אשמח לתובנות על נושא שמפריע לי מאד אצל בעלימתגעגעתמאד

שלום, ותודה לכל הנשים החכמות והטובות כאן, אשמח לעצה שלכן..

 

אנחנו נשואים 15 שני, זכינו ב7 אוצרות יקרים..ואנחנו ממש ממש עמוסים בטוב, הכל כאן אינטנסיבי מאד. 

 

בעלי איש טוב עם לב זהב, מאד מסור למה שקורה בבית.. לדעתי קצת קשוח מדי וקצת מפוזר אבל עם זה למדתי להתמודד.

 

הוא איש של טכנולוגיה,ומדע ומרצה באקדמיה- מאד משקיע ומגלה מוטיבציה גדולה להשקיע כל רגע פנוי בכל מיני נושאים שקשורים לעבודה שלו, גם ימי שישי וגם לילות,הוא מאד מחובר לזה...

 

ולצד זה אני מרגישה שהלב שלו מרוחק יותר מכל מה שקשור לעולם הקודש-אם הוא ילמד כמה דקות ביום זה כביכול כדי לסמן וי, יש שיעור פעם אחת בשבוע שהוא הולך (למרות שיש כאן מגוון ושפע של אפשרויות ללמוד..) וגם זה בכל שינוי הכי קטן הוא מבטל, שבתות הוא יעשה הכל חוץ מלשבת ללמוד,למרות שיש יותר זמן ואני עם הילדים ברוגע כל השבת מתי שצריך, את הקידוש ממלמל במהירות, בלי  שאפשר להבין מה הוא אומר,וזה בחור שמעביר קורסים לעשרות סטודנטים ברמה מקצועית מאד גבוהה.. והנושא שהכי הכי קשוח לי זה התפילות- מאז שאנחנו נשואים אני באמת לא זוכרת שהוא יצא ברוגע לתפילה והגיע בזמן. תמיד יוצא אחרי שהתפילה מתחילה, ולרוב חותך מוקדם לפני שמסתיימת.. מחפש איפה יש את התפילה הכי קצרה ומהירה,  והמון פעמים בכל איזה שינוי הכי קטן מבטל תפילה במניין, מתפלל שחרית 10 דקות וזהו... מרגישה שהלב שלו לא שם, והלב שלי כל כך כן, אני ממש רוצה שעבודת ה' תהיה חיונית ומחוברת ושמחה, זה מרגיש כל כך מנותק ומרוחק. אפילו התפיסה שלי בראש קצת קיצונית- שאם זה ככה עדיף לא להתפלל בכלל..זה שורף לי את הנשמה, באמת.. מרגישה ממש באבל על זה..כי אנחנו כביכול, כלפי חוץ משפחה דתית ואני מאד משתדלת לייצר אווירה של קדושה ולימוד תורה בשמחה בבית, אבל התפילות של בעלי זה תלוי רק בו.אני לא יכולה ללכת לתפילות למניין במקומו.. ולאחרונה הקושי שלי ממש ממש התעצם, כי הבן הגדול שלי נהיה בר מצווה,והוא כזה נשמה טהורה. מגיע לכל תפילה עשר דקות לפני, יושב בנחת אומר קורבנות בניגון מתוק  כל כך, הלב שלי נמס ממש ממש. יוצא מצב שאני הרבה יותר שמחה ומעריכה את הבן שלי לעומת בעלי בתחום הזה, ולפעמים אני ממש מתביישת בבעלי, מנסה להסביר לבן שלי למה אבא שוב לא הלך לתפילה.. הבן שלי רמז לי כמה פעמים בעדינות שקשה לו עם האיחורים ושהוא לא מבין מה קורה עם התפילות של אבא.. ודוגמה אחרונה מהבוקר- היה לי לילה לבן ממש עם התינוק שלי, לא ישנתי בכלל..בעלי ישן חזק ולא רציתי להעיר אותו, בדיוק בגלל שידעתי שאחרי זה קשה לו לקום לתפילה והוא כל השבת עם פרצוף עייף. לפנות בוקר הוא שמע קצת את התינוק, בא כלפיו ואז פתאום יצא מהחדר לרגע והתינוק בכה והתעורר לגמרי (בעלי חשב שהוא אולי יעזור אבל רק יותר הפריע..), אז לקחתי אותו אליי ושוב לא ישנתי עד 6 בבוקר.. בזמן הזה בעלי קם, היה עם הילדים הקטנים וחזר אחר כך לישון, במקום לצאת לתפילה. הוא קם מאוחר (לקראת 9), אמר לי שיוצא לתפילה, אני התארגנתי ויצאתי מהחדר 20 דקות אחריו. אני רואה אותו יושב בשולחן כבר אוכל עוגות עם ההילדים אחרי שהתפלל את תפילת שחרית של שבת ביחיד ועשה קידוש עם הילדים (מתי הספקת להתפלל????) אמר לי שלא רצה להפריע לי שהייתי בחדר (מה???), כאב לי הלב, באמת. הרגשתי שהלכה השבת. הרי כל הלילה התאמצתי כל כך דווקא בשביל זה.. והוא עוד כביכול אומר לי שלא רצה להפריע לי והתחיל לצטט לי הלכות שמי שעם הילדים לא צריך להתפלל במניין (אבל אני איתם!!!!!!!!!!) כעסתי כל כך, זה הטריף אותי איך הוא מוותר בקלות כזאת. יש אנשים שמוסרים את הנפש גם במצבים של פציעה וחולי להיות חלק מהתפילות, והוא מנפנף את זה כל כך בקלות ועוד מעיז להגיד שזה כביכול לטובתי, למרות שהסברתי לו אלף פעמים שזה לא משמח אותי לדעת שהפסיד תפילה 'בשבילי' אני מרגישה שהוא הרבה פעמים 'מתחבא' מאחוריי או מאחורי הילדים, רק כדי להסתיר את העובדה שאין לו כח לתפילות ולכל ההתעסקות הזאת.  ואני לא מאמינה שזה עניין נפרד שלו, התפילות של האבא זה נושא מרכזי בעיצוב הדרך הרוחנית של הבית. בכיתי והצטערתי השבת מאד, ממש ממש! אשמח לכל תובנה שלכן.. תודה גדולה!!

וואי אהובה זה נשמע שממש קשה לך עם הנושאחנוקה

קודם כל חיבוק אני מבינה אותך

בסוף זה השותף שלך לחיים להכל דמיינת משהו מסוים (אני מניחה..) ובפועל המציאות רחוקה משם..

יחד עם זה אני מסתכלת על כל מה שכתבת

הוא איש חכם

אוהב

מפרנס

אנטליגנט

אבא לילדיו

איש טוב 

את אוהבת אותו.

 

המציאות הרוחנית שלו לא באמת קשורה אליך

אני יודעת שזה נורא קשה להניח את זה ככה

אבל אולי תנסי לשאול על זה את 4 השאלות של ביירון קייטי

מה הוא צריך, לדעתך?

 

ז"א יכול להות שכלפי שמיא הוא לא בסדר

אבל כלפיך, כלפי הילדים

איפה זה פוגע בך?

עכשיו ברור מהסיפור שלך איפה- את מתמסרת מאד בשביל זה, והוא לא מספק את ה'תמורה'

הענין הוא שאת לא אמורה להתמסר לתפילה שלו

אלא אליו. זו המחויבות שלך כאישה תומכת.

אם לו לא חשובה התפילה, וממה שאת מתארת אפשר, בצער, להניח, שזה אכן לא חשוב לו, או לא ביכולות הנפשיות שלו כרגע,

אז ההתמסרות הזו יכולה לייצר אצלו רק עצבים ואנטי.

הוא יודע שאת תשמחי לתמוך בו וברוחניות שלו נכון?

אז זהו. תרפי.

אני יודעת זה קל לכתוב קשה לבצע (אצלי זה בדברים אחרים לגמרי אבל מן הסתם לכל אחת פה יש דוגמא קטנה או גדולה בשבילך)

ציפיות מהבעל הן חשובות וטובות כאשר הן מולינו

מה שלא מולינו- 

העבודה היא שלנו לעשות הפרדה.

אני אפילו לא אומרת לך 'תתפללי על זה' כי לדעתי אי אפשר להתפלל ולרצות במקביל לעבודה על השחרור

אחרי שיש שחרור וקבלה כמו שהוא תוכלי לשתף את הקב,ה בתפילות שלך,

שאת רוצה צביון אחר של בית

עם אבא שמתנהג כך או אחרת,

ואולי להשפיע בצורה כזו.

 

ומול הילדים- אני לא יודעת בני כמה הם, אבל הייתי מחפשת פתרון טכני אחר.

את אמורה להיות גאה בו (יש לך מלא על מה ממה שאת מתארת!) 

ולחלוטין לא אמורה לסנגר/לדבר עליו עם הילדים למה לא הלך לתפילה

זה בכלל לא נושא ולא נכון להכניס ילדים למקום הזה.

אם הוא רוצה לשתף בעבודה ה' שלו בגיל גדול קצת יותר- זה שלו. ממש ממש לא שלך.

אם יש משהו שילדים צריכים להרגיש ולדעת- זה שאמא מעריכה את אבא (וכן להפך)

הילדים יודעים..מתגעגעתמאד

בכל מקום שאנחנו נמצאים אנחנו חושבים איך לשמח את אבא ומה להביא לו ושהוא מגיע כולם רצים אליו בחיבוקים.. וכל מה שקשור לעבודה שלו אני ממש גאה בו ומעודדת אותו..

בתחום הזה שתיארתי אני לא מצליחה לשחרר.. כי מה אנחנו עושים פה בעצם? לאן המשפחה שלנו מתקדמת? מה המטרה של כל זה?

אם הילד בא ושואל אותי איפה אבא התפלל מה אני אמורה לענות? זה ממש ממש קשוח.. הילד שלי כזה תמים וטוב..

ממש תודה לך, זה באמת מחמם את הלב.. שמחה שכתבתי כאן.

 

אם הילד שואלאיזמרגד1
להגיד לו שישאל את אבא. חלק מלשחרר בעיני זה גם לא לקחת אחריות על איך זה יראה בעיני הילדים אלא לתת לו להתמודד עם זה.
נשמע שב"ה המשפחה מתקדמת לאן שאת רוצהשופטים

והילד, למרות שאין לו דוגמא אישית בנושא הזה, כן משתדל להקפיד וזה מדהים.

אם היית אומרת שזה משפיע על הילדים שבבית הייתי מסכימה איתך שזה יכול להפריע, אבל פה נשמע שזה לא המצב ב"ה.


בסוף כולנו לא מושלמים, ויש נושאים שקשים לנושופטים
האמת? אני מבינה מאוד את הבאסהקופצת רגע

לגמרי.

דמיינת בית מסוג מסוים וקיבלת משהו אחר...


אבל, לדעתי האישית, זה יותר אתגר אישי שלך.

רצית משהו, ה' כיוון את הדברים וקיבלת משהו אחר.

במובן מסוים זה קורה לכל אחד, רצינו וכיוונו לבן זוג עם תכונות מסוימות, למספר ילדים מסוים, לסגנון מסוים של ילדים ומשפחה, לבריאות שלמה,

ובסוף יצא שלבן הזוג יש מידות שונות, שיש מעט מדי או יותר מדי ילדים (יש כאן שרשורים על הריונות למרות מניעה), שהילדים מאתגרים, יש בעיות בריאותיות... אין לזה סוף.


