המתוק בן שמונה וחצי חודשים, וקם המון המון בלילה (יכול לקום גם כל חצי שעה לפעמים...)
אני רוצה שננסה להעביר אותו לחדר הילדים, אבל בעלי מסרב בתוקף, כי הוא אומר שזה המון מאמץ (שהוא יישן לידו בהתחלה ויקום אליו בלילה), והוא לא מאמין שזה יעזור.
הוא הציע שאני אעבור לחדר אחר והוא יישאר עם התינוק בחדר שלנו.
יש לי שתי שאלות:
א. אתן חושבות שזה יעזור אם אני אעבור לחדר אחר ולא התינוק?
ב. מי שהעבירה לחדר אחר מהסיבה הזו - באיזה גיל? זה עזר?
תודה מראש!
א. כן..
תכלס פיתרון מעולה, אני מצאתי את עצמי עושה את זה בעל כרחי שפשוט עברתי לספה באמצע הלילה..
ב. יש לי ניסיון מגיל גדול יותר - מעל שנה
שבהתחלה אני הייתי יוצאת וברגע שקנינו מיטה חדשה העברנו אותו לחדר השני תוך שבוע נגמרו הקימות בלילה
1. אין לו מקום בעריסה
2. אני מרגישה שזה כבר קצת פןגע בזוגיות, הנוכחות של עוד יצור.
בפועל זה קרה בין גיל ארבעה חודשים לעשרה חודשים. פעם אחת בלבד זה באמת גרם לתינוקת דאז לא להתעורר בלילה...
בכל אופן, הפתרון שבעלך הציע נשמע לי לא אידאלי בכלל לזוגיות...
אני הייתי מעבירה אותו, בידיעה שלא בהכרח זה יפחית בקימות, אבל בידיעה שזה הדבר הנכון לו ולכם❤️
משלים בלילה...
יש לך רעיון איך לגרום לו לקום פעמיים שלוש ולא עשר?
אמא טובה---דיה!ואם לא הולך
אז אין ברירה לדעתי
תינוק רעב לא משאירים ללא מענה, קרי- אוכל
גם באמצע הלילה
אפשר לתת בקבוקים בלילה ולא רק הנקה ואז הבעל גם יכול לקום אליו וזה יותר קל
עוד אפשרות - לתת בקבוק מטרנה עם דייסת לפני השינה זה משביע וגורם להם לשון יותר טוב ליותר זמן..
הייתי עושה את זה וזה הלך מעולה ולא הפריע להנקה בשאר הזמן
לא בקבוק ולא אוכל...
ואיך יודעים אם הקימות הן הרגל או שהוא רעב?
הבן שלי עכשיו נהיה בן שנה ועוד מתעורר בלילה, לפעמים נרגע עם בקבוק מטרנה, לפעמים עם מים ולפעמים סתם אם אני לוקחת אותו אלי למיטה.
אם הוא באמת רעב, כנראה שייקח לו זמן להירדם או שהוא לא יירדם.
הבעיה היחידה היא הקימות המוגזמות.
ובעלי הציע שזה יהיה לזמן קצר כמובן, רק עד שהתינוק יבין שאין לו בשביל מה לקום כל הזמן...
תשני לילה שלם, בנחת
ובעלך יישן עם התינוק ויקום אליו?
וואלה חלום (:
(הזוגיות כבודה במקומה מונח כמובן ותתחילו את הלילה ביחד כשתרצו... אבל לשאר הלילה, גם שמישהו אחר יקום לתינוק וגם שאני לא אשמע את זה אפילו? מדהים בעיניי)
יצרח בלי הפסקה
איך הוא נרדם לשנת לילה?
נסיתם להפריד את ההרדמות מהאכילה?
מה קורה כשהוא מתעורר בלילה? מוצץ לא עוזר? אולי קר לו ורוצה להיות צמוד אליכם?
לא ניסינו להפריד. זה אמור לעזור גם להמשך הלילה?
ומוצץ עוזר לכמה דקות, או שלא עוזר בכלל.
והוא בכל מקרה צמוד אלינו... א.כי הוא במטחברת. ב. כי אחרי ההתעוררות הראשונה הוא עובר אלינו...
אנחנו לא ישנים רצוף לילה שלם. יש מחזורי שינה. בכל גיל הם באורך אחר. ובין מחזור שינה אחד לשני אם אנחנו יודעים להרדם לבד אז לא נרגיש את המעבר בין מחזורי השינה. אבל אח הוא תינוק שלא יודע להרדם לבד, אז במעבר בין מחזור שינה אחד לשני הוא צריך את אותה דרך או עזרה שהיתה לו בתחילת הלילה. הוא לא מכיר דרך אחרת. כך שבעצם אתם אולי צריכים ללמד את הגוף שלו משהו אחר.
