או תפנה 2-3 דברים מהשקיות מקסימום

או תוריד 3 גרביים מהחבל

ותברח שוב

ואם שוב נבקש כבר יגיעו צעקות שרק ממנה מבקשים הכל

האמת מביך לספר את הרמה 

אבל אני לפעמים מתביישת מעצמי שהיא ככה

ג בארועים משפחתיים

ארוחים וכו

אף פעם לא תקום לעזור

איכשהו תתחמק

וזה כן יבלוט

ואיך היא עם גבולות באופן כללי?

ואיך הקשר שלה איתכם ועם המשפחה בכלל?

אני חושבת שהייתי פונה להדרכת הורים.

יכול לעשות לכם רק טוב.

ילדים ומבוגרים שמתמקדים בעשיה יותר ספציפית

שהם רואים עניין בה

כנראה היא לא רואה עניין בעשיית מלאכות בית

גם לי יש ילד שכמעט ולא יעשה מעצמו דברים בבית ולא בהכרח יעשה כשיבקשו ממנו

אני לא רואה בזה אגואיסטיות ולא מצפה ממנו בדיפולט לעזרה ועשייה

כשאני רוצה שהוא יהיה שותף

אני מציעה לו לעשות דברים שהוא טוב בהם/ אוהב אותם כדי שהוא ירגיש חלק וישמח בעשייה 

להושיט יד לקחת שקית כשיורדים עם הרבה דברים זה לא מלאכת בית

זה לדעתי לראות את האחר

מה את מציעה לו?

דווקא מענין

ניסיתי לחשוב אבל סהכ הכל בסוף קשור לבית

קחי חמש שקיות ותסדרי בארונות

אח"כ אפשר לפרגן ולהגיד שזה עזר

זה ממש מורכב

הרי רוב המבוגרים מתקשים בזה

אחרת לא היו כ"כ הרבה בעיות זוגיות

אין מה לצפות מילד בן 15 שזה יהיה המבט שלו

יש תחומים שהוא יותר אוהב

לטפל בילדים

להתעסק עם אוכל

לעשות סידורים

לעזור עזרה קצרה

אז אני מבקשת ממנו

להעסיק את אחיו הקטן

להגיש ולפנות מהשולחן

ללכת לקנות/ להביא דברים

להרים משהו כבד

באיך הדברים מתנהלים ולהתייעץ גם איתה על מה אפשר לעשות.

למשל אנחנו רוצים שיהיו לנו בגדים נקיים ללבוש.

האם היא מסכימה עם זה?

אם כן אפשר להתקדם. אם לא, בוודאי שהיא לא תראה ערך בלהוריד בגדים מהחבל.

אם היא מסכימה שצריך בגדים נקיים אפשר לפרוס את כמות העבודה וסוג העבודה שזה דורש ולשאול איך היא חושבת שזה הוגן לחלק את זה.

אם היא לא חשובת שצריל לחלק הוגן, להסביר לה שאם כל אחד לא יעשה, אז שום דבר לא יקרה. (דילמת האסירים למעשה)

לילדים שלי אני אומרת "לשבור את השורה" אם אחד לא משתף פעולה. כל האחרים צריכים לעשות מעט יותר ומרגישים פראיירים ואז כם הם עושים פחות, ואז לא נעשה.

(ובאמת לא לעשות)

אפשר לשתף אותה גם באיך התגובות שלה גורמות לכם להרגיש. או לשאול אותה איך לדעתה התגובות שלה גורמות לכם להרגיש.

האם בדברים אחרים היא חרוצה או שגם בדברים אחרים היא עושה את המינימום?

אם היא באופן כללי לא מצליחה לגייס את עצמה, כדאי לבדוק קשב וריכוז.

אם היא כבר מאובחנת, אז טיפול קוגפאן יכול לסייע, אבל תמיד היא צריכה לדעת למה זה טוב לה להתאמץ, איפה זה משרת אותה בסוף.

לך אין מה להתבייש.

לה כן.

אל תיקחי על עצמך את ההתנהגות שלה.

ככל שאת יותר מתביישת בה היא לא מרגישה צורך להתבייש בהתנהגות שלה.

תשחררי את האשמה ממך

לדעתי זה סוג של אופי, גם לי מאוד קשה עם זה. 

לדעתי פשוט רגישים מאוד ובאמת בחוויה שלה עמוס לה. 

מודה שלי קשה עם זה כ אני הפוכה ממנו בקטע הזה ממש. 

אני לא מוצרת ולקראת שבת יש רשימה והוא צריך לעשות משם כמה דברים לפי איל שחילקו, בכל זאת הרבה פעמים אחים שלו מגבים אותו כי רוצים לסיים, ועדיין בחוויה שלו הוא עשה הכי הרבה, לפעמים אני חושבת שהוא צוחק מרוב שזה אבסורד 

תנסי לשבת איתה בנחת על עוגה שווה ולהגיד לה שחשוב לך שתהיה חלק ומה יכול לעזור להל, איזה תפקידים יותר קלים לה, מצי נוח לה לעשות אותם וכו, תפקידים שהם שלה לגמרי כמו לפזר את הכביסה שלה, להחליף מצעים וכאלה לא הייתי עושנ

אני לא מצליחה להבין איך בחברה

היא כן די במרכז

ואם יגידו לי ששם היא מתנהלת אחרת

תהיה לי הפתעה

שלא תגדל להיות אגואסטית לעצמה

ובחברה

אחכ תגיע לגיל שתהיה חייבת לעשות

ואיך זה יראה?

אולי כן לעצמה תעשה הכל

אבל אני חוששת

ובכא זה גם לא נראה טוב

אחים שלה מסתכלים וזה מפריע לכולם לדעתי

רק לא אומרים

תראי, באידאל אני חושבת שאם לא רוצה לא צריך (בהרגשה טובה, לא לתת לה הרגשה רעה)

ויש דברים שלומדים רק כשיוצאים מהבית..

אני כן חושבת שצריך לעשות שיחה ולנסות לראות מה יכול להקל עליה.

אני מבינה אותך, זה ממש מחרפן לראות את זה מהצד. אבל כמו שאמרתי, אני כן משתדלת להאמין שבאמת בהרגשה שלו זה עמוס, במיוחד לקראת שבת, או במוצאי שבת שיש הרבה משימות זה מציף ועושה רצון לברוח.

