זה קודם כל

זה לא בדיוק מסודר לי, אבל כן אכתוב לך קצת מהחוויה שלנו

הלכנו עם ילד לאבחון קלינאית תקשורת, תוך כדי האבחון היא אומרת לחלל האוויר כמה המצב על הפנים, ממש לא מקצועי בעיניי. כמעט רציתי לבכות.

הלכנו למטפלת אחרת, היה מאתגר, אבל המיקוד היה על החכמה שלו ועל המתיקות שלו, ולא על החוסר.

הלכנו למרפאה בעיסוק, הוא לא שיתף פעולה כל כך. החלפנו לאחת אחרת, והילד פרח. גם כשהיה קשה,

היא תמללה אותו, עשינו גם עבודה והכנה בבית.

והילד מגוייס לעבודה

יודע להגיד מה קשה לו

יושב בבית ובוחר מיוזמתו לעשות יצירות

ומהגן כל הזמן מקבלים פתקים ומחמאות בלי הפסקה

ועדיין יש לו קושי!

זה לא סותר

אבל יש גם התקדמות בדרך

הוא לא מושלם, אבל הוא מהמםםםם ואוהבים אותו ויש לו המון מה לתת גם בלי להיות מושלם

אני לא רוצה לפרט יותר, בסוף זה הפרטיות של הילדים

אבל היו כל מיני סיטואציות, של התמודדות עם קושי של הילדים. אנחנו עובדים מלא מלא.

בסוף בסוף - הם החשובים. לא אנחנו ההורים. אנחנו רוצים שיהיה להם טוב, לא שאנחנו נתגאה בילד המושלם שלנו. והסביבה שתקפוץ.

אני לא יודעת מה המקרה אצלכם

לא באה להגיד שום דבר על ההנחייה הספציפית או האבחון שניתן

יודעת שזה ממש קשה הרגע הזה שבו את מבינה שהילד שלך הוא לא הכי מושלם

אבל ככה זה

זו לא ביקורת, זו יותר תובנה - אני לא קוראת לילד שלי מושלם, ולא נסיך או מילים דומות.

זה מייצר לי בראש תודעה של מושלמות ושל פרפקציוניזם

ואני בסך הכל, רוצה לגדל אנשים טובים, אוהבים ואוהבים. שיהיו גאים בעצמם ובמה שהם מביאים לעולם.

יש כל מיני אפשרויות לקבל עזרה

לפעמים מבחינת התדמית, אולי זה ירגיש לנו טוב יותר אם זה יהיה במסגרת של טיפולים בודדים, אבל דווקא אם יש אפשרות לזכאות זה יכול הרבה יותר לקדם (וגם להקל עליכם מלהתרוצץ ממקום למקום כל השבוע). ושוב, לא מרחיבה על זה כי זה כבר באמת שייך למקרה הספציפי שלכם, וברור שהרבה יותר טוב חוות הדעת המקצועית של הצוות שרואה אותו.

לא יודעת בעצם מה בדיוק אני רוצה להגיד

רק שאני מבינה את הקושי, ממש

אבל זו סוג של כאפה בפעם הראשונה, שאין לנו ברירה אלא להשלים איתה כהורים.

להבין שאנחנו לא הסיפור, אלא הילד. ומה שיהיה הכי טוב לילד, זה מה שנעשה ונלמד את עצמנו גם לאהוב ולהעריך, כי זה מה שהוא צריך.

ועדיין לא פשוט לי. הוא התחיל השנה גן שפה וזה גן מדהים, והוא פורח. שנה שעברה גם היה בגן טוב ואהב ללכת לשם ועדיין אין מה להשוות. עוד לפני שהתחילו הטיפולים של קלינאית תקשורת כבר יש שיפור משמעותי, הצוות יודע איך לעבוד עם הילדים ברמה היומיומית כדי לעזור להם בקשיים האלה, יש לפחות 3 נשות צוות על גג 12 ילדים לעומת 2 נשות צוות על 30+ בגן רגיל.

כמובן שגם אני עדיין דואגת וחסרת ודאות לגבי ההמשך, והייתי שמחה מאוד לוותר על הקושי הזה, אבל לראות אותו במקום שכל כך מתאים לו מפחית מהדאגות שלי בכמעט 100 אחוז.

וירידה בשמיעה זה יכול להסביר הרבה. הייתי מכוונת כרגע את המאמצים להשיג בדיקת שמיעה בדחיפות

ואם אכן יש ירידה בשמיעה לטפל בהקדם. 

שמיעהתקינה היא קריטית להתפתחות שפה תקינה 

אין נוזלים

כן יש שקד שלישי מוגדל וזה גורם לקצת בעיות בגלל פה פתוח ורפיון של השפתיים

הודעה שלא  עבר סינון. אולי התבלבלתי עם משהי אחרת

אם עשינו לפני חודש בדיוק ויש ירידה של כמעט 50% , הצור הבא שלנו עוד חודש זה לא מוקדם מידי?

יש לה נוזלים משהו ידוע

סליחה על הניצלוש...

אמרו לבדוק שוב אחרי 3-4 חודשים, ועדיף בקיץ.

באמת הנוזלים התייבשו ולא היה צורך במשהו מעבר.

יכול להיות שזה תלוי עד כמה זה פוגע בשמיעה, ועד כמה הנוזלים חוזרים על עצמם.

ולחכות לקיץ זו עצה של רופאים אבל בראיה התפתחותית זה יכול ממש להזיק.

כי שנות החיים הראשונות הן חלון קריטי להתפתחות שפתית שאינו חוזר. כל חודש שעובר על הילד 

עם שמיעה לא תקינה עלול לפגוע בהתפתחות. (לא רק התפתחות שפתית אלא גם פגיעה ביכולות הקריאה, עיבוד שמיעה,

הבנת הנקרא ועוד ועוד)

להתפתחות מוחית תקינה צריך חמישה חושים שעובדים תקין!

מעדיפים לנתח ישר

ככה היה לי עם 2 ילדים

בגרסה אחרת, כי לצערי אנחנו מאוחר מדי ופספסנו הרבה מהטיפולים.

רוצה להגיד לך שהבן שלך נשאר אותו ילד בדיוק!!! וזה לא משנה מה המליצו עליו לואיזה גן הוא הולך.

הוא עדיין הילד החכם והמוכשר שהיה לך תמיד.

ואת אמא אלופה שככה את לוקחת אותו לאבחונים ובירורים מוכנה לספוג סטיגמות בשביל שהוא יקבל מה שהוא צריך.

ב''ה, ילך לגן חנ''מ שנה-שנתיים, יקבל את החינוך המדהים שיש בגנים קטנים ואת הדחיפה שהוא צריך, ויוכל לחזור לבאלגן שיש בחינוך הרגיל...

(כמובן, גם אם הוא ישאר בחנ'-מ לנצח זה בסדר. אבל על פניו זה לא נשמע המקרה).

לבן שלי היה עיכוב בדיבור ממש משמעותי, עם קשיי הגיה קשים מאוד. בגיל 3 בקושי דיבר ומה שכן גם אני ובעלי לא הבנו אותו.

היה ילד מופנם ושקט ודי עצוב, גם במוטוריקה גסה הוא היה מגושם ומרושל כזה, כאילו לא מחזיק טוב את האיברים של עצמו (למרות שההתפתחות היתה תקינה לחלוטין).

תודה לה' ששלח אותי להתייעץ עם קלינאית תקשורת שהבהירה לי שגן שפה זה פיס ולא שם שום תוית לעתיד.