את מתארת שקיבלת המון המון טוב, באופן כללי בחיים שלך וגם בבעלך( הוא עוזר עם הילדים, הוא חכם ומוצלח, הוא משתדל להתפלל וללמוד למרות שלא מתחבר). הילדים שלכם מתוקים וגם צדיקים.


זה פחות או יותר הזמן, בעיני, להודות על כל מה שיש, ולהבין שלא כל פרטי החלום יתגשמו אחד לאחד. אפשר לנסות לשנות את בעלך ולהיות מתוסכלת ועצובה עד שלא ישתנה. ואפשר לשמוח בכל הטוב ולראות איך את מוסיפה את התורה והתפילה בבית, לפחות בכל מה שתלוי בך.


מקווה שלא תסכלתי יותר, אם כן אז סליחה, את נשמעת באמת מעוררת הערכה, חיבוק ובהצלחה 

כן, בדרך כלל הבית שלנו ממש שמחמתגעגעתמאד

אנחנו משפחה מאד חמה ואוהבת ואני מעריכה כל רגע של חיים ביחד.. דווקא בגלל זה הצורך להודות ולהכיר טוב למי שנתן לנו את כל השפע הזה, זה ממש עניין מהותי בעיניי.

האמת שבאופן אישידיאט ספרייט

ואולי בגלל שאני לא דתיה כ"כ גדולה ואני עצמי במשבר אמונה מתמשך, אני לא רואה בעיה בהתנהגות של בעלך.

דין וחשבון יש לו לתת רק מול הקב"ה.

דבר אחד אני כן חושבת שהייתה לי אישית בעיה בנושא שאת מפרטת והוא שאין ביניכם פתיחות מלאה שבעלך לא יכול להגיד לך במילים ברורות:

אני לא שם כרגע

אני לא שם בכלל

אני במשבר

אני לא מתפלל/לומד בגלל עצמי (ולא בגללך)


בסה"כ משבר באמונה הרבה פעמים הוא זמני.

כל הזמן יש עליות ומורדות ושניכם צריכים לדעת את זה.

הכי חשוב שתהיה ביניכם פתיחות,

אי כפיה ואהבה.


וגם הילדים צריכים לדעת שיש כל מיני אנשים בעולם.

יש חילונים, דתיים, חרדים.

חלק גם במשפחה הגרעינית שלהם וזה בסדר. 

נכון, אני חושבת שיש לנו עוד עבודה בעניין הזהמתגעגעתמאד

של לדבר בכנות.. לצערי זה עוד לא שם..

האמת אם היה אומר לי שיש לו איזשהו קושי אולי הייתי מבינה, אבל הוא כל הזמן מתחבא מאחורי כל מיני תירוצים שקשורים לילדים ואליי, שזה ממש משגע אותי (והוא כל פעם כאילו מופתע מזה מחדש)

יכול להיות שזה קצת גלגלחנוקה

שוב לא רוצה להפיל עליך אבל תכלס

יש לנו שליטה רק עלינו

אולי אם ירגיש שאת משחררת ומקבלת רותו כמו שהוא

ביתר קלות הוא יבוא וייפתח.

אני כשעברתי דברים מסוימים שהרגתשי בלב שבעלי לא מסוגל לשמוע לא הנחתי על השולחן.

לא יכלתי להסתכל לו בעיניים ולומר מצבי האישי איקס בלי להיות סטוחה במליון אחוז שמה שאשמע זה

לא משנה מה. אנחנו ביחד ואני איתך בזה.

גם כנותoo

לא בהכרח תפתור קונפליקט כזה

זה לא בהכרח קושי אלא אולי בחירה בגלל שזה אולי לא חשוב לו


אצלנו הייתי די כנה בנושא השינוי הדתי שעשיתי

ועדיין זה היה קונפליקט גדול בגלל הפער שזה יצר

יכול להיות שהוא קצת "מפחד" ממךשלומית.

בנושא הזה, כי הוא יודע את דעתך היטב, ולכן מנסה לתרץ תירוצים.

אם את רוצה לעשות שינוי בזה אז זה ממש לקבל אותו איך שהוא, שהוא ידע שהוא טוב ואהוב גם בנושא הזה לא משנה מה. אבל זה באמת מורכב, כי בסוף את לא באמת שלמה עם איך שהוא כרגע.

אבל כן אפשר להבין אותו למה הוא מתרץ תירוצים ולא כן

מצטרפת לנאמראישהואימא
אני חושבתoo

שזה בסדר שנוצר שוני דתי עם השנים

וצריך לכבד את זה

כמו כל פער אחר

או להלחם מלחמות כנראה אבודות שגם לא ישיגו את מטרתן וגם יפגעו בזוגיות/ באווירה בבית 

מודה לך מאד על ההתייחסותמתגעגעתמאד

מסכימה שהאווירה בבית חשובה, אבל לא יודעת כל כך איך לעשות את זה בלי לוותר על הדברים שחשובים לי. נראה לי שזה לא בריא לוותר על הערכים שממש מהותיים לבית שלנו.

אכןoo

זה לא טוב לוותר על דברים שחשובים לנו

אבל

דברים שתלויים באחר

לא תמיד ניתנים לשליטה

אצל בן הזוג

אצל הילדים


את לא ויתרת

את מנסה ולא מצליחה

אולי תצליחי ואולי לא

רק כדאי לשים לב שבדרך לא הורסים דברים אחרים

השאלה איך את יכולה בכללחנוקה

לוותר על הערכים שלו.

את לא יכולה כמו שתא לא יכולה ללבחור בשבילו.

הערכים שלך לא השתנו.

ואת האמא, זה יותר משמעותי בחינוך לדעתי.

ואת האמת גם מול הקבה אני לא רוצה שישפוט אותי לפי מעשים אלא לפי הכוונון שלי.

הרצון הטהור שלי הוא בית שיש בו איקס וואי זד. זה לא מתאפשר כרגע אבל הרצון שלי שם.

אבל זה קורה גם ככהזמינה

בעלך עובר תהליך בין אם תשחררי ובין אם לא.

היכולת לייצר שיח פתוח וכנה מצריכה מכל אחד מהצדדים לבוא בלי שיפוטיות

כרגע הוא יגיד לך את כל התירוצים כי את מגיבה לכך

ויש מצב סביר שהוא חושש לומר לך את עמדתו האישית כי כך הוא יקבל תגובה לא נעימה.


אם משהו חשוב לך כדי שאת תקחי אותו על עצמך, עם כל הכאב והאכזבה זה חשוב לך ואולי בשיחה מלב אל לב עם בעלך תוכלו לחשוב יחד איך לגשר על הפער.

כרגע זה נשמע שאת קצת מחפשת אותו כמו אמא שלו (וגם אם הילד שואל איפה אבא התפלל זה לא אמור להטריד אותו אלא אם כן הוא רוצה אותו לצידו ואז השיח צריך להיות באופן הזה שהילד רוצה את אבא, לא שמחפשים את הנפילות של אבא..)


אגב, בעיני השלב של הקבלה הזוגיות זה שלב בקבלה של הילדים כי יש סיכוי סביר שגם הילדים לא ילכו בדיוק בדרך שחינכת אותם (מאחלת לך בכל לבי שיהיו מחוברים לעבודת השם ועדיין יש דרכים רבות להשיג אותה..)

חשוב שכל אחד מבני הבית ירגיש בנוח להביע את מי שהוא, אחרת יש סיכוי סביר שמה שבעלך עושה לך מול העיניים הילדים יעשו בהסתרה כי זה לא נעים לאכזב או לקבל תגובה לא נעימה.


זו גם הזדמנות פז עבורך לבירור אישי מה כל כך מערער אותך, מה זה אומר עלייך השינוי שעובר האיש שלך? מה יקרה אם הוא יגיד לך את אשר על ליבו?

כל אחד מבני הבית הוא חלק מהבית ויש הרבה דרכים להתקדם בטח מבחינה זוגית, ונראה על פניו, לפי מה שכתבת, שיש לכם בהחלט לאן להתקדם בתחום זה

כשמקימים בית יש לא מעט אכזבות מהציפיות שלנו והדימיון איך הבית יראה מול המציאות, לכל בית יש הנושאים בהם הוא חווים זאת, אם נברח מזה נפספס את הצמיחה האישית והזוגית המשותפת.


בהצלחה🙏🏻

אלו כאבי גדילה

ומאחלת לך מכל הלב צמיחה הפריחה🌷

אבל את לא יכולה טכניתשלומית.

להתעקש על דברים שאין לך שליטה עליהם. "לא לוותר" על תפילות במניין, טכנית, אין לך איך לעשות את זה. זה שלו. וכמה ש"לא תוותרי" אם עוא כן מוותר אז הוא לא מתפלל, והוא קובע.

זה סתם לדפוק את הראש בקיר...

צריך לחשוב איך להביא את זה מכיוון שיש לך יותר שליטה 

לאנשי שכל מאוד קשה עם תפילהשוקולד פרה.

לא סתם אומרים שתפילה היא עבודה שבלב.

את מתארת את בעלך כאדם שתחום העניין העיקרי שלו הוא מדע. הוא נמשך לזה ואוהב את זה מאוד.

יכול להיות מאוד שקשה לו אמונית, כי אמונה זה יותר חוויה פנימית,

ואפשר להאמין מתוך חקירות שכליות- אבל השכל הוא בעיקרו פקפקן ומטיל ספק.


אני חושבת שכדאי לך מעט להיזהר בהשוואה מול הילד. היא גורמת לך לחיה מול בעלך, וחבל.

כנראה שבעלך אכן מרגיש חוויה של ריקנות בתפילה, חוסר חיבור, חוסר שייכות לעולם שלו

וזה בסדר.


אגב, למה שלא תפתחי את זה אתו?

"משה אתה יודע? אני לפעמים נדהמת לראות כמה אתה משקיע בלימודים ובעבודה שלך. תראה לאיזה הישגים הגעת. אני בטוחה שהסטודנטים ממש נהנים לשמוע אותך, כי אתה כזה טיפוס מעניין.

אתה יודע מה חשבתי? שאולי בגלל שהכישרון השכלי שלך הוא כל כך עיקרי, אולי בגלל זה אתה לא מרגיש מחובר לתפילה, ורק עושה כדי לסמן וי.

אני צודקת?

איך אתה מרגיש עם זה?"


קיצור שיח שלא מביא רק את השורה התחתונה- מה קורה עם הנושא הזה של התפילה,

אלא שיח מחבר, שקודם כל רואה אותו, ושבא כדי להבין ולא כדי להביע את המקום שלך בנושא. 

ממש כיוון נכון ומענייןמתגעגעתמאד

האמת לא חשבתי על זה.. 

 

אתייחס לזה אצלי במודעות..

 

תודה רבה!

 

אני לא חושבת שזה נכון... (מה שכתבת בכותרת)מתואמת

בעלי אדם מאוד שכלי (עובד במקצוע דומה לבעלה של הפותחת), ועדיין הוא מאוד מחובר לעולם התפילה והלימוד. ממקום יותר שכלי, אבל מחובר.

אולי זה יכול להשפיע, אבל לא בהכרח...

מסכימהאפרסקה
אני גם בנאדם מאוד שכלי ומאוד אוהבת להתפלל. אמנם כבר לא הכי יוצא, אבל כבר מחכה לשלב שהילדים יגדלו ויהיה לי פנאי להתפלל כמו שצריך
גם אצלינו ככהזמינה

בעלי השכלי...

