או תפנה 2-3 דברים מהשקיות מקסימום

או תוריד 3 גרביים מהחבל

ותברח שוב

ואם שוב נבקש כבר יגיעו צעקות שרק ממנה מבקשים הכל

האמת מביך לספר את הרמה 

אבל אני לפעמים מתביישת מעצמי שהיא ככה

ג בארועים משפחתיים

ארוחים וכו

אף פעם לא תקום לעזור

איכשהו תתחמק

וזה כן יבלוט

ואיך היא עם גבולות באופן כללי?

ואיך הקשר שלה איתכם ועם המשפחה בכלל?

אני חושבת שהייתי פונה להדרכת הורים.

יכול לעשות לכם רק טוב.

ילדים ומבוגרים שמתמקדים בעשיה יותר ספציפית

שהם רואים עניין בה

כנראה היא לא רואה עניין בעשיית מלאכות בית

גם לי יש ילד שכמעט ולא יעשה מעצמו דברים בבית ולא בהכרח יעשה כשיבקשו ממנו

אני לא רואה בזה אגואיסטיות ולא מצפה ממנו בדיפולט לעזרה ועשייה

כשאני רוצה שהוא יהיה שותף

אני מציעה לו לעשות דברים שהוא טוב בהם/ אוהב אותם כדי שהוא ירגיש חלק וישמח בעשייה 

להושיט יד לקחת שקית כשיורדים עם הרבה דברים זה לא מלאכת בית

זה לדעתי לראות את האחר

מה את מציעה לו?

דווקא מענין

ניסיתי לחשוב אבל סהכ הכל בסוף קשור לבית

קחי חמש שקיות ותסדרי בארונות

אח"כ אפשר לפרגן ולהגיד שזה עזר

זה ממש מורכב

הרי רוב המבוגרים מתקשים בזה

אחרת לא היו כ"כ הרבה בעיות זוגיות

אין מה לצפות מילד בן 15 שזה יהיה המבט שלו

יש תחומים שהוא יותר אוהב

לטפל בילדים

להתעסק עם אוכל

לעשות סידורים

לעזור עזרה קצרה

אז אני מבקשת ממנו

להעסיק את אחיו הקטן

להגיש ולפנות מהשולחן

ללכת לקנות/ להביא דברים

להרים משהו כבד

באיך הדברים מתנהלים ולהתייעץ גם איתה על מה אפשר לעשות.

למשל אנחנו רוצים שיהיו לנו בגדים נקיים ללבוש.

האם היא מסכימה עם זה?

אם כן אפשר להתקדם. אם לא, בוודאי שהיא לא תראה ערך בלהוריד בגדים מהחבל.

אם היא מסכימה שצריך בגדים נקיים אפשר לפרוס את כמות העבודה וסוג העבודה שזה דורש ולשאול איך היא חושבת שזה הוגן לחלק את זה.

אם היא לא חשובת שצריל לחלק הוגן, להסביר לה שאם כל אחד לא יעשה, אז שום דבר לא יקרה. (דילמת האסירים למעשה)

לילדים שלי אני אומרת "לשבור את השורה" אם אחד לא משתף פעולה. כל האחרים צריכים לעשות מעט יותר ומרגישים פראיירים ואז כם הם עושים פחות, ואז לא נעשה.

(ובאמת לא לעשות)

אפשר לשתף אותה גם באיך התגובות שלה גורמות לכם להרגיש. או לשאול אותה איך לדעתה התגובות שלה גורמות לכם להרגיש.

האם בדברים אחרים היא חרוצה או שגם בדברים אחרים היא עושה את המינימום?

אם היא באופן כללי לא מצליחה לגייס את עצמה, כדאי לבדוק קשב וריכוז.

אם היא כבר מאובחנת, אז טיפול קוגפאן יכול לסייע, אבל תמיד היא צריכה לדעת למה זה טוב לה להתאמץ, איפה זה משרת אותה בסוף.

לדעתי זה סוג של אופי, גם לי מאוד קשה עם זה. 

לדעתי פשוט רגישים מאוד ובאמת בחוויה שלה עמוס לה. 

מודה שלי קשה עם זה כ אני הפוכה ממנו בקטע הזה ממש. 

אני לא מוצרת ולקראת שבת יש רשימה והוא צריך לעשות משם כמה דברים לפי איל שחילקו, בכל זאת הרבה פעמים אחים שלו מגבים אותו כי רוצים לסיים, ועדיין בחוויה שלו הוא עשה הכי הרבה, לפעמים אני חושבת שהוא צוחק מרוב שזה אבסורד 

תנסי לשבת איתה בנחת על עוגה שווה ולהגיד לה שחשוב לך שתהיה חלק ומה יכול לעזור להל, איזה תפקידים יותר קלים לה, מצי נוח לה לעשות אותם וכו, תפקידים שהם שלה לגמרי כמו לפזר את הכביסה שלה, להחליף מצעים וכאלה לא הייתי עושנ

אני לא מצליחה להבין איך בחברה

היא כן די במרכז

ואם יגידו לי ששם היא מתנהלת אחרת

תהיה לי הפתעה

שלא תגדל להיות אגואסטית לעצמה

ובחברה

אחכ תגיע לגיל שתהיה חייבת לעשות

ואיך זה יראה?

אולי כן לעצמה תעשה הכל

אבל אני חוששת

ובכא זה גם לא נראה טוב

אחים שלה מסתכלים וזה מפריע לכולם לדעתי

רק לא אומרים

תראי, באידאל אני חושבת שאם לא רוצה לא צריך (בהרגשה טובה, לא לתת לה הרגשה רעה)

ויש דברים שלומדים רק כשיוצאים מהבית..

אני כן חושבת שצריך לעשות שיחה ולנסות לראות מה יכול להקל עליה.

אני מבינה אותך, זה ממש מחרפן לראות את זה מהצד. אבל כמו שאמרתי, אני כן משתדלת להאמין שבאמת בהרגשה שלו זה עמוס, במיוחד לקראת שבת, או במוצאי שבת שיש הרבה משימות זה מציף ועושה רצון לברוח.

לא לעשות בשבילה דברים שיכולה לעשות לעצמה לבד.

ואני לאחרונה הבאתי שוקולד שווה לאחד הילדים אחרי שעזר במיוחד לארגן אחרי אירוח וזה כן היה לי חשוב שישמעו בקול שמעריכים אותו

על הקרש גיהוץ שצריכה במקרה

ולהודיע לי אני חייבת למחר

בזמן שבנות בגיל שלה אחראיות על ערימה שלה 

או כשצריכה עזרה בלימודים היא תתן הרגשה שאני חייבת לשבת איתה על פריקט עד 2 בלילה

ווהיא לא אמורה לבקש או להגיד תודה

רק להודיע

ואני כמובן ברור שרוצה לעזור לה שתצליח

אבל מי ירצה לעזור לבחורה שלא מכירה בטובה?

כאילו מהצד אולי בגלל שאני ככ הורגלתי אחרצ

\זה מאוד צורם לי

אבל אולי זה לא כזה קיצוני

אין לי הצעות קונקרטיות. אם את מנסה לדבר איתה על זה, לכל הפחות על איך *מבקשים * עזרה ולא רק מודיעים שצריך אותה, זה לא עוזר?

