אני יכולה להגיד לך שהקיווי זה הדבר הכי חזק

לא משנה מה יקרה.. כמה מערבולות יהיו בדרך כמה רגשות עוגמות נפש וכו' ..

אין לי ספק ולא לרגע אחד שהכל יתהפך לטובה

(שבעלי יהיה הדבר הכי טוב טהור שקיים אני יודעת את זה בלב)

שאדם מצפה ומתפלל ומקווה גם אם לא קיבל עדיין מה שרצה ..עצם הקיווי כבר יש לו עולם הבא

סליחה קל וחומר לא קיבל מה שרצה ואו ואו איזה שכר יש לך. חח

 מקבל על זה שכר ( עוד יותר)  וממשיך לקוות באופן חד וחלק ..לקוות גם שעל פני השטח הכל רעוע ..( עוד דייט נכשל עוד בזיונות וכו..)

אז הכוונה שחובה לקוות ולא לעשות את זה טכנית..

כמו שאנחנו מקווים לגאולה זה כוח הקיווי לחלוטין

"לישועתך קיווינו כל היום ומצפים תמיד לישועה".

מה החוכמה לקוות שאדם כבר בגאולה?

גם בכללי בתור עם וגם בפרטי בנסיונות שלך

עוד דבר גם אם לאדם לא מגיע עצם הקיווי ימשוך אליו את השפע.. כי זה דרגה כל-כך חשובה באמונה שלא משאירים את האדם שמקווה לה' לבד

בהצלחה 

לא חשבתי אף פעם על הענין הזה של הקיווי...

וברמה המעשית, איך שומרים על אנרגיות טובות כמו בהתחלה?

אומרים לה' מה את מרגישה ואז אוטומטית זה משחרר

את יודעת שהוא שמע .. הוא איתך וזה רצונו .

כמובן שצריך תמיד להיות בקיווי וידיעה שהוא רוצה את טובתך יותר ממך ורוצה להביא לך שפע הרבה יותר ממה שאת חושבת. 

לא לרדת לפסים האישיים למה הבחור ההוא לא רצה? ( מה אכפת לך? מה הוא הבחור היחיד בעולם? ) 

אלא אבא זה כאב לי לפגוש אותו כאב לי שהוא הלך 

ועם זאת אני סומכת עליך ..

ואו את יודעת איזה הקלה? 

יום אחרי שאמא שלי היתה בקבר רחל ועוד מקומות שהיא באמת זעקה מליבה ..בחור נפרד ממני ולא הבנתי מה קורה כל-כך.

את יודעת מה היא אמרה?

"את רואה את הכאב שלך זה שזה לא הלך ..

אבל מאיפה את יודעת שה' לא שמר עלייך? בעצם את צריכה להגיד לו תודה

הוא כנראה קיבל את התפילה שלי שזעקתי לו תרחיק ממנה כל אדם שלא נכון לאישיות העדינה שלה"

ככה בול מה שהיא אמרה"

לפעמים מה שלא מסתדר ואין לזה פתרונות במוח

למה לא הלך ? ככה אין תשובה אין הסבר

דווקא שם יש הכי הרבה השגחה

זה מה שה' רצה 

( כמובן אני מדברת אם את מנסה להשתדל עושה את שלך ומחפשת להשתפר ולהיטיב

עוד דבר פרופורציה 

זה שבחור לא רצה לא אומר שאת לא 

טובה 

צדיקה 

יפה ..

בואי עובדתית זה לא נכון חח

אולי נכון להגדיר מה המטרה שלך,

ומה הדרך הכי טובה להגיע לשם.

אם המטרה שלך זה לאכול בריא, לא חכם במיוחד לאפות כל יום עוגות שחיתות.

אם המטרה זה ליצור קשר [וכאן מגדירים אותו] עם מישהו - עם איזה אנרגיות חכם להגיע לקשר הזה? ואיך מגיעים איתם?

האם זה בהכרח להתאמץ? האם בהכרח התרגשות ראשונית זה מה שאנחנו רוצים?

לדעתי,

יוצאים לדייט רק אם את חושבת שיש פוטנציאל. שיכול לצמוח משם משהו. ורק במחשבה הזאת יש משהו מרגש. לא מחפשת אורות, נצנוצים - רק זיק של פוטנציאל.