דווקא אצלי זה מאתגר יותר עבורי ההתמדה שמצריכה התפילה כי אני נתונה למצבי רוח לעומת בעלי שמנהל סדר יום קבוע ללא תנודות קיצוניות

בדיוק, דווקא לבן אדם רגשי קשה יותר להתמיד בזמנימתואמת
התפילה, שדורשים ממנו להשליט את השכל שאומר שעכשיו זמן תפילה על הרגש שמרגיש לא מחובר עכשיו...
חיבוק ענק!❤️❤️❤️ ממש יכולה להבין את הצער שלךשיפור

לגבי הזיקה הכללית שלו לקודש, זה באמת מורכב.

ספציפית לגבי היום, אולי כן אפשר לדבר  שחשוב לך שהילדים יראו את אבא הולך לתפילה בשבת בבוקר כי זה בעינייך נושא מרכזי  בעיצוב הדרך הרוחנית של הבית, ואת מוכנה להשקיע בשביל זה, והיה לך צער שהוא לא הלך בשבילך, כי את באמת מוכנה להשקיע בזה כי זה חשוב לך. ותמיד אם יש משהו שאת יכולה לעזור בשביל התפילות, שירגיש בנוח לבקש ממך, כי את תשמחי שייעזר בך. 

ממש תודה גדולה!מתגעגעתמאד

זה מרפא את הלב לקבל חיבוק ככה.. תודה רבה!

לדעתי (בלי לקרוא תגובות קודמות)שלומית.

כדאי לך לעשות הפרדה ברורה בין האישי לזוגי.

ונכון שגם זה שהוא לא מתפלל נורמלי זה משפיע על הבית. אבל עדיין, זה שלו. ואת לא יכולה לקחת אחריות על כל ההשפעות שלו על הבית. 

תעשי את מה שביכולתך להוסיף רוחניות וחיוניות בקדושה בבית. קחי אחריות על החלק שלך.

ומה ששלו- שלו. כן כמובן תבהירי לו, במידה וזה לא ברור, שאת מעדיפה שילך לתפילה/ לשיעור מאשר שיעזור לך וזה הרבה יותר משמעותי בעינייך. אבל מכאן כבר הוא בוחר לעצמו.

וגם לגבי הילד, אם הוא בא אלייך בנושא הזה, אז תבהירי לו שהתפילות של אבא הן לא עניין שלך ואם יש לו טענות ומענות, הוא מוזמן לפנות לאבא שלו.

תעריכי את בעלך על הדברים שאת אוהבת בו. ואם יש נקודות שזה מתנגש לך ישירות ממש עם הנושא הזוגי, אז תפרקי אותן מהכיוון הזוגי.

ובסוף, וזה גם אני אומרת לעצמי, שנכון, זה באסה שבעלי לא דוס ות"ח כמו שרציתי וחלמתי. אבל ב"ה הוא בעל מקסים ויש לנו זוגיות טובה. ואני יכולה להשאר "אברכית" במהותי, גם אם בעלי עזב את הישיבה לפני הרבה שנים. 

ועד כמה שזה נכון ואמיתי שהתפילות של האבא זה נושא מרכזי בעיצוב הדרך הרוחנית של הבית, אין לך איך לשלוט על זה. 

אני יכולה לומר לך שכשאני שחררתי את זה, זה עשה טוב. לצערי זה לא גרם לו יותר לקום למניין או להתפלל יותר בכוונה. אבל זה גם כשהתעצבנתי הוא לא היה עושה, ועכשיו לפחות יש אוירה נעימה וזוגיות טובה...

ועוד נקודה אחת, זה שאת יכולה לומר לו שהנושא הרוחני חשוב לך, ולשאול האם יש לך איך לעזור לו בזה. לשמוע אותו באמת. ולקבל כל תשובה. אם אין לך איך לעזור אז לשחרר ואם יש אז לעזור ע"פ בקשתו, אפילו אם זה לא כמו האידאל. (לא יודעת, נניח להעיר אותו לפני סוף זמן תפילה, או להזכיר לו ללמוד משנה אחת בערב... אבל שוב, רק ע"פ בקשתו)

שמחה שאת מבינה אותימתגעגעתמאד

ברור שבפני הילד אני משתדלת לכבד את בעלי ולדבר עליו בצורה מכבדת.. אבל הלב שלי מתכווץ, בטח שהוא כביכול עושה את זה בשבילי.. וברור שהשאיפה בזוגיות זה לשמור על שלום בית- אבל זה אומר כל הזמן להבליג על מה שמפריע? אני מבליגה בלי סוף אבל יש דברים מהותיים.. אנסה באמת את מה שכתבת לי בסוף..

ברור שהלב מתכווץ, זה קשה...שלומית.

לגבי להבליג זה לא מדויק, כי כאשר הוא פוגע *בך* ישירות ( לא מוכן לעזור לך כשקשה לך, מדבר לא יפה) אני הכי נגד להבליג. צריך לפתוח הכל על השולחן.

אבל כאן בסוף זה משהו שלו, תפילה זה דבר מאוד אישי שלא אמור להשפיע ישירות על הזוגיות 

אני הרבה פעמים חושבת על האמהות מהתנ"ךמתגעגעתמאד

למשל- שרה-התנגדה ממש לגישה החינוכית של אברהם ביחס לישמעאל, והיא לא השאירה את זה בעמדה של לנסות לגשר על הפער-אלא הביעה התנגדות בצורה מאד ישירה שצריך לגרש אותו.. וגם רבקה,התנגדה לעמדה של יצחק שצריך לקרב את עשו, ופעלה, גם אם באופן עקיף כדי לשנות את מה שבעלה עושה או הדרך שבה הוא מתנהג כלפי הבנים. אז זו באמת שאלה אם יש דברים עקרוניים ומהותיים שאנחנו מתנגדים להם בהשקפה, לפעמים צריך להביא אותם לידי ביטוי גם אם זה יוצר איזשהו מתח (אולי תלוי באמת איך..). ואני חושבת שהעולם הרוחני של בעלי, מרגע שהוא התחתן, גם קשור אליי.. כמו שהמצב הרפואי, והנפשי והפיסי שלו קשור אליי.. 

בקצרה..מישי 22

הכי חשוב לשחרר

זה לגמרי שלו


ואנחנו לא אלוקים ולא יודעים.. יכול להיות שדווקא הקב"ה מאוד מרוצה מעבודת ה' שלו שקורית בדרך אחרת, נסתרת, ששאר האנשים לא רואים...


הכי חשוב לקב"ה זה שלום בית ואהבה בין בני הזוג, אז עדיף להתרכז בזה וככה לעשות קורת רוח למעלה..


אולי לשקול, יכול להיות שאפשר בלי ביקורתיות לדבר עם בעלך על זה שהבן העלה את זה שהוא לא מבין כך וכך ומה הוא מגיע..  וכמובן להדגיש שאת מבינה שזה מה שהוא יכול עכשיו בנקודת הזמן של החיים אבל איך הוא מציע לתווך את זה לבן...


כן, ממש משתדלת לזכורמתגעגעתמאד

פשוט החווייה של הילדים היא שונה, וכואב לי שזו הדוגמה שלהם ליחס לתפילה..

מניחה שהתגובה שלי תהיה שונה מהאחרות -מתואמת

בכל אופן: האם פעם דיברת איתו על זה? הבעת את הכאב שלך, את הרצון שלך בבית רוחני ומחובר?

לא מתוך האשמה, אלא מתוך שיתוף ומתוך תחושה של שותפות ביניכם, ולא משנה מה. מתוך אמונה בו, שהוא מסוגל להיות יותר ממה שהוא עכשיו...

אומרים שהאישה לא אחראית לעולם הרוחני של בעלה, אבל אני חושבת שהעולם הרוחני של ההבעל כל כך קשור לעולם הרוחני של האישה (נדמה לי שאפילו בקבלה מתואר משהו כזה - שהאישה יונקת את השפע הרוחני שלה דרך בעלה), ולכן הגיוני מאוד שהיא "תתערב" לו בזה. שוב, לא מתוך האשמה, אלא מתוך כמיהה. כמו שאת הצורך האישותי היא יכולה לקבל רק מבעלה, כך גם את הצורך הרוחני.


ובקשר לבן הצדיק שלך -

כאן צריך זהירות גדולה, כדי שהילד יעריך את אביו למרות הכול. נראה לי שכדאי למצוא נקודות ביהדות שבעלך כן חזק בהן (נגיד חסד, או משהו בסגנון), ולהעצים אותן בעיני הבן שלך. ובקשר לתפילה - אולי את יכולה לומר לו בכנות שגם לך קשה שאבא לא מגיע לתפילה בזמן, אבל זה משהו אחד שקשה לו, ואת מתפללת שהוא יצליח בסוף, ובינתיים את ממש נהנית לראות איך הוא מתמיד להגיע בזמן ולפניו, ושאת מתפללת שהוא ימשיך בכך.

(ורק שתדעי שאת לגמרי יכולה לטפוח לעצמך על השכם על כך - לא מובן מאליו שהוא רוצה כל כך להתמיד בתפילה, בלי שיש לו דוגמה אישית מאביו. זה מראה שעשית עבודה טובה בהנחלת הרוחניות והיהדות בבית❤️)

אני חושבת שצריך הרבה זהירותשלומית.

במה שאת כותבת.

ממש מחילה שאני ככה, ובאמת שאני מעריכה את דעתך מאוד, אבל נשמע ( ואולי אני טועה) שלא התנסית כ"כ בירידה רוחנית של הבעל.

ובסוף, במהות, ברור שאת צודקת, והשאיפה הכי גדולה היא שהבעל יהווה מגדלור רוחני.

אבל נניח שאין, הוא לא מוכן לקום לתפילה, אפילו שהוא כבר הבין שזה חשוב לה והיא כמהה לזה, אז מה הלאה? אין לה אפשרות לשפע רוחני עד שהוא יתאפס על עצמו? או עד שהיא תנער אותו?

כן, נכון, משהו חסר. אבל עדיין, זה לא בשליטתה. וכמה שהיא תבקש, עדיין היא מאוד מוגבלת בזה.

נכון, אבל השאלה אם היא בכלל ביקשהמתואמת

שוב, לא בדרישה, אלא בבקשה מתוך מקום של שותפות והישענות. אבל לא להשאיר את זה באוויר.

ואם לא הולך - זה לא אומר שהיא לא יכולה להמשיך להיות רוחנית בעצמה, אבל להתייאש מראש - לא כדאי.

אולי כדאי לעשות את זה בליווי של ייעוץ זוגי תורני...


(ואמנם לא התנסיתי ברמה הזו, אבל כן קצת בקטן, ובעלי מודה לי עד היום שעזרתי לו בזה...)

כן, ברור, לבקש תמיד אפשר ורצוי.שלומית.

אבל צריך לדעת לבקש, ולהרפות. ולא להיות בלחץ אינסופי סביב המקום הזה.

אחרי שמעלים את זה בצורה טובה, ושומעים גם אותו עד הסוף ובלי שיפוטיות. ( וכמו שכתבתי קודם על להציע עזרה...) להניח לזה לפחות לכמה שבועות/ חודשים.

ולשחרר זה לא להתייאש. זה להבין מה החלק שלי ומה שלו.

להעלות מה חשוב לך, ולהמשיך להחזיק את זה שזה שלו. לא מתוך מקום של יאוש, אלא מקום של הפרדה בריאה ששומרת על הזוגיות 

האמת כל דיבור שקשור על זה נגמר במתיחות גדולהמתגעגעתמאד

מודה שאני לא יודעת איך לגשת לזה בצורה שלא תיפגע בו, וזאת דינמיקה מאד מוכרת אצלנו.. הרבה פעמים הולכים מסביב בלי לגעת בנושא עצמו.