לא לעשות בשבילה דברים שיכולה לעשות לעצמה לבד.

ואני לאחרונה הבאתי שוקולד שווה לאחד הילדים אחרי שעזר במיוחד לארגן אחרי אירוח וזה כן היה לי חשוב שישמעו בקול שמעריכים אותו

על הקרש גיהוץ שצריכה במקרה

ולהודיע לי אני חייבת למחר

בזמן שבנות בגיל שלה אחראיות על ערימה שלה 

או כשצריכה עזרה בלימודים היא תתן הרגשה שאני חייבת לשבת איתה על פריקט עד 2 בלילה

ווהיא לא אמורה לבקש או להגיד תודה

רק להודיע

ואני כמובן ברור שרוצה לעזור לה שתצליח

אבל מי ירצה לעזור לבחורה שלא מכירה בטובה?

כאילו מהצד אולי בגלל שאני ככ הורגלתי אחרצ

\זה מאוד צורם לי

אבל אולי זה לא כזה קיצוני

אין לי הצעות קונקרטיות. אם את מנסה לדבר איתה על זה, לכל הפחות על איך *מבקשים * עזרה ולא רק מודיעים שצריך אותה, זה לא עוזר?

ביקורת

זה מיד תגובת נגד למה היא כן בסדר

ושלא ננסה ללמד אותה איך מתנהגים

נשמעת דעתנית וביקורתית

אצלנו לכולם פה יש הרבה מזה

אלו תכונות יותר טובות מאשר רעות

צריך לדעת לתקשר בצורה נכונה

לא ללמד איך 'לבקש עזרה' אלא להגיב בצורה נכונה לכל סיטואציה

ללמוד מכל סיטואציה למקרה הבא לדייק את התגובות 

את יכולה להגיד לה שתגהץ לבד

אם היא לא יודעת אפשר להראות לה

כנ"ל עם ההרגשה עם הפרויקט

ממש לא חייבים לעזור בלי גבולות

בעיניי את המבוגר האחראי

את אמורה לכוון אותה לדרך הנכונה

שבפרויקט היא כן צריכה את העזרה כרגע

ושבלי עזרה היא תשבר ולא תצליח כמו שרוצה

ולא מסוגלת לעמוד מנגד

אבל כן מפריע לי שזה ברור מאליו

במיחד "בהוראות" שמקבלים ממנה

מקבלת את ההוראות

זה הצד שלך

לבחור אם לקבל או לא

עזרה אפשר לתת

אבל בתנאים שלך

אומרת לא כביקורת אלא כהצעה להסתכלות

נשמע שהיא מניעה ומובילה אותך ואולי את קצת חוששת ממנה מהתגובות שלה

שם לדעתי צריכה להיות העבודה שלך

להפסיק לפחד ממנה

אבל כואב לי בשבילה שתגדל ככה כלפי החברה

וגם בזוגיות

מבחינתי זה התנהלות לא נעימה לסובב 

יש מעלות וחסרונות

גם הילדים/ המבוגרים שעושים בכיף ונדיבים עם השני

יש להם חסרונות שפחות נעימים לחברה/ לזוגיות

כהורים יש לכם יכולת כלשהי להשפיע על ההתנהלות שלה

אבל לא לשנות את המהות

היא תצטרך לסלול את דרכה כמבוגרת עם יתרונות אחרים כדי לכסות על החסרונות שלה

או לעשות שינוי

בכל מקרה זו הדרך שלה באחריות שלה ופחות קשור אליכם 

ש @oo הציעה שאת עצמך תפסיקי לשתף פעולה עם ההתנהגות הלא נעימה.

היא ולא אמרה 'עכשיו תכנסו בה ותהיו נוקשים עד שהיא תמלא את כל המשימות',

אבל בתקשורת הבינאישית שלכן, כשהיא 'מנחיתה' עלייך משימות, תפסיקי להענות כשהיא חוצה את הגבולות שלך.

אני מסכימה עם זה, את לא חייבת לקבל את ההתנהגות הזו ובוודאי ובעיקר את לא חייבת למלא כל שאיפה של הבת שלך( וזה נכון אפילו אם היא מבקשת יפה אגב... אבל ק"ו כשהיא לא... )

ברגע שאת זורמת עם הציפיות הלא הגיוניות בעיניייך, זה הופך ללגיטימי מצידה

אז אל

לדעתי חלק מהדינמיקה ביניכן מזינה את ההתנהגות שלה וכדאי לחשוב על שינוי

גם יש הבדל בין לגהץ לה שהיא ממש יכולה לבד לבין לעזור במשהו שהיא צריכה עזרה.

אבל גם בעזרה של לימודים אפשר להגיד באדישות  ככה לא מבקשים מאמא

מאשר העזרה בבית.

זה נימוס בסיסי, שקודם לשאר הדברים (ואולי אם היא תלמד להודות היא תהיה יותר מודעת למה שקורה סביבה ולצרכי הבית?).

הייתי מתחילה בלשים לב שאני אומרת תודה ובבקשה - לבעלי כשהוא למשל מוריד את הפח, לילדים כשהם מסדרים, וכו'. לתת דוגמה אישית.

וכן להדגיש את העניין אצל הילדה. היא דורשת משהו - להגיד: נראה לי ששכחת משהו.. ואם זה לא עוזר אז להסביר - לא מקובל עלי שאת דורשת ממני דברים. תבקשי יפה או שלא אעזור.

וכנ"ל עם התודה. ולכל הילדים, לא רק לה

ואפשר להדגיש כל פעם שאת עושה משהו בשבילה, ולא בקטע של תלונה כלפיה. למשל- שתדעי שלקחתי לך היום את המגבת לכביסה ושמתי נקיה. או - ידעתי שאת אוהבת עוף בתנור אז הכנתי בשבילך. דברים כאלה.

בהצלחה - זה ממש ממש חשוב, ושווה לעבוד על זה

יכול להיות שאצלכם מקובל מאוד לעזור כל הזמן וברגע שהיא לא עומדת ברף זה בולט ומפריע יותר? יכול להיות שאתם משווים אותה לאחרים או לרמת עזרה שיש לכם בראש שצריך לעזור והיא לא מתאימה לזה?