איך עושים את זה? אפשר להניק נניח באור אפילו חלש ואז קצת לפני שנרדם לכבות את האור, להניח בעריסה ולומר לילה טוב/שמע ישראל. אפשר להניק בחדר חשוך, אבל להלביש לשינה רק אחרי ההנקה. או כל טקס קטן קצר שיפריד בין ההנקה לבין השינה. ויגרום לו להבין שאפשר להרדם לא מתוך הנקה או ידיים. ושההרדמות עצמה תיהיה בעריסה.
לגבי המטחברת, מודה שאני בשלב הזה לא יודעת כמה פעמים התינוק מתעורר בלילה. בהנקה הראשונה עובר אלי. אם מתעוררת ממנו מחברת אותו חזרה חצי מתוך שינה וממשיכה לישון. כל עוד זה לא מפריע לי לשינה. כשזה מתחיל להפריע לי אז זה סימן לשנות את ההתנהלות.
לוודא שאוכל מספיק טוב בערב.
הוא כבר בגיל שאפשר לאכול ארוחת מוצקים. אפשר דיסת קוואקר/ מרק עם קטניות/ לחם עם חמאת בוטנים וירקות וכו. וגם שישתה מים.
מוצקים, ואצל המטפלת גם לא מוכן בקבוק.
אולי מרקם או סוג אחר של אוכל? (ממליצה על האתר מתכוניה)
אבל גם הנקה ראיתי אצל ילדיי שעזרה. אומנם בגילאים קטנים יותר. אבל אם בשעות שלפני השינה הנקתי בתדירות גבוהה יותר, אז ראיתי שפתחו פער גדול יותר בשינה באותו לילה.
זו באמת בעיה שאנחנו לא יודעים איך לפתור.
והוא באמת הרזה מאוד לאחרונה...
היא ההנקה
כי בגללה הוא לא אוכל מספיק ביום
אולי כדאי להפסיק איתה ואז הוא יתחיל לאכול בקבוקים/ מוצקים
כדי לוודא שאני קוראת נכון את ההמלצה.
הילד לא מסתדר עם אוכל אחר מלבד הנקה ואת ממליצה להוריד לו אותה?
ההגיון הוא שאם הוא יהיה נורא רעב אז לא תהיה לו ברירה אלא לאכול מוצקים/בקבוקים או למות?
אני מזכירה שמדובר על תינוק בן 8.5 חודשים שיש לו אמא בריאה שמוכנה להיניק אותו בשמחה, והיא רק קצת עייפה.
לא נמצאת לידו חלק מהיום וזה גורם לו
לא לאכול מספיק ביום
לא לישון מספיק בלילה
לא לגדול מספיק
לא מאפשר להורים לישון
תינוק בריא לא ירעיב את עצמו למוות
הוא יקח חלופות
גם בגיל אפס וגם בכל גיל
אין ספק שההנקה פוגעת פה בצורה משמעותית בהרבה דברים
וזה בסדר לפעמים להבין שהיא פוגעת יותר מאשר נותנת משהו טוב
ועדיין לא מוכן לקחת שום דבר אחר - אז לא הייתי מסתכנת בלהוריד את ההנקה לגמרי.
רוב התינוקות מסתגלים אצל המטפלת לבקבוק או לאוכל. כי אין להם ברירה והם לא רוצים להישאר רעבים.
אם הוא עדיין מרעיב את עצמו אצל המטפלת - ממש לא הייתי מורידה ממנו את מה שכן מזין אותו בשאר היום. לפחות לא עם ליווי מקצועי צמוד.
זו נשמעת לי המלצה מאוד מסוכנת...
זה דבר נפוץ
תינוק שנמנע מאוכל חלק מהיום זה גם דבר נפוץ
לא מכירה סיטואציה של תינוק בריא שמרעיב את עצמו עד כדי סכנה
נכון שאם מורידים הנקה צריך להיות עם יד על הדופק
לי המצב העכשווי נשמע לא טוב
עם כמה סיכונים ברורים
בעיות אכילה
בעית גדילה
בעיות שינה של הילד ושל ההורים
אין וודאות אבל סיכוי גבוה להצלחה
הבת שלי למשל סירבה לבקבוק כל עוד הינקתי אותה. אחרי תהליך גמילה בליווי מיקצועי היא עברה לאכול רק מבקבוק. היא לא הצליחה לאכול גם וגם.
והאמת שזה מה שגם אני הייתי עושה, עוברת לבקבוקים בליווי מיקצועי ובהדרגה
אבל לעשות את זה לבד בלי ליווי מקצועי נשמע לי מסוכן.
וזה גם מה שכתבתי קודם.
לא יודעת אם בהכרח הפסקת הנקה זו התשובה הנכונה. אני לא מקצועית בנושא. אבל גם אם כן - זה לא משהו שעושים לבד במצב כזה...