ואני ממש מסכימה איתך, מרגישה שהעולמות הרוחניים שלנו קשורים אחד לשני, ממש כמו שיש ציפייה שתהיה גם קירבה גופנית במערכת של נישואים.

אני ממש משתדלת לייקר את בעלי בעיניי הילדים בכלל, ובפרט בעיניי הבן שלי הנסיך, אבל הוא חכם ורגיש מאד וקולט את הסיטואציה, וגם הוא מאד משתדל לכבד את אבא שלו- ופונה אליו כשרוצה שילמדו ביחד בגמרא או טעמי המקרא או כל דבר אחר. נראה לי שההתבגרות של הבן שלי גם קצת מערערת את בעלי, כי עד עכשיו היו בעיקר קטנטנים אצלנו, וזה עבודת ה' מסוג אחר מאד, ועכשיו הציפיות משתנות.. ונראה לי שהמבט שהבן שלי נושא כלפי בעלי מאד מלחיץ אותו בפנים, וגורם לו להבנות את עצמו מחדש בתחום הזה..

 

ממש תודה!

אז נשמע שכדאי לעשות את הדיבור על כך בליווי מקצועימתואמת

מקווה שתצליחו...

ואשרייך, את אישה מדהימה!

קודם כל - חיבוק גדול❤️בארץ אהבתי

אין לי ניסיון במצב דומה. אבל רוצה לכתוב כמה מחשבות.

האם יש לך בכלל דיבור עם בעלך בנושאים שקשורים לעבודת ה'? את מרגישה שיש לו רצון להיות מחובר לרוחניות אבל הוא רחוק ממנו כרגע במציאות? או שיש שם חולשה עמוקה יותר? יש מקומות שבהם הוא יותר מחובר לעבודת ה'? או שזה ריחוק כללי?


בעיני, אם זה משהו כללי יותר, אז זה יותר מורכב כי זה באמת כיוון אחר שהוא לוקח, ולא בטוח שהוא במקום שמסוגל לעשות בזה שינוי בגלל הרצון שלך.


אבל אם החולשה היא רק בתחומים שציינת למעשה, אבל ברצון הוא כן מחובר, וחשוב לו שהילדים גם יתחנכו לאהבת תורה, לתפילה, וכו' - אז יש פה מקום לעבודה כזוג. ואז אני מצטרפת למה ש@מתואמת כתבה על זה שיש מקום לשתף אותו בתחושות שלך, לא כהרשמה אלא ככמיהה למה שהיית רוצה ליצור בבית.

ואולי לפני שמדברים על הדברים שקשים לו, לדבר על דברים שיהיה יותר קל להיות שותף בהם (למשל - שהוא יכין עם הילדים דבר תורה שיגידו בשולחן שבת, כשהמטרה פה היא קודם כל ליצור לילדים חיבור לתורה, ולהעצים אותם סביב זה, אבל את צריכה אותו בשביל זה וככה הוא שותף ללימוד שלהם ונהיה גם שותף לחשיבה איך לחנך אותם לאהבת תורה).

אולי את יכולה גם לחפש משהו שאת מרגישה שבעלך יותר חזק ממך בעבודת ה' שלו ולשתף אותך בקושי שלך שם, לבקש ממנו שיעזור לך. זה גם יכול לפתוח ביניכם יותר מקום לשיח על עבודת ה', ועל הבנה שלכל אחד יש את המקומות שקשים לו, ואתם פה ביחד כדי לעזור אחד לשני ולתמוך אחד בשני.

האמת שכשאני חושבת על זה, אין לנו דיבור מספיק פתוח.מתגעגעתמאד

זה מוזר, כי התקשורת שלנו על פניו מאד זורמת ופתוחה, אבל לא חושבת שאנחנו מצליחם לגעת בנקודות עומק כאלה שכל אחד מספר על עצמו איך הוא רואה את הדברים ומה הכיוון שלו.בעלי הוא כן איש שהלימוד אצלו מאד מחובר להלכה למעשה ופחות לימוד יותר של עומק וחסידות, ועכשיו כשאני חושבת על זה- גם שיש איזשהו עניין מול אבא שלו שהוא מאד מרחיב בתפילות- טובל במקווה כל שבת, ואומר את כל ההקדמות והסגולות לפי כל מיני כוונות נסתרות, וממה שאני מבינה האמא קצת התייחסה לזה בביטול ואמרה שזה מעמיס ולוקח זמן- אז בעלי והאחים שלו קצת ברתיעה מזה (חלק מהאחים של בעלי כרגע התרחקו מהדרך..), בכלל בבית של בעלי אני פחות רואה התלהבות והתרגשות וחיות באופן כללי (משהו יותר סגור, והרבה דיבורים על זה 'אסור' וזה 'מסוכן'), ובעבודת ה' בכלל.. עכשיו תוך כדי שאני קוראת כאן את התגובות אני מבינה שהוא לא היה רגיל לזה.. ומצד שני אבא שלו ממש לא היה נוכח בבית בכלל. אמא שלו הייתה לבד רוב הזמן- אז כנראה בעלי לוקח את זה לצד השני ולא מוכן להשאיר אותי לבד..ממש ממש מעניין לראות את זה ככה, עכשיו הרבה יותר בהיר..

 

ומסכימה איתך לגמרי- אני חושבת שברצון הוא כן מחובר,לפחות ככה אני מרגישה. למשל סוכות וארבעת המינים זאת מצווה שממש ממש חביבה עליו ורואים איך מעביר את האהבה הזו לילדים, ובערב שבת הוא אוהב לשים שירים שמחים של קבלת שבת, וגם במוצש. והרבה פעמים הוא משתדל להכין חידות לילדים לשולחן שבת,והוא משתדל שיהיו לו שיעורים לשמוע בנסיעות הארוכות שלו.. כנראה באמת שצריך לייצר שיח יותר פתוח על מה חשוב יותר ומה פחות בכל מה שקשור לעשייה הרוחנית אצלנו

אני לא חושבת שהניתוחים הפסיכולוגים האלו מועיליםחושבת בקופסא

יכול להיות שאם תדברי איתו על הנושא תגלי שהוא תופס את הדברים אחרת.

יש משהו קצת לא מכבד בלחפור למישהו בתסביכים מהילדות בלי לתת לו להשמיע את נקודת מבטו בנושא.

אני גם לא חושבת שזה עוזר לפתור את הבעיה, כי יכול להיות שתפעלי מתוך הסיפור הזה שבנית כשהוא בכלל לא איך שבעלך תופס את הדברים.

ממליצה על השיעורים של הרבנית רחל בזקיום שני

ויש גם פודקאסטים.

חפשי ברשת

היא מדברת הרבה על המקום של אישה בקשר, היכולת שלה להשפיע ובאיזו דרך...

גם עומק, וגם עצות מעשיות.

חיבוק יקרה, קוראת אותךנגמרו לי השמות
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך י"ז בכסלו תשפ"ו 21:50

ונשמע שאת כ"כ כמהה לחיבור הזה של בעלך מול קונו, מתוך מקום הכי טהור, שורשי, עמוק, מחובר שיש ובאמת הלב יוצא אלייך

שולחת  לך חיבוק גדול

ומנסה להתייחס למה שעולה לי מתוך קריאה של הודעתך:

 

בראש ובראשונה עולה כאן כל המימד של הטוב הגדול והעצום שקיים בחייכם תודה לה'. שאת רואה אותו, מכירה בו, מודה עליו -

15 שנות נישואין טובות

7 אוצרות יקרים

עמוסים בטוב ממש ממש

בעלך הוא איש טוב

עם לב זהב

מאוד מסור לכל מה שקורה בבית

הבית שלכם בד"כ ממש שמח

אתם משפחה מאוד חמה ואוהבת

את מעריכה כל רגע של חיים ביחד

בעלך מאוד משתדל להקל מעלייך במה שיכול

מאוד נוכח ומאוד מעורב בגידול וטיפול בילדים ובבית

 

וואו! איזה יופי ואיזו ברכה ב"ה!

ממש משמח לקרוא את כל זה וזה באמת המון המון אור וטוב תודה לה' הטוב, ושרק תמשיכו לבשר ולהתבשר בבשורות טובות ובטוב שלם וגלוי תמיד ובכל התחומים ב"ה!

 

אחרי כל הטוב הגדול, חשוב לצלול לעומק לכל מה שבעצם חשוב לך ומהותי לך כ"כ - הרצון, החזון, השאיפה שלך לחיים מחוברים לקב"ה במלוא מובן המילה, לחיים של הכרת הטוב כלפי שמיא על כל הטוב והחסדים שהוא גומל עמכם יום יום, הרצון והחזון לחיים של חיוניות, שמחה, חיבור וקירבה ולב בעבודת ה',

הערכים המהותיים של הבית שלכם של משמעות הקיום כאן בעולם הזה, המטרה של כל הקיום הזה וההתקדמות בתוך זה.

 

העצירה רגע להבין לעומק את הרצון הזה שלך,

הדיוק שלו,

ההבנה לעומק שלו ועל מה הוא יושב וכמה הוא מהותי בעינייך - חשובים הם.

 

ומתוך זה, מובן גם יותר גם כל המימד של הכמיהה שלך לחיבור העמוק של בעלך לתפילה ובכלל לקב"ה.

וחשוב לראות שגם בתוך המימד הזה יש המון המון טוב שכבר קיים, שכבר קורה, תדיר.

בעלך לומד כמה דקות כל יום (!)

הוא הולך לשיעור כל שבוע (!)

מתפלל כל יום (!)

הרבה פעמים במניין כאשר מתאפשר

 

כלומר רואים שמדובר כאן באדם *שכן עושה*

וכם עושה *באופן תדיר*

וכן מקיים את "גדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה"

וכן מתמיד

וכן קובע עיתים לתורה

וכן בתוך מירוץ החיים, העבודה, הבית, הילדים, הזוגיות, התינוק, הקימות בלילה, השינה הלא רצופה, העייפות, העומס, האינטנסיביות הענקית, אלף הכובעים שיש - בתוך הכל הכל הכל יש כאן גבר שכל יום לומד כמה דקות!

שכל יום מתפלל!

שכל שבוע הולך לשיעור תורה!

וביחס לעומס עצמו זה באמת יקר מאין כמוהו!

זה הכי הכי הכי לא מובן מאליו

וזה הכי יכול להראות ולומר דווקא להיפך - עד כמה *כן* אכפת לו מהחיבור לקב"ה,

עד כמה הוא *כן* מתאמץ

ללכת, כל יום

להתפלל, כל יום,

ללמוד, כל יום

לשמוע שיעור, כל שבוע

כן גם מתי שהפכתי לאבא

כן גם מתי שהפכתי לאבא ל1 ול2 ול3 ול4 ול5 ול6 ול7 ועם תינוק

כן, גם כשהשינה שלי לא וואו

כן, גם שיש המון מטלות ועומסים

כן, גם כשאני עובד ומפרנס ובעומס גדול,

כן, גם כשאני בוגר

אני מתמיד

אני עושה

ועושה ושוב עושה.

אז נכון, לא בצורה הכי אידיאלית תמיד, לא בצורה הכי שלמה אולי תמיד, לא בצורה הכי ארוכה תמיד, אבל עושה!

עושה ומקיים.

ואני חושבת שיש בנקודה הזו אפשרות לצמיחה עצומה גם זוגית וגם אישית.

זה ממש אחד המפתחות בעיניי. 

