בכללי הוא בעל ממש טוב. ועוזר לי הרבה מאוד.
אבל עם קטנטנים תמיד יש לו חוסר ביטחון.
וזה מצטרף לזה שגם לי קשה לשחרר. אז לרוב הקטן צמוד אלי עד שאני מתחילה לשלוח למטפלת.
כשאני יוצאת מהבית בלעדיו, זה רק בין הנקות, ואף פעם לא למרחק גדול, כדי שכשהקטן יתעורר הוא יוכל לקרוא לי ואני אגיע תוך כמה דקות.
והלילה היו הופעות של הילדים של מוצ"ש ארגון.
וכשיצרתי ידעתי שיש מצב שהתינוק יתעורר בקרוב.
אבל לא התאים לי לקחת אותו איתי. ולא רציתי להפסיד.
אז שאבתי קצת חלב לפני שיצאתי, הכנתי בבקבוק, ואמרתי לבעלי שאם הוא יתעורר - שינסה לתת לו לשתות, אולי זה יעזור לו. (אף פעם לא ניסינו עד עכשיו, אבל הוא כבר שותה לפעמים קצת מים, כי כבר התחלנו מוצקים, אז הוא כן יודע איך לשתות מבקבוק).
וכשחזרתי - התינוק בכה בידיים של בעלי, והבקבוק היה מונח על השולחן כמו שהשארתי אותו.
שאלתי את בעלי אם הוא ניסה, והוא אמר שלא.
וזה מבאס.
מבאס שהתינוק היה צריך לבכות כשאולי זה באמת היה עוזר לו.
מבאס שטרחתי לשאוב סתם (האמת שסחטתי ביד, ולא כמות ענקית, כי ידעתי שזה בכל מקרה זה לא להרבה זמן. אז זה לא היה הרבה טרחה. ובכל זאת...).
וגם מבאס כי בקרוב הקטן אמור להתחיל במעון, ואני לא יודעת איך הוא עם לשתות חלב מבקבוק. לא מגיעה לזה בעצמי. אז חשבתי שזו הזדמנות ממש מוצלחת לגלות איך הוא עם זה. אבל זה לא קרה... (בסוף כשהגעתי רציתי לנסות בעצמי - רק לשם הבדיקה. אבל התינוק כבר היה עצבני מידי אז הנקתי אותו. אחר כך אחרי שהוא נרגע בהנקה ניסיתי לתת לו קצת מהבקבוק והוא כן קצת שתה ממנו. אבל לא רציתי לדחוף לו לגמור הכל אחרי שהוא כבר ינק, אז הסתפקתי בזה).