והאמת 8 חודשים זה לא כזה הזוי להתבסס עדיין על ההנקה
יש תינוקות אכלנים אבל יש כאלה שלוקח להם יותר זמן...
ואולי כדאי לבדוק ברזל וויטמינים
בעיני רוב ככל התגובות פה על הפסקת הנקה/גמילת לילה/הפרעת אכילה וכד
הן תגובות שמתאימות לגיל שנה ומעלה
ממש לא לגיל 8.5 חודשים
הוא עוד תינוק קטנטן!! זה טוב שהוא יונק ובריא שהוא יונק!
אפשר במקביל להמשיך לחשוף אותו עוד למוצקים ובהדרגה להעביר אותו ליותר מוצקים
אבל בכנות, הרבה מאוד ילדים רק לקראת גיל שנה באמת מחליפים מוצקים באוכל ובגיל 8 חודשים עדיין בעיקר יונקים, כולל בלילה, וזה תקין ובסדר גמור.
תינוק צריך לאכול לאורך כל היום
אם יש שעות בהם הוא בקושי אוכל (אצל המטפלת) זה לא מספיק לו ההנקה
הנקה מספיקה בבלעדיות אם היא לאורך כל היום
זה לא תקין גם מבחינת תזונה וגם מבחינת שנת לילה
לקום כל חצי שעה לא תואם לשום גיל
זה מראה על מצוקה
וזה הגיוני שאם הוא מסרב לבקבוק בשעות מסוימות הוא ישלים בשעות אחרות באופן תכוף יותר
ובעיני הצורך שההנקה ממלאת בגיל הזה הוא חשוב יותר מה"מחיר"
אני עדיין חושבת שהעצות שניתנות פה לא תואמות לגיל.
אבל זה הדבר היחיד שהוא אוכל כרגע
(ובעיני לא מופרך להתבסס על הנקה בגיל הזה, אבל נניח וזו היתה בעיה)
וודאי שהוא קם בלילה, הוא לא אוכל בשעות שהוא אצל המטפלת וככה הוא משלים.
מה ההזיה למנוע את מקור התזונה היחיד שלו?
לא יודעת, אני מבינה את כל היתקונות הבריאותיים בהנקה באמת. פה נרטה שזה לא מוסיף אלא מעמיק את הבעיה כי הוא מוכן לצום יום שלם כי הוא יונק בערב/ לילה. וגם לא ישן מספיק.
הייתי פונה לליווי שיפסיק את ההנקה ויעזור לילד להתחיל לאכול. לפעמים זה פתרון ולא בעיה
בגיל שנה או שנה וחצי יש יותר בשלות למוצקים.
זה גם כבר גיל שאפשר יותר ''לדבר'' עם הילד. להכין אוכל ביחד וכו'.
גם ילדים שאוכלים מוצקים הרבה מהם לא ממש מתבססים על המוצקים בגיל כזה. זה יותר התנסות ומשחק פחות אכילת כמויות.
וכן, יש כאלה שאוכלים טוב כמובן בלי עניינים
ולא ישן
לא הייתי מסתמכת על זה בכלל, וזה גם נראה לי מסוכן להשאיר את זה ככה האמת
שינה חשובה מאוד בגילאים הקטנים (וגם הגדולים) והנקה רק בזמן שהוא עם אמא זה ממש לא מספיק
הוא במטלפת משמונה עד אחת וחצי, רוב היום יש לו מה לאכול...
כדאי לפנות לייעוץ רפואי.
זה לא מחייב הפסקה של הנקה.
אבל צריך לעזור לו לאכול יותר טוב.
הבן שלי נמצא במעקב של דיאטנית בגלל שהוא לא עולה טוב במשקל.
הוא לא סרבן אכילה, אבל לא תמיד אוכל טוב, ולא מצליח להשלים את הפער המשקל הנמוך שבו הוא נולד.
הוא היה אצל כמה דיאטניות שונות, ואף אחת מהן לא אמרה לי להפסיק להניק.
בגיל יותר גדול, שכבר הארוחות שלו מבוססות על מוצקים , כן הנחו אותי להקפיד שההנקה לא תהיה על חשבון ארוחה, אלא בנוסף.
לא חלק
את מצפה שיצום? הוא אצל המטפלת לא אוכל
אז גם בלילה לא?
ההתמקדות צריכה להיות טיפול בשורש הבעיה
שזה חוסר תזונה מספקת של תינוק
שהוא רעב
וזה מזיק מאוד
לגדילה ולהתפתחות שלו
וזה כן עזר.
לכמה לילות בעלי ישן על הספה וקם אליו והציע בקבוק לא זוכרת אם מיים או מטרנה והוא קלט שאני לא באה להניק אותו והקימות הצטמצמו מאוד
הוא אכל יפה מאוד ביום. קימה כל חצי שעה זה לא רעב יותר פינוק ...