ביקורת

זה מיד תגובת נגד למה היא כן בסדר

ושלא ננסה ללמד אותה איך מתנהגים

נשמעת דעתנית וביקורתית

אצלנו לכולם פה יש הרבה מזה

אלו תכונות יותר טובות מאשר רעות

צריך לדעת לתקשר בצורה נכונה

לא ללמד איך 'לבקש עזרה' אלא להגיב בצורה נכונה לכל סיטואציה

ללמוד מכל סיטואציה למקרה הבא לדייק את התגובות 

את יכולה להגיד לה שתגהץ לבד

אם היא לא יודעת אפשר להראות לה

כנ"ל עם ההרגשה עם הפרויקט

ממש לא חייבים לעזור בלי גבולות

בעיניי את המבוגר האחראי

את אמורה לכוון אותה לדרך הנכונה

שבפרויקט היא כן צריכה את העזרה כרגע

ושבלי עזרה היא תשבר ולא תצליח כמו שרוצה

ולא מסוגלת לעמוד מנגד

אבל כן מפריע לי שזה ברור מאליו

במיחד "בהוראות" שמקבלים ממנה

מקבלת את ההוראות

זה הצד שלך

לבחור אם לקבל או לא

עזרה אפשר לתת

אבל בתנאים שלך

אומרת לא כביקורת אלא כהצעה להסתכלות

נשמע שהיא מניעה ומובילה אותך ואולי את קצת חוששת ממנה מהתגובות שלה

שם לדעתי צריכה להיות העבודה שלך

להפסיק לפחד ממנה

אבל כואב לי בשבילה שתגדל ככה כלפי החברה

וגם בזוגיות

מבחינתי זה התנהלות לא נעימה לסובב 

יש מעלות וחסרונות

גם הילדים/ המבוגרים שעושים בכיף ונדיבים עם השני

יש להם חסרונות שפחות נעימים לחברה/ לזוגיות

כהורים יש לכם יכולת כלשהי להשפיע על ההתנהלות שלה

אבל לא לשנות את המהות

היא תצטרך לסלול את דרכה כמבוגרת עם יתרונות אחרים כדי לכסות על החסרונות שלה

או לעשות שינוי

בכל מקרה זו הדרך שלה באחריות שלה ופחות קשור אליכם 

ש @oo הציעה שאת עצמך תפסיקי לשתף פעולה עם ההתנהגות הלא נעימה.

היא ולא אמרה 'עכשיו תכנסו בה ותהיו נוקשים עד שהיא תמלא את כל המשימות',

אבל בתקשורת הבינאישית שלכן, כשהיא 'מנחיתה' עלייך משימות, תפסיקי להענות כשהיא חוצה את הגבולות שלך.

אני מסכימה עם זה, את לא חייבת לקבל את ההתנהגות הזו ובוודאי ובעיקר את לא חייבת למלא כל שאיפה של הבת שלך( וזה נכון אפילו אם היא מבקשת יפה אגב... אבל ק"ו כשהיא לא... )

ברגע שאת זורמת עם הציפיות הלא הגיוניות בעיניייך, זה הופך ללגיטימי מצידה

אז אל

לדעתי חלק מהדינמיקה ביניכן מזינה את ההתנהגות שלה וכדאי לחשוב על שינוי

גם יש הבדל בין לגהץ לה שהיא ממש יכולה לבד לבין לעזור במשהו שהיא צריכה עזרה.

אבל גם בעזרה של לימודים אפשר להגיד באדישות  ככה לא מבקשים מאמא

יכול להיות שאצלכם מקובל מאוד לעזור כל הזמן וברגע שהיא לא עומדת ברף זה בולט ומפריע יותר? יכול להיות שאתם משווים אותה לאחרים או לרמת עזרה שיש לכם בראש שצריך לעזור והיא לא מתאימה לזה?

לא אומרת שהיא לא צריכה לעזור בבית, אבל לי בתור מתבגרת היה מאוד קשה לעמוד ברף של הציפייהלעזרה של אמא שלי והצד שלה במשפחה, כי הרף שם באמת מאוד גבוה וממש לא התאים לי. אצלם היה מקובל שלא עוצרים ביום שישי גם אם גמרנו להכין שבת, מחפשים מה עוד להכין (ברמת היש כבר שלוש מנות בשרי ו7 תוספות, וכמובן חלות ועוגות וכל המסביב, אבל יש עוד שעתיים עד שבת אז מה עוד אפשר להכין) והיה להם נורא קשה לקבל אותי ואת אחים שלי שלא אוהבים לעבוד "סתם" (להרגשתנו) ואמא שלי היתה מקבלת פעם המון תלונות עלינו על זה שאנחנו גם יושבים ביום שישי ולא רק עוזרים. ובאמת עם השנים שהתבגרתי למדתי לקחת את המקום שלי בעזרה בבית ומה שמתאים לי ועדיין יעזור מאוד, ואני מאמינה שגם לה זה יקרה עם הזמן.

מוסיפה, שכתבת פה שבעיקר מפריעה לך זה שהיא לכאורה לא רואה את האחרים והצורך שלהם, וזה מאוד נפוץ למתבגרים, שעסוקים בעצמם והחוויה האישית שלהם, ולא שמים לב שגם למבוגרים יש קשיים וצרכים, וזה עובר בדר"כ כשמתבגרים (זה חלק מתהליך ההתבגרות, שהיא בהתחלה שלו)

למרות שלדעתי זה תמיד היה שם

אני לא מדברת שלא עושה מה שדרושים

כי  אנחנו דווקא לא כאלו שלדעתי דורשים הרבה מהילדים בכלל

מדברת על סיטואציות שכולם שם רואים ועוזרים

והיא פשוט לא אתנו

יש אנשים שזורם להם לעזור מעצמם, שרואים כיור מלא בכלים בבית של דודים ויתחילו לשטוף כי סתם ככה, ויש אנשים שלא. יש אנשים שעד שלא יגידו להם הכיור מלא אתם יכולים לשטוף לא ישימו לב בכלל. לא מכוונה רעה, הם באמת לא רואים את הדברים האלה או שהם לא מפריעים להם. אם היא כזאת ואתם והסביבה אנשים מהסוג הראשון יווצרו המון מתחים, כי אתם מצפים ממנה למשהו שהיא לא מסוגלת אליו עדיין (זה לרוב מתפתח עם השנים אצל אנשים, אני הייתי כזאת והתפתח אצלי לאט לאט עם השנים, אבל זה היה ממש תהליך). זה לא שהיא מתעלמת בכוונה מהשקיות או המזוודות, היא פשוט לא חושבת על זה. לא בראש שלה שאם הגיעו מקניות יש שקיות שצריך לסחוב ולפרוק, לא מכוונה רעה, היא באמת לא שמה לב. היא לא רואה את הדברים האלה, כמו שיש אנשים שיראו כתם פצפון על הרצפה ויתחרפנו, ואנשים שיראו בלגן מפוזר בכל הבית ולא ישימו לב בכלל. אז אולי כן לדרוש ממנה יותר. להגיד לה במפורש, יש פה סל עם כביסה, את יכולה לתלות אותו? יש שקיות, את יכולה לבוא לעזור לפרוק אותם?