זכינו והבן שלי היה שנתיים בגן שפה מדהים מדהים! (אחרי שנה בגן רגיל עם גננת מדהימה, שבו הוא פשוט נבל כי לא היה מתאים לו בכלל המסגרת הזו).

הוא התקדם בטירוף! קיבל טיפולים שאין מצב שהיה מקבל בקהילה, הצליח ליצור קשרים חברתיים בזכות הקבוצה הקטנה. ובאופן כללי פשוט פרח בצורה שאין לתאר.

היום הוא לומד בבית ספר רגיל לגמרי, הוא מוצלח וחברותי וחכם. אין שום זכר לבעיות היגוי תודה לה' ובאמת הכל מאחורינו.

מבחינתי גן שפה היה מתנה מטורפת. מקפצה שבאמת עזרה לו להשתוות לבני גילו ויותר מזה.

זה בדיוק הקטע

לא בקטע רע חס וחלילה

אבל הבן שלי מבחינה מוטורית כבר מפדל באופניים

מבחינת הבנה מעל הממוצע

דיבור - הוא מדבר שוטף עבר ועתיד פשוט לא הכל אנחנו מבינים.

בסך הכללי אני מבינה את המשפט

מבקש למשל פפון

זו מילה שמבטאת גם פלאפון וגם מלפפון

נחש חחש

דגל אלל

ועוד כאלה בסגנון שלא עולים לי עכשיו

ככה שאת המשפט הכולל אני אבין, הוא רוצה משהו

מה בדיוק?.אין לי מושג חחח

נשמע שיש טווח רחב של ילדים בגן שפה מי אומר שהוא באמת מתאים לשם?

אני שומעת שוב ושוב מאמהות כמה זה הדבר הכי טוב שיש ועדיין קשה לי להשלים עם זה

מנסה למצוא סיבות ללמה לא

וכל מה שהוא צריך זה קלינאית, אז תשאירי בגן רגיל.

באמת נשמע שהיא שולחת אותך לגן שפה סתם כי זו זכיה הפיס (למי שבאמת צריך את זה).

באמת אצלינו זה היה מאוד מובהק שזה מה שהילד צריך.

בכל מקרה את צריכה לעבור ועדת אפיון גם כדי לקבל סל שילוב, ורק אחרי שתקבלי זכאות תוכלי לבחור אם גן שפה או סל שילוב. ככה שתוכלי לראות איך הוא מתקדם בהמשך השנה וזה יכול לעזור לך להחליט.

ויש לו גם קצת בעיות אממ,

לא בעיות התנהגות במובן המלחיץ שלו חחח, לא!

למרות שהוא חברותי אני שומעת מהגננת שהוא מרבה לריב עם ילדים, לקחת להם את מה שבחרו קשה לו לקבל סמכות וכאלה.

האמת שזה מעניין כי אני מארחת כאן מלא ילדים אחיינים שכנים והם כולם ממש אוהבים לשחק איתו. בדיוק בשבת האחרונה שיחק למשך שעתיים שוטרים וגנבים עם ילדים שגדולים ממנו ככה שלא ממש ברור לי מה קורה בגן. 

שבבית את איתו

כמה מבוגרים ביחס לילדים? משהו תקין.

אני אהיה קצת קיצונית

לשליש מהילדים הגן הרגיל לא משפר התנהגות

זה מציף

זה מלא רעש

זה חלל עמוס (תקני אותי אם אני טועה וזה גן חרדי?

אז בלי הכללה בדרכ המבנים טובים פחות וצפופים יותר)

וצוות מהמם שעושה מה שהוא יכול אבל אין לו ממש תנאים.

בגן שפה יש 2 חלקים בעיני

א' מקום מכיל, יותר צוות=יותר קשב ויחס. הרבה יותר סביר שהגננת תבין אותו, היא תהיה פנויה להקשיב.

יש כל הזמן מי שרואה אותו- אז נמנעים פיצוצים בהתנהגות.

ב' יש את הסל טיפולים שכן אפשר לקבל בקהילה אבל

במאמץ גדול (ללכת בעצמכם)

לא באותה איכות (אפילו מבחינת שעות בוקר זה שעות טובות יותר ברמת הקשב של הילד)

ג' סנכרון ועבודת צוות שזה ככ חשוב.

זה הפיס פה.

האם יכול להיות שהקבוצה תהיה נמוכה יותר? כן. דוקא כי גן שפה הוא לא לילדים מאובחנים לפעמים יש שם כזה ערב רב..

אפשר ללכת לראות, אם זה אמצע שנה.

אבל, גם לחשוב

אוקי, יש שם 2 ילדים יותר נמוכים ממנו-

מה קרה אם הוא יהיה מהחזקים והמוצלחים?

אולי זו גם מתנה שהוא מקבל.

נכון יש לפעמים ילד ממש נמוך עם ג'סטות שעלול לגרום לו לחקות אותן 

אבל זה לא הסטנדרט.

ובהצלחה, וחיבוק. ושתקבלו את ההחלטה הכי טובה לילד שלכם.

אמרו לי שממליצים בחום לבוא לראות

שאלתי מתי אפשר אמרה שיכולה בכל רגע שרוצה

ואם רוצה שיחה אישית עם המטפלת הרגשית והגננת זה גם אפשרי, אמרו לי להגיע בשביל זה ביום מסוים בשבוע.

אצטרך באמת ללכת לראות את הכיתה, הכי טוב. 

במרבית הארץ זה כבר מזמן לא גן שפה אלא גן עיכוב התפתחותי.

אני כותבת בכובע של מישהי שיושבת בוועדות זכאות, ילד שהקושי העיקרי שלו הוא היגוי הוא לא ילד שמתאים לגן עיכוב התפתחותי, אם יש קושי מעבר זה דבר אחר, אבל ממה שאת מתארת זה פחות נשמע.

אני כמובן מסתייגת שלא פגשתי את הילד או קראתי את האבחון, אבל אם עיקר הקושי הוא ההיגוי פחות עובדים על היגוי בגני עיכוב

גם רב''ע תחושה וכל המסתעף

וגם בעיות עם חברים

לא מקבל סמכות

וגם כתבה באבחון שהוא מוסח בקלות - לא יודעת אם זה משפיע

עכשיו לדעתך כן יאשרו חחחח?

גן עיכוב התפתחותי הוא לילדים עם עיכוב התפתחותי או בשפה או במגוון תחומי התפתחות.

אני עדיין פחות שומעת קושי התפתחותי משמעותי.

אני גם חולקת על זה שגן חנ''מ הוא פיס, עבור הילדים שזקוקים לכך זה טוב, אבל עבור ילד עם יכולת קוגניטיבית גבוהה, יכול להיות שיהיה לו משעמם בגן והוא יתקשה למצוא חברים שיאתגרו אותו.

איזה סיוט.

איך אדע שבועדה מתחשבים באמת בצורך של הילד?

 אני באמת לא יודעת מה עדיף.

כולם ממש משכנעים שזה הדבר הכי טוב שיש בפער

ככה שמצד אחד אני בעד מצד שני את אומרת שזה לא הכיוון

כנראה שאחרי הועדה נהיה חכמים יותר.

נלך גם במקביל לראות את הגן של השנתון שלו זה בטח גם ייתן קצת כיוון

מאוד משנה בן כמה הוא.

הכל צריך להיבחן בהתאם לגיל (כותבת ביחס לתגובות בשרשור)

אולי גננת שילוב או מלווה לגן.

אם זה באמת גן שפה אז אולי מתאים, אבל אם מדובר בגן חינוך התפתחותי לא בטוח שכדאי.

הקשיין נשמעים לי מינוריים.