זה היה ממש הצלה בשבילי כי ממש הייתי זומבי מהקימות האלה
עקשן ביותר...
תני לו הנקה כמה שאת יכולה
הוא יגדל ועוד חודש חודשיים יכול להיות שיסתדר הרבה יותר טוב עם אוכל.
אם זה המצב, תהיי צמודה אליו, שיינק כמה שיותר,
ממש לא להעביר חדר.
יש אפשרות שתצאי להפסקה להניק אותו בבוקר, או להחליף את השעות שתעבדי אחר"צ, כשבבוקר תניקי אותו תכופות?
הוא לא מוכן בכלל דייסה בכפית?
התעכב עם המעבר למוצקים?
לא זוכרת אם זה היה הבן שלך או שאני מבלבלת עם מישהי אחרת.
זכור לי שאפילו הגעתם למרפאת אכילה (שהמליצו להפסיק הנקה, והוא כמעט התייבש כי עדיין לא אכל), ובסוף באורח פלא שיתפת אחרי כמה זמן שהוא התחיל לאכול יפה ב"ה.
אם בלבלתי אותך עם מישהי אחרת אז סליחה...
אבל אם זה באמת מה שהיה עם אח שלו - אז יכול להיות שיש מה ללמוד ממה שהיה עם הגדול? אולי באמת הוא צריך עוד קצת זמן? (או שהיה משהו אחר שעזר עם הגדול? כבר לא זוכרת מה בדיוק היה שם...)
היה סיפור דומה עם הגדול? מה שלומו עכשיו?
גם @קופצת רגע
נכון, זה היה האמצעי שלי.
אבל אצלו זה היה ממש חמור, ועד היום יש לו בעיות בגלל התקופה הזו. אני ממש מקווה שאפילו לא נתקרב למצב הזה עכשיו...
וניסינו הכול באמת.
פשוט יום אחד התחיל לאכול בגיל שנה וארבע, אחרי שכבר הגיע למצבים לא מוצלחים בכלל בכלל...
חוץ מבלהלחיץ אותי ולצעוק עליי בלי סוף.
אנחנו ממש מנסים להאכיל אותו, אבל בינתיים לא מצליחים...
ממש ממש מקווה שהסיפור לא יחזור על עצמו.
אם נראה שכן - ננסה לטפל בדרכים רציניות יותר.
אגב, הירידה במשקל יכולה להיות פשוט בגלל שהוא מתאים את עצמו לאחוזונים המשפחתיים (הוא היה עד גיל ארבעה חודשים באחוזון 17, שזה דבר שלא נראה במחוזותינו חחח)
שלך לא נשמע לי הגיוני ככ אבל מקווה ממש שאת צודקת❤️
תינוק לא אמור לרדת במשקל.
לפעמים כן רואים מעבר בין אחוזונים, ואם אחר כך הילד מתייצב באחוזון שלו - אז זה באמת סה"כ הגיוני (אצלי כשמטפסים לאחוזון יותר גבוה אף אחד לא נלחץ, אז באותה מידה הגיוני שלפעמים יש ירידה לאחוזון שבאמת יותר מתאים מבחינה גנטית).
אבל בכל זאת נראה לי שיש ציפייה שהתינוק יעלה במשקל, או לפחות יישאר יציב, ולא ירד במשקל (אלא אם כן היה איזה וירוס שגרם לירידה זמנית במשקל).
בכל מקרה - בעיני לחזור למי שייעץ לך בפעם שעברה זה באמת לא נשמע כמו כיוון מועיל.
ואני בטוחה שאחרי שהמענה שקיבלת אז היה כל כך לא יעיל ואפילו מזיק - זה מוריד מאוד מהרצון לפנות לייעוץ רפואי.
ומצד שני - אולי כן כדאי לחפש המלצות לייעוץ רפואי במצב כזה.
לא יודעת אם קריטי לפנות כבר עכשיו לטיפול ממש. כי באמת בגיל הזה זה לא מופרך להתבסס על הנקה (רק שבאמת לצום כמה שעות כל יום אצל המטפלת נשמע לא ממש טוב...).
אבל כן חושבת שיש מקום להתחיל לברר על גורמים מקצועיים שאולי הפעם יתנו מענה מתאים יותר.
ושולחת חיבוק ענק בשבילך. בטוחה שזה לא קל לעבור שוב קושי במעבר למוצקים, במיוחד אחרי הקושי העצום שעברתם עם התינוק הקודם...🩷🩷
הבייבי שלי כרגע בן שנה וחודשיים ויונק הנקה מלאה ואוכל טיפ טיפה לחם וגרבר בקושי אחד ליום. זה הכל.
מאד בררן ומאד סרבן.
וכמובן ירד לאחרונה מאד במשקל.
גם היה הרבה חולה אז בטיפת חלב נתנו לי לעשות מעקב נוסף עוד כמה שבועות.