יש כמה מרכזיים, וזה אחד מהם - המבט על בעלך בתחום הזה.

בעצם העין הטובה, המבט שגם רגשית וגם שכלית רואה כאן עובדתית שמדובר באדם שכן עושה, תדיר, מתמיד, עם כל השינויים והעומסים בחיים, והדבר הזה יקר יקר יקר.

כי כמות האנשים שגם אם בצעירותם הייתה בהם אש יוקדת לעבודת ה' אך עם השנים והעומס והזמן והשינויים והשחיקה והשיגרה זה יורד עד כדי ריחוק מוחלט של הורדת הכיפה / לא ללכת בכלל לתפילה / לא ללמוד בכלל תורה / לא ללכת בכלל לשיעורים / לא להתאמץ כלל על תפילות או כל דבר אחר - הכמות הזו עצומה! וגם אצל אנשים שהיו הכי הכי חזקים.

כי לא פייר לו לאדם להשוות עצמו כרווק בלי עול ובלי מטלות ובלי שינה קטועה ובלי ילדים ובלי משכנתא ובלי ובלי ובלי לבין איש משפחה עם כל אלו.

זה באמת לא בר השוואה כלל.

הרי אם ניתן משל לכך ונדמיין אדם שעולה ומטפס על הר האוורסט, שנכון שקשה לטפס עליו בפני עצמו, והוא מטפס עליו כך בלי שקים עליו

ולידו עומד אדם אחד שמטפס על אותו הר אוורסט, שכאמור קשה לטיפוס בפני עצמו, אך מטפס עליו עם עוד 7 שקים של טון כל אחד

(שק אחד לכל ילד למשל שכמובן שיש גם שקים טובים ומשמחים, אבל הם עדיין שקים כי דורשים כמויות של אנרגיה), ועוד שק של פרנסה, ועוד שק של עבודה, ועוד שק של ניקיון ותיחזוק הבית ועוד שק ועוד אחד.

למי יהיה יותר קשה לטפס על ההר?

נכון שלשני?

ודאי.

הרי לא ניתן להשוות מי שעולה בלי שקים למי שעולה עם.

ובעלך עולה עם.

הוא לא רווק

לא נער בן 13

גם לא 20

הוא עם כל האחריות העצומה שהוא סוחב על כתפיו

ועדיין, בתוכה, ממשיך. מתמיד. מתפלל. לומד. שיעורים. קביעת עיתים.

וזה בעיניי יקר מפז.

כמו שאומר לנו הקב"ה שאחרי ה120 לא ישאלו אדם למה לא היה משה רבנו אלא למה לא היה הוא עצמו, כלומר לכל אדם זה בהשוואה ביחס אליו, ביחס לאתגרים שהחיים מציבים בפניו.

וגם אתגרים משמחים הם דורשי אנרגיה כאמור.

וודאי כאלה שאינם חיוביים וקשים בפני עצמם במהות.

לכן אדם כזה שמתמיד חשוב שתהיה לכך ניראות והערכה. כי דבר זה הכי לא מובן מאליו שיש.

 

ואפשר אף להמשיך ולרתום את ההבנה העמוקה הזו עוד יותר ע"י "החלפת תפקידים" בראש -

ממש לדמיין ולחשוב רגע איפה את היקרה כרווקה אולי הרגישה שהיא יותר בחיבור וחיונית לקב"ה מאשר עכשיו?

ואיפה לך היקרה של עכשיו, עם 7 אוצרות וכל שאר עומס החיים והאחריות יש יותר שקים שמקשים עליה להיות בדיוק בדיוק באותה הרמה כמו ברווקות או כמו בלי השקים הללו?

ואיפה את היקרה נפגשת פעם בחיים במקום רוחני של מצווה או תפילה שמצאת עצמך בקושי מולם בגלל העומס המבורך, הילדים, העייפות, הבישולים, הניקיונות, העבודה, הכל…?

האם תמיד תמיד קיום המצוות התפילות וכו' בא לך כך בשלמות בלי להיפגע כלל מן העומס הגדול?

וכמה את היקרה של עכשיו צריכה לקבל חיבוק וחיזוק על כל הטוב שאת עושה כעת, על כל הטיפוס על הר החיים שאת מטפסת עם המון שקים!

ועד כמה את של היום לא צריכה לשפוט או לבקר את את של היום על שהיא לא בדיוק בדיוק כמו את של הרווקות, כי זה פשוט לא בר השוואה ואפילו לא פייר, אז לא היו השקים שהיום יש. היום הטיפוס הוא עם כל השקים.

 

כך גם במבט ובכיוונון מול בעלך, בעין הטובה, בלימוד זכות, בראיית הטוב, בלקיחת כל הטוב הזה לא כמובן מאליו, בהעצמה שלו בקירות הלב שלך וגם באוזניו שלו,

בחיזוק החיבור הכי גדול לקב"ה שאומר לנו בכבודו ובעצמו ש"ימחה שמי מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו!"

שחס וחלילה שמו של הקב"ה עצמו ימחה בשביל זה!

שספר תורה ימכר בשביל שלום הבית הזה!

ש"כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם

מה אני מבקש מכם?

אלא שתהיו אוהבים זה את זה

ותהיו מכבדים זה את זה

ותהיו יראים זה מזה"

שהאחדות בין ילדיו שלו, בניו ובנותיו, והכי הכי בין איש לאשתו זו נחת רוח הכי עליונה שיש,

אהבת החינם, שעל גביה יבנה בית המקדש ב"ה

וכל הלימוד שיש לנו לכל אורך ההיסטוריה על איך שהיינו בחוסר אחדות ובחוסר חיבור דווקא *בין אדם לחברו* אז נחרבו שני בתי מקדש - בגלל שנאת חינם, שניהם!

גם שהיו הכי צדיקים בין אדם למקום - נחרבו! על שנאת חינם

ולהיפך, כאשר עם ישראל היה באחדות אפילו היו עובדי ע"ז - ניצחו במלחמות ונושעו!

ואיך גם בספירת העומר הלימוד על "שלא נהגו כבוד זה בזה"

או הלימוד של כל התורה כולה על רגל אחת של ואהבת לרעך כמוך, מה ששנוא עליך וכו'

ואיך השכינה רווה נחת כשאנו באחדות שלמה

ומי לנו יותר באחדות הזו מאשר איש לאישתו ואישה לבעלה.

זה ממש ממש קודש הקודשים והדרגה הכי עליונה.

החיבור הכי חזק לקב"ה.

הלימוד הכי חזק גם לנו עצמינו וגם לילדים שלנו.

ומשם הכל.

 

והבנת המהות הזו,

שכאשר את בונה וממשיכה לבנות בית לתפארת עם אישך שלך באהבה ובשמחה ובאחדות - היא היא עצם החיבור, החיוניות, השמחה והקירבה לה' יתברך!

 

וגם ההבנה הזו שהתורה לא ניתנה למלאכים אלא לבני אדם.

שכבר שאלו המלאכים מדוע זה כך, והקב"ה בחר לתת את התורה דווקא דווקא לבני האדם?

כן, אנחנו, כולנו, אלה עם החולשות גם ולא רק החוזקות,

אלה עם המקומות הנמוכים בנפש, הקשיים, הכאבים, הדחפים, היצרים, השריטות, הפציעות, הנפילות - דווקא לנו ניתנה תורה!

כדי שנעבדו *דווקא דווקא מתוך האנושיות שלנו*

והאנושיות הזו

והמאמץ הזה מתוך האנושיות הזו

שאדם עם כל מה שמביאים לו החיים, עם כל העומס הטוב וגם עם כל ההתמודדויות והקשיים - ממשיך לשמור את התורה, ממשיך להתמיד, ממשיך להתפלל, ממשיך ללמוד, ממשיך ללכת לשיעור - זה עצום ויקר!

זה גם ללמוד וגם לקיים. זה החיים עצמם.

ותמיד יש לאן לשאוף יותר גבוה ויותר גבוה

אבל תמיד מתוך המקום שזוכר את הבסיס הקיים ורואה אותו ומכיר בו ומעריך אותו כי הוא באמת יקר ובאמת עצום ובאמת לא מובן מאליו.

 

לכן גם התפיסה שאומרת לך ש"אם זה ככה עדיף לא להתפלל בכלל" - כדאי לשים עליה סימן שאלה ולשאול - האומנם?

האומנם הקב"ה רוצה שאם לבן שלו כרגע קשה או פחות מתאפשר מכל סיבה שהיא (חיצונית או פנימית) ללכת לבית הכנסת מההתחלה ממש עד הסוף ממש עדיף שלא יתפלל כלל?

או שהקב"ה מחשיב ומייקר גם את התפילה הזו של בנו?

ואולי לעיתים דווקא התפילה הזו עולה לשמים שמתוך כל העומס והטרדות מגיע האדם אליה?

ואולי גם בתוך המאמץ הזה, עם האנושיות, עם החולשות, עם הקשיים, כשאדם מתגבר וכן מתפלל אפילו זו דרגה יותר גבוהה של עבודת הלב?

אין לנו תשובות ואין אנו יודעים חשבונות שמים.

אנו רק עושים את ההשתדלות שלנו

ולומדים מהתורה שלנו

ומנסים, נופלים, וקמים, ושוב נופלים ושוב קמים

7 יפול צדיק וקם

אנו יהודים

שכמו יהודה, מודים

מודים גם בנפילות, "צדקה ממני"

ומודים כמו דוד המלך, "חטאתי לה'"

ומבינים שרק רק הקב"ה לבדו מושלם

ואין אדם מושלם, אפילו לא אחד

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"

אין.

אנו מנסים עם האנושיות שלנו לעשות כמיטב יכולתנו.

ואם עכשיו זה פחות מהאידיאל - אז זה המאה אחוז שלנו כרגע. ה80 או 50 אחוז האלה - הם כרגע יותר נחשבים כי הם באים מתוך כל הטרדות והקשיים.

ובשאיפה שב"ה כאשר הלילות יהיו יותר רצופים,

הקטן ביותר יגדל,

הילדים כולם יגדלו,

תהיה עוד יותר יציבות בכל התחומים גם של העבודה, הפרנסה וכו' -

ממילא גם תהיה יותר אנרגיה ויותר איפשור לכך.

ובינתיים להמשיך ולהתמיד

להמשיך ולעשות

ככה, כל יום

ולהכיר גם בכל מה שכן

ולשאוף גם לעוד.

 

- עכשיו לגבי דברים נקודתיים יותר:

הקידוש שממלמל במהירות - כאן את יכולה לומר לו בצורה נקודתית שהיית שמחה שיאמר את המילים יותר לאט, כי זה גורם *לך* יותר חיבור, הבנה, נחת רוח.

כלומר המיקוד בך, במה עושה לך טוב, בלמה זה טוב לך,

ולא כהאשמה או ביקורת עליו

אלא כהבעת רצון וצורך שלך בשהייה יותר במילות הקידוש.

ואם זה נעשה מתוך הערכה כללית לכל מי ומה שהוא, ומתוך בקשה בשפת האני ולא דרישה - הדברים יכולים יותר להתקבל על הלב.

 

- ולגבי הבן המתוק שלכם -

קודם כל תראי יקרה איזה חינוך מדהים וגידול מדהים שהוא פרי עמלכם יש בבן הזהב המדהים הזה!

וכן, מהאמא שאת

ומהאבא שהוא בעלך

מתוככם יצא הפלא הזה!

כלומר אותו הפלא הזה

אותו הילד המתוק שקרוב לתפילה - הוא דווקא דווקא הבן שלך והבן של אביו. ולא בכדי.

