בעקרון רגרסיות אחרי גמילה זה דבר נפוץ מאוד, בדרך כלל עובר מעצמו כדאי לא לעשות עניין גדול, אפשר אולי כמו בגמילה לומר משהו בקצרה 'בפעם הבאה תעשי בשרותים' וזהו לא להכנס למאבקי כוח בכלל.

זה קורה בבית אם אנחנו מתארחים לדוג ויש רעש והמוהל היא כאילו מתכננת את זה

היא עושה את זה במודע

יש לי ילדה בגיל שנגמלה בגיל שנתיים עכשיו היא בת שלוש וחצי

ועדיין כשהיא הולכת לשירותים היא זקוקה לתשומת לב (לא עזרה, היא עצמאית לגמרי)

תמיד אומרת אני צריכה פיפי ואני עונה לה אז בואי תלכי לשירותים וכשיוצאת מספרת לי מה עשתה וכמה ואני מפרגנת

במיוד אם זה קורה רק בגן הייתי חודבת שהיא נאבדת שם..

אפשר לבקש מהגננת לתזכר במועדים קבועים ללכת לשירותים (הן בדר"כ עושות את זה בגילאי 3-4)

וגם שתשאל אותה ספציפית אם היא צריכה ותעזור לה

חוצמזה הייתי בודקת

היא עצמאית

השירותים בגן נקי ונעים לה להכנס

היא חוששת ספציפית שם ממשהו? (נניח שלא תצליח לצאת וכדו')

המטפלת מתשאלת אותה מידיי פעם הבנתי לא נראלי שהיא חוששת

היא לפעמים גם עומדת באמצע הגן ועושה 

בכלל לא נשמע לי בכוונה.

יש שלב כזה בגמילה אחרי שהילד "הבין את הקטע" של הגמילה והוא כבר פחות בפוקוס על ההליכה לשרותים שפתאום במקומות שיש בהם תעסוקה מרתקת שוכחים ללכת לשרותים ואז שוב חוזרים לפספס זה יעבור בעז"ה מעצמו, אבל יכול לקחת זמן! 

לא בטוחה בכלל שזה בכוונה. הילדה שלי עוד שנה שלמה אחרי שהייתה גמולה כל פעם שהיה לה עמוס או הייתה עסוקה מדי או מקום שהיא לא הכירה הייתה מפספסת, והייתה נעמדת ועושה על הרצפה- כנראה הרגישה רק ברגע האחרון ממש שיש לה... וגם לפספס ליד השירותים זה הגיוני, שהיא מרגישה שיש לה רק מאוחר מדי ולא מספיקה.

אז דבר ראשון פשוט לקחת את הזמן, זה עובר בסוף

ודבר שני בימים עמוסים יותר לקחת בצורה יזומה. לבקש המטפלת שתיקח אותה מדי פעם לשירותים בעצמה.

2 הנחות

1. הילדה עושה בכוונה במודעות- ילדים לא עושים בכוונה במודע

גם מבוגרים שעושים משהו בכוונה זה בדר"כ מחוסר מודעות

2. לילדה יש שליטה מלאה בגמילה- גם אחרי גמילה מלאה

לא תמיד יש שליטה מלאה

אם היא נעמדת זה כנראה אומר שהיא מרגישה שמשהו קורה אבל לא בהכרח קולטת את הפספוס לפני שהוא קורה

עם הזמן הילד לומד להגיע לשליטה מלאה 

שהיא פשוט לא מסוגלת להקשיב לגוף שלה ולזהות מתי היא צריכה לעשות.

זה לא שהיא נעמדת בכוונה באמצע החדר כדי לפספס, זה שפשוט היא הייתה באמצע החדר, כנראה מבולבלת מרוב ההמולה סביבה, ולא שמה לב שהיא צריכה לעשות ופשוט פספסה...

אולי היא ילדה רגישה מאוד (תנסי קצת לקרוא על ילד רגיש מאוד כדי לראות אם זה מתאים לה), והיא באמת זקוקה ליותר רוגע כדי להקשיב לגוף וכדי לא להיות מוצפת מדי. והתפקיד של המבוגרים סביבה הוא לתווך לה את המציאות הזו...

(למשל: "הרעש מפריע לך? הנה, בואי לצד. את יכולה גם לשים ידיים על האוזניים. קשה לך שיש פה הרבה אנשים? אז בואי נמצא מקום שקט. מה את מרגישה בגוף שלך? את מרגישה שלא נוח לו? אולי את מרגישה שאת צריכה עכשיו לשירותים? אם כן, אז בואי נברח מהרעש ונרוץ לשירותים."

