר באשתך מוטיבציה

אין כזה דבר

המוטיבציה לאישות בזוגיות ארוכה היא תמיד קשר נפשי עמוק (כמובן אחרי ששוללים בעיה פיזית וכו, אבל זה לא קשור אליכם).

וקשר נפשי עמוק עובר ביכולת לגעת בעצמנו במקומות העמוקים בנפש שהקשר מעורר בנו. גם אם הם מפחידים.

גם לרגשות שליליים יש מקום חיובי, הם מאותתים לנו על משהו בעומק שלא טוב לו. ואם מה שלא טוב לי זה אינטימיות, אז שווה להבין מה ולמה. מאיפה הפחד או הרתיעה או הדחיה. 

מה בתוככם מעדיף להשלים עם חיים שברור לכם שהם חלקיים למרות שהחלק שסובל קיים.

אני לא אומרת, זה ברור למה אדם רוצה להימנע מכאב. כאב דחיה, או כאב של לא להיות מספיק/ה. אבל האינסטינקט הזה גרוע כשרוצים לתקן מהשורש.

מקווה שמשהו ממה שכתבתי יהיה לך לתועלת.

בהצלחה רבה רבה

ואל תוותרו. 

בכי גדול ובסוף השלמה גדולה - זה באמת אין לנו.

מקסימום באסה וניחומים גנריים...

אצלה בבית נראה לי שהיה יותר רגש של ההורים לעומת המשפחה שלי שהיא יותר קרה.

לא מרגיש שאני מסתיר משהו, אבל ייתכן שאני טועה.

אנסה לבדוק את זה גם. תודה

לפעמים יש מנגנונים נפשיים שמגנים עלינו, צריך ללמוד לפצח אותם, לגמרי עם איש מקצוע.

חושבת שבסופו של דבר כל אחד פוגש את זה, כל אחד בתחום שלו, וכל אחד עם רמת הצורך שלו לליווי מקצועי כדי לפתור את זה (כותבת כמישהי שכרגע בטיפול)

קודם כל שיש לך רצון להבין דברים, וללמוד וזה חשוב.

מעלה כמה מחשבות קצת ישירות, מקווה שזה בסדר.

קודם כל, נשמע שיש איזשהו ניתוק בינך לבין כוחות החיים שלך ואולי של אשתך.

האם הייתה משיכה ביניכם לפני שהתחתנתם ועשיתם טעויות? האם חיכיתם להתקרב, להיות יחד?

במידה ולא, סביר יותר שהבעיה כאן היא עוד מלפני (רוב הבעיות שצפות הן עתיקות ומחמירות כשיש טריגר).

ראיתי שכתבת בעבר שלא התחתנת עם הרבה רצון, ואם לא היית צריך לא היית מתחתן, וגם שהיית מסתדר טוב יותר עם גבר.

ובאיזשהו מקום מהתיאורים שלך וגם מהשאלות עולה הרבה מאד טכניות, וקצת ניתוק מההוויה של הדברים.

צריך לדעת שמיניות של נשים וגברים היא שונה, מתעוררת ומתנהגת באופן שונה.

האם אתה *אוהב* את אשתך?

לא אם נחמד לכם, יש לכם דייט קבוע ביומן ואתם מסתדרים.

האם יש ביניכם אהבה.

האם יש ביניכם אינטימיות רגשית? האם אתה דמות להשען עבורה? כזה שתשתף אותך בכאב, שיתן לה בטחון, שידע לחבק? האם אתה מרגיש משמעותי בשבילה, מישהו שהיא נושאת אליו עיניים? מעריכה ומכבדת?

מעבר לזה, מהתיאורים שלך נשמע שאשתך פשוט צריכה להרגיש שאתה משתוקק אליה ורוצה בה, ואיכשהו זה לא המצב.

נשמע גם שבתחילת הדרך היא חיפשה את הקרבה ונדחתה, ויתכן בהחלט שזה יצר בה טראומה.

אני תוהה מה המוטיבציה שלך לדאוג שתהיה לאשתך "מוטיבציה", כשנשמע ממה שאתה כותב שאתה מסתדר ולא דחוף לך.

באופן בריא, בין איש ואישה, בטח כאלה שחולקים חיים וחדר ומיטה, יש משיכה, יש רצון למגע, יש קרבה, ויש כמובן תשוקה לחיבור עמוק שהוא רוחני פיזי ונפשי.

עושה רושם שגם מראש היו כמה נקודות קצת של ריחוק ביניכם, ושמה שעוד כן היה, באמת בגלל הטעויות שנעשו- יצר ריחוק.

חייבת להגיד גם, שבעיני העיסוק הזה כל הזמן בלעזור לה לרצות, לעזור לה שתהיה לה מוטיבציה, "להכריח" אותה לרצות לענג את עצמה (שאצל נשים זה גם שונה בד"כ מאצל גברים) לא נותן מרחב לכוחות החיים שלה שכנראה נפגעו להתעורר.