משמע הוא ספג דווקא בבית הזה הנוכחי שלכם את כל זה.

וזה אומר המון בעצם היותו.

וזו באמת נחת רוח עצומה.

תודה לה' הטוב! איזו זכות!

אשריכם ממש הורים מדהימים!

 

וגם כאן חשוב שיש הערכה אדירה לכל זה שבאמת באמת ראוי להערכה,

ויחד עם זאת לא לזלזל בבעלך, שהרי כפי שפירטתי בהרחבה קודם, הוא לא נער בן 13 בלי 7 ילדים, עבודה, עול, אחריות, מטלות, משכנתא, תיחזוק בית, שיגרה, שחיקה, בגרות, שינויים וכו' - אלא הוא נער בן 13. יש לו פחות שקים

 

וגם לגבי התיווך והתיקשור לבנך לגבי אביו - את לא צריכה להסביר לו למה הוא לא הלך לתפילה. זה בין שניהם.

את יכולה כמו שאת עושה להגדיל את קרנו של אבא בעיני כל הילדים, בכל התחומים!

גם בכל מה שעושה בכללי, וגם ואפילו בפן הזה, שאבא עם כל העומס מתפלל כל יום, קובע עיתים לתורה כל יום, לומד פעם בשבוע, כמה זה חשוב לו, וכן הלאה.

והשאר - זה בינו לבינם. אפשר אף לפתוח זאת מול בעלך ולומר ולשאול אותו לגבי העניין ולשמוע את דעתו: "מה לענות כאשר באים אליי הילדים בשאלה הזו איפה התפללת וכו'? מה דעתך?"

ולתת לו שם להוביל את המושכות כי זה בינו לבין ילדיו כאשר מדובר בו.

ואת מהצד שלך יכולה גם להעריך את הקיים בינך לבין עצמך,

גם לתקשר זאת לילדים, גם בתחום הזה וגם בכלל במי שהוא,

גם לחזק את כל מה שחשוב לך ברוחניות בבית גם מהצד שלך,

גם לבקש באופן נקודתי כמו בקידוש מבעלך דברים שהיו משמחים אותך וחשובים לך,

גם להמשיך ולהעמיק שם את התקשורת והכנות והפתיחות ולגלות ביניכם עוד ועוד רבדים וקומות של צמיחה וגדילה דווקא מתוך הנושא הזה,

גם להמשיך ולדייק לעצמך ולבעלך את הרצון והחזון שלך, יחד עם כל הערכה וההכרה בכל מה שקיים, ויחד עם השאיפה לחיבור עוד כמה שאפשר,

 

ובאמת הנקודה הזו מצריכה העמקה וליבון בין שניכם בצורה יותר רחבה ומהותית שלא ניתן כך על גבי הפורום להעביר, אבל בהחלט יש בתוכה מפתחות לצמיחה הזו ב"ה! 

כיצד להגיע למצב שלא תרגישו לא את ולא בעלך שאחד צריך "למחוק" את הרצונות או הצרכים שלו, אלא איך להגיע למקום בו שנינו בטוב, שנינו עם צרכים ממומשים, שנינו עם ניראות, שנינו עם הבנה, וכן הלאה.

 

- וגם לגבי הדוגמא שהבאת משבת:

כאן יש עוד לימוד מאוד חשוב בעיניי

מה שקרה לך באותו לילה ויום:

את מתארת לילה לבן שעבר עלייך, בגלל "שק" חמוד ששמו התינוק. (כמובן שהוא לא שק אלא רק כדי להדגיש את הנקודה של השקים שפירטתי עליה קודם בהודעה…) 

את עושה חישובים גם עבור עצמך *וגם עבור בעלך* - ובעצם  לא מעירה אותו

נשארת ערה, עייפה מאוד

לוקחת שוב את התינוק שקם לפנות בבוקר ועייפה אפילו עוד יותר

 

ו… מתוסכלת ומאוכזבת מבעלך מאוד.

 

ומה שקרה לבעלך באותו לילה ויום:

הוא הלך לישון בערב שבת אחרי שבוע מתיש.

המשיך לישון כי לא העירו אותו וכנראה לא שמע את התינוק.

כאשר כן שמע את התינוק לפנות בוקר הוא בא כלפיו

הוא חשב שיעזור אם הוא יצא מהחדר, לא ידע שזה יותר יפריע אלא ניסה לעזור

בזמן שהוא שומע יחסית שבחדר עם התינוק יש שליטה כי את איתו, הוא קם

הוא נוכח ונמצא עם הילדים הקטנים

מנסה לגנוב עוד כמה דקות שינה

ולקראת 9 קם

מבין בינו לבין עצמו שהבית כרגע זקוק לו יותר - יש ילדים קטנים ערים, יש אמא שעייפה ואני לא רוצה להעמיס עליה או להפריע לה בחדר, אולי היא בדיוק נרדמה והיא כ"כ זקוקה לשינה הזו ואני אעיר אותה? ויש תינוק שלא ישן טוב בלילה, ואולי אם אכנס אעיר אותו שוב? לא, עדיף לא להפריע לה. אני כאן אשתלט על הילדים והבית ואעזור לה.

מתפלל תפילת שחרית של יחיד

עושה קידוש עם הילדים שרעבים

נותן לילדים לאכול

 

ו… חווה תסכול ואכזבה גדולה של אשתו ממנו.

 

ופה יש עניין מאוד מאוד חשוב לליבון ובירור ביניכם.

כי נראה ששניכם טובים ואוהבים ורוצים לעשות טוב, אבל הרבה פעמים בגלל חוסר הבנה זה עושה דווקא ההיפך ממה שרציתם.

את רוצה עבורו את התפילות

הוא רוצה עבורך את השקט וההקלה

את מנסה להסביר לו שאת לא צריכה כרגע את השקט וההקלה שלו

הוא מנסה להסביר לך שהוא לא צריך כרגע את העזרה והמסירות וקושי שלך בשביל התפילות שלו,

 

הוא *באמת* חושב שכרגע הבית צריך אותו יותר ושזו באמת דרך התורה והיהדות על פי מה שהוא מאמין ומבין וזה באמת מה שמצופה ממנו כרגע,

את *באמת* חושבת שכרגע בעלך צריך שלא תשני ותחווי עייפות גדולה וקושי עצום כדי שיהיה לו יותר כוח והוא ילך להתפלל, ובעצם מאמינה שלפי התורה והיהדות מצופה ממך להקריב כרגע בשביל התפילה של בעלך,

וצריך את השוני הזה לתקשר

לתווך

בתקשורת מקדמת

להבין רגע

כי כל אחד לוקח על עצמו את האושר וההחלטות של השני בעצם

אתם ממש מתחלפים פה וכל פעם מישהו אחר עושה זאת.

את מחליטה בשבילו 

הוא מחליט בשבילך

את מנסה לעזור לו, לפי דרכך והבנתך

הוא מנסה לעזור לך, לפי דרכו והבנתו

וחשוב ללמוד גם את הלימוד של הנפרדות בתוך הביחד

והביחד בתוך הנפרדות

ומהם האיזונים

ומהם הדקויות

ומהן התובנות העמוקות והעדינות שלנו ספציפית

ואיך נוכל לצאת מהלופ הזה

ולהתקדם עוד

ולגדול עוד יותר.

 

ואיך אם את לא תקחי את כל העול על כתפייך, וכן תוכלי להעיר אותו בלילה, וכן תוכלי יותר להישען עליו בשבתות וכן הלאה - אולי לפחות תנטרלי את האכזבה והתסכול ש"גם אני נקרעתי וגם לא הלך לתפילה", ולפחות המימד הזה של הקושי הפיזי והטכני ירד ממך.

הרי עכשיו זה גם קושי עצום שלך

וגם בסוף לא הלך להתפלל

לכן כדאי שלפחות את הקושי מעצמך תורידי.

 

וגם כאן, מיקוד המבט שזה לא, או לא בהכרח, שבעלך מתחבא מאחורייך או מאחורי הילדים - אלא שהוא באמת ובתמים כך מאמין וחושב.

ו"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות"

ומותר לחשוב אחרת

להבין אחרת

זה בסדר גמור.

גם לך מותר לחשוב אחרת ולהבין אחרת.

ואפילו אם הרגש השלילי ימשיך ויטריד אותך ויגיד לך: לא! הוא בטוח מתחבא מאחוריי ומאחורי הילדים!

תוכלי לענות לרגש הזה - אוקיי. אני שומעת אותך.

ואני רוצה גם לומר לך שזה יכול לקרות לכל אישה באשר היא.

אז יש נשים שיתלוננו על כך שהאיש שלהן "מתחבא" מאחורי *התפילות דווקא* ועוזב אותן לאנחות בהשכבות, בשבתות, בחגים, בבוקר, בצהריים, בערב, והן לבד עם כל העומס המטורף וכועסות ומתוסכלות מכך שהוא "מתרץ" זאת ופשוט הולך כמה שיותר מוקדם לתפילה וחוזר כמה שיותר מאוחר, או אפילו הולך בדיוק בזמני התפילה אך הן קורסות ומגיעות למצב אפילו של דכאון או קריסה ממשית כי אין שום ראייה שלהן במצבי מצוקה כמו אחרי לידות או כל קושי אחר,

ויש נשים שיתלוננו שהאיש שלהן לא תמיד הולך לכל התפילות במניין ובזמן כי הוא "מתחבא" מאחורי העזרה וההקלה עליהן ועל הילדים שלהן.

ובצעם כך או כך אף פעם האיש לא יצא זכאי, הוא תמיד יצא לא בסדר.

אז רגע לנשום את זה

לומר שאת יודעת מי זה בעלך

את יודעת את  הלב הטוב שלו

את הלב זהב שלו

את יודעת את הנשמה שלו

את רואה את ההתמדה והמסירות שלו

את יודעת איזה איש הוא

איזה אבא הוא

את יודעת שבאמת הוא רוצה להקל מעלייך אשתו האהובה

את יודעת שבאמת הוא רוצה לנכוח ולהיות עם הילדים ועבורם כאשר הם זקוקים לו

ולהתחזק רגע בזה.

לנשום את זה.

ולקחת עוד נשימה

אחת כזו טובה, עמוקה

להביט פנימה בתוכך

להביט למעלה כלפי שמיא

להביט בעיני אישך שלך, בנשמה שלו -

ואת תדעי כבר מה הלאה מכאן ❤️

 

שולחת לך המון כוחות ותמיכה יקרה

ממש מאמינה בכוח הצמיחה העצומה מתוך זה

ב"ה שתזכו לראות בחוש ממש את המתיקות מתוך כל העומק וההשקעה שבדברים 🙏❤️

אני בהלם גמור ממש מכל מה שכתבת פה!!!!מתגעגעתמאד

קראתי אותך עכשיו, ואני באמת עם דמעות, זה עבודת קודש לגמרי מה שאת עושה כאן.. 

זה כל כך מדויק, ממש- במה שבעלי תיאר מהצד שלו, את ממש דיברת במילים לו ותיארת את העמדה שלו! הוא מתאר שרצה בטובתי, ולא היה מעיר אותי כי ידע שהיה לי לילה קשוח. 

וזה כל כך נכון שכביכול שנינו מחליטים אחד בשביל השני כמו שכתבת-

 

"כי כל אחד לוקח על עצמו את האושר וההחלטות של השני בעצם

אתם ממש מתחלפים פה וכל פעם מישהו אחר עושה זאת.

את מחליטה בשבילו 

הוא מחליט בשבילך".