עובדה שגם הקלינאית עצמה לא המליצה בהתחלה.

עדיף לנסות להשתלב בגן רגיל, וללמוד ולהתפתח בתוך קבוצת השווים.

ובכלל,

האם מדובר על השנה הנוכחית או על השנה הבאה?

אני בטוחה שאם הקשיים שיש לנו/היו לנו אצל הילדים היו מגיעים בבת הבכורה - הייתי מרגישה כמוך...

כי באמת יש תחושה שהילד הבכור הוא ראשית אוננו, המובחר שבילדינו, המושלם שבעולם.

אבל האמת - כמו שאת אומרת בעצמך - קשיים אצל הילד לא אומרים שהוא לא מושלם. הוא שלם כפי שהוא, ואתם הורים טובים ומושלמים, שמוכנים "להקריב" את הניראות החיצונית שלו בשביל שהוא יקבל את מה שהכי מתאים לו.

לא יודעת מה לייעץ לך בקשר לגן שפה, כי הסטיגמתיות באמת קשה לפעמים...

כן יכולה לומר לך שהתאומים שלי היו בגן שפה, אחד מהם שנה אחת והשני שלוש שנים, וזה באמת היה טוב ומדהים ומקדם בשבילם. ומכיתה א' שניהם בחינוך רגיל לגמרי, מוצלחים בלימודים ובחברה, ואף אחד מהחברים שלהם לא זוכר שהם לא למדו איתם מתחילת שנות הגן...

מתפללת עליכם שתחליטו טוב ושתראו הצלחה ונחת בגידול שלו!❤️

קשה להשלים עם ה"תוית" שפתאום מדביקים, אבל חייבת להגיד לך שהרבה פעמים מי שהתחיל בגן שפה יכול לחזור לחינוך הרגיל ולא נשאר בחנ"מ לנצח.

זה ממש זכיה בפיס!

זכיתי גם לראות ולשמוע מחברות וגם כשהייתי בחינוך מיוחד , על הרבה שפחדו וחששו מזה ובסוף גילו כמה זה היה מדויק לילד שלהן ואיך דווקא שם הם פרחו!

ממש מעודדת אותך לשים את החששות האלה בצד, ולהתרכז בטובת הבן שלך. אני בטוחה ומאמינה שאם זה מה שיתנו לו בועדה,כנראה שזה יהיה לו הכימטוב, יותר מפעם בשבוע טיפול כזה או אחר.וזה יכול להקפיץ אותו למעלה ברמות!!!

חיבוק על התחושות.והלוואי שתקבלו החלטות טובות ומתאימות לכם

ומי שאין לו קשיי שפה לא מגיע לגן הזה.

כן אמרו לי שמי שנכנס אלה לא ילדים עם קושי שפתי בלבד אלא ילדים שיש להם קושי בנוסף

אם זה קושי רגשי (שיש לילד) קושי מוטורי (שאין)

קושי בריפוי בעיסוק - לא יודעת מה השם המקצועי של הקושי אבל בכל מקרה המליצו על אבחון ואני יודעת שיש בעיות תחושה.

אני לא יודעת אם זה נכון,

ככה הם בכל מקרה שיקפו את זה מצד ההנהלה בגן שפה

שאלתי על הרמה הלימודית,

אמרו שאם יש קושי קוגניטיבי הילד לא מכוון לגן הזה

להאמין להם או שעבדו עליי?

ככל שאת גרה במקום יותר גדול, כמו עיר גדולה, יש יותר אופציות לגנים ובגני עיכוב יהיה באמת לרוב ילדים תקינים קוגניטיבית וישתדלו שמבחינת רמה בסך הכל תהיה רמה יחסית דומה, בפריפריה או במקומות קטנים-לרוב זה יהיה יותר מעורבב...

אם זה ילד שאת מרגישה שהולך לאיבוד בגן, למשל כמו שאת מתארת-שבגן יותר אלים מאשר בבית או עם חברים, מאוד הגיוני שגן קטן בשבילו יכול מאוד לקדם אותו ולאפשר לו להדביק פערים, ואילו גן גדול-יגרום לכך שהפערים יגדלו ...

אם הקשיים הם דברים שיותר רלוונטיים לעבודה פרטנית -אבל לא הולך לאיבוד בגן הייתי הולכת לטיפולים בקהילה, כמו קושי ההיגוי קושי תחושתי, כדי שיהיה עם חברת השווקים ויהיו לו פרטנרים.

בכל מקרה צריך וועדת אפיון וזכאות, תבררי בדיוק איזה מסמכים את צריכה עבור זה ...

עונה לך ומכוונת לכל מי שתהתה לגבי זה

הבן שלי לומד ברשת ממ"ח חרדי - חסידי

לרשת של הבית ספר הזה יש כיתות לימוד החל מגיל גן ועד ישיבה גדולה

יש להם גם גני שפה.

שוחחתי עם המפקח האחראי על הכיתות בגיל הרך

הוא הצהיר שלא היה ולא יהיו ילדים מונמכים קוגנטיבית. לא בקטע רע אלא פשוט כי זאת לא מטרת הגן.

הגן מיועד לילדים עם קשיי שפה שיש להם קושי נוסף (לאלוף שלנו יש כאלה..)

הוא קורא לגן הזה גן שפה אני מבינה שהמושג הזה כבר לא קיים ככה שאין לי מושג במה מדובר אם ככה..

כדי להתקבל לגן צריך לעבור ועדת אפיון בעירייה אותו תמיד נוכל להמיר לסל שיקבל במסגרת הגן הרגיל - אם בכלל יהיה זכאי.

ביררתי עם שתי אמהות ששלחו לגן הזה שתיהן חזרו על כך שלא היה לילד שום קושי קוגנטיבי אלא נטו קשיי שפה, אחד היה עם קושי מוטורי והשני לא פירטה 

בניגוד לגני שפה רגילים שלא לומדים בהם אותיות בגן הזה הם לומדים אותיות וקריאה בדיוק בהתאם לרמה שיש בתלמוד תורה ככה שהוא יגיע לכיתה א עם אותו חומר לימודי בלי פערים.

הוא גם טוען שהילדים שלמדו בגן שפה מגיעים לבית ספר עם הרבה יותר כישורים ויכולות מילדים שלא למדו בה.

כל מה שאמר לי עד כה באמת נכון?

*אני כבר לא יודעת אם להאמין לו או שהוא סתם מסבן אותי כדי לזכות בתקציבים האלה*

כרגע אנחנו גם ככה תלויים בוועדה אותה נגיש בינואר-מרץ

הקלת אמרה שתביא את הערכה שלה

הבנתי שיהיה לו גם תצפית בגן מטעם העיריה שזה גם מעולה.

מקווה לטוב.

נ.ב. למי שיש עוד מידע שיכול לבלבל אותי - לכו על זה חחחחח 

לא מבינה בזה!!!!

למד לקרוא הרבה יותר מהר מהתאום שלו שלמד בגן רגיל!

הגיוני שזה גם קשור ליכולות האישיות של כל אחד מהם (התאום שהיה בגן שפה עד היום חזק יותר במקצועות השפתיים), אבל זה בהחלט קשור גם לזה שהוא קיבל בגן השפה למידה פרטנית של קריאה ממורה מקצועית, מה שלא קרה בגן הרגיל...

