זה קודם כל

זה לא בדיוק מסודר לי, אבל כן אכתוב לך קצת מהחוויה שלנו

הלכנו עם ילד לאבחון קלינאית תקשורת, תוך כדי האבחון היא אומרת לחלל האוויר כמה המצב על הפנים, ממש לא מקצועי בעיניי. כמעט רציתי לבכות.

הלכנו למטפלת אחרת, היה מאתגר, אבל המיקוד היה על החכמה שלו ועל המתיקות שלו, ולא על החוסר.

הלכנו למרפאה בעיסוק, הוא לא שיתף פעולה כל כך. החלפנו לאחת אחרת, והילד פרח. גם כשהיה קשה,

היא תמללה אותו, עשינו גם עבודה והכנה בבית.

והילד מגוייס לעבודה

יודע להגיד מה קשה לו

יושב בבית ובוחר מיוזמתו לעשות יצירות

ומהגן כל הזמן מקבלים פתקים ומחמאות בלי הפסקה

ועדיין יש לו קושי!

זה לא סותר

אבל יש גם התקדמות בדרך

הוא לא מושלם, אבל הוא מהמםםםם ואוהבים אותו ויש לו המון מה לתת גם בלי להיות מושלם

אני לא רוצה לפרט יותר, בסוף זה הפרטיות של הילדים

אבל היו כל מיני סיטואציות, של התמודדות עם קושי של הילדים. אנחנו עובדים מלא מלא.

בסוף בסוף - הם החשובים. לא אנחנו ההורים. אנחנו רוצים שיהיה להם טוב, לא שאנחנו נתגאה בילד המושלם שלנו. והסביבה שתקפוץ.

אני לא יודעת מה המקרה אצלכם

לא באה להגיד שום דבר על ההנחייה הספציפית או האבחון שניתן

יודעת שזה ממש קשה הרגע הזה שבו את מבינה שהילד שלך הוא לא הכי מושלם

אבל ככה זה

זו לא ביקורת, זו יותר תובנה - אני לא קוראת לילד שלי מושלם, ולא נסיך או מילים דומות.

זה מייצר לי בראש תודעה של מושלמות ושל פרפקציוניזם

ואני בסך הכל, רוצה לגדל אנשים טובים, אוהבים ואוהבים. שיהיו גאים בעצמם ובמה שהם מביאים לעולם.

יש כל מיני אפשרויות לקבל עזרה

לפעמים מבחינת התדמית, אולי זה ירגיש לנו טוב יותר אם זה יהיה במסגרת של טיפולים בודדים, אבל דווקא אם יש אפשרות לזכאות זה יכול הרבה יותר לקדם (וגם להקל עליכם מלהתרוצץ ממקום למקום כל השבוע). ושוב, לא מרחיבה על זה כי זה כבר באמת שייך למקרה הספציפי שלכם, וברור שהרבה יותר טוב חוות הדעת המקצועית של הצוות שרואה אותו.

לא יודעת בעצם מה בדיוק אני רוצה להגיד

רק שאני מבינה את הקושי, ממש

אבל זו סוג של כאפה בפעם הראשונה, שאין לנו ברירה אלא להשלים איתה כהורים.

להבין שאנחנו לא הסיפור, אלא הילד. ומה שיהיה הכי טוב לילד, זה מה שנעשה ונלמד את עצמנו גם לאהוב ולהעריך, כי זה מה שהוא צריך.

ועדיין לא פשוט לי. הוא התחיל השנה גן שפה וזה גן מדהים, והוא פורח. שנה שעברה גם היה בגן טוב ואהב ללכת לשם ועדיין אין מה להשוות. עוד לפני שהתחילו הטיפולים של קלינאית תקשורת כבר יש שיפור משמעותי, הצוות יודע איך לעבוד עם הילדים ברמה היומיומית כדי לעזור להם בקשיים האלה, יש לפחות 3 נשות צוות על גג 12 ילדים לעומת 2 נשות צוות על 30+ בגן רגיל.

כמובן שגם אני עדיין דואגת וחסרת ודאות לגבי ההמשך, והייתי שמחה מאוד לוותר על הקושי הזה, אבל לראות אותו במקום שכל כך מתאים לו מפחית מהדאגות שלי בכמעט 100 אחוז.

וירידה בשמיעה זה יכול להסביר הרבה. הייתי מכוונת כרגע את המאמצים להשיג בדיקת שמיעה בדחיפות

ואם אכן יש ירידה בשמיעה לטפל בהקדם. 

שמיעהתקינה היא קריטית להתפתחות שפה תקינה 

אין נוזלים

כן יש שקד שלישי מוגדל וזה גורם לקצת בעיות בגלל פה פתוח ורפיון של השפתיים

הודעה שלא  עבר סינון. אולי התבלבלתי עם משהי אחרת

אם עשינו לפני חודש בדיוק ויש ירידה של כמעט 50% , הצור הבא שלנו עוד חודש זה לא מוקדם מידי?

יש לה נוזלים משהו ידוע

סליחה על הניצלוש...

אמרו לבדוק שוב אחרי 3-4 חודשים, ועדיף בקיץ.

באמת הנוזלים התייבשו ולא היה צורך במשהו מעבר.

יכול להיות שזה תלוי עד כמה זה פוגע בשמיעה, ועד כמה הנוזלים חוזרים על עצמם.

ולחכות לקיץ זו עצה של רופאים אבל בראיה התפתחותית זה יכול ממש להזיק.

כי שנות החיים הראשונות הן חלון קריטי להתפתחות שפתית שאינו חוזר. כל חודש שעובר על הילד 

עם שמיעה לא תקינה עלול לפגוע בהתפתחות. (לא רק התפתחות שפתית אלא גם פגיעה ביכולות הקריאה, עיבוד שמיעה,

הבנת הנקרא ועוד ועוד)

להתפתחות מוחית תקינה צריך חמישה חושים שעובדים תקין!

מעדיפים לנתח ישר

ככה היה לי עם 2 ילדים

בגרסה אחרת, כי לצערי אנחנו מאוחר מדי ופספסנו הרבה מהטיפולים.

רוצה להגיד לך שהבן שלך נשאר אותו ילד בדיוק!!! וזה לא משנה מה המליצו עליו לואיזה גן הוא הולך.

הוא עדיין הילד החכם והמוכשר שהיה לך תמיד.

ואת אמא אלופה שככה את לוקחת אותו לאבחונים ובירורים מוכנה לספוג סטיגמות בשביל שהוא יקבל מה שהוא צריך.

ב''ה, ילך לגן חנ''מ שנה-שנתיים, יקבל את החינוך המדהים שיש בגנים קטנים ואת הדחיפה שהוא צריך, ויוכל לחזור לבאלגן שיש בחינוך הרגיל...

(כמובן, גם אם הוא ישאר בחנ'-מ לנצח זה בסדר. אבל על פניו זה לא נשמע המקרה).

לבן שלי היה עיכוב בדיבור ממש משמעותי, עם קשיי הגיה קשים מאוד. בגיל 3 בקושי דיבר ומה שכן גם אני ובעלי לא הבנו אותו.

היה ילד מופנם ושקט ודי עצוב, גם במוטוריקה גסה הוא היה מגושם ומרושל כזה, כאילו לא מחזיק טוב את האיברים של עצמו (למרות שההתפתחות היתה תקינה לחלוטין).

תודה לה' ששלח אותי להתייעץ עם קלינאית תקשורת שהבהירה לי שגן שפה זה פיס ולא שם שום תוית לעתיד.

זכינו והבן שלי היה שנתיים בגן שפה מדהים מדהים! (אחרי שנה בגן רגיל עם גננת מדהימה, שבו הוא פשוט נבל כי לא היה מתאים לו בכלל המסגרת הזו).

הוא התקדם בטירוף! קיבל טיפולים שאין מצב שהיה מקבל בקהילה, הצליח ליצור קשרים חברתיים בזכות הקבוצה הקטנה. ובאופן כללי פשוט פרח בצורה שאין לתאר.

היום הוא לומד בבית ספר רגיל לגמרי, הוא מוצלח וחברותי וחכם. אין שום זכר לבעיות היגוי תודה לה' ובאמת הכל מאחורינו.

מבחינתי גן שפה היה מתנה מטורפת. מקפצה שבאמת עזרה לו להשתוות לבני גילו ויותר מזה.

זה בדיוק הקטע

לא בקטע רע חס וחלילה

אבל הבן שלי מבחינה מוטורית כבר מפדל באופניים

מבחינת הבנה מעל הממוצע

דיבור - הוא מדבר שוטף עבר ועתיד פשוט לא הכל אנחנו מבינים.