לא אומרת שהיא לא צריכה לעזור בבית, אבל לי בתור מתבגרת היה מאוד קשה לעמוד ברף של הציפייהלעזרה של אמא שלי והצד שלה במשפחה, כי הרף שם באמת מאוד גבוה וממש לא התאים לי. אצלם היה מקובל שלא עוצרים ביום שישי גם אם גמרנו להכין שבת, מחפשים מה עוד להכין (ברמת היש כבר שלוש מנות בשרי ו7 תוספות, וכמובן חלות ועוגות וכל המסביב, אבל יש עוד שעתיים עד שבת אז מה עוד אפשר להכין) והיה להם נורא קשה לקבל אותי ואת אחים שלי שלא אוהבים לעבוד "סתם" (להרגשתנו) ואמא שלי היתה מקבלת פעם המון תלונות עלינו על זה שאנחנו גם יושבים ביום שישי ולא רק עוזרים. ובאמת עם השנים שהתבגרתי למדתי לקחת את המקום שלי בעזרה בבית ומה שמתאים לי ועדיין יעזור מאוד, ואני מאמינה שגם לה זה יקרה עם הזמן.

מוסיפה, שכתבת פה שבעיקר מפריעה לך זה שהיא לכאורה לא רואה את האחרים והצורך שלהם, וזה מאוד נפוץ למתבגרים, שעסוקים בעצמם והחוויה האישית שלהם, ולא שמים לב שגם למבוגרים יש קשיים וצרכים, וזה עובר בדר"כ כשמתבגרים (זה חלק מתהליך ההתבגרות, שהיא בהתחלה שלו)

למרות שלדעתי זה תמיד היה שם

אני לא מדברת שלא עושה מה שדרושים

כי  אנחנו דווקא לא כאלו שלדעתי דורשים הרבה מהילדים בכלל

מדברת על סיטואציות שכולם שם רואים ועוזרים

והיא פשוט לא אתנו

יש אנשים שזורם להם לעזור מעצמם, שרואים כיור מלא בכלים בבית של דודים ויתחילו לשטוף כי סתם ככה, ויש אנשים שלא. יש אנשים שעד שלא יגידו להם הכיור מלא אתם יכולים לשטוף לא ישימו לב בכלל. לא מכוונה רעה, הם באמת לא רואים את הדברים האלה או שהם לא מפריעים להם. אם היא כזאת ואתם והסביבה אנשים מהסוג הראשון יווצרו המון מתחים, כי אתם מצפים ממנה למשהו שהיא לא מסוגלת אליו עדיין (זה לרוב מתפתח עם השנים אצל אנשים, אני הייתי כזאת והתפתח אצלי לאט לאט עם השנים, אבל זה היה ממש תהליך). זה לא שהיא מתעלמת בכוונה מהשקיות או המזוודות, היא פשוט לא חושבת על זה. לא בראש שלה שאם הגיעו מקניות יש שקיות שצריך לסחוב ולפרוק, לא מכוונה רעה, היא באמת לא שמה לב. היא לא רואה את הדברים האלה, כמו שיש אנשים שיראו כתם פצפון על הרצפה ויתחרפנו, ואנשים שיראו בלגן מפוזר בכל הבית ולא ישימו לב בכלל. אז אולי כן לדרוש ממנה יותר. להגיד לה במפורש, יש פה סל עם כביסה, את יכולה לתלות אותו? יש שקיות, את יכולה לבוא לעזור לפרוק אותם?

יא גכ לא תרוץ

זה יהיה על האש הכי נמוכה

ותסתלק מהר 

כדי שלא יפול עליה עוד

ואם שוב נבקש זה כבר יהיה "רק  ממני מבקשים"

זה יכול להיות קשור גם לגיל. היא לא תרצה לעזור כי אצלה בראש לישון/לדבר עם חברות/ לעשות כל דבר אחר חשוב יותר כי זה מה שיהא רוצה, והמטלות זה משהו של אחרים.

דבר אחר, זה ככה בכל סוג עזרה? אם תבקשי ממנה לשמור על האחים לה או להעסיק אותם היא גם תגיב ככה? ללכת להביא משהו למישהו? או שזה בעיקר בעזרה במטלות בית? תנסו אולי לרואת אם יש מטלות שקלות או כיפיות לה יותר ולתת לה אותם, וכמובן זה לא אומר שהיא לא תצטרך לעשות אף מטלה אחרת. תנסו להקל עליה, אבל לא לוותר לה לגמרי. אם אמתם לה לעשות משהו והיא לא סיימה תקראו לה שתגמור, אבל אם אתם יודעים שיש זמן שבאופן קבוע אין לה כוח אל תבקשו ממנה דווקא אז אלא בזמן אחר... מצד אחד תבינו אותה ומצד שני אל תוותרו לה, שתתרגל לעשות גם דברים שהיא לא אוהבת או קשים לה.

לגבי הרק ממני מבקשים, אין טעם לנסות להסביר לה שזה לא נכון כי זאת ההרגשה שלה, אבל אולי לנסות להגיד לה עכשיו ביקשתי ממך, תעשי את זה או פשוט להתעלם ולחזור על הבקשה.

את מצפה ממנה שתראה את האחר ומיוזמתה תעשה דברים,

מצד שני אתם עוזרים לה בפועל המון.

מציעה לחשוב הפוך:

לא לצפות שהיא תעשה משהו מתוך ראיית האחר,

כן לצפות שהיא תעשה פעולות שמסייעות לה.

אם היא רוצה להתארח, שתערוך שולחן אצל המארחים

אם היא רוצה לאכול, שתעלה קניות

אם היא רוצה לשתות בכוסות נקיות, שתעשה כלים.

מתוך היפוך הציפיות יש סיכוי שהיא תצליח לפתח ראייה של התחשבות באחר, אבל אני לא חושבת שזה צריך להיות הפוקוס כרגע.

תשנו פאזה ברמה משפחתית

אמרת שגם הקטן יותר נראה דומה לה בהתנהגות הזו

ואם אתם לא דורשים אז הם לא לומדים

יש כל מיני שיטות, מטלה לשבוע שאחראי עליה, יום בשבוע שכולם עובדים יחד, חלוקה לימים ומשימות שונות. מן הסתם צריך להתחשב בעומס הלימודי. ואפשר גם להתחשב בהעדפות אישיות מה אתה מעדיף? כלים/לזרוק זבל? וכו'

וגם לפרגן. על כל דבר קטן שהיא עושה "איזה נעים שהחדר שלך מסודר ככה". להאיר את החיובי. להעצים את המקומות שהיא כן משתתפת. לחפש את זה! באופן כללי את כולם. סיימתם להעלות את הקניות: "וואי תודה רבה, הייתי עייפה כבר ממש ותיקתקנו את זה בצ'ק ביחד".