יא גכ לא תרוץ

זה יהיה על האש הכי נמוכה

ותסתלק מהר 

כדי שלא יפול עליה עוד

ואם שוב נבקש זה כבר יהיה "רק  ממני מבקשים"

זה יכול להיות קשור גם לגיל. היא לא תרצה לעזור כי אצלה בראש לישון/לדבר עם חברות/ לעשות כל דבר אחר חשוב יותר כי זה מה שיהא רוצה, והמטלות זה משהו של אחרים.

דבר אחר, זה ככה בכל סוג עזרה? אם תבקשי ממנה לשמור על האחים לה או להעסיק אותם היא גם תגיב ככה? ללכת להביא משהו למישהו? או שזה בעיקר בעזרה במטלות בית? תנסו אולי לרואת אם יש מטלות שקלות או כיפיות לה יותר ולתת לה אותם, וכמובן זה לא אומר שהיא לא תצטרך לעשות אף מטלה אחרת. תנסו להקל עליה, אבל לא לוותר לה לגמרי. אם אמתם לה לעשות משהו והיא לא סיימה תקראו לה שתגמור, אבל אם אתם יודעים שיש זמן שבאופן קבוע אין לה כוח אל תבקשו ממנה דווקא אז אלא בזמן אחר... מצד אחד תבינו אותה ומצד שני אל תוותרו לה, שתתרגל לעשות גם דברים שהיא לא אוהבת או קשים לה.

לגבי הרק ממני מבקשים, אין טעם לנסות להסביר לה שזה לא נכון כי זאת ההרגשה שלה, אבל אולי לנסות להגיד לה עכשיו ביקשתי ממך, תעשי את זה או פשוט להתעלם ולחזור על הבקשה.

את מצפה ממנה שתראה את האחר ומיוזמתה תעשה דברים,

מצד שני אתם עוזרים לה בפועל המון.

מציעה לחשוב הפוך:

לא לצפות שהיא תעשה משהו מתוך ראיית האחר,

כן לצפות שהיא תעשה פעולות שמסייעות לה.

אם היא רוצה להתארח, שתערוך שולחן אצל המארחים

אם היא רוצה לאכול, שתעלה קניות

אם היא רוצה לשתות בכוסות נקיות, שתעשה כלים.

מתוך היפוך הציפיות יש סיכוי שהיא תצליח לפתח ראייה של התחשבות באחר, אבל אני לא חושבת שזה צריך להיות הפוקוס כרגע.

ילדי קשב וריכוז נוטים לראות את העולם בשחור-לבן, שונאים להתנצל, בטוחים שהם צודקים...

וההרגשה הזו של העומס מטלות. שכמה דברים זה כבר "הכל עלי".

וגם הפרוייקט עד שתיים בלילה ערב לפני - סטודנטים עם קשב וריכוז דוחים עבודות עד הרגע האחרון, מתקשים לעבוד לפני. האדרנלין של הלחץ עוזר להם להשלים את המשימה.

כי אם זה הכיוון, אז שווה להתייעץ עם מומחה לתחום.

כי יש לה ראש מאוד טוב

היא לא מתאמצת מדי בלימודים

זורמת עם זה

וטוב לה עם מה שמקבלת

למרות שבעוד טיפה מאמץ הייתה מקבלתץ יותר

מכירה מומחים לתחום?

היא חכמה אז זה לא בולט, אבל העובדה שהיא לא משקיעה אפילו בשביל לקבל יותר מראה שכנראה לא כיף לה לשבת וללמוד.

דרך אגב, הרבה ממה שכתבתי קודם מתבסס על ניסיון אישי שלי ושל האחים שלי, שבאמת לחלקנו יש הפרעות קשב וריכוז... לא חשבתי אף פעם שקשור, אבל יש מצב

מסתדרת בלימודים, אבל שזה מקשה בתחומים אחרים.

ילדי קשב וריכוז מקבלים הדרכה גם בתחום החברתי, הרגשי וכו'

(לפעמים אפילו טיפול תרופתי על רקע חברתי! לא אומרת שזה המקרה, אבל כן כדאי לברר על אסטרטגיות לתכנון זמן והתנהלות).

לא מכירה מומחה לגיל הזה, בטח יש כאן נשים שיוכלו להמליץ

היא בת ובגיל הזה  קשה קצת לאמוד את הענין

אם משחקת בחברה או עומדת מהצד

השאלה איך היתה כשהיתה קטנה

שיחקה בחבל?

רצה עם חברות?

לדברים שהיא אוהבת היא כן מתאמצת??

גם לימודים לפרויקט. אם אין לך אנרגיה אתה צריכה עזרה מהסובבים אותך לביצוע הפעולה

בנוסף יכול להיות שנובע מקשיים בקשה וריכוז

שיכולים להתבטא בחוסר יכולת של הערכת המצב

מבחינתם להוריד כביסה זה ערמה מטורפת שרי אפשר לעמוד בה.

לגהץ אם לא הורגלו בכך גם

וגם לימודים לפעמים נראים להם הר לא עביר.

זא כל משימה שלא בצק ליסט משימות שלהם קשות מאוד

ואגב כן זה גם יכול להיות מאפיין של גיל ההתבגרות.

בהחלט.

השאלה איך היתה כל השנים

אם זה משהו חדש או שתמיד היתה ככה

יש ילדים שבגיל קטן לא הסכימו לאסוף צעצוע מהרצפה ובגיל בוגר יהיו מהעוזרים הראשיים אכפתיים קשובים מרגישים

או כאלו שאספו ובגיל ההתבגרות יהיו הכי איגואסיטים שיש 

בקיצור השאלה איך היה תמיד

בקשר לחברה יש אנשים במרכז והסיבה היא לא בגלל שהם מהעוזרים הראשים.

כמו שיש טובי לב וחרוצים שלא יהיו במרכז החברה.

יש פה 2 דברים שהייתי בודקת - חולשה מוטורית/ חוסר אנרגיה

וקיים בקשב וריכוז

אגב הם יכולים להיות תלמידים טובים ואולי אפילו מצוינים.

במשימות שהתבקשו לעשות.

אך השאלה הגדולה היא איך הם בהגדלת ראש... שעם הגיל לפעמים חייבים כי החומר הופך לפחות טפחות טכני.

השאלה אם אפשר לברר נקודה כזו.

אצל בנים למשל בגיל הזה אם הם בישיבה לומדים גמרא. זה יכול מאוד לבלוט הנקודה הזו של הבנת הסוגיה הפשוטה או הבנה לעומק להגדלת הראש

עוד נקודה אצל בנים שהם לרוב באיזשהוא שלב נדרשים לצאת מהבית (ישיבה/צבא) ובגיל הזה לרוב חייבים לפתח עצמאות ולהתאמץ ולעשות משימות ובקיצור לגדול אישיותית וגם הסביבה המשותפת מבגרת ומשפיעה.

אצל בנות. העבודה יותר קשה. הן בבית ולכן אולי מרגישות שהעומס נופל עליהם יותר מאחרים 

גם משימות של הבית אצל כל אחת מתפרשות אחרות ואין סביבה משותפת לעשיית משימות.

כל אחת חוזרת לביתה.