התחלתי להקפיד יותר על ברזל- לא עשה שום שינוי.
הוא פשוט לא מחבב מוצקים
אז אני כרגע פשוט מניקה מתי שרק יכולה.
משתדלת מאד לאכול מזין ולשתות הרבה שיהיה לי חלב מזין.
הלוואי שנצליח לחזור לעקומה....
אבל
אני כל הזמן מנסה לגרות אותו במאכלים שונים
החל בבסקויטים/קרקרים למינהם שהוא רואה שהגדולים אוכלים,וכלה במרקים או מזונות אחרים.
לפעמים מסכים לטעום ביס ולפעמים אפילו זה לא.
אבל כל הזמן מנסה.
יודעת שזה לוקח אצל כל ילדיי זמן אבל בסוף הם לומדים לאכול (לצערי עד היום כולם בררנים)
אל תוותרי על ההנקה, זה מה שמחייה אותו כרגע
תנסי לחזק את עצמך ולישון מתי ואיםה שאת רק יכולה
זה חודשים קשים אבל הם יעברו
ובסוף גם הוא יאכל כמו גדול בעז"ה
חיבוק גדול גדול
רק בריאות ונחת
אבל אם זה מחלות שחוזרות על עצמן כדאי אולי להיות במעקב אצל רופא ילדים שאת סומכת עליו ולבדוק שאין משהו אמיתי שמפריע.
היה לי תינוק שבכה הרבה וכמעט רק ינק ולא עלה במשקל והיה חולה המון בדלקות ריאה ואחרי בדיקות מצאו משהו בלב שהצריך ניתוח.
וב''ה אחרי זה חזר לעצמו לגמרי.
לקח זמן עד שעלו על הבעיה וסתם שיגעו אותנו עם המוצקים בינתיים, שזה באמת לא מה שהיה קריטי במקרה שלנו
מספיק להתאושש ממחלה אחת ומייד נדבק בבאה בתור (אפילו תוך כדי אנטביוטיקה כי יש גם ויראלי בעולם
)
ואנחנו תחת רופא מאד מאד יסודי ואחראי.
וכמובן שעשינו בדיקות מקיפות. ב"ה השבח לקל הכל תקין
טיפול רפואי כושל
זה שגורם להסס / להימנע בפעם הבאה
תדעי שיש הבדל ענק בין רופאים ומטפלים
יש ממש גרועים ויש מעולים
לא כדאי לך להימנע מייעוץ רפואי
בעיניי את מתארת מצב לא טוב
אין מה לחכות שזה ידרדר עוד ואין טעם לחיות במצב הישרדותי הוא ואתם
תינוק לא אמור לצום 5 שעות ביום
במיוחד לא תינוק שפחות אוכל
לא סתם אומרים שתינוק עד גיל שנה זקוק להאכלת לילה
כי הוא לא אמור לצום
במיוחד אחרי מה שחוויתם עם הגדול יותר והנזקים המתמשכים
את כותבת שאתם ממש מנסים להאכיל אותו
לא כותבת כביקורת אלא כהמלצה
צריך להציע לתינוק אוכל ולא להתאמץ להאכיל אותו כי כשמתאמצים/ משדלים ילד לאכול
יכולים לגרום לחוסר תיאבון וחוסר אכילה
כדאי לך לפנות לייעוץ רפואי מקצועי בהקדם
בטוחה שיש לרפואה מה להציע בנושא גמילה מהנקה תחת השגחה לסרבני בקבוקים ולילדים שלא עולים במשקל
הרפואה היום הרבה יותר מתקדמת מזה
אבל ממש לא בטוח שהכיוון יהיה גמילה מהנקה.
מהניסיון שלי (במקרה שונה), הרפואה תומכת בהנקה, ולא ממהרת להפסיק אותה.
כמובן שזה תלוי מקרה, ותלוי גם בגישות שונות.
את זה בלילה.
היא מתארת פה בעיה אחרת שהוא יורד במשקל וזה בהחלט דגל אדום.
אבל מ6 קילו תינוק יכול לישון לילה ולא לקום לאכול.
אם הוא קם לאכול זה גם תקין.. אבל את מציירת את זה מאוד חד משמעי שתינוק לא אמור לצום וצריך האכלת לילה - יש תינוקות שלא צריכים את זה. במקרה הזה מסכימה שצריך להיות שינוי בכל הנושא של התזונה של הילד..
ומצד שני ילד שלא רוצה מוצקים בגיל 8.5 חודשים זה עדיין הגיוני. בתור מטפלת לשעבר ראיתי את זה, יש הבדלים בבשלות של הילד לקחת אוכל! יש ילדים שלא מצליחים לאכול בגיל הזה עדיין. לא יודעים איך לבלוע את המוצקים.