בהצלחה

ילדי קשב וריכוז נוטים לראות את העולם בשחור-לבן, שונאים להתנצל, בטוחים שהם צודקים...

וההרגשה הזו של העומס מטלות. שכמה דברים זה כבר "הכל עלי".

וגם הפרוייקט עד שתיים בלילה ערב לפני - סטודנטים עם קשב וריכוז דוחים עבודות עד הרגע האחרון, מתקשים לעבוד לפני. האדרנלין של הלחץ עוזר להם להשלים את המשימה.

כי אם זה הכיוון, אז שווה להתייעץ עם מומחה לתחום.

כי יש לה ראש מאוד טוב

היא לא מתאמצת מדי בלימודים

זורמת עם זה

וטוב לה עם מה שמקבלת

למרות שבעוד טיפה מאמץ הייתה מקבלתץ יותר

מכירה מומחים לתחום?

היא חכמה אז זה לא בולט, אבל העובדה שהיא לא משקיעה אפילו בשביל לקבל יותר מראה שכנראה לא כיף לה לשבת וללמוד.

דרך אגב, הרבה ממה שכתבתי קודם מתבסס על ניסיון אישי שלי ושל האחים שלי, שבאמת לחלקנו יש הפרעות קשב וריכוז... לא חשבתי אף פעם שקשור, אבל יש מצב

מסתדרת בלימודים, אבל שזה מקשה בתחומים אחרים.

ילדי קשב וריכוז מקבלים הדרכה גם בתחום החברתי, הרגשי וכו'

(לפעמים אפילו טיפול תרופתי על רקע חברתי! לא אומרת שזה המקרה, אבל כן כדאי לברר על אסטרטגיות לתכנון זמן והתנהלות).

לא מכירה מומחה לגיל הזה, בטח יש כאן נשים שיוכלו להמליץ

היא בת ובגיל הזה  קשה קצת לאמוד את הענין

אם משחקת בחברה או עומדת מהצד

השאלה איך היתה כשהיתה קטנה

שיחקה בחבל?

רצה עם חברות?

לדברים שהיא אוהבת היא כן מתאמצת??

גם לימודים לפרויקט. אם אין לך אנרגיה אתה צריכה עזרה מהסובבים אותך לביצוע הפעולה

בנוסף יכול להיות שנובע מקשיים בקשה וריכוז

שיכולים להתבטא בחוסר יכולת של הערכת המצב

מבחינתם להוריד כביסה זה ערמה מטורפת שרי אפשר לעמוד בה.

לגהץ אם לא הורגלו בכך גם

וגם לימודים לפעמים נראים להם הר לא עביר.

זא כל משימה שלא בצק ליסט משימות שלהם קשות מאוד

ואגב כן זה גם יכול להיות מאפיין של גיל ההתבגרות.

בהחלט.

השאלה איך היתה כל השנים

אם זה משהו חדש או שתמיד היתה ככה

יש ילדים שבגיל קטן לא הסכימו לאסוף צעצוע מהרצפה ובגיל בוגר יהיו מהעוזרים הראשיים אכפתיים קשובים מרגישים

או כאלו שאספו ובגיל ההתבגרות יהיו הכי איגואסיטים שיש 

בקיצור השאלה איך היה תמיד

בקשר לחברה יש אנשים במרכז והסיבה היא לא בגלל שהם מהעוזרים הראשים.

כמו שיש טובי לב וחרוצים שלא יהיו במרכז החברה.

יש פה 2 דברים שהייתי בודקת - חולשה מוטורית/ חוסר אנרגיה

וקיים בקשב וריכוז

אגב הם יכולים להיות תלמידים טובים ואולי אפילו מצוינים.

במשימות שהתבקשו לעשות.

אך השאלה הגדולה היא איך הם בהגדלת ראש... שעם הגיל לפעמים חייבים כי החומר הופך לפחות טפחות טכני.

השאלה אם אפשר לברר נקודה כזו.

אצל בנים למשל בגיל הזה אם הם בישיבה לומדים גמרא. זה יכול מאוד לבלוט הנקודה הזו של הבנת הסוגיה הפשוטה או הבנה לעומק להגדלת הראש

עוד נקודה אצל בנים שהם לרוב באיזשהוא שלב נדרשים לצאת מהבית (ישיבה/צבא) ובגיל הזה לרוב חייבים לפתח עצמאות ולהתאמץ ולעשות משימות ובקיצור לגדול אישיותית וגם הסביבה המשותפת מבגרת ומשפיעה.

אצל בנות. העבודה יותר קשה. הן בבית ולכן אולי מרגישות שהעומס נופל עליהם יותר מאחרים 

גם משימות של הבית אצל כל אחת מתפרשות אחרות ואין סביבה משותפת לעשיית משימות.

כל אחת חוזרת לביתה.

תהליך "הגדילה" אצל בנות לדעתי יותר מורכב

ופה כן חייבים לשים את הדגש אבל בזהירות מתבקשת כדי לא ליצור מוקשים בדרך אל הילדה שלא תפתח אנטי.

זה די ללכת על ביצים.

אבל אחרי שמוודאים שלא מדובר בחולשה או בקשיים ריכוז 

אז הייתי עוברת לחשוב על האופי ופיתוח האישיות.

ואז יש כל מיני דברים שאפשר לטפל בהם בגיל הזה
 

לא קיבלנו תלונות מהצוות החינוכי בכל השנים

וגם לא ההיתה נראית לי חלשה מוטורית

סתם לא רוצה להתאמץ מדי

אין כאלו שבאופי שלהם פחות רואים את החברה?

זה מיד אמור להתחבר להפרת קשב שאולי קיימת?

ולימודים - בגיל היסודי מאוד קל לבצע משימות ולא להגדיל ראש

בטח שיש כאלו שפחות רואים את החברה.

וזה נובע מאיגואיסטיות.

או שחושבים שזה נובע מזה

וזה נובע מקשיים בריכוז

או מחולשה

או גם וגם וגם.