 

אני מסכימה לגמרי שבצד הטכני כביכול זה מקל עליי, אבל אני מאד פועלת במישור יותר רוחני- כשיש ערכים שהם מעבר ל'כאן ועכשיו' זה נותן לי כח ומשמעות.

העניין הוא שאני רואה שזה אתגר משמעותי אצלנו- כי גם כשאני מנסה לתווך לו את העמדה שלי- זה נחווה אצלו בצורה של פגיעה- ממש כמו שתיארת כאן בצורה מופלאה-

 

"מה שקרה לך באותו לילה ויום:

את מתארת לילה לבן שעבר עלייך, בגלל "שק" חמוד ששמו התינוק. (כמובן שהוא לא שק אלא רק כדי להדגיש את הנקודה של השקים שפירטתי עליה קודם בהודעה…) 

את עושה חישובים גם עבור עצמך *וגם עבור בעלך* - ובעצם  לא מעירה אותו

נשארת ערה, עייפה מאוד

לוקחת שוב את התינוק שקם לפנות בבוקר ועייפה אפילו עוד יותר

 

ו… מתוסכלת ומאוכזבת מבעלך מאוד.

 

ומה שקרה לבעלך באותו לילה ויום:

הוא הלך לישון בערב שבת אחרי שבוע מתיש.

המשיך לישון כי לא העירו אותו וכנראה לא שמע את התינוק.

כאשר כן שמע את התינוק לפנות בוקר הוא בא כלפיו

הוא חשב שיעזור אם הוא יצא מהחדר, לא ידע שזה יותר יפריע אלא ניסה לעזור

בזמן שהוא שומע יחסית שבחדר עם התינוק יש שליטה כי את איתו, הוא קם

הוא נוכח ונמצא עם הילדים הקטנים

מנסה לגנוב עוד כמה דקות שינה

ולקראת 9 קם

מבין בינו לבין עצמו שהבית כרגע זקוק לו יותר - יש ילדים קטנים ערים, יש אמא שעייפה ואני לא רוצה להעמיס עליה או להפריע לה בחדר, אולי היא בדיוק נרדמה והיא כ"כ זקוקה לשינה הזו ואני אעיר אותה? ויש תינוק שלא ישן טוב בלילה, ואולי אם אכנס אעיר אותו שוב? לא, עדיף לא להפריע לה. אני כאן אשתלט על הילדים והבית ואעזור לה.

מתפלל תפילת שחרית של יחיד

עושה קידוש עם הילדים שרעבים

נותן לילדים לאכול

 

ו… חווה תסכול ואכזבה גדולה של אשתו ממנו.

 

ופה יש עניין מאוד מאוד חשוב לליבון ובירור ביניכם.

כי נראה ששניכם טובים ואוהבים ורוצים לעשות טוב, אבל הרבה פעמים בגלל חוסר הבנה זה עושה דווקא ההיפך ממה שרציתם.

את רוצה עבורו את התפילות

הוא רוצה עבורך את השקט וההקלה

את מנסה להסביר לו שאת לא צריכה כרגע את השקט וההקלה שלו

הוא מנסה להסביר לך שהוא לא צריך כרגע את העזרה והמסירות וקושי שלך בשביל התפילות שלו"

 

בדיוק לגמרי מה שקרה!- השאלה איך אני מתווכת לו את העמדה שלי מבלי שייפגע.. הוא תופס את זה בתור איך אני לא מעריכה את העזרה שלו.

 

האמת שאני רואה את זה בעוד תחומים-וזאת דינמיקה שחוזרת על עצמה.. (גם באופן כללי,הוא חושב שצריך להיות יותר בבית, ואני מרגישה דווקא יותר צורך בעצמאות בכלל, וזה מאד פוגע בו..)

 

אנחנו עוד לא יודעים איך לתקשר את הפערים האלה.

 

את מקסימה לגמרי, אני ממש מודה לך!

 

ומוסיפה שבעלי אתמול בעבודה הרגיש לא טוב והיה ממש ממש חולה עם חום גבוה, וכשחזר הוא סיפר לי בשמחה שהספיק להתפלל מנחה וערבית לפני שיצא (לא ברור לי איך הצליח, היה חצי מעולף..) אז ממש הייתי גאה בו, ושמחה.

 

תודה גדולה גדולה!

 

וזה באמת אומנות 

וואו יקרה התרגשתי לקרוא 🙏נגמרו לי השמות
בשמחה רבה ❤️
כתבתי תגובה נפרדת למטה,נגמרו לי השמות

ובנוסף רוצה גם לענות לך למה שכתבת כאן: 

"השאלה איך אני מתווכת לו את העמדה שלי מבלי שייפגע.. הוא תופס את זה בתור איך אני לא מעריכה את העזרה שלו."

 

זה באמת לימוד שלם ומקיף שלא אפשרי להעביר כאן בפורום, אבל רק בצורה ראשונית וקצרה ניתן לדבר אליו בשפת "האני" עם הדגשת ההערכה שלך אליו ברחל בתך הקטנה, מהלב.

כלומר לדבר עד כמה את כן מעריכה את כל מה שהוא כן, עד כמה את רואה את זה, רואה את כל הטוב הגדול הזה בו,

ויחד עם זאת יכולה גם ליצור שיח על הרצונות, השאיפות, החזון *שלך* בתוך הבית ובתוך החלום והשאיפה, במה היה משמח אותך, במה מחייה אותך, באיך זה עבורך, וכן הלאה. בלי מיקוד בהאשמה או ביקורת כלל כלפיו, אלא רק בתור סיפור הלב שלך אליו שמגיע יחד עם ההערכה האותנטית לכל מה שהוא כן וכן קיים בו (שכאמור זה המון! כמו שפירטתי בתגובה הנפרדת למטה ).

 

ולגבי מה שכתבת:

"האמת שאני רואה את זה בעוד תחומים-וזאת דינמיקה שחוזרת על עצמה.. 

(גם באופן כללי,הוא חושב שצריך להיות יותר בבית, ואני מרגישה דווקא יותר צורך בעצמאות בכלל, וזה מאד פוגע בו..)

אנחנו עוד לא יודעים איך לתקשר את הפערים האלה"

 

בהחלט נשמע שהעמקה כאן, לימוד על כך, קבלת כלים ותובנות במסגרת שלמה, רחבה, עמוקה ומותאמת אישית אליכם יכולה לסייע ב"ה.

על כל הדינמיקה הזוגית,

הפערים והתיקשור שלהם,

ההבדלים בתפיסות,

הפגיעות,

וכן הלאה כל מה שתיארת שמצריך את ההעמקה שם.

אפשר בהחלט להיעזר באיש מקצוע שזהו תחום התמחותו ולהיות עטופים ומלווים בכתובת הכי נכונה ומדויקת עבורכם.

 

ב"הצלחה רבה יקרה ורק בשורות טובות לרוב

בנוסף, מסכימה לגמרי עם מה שכתבת גם לבדוק על עצמי..מתגעגעתמאד

את צודקת לגמרי שיש מצוות שאני מחוייבת בהן ולפעמים קשה לי להגיע אליהן או לקיים אותן בשמחה שלמה, מתוך העומס של החיים, זה נכון לגמרי, וזה באמת מכניס לפרופורציות..

איזה יופי אתנגמרו לי השמות
זה בהחלט מצוין לרתום את ההבנה מעצמינו ומאיך אנחנו היינו מרגישות / חוות כדי להבין עוד יותר את בן הזוג ואת מה שהוא אולי מרגיש או חווה, ובכלל כדי להזכיר רגע לעצמינו את מימד האנושיות. שכולנו בתוכו
מציעה זוית ראייה קצת אחרתגלי מטר

גם אני עברתי תהליך שמזכיר את שלך בנושא הזה, לא לגבי התפילה אבל בעניין רוחני אחר בבית, והגעתי להבנה שאם הנושא הזה חשוב לי, וה' זימן למשפחה שלנו דווקא אמא שחזקה יותר בנושא הזה ואבא שפחות, אז ההשפעה בעניין הזה על הילדים תהיה דרכי. למרות שמדובר על נושא שבאופן מסורתי הוא באחריותו של האבא. ומאז כבר כמעט אין לי תסכול למרות שהמצב מצידו של בעלי לא השתנה, כי במקום להתאכזב כשמה שציפיתי שיקרה לא קורה, אני מעבירה אותו לילדים בדרך שלי, שדרך אגב שונה מאוד מדרכו של בעלי גם בזמנים המוצלחים יותר שהיו.

נראה לי שהחברה לימדה אותנו שהאבא הוא המשפיע הרוחני והוא מוביל את ענייני הדת בבית, זה מתבטא בהמון דברים שאנחנו בשגרה בכלל לא שמות לב אליהם. זה לא דבר רע, אבל זה עלול לגרום לנו האימהות לשכוח את מקומנו ואת מידת יכולתנו להשפיע ולחנך את הילדים לכל הדברים שאנחנו מאמינות בהם, גם אם מצופה שהאבא יהיה הדומיננטי שם.

הורגלנו לחשוב שתפילה, בעיקר עבור בנים, זה ללכת לבית הכנסת ולהתפלל במניין לפי כל הכללים, אבל זה רק המסגרת החיצונית, תפילה היא המהות של כל העניין, היא החיבור הנשמתי עם ה', היא היכולת לתקשר איתו באופן פתוח ולהתחבר באמת למילים שאנחנו אומרים. ואת זה דווקא אימהות הכי יכולות להעביר לילדים. בכל עניין ובכל מצב אפשר לומר לילדים בואו נתפלל על זה, בואו נודה לה' על זה, אפשר לבאר יחד איתם את מילות הברכות ולהתבונן בהן תוך כדי היומיום. אנחנו למשל מעודדים את הילדים לומר לאחר תפילת הדרך תפילה משלהם. כולנו עונים על זה אמן, והם אומרים דברים כ"כ מקסימים, כמו שלא ניתקע בעמודי חשמל ושנראה בדרך חיות מעניינות... ויש ילדים שמעדיפים לומר את התפילה האישית הזו בלחש, וזה ממש מוצא חן בעיניי כי זה מראה שהם רואים בתפילה משהו אינטימי ואמיתי מאוד.

כל הדברים האלה חשובים בעיניי הרבה יותר מלראות את אבא הולך לתפילה בזמן ובקביעות.

ולגבי החשש שלך מהשפעה שלילית שלו על הילדים בעניין התפילה, חשוב לזכור שילדים קולטים הכל, הם יודעים טוב מאוד מתי הלב שלנו שם ומתי אנחנו עושים את זה כדי לצאת ידי חובה או כדי לענות על מוסכמה חברתית. אם הילדים שלך יהיו מחוברים למהות האמיתית של התפילה זה בידיים שלך, וכשהם יגדלו הם יבחרו איך ליישם את זה ואם להקפיד על קביעות בתפילות מגיל 13 או לא. וגם אם לא, הרבה נערים פחות מתחברים לזה בגיל הצעיר ובהמשך החיים מגלים את הקסם שבזה. מספיק שיש להם הורה אחד שינחיל את הערך, אין חובה ששני ההורים יהיו בזה באותה המידה.

ואני גם משתפת אותך שכשהיה צעיר בעלי לא אהב את מה שהתרחש בבית הכנסת שאבא שלו היה הולך אליו כי היו שם הרבה דיבורים בזמן התפילה ואווירה לא מכבדת וצרם לו מאוד שאבא שלו ממשיך להיות שם. אז הוא מצא לו מניין אחר בסביבה שהיה במקרה מניין קרליבך ומאז הוא מחובר לקרליבך מאוד והאירוע הזה השפיע בצורה משמעותית על הדרך הרוחנית שלו. והוא אומר שמדהים שהוא התגלגל לשם דווקא בגלל שהיו הפרעות בבית הכנסת של אבא שלו. אז אף פעם אי אפשר לדעת איך ה' מסדר את העניינים.