תהליך "הגדילה" אצל בנות לדעתי יותר מורכב

ופה כן חייבים לשים את הדגש אבל בזהירות מתבקשת כדי לא ליצור מוקשים בדרך אל הילדה שלא תפתח אנטי.

זה די ללכת על ביצים.

אבל אחרי שמוודאים שלא מדובר בחולשה או בקשיים ריכוז 

אז הייתי עוברת לחשוב על האופי ופיתוח האישיות.

ואז יש כל מיני דברים שאפשר לטפל בהם בגיל הזה
 

לא קיבלנו תלונות מהצוות החינוכי בכל השנים

וגם לא ההיתה נראית לי חלשה מוטורית

סתם לא רוצה להתאמץ מדי

אין כאלו שבאופי שלהם פחות רואים את החברה?

זה מיד אמור להתחבר להפרת קשב שאולי קיימת?

ולימודים - בגיל היסודי מאוד קל לבצע משימות ולא להגדיל ראש

בטח שיש כאלו שפחות רואים את החברה.

וזה נובע מאיגואיסטיות.

או שחושבים שזה נובע מזה

וזה נובע מקשיים בריכוז

או מחולשה

או גם וגם וגם.

אגב בקשר ללימודים כשלבמאדם יש קשיים בריכוז ונניל הכי חשוב לו דבר ראשון להצליח בלימודים הוא הכי מרוכז בזה.וגם לרוב יצליח (קשיים לא אומר חוסר חכמה)

את כל השאר הוא פשוט לא יראה

ולא רק שלא יראה

הוא מרוקן מאנרגיות שהוא התאמץ לאסוף 

בשביל המשימה הראשית שהיא לימודים

כל השאר יראה לו הר לא עביר

באמת יהיה קשה מאוד לביצוע

וקבלת ביקורת - זה הרבה תלוי אופי.

אני כבר בשלב אחר בהורות ,אני סבתא.

צריך לבחור את המלחמות.

צריך שיח.

לקבוע זמני איכות איתה.לשוחח איתה.

אם את צריכה להכין איתך עבודה.היא צריכה לעמוד בלו"ז שלך.

אם לכל ילד במשפחה ,יש מטלה .

צריך להבהיר לה שזה תפקידה .

לא תגהץ בגדים .תלך עם בגדים מקומטים.

ילד בכל גיל צריך לקחת אחריות.בהתאם לשלב ההתפתחות שלו .

בוודאי בגיל התבגרות.

עם סייג קל

שבכא כן צריך להבין מאיפה נובע הקושי של הילד

לא תמיד ללכת ראש בראש עוזר

אבל מסכימה שלכל ילד חייב להיות תפקיד.

תפקיד ברור וידוע מראש

ובשאר המטלות מתחלקים כמו כולם.

בת בבית היא אמורה לראות שכולם עושים היא חיה בבית זה לא חידוש

אן זה היה בן אולי היה מקום להגיד שהוא מרגיש עומס ולא יודע מה מתרחש בהעדרו 

לק"י

שווה בדיקה.

וגם תבדקי באתר "המנשא הנכון". נדמה לי שזה השם, ושיש שם גם יד 2.

והגיע לי מבד ממש דפוק.

אני רוצה מנשא איקס  (בד אבל ללא קשירה) ומה שבאמת חשוב בזה זה שהבד טוב..

קשה מאד לזהות את זה בתמונה

יש לי גם כזה

אבל פעם שעברה היה לי מנשא בד וזה התגלה לי ממש כליגה אחרת של נוחות וחוויה..

והייתי בשוק לגלות את המחיר אחרי שמנשא של ארגו (נו טוב חיקוי אבל חיקוי מדויק) עולה כל כך זול בעלי אקספרס...

כי יעלה ליה רבה פחות..

מאיזה בד עשויים מנשאים בדרך כלל?

צריך להיות גם גמיש וגם חזק וגם נעים... (ועדיף טבעי)

היה לי כזה בהתחלה. אבל בגיל 4 חודשים בערך כבר נהיה לי כבד מידי.

כשהייתי את המנשא שיש לי עכשיו (מאי טאי), מבד אריג (לא נמתח), זה היה כל כך הרבה יותר נוח. אני סוחבת איתו גם משקלים מכובדים מאוד...

אני באופן אישי הייתי משקיעה להקנות משהו מסודר ולא לתפור לבד.

את שלי קניתי יד 2 דרך קבוצת פייסבוק שעוסקת במנשאים (חיבוק הבד) שיש שם פעם בחודש פוסט קניה-מכירה של מנשאים.

עדיין עלה לי כמה מאות, אבל ההשקעה משתלמת בעיני.

ממש רציתי אבל עולה הון

והבד שלהם אמאל'ה היופי

פריט עיצובי לכל דבר

ממליצה ממש להתרחק ממה שנמתח

נוח בגיל ממש קטן בהמשך התינוק מפיל את כל הכתפיים קדימה

ככה בכל אופן היה אצלי אולי יש כאלה שנוח להן. 

גם @רוני_רון קנתה אותו

אני הייתי מאוד מרוצה

לא יודעת מה לגביה אולי תסכים לשתף

רוני מקווה שזה בסדר שתייגתי אותך..

היה לי בשימוש יומיומי מגיל לידה עד גיל חצי שנה

בגיל חצי שנה כבר היה כבד אצל הגדול

מצד השני אצל הקטן הוא בן 15 חודש ואני עדיין משתמשת בו. לא הרבה, כן משתמשת מידי פעם כשבא לו להתפנק (קורה אחת לשבוע בערך)

ממש נוח לקשירה

נתון חשוב - הוא מתאים להיקף מותן של עד בערך 100 ס''מ

נגיד עד מידה 2 איקס

מנשא מושלם

אני מודה לשושנושי עד היום עליו...

הקטן שלי היה תינוק מאוד מאוד מאתגר וזה פשוט הציל אותי.

היה בשימוש אינטנסיבי מאוד אצלי עד גיל חצי שנה בערך ואז הפסקתי להשמתמש..

אני לא רזה בכלל וזה מעולה לי.

מנשא נוח נורא ונעים ונושם ומחזיק את התינוק, וקל ללבוש ולהוריד. ממש מוצלח. מעולה בכביסה.

אני קניתי את השחור הרגיל בקישור ולא את הרשת

החלק הראשון מתלבש כמו אפודה ואת החלק השני קושרים סביב המותן

יש סרטוני הדרכה בחוות דעת וגם באתר

https://www.amazon.com/-/he/Momcozy-%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA-3-6-15-9-%D7%9E%D7%AA%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%A0%D7%AA-%D7%9C%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%9D/dp/B098X8WS7Y/ref=sims_dp_m_dex_popular_subs_mobile_t3_v4_m_sccl_3_5/133-4775034-1452236?pd_rd_w=RlHol&content-id=amzn1.sym.793ba85a-ab6b-4555-8d23-d4f1e498826e&pf_rd_p=793ba85a-ab6b-4555-8d23-d4f1e498826e&pf_rd_r=JQDYA93C103RMJCSGH3E&pd_rd_wg=uUe8G&pd_rd_r=6f5cfdc7-142d-46b1-89fc-da118e4d37ce&pd_rd_i=B09VKGQSMR&psc=1&th=1

ממש בסדר

לא לרצות הריון לא רצוי

זה באמת קשה

במיוחד שיש תינוק נוסף

אני הרגשתי רגשות שליליים בהריונות שהיו לכאורה מבחירה

וגם אחרי שהילדים נולדו

חוסר רצון זה לא משהו רע

וזה קורה לא מעט

הרבה יותר ממה שמישהי מעיזה לומר

זה לא אומר שצריך למסור אותו (אם כי הכל אפשרי)

אפשר לגדל ילד גם ככה

לנסות לעשות את הכי טוב

לדאוג לעשות טוב לעצמך

ולקוות לטוב

(ולוודא שהמניעה הרמטית בפעם הבאה)

ממש כואב.. ובטוח קשה מאד להגיע ללידה ככה.

