ילד בן שש חמוד וחכם (ולא חוצפן) שמאד חשוב לו שיהיה לו רכוש..
יש לו קופסא לכל האוצרות שלו והדבר הכי חשוב בעולם זה שהיא תהיה מלאה, לא משנה במה..
חשבתי שזה נורמלי לגילו אבל גיליתי יום אחד שהוא לקח את מרבית התכשיטים שלי (בפיחות זוחל) לקופסא שלו.
וכשגיליתי את זה ואמרתי שאני לא מרשה וזה של אמא ויחיזר בכה ממש אבל מה אני ישים בקופסא שלי.
עכשיו, אמרתי לו שעוד מעט חנוכה ואני אשמח לקנות לו הפתעות, מה ישמח אותו? האם יש משחק שראה שהיה רוצה?
חשב חשב
אני לא יודע לא משנה לי אני רק רוצה שיהיה לי דברים...
(טוב לא נורא יקל עלי שלא צריכה לחפש משהו מסוים..)
אבל אתמול הייתי בכנס, קבלתי פולדר מלא דפי כרומו וכמה דפים מודפסים
שלא היה לי בהם צורך יותר מדי..
חילקתי לילדים את ה'אוצרות' והפולדר נפל בחלקו.
הוא התחיל להתלונן שאין לו מה לעשות עם זה בלי הדפים שקבל אח שלו, אז אמרתי לו שאם זה כל כך מצער אותו אז שיחזיר לי..
לא אבל אולי פעם אני ארצה את זה? וזה שליייייייי.
חוצמזה שנהרס לנו הבוקר ממלא בכיות..
אני באמת מרגישה שאין לו שמחה בחלקו
תמיד רוצה עוד
אז מילא ילד שמקבל שוקולד ורוצה עוד- אני מבינה, אבל ילד שלא אוכל את השוקולד, סתם רוצה עוד- זה קשה לי להבין.
איך הייתן מתנהלות?
ובכללי איך מנחילים לילדים ערך של שמחה במה שיש ומבט חיובי? (דוגמא אישת כמובן אבל אנחנו אנשים מאד שמחים בחלקינו הצנוע באופן כללי)

(מבחינת החוק הן לא יכלו לומר לי כלום, אבל כן הביעו את אי הנחת שלהן)