אגב בקשר ללימודים כשלבמאדם יש קשיים בריכוז ונניל הכי חשוב לו דבר ראשון להצליח בלימודים הוא הכי מרוכז בזה.וגם לרוב יצליח (קשיים לא אומר חוסר חכמה)

את כל השאר הוא פשוט לא יראה

ולא רק שלא יראה

הוא מרוקן מאנרגיות שהוא התאמץ לאסוף 

בשביל המשימה הראשית שהיא לימודים

כל השאר יראה לו הר לא עביר

באמת יהיה קשה מאוד לביצוע

וקבלת ביקורת - זה הרבה תלוי אופי.

אני כבר בשלב אחר בהורות ,אני סבתא.

צריך לבחור את המלחמות.

צריך שיח.

לקבוע זמני איכות איתה.לשוחח איתה.

אם את צריכה להכין איתך עבודה.היא צריכה לעמוד בלו"ז שלך.

אם לכל ילד במשפחה ,יש מטלה .

צריך להבהיר לה שזה תפקידה .

לא תגהץ בגדים .תלך עם בגדים מקומטים.

ילד בכל גיל צריך לקחת אחריות.בהתאם לשלב ההתפתחות שלו .

בוודאי בגיל התבגרות.

עם סייג קל

שבכא כן צריך להבין מאיפה נובע הקושי של הילד

לא תמיד ללכת ראש בראש עוזר

אבל מסכימה שלכל ילד חייב להיות תפקיד.

תפקיד ברור וידוע מראש

ובשאר המטלות מתחלקים כמו כולם.

בת בבית היא אמורה לראות שכולם עושים היא חיה בבית זה לא חידוש

אן זה היה בן אולי היה מקום להגיד שהוא מרגיש עומס ולא יודע מה מתרחש בהעדרו 

א. נשמע לי שכשמרגילים לשותפות בבית- שזה אומר בעיני גם לפעמים לדרוש מקטנים.גם כשלא בא להם.

ואם ילד עושה מינימום כדי לסמן וי- אני עוצרת אותו ומסבירה לו שלא לזה התכוונתי..שאני לא מחפשת את המעשה עצמו..אלא רוצה שהזמילמד אותו להרגיש חלק מהבית, לקחת אחריות, להיות אכפתי..שואלת אותו איך היה מרגיש אם חבר היה עוזר לו ככה ב'לעשות טובה- וזהו...

לא דוקא רק באותה הסיטואציה אבל מייצרת שיחות על הנושא שוב ושוב ושוב

וגם מבקשת מעשים שוב ושוב כי לדעתי רק ככה זה מוטמע.

גם בגיל בוגר יותר בעיני היתי מדברת בסיטואציה מתאימה ומשתפת בתחושה שלי ומסבירה כמה בחיים אנחנו צריכים את היכולת לראות את הסביבה ולעשות עבור..וכמה על ידי לתרגל את זה בבית ככה אנחנו רוכשים את היכולת הזאת וכמה זה מעצמם אותנו..

לא כביקורת.. לא במילים שאמרתי..אבל כן מציפה את זה בצורה ישירה..

וגם כן משבצת גם אותה בתור ויות של כולם

אפשר גם לכבד אותה ולאפשר לה בחירה בין כמה סוגי עזרה..

גם אני הייתי ככה בגילה.

למה?

כי פינקו אותי והרגילו אותי לטוב ועל כך אני באה בטענות להוריי שעשו לי עוול. היה לי מאוד קשה בהקמת המשפחה כי לא גדלתי כמו חברות שלי ולא עשיתי מטלות בית. וכשכן רצו שאעשה זה היה מאוחר מידי ושם עיקמתי פרצוף. והיה לי קשה בשירות לאומי ונגעלתי לשטוף כלים ורצפה.

המצב לא מאוד קיצוני כמו אצלך אבל זה מאוד מזכיר. אם אמא שלי הייתה חוזרת עם שקיות כבדות כן הייתי עוזרת כי ריחמתי עליה. אבל היא עצמה נתנה לי את הקלות כי פחדה עלי שאני עדינה מידי..

היום יש לי ילדה שמזכירה אותי וזה פוגש אותי במקום לא טוב כי זה שם לי מראה לפרצוף. כמה הייתי עצלנית ועייפה. משהו שעד היום אני נלחמת בו.

כלומר גם אם זה לא להגדיל ראש אלא לראות מסביב מי צריך מה-

ב"ה אני מאוד משתדלת להיות בנאדם שעוזר לאחרים ורואה סביבו ואני חושבת שאם תשאלי בסביבה שלי יגידו לך שאני חרוצה ושמחה לעזור,

אבל בתור ילדה ונערה היה קשה לי ברמותתת לראות מה צריך בבית מסביבי.

זה היה ספציפית במשימות בבית- כי כן הייתי רגישה לרגשות של אחרים וקולטת סיטואציות, אבל איכשהו בהקשר של משימות של בית היה לי קשה ברמות להבין מה רוצים ממני

אולי כי הרבה פעמים חשבתי משהו אחד והתברר שאמא שלי רוצה משהו אחר

ממש זוכרת הרבה סיטואציות שהייתי מציעה לאמא שלי לשמור על הקטנים במקומה- והיא כועסת עלי שאני רק רוצה לסמן וי כי איך אני לא רואה שלא מתאים עכשיו כי היא עוזרת להם בש"ב ווטאבר

אבל בפעמים אחרות הייתה כועסת עלי שאני לא מציעה - ובעיני זו הייתה בדיוקק אותה סיטואציה!!

עכשיו אני מבינה שבתור אמא היה נורא ברור לאמא שלי ההבדל בין הסיטואציות ונורא ברור לה מתי צריך עזרה ומתי לא

אבל בתור ילדה ונערה באמת באמת לא הצלחתי להבין מה ההבדל ומה רוצים מחיי

והיה לי מאוד קשה להבין מסביב מה נדרש- פשוט קיבלתי הרגשה שזה מין עולם שאני לא מבינה בו

ומתישהו התקבעתי על לשטוף כלים- לא כי אהבתי את זה, פשוט כי זה היה הדבר היחיד שהצלחתי להבין ישירות שכלים בכיור = לשטוף כלים גם אם לא אמרו לי

ואז זה נהיה העזרה הקבועה שלי

חחח חפרתי אבל אולי הבת שלך מרגישה שהיא לא מבינה בדברים האלה ולא סומכת על האינטואיציות שלה בתחום הזה?