מציעה לך לנסות להרפות מהמחשבות על התינוק כרגע ולהתרכז לגמרי רק בעצמך. במה עושה לך טוב, משמח אותך, מפנק אותך וממלא אותך.

כשהתינוק יגיע הוא יתמודד עם העולם שהקב"ה הכין לו...

וביינתים מה שעושה לך טוב.

מציעה בעדינות- אולי כן למצוא מישהי מספיק קרובה לשתף אותה. מישהי שאת יודעת שאוהבת אותך גם עם הרגשות האלה.. ושתוכל לעזור לך להיות עטופה גם אחרי הלידה?

תתרכזי כל יום ביום שלפנייך.

אל תגלשי למחשבות מרחיקות לכת, המחשבות יכולות לגמור עלייך. ואל תנסי להלהיב את עצמך בכח.

מותר לך לא לצפות ולא להתלהב. למען האמת גם אני לא כ''כ ציפיתי והתלהבתי וחיכיצע לתינוקות למרות שהיו מרצון, כי פשוט ככה זה. אחרי הלידה אם תראי שאת לא מסוגלת לאהוב ולהתחבר תקופה (נניח שישה שבועות) אז כן ללכת לטפל בעצמך. אבל בנתיים, תרפי. תנסי להיות כמה שיותר ברוגע- כי זה בסוף הכי משפיע על העובר.

לא מאמינה בלמסור תינוק, את תתייסרי על כל יום שאת חיה. 

חיבוק ענק

אשמור לך עליו עד שתרצי אותו בחזרה ♥️♥️♥️

מאמי שלי

לא הבנתי מההודעה שלך מתי הלידה

אבל זה הזמן ללכת לדבר עם מישהי מקצועית . ממליצה על רבקה יונית המהממת אבל כמובן יש עוד. את יכולה בזום או בטלפון, לא חייבת להגיע פיזית.

אחותי את מתמודדת עם משהו לא פשוט

ובואי, לנפש שלנו יש דרכים להביע את הקושי

ומה שלא פותחים עכשיו

יוצא אחר כך בצורה יותר קשה.......

מחזקת אותך לדבר ולשתף עם מישהי מקצועית. לקבל כוח ולהתחזק.

חיבוק גדול על הקושי

מתפללת עלייך!!!

הדבר הכי גדול בעולם זה לתת לתינוק שלך חיים.

כל השאר- נתון לדיון!!

ברוך ה' אנחנו בדור של שפע ושל פתרונות....

לא בא לך להניק? תודה לה' יש מטרנה

יכולה להעזר בבעלך או במישהו אחר וגם הלילות בע'ה יוכלו להיות יותר פשוטים.

לא הכל אפשר לפתור ותינוק קטן זה בלגן ב'ה, אבל מזמינה אותך לחשוב על כל מיני דברים שיקלו עלייך 

לפני כמה חודשים ממש 

יכולה לומר לך שהיום ב"ה כבר לא מרגישה ככה ואני ממש אוהבת את התינוקת שלי וכ"כ מודה לה' שהכריח אותי לקבל את המתנה הזאת

למה אני אומרת לך את זה?

כי אצלי חלק מהקושי היה המצפון, איך אני לא מחכה, לא רוצה וכו'

אז מציעה לך פשוט להיות בהרפיה

לדעת שכשיגיע הרגע ה' כנראה יכניס לך אהבה ושמחה והודיה

וכרגע להתמקד בעצמך

איך לעשות לך טוב

בין אם בטיפול בין אם במנוחה או פינוקים כולשהם

בהצלחה אהובה

מהעובר ובאתי ללדת בלי טיפת חשק ורצון

אחרי הלידה הרגשות האלו המשיכו

נתתי לעצמי את המקום להרגיש ככה

לומד זאת טיפלתי בו ועניתי על הצרכים שלו

ולקח זמן עד שזה עבר

לאט לאט בלי שבכלל ניסיתי, התחלתי לאהוב אותו ולהתחבר אליו

והיום הוא הילד הכי אהוב בעולם!!

מחובר אלי יותר מכולם

ואני מודה לה' שנתן לי אותו

גם הגיע לי הריון עם מניעה (הרמטית יחסית-התקן) והייתה לי תקופה קשה מנשוא

חוויתי רגשות מאד קשים כמו שאת מתארת. קניתי דברים לתינוק רק כדי שאחכ לא אצטרך לצאת מהבית אבל כמובן שלא חשתי התרגשות כלשהיא

יכולה לומר שעד הרגע של הלידה לא רציתי את התינוק, היה לי תינוק קטנטן בבית ועוד גדולים ממנו...

ולמזלי ה' עשה איתי חסד גדול והתחברתי אליה ישר אחרי הלידה. אני לא מאמינה שאני כותבת את זה אבל זו הילדה הכי אהובה שלי- וכמה שאמרו לי את זה קודם וגם קראתי פה בפורום לא האמנתי שזה יכול לקרות. אבל אל תחשבי עד מידת הקשר שתהיה לכם אחרי הלידה. אם זה בא- זה בא בטבעיות ואין צורך לעבוד על זה. ואם לא- לא להילחץ

מקווה שה' יתן לך את הכוחות להתמודד עם הרגשות, התחושות וכל מה שכרוך בזה. מה שכן, כיום אחרי תקופה ארוכה יחסית אני בכלל לא מסוגלת לחשוב אפילו על רעיון של הריון כי הרגשות והתחושות ישר צפות ועולות לי ואני חושבת שזה ילווה אותי כל החיים עד שאני אחליט אולי לעשות חויה מתקנת

הייתי במקום דומה (לא עם לידה). איזה תסכול.הרגש לגיטימי , מותר להרגיש ככה❤️

אני לרוב בעד טיפול פסיכותרפי. אבל בא לי להגיד שאולי בהתחלה כדאי משהו אחר. חברה פעם אמרה שהמטפלת שלה בשיאצו מתחילה כל מפגש בחיבוק ארוך ומתרפק.

בשבילך אני אומרת. אהבה. אהבה זה חשוב. לעצמך.

לגבי התינוקי. לעניות דעתי הבלתי מקצועית, כדאי איזון בטיפול בו. מצד אחד עזרה סביב הלידה (אפילו פרקטית שיהיו לך זמנים לשינה נורמלית, תמ"ל זו אופציה, עזרה במטלות הבית השוטפות וכו). ומצד שני, שאת תטפלי בו. בבחינת אחרי המעשים נמשכים הלבבות. אולי הלב לא יימשך, תמיד קיים סיכוי כזה. אבל אולי כן. ובכל מקרה, הימנעות והתרחקות פיזית כנראה ירחיקו גם רגשית.