בסך הכללי אני מבינה את המשפט

מבקש למשל פפון

זו מילה שמבטאת גם פלאפון וגם מלפפון

נחש חחש

דגל אלל

ועוד כאלה בסגנון שלא עולים לי עכשיו

ככה שאת המשפט הכולל אני אבין, הוא רוצה משהו

מה בדיוק?.אין לי מושג חחח

נשמע שיש טווח רחב של ילדים בגן שפה מי אומר שהוא באמת מתאים לשם?

אני שומעת שוב ושוב מאמהות כמה זה הדבר הכי טוב שיש ועדיין קשה לי להשלים עם זה

מנסה למצוא סיבות ללמה לא

וכל מה שהוא צריך זה קלינאית, אז תשאירי בגן רגיל.

באמת נשמע שהיא שולחת אותך לגן שפה סתם כי זו זכיה הפיס (למי שבאמת צריך את זה).

באמת אצלינו זה היה מאוד מובהק שזה מה שהילד צריך.

בכל מקרה את צריכה לעבור ועדת אפיון גם כדי לקבל סל שילוב, ורק אחרי שתקבלי זכאות תוכלי לבחור אם גן שפה או סל שילוב. ככה שתוכלי לראות איך הוא מתקדם בהמשך השנה וזה יכול לעזור לך להחליט.

ויש לו גם קצת בעיות אממ,

לא בעיות התנהגות במובן המלחיץ שלו חחח, לא!

למרות שהוא חברותי אני שומעת מהגננת שהוא מרבה לריב עם ילדים, לקחת להם את מה שבחרו קשה לו לקבל סמכות וכאלה.

האמת שזה מעניין כי אני מארחת כאן מלא ילדים אחיינים שכנים והם כולם ממש אוהבים לשחק איתו. בדיוק בשבת האחרונה שיחק למשך שעתיים שוטרים וגנבים עם ילדים שגדולים ממנו ככה שלא ממש ברור לי מה קורה בגן. 

שבבית את איתו

כמה מבוגרים ביחס לילדים? משהו תקין.

אני אהיה קצת קיצונית

לשליש מהילדים הגן הרגיל לא משפר התנהגות

זה מציף

זה מלא רעש

זה חלל עמוס (תקני אותי אם אני טועה וזה גן חרדי?

אז בלי הכללה בדרכ המבנים טובים פחות וצפופים יותר)

וצוות מהמם שעושה מה שהוא יכול אבל אין לו ממש תנאים.

בגן שפה יש 2 חלקים בעיני

א' מקום מכיל, יותר צוות=יותר קשב ויחס. הרבה יותר סביר שהגננת תבין אותו, היא תהיה פנויה להקשיב.

יש כל הזמן מי שרואה אותו- אז נמנעים פיצוצים בהתנהגות.

ב' יש את הסל טיפולים שכן אפשר לקבל בקהילה אבל

במאמץ גדול (ללכת בעצמכם)

לא באותה איכות (אפילו מבחינת שעות בוקר זה שעות טובות יותר ברמת הקשב של הילד)

ג' סנכרון ועבודת צוות שזה ככ חשוב.

זה הפיס פה.

האם יכול להיות שהקבוצה תהיה נמוכה יותר? כן. דוקא כי גן שפה הוא לא לילדים מאובחנים לפעמים יש שם כזה ערב רב..

אפשר ללכת לראות, אם זה אמצע שנה.

אבל, גם לחשוב

אוקי, יש שם 2 ילדים יותר נמוכים ממנו-

מה קרה אם הוא יהיה מהחזקים והמוצלחים?

אולי זו גם מתנה שהוא מקבל.

נכון יש לפעמים ילד ממש נמוך עם ג'סטות שעלול לגרום לו לחקות אותן 

אבל זה לא הסטנדרט.

ובהצלחה, וחיבוק. ושתקבלו את ההחלטה הכי טובה לילד שלכם.

אמרו לי שממליצים בחום לבוא לראות

שאלתי מתי אפשר אמרה שיכולה בכל רגע שרוצה

ואם רוצה שיחה אישית עם המטפלת הרגשית והגננת זה גם אפשרי, אמרו לי להגיע בשביל זה ביום מסוים בשבוע.

אצטרך באמת ללכת לראות את הכיתה, הכי טוב. 

במרבית הארץ זה כבר מזמן לא גן שפה אלא גן עיכוב התפתחותי.

אני כותבת בכובע של מישהי שיושבת בוועדות זכאות, ילד שהקושי העיקרי שלו הוא היגוי הוא לא ילד שמתאים לגן עיכוב התפתחותי, אם יש קושי מעבר זה דבר אחר, אבל ממה שאת מתארת זה פחות נשמע.

אני כמובן מסתייגת שלא פגשתי את הילד או קראתי את האבחון, אבל אם עיקר הקושי הוא ההיגוי פחות עובדים על היגוי בגני עיכוב

גם רב''ע תחושה וכל המסתעף

וגם בעיות עם חברים

לא מקבל סמכות

וגם כתבה באבחון שהוא מוסח בקלות - לא יודעת אם זה משפיע

עכשיו לדעתך כן יאשרו חחחח?

גן עיכוב התפתחותי הוא לילדים עם עיכוב התפתחותי או בשפה או במגוון תחומי התפתחות.

אני עדיין פחות שומעת קושי התפתחותי משמעותי.

אני גם חולקת על זה שגן חנ''מ הוא פיס, עבור הילדים שזקוקים לכך זה טוב, אבל עבור ילד עם יכולת קוגניטיבית גבוהה, יכול להיות שיהיה לו משעמם בגן והוא יתקשה למצוא חברים שיאתגרו אותו.

איזה סיוט.

איך אדע שבועדה מתחשבים באמת בצורך של הילד?

 אני באמת לא יודעת מה עדיף.

כולם ממש משכנעים שזה הדבר הכי טוב שיש בפער

ככה שמצד אחד אני בעד מצד שני את אומרת שזה לא הכיוון

כנראה שאחרי הועדה נהיה חכמים יותר.

נלך גם במקביל לראות את הגן של השנתון שלו זה בטח גם ייתן קצת כיוון

מאוד משנה בן כמה הוא.

הכל צריך להיבחן בהתאם לגיל (כותבת ביחס לתגובות בשרשור)

אולי גננת שילוב או מלווה לגן.

אם זה באמת גן שפה אז אולי מתאים, אבל אם מדובר בגן חינוך התפתחותי לא בטוח שכדאי.

הקשיין נשמעים לי מינוריים.

עובדה שגם הקלינאית עצמה לא המליצה בהתחלה.

עדיף לנסות להשתלב בגן רגיל, וללמוד ולהתפתח בתוך קבוצת השווים.

ובכלל,

האם מדובר על השנה הנוכחית או על השנה הבאה?

אני בטוחה שאם הקשיים שיש לנו/היו לנו אצל הילדים היו מגיעים בבת הבכורה - הייתי מרגישה כמוך...

כי באמת יש תחושה שהילד הבכור הוא ראשית אוננו, המובחר שבילדינו, המושלם שבעולם.

אבל האמת - כמו שאת אומרת בעצמך - קשיים אצל הילד לא אומרים שהוא לא מושלם. הוא שלם כפי שהוא, ואתם הורים טובים ומושלמים, שמוכנים "להקריב" את הניראות החיצונית שלו בשביל שהוא יקבל את מה שהכי מתאים לו.

לא יודעת מה לייעץ לך בקשר לגן שפה, כי הסטיגמתיות באמת קשה לפעמים...

כן יכולה לומר לך שהתאומים שלי היו בגן שפה, אחד מהם שנה אחת והשני שלוש שנים, וזה באמת היה טוב ומדהים ומקדם בשבילם. ומכיתה א' שניהם בחינוך רגיל לגמרי, מוצלחים בלימודים ובחברה, ואף אחד מהחברים שלהם לא זוכר שהם לא למדו איתם מתחילת שנות הגן...

מתפללת עליכם שתחליטו טוב ושתראו הצלחה ונחת בגידול שלו!❤️

קשה להשלים עם ה"תוית" שפתאום מדביקים, אבל חייבת להגיד לך שהרבה פעמים מי שהתחיל בגן שפה יכול לחזור לחינוך הרגיל ולא נשאר בחנ"מ לנצח.

זה ממש זכיה בפיס!

זכיתי גם לראות ולשמוע מחברות וגם כשהייתי בחינוך מיוחד , על הרבה שפחדו וחששו מזה ובסוף גילו כמה זה היה מדויק לילד שלהן ואיך דווקא שם הם פרחו!

ממש מעודדת אותך לשים את החששות האלה בצד, ולהתרכז בטובת הבן שלך. אני בטוחה ומאמינה שאם זה מה שיתנו לו בועדה,כנראה שזה יהיה לו הכימטוב, יותר מפעם בשבוע טיפול כזה או אחר.וזה יכול להקפיץ אותו למעלה ברמות!!!

חיבוק על התחושות.והלוואי שתקבלו החלטות טובות ומתאימות לכם

ומי שאין לו קשיי שפה לא מגיע לגן הזה.