וברמה הפשוטה יותר - פשוט לשאול אותה מדי פעם בנחת אם היא צריכה עכשיו לשירותים, ולהוביל אותה אליהם ברוגע...)

בידיעה, בכוונה תחילה, מחפשת תשומת לב -

אלו מילים מעולם המחשבות שלנו המבוגרים,

זה לגמרי לא קשור אליה.

היא בגיל שמונעים מדחפים ולא מכוונות זדון או מניפולציות.

בכל מקרה, אם היא עושה את זה כדי לקבל תשומת לב, הדרך לפתור את זה היא פשוט לא לתת לזה תשומת לב אלא לנקות בענייניות ולא לומר כלום.

אני חושבת שאין קשר לתשומת לב, אבל לא תפסידי כלום מלא לתת יחס.

למה בעצם את שואלת לגבי זה? הרי זה קורה רק בגן ולא בבית? אני מנסה להבין האם הגננת התעצבנה ואמרה שתחזור לטיטולים בגן, או שהיא שואלת אותך מה לעשות או שאת מתלבטת איך להגיב לילדה בבית על זה שהיא פספסה בגן.

פשוט לדעתי אם זה בגן, תשאירי את זה לטיפול של הגננת וזהו, ואת לא צריכה להתייחס לזה בבית בכלל.

רק נקודה שחשוב לוודא - שאין לה רתיעה או פחד מהשירותים של הגן. 'סתם' לא להספיק לשירותים תוך כדי העומס והפעילויות שקורות בגן זה ממש נפוץ, ובד"כ עובר להם לבד עם הזמן.

אני ממש לא מייחסת לה האשמות, אלא מנסה להבין במושגים שלי מה גורם לזה

היא לא מפספסת, היא עושה את זה בידיעה.

כלומר- המטפלת אמרה לי שהיא לקחה אותה לשירותים, הורידה מכנסיים ותחתונים ובמקום להתיישב היא עשתה בעמידה מבינה?

המטפלת ממש לא אמרה לי לחזור לטיטולים, היא גמולה כבר המון זמן בערך מהמלחמה עם איראן והיום היא בת שנתיים ו9

ובטח שמעניין אותי מה קורה בגן, אני מעדיפה שהיא לא תגיע למצבים כאלה אני לא יודעת עד כמה המטפלות סבלניות ואני רוצה שיהיה לה נעים בגן

אבל זה לא שאת יכולה 'לחנך' את הילדה בבית לא להרטיב בגן ( כמו שנכתב רק לוודא שאין משהו בשרותים של הגן שמפריע לה, אולי להכנס איתה כשאוספת אותה ולהציע לה ללכת לשרותים לפני הנסיעה ולראות שאין איזו בעיה שמפריעה לה בשרותים כמו גובה לא מתאים, לכלוך וכדו'... )

כמו שנכתב כאן לאורך השרשור, זו תופעה מוכרת מאוד של ילד שהיה גמול לגמרי וחוזר לפספס, תקראי לזה רגרסיה או לא זה לא משנה, מה שהכי כדאי, בדיוק כמו בגמילה, לא לתת יותר מדי תשומת לב לפספוסים ולא להפוך את זה למאבק כוח.

לגבי המטפלות כמובן כדאי לפרגן להן מאוד ולשאול לדעתן מה הגורם לזה ומה כדאי לעשות - בעיקר כדי שירגישו שאת מעריכה את דעתן ואת ההשקעה שלהן.

ולתגבר בתשומת לב ועידודים על דברים חיוביים שעושה זה טוב בכל זמן ובמיוחד אחרי לידה של אח צעיר.

בהצלחה!

לקחתי לגמרי לתשומת ליבי נכון ממש

המטפלת שאלה אותי למה היא עושה את זה ואין לי מושג… אז ניסיתי לברר

הבת שלי בתחילת גן עיריה התחילה לפספס יותר, והסתבר שהיא לא הצליחה לעלות על האסלה (היתה כבר בת שלוש וקצת, אבל נמוכה).

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

2. מנסה להרבות אהבה ולהרגיש שהיא קרובה אלי. הרי אם אחותי תזכה עכשיו במיליון דולר בטוטו, לא אשמח בשבילה? כי שמחתה זו שמחתי ואין מה לקנא. אז גם אם יש משהו לחברה ומקנאים, להתחבר יותר ולאהוב יותר, ומתוך כך שמחתה זו שמחתי!

נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.

ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.

קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי

ומתפללת להצלחתו

פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻‍♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.

ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.

למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?

זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך

אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.

זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים

רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות

מה חסר/ כואב לי

ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!