אני מחזקת אותך להיות המרכז הרוחני של הבית גם אם ציפית שבעלך יקח את התפקיד הזה, זה יעצים אותך ויתן מענה מדויק ואמיתי לילדים. וברגע שבעלך יפסיק להרגיש את האכזבה שלך ממנו בנושא הזה (גם אם את לא אומרת בפירוש אין ספק שהוא מרגיש) הגיוני מאוד שמשהו שם ישתחרר אצלו ואולי הוא ימצא את הדרך שלו בחזרה לתפילה בלי הלחץ וציפיות מבחוץ. אני ממש ממליצה לך לשמוע ביוטיוב שיעורים של הרב זאב קרוב זצ"ל בנושא התפילה ובנושא חינוך, הוא מביא גישה מאוד אחרת בחינוך ששמה דגש על החיבור של הלבבות ולא על הטקס החיצוני של סידור, בית כנסת ומניין. מרתק לשמוע ופותח את החשיבה

מעולה, ממש תודה!מתגעגעתמאד

אני אשתדל להקשיב לשיעור הזה שהמלצת, מאד מחוברת לגישה של הרב קרוב..

 

ולגמרי- ה' נוכח אצלנו בבית בכל מה שקורה לנו, זה ממש בדיבור היומיומי. אפילו הילדים כבר מעצמם כשמקבלים משהו חדש מברכים שהחיינו, מחפשים כל פעם זמן של לימוד משותף, מתפללים מאד על מה שקורה בעם ישראל.. ילדים מאד גדלים בעבודת ה' יומיומית, ואני מרגישה שהם בעצמם כל כך קרובים עם הנשמה הטהורה שלהם, שדרכם הכי אפשר להתקרב. הילדים עצמם הנשמה שלהם כולה תפילה.

 

וכן, ייאמר לזכותו של בעלי שכשהוא מגיע לתפילה, הוא כולו בתוך התפילה, אין שום הסחות דעת או שיחות חיצוניות עם חברים.

 

מעניין מה שאת אומרת לגבי בעלך כשהיה צעיר. גם הבן שלי פשוט למד לצאת בזמנים שחשובים לו ולקבל את זה שככל הנראה אבא יגיע מאוחר יותר.. מקווה שנמצא את הדרך שילכו יחד ברוגע בשמחה,אבל כרגע הבן שלי למד להשלים עם זה בצורה טבעית..

רוצה לכתוב עוד תגובה נפרדת (פחות ארוכה מהקודמת 😅)נגמרו לי השמות

רוצה לסדר רגע את הדברים שכתבת כאן לאורך השרשור בהתמקדות בראייה רחבה על מה בינתיים לא קיים אצל בעלך ומה בינתיים כן קיים:

 

אז המה לא כרגע:

לעיתים לא מגיע בזמן לתפילות, ושאר ענייני הזמנים בתפילות.

ולעיתים מתפלל ביחיד ולא במניין כאשר מרגיש שהוא נצרך בבית. 

(ושימי לב שגם בדברים הללו יש לו כאמור סיבות מאוד אנושיות, תואמות זמן ועומס ושלב בחיים, אוהבות, דואגות וכו')

 

ועכשיו כל המה כן (רק ממה שאת עצמך כתבת, בטוחה שיש עוד ):

אז כל הדברים הרבים כ"כ *שכבר כן קיימים, נוכחים מאוד ופועמים אצל בעלך*

שהוספת אותם במהלך השירשור והם פשוט נפלאים, מרגשים, ייחודיים והכי לא מובנים מאליהם,

אז מביאה אותם כאן כדברייך ולאחריהם את שאר הדברים הטובים הקיימים שגם כתבתי בתגובה הראשונה שלי, שיהיו מרוכזים 🙂

 

אז את כותבת על בעלך היקר

שהוא גם נוכח מאוד מאוד בבית (מה שלא היה לו מצד אביו בתור ילד)

שהוא ראה מודל שבו אמא לבד רוב הזמן ולא מוכן להשאיר את אשתו האהובה לבד (כנראה חווה זאת בצורה שלילית בילדות ומרוב אהבתו אלייך לא מוכן שתהיי במקום הזה, כמה הוא אוהב אותך!)

 

הוא *מאוד מחובר ברצון שלו*

בסוכות ובארבעת המינים הוא אף מעביר את האהבה והחביבות והשמחה הזו לילדים

בערב שבת הוא אוהב לשים שירים שמחים של קבלת שבת

וגם במוצאי שבת

הרבה פעמים הוא משתדל להכין חידות לילדים לשולחן שבת

הוא משתדל שיהיו לו שיעורים לשמוע בנסיעות הארוכות שלו

 

כאשר הוא כן מגיע לתפילה, הוא כל כולו בתוך התפילה (!)

אין שום הסחות דעת או שיחות חיצוניות עם חברים

כאשר הרגיש לא טוב בעבודה והיה ממש ממש חולה עם חום גבוה הוא התפלל מנחה וערבית לפני שיצא כשהוא חצי מעולף (!)

ועוד סיפר לך זאת בשמחה רבה, משמע עד כמה זה מהותי ויקר לו (!)

 

הקב"ה לגמרי נוכח אצלכם בבית ובכל מה שקורה לכם, זה ממש בדיבור היומיומי.

 אפילו הילדים כבר מעצמם כשמקבלים משהו חדש מברכים שהחיינו, 

מחפשים כל פעם זמן של לימוד משותף, 

מתפללים מאד על מה שקורה בעם ישראל. 

הילדים עצמם הנשמה שלהם כולה תפילה.

 

ב"ה 15 שנות נישואין טובות 

7 אוצרות יקרים

עמוסים בטוב ממש ממש

בעלך הוא איש טוב

עם לב זהב

מאוד מסור לכל מה שקורה בבית

הבית שלכם בד"כ ממש שמח

אתם משפחה מאוד חמה ואוהבת

את מעריכה כל רגע של חיים ביחד

בעלך מאוד משתדל להקל מעלייך במה שיכול

מאוד נוכח ומאוד מעורב בגידול וטיפול בילדים ובבית

 

בעלך לומד כמה דקות כל יום (!)

הוא הולך לשיעור כל שבוע (!)

מתפלל כל יום (!)

הרבה פעמים במניין כאשר מתאפשר

 

כלומר רואים שמדובר כאן באדם *שכן עושה*

וכם עושה *באופן תדיר*

וכן מקיים את "גדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה"

וכן מתמיד

וכן קובע עיתים לתורה

וכן בתוך מירוץ החיים, העבודה, הבית, הילדים, הזוגיות, התינוק, הקימות בלילה, השינה הלא רצופה, העייפות, העומס, האינטנסיביות הענקית, אלף הכובעים שיש - בתוך הכל הכל הכל יש כאן גבר שכל יום לומד כמה דקות!

שכל יום מתפלל!

שכל שבוע הולך לשיעור תורה!

וביחס לעומס עצמו זה באמת יקר מאין כמוהו!

זה הכי הכי הכי לא מובן מאליו

וזה הכי יכול להראות ולומר דווקא להיפך - עד כמה *כן* אכפת לו מהחיבור לקב"ה,

עד כמה הוא *כן* מתאמץ

ללכת, כל יום

להתפלל, כל יום,

ללמוד, כל יום

לשמוע שיעור, כל שבוע

כן גם מתי שהפכתי לאבא

כן גם מתי שהפכתי לאבא ל1 ול2 ול3 ול4 ול5 ול6 ול7 ועם תינוק

כן, גם כשהשינה שלי לא וואו

כן, גם שיש המון מטלות ועומסים

כן, גם כשאני עובד ומפרנס ובעומס גדול,

כן, גם כשאני בוגר

אני מתמיד

אני עושה

ועושה ושוב עושה.

אז נכון, לא בצורה הכי אידיאלית תמיד, לא בצורה הכי שלמה אולי תמיד, לא בצורה הכי ארוכה תמיד, אבל עושה!

עושה ומקיים.

---

עד כאן ההשוואה בין הדברים,

מה דעתך על ההשוואה הזו, הן מבחינת הכמות והן מבחינת האיכות? 🙂

חיבוקתהילה 3>אחרונה

לא קראתי תגובות אחרות, אבל

את לא המשגיחה שלו ולא אחראית רוחנית עליו

ומצד שני זה כואב לך, זה מוריד לך, זה הבית שלכם.


מציעה לך ממש לשתף אותו בכאב שלך מול זה. ברצון שלך מהבית, בציפיות.

לצד זה שאת יודעת שאת לא אחראית על עבודת ה' שלך, אבל כמה זה חסר לך וכמה זה חשוב לך וכמה את משתוקקת לבית של קדושה.


כמובן לא מתוך שיפוטיות ושיח מאשים, אלא מתוך שיתוף בכאב הגודל שלך, ובבקשה שלך.


כח תקחי בחשבון, שהתשובות שלו עלולות להיות לכל מיני כיוונים❤️

אבל לפעמים כן יש מצבים שבהם גבר רוצה להתקדם וללמוד או להשקיע, ואין לו מספיק מוטיבציה, וזה שלאישה זה חשוב ומשמעותי זה נותן להם כח לעשות דברים שקשים עבורם.


[ליוויתי פעם עם אישה ששנים לא התערבה בנושא מהסוג הזה, ואחרי הרבה שנים כשהיא שיתפה בזה, בעלה אמר לה שחבל שהיא לא אמרה לו קודם,

כי זו התמודדות שהייתה מאתגרת עבורו, ובזכות הרצון

שלו לשמח אותה, וזה שזה חשוב גל לה הוא התחיל להשקיע בזה ממש].


האם זה בהכרח יקרה?

לא, אבל גם עצם השיתוף העמוק, הורדת הכאב והלבד סביב זה הם חשובים וטובים לזוגיות. והלוואי שזה גם יעזור.

וכמובן כמובן- תפילות.

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24אחרונה

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

כאבי גב תחתון בשבוע 38ילד בכור

התחילו לי בימים האחרונים

זה לא מרגיש צירים

לאורך היום פשוט כואב ממש

מה זה? מרגישה כמו לפני מחזור

נשמע שזה התחלה של ציריםהשקט הזה

אולי עוד לא כאלה שממש מובילים ללידה

אבל הרחם מתחיל לפעול

זה לא מרגיש כמו הצירים שהיו לי בלידות הקודמותילד בכור

אבל אולי הפעם זה מרגיש אחרת?

כאילו זה לא ברור כמו ציר- התחלה אמצע סוף..

השאלה אם זה יכול לקחת גם שבוע עד שיתפתח משהו

כי ממש מתלבטת על שבת בקצב הזה

אולי התבססות באגן?הרמה

מענייןילד בכור

זה לפחות סימן טוב? אם זה מה שיעזור לו להתבסס אז באהבה

גם לי נשמע כמו ציריםכל הישועות

לא יןדעת באיזה רמה וכמה רציניים..

תשתי הרבה ותהיי במנוחה..

זה פשוט נשמע שאת בשבוע 38 😌באתי מפעםאחרונה

הכל נורא כואב, מתרחב, העובר מתבסס באגן , אם זה לא בא בגלים אלא כאב רציף נראה לי קלאסי למצבך. את ממש קרובה לסוףףף

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')