כן אמרו לי שמי שנכנס אלה לא ילדים עם קושי שפתי בלבד אלא ילדים שיש להם קושי בנוסף

אם זה קושי רגשי (שיש לילד) קושי מוטורי (שאין)

קושי בריפוי בעיסוק - לא יודעת מה השם המקצועי של הקושי אבל בכל מקרה המליצו על אבחון ואני יודעת שיש בעיות תחושה.

אני לא יודעת אם זה נכון,

ככה הם בכל מקרה שיקפו את זה מצד ההנהלה בגן שפה

שאלתי על הרמה הלימודית,

אמרו שאם יש קושי קוגניטיבי הילד לא מכוון לגן הזה

להאמין להם או שעבדו עליי?

ככל שאת גרה במקום יותר גדול, כמו עיר גדולה, יש יותר אופציות לגנים ובגני עיכוב יהיה באמת לרוב ילדים תקינים קוגניטיבית וישתדלו שמבחינת רמה בסך הכל תהיה רמה יחסית דומה, בפריפריה או במקומות קטנים-לרוב זה יהיה יותר מעורבב...

אם זה ילד שאת מרגישה שהולך לאיבוד בגן, למשל כמו שאת מתארת-שבגן יותר אלים מאשר בבית או עם חברים, מאוד הגיוני שגן קטן בשבילו יכול מאוד לקדם אותו ולאפשר לו להדביק פערים, ואילו גן גדול-יגרום לכך שהפערים יגדלו ...

אם הקשיים הם דברים שיותר רלוונטיים לעבודה פרטנית -אבל לא הולך לאיבוד בגן הייתי הולכת לטיפולים בקהילה, כמו קושי ההיגוי קושי תחושתי, כדי שיהיה עם חברת השווקים ויהיו לו פרטנרים.

בכל מקרה צריך וועדת אפיון וזכאות, תבררי בדיוק איזה מסמכים את צריכה עבור זה ...

עונה לך ומכוונת לכל מי שתהתה לגבי זה

הבן שלי לומד ברשת ממ"ח חרדי - חסידי

לרשת של הבית ספר הזה יש כיתות לימוד החל מגיל גן ועד ישיבה גדולה

יש להם גם גני שפה.

שוחחתי עם המפקח האחראי על הכיתות בגיל הרך

הוא הצהיר שלא היה ולא יהיו ילדים מונמכים קוגנטיבית. לא בקטע רע אלא פשוט כי זאת לא מטרת הגן.

הגן מיועד לילדים עם קשיי שפה שיש להם קושי נוסף (לאלוף שלנו יש כאלה..)

הוא קורא לגן הזה גן שפה אני מבינה שהמושג הזה כבר לא קיים ככה שאין לי מושג במה מדובר אם ככה..

כדי להתקבל לגן צריך לעבור ועדת אפיון בעירייה אותו תמיד נוכל להמיר לסל שיקבל במסגרת הגן הרגיל - אם בכלל יהיה זכאי.

ביררתי עם שתי אמהות ששלחו לגן הזה שתיהן חזרו על כך שלא היה לילד שום קושי קוגנטיבי אלא נטו קשיי שפה, אחד היה עם קושי מוטורי והשני לא פירטה 

בניגוד לגני שפה רגילים שלא לומדים בהם אותיות בגן הזה הם לומדים אותיות וקריאה בדיוק בהתאם לרמה שיש בתלמוד תורה ככה שהוא יגיע לכיתה א עם אותו חומר לימודי בלי פערים.

הוא גם טוען שהילדים שלמדו בגן שפה מגיעים לבית ספר עם הרבה יותר כישורים ויכולות מילדים שלא למדו בה.

כל מה שאמר לי עד כה באמת נכון?

*אני כבר לא יודעת אם להאמין לו או שהוא סתם מסבן אותי כדי לזכות בתקציבים האלה*

כרגע אנחנו גם ככה תלויים בוועדה אותה נגיש בינואר-מרץ

הקלת אמרה שתביא את הערכה שלה

הבנתי שיהיה לו גם תצפית בגן מטעם העיריה שזה גם מעולה.

מקווה לטוב.

נ.ב. למי שיש עוד מידע שיכול לבלבל אותי - לכו על זה חחחחח 

לא מבינה בזה!!!!

למד לקרוא הרבה יותר מהר מהתאום שלו שלמד בגן רגיל!

הגיוני שזה גם קשור ליכולות האישיות של כל אחד מהם (התאום שהיה בגן שפה עד היום חזק יותר במקצועות השפתיים), אבל זה בהחלט קשור גם לזה שהוא קיבל בגן השפה למידה פרטנית של קריאה ממורה מקצועית, מה שלא קרה בגן הרגיל...

בכל אופן, לא זו הסיבה לשלוח לגן שפה דווקא🤭

טוב, מי שישמע אני מקבלת את ההחלטה הזאת חח

גם ככה זה לא בידיים שלי

אני כועסת על עצמי שחושבת על זה כלכך הרבה כי גם ככה זה הכי בעולם לא תלוי בי

כשנקבל את התוצאות של הועדה נוכל לחשוב על זה 

גם בגני עיכוב שאני מכירה (שבעבר נקראו גני שפה) לומדים אותיות וקריאה, לומדים ברמה של כן רגיל אבל עם התאמות ספציפיות לילדים, לרוב ילדים עם הנמכה קוגניטיבית יהיו בגנים ספציפיים... כן בגני עיכוב הרבה פעמים יהיו ילדים עם קשיים רגשיים שמתבטאים בקשיים התנהגותיים, קשיים מוטוריים (לרוב לא דרמטיים, עיכוב, וזה לא מפריע שלילד שלך אין עיכוב כזה, זה לא שקבוצות מוטוריות יעכבו אותו או שהוא שהוא ישכח לפדל, זה יכול רק להועיל) הפרעות קשב וכדומה. הסל הטיפולי קצת משתנה מגן לגן-אבל הדגש הוא שהסל הוא גני ולא אישי בהתאם לאנשי המקצוע שיש בגן, כלומר יש קבוצות וטיפולים זוגיים לרוב, ובתחילת השנה נותנים לך תוכנית מטרות למהלך השנה, אבל לא בטוח שהוא יקבל קלינאית בפרטני. יש הרבה יותר יחס לילד מאשר בגן רגיל, אבל הרבה תלוי בקבוצת הילדים, קבוצת הילדים קטנה יותר ויש ילדים שיותר קשה להם למצוא ככה פרטנרים.

הייתם בהערכה של רופא התפתחותי? אני יודעת שלוועדות צריך שני אבחונים, אחד קל''ת/רב''ע ואחד רופא התפתחותי.

כן אמרו על תצפית של פסיכולוג התפתחותי מטעם העירייה - זה מספיק?

משערת שברגע שנתקדם עם הגשת הבקשה יגידו לנו מה עוד צריך..

מצד שני טוב שאת אומרת, אשאל מיוזמתי

איפה בכלל קובעים תור לרופא התפתחותי? צריך הפניה מיוחדת?

מותר להתבאס מותר להרגיש רע ויש תהליך של השלמה שלא מתרחש ביום אחד. וזה בסדר.

אבל חייבת לומר לך שזה רגע מושלם לגלות קושי ולעבוד ולהתקדם. שנות הגן הן שנות זהב. הילד לא מפספס חומר משמעותי בין גן רגיל לגן קטן. המח עוד כל כך גמיש ומתפתח. אלה בדיוק השנים לסגור פערים. כל הכבוד על הערנות.

לגבי גן קטן באופן ספציפי. את צריכה קצת לבדוק מה קורה בסביבה שלכם. לפני כמה שנים הייתי אומרת שזה פיס לכולם. אבל בשנים האחרונות יש נטיה לתת עזרה (לא מספקת) בתוך הגן הרגיל. ולאשר גנים קטנים רק לילדים עם פערים מאוד מאוד משמעותיים. זה משתנה בין מקומות אז לכן ממליצה לבדוק לפני קבלת החלטה. בכל מקרה כן להעלות לוועדה. כי אח''כ יהיה מאוחר מדי. תמיד אפשר לומר שלא רוצים. אבל אי אפשר להעלות אם מפספסים את הזמן. בעצם לרוב קודם עוברים וועדה בין מקצועית של שילוב כמו שאמרו בהתחלה והם מחליטים אם להעלות לבין מקצועית שזה בעצם אישור לחינוך מיוחד. עם האישור הזה את יכולה להחליט על עזרה יותר משמעותית בתוך הגן (תיאורטית עם כל אנשי המקצוע שבאים לתוך הגן בפועל לרוב אין וזה רק יותר שעות שילוב) או גן קטן.