אישית אם אני הייתי האמא בתור התחלה הייתי עובדת על להשביח ולהרבות את החלב שלי שיהיה מזין כמו שצריך ועל הורדת לחץ סביב נושא התזונה, כך שהילד יקבל את כל מה שצריך בהנקה. גם אם זה אומר להניק המון בלילה... ולנסות בלי שום לחץ להציע לו בתור בונוס את התזונה הנוספת. כשהעיקר מתבסס על הנקה והאוכל הוא רק בונוס.
ברור לי שהבחירות שלך בחיים והסדרי עדיפויות שונים משלי..
אבל מבחינתי לפתוח במאבק מול הילד שיאכל (אני אוריד לו גם את מה שכן אוכל ואז הוא יסכים לאכול כדי לא לרעוב למוות) זו לא דרך שתביא למקום טוב אלא להיפך...
מצד שני אם ירפו ממנו והוא לא ירגיש שיש לחץ סביב נושא התזונה שלו זה מה שיקדם אותו לאכול. כי הטבעי והנורמלי הוא שילדים לומדים לאכול. פשוט יש כאלה שהלמידה קשה להם יותר, כמו בכל תחום.
(עורכת - עכשיו ראיתי שהגבתי לך במקום לא נכון.. להודעה אחרת.. לא נורא 🤭)
הבדל בין ילד שצם 5 שעות בגלל שהוא ישן לבין ילד שצם בשעות העירות ובגלל זה מוותר על שנת לילה סדירה
מסכימה לגבי מוצקים
דווקא בגלל שיש לו איטיות בלמידה הזו
חשוב שיקבל תזונה מלאה חילופית
מה שהנקה לא נותנת לו כרגע
אבל בדיוק נזכרתי בשכנה (לשעבר) שסיפרה לי שאצלה כל הילדים היו צמים אצל המטפלת על ידי זה שפשוט היו הופכים יום ולילה.. אצל המטפלת היו ישנים ולא אוכלים כלום, ואחר כך בלילה מתעוררים המון לינוק.
ב"ה כולם בסוף למדו לאכול. אבל גם אצלם היה מאוחר יותר מהרגיל (עד גיל שנה +- היו על הנקה כמעט מלאה).
שוב, בעיני מה שמדאיג פה בעיקר זה שהוא יורד במשקל.
אחרת זה נשמע לא נוח, וגם בהחלט פחות רגיל מילדים אחרים. אבל לא בהכרח לא תקין ברמה של התערבות דחופה.
אבל בגדול אני מצטרפת להמלצה שלך לפנות לייעוץ רפואי, כתבתי את זה גם בהודעות אחרות שלי.
השכנה הסכימה לקבל את הפיכת יום והלילה זה שונה מאשר מצב בו
מתייעצים לגבי מעבר חדר כדי שהילד יפסיק לקום
כי זה אומר שמנסים להפחית קימות והאכלה
במצב שגם ככה האכלה לא מספיקה
בעיניי המצב כן מצריך התערבות דחופה
והשוואה למקרים אחרים בהם אין בעית גדילה או בעית שינה של ההורה/ ילד
לא רלוונטית
להתמקד בהעשרת וריבוי החלב ולא בשינוי סדרי השינה.
כמו שגם את ייעצת.
סהכ אני לא ישר קופצת למסקנה שצריך להפסיק להניק.
לפני שאת כותבת על משהו תקין
כדאי לחשוב שוב אם זה באמת תקין
כי זה לא
וזה חוזר פה שוב ושוב בשרשור הזה
המצב פה לא תקין בעליל
לכתוב על מקרים שנראים דומים אבל תקינים
זה לא רלוונטי
מה שרלוונטי שזה מצב לא תקין שדורש התערבות
גם אם מדובר בנושא רגיש כמו הנקה
במיוחד שהיא כבר כתבה שלילד אחר זה הזיק לאורך זמן ועדיין מזיק
שאין ספק שאם היא תוריד את ההנקה זה מה שזה יעזור זה לא כדאי.
זאת אומרת, אני חושבת שגם את כותבת כאן בוודאות מאוד מוחלטת לגבי מה מקור הבעיה ומה הפתרון שלה.
אני לא יודעת מה תקין מה לא
אבל אני חושבת שאת האמירה שלך צריך להרחיב - באופן כללי לא כדאי לכתוב דברים נחרצים ומוחלטים מידי בפורום, בטח לא במקרים שבהם הפתרונות יכולים להיות הפוכים לגמרי ולהזיק אם הולכים בדרך לא נכונה
לא התכוונתי להיות נחרצת בפיתרון וודאי ונראה לי שגם כתבתי את זה כמה פעמים
ואחרי שהיא כתבה על הגדול יותר שלה
היה מובן שהסיטואציה חייבת התערבות רפואית
ועדיין ממשיכים לכתוב פה תקין
זה די מטריד
זאת בדיוק הייתה הכוונה שלי -
לאזן את ההמלצה שלך.