נכון, יש משהו שוחק בשוב לספר על עצמי, להציג את השקפת העולם שלי וכו' - אבל גם יש משהו מעניין בלשמוע את האדם שמולי, ואיך השיח בינינו הוא ייחודי.

ואם אין לך את הזיק הזה, לא מצליחה לחייך ולצחוק ולהתרגש ולקוות -

אני חושבת שנכון לקחת הפסקה. להתמלא. להגדיר פרק זמן שבו את משקיעה בעצמך, בבריאות הנפשית שלך, להחזיר לעצמך את הזיק הזה.

כי מה האופציה האחרת?

לצאת לדייטים כשאת עצובה, מבואסת, פסימית? ומה את מצפה שיקרה? שפתאום תפגשי את נסיך החלומות ואת תשתני ברדע, או שהוא יצליח לראות אותך מבעד למסיכות האלה?

יש בנות שעברו כל-כך הרבה

שהן יכולות ללכת לדייט כאובות או מכווצות או בבאסה

לא תמיד יראו זה משהו פנימי שהן יודעות אם הן בשיא או לא ..

כמובן תמיד ממולץ ללכת נקי

לא תמיד זה עובד

אני שכנעתי חברה ללכת שהיא בכתה כל הדרך לדייט..

הם נשואים היום

מי שהולכת כבר תקופה (לא מדברת על חד"פ) לדייטים

כואבת

מכווצת

בבאסה

בדיכאון

וכו' -

לא צריכה להמשיך ככה.

אלא צריך לעצור ולטפל בעצמה.

בעיני זה לא מקום בריא לפתח ממנו זוגיות.

צריך לטפל בכאב, בדבר הזה שגורם לכיווץ, בבאסה וכו' - ולאגור את הכוחות שדרושים לצאת מתוך נקודת מוצא אחרת.

כמובן, ששום דבר לא מחייב.

שמעתי פעם סיפור על מישהי שהלכה לאיזה מפגש פו"פ, והיא ממש לא התחברה ולא מצאה את עצמה, אז היא ישבה בצד בבאסה, ואז ניגש אליה מישהו ושאל והתעניין למה היא בצד ונראית מבואסת, ומפה לשם הם נשואים.

האם הייתי ממליצה לכולם לעשות ככה? לא.

שברור שזה לא האידיאל, ותמיד צריך לשאוף לעבוד על זה כדי להגיע לזה להיות בשיא שלך בנחת ובשמחה בישוב הדעת בקלילות.

אממה במצב עובדתי לא כולן מאה תמיד ויש גם סקאלות של אנשים המתמודדים עם דברים לפעמים גם ממושכים.

וזה בסדר לא צריך לחשוב שזה שחור / לבן

באמת פעם הייתי הולכת לדייטים ככה (אולי זה הולך להיות בעלי...?)

כבר קשה לי להאמין לסיפורים שלי וממילא ההתרגשות יורדת...

אבל זה נכון מאוד לחשוב על הפסקה קצרה, תודה על התגובה! למדתני!

לפעמים זה דווקא משתק, להיות עם תודעת חתונה.

יכול להיות יותר -

אולי היום זה יהיה מעניין? אולי יהיה כאן חיבור, זרימה, וייב משותף?

נכון שעם הזמן זה יכול לצמוח יותר, אבל לא חייבים להתחיל עם התמונה של החתונה בראש.

הפתרון אליה הוא למצוא טעם חדש ועמוק יותר.

היכולת להתחדש זה שריר שממש ממש ממש חשוב לאמן בנפש וזה עבודה לכל החיים גם הרבה שנים אחרי שתהיי כבר נשואה בעזרת ה'.

תמצאי דברים שיתישבו לך על הלב..

מה גורם לכם להמשיך לחפש אותו/אותה ולא להתייאש? - לקראת נישואין וזוגיות

יש דווקא יתרון בעיני לבוא בצורה רגילה ואנושית לדייט

אין צורך להתלהב בדייט ראשון יש צורך להסתקרן

אנשים זה דבר מעניין בדרך כלל לא?

בעיני האתגר אחרי שנים הוא בעיקר להמשיך לראות לבבות ואנשים בדרך

לגן ממילא גם כשאין פוטנציאל זוגי יותר קל להחזיק במשמעות וגם בקצת שפיות

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.