ממליצה להתחיל תהליכים ולראות מה קורה בחודשים הקרובים עם הפער. כמובן שהכי טוב להיות כבר בטיפול סדיר עם אשת מקצוע שפוגשת לאורך זמן ויכולה לסייע בהחלטה. מקווה שתצליחו כי התור ארוך לטיפול.

חיבוק, בטוח קשה לקבל על הילדים שלנו קושי. אנחנו כל כך רוצים לראות את החיים מאירים להם חולקים, וגם בשבילנו...

אבל נקודתית על גן שפה: לפעמים זה רווח נקי והכנה טובה יותר להשתלב מתוך ביטחון במסגרות רגילות. קבוצות קטנות ועבודה אינטנסיבית יכולים להקפיץ ילד כזה ולהחזיר אותו לשחות יותר בקלות בחברה ובחיים.

למיטב ידיעתי זה ממש לא אומר שימשיך בחינוך מיוחד משם. יש לי כמה חברות שממש קיוו על פחות מזה שישלבו את הילד שלהם רק שיקבל את הטיםולי בונוס האלה ויחזור בשל יותר ובטוח יותר לגן רגיל או כיתה א.

בכל מקרה, בטוח לא פשוט, אבל אם יתקבל כדאי לחשוב טוב טוב לפני שמוותריםעל הזדמנות כזו.

חיבוק גדול.

שווה לחפש גם מקום (שיחות? תמיכה?) לך לעבד את הדברים ולהתחדש בכוחות להכיל את ההתנהגות או הקשיים שלו / מקום שלך לחזור ממנו הביתה מאווררת...

את נשמעת אמא ממש מדהימה.

שלמרות הקושי וההרגל מהמקום שהגעת ממנו, עושה מה שאת רואה לנכון לילד בלי להתחשב בסביבה. אני משוכנעת שבסוף תרגישי שהפיל לא כל כך גדול, והכל בסדר...

את אומרת שההבנה טובה ואפילו מעל הממוצע- זה ממש ממש חיובי!! לרוב קשיים בהבעה נפתרים יחסית מהר כשההבנה טובה (בליווי טיפול). זה באמת נשמע קושי שפתי לא משמעותי מדי.

אני מבינה שההמלצה לגן שפה הגיעה בעקבות שילוב של הקושי השפתי עם תחומים אחרים, ורוצה להגיד שגם אם תקבלו עכשיו גן שפה, חכי להמשך השנה עם ההחלטה כי אולי תראו במהלך השנה שיש שינוי וההחלטה תשתנה. וכמובן לכי לראות את הגן, לפעמים זה ממש עושה חשק (גן שפה הרבה פעמים זה פשוט מדהים)... 

אבל בעיקרון ממה שכתבת בשרשור נשמע שאין באמת סיבה לגן שפה, אז תראי אם זה בכלל רלוונטי.

משהו אחד נוסף, אני מאמינה שתתחילו עכשיו קלינאית תקשורת בקהילה? ממליצה שגם אם אתם מקבלים קל"ת בגן, להמשיך עם קל"ת בקהילה, כי בגן רגיל אין יכולת לתרגל במהלך השבוע לפי ההדרכה.

(ובגן שפה כדאי עדיין להיות עם יד על הדופק כי הרבה פעמים הקלינאיות בגן לא עובדת על היגוי בכלל, ואם זה מוקד הקושי אז כדאי לשים לב שכל הקשיים מקבלים מענה).

חיבוק💕 בע"ה תעברי את הקושי הראשוני והכל יראה יותר טוב.

בזה. אז צריך לחפש אחת כזאת.

כי אני שמעתי קלינאית מסבירה שבהתחשב במספר השעות שיש לה בגן שפתי ובכך שהיגוי מצריך עבודה יומיומית גם בבית מקובל להפנות לקופה.

זאת ההנחיה בכללי, עם יוצאים מן הכלל כמובן.

נגיד כשהיו ילדים בגן שידענו שמגיעים ממשפחות קשות יום עבדתי גם על היגוי בגן, כי ידענו שלא יקחו לקלינאית בקהילה.

לשפה הוא התמקדות בכל הנושאים השפתיים, לא?

בגן של הבן שלי היה ילד חכם מאוד-מאוד שהיה לו קושי בהיגוי. לא דיברתי עם ההורים שלו על כך, אבל קלטתי שהוא נמצא שם בגן רק בגלל הקושי הזה. אבל אם הקלינאיות בגן שפה לא עובדות על היגוי, אז לכאורה לא היה לו טעם להיות שם...

(האמת שאם זה כמו שאת מתארת, אז לילד בעל קושי בהיגוי בלבד אין טעם ללכת לגן שפה, כי גם ככה הוא יצטרך ללכת לקלינאית באופן פרטי...)

ורק סתם על הנקודה שכתבת על משפחות קשות יום:

אחת הסיבות שבחרנו לשלוח לגן מיוחד את הבת שלנו, אף שהיא יכולה עקרונית להשתלב בחינוך הרגיל, היא כדי לחסוך בשעות טיפול בשבילה שנצטרך לקחת באופן עצמאי...

אז לא רק משפחות קשות יום נמנעות מללכת לטיפול בקהילה🤭

ילד שמחליף ל' ביץ', אבל שאר הדיבור מובן, או ילד שמחליף כ' בת' אבל שאר הדיבור מובן - לרוב באמת לא יעבדו על זה בגן שפה לדעתי.

אבל אם מדובר בקשיי היגוי שמאוד פוגעים במובנות הדיבור - אז לפעמים כן יעבדו על זה בגן.

אם מדובר בקושי בהיגוי בגלל אפרקסיה של הדיבור (קושי בתכנון תנועה - ולא רק החלפה של הגה בהגה אחר) - זה גם משהו שעובדים עליו בגן, עד כמה שאני יודעת.

בתור בת שירות בגן תקשורת אני תרגלתי עם אחד הילדים שהקלינאית עבדה איתו על היגוי (כי הוא היה באמת מאוד לא מובן).

ויש לי שכנה שהבת שלה היתה בגן שפה וגם עבדו איתה על היגוי (גם אצלה הדיבור היה מאוד לא מובן בהתחלה).

הילד שהכרתי היה משבש כמה עיצורים, אבל סך הכול היה אפשר להבין אותו, אם היו סבלנות וריכוז.

אבל אני באמת לא יודעת מעבר...

אמור להיות מטופל בקהילה.

גני חנמ מיועדים לילדים עם קשיים רב תחומיים. גם גני שפה.

ילד שקשיי ההיגוי שלו מאוד משפיעים עליו, כנראה יעבדו על זה גם בגן. אבל בגדול לפי מה שאני יודעת אין לזה משאבים. תחשבי שבגן שפה לפי הידוע לי יש לקלינאית כ-6-7 שעות שבועיות על 10-12 ילדים, הדחיפה היא לעשות כמה שיותר קבוצות וזוגות ולצמצם פרטני וקשה לעבוד ככה על היגוי. (וצריך להיות בגן צוות שתומך ומתרגל עם הילד, כי עבודה על היגוי היא עבודה של תרגול יומיומי, ולא כל הצוותים יחזיקו את זה).

כמו שבארץ אהבתי כתבה, אם יש קשיי היגוי  משמעותיים שהם תחת אבחנה מסוימת (כמו אפרקסיה) בד"כ יעבדו על זה גם בגן, אבל לפי הידוע לי לא *רק* בגן, כי אלו קשיים שדורשים המון תרגול בגן ובבית.

אגב, מצחיק אבל דווקא בגן תקשורת יותר ראיתי שעובדים על היגוי מאשר בגן שפה. אולי כי יש יותר משאבים ויותר צוות שיתרגל, לצורך העניין קלינאית בגן תקשורת יכולה לקבל 15 שעות על שמונה ילדים. (בניסיון הדל שלי זה לגמרי הוכיח את עצמו- בגן תקשורת טיפולי היגוי הצליחו ב"ה, הרבה בזכות בת השירות👑, ובגן שפה פשוט לא).

וברור שכולם מעדיפים שהטיפולים ינתנו בגן ולא בבית🙃 אבל השאלה היא גם מה קורה אם מבקשים מהמשפחה לקחת לטיפול בקהילה, ועד כמה המשפחה מסוגלת להיות "על זה" מבחינת תרגולים והכל. תמיד צריך להיות שיח בין הצוות להורים, לדבר על המטרות ודרכי העבודה ולהעלות את הצרכים מהגן ומהבית.

לצערי לי היה נסיון לא טוב עם ילד שלא קיבל את התמיכה לטיפול היגוי לא בבית ולא בגן, וזה היה ממש חבל.

אצלנו זה היה באופן רשמי.

תמיד יש חריגות לפי צרכים.

זה לא נכון שטיפול פרטני של קלינאית זה רק במיקרים נדירים

בכל הגנים שעבדתי בהם, ועבדתי בהרבה... בכולם היו טיפולים פרטניים או למי שמתאים זוגיים.