בכל אופן, לא זו הסיבה לשלוח לגן שפה דווקא🤭

טוב, מי שישמע אני מקבלת את ההחלטה הזאת חח

גם ככה זה לא בידיים שלי

אני כועסת על עצמי שחושבת על זה כלכך הרבה כי גם ככה זה הכי בעולם לא תלוי בי

כשנקבל את התוצאות של הועדה נוכל לחשוב על זה 

גם בגני עיכוב שאני מכירה (שבעבר נקראו גני שפה) לומדים אותיות וקריאה, לומדים ברמה של כן רגיל אבל עם התאמות ספציפיות לילדים, לרוב ילדים עם הנמכה קוגניטיבית יהיו בגנים ספציפיים... כן בגני עיכוב הרבה פעמים יהיו ילדים עם קשיים רגשיים שמתבטאים בקשיים התנהגותיים, קשיים מוטוריים (לרוב לא דרמטיים, עיכוב, וזה לא מפריע שלילד שלך אין עיכוב כזה, זה לא שקבוצות מוטוריות יעכבו אותו או שהוא שהוא ישכח לפדל, זה יכול רק להועיל) הפרעות קשב וכדומה. הסל הטיפולי קצת משתנה מגן לגן-אבל הדגש הוא שהסל הוא גני ולא אישי בהתאם לאנשי המקצוע שיש בגן, כלומר יש קבוצות וטיפולים זוגיים לרוב, ובתחילת השנה נותנים לך תוכנית מטרות למהלך השנה, אבל לא בטוח שהוא יקבל קלינאית בפרטני. יש הרבה יותר יחס לילד מאשר בגן רגיל, אבל הרבה תלוי בקבוצת הילדים, קבוצת הילדים קטנה יותר ויש ילדים שיותר קשה להם למצוא ככה פרטנרים.

הייתם בהערכה של רופא התפתחותי? אני יודעת שלוועדות צריך שני אבחונים, אחד קל''ת/רב''ע ואחד רופא התפתחותי.

כן אמרו על תצפית של פסיכולוג התפתחותי מטעם העירייה - זה מספיק?

משערת שברגע שנתקדם עם הגשת הבקשה יגידו לנו מה עוד צריך..

מצד שני טוב שאת אומרת, אשאל מיוזמתי

איפה בכלל קובעים תור לרופא התפתחותי? צריך הפניה מיוחדת?

מותר להתבאס מותר להרגיש רע ויש תהליך של השלמה שלא מתרחש ביום אחד. וזה בסדר.

אבל חייבת לומר לך שזה רגע מושלם לגלות קושי ולעבוד ולהתקדם. שנות הגן הן שנות זהב. הילד לא מפספס חומר משמעותי בין גן רגיל לגן קטן. המח עוד כל כך גמיש ומתפתח. אלה בדיוק השנים לסגור פערים. כל הכבוד על הערנות.

לגבי גן קטן באופן ספציפי. את צריכה קצת לבדוק מה קורה בסביבה שלכם. לפני כמה שנים הייתי אומרת שזה פיס לכולם. אבל בשנים האחרונות יש נטיה לתת עזרה (לא מספקת) בתוך הגן הרגיל. ולאשר גנים קטנים רק לילדים עם פערים מאוד מאוד משמעותיים. זה משתנה בין מקומות אז לכן ממליצה לבדוק לפני קבלת החלטה. בכל מקרה כן להעלות לוועדה. כי אח''כ יהיה מאוחר מדי. תמיד אפשר לומר שלא רוצים. אבל אי אפשר להעלות אם מפספסים את הזמן. בעצם לרוב קודם עוברים וועדה בין מקצועית של שילוב כמו שאמרו בהתחלה והם מחליטים אם להעלות לבין מקצועית שזה בעצם אישור לחינוך מיוחד. עם האישור הזה את יכולה להחליט על עזרה יותר משמעותית בתוך הגן (תיאורטית עם כל אנשי המקצוע שבאים לתוך הגן בפועל לרוב אין וזה רק יותר שעות שילוב) או גן קטן.

ממליצה להתחיל תהליכים ולראות מה קורה בחודשים הקרובים עם הפער. כמובן שהכי טוב להיות כבר בטיפול סדיר עם אשת מקצוע שפוגשת לאורך זמן ויכולה לסייע בהחלטה. מקווה שתצליחו כי התור ארוך לטיפול.

חיבוק, בטוח קשה לקבל על הילדים שלנו קושי. אנחנו כל כך רוצים לראות את החיים מאירים להם חולקים, וגם בשבילנו...

אבל נקודתית על גן שפה: לפעמים זה רווח נקי והכנה טובה יותר להשתלב מתוך ביטחון במסגרות רגילות. קבוצות קטנות ועבודה אינטנסיבית יכולים להקפיץ ילד כזה ולהחזיר אותו לשחות יותר בקלות בחברה ובחיים.

למיטב ידיעתי זה ממש לא אומר שימשיך בחינוך מיוחד משם. יש לי כמה חברות שממש קיוו על פחות מזה שישלבו את הילד שלהם רק שיקבל את הטיםולי בונוס האלה ויחזור בשל יותר ובטוח יותר לגן רגיל או כיתה א.

בכל מקרה, בטוח לא פשוט, אבל אם יתקבל כדאי לחשוב טוב טוב לפני שמוותריםעל הזדמנות כזו.

חיבוק גדול.

שווה לחפש גם מקום (שיחות? תמיכה?) לך לעבד את הדברים ולהתחדש בכוחות להכיל את ההתנהגות או הקשיים שלו / מקום שלך לחזור ממנו הביתה מאווררת...

את נשמעת אמא ממש מדהימה.

שלמרות הקושי וההרגל מהמקום שהגעת ממנו, עושה מה שאת רואה לנכון לילד בלי להתחשב בסביבה. אני משוכנעת שבסוף תרגישי שהפיל לא כל כך גדול, והכל בסדר...

את אומרת שההבנה טובה ואפילו מעל הממוצע- זה ממש ממש חיובי!! לרוב קשיים בהבעה נפתרים יחסית מהר כשההבנה טובה (בליווי טיפול). זה באמת נשמע קושי שפתי לא משמעותי מדי.

אני מבינה שההמלצה לגן שפה הגיעה בעקבות שילוב של הקושי השפתי עם תחומים אחרים, ורוצה להגיד שגם אם תקבלו עכשיו גן שפה, חכי להמשך השנה עם ההחלטה כי אולי תראו במהלך השנה שיש שינוי וההחלטה תשתנה. וכמובן לכי לראות את הגן, לפעמים זה ממש עושה חשק (גן שפה הרבה פעמים זה פשוט מדהים)... 

אבל בעיקרון ממה שכתבת בשרשור נשמע שאין באמת סיבה לגן שפה, אז תראי אם זה בכלל רלוונטי.

משהו אחד נוסף, אני מאמינה שתתחילו עכשיו קלינאית תקשורת בקהילה? ממליצה שגם אם אתם מקבלים קל"ת בגן, להמשיך עם קל"ת בקהילה, כי בגן רגיל אין יכולת לתרגל במהלך השבוע לפי ההדרכה.

(ובגן שפה כדאי עדיין להיות עם יד על הדופק כי הרבה פעמים הקלינאיות בגן לא עובדת על היגוי בכלל, ואם זה מוקד הקושי אז כדאי לשים לב שכל הקשיים מקבלים מענה).

חיבוק💕 בע"ה תעברי את הקושי הראשוני והכל יראה יותר טוב.

בזה. אז צריך לחפש אחת כזאת.

כי אני שמעתי קלינאית מסבירה שבהתחשב במספר השעות שיש לה בגן שפתי ובכך שהיגוי מצריך עבודה יומיומית גם בבית מקובל להפנות לקופה.

זאת ההנחיה בכללי, עם יוצאים מן הכלל כמובן.