וגם- לי היה ממש קשה שאחרי שאני שוטפת כיור שלם כועסים עלי שלא ניקיתי אותו עד הסוף 

וזה ספציפית מגעיל אותי ברמה שעד היום רק בעלי עושה את זה... 

אז חשבו שזה עצלנות אבל באמת הגעיל אותי וזה ככה עד היום

אז תכל'ס- לי במקומה היה עוזר גם הגדרה מאוווד ברורה של המשימה- ולא לצפות להגדיל ראש, לפחות בהתחלה

וגם ליצור חוויה חיובית- של לראות ולפרגן כשאת עוזרת ולא לרדת על מה שלא...

אני זוכרת הרבה פעמים בתור נערה סיטואציות שבהן כולם עוזרים ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

אני זוכרת את זה בעיקר בסיום של אירועים משפחתיים גדולים יחסית, שיש המון בלגן והרבה צורך בעזרה, וכולם שותפים ועוזרים, ואני מסתובבת בין כולם, לא רוצה להתחמק מעבודה, אבל גם באמת לא יודעת איך משתלטים על כל הבלגן, ולא באמת יודעת ממה מתחילים או מה עושים.

הכי שמחתי כשראיתי מטאטא פנוי, כי זו היתה משימה יחסית ברורה ומוגדרת, וככה הרגשתי שאני גם שותפה.

אני זוכרת גם איך כשהיינו מתארחים אצל סבא וסבתא שלי, אמא שלי ממש נתנה לנו הוראות מדויקות איך לעזור, וזה באמת גרם לכולנו להיות שותפים. כי 'לפנות שולחן' היה נשמע מורכב וגדול עלי, אבל כשאני יודעת שאני רק צריכה להעביר את הדברים מהשולחן למטבח, ושם כבר סבתא שלי תגיד מה לעשות עם כל דבר, או שאני אניח על השולחן במטבח והיא כבר תסדר - זה כבר משהו מוגדר וקל יותר ליישום.

בקיצור - באמת לפעמים כמבוגרים לנו מאד ברור מה צריך לעשות בתוך הסיטואציה. אבל כנערה צעירה - זו צפייה גדולה מידי לצפות שהיא תראה ותבין מה צריך לעשות. יכול להיות שלפעמים צריך ממש הכוונה מדויקת.

שהייתה לי בדיוק אחות כזאת.. לא עוזרת בכלום.. ואם מבקשים ממנה הייתה צורחת פשוט. עד שהתייאשו. הייתה חיה לעצמה, לא רגישה בכלל לשאר האנשים בבית. וזה היה מאז גיל קטן אצלה כולל גיל ההתבגרות ועד שהתחתנה.

היום היא לב זהב פשוט, עוזרת מאד,אכפתית מאד. רגישה לאחרים. באה להורים שכבר ניהיו מבוגרים ומנקה אצלם. עוזרת לשאר האחים בזמן משברים, לידות וכו'. החיים העבירו אותה מסע, היא השתנתה לטובה מאד. לדעתי יש דברים שלוקח זמן שיטפטפו. ואחר כך יש את הבשלות וזה יוצא החוצה

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

אם זה יותר עמוק בחורף אז לסקי בחרמון

להביא עוזרת לניקיון רציני

לקנות מצעים חדשים, מגבות, שוקולדים

לקנות בלוני הליום ועוד קישוטים

להזמין אוכל שווה הביתה

ולחגוג

אפשר לשלב בו גם אטרקציה כמו חדר בריחה או סדנת יצירה.

רוצה עוד

שולחת לבעלי אחר כך

ורק בחוץ

צלילה

כדור פורח/צניחה חופשית

קייאקים

טרקטרונים + פיקניק

יש לי משהו שעשיתי אבל זה יהיה אאוטינג רציני אז אם את רוצה באישי- בכיף.

סיור סאגווי, יש גם סיורים על הים

רכיבה על סוסים (כנל יש גם על הים)

טיול אופניים בבנימינה

בריכה פרטית

שלוקחים יומית, לא בלילה.

בבוקר אפילו.

עם ג'קוזי ומפנק.

חושבת שזה של דתיים ככה שזה מיועד ממש לפתרונות כאלה ולא חדרים לפי שעות שלא נעים באווירה...

אבל אני היתי עושה יום טיול מאורגן. כשהילדים במסגרות ועוד קצת בייביסיטר עד הערב.

בוקר פותחים באיזה בית קפה.

אחרי זה לסגור מראש איזה סדנא שאוהבים / מסז'/ אמבטיית קרח / רכיבה על סוסים

כל רעיון אחר שבסגנון שלכם..

ואז איזה סיבוב בשוק מגניב באזור, מחנה יהודה בירושלים או הכרמל בתל אביב וכזה..

ואז מסעדה ארוחת צהריים. אפשר גם קפיצה לים נגיד לשבת קצת.

אנחנו עשינו את זה ועד היום זוכרים את זה כחויה הכי טובה שהיתה לנו. יותר מכל נופש.

ואם את בקטע של אקסטרים - אז עשינו צניחה חופשית יחד וזה גם חויה בלתי נשכחת.

יש שם מסעדות מהממות, יש שם מקומות שמרגישים כמו חול, אם את בקטע של אקסטרים אפשר לעשות איזה משהו ואחכ ללכת למסעדה טובה, תלוי מה את רוצה, שופינג, אוכל, חוויות..?

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

מיותר

סתם עולה כסף

מלא התעסקות

אף פעם לא עובד כמו שצריך, תמיד עושה בעיות..

בחיים לא חסך ..

אם היה אפשר מרחוק היה אפשר אבל זה לא שזה עזר לרופא *לבדוק* את הילד מרחוק

בחיים זה לא עבד וניסינו מלא פעמים לאוזניים גרון נשימה ומה לא..

אותי מזה...

משתגעת מהעניין שכל ההפתעות קורות בלילה

וכל פעם זה ריצה למיון כי הרופאים בטלפונים רוצים לכסת"ח

על עצמי, בדיקת גרון בשעות הערב, ישר הרופא און ליין אמר שזה דלקת גרון וקיבלתי מרשם לאנטיביוטיקה, על הבוקר בעלי קנה.