מסכימה שכדאי לברר באופן ספציפי, רק חשוב לי לומר לכל מי שמתלבט שזה לא נדיר בכלל

אני רק רוצה להעלות נקודה:

בבקשה אל תתנו לו להרגיש שונה. ובעיקר בעיקר - אל תתנו לו להרגיש שיש לו בעיה, בטח לא אחת חריגה.

ותנו לו תחושה שהוא יכול הכל עם מספיק עבודה. אין באמת גבול. זה שכרגע הדיבור שלו לא תמיד ברור, לא אומר כלום. אולי כשיגדל יהיה נואם מצטיין ושנון.

מזכיר לי נקודה. יש לי חברה שהתמודדה מגילאי העשרה עם דיכאון (כולל אשפוז יום וכו). והיא הייתה צריכה תרופות. ואני ממש זוכרת שהיא סיפרה על משהו שאבא שלה אמר לה: "יש אנשים עם אנמיה והם לוקחים כל יום ברזל. את לוקחת כדור נוגד דיכאון". בלי דרמה. בלי האשמה. עם לתת טיפול אמיתי.

אני מבינה שאצלך זה מעלה דאגות וחששות ואולי גם שיש לו בעיה. הלוואי שהתחושות שלך ישתפרו ועל זה קודמותיי כתבו.

אבל הוא ילד. והוא חמודי ומתוקי ויש לו קושי שפתי וקצת מוטורי. אז הוא ילך לגן שהגננות יתנו לו יותר זמן לעבוד על זה, ויהיה לו יותר פרטני וזהו.

לא צריך להגיד שזה גן של חריגים. זה פשוט גן שיותר מתאים למה שהוא צריך.

אחיין שלי בגן רגיל אבל יש לו כמה טיפולים פרטניים. האיש שלי אמר שזה לא טוב שהוא יודע שהוא הולך לפסיכולוגית כי הוא יחשוב שיש לו בעיות. אולי יש בזה אמת. אבל אמרתי לו "אין לו דעות קדומות על זה. מבחינתו זה כמו החוג שהוא הולך אליו. הוא לא שמע שפסיכולוגית זה לילדים עם בעיות".

כולכן מדהימות

ריגשתן אותי ממש במענה בתמיכה הכלה והכוונה

מעריכה את זה מאוד.

אנחנו הורים לגמרי אלופים,

כבר מחר נתחיל טיפול אצל קל"ת פרטית שקיבלתי עליה מלא המלצות

תסכימו איתי שאני היחידה שקיבלתי אישור כלכך מהר להתחיל טיפולים. אמרו לי שייקח שבועיים מפה לשם מנהלת ה. הילד הבטיחה שעד מחר זה יאושר.

אז מתחילים עם זה (וכן - ביררתי ווידאתי שהיא מטפלת בבעיות היגוי והבעה כי לא מתכננת ללכת לכמה אחרות)

אחרי כמה טיפולים הקל"ת אמרה שנוכל לדעת טוב יותר מה מצבנו ולהבין לאן פנינו מועדות.

אני כלכך שמחה שאנחנו על זה

אני הכי בעולם גאה בנו על הזריזות

ב"ה מאז שלשום הוקל לי לגמרי.

בהתחלה הרגשתי שהשמיים נפלו עליי

כרגע אני יותר בטוב.

תודה ממש.

ויאלה לאתגר הבא

ספוילר: אתמול הילד פספס פעמיים.

לראשונה בארבעת החודשים האחרונים (מאז הגמילה)

כנראה מרגיש אותנו

למרות שאנחנו ממש בסדר ובטוב ואין שום הבדל. אנחנו משחקים כרגיל, מתייחסים כרגיל ואולי אפילו יותר סבלניים ומכילים מהעבר.

שבורא עולם ייתן לנו כוחות. אכי"ר.

אגב איך בכלל נכון להגיב לילד שמפספס?

אמרתי לו לשים את מה שהתרטב בכביסה, לא רצה לשים ולא התעקשתי.

אומר לי "לא נורא לא נורא נכבס הכל" כן כן נכבס.

תמיד אומרים שאסור לכעוס, סבבה לא כועסת.

אבל מרגישה שאם זה קרה אחרי כמה שעות שוב אולי הוא לא מבין שזה לא בסדר?

הוא גם ילד שנורא חושב על מה הסביבה תגיב. שמה חולצה חדשה ושואל אותי אם חברים יצחקו עליו

אם הוא יפספס גם בגן אמאלה הלך עלינו.

הוא מספר כל היום על המפספסים קשה לי לחשוב על זה שיהיה בסיטואציה הזאת. מקווה שלא.

וואו, כבר מחר.

בע"ה אני ממש משוכנעת שתראו שיפור מהר, כי זה בעיקר תלוי בתרגול בבית ונשמע שאתם לגמרי על זה.

מלא בהצלחה!

(לא יודעת לגבי הפספוסים, ראיתי אצל הילדים שלי שאם פתאום מפספסים אחרי תקופה אז כן זה בא ב"קבוצות" של פספוסים וזה לא מדאיג אותי. נשמע שהגבת נכון אבל בטח אחרות ידעו יותר).

לדעתי לפני שמשליכים את זה על רגשי צריך לנטרל את הטכני..

אמשיך לעקוב.

@צלולה תודה גם לך על המענה. הרגעת אותי

אם הוא משלשל זה אומר שרצפת האגן חלשה יותר עכשיו כלומר שהוא פחות מצליח להחזיק את הפיפי..

מאוד מאוד טבעי שהוא מפספס!

אז הוא קלט שזה לא אמור לקרות.

אני לא אומרת בגיל כזה פצפון לשים בכביסה.

אז טוב שלא התעקשת.

מנסה כמה שיותר להקל על החוויה,

לא ראיתי שילד קם שאנטי כשהוא מפספס,

זה לא נעים להם ככה שלא הייתי חוששת שהוא יחשוב שזה סבבה.

בד"כ הבעיה היא תמיד הפוכה, מרוב לחץ להיכשל מתקשים להיגמל.

וכשאומרים לבחור את המלחמות, אז זה נכון גם כלפי הילד. אל תצפי ממנו להתמודד בכל החזיתות. תבחרי מה התחום שבו רוצים להתמקד.

(לענ"ד ענייני תקשורת קודמים לגמילה)

לבינתיים אפשר להשתמש בפתרונות טכניים כמו תחתון טיטול או לבקש מהמטפלת לקחת יזום לפני השינה (אם אני מבינה נכון והחשש הוא שהוא יפספס בשנ"צ)

ואתם אכן הורים אלופים!

בהצלחה בהכל!

הולך לגן, בלי שנת צהריים.

הגמילה עברה לנו ממש חלק, יום ולילה. 

מהגמילה לא חווינו פספוסים ככה שזה ממש הפתיע אותי.

מההודעות קודם חשבתי שהוא לפחות בן חמש

הוא ממש פיצפון

הוא בגן או מעון עדיין?

בגיל הזה עוד יחסית ממש קל להדביק פערים

מה גם שזה לא נשמע פער מטורף

לאט לאט

שולחת לך המון כוחות!

אפשר להגיד: לא ולהגיד את זה בנחת.

לבעלך עם הסברים, לשאר בלי.

וזהו, בלי לנהל דיון ובלי לנהל את זה עם רגש.

פשוט לא.

ואני מוסיפה ברשותך,

זה זכות לעזור להורים וגם מצווה.

מבחינת הלכתית מכבדים הורים מהכסף שלהם ולא שלכם, כמובן אם זה אפשרי לכם ולא אפשרי לו זה משהו אחר- רק מדברת עקרונית.

ורוצה להוסיף שהכרתי מישהי שעזרה לאמא שלה לשלם על המשכנתא לאורך שנים, כשהאמא נפטרה היא הורישה את הבית לכל הילדים בצורה שווה.

זה אומר שאחות אחת שילמה משכנתא שממנה הרוויחו כל האחים.

וגם לך יש אחריות להוריש לילדים שלך אחרי 120.

בשורות טובות

כל השנים

ופתאום יאללה לבקש עוד וזו לא פעם ראשונה

אני מדברת עם בעלי והוא כמובן נגוע כי זה אחיו

מבינה ממש את התסכול שלך..

הייתי ממליצה לך לא להיעתר לעזור כספית אם את לא עושה את זה מלב שלם אלא רק כדי לרצות. זה רק יפגע בזוגיות שלכם בעתיד ויהיה פתח לסכסוכים..

שמצווה לכבד הורים

לא חושבת שכל אחת יכולה להתמודד עם התחושה של אחזקת עוד בן אדם כשכולם מתעלמים ויש לו הרבה ילדים עם כסף

אני למשל הייתי עוצרת את הזרמת הכספים ולכן זה לא היה מגיע למצב של להתפוצץ על בעלי כי זה תחום שיותר קל לי לנהל את הגבול ברור ואז לא מתעצבנת.