נגיד כשהיו ילדים בגן שידענו שמגיעים ממשפחות קשות יום עבדתי גם על היגוי בגן, כי ידענו שלא יקחו לקלינאית בקהילה.

לשפה הוא התמקדות בכל הנושאים השפתיים, לא?

בגן של הבן שלי היה ילד חכם מאוד-מאוד שהיה לו קושי בהיגוי. לא דיברתי עם ההורים שלו על כך, אבל קלטתי שהוא נמצא שם בגן רק בגלל הקושי הזה. אבל אם הקלינאיות בגן שפה לא עובדות על היגוי, אז לכאורה לא היה לו טעם להיות שם...

(האמת שאם זה כמו שאת מתארת, אז לילד בעל קושי בהיגוי בלבד אין טעם ללכת לגן שפה, כי גם ככה הוא יצטרך ללכת לקלינאית באופן פרטי...)

ורק סתם על הנקודה שכתבת על משפחות קשות יום:

אחת הסיבות שבחרנו לשלוח לגן מיוחד את הבת שלנו, אף שהיא יכולה עקרונית להשתלב בחינוך הרגיל, היא כדי לחסוך בשעות טיפול בשבילה שנצטרך לקחת באופן עצמאי...

אז לא רק משפחות קשות יום נמנעות מללכת לטיפול בקהילה🤭

ילד שמחליף ל' ביץ', אבל שאר הדיבור מובן, או ילד שמחליף כ' בת' אבל שאר הדיבור מובן - לרוב באמת לא יעבדו על זה בגן שפה לדעתי.

אבל אם מדובר בקשיי היגוי שמאוד פוגעים במובנות הדיבור - אז לפעמים כן יעבדו על זה בגן.

אם מדובר בקושי בהיגוי בגלל אפרקסיה של הדיבור (קושי בתכנון תנועה - ולא רק החלפה של הגה בהגה אחר) - זה גם משהו שעובדים עליו בגן, עד כמה שאני יודעת.

בתור בת שירות בגן תקשורת אני תרגלתי עם אחד הילדים שהקלינאית עבדה איתו על היגוי (כי הוא היה באמת מאוד לא מובן).

ויש לי שכנה שהבת שלה היתה בגן שפה וגם עבדו איתה על היגוי (גם אצלה הדיבור היה מאוד לא מובן בהתחלה).

הילד שהכרתי היה משבש כמה עיצורים, אבל סך הכול היה אפשר להבין אותו, אם היו סבלנות וריכוז.

אבל אני באמת לא יודעת מעבר...

אמור להיות מטופל בקהילה.

גני חנמ מיועדים לילדים עם קשיים רב תחומיים. גם גני שפה.

ילד שקשיי ההיגוי שלו מאוד משפיעים עליו, כנראה יעבדו על זה גם בגן. אבל בגדול לפי מה שאני יודעת אין לזה משאבים. תחשבי שבגן שפה לפי הידוע לי יש לקלינאית כ-6-7 שעות שבועיות על 10-12 ילדים, הדחיפה היא לעשות כמה שיותר קבוצות וזוגות ולצמצם פרטני וקשה לעבוד ככה על היגוי. (וצריך להיות בגן צוות שתומך ומתרגל עם הילד, כי עבודה על היגוי היא עבודה של תרגול יומיומי, ולא כל הצוותים יחזיקו את זה).

כמו שבארץ אהבתי כתבה, אם יש קשיי היגוי  משמעותיים שהם תחת אבחנה מסוימת (כמו אפרקסיה) בד"כ יעבדו על זה גם בגן, אבל לפי הידוע לי לא *רק* בגן, כי אלו קשיים שדורשים המון תרגול בגן ובבית.

אגב, מצחיק אבל דווקא בגן תקשורת יותר ראיתי שעובדים על היגוי מאשר בגן שפה. אולי כי יש יותר משאבים ויותר צוות שיתרגל, לצורך העניין קלינאית בגן תקשורת יכולה לקבל 15 שעות על שמונה ילדים. (בניסיון הדל שלי זה לגמרי הוכיח את עצמו- בגן תקשורת טיפולי היגוי הצליחו ב"ה, הרבה בזכות בת השירות👑, ובגן שפה פשוט לא).

וברור שכולם מעדיפים שהטיפולים ינתנו בגן ולא בבית🙃 אבל השאלה היא גם מה קורה אם מבקשים מהמשפחה לקחת לטיפול בקהילה, ועד כמה המשפחה מסוגלת להיות "על זה" מבחינת תרגולים והכל. תמיד צריך להיות שיח בין הצוות להורים, לדבר על המטרות ודרכי העבודה ולהעלות את הצרכים מהגן ומהבית.

לצערי לי היה נסיון לא טוב עם ילד שלא קיבל את התמיכה לטיפול היגוי לא בבית ולא בגן, וזה היה ממש חבל.

אצלנו זה היה באופן רשמי.

תמיד יש חריגות לפי צרכים.

זה לא נכון שטיפול פרטני של קלינאית זה רק במיקרים נדירים

בכל הגנים שעבדתי בהם, ועבדתי בהרבה... בכולם היו טיפולים פרטניים או למי שמתאים זוגיים.

מסכימה שכדאי לברר באופן ספציפי, רק חשוב לי לומר לכל מי שמתלבט שזה לא נדיר בכלל

אני רק רוצה להעלות נקודה:

בבקשה אל תתנו לו להרגיש שונה. ובעיקר בעיקר - אל תתנו לו להרגיש שיש לו בעיה, בטח לא אחת חריגה.

ותנו לו תחושה שהוא יכול הכל עם מספיק עבודה. אין באמת גבול. זה שכרגע הדיבור שלו לא תמיד ברור, לא אומר כלום. אולי כשיגדל יהיה נואם מצטיין ושנון.

מזכיר לי נקודה. יש לי חברה שהתמודדה מגילאי העשרה עם דיכאון (כולל אשפוז יום וכו). והיא הייתה צריכה תרופות. ואני ממש זוכרת שהיא סיפרה על משהו שאבא שלה אמר לה: "יש אנשים עם אנמיה והם לוקחים כל יום ברזל. את לוקחת כדור נוגד דיכאון". בלי דרמה. בלי האשמה. עם לתת טיפול אמיתי.

אני מבינה שאצלך זה מעלה דאגות וחששות ואולי גם שיש לו בעיה. הלוואי שהתחושות שלך ישתפרו ועל זה קודמותיי כתבו.

אבל הוא ילד. והוא חמודי ומתוקי ויש לו קושי שפתי וקצת מוטורי. אז הוא ילך לגן שהגננות יתנו לו יותר זמן לעבוד על זה, ויהיה לו יותר פרטני וזהו.

לא צריך להגיד שזה גן של חריגים. זה פשוט גן שיותר מתאים למה שהוא צריך.

אחיין שלי בגן רגיל אבל יש לו כמה טיפולים פרטניים. האיש שלי אמר שזה לא טוב שהוא יודע שהוא הולך לפסיכולוגית כי הוא יחשוב שיש לו בעיות. אולי יש בזה אמת. אבל אמרתי לו "אין לו דעות קדומות על זה. מבחינתו זה כמו החוג שהוא הולך אליו. הוא לא שמע שפסיכולוגית זה לילדים עם בעיות".

כולכן מדהימות

ריגשתן אותי ממש במענה בתמיכה הכלה והכוונה

מעריכה את זה מאוד.

אנחנו הורים לגמרי אלופים,

כבר מחר נתחיל טיפול אצל קל"ת פרטית שקיבלתי עליה מלא המלצות

תסכימו איתי שאני היחידה שקיבלתי אישור כלכך מהר להתחיל טיפולים. אמרו לי שייקח שבועיים מפה לשם מנהלת ה. הילד הבטיחה שעד מחר זה יאושר.