אפילו אם הטיפול טכני, אפילו אם את מחייכת אליו רק כי את יודעת שכלית שתינוקות צריכים שיחייכו ויסתכלו עליהם. 

היו צריכים עזרה עד גיל 5-6

נראה לי שרוב (כל?) הילדים בגיל 3 צריכים עזרה

אבל אין מספיק כוח אדם בגן

אז הילדים אמורים להסתדר לבד (קרי להישאר מלוכלכים)

אם היא כבר בגן עירייה, אז הגיוני שכבר לא עוזרים... אפשר לנסות לדבר באופן אישי עם הסייעת ולשאול אותה אם מתאים לה לעזור לבת שלך להתנקות.

אבל אולי כן טוב שמלמדים אותם להתנקות לבד - סו מיומנות חשובה בסופו של דבר...

סיפרתי עליה בהודעה אחרת בהמשך.

לא אומרת שזה תקין, המצב שיש בגנים, אבל זה מה שקורה בפועל לרוב, לצערנו...

כן עזרנו לילדים שהיו צריכים.

בגיל 3 לרוב הילדים

בגיל 4 כבר פחות, אבל יש כאלה שעדיין מבקשים

בגיל 5 בדרך כלל כבר היו עצמאיים.

הגיוני שהגננות ילמדו לנגב לבד, כדי לחסוך להן.

לפעמים גם נותנים לילדים מגבונים, ואז יותר קל להם לנקות.

הילדים שלי בגיל 3 עוד לא ניגבו לבד.

בגיל 4 הבנות כבר היו עצמאיות.

לבן שלי לקח יותר זמן, אבל תמיד היה עושה בבית ולא בגן.

זה גם עיריה, כן.

יש 32 ילדים ו2 סיעות- חשבתי שבגיל הזה יש סיעת שלישית מהסיבה הזו..

היא עוד ניחא מהגדולות, אבל יש בגן מלא אפרוחות שנגמלו בחופש כי חייב ועוד רגע גן ובטח שפע פספוסים

מהתגובות אני מבינה שבפועל זה מה שקורה בגנים, גם אם אני לא עפה על זה.

לא נורא, הגן עד 13:30 ויש הרבה ימים שבהם היא לא עושה בגן בכלל...

(הבן שלי לא היה עושה אף פעם כי הגעיל אותו לשבת)

זאת אומרת גננת ושתי סייעות.

בגני חובה, או בגן עם פחות מ 30 ילדים, יש רק גננת וסייעת אחת.

הגננת והסייעות לא אהבו את זה (מבחינת החוק הן לא יכלו לומר לי כלום, אבל כן הביעו את אי הנחת שלהן)

הייתה רק סייעת אחת, מחליפה, שניקתה אותה במסירות ובנחת אחרי שפספסה פעם אחת, ואני זוכרת לה את זה לגמרי לטובה...

הגיוני מאוד שהילדה מתביישת לבקש שיעזרו לה, ולכן הן לא מודעות שהיא צריכה. אולי גם שווה לגשת ישירות לגננת או לסייעת ולשאול מי אחראי לעזור לבנות, יש מצב שזה יעורר אותן לדאוג יותר לפחות לבת שלך אם לא לכל שאר הילדים...

אבל הגננת אמרה שמלמדת אותן להתנקות לבד

(זו גננת מקסימה שמלמדת את הילדות מלא עצמאות ואיך להתארגן בחורף עם גרביון בשירותים וכו'

לזהות מתי צריך לקנח את האף ולנגב..)

ותכלס שאלתי כי חזרה הביתה לא נקיה אז אולי זה קצת מורכב בגיל שלה?

(בבית אני מנקה גם ילד בן שש, לכל הפחות בודקת אחריו)

להחמיא שכל הכבוד שמלמדים עצמאות וכמה זה חשוב אבל לשים לב שיש ילדות שעדיין לא למדו וכדאי גם לעזור להן. חד משמעית בגיל הזה יש עדיין הרבה ילדים שזה מורכב להם, לדעתי בעיקר העניין של לזהות מתי זה באמת נקי ולא רק להעביר ניגוב ולסמן וי

וגם מלמדות אותם לנגב כדי לתת להם עצמאות (בודקות אחרי שנקי)

אבל מסייגת שאני גננת בגן רב גילאי וחנמ.. .ויש לי שני ילדים שלא גמולים בכלל ועוד עם חיתול..

לילדים שלי לא ניגבו.. והם למדו לא לעשות בגן עד שלימדנו אותם לנגב בעצמם.. (או לנגב לעצמם אבל לא עד הסוף)

מניסיון של שלושה ילדים, שנגמלו (/נגמלים) בגן...

זו אחת הסיבות מבחינתי לבחור בגן חנ"מ אם הילד טרם גמול ויש אפשרות לבחור בזה...

אנחנו עדיין בתחילת שנה, אני גם הטרום חובה ביקשתי שיעזרו לפי צורך עם ניגוב.

בגיל 3 לפעמים באמת טכנית לא יכולים הכל לבד. 

אבל הצוות כן אמור להיות בראש של לנקות למי שמבקש ולא רק לנסות ללמד אותו..

במסגרת פלטינום יש לך סל לידה

הוא מכיל 2000 שח לקבלת החזרים

אם זה על בדיקות פרטיות 

אם זה על דולה (בלךאומית 1600 החזר)

קורס הכנה (בלאומית 300)

יש קופות שהבראה לאחר לידה גם מהסל (בלאומית זה מחוץ לסל 400 ללילה)

אני חושבת שיש גם הנחה על תרופות

דברים כאלה

אבל!!!!!

קריטי לבדוק אם את צריכה תקופת אכשרה כדי לנצל את זה

לרוב צריך כמה חודשי הכשרה שבהם את משלמת על פלטינום אבל עדיין לא זכאית לקבל החזרים

עד 4000₪ סה"כ ועד 75% בערך מהסכום

אבל תקחי קבלות ממש ממש מפורטות! של מה השירות ומה התאריך ושיצינו שזה קשור ללידה

תשמרי את המסמכים מהלידה עצמה וכולי.

אחרת לא יחזירו… הם ממש עקשנים בלקבל ממך הוכחות.

מגישים אחכ באתר בקלות ומחכים לתשובה

תראי פה

https://mushlam.clalit.co.il/he/woman/during_pregnancy/Pages/pregnancy.aspx

לפותחת - לפני שאת ניגשת לבדיקה או טיפול ממליצה לך לוודא עם המרפאה שאת באמת תקבלי החזר.

למשל על רלקסולוגיה אין החזר בלאומית

יש גם עוד בדיקות שזה נותן לך במחיר מוזל. 

זה נותן בדיקות כמו סיקרה מוקדמת פרטי במחיר טוב.

יש גם סל הריון ולידה שזה עד 75 אחוז מהסכום.

די דומה בכל הקופות אבל יש דגשים, כללית הכי מעצבנים )הייתי בהריון במכבי לאומית וכללית(

למשל, הרבה שירותים נניח יועצים זה בבית הלקוחה. אז חשוב שיהיה כתוב.