ויחד עם זה סייגתי שהמצב של התינוק של הפותחת חריג ולא תקין.
קלינאית תקשורת שמתמחה באכילה. תחפשי בגוגל
גם אני מכירה שמרפאות אכילה לצערינו לא תמיד עוזרות
אמא טובה---דיה!על קרן פרקש
בקבוק זה מאסט אם אמא חוזרת לעבוד ואם לא אוכל מוצקים.
אם אני זוכרת נכון גם לילד הקודם שלך היו בעיות אכילה? כדאי לרדת לשורש הבעיה
לטפל בעניין התזונתי ואז בעניין השינה והקימות
כרגע הוא כנראה משלים בלילה מה שחסר לו... א"א לדלג על העניין התזונתי...
לי היתה יועצת שינה מדהימה שעברה איתנו תהליך תזונתי לפני שהתחלנו פיפס בלילה...
גם, סרבנית בקבוקים, מוצצים.. רק רק הנקה... אבל מוצקים אכלה יפה ב"ה. ועדין היו מליון קימות ברמת הכל 20 דקות אחרי הרדמה של 3/4 שעה... וחוזר חלילה.
מהר מאוד ירדנו להתעוררות אחת בלילה.
(דווקא ההנחיה שלה הייתה לא להפחית הנקות, אבל פשוט לא היה צורך)
עד אז הגיוני שהם צריכים אוכל בלילה ואני שמחה שהם קרובים אלי
בכל אופן לפני שהוא אוכל נורמלי ביום ממש לא הייתי מנסה להוריד לו קימות/ארוחות בלילה ....
זה ממש קשור אחד לשני וחשוב שיאכל מספיק
🩷🩷
צימצם עד כדי מיגר את הקימות וההתעוררות באמצע הלילה!
בלי מלחמות ובלי כלום. אז פעם בלילה או לא בכלל לקום כשבוכה זה בעיני לא נורא בכלל
אני כן הייתי ממליצה לנסות בהתחלה להעביר אותו חדר ולראות איך זה.
זה נשמע באסה שאת תעברי עם כל הכבוד. זה החדר שלך והנוחות שלך.
שמעתי את הקטן שלי (בן שנתיים וחצי) בוכה, הלכתי לבדוק מה קורה כי אחד האחים מציק לו הרבה לאחרונה, אני מגלה אותו סגור בחדר והרגליים שלו קשורות. הלם!!
כעסתי מאוד על הילד (בן כמעט 7) ואמרתי לו שזה אסור ורק גויים רשעים עושים ככה, אבל תכלס אין לי מושג מה הייתי אמורה להגיב. רוצה לדבר איתו על זה מאוחר יותר לא מתוך כעס.
מצד אחד אני מבינה שזה מעשה שובבות ילדותי ולא משהו אכזרי כמו שזה נתפס בראש שלי, אבל אני בכל זאת מזועזעת מהרעיון
ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד
הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק
אין מה ממש לכעוס
הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו
להשגיח עליו שלא יעשה
וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור
בסוף זה אמור לחלחל
ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7
זה הגיוני לגמרי
לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.
יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.
סליחה אם אני מלחיצה
ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת?
ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר
כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה
אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו
חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים
וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.
אמא היא גם בן אדם עם צרכים.
גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד
והוא קטן ולא מבין סכנה
ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי
(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)
יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן
אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.
מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..
(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)
ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן
ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.
וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.
עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.
השובב שלי הוא השלישי
וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..
על סיכונים וסכנות
ואנחנו ממגנים את הבית
אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו
אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.
בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן
אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות
(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)
בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.
ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.
דברים אסורים קורים מעת לעת..
פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר
הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן
ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.
וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...
שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא
לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.
לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅
אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.
(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)
לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.
אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.
ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן
לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!
הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅
גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...
יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת
אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.
גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.
אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.
בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות
המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות
לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה
אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .
ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו
זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.
הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן.
נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?
בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.
נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.
ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...
ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)
אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר
לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז
בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.
כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה
יש לי גיס דתל"ש, בזוגיות עם קונסרבטיבית.
אנחנו דוסים מתנחלים.
היא טבעונית.
הם פציפסטים.
עד כאן רקע.
הם עשו חנוכת בית אצלם, כיבדנו
מפה לשם בעלי התבקש להגיע בלי האקדח. כיבדנו
אני אחרי שיחה קשוחה עם בעלי על מצבנו, אחרי התברברות בדרך כי שלחו לנו כתובת לא ברורה+ פקקים של המרכז
אני כבר עייפה, רעבה ועצבנית, אבל בשעה טובה הגענו.
נכנסים לריח של מרק טוב, שבושל בבית. אני נזכרת שהוא אמר שהוא אוכל גם טרפות. מבינה שאני צריכה לוותר על המרק.