אז מתחילים עם זה (וכן - ביררתי ווידאתי שהיא מטפלת בבעיות היגוי והבעה כי לא מתכננת ללכת לכמה אחרות)

אחרי כמה טיפולים הקל"ת אמרה שנוכל לדעת טוב יותר מה מצבנו ולהבין לאן פנינו מועדות.

אני כלכך שמחה שאנחנו על זה

אני הכי בעולם גאה בנו על הזריזות

ב"ה מאז שלשום הוקל לי לגמרי.

בהתחלה הרגשתי שהשמיים נפלו עליי

כרגע אני יותר בטוב.

תודה ממש.

ויאלה לאתגר הבא

ספוילר: אתמול הילד פספס פעמיים.

לראשונה בארבעת החודשים האחרונים (מאז הגמילה)

כנראה מרגיש אותנו

למרות שאנחנו ממש בסדר ובטוב ואין שום הבדל. אנחנו משחקים כרגיל, מתייחסים כרגיל ואולי אפילו יותר סבלניים ומכילים מהעבר.

שבורא עולם ייתן לנו כוחות. אכי"ר.

אגב איך בכלל נכון להגיב לילד שמפספס?

אמרתי לו לשים את מה שהתרטב בכביסה, לא רצה לשים ולא התעקשתי.

אומר לי "לא נורא לא נורא נכבס הכל" כן כן נכבס.

תמיד אומרים שאסור לכעוס, סבבה לא כועסת.

אבל מרגישה שאם זה קרה אחרי כמה שעות שוב אולי הוא לא מבין שזה לא בסדר?

הוא גם ילד שנורא חושב על מה הסביבה תגיב. שמה חולצה חדשה ושואל אותי אם חברים יצחקו עליו

אם הוא יפספס גם בגן אמאלה הלך עלינו.

הוא מספר כל היום על המפספסים קשה לי לחשוב על זה שיהיה בסיטואציה הזאת. מקווה שלא.

וואו, כבר מחר.

בע"ה אני ממש משוכנעת שתראו שיפור מהר, כי זה בעיקר תלוי בתרגול בבית ונשמע שאתם לגמרי על זה.

מלא בהצלחה!

(לא יודעת לגבי הפספוסים, ראיתי אצל הילדים שלי שאם פתאום מפספסים אחרי תקופה אז כן זה בא ב"קבוצות" של פספוסים וזה לא מדאיג אותי. נשמע שהגבת נכון אבל בטח אחרות ידעו יותר).

לדעתי לפני שמשליכים את זה על רגשי צריך לנטרל את הטכני..

אמשיך לעקוב.

@צלולה תודה גם לך על המענה. הרגעת אותי

אם הוא משלשל זה אומר שרצפת האגן חלשה יותר עכשיו כלומר שהוא פחות מצליח להחזיק את הפיפי..

מאוד מאוד טבעי שהוא מפספס!

אז הוא קלט שזה לא אמור לקרות.

אני לא אומרת בגיל כזה פצפון לשים בכביסה.

אז טוב שלא התעקשת.

מנסה כמה שיותר להקל על החוויה,

לא ראיתי שילד קם שאנטי כשהוא מפספס,

זה לא נעים להם ככה שלא הייתי חוששת שהוא יחשוב שזה סבבה.

בד"כ הבעיה היא תמיד הפוכה, מרוב לחץ להיכשל מתקשים להיגמל.

וכשאומרים לבחור את המלחמות, אז זה נכון גם כלפי הילד. אל תצפי ממנו להתמודד בכל החזיתות. תבחרי מה התחום שבו רוצים להתמקד.

(לענ"ד ענייני תקשורת קודמים לגמילה)

לבינתיים אפשר להשתמש בפתרונות טכניים כמו תחתון טיטול או לבקש מהמטפלת לקחת יזום לפני השינה (אם אני מבינה נכון והחשש הוא שהוא יפספס בשנ"צ)

ואתם אכן הורים אלופים!

בהצלחה בהכל!

הולך לגן, בלי שנת צהריים.

הגמילה עברה לנו ממש חלק, יום ולילה. 

מהגמילה לא חווינו פספוסים ככה שזה ממש הפתיע אותי.

מההודעות קודם חשבתי שהוא לפחות בן חמש

הוא ממש פיצפון

הוא בגן או מעון עדיין?

בגיל הזה עוד יחסית ממש קל להדביק פערים

מה גם שזה לא נשמע פער מטורף

לאט לאט

שולחת לך המון כוחות!

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

לא נותנים לכל אחד לקנות...

שצריך אישור מיוחד מתחת לגיל 55.

שכנעה אותי שלא כדאי לתת לילד הורמונים…

אוף, למישהי יש רעיון אחר? הילד (בן 10) פשוט לא נרדםםם. גם בימים עם ריטלין וגם בימים בלעדיו

דוד שלי רופא ילדים בארהב.

שם זה חוקי מגיל שנה או שנתיים...

שניםםםםם שאני מכירה ילדים שלוקחים וזה עוזר להם.

יש מלטונין ממקור טבעי. שזה יותר טוב.

יש בבתי טבע וכאלה.

לשים לב לקנות מינון מותאם לילדים.

אפשר לנסות דברים טבעיים אבל

לזכור שגם חוסר שינה אצל ילדים יש לו השפעה שלילית לטווח ארוך.

אני מחזיקה בבית ונותנת לילדים בהתחלות של שגרה כדי להתאפס מחופש חגים וכו.

הרבה פעמים אחרי כמה ימים של שינה טובה הגוף מסתנכרן ולא צריך להמשיך לקחת...

אז לדעתי אפשר לסמוך על זה,

לנו לפני כמה שנים רופא מומחה לבעיות שינה המליץ על מלטונין למתבגרת, אמר שקניה שלו בארץ מורכבת מאוד מבחינה בירוקרטית, ולכן עדיף להזמין מארה"ב (הזהיר לא להזמין מסין).

אנחנו הזמננו מאתר iherb.

הלדים הלבנים של היום הם אותו אפקט של צפייה במסך.
וממש רצוי להחליף אותם אם יש קשיי שינה, כמובן לא בטוח שזה זה. אבל מציעה עוד נקודה כי נשמע שאתם רוצים לנסות קודם משהו טבעי.

https://il.iherb.com/

ממש קשה לבוא בכזו חוויה.

י שאפשרות להמזין אתם כדי שתתראו בכל זאת?

אני מסתכלת על חמותי בבריאות ע ד 120 נשה

מאד אוהבת לארח

וגם אסור להביא כלום

התעייפה בשנה האחרונה ובלתי נמנע ששינוי יקרה בקרוב

)מחכה שייפול לה האסימון האמת כי עד כה הצעותיי נענו בשלילה(

אני גם כזאת כשמארחת, אסור להביא כלום ואני אוהבת לפנק את המתארחים.
הייתי גם רוצה להרגיש ככה פעם. 
אולי רק בית מלון ...חחח

אני בשלב אחר בחיים אבל עוד זוכרת שבקשו לבוא לסבתא שלי בלי להודיע הרבה מראש.

כי אחרת היא היתה מתכוננת ומתישה את עצמה.

זה מאמץ גדול לנסוע משפחתית לארוח קצר אבל אולי לפחות תצאו בטעם של עוד? כמו התקווה שלך בסוף...