בדרך כלל נותני שירות יודעים מאיפה אפשר לקבל וגם להתאים את החשבונית.

דולה בוודאי אפשר.

קורס הכנה ללידה- תלוי איזה. ולפעמים יש החזר נניח המשיח אז לא שווה.

או הכנה ללידה.

סקירות וכו פחות רלוונטי 🙏

כן, יש וותק של חצי שנה

וזה בדר"כ לוקח את כל הסכום.

לגבי רפלקסולוגה יכול להיות שיש להם בלי קשר לסל הריון בהסדר, תבדקי באזור שלך

בדרך כלל במרפאה יודעים לענות לכאלה שאלות, יותר טוב מהאתר או המוקד

(כי לא עוזרת לך רפלקסולוגית בדימונה אם את מראש העין)

וכנראה ששניהם יחד מנצלים את הסל במלואו.

אין לי מושג לגבי רפלקסולוגיה.

תבדקי בכללית רפואה משלימה. בדרום גיליתי שיש אחלה דברים והייתי מרוצה מהרמה. יש בכללית אקטיב קופונים אז גם יצא לי גרושים לכל טיפול.

גולה מאמינה שיש בסל אבל לא בדקתי

והם אמרו שאין החזר בסל הריון.

יש מקומות שיש להם הסדר איתם ואז יש שם הנחה מראש, אבל אם הולכים לפרטי משלמים רגיל.

מדקרת היא גם דולה אז היא מוציאה חשבונית על קורס

הייתי בטיפול שיאצו ושאלה אותי אם אני רוצה חשבונית על ייעוץ תזונה

אני עם מגף דריכה, מה שאומר שיכולה להוריד ולכן גם לטבול

יאי

אממה

איך אני אגיע מהחדר לבור?😅😂

הייתן מעדכנות מראש את הבלנית?…

וחיבוק על הכל.

נשמע ממש מאתגר...

❤️❤️❤️

ביקשתי מהבלנית שתישאר להשגיח עלי כשאני יורדת ועולה ולא תצא

השאלה אם את בכלל מסוגלת לרדת במדרגות

אם לא, לחפש מקווה נגיש

ברוך ה' הטבילה הלכה בסדר גמור עדכנתי מראש והלכתי עם הקורקינט הזה שלי ונתנה לי אתהחדר עם האמבטיה שגם קרוב לבור

ברוך ה'

וגם הבנות כבר החלימו חחח בעז"ה חוזרות לגנים

ושתדעי לך שאת גיבורה אמיתית!!!!!!!

מעריכה מאד!!!!

אם תעדכני אותה מראש.

היא תוכל להקדיש לך את הזמן. ולבדוק מתי הכי נח שתוכלי לטבול בנחת. ואת תוכלי להיות בנחת שלך ולהיעזר במידת הצורך.

מקווה מונגש הוא מקוה עם מעלון - סוג של כיסא גלגלים שיורד עם מנוף למקוה. השאלה אם זה מה שאת צריכה.

או שיספיק לך שמישהו ייתן לך יד בדרך שבין החדר לבור.

(כמובן שבסיטואציה כזו עדיף חלוק מגבת ממגבת רגילה)  

שיעבור בשלום ורפואה שלמה

יש ירידה במקום מדרגות. אז גם מי שלא בכסא גלגלים אבל מתקשה בהתניידות הירידה קלה יותר ממדרגות.

וגם פתח החדר קרוב יותר לפתח הבור

 @חמדמדה 

זה כ"כ מאתגר התקופה הזו.

ד"א, אולי זה הזמן להתחיל לחפש עבודה חדשה? מקום שיהיה לך כיף יותר לחזור אליו?

וילדים חולים ברצף- גם בלי גבס זה מאתגר מאד

אז עם קשיי התניידות זה קשה פי כמה

שולחת לך חיבוק גדול

שיהיה לכם רק בריאות

ושיהיה לך עוד יותר טוב ועוד יותר טוב

הבעיה שעם קביים מסוכן על רצפה רטובה ללכת, אז אחרי הטבילה לחזור לחדר זה בעיה איתם

יש לי כמו קורקינט כזה שהבאנו מיד שרה, אבל איתו קצת פדיחה חח אני מרגישה איתו מטופשת אבל ניראלי לא תהיה ברירה

וכן אני מחפשת עבודה אבל זה לוקח זמן לצערי…

אם מישי פה עובדת בהייטק ומחפשים אצלהם- אני ממש אשמח חחחח (האמת ש @רוני_רון ניראלי כתבה שהיא עובדת בהייטק, לא?😂😂)

בדיוק עברתי עבודה, יש לי הרבה תובנות מהחיפוש שלי....

המון הצלחה!!!!

בכללי חושבת עלייך מלא, יש דברים שצריכים להיות לא חוקיים, כמו למשל הורים ששוברים רגליים!

בדיוק יש לי מישהו במשפחה ששבר את הרגל וצריך להיות מגובס חודש וחצי, והוא אבא ל6, מסובך נורא!

אני כבר מיומנת יש מדרגות בבית שלי

הבעיה זה הדרך מהחדר

ולכן לא יעזור לי נגיש כי אני לא צריכה רחב להכניס כיסא אני תריכה משו להישען עליו….

ופדיחה מהבלנית…

בכל מה שנדרש.

ולקפוץ בתוך המים נראה לי ממש מסוכן.

אני ממליצה לך ליצור קשר קודם עם הבלנית

שמגיע יום הטבילה והיא עולה תפוסה

ברמה של אין מצב לעשות הכנות.

חפשנ מעסה ולא מצאה..

הלכה למקווה אמרה לחנית תקשיבי כל הגב שלי תפוס לא יכולה לעשות הכנות..

ואשכרה הבלנית רחצה אותה גזרה ציפורניים ברגליים חפפה והכל.

אמרה לי היה מביך אבל שווה! לפחות במצב הזה היה לי חיבוק מבעלי...

לגזוז ברגליים גם ולא נגעתי בבהונות מאז השבר

שיט🤦‍♀️

ה' יעזור

או שזה קיים לפעמים בחדר לכלות. אולי יוכלו לתת לך להשתמש ולא תצטרכי ללכת רחוק לבור

סיוט!!

אבל למה את מטפלת בתינוקת חולה כשאת בעצמך פצועה?

במצב הפוך, אני הייתי כל הזמן בבית, כי ברור היה שבעלי לא יכול להיות עם הילדים. ובפעם אחת שכן יצאתי, זה היה בערב, אחרי מקלחות והכל...

נראה לי מאוד קשוח ואפילו להעמיס על עצמך יותר מידי❤️

את לא בחופש, את מתאוששת מפציעה. זה לא אותו הדבר.

מבינה אותך ממש ממש לגבי התחושה של חוסר השליטה והמוגבלות, זה באמת כל כך קשה.

אבל כולם עמוסים וילדים והריונות ותינוקות

ברוך ה'

ובתשלום לא שייך כרגע.

על משפחה מורחבת. אצלנו לא הייתה עזרה ממשפחה מורחבת. אני עשיתי הכל בבית.

אבל יש סיכוי שבעלך יכול לקחת על זה ימי מחלה.

וגם, אם לא בדקת, לבדוק זכאות לתשלום מביטוח לאומי. יכול להיות שאת זכאית אם את לא יכולה ללכת לעבודה.