האמת היא שבעיני נכון כרגע לעצור עם הטיפול המיני ולפנות לטיפול רגשי מעמיק של כל אחד מכם.

אני מניחה שזה נושא שיעלה, אבל נראה שהדחק בעניין לא מיטיב.

נראה שהיא צריכה לעבד את חוויית הדחיה שחוותה

ושאתה גם צריך עבודה פנימה ובירור מעמיק ומקצועי, לא רוצה סתם להעלות ספקולציות על סמך דברים שכתבת.

בסופו של דבר, יש לכם יחד תיקון עמוק, שבע"ה אם תמצאו את הדרך ליצור אותו, לשניכם יהיה טוב יותר יחד ולחוד.

הלוואי וה' ישלח אתכם לשליחים הנכונים.

נשמע שיש בהחלט אמת בדברייך. מקווה שזה יוביל למקום בריא.

אל תוותרו על לחפש את הטוב

עוקבת אחרי הדברים שאתה כותב עוד מתחילת הנישואים שלכם.אני לא מאבחנת אבל קצת מכירה, וחושבת שאולי כדאי לך לשקול לקחת את עצמך לאבחון תקשורת.המקובעות שיש בך,הצורך לברר עם אחרים מה אמורים להרגיש,השכלתנות הקצת קיצונית ועוד כל מיני תאורים שלך על עצמך והצורה שאתה מתנהל מול אשתך ומול עצמך,מעלים את המחשבה של קושי בתקשורת סוג של "על הרצף" שווה לדעתי לבדוק.

לא היתי מסתכנת על אבחון של פחות ממקצועי.

ממילא אם תתגרשו סיכוי גדול שישלחו אתכם לאבחון מסוגלות.

זה כולל גם את זה.

שגם אני ממש רציתי להציע כיוון כזה.

הרבה מתוך מה שכתבת וכן מה שתיארת לגבי אשתך מזכיר אפיונים של תקשורת.

יתכן ושניכן צריכים לגשת לאבחון

אל תסמוך על מה שסתם אנשים אמרו לכם, מדובר פה בחיים שלכם!

יכול להיות שזה יאיר לכם הכל בזוית שונה!

זוכרת גם מפעם אתכם

וגם אז היה די ברור לי שאתה חייב אבחון כזה

יש פה הרבה תסמינים של הרצף האוטיסטי

ואני דוקא אשת מקצוע שעובדת בתחום

בהצלחה!

אם יש מצד הגבר בעניין תסמינים אוטיסטיים, מה גרם לאישה הזו לרצות גבר כזה מלכתחילה. זה לא שרק הוא אשם. יש גם לה צד.

למה היא נישאה לו?

למה נוח לה עם גבר שפחות מתקשר? מה קורה שם?

אגב, מה המקצוע שלך אם את עובדת בתחום?

וזה לפעמים בחירות מהתת מודע.

אומרים שאותה תכונה שאנחנו אוהבים בבן הזוג

זו אותה תכונה שתפריע לנו.

אם מדובר במאבחן שזה תפקידו, אנסה לבדוק באמת. אולי יש איש מקצוע כזה בעבודה שלי.

איבחון תקשורת (הרצף האוטיסטי)הוא לא כמו אבחון שעושה ספיכולוג רגיל.צריך מוחיות לאבחון תקשורת.אפשר להתחיל לברר דרך רופא משפחה.או לברר במכון פרטי.אני יודעת מנסיון בעבודה עם ילדים על הרצף בתפקוד גבוה, שאבחון וטיפול נכון עוזר מאוד לאיכות חיים.המדינה גם מתקצבת בגמלה יפה וכל מיני הטבות משפחות עם ילד על הרצף.כמבוגר, אני בטוחה שאבחון והדרכה נכונים יכולים לשפר פלאים את החיים ובטח את הזוגיות.

מדובר על מעגל שלילי שמזין את עצמו שכולל את הדברים הבאים (ואולי עוד):

חוסר בהנאה

כאבים

תסכול

חוסר בחיבה

ריחוק

חוסר מוטיבציה

צריך איכשהו להתחיל לנסות לעצור את כיוון הסיבוב השלילי ולסובב לצד החיובי.

וכדי לעשות זאת, תצטרכו לפעול בכמה מישורים במקביל.

טיפול זוגי רגשי

אבחון רפואי

פיזיותרפיה

כל אחד מהם לבדו, כנראה שלא יצליח לפתור את הבעיה.

דבר נוסף, ההלכה מכירה בזוגות שיש להם קשיים מעין אלו, ויש פתרונות הלכתיים שעוזרים ליצור סיבוב מעגל חיובי גם בתקופות מאתגרות.

אם אתה מעוניין בהמלצות על מטפל, רופא וכו', אז בפרטי בשמחה..

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