זה באמת המון זמן…

כואב לקרוא אותך, מצד שני זה באמת קשה לארח משפחה גדולה. למה לא להפגש לאורך השנה לכמה שעות במקום שבת שלמה? למשל הדלקת נרות משותפת, ארוחה בסוכה, פיקניק בטבע בחול המועד פסח. גם אם גרים רחוק אפשר לנצל חופשים או להפגש באמצע הדרך.

אפשרות נוספת- להזמין אליכם לשבת.

אם אזמין במקום שבת את עצמנו להדלקת נרות, זה לא יעזור עדיין יש ילדים ובלאגן וצריך לבשל.
ואלינו לא יבואו.
רק בקיץ אם כבר, (אצל אף אח לא מתארחים, אנחנו לא חריגים בזה)

להזמין אותם אליכם זה לא אופציה?

גם סבא וסבתא שלי כבר מבוגרים מכדי לארח את הילדים הנשואים ופחות בקטע להתארח מלבד אצל הבת שגרה לידם ויכולים להגיע לסעודה ולחזור לבית.

מבאס בשביל האחים הצעירים של אמא שלי שפחות הרוויחו שנות אירוח🥲

אבל בתכלס זה מה יש והם קופצים אחת לכמה זמן לביקור אמצ"ש או שקופצים אליהם..

בסוף זה עצוב שלא מתראים כל כך הרבה זמן.

ממש מקווה בשבילכם שהם כן מארחים בשמחה, פשוט מעדיפים תדירות רחוקה 

תחושה ממש לא נעימה להתארח ככה..

אני חושבת שהכי משמעותי זה שני דברים - עזרה ושקט.

את אומרת שהגדולים כבר עוזרים, וזה המון. הייתי עושה להם שיחה קצרה ומשקפת להם שסבא וסבתא מבוגרים, ואת יודעת שהם תמיד עוזרים אז גם חשוב לך להודות ולהגיד שאת רואה ומעריכה, וגם לחזק אותם להתמיד כי באמת זה לא קל לארח.

אני לא חושבת שזה חייב להיות מבאס עבורם, תלוי באיזה טון הדברים נאמרים.

לגבי הקטנים בעיקר לדאוג שלא יעשו הרבה מדי רעש, שמשחקים יאספו וכו. אפשר גם למנות נגיד "משמרות" של שני מבוגרים כל פעם מביניכם ההורים והילדים הגדולים שידאגו למנן את הרעש, לפתור ריבים, לדאוג לבלגן וכו.

דבר שני יכול להיות שבאמת קשה להם לארח והכל, וזה לא אומר שהם לא אוהבים לארח אתכם. זה פשוט גם קשה, אבל לא בהכרח שזה הטעם היחיד שנשאר להם.

ודבר אחרון אם את מרגישה שזה ארוך להם מדי ובסוף השבת הם מחכים שתלכו - לדאוג לעשות ביקורים קצרים, לא שבתות. בחנוכה לדאוג לשריין יום להגיע אליהם, מדי פעם לקבוע ארוחת ערב מיוחדת או ביום שישי ארוך לנסוע במיוחד לבלות בוקר וללכת. וגם אפשר לבוא מדי פעם בהרכב חלקי, זה מקל משמעותית. אנחנו גם משפחה גדולה, לפעמים היינו מתחלקים נגיד - ילד גדול עם ילד קטן נוסעים לבקר, ואחרי כמה ימים עוד ילד גדול עם קטן. לפעמים ההורים עם הקטנים ובזמן אחר הגדולים באים עצמאית, או פעם אחת הורה אחד רק עם הבנים/רק עם הבנות. בגיל מסויים של סבא וסבתא ובגדלי משפחה מסוימים זה כבר באמת נהיה קשה, וביקורים קצרים מאד מקלים גם על האירוח עצמו, גם על ההכנות, וגם לא הופכים למועקה באמצע הענין.

אם חשוב לכם לבוא בהרכב מלא לשבת, אפשר גם למצוא דירה באזור לישון בה ולבוא רק לארוחות, ככה שיש להם גם מרחב פרטי בין לבין

סבא וסבתא זה הכי קרוב שיש אחרי הורים ואחים. אין שום סיבה להפגש רק פעם בשנה.

תרגישי בנוח, אתם לא איזה אורחים שהגיעו מהרחוב, זה סבא וסבתא ונכדים. ועוד הבאת איתך חצי מהשבת.

אם עושים לך פרצופים שאין כח בלאגן, זה עניין שלה עם עצמה. זה הנכדים שלה, זה הילד/ה שלה, זה מי שהיא הביאה לעולם. אל תנסי לרצות יותר מידי, זה מעייף ומביא לתסכול וכעס עליה. תביני שזה הסבתא וזה הנכדים ובחירה שלה בלבד אם להנות מהם או לסבול מהם ואם היא בחרה בסבל זה עניין שלה ובעיה שלה. 

הם גם שמחים מאוד לארח אתכם ולפגוש אתכם, וזה גם קשה להם. וזה לא סותר.

נגיד - לארגן בר מצווה לילד שלך זה כיף או קשה? ברור שזה קשה ומטריח, אבל זה גם משמח ומספק כי יש פה אירוע מרגש שאנחנו רוצים לחגוג אותו בצורה הראויה.

אז גם אירוח יכול להיות כך.

יכולה לומר לך על חמותי שכבר מזמן לא אירחה אותנו בשבת כי זה באמת כבר יותר מדי (היא קרובה לגיל 80), אבל היא כן מארחת אותנו לפעמים באמצע שבוע וטורחת המון לפני והרבה אחרי (והיא לא מרשה לנו לעשות כלום, בקושי שנאמר תודה היא מוכנה), וברור לנו שזה מתיש אותה מאוד (ולכן לא נעשה את זה הרבה, אלא נזמין אותם אלינו לזמנים קצרים), אבל היא גם נהנית מזה מאוד ומוכנה "להקריב" בשביל השמחה שלה לראות אותנו.

גם ההורים שלי - בשנים האחרונות כמעט לא הגענו אליהם בהרכב מלא לשבת (אף שהם צעירים יותר), ובכל זאת בשבת הקודמת הם אירחו את כל הילדים שלנו כדי שנוכל לצאת לנופש.

זה היה להם קל? לא כל כך... (הם הודו בזה במנות קצובות🤭) אבל בנוסף לזה שאחותי הקטנה והבת הבכורה שלנו התגייסו לגמרי לעזרה - הם פשוט החליטו לעשות את המאמץ כדי לעזור לנו וכדי ליהנות מהנכדים כמה שאפשר.

אני מתפללת שגם אנחנו נהיה מסוגלים לנהוג כמו ההורים שלנו, אף שאני יודעת שזה יהיה קשה.

כי באמת, עם כל הקושי, חשוב לנו לשמור על המשפחה שלנו וליהנות בחברתה...

אז לא כתבתי לך עצות פרקטיות, אבל אולי רק קצת שינוי בחשיבה...❤️

ההחלטה אם להזמין או לא היא שלהם

ואם הזמינו- אז אתם רצויים

וכן. את יכולה להקל ככל יכולתך

אבל אם הם לא נהנים מנכחותכם- זה לא בשליטתך

אני כן יכולה להגידהשמגיעהגיל שהכל קשה

קשה לארח

קשה להתארח

ובאופן כללי קשה להנות

זה גיל שמספיק לבוא אחהצ לשעה

לתת חיבוק, נשיקה

וללכת

(קודם לזה השלב של לבוא עם מגש פיצה לא. ערב ולהשאיר מסודר כשיוצאים... אבל כאמור- מגיעהשלב שגם זה לא)

ולכל הנל לא יעזור אם מדובר באופי "פולני"

שמותר שיהיה להם קשה

זה באמת קשה לארח,

קשה זה לא רע.