כל אחת מתמודדת אחרת עם דברים, ומן הסתם לכל אחת יותר קל להתמודד עם הקשיים של חברתה מאשר עם הקשיים שלה.

שאתם בעודף כיבוד הורים.

לכן ציינתי שכיבוד הורים זה מכספם ולא מכספכם והזהרתי לעניין כך שאם את עוזרת את צריכה להיות גם היורשת.

ולא

לא היה לי קל להגיד את מה שאמרתי, לכן הסתייגתי מאוד ויצאו לא מובנים.

עכשיו הבנתי את כוונתך

אנחנו כל השנים תומכים באבא, אז פחות יכולים לעזור לאח.

ברוכים לנו שאין לו כסף להאכיל את הילדים

אני לא עומדת בזה גם

אבל מרגישה שלא סתם פונים אלינו שוב

בעלי היחיד שעובד נורמלי

לתת או לא

ואין מה לבוא בטענות אם החלטת לתת

אי אפשר לחנך אנשים מבוגרים

אפשר לבחור מה לעשות

כמה אחים שלא עובדים בצורה נורמלית

ואב שנתמך כלכלית (כמובן שאינני יודעת מה הסיבה המדויקת שלו)

זה כבר חינוך לא נכון.

אם תתנו יתרגלו לקחת

ולהיתמך על הציבור וגם יורישו את התכונה הזאת הלאה לילדים שלהם.

שיצאו לעבוד.

את לא צריכה להרגיש מגעילה.

אם אתם ממש רוצים להיות בעלי חסד,

אתם יכולים לתת הלוואה בשטר (!!!) כפי שנכון הלכתית או לסייע לרכוש מקצוע.

אבל מתנות חינם אני נגד.

מהתיאור הכללי שנתנה

אם כבר לתת כסף, כבר עדיף לתת ולהבין שהכסף לא יחזור בלב שלם מאשר לקוות שיחזור ולהתפוצץ על זה מעכשיו לנצח

כי יכול להיות שזה מציף אותך עכשיו.

בוודאי שנכון יותר שכולם יתמכו באב, ולא רק אתם.

אבל יש להם סיבה מהותית למה לא?

לגבי האח- פשוט שלא. אם הןא בזבזן אז עוד יותר.

אולי עזרה חד פעמית אבל בטח לא להחזיק גם אותו.

תתפוצצי קצת פה

ואפשר גם לא להתפוצץ בכלל

אבל קשה כשאת מעורבת מאוד רגשית

אני חושבת שאת לא חייבת להענות לבקשה (בתיאום עם בעלך) אם לא תעמדו בזה. אבל אם כן אז עניי ביתך קודמים

אתם גם יכולים להקציב סכטם מסוים וזהו

אבל בעלך לא אשם שזו המשפחה שלו

כזה רק עם שיחות והודעות

וסים רגיל

אפשר לחבר למקום עם חוט. אצלנו זה לא מחובר אבל יש לו מקום קבוע.

זה פתרון מצוין פה.

תעשי טלפון כשר אז גם sms לא יהיה

האמת שהוא נהרס ומה שיש עכשיו זה סמארטפון ישן שהכל בו נעול חוץ משיחות והודעות..

לסדר לך בבית את החיבור של הטלפון הקווי.

אנחנו עשינו דרך הוט והגיע טכנאי וסידר את זה (משך כל מיני חוטים בקירות וסידר חיבור לטלפון).

הטלפון עצמו- יש לנו אלחוטי. יותר נוח לנו מאשר טלפון נייח מחובר לקיר שא''א להזיז.

הקליטה שלו בטווח גם בחניה אז זה יעיל לפעמים.

קנינו במחסני חשמל וגם במשנת יוסף מוכרים הרבה פעמים. יש צג בעברית ואפשרות להכניס אנשי קשר וזכרונות.. כך שגם מי שלא יודע לקרוא יודע לזהות את השם שלי ושל בעלי ולהתקשר אלינו.

אצלנו (ילדי גן ויסודי, בלי פלאפונים) ממש לא הפך אצלנו למשחק ומשתמשים בו כל יום. אפילו החברים של הילדים מחפשים אותם הרבה פעמים בטלפון הרגיל ולא דרכנו, שזה ממש נחמד. ממליצה

הכי פשוט, עלה איזה 100 שקל

סים כשר 9.90 של רמי לוי

מחובר עם חוט למקרר, כדי שלא ייעלם.

הילד אף פעם לא לבד, ככה שזה לא הצורך.

לפעמים אוהב להתקשר לאמא שלי, אחותי או בעלי. ולא רציתי שיהיה עם הפלאפון שלי לדברים האלה. היה לנו פלאפון כשר בכל מקרה לא בשימוש..

אין משחקים, המקסימום של מחשבון או בחירת צלצול.

אם בסוף כן תחליטי ללכת על טלפון, יש טלפון ביתי שיושב על האינטנט. לא של בזק, של חברות אחרות.

זה יוצא זול יותר אם בכל מקרה יש ראוטר בבית.

דרך האינטרנט. כשעשינו סיבים, קיבלנו גם קו באותו מחיר. מומלץ ממש

שמגעיל אוכל שלא מבושל עד הסוף וכל מה שתיארת... נראה לי כדאי להתמקד בפתרונות טכניים. אם חלה וסלטים את כן אוכלת אז לאכול סיבוב שני ולהגיד שאת מפוצצת מהחלות וסלטים, או להביא כל פעם משהו איתך כדי להקל על אמא שלך ואגב גם את תאכלי ממנו (אם היא תקבל את זה בטוב)

וכל עוד את לא עושה מזה עניין אף אחד לא צריך לדעת, לא היא ולא הילדים

א. האוכל הלא טעים של אמא שלך.

ב. אובדן הרומנטיקה על מאכלי סבתא.

אתחיל בשני. אם לילדים שלך כיף עם סבתא. אז יכולות להיות חוויות מכוננות שלא קשורות לאוכל.

ככה היה לי עם הסבתות שלי. (האוכל הכי טעים שהכינו היה קנוי) וככה גם הילדים שליי עם אמא שלי.

ב. נשמע שגם אמא שלך לא ממש נהנית להכין מה שגורם לאוכל להיות חצי מוכן. ולכן ממש הגיוני שתציעי להשתתף בהכנות לשבת. (אפשר להביא דגים למשל שרק שמים על הפלטה בכניסת שבת עדהסעטדה הן מוכנים. ולא דורש הרבה הכנה מראש)

אמא שלי עוקבת אחרי מה שאוכלים אצלה. היא "מסתכלת לצלחת" של אחרים ויכולה להגיד: עוד לא אכלת מזה, לא טעמת מזה, את אוהבת את זה..לא?

וזה לא שהיא סובלת מלהכין אוכל, דווקא מבחינתה ככה היא מביעה אהבה.. אם אגיד לה שאביא משהו כשאנחנו באים לשבת- היא תגיד שלא צריך ומה פתאום, שנבוא בכיף, שלא אטרח וכו'..

נגיד אחרי הלידה האחרונה שלי היא רצתה להביא לי הרבה אוכל, שיהיה לי במקפיא.. ואני לא ידעתי איך להדוף את זה בלי לפגוע בה. בסוף היא הביאה ואת הרוב זרקתי..

חבל לי על האוכל ועל הטירחה שלה..

אני גם דואגת לאן זה יגיע, כי רואה שזה "מחמיר" אצלי עם השנים... פעם לא הייתי ככה..

לא בקטע אישי פשוט "לא בא לי עוף ולא בא לי תבשיל כזה או אחר" ככה היא תופסת ממני בעייתית עם אוכל וזה לא נלקח כמשהו אישי.

בשבתות פשוט תביאי מהבית בלי לשאול אותה משהו שהיא בוודאות לא מכינה ואז זה לא במקום האוכל שלה, משהו שהוא חידוש לשבת או שאת רוצה שכולם כולל היא יטעמו.

וגיסתי התחילה להביא בכל מקרה וזה הפך להיות ממש קבוע שהיא מתאמת מראש מה להביא.

כמה דברים שאולי יעזרו:

• להחמיא ממש על מאכלים שטעימים לך (עוגות/סלטים)

• להחמיא בנוכחות הילדים ובדיבור איתם. (רוצה מהקציצות המיוחדות שסבתא הכינה במיוחד בשבילנו?)

• להכין אוכל ולהביא (אפשר להתחיל להביא תוספות ולעדכן מראש. ראיתי מתכון ממש טוב לאורז עם בטטה, ממש מתחשק לי להכין ולהביא. זה בסדר? ממש בא לי להכין דג ברוטב מיוחד, זה בסדר שאני אכין?

  ואז את לא טורחת כדי להקל עליה אלא היא עושה לך טובה שמאפשרת לך להכין דברים מעניינים שאת אוהבת.