רואה פיצה קנויה, נרגעת, מגלה שהוא מחמם אותה בתנור.
מישהי דתייה מהמשפחה מביאה לביבות, אני בונה על זה, מגלה שגם אותם הוא מחמם.
מסתכלת מאיזו פיצרייה הפיצה, בודקת עליה בגוגל, כתוב שהיא כשרה ללא תעודה. מבינה שגם עליה אני נאלצת לוותר.
נזכרת באירוע חלבי שעשינו לא מזמן, כמה השקעתי שיהיה מכל סוג גם משהו טבעוני...
בעלי מרים טלפון לפיצריה ומבין שיש תעודה, עוצר את גיסי מלחמם את שאירות המגש של חומם. אוכלת משולש פיצה קרה, עם תוספות שאני ממש לא אוהבת. וזהו, כי אכלו מהמגש הזה גם כאלה שלא אכפת להם מכשרות...
וככה אני מסיימת את הערב עם אכזבה גדולה, עייפות, רעב, עצבים
אהה ושיעמום מנושאי שיחה לא מעניינים.
שבעלך ישבק איתו מראש לפני אירוע
בעדינות ובנעימות
אבל כן לוודא שיהיה אוכל שתוכלו לאכול
חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק
אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים
ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם
שיבוא
הקטע הוא שעלינו מקשים
אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!
אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון
בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..
אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?
זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.
אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)
מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????
אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים
ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו
לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל
הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם
לק"י
כך שלא בטוח שלהשאר בסוכה כשגשום ולא נעים זה הידור....
(למי שסובל מזה).
לוקח זמן להתאושש
תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה
תחתונה זה יותר זמן להתאושש
אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.
בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.
מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.
עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.
הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.
בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.
בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום
בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.
תלוי איפה השן..
ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..
אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה..
לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים
על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.
הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.
יכולה לתת מספר בפרטי.
גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.
מה שכן המחיר…
זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏
לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃
מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.
חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח
לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆
כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?
בעל במילואים וכו..
יש לי נטיה לשים להם טלויזיה בבוקר
עוזר לי להתארגנות
והם כבר מבקשים באופן קבוע
זה נורא? שעה בבוקר?
אין זמן ביניים שהם משועממים.
קמים, מתלבשים, יוצאים.
אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים
הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.
בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)
זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש
(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.
כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')
קמים אצלי מוקדם
יש מלאאא זמן לבלות בבוקר
ואין לי טלויזיה, אבל בהחלט לא קל לי להתארגן במקביל. יש בקרים שמעסיקים את עצמם יפה, ויש לא מעט שהם מאד דביקים אלי
שום דבר אחר
קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד
אוכלים משהו
ויוצאים
זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)
מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.
בכנות זה ענין של הרגל
מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.
מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)
במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?
אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.
פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.
(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)
אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.
לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.
(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)
זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..
אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.
וזה מאוד נח וקשה להפסיק
אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.
היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.
בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.
אצלי יש "תחנות"
נטילת ידיים
להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..
שטיפת פנים וצחצוח שיניים
קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..
עם משקפים מהיסודי
מעוניינת לעשות לייזר להסרת משקפיים לאחר מספר לידות ומעוניינת גם בהמשך להביא עוד, אך מתלבטת אם לעשות בקרוב לייזר
רוצה לשמוע מחוות דעת של נשים בתקופת לידות שעשו לייזראיך הייתה להם החוויה? והאם המספר חזר?
תשמח לשמוע מקרים עדכניים, כרגע קיבלה המלצה לעשות אצל דוקטור לוינגר
ילדתי שניים בינתיים ב"ה
הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה
כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.
אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).
אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.
ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.
מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.
יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.
אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.
חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.
שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.
בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4
וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים
אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס
רואה 6/6
היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים
מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.
עכשיו יש 1-2.
אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...
עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם.
באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)
בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.
חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...
אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.
במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון
עלה המספר
במספר שלם..
אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...
למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..
והאם אפשר לשלם בתשלומים?
בביטוח שיש בקופת חולים
ובהסכם של קופת חולים עם המקום
הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.
שעשתה
המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית
מורכבת עם הראייה
עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע
והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח
יש פה עניין של סיכוי מול סיכון
זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח
במשקפי קריאה..
קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..
אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה
שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.
(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).
עכשיו משתלט עלי ייאוש אין סופי
ואין בי טיפת כוח אפילו לא להתפלל.
אומרת עלייך פרק תהילים עכשיו
קחי את הזמן שלך להתבאס ולנשום...
שה' ישלח לך אותו בקרוב ממש!