עדיף לעבוד קשה ולהרוויח מפגש וקשר

מאשר לנוח ולא להפגש.

כל עוד הם מציעים - זה טוב

גם בשבילם!

תשאירי להם את האחריות למנן את זה בשביל עצמם.

להתארח שבת שלמה

וגם אם מתארחים זה לא צריך להיות מושלם

אנחנו כבר הרבה שנים לא מתארחים שבתות

באים לביקור קצר בחופשות ומתראים באירועים

פגישות קצרות ולעניין

וגם הן לא הנאה צרופה 

זה באמת מאכזב. אין לי טיפים מעשיים. אני כן חושבת שכדאי לשים על השולחן את החלום - שיהיה כיף לארח אתכם, שיתגעגעו וירצו שתבואו כל הזמן.

וליד לשים את המציאות - ב"ה משפחה גדולה ומלאת שמחת חיים. שקשה לארח אותה.

ולהתאבל קצת על החלום ושברו, ולקבל את המציאות בהכרה והבנה שזה מה שהשם נתן לנו וזה הכי טוב לנו.

1. להביא מעילים וביגוד חם ולצאת לטיול משפחתי בשבת בצהריים אחרי הארוחה או לפניה... יתן להם ולכם ספייס ואפשרות להתאוורר

2. תיאום ציפיות לפני הילדים

כמה שיותר תדברי איתי מראש ייקל עלייך בזמן הביקור..

3. לשחרר קצת..

בסוף יש מה שביכולתך להשפיע ויש מה שלא

ובכל מקרה אי אפשר להיות מלאכים,

אז תעשי מה שביכולתך והשאר קצת לשחרר

אם תהיי בסבל ועל קוצים כל השבת זה גם מאודדדד מתיש נפשית, מאוד, וגם יוצר תוצאה הפוכה- יקשה עלייך לנהל את זה ולהעביר את השבת במקסימום רוגע וטוב...

4. תביאי לך פינוקים

זה סיטואציה מורכבת ותביאי לך מתדלקים שונים לזמנים שונים

אגב אפשר להביא גם מתדלקים לילדים ומתחלקים לסבא וסבתא/דודים..

אם זה פעם בשנה אז זה הוצאה חדפ והייתי משחררת ומוציאה סכום משמעותי העיקר לעשות מה שביכולתך כדי שיעבור בטוב...

ודבר אחרון- חיבוק גדול ובהצלחה!!!!

ככה יש את החוויה של שבת אצל סבא וסבתא

אבל הרבה יותר קל ועם צומי יותר ממוקד.

וגם אם יש לכם הזדמנות של שבת יותר מצומצמת, ש2-3 מהגדולים לא איתכם בשבת, אולי זה גם פחות כבד.

וגם, מצטרפת שמפגשים באמצע השבוע יכולים להיות מאוד משמעותיים.

חיבוק 🤍

זוכרת ששאלת על זה באה"ה

וצריך להעריך את המאמץ שהם מארחים בשביל הקשד, ולא לנסות שזה יבוא "טבעי"

יש גיל שכל מה שעושים בו זה לקטר..

זוכרת את סבתא שלי יושבת עם השכנות המבוגרות מתחת לבניין

וכל השיחה שלהם זה רק קיטורים על כל העולם..

אני חושבת שבמוצש הם מתבאסים שאתם הולכים מבחינת הקשר, ושמחים שטכנית יוקל להם, החיים מורכבים וזה בסדר.

להיות איתה❤️

האם זו תחושה שמוכרת לך בחיים? שלא באמת רוצים אותך אלא כדי לצאת ידי חובה/שהנוכחות שלך מעיקה או לא רצויה?

הרבה פעמים זה יושב על מקום כזה, ויש בזה גם נבואה שמגשימה את עצמה.

תחבקי את עצמך על ההרגשה הכואבת הזו.

ותתפללי שתרגישו את וילדייך אהובים רצויים ומקובלים❤️

תודה לכן, סליחה שלא הגבתי לכל אחת אישית
כתבתן דברים מעניינים ומעלים מחשבה
רק אומר שהסבא והסבתא לא כאלה זקנים...אחרת היינו יותר מבינים כנראה
ואין אפשרות אמצע שבוע וכדומה שהרבה מהממות פה הציעו, לא אפרט.
לקחתי לתשומת ליבי מה שמישהי כתבה שעם הגיל פחות מתלהבים, פחות מתרגשים. כנראה זו גם הנקודה, פחות מתרגשים ומתגעגעים בבואנו...
ואני מרגישה רצויה במקומות אחרים... שאלו פה.
תודה לכולן.
אנחנו נהנה בשבת מאוד, מה האחרים? לא יודעת.

גם לנו יש ילדים גדולים וקטנים, ואותנו כמעט לא מארחים למרות שאת האחרים כן, בעיקר בגלל שיש להם הרבה פחות ילדים בגילאים צעירים בפער מהילדים הגדולים שלי (באופן מצחיק יש לי את הילדים הכי גדולים וגם הכי קטנים במשפחה).

הרבה פעמים ממש הייתי בצער ששמעתי שהזמינו את אחד הילדים האחרים ואותי שוב לא הזמינו, או שנאמר לי בפירוש שמזמינים רק את ילד מסויים ואותי לא...

בהתחלה נעלבתי ובכיתי ממש, אבל אז הבנתי את ההורים שלי, קשה לארח אותנו, אנחנו מהממים אבל גם מרעישים מאוד וצורכים המון מזון והתארגנות לפני ואחרי (למרות שהילדים שלי מגיעים לפני לנקות את הבית, אני מביאה את האוכל, מדיחה כלים ומגישה ומסדרת אחרי). עבור ההורים שלי זה תיק גדול מאוד לארח אותנו וגם אנחנו באמת נתפסים כהכי בוגרים ושהכי אפשר לסמוך עליהם שהם יסתדרו בלי שום עזרה.

מקווה שזה מעודד

רק שאצלי הנקודה שמפריעה זה לא שקשה לארח אותנו, אלא כי יאלינו לא מתגעגעים, אנחנו לא חסרים להורים.
שנה חולפת ולמי אכפת? מנסים לארח או לבוא אליהם ליום אחד, זה לא קורה.
זה לא הבעיה הטכנית איך לארח, איפה  וכמה. זה שלא מתגעגעים לילדיי ומתוך זה גם לא מנסים למצוא פתרונות למפגשים קצרים איפהשהו.

אבל תודה שאיזנת אותי בתגובתך.

או שזו הפכה לעובדה שקשה לארח אתכם?

ההרגשה שלי היא שזה יותר הקושי שמשפיע.

אני אגב מדברת כמעט כל בוקר עם אמא שלי בדרך לעבודה, זה יוצר קשר, היא יודעת מה קורה, שומעת על הילדים וכו'

אני גם משתדלת לארח אצלי מפגשים משפחתיים סוכות, חנוכה, פסח. משתדלת להשקיע כמה שאפשר במה שביכולת שלי

שמחתי שילדיי פגשו בסבא וסבתא ונזכרו בהם, אמא שלי ממש השקיעה בארוחות וקינוחים.
השתדלנו לעשות אווירה טובה ונעימה, לנקות ולארגן.
הכי מבאס שרק לפני צאת השבת הקטנים התחילו להיפתח ולדבר ולספר, הביאו ציורים מהגנים...

תודה על ההתעניינות 
 

ממש מחמם את הלב
עניתי ל"תוהה לעצמי" ששאלה גם מעלייך...