לא בשבת עצמה, אם את באה מוקדם מספיק וטועמת/ מסתכלת.

את יכולה להגיד "אני חושבת שזה צריך עוד קצת זמן" "אני אוהבת את זה יותר שחום".

לדעתי האישית זה ממש לא פוגע.

וגם להגיד מה את אוהבת ומה פחות.

אולי תגיעו מוקדם יותר לקחת חלק במטבח ובהכנות וככה תהיה לך שליטה על זה?

ובקשר לילדים, יש להם סטנדרטים משלהם.

הבן שלי אוהב את האוכל של הגן יותר משלי, לא נעלבת, חך של ילד.

וזכרונות מסבתא זה לא בהכרח אוכל.

מהנישואין, אני פחות מתחברת

האמת גם המתכונים של ההורים שלי וגם אצל חמתי קצת השתנו מאז, וגם הטעם שלי ושימת הלב לכל מיני פרטים אז מזדהה איתך

אם תגידי לה בעדינות שאוכל לא מספיק מוכן? נגיד על העוף - אמא אני אוהבת את העוף יותר צלוי/ התפוא יותר רכים - זה יהיה כזה נורא?

אולי כמו שכתבו להציע להביא מנה משלך/ להגיע להיות איתה במטבח?

לגבי הילדים - אם זה רק תפוא קשה לא נורא. עוף לא מוכן - אני כבר לימדתי אותם שעוף ורוד לא נוגעים כי זה יכול להיות מסוכן

ובכלל,אם הם אוהבים וזה מספיק מוכן לא הייתי מוטרדת האמת

עלול לגרום להליקובקטור, מניסיון...

ושההערה תגיע מהם או פשוט לא יאכלו - אוי סבתא העוף ורוד בפנים...

בת כמה היא?

לפעמים הגיל עושה את שלו אבל הרצון לא נותן להשלים עם היכולת

במקרה כזה הייתי באה ומבשלת יחד איתה

לילדים יש סטנדרטים אחרים, ואם הם אוהבים ואוכלים - אז לפחות מהבחינה הזו, הכל בסדר.

כן העוף הלא מוכן היה מלחיץ אותי והייתי אומרת משהו (כמו שכתבו פה "אמא נראה לי העוף צריך עוד קצת זמן בתנור/על הפלטה")

יכול להיות שבאמת קשה לה יותר לבשל או שהיא לחוצה בזמן ולכן מוציאה את העוף והתפוח אדמה לפני שהם מוכנים עד הסוף.

אני מבינה שקשה להגיד משהו אבל אם זה מגיע למצב שאת לא אוכלת כלום ויחד עם זה, היא מסתכלת בצלחת, כנראה שאין מנוס מלהגיד,

השאלה באמת איך לנסח. הייתי אומרת משהו שלא קשור לבישול שלה אלא יותר "אני מעדיפה בזמן האחרון ... " ולפרט (עוף שחום יותר, תפוח אדמה רך יותר).

אם יש לך אפשרות או כוחות, באמת להביא משהו (אפשר להגיד - הילדים ממש ביקשו אז החלטתי להביא גם את הפשטידה הזו שהם אוהבים, תטעמו)

או להגיע קצת קודם ולהיות במטבח כדי קצת לדאוג לדברים שחשובים לך כמו לכסות את האוכל, לשטוף את הירקות (תציעי להכין את הסלט?)

יש לי בעיה שונה/דומה - מבחינת היגיינה אין בעיה אבל משהו בתיבול, בטעמים ובסגנון של האוכל הולך ונהיה לי פחות טעים.

אני חושבת שזה גם קשור ליחסים שלי עם אמא שלי שהם מורכבים ובאמת האוכל שלה לא ממש טעים לי

(אובייקטיבית היא בשלנית טובה, גם אם מעט מעגלת פינות וממהרת, ואנשים אחרים אוהבים את האוכל שלה).

לפעמים יש לי גם בעיה של מאכלים מסויימים שנחשבים "אהובים" גם עליי ובעצם אני כבר פחות אוהבת, ובשלב הזה כבר קשה לשנות, ולגלות לה שבעצם אני לא כזה אוהבת...

להגיע מוקדם יותר- לא בטוח שיעזור, נראה לי רק יפריע, אני מגיעה ב"ה עם חמישה ילדים... ואמא שלי אוהבת שהכל נשאר נקי, מסודר ומצוחצח עד כניסת שבת..

להביא איתי- בפעמים היחידות שאמא שלי זרמה שאביא משהו, זה היה כשהגענו כל הילדים ביחד ויצא באמת שיש הרבה אנשים.. וגם אז- זה רק עוגות או סלטים. לא האוכל העיקרי. אולי אנסה שוב...

מבחינת גיל- אמא שלי ממש צעירה! בת 60+ היא פעילה בעבודה וכו'.. לא חושבת שזה מבחינת עייפות הגיל. כן זה הסגנון, "לתקתק" משימות מהר, אני קוראת לזה: כמות על פני איכות..

מסכימה שאם זה עניין רק של טעם, אז להחליק מול הילדים, שיערב להם ויהיה להם זיכרון מהמטבח של סבתא... אבל אם זה כבר בנוגע לניקיון ואיכות האוכל- אז כן לנסות לעצור את זה...לא ממש יודעת איך, אבל צריכה לחשוב על דרך אלגנטית.

לגבי לומר לה ישירות- לא יודעת אם יעבור חלק, כי כאמור- אמא שלי צעירה ופעילה, והיא עלולה להיפגע שאני כביכול כבר מתחילה להעיר לה על הביצועים האימהיים שלה..(פעם הערתי לה משהו על זה שהיא שמה מלא מרכך כביסה, וזה לא בריא לעור..וואי, זה נהיה סרט...)

אתם אוכלים במסעדה עממית/ פלאפל/ פיצה שכונתית.

הילדים אוכלים אצל חברים?

האם רמת ההיגיינה אצל ההורים נמוכה מכל הנ''ל?

אני לא בטוחה.

כשאני נגעלת מאוכל של אחרים, אני תמיד מזכירה לעצמי שאני יכולה לקנות סלט/כריך במרכז המסחרי ולהשאר בחיים

אני ילדתי לפני חודשיים כמה ימים לפני שנהייתי בת 36...

ולא אמרו לי שום דבר על זה.

הרבה מזל טוב לך!!!

ילדתי גם בגיל 57 ולא אמרו לי על זה כלום..בעיני תלוי גישה היתי מבררת

אנילקחתי בבי"ח והביאו לי לבית טלא הצלחתי ונהרס המזרקאז ויתרתי

כנראה משתנה בין בתי החולים

ובאמת אמורלי את זה שאלתי את הרופא שלנו והוא המליץ לקחת.

לקחתי ואז שחכתי ובסוף תרמתי מה שנשאר....

בגיל 38, אחרי שמונה לידות שארבע מתוכן קיסריות.

שאלתי את ההרופאה הפרטית שיילדה אותי. היא יילדה אותי גם בלידה הקודמת, ואז לא הציעה לי. (ובלידה שלפני בבית החולים רצו לתת לי וסירבתי...)

קיבלתי את הקלקסן רק בימי האשפוז (חמישה ימים) והרופאה אמרה שזה מספיק.

במצבך כנראה לא הייתי לוקחת...

חלק קטן מהאוכלוסיה יפתח קרישי דם אחרי הלידה והסיכון עולה עם הגיל.

בגלל שאי אפשר לנבא למי זה יקרה, צריך לתת לחתך מסויים שאצלו הסיכוי יחסית גבוה (אבל עדיין מאד נמוך. כנראה, אין לי את הנתונים הסטטיסטיים).

אם לא תקחי, סיכוי גבוה מאד שלא יקרה כלום, וסיכוי נמוך שתפתחי קרישים.

אישית ילדית אחרי גיל 35 ולא קיבלתי הנחיה כזאת. או שפספסו או שהמדיניות משתנה בין בתי החולים.

אחרי לידה רביעית בגיל 32 הביאו לי להזריק לעשרה ימים.

אבל זה היה אחרי לידת תאומים.

אז לא יודעת אם קשור או לא.

בגיל 36 כי היה לי pph (רק 2-3 זריקות)

ועכשיו בגיל 39 ל10 זריקות

זה הנוהל הרגיל, מעל גיל 35

שעשו לי היסטרוסקופיה ללא הרדמה באופן ידני ואז נתנו ציטוטק להפסיק את הדימום אחרי שלא היה ממצא ברחם...

במקרה כזה הם מבררים לפני שנותנים קלסקן באופן אוטומטי מעל גיל 35?

כי הוא מגביר דימום באמת.

אולי יתנו לך בכל מקרה כי היום לא לוקחים סיכונים על קרישי דם ואת אומרת שהדימום המוגבר היה רק בלידה השניה ולא בכל הלידות.