זה מימוש זכויות בסיסי שלא בא על חשבונם בכלל וזו קצבה מחליפת שכר

הייתי מזרזת מולם או פשוט שולחת את החלק שלך לביטוח לאומי ושישברו מולם את הראש

אבל אני עובדת צה"ל והגוף הזה משוגע יד שמאל לא יודעת מה יד ימין עושה אני בפינג פונג כבר חודש

מעצבן מאוד

שנמצא בקשר רציף עם ביטוח לאומי, ממליצה לשלוח את החלק שלך וביטוח לאומי כבר ידאגו לשאר

או שיבדו מולם או שיבקשו ממך לשלוח תלושים. לא הייתי מחכה להם האמת

אשאל את העו"סית

תודה על הרעיון❤️

גם בת השש שלי מאוד אוהבת שיהיו לה דברים וחפצים יפים. לא משנה אם יקר או זול. היא נהנית לאסוף אותם, להסתכל עליהם, לסדר אותם יפה על המדף, ובסלון, ובכל מקום אפשרי, ואז להחליף או להכניס למגירה.

גם הגדולים שלי נהנו שיהיה קופסאות / שקיות / תיקים עם שמונצס ודברים שרק שלהם. יש ילדים שהם יותר אגרנים.

גם עניין השוקולד - יש ילדים ששמחים בזה שיש להם, ושיש להם את האפשרות לאכול את השוקולד כשירצו, וזה יותר משמח אותם מלאכול כאן ועכשיו.

נראה לי שכדאי לקבל את זה בהבנה, ובלי קשר לחנך לשמחה במה שיש.

אבל בקטע הפרקטי

אולי תקחי אותו בחנוכה לחנות של הכל בשקל

ותני לו איזה סכום שסביר בעינייך ושיקנה בזה הרבה חפצים קטנים שימלאו את הקופסא....

אני מבינה מאיפה מגיעה התהיה שלך, למה לאסוף משהו שאין לו תועלת העיקר שיהיה שלך? אתה אפילו לא יודע מה אתה רוצה וכבר אתה מסרב לוותר עליו...

אבל יש אנשים, גם מבוגרים, שכן נהנים מזה. יש אנשים יותר אגרנים. ובשביל ילד להרגיש שיש לו קופסת אוצרות זו תחושה מאוד טובה למי שאוהב את זה. הוא יגדל עוד קצת וילמד לאסוף דברים יותר 'שווים''.

תגידי, הוא במקרה השני בבית? כי יש לי תאוריה כזו שהילד השני נולד לתוך מציאות שהכל שייך לאחיו הבכור, אז הוא נורא מחפש פריטים שיהיו שייכים לו באופן בלעדי.

לגבי הסיום, אפשר ללמד את ראיית הטוב ולשמוח בחלקך בלי קשר לאיסוף קופסת האוצרות. גם אם זה טוב לאסוף, חשוב מאוד ללמוד לשמוח בחלקי. בתקופה האחרונה היו כאן בפורום לפחות שני שרשורים שעוסקים בנושא הזה,והיו שם רעיונות חכמים. אולי מישהי תדע למצוא אותם.

אולי כי הבכור נולד לזה שהכל שלו ורוצה שזה לא יפסק

והשני ממילא יודע שאין לו

שלילד בן 6 צריך להיות כמות של חפצים אישיים יותר מאשר למלא קופסא

ככה שהצורך שלו נשמע סופר לגיטימי

הגיוני שאין לו מה לעשות עם כלי לדפים בלי דפים

בעיניי זה לא עניין לשמוח בחלקו

אלא צריך לשים לב יותר לצרכים שלו ולתת לו אותם

מ6.

זה לגיטימי מאוד מאוד.

בסוף הוא ילד וזה יצר חייתי ובסיסי מאוד.

עם הזמן זה עובר.

ואז עוברים לאיסוף של משהו אחר במכוון או שלא -

בולים, כלי מטבח, תארים, חברים 😁

במקומך לא הייתי מודאגת 

כי הגיוני שילד ירצה שיהיו לו דברים ששייכים רק לו, אבל בדרך כלל הוא ירצה דברים מסוימים לפי התחביבים שלו, ולא רק "שהקופסה תהיה מלאה"...

לא יודעת לשים את האצבע על הנקודה ולומר ממה זה אולי נובע, אבל לדעתי זה כן שווה התייעצות עם פסיכולוגית ילדים או משהו כזה, רק לבדוק שלא מתפספס פה משהו עמוק יותר...

הרצון לדברים שהם שלך.

משהו פה נראה לי אחר כי הרצון הזה מוביל אותו למעשים חריגים

כמו נטילת התכשיטים שלך...

אם כי זה גיל קצת גבולי - יש כאלה שעדיין לא מצליחים להבין בגיל הזה שאסור "לגנוב".

בכל אופן, לדעתי בהחלט כדאי להתייעץ פה ולהעלות בפני איש המקצוע את כל המכלול של הילד כדי להבין אותו.

יש כל מיני סוגי אבנים שנראים כמו יהלומים.

אפשר לקנות כל מיני דברים עם נצנצים.

אפשר חומרי יצריה שונים. פלסטלינות, טושים מיוחדים. בלונים, בועות סבון.

לא חסר מה לקנות, וזה ממש מתוק שהוא רוצה למלא את הקופסה!

אפשר להפוך את התיבה לתיבת אוצר.

בחנוכה אפשר לקנות מטבעות שוקולד.

מבט חיובי אפשר להנחיל בדרך אחרת.

יש לך זמן אחד על אחד איתו?

מסיפור הפולדר נשמע האמת שהוא זקוק לאישור שהוא ממלא את כל כולך ולא מתחלק עם אח שלו בלב שלך (בתשומת לב)

אני חושבת שאם מלכתחילה הפולדר היה ריק הוא היה שמח בו

אבל בגלל שלפני כן הוא היה מלא ואז התרוקן לטובת אח שלו, אז פה הבעיה מבחינתו.

את מכירה ילד שמסכים לקבל עוגיה שבורה? אז אותו דבר לדעתי.

בכללי אני חושבת שכלים של תקשורת מקרבת והפרדה בין צורך להתנהגות מאוד יעזרו מולו.

איזור בארץ?

יש לי המלצה על מאבחנת בירושלים.

מאבחן/פסיכדידקי,או במכונית הסדר בקופות.

או מאבחנים מומלצים פרטים.

לברר עם אנשים.

בהצלחה.

לימדה 36 שנה בכיתות מקדמות .

מקבלת בגבעת שאול.

0524002700

יש מכונים שעושים בהם עם השתתפות של הקופה ויש פסיכולוגים פרטיים וגם אפשר לעשות בשרות הפסיכולוגי, בד''כ בעלות מופחת.

במכון בד''כ מדובר במפגש אחד ארוך

לרוב במקום פרטי ההורים מוזמנים למפגש היכרות ואז כ2-3 מפגשים עם הילד, שאין צורך בנוכחות שלכם ומפגש משוב.

במקומות פרטיים להערכתי אבחון הוא סביב ה4000, בשפ''ח בטח זול יותר ובמכונים זול בהרבה אבל האיכות בהתאם