לקטנה שלי קצת קשה לי להשתמש בזה, כי אני מרגישה שהיא חייבת בדיקה של רופא באופן ספציפי, אבל אם יהיה צריך, אני אשתמש

קניתי את זה לפני טיסה של 3 חודשים לחו"ל

תכלס לא הייתי צריכה את זה שם ב"ה

אח"כ השתמשתי פעמיים בארץ עבד מעולה

ממש בקלות התפעול ורופאים נעימים

אבל לא יןדעת אם הייתי קונה את זה אם לא הייתה את הטיסה

ממליצה ממש ממש!

הציל אותי, את בעלי ואת הילדים מלא פעמים מלצאת בלילה לרופא תורן/לחכות לבוקר/סופי שבוע לרופא שבינתיים הילד צורח.

לא יכולה לספור את כמות הפעמים שעזר עם האוזניים של הילדים.

פחות מומלץ לבדוק ראות.

אבל אוזניים וגרון עבד מצויין.

אם הילדים הייתי צריכה את העזרה של בעלי שאחד יחזיק ואחד בודק.

*** אני עם מכשיר חדש שאיכשהו המייל שאני כבר לא משתמשת בו נכנס להגדרות.

הניק החדש יותר שלי שמור במייל אחר ולא זכרתי סיסמה.

מוזר לכתוב שוב מפה

ולא היה לי בו צורך מאז. כן היו חולים והצלחנו לקבוע תור לרופא

קניתי אחרי כמה פעמים שביאר פתאום כאבו האוזניים ועוד..

אז אולי זה סגולה..

בכל מקרה שמעתי המון המלצות..

לא יודעת אם הייתי אומרת במקום מיון אבל כן במקום רופא, לפחות במקום רופא כשאין תור זמין.

האמת שהשתמשנו מלא פעמים וברוב המקרים לא הלכנו לרופא אחכ בכלל.

אחרי כמה פעמים זה כבר לא מסובך לבדוק וזה אחד הדברים הכי משתלמים שקנינו, ממליצה לכל מי שיש לו ילדים.

קודם כל בשביל למדוד חום,

הרבהההה יותר פשוט מאשר לדחוף לילד חולה ועצבני מדחום לפה.

חוץ מזה, בעלי השתמש כמה פעמים כתחליף לביקור אצל הרופא.

גם לילדים וגם לעצמו.

זכור לי פעם אחת כשלבעלי היה כאב גרון מאוד חזק והיה בבית אנטיביוטיקה מדלקות גרון קודמות

הוא חשש לקחת ואז אחרי ביקור אונליין בטייטו קיבל מרשם לאנטיביוטיקה והתחיל לקחת מיד.

זה היה ממש משמעותי (אני לא זוכרת אם זה היה סופ"ש אבל תור אצל רופא פיזי לא היה זמין ביומיים שלאחר מכן).

אני אישית קצת פחות מתחברת ולא ניסיתי ביקור רופא דרך הטייטו.

ממש בתוך הטייטו? איך עושים את זה?

זה המכשיר שלנו יש

https://tytocare.com/lp/il-general/

המכשיר עצמו מודד חום, בלי האביזרים הנלווים.

האמת השימוש היחיד שלי בו חחח. רק בעלי השתמש באביזרים.

יש דברים שאני מרגישה שצריך רופא פיזי, להרגיש את הילד.

אבל הרבה פעמים רק צריך מרשם או לשלול משהו והמרפאה לא נוחה או לא זמינה. אנחנו משתמשים פעמים בודדות בשנה, אבל בסך הכל כבר השתמשנו כ15 פעמים.

לא רוצה להעיק אז לא עונה אחת אחת.....

@ואילו פינו@יהלום נוצץ@דיאן ד.@יראת גאולה

@עלמא22@אמא לאוצר❤@ברונזה@אנונימית מאושרת@התייעצות הריון

אני רואה שהרוב כן מרוצות

בישוב שלנו אין לי קופ"ח והרופא של היישוב לא תמיד זמין כך שהרבה פעמים אני מוצאת את עצמי במיון רק בשביל שיאשרו לי דלקת באוזן וכד'....

אני עכשיו רואה שזה לא כזה יקר, אז חושבת שאזמין, גם אם זה יחסוך לי פעמיים/3 בשנה זה כבר שווה

תודה רבה לכן!!!

שלא נראה שיש לי דלקת גרון.

סבלתי ממש אז הלכתי אח''כ לרופא פיזי והוא אמר דלקת חריפה ברורה בלי משטח אפילו.

מאז אני בתהיה עד כמה הטייטו יעיל וכמה אפשר לסמוך עליו.

שהטיפול המונע לא מספיק טוב

כדאי לכם לחזור לרופא ריאות

וללכת אליו קבוע עד שמשתפר

משאפים קיבל מכל הסוגים ולא עזר, אבל עדיין ממשיכים

אזניל קבוע מקבל

אין עוד משהו שלא ניסינו

סינגולייר גם לא עזר לו, אנהלציות במקום משאפים גם

אצלנו זה מה שגם ריפא לגמרי

עם אירובנט

ובמקום אזניל יכול להיות שמוקסיפן יותר טוב

היתה לנו תקופה בעבר עם מוקסיפן מניעתי

מוקסיפן מניעתי לא עזר בכלל בכלל עם אזניל זה ככה ככה

אבדוק על המי מלח 7% לא ניסיתי. יש לנו 3% וגם זה עושה לו ליחה סמיכה שגורם עוד יותר לחסימה

אירובנט גם אנהלציה גם משאפים יש לנו כי המשאף עם ריח לא נעים עבורו אז לא מסכים

במי מלח אמור לטפל בליחה

3% זה נמוך לבעיות בריאות

אבל מה שהכי חשוב זה ללכת באופן סדיר לרופא ריאות

הוא אמור לדאוג שההתקפים יהיו פחותים

היתה תקופה שהלכנו פעם בשבוע למרפאת ריאות בבית חולים עד שהמצב השתפר

יש הרבה מעבר מה לעשות

פיזיו לנשימה

שאיבת ליחה ועוד

אל תשארו עם זה לבד

לרפואה יש הרבה מה להציע

אנחנו מטופלים בבי"ח שיבא ועכשיו שיש התפרצות חזקה אני רוצה להגיע שהרופא יראה אותו בזמן אמת ואין תורים, התור שלנו שהיה מלכתחילה הוא לעוד כשבועיים עד אז הוא יסיים עם המחלה ונלך שהוא כבר בסדר ונושם טוב אז לא עשינו פה כלום.

רופא בקופה לא מבין בזה אז גם לא הולכת ומטפלת לבד בבית, רופא ריאות מתכתב איתי במייל בזמן אמת אבל זה לא כמו שהוא רואה ובודק אותו

לפני הרבה שנים

קובעים סדרת תורים פעם בשבוע

זה לא משנה אם הילד חולה או לא

עוקבים אחריו באופן רציף

ואם הוא לא חולה זה מעולה

ואם זה חוזר כל הזמן אז התורים יפלו גם על מחלה פעילה

פעם ראשונה שומעת על זה, ביקורים כאלה הכי יעילים כי הם עוקבים באופן רציף אחריו

כל פעם אצל אותו רופא?

גם המליצו ברונכו אבל כל רופא אומר לי משהו אחר אז לא יודעת אם זה נצרך בכלל

מרפאה שלמה עם צוות רופאים ואחיות

והיו שם הרבה מטופלים שהגיעו קבוע

את יכולה לשאול את הרופא ריאות שלך

הוא בטוח יודע

עשינו בזמנו ברונכוסקופיה והיא יצאה תקין

זה בדיוק מה שאני צריכה

כל הזמן אותו דבר וכל פעם מחדש אני מופתעת מהעוצמות של זה וכל פעם מפחיד אותי מחדש

שזה עושה לו מלא מלא ליחה ואז מגיע שיעול ליחתי שתקוע לו אז עברנו משיעול מצפצף ונבחני לשיעול טורדני של ליחה

זה הבעיה באנהלציה

היא מכייחת אותה

כשהליחה תקועה בריאות או בדרכי הנשימה

נהיה דלקת והתקף

אנשים שסדרה של זריקות B12 העלימה להם את האסתמה.

אני הייתי עם אסטמה, עם צרות אין סוף בנשימה, ממש מנע ממני לעשות דברים, בסוף רופא ריאות טוב, עם הרבה סבלנות לנסות את כל השילובים של משאפים וכדורים עד הטוב ביותר - הגעתי למצב ממש מאוזן, כמעט בלי התקפים, כושר טוב ובלי לפיד לזוז.

צריך סבלנות אבל זה אפשרי

חיבוק! איזה קשה זה...

האמת.שגם אנחנו היינו בסיפור הזה כשהבן שלי היה קטן, הדבר היחיד שעזר לנו בסוף היה שהלכנו לרפואה משלימה... גיסתי היא הומיאופתית, אז עשינו אצלה טיפול וזה מה שעזר...

מציעה לך לשקול גם. בהצלחה!

בכלל, חוץ מכסף (והרבה) שהלך לפח לא ראיתי שיפור- בעניין אחר. לכן סקפטית בנושא. מה גם שגם בזה צריך לעיתים להחליף תרופות עד שמגיעים למה שמתאים עבורו ואני ככ מותשת איתו שאין לי סבלנות גם לרוץ אחרי זה

אני טועה?

אני בכלל לא כזאת שמאמינה ברפואה משלימה וכל זה, אבל אחרי שראיתי כמה זה עזר לו, המשכתי עם הומיאופתיה גם למשהו אחר שנה לבת שלי, וגם שם ראינו ישועות..

זה נכון שזה הרבה כסף , אבל דווקא מבחינת התרוצצויות, אצלנו היא שולחת את זה לסופר פארם לידינו אז זה ממש סבבה...

תעשי מה שטוב לך

עייפתי ורק מלחשוב על התקופה הקרובה אני נכנסת לייאוש

הוא בקוצר נשימה?

או השיעול עצמו מטריף אותך?

כי אני דיברתי עם הרופא ריאות אמרתי לו שאני לא מסוגלת יותר. נגמר שיעול יש כמה ימי חסד ושוב חוזר הניגון

הוא אומר לי כל עוד הוא לא מצפצף אין מה לעשות

זה מערכת חיסונית חלשה שתופסת כל וירוס שזז.

גיהינום.

זה התקף אסתמה...רופא ריאות אומר שזה אסתמה בדרגת חומה קשה, רופא ילדים שראה אותו בזמן אמת אמר שזה סטרידור , רופא אחר אמר ברוכיוליטיס..

בנתיים הוא משתעל נבחני ושורק כל כמה שניות, בשינה זה בכלל בלתי אפשרי , בטניזול במינון הרגיל -3 כדורים לפי במשקל שלו לא עוזר לו בכלל ומינון כפול שאני נותנת עוזר אבל לא ממש גם, כמה כדורים גוף כזה קטן יכול לקחת?

אז כל פעם שאני שומעת שיעול הבטן מתכווצת ואני חסרת אונים, בלילה ממש בכיתי כי לא היה לי איך לעזור לו

רופא ילדים הקשיב לו בשיעול האחרון?

גם הבן שלי היה עם סטרידור בהתקף שיעול האחרון מלפני שבועיים.

תקחי אותו שיקשיבו לו.

ובאמת מאד מפחיד כמויות הכדורים. אוף אני כ"כ מבינה אותך

אני בחרדות מזה לוקחת ציפרלקס.

זה היה אחרי 4 ימים של בטניזול , 4 ימים של אזניל משאפים מלאים ולא היה שיפור אז הלכנו, אמר שהוא בהתקף סטרידור האמת שנבהל אבל אחכ ציין שאם הכדורים לא עוזרים לו אז להפסיק כי אין טעם לקחת סתם , וגם לא לקוחים יותר מ 3 ימים. (לנו רופא ריאות אמר 5 ימים - וגם זה עוזר לשעה שעתיים והכל חוזר אז מה עשינו פה) אמר שהוא לא מצפצף אבל השיעול כן היה נשמע ככזה

אחרי כמה ימים עבר לו ליומיים , ואז התחיל שוב ככל שעברו הימים זה החמיר עד אתמול שכבר התפוצץ הכל

אולי להחליף רופא ריאות

חייב למצוא פתרון.

אמרו שאין ככ מה לעשות עם זה ועם הגיל זה ישתפר, שלחו לבדיקות סיטי וברונכוסקופיה אבל גם עושים רק בקיץ את הבדיקה לא בתקופות כאלה שהם הכי דליקים

קשוח