אבל תגידי להם כמובן כי זה שיקול.

על מישהי שנפטרה מזה (פעם זה לא היה המלצה גורפת כמו היום)

לא בקטע להלחיץ רק תדעו שזה לא צחוק

וקלקסן זה לא מסוכן רק לא נעים ולא כיף אבל אנחנו עושות מליון דברים לא נחמדים רק כדי לא לקחת סיכון....

יצא לי להידבק מהתלמידים, למרות כיסוי הראש....

גירדתי שבוע, חשבתי שיש לי בעיה בקרקפת 🤣 בסוף היו כינים פיצקיות! 😵‍💫😵‍💫

ובזכותך שמתי לב שלא גרדתי בכלל!!

בהריון התחרפנתי מזה

מאמינה שכתבת אחרי שוידאת שאין כינים.. לי לא היו לא כינים ולא קשקשים וגרדתי את עצמי לדעת

כשאני בשבוע 15

שמפו עדין ולדאוג שהמרכך לא מגיע לקרקפת, להתרחץ במים פושרים/חמימים ולא חמים מאוד, לשים קרם לחות מיועד לקרקפת

ממליצה ללכת לרופאת עור שתראה אם צריך קרם טיפולי או לא.

הזה. חחחח😅🫣

שיעשה לי ובעיקר לא לילדים שלי קונוטציה שלילית

שם שממש אהבתי עושה לשנינו קונוטציה שלילית למישהו שהוא אומנם לא שכן, אבל אנחנו נפגשים איתו על בסיס דיי קבוע... אנחנו הוספנו שם שני קוראים בשני השמות, אז זה לא נשמע אותו דבר

חשבנו על כמה שמות אבל סביב הלידה בדיוק היו לי כמה תלמידים עם השם הזה...

ובא נאמר, לא ממש התחשק לי לקרוא ככה...

החלפנו שם בגלל זה 😉

אגב

היום אין לי מושג איזה שם זה היה 🤣🤣🤣

שעשה לי את המוות, ואמא שלו עוד יותר...

אמרתי לעצמי אין מצב שאני אקרא לתינוק בשם הזה, זה כל הזמן הזכיר לי אותו ועשה לי רע.

יום לפני הברית, אני ובעלי יושבים, מנסים להיסגר על שם ושום דבר לא 'מתלבש' על הילד! רק השם של התלמיד ההוא.. בסוף קראנו לו בשם התלמיד ו-אלף אני כבר סלחתי לו ואמא שלו, ובית, זה כבר בכלל לא מזכיר לי אותו כי כבר יש לי אותו משלי. הילד הזה אחד הילדים המדהימים והחכמים והמתוקים שאני מכירה וזה לא בגלל שאני אמא שלו!!! 🤣 באמת!

מה שאני מציעה שתחכי ללידה ותראי איך את מרגישה עם השם, זה יכול להשתנות לכאן ולכאן.

כי תחשבי על הבת שלך. תשכחי שיש קשר וזה אותו שם.

אבל ידועה האימרה שכשאתה קורא שם לילדים שלך אתה מגלה כמה אנשים אתה שונא (או אם ניהיה יותר עדינות- לא מחבב..)

וזהו, אני לא קוראת בשמות האלו כי אני לא רואה סיבה להיזכר ברוע ובסבל.

כל הזמן רציתי לקרוא שם שאני אוהבת אבל הייתה ילדה שגדלה איתי ולא אהבתי בשם הזה..

בבת הרביעית נכנעתי 😉

זה שם מהמם וטוב ולקח לי קצת זמן להתרגל אבל היום אני בכלל לא חושבת עליה, והבת שלי לא דומה או מזכירה אותה בכלל..

מה שכן אגיד שזו מישהי שאין לי קשר אליה כיום בכלל..

עבדה איתי מישי שלא סבלתי והיא ילדה חצי שנה לפני... היא קראה לבת שלה בשם שממש אהבתי

התלבטתי כפול

גם כי לא סבלתי אותה

וגם כי זה היה נראה שאני מעתיקה

בסוף החלטתי שאם אני אוהבת את השם

הוא מתאים לנו

בעלי אוהב

ואנחנו נאהב את הבת שלנו לנצח...

והיא לא הולכת להשאר בחיים שלי לעולמי עד

ושהיא לא שווה את זה

קראנו לה באותו שם (ואפילו באותו שם שני עש סבתא שלי)

יצאתי לחופשת פלדה

ולא חזרתי

והיום מי זוכר...

אני מאוהבת בהת שלי

השם הולם אותה

ואין שלמה ממני

כשבעלי ואני הכרנו (בשידוך),

היה למשפחה של בעלי שכנה, ילדה קטנה עם השם שלי שהיה מנג'סת להם בלי הפסקה.

זה ממש היה מושג שם במשפחה, כל פעם שמישהו דופק כולם נאנחים "הנה דיאן..."

ואופס, גם לי קוראים דיאן....

ולבעלי בהתחלה היה קצת קשה עם זה אבל בשכל הבין שלא הגיוני לא לגשת לשידוך בגלל כזה דבר.

וכשהתארסנו היו קצת בדיחות על זה במשפחה.

ומאוד מהר עבר לכולם והשם דיאן נהיה המושג שלי ואף אחד לא זכר את השכנה המעצבנת (שאחרי כמה שנים גם עברה דירה...)

היתה לי חברת צוות נוראית, משהו בלתי נסבל שכל מי ששומע ממני סיפורים עליה מתחלחל

והשם הפרטי שלה היה שם שממש ממש אהבתי, והיה ברור לי שלבת הראשונה שלי אקרא בשם הזה

בפועל לא הצלחתי... ילדתי את הבת כשעדיין עבדנו יחד ולא הצלחתי להתנתק ממה שזה מעלה בי.

אגב גם שנים אח"כ לא הצלחתי לתת את זה לבנות אחרות שלי

ומזדהה עם זה שמלאי השמות לבנות קשוח חח

אם השם מזכיר לי מישהו עם אסוציאציות לא טובות- אני כנראה לא אבחר בשם הזה לילדים שלי.

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

לק"י

להשען על הרגל כזה.

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

להלביש על מיטה או על הספה שהם יעלו לבד...

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

שאת ילדת בניתוח ומוריה לא?

אבל עשיתי גם פרוצדורה רפואית שגם בגללה אמרו לי לא להרים יותר משתיהן יחד.

אבל את ההנחיה לא להרים יותר ממשקל התינוק קיבלתי גם בלידות הרגילות שלי...

אז יותר מסתבר שההוראה משתנה ממקום למקום (מה שפוגע קצת באמינותה, אבל מילא).

הרי דקה לפני כן הגוף שלך סחב כפול ממשקל התינוק או יותר, עם מי השפיר השיליה וכו. ברור שהריון ואחרי לידה זה שונה אבל עדיין 7 קילו זה די מעט.

גם יש תינוקות שנולדים 2.5 ויש שנולדים 4.5, אז עד איזה משקל מותר להרים? בקיצור נראה לי שפשוט מחמירים כדי שלא יחפפו, אבל זה כנראה לא כזה גרוע להרים קצת

הגוף לא היה אחרי לידה...

זה משמעותי

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

אפשר.

למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.

להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.

גם לא לשטוף כלים

אני כן משתדלת לנוח ממש ממש בשבועיים הראשונים אבל אחר כך אין לי אפשרות יותר...

וזאת המציאות שלי

מנסה כן לנוח כל פעם שיש אפשרות ולקחת עזרה כמה שניתן

מבינה מהתשובות המגוונות שאני צריכה להפעיל שיקול דעת לעצמי מה נחשב למאמץ ומה לא, אין משהו גורף. ובאופן כללי לנסות לנוח ככל האפשר. תודה לכן גם על הלגיטימציה לנוח!

בע"ה שיהיו לנו מנוחות מסיבות טובות ושמחות!

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אנחנו ממש אוהבים.

השועל החמקמק

טאקי

רמי

חתחתול

גילאי 4-6

זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.

וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.

ורק בקשר ל''סיכון'' - לדעתי זה משחק נוראי

ארוךךך ועם מלא חיילים פיצקים

אולי יש בנים שאוהבים את זה, אבל למבוגרים זה בלתי נסבל לדעתי...

הבן שלי וחברים שלו יושבים על זה המון.

אבל הוא אכן מאד ארוך... 3 שעות בכיף

אני דוקא אהבתי אבל באמת נדיר שמסכימה להכנס לזה.

שהילדים יכולים להתחיל לשחק במשחקי קופסה יותר בוגרים.

במיוחד כשחברה של הבת שלי מגיעה אליה.

לא זוכרת מאיזה גיל, היה ממש ממש כיף

גם אותו מאוד אוהבים אצלינו אני לא מסתדרת עם זה אז רק